אז זה הסוף, שוב. קצת יותר מ-250 סרטים עמדו לבחירתכם – כל הסרטים שהופצו השנה מסחרית בארץ, ועוד סרטים מובחרים שלא הופצו. 736 אנשים שלחו דירוגים בסקר המקדים. ובשיקלול כללי של הכל, הגענו לעשיריה. עשיריה מובהקת למדי השנה, יש לומר: קיים הפרש משמעותי בין המקום העשירי לבין המקום ה-11. כלומר, יש הסכמה רחבה למדי בין גולשי עין הדג שאלה הם אכן עשרת הסרטים הטובים של השנה. השאלה עכשיו היא רק איזה מהם הוא סרט השנה. אז תגידו אתם.
כל עוד לא הצבעתם, המועמדים מוצגים כאן על פי סדר הקרנתם בארץ (ולא על פי הדירוג שזכו לו בסקר המקדים).
סרט השנה של עין הדג לשנת 2014:
- שומרי הגלקסיה (23%, 373 קולות)
- אפס ביחסי אנוש (16%, 255 קולות)
- וויפלאש (13%, 208 קולות)
- היא (9%, 151 קולות)
- בין כוכבים (9%, 141 קולות)
- הזאב מוול סטריט (8%, 132 קולות)
- מלון גרנד בודפסט (5%, 86 קולות)
- התבגרות (5%, 85 קולות)
- קצה המחר (5%, 83 קולות)
- נעלמת (5%, 79 קולות)
מס' מצביעים: 1,593
Loading ...הסרטים המדורגים אחריהם ברשימה הם:
11. בתוך לואין דייויס
12. קפטן אמריקה: חייל החורף
13. סרט לגו
14. כוכב הקופים: השחר
15. טווח קצר 12 (או "בית זמני")
16. אקס-מן: העתיד שהיה
17. רכבת הקרח
18. מועדון הלקוחות של דאלאס
19. רחוב ג'אמפ 22
20. הפשיטה 2
21. 6 גיבורים
22. חיית הלילה
23. נברסקה
24. 12 שנים של עבדות
25. גט
26. מיתה טובה
27. חולית של חודורובסקי
28. הקופסונים
29. משחקי הרעב: עורבני חקיין, חלק ראשון
30. לוק
ועכשיו לסטטיסטיקה:
זוהי הפעם הראשונה ב-14 שנות הסקר שבה העשיריה הגדולה אינה כוללת אף סרט המשך.
הסרטים שהכי הרבה אנשים העניקו להם דירוג כלשהו – כלומר, כנראה, הסרטים שהכי הרבה אנשים מבין גולשי האתר ראו – הם, בסדר יורד: "שומרי הגלקסיה", "אקס-מן: העתיד שהיה", "אפס ביחסי אנוש", "סרט לגו" ו"הזאב מוול סטריט". לעומת זאת, יש שני סרטים ("מרקו מקאקו" ו"חברים טובים") שהוקרנו בארץ אבל לא דורגו על ידי אף אחד. 60 סרטים שונים דורגו על ידי לפחות 100 אנשים כל אחד. 132 סרטים נכללו בחמישיה הנבחרת של מדרג אחד לפחות.
ארבעה מבמאי סרטי העשיריה חדשים לעשיריות השנתיות של עין הדג: טליה לביא, ג'יימס גאן, דמיאן שאזל ודאג ליימן. ששת הסרטים האחרים מגיעים מבמאים שזו לא הפעם הראשונה שלהם בעשיריה. ספייק ג'ונז ("היא"), דייויד פינצ'ר ("נעלמת") וריצ'רד לינקלייטר ("התבגרות") נכנסו לעשיריה בפעם השניה; ווס אנדרסון ("מלון גרנד בודפסט") ומרטין סקורסזה ("הזאב מוול סטריט") – נמצאים כאן בפעם הרביעית. אבל כמובן, זה עוד כלום לעומת כריסטופר נולאן, השיאן של דירוגי עין הדג, שרק מגדיל עוד יותר את ההפרש כשהוא מכניס לעשיריה גם את "בין כוכבים" – הסרט השביעי שלו בעשיריות בתוך 14 שנות הסקר.
המתחרה העיקרי של נולאן על התואר היה פיטר ג'קסון. זה כבר לא המצב. אחרי שכל סרטי "שר הטבעות" זכו בתואר סרט השנה, "ההוביט" הראשון נכנס לעשיריה אך לא זכה, "ההוביט 2" דורג במקום ה-12, ו"ההוביט: קרב חמשת הצבאות" – בפעם הראשונה בתולדות סרטי טולקין של פיטר ג'קסון – לא דורג אפילו בין 30 הראשונים. כך חולפת תהילת עולם.
ואם מדברים על תהילת העבר שחלפה במהירות: "עיר החטאים" נבחר לסרט השנה של עין הדג ב-2005. סרט ההמשך, שיצא השנה – "עיר החטאים. עלמה להרוג" – לא הגיע לשום מקום. הוא קבור אי שם, עמוק באמצע הטבלה.
"טווח קצר 12" הוא הסרט שקיבל את הדירוג הגבוה ביותר למרות שלא הוקרן בארץ מסחרית. אחריו "הפשיטה 2" ו"חולית של חודורובסקי", שהוא גם הסרט התיעודי היחיד שהגיע למקום משמעותי השנה.
נתונים פחות מחמיאים: הסרט שקיבל הכי הרבה דירוגי "לא אהבתי" הוא "גודזילה"; אחריו "לוסי" ו"ספיידרמן המופלא 2". הסרט הבינוני של השנה, זה שקיבל הכי הרבה דירוגי "ככה-ככה", הוא "אקס-מן: העתיד שהיה", ואחריו "ספיידרמן המופלא 2" ו"חלום אמריקאי". אם מפחיתים את הדירוגים השליליים מהחיוביים, הסרט שזוכה לציון הנמוך ביותר הוא "רובוטריקים 4", ואחריו ברשימת הבושה מדורגים "אני, פרנקנשטיין", "גוזילה" ו"צבי הנינג'ה". הסרט שהכי הרבה אנשים דירגו, אבל אף אחד לא בחר בו לחמישיה הגדולה שלו, הוא "מיליון דרכים להתפגר".
כדי להשוות את השנה לשנים קודמות ולהתעמק עוד יותר בסטטיסטיקה: תולדות סקרי השנה של עין הדג
אתם יכולים להצביע בסקר עד ליום חמישי, 8.1.2015. ולאחר מכן – סקר הופעת השנה!
הלכה לי הסטטיסטיקה :(
8/10 בעשירייה הראשונה. (במקום 9/10 בשנה שעברה)
4/10 בעשירייה השנייה. (כמו שנה שעברה)
בדיעבד, ידעתי שהתעלמות מ"קצה המחר" תעלה לי ביוקר. והניחוש שלי לגבי "נעלמת" לא התממש.
אבל הצרות האמיתיות שלי הן בעשירייה השנייה, כמו שנה שעברה, לנחש עשרים סרטים שצופי עין הדג אוהבים זה ממש קשה. "טווח זמני 12" הפתיע אותי במיקום הגבוה שלו, "רכבת הקרח" הפתיע אותי במיקום הנמוך.
נו, שיהיה לי בהצלחה בשנה הבאה.
ובפינת המהמרים:
8/10. סרט לגו דפק את כולנו, ואני מאוד עצוב שבתוך לואין דיוויס לא הצליח להיכנס בסופו של דבר. (גם על רכבת הקרח, אבל זה היה יותר צפוי).
הופעות השנה:
ליאו, זאב
גילנהול, חייה
איבגי, אפס
פיניקס, היא
סימונס, ויפלאש
מקונוהי, מועדון
פייק, נעלמת
ליטו, מועדון
לארסון, טווח קצר
רווח, מיתה טובה
מקומות 11-12: פיינס, מלון גרנד בודפסט ואייזק, בתוך לואין דיוויס.
עלול להפתיע: מישהו משומרי הגלקסיה, אבל פיצול הקולות בין שלשותם (גרוט,פראט וקופר) מפריע להם.
אני שונא להמר על שחקנים
בעיקר כי עוד לא פיצחתי את הקוד של הגולשים פה למה נחשב משחק טוב. אבל ננסה:
סקרלט ג'והנסן ("היא")
ג'יי קיי סימונס ("וויפלאש")
ג'ייק ג'ילנהל ("חיית הלילה")
נלי תגר ("אפס ביחסי אנוש")
דאנה איבגי ("אפס ביחסי אנוש")
בראדלי קופר ("שומרי הגלקסיה")
ג'ניפר לורנס ("משחקי הרעב")
רוזמנד פייק ("נעלמת")
ג'ארד לטו ("מועדון הלקוחות של דאלאס")
ברי לארסון ("טווח קצר 12") – היי, אם הוא הגיע לעשיריית הגמר מי אני שאתווכח
וכמובן, אחת לשנה הבאה:
רדמיין, התיאוריה של הכל
קיטון, בירדמן
קאמברבץ', משחקי החיקוי
פיניקס, מידות רעות
וולץ, ספקטר
מישהו/י ממלחמת הכוכבים 7
ג'והנסון, הנוקמים 2 [ בהעדרה, מישהו אחר מהסרט]
[מישהו מסרט ישראלי. סיכוי סביר: איבגי על את לי לילה]
[מישהו מסרט מפתיע]
ופאק איט, ג'וליאן מור על עדיין אליס, למרות שממש לא נראה לי ויותר סביר שאחד מהסרטים הפה יקבל שני מועמדיות ולא רק אחת.
אני חושב שאנחנו קצת מגזימים עם להתייחס רק לסרטים האלה שכולם שומעים עליהם הרבה לפני.
(ל"ת)
כנראה
(ל"ת)
הסטטיסטיקה שלי גם התחרבשה
אבל אני מאוד מרוצה מהתוצאה הסופית
התבגרות+מלון גרנד בודפשט+הזאב מוול סטריט – הצליחו כולם להיכנס!
נעלמת שלא האמנתי בו אך החזקתי לו אצבעות – הצליח להתברג בעשיריה!
טעיתי בהערכות של 12 שנים של עבדות, גט וסרט לגו,
והכי קריטי – זילזלתי בכוח הנולאן.
יחסית לסרט שקיבל הכי הרבה דירוגי "ככה-ככה"
אקס-מן: העתיד שהיה הצליח להתברג במקום די גבוה, גם אם בעשירייה השנייה.
ואגב, זו השנה השנייה ברציפות שאין סרט אנימציה בעשירייה
די הופתעתי מזה ש-"סרט לגו" לא נכנס, אבל גם בלעדיו היתה שנה טובה לאנימציה וקצת עצוב לי שהרשימה לא משקפת את זה. הייתי שמח לראות את "הרוח העולה" בעשירייה, אבל גם בלעדיו – הדחיקה של "הקופסונים" למקום 28 נראית לי מוזרה. הסרט הזה פשוט עשוי מצוין מכל בחינה – גם ההנפשה וגם התסריט. ונכון ש-6 גיבורים סבל מבעיות קשות בתחום הכתיבה, אבל היי, מבחינת היותו חבילה של דאחקות ואקשן הוא לא ממש נופל מ-"שומרי הגלקסיה".
נו טוף, שנה הבאה יש "הקול בראש", אבל הייתי שמח לראות גם מועמד פחות צפוי משתחל לעשרת הגדולים ("הנסיך הקטן"? התסריט נכתב על ידי זאת שכתבה את "הקופסונים", אבל הטריילר לא מבשר טובות. "ספר החיים"? נראה, אולי).
הבעיה של שניהם
היא העברית. "הקופסונים" כמעט שלא הוקרן בארץ באנגלית. "6 גיבורים" הוקרן באנגלית, אבל באופן מוגבל. לכן החשיפה של שניהם לקהל של עין הדג היתה מוגבלת (לדעתי, בלי ההקרנות בהרצליה אין סיכוי ש"הקופסונים" היה מגיע לאן שהגיע).
אותו הדבר היה נכון בשנה שעברה לגבי "לשבור את הקרח". הוא הגיע למקום ה-14, וזה יפה, אבל אני מאמין שאם הוא היה מקבל חשיפה ראויה באנגלית *לפני* הסקר הוא היה בעשיריה הראשונה, בקלות.
בהתחשב בזה שבחו"ל "הקופסונים" התקבל באופן פושר פלוס,
עצם זה שהוא נכנס ל-30 הגדולים אומר שהפופולריות שלו באתר הזה היא מעל לממוצע.
העשיירה שלי:
1. וויפלאש
2. קצה המחר
3. רכבת הקרח
4. שומרי הגלקסיה
5. הפשיטה 2
6. הבאבאדוק (סרט נהדר שאפילו לא התברג פה, כנראה בגלל שנגנז. אוף…)
7. אקס-מן: העתיד שהיה
8. רחוב ג'אמפ 22
9. שכנים
10. היא
עוד קצת סטטיסטיקות:
את "וויפלאש" לקח 19 ימים לצלם (זה הזמן הכי קצר שידוע לי מהסרטים שפה, אולי יש פחות). את "התבגרות" לקח 12 שנים. אני אהמר שזה ההפרש הכי גדול בין זמני צילום בתולדות הסקר![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
.
למרות שנראה שהרבה אנשים לא מתים על בן אפלק, פעם שנייה ברצף שסרט בכיכובו הגיע לעשירייה.
ארבעה סרטים מתוך ה 30 שפה מבוססים על קומיקס, שזה אאל"ט הייצוג הכי גבוה שלהם עד כה בסקרים (וכולם של "מארוול")
"וויפלאש" ו"אפס ביחסי אנוש" הם הארכה של סרטים קצרים של הבמאים. למיטב ידיעתי אין עוד סרטים כאלה ב 3-4 עשיריות הקודמות. אם אני טועה, אשמח לדעת. וכמובן יש את "ההוביט", שהוא הארכה של ספר קצר.
גם Short Term 12 מבוסס על סרט קצר של הבמאי
(ל"ת)
"נעלמת" הוא הזוכה שלי.
טוב יותר מכל החבורה של הסרטים ה… טובים האלו.
שאלה לגבי ההוביט
מספר האנשים שבכלל ראה את הסרט ירד משמעותית משנה שעברה או שזה פשוט שכולם דירגו אותו לא משהו?
גם וגם.
הרבה מאוד אנשים דירגו את הסרט, אם כי זאת היתה ירידה גדולה מתקופת "שר הטבעות" שבה *כולם* ראו את הסרטים. אבל ההשפעה החשובה יותר היא שפשוט אנשים דירגו אותו נמוך יותר.
נראה לי קצת לא הוגן
הוא יצא ממש עכשיו, קשה להספיק לראות אותו. או שמא גם שאר הסרטים יצאו כל כך מאוחר בשנה?
כל סרטי "שר הטבעות" ו"ההוביט" יצאו בדיוק באותה נקודה בשנה -
שבוע/שבועיים לפני הסיכום. זה לא הפריע לשלושה מהם לזכות בתואר סרט השנה. להיפך, אז היו שהתלוננו על "אפקט שרק" – כלומר, שהסרטים מקבלים יתרון משום שהם חדשים וטריים בזכרון.
בשנה הבאה, אגב, אחד הסרטים שיצאו באותה משבצת בדיוק הוא "מלחמת הכוכבים: הכח מתעורר". יהיה מעניין לראות איפה הוא יתמקם בסיכומי השנה.
אבל שר"ה היו סרטים שאנשים ממש חיכו להם ורצו לקולנוע
לעומת זאת רוב הסרטים ה"רגילים" שיוצאים בתקופה הזו לא בהכרח מריצים אנשים כ"כ מהר. אני, למשל, מאלה שמגיעים לסרטים די לאט, ולכן נדיר מאוד שאני יכולה להצביע בכלל לסרטים שיצאו לקראת סוף השנה; לעומת זאת את "שיבת המלך" ראיתי בבכורה (במרתון עם שני קודמיו) ואלמלא כן כנראה שגם אליו הייתי מגיעה באיחור (ולא יכולה להצביע לו בסקר).
זה לא הפריע לשלושת סרטי שר"ה לזכות בסרט השנה של הגולשים
(ל"ת)
איפה מדורג הסרט הרוח עולה של מיאזקי ?
(ל"ת)
איפשהו בפורטיז
(הסיבה שאני לא מפרט מעבר למקום השלושים היא שמתחת לזה המיקום המדויק כבר לא משמעותי: ההפרשים הם קטנים והצבעה אחת או שתיים היו יכולות לשנות את המיקום של הסרט).
סרט השנה שלי אפס ביחסי אנוש
(ל"ת)
בחיי שאני לא מבין למה וויפלאש מגיע כל כך גבוה
כן, גם אני אהבתי אותו, אבל הרבה פחות מסרטים הרבה יותר טובים ומעניינים ממנו. אני תוהה אם הוא היה מדורג ככה אם רד פיש לא היה נותן לו ביקורת כל כך אוהדת.
פחח.
אתה מוזמן לקרוא את עשרות התגובות שנכתבו על הסרט *לפני* שאני פרסמתי את הביקורת שלי, או אפילו ראיתי אותו. ההתלהבות מהסרט ממש לא התחילה בביקורת שלי.
יכול להיות שלביקורות שאני כותב יש השפעה, אבל אנשים כאן בהחלט מסוגלים לחשוב ולגבש דעה בכוחות עצמם.
המממ.
אני דווקא לא.
אם לביקורות באתר היתה כזאת השפעה "נעלמת" לא היה מגיע לעשירייה בכלל.
(ל"ת)
אני ראיתי את וויפלאש אתמול
והצבעתי לו. אמנם הוא לא מושלם, אבל לדעתי אם תסתכל על שאר סרטי העשירייה, בכל אחד מהם היו פגמים. לטעמי זה היה אחד המאפיינים של הסרטים השנה – שהיו לא מעט טובים, אבל כמעט לא היו סרטים אדירים, כאלה שאני אזכור בעוד עשר שנים.
ראיתי שבעה מהעשירייה המסיימת, כשמאלה שלא ראיתי, ברור לי שאת מלון גרנד בודפסט לא הייתי אוהב, אני ואנדרסון לא הולכים ביחד.
ולכל אחד מהשבעה אני יכול לפרט לך מה לא אהבתי בו, או מה לא אהבתי מספיק. אז בתוך כל אלה, וויפלאש מתבלט למרות חסרון קטן פה ושם.
אני אציין יתרון אחד שלו שנשמע טכני אבל לדעתי הוא מסתיר לא מעט – יחסית לסרטים של היום, הוא די קצר. מאה וקצת דקות וזהו. ולכן מעבר לשאר הדברים הנפלאים שבו, הוא מהודק ולא נמרח לשום הקשת תוף מיותרת. האמת, אני אפילו את הסולו האחרון הייתי מקצר בדקה שתיים, אבל זה כבר ממש ניטפוק.
בנורמה שהתקבעה שסרט שלא עובר את השעתיים לא שווה את הכסף שלך, לא מעט סרטים ממלאים את נפח הזמן בדקות ארוכות ומיותרות שעריכה או בימוי אחרים היו מוותרים עליהם ובכך רק מועילים להם.
זה השנקל שלי בענין.
וממש צמוד אליו
הייתי שם את נעלמת, אם אפשר היה להצביע לשני סרטים.
וויפלאש
ללא ספק ראוי להיות סרט השנה. לא משנה מה הביקורת ושל מי.
לעומת זאת "סרט לגו" לדעתי כל כך אינפנטילי ומשעמם, שנדמה שאכן אנשים הושפעו מהביקורות האוהדות.
אבל זה רק מראה שיש ויש. אם העניין ייבדק סטטיסטית, קרוב לוודאי שתמצא כמות נכבדת של אנשים שהושפעו מהביקורות עצמן. היות והרי ידוע שאנשים נוטים להיות מושפעים מצד אלו שהם מעריכים כמקצועיים, בכל תחום. בפעמים רבות גם הם לא ישימו לב לכך וזה יהיה לחלוטין באופן תת מודע.
ושוב, יחד עם זאת תמיד תמצא גם אובייקטיביות מצד אנשים בעלי דעה מגובשת ואיתנה יותר.
בסופו של דבר, זה די מתאזן.
גם אני לא הבנתי את ההתלהבות מלגו...
(ל"ת)
סרטי השנה שלי
http://blogs.haaretz.co.il/itamarzohar/329/
ה-TOP 3 שלי
1. היא – הסרט היחיד שבאמת ריגש אותי, הכי טוב שיצא בשנים האחרונות.
לטעמי הוא מנצח בהפרש גדול אבל נראה שפחות אנשים ראו אותו ביחס לשניים שאחריו ולכן הוא לא ייזכה :(
2. שומרי הגלקסיה – הסרט היחיד מאז שאני זוכר את עצמי שהלכתי לראות פעמיים בקולנוע. לא התחרטתי על כך.
3. אפס ביחסי אנוש – לטעמי לא מדובר בקומדיה, אבל כן מדובר בסרט חובה לגילאי 18-22 בארץ.
כל הסרטים האחרים גם כן היו טובים מאוד אבל לא הצליחו להביא ערך מוסף עבורי באופן אישי ולכן לא נכנסו ל-TOP.
אגב אם שומרי הגלקסיה ייזכה
(מה שלדעתי הולך לקרות ודי בצדק), מדובר בסרט ה"קומי" הראשון שזוכה מאז בוראט והסרט הקומיקס הראשון שהוא לא באטמן שזוכה.
בהתחשב בכמות סרטי הקומיקס בשנים האחרונות נראה לי שמדובר בהישג ראוי לציון.
גו גו וויפלאש!
ראיתי את כול 30 המקומות הראשונים מלבד 'טווח קצר 12' (זה יתוקן בקרוב). זאת הייתה שנה קולנועית אדירה (נכון שאומרים את זה כול שנה, אבל כרגע האימפקט של הסרטים הטובים מהשנה חזק יותר אז ההנחה הזאת עדיין תקפה) אבל 'וויפלאש' זה סרט שממש טלטל אותי וגרם לי לחשוב עליו המון. גם חודשיים וחצי אחרי הצפייה בו אני עדיין חושב עליו. אז לכן הצבעתי אליו.
מה שכן, אני שמח ש-4 מסרטי החמשייה שלי נכנסו לעשרייה (והחמישי נכנס ל-30 הראשונים) למרות שזה גורם לי להרגיש מיינסטרים.
וויפלאש, או הזאב מוול סטריט? זו השאלה.
את הזאב ראיתי לפני המון זמן, ובכל זאת הוא עדיין טרי בראש שלי כאחד הסרטים הטובים והמצחיקים שראיתי. וויפלאש, לעומת זאת, מרגיש לי כמו סרט טוב יותר, אבל אני לא יודע אם מדובר במעין אפקט שרק- בהחלט ייתכן שהסרט יישקע למקום זניח בהרבה בראש שלי בעוד חצי שנה.
המממם.
האין זה אירוני להפליא
שלואין דייויס מוצא את עצמו מקום אחד מתהילת עשרת הנבחרים?
אגב, אני מקים שדולה לשכנע את רד פיש להרחיב לביקורת מלאה את המיני ביקורות זוכת פרס דג הזהב בקטגורית "המיני ביקורת שהכי דורשת הרחבה. אהם, אהם…" לשנת 2014.
פשלייקו, אם אתם בעניין.
יודעים מה? בויהוד.
התלבטתי המון בינו לבין וויפלאש ואפס ביחסי אנוש, אבל לעזאזל, עם כמה שאהבתי את הסרטים האלה, באמת שאני לא יכול לשכוח את השעתיים וחצי האלה של האושר, המחשבה והסחף שהסרט של לינקלייטר גרם לי לחוות.
החלום האמריקאי שלי שהתנפץ
אני ממש בהלם מזה שחלום אמריקאי אפילו לא ב30 הראשונים ושהוא בין הסרטים עם הכי הרבה ציון של "ככה ככה"!
אני עוד דיי חדש פה באתר אז אני עוד לא כל כך יודע מה ההעדפות של הרוב החברים…אבל כשזה מגיע לחווית הצפיה שלי –
רק סרט אחד יכול להתחרות בתחושת ההתעלות שחוויתי במהלך הצפייה בחלום אמריקאי (נעלמת כמובן).
מרגיש לי כאילו הוא יצא כל כך מזמן (אולי בגלל שנראה לי שהוא יצא ב2013 בארה"ב?) וקיוויתי שהוא יגיע למקומות הראשונים ברשימה…
מבחינתי הסרט הזה היה קפיצת מדרגה מטורפת לבמאי הזה…ראיתי כמה סרטים של דייויד או ראסטל…אבל הסרט הזה לא ראה אותם ממטר! הוא פשוט העיף אותי! המוזיקה, השחקנים, הצילום, העריכה, העלילה, הסוף המפתיע, השיער והתלבושות של כולם! אין…אין משהו שלא אהבתי בו וסיפרתי לכל אוזן שהייתה מוכנה להקשיב שהם חייבים ללכת לסרט הזה.
בכל מקרה…חבל לי שאני לא רואה את הסרט הזה בעשירייה…מצד שני יש שם את כל שאר ארבעת הסרטים שלי. רק רציתי לשתף ולראות אם יש עוד ששותפים לאהבה שלי לסרט הזה
לגבי American Hustle
לטעמי לפחות הבעיה בסרט הזה היא שהוא חסר מעוף. אם אנחנו מסתכלים על תצוגות משחק למשל – ג'ניפר לורנס הייתה מעולה, כריסטיאן בייל ענק (תרתי משמע בסרט הזה![!(-;!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif" alt="" width="" height="" />)
), בראדלי קופר מצוין, ואיימי אדאמס כהרגלה בקודש גונבת את ההצגה. אפילו רוברט דה נירו, ששיחק סצנה אחת בלבד כמדומני היה טוב.
גם הסיפור מעניין וטוב ברובו, אבל נדמה היה שחסר לו את הגרוש ללירה, והוא לא יצר את אפקט ה"וואו" שסרטים אחרים שהתמודדו מולו הצליחו ליצור. כמו מישהו שמנסה לספר את משחק הכדורגל / טניס / כדורגל (ספורט אחר לבחירתכם ) הכי טוב שראה בחייו, אבל לא מצליח למצוא את המילים לתאר את זה ולהעביר את התחושות האלו למישהו אחר.
סרט לא חייב להיות ספקטקל עם פיצוצים או טוויסטים מרובים – יש סרטים מעולים שמראים שעה וחצי מישהו נוהג ברכב, או מישהו קבור בארון, ובכל זאת – הם גורמים לך לחשוב על עצמך, על הדמויות, על הסיטואציה. בסרט המדובר – לי באופן אישית זה לא קרה.
"חלום אמריקאי" הפתיע אותי
אני התרשמתי שהוא היה נורא פופולרי בתחילת השנה, בוודאי מספיק כדי להגיע ל-20 הגדולים, גם אם אני אישית לא התלהבתי ממנו בכלל. הפתיע אותי כשבסופו של דבר הביצועים שלו בסקר היו מאוד בינוניים.
עשירייה יפה מאוד
ההתלבטות שלי היא קצת יותר מצומצמת מאחרים, מכיוון שלא ראיתי ארבעה סרטים מתוך הרשימה (מלון גרנד בודפסט, אפס ביחסי אנוש, התבגרות ווויפלאש שמאוד מעניין אותי, אבל לא מספיק לקולנוע כרגע ).
לגבי כל השישה הנותרים – אולי הסרטים השלמים ביותר הם הזאב, נעלמת והיא (שאהבתי, אבל הוא לא טלטל אותי כמו השניים הראשונים ). קצה המחר, שומרים ואינטרסטלר נהדרים לכשעצמם, והיוו חווית צפייה מהנה, אבל היו בהם טעויות ופגמים, חלקם זעירים, חלקם גדולים. מבחינת פאן והנאה ויזואלית ומוסיקלית, שומרי הגלקסיה לוקח ברוורס, אבל נעלמת והזאב הם סרטים שנשארים איתך כל כך הרבה זמן אחרי הצפייה, ורק מעלים עוד ועוד שאלות ומחשבות בנוגע לסוגיות שמוצגות בהן.
כרגע זה הטופ 3 שלי :
1. נעלמת
2. הזאב מוול סטריט
3. שומרי הגלקסיה
הפער ביניהם מזערי מאוד, אז סביר להניח שההחלטה תתקבל רק לאחר קריאת דעות נוספות.
לגבי וויפלאש- אני חושב שהחוויה שלו בקולנוע
תהיה חזקה בהרבה מצפייה בבית (אלא אם יש לך מערכת קולנוע מאוד טובה בבית, עם דגש על הסאונד). כדאי שתשקול את זה.
אוקיי, תודה. אני אכן אשקול את זה
(ל"ת)
באמת? הזאב?
אהבתי נורא את הסרט אבל אני לא יכול לחשוב על קטע אחד שנשאר איתי אחרי הצפייה חוץ מהסצנות עם מרגו רובי..
ונורא הפתיע המקום המכובד של אקס מן יחסית לסרט מארבל שהוא לא GOTG.
אגב
איזה סרט ב2001 היה המשך?
אם מדובר על ג'יי ובוב השקט אז אני חושב שהוא המשך בדיוק באותה מידה ש'שומרי הגלקסיה' הוא המשך: הוא חלק מיקום מבוסס, ויש בו דמויות שאנשים מכירים אבל הוא בהחלט לא המשך לסרט קודם בשום צורה.
כן, התכוונתי להוסיף הסתייגות בקשר לג'יי ובוב
ההגדרה שלו כסרט המשך היא לא לגמרי חד משמעית. בכל מקרה, הוא הרבה יותר סרט המשך מ"שומרי הגלקסיה": הוא מבוסס על דמויות שהופיעו בסרטים קודמים, בעוד כל הדמויות הראשיות ורוב מוחלט של הדמויות המשניות ב"שומרי הגלקסיה" לא הופיעו באף סרט קודם.
הייתה שנה לא רעה בכלל
את האמת שרק עכשיו, כשכל הסרטים הטובים של השנה מסודרים ככה אחד אחרי השני, אני מבין ש2014 הייתה שנה נהדרת ומלאה בסרטים שונים ואיכותיים, להבדיל מהרושם שהיה לי שעברנו שנה די פרווה.
החמישייה שלי: (אציין שאת וויפלאש ואפס ביחסי אנשוש עוד לא הספקתי לראות)
5. "לוק" –
אולי זה סתם כי ראיתי אותו באווירה הנכונה ובזמן המתאים או בגלל שהוא איכשהו נגע בי, כי להגיד עם יד על הלב שהוא סרט "יותר טוב" מנגיד סרט כמו "בין כוכבים", שכנראה היה נכנס לחמישייה במקומו, אני לא יכול.
אבל כן, משהו בהופעת היחיד הקטנה הזאת של טום הארדי עשה לי את זה ובסופו של דבר זה הסרט הכי פחות טוב שהצליח להשאר איתי גם אחרי הצפייה, הרבה יותר מסרטים שלכאורה הייתי מציין כ"טובים יותר".
4. "נעלמת" –
מבין את הבעיה המצפונית של המון אנשים עם הסרט, מסכים איתה חלקית בלבד, אבל בסך הכל מדובר בסרט נהדר שפשוט ריתק אותי לכל אורכו ורק אחר כך גרם לי לחשוב על כל הדברים שמסביבו.
3. "היא" –
סרט שכששמעתי עליו לראשונה (לא הרבה לפני שראיתי אותו האמת) נשמע לי כמו סרט מטומטם במקרה הטוב ומזלזל במקרה הרע, אבל כמה כיף היה לראות אותו ולהבין שטעיתי. כמובן הופעה נהדרת של חואקין פניקס.
2. "בתוך לואין דיוויס" –
אייי האחים כהן.. יכולים לעשות סרט שלם על בן אדם שנוסע עם חתול לשיקאגו וחוזר לניו-יורק וזה יהיה כל כך מרתק וירגיש כל כך עמוק. הסרט היחיד בחמישייה שראיתי פעמיים וכמו כל סרט של האחים, הפעם השנייה הייתה אפילו טובה יותר.
1. "מלון גראנד בודפסט" –
אני חייב להתוודות, כולם מדברים על מלון גראנד בודפסט כסרט חובה לחובבי ווס אנדרסון וכקטסטרופה לשונאיו. אני? אני לא שם ולא שם, והסרט הזה היה הסרט הראשון שלו שראיתי.
את האמת שאת הסרט ראיתי בטאבלט קטן עם מספר עצירות במהלך שבת בבסיס, ובעיקר כי לא היה לי סרט (או משהו) יותר טוב לראות. והרבה, הרבה זמן לא נהנתי מסרט כמו שנהנתי כאן.
את ווס אנדרסון כאמור לא הכרתי, והסגנון היה זר לי אבל פשוט התאהבתי בסרט ובכל השטיקים שלו מהדקה הראשונה, והעובדה שהוא המקום הראשון שלי בלי תחרות בכלל למרות שראיתי אותו בתנאים הגרועים ביותר אומרת הכל.
בולטים בהיעדרם:
"בין כוכבים" –
אהבתי את הסרט, וכמו שאמרתי הוא כנראה מקום 6 שלי, אבל מנולאן סרט שלא היה בכלל בתחרות לסרט השנה זו כבר אכזבה.
"שומרי הגלקסי" –
הסרט היחיד בנוסף ל"בין כוכבים" ו"נעלמת" שראיתי השנה בקולנוע, והסרט היחיד בנוסף ל"בתוך לואין דיוויס" שראיתי השנה פעמים.
מאוד נהנתי בצפייה הראשונה (בקולנוע), שילוב מדהים של אקשן והומור ופשוט כיף גדול. מספר חודשים לאחר מכן מאוד התאכזבתי וממש השתעממתי מהצפייה החוזרת.. לא יודע מה הסיבה ועדיין סימן שאלה מאוד גדול מבחינתי (אתו הדבר בדיוק אגב קרה לי עם "הנוקמים", ושם הצפייה החוזרת הייתה שנתיים אחרי הראשונה).
לא מבין למה:
"קפטן אמריקה 2" –
פשוט לא מבין מה כולם מוצאים כאן שהופך אותו לכזה נאהב, האקשן הוא אקשן קמצני ו"מציאותי" בשביל סרטי קומיקס, העלילה פשוטה ורדודה בשביל סרטי ריגול (או סרטי קומיקס *באטמן* טובים באמת) מצחיק זה בטח לא בשום קנה מידה והאמת? אפילו קצת שיעמם אותי. מבחינתי אפילו סרט פחות טוב מ…
"ספיידרמן המופלא 2" –
תהרגו אותי, זה אחלה סרט. את הראשון לא אהבתי (הגדרת הפרווה) אבל הסרט הזה? נהנתי מהאקשן, נהנתי מההומור, נהנתי מהזרימה, אמה סטון ואנדרו גארפילד נהדרים ביחד וכמובן שהסצינה-שכולם-יודעים-עליה-אבל-היא-ספוילר פשוט עשויה מצוין.
כן הוא מבולגן וטיפשי, וממש לא סרט על, אבל אני באמת לא מבין למה הוא מקבל כאלה ביקורות ונחשב לכזו קטסטרופה.
אז אלו היו הסרטים הבולטים של 2014 מבחינתי, ואם יש משהו שאמרנו לאורך כל השנה זה היה "2015". אז קדימה 2015, אנחנו באים עם הרבה ציפיות..
איזו שנה נהדרת :)
4 מתוך החמישיה שלי נכנסו (לגו קצת פספס), ראיתי 9 מתוך העשיריה (אעעע פספוס השנה מבחנתי הוא לחלוטין וויפלאש, הכוונה אולי להצליח לגרור איתי מישהו לראות אותו בקרוב)
ומתוך ה30 אני כבר נופלת לסטטיסטיקות הרגילות שלי, 17\30.
לגבי סרט השנה, אני בהתלבטות קשה בין התבגרות, נעלמת, ובין כוכבים. סרטים כ"כ שונים שהיו מעולים מבחנתי כל אחד בדרכו שלו.
בתקווה שאני לא אפספס את הדד-ליין, החלטה תגיע בהמשך בעקבות תגובות של גולשים אחרים :D
כדאי לך לדחות את ההצבעה ככל האפשר.
רק למקרה שתספיקי לתפוס את וויפלאש קודם.
לצערי לא ייצא לפני סגירת הסקר
ההקרנות בפלאנט הפכו להיות פעם ביום ב17:45, ועם הלימודים שלי זה לא מסתדר, בתקווה שזה עדיין יציג שבוע הבא, השלמת פערים בסופ"ש.
אז מבחינת הסקר, נעלמת. (לפני שאני אתחרט ואתלבט שוב)
שומרי הגלקסיה.לא.
אם כמה ששומרי הגלקסיה סרט טוב (והוא מצוין) אני לא חושב שמגיע לו להיות הסרט הטוב של השנה פשוט מכיוון שהוא לא מקורי מספיק. הוא סרט קומיקס מעולה, אבל עדיין סרט קומיקס לא מקורי במיוחד. אני חושב שהסרט הטוב של השנה צריך להיות לצד מבוצע טוב, כיפי מעניין גם טיפה עמוק ומקורי וכאן החבורה של הריקון והעץ נופלת קצת. המועמד המתאים יותר לדעתי הוא "היא" שחואקין מפגין שם את אחד ביצועי המשחק הטובים ביותר שראיתי בשנים האחרונות
המון אכזבות ולא מעט הפתעות
לי דווקא לא הייתה שנה טובה כל כך ביחס לסרטים שציפיתי להם.
כשנגמר "בין כוכבים" למשל, פרצתי בצחוק (אני רצינית) וחיפשתי את יהודה ברקן (קצת פחות רצינית), תוהה איך נולאן הצחיק לעבוד על כולם ולהוציא כזה סרט לא טוב.
"סרט לגו", לעומת זאת, לא הוציא ממני אפילו חיוך, ולא במובן הטוב. היה משעמם ומתיש ולא הבנתי איך הוא זכה לביקורת כל כך אוהדת.
גם הזאב מוול סטריט והחבובות: מבוקשות, כל אחד מהם גרם לי לאכזבה מסוג אחר.
ודווקא מהסרטים שלא ציפיתי להם בכלל, מז'אנרים שפחות מעניינים אותי (קומדיות וגיבורי על) נרשמה הפתעה של ממש, ומהם מורכבת החמישיה שלי:
1. "חדר החדשות 2" (Anchorman 2) שלא נכנס פה אפילו ל-20, ובטח גם לא נכנס ל-50, היה אחד הדברים הכי מצחיקים והזויים שאי פעם ראיתי.
2. שכנים – פחות או יותר גררו אותי לזה, אבל באמת שהיה אחלה סרט, גם מההיבט הקומי וגם כי הסיפור באמת היה טוב, הכימיה בין השחקנים הייתה נהדרת והכל שם פשוט עבד והיה אמין גם כשזה לא היה אמור להיות אמין.
3. שומרי הגלקסיה – שוב, גיבורי על וקומיקס זה באמת לא הקטע שלי, אבל היה פשוט סרט נפלא וכיפי מההתחלה עד הסוף, ופסקול נפלא ו…גרוט!
4. קפטן אמריקה 2 – חוויה של סרט, בייחוד מבחינה של אקשן ואפקטים, אבל גם קצת מבחינת עומק (אבל טיפה!).
5. ג'אמפ סטריט 22 – אף אחד לא ציפה שאחרי סרט ראשון על גבול הגאונות יהיה סרט שני טוב. אבל השני היה פשוט מעולה והצליח לא לאכזב. נהניתי מכל רגע.
עוד סרטים טובים עד נפלאים שאהבתי השנה:
היא – בדיוק מסוג הסרטים שאני אוהבת. עמוק, יפהפה ומעורר מחשבה, וכנראה היה נכנס לחמישייה שלי אם קסמו לא היה פג עם הזמן (ראיתי אותו מזמן).
איש מבוקש מאוד – אומנם סרט קטן, נטול אפקטים, הרבה דיבורים, אבל מרתק ומותח והמשחק משובח. פיליפ סימור הופמן מדהים, בהחלט אחת האבדות הגדולות של השנים האחרונות.
קצה המחר – טום קרוז בשנים האחרונות מאכזב אותי, אבל הגרסה החדשה ומלאת האפקטים של "לקום אתמול בבוקר" הייתה פשוט מצויינת והראיתה שאפשר לעשות אקשן טוב גם בלי גיבורי על.
הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם– סיפור חביב בסגנון פורסט גאמפ עם איש בן מאה. היו כמה קטעים גאוניים והסיפור בנוי נפלא. היה יכול להיות הרבה יותר טוב, אבל גם מה שהיה היה ממש טוב.
מליפיסנט – אנג'לינה ג'ולי מוכיחה שהיא יכולה לשדרג תסריט בינוני עם התפאורה המתאימה ועצמות לחיים יותר מודגשות מאלה שיש לה.
איך להיפטר מהבוס 2הסרט האחרון שיצא לי לראות מהרשימה הנ"ל, ממש מצחיק ולטעמי הרבה יותר מוצלח מהראשון.
שחקנים שהצבעתי להם:
ליאונרדו דיקפריו (הזאב), חואקין פיניקס (היא) ופיליפ סימור הופמן (איש מבוקש מאוד).
"חדשות בהפרעה" כמובן, לא חדר החדשות... :)
(ל"ת)
מעניין אותי לשמוע על האכזבה שלך מהזאב מוול סטריט
סוג של אכזבה שאחריה בכל זאת את מצביעה להופעה של לאונרדו דיקפריו… מסקרן.
אני לא חושבת שזה סותר...
גם כתבתי את זה בביקורת כשראיתי את הסרט – הסרט היה נפלא בשעה הראשונה, ואז הוא פשוט סירב להסתיים, ונמשך ומיחזר את עצמו, והיה פשוט מעיק.
יש לי חיבה לסרטים של 3 שעות (ענן אטלס, מגנוליה), אבל פה זה הרס לי את כל הסרט.
וכן, ליאונרדו דיקפריו היה מעולה. גם כשהסרט כבר נהיה מעצבן.
אחלה עשיריה
אבל סרט השנה (לפחות ככה מסתמן) בעיני הדבר הכי אוברייטד שיצא מהשנה הזאת. הו וול, ידעתי מזמן שאני בדעת מיעוט לגביו.
הקול שלי הלך לאפס ביחסי אנוש, אחרי התלבטות בינו לבין המלון.
אני דווקא מסכים איתך.
הוא אחלה סרט וכיף גדול, אבל לא הייתי בוחר בו כסרט השנה. נראה לי שיצאו סרטים משמעותיים יותר השנה שמגיע להם התואר הזה.
אגב, הישג אישי קטן שלי: חוץ מוויפלאש, ראיתי את כל שאר הסרטים בעשירייה, ואת רובם אף בקולנוע. :)
בכדל חברי
מוזר שרק אני שמתי לב, אבל חוץ מ'אפס ביחסי אנוש', כל הסרטים כאן עוסקים בדמויות גבריות. הקולנוע אכן שוביניסטי כמו שהבכדליות טוענות, הא..
"רק אני שמתי לב" זה שלב אחד אחרי "זה רק אני או ש-?".
(ל"ת)
רק בגבריות?
אני לא יודע אילו מהסרטים ראית, אבל ב'היא', 'נעלמת' (שעובר את בכדל) ו' קצה המחר' יש לדמויות הנשיות תפקידים משמעותיים ביותר. זה שהסרטים לא עוסקים בהן כמו 'אפס ביחסי אנוש' לא הופך אותם לשובניסטיים..
נכון, ובכל זאת
הדמויות המובילות ב-9 מתוך 10 הסרטים הן גבריות.
באחד מהם זה לגמרי Co-Lead, במידה שווה לחלוטין.
היה אפשר בדיוק באותה מידה לשים תמונה של פייק ואף אחד לא היה מרים גבה. אותו דבר, למען האמת, נכון גם לגבי "היא", חוץ מהקטע של התמונה.
הבכדליות צריך להיות שם של להקת בנות.
אינטרנט, גרום לזה לקרות.
אם וויפלאש היה עוסק במתופפת שאפתנית והמנצחת הביצ'ית שלה, אני חושבת שזה היה גורם לי עונג בלתי ניתן לתיאור.
עם ג'יין לינץ' בתפקיד פלטשר?
(ל"ת)
אנה קנדריק כאנדרו או GTFO
(ל"ת)
אבל היא חמודה מדי.
אנדרו לא חמוד.
שיילין וודלי?
(ל"ת)
ג'נה מאלון?
(ל"ת)
קייט מארה.
*קייט* מארה?
(ל"ת)
רוני השחקנית היותר טובה – אבל התפקיד של קייט ב'אימה אמריקאית' מזכיר נורא את אנדרו: דמות אגוצנטרית ששמה את עצמה קודם, משוכנעת שהיא הדבר הטוב הבא ולא יודעת מתי להפסיק.
מיה ווסיקובסקה
(ל"ת)
אם כבר עושים ליהוקי ג'נדר-בנדינג: שומרי הגלקסיה, גו.
סקרלט ג'והנסן בתפקיד גרוט?
ג'ינה קראנו כדראקס, אבל אני פשוט לא מכיר מתאבקות בכלל, אז אני מניח שיש מתאבקות שעלולות להתאים לתפקיד יותר.
ג'סיקה צ'סטיין כסטאר-ליידי*
אמה ווטסון כרוקט (סתם כי זה נשמע משעשע לשמוע אותו עם מבטא בריטי)
ג'ינה קרנו \ אמא רוסייה מ"קיק אס 2" כדראקס (לא מכיר הרבה נשים שריריות…)
טום קרוז כגאמורה
וגל גדות כגרוט
*אווווו ללהק את לורד הזמרת ואז קיבלנו את Star Lorde! אבל היא בעדיפות שנייה.
אה, וזואי סלדנה תישאר אבל כיונדו. שתישאר כבר כחולה, למה לה להחליף צבע?
או, או, וכריסטוף וולץ כנובה פריים!
אליזבת' בנקס כ-Star-Dame
לוסי לולס היא דראקס
ראיין גוסלינג הוא גאמורה
אוברי פלאזה היא רוקט
ומריל סטריפ בתור גרוט
קת'רין טייט היא יאנדו
סלמה האייק היא האספן
סאמר גלאו הוא רונאן המאשימה
ביל מארי הוא נובה פריים
מעניין.
השאלה הזאת רק מעלה לפני השטח את ההבדל הגדול בהוליווד שיש בין שחקנים גברים לנשים בנוגע לגיוון במבני גוף.
אם לפשט את זה, שומרי הגלקסיה הם: גבר אחד שמנמן לשעבר שמגיע מרקע קומי ונראה תמיד שמח ומתלהב אבל גם קצת סתום [סטארלורד] גבר עם קול עמוק במיוחד [גרוט] רוקט רקון, שממש אין לי איך לפשט אותו חוץ מ"קומי", שרירן ענקי ובחורה רזה מאוד מאוד וקשוחה.
השחקנית היחידה שאני יכולה לחשוב עליה שעונה לתיאור של סטארלורד היא קאט דנינג, אז אני אתעלם מזה שהיא נמצאת כבר ביקום של מארוול.
לגרוט לא הייתי לוקחת שחקנית אלא זמרת, מישהי עם קול אלט נמוך יחסית, כריסטינה אגילרה?
לרוקט רקון הייתי לוקחת שרה סילברמן, בעקבות התפקיד שלה בראלף ההורס, היא נראית לי מתאימה.
בשביל דראקס אני לא יכולה לחשוב על שרירנית אז הייתי הולכת על מילה יובוביץ', כי היא גיבורת האקשן הכי טובה ואין לה בעיה להיראות כאילו היא ממש ממש לוקחת את עצמה ברצינות.
וגאמורה הכי קשה לי, כי אין ממש מקבילה גברית לטרופ של "יפיפיה שמתלבשת סקסי אבל היא גם הכי קשוחה ורצינית וכועסת אנד שי מינס ביזנז" אז אז אני משאירה את המקום הזה ריק כי כל שחקן חתיך עם טיפה כישרון יכול לשחק "עצי וכועס" רק צריך מישהו רזה מספיק.
רצית רזה? כריסטיאן בייל.
(ל"ת)
מה פתאום, בלאנשט תפורה על זה.
(ל"ת)
Pitch Imperfect
אנה קנדריק כמישהי שעוברת שיעורי פיתוח קול אצל המורה ג'יין לינץ' הקשוחה. אפשר גם להכניס את סימונס בתור בעלה של לינץ' (ואז קורס-אובר פוטנציאלי?![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
)
וויפלאש שומר לי על הגלקסיה
וויפלאש ושומרי הגלקסיה אלה הסרטים הטובים ביותר שיצאו השנה. אם הייתי חייב לבחור מה יותר טוב הייתי בוחר וויפלאש אבל רק מי שראה את שניהם יודע שזאת בחירה קשה.
ראיתי את שניהם
זאת לא בחירה קשה בכלל
איך נפלו גיבורים
איך סרטי מופת כמו בתוך לואין דיוויס, מלון גרנד בודפשט, הזאב מוול סטריט ונברסקה נעקפים ע"י סרטים כמו בין כוכבים, שומרי הגלקסיה ואפס ביחסי אנוש (שלדעתי האישית הסרט האחרון צריך לזכות בדג המלוח לסרט האוברייטד של 2014).
כן, זה ממש עצוב שיש אנשים עם דעות שונות משלך.
(ל"ת)
לא עצוב, רק הבעתי את האכזבה ואי ההסכמה (הלגיטימיות) שלי מהתוצאות
ורק אם זה לא היה מובן, הביטוי "איך נפלו גיבורים" מתייחס כמובן לסרטים שלדעתי היו צריכים לזכות במקום יותר גבוה, ולא (חס וחלילה) לגולשי האתר שלא הצביעו כמוני….
רגע
אם הוא זוכה בפרס ה*דג המלוח* לסרט ה*אוברייטד* של 2014 זה אומר שהוא ממש לא אוברייטד, לא?
סתם. סרט נהדר. בניגוד לך לי קשה להבין איך אפשר להגיד ש"הזאב מוול סטריט" או "בתוך לואין דווייס" יצירות מופת (למרות שגם אני נגד האובר-אהדה לשומרי הגלאקסיה או בין כוכבים)
לפי הלוגיקה הזאת, "ציידי האוצרות" נחשב להפתעת השנה
ואולי, לצורך ניסוח זורם יותר, הגזמתי וקראתי ל"הזאב מוול סטריט" סרט מופת כשבעצם הוא בסה"כ סרט ממש מעולה…
(אבל *רק* לגבי "הזאב מוול סטריט")
אובר אהדה לבין כוכבים?
ברצינות, אני הרגשתי שכולם התייחסו אליו בקרירות יחסית לסרט של נולאן. ממש לא כמו עלייתו האביר האפל שזכה להרבה באזז וזכה בסרט השנה של 2012 בעין הדג. על בין כוכבים היו קטילות מכל עבר (וגם שבחים, יש להודות שהיו גם כמה שבחים) ורבים הכריזו עליו כאל הסרט הכי פחות טוב של נולאן. ודווקא אני חשבתי שזה הסרט הכי אינטימי, מעורר השראה, שובה לב ויפיפיה שנולאן יצר אי פעם (לא ראיתי את ממנטו, יוקרה ואת Following מבין סרטיו). שם את אינספשן בכיס הקטן.
לדרג סרטים של נולאן בלי לראות ממנטו...
זה כמו לדרג סרטים של טרנטינו בלי לראות ספרות זולה
אני יודע, אני יודע...
אני חייב כבר לראות את הסרט הזה בהקדם האפשרי. וגם הקביעה שהכי אהבתי את בין כוכבים היא לא הכי יציבה מפני שיש כמה סרטים של נולאן שלא ראיתי כבר מלא זמן, כך שייתכן שיש פה אפקט שרק. אבל אני בכל זאת חושב שהוא לפחות ברמה של אינספשן והאביר האפל, אם לא יותר.
ועם אינסומניה בתפקיד ג'קי בראון - הסרט שאנשים אפילו לא זוכרים שהם לא ראו...
(ל"ת)
לא מפתיע למה הוא מהסרטים הפחות מוכרים שלו,
זה הסרט הכי פחות נולאני שהוא יצר. תעלומה משטרתית היא ממש לא מסוג הדברים שנולאן מתעסק איתם, אולי מסוג הדברים של דיוויד פינצ'ר החדש והפחות מופרע. בכללי הסרט עשוי טוב אבל לא ראוי לציון מיוחד. אני מניח שאם הסרט לא היה מבוים על ידי נולאן, היום אף אחד לא היה טורח לראות אותו. (אבל מה שכן, רובין וויליאמס מפציץ בסרט).
אבל יש משהו מרענן בבמאים שמתאגרים את עצמם.
כלומר, לא ראיתי אינוסמניה אבל הרבה מהסיבה שאני אוהב את ג'קי בראון הרבה יותר מכל דבר שבא אחרי להרוג את ביל זה בגלל שהוא הבליט את הצדדים הרגשיים את טרנטינו בניגוד לצדדים המאגניבים של טרנטינו, דבר שנורא חסר לי בסרטיו המאוחרים. סקורסזה אולי הכי בבית כשהוא מביים סרט על גברים גבריים גררר גבר גבר אבל דווקא כאשר הוא יוצא מז'אנר הגברים הזועמים ( למשל באליס לא גרה כאן יותר, הוגו, שיגעון של לילה) הוא מנפיק יצירות הרבה יותר מעניינות שמראות עומק ורוחב של במאי גם אם הקהל נוטה להעדיף את היצירות היותר "סקורסזיות" שלו.
לכן, למשל, אני מעדיף שרייט יעשה עכשיו משהו יותר מתון ורגשי (לא רחוק מדי – משהו בסגנון סדרת הטלוויזיה שלו) שיבסס את מעמדו כתור במאי ככל הבמאים מאשר שייצור עוד קומדיה היפראקטיבית שיעלה את קרנו בין במאי הקומדיות גיקים אבל ישאיר אותו כלוא בגטו הזה.
אני מסכים איתך
במאים שיוצאים מהנישה שלהם זה בהחלט דבר מבורך ולא כדאי להם להתקבע בסגנון מסוים יותר מדי. אחד הדברים שאני אוהב באחים כהן זה שכל הסרטים שלהם שונים לחלוטין אחד מהשני אבל אתה עדיין יכול לזהות שזה סרטים שלהם. וגם אני מחכה ליום שאדגר רייט יעשה סרט פחות היפראקטיבי וקומי למרות שאני חושב שבסרטים שלו כן יש הרבה מטען רגשי . אבל זה שהבמאי עושה סרט מחוץ לתחום הבטוח שלו לא אומר בהכרח שהסרט יהיה יצירת מופת. הרוח העולה של מיזאקי היה מאכזב בכמה רמות מבחינתי. לגבי אינסומניה אני חלוק, אמנם לדעתי הסרט פחות טוב משאר יצירותיו אבל עדיין יש משהו שמייחד אותו דווקא בגלל זהות הבמאי. אבל אם כבר הוא עושה סרט מחוץ ל-safe zone שלו (כמובן ב-2002 נולאן עדיין לא גיבש את הזהות הקולנועית שלו שאנו מכירים היום) אז למה דווקא תעלומה משטרתית. מאלה יש לנו הרבה, ואפילו שהסרטים האלו עדיין מצליחים להיות מקוריים מדי פעם כשהם עשויים מספיק טוב (מדבר מי ששם את נעלמת בחמישייה שלו) אני מעדיף שנולאן יקדיש את הזמן שלו לסרטים אחרים.
אני, כרגיל, בפינת הסנגורים של אינסומניה, שלמרות שהוא סרט בלשי די סטנדרטי
הוא בעיני נהדר בזכות האינטראקציה בין הדמויות של פאצ'ינו ווויליאמס. הדמות של פאצ'ינו, בניגוד לדמויות מאוחרות יותר של נולאן, הוא אנושי להפליא. למעשה, מדובר באנטי גיבור מוחלט – לא אדם רע באמת, אבל די פחדן וחלש שמנסה בעיקר לגונן על עצמו. הדמות של וויליאמס היא של פסיכופת – לא הגדול מהחיים כמו הג'וקר, אלא הזן המפחיד יותר שבאמת קיים במציאות – שמזהה את החולשה הזאת ולוחץ עליה ומפורר את פאצ'ינו באכזריות.
משחק המוחות הזה הוא בעיני מעניין הרבה יותר ממאבקי הטוב והרע של טרילוגיית באטמן, למשל – בעיקר בשל הקפטן-אמריקה-עם-כאב-גרון שניסו לשווק לנו כ"אפל" בטרילוגיה הזאת.
לגמרי
העומק הפסיכולוגי של אינסומניה עוקף בסיבוב את זה של אביר אפל, אינספשן ובין כוכבים ביחד.
אולי זה שנולאן לא כתב את הסרט עוזר. הוא במאי נהדר, אבל צריך שמישהו שבאמת יש לו משהו מעניין להגיד יכתוב לו את התסריטים. (חוץ מממנטו, אבל נכון לעכשיו נראה לי שעם ממנטו הוא סיים את מה שהיה לו באמת להגיד כתסריטאי.)
מחזקת דעתך חלקית- לא אהבתי את הזאב ולא הרגשתי צורך לראות את לואין
האחים כהן התחילו לעייף אותי אז אני נחה.
אני לא בדעתך לגבי שומרי הגלקסיה. ישבתי באולם מלא משפחות (של דוברי אנגלית) והאולם התגלגל מצחוק רועם. איזה כיף.בנוסף גם יפה ויזואלית וגם יש את גרוט!
לפעמים זה מספיק כדי להכתיר סרט ולא תמיד צריך סרט איכות דכאוני או שחקן/ית מחופש/ת למכוער/ת
במקה זה=כיף זה מספיק. עובדה.
לגבי הזאב מוול סטריט
הסיבה היא שבתכלס – זה לא סרט כזה טוב…
אני כן מקבלת את זה שתצוגת המשחק של דיקפריו שם היתה מעולה, והבסיס היה בסיס לא רע בכלל, אבל הביצוע, למה? למה?
לא היתה בסרט הזה סצינה אחת שלא נמרחה עד שכבר הפואנטה יצאה מכל החורים.
מעטים הסרטים שאני רואה בקולנוע ומרגישה צורך תוך כדי הסרט לבדוק מה חדש בפייסבוק ולשחק איזה שלב בקנדי קראש, כי באמת שאחרי שלוש דקות של דיבור על זריקת גמדים אני פשוט נשברתי לחלוטין.
הזאב מוול סטריט זה סרט שיש לו את כל הסיבות להיות מעולה, ובכל זאת הוא הצליח להיות מייגע. שומרי הגלקסיה ואפס ביחסי אנוש הם הסרטים שהיו להם את כל הסיבות בעולם להיות גרועים ומייגעים, ואיכשהו הצליחו להיות מעניינים, מצחיקים ואפילו מהנים, הרבה מעבר למצופה. זה למה.
למה בדיוק?
דבר ראשון זה עניין של דעות אבל יש המון שיגידו ש-"הזאב מוול סטריט" הוא סרט מעולה מאוד. אבל אני לא אכנס לזה, עניין של טעם (בכלל כל ההודעה הראשונה שלי שהתחילה את זה עוסקת בטעם האישי שלי ולא קביעה אבסולוטית על איכות הסרטים….)
מה שכן אפשר לומר:
שומרי הגלקסיה – סרט לסטודיו (מארוול סטודיוז) סופר מוצלח שכמעט אף פעם לא נכשל גם קופתית וגם ביקורתית, עם כמה כוכבים עולים ומוכרים (בראדלי קופר, כריס פראט, ג'וש ברולין בתפקיד אורח) ובמאי אולטרה מבטיח.
אפס ביחסי אנוש – טליה לביא היא לפחות למי שהכיר אותה ואת הסרטים הקצרים נחשבת למאוד מבטיחה, אז כן לא שמעת ממש עליה לפני כי באמת אין לה רזומה של 30 שנה של עשיית קלאסיקות קולנועיות כמו של סקורסזה. נוסף על כך דאנה איבגי היא בין השחקניות הכי מוערכות ומצליחות כרגע בקולנוע הישראלי.
אז מה שאת *בטוח* לא יכולה בכלל לומר שהיו לסרטים האלו *הרבה* סיבות להיות גרועים ומייגעים.
למה בדיוק?
לגבי הזאב מוול סטריט – ברור שזה עניין של טעם… אבל במקור היתה הצהרה כלכך נחרצת לגבי הטיב של הסרט הזה אל מול סרטים אחרים, שהרגשתי שצריכה להיות הצהרה נחרצת מנוגדת כדי לאזן.
יש אנשים שחושבים שזה סרט מעולה, אבל יש גם לא מעט אנשים שחושבים שלא ממש.
ולגבי הסרטים האחרים –
אפס ביחסי אנוש – הוא ישראלי. נקודה. סרטים ישראלים מראש מתחילים מנקודת מוצא משמעותית יותר נמוכה (ולו רק בגלל בעיות תקציב), מעט מאוד סרטים ישראלים מהשנים האחרונות הצליחו להגיע לכזה הייפ סביבם.
לגבי שומרי הגלקסיה – זה לא חוכמה להסתכל על זה בדיעבד. השאלה היתה איך התייחסו לסרט כששמעו על הרעיון שלו בהתחלה. וכששמעו בהתחלה על ההחלטה של מארוול להסריט דווקא את שומרי הגלקסיה, מכל גיבורי העל האפשריים, הורמו לא מעט גבות, חלקן באתר זה ממש.
מה גם שמארוול זה עדיין אולפן חדש, שהוקם על בסיס תוכנית אב מאוד מסויימת (מה שנקרא phase one), ואחרי שהיא הסתיימה להצליח לפתח את כל מה שהם בנו הלאה עם דמויות מאוד חדשות זה מאוד לא פשוט (תחשוב על כמה סדרות טלויזיה התחילו עם רעיון טוב שהחזיק בדיוק עונה, ואחרי עונה הן פשוט בוטלו – או יותר גרוע, המשיכו עם עונות שביישו את העונה הראשונה שלהם)
ועם כל הכבוד – ג'יימס גאן הוא לא מרטין סקורסזה.
אני יכולה להגיד שגם לי, בתור מעריצת מארוול מושבעת, היו ספקות כבדים לגבי הסיכוי של הסרט הזה להיות סביר, שלא לדבר מהנה במיוחד. בכלל לא תכננתי לראות אותו בקולנוע כי חשבתי שחבל על הזמן והכסף, עד שהתחלתי לשמוע בערך מכולם עד כמה זה סרט מעולה.
לשומרי הגלקסיה היו את כל הסיבות שבעולם להכשל, והסיכויים לגמרי היו נגדו. אבל איכשהו מסתבר שהאנשים של מארוול באמת יודעים מה הם עושים (לפחות לבינתיים. מתישהו זה יגמר, זה חייב להגמר…) והצליחו, בלי יותר מדי נסיון, לגרום אפילו לזה לעבוד. בעיני זה לא טריוואלי בכלל.
אני לא מדבר על הייפ, אני מדבר על איכות/כמה הסרט טוב.
והנה כמה סרטים ישראלים איכותיים שגם הגיעו לרמת הייפ סבבה לגמרי *רק* מהשנים האחרונות:
מי מפחד מהזאב הרע, פלאות, ואלס עם באשיר, בופור, כלבת, עג'מי, ביקור התזמורת, פעם הייתי, הערת שוליים, מיתה טובה, הנוער.
וחוץ מזה כפי שכתבתי בכותרת, אנחנו לא מדברים על סרט הסרט המדובר של השנה, אלא על הסרט הטוב.
סרטים טובים יכולים להיות גם כאלו שאף אחד לא שמע עליהם ושהם הופקו בשקל וחצי. לא קשור לתקציב ולא להייפ…
אני אעזוב בצד את שומרי הגלקסיה, אין לי כוח לדון בו, כי האמת היא שאני גם נהנתי ממנו אבל פשוט לא חושב שמגיע לו לעקוף סרטים אחרים שנמצאים ברשימה ובטח לא מקום ראשון.
רק אומר שלבוא עם ניסיון של 4-5 סרטים סופר מוצלחים כשאחד מהם בכלל השיג פתיחה קופתית חסרת תקדים שבהוליווד רק מפנטזים על כזו הצלחה, זה חתיכת ניסיון.
אני מסכימה איתך שהייפ ואיכות זה לא אותו דבר אבל...
ויש הרבה סרטים טובים שהופקו בשקל וחצי ושניים ורבע אנשים ראו והם עדיין טובים, אבל אנחנו לא מדברים על סתם סרטים טובים. אנחנו מדברים על סרט שהוגדר כסרט השנה – לסרט כזה אני מצפה שיהיה גם וגם. גם הייפ וגם איכות – גם סרט טוב וגם סרט שהרבה אנשים בחרו לראות.
לדוגמא – לדעתי (האישית) לא הגיוני שסרט שלא הופץ בצורה מסחרית בארץ יזכה בסרט השנה, פשוט כי כמו שאנחנו רואים גם איכות זה דבר סובייקטיבי, אז הסרט צריך להוכיח שיש יותר משניים וחצי אנשים שרואים אותו כסרט איכותי.
מעבר לאיזה, לגבי איכות הסרטים נאלץ להסכים שלא להסכים (למרות שאם להיות כנים אני חושבת שדעתנו לא עד כדי כך שונה, גם אני באופן מוזר אמנם הצבעתי לשומרי הגלקסיה, אבל לא באמת מבינה איך זה יכול להיות שהוא במקום הראשון. הייתי בטוחה שאני סתם נותנת לו קול של כבוד כדי שלא יהיה ממש נמוך ביחס לאחרים…)
*מתופפת*
וויפלאש, בלי תחרות.
שומרי הגלקסיה: נהדר, אבל לוקה מבחינה סיפורית (אפשר להיות כיפי ומגניב וגם עם סיפור מהודק!)
היא: טוב, אבל אני לא מבינה למה אנשים מתלהבים ממנו עד כדי כך- בתור סרט על מערכת יחסים הוא לא מאוד יוצא דופן, בתור סרט מד"ב הוא לא יוצא דופן, רק השילוב אמור להלהיב אותי? ובכן לא. יותר מדי זמן דמויות מבלות ב, "ומה אתה מרגיש בנוגע לזה?""לא יודע, מה את חושבת שאני מרגיש בנוגע לזה?" (מוזיקה מרגשת)
אפס ביחסי אנוש: מגניב, אבל מרגיש יותר כמו אסופת פרקים מקומדיה חביבה בטלוויזיה מאשר סרט.
קצה המחר- טוב, אבל לא מספיק, ואני לא אסביר כרגע למה… אבל אם ראיתם אותו, אתם בטח יודעים. ^_^
וויפלאש. הסרט שבו בכל פעם שחשבתי שדמויות מתנהגות באופן לא אמין- זה בגלל שהן אכן משקרות. הפגם היחיד בו אלו העלבונות ההומופוביים/ גזעניים של פלטשר- זו כזו דרך עצלנית להראות שהוא מניאק, כשהסרט עצמו מראה את זה בדרכים הרבה יותר טובות ומתוחכמות.
אין בסרט הזה כמעט אף רגע מיותר, סטטי, טיפשי, חוזר על עצמו, או משעמם. זה הסרט הכי קרוב לשלמות שראיתי בחיים שלי. נכון להיום… XD
(כן, כן, כולל חומות של תקווה! כולל הטוב, הרע והמכוער, וואלק בואו בואו!)
סרט השנה שלי (נכון לרגע זה) - קצה המחר
לצערי ראיתי רק 5 סרטים מתוך העשיריה: בין כוכבים, נעלמת, שומרי הגלקסיה, קצה המחר ומלון גרנד בודפשט.
הבחירה בסרט הטוב ביותר היתה קשה כי אהבתי את כולם אבל אף סרט לא נתפס בעיניי כ"הסרט". 'נעלמת' היה מותח וגרם לי לחשוב. 'בין כוכבים' היה גדול ואפי אבל חסר בו אותו ניצוץ של הסרטים הגדולים באמת של נולאן. 'שומרי הגלקסיה' היה פאן טהור אבל לא הרבה יותר מזה. 'מלון גרנד בודפשט' היה מאוד מיוחד ומהנה.
הבחירה שלי נכון לרגע זה היא ב'קצה המחר' כי הוא פשוט הפתיע מאוד לטובה. היה בסרט הזה הכל: מתח, אקשן, הומור וגם דרמה בניואנסים מאוד עדינים שרק הוסיפו לסיפור. אז נכון שהסוף קצת נראה תלוש והותיר אותי עם שאלות אבל חיפוש בגוגל עזר לי למצוא תשובות ולעשות סדר כך שגם זה לא הרס.
שמחה לראות את העשירייה השנה
חוץ מ"הזאב" ראיתי את כולם. קצת מופתעת שהוא הגיע כ"כ גבוה ברשימה, כי לא נתקלתי בבנאדם אחד שראה ושאהב אותו. חוץ מ"נעלמת" אהבתי את כולם, גם לגביו אני מופתעת שהוא הגיע כ"כ גבוה ברשימה, לדעתי זה היה סרט מעיק ושנוי במחלוקת (או שהוא נטול סאבטקסט, או שהסאבטקסט שלו מיזוגני ואלים. לא הצלחתי להחליט מה יותר גרוע). לא יצא השנה סרט שהיה מושלם בעיני, אבל במבחן החשוב מהכל הם עומדים: את כולם ארצה לראות שוב.
"שומרי הגלקסיה" היה כיפי ומצחיק. ככה עושים סרט קומיקס. "עד קצה המחר" גם מהנה, ובאופן מפתיע לא רע בכלל. "בין כוכבים" ו"היא" מצולמים היטב ומעוררי מחשבה, איזה כיף לראות מד"ב איכותי מגיע כ"כ רחוק. "התבגרות" עדין ונוגע, ניסוי ראוי בהחלט. "מלון גרנד בודפשט" ממתק לעיניים, ויזואלית הוא גאוני, לא פחות. "וויפלאש" מינימליסטי ומפתיע. אחרי התלבטות את הקול שלי אתן ל"אפס ביחסי אנוש". הוא אולי לא הכי חתיך, אבל הוא הצחיק אותי יותר מכולם (היי – זה עבד לג'סיקה רביט). וגם, אני מבסוטה שסרט ביכורים, סרט ישראלי, יצא מוצלח כל כך והגיע רחוק כל כך. זה די מדהים.
לגבי תצוגת המשחק:
חואקין פיניקס ב"היא",
מת'יו מק'ונוהיי ב"מועדון הלקוחות של דאלאס",
האנסמבל ב"גט",
רייף פיינס ב"מלון גרנד בודפשט",
ג"ק סימונס ב"וויפלאש",
טום הארדי ב"לוק",
אוסקר אייזק ב"לואיין דייויס",
והאנסמבל ב"אפס ביחסי אנוש". מישהי שעדיין לא הוזכרה פה היא שני קליין. דאנה איבגי ונלי תגר היו מעולות, אבל קליין יצרה דמות אייקונית לא פחות, ומגיע לה קרדיט.
אוקי השלמתי את "הזאב מוול סטריט"...
והוא חרא סרט.
בקושי החזקתי מעמד עם כל הזבל שהופיע על המסך. ממש התאמצתי לחפש עלילה או ערך כלשהו בין כל הציצים והסמים והקללות. אין כזה. ולא, הבדיחות לא מצחיקות. בקיצור, אני לא מבינה מה הוא עושה בעשיריה, כי אצלי הוא הפך במהירות שיא למועמד מוביל בקטגורית "הסרט הגרוע של השנה", ממש לצד "צבי הנינג'ה" (להגנתי, לא ראיתי את "הרובוטריקים 4").
ולשחקנים שכחתי להוסיף את
מריון קוטיאר על "יומיים ולילה". פשוט מדהימה. היא שייכת לליגת העל מבחינתי.
איזו שנה מאכזבת
היו לי ממש הרבה ציפיות: זעם, בין כוכבים, נעלמת, בוקסטרולז, אקסמן, משחקי הרעב, הסרט הזה של ג'ורג' קלוני.
בסוף כל אלו התגלו כסתם אכזבות או סרטים בסדר ולא יותר, על חצי מהם ויתרתי מחמת ביקורות לא טובות.
היו כמה הפתעות השנה, סרטים שלא ידעתי על קיומם עד רגע הטריילרים או כאלו שלא חשבתי ששווים צפיה ויצאו אחלה: אפס ביחסי אנוש, קצה המחר ושומרי הגלקסיה נכנסים לקטגוריה הזו. לכן אני מבינה איך הם מגיעים גבוה כל כך בדרוג, אבל אף אחד מהם לא מתישב לי טוב עם ההגדרה של סרט השנה. אפס, בגלל כמה עניינים קצת בוסריים שהפריעו לי ומונעים ממנו להיות מושלם. השניים האחרים קלילים מידי למעמד לטעמי, אני כן מחפשת ערך מוסף ולא רק פיצוצים בסרט הבולט ביותר.
את וויפלאש לא ראיתי ומכל הסרטים שהוזכרו הוא היחיד שאני מצטערת שלא ראיתי (לא בטוחה שיהיה לי זמן לתקן).
2014 היתה אמורה להיות שנה של מלא סרטים מדהימים, כשערכתי רשימות בראש לאיזה סרט להגיע ומתי- פחדתי שאפספס אותם פשוט כי הם כולם יוצאים קרוב ואין סיכוי להגיע ליותר מסרט בשבוע. בסוף את רובם לא ראיתי ולא חשתי הפסד.
בכל הרשימה הזו היה רק סרט אחד שבאמת היה מעולה מכל בחינה, והיחיד שדרגתי בחמישיה שלי- היא. מדהים שעברה שנה מאז שצפיתי בו והוא עדיין הדבר הכי מרגש שראיתי השנה ואחד הסרטים המרגשים שראיתי בכלל. מאז הצפיה המלצתי בכפייה לכל מי שאני מכירה ללכת לראות. כשמישהו מספר לי שהוא לא אהב את הסרט, אני אפילו קצת נעלבת על אף שאני לא באמת קשורה וזה לא הגיוני.
פשוט סרט מעולה.
אז בשלב זה די ברור ש"היא" יפסיד, ואני מנחשת שזה משום שאנשים לא ראו אותו- עזבו את סרט השנה, פשוט צפו בסרט הזה. הכל מהצילום והתפאורה ועד הפרטים הקטנים של הטקסט והמשחק עשויים בצורה מעולה. הכי שווה צפיה שיש.
קשה, קשה..
אני עדיין עושה השלמות ומתלבט, אבל אני כבר יודע איזה סרט זוכה בפרס "הסרט שהכי קשה למצוא לצפייה ברשת".. סטגדיש!
ואיך,
איך קורה שאפס ביחסי אנוש עובר את וויפלאש?
'אפס' הוא פשוט סרט שההייפ העיף אותו קילומטרים מעל הפופיק. רוצה לומר, הגזימו עם ההערכה אליו.
ואולי הסיבה היא הישראליות. הוא גם ישראלי (כלומר נוצר בישראל) אבל הוא בעיקר ישראלי כי הוא צבאי, עם בדיחות ודמויות עממיות, וישראלללללללי כל כך, שדוחף לך לאף את הישראליות שלו ואין לך ברירה אלא להנהן ולמלמל מתחת לשפם של הרס"ר, "הי, זה בול ככה". או משהו כזה.
האם כשסרט ישראלי מקבל תגובות כאלה אוהדות דינו צריך להיות כדין ראיון סוף בימד"ב? (שם ראיון סוף קיבל ציון כמעט מושלם בגלל הסיפור החוץ קולנועי, מה שגרם להנהלת ימד"ב להוריד אותו למקום 250 ומטה, בשביל האיזון).
הישראליות של סרט כלשהו גורמת לנו לאהוב אותו יותר (לפעמים). זה מצריך איזון או שזה סבבה ולמה לא? וזה שגם אנחנו וגם הסרט מישראל באמת נוגע לנו באופן מיוחד ולכן אנחנו לא אובייקטיבים לגביו כמו לגבי (נניח) שאר הסרטים?
סתם השערה פרועה: אם וויפלאש היה ישראלי הוא היה קוטף את המקום הראשון של השנה בקלות, והיה מתמודד לגמרי ראוי על סרט העשור הישראלי.
תזכורת: הוא זכה בפרס הסרט בטרייבקה
אין ספק שכל סרט שגורר ים של שבחים כנראה יאכזב חלק מהצופים הבאים שלו, אבל זו לא סיבה להציג את "אפס" כאילו הוא איזה מערכון בארץ נהדרת שדוחף כמה סממנים ישראלים וחושב שזה מספיק.
קודם כל, הדיוק שלו לא מסתכם בבדיחות ורפרנסים. כל העולם שהוא מציג מפורט ומדויק עד הפרטים הקטנים, אם זה סוגי מסכים ברקע, קלסרים, בחירת כל המילים בדיאלוגים וכו'. זה מרשים בכל סרט, לא משנה מאיפה הוא בא, ולראייה "התבגרות", שלמרות שהוא מתאר בפירוט חיים של ילד אמריקאי הוא עדיין הגיע לעשירייה של האתר.
חוץ מזה, הסרט פשוט כתוב מעולה. עיצוב הדמויות, הקצב, הנושאים שבו הוא עוסק. אלה הסיבות שהוא כל כך הלהיב אנשים פה ובמקומות נוספים בעולם, ולא סתם כי הוא ישראלי.
לא מערכון ולא יצירת מופת
לא אמרתי שהוא עלוב.
הוא נחמד. פלוס. פלוס קטן.
בהחלט פחות טוב מדריקס.
כתוב מעולה?
בבסיס שבו נשמעות שתי יריות בלילה ואף אחד לא שואל מה ולמה?
כשחשוד עוצר- הוא גם מזדהה.. אבל אז אין בדיחה דבילית ומתחכמת.
הסצנה על הוראות פתיחה באש היא לא קטילה על הוראשות הפתיחה באש שהן ,לרוב הדעות, אחלה. היא קטילה על העובדה שמפקדים,קצינים ומדריכים יודעים לדקלם בעל פה הוראות, אבל אין להם מושג מה הן אומרות תכלס, ולכן כל שאלה, גם הכי טיפשית, מוציאה אותם מלופ.
לגבי היריות בבסיס – זה בהחלט חור בעלילה, אבל הסרט לא נצמד לריאליזם מוחלט ויוכיחו גם כמה סצנות אחרות.
כן, הוא מקבל יותר אהדה בגלל שהוא ישראלי. וזה לחלוטין הגיוני.
ההצבעה כאן היא לא על סרט השנה האובייקטיבי הבלתי מעורער (אם היה אפשר לעשות בכלל דבר כזה), אלא על סרט השנה של גולשי עין הדג. גולשי עין הדג הם ישראליים. אפס ביחסי אנוש, מלבד האיכויות האובייקטיביות שלו מתחבר אצל המצביעים למקום אישי הרבה יותר ממרבית התוצרת הקולנועית העולמית. החיבור הזה מתרגם אצל הצופים להנאה ולרגש אמיתי – ואנשים הצביעו לסרט שגרם להם להכי הרבה הנאה/התרגשות/חיבור.
אם אני משווה שניים מהסרטים שהכי נהנתי מהם השנה: הזאב מוול סטריט ו"אפס ביחסי אנוש", הראשון היה צריך סצינות מופרעות ומבויימות על ידי אחד מהמאסטרים הגדולים של הקולנוע כדי לגרום לי לצחוק, בשני מספיק האימג' של נלי תגר עם אקדח סיכות מכוון לרקה כדי לגרום לי להתחיל לחייך – וזה לחלוטין לא היה עובד עבורי עם שחקנית אמריקאית שלבושה בכל דבר אחר מלבד מדי צבא ישראליים. אני משוכנע שבאתר הקולנוע היפני "עין הפוגו" אפס ביחסי אנוש לא היה מגיע למקום השני בשום סקר. אני גם משוכנע שתמצא שם סרטים יפניים שלא היו מתברגים לשום סקר בשום מקום אחר בעולם.
תודה.
הבהרת יפה.
אם אני מבין נכון, אתה אומר שהמוצא המשותף של הסרט והצופה הוא הקשר תרבותי שלגיטימי לגרוף איתו אהדה, בניגוד לסיבה של ראיון סוף, למשל.
הבנתי מה מפריע לי – נכון שזה לגיטימי, אבל חבל שלא מציינים את זה. כלומר גם אם הישראליות היא סיבה טובה להצלחה שלו, הייתי שמח אם היו מדגישים את זה. כי על פי הפידבקים ששמעתי הוא היה סרט טוב שאסור לפספס, ואחרי שראיתי אותו (ובדיעבד הייתי מפספס אותו בכיף) לא הבנתי את הדיסוננס.
אז אני אומר, אם יש סיבה חוץ קולנועית להצלחה , גם אם היא סיבה שהרוב ילך בגללה, כדאי לומר את זה!
(אולי מוצא משותף הוא גם "פנים קולנועי". איך אני זורם עם המושגים שלי).
או לנסות לבודד את הגורם הזה ולחשוב אם היית ממליץ על הסרט גם בלעדיו.
לא יודע מה הפידבקים שאתה קיבלת, לי היה ברור שחלק גדול מההנאה שלי נובע מההיכרות שלי עם המסגרת המאוד ישראלית של הסרט.
אני מניח שהייתי מצליח להנות ממנו גם אם לא הייתי ישראלי (בדיוק כפי שאני מצליח להנות מלא מעט סרטים קוריאניים בלי לדעת כמעט כלום על התרבות המקומית), אבל קל לראות מדוע הסרט הזה הוא הסרט המצליח ביותר בישראל השנה (בהפרש עצום מהמקום השני), ומדוע אין לו שום סיכוי להפוך ללהיט בשום מקום אחר. אני מניח שמי שהמליץ לך עליו הניח שגם אתה תהנה ממנו כמי שחולק מטען דומה לשאר הצופים.
אבל הסיבות להצלחה הם ממש לא "חוץ קולנועיות", בדיוק כפי שההנאה מפסקול האייטיז של "שומרי הגלקסיה" היא לא סיבה חוץ קולנועית: קולנוע תמיד מניח היכרות תרבותית כזו או אחרת.
למה אתה ממליץ על סרטים?
כלומר כל הסקר הזה מבוסס אלמנט רגשי. אין פה ניתוח יצירה שמוביל לדירוג אלא שאלה פשוטה "מה הכי אהבת"?
למה זה משנה אם אהבת סרט ישראלי כי רמת ההזדהות יחסית גדולה, או שאהבת סרט אימה כי אתה מת על שפריצים של דם?
זה משנה
בדיוק בגלל זה.
כי אם סרט מצליח בגלל שהוא ישראלי, ואני פחות מתחבר לז'אנר הזה, הייתי שמח אם היו מציינים את זה בפני. ולא רק מתלהבים על סרט החובה הנעלה והמדהים שאני מוכרח לראות. כנ'"ל עם שפריצים של דם.
לשאלתך, אני ממליץ על סרטים בעיקר לחברים שלי, שיש לי איזשהי הבנה בטעם שלהם. וגם אם לא, אני שואל.
ומי אמר שהסקר מבוסס על אלמנט רגשי?
נראה לי שיש כאן בלבול בין הרגש בסרט לרגש בסקר, שבאמת שואל 'איזה סרט הכי אהבת' או משהו כזה, אבל השאלה פתוחה. אני יכול להצביע לסרטים שלאו דווקא עוררו בי רגש, אבל שאותם הכי אהבתי, בסופו של דבר. בגלל התחכום של העלילה, בגלל הצילום, אנעארף. לאו דווקא לפי רמת הרגש, בקיצור.
ואני לגמרי יכול לנתח סרט ולהבין פתאום שהסוף שלו גרוע לאללה, וזה יוריד מערכו בעיניי. כלומר זה לא רק לפי הרגש המתעורר (להרבה סרטים "ריקים" מבחינת תוכן ודמויות יש קטעים אפיים מרגשים-אינסטנט, כדי לחפות על שאר החורים)
אתה אובר-מפרש את ההגדרה לרגש
מן הסתם שומרי הגלקסיה זה לא סרט עמוק שעורר באנשים פחדים או תחושות אהבה ונוסטלגיה מימים עברו. האלמנט הרגשי הוא "אהבתי/לא אהבתי" החיבור שחשת או לא חשת כלפי סרט.
הסקר הזה הוא לא ביקורת סרטים, הרי זה כבר נעשה בדפי הסרט ושם מובהר מה סרט ישראלי, מה קומדיה, מה דרמה ומה אימה. כאן המטרה לתת מספר אבסולוטי שמיצג שאלות אחרות (למשל מהו פילוח טעם הגולשים באתר)
אז אתה מופתע שאנשים לא חושבים כמוך שוייפלאש הוא יצירת מופת או הסרט הטוב ביותר השנה, לגיטימי. לא הוגן לדרוש גילוי נאות משום שאתה לא מסכים עם משהו.
גם ממך אפשר לבקש גילוי נאות על העדפתך לסרטים קודרים וכבדים.
מעבר לכל מה שנאמר מעלי
יש גם היבט מסוים שאתה מתעלם ממנו שבגללו לסרטים ישראליים אין ממש סיכוי רציני בסקרים פה. למרות כל העשור האחרון סרטים ישראליים עדיין סובלים מתדמית בעייתית שגורמת לצופים מסוימים לפסול אותם לצפייה מראש בגלל השתיוכתם ל"ז'אנר". המצב לא שונה גם בקרב גולשי עין הדג ולראיה, אם זכרוני אינו מטעה אותי, רד ציין פה פעם שלרוב הסרט הישראלי בעשיריה השנתית (בלי שום קשר למיקומו בסקר הגמר) הוא גם הסרט שזכה להכי פחות דירוגים שונים (חמישיה, אהבתי, ככה-ככה, לא אהבתי) בסקר המקדים. עושה רושם שהמצב השתפר (אפס היה הסרט במקום השלישי בכללי והשני מבין הסרטים בעשיריה מבחינת כמות הדירוגים השונים) אבל זה בעיקר בגלל ש"אפס" חרג באופן בוטה מהשבלונה של הסרטים הישראלים ברשימה והיה תופעה שאי אפשר היה להתעלם ממנה.
ועוד לא דיברנו בכלל על זה שסרטים כאלה לא זמינים בפלטפורמות הפופולריות והלא חוקיות חודשים ארוכים אחרי צאתם והדרך היחידה לצפות בהם בזמן אמת היא להטריח את עצמך לאולם הקרוב.
אני לא יודע אם או מתי אמרתי את זה,
אבל אם כן – זה בטח היה מזמן. בשש השנים האחרונות – סיכומי השנה של 2008 עד 2014 – הגיעו סרטים ישראליים פעם אחת למקום הרביעי, פעמיים למקום השלישי ופעם אחת למקום השני (כלומר, אם לא יתרחש מהפך לא-ייאמן ביממה הקרובה). במצב הזה, אני לא רואה שום סיבה לחשוב שסרט ישראלי לא יכול להגיע גם למקום הראשון.
כי הוא סרט הרבה יותר מקורי, מעניין ומהנה, למשל
לא הספקתי לצפות ב"ויפלאש" עד הסקר, אבל כיום אני יכולה לומר עליו בלב שלם את מה שאמרת על "אפס ביחסי אנוש": "פשוט סרט שההייפ העיף אותו קילומטרים מעל הפופיק". מבחינתי "ויפלאש" היה סרט חביב למדי, אבל פשוט סתם עוד סרט. לא הייתה בו מקוריות מיוחדת או סיפור שלא שמעתי קודם, וההתלהבות ממנו ממש לא ברורה לי (פירטתי בהרחבה בביקורת). לעומתו "אפס ביחסי אנוש" הוא סרט שכמותו עוד לא ראיתי (ודאי שלא כאן), כזה שחידש וריגש והצחיק ובעיקר היה משב של רוח רעננה בקיץ (הלא קל שעבר על כוחותינו).
אגב, התלבטתי אם להצביע ל"אפס" אבל בסוף הצבעתי ל"קצה המחר" פשוט כי הוא היה הסרט שהכי נהניתי ממנו (מבין הסרטים שצפיתי בהם עד הסקר). לא ציפיתי ליהנות ממנו עד כדי כך, אבל הוא סחף אותי לחלוטין. עשוי נהדר.
ולסיום, אציין שבסקר על טעם וריח, אין אובייקטיביות; כל אחד בוחר את מה שאהב, מכל סיבה שהיא. זה לא משנה אם העובדה שהוא ישראלי עוזרת לו או לא; זה סקר על אהבת הקהל, הקהל שמצביע כאן ב"עין הדג". הקהל הזה כנראה העדיף (ברובו) שני סרטים אחרים על פני "ויפלאש", קורה. אתה במקום טוב; לעומתך הסרט שאהבתי נמצא במקום לפני האחרון, ולא נפלתי מ"שומרי הגלקסיה" שזכה, אבל אתה לא רואה אותי מתלוננת…
זו השנה ה14 שלי. ואף פעם לא היה לי כלכך קשה לבחור.
בסוף את הקול שלי נתתי לשומרי הגלקסיה, ואני לא לגמרי בטוחה שאני יכולה להסביר למה..
זה היה קשה!
החמישייה שלי הורכבה מ"שכנים" ו"יומיים ולילה", שני סרטים שחוץ ממספר בייקון סביר בין שני השחקנים הראשיים שלו אני לא חושב שאפשר למצוא ביניהם איזושהי נקודת השקה, ושלושה סרטים שרק כשהם נאלצו להתחרות האחד בשני בסקר פה הבנתי שהם בעצם בבחינת תיקו משולש אחד מול השני: "היא", "נעלמת" ו"אפס ביחסי אנוש".
כמו וול-E ו"שמש נצחית בראש צלול" לפניו, הוא מצליח להיות גם מד"ב במיטבו וגם רומנטיקה במיטבה. סיפור אהבה שהצליח לדבר אלי יותר מכל סיפור אהבה שנתקלתי בו בשנים האחרונות (או אפילו בכלל), גם דרך ההצגה שלו אהבה אפלטונית וגם דרך ההצגה שלו אהבה אירוטית. החסרונות שלו קיימים, כמובן, אבל הסרט עצמו כל כך מלא באהבה ובקסם שהם באמת לא היו כל כך משמעותיים. זה היה כאילו מישהו ניגש דרך מסך הקולנוע ונתן לי חיבוק חזק ואוהב. "היא" הוא הסרט שהכי אהבתי השנה.
ומולו, "נעלמת" – אוקיינוס של מיזנתרופיה. זה לא סרט ששונא נשים או שונא גברים, אלא סרט ששונא בני אנוש – לפחות כשהם באים במגע אחד עם השני. הסרט הכי פחות רועש, קולנועית, של פינצ'ר (או לפחות השני הכי פחות רועש שלו, לפי איך שאני זוכר את "זודיאק"), וחבל אולי – סצנת שבירת-קיר-רביעי מצידה של איימי הייתה יכולה לבוא במקום. אבל האימאג' הזה שלה (זהירות,
" rel="nofollow">ספוילר) מסרב לצאת לי מהראש. וכמובן, יש את הסצנה הבלתי נסלחת ההיא. אותה סצנה שמהווה 99% מכלל האלימות הגראפית בסרט. הייתי אומר שהיא הבעיה עם נעלמת, אלמלא היא גם הייתה אחת הסצנות הכי טובות בו. אבל מעבר לויכוחי המיזוגניה, התסריט המבריק, הבימוי החד, הנוכחות המהפנטת של רוזמונד פייק בליהוק השנה והמבנה השנון שלו – לא היה השנה עוד סרט שהסעיר אותי כל כך עד לרמת הצפייה השנייה, קריאת הספר המקורי ועיון בסצנות מפתח בספר ובסרט מדי פעם. הסרט הזה העסיק אותי במחשבות שלי יותר מכל סרט השנה.
ומולו, עוד סרט מיזנתרופי (ועוד כזה שמקפיד להצהיר על כך בשמו), והפעם כזה עם תפיסה פמיניסטית הרבה פחות שנויה במחלוקת – "אפס ביחסי אנוש". מצחיק, מטורף, אפי. אני חושב שאת שלב ה"הו, סרטים ישראלים יכולים להיות טובים בלי קשר לכך שהם ישראלים" עברנו בסביבות "ואלס עם באשיר", ועכשיו סתם אפשר ליהנות מסרט בלי קשר לעובדה שהשחקניות הראשיות גרות לא יותר משעת נסיעה ממך. לא, לא ליהנות – להעריץ. לעוף עליו, לראות אותו פעמיים (ואת כל שלושת הסרטים האלה ראיתי פעמיים השנה) ולדקלם "תפתחי אטלס, דורה", "בה"ד 12, כבוד! -ועוצמה", "תשע וחצי אפס אפס" וכו' בעיניים נוצצות. זה מסוג הפעמים האלה שאני כמעט מעז ולקרוא לסרט בשם התואר המסוכן "מושלם". אז יש חור וחצי בעלילה בסצנת ניסיון האונס וההסתננות של תהילה, והיכולות של ירון שרף לא ממומשות עד הסוף (או בכלל, תכלס), אבל כשאתה עומד מול סרט שאתה יכול לומר עליו, באמת ובתמים, שאתה לא יכול להיזכר באף סצנה מיותרת, ה"מושלם" הזה נראה אפילו קצת מתבקש. הקרב בין הסרטים אמנם מסתכם בתיקו משולש, אבל ככל שזה נוגע לתלת-קרב של הבמאים, מבין ג'ונז, פינצ'ר ולביא, האחרונה היא זו שאני באמת מת כבר לראות את הסרט הבא שלה.
ככה שהסרט שקיבל את הקול שלי הוא לא בהכרח האהוב עלי מהשנה האחרונה. "נעלמת" זכה בקליק שלי, כי הוא זה שהיה צריך אותו הכי (והוא אכן הספיק, נכון ל-23:36, לטפס מדרגת הסרט האחרון בעשירייה לסרט האחד-לפני-אחרון בעשירייה, בזכות הקול הבודד שלי), אבל יש לי מספיק מקום בלב בשביל כולם. ליבי הולך ל"בתוך לואין דיוויס", "גאווה", "מיתה טובה" ו"טווח קצר 12", שאם הייתה אפשרות לגבש עשירייה, היו נכנסים לשם בכיף. שנה טובה!
זה קצת לא פייר
כי לא ראיתי את רוב הסרטים (השומרים, הזאב, ונעלמת-היום) אבל שומרי הגלקסיה בטח נהנה מיתרון מסויים בתחום. ואני לא בטוח שהוא באמת סרט כזה טוב, או אפילו הכי מרגש השנה. אבל התבגרות פשוט נגע לי במקום בלב שמעט סרטים הגיעו, כנראה עניין דורי, אז הייתי קצת חייב להצביע לו.
זה קצת מבאס ש'שומרי הגלאקסיה' מנצח עד כה
נעזוב לרגע את טעמי האישי, הוא יהיה הסרט הראשון מאז "בוראט" באתר שמספק רק בידור (טיפשי?) נטו ובלי שום דבר מעבר. אני יודע שסרטים הם אסקפיזם והכל, אבל אם כבר מסתכלים על בידור: באמת שומרי הגלאקסיה נחשב ליותר מבדר מאשר "הזאב מוול סטריט" או "אפס ביחסי אנוש" (ששניהם קצת יותר מבידור טיפשי)?
והאם סרט שכזה נחשב ליותר טוב מיצירה אינטנסיבית ומבריקה כמו "וויפלאש", או מסרט מושקע וייחודי כמו "התבגרות"? שומרי הגלאקסיה הוא סרט חביב מינוס, הוא מצחיק, יש בו דמויות מגניבות ואפקטים יפים. להגיד שהוא הסרט הכי טוב שיצא בשנה כמו זו בהסכמה כל כך מלאה זה די מבאס, בעיקר כי אין לי מושג למה.
לא יכולה לדבר בשם כולם, אבל פשוט הצבעתי לסרט שהכי אהבתי השנה
הוא לא בהכרח הסרט הכי טוב שיצא השנה או אפילו הסרט הכי טוב שראיתי.
לשם שינוי, השנה ראיתי את כל הסרטים בעשיריה, כולם טובים בעיני מבחינה קולנועית נטו. אבל משומרי הגלקסיה ממש ממש נהניתי. ראיתי אותו פעמיים בקולנוע, פיזזתי כל הדרך חזרה הביתה בשני המקרים וחיכיתי לצפיה השלישית בקוצר רוח.
כך שמבחינתי, זה סרט השנה שלי, גם אם יש "טובים" או "חשובים" ממנו.
אצלי בראש איכשהו תמיד היו שני סוגים של סרטים 'טיפשיים'
כלומר – אם לוקחים את "12 שנים כעבד" או את "סלאמדוג מליונר" כגרסה הקולנועית לסטייק שעולה 120 שקל,
אז סרטים כמו אדם סנדלר, מהיר ועצבני או רובוטריקים – הם מקדונלד'ס. כאשר עיקר ההשוואה עומד על כך שלא סתם שלא אהבתי אותם, אלא שאם *כן* הייתי אוהבת אותם הייתי מתעבת את עצמי על כך ולא מעזה לספר לאף אחד.
לעומת זאת – שומרי הגלקסיה זה פשוט סוכריות גומי.
נראה אתכם מוצאים שף שאומר שיש משהו רע בסוכריות גומי :]
ובכן
כל שף טבעוני.
ובכן, אז אתה לא אכלת את קולין הזחל
נסחפת,
סלאמדוג מיליונר הוא מקסימום מנה סינית מוקפצת עם כמה מחזקי טעם מלאכותיים.
אני חושב שבתחומו, "נער החידות ממומביי" הוא יצירת מופת קטנה.
קראוד פליזר נהדר, ולא יותר מזה. לא סטייק שהייתי משלם עבורו 120 שקל, אבל אולי יותר פיצה עסיסית וטרייה.
פיצה היתה הדבר הראשון
שעלה בדעתי. ואז החלטתי להתחכם. אופייני.
זאת בדיוק הסיבה שחומות של תקווה ממוקם במקום הראשון
לא שאני משווה אותו לסוכריות גומי פשוט לך תמצא מישהו שלא אוהב אותו. אבל זה ממש לא הופך אותו לסרט הכי טוב אי פעם.
וכך גם כמובן שומרי הגלקסיה שרחוק משם שנות אור והרבה מאוד גלקסיות.
תזכורת לכל מי שעדיין לא ראה את "בית זמני" (טווח קצר 12)
הוא משודר היום בערב ב-yes. צפו כדי שתוכלו להצטער שלא הספקתם לדרג אותו.
תודה רבה
(ל"ת)
בקצרה:
ב"הזאב מוול סטריט", "התבגרות", "מלון גרנד בודפסט", "בין כוכבים" ו"ויפלאש" טרם צפיתי. אני מתכוונת להשלים את החסכים בשלב כלשהו, אבל זה כבר לא יקרה עד מחר.
ב"שומרי הגלקסיה" צפיתי בהקרנת עין הדג בשבוע שעבר, ולא הבנתי את ההתלהבות (זה גם מה שקורה לי קבוע עם סרטי אקסמן, כולם פה מתלהבים ורק אני מנסה להבין למה בעצם). היינו כנראה היחידים באולם שבאו לצפות בסרט בפעם הראשונה, והיחידים באולם שלא מתכננים צפייה חוזרת בקרוב… בנזוגי (שדווקא כן חובב את סרטי אקסמן, יותר ממני) אמר שהסרט היה "מטופש ומשעמם". אני נוטה להסכים. מזל שצפיתי בו בקולנוע כי כבר עמדתי לעשות זאת בצפייה ביתית, והיו לא מעט רגעים בקולנוע שחשבתי לעצמי שלו הייתי עכשיו בסלון הייתי נשברת ועוצרת. וכן, הוא היה חביב בסה"כ, משעשע למדי פה ושם, אבל באמת מטופש (וקיטשי). זה עומד להיות סרט השנה של עין הדג? תמוה בעיניי (ואפילו קצת מאכזב).
ב"היא" ניסינו לצפות הערב ונשברנו. כארבעים דקות לתוך הסרט, בעודי חושבת "אוף, מה יהיה? סקרלט ג'והנסן מקסימה, אבל למה זה כ"כ איטי ומשעמם?" אמר בנזוגי בקול "אני משועמם, אולי נעצור?" כאילו קרא את מחשבותיי… ולא יכולתי להתנגד.
"נעלמת" לא רע, אבל גם הוא הרבה פחות טוב בעיניי מכפי שעושים ממנו. לא מתחברת להתלהבות הגדולה פעם שלישית (גלידה).
נשארו רק שני סרטים שראיתי, אהבתי והתלהבתי: "אפס ביחסי אנוש" ו"קצה המחר". התלבטתי ביניהם קלות, אבל למרות הפטריוטיזם, "קצה המחר" הלהיב אותי קצת יותר. זה פשוט סרט שנהניתי ממנו, שסחף אותי, שסיימתי לצפות בו בתחושה של "ואללה". מתברר שהבחירה בו הציבה אותי בתחתית הטבלה, בקרב 5% אקסלוסיביים… נו טוף, קורה.
אגב, לו "מיתה טובה" היה מגיע לעשירייה, הייתי מצביעה לו
אני חוששת שהוא סובל מכך שיצא באותה שנה של "אפס ביחסי אנוש" מה שלא השאיר לו הרבה סיכוי… והוא גם עוסק בנושא כבד יותר ופחות אנשים צפו בו (כאן ובכלל). קצת חבל, לדעתי מדובר בהחמצה כי הוא לא פחות טוב מ"אפס" ולדעתי גם היה יכול לייצג אותנו היטב באוסקר.
לגבי הבמאים
פעם הכנסת את פיקסאר לרשימה של הבמאים, למה נעלמו הפעם מהרישמה?
פרסי צ'אט עין הדג השני
היי, מה שלומכם? שמי קסם (כן, זה באמת השם שלי), אתם כנראה מכירים אותי מכל התגובות שאני רושם פה באתר, אבל היום אני אהיה המנחה שלכם לטקס פרסי הצ'אט של עין הדג שמתחרש כבר בפעם השניה.
עכשיו, אני לא טינה פיי או איימי פולהר, אבל אני יכול להבטיח לכם שלרשימה הזו יש יותר משמעות מלזאת של גלובוס הזהב.
רוצים גם להיות חלק מהצ'אט? רוצות להשתתף בטקס בשנה הבאה? אתן לגמרי מוזמנים! הוא שום דבר רשמי, הוא קורה בקבוצת סקייפ והוא מגניב כי הוא כולל אנשים מהאתר ומדברים בו על סרטים (וגם על כל דבר אחר!)
רק תכתבו בתגובה שאתם רוצים ומישהו מהקבוצה כבר יגיב לכם, משם הדרך קצרה!*
(*וכוללת מבחני ידע ואתגרים פיזיים)
הבחירה שלנו התרחשה בשני שלבים:
בראשון, כל אחד זרק לאוויר את המועמדים שהוא מעוניין לראות בכל קטגוריה.
בשני, אחרי שכל הקולות מהשלב הראשון נאספו, היו קטגוריות סגורות עם מועמדים וכל אחד בחר את הפייבוריט שלו בכל אחת.
אז יאללה, נתחיל.
ראשון, העיצוב הטוב ביותר של השנה:
בין כוכבים
היא
מלון גרנד בודפשט
והזוכה הוא… מלון גרנד בודפשט! ווס, אנחנו אוהבים אותך! תעשה לנו ילד סימטרי!
הפסקול הטוב ביותר:
בתוך לואין דיוויס
התחלה חדשה
וויפלאש
שומרי הגלקסיה
והזוכה הוא… שומרי הגלקסיה! אי אפשר שלא להלל את Awesome Mix Vol. 1, אבל האמת היא שגם הפסקול של טיילר בייטס היה נהדר.
הפתעת השנה:
התחלה חדשה
מיתה טובה
מלון גרנד בודפשט
שכנים
והזוכה הוא… שכנים! הוא באמת היה מפתיע.
הסרט הטוב ביותר שלא הופץ בארץ:
הבאבאדוק
הפשיטה 2
חולית של חודרובסקי
טווח קצר 12
והזוכה הוא… טווח קצר 12! או איך שלא תקראו לו…
השיר הטוב ביותר:
Everything Is AWESOME!!! – סרט לגו
A Step You Can't Take Back – התחלה חדשה
Come And Get Your Love – שומרי הגלקסיה
I Love You All – פרנק
Live and Let Die – חלום אמריקאי
והזוכה הוא… Everything Is AWESOME!!!
הצילום הטוב ביותר של השנה:
בין כוכבים
בתוך לואין דיוויס
הפשיטה 2
מלון גרנד בודפשט
והזוכה הוא… בין כוכבים! היו טובים הרבה יותר מכל הארבעה האלו, אם תשאלו אותי.
התסריט הטוב ביותר:
אפס ביחסי אנוש
התבגרות
הזאב מוול סטריט
היא
נעלמת
והזוכה הוא… נעלמת!! אם אתם רוצים תסריט טוב, תדאגו שבעברית הוא יתחיל באות ה'.
הבמאי הטוב ביותר של השנה:
ריצ'רד לינקלייטר – התבגרות
דמיאן שאזאל – וויפלאש
דיוויד פינצ'ר – נעלמת
ווס אנדרסון – מלון גרנד בודפסט
והזוכה הוא… דמיאן שאזאל על וויפלאש! למרות שאם השאלה הייתה "הבמאי הטוב ביותר של 12 שנה", התשובה אולי הייתה אחרת לגמרי.
הסצנה המוצלחת של השנה:
קוויקסילבר בפנטגון, אקס-מן: העתיד שהיה
סצנת הסיום, וויפלאש
סצנת הלימונים, הזאב מוול סטריט
סצנת כיתת הלימוד, רכבת הקרח
החור השחור, בין כוכבים
הקרדיטים, רחוב ג'אמפ 22
והזוכה הוא… קוויקסילבר בפנטגון, אקס-מן: העתיד שהיה!
הופעה השנה:
ברי לארסון, טווח קצר 12
ג'יי קיי סימונס, וויפלאש
חואקין פיניקס, היא
ליאונרדו דיקפריו, הזאב מוול סטריט
קארי קון, נעלמת
רוזמנד פייק, נעלמת
והזוכה הוא… יש לנו שניים! ג'יי קיי סימונס על וויפלאש וקארי קון על נעלמת! אז בואו נסדר את זה ככה: השחקנית הטובה ביותר היא קארי קון והשחקן הטוב ביותר הוא ג'יי קיי סימונס.
הסרט הטוב ביותר של השנה:
וויפלאש
בין כוכבים
אפס ביחסי אנוש
התבגרות
נעלמת
שומרי הגלקסיה
מלון גרנד בודפסט
היא
והזוכה הוא… מלון גרנד בודפסט!
נתראה, בתקווה, בשנה הבאה!
ביי ביי, שמרו על עצמכם.
תיקון טעות.
הסצנה המוצלחת של השנה היא בכלל סצנת הסיום מוויפלאש.
ואיך מצטרפים
לקבוצה הסופר מגניבה וכ'ו הזאתי?
ואיך מצטרפים לקבוצה הזאת?
(ל"ת)
אם כשאתה אומר הקבוצה הזאת אתה מתכוון לצ'אט – אז חשבון סקייפ שעובד.
וביותר פשטות:
תחפשו בסקייפ john.tsuria ותשלחו הודעה שאומרת שאתם מהאתר ולא פורצים האקרים מרושעים בכלל בכלל ואני אצרף אתכם.
אממ.. אכזבה.. נראה לי
שלום,
כתבתי לפני כמה שבועות על כך שאני תוהה האם שנת 2014 תיזכר כאחת השנים הטובות/בינוניות/סתמיות בהיסטוריה של הקולנוע (או לחילופין – בהיסטורית עין הדג)ואני חושב שהיום הגעתי למסקנה.
סיימתי צפיה לפני מספר דקות של שומרי הגלאקסיה (בבית, עם מקרן..).
ודעתי – שהשנה הזו דיי חלשה !
לזכותי ייאמר שבאתי לסרט בלי ידיעה שזה סרט השנה (לא הספקתי להצביע בזמן).
זה סרט השנה?
כמובן שהדעות הן אויבקטיביות בלבד וזכותם של כלל המצביעים לדיעה שונה ממני.
אבל הסרט זה בא ונעלם עוד בטרם אני כותב את הפוסט הזה. נכון שהסרט היה חביב ביותר (אפילו לא "פלוס"), אבל מכאן ועד סרט השנה?
האם אני לא מבין משהו?
מודה שאני לא חובב במיוחד של סרטי גיבורי על של מארוול (לא נפלתי במיוחד מאף אחד מהסרטים שלהם, פרט אולי ל"השומרים" – Watchmen) , אבל זה לא סרט גיבורי על… זה סרט מד"ב. ז'אנר הסררטים הזה מתקשה להמריא עבורי מעבר לדרגת "כיף"… מדי פעם אבל יוצאות יצירות מופת כמו: מחוז 9, או כוח משיכה למשל.
כשבאתי להצביע לפחות אחרי שראיתי את רשימת הגמר) – ממש היה לי קושי.
הפייבוריטים שלי השנה היו התבגרות, מלון גרנד בודפסט ונברסקה (שלא הגיע לגמר). גילוי נאות – טרם ראיתי את וויפלאש ואת טווח קצר 12 (שנראה יש להם סיכוי לשנות את דעתי).
יחיד שממש נשאר אצלי בראש (וגם זה לזמן מוגבל) היה התבגרות וככל הנראה הייתי מצביע עבורו (ונברסקה אם היה מגיע לגמר.. כנראה) .
נו שויין, אולי זה אני שמתבגר (בן 34..)..
שבוע טוב
אז אם כן, בשבילי, שנת 2014 הייתה דיי מאכזבת.
השומרים הוא של DC לא מארבל
וזהו.
בנוסף, הייתה שנה קולנועית אדירה – אם אתה יודע איפה לחפש P:
אמרת שנה אדירה - אשמח אם תפרט
שלום,
אני אשמח אם תפרט לא רק מאילו סרטים נהנית השנה, אלא אילו סרטים יישארו איתך גם הלאה.. כשאני שופט שנה בראייה אחורנית, סרטים "כיפיים" כבודם במקומם מונח, אבל מה שחשוב , לטעמי, הוא האם סרט נשאר גם לאחר מכן ולא נעלם שעה אחרי שראיתי אותו.
את וויפלאש טרם ראיתי, אבל קשה לי להאמין, שגם אם יהיה סרט מופלא, שהוא ישנה את דעתי על השנה הזו.. בינונית במקרה הטוב.
ו"לניכל" את חיית לילה גם טרם ראיתי.. ברשימה.
את באבאדוק אני אולי אראה, רק בגלל חוות הדעת המדהימות שהיו עליו כאן באתר , אם כי סרטי אימה בד"כ מפחידים אותי (ואשתי בכלל לא מוכנה לראות) – אז אני פעמים רבות מוותר עליהם.
את גט באמת אני צריך לראות מתישהוא גם.
אבל פרט לכך ראיתי יותר ממחצית הסרטים ב- 30 הגדולים של השנה.
שאלה קצת בעייתית,לא?
כי אני יודע ממה אני מתלהב עכשיו – אבל אני לא בטוח ממה אני אתלהב בעתיד.
כרגע, אני יכול לחשוב על סרטים כמו "רכבת הקרח", "בתוך לואין דיוויס", "נקמה כחולה", "טווח קצר 12", "מיתה טובה", "אפס ביחסי אנוש", "מנפאואר", "קוהרנטיות", "הכפיל", ,"יפה לנצח" ,"פרנק", "פילומינה" וזה רק בין הסרטים שהיו בסקר השנה.
מחוץ לסקר יש פנינות כמו " מה שאנחנו עושים בצללים", "מועד לפורענות","אנחנו הטובות ביותר!" , "סטודיו הקלטות ברבראין", "למה שלא תשחק בגיהנום?", "מסווג חריג","ניב" , "אלן פרטרידג'" , "קרח דק, פחם שחור" , "מוביוס " ( המלצה בערבון מוגבל. חוויה קיצונית ביותר שלא מתאימה לכל אחד.) ו"קריסטל פרי וקקטוס הקסמים".
לא כל סרט כאן מושלם, מן הסתם – אבל כל אחד הביא לי משהו חדש, חוויה חדשה, דרך חדשה להסתכל על דברים, או פשוט יצירה קולנועית מהודקת ונהדרת.
ואגב, אני לא בטוח למה הזלזול בכיף – נורא נהניתי גם מ"שומרי הגלקסיה"," התחלה חדשה" , "מלון גרנד בודפסט", "קפטן אמריקה 2" ו"קצה המחר" והם בהחלט נשארו איתי אחרי הצפייה (בכל זאת, לא בכל יום רואים את טום קרוז מת עוד פעם ועוד פעם.)
אני לא מתחייב שעוד חמש שנים אני אזכור את כל אחד מהסרטים האלה. אבל כרגע כל אחד מהם מהווה בשבילי טיעון לכך שהשנה הייתה שנה נהדרת לקולנוע, אם אתה יודע איפה לחפש. ושבכלליות- כל שנה היא שנה נהדרת לקולנוע אם אתה יודע איפה לחפש.
קצת שיניתי את דעתי
שלום שוב,
אז מאז הביקורת על איכותה הבינונית של שנת 2014, ראיתי עוד כמה סרטים.
שניים בינהם עשו לי את זה בגדול… וחשתי צורך לשתף…
1. וויפלאש – אם הייתי רואה בזמן היה מנצח את סרט השנה שלי עד לאותו רגע (התבגרות). ולו רק בגלל שאני לא סובל ג'אז וסרט שכולו ג'אז (הארד קור) תפס אותי כ"כ חזק ולא הרפה מתחילתו ועד סופו (תכלס, לא סרט על ג'אז). הסרט (המזכיר את רקוויאם לחלום ואת ברבור שחור הנפלאים גם הם) מצליח להיות סרט על אנשים הרבה יותר מאשר הוא סרט על מתופף, ועוד של ג'אז (רחמנא ליצלן). שני השחקנים הראשיים מופלאים. העלילה סוחפת, ואעפ"י שלא ממש ברור ההבדל בין נגיגנה "עלובה" למושלמת פשוט נסחפים לסרט. נהדר
2. לוק – אם הייתי רואה אחרי וויפלאש – אף היה נבחר לסרט השנה שלי (בבחירה המקדימה). למה כל כך אהבתי את הסרט? קשה לי בדיוק לומר. במהלכו הרגשתי שחטפתי אגרוף בבטן.. תחושה חזקה ביותר. דמות חזקה בצורה בלתי רגילה בעיני שהולכת עד הסוף עם העקרונות שלה, ולא משנה מה יקרה בדרך. פסקול אינטימי ויפה ואולי זה הכביש האנגלי (יצא לי לנהוג באנגליה קצת לא מזמן). חוויה קולנועית
ועדיין נשאר לי את גט, אפס ביחסי אנוש ואת טווח קצר 12 (לשלושת אלו אני נותן את הסיכוי להתעלות מעל לאחרים). ואולי גם חיית לילה ורכבת הקרח.
ראיתי את גורל שהומלץ כאן, לא נפלתי . רעיון טוב, ביצוע בינוני בלבד.
כך שנכון לעכשיו שנה לא רעה בכלל מבחינתי ואף עשויה עוד להשתפר
יש סרטים טובים שיצאו השנה,
אולי פספסת אותם. המומלצים הם: וויפלאש, באבאדוק, חיית הלילה, גט, אפס ביחסי אנוש, מלון גרנד בודפשט ואחד שרבים פספסו כי לא הוקרן בארץ: גורל (סרט מד"ב אינטלגנטי פי כמה וכמה מאינטרסטלר המשמים לטעמי)
שומרי הגלאקסיה לטעמי פחות טוב מכל אחד מהם.
מה זה גורל?
(ל"ת)
predestination
זה
סרט השנה של עין הדג היה אכזבת השנה עבורי
אני יודע שאני במיעוט בעניין (וההצבעה בעין הדג מעידה על כך), אבל פשוט לא נהניתי משומרי הגלקסיה. ואני דווקא מחבב סרטי קומיקס ומד"ב.
התחושה שלי היתה שזה סרט עם משחק בינוני, עלילה נוסחאתית, דמויות שטוחות ואפקטים סטנדרטיים. אבל כל זה היה נסלח מבחינתי אם הייתי נהנה מהסרט ומתחבר להומור שלו. סך הכל, השלם יכול להיות גדול מסכום חלקיו. אבל זו הבעיה ההכי גדולה של הסרט מבחינתי: הוא לא ממש הצחיק אותי, חוץ מאשר בסצינות בודדות. ההומור של הסרט הרגיש לי מאולץ. הרגשתי שהתסריטאי מנסה להצחיק בכח, ורוב הבדיחות פשוט הרגישו לי מטופשות.
נ.ב. סרטי השנה שלי הם מלון גראנד בודפשט והתבגרות.
זה בסדר, אתה לא היחיד
מעבר למה שאמרת על הסרט – אותי הוא שעשע באופן סביר כהצגה יומית, אבל מאז שיצאתי ממנו אני פשוט לא יכול להיזכר בשום סצינה שהשאירה מספיק רושם כדי שאני אזכור אותה לטובה אחר כך.
אולי העץ המרקד. אבל זהו, אפס חותם השאיר עלי הסרט הזה.
ועדיין אני לא מרגיש 'אכזבה' מהסקר, לאנשים יש טעם שונה ואני גם יודע על עצמי שהרבה פעמים התגובה שלי לסרט – אולי בייחוד כזה שבנוי על הומור – תלויה מאד במצב הרוח שלי והסיטואציה הנקודתית שגרמה לי 'להיכנס' לרוח הסרט או להישאר מבחוץ. ויכול להיות שלו הייתי רואה אותו במוד קצת אחר הייתי נהנה הרבה יותר.
מעבר לזה, נהניתי מאד מלא מעט סרטים שהגיעו לעשיריה, אפס, היא, קצה המחר ובעיקר נעלמת וויפלאש (האחרון הוא הבחירה שלי), אז בשקלול רחב יותר כנראה שהטעם שלי ושל מצביעי הסקר לא כל כך רחוק.
רק לשם הבהרה
האכזבה שלי היא לא מהסקר. האכזבה היא מהסרט.