-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
ילד זין
I Hate My Friends
שני מתבגרים חולמים לברוח מהשגרה החונקת והמשעממת באמצעות להקת הרוק שלהם. כשחברם הבוגדני ללהקה נוטש אותם באופן מפתיע השניים יוצאים למסע בלתי צפוי שמעמיד את החברות שלהם בסכנה.
אורך: 1:10
שרק לא יצטרף ל טירוף כפול 3, איך נתת לזה לקרות? ולוס אנג'לס דרום
לסרטים שאני מאוד רוצה לראות והם פשוט לא מוקרנים בשום מקום שהוא לא הקרנה מיוחדת.
אז... זה סרט שקיים, ואני מדבר עליו עכשיו.
הדמויות בעייתיות מאוד ולא אהיבות, אבל זה הקטע שלו כנראה. הגסויות בחלקן מיותרות ובחלקן קורעות מצחוק ("הרמיוני שמה עליו אלף זין"), ואת אביעד בנטוב תמיד תענוג גדול לראות על המסך (טוב, כמעט.) בחלק שבו טייגר מת הדמויות כן מתרככות קצת ונעשות אנושיות ואהיבות יותר, חוץ מזה שאת האזכורים התרבותיים הנהדרים המופיעים על החולצות שהדמויות לובשות לא רואים בהרבה סרטים, ובטח שלא ישראליים. זה סרט מתריס בצורה מיותרת לפרקים, לא חף מקלישאות, והדמויות שלו לעתים קרובות דורשות סטירה, אבל לפעמים זה כל הקסם; (כלומר, היה פשוט אפשר לקרוא לו "אנטי-סו: הסרט", כן?) יש לפעמים משהו מענג בלצפות בדמויות שמקבלות את כל ההחלטות הלא נכונות וגם משלמות על זה מחירים כואבים, והדמויות כאן, עם כמה שהן לא מושלמות, לפחות אינן מעוררות סלידה יותר מדי עמוקה כמו נניח בפילדפיה זורחת. אפשר להבין למה הן עושות את מה שהן עושות, גם אם הן פעמים רבות הולכות ראש בקיר בכוונה; ואולי אפשר לסכם ולומר שגלייזר הוא פשוט אדם/נער שתקוע בשנות העשרים עם ערכים של שנות התשעים, שזה דבר טראגי ועצוב מאוד. בגדול, הסרט שווה צפייה, ומאוד, וגם אם לא תאהבו או תזדהו עם הדמויות שלו יותר מדי כנראה שלפחות תצחקו, ויותר מפעם אחת.