שנה אזרחית טובה, שנה כללית מוצלחת ובאופן כללי 365 ימים אקראיים יפים לכם! את השנה נתחיל כרגיל בסיכום סופי של השנה שעברה. 570 אנשים שלחו דירוגים בסקר המקדים, שבו בחרו מבין כל סרטי 2015 את המועדפים עליהם. אלה הם עשרת הסרטים שקיבלו את הדירוג הגבוה ביותר. איזה מבינהם הוא סרט השנה?
סרט השנה של עין הדג לשנת 2015:
- הקול בראש (27%, 503 קולות)
- מקס הזועם: כביש הזעם (26%, 478 קולות)
- מלחמת הכוכבים: הכח מתעורר (11%, 209 קולות)
- בירדמן (9%, 161 קולות)
- לבד על מאדים ("להציל את מארק וואטני") (8%, 151 קולות)
- אקס מאכינה (5%, 90 קולות)
- סיפורים פרועים (4%, 78 קולות)
- קינגסמן: השירות החשאי (4%, 77 קולות)
- שיר הים (4%, 68 קולות)
- סטיב ג'ובס (1%, 20 קולות)
מס' מצביעים: 1,835
Loading ...כל עוד לא הצבעתם, הסרטים בעשיריה מופיעים כאן על פי הסדר שבו הוקרנו בארץ (במקרה של סרטים שלא יצאו להפצה מסחרית – ויש בעשיריה שניים כאלה – מדובר בהקרנה הפומבית הראשונה).
בהמשך הדירוג, על פי הסקר המקדים, נמצאים:
11. סיקאריו
12. גשר המרגלים
13. ידוע מראש
14. את לי לילה
15. הנוקמים: עידן אולטרון
16. שם קוד מ.ל.א.ך.
17. הקולות
18. אנטמן
19. מה שאנחנו עושים בצללים
20. אני וארל וזאת שעומדת למות
21. התאוריה של הכל
22. הולכת רחוק
23. משימה בלתי אפשרית: אומת הנוכלים
24. הלובסטר
25. לווייתן
26. צלף אמריקאי
27. משחק החיקוי
28. משהו עוקב אחרי
29. ילדות פרא
30. אסון מהלך
הדבר הבולט ביותר, לדעתי, ברשימת הסרטים השנה: העשיריה הגדולה כוללת שני סרטים שלא הופצו מסחרית בארץ. זה נכון גם לגבי שלושה (וחצי) מהעשיריה השניה, ועוד שניים מהעשיריה השלישית – בסך הכל, שבעה וחצי סרטים מבים השלושים (החצי הוא "הקולות" – באופן רשמי הוא נחשב לסרט שהופץ מסחרית בארץ, אם כי מעשית הוא הוקרן באישון ליל במשך שבוע אחד, ללא פרסום וללא הקרנות עיתונאים). חלק מהסרטים האלה קיבלו דחיפה מהקרנות עין הדג, וחלק – לא; פשוט, יש גם דרכים אחרות לראות סרטים. כבר קרה בעבר שסרטים שלא הוקרנו בארץ רשמית נכנסו לרשימה, אבל לא בכמות כזאת.
לעומת זאת, אפילו אחרי הסינון שעברה הרשימה השנה – סרטים ש"הופצו" באופן ייצוגי לגמרי פשוט לא נכללו בה – יש הרבה סרטים שהופצו אבל אף אחד לא באמת ראה, או שלאף אחד לא היה אכפת. מספר המדרגים של 53 סרטים מהרשימה היה כזה שאפשר לספור על אצבעות יד אחת. מהצד השני של הסקאלה, 43 סרטים קיבלו כל אחד יותר מ-100 דירוגים. 135 סרטים דורגו בחמישיה הגדולה של אדם אחד לפחות.
ספירת במאים: שישה מסרטי העשיריה הם סרטים של במאים שזו הפעם הראשונה שלהם בעשיריות של עין הדג. זה כולל, בין השאר, את רידלי סקוט, במאי ותיק ופורה מאוד, ובכל זאת זו הפעם הראשונה שהוא עשה סרט שראוי לכך ב-15 השנים האחרונות. לעומתו, מתיו ווהן הוא במאי מתחיל יחסית, אבל הרקורד שלו אצלנו הוא מושלם: כל סרט אפשרי שלו נכנס לעשיריה – ארבעה מתוך ארבעה. פיט דוקטר, הבמאי של "הקול בראש", מכניס סרט שלישי לעשיריות (אחרי "מפלצות בע"מ" ו"למעלה") – ו"הקול בראש" גם מעלה את מספר הסרטים של פיקסאר בעשיריות השנתיות לשמונה, יותר מכל במאי בודד.
רוב הסרטים בעשיריה, כרגיל, הם סרטים דוברי אנגלית. "סיפורים פרועים" הוא הסרט הארגנטינאי הראשון שנכנס לעשיריות השנתיות שלנו, ולמיטב זכרוני גם הסרט הראשון שהוא למעשה לא סרט, אלא אוסף של סרטים קצרים. "את לי לילה", במקום ה-14, הוא הסרט הישראלי היחיד בין 30 הגדולים השנה.
הסרטים שקיבלו את הדירוג המצטבר הנמוך ביותר הם לא בהכרח הסרטים הגרועים של השנה, אבל הם כנראה הסרטים הגרועים של השנה שהרבה אנשים ראו. במקום הראשון מהסוף נמצא "ארבעה מופלאים", עם הדירוג הנמוך ביותר שאליו הגיע סרט כלשהו לא רק השנה, אלא מאז שהסקר נערך בפורמט הנוכחי. במקום השני מהסוף: "עלייתה של ג'ופיטר", ואחריו "חמישים גוונים של אפור", "חטופה 3" ו"שליחות קטלנית: ג'נסיס".
בתואר הנכבד של הסרט הככה-ככה ביותר של השנה זוכה "הנוקמים: עידן אולטרון", ואחריו "עולם היורה", "אנטמן", "משחק החיקוי" ו"בחזרה למחר".
יש בדיוק אדם אחד שלא אהב את "הקול בראש".
הסקר יישאר פתוח במשך שבוע, עד ה-8.1, ואז – סקר הופעת השנה!
את תולדות סקרי סיכום השנה הקודמים של האתר, ולינקים לכל הסקרים הקודמים, אתם יכולים למצוא פה: ההיסטוריה של סיכומי השנה של עין הדג.
"יש בדיוק אדם אחד שלא אהב את "הקול בראש"."
והאדם הזה הוא אשתי.
טוויסט טוב.
(ל"ת)
תתגרש.
לא תודה.
(ל"ת)
באמת אל
קודם תחכה שמישהו בדיסני יסכים לחשוב על המשך ל"הקול בראש" רק שהפעם על מה עבר לה בראש כשהיא החליטה לתת את ה"לא אהבתי" הזה, חכה לרווחים שלך מהסרט ואז תתגרש.
גאה להיות זה שנתן את ה"לא אהבתי" לקול בראש
קונספט גאוני אבל זה זבל הוליוודי נוסחתי ומשעמם שכל מטרתו זה לסחוט זה דמעה או שתיים. ממש התאפקתי לא לסגור את הסרט באמצע.
מסכימה עם כל מילה
הסיבה היחידה שלא נתתי את אותו דירוג לסרט היא שלא הצבעתי בסקר המקדים.
אתה... צודק
מסתבר שאשתי זכרה לא נכון. אבל הלב שלה היה במקום הנכון, וזה מה שנחשב.
אם זה נוסחתי אני לא יודע מה זה לא נוסחתי
(ל"ת)
אמנם נהניתי מהסרט, אבל לדעתי ההתלהבות מוגזמת. עודף אמריקאיות וקיטש.
היו לה נימוקים?
(ל"ת)
גבריאל פסטרנק
אמנם הצבעתי למקס הזועם, שלעניות דעתי השיג את כל אשר ניסה להשיג. אבל הן סיפורים פרועים והן שיר הים הינם סרטים נפלאים שאני מאוד שמח לראות מוערכים כראוי על-ידי קהילת עין הדג.
אני קרוע
שיר הים או קינגסמן ?
האחד מלא אקשן סטייל ותחכום והשני פשוט יפה בפשטותו…
.
.
.
.
בסוף הלכתי על שיר הים, בגלל שמבין שניהם יש לי תחושה שהוא יכול לשרוד יותר זמן בתודעה (לו רק הוא היה מופץ מסחרית)
מבחינתי,סרט האנימציה של השנה זה "שון הכבשון".
זה לא שלא אהבתי את "הקול בראש", אבל שון ושאר חברי החווה פשוט המסו לי את הלב.
חבל לי שאנשים חושבים שזה סרט לפעוטות- כי מדובר בסרט חכם ורגיש.
אם אתם אוהבים את "וואלס וגרומיט" אתם חייבים לראת את זה.
ותכלס, גם אם אתם אוהבים קולנוע.
מתי בפעם האחרונה ראיתם סרט ללא דמויות מדברות ועם עלילה?
וואו. איזו אחלה עשיריה.
(ל"ת)
הנוקמים... איזה נפילה.
(ל"ת)
כל החמישיה שלי עלתה לגמר
פעם ראשונה שזה קורה בעשור ומשהו שאני מצביע לסקר השנתי.
עשירייה מגוונת ונהדרת. הצבעתי למקס הזועם
וסתם שאלה שמסקרנת אותי: יש עוד מישהו ששם את בובספוג בחמישייה שלו?
למה "כביש הזעם" הוא סרט השנה שלי.
באון פשוט מאוד: "כביש הזעם" הולך להיות קלאסיקה. זה הולך להיות סרט שידברו עליו עוד שנים. סרט שהנכדים שלי הולכים לקנא בי שראיתי אותו בקולנוע כשהוא יצא, קצת כמו שאני מקנא באנשים שראו את "מלחמת הכוכבים" או "ספרות זולה" בזמן אמת. הסרט הזה יהיה אייקון במלוא מובן ההמילה.
חלק מזה, אני מוכרח לומר, נובע גם מכל מה שהולך מסביב לסרט ולא רק לתוכן עצמו. אין אני מדבר רק על הישגו בפרה-פרודוקשן, בעצם קיומו: כפי שאתם כנראה יודעים, הסרט הזה לא בדיוק היה אמור לקרות, לפי כל קונבנציה הוליוודית, אבל ג'ורג' מילר הזה איכשהו הצליח להשיג תקציב גדול ושחקנים גדולים על מנת להגזים חזון די הזוי שהיה לו בראש.
אבל תסתכלו מה שקורה עכשיו. בעוד מספר שבועות יוכרזו המועמדויות לאוסקר, וחברים, אתם צריכים להתכונן לעובדה שהסרט הזה ככל הנראה יהיה מועמד בפרס הסרט הטוב ביותר, והבמאי גם כן – וזה בלי לדבר על כל המועמדויות הטכניות שהוא היה מקבל גם ככה. כש"האביר האפל" (שהוא, לצד מקס, הסרט היחיד בעשר השנים האחרונות שבאמת יזכה למעמד של קלאסיקה אלמותית, נכון לכרגע) לא היה מועמד לאוסקר בזמנו, הטררם היה כי בסופו של דבר מתחת למסיכה של סרט הקומיקס זאת הייתה סאגת פשע רצינית וריאליסטית, כך שהיה מוזר שהאקדמיה לא מצביע לו במצב הזה. "מקס", לעומת זאת, מקבל את כל השבחים והבאזז האלה בלי להתייפייף ובלי לקרעקע את עצמו במציאות כלשהי. זה סרט פשוט חולה על כל הראש, שלרגע אחד לא מנסה לתת לנו תחושה של ריאליזם קודר ואמיתי. זה סרט פרוע, יצירתי ואנרגטי, שמקבל את השבחים מכל המבקרים האלה למרות שהוא כולל בתוכו גיטרה יורקת אש.
איפשהו באמצע, "כביש הזעם" הפסיק להיות סתם סרט והפך לתופעה תרבותית. משפטים ממנו מצוטטים באופן קבוע, הקהל מת עליו, המבקרים גם, והוא אפילו עורר שיח תרבותי בעניינים מאוד מסקרנים שלא היית מצפה מסרט כזה לגעת בהם, בין השאר מגדר (לא צריך לפרט אני מניח) ורודנות מלחמתית. גם אם אתם מסכימים עם כל מה שנאמר על הסרט בהקשרים האלה, עצם זה שהוא מעורר את הדיונים האלה זה חתיכת שאפו ענק.
על הסרט עצמו, כסרט, כבר נכתב מספיק ולא צריך את הפירוט שלי. גם בלי כל הטררם שמסביב הסרט הזה הוא בהחלט חומר של סרט שנה. גם בלי תסריט שייקספירי מדובר, מתחת להכל, באפוס ענק ומרגש על שיעבוד ועל שחרור, על איבוד אנושיות ועל השבתה. וכל הסיפור הזה מועבר באמצעות כתיבה שאני מרגיש שלם עם עצמי כשאני קורא לה "מבריקה". תסריט מבריק לא חייב להיות רק אארון סורקין וכאלה. הברקה יכולה גם להיות היכולת להעביר תחושות ורעיונות מורכבים למדי בדרך כ"כ מופשטת ומינימליסטית, בלי ברבורים, בלי האכלת הצופה בכפית – ועדיין לא לשמור מרחק גדול מדי מהדמויות והעולם. אנחנו יודעים בדיוק מה שאנחנו צריכים לדעת על כל דבר שם – לא יותר מדי ברמה שכבר לא נשאר עומק ומסתורין, אבל גם לא מעט מדי ברמה שאי אפשר להתחבר בכלל לדמויות ומה שעובר עליהן. והקצב, אוי הקצב. הסרט הזה יודע כמו גדול מתי להעביר הילוכים, מתי לעשות תפניות ומתי לתת את הזמן להירגע, הכל בדיוק ובחן פשוט מושלם, כנגיעה ראשונה בכדור של דניס ברגקאמפ.
ועוד הכי מדהים, שהתהליכים הרגשיים שעוברים על הדמויות והדרך שבה העלילה נבנית הם בסיס פשוט מושלם לדבר העיקרי שהסרט הזה עושה נכון, וזה האקשן. המהירות, האנרגיות, הקינטיקה, הטירוף המוחלט, קנה המידה – הכל קורה כי ככה זה בעולם הזה, וככה אלה הדמויות האלה. זאת באמת הדרך היחידה שבה הסיפור הזה יכול להיות מסופר נכון. כל הדברים שאנחנו רואים על המסך – המרדפים, הנופים, תופעות הטבע שמתרחשות במהלך הסרט, הם כאילו משלים למה שעובר בעלילה הזאת, ומהבחינות האלה, של לספר סיפור דרך התרחשויות ו-וויזואליה, יש משהו בסרט הזה שמזכיר ציור. ציור as in Painting (וואו, לגמרי עברתי את גבול הפלצנות והאליטיזם?), או יצירת מוזיקלית קלאסית. הסרט הזה הוא יצירת אומנות טהורה.
ובשביל יצירת אומנות טהורה צריך אומנים מדהימים. תחת שרביטו של המנצח המבריק ג'ורג' מילר, conductor of the choir of death, הסרט הזה באמת מגיע לגבהים חדשים. המוזיקה, הצילום, הפעלולים, המשחק (כן, כן, המשחק! לא רק שרליז ת'רון הייתה מצויינת, אלא כולם. גם הארדי, גם הולט, בטח דמויות הנערות [אני קצת מאוהב בריילי קיאו אחרי הסרט הזה], אפילו אימורטן ג'ו נתן איזה סצינה מרגשת אחת, שזה מרשים בהתחשב בעובדה שכל הסרט יש לו שיניים של סוס במקום פרצוף), הכל משתלב לאחת החוויות האדירות ביותר שהיו לי בקולנוע, השנה ובכלל. זאת הייתה שנה טובה בסופו של דבר, עם המון סרטים מעולים, ויש כאלה שאני חושב שאני אוהב באותה מידה כמו הסרט הזה – אבל "כביש הזעם" הוא כבר מעבר לסרט, הוא לא פחות ולא יותר מנס. סרט כזה כיפי, אנרגטי, מלא אדרנלין, חסר מעצורים, מטורלל על כל הראש ועוד כל מיני סופרלטיבים פשוט לא אמור, על פי הקונבנציות אליהן הורגלנו, להיות כ"כ מבריק בכל הרמות. אבל הוא כזה, ואני שמח לראות שהעולם מבין את זה. הוא כנראה לא ייזכה באוסקר (מה זה כנראה, הוא בטוח לא יזכה), אבל במידה והוא יהיה מועמד, אני חושב שזה ייסמן אותו סופית כאחד הסרטים הכי חשובים שנוצרו בעשור וקצת האחרונים. איך אמרו אסי וגורי – 5000 מטר גובה, בלי להגזים.
קנית את מקומך בולהלה עם התגובה הזו
מקסים :)
לגבי מארוול
אולי אני טועה, אבל האם זו פעם ראשונה מאז הווסדות ה MCU, שלא נכנס אפילו סרט אחד של מארוול לעשיריה הראשונה?
מאוד טועה.
בדיוק שלושה סרטים מהיקום הקולנועי של מארוול נכנסו אי פעם לעשיריות: "איירון מן", "הנוקמים" ו"שומרי הגלקסיה". לא היה אף סרט של מארוול בעשיריה ב-2009, 2010, 2011 או 2013. זה מצב מאוד לא חריג.
אני קצת מאוכזב שpredestination לא נכנס לעשיריה,
אז הקול שלי הלך ל"קינגסמן".
חבל לי ש"אנומליסה" הנפלא לא הגיע למקום גבוה יותר
אני מתאר לעצמי זה קשור לתאריך ההפצה המאוחר שלו , והשקט היחסי שבו הוא יצא (ומזל שהייתה הקרנה של "עין הדג" והספקתי לצפות בו)
בכל מקרה, לכו לראות אותו ! סרט חכם ורגיש
אם "אנומליסה" לא היה מגיע לרשימה הייתי שורף ת'מועדון
אבל "אנומליסה" פשוט לא מתחרה השנה. הוא יופץ באופן כלשהו בפברואר, ועוד לפני כן תוכלו לראות אותו בהקרנת עין הדג, ב-14.1 בסינמטק הרצליה. וכדאי לכם, כי הוא באמת נפלא.
אה מצוין !
זכרתי משום מה שהצבעתי לו בסקר הנוכחי
אבל אם זה המצב אני שמח
קצת הופתעתי מזה ש"סיפורים פרועים" נכנס לעשירייה מהסיבות הברורות
קצת יותר הפתעתי מזה ש"שיר הים" נכלל בעשיריה מהסיבות הברורות.
ממש הופתעתי מזה ש"סטיב ג'ובס" הגיע לפה מהסיבה הפשוטה שהוא לא סרט.
את "אקס מאכינה" לא ראיתי אבל כל השאר די ראויים לעשירייה גם אם אפחד מהם לא הגיע לעשירייה הפרטית שלי. בהיעדר סרט כלשהו מהחמישייה שלי אני אלך עם הלב, "שיר הים".
היה לי מעט קשה להחליט
מפני שהסרט שרציתי לא נכנס לעשיריה, אז התלבטתי בין לבד על מאדים לבין מקס הזועם.
לא מזמן צפיתי שוב פעם בלבד על מאדים, ובסה"כ זה באמת אחד הסרטים הטובים של השנה מבחינתי, אבל פשוט הורידו הרבה קטעים טובים מהספר שזה פשוט חבל לי.
אז כן, כפי שאפשר להבין בחרתי במקס הזועם.
לרוב אם יש לסרט
תסריט מצוין,כל עוד הקולנוע שלו לא איום ונורא,זה מספיק בשבילי כדי לדרג אותו כסרט מצוין.אבל הקולנוע בהקול בראש הוא לא פחות ממדהים.הכל במידה הנכונה,שום דבר לא מוגזם,אנימציה נהדרת,סרט צבעוני ונעים לעין.מבחינת עשייה קולנועית נטו אין ספק שהוא לא ברמה של כביש הזעם,אבל התסריט שלו יותר מדי טוב מכדי שלא אדרג אותו כסרט השנה שלי.מבחינתי הוא ראוי בהחלט ל4 תארים:הסרט הטוב של השנה,הסרט הטוב ביותר שראיתי בקולנוע,הסרט המצויר הטוב ביותר שראיתי,והסרט הטוב ביותר שראיתי בחופש הגדול(כן,למרות שהשלמתי בחופש הגדול קלאסיקות במו הסנדק,החשוד המיידי ומטריקס
סרט השנה שלי לא נכנס לעשיריה
מה שהשאיר את הבחירה שלי בין הקול בראש ואקס מאכינה. אני חושבת שאקס מאכינה השאיר עלי הרבה יותר רושם, ולכן הוא קיבל את ההצבעה שלי. מסתבר שאני בעמדת מיעוט, אבל גם הקול בראש זו בשורה משמחת.
מותר לשאול איזה סרט זה?
(ל"ת)
בוודאי, מוזר שלא הזכרתי קודם
what we do in the shadows
אני צופה בהרבה פחות קומדיות מאשר ז'אנרים אחרים, אני הרבה פחות מעריכה קומדיות ביחס לסרטים אחרים. ועדיין זה אחד הסרטים הכי מצחיקים שאני מצליחה לזכור שראיתי, הוא גם אינטיליגנטי ולמרות שההומור לא אליטיסטי בלשון המעטה הוא לא מרגיש מפגר. ספציפית הוא גם בא לי מאוד מאוד טוב השנה- בסיטואציה קצת מבאסת שנוצרה, צפיתי בו מספר פעמים די גדול בזמן יחסית קצר והוא לא הפסיק להצחיק אותי (הייתי קצת מוגבלת תנועה לכמה שבועות). אז לא ממש היתה תחרות מבחינתי.
להוסיף על כל זה- בד"כ אני צופה בסרטים יותר מפעם אחת. דווקא בשנה החולפת אני חושבת שכמעט לא ראיתי סרטים (גם ישנים שראיתי לראשונה) יותר מפעם אחת. מה שאפילו עזר להבליט את הסרט הזה.
גשר המרגלים הוא הסרט של שפילברג
במיקום הכי גבוה מאז מי זוכר מתי, האמת חשבתי שהוא יכנס אבל לא נורא
רק עכשיו קלטתי
איפה פאקינג דג הזהב?!
אני פוסל עצמי מהצבעה
כיוון שראיתי רק מחצית מהסרטים ברשימה (בירדמן, אקס מאכינה, הקול בראש, מד מקס וסטאר וורז) אבל מבין אלה הייתי מצביע ל"הקול בראש".
עשירייה יפה בסה"כ
לא ראיתי את ג'ובס, שיר הים וסיפורים פרועים, אבל שבעת האחרים היו בהחלט טובים וראויים, אני תוהה האם סטאר וורס לא זכה לקמצוץ של "אפקט שרק" הנודע, אם כי גילוי נאות – גם אני נהניתי מהסרט, שזכה ממני לסימון אהבתי.
הדילמה בעיניי היא בין הקול בראש לבין אקס מאכינה. שניהם מטפלים בנושאים שונים לחלוטין, אבל שניהם מטפלים בהם בצורה כ"כ חכמה ומרתקת. אולי הם לא יהפכו לקאלט ביום מן הימים כמו מקס הזועם, אני באופן אישי אמליץ בחום על כל אחד מהם.
בלי קשר : יש מצב לדעת לאיזה מקום הגיע "המתנה" ? מצד אחד הוא אמנם שנוי במחלוקת (לא נכנס לפרטים כי קוואנטים ), מצד שני ל"נעלמת" זה לא הפריע להגיע לדירוג מרשים. הייתי בטוח שהוא יגיע לפחות ל-30 הראשונים.
היה לי ברור שאצביע ל"לבד על מאדים" כבר בסקר המקדים
אבל הופתעתי מכמות ההצבעות הנמוכות שהוא זוכה לה… אמנם לא צפיתי בכל הסרטים ברשימה (נוסף אליו רק ב'הקול בראש' וב'בירדמן') ועדיין, אני בספק אם צפייה בסרטים אחרים הייתה גורמת לי לבחור אחרת. עד כדי כך. הוא פשוט היה סרט מושלם בעיניי. מסוג המקרים הבודדים שבהם צפיתי בסרט אחרי הספר ולא רק שלא התאכזבתי מהעיבוד, הוא גרם לי להתעלות נפש. הוא לקח את החלקים הטובים בספר והמחיש אותם בצורה נפלאה ואף הוסיף אפילוג מוצלח… לא יכולתי לבקש יותר.
'הקול בראש' היה מצוין, סרט חמוד ומקסים, אבל סרט מצויר דמיוני מול סרט מדע בדיוני שלוקח אותי לחלל… (ועושה את זה היטב) זה לא כוחות מבחינתי. לא הייתה לי התלבטות.
לעומת זאת את ההצלחה של 'בירדמן' אני עדיין מתקשה לעכל. יש מקרים שבהם אני צופה בסרט ורואה שהוא עשוי טוב אבל פשוט לא בשבילי ('הסנדק' למשל) ויש מקרים שאני לא מצליחה להבין איך אנשים נהנו מזה בכלל. כלומר, מעבר לפן הטכני, לא מצליחה להבין איך העלילה המשמימה שלו (דרמה, שחקן מתוסכל, יחסים עכורים של אב ובת) הלהיבה כ"כ הרבה אנשים עד כדי כך (בעיקר כשאנחנו די סבלנו, שלושה אנשים בעלי טעם לא בהכרח חופף בסרטים, וכמעט עצרנו באמצע). נו שוין, על טעם וריח…
עשיריה נהדרת
ולמען האמת כל השלושים (כמעט) ממש טובים.
זאת באמת הייתה אחלה שנה.
נהניתי מאוד מחצי מהסרטים בעשירייה, אבל לא באמת היתה כאן התלבטות
רק מאחד מהם יצאתי פחות או יותר רוקדת, עולה על גדותי מכמיהה לחלל ועם אפילו רמז לאופטימיות – ועוד אחרי שנכנסתי אליו על סף ייאוש מהמין האנושי. לבד על מאדים FTW.
הקול שלי הלך ל"כביש הזעם"
אבל האמת היא שהוא ו"הקול בראש" כל כך טובים שלא באמת משנה לי מי מהם יזכה במקום הראשון.
סלמה אפילו לא ב30 הראשונים?
באסה וזה.
אחלה רשימה
עד שאתה חושב שהייתה שנה לא משהו מבחינת התוצר הקולנועי, אתה רואה את הרשימה הגדולה ומבין שדווקא כן היו פה כמה יציאות לא רעות בכלל.
דעתי היא כזאת – סרט חזק הוא כזה שהתחושה שלך לגביו מתעצמת אחרי שסיימת לצפות בו.
ואלו מחשבותיי:
1. שיר הים – מקווה שהקהילה הקולנועית לא תוציא עלי פולסא דנורא אבל לא שמעתי על הסרט הזה עד שראיתי אותו ברשימה. אם הוא בעשיריה כנראה שהוא שווה משהו. אשלים במהרה.
2. בירדמן – קצת מוזר לי שהוא פה. חשבתי שסגרנו אותו באוסקר של שנה שעברה. מאוד נהנתי ממנו, הישג קולנועי ייחודי, מה דא פאק קורה שם בסוף וזה, אבל לא הייתי מכניס אותו לשנה הזאת אלא לשנה שעברה, אז עוד הייתי קרוב אליו רגשית.
3. קינגסמן: השירות החשאי – פולסא דנורא 2? עוד לא ראיתי. שמעתי רק דברים טובים. עכשיו אני חושש שהציפיות היותר מדי גבוהות יהרסו את חווית הצפיה. אולי עדיף להשאיר את זה ככה, שאני משוכנע שהוא טוב למרות שלא ראיתי אותו?
4. סיפורים פרועים – הייפ מוגזם לגמרי. התחלתי לראות בבית, בסוף הסיפור השני הפסקתי. גם אני וגם אשתי השתעממנו ולא התחברנו בשיט. הבעיה שלי עם סרטי אנתולוגיות זה שעד שהתחברת לדמות, כבר עוברים לסיפור הבא וכופים עליך להתחבר לגיבורים חדשים. בשביל לעשות אנתולוגיה טובה, חייבים להוליך את הצופה במסע רגשי סיפורי נכון. בשני הסיפורים שראיתי שם המסע היה לוקה בחסר והרגשתי מנותק לגמרי. הבנתי שבסוף זה נגמר בחתונה יהודית. שיהיה במזל טוב.
5. אקס מאכינה – בתור תסריטאי, אחת העצות הטובות שקיבלתי היא לכתוב סרט בלי תקציב שאוכל לצלם בעצמי במבנה סגור אחד, שזה דבר קשה במיוחד. איך לעזאזל אתה יוצר רמת עניין מתגברת במקום אחד בודד? עם סיפור חזק (לא חובה מקורי), שחקנים מעולים, קצב נכון, חיבור עם הדמויות (גם הפרוטגנוסיט וגם האנטגנויסט) או במילים אחרות – פאקינג אקס מאכינה. מדהים. ואוסקר אייזק. בית ספר לקולנוענים מתחילים. לא יודע אם הכי טוב של השנה, אבל בטופ ללא ספק.
6. מקס הזועם: כביש הזעם – היסטרי. אשתי השתעממה למוות. לא הבינה את הקטע. אין עלילה, הגיבור(ה) היא בכלל לא מי שבטייטל, רק נוסעים ופונים ועושים פרסה. ואני? נהניתי בטירוף. האדרנלין, האקשן, האפקטים, היצירתיות, המכוניות, הדמויות הסוריאליסטיות, ועוד מבמאי בן 70. פאק מי. למי בכלל איכפת מעלילה?!
7. הקול בראש – מה כבר אפשר לומר שעוד לא נאמר? כלום. יצירת מופת. אז מה אם כבר עשו כזה קודם. מרגש, על זמני, מצחיק, חכם, עצוב, צבעוני, מיוחד, שווה.
8. לבד על מאדים ("להציל את מארק וואטני") – אחלה סרט, חוץ מהעובדה שהוא ארוך מדי, הסינים הם וואחד אקס מאכינה (אין מה לעשות, אם סין על מילארדיה פותחת את שעריה למספר קטן של סרטים זרים אז כדאי להשתחל) ומארק וואטני לא דמות מספיק עמוקה, אפילו כמעט שטחית (מאט דיימון עדיין ענק).
9. סטיב ג'ובס – אהרון סורקין. מי שאוהב אוהב, מי ששונא שונא. אני אוהב. מאוד. סרט ביוגרפי מאוד לא שגרתי שעובד בן זונה. מה שכן, יעבוד הרבה יותר טוב בתיאטרון.
10. מלחמת הכוכבים: הכח מתעורר – קצת מאוחר מדי, אבל הייתי ממליץ לקרוא ביקורות ללא ספוילרים לפני שהולכים. ככה יודעים מראש שזה יותר מדי זהה למלחמת הכוכבים הראשון. ומה קורה אז? מתנתקים מחשיבה ביקורתית ונהנים מהסרט. אבל מה זה נהנים? עפים עליו! כבר כתבתי עליו פוסט ארוך בפייסבוק, אבל בקצרה – בחיים לא הבנתי מה הקטע של מלחמת הכוכבים ואיך דא פאק זה כזה תופעה תרבותית. אני עדיין לא מבין. הלכתי לראות את הסרט אך ורק בגלל ההייפ. מה אני אגיד… סרט בן של זונה. הסרט של 2015. ללא צל של ספק. ואוסקר אייזק.
אם 'ידוע מראש' היה בעשיריה יש מצב שהייתי בוחר בו. החוויה איתו ממש התעצמה כשסיימתי לצפות בו. פרדוקס מעלף. מומלץ בלהט!
שתהיה שנה טובה ומוצלחת!!!
8. הסינים היו בספר (שנכתב לבלוג ע"י תוכניתן ללא שום תכניות לסרט)
כך שאין כאן שום ניסיון "השתחלות" או חנופה לקהל הסיני. יש כאן לא יותר ממציאות קרה: סין היא מעצמה כלכלית, נקודה. זו הסיבה שהוליווד מנסה להתחנף אליה (לא המקרה כאן, כאמור) אבל זו בעיקר הסיבה שהיא היחידה בעלת תכניות חלל משלה (בנפרד מארה"ב והרוסים). לסינים יש גם תחנת חלל משלהם, להזכירך. הם לא "אקס מכינה" הם פשוט החלופה האחרת שיש, ויש (הם באמת מתכננים תכניות חלל משלהם).
שנה טובה לקולנוע?
שלום לכולם, ושנה אזרחית שמחה
אז זהו נושא שמעניין אותי בכל שנה, וגם הפעם.
מה אתם חושבים, האם השנה הזו תיזכר כשנה טובה לקולנוע, בינונית או חלשה. עד כמה שזה קשה לחשוב כעת, אילו סרטים יישארו איתנו כ"טובים" גם בעתיד. בעשר הנים האחרונות היו שנים נפלאות (2014, 2013, 2011, 2009) והשאר בינוניות יותר.
שאלתי את אותה השאלה גם בשנה שעברה.
בזמן ששאלתי, כמות הסרטים שראיתי הייתה בינונית ולכן דעתי הראשונית (שהייתה על שנה בינונית) השתנתה לא מעט אחרי שראיתי כמה סרטים שהעלו אותה מעלה (חלקם לאחר המלצות כאן באתר – ותודה!) והפכו אותה , לפחות בעיני, לשנה טובה בהחלט לקולנוע.
אז לגבי שנת 2015. קיויתי שאספיק לראות עוד כמה סרטים בטרם אחליט על כך, אבל פספסתי ביום את ההצבעה במוקדמות.
בשנים קודמות, מתוך רשימת הסרטים , הייתי יכול להצביע בסיפוק שראיתי כ- 20 מהם לפחות (הישג מכובד לאב לילד קטן). הסרטים הללו היו חתך דיי ממצה של מה שרציתי לראות באותה שנה.
השנה זכיתי לראות בדיוק 10 סרטים. ואיך לומר, שנה ממש מאכזבת.
מתוך העשירייה שעלתה לגמרי ראיתי את: בירדמן (התאכזבתי), סיפורים פרועים (סרט השנה שלי) ואת קינגסמן (חביב ביותר). אני לרוב לא מצליח להתרגש מספיק מסרטי אנימציה למיניהם (there goes הקול בראש). את מקס הזועם אני צריך לראות (בזמנו זכרתי ביקורות פחות מפרגנות) ואת מלחמת הכוכבים כמובן. את שירת הים ואקס מאכינה אראה מתישהוא והשאר פחות מדברים אלי.
מתוך שאר ה- 30, גם לא נפלתי ממרביתם.
אפשר לומר שבפינצטה הצלחתי לבחור סרטים כאלו. זוהי הרשימה שלי: סיפורים פרועים (נהדר!) , הולכת רחוק, לוויתן, משחקי החיקוי (בקושי) וצלף אמריקאי (בקושי). רשימה זו כמובן הינה אישית ומייצגת את דעתי בלבד. שאר הסרטים שראיתי השנה היו חביבים, אבל לא הצליחו להשאיר משהו מעבר לזמן שראיתי אותם.
אשמח לשמוע את דעתכם.
בירדמן זה סרט השנה שלי
בירדמן הוא סרט מדהים על עבודת השחקן בתיאטרון ובקולנוע. בתור אדם שהתיאטרון אצלו במקום הראשון והקולנוע במקום השני, אני שמחתי לראות את בירדמן כביקורת על הקולנוע והתיאטרון, על החשיבות המנופחת של שחקנים, על העבודה עצמה של השחקן, על חיבור לדמות, על מיתוג של שחקנים לתפקידים מסוימים. זה מדהים לראות סרט עם הרבה ביצים עושה משהו שהרבה פחדו לעשות וזה קולנוע אמנותי נטו. הדוגמה המושלמת היא הסוף שהוא פשוט מטאפורה בפני עצמה.
זה הסרט שאליו הכי התחברתי, הכי נהניתי, הכי החכמתי ממנו בכל השנה הזאת ולכן הוא סרט השנה שלי.
איזה יופי של רשימה!
מכילה ארבעה מתוך החמישייה שלי. אני לא יודע אם לעלוץ על ההישגים הגבוהים של הבחירות שלי, לחרוק שיניים כי כל כך הרבה נכנסו ואני צריך לבחור ביניהם, או להתעצב על הממוצעות המוחלטת של הטעם הקולנועי שלי.
החמישייה שלי הורכבה מסרטים שאולי לא דומים במיוחד על פני השטח, אבל לכולם היה אפקט משותף אחד עלי- הם נשארו בראש שלי. שעות וימים אחרי הצפיה, הם המשיכו להסתובב סביבי- לגרום לי לחשוב, או להתווכח, או סתם לחייך באמצע היום. זו הסיבה שכל כך קשה לי לבחור ביניהם.
שניים מהם היו "נחותים" מהאחרים מלכתחילה- במובן של סרטים שידעתי, כשהצבעתי במוקדמות, שעם כל אהבתי אליהם, לא יהיו סרט השנה שלי. אלו הם "מקס הזועם", שהוא בלי ספק סרט האקשן האהוב עלי אי פעם, בהפרשים עצומים, ו"הקולות" שנדנד אותי בין צחוק לזוועה בשניות מבלי להתפזר בעצמו או לאבד את העוצמה שלו. בין שלושת האחרים, לעומת זאת, קיוויתי שאתם תחליטו בשבילי; או לפחות תפסלו אחד.
"הקול בראש"- יצירת מופת מחממת לב, שלמרות היותה "סרט ילדים" היוותה את התצוגה המדוייקת ביותר של דיכאון על המסך שראיתי אי פעם. כשיצאתי ממנו, הלחיים שלי כאבו מחיוכים והעיניים עקצצו מדמעות. סיפור כל כך פשוט, שנגע בי כל כך עמוק. החוויה הרגשית השניה בסדר הגודל שלה שחוויתי בקולנוע בעשור האחרון. סרט שליווה אותי במשך שבועות, כמו אבן חן קטנה וחמימה בתוך החזה.
"אקס מאכינה"- עוד יצירת אומנות, אבל הפעם שונה לגמרי. איפה ש"הקול בראש" גרם לי להרגיש, "אקס מאכינה" גרם לי גם לחשוב. סרט שניגש לנושא שעשוי להיות קריטי לעתיד האנושות, ועושה את זה בלי נפילה לקלישאות הז'אנר. כחובב מילדות של ספרות מד"ב, תמיד טענתי שלסרט אין מה להציע בתחום שספר לא יכול, וכל רעיון לסרט מד"ב היה יכול להיות טוב יותר כספר. במקרה הזה, אכלתי את הכובע, ובגדול. העוצמה הויזואלית של הסרט הזה היא דבר מדהים. כל כך הרבה נעשה בצורה כל כך מינימליסטית. הדבר הראשון שעשיתי עם היציאה מההקרנה היה להתווכח עם חבר, ויכוחים שלא הפסיקו במשך ימים אחר כך.
And last but not least:
"מלחמת הכוכבים- הכוח מתעורר" או, החוויה הרגשית החזקה ביותר שלי בסרט, אי פעם. אני נתקלתי לראשונה במלחמת הכוכבים לקראת גיל 11, כמעט שנה מאוחר מדי כדי לראות את נקמת הסית' בקולנוע. אבל ראיתי אותם בבית. שוב ושוב ושוב. בטלוויזיה קטנה, ואז גדולה יותר, ואז באיכות בלו ריי, ואז גדולה יותר שוב. עם אחי, עם אחותי הקטנה, עם החבר ההוא ועם החבר הזה. והאמת- שלא ציפיתי למה שקרה לי כשראיתי את הכוח מתעורר. קיוויתי שיעמוד בציפיות שלי (מה שהוא עשה, ומצויין), ושלא יהרוס שום דבר. קיוויתי שיהיה סרט טוב, ושכשאראה את סרטי סטאר וורס עם אחי הפעוט לכשיגדל אוכל להוסיף גם אותו בלי רגשות חרטה. לרגע לא חשבתי שכשאני אשב באולם, ואראה את המילים מופיעות על המסך, ואשמע את המוזיקה של וויליאמס מתפוצצת לי באוזניים, ואת הקהל מריע, אני אתחיל לבכות כמו ילד קטן. והתחושה המופלאה הזו ליוותה אותי לכל אורך הסרט.
פרק שבע הוא לא יצירת אומנות כמו אקס מאכינה או הקול בראש, ממש לא. אבל הוא סרט של מלחמת הכוכבים בזכות ולא בחסד, והוא נתן לי את ההזדמנות לראות, במסך Imax, את המילים "star wars" עולות על המסך, כשבעקבותיהן מילים שלא קראתי לפני כן. בגלל זה הוא נמצא בחמישייה שלי, בגלל זה, אני חושב, הוא נמצא בעשירייה של עין הדג ובגלל זה הוא (אולי) יהיה סרט השנה שלי.
הקול בראש
סרט כמעט מושלם, כל כך מתוקתק וחכם, לוחץ על בלוטות הרגש והצחוק במיומנות מדהימה. פיקסאר בשיא כוחם.
מקומות 2-3 שלי גם נכנסו לעשירייה- קינגסמן וסיפורים פרועים, שני סרטים משוגעים, כיפיים ומקוריים.
לגבי שאר העשייריה- מקס הזועם, בירדמן, ולבד על מאדים כולם באמת סרטים ממש טובים. אקס מאכינה סרט טוב אבל קצת פחות. את מלחמת הכוכבים לא ראיתי מעולם ואני לא מתכוון לראות, ואת שיר הים וסטיב ג'ובס אני עוד אשלים.
זהו, סה"כ היה לי כיף עם סרטים השנה :)
אני מתפטר
6/10 בעשירייה הראשונה??
2/10 בעשירייה השנייה?!
ידעתי שאני מהמר רע נגד "אקס מאכינה", אבל העובדה ש"סיפורים פרועים" ו"שיר הים" נכנסו לעשירייה כל כך לא נתפסת בעיניי, כמעט כמו ההצלחה המאוד מפתיעה של "סטיב ג'ובס" שסבל מביקורות פושרות למדי באתר. מי אתם, מצביעי עין הדג, ומה עשיתם עם מצביעי עין הדג האמיתיים?
במילים אחרות, אני מעדיף את הכובע שלי עם חרדל ולא קטשופ, תודה.
הייתי אומר שאני מקווה שההימורים שלי בנוגע לקטגוריית המשחק יהיו טובות יותר, אבל הן מעולם לא היו.
נ.ב – זוכרים את ההוא שהתלונן שהאתר הפך לכזה שרק מדבר על סרטי קומיקס וגלימות? מה תגיד על העשירייה הזאת, אה?
מה הקשר בין העשירייה הזאת להוא שהתלונן על העומס בסרטי קומיקס?
איך העשירייה הזאת מוכיחה משהו אם אף אחד משלושת (רק שלושה סרטי קומיקס היו השנה? ברצינות? לא 255?) סרטי הקומיקס שיצאו השנה לא נחשב מבחינת הקונצנזוס הכללי ליותר מסביר במקרה הטוב? ומה זה אומר ששניים מהם הגיעו לעשירייה השנייה?
הבחור התלונן
שהאתר (ובכך גם גולשיו) הפכו לקבוצת פאנבויז של גיבוריפ במסיכות, אבל כששאלו את גולשי האתר מה הם הסרטים הכי טובים שהיו השנה הם ראו לנכון לבחור 16 סרטים שהיו טובים יותר משני סרטי הקומיקס הבולטים של השנה. כולל קומדיה שחורה מארגנטינה, סרט אנימציה אירי וסרט ישראלי קשה לעיכול.
המסקנה המתבקשת היא שמנת חלקם של סרטי הקומיקס בקרב גולשי האתר היא רק למראית עין בעיניו של הגולש הנ"ל, ולא כפי שהרשימה הזו משקפת במציאות.
נ.ב – דווקא יש סרט קומיקס בעשירייה הראשונה, אבל הוא כל כך שונה מהסטראוטיפ של סרט קומיקס שכנראה שלא שמת לב לזה שהוא שם.
אני לא מצליח לראות קשר בין שני הדברים
התלונה הכללית של הבחור הייתה שבאתר מקדישים ומדברים על סרטי קומיקס לא מעט. אני לא חושב שזאת עובדה שניתן לערער עליה, תסכים איתי? זה טוב או רע זה כבר דיון אחר.
אבל מזה ששני סרטי קומיקס הגיעו "רק" למקומות 15 ו-18 לא ניתן להסיק כלום מלבד זה שהם לא היו מספיק טובים בשביל עשיריה. זה שהם היו מדוברים לא הופך אותם טובים יותר. רק מדוברים יותר. אגב, אם אתה כבר במוד למה לא תשתמש בעובדה ש"ארבע/ת המופלאים" הגיע למקום האחרון בתור טיעון מחץ?
נ.ב. – צודק, טעות שלי. אני שבע מדיונים פופוליסטים בכללי ורק רפרפתי על הדיון ומשום מה היה לי הרושם שהוא התלונן על סרטי גיבורי על (לא שעכשיו יש לי מושג על איזה סרט אתה מדבר. אני לא עושה הפרדה בין סרטי קומקס לבין השאר).
נ.נ.ב. – מעולה ש"סיפורים פרועים" ו"שיר הים" הצליחו כנגד הרבה תחזיות להגיע לעשירייה. שמחתי והופתעתי מזה בדיוק כמוך, אבל… אני לא בטוח שאתה שם את "את לי לילה" במקום הנכון. העובדה ש"את לי לילה", שזכה לקונצנזוס מקיר לקיר ומככבב גבוהה בהמון רשימות סיכום שנתיות, הגיע רק למקום ה-14 כשמעליו סרט/ים שזכו לביקורות מעורבות ונכשלו כלכלית בצורה מחפירה ("סטיב ג'ובס") היא לא משהו להשען אלא יותר תעודת עניות (לדעתי) והוכחה שלא כל הסרטים נולדו שווים.
אני לא אשאיר לך יותר מדי זמן לבכות ולרחם על עצמך, כי יש לך אתגר חדש.
לנחש עכשיו (*עכשיו*, לא בעוד שנה!) מי יהיו עשרת הסרטים בסקר גולשי האתר בסוף 2016.
זוז.
צ'לנג' אקספטד.
שמונת השנואים
האיש שנולד מחדש
חדר
זוטופיה
האחים גרימסבי
יחידת המתאבדים
קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים
ווילסון
אופנהיימר
דממה
"גרימסבי" לא יגיע לשום מקום
קומדיה מהבמאי של "התנגשות הטיטאנים" שיוצאת במרץ וכמעט לא מקודמת? לא חומר לסרטי שנה.
ומה בדבר קומדיה מהבמאים של 'גשם של פלאפל' שיוצאת במרץ וכמעט לא מקודמת?
(ל"ת)
אתה משווה בין 'גשם של פלאפל' ל'התנגשות הטיטאנים'?
ואני מקווה שאת מקומו יתפוס זולנדר 2 (כלומר, אני מקווה שהוא יהיה המשך הקומדיה הנהדר שמגיע לנו.)
אני לא רוצה להלשין, אבל אף אחד לא הימר שאנומליסה יגיע לעשירייה.
(ל"ת)
שלא לדבר על לעקוף את אוואטר בהכנסות.
(ל"ת)
מנסה גם:
שמונת השנואים
הבחורים הנחמדים
חיות הפלא והיכן למצוא אותן
דדפול
יחי הקיסר
יחידת המתאבדים
Story of Your Life
Hacksaw Ridge
מואנה
How to Talk to Girls at Parties
גם את זה רד מצווה עלי לעשות מדי שנה
מעניין לבחון את ההימורים שלי משנה שעברה לגבי 2015. 4/10 (טכנית 4/9 כי טרנטינו דחה את הסרט ל2016)
לגבי הימורים על 2016, לגזור ולשמור
שמונת השנואים (duh)
קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים
דדפול
זולנדר 2
מכסחות השדים
יחידת המתאבדים
קובו ושני המיתרים
חיות הפלא והיכן ניתן למצוא אותן
טרמבו
יחי קיסר!
אה פאק, האיש שנולד מחדש!
(ל"ת)
אז אני מבין שהשנה אין דג הזהב.
אפשר לפחות לשמוע מהו הפייבוריט שלך?
וואו, הילדים של היום ממש לא סבלניים.
(ל"ת)
אני מודע שהשנה לא צפיתי ביותר מדי סרטים (אני השנה הייתי בכיתות י' ו- יא' אז לא היה מי יודע זמן בין השיעורים)
אבל מהסרטים שכן ראיתי השנה (שהגיעו לגמר, וזה מסתכם בשלושה )זה התרשמות שלי –
1)מקום שלישי(אני חושב שהוא טוב רק לא כמו הבאים)- להציל את מארק וואטני : סרט טוב ,העלילה לא ראה אבל קצת ברורה ,אבל מה שהפך אותו לטוב לדעתי זה היחסית אופטימיות שהוא משדר לעתיד (ומאט דימון בתפקיד וואטני היה ממש טוב).
2)מקום שני -הקול בראש: ממש התלבטתי בינו לבין מה שבחרתי אבל אני עדיין חושב שזה סרט נהדר,ואחד מסרטי האנימציה הכי טובים שראיתי +נפילה מאטה לקלישאות של סרטי אנימציה.
3)מקום ראשון – סטאר וורס הכוח מתעורר: עד שראיתי אותו לא מי יודע מה הבנתי את ההתרגשות מסטאר וורס ,בלי לפגוע במעריצים אבל המשחק בשתי הטרילוגיות היה יכול להיות יותר טוב, כמובן שבטרילוגיה המקורית הם השכרה שיחקו ולא סתם הקריאו טקסט, אבל בסרט הזה גם השחקנים המקוריים משחקים לדעתי הרבה יותר טוב מבסטאר וורס המקורי וגם החדשים הם אדירים ורוצה לראות עוד מהם, בסה"כ סרט אחד הטובים שראיתי ,ולגבי התלונות אני חושב שאתם מחפשים אותו כל כך מכיוון שהוא סטאר וורס ומתנהגים כאיילו הסרט הראשון היה מושלם (היו לסרט הראשון מספר פגמים אבל מכיוון החשיבות שלו להיסטוריה של הקולנוע לא מתייחסים אלייהם בדרך כלל), אבל אני חושב שזה הסטאר וורס מהטובים שראיתי ואני שם אותו באותו רמה אם הפרק הרביעי והחמישי.
אחלה עשיריה
מתוכה לא צפיתי רק ב"לבד על מאדים", "שיר הים" ו"קינגסמן". את האחרון גם אין לי כוונה להשלים.
הWTF של העשיריה: ההלם שלי נובע כנראה מזה שבעת פרסום העשיריה טרם קראתי את התגובות לביקורת של "מלחמת הכוכבים" והייתי בטוחה שאני הצופה הממוצעת, שמצאה את הסרט הזה משעמם לפרקים, קיטשי, נטול ערך מוסף ועם דמויות חביבות אבל שום דבר שבא לי לראות שוב. וואחד טעות שלי.
ריי חמודה והכל, אבל לא מבינה את ההתלהבות המאסיבית ממנה. אני יודעת שזה עידן הקיק-אסיות בקולנוע, אבל קצת מאסתי בדמות האישה הלוחמנית שאין לה שום תכונה אחרת. אפשר שלא כאן תיעצר המהפכה הנשית בקולנוע? תודה.
מופתעת לטובה שנכנס: סטיב ג'ובס. אני חייבת לסרט הזה צפיה שניה, רצוי מתורגמת, אבל הסוף שלו המיס אותי לגמרי ומייקל פאסבפנדר הוא יאמי. כן, זה הטיעון האינטלקטואלי שלי ללמה אהבתי את הסרט.
"מקס הזועם" הוא סבבה. אני ארים גבה אם הוא יעקוף את "הקול בראש" – שהוא לא רק מופת קולנועי אלא גם סיפור אנושי מרגש, והסרט שכמעט הכנסתי לחמישיה שלי.
ובין שלושת האחרונים שגם היו בחמישיה שלי הצבעתי ל"סיפורים פרועים". מה של"אקס מאכינה" חסר באנושיות (תרתי משמע) ול"בירדמן" חסר ב… אנושיות, ל"סיפורים" יש בשפע, יחד עם הומור מעולה והרבה כיף טהור עשוי היטב. הוא לא סרט השנה שלי ("הולכת רחוק" הגיע למקום 22 המכובד), אבל הוא נהדר.
עלייתה של ג'ופיטר
בטח יש בן אדם שאהב את הסרט הזה והוא אני. זה היה מאוד מבדר ולא איכפת לי מאיזה סיבה.
אני חיבבתי
(ל"ת)
ואם חסר לכם עוד מקומות להשמיע את דעתכם:
פרסיםיומיים מציג את הטופס אוסקרים השנתי שלו – עם מועמדיות לסרט, משחק, בימוי, תסריט, עריכה וצילום.
השיטה עובדת לפי אותה שיטה של האקדמיה (שהיא קצת מסובכת) אבל בגדול אתה מצביע לסרט הכי אהוב, ואז אחריו ואז אחריו עד הסרט החמישי האהוב עליך או הופעה או בימוי וכו'.
הסרטים האפשריים כמובן שונים מהרשימה של עין הדג ובכל זאת משהו כיף.
תהנו
יאייי הקול בראש זכה!
פעם ראשונה(?) שסרט אנימציה זוכה ובעקבות זאת ובאופן כללי אני מציע לעשות גביע משחקי פיקסאר חדש, סתם בשביל הכיף של כולם בתכלס.
תקנו אותי אם אני טועה
אבל זה לא סרט האנימציה הראשון שזוכה – התואר הזה שייך ל"משפחת סופר על".
טועה
"משפחת סופר על" זכה בפרס דג הזהב ב2004, ולא בסקר סרט השנה של האתר, בו זכה "שמש נצחית בראש צלול".
למה הצבעתי ל-"שיר הים"
את התשובה לשאלה הזו כבר פירטתי בהרבה הודעות קודמות – ואני חושב שיש לי, בכל חוסר האובייקטיביות, חלק לא-מבוטל בעובדה שהסרט הזה בכלל הגיע לסקר – ובכל זאת, מעבר להיותו סרט מצוין, "שיר הים" יכול להתברר כרגע היסטורי של ממש.
אני מנסה לחשוב מה היה קורה אילו הייתי יכול להיחשף ל-"טירתו של קליוסטרו" בזמן אמת. זה, כמובן, בלתי אפשרי בהתחשב בגילי (המופלג, אבל לא עד כדי כך), והאמת היא שגם אם הייתי זקן מספיק בשביל זה – לא סביר שהיתה לי הזדמנות לראות סרט אנימציה של איזה במאי אלמוני מיפן שהופץ בקושי במסגרת פסטיבלית ברחבי העולם. לא יכולתי להיות שותף לחוויה של האנשים שאחר כך הקימו את "פיקסאר" ואת "אארדמן" והיו אחראים לרנסאנס של דיסני בתחילת שנות ה-90, כשהם ראו את "קליוסטרו" בסמוך למועד היציאה המקורי שלו, חטפו את השוק של החיים ואמרו לעצמם "כאלה סרטים אנחנו רוצים לעשות".
אבל כן נפלה בחלקי הזכות להיות נוכח בבכורה העולמית של "שיר הים" בלונדון ב-2014. וראיתי איך מאות האנשים באולם מסיימים את הצפייה עם דמעות של התרגשות בעיניים, ואיך צופים, בסשן השאלות והתשובות שאחרי ההקרנה הודו לבמאי על החוויה המדהימה שהוא העביר אותם. אבל אני בטוח שהיו שם (ובהקרנות הבאות של הסרט) לא רק צופים מהשורה, אלא גם אנימטורים ואפילו אנשי קולנוע מצולם שאמרו לעצמם – ממש כמו אלה שנחשפו ל-"קליוסטרו" לראשונה – "כאלה סרטים אנחנו רוצים לעשות". ובעוד כך וכך שנים, כשהם יהפכו למקבילה העתידית של "פיקסאר" ו-"אארדמן" וישאלו אותם על מקורות ההשראה שלהם, הם יספרו על הפעם הראשונה שבה הם ראו את "שיר הים".
ואני אוכל להגיד שהייתי שם, וראיתי את זה קורה.
רז, האם הבאת כאן את הקדימון עבורו?
כי אמנם צפיתי מבעוד מועד ב-The Secret of Kells, אבל אני בטוח שלא זו הייתה הסיבה שחיכיתי לו.
אופס: בניגוד למשתמע, אהבתי גם את קודמו.
(ל"ת)
אז בלי היסוס ובלי לבטים
הצבעתי לסרט ״הקול בראש״ (מבחינתי הוא סרט השנה שלי, ונכון לכתיבת שורה זאת, ההובלה שלו מוצדקת ביותר)
הפעם הראשונה שבאמת לא אכפת לי מי מבין שני המקומות
הראשונים ינצח. כל אחד מהם יצירת מופת ופנינה קולנועית שמגיע לה לזכות. אני אישית לא יכול להגיד אפילו את מהם יותר אהבתי, אבל הצבעתי ל"מקס הזועם" בכדי לאזן את התוצאות (אם לראשונה בהיסטוריית עין הדג יהיה תיקו זה פשוט יהיה מושלם).
רד פיש אתה תעשה עוד פודקאסט על זה השנה?
(ל"ת)
לא, פודקאסט לא יהיה. מצטער.
(ל"ת)
חבל
(ל"ת)
Everybody's gone out of their minds
איזה סלט סרטים מעניין. סרט מבוסס קומיקס, סרט זר, שני סרטי אנימציה, שני סרטים שקשורים לפרנצ'ייזים מלפני (בערך) 30 שנה, סרט ע"פ ספר, סרט שמבוסס על אדם אמיתי ופרק ארוך של "מראה שחורה". אה, ו"בירדמן".
חמישה מהסרטים בעשיריית השנה שלי נכנסו לטופ 10. את "שיר הים" לא ראיתי. לא חשבתי ש"סטיב ג'ובס" יכנס אבל אני מקבל את זה. אבל מה שבאמת מעצבן אותי זה "סיפורים פרועים". לדעתי האהבה אליו מוגזמת בטירוף. מתוך 6 סרטים קצרים, 3 הם לא-גרועים. אם זה היה סקר צופי קולנוע "לב" מנדרין הייתי מבין, אבל בסקר עין הדג זה מפתיע. כל סרט במקומות 11-20 אהבתי יותר מ"סיפורים פרועים" (חוץ מ 19, שלא ראיתי. אבל במקומו אני אגיד "חדר מנוחה", שאני מבין שבקושי קיבל יחס כי הוקרן רק באוטופיה, אבל אם שנה הבאה הוא יופץ פה מסחרית אני בטוח שהוא יככב בסקר סוף 2016).
בכל מקרה, הצבעתי למקס, כי זה ספקטקל מרהיב של אקשן ועבודת בימוי מופתית. תנו לגיטרה לנצח.
למה הקול שלי הלך לבירדמן
כי לעיתים נדירות אני יוצא מסרט בהרגשה שעברתי מסע רגשי מטלטל. כי למרות שראיתי את הסרט לפני כשנה הוא עדיין חרוט אצלי.
פשוט עצוב שכל סרטי השנה שלי עפים לשנה הבאה.
אבל היי! לפחות הקול בראש, אני ארל וזאת שעומדת למות ומקס הזועם כאן!
רשימה משובחת השנה
התלבטתי מאד בבחירה שלי בין "מקס הזועם: כביש הזעם" ל"מלחמת הכוכבים: הכח מתעורר". שניהם היו סרטים מאד מרשימים. בסופו של דבר, בהפרש ממש זעום הצבעתי ל"מלחמת הכוכבים" שהצליח לתפוס את הרוח והמראה של הסידרה המקורית מחד, ולשלב בה תימות עדכניות מאידך, ולעשות את כל זה תוך כדי שהסרט סיפק לי את אחת מצפיות הפאן הטובות ביותר של השנים האחרונות. סרט שאשמח לצפות בו שוב ושוב ושוב (כבר ראיתי פעמיים).
התעניינות
בהנחה הסבירה ביותר שהקול בראש יזכה השנה ויפסיק את רצף ההפסדים של פיקסאר , מי המפסיד הגדול הבא בתור (כלומר, במאי או אולפן שמכניס סרטים בעקביות לסקר, אבל לא זכה אף פעם)?
לאונרדו דיקפריו?
לא, זה בסקר "הופעת השנה". ובאוסקר.
בעניין במאים, אני לא חושב שיש מישהו שאפשר להתייחס אליו כ"מפסיד קבוע". הדבר הכי קרוב: סטיבן ספילברג, גור ורבינסקי, ווס אנדרסון, מרטין סקורסזה ומתיו ווהן – כל אחד מהם הכניס ארבעה סרטים לעשיריות השנתיות, ולא זכה אף פעם.
מדהים. (באמת)
יש לך אקסל עם המידע הזה שמור ומחכה לרגע הנכון? איך בדקת את הנתון הזה ב-6 דקות?
מהר: מה הדקה הקולנועית השלישית מהסוף לשנת 2009?
ובכן, כן
כן, יש לי רשימה מסודרת של הזוכים והמועמדים בשנים השונות. ובקשר לדקה הקולנועית השלישית מהסוף בשנת 2009, אתה יכול לברר את זה באותה מהירות: גם בכתבה קישרתי להיסטוריה של סיכומי השנה של האתר, דף שכולל לינקים לכל הסקרים ולכל דגי הזהב. ואני בטוח שאנשים יכולים לחקור פה ולמצוא סטטיסטיקות מעניינות שאני עוד לא מצאתי.
אני עדיין נהנה לקרוא את הסיכומים כל כמה זמן
וכל פעם להתפוצץ מצחוק מחדש…![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
מפתיע אותי שסטאר וורז פה
בתכל'ס, זה סרט בינוני ומטה. אחלה אפקטים וכל זה, אבל ראיתי דברים טובים ומעניינים ממנו הרבה יותר (ובתכל'ס גם מקס הזועם שהיה מאוד אובררייטד בעיניי).
ואותי מפתיע שהקול בראש פה,
אבל אני בטוח שלכל אחד כאן יש לפחות סרט אחד מהעשיריה שמפתיע אותו שהוא פה, אז זה לא נשמע לי כל כך מפתיע, כל ההפתעות האלה.
אותי מפתיע ש'סטיב ג'ובס' פה
לא בגלל איכות הסרט (שלא ראיתי עדיין) אלא בגלל שהוא עבר יחסית בשקט באתר. לא ראיתי הרבה שכתבו שהם אהבו מאוד את הסרט (או שכתבו שראו בכלל).
כנ"ל
(ל"ת)
ככה זה כשאין אחוז חסימה
הוא אמנם נכנס, אבל שים לב איזה מספר זעום של קולות (20 מתוך 1770 מצביעים, אם לסמוך על המספרים כאן למעלה) הוא קיבל. מה שאומר שאכן כהרגשתך לא הרבה אהבו אותו – מעט מאד אהבו אותו, אבל המעט הזה הספיק לו להיכנס לזנב הרשימה.
להיפך
אני חושב שסטיב פה מכיוון שיחסית הרבה אנשים ראו אותו ואף אחד לא שנא אותו או ככה-ככה אותו. אנשים לא עפו עליו לחלוטין, והוא לא קיבל הרבה חמישיות אבל הוא אחד הסרטים הכי פחות-שנואים ו(יחסית)הכי נצפים ולכן הוא פה. הוא פשוט, כמו סיפורים ושיר הים עבר לחלוטין מתחת לראדר מסיבה כזאת או אחרת. גם סביר שאנשים שמו אותו בחמישיה, אבל באותה חמישיה היה את הקול בראש או מקס הזועם ולכן הצביעו לו.
יש מצב שאני הכנסתי אותו לחמישיה שלי
אבל אני לא זוכר באמת. האמת, שהרגשתי שזו הייתה שנה יחסית חלשה בקולנוע.
לא טענתי שאין כאן אנשים מופתעים
ואנשים אכן כתבו כאן על הפתעות כאלה ואחרות בעיניהם, רק ציינתי שזה מפתיע בעיניי איך סרט כזה סתמי הצליח להשתחל לעשירייה. מצד שני, זה לא מפתיע אותי כי "עין הדג" הוא די אתר של fan boys של סרטים מהסוג הזה, כך שלא אתפלא על המיקום הצפוי הגבוה שלו בעשירייה.
סתמי עבור אחד
הוא מרגש עבור אחר, זה הכל. שזה גם מה שאמרתי בתגובה הקודמת, במילים אחרות.
הכל יחסי :)
(ל"ת)
חוץ ממהירות האור :)
(ל"ת)
הצבעתי להקול הראש
אבל אחרי ההצבעה (אתמול) השלמתי את Me & Earl & the Dying Girl ואת Ex Machina , ויש סיכוי טוב שהייתי מצביעה לארל והחבר'ה אם הייתי רואה אותו בזמן… אקס מכינה טוב מאוד גם הוא, אבל לא היה נכנס לחמישיה שלי.
הנה מאש-אפ של שני המובילים.
אנשים, לא סתם קוראים לו מקס הזועם! לטובתכם - תצביעו לו
(ל"ת)
למה הצבעתי ל...אה, רגע
הקול שלי היה שייך לסיפורים פרועים עוד אי אז מפברואר בו ראיתי אותו לראשונה, אבל אנשים אחרים היללו אותו פה מספיק. במקום שני וצמוד מאוד יש את מקס הזועם וגם עליו שנאוצר סיכם פה מה שיש לסכם. יש לי מחשבות והארות על כל אחד מהסרטים האחרים, כמובן, אבל אני בעיקר רוצה להלל עוד פעם את היצירה הקולנועית הכי טובה של 2015 שהיא בכלל סרט קצר ולכן נפסלה מראש – World Of Tomorrow.
עולם המחר, הוא יצירת האנימציה הטובה ביותר של 2015, יצירת המד"ב של הטובה ביותר של 2015 ובכלליות הדבר הכי מהנה, שובר לב, מרתק, מצחיק ומדהים שנוצר השנה. בניגוד לפצצת הדיכאון הלא תמיד קוהרנטית (אלו דברים טובים) של "איזה יום נפלא היום" ובניגוד להומור האבסורדי של "נדחה" שמהווה אבן בסיס גדולה מאוד בהומור האינטרנטי והתפתחותו, "עולם המחר" הוא יצירה שכמו משלבת בין השניים לקו של הומור קורע מצחוק, דיכאון גדול ודמיון בלתי נתפס.
הסרט מתחיל בילדה קטנה שרצה ומשחקת עם מחשב, ואז מקבלת הודעה משכפול שלה, כמה וכמה שנים לתוך העתיד. מה שקורה מכאן הוא דיאלוג שהוא בעצם מונולוג על העתיד הקודר שמצפה לילדה, בעוד היא נהנית מהשטויות שסביבה, לא ממש מבינה מה היא העתידית רוצה ממנה ובכלליות פעורת פה לכל ההתרחשויות.
והוא נפלא. כל המצאה כמו שיבוטים, מסע לחלל, מסע בזמן ועוד מקבלת את הספין הייחודי שלה בנוסף לרובוטים משוררים, התאהבות באבנים ושלל דברים אחרים. וכל זה מתרחש באורך הזמן של 16 דקות.
אז תראו אותו בתשלום או בחינם או באיזה פורמט שנוח לכם – אבל תראו אותו. 16 דקות של אושר עילאי, קולנוע מענג ודולפינים מרקדים*.
* – דולפינים מרקדים זה איך שקוראים לכתוביות בשבטים מסוימים בצפון פרו, למקרה שלא ידעתם.
שנה קצת לא איי-איי-איי. אבל יש טובים-
https://rateyourmusic.com/list/DavidIs/films___best_in_2015/
בלינק הזה- 11 הסנט שלי. מומלץ מאוד לסרטים איכותיים אבל שגם מהחיים. לא סובל מופרכים כמו מד מקס.
לא יודע מה איתכם. אבל קול בראש ואחרים שפישלר ציין.. אחר היו מצוינים.