602 אנשים בחרו ודירגו את הסרטים שראו בסקר המקדים. זו השנה ה-12 שבה הסקר הזה נערך. עשרה סרטים עלו לגמר. וזה הולך להיות אחד מהפוסטים האלה עם הרבה מספרים וססטיסטיקות. אבל קודם כל – לפניכם העשיריה הגדולה של סרטי השנה, כפי שנבחרו על ידי גולשי עין הדג. ביחרו היטב.
סרט השנה של עין הדג לשנת 2012:
- עלייתו של האביר האפל (23%, 283 קולות)
- הנוקמים (12%, 151 קולות)
- לופר (12%, 151 קולות)
- כרוניקה בזמן אמת (12%, 150 קולות)
- ממלכת אור הירח (9%, 108 קולות)
- ההוביט: מסע בלתי צפוי (8%, 100 קולות)
- בקתת הפחד (7%, 91 קולות)
- הוגו (6%, 71 קולות)
- סקייפול (6%, 68 קולות)
- ראלף ההורס (4%, 46 קולות)
מס' מצביעים: 1,273
Loading ...הסקר ייסגר ביום חמישי, ה-10.1.
אחרי עשרת הגדולים שנכנסו לסקר הגמר, הסרטים הבאים הם:
11. משחקי הרעב
12. רחוב ג'אמפ 21
13. מחוברים לחיים
14. חיי פיי
15. טד
16. חיות הדרום הפראי
17. כמה טוב להיות פרח קיר
18. נערה עם קעקוע דרקון
19. הארטיסט
20. חייבים לדבר על קווין
21. פרידה
22. הפשיטה
23. היו זמנים באנטוליה
24. המאסטר
25. למלא את החלל
26. בושה
27. על אחריותכם בלבד
28. זה בוודאי המקום
29. פארנורמן
30. אמיצה
דברים לא מאוד חשובים שהרשימה מלמדת אותנו:
בדיוק 250 סרטים קיבלו קולות כלשהם בסקר המקדים. חמישה סרטים (שהוקרנו בארץ) לא קיבלו אף קול לטוב או לרע. אתם רוצים להגיד שאף אחד לא ראה את "השקר הגדול"?
כמה סרטים אמנם לא הוקרנו בבתי הקולנוע מסחרית אלא בהקרנות ספורות בלבד (אם בכלל), ובכל זאת הגיעו למקומות מכובדים. הגבוה ביותר מבינהם הוא "הפשיטה" שבמקום ה-22, ואחריו "על אחריותכם בלבד" (27) ו"תקועה" (33). "רובי ספארקס", "מרגרט" ו"מרתה מרסי מיי מרלן" נמצאים כולם במקומות הארבעים ומשהו.
"למלא את החלל" הוא הסרט הישראלי המדורג גבוה ביותר ברשימה, ואחריו "המשגיחים", "העולם מצחיק" ו"ההתחלפות".
הסרט שקיבל יותר דירוגי "לא אהבתי" מכל סרט אחר – כלומר, לא בהכרח הסרט הגרוע של השנה, אבל הסרט הגרוע של השנה שהרבה אנשים ראו – הוא "שלגיה והצייד".לא רחוק מאחוריו נמצא "באטלשיפ", במקום השלישי "פרומתיאוס" – אבל להבדיל משני קודמיו, שנחשבים באופן אוניברסלי כמעט לגרועים (אפילו מדרג אחד לא בחר באף אחד משניהם לחמישיה שלו), "פרומתיאוס" הוא סרט שנוי במחלוקת, וקיבל גם לא מעט "אהבתי" ו"בחמישיה שלי" לצד הקולות השליליים.
הסרט הככה-ככה ביותר של השנה הוא "גברים בשחור 3", אחריו "משחקי הרעב" ו(שוב) "פרומתיאוס". הסרט שהכי הרבה אנשים דירגו באופן כלשהו (טוב, רע, שחור, לבן) הוא (כמובן?) "עלייתו של האביר האפל".
כריסטופר נולאן הכניס, איך לא, את הסרט החדש שלו לעשיריה, והופך את הרקורד המדהים שלו למדהים עוד יותר: לאורך 12 שנות קיום הסקר, שישה סרטים של נולאן (יותר משל כל במאי אחר) נכנסו לעשיריה. ממוצע של סרט בשנתיים. זה היה מדהים אפילו אם היינו שוכחים את העובדה שלפחות שניים מהסרטים האלה גם הגיעו למקום הראשון. פיטר ג'קסון נמצא לא רחוק מאחוריו: "ההוביט: מסע בלתי צפוי" הוא הסרט החמישי שלו שנכנס לעשיריות (והרביעי מבינהם המבוסס על כתבי טולקין). ווס אנדרסון ("ממלכת אור הירח") ומרטין סקורסזה ("הוגו") מכניסים שניהם סרט שלישי מתוצרתם לעשיריות.
עבור יתר הבמאים זאת הפעם הראשונה בעשיריה: ריאן ג'ונסון (אחרי ש"בריק" היה הכי קרוב שיש להיכנס לעשיריה ב-2006 – הוא הגיע למקום ה-11), ג'וש טרנק, דרו גודארד, סם מנדז, ריץ' מור וג'וס ווידון. ווידון, כמובן, הוא תסריטאי השנה, עם שני סרטים פרי עטו בעשיריה המובילה.
לאורך שנות קיומו של הסקר יצאו ארבעה סרטי ג'יימס בונד, אבל "סקייפול" הוא הראשון מבינהם שנכנס לרשימה. "קזינו רויאל" הגיע למקום ה-15 בשנת 2006; שני האחרים אפילו לא התקרבו.
בשנה שעברה, ארבעה סרטים שהיו מועמדים או זכו באוסקר הגיעו לעשיריה המובילה גם בעין הדג. השנה יש רק אחד כזה: "הוגו".
פיקסאר, אורחי כבוד קבועים בעשיריה (והיחידים שיש להם יותר הופעות בעשיריה מכריסטופר נולאן) נעדרים ממנה זו השנה השניה ברציפות. מנגד, "ראלף ההורס" הוא סרט האנימציה של אולפני דיסני (ללא פיקסאר) הראשון שנכנס לעשיריה אי פעם.
בשבוע הבא: סקר הופעות השנה!
כמו שחשבתי
בניחוש שלי, שש מתוך 10 נכונים.
יכול להיות שזה רק אצלי,
אבל בסקר יש רק 9 סרטים, מהכתבה אני משער שההוביט הוא העשירי, אבל הוא לא מופיע לי
לא, במבט שני זה גם אצלי
(ל"ת)
וואו, הסקר באמת עלה נטול-הוביט.
תוקן אחרי כמה דקות. פאדיחת השנה!
נתתי את קולי לנוקמים
לא שאני בטוח שהוא באמת סרט השנה,כנראה שזה כל עניין של ציפיות.
מהנוקמים לא ציפיתי לכלום,והוא היה נורא מהנה וסרט אקשן מצויין.
מבאטמן,מה לעשות,ציפיתי ליותר מדי כנראה,לעזאזל איתך נולאן.
ראיתי 9 סרטים מתוך עשרת הגדולים
לא ראיתי את בקתה ביער, יש לי בעיה עם סרטי אימה…
היחיד ברשימה שלא אהבתי הוא הוגו (שם מטעה, הסרט הוא בכלל לא על הוגו, אלא על *התגלית* של הוגו)
אבל אולי זה עניין של תאום ציפיות. בכל מקרה התלת לא הרשים אותי והסיפור לא ריגש במיוחד.
ככה-ככה:
סקייפול התחיל נחמד מאוד ודי הידרדר בחצי השני שלו.
ההוביט היה די מתיש ולא משתווה לטרילוגית שר"ה.
את שאר הסרטים אהבתי (בלי חשיבות לסדר):
לופר שהיה אלים מידי בשבילי אבל עדיין שווה צפיה ומעניין.
ראלף ההורס היה מצחיק למדי, והכיל כמה רגעים מרגשים וחזקים.
ממלכת אור הירח היה מאוד מאוד מוזר, אבל ההיפוך שבו הגיבורים הם הסטטים והסביבה היא זו שמשתנה ועוברת תהליך נעשה בצורה מוצלחת. הצילום והפסקול היו גם כן מצויינים.
כרוניקה היה קריפי ומטריד מאוד, אבל בכל זאת שווה צפייה.
והשנים שהם מעל כולם:
עלייתו של האביר האפל: שהיה מעולה בעייני, עם אן הת'אווי אחת שולטת במיוחד. וגם ההקרנה במרתון, ממנה יצאתי וראיתי את הזריחה ופשוט הרגשתי התרוממות רוח שכזו. איזה כיף.
והבחירה שלי – הנוקמים: הסרט היחידי השנה שהוציא ממני "זה היה כיף! עוד פעם!". למרות העלילה החלשה ות'ור חשוף זרועות בלבד, ההומור והדינמיקה בין הגיבורים הם מה שמחזיק את הסרט מעל שאר הסרטים שראיתי השנה.
למרות שבהסתברות גבוהה בעוד כמה שנים אשנה את דעתי :)
מתוך העשירייה ראיתי 5 סרטים.
ולא, הם לא החמישייה שלי… כאילו, בערך, חוץ מ"ראלף ההורס".
מרגיש קצת כאילו לא תהיה השנה חפיפה גדולה בין העשיריה של "עין הדג" למועמדים לאוסקר, רוב הסרטים שבה פשוט לא Oscar Worthy.
נ.ב.![!מסמיק!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif" alt="" width="" height="" />)
) ובעקבות זה יס שמו אותו בוי.או.די שלהם.
"השקר הגדול" דווקא מקבל עכשיו הרבה פרסום, מזכירים אותו המון ב"חי בלה לה לנד 2" (לא שאני רואה או משהו
זה בעיקר כי רוב המועמדים לאוסקר השנה,
יהיו מועמדים בסקר של שנה הבאה.
אווו, וואלה...
(ל"ת)
אין פה אף סרט עם ג'וני דפ!
זה כבר קרה?!
כן.
(ל"ת)
4 מתוך החמישייה שלי הגיעו לסקר.
"עלייתו של האביר האפל", "כרוניקה", "לופר" ו"ממלכת אור הירח" כולם שם. "ארגו" לא פה פשוט כי הוא לא יצא השנה, והסרט ששמתי במקומו בחמישייה, "נערה עם קעקוע דרקון" נמצא במקום טוב בעשירייה השנייה.
שני סרטים אחרים ברשימה הם סרטים שאהבתי ("ההוביט" ו"הוגו"), סרט אחד ("הנוקמים") הוא הסרט שמקבל אצלי את תואר האוברייטד של השנה. את שלושת האחרים – "בקתת הפחד", "סקייפול" ו"ראלף ההורס" לא ראיתי ואני מקווה להשלים אותם מתישהו.
אז, מה סרט השנה שלי?
כרוניקה בזמן אמת
(ואגב, אין לי בעיה עם השם המתורגם, כי תכלס: הרגשתי באמת שאני רואה סרט שמתרחש לי מול העיניים ולא עבר עריכות וקטיעות רבות)
זאת הייתה שנה מעולה לסרטים, באמת. אבל בניגוד לסרטים אחרים, שפשוט לקחו את אומנות הקולנוע הקיימת ועשו איתה דברים מדהימים, "כרוניקה" הוא הסרט היחיד שהרגשתי שממש הביא משהו חדש שלא ראיתי קודם. זה לא שלא היו קיימים סרטי פאונד' פוטאג' או גיבורי על לפני כן, אבל "כרוניקה" נתן לשניהם משמעות אלטרנטיבית כ"כ מקורית שזה הפך למשהו אחר לגמרי. האמירות שלו על גיל ההתבגרות והדילמות והקשיים שמגיעים איתו, על סוגיות של מוסר רגשי וטוב-רע, ואפילו במובנים מסויימים על חלקים מתרבות המדיה של היום (למה יש לנו אובססיה לתעד את עצמינו ולהציג את עצמינו לעולם? למה יש לאנשים נטייה לצפות בדברים שקורים לאחרים כל הזמן, בעיקר אם הם רעים? כמו שאמר מיינארד ג'יימס קינאן, Cause I need to watch things die…from a distance) פשוט מרתקות, עמוקות ו…אוי, אין לי עוד מילים.
זה התסריט בעל המבנה הלא שגרתי והנורא אנטי הוליוודי, שמספק תפניות והפתעות על כל צעד ושעל, המון אינטנסיביות רגשית ומשלב ז/אנרים שונים כמו שד.
אלה הדמויות האותנטיות והאמינות, שגרמו לי להתחבר אליהן כמו שלא התחברתי מזמן לאף דמות, ממש להרגיש שאלה אנשים שיכלתי להכיר ולהיות חבר שלהן.
זה הקאסט שהיה מעולה אפילו שהוא סובל מהנטייה ההוליוודית ללהק לתפקיד טינייג'רים שחקנים שמגורים מהם בעשור (מצטער, אני עדיין לא מקבל את זה שאת ג'ון סנואו משחק מישהו בן 28).
אלה האפקטים המדהימים.
זה הצילום האדיר שמשרת את העלילה ביותר ממובן אחד.
וזאת היכולת לעשות מה שרק סרטים מעטים עשו לי, ולגרום לי לחייך שנייה אחרי שראיתי משהו שזיעזע לי את החיים.
"כרוניקה" הוא פשוט סרט קאלט עבורי, קלאסיקה מיידית ופשוט, כמו שרד תיאר, הסרט הכי "2012" עבורי. אני נשמע טיפה פאנבוי, אבל לא אכפת לי.
וחוץ מזה, בסרט מופיע השימוש הכי טוב לשיר קיים שהיה בכל הסרטים השנה. זיגי סטארדאסט שולט!
http://www.youtube.com/watch?v=XXq5VvYAI1Q
בלית ברירה, בחירתי הולכת להוביט
מתוך החמישייה שלי עלו לגמר רק ההוביט ועלייתו של האביר האפל.
אישית, סרט השנה שלי הוא פרומתאוס, שלא הגיע אפילו ל-30. אבוי לבושה. מצד שני, בושה שהיה בחמישייה שלי הגיע למקום 26, הרבה יותר ממה שחשבתי כי הרבה אנשים לא ראו אותו. רח' ג'אמפ 21 גם כן היה בחמישייה שלי והגיע למקום ה-12 המכובד.
אז למה ההוביט? כי הוא נותן לי אומץ! (העיקר שהצחקתי את עצמי)
כי לעלייתו של האביר האפל יש חיסרון אחד ענקי שקשה לפספס והוא אפילו לא ממש בו, אלא היותו הסרט שבא אחרי "האביר האפל" ולא לפניו. הסרט מעולה, מדהים, מלא אקשן ושחקנים מדהימים…אבל בהשוואה לסרט הקודם הוא פשוט גירסה חיוורת וקשה לא להרגיש ירידת מתח ואפילו מעט אכזבה. אם הייתי הולכת לסרט מבלי לראות קודם את "האביר האפל" סביר להניח שהוא היה סרט השנה שלי.
וההוביט – אומנם מחוויר בהרבה היבטים מול סרטי שר הטבעות, אבל הוא כזה קליל וכיפי ויפהפה, וכל כך מחזיר אותי הרבה שנים אחורה, שעוצמת הרגשות שהוא הותיר בי בסיום היתה שחזרתי הביתה ואשמח לקבל מאותו מתכון ואותו עולם עוד הרבה עלילות.
רשימה מכובדת ביותר
תשיעיית (כן, תשיעיית) סרטי השנה שלי הם:
9. הפשיטה – סרט האקשן של השנה ללא ספק, וכמו שנאמר פה, גם אחד הטובים שנעשו. הוכחה שלא צריך פירוטכניקה או אפקטים ממוחשבים כדי לעשות סרט אקשן משובח.
8. ראלף ההורס – סרט חמוד ומתוק (Literally) עם דיבוב מעולה, פסקול טוב והוא גם פונה לקהל מבוגר יותר עם רפרנסים נוסטלגיים. סרט האנימציה הכי טוב שראיתי מזה הרבה זמן.
7. כרוניקה – כן, אצלי הוא רק מקום 7. זה לא שהוא רע, אלא פשוט את הסרטים שמעליו אהבתי יותר. סרט מעולה עם שחקנים די אנונימיים, אבל הם דופקים הופעה. וגם צריך לתת לו ח"ח על השילוב בין פאונד פוטג' לגיבורי-על, שנשמע כמו משהו עם הרבה סיבות להיכשל, אבל הבמאי ג'וש טראנק גורם לזה לעבוד ובגדול.
6. הנוקמים – הסרט הכיפי של השנה. הסיבה שגם בשבילי ג'וס הוא תסריטאי השנה הוא לא רק כי יש לו שני סרטים ברשימה שלי, אלא כי בסרט הזה הוא היה צריך לאחד כמה גיבורים מכמה סרטים שונים (גם באיכותם) בסרט אחד, ולתת ייצוג הולם לכל גיבור. זו לא משימה פשוטה לאף תסריטאי, אבל ג'וס הצליח לספק סרט קומיקס קיצי שיש בו אקשן, שנינות ואחלה אפקטים. אם לפני שנה היו אומרים לי שסרט קומיקס יהיה הסרט השלישי הכי רווחי אי פעם כנראה שהייתי צוחק. Wonders never cease.
5. סקייפול – אני מעריץ של בונד כבר הרבה זמן, ואני יכול להגיד בלב שלם ש"סקייפול" הוא סרט הבונד הטוב ביותר שנעשה. אז כן, יש בו קצת חורים, אבל באיזה סרט אין? מה שעוד יש בו זה תצוגת משחק אדירה של כולם, נבל מעולה וסיפור אישי ונהדר. מצד אחד זה אולד-סקול בונד (אסטון מרטין) מצד שני זה לא ("ציפית לעט מתפוצץ?"). ואם כל זה לא מספיק, יש בו אפילו קצת מודעות עצמית (הדיון במשפט של M על החשיבות של MI6). בקיצור, אחרי "קוואנטום" המאכזב, Bond is Back!
4. רחוב ג'אמפ 21 – בחיי שאני לא זוכר את הפעם האחרונה שצחקתי ככה בקולנוע. סרט שתפס אותי בהפתעה גמורה וגרם לי לצחוק עד דמעות מספר פעמים. הכוכבים שלו מעולים אחד-אחד, יש לו הומור גם דבילי וגם שנון, הוא מודע לעצמו, והוא פשוט מצחיק מההתחלה ועד הקרדיטים המעולים (ברצינות, עוד סרטים צריכים לעשות ככה קרדיטים).
3. הבקתה ביער – הסרט שגרם לי להתאהב בג'וס ווידון. אימה, מטא וזומבים הם שלושה דברים שאני נורא אוהב, ופה היה את כולם. באמת מפרק ו"מסביר" את ז'אנר האימה עם תאוריה משעשעת. סרט שהוא גם סרט אימה אבל גם פרודיה עליהם, ויודע את זה ("בואו נתפצל." -"כן, רעיון טוב". -"….באמת?"). ג'וס הוא הבוס.
2. לופר – ספוילר! המקום הראשון שלי הוא "עלייתו של האביר האפל". אבל "לופר" הוא ללא ספק הסרט ברשימה הזאת שחשבתי עליו הכי הרבה אחרי הצפייה. לא היו לי ציפיות גבוהות מריאן ג'ונסון, ש"בריק" שלו היה סביר לדעתי. אבל שמחתי להיות מופתע לטובה עם אחת ההברקות המקוריות של השנה. סרט מסע-בזמן אבל יודע את זה, ואומר לקהל "בחיאת, עזבו אתכם מפרדוקסים-שמרדוקסים ופשוט תהנו מהסרט". והוא אכן מהנה. ג'ג"ל ובורס וויליס נותנים כאן הופעות מעולות, יש תפנית באמצע שמשנה את הסרט ב 540 מעלות, וכל מיני רעיונות מגניבים. בעולם שבו (![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
) 90 ומשהו אחוז מהסרטים הם רימייקים / ריבוטים / סיקוולים, נחמד לראות סרט מקורי טוב כל-כך מדי פעם.
1. עלייתו של האביר האפל – תקראו לזה צפוי, מיינסטרים, איך שבא לכם. זה לא הופך את הסרט להזה לפחות טוב בעיני. כל מה שיש להגיד על הסרט כבר נאמר. סיום מרהיב ואפי לטרילוגיה האדירה של כריסטופר נולאן, שהייתה לה השפעה אדירה על סרטי קומיקס וגם על קולנוע בכלל. משחק מעולה, סצינות גרנדיוזיות, מוזיקה פנטסטית, ייצוג ישראלי ושוט אחד אחרון שמסכם את הכל. סרט השנה שלי ללא ספק.
ואני רואה שזה פופולרי פה, אז גם אני אעשה רשימת רגעים של השנה (לסדר אין חשיבות):
– מתיחות בסופר, "כרוניקה"
– המשחק מתחיל, "משחקי הרעב"
– ישו הקוריאני, "רחוב ג'אמפ 21"
– שיחת ועידה עם האיש המפחיד, "הבקתה ביער"
– You're HIV Aladdin, "הדיקטטור"
– מונולוג הפתיחה, "סוף המשמרת"
– הדיינר, "אופטימיות היא שם המשחק"
– "תביט אל שנינו, אבל אל תבין אף אחד", "שומרים על השכונה"
– Bikes, trains and automobiles, "סקייפול"
– באטמן VS ביין, סיבוב ראשון, "עלייתו של האביר האפל"
– חידות באפלה, "ההוביט"
– שיעורי נהיגה, "ראלף ההורס"
– שוט אחד, שישה גיבורים, "הנוקמים"
– הכירו את סילווה, "סקייפול"
– מרדף פיצוץ, "רחוב ג'אמפ 21"
– הדיינר, "לופר"
– השוט האחרון, "עלייתו של האביר האפל"
1. דינג! "בקתת הפחד"
ראיתי תשעה מתוך עשרת הסרטים המועמדים
ורק את אחד מהם – כרוניקה – אהבתי בלי הסתייגויות. לשמחתי זה גם סרט שהיה בחמישיה שלי אז אני יכולה להצביע לו בזכות ולא מכיוון שאין ברירה יותר טובה.
מבין האחרים, ראלף ההורס כיפי מאוד, אבל מקבל פה לדעתי שבחים מוגזמים (אולי בגלל שהוא באמת מעל לרמה המקובלת של דרימוורקס, ושפיקסאר כל כך אכזבו השנה?).
הנוקמים וההוביט חביבים ולפרקים מבריקים, אבל גם מקושקשים וארוכים מדי.
לופר ובקתת הפחד מתחילים עם רעיונות מאוד מעניינים, ויש בהם גם פה ושם הברקות. אבל הם יוצרים מהרעיונות הללו, במקרה הראשון, משהו חסר מעוף ותהודה רגשית, ובמקרה השני, בדיחת מטה נבובה שנמאסת די מהר, במיוחד אל מול הפוטנציאל האדיר של הסיפור המקורי.
סקייפול ועלייתו של האביר האפל הם שני סרטים שאת התגובה החיובית אליהם אני פשוט לא מבינה. שניהם ארוכים מדי, בעלי תסריט נבוב ומלא חורים, ופילוסופיה שמרנית על כך שלא צריך צדק, חוקים, זכויות אדם, או שקיפות לציבור, כי כל מה שאנחנו זקוקים לו זה גבר חזק שיציל אותנו (סקייפול מאבד עוד נקודות על המיזוגניה המחרידה שלו).
הוגו, בינתיים, קרוב להיות הסרט הגרוע ביותר שראיתי השנה (פרומתאוס מנצח אותו, מן הסתם, ובאופן כללי קשה לי להאמין שאי פעם אראה משהו יותר גרוע מפרומתאוס). היה מאוד מעניין לראות את מרטין סקורסזה משתמש בכלים הויזואליים של הסרט הזה כדי ליצור ביוגרפיה על ז'ורז' מלייס, ודי ברור שזה גם מה שבאמת עניין אותו. אבל לתקוע דמויות של ילדים באמצע הסרט ואז להבהיר שפשוט לא אכפת לו מהם או מהבעיות שלהם הופך את הסרט לחסר צורה ומרכז.
את ממלכת אור הירח לא ראיתי. אני ההפך מרד פיש – מעריצה את אנדרסון מאז התיכון, ולא פספסתי אף סרט שלו מאז ראשמור, אבל אחרי הסרט האחרון פשוט הרגשתי שהשטיקים שלו יצאו לי מכל החורים, וכבר אין ממש סיבה לראות את אותו הסרט שוב ושוב. מסתבר שזו היתה טעות, כי אני שומעת רק דברים טובים על הסרט הזה.
על סמך מה שכתבת כאן, אני חושש שפספסת את סרט השנה שלך.
שהוא, לגמרי במקרה, גם סרט השנה שלי.
בקתת הפחד מועמד לסרט השנה.
אני פשוט לא מצליחה להבין את זה, פשוט לא. מה היה בסרט הזה, שהחצי שלו היה סטנדרטי עד אימה (הא הא) והחצי השני היה לגמרי בדיחה אחת ארוכה מדי, שאנשים כל כך מתלהבים ממנו?
איך הוא כבר פרק סרטי אימה? איזה פן חדש הוא חשף בהם? חצי מהדברים שהסרט אומר נאמרו 15 שנה לפני כן בצעקה, והחצי השני סתם נטחן בעשור האחרון. שום דבר ממש שהסרט אומר, אבל שום דבר, לא חידש לי כלום. אוקי, אז צריכה בלונדה זנותית, ספורטאי אידיוט ובתולה, ולהתפצל זה הדבר הכי אדיוטי בעולם. יש מישהו שלא ידע את זה לפני הסרט?
והתובנות של הסרט הזה על המין האנושי נעות בין המטומטם לממש קלישאי ומטומטם.
כבר יצא לי בעבר לא להסכים עם אנשים על איכות של סרט (למעשה לא הסכמתי עם סיכום השנה של רד פיש אפילו קצת), אבל ממזמן לא פגשתי כזה סרט שלא הצלחתי להבין מה ההתלהבות ממנו (בעצם, היה את פיץ' פרפקט השנה. אבל לפני היו ספיידרמנים של סם ריימי ושודדי הקאריביים שלוש, והם היו כבר די ממזמן).
יכול להיות שזו היתה הכוונה שלו
אבל כפי שאמרתי, היא גורמת לו להראות אפילו יותר גרוע – יותר מצטדק ויותר מגולל את האשמה לפתחים אחרים – מאשר הפירוש שאני הצעתי.
גודאר*ד*. למרות שמעניין מה גודאר היה עושה עם התסריט הזה
(ל"ת)
מקום ראשון בין אתרי התרבות בישראל!
מאקו פירסמו את הרשימה שלהם של 100 האתרים הכי טובים בישראל, ואני לא יודע אם זו הפתעה (לדעתי כן), עין הדג הגיע למקום הראשון!
ממש גאווה ישראלית.
http://www.mako.co.il/nexter-top-israeli-websites/2012/Article-3173be4bc6dcb31006.htm
יש תקווה לאנושות.
ואני לגמרי לא ציני.
קולי הולך
בקלות להוגו, המאסטרפיס היחיד ברשימה. מקווה שאף אחד משלישיית באטמן הנוקמים וההוביט – שלושה סרטים גרועים ששנאתי מאוד – לא יגיע לטופ. לא מגיע להם. סה"כ היתה שנה קולנועית לא טובה. מתוך 255 סרטי המוקדמות ראיתי 90 ורובם היו על הפנים. בשנים קודמות נאבקתי להרכיב את חמישיית הטופ5 ואילו השנה זה היה תהליך מהיר וקל – היו לצערי מעט מאוד סרטים מוצלחים. מקוה ש2013 תהיה יותר טובה.
סקר מוטה! רמאות! מינה צמח שקרנית!
ממש מצחיק להסתכל על תחתית הרשימה-
לפני שעתיים בערך היו שם הוגו וההוביט עם 10 קולות כל אחד, אבל 5% ו4% (בהתאמה).
עכשיו נמצאים שם ראלף ההורס וסקייפול עם 16 ו-15 קולות (בהתאמה), אבל מדד האחוזים מראה 4% ו-0%…
ראלף ההורס
הוא הסרט היחיד מהחמשייה שלי שהגיע לגמר באופן לא כל כך מפתיע אולי בגלל הטעם היחסית לא רגיל שלי בסרטים(חוץ מסרטי דיסני שזה רגיל).מה שמפתיע ששיבלברג לא הגיע הרבה פעמים לגמר אולי בגלל שהתקופה הטובה שלו הייתה לפני האתר(כמו גם רוב סרטי דיסני שהיו מגעים לגמר אם האתר היה מוקם בשנות התשעים).דרך אגב לרד פיש שוב האהבה הבלתי מרוסנת שלך לפיקסאר מעוורת אותך דיסני יותר טובים מפיקסאר באופן כללי והיום אין הבדל בניהם הם אותה חברה(גם פעם הם היו כך)אז פשוט מאוד אפשר להגיד שדיסני הגיעו לגמר כל השנים גם אם כתוב עליהם פיקסאר(סתכל מה כתוב ליד פיקסאר בפוסטרים).
טוב את שאר הסרטים לא ממש אהבתי ורק ככה ככה אחד יש לי עלייתו ואת הנוקמים די אהבתי אבל לא ממש.
מצחיק. הוא לא היה בחמישיה שלי, אבל מבין כל האפשרויות
'כרוניקה' מנצח בקלות.
ראיתי 5 סרטים מתוך 10
זה ממש לא מספיק ועל כן היום בערב אני הולך לתקן את העוול ולהזמין בויאודי את "בקתה ביער", כשגם "ממלכת" על הכוונת עד סגירת הסקר (את סקייפול אני רוצה לראות אבל הוא כרגע לא כל כך זמין בגרסה נורמלית). עד אז, הרשו לי:
א. להתלונן על כך שהסרט המצחיק עד דמעות ג'אמפ סטריט לא הגיע לשלב הסופי.
ב. לדרג את 5 הסרטים מהרשימה שכן ראיתי:
5. הנוקמים- כשאמרו לי שזה אחד הסרטים הכי מבדרים וכיפיים שיצאו בשנים האחרונות, ציפיתי לגרסה קצת צבעונית יותר של "אקסמן: ההתחלה", שמאוד מאוד אהבתי. בפועל הסתבר שהדגש על "כיף" היה מאוד מאוד גדול, כלומר אפס סצנות עוצמתיות, אפס תחכום עלילתי, אפס הרגשה של איום ממשי על הגיבורים. הוא היה נחמד לצפייה, והאינטרקציה בין הדמויות הייתה מעניינת, אבל ממש לא מעבר. אולי זה כי אני אנטי-גיק שכזה בכל מה שקשור לקומיקסים/משחקי מחשב וכו'.
4. לופר- לא נפלתי. אני מאוד אוהב עלילות שלא ברור לאיזה כיוון הן הולכות, ובגלל זה ההתחלה של לופר הייתה מרתקת- לא היה ברור לי מאיפה הסרט יתפוס נפח ואיפה נמצא ה"פאנץ'" שלו. ואז, באופן מהיר וחד מדי, הוא החליט שהוא יודע מה הוא עושה ומעכשיו נעלם המסתורין ויש כיוון לעלילה. זה לא שלחלוטין שנאתי את זה, כי זה היה מרענן ומיוחד, אבל בדיעבד אני חושב שהסיפור היה דל מדי. כשזה נגמר חשבתי לעצמי "זה הכול?". על זה שהבימוי והתסריט עשויים היטב, אין ויכוח.
3. כרוניקה בזמן אמת- דווקא הטופ 3 מורכב מסרטים שמאוד אהבתי. "כרוניקה" הוא הסרט היחיד שראיתי בבית, ולא בקולנוע, ככה שההישג שלו (כניסה לטופ 4 השנתי הכללי שלי) מרשים ביותר. הוא מתחיל באותה מידת עניין כמו לופר, ובמקום לעשות לעצמו חיים קלים ולאלתר אנטגוניסט וקונפליקט בינוניים, נותן לסיפור להתפתח מעצמו, מה שעושה אותו לא נמרח, לא שגרתי ומאוד לא צפוי. הכיוון שהסרט תפס הוא מדכא, דרמטי, עוצר נשימה ומרהיב.
2. ראלף ההורס- כשיצאו הטריילרים לסרט הזה הכנתי את עצמי לשנוא אותו. כבר אמרתי שאני אנטי-גיק בכל מה שקשור למשחקי מחשב? אז זלזלתי גם בכל הביקורות החיוביות שהסרט קיבל (אפילו פחחח-תי כשרד כתב במיני ביקורת שלו שזה משתווה לסרטים הגדולים של פיקסאר). שלא לדבר על זה שסרט הלא-פיקסאר האחרון שקיבל ביקורות נלהבות ("הדרקון הראשון שלי") היה בנאלי וצפוי כמו כל סרט דרימוורקס אחר מבחינתי. למעשה בכלל לא תכננתי לראות את הסרט. אבל "נגררתי" אליו, ווואו איזו הפתעה חיכתה לי. אם היו מראים לי את הסרט הזה בלי להגיד לי מאיזה אולפן הוא הייתי מופתע מאוד לשמוע שהוא נטו של דיסני. יש בו בדיוק את אותו ההומור הפיקאסרי המעודן והחכם, הדמויות השובות, האנימציה המרהיבה והעשירה בפרטים. ויש לו את העלילה הכי מורכבת שראיתי בסרט ילדים מאז "מלך האריות". ברצינות, מתי בפעם האחרונה ראיתם סרט של דיסני שלא היה לכם מושג לאן הוא הולך?
1. עלייתו של האביר האפל- כבר כתבתי את זה באחד הפוסטים בסיכומי השנה של רד אבל אני אגיד את זה שוב- הסרט הזה פגום, מבולבל, לא אמין, ונפלא. הוא לא סתם גרנדיוזי, הוא אירוע קולנועי. הוא עוצר נשימה, הוא מדביק לכיסא, הוא מצחיק, הדיאלוגים חכמים, הדמויות נהדרות (סלינה קייל לשלטון), הסיום אולי קצת קיטשי אבל עדיין מרגש ועשוי היטב, ורק נולאן יכול לגרום לקהל לפלוט "אהההההההה" בשוט האחרון של הסרט. אני חושב גם שההחלטה לתת לבאטמן לבלות את רוב הסרט בבור הייתה חכמה והובילה לסצנות מדהימות כמו סצנת משחק הפוטבול, שהייתה האהובה עליי השנה בקולנוע. הנוקמים זה סרט כיפי? זה הסרט שהיה לי הכי כיף לראות השנה. פעמיים.
סוג של ספוילר לעלייתו של האביר האפל
(ל"ת)
ועכשיו שהשלמתי את בקתה ביער
הוא נכנס היישר למקום השני, ומקבל את הקול שלי (כי עלייתו לא ממש צריך עזרה). איזה סרט אדיר. אני כל כך אוהב סרטים שמוכנים ללכת רחוק, והו כמה שהסרט הזה הולך רחוק. תענוג. ביקורת מלאה בדף הביקורת :)
אין בכלל שאלה
'עלייתו של האביר האפל' זהו סרט השנה שלי (ומסתבר שכרגע רוב המצביעים מסכימים איתי. אני כזה מיינסטרים). אני זוכר את הציפייה המטורפת שלי לסרט. ספרתי את הימים, קניתי כרטיסים שבוע מראש, החלפתי את השומרי מסך במחשב ובאייפון שלי לשומרי מסך של הסרט (או סתם של באטמן) וראיתי את הסרטים הקודמים כמה ימים לפני כדי להיות מוכן. הציפיות שלי היו עצומות ו'עלייתו של האביר האפל' עמד במשימה הבלתי אפשרית ולא אכזב אותי. נכון, 'עלייתו של האביר האפל' בסופו של דבר לא מתעלה מעל קודמו (הבנתי את זה רק אחרי הבאטקון, אגב), אבל אם הוא מפסיד ל'האביר האפל' אז זה בנקודות קטנות ולא בנוק אאוט. קיצר, 'עלייתו של האביר האפל' הוא סרט השנה שלי בניצחון מוחץ ומרשים.
והנה שאר הסרטים בטופ 5 שלי
רחוב ג'אמפ 21- למרבה הצער פספסתי את הסרט הזה בקולנוע. אבל לא נורא, גם בDVD הוא קורע מצחוק. סרט מאוד מצחיק, מסטול מאוד ועם כתוביות סיום מדליקות (בכול מובן) וכמה בדיחות גאוניות.
הנוקמים- סרט משובח וכיפי עם משחק מעולה של כולם (אני מת על הדמות של איירון מן. רוברט דאוני ג'וניור כזה מלך) ואקשן משובח. הבעיה היחידה שלו היא העלילה המטופשת. מג'וס ווידון ומהמעורבים בדבר הייתי מצפה לקצת יותר מעלילה של פלישת חייזרים ונבל שרוצה לשלוט בעולם. אפילו הנבלים של ערוץ הילדים הבינו כבר שזה פאסה להשתלט על העולם (נראה לי).
כרוניקה בזמן אמת- גם את הסרט הזה פספסתי למרבה הצער בקולנוע. אבל לא נורא, כי גם בDVD הוא אחלה. 'כרנויקה בזמן אמת' לוקח 2 ז'אנרים מצליחים ומעט שחוקים (פאונד פוטאג' וגיבורי על), מערבב אותם ונותן לכול זה טוויסט אפל. זהו שתחיל משעשע ולאט לאט נהייה קודר ומעט מטריד. אבל לכול אורכו הוא מעניין ויש בו דמויות נהדרות ובנויות היטב. שאפו.
לופר- כול שנה מתלוננים על כמה שהוליווד ממחזרת ומעבדת כול דבר. ת'אמת? אם כול שנה ייצא סרט מקורי ומשובח כמו 'לופר', אז יהיה אפשר לומר שיש עתיד לתעשייה.
להתראות 2012, היה כיף!
הייתה לי שנת קולנוע די מוצלחת בסופו של דבר, ראיתי 9 מתוך 10 הסרטים בעשיריה (אולי יום אחד אני אראה את ממלכת אור הירח). מתוך ה30 הראשונים מצבי פחות טוב, ראיתי רק 16 מהם. בהתחשב בעובדה שראיתי השנה קצת פחות מ40 סרטים זה בכלל לא נורא.
כל החמישיה שלי הגיעה לגמר ולכן הייתה החלטה קשה,
כרוניקה – לא ציפיתי לכלום, ואז הגיעו הביקורת באתר ואפילו עם כל השבחים הופתעתי, כמו שאמרו לא פעם אחת, הוא פשוט מיוחד וראשוני. סרט שלוקח זאנרים בצורה שלא ראינו קודם ועשוי ממש טוב.
סקייפול – אומנם הוא לא סרט איכותי במיוחד בהשוואה לסרטים האחרים שיצאו השנה, אבל בתור אחת שגדלה על בונד היה נהדר לראות את כל הרפרסנים בסרט משתלבים עם עלילה חדשנית ומוצלחת. סרט אקשן מעולה ופעם ראשונה (לטעמי) סרט בונד די מוצלח של דניאל קרייג. שינוי מרענן אחרי שני הסרטים הקודמים בסדרה שפשוט חשבתי שהולכת ומאבדת את זה. בעיקר, אני שמחה שאחרי 50 שנות בונד יש תקווה לעוד.
בקתת הפחד – אני לא בחורה של סרטי אימה, בכלל, אבל זה ווידון אז אי אפשר באמת שלא. והיה פשוט נהדר. אין לי הרבה להרחיב מעבר לכל מה שכתבו בביקרות, אבל אני ממליצה בחום.
ההוביט – כמו רבים וטובים חיכתי לסרט הזה אפשר להגיד 9 שנים. התאהבתי בקולנוע בזכות פיטר ג'קסון והוא ממש לא אכזב אותי. נכון, היה קצת ארוך, אבל ממש לא הרגשתי עייפות של 3 שעות אחרי הסרט, אפילו לא בפעם השניה שראיתי אותו. משחק נהדר של מרטיין פרימן בתור בילבו (וכמובן גם גולם שנתת את סצנת השנה שלי) פשוט תענוג. יכול להיות שזה הזיכרון הטרי והציפיות הגדולות מהחיים שהיו לי מהסרט, אבל בסופו של דבר, נהנתי, ועצוב לי לחכות שנה שלמה עד הסרט הבא.
והבחירה שלי לסרט השנה
הנוקמים – מבחנתי, זה אחד הסרטים היותר מוצלחים שיצאו לי לראות מעולם. זה לא שהסרט הוא ללא פגמים, אבל מה שמארבל עשו כהכנה לסרט הזה ובכלל בעולם שלהם היא יצירת מופת בפני עצמה. 5 סרטים מקדימים, על גיבורים על שונים, מתרכזים בסופו של דבר לסרט ענקי מלא דמויות ואקשן שעשוי בצורה כיפית ולא מזלזלת. סרט קומיקס שעושה את מה שהוא צריך לעשות, לבדר. איב"י זה לא הפתרון להכל והסרט הראה שאפשר לעשות את זה גם בלי להוריד את רמת האינטלגנציה של הסרט והצופים. העובדה שהוא הסרט השלישי הצליח בכל הזמנים רק מראה שכנארה אני לא לבד, ולמזלי פתחה את האפשרות ליקום הסרטים של מארבל לעשות את הדבר הזה שנקרא "יקום סרטים". בהצלחה להמשך, אני כבר מחכה ל2015
סרטים שלא בחרתי:
מתוך החמישיה שלי, רק שניים העפילו לגמר. 'הפשיטה', 'היורשים' ו'תקועה' נשארו בחוץ. כולם ממש מעולים לדעתי. חבל לי בעיקר על 'היורשים' שהתקבל כאן באדישות יחסית, ולדעתי הוא סרט מבריק שעושה לדרמה המשפחתית מה ש'ספרות זולה' עושה לדרמת הפשע (חפרתי על זה כאן, אם זה מעניין אתכם. אבל אנא, נסו להתעלם מהכותרת המשונה "אנשים מרגשים").
בחרתי בבקתת הפחד, אבל אני חושש שנסיון להסביר למה ילווה בחופן ספוילרים עסיסי. אז נחכה עם זה מעט, ובינתיים, כל מה שהוא לא ההצבעה שלי בסקר, מהרע לטוב:
ראלף ההורס: לא ראיתי. מודה. זה יתוקן מתישהו.
הנוקמים: אחרי חמישה סרטים בינוניים מינוס, מארוול מוציאה את המגנום אופוס, האירוע המכונן, סרט כל-כך מהפכני ושאפתני שיש בו… אקשן מוצלח ובדיחות מצחיקות! מי האמין שנזכה לראות את זה עוד בימינו.
אל תבינו אותי לא נכון, זה נחמד. אבל זו לא הייתה פעם הדרישה הבסיסית שלנו מכל סרט גיבורי-על? 'הנוקמים' לימד את האולפנים שמשתלם להם להוציא כמות מגונה של סרטים מרושלים וחצי אפויים כדי להוציא פעם בחמש שנים סרט שאשכרה עושה עבודה. הוא חגיגה של הורדת סטנדרטים. רוברט דאוני ג'וניור מגניב.
עלייתו של האביר האפל: לא באמת ריאליסטי. לא באמת מורכב. לא באמת מחדש כלום. יש אנשים שרואים ב"אפיות" משהו שסרט אמור לשאוף אליו, לי זה לא משנה. אבל ידעתי שנולאן הוא לא כוס התה שלי כשבאתי לצפות בסרט, אז מה לי כי אלין.
כרוניקה בזמן אמת: השאלה מה קורה כשלכח גדול לא נלווית אחריות גדולה היא מרתקת, מפחידה ומלהיבה כאחת. לסרט אין ממש אומץ לעסוק בה, ולכן הוא קצת מאכזב. עדיין, הגיבורים במרכזו מעניינים ואנושיים מהרגיל, והסרט סוחף. אולי צפיה שניה תעשה עמו חסד.
לופר: עיצוב ועריכה נפלאים, שלל הברקות נקודתיות, כמצופה מראיין ג'ונסון. מצד שני, הדמויות חלולות והנבירה במציאות המד"בית -שאפילו ברוס וויליס מצהיר שהיא אידיוטית- היא בעוכריו.
ההוביט: מסע בלתי צפוי: לא פחות פגום מ'עלייתו של האביר', לא פחות מחורר מ'לופר', ובכל זאת אני במפתיע די בעדו. אולי בגלל שהדמויות חינניות יותר, אולי כי העושר הויזואלי קנה אותי, אולי בגלל שיש לי מקום חם בלב עוד מילדות לדיאלוג ה"מה יש לי בכיסי?", שמקבל פה ביצוע לא פחות ממושלם(ויסלחו לי המתנגדים שלטענתפ גולום בסך הכל פעל לפי חוק שי דרומי). זה לא אני, זו הטבעת.
סקייפול: מכפיל את כמות סרטי '007' שאהבתי. פחות עקבי ומגובש מ'קזינו רויאל', סובל ממערכה אחרונה חלשה משמעותית, ובכל זאת- כיף נורא, שנון מאוד, מפתיע, אסתטי, אלגנטי ומכיל ממד ארס פואטי מעניין.
הוגו: טוב, זה דורש וידוי: אני מכור ללהקשיב לסקורסזה מדבר על קולנוע. אני יכול לעשות את זה לנצח בלי להשתעמם, כמו שהרבה אנשים מסוגלים לבהות באש. זה לא משנה אם מדובר בקומנטרי, בדוקומנטרי, או בראיון יחצ"ני. התשוקה שבה הוא מדבר על יצירות ויוצרים שהשפיעו עליו היא פשוט ממכרת. למעשה, אני אוהב להקשיב לו מדבר על קולנוע יותר מאשר רוב הסרטים שהוא עשה בעשור האחרון. ואולי בגלל זה, למרות שהשילוב של סקורסזה וסרט ילדים נשמע על פניו כמו שילוב בין בננות גומי וזחוק אדום תימני חריף עדין, נהניתי כל-כך מ'הוגו'. כי אין בסרט הילדים הזה בונים מדברים או שרביטי קסם (או טרול עם משקפי רוח, למרבה ההפתעה), רק הקסם המהפנט בצפיה בקולנוע, והתהליך מצופה פסיבי ליוצר שמשפיע על דמויות. 'הוגו' מצליח לגרום לי, לבמאי עם ארבעים שנות קריירה, ולילד קטן להסתכל אחד לשני בגובה העיניים. כמעט הכנסתי את הסרט הזה לחמישיה. (גם את 'בושה', אגב. למרות שאני מודה שכסרט ילדים הוא בלי ספק פחות אפקטיבי)
ממלכת אור הירח: בחמישיה שלי. אחרי שאנדרסון לקח סיפור ילדים והפך אותו לדרמת מאמבלקור ב'מר שועל המהולל', הבמאי המשובח הזה הופך סיפור התבגרות לפנטזיה ילדותית קסומה, עם כמה טקסטים אדירים ("זה נשמע כמו שירה. שירים לא תמיד צריכים קצב, הם פשוט צריכים להיות יצירתיים"). מיותר לציין, ובכל זאת אעשה זאת, שכל פריים בסרט יפיפה באופן אחר ויחודי.
המשך יבוא.
לגבי מה שאמרת על כרוניקה
יש סדרה בהוט VOD בשם עברייני על (misfits)
שלוקחת את כל העניין של אנשים רגילים עם כוחות על לכיוון אחר לגמרי.
אני חושב שזה הנסיון שנראה לי הכי ריאליסטי לגשת לזה, למרות שזאת דרמה קומית די קלילה.
אני לא רוצה לספיילר או משהו, אבל איך שהאנשים שם מתייחסים לכוחות שלהם זה מאוד לא הוליוודי, מאוד לא קלישאתי, ומאוד אנושי
האמת שהרעיון של כרוניקה לא כזה מקורי.
יש גם מיני סדרת קומיקס שנקראת The Cape שהיא בתורה מבוססת על סיפור קצר של ג'ו היל (הבן של סטיבן קינג) מ-2006.
העלילה עצמה היא כמו עלילת סולו של אנדרו.
נכון, אבל
אנשים נורמאליים שמשיגים כוחות על לא הופכים אוטומטית למאסטרמיינדס והופכים את עצמם למכונות אדירות להשגת כסף וכח, או לגיבורי על.
הדברים שאמרת שהם יכולים לעשות… אתה היית עושה דברים כאלה?
לא בטוח.
רוב האנשים רוצים לחיות חיים רגילים וגם אם יש להם הזדמנות לעשות דברים משמעותיים (אנוכיים או לא) לא בטוח שהם יסכנו את עצמם ויעשו את זה.
אבל זה כבר ויכוח פסיכולוגי, אני די בטוח שאם היה לי כוח הייתי משתמש בו לדברים קטנים ולא מנסה להשתלט על העולם או להלחם בפשע בכוחות עצמי. מה גם ששני הדברים הרבה יותר פשוטים ובטוחים בסרטים… (ספיידרמן למשל לא היה שורד יום בעולם האמיתי)
בכל מקרה ממליץ לך להמשיך לעונה 2, יש שם הרבה הפתעות :)
סרט השנה שלי- לופר
לא יודע למה הסרט הזה היה הסרט שהכי אהבתי ונהניתי בו השנה. באתי אליו בלי לדעת כלום והוא פשוט היה מדהים עם הברקות תסריטאיות גאוניות ובכנות, לא עניין אותי כל הפרדוקסים, כחולה מדב"ים קשה אני כבר רגיל
סימן שאני לומדת יותר מידי מס' 1
מתי היה דירוג מקדים לסרטי השנה…?
סימן מס' 2: וואו לא ראיתי כמעט סרטים השנה ורציתי לראות ממש הרבה :(
התלבטתי נורא בין ההוביט לאביר כי שניהם היו טובים אבל לא "מושלמים".. לכ"א היה את הנקודות הפחות טובות שלו שהיו דיי משמעותיות.. ומשאר הרשימה ראיתי רק את הנוקמים שהיה כיף לאללה אבל לא משהו שהותיר בי חוויה מיוחדת כמו ההוביט או האביר. ושאר הסרטים ברשימה פשוט לא ראיתי :(
אז – ההוביט איט איז! אולי זה אפקט שרק אישי שלי….
_______________![!איכס!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif" alt="" width="" height="" />)
ובחזרה ללימודים
צפיתי עכשיו בממנטו שוב
והוא גרם לי להתגעגע לימים שנולאן ידע לספר סיפורים על בני אדם. אפשר לראות את זה בממנטו, שעד כמה שהסיטואציה שלו קיצונית, הגיבור שלו נוגע ללב – כשהאמונה שיש לך ביכולת שלו לתפקד ולשמור על נקיון כפיים ועל המטרה במצבו, הופכת בהדרגה לרחמים מעורבים בזעזוע. אותו דבר הרגשתי ב"אינסומניה" הכל כך אנדר-רייטד, שהדמות של פאצ'ינו בה היא אחת הדמויות היותר מטושטשות מבחינה מוסרית שראיתי בקולנוע, שאתה אף פעם לא משוכנע בכנות המניעים שלה, או אפילו עד כמה הוא עצמו מודע להאם הוא פועל ממניעים טהורים או לא.
אבל ב"התחלה"/טרילוגיית האביר האפל כבר אין לי דמות להזדהות איתה. יש כמה דמויות משנה מעוררות הזדהות (רוברט פישר ב"התחלה" והארווי דנט ב"האביר האפל"), אבל רובן נופלות לחלוטין לצד הטוב/רע המוחלט. הג'וקר הוא אולי סופר-כיפי, אבל אין בו גרגיר אחד שאינו רוע טהור. והטאגליין של הטרילוגיה הוא כולו הונאה אחת גדולה – בבאטמן אין שום דבר "אפל". כל ההחלטות שלו מוסריות להחריד, לעיתים בצורה מוגזמת (לדוגמא, סצינת האופנוע המכעיסה ב"האביר האפל"), והסיבה היחידה שהוא נחשב ל"אפל" היא כי הוא לוקח על עצמו את האשמה של מישהו אחר (כלומר, הוא אפילו יותר טהור מגיבורים מהסוג של סופרמן, שלפחות זוכים בתהילה).
שיובן – כל ארבעת הסרטים המדוברים הם סרטים נהדרים וסוחפים, אבל אף אחד מהם לא מעורר מחשבה באמת. יש הבדל בין סרט שגורם לך לתהות מה באמת קרה ("התחלה") לבין כזה שבו הספקות בנוגע לאירועים גורמות לך גם לספקות לגבי המוסר של הדמויות ולגבי התחושה שלך לגביהן (ממנטו או אינסומניה), ולכן גם גורם לסיטואציה להיראות יותר רלוונטית לעולם האמיתי.
אנשים לא אוהבים את עלייתו כי יש לו הייפ,
אחרת "דמדומים" היה מככב בראש הטבלה, אנשים אוהבים את עלייתו של האביר האפל כי הם חושבים שהוא סרט טוב.
אבל אני מסכים עם השאר. 'עלייתו של' אכן היה נפילה קשה בלי או עם השוואה לסרט שקדם לו. אני לא חושב שיש לו מקום בשום עשירייה ואני בטוח שהוא ממוקם כאן רק מכוחה של אינרציה.
אז אל תהיה כל כך בטוח.
אני מת על זה כשאנשים שלא אהבו סרט שזוכה לפופולאריות גדולה, מנסים להצדיק את העובדה שהם לא אהבו אותו באמצעות סיבות "הגיוניות".
אז אולי כדאי שמישהו יצעק את זה ממש חזק: די עם זה. זה בסדר לא לאהוב את עלייתו של האביר האפל. זה בסדר לכתוב תגובה ולספר למה, אבל זה מעצבן ברמות לשייך את הצלחת הסרט לעיוורון הקהל.
בעיני הוא סרט מצויין (למרות התלונות שלי למעלה)
ולמרות דמויות משנה פחות טובות, וחורים יותר גדולים בעלילה, לא נופול בהרבה מהאביר האפל. אבל אני בהחלט חושב שה"דלק" שמעניק לו האביר האפל והקהילה התומכת עוזר לו מאוד. וגם שזה הסרט שהכי הרבה אנשים כאן ראו, עוזרת לו. אם תסתכל על הרביעיה המובילה כרגע, "הנוקמים" הוא כנראה היחיד שיכול לתת לו פייט במספר הצפיות, והוא סרט הרבה פחות גדול ושאפתני. וגם "כרוניקה", אני מניח, היה זוכה לפחות קולות ללא הדחיפה של רד פיש, שיש לו לא מעט השפעה על דעת הקהל.
ברור שלפרסום ולחשיפה יש יד בכך.
אבל אם הסרט באמת היה גרוע- הוא לא היה נמצא בסקר הזה. עובדה שדימדומים לא כאן, וגם רובוטריקים לא היה בסקר הזה שנה שעברה. יש פה ושם כמה סרטים שעושים המון כסף ונחשבים לגרועים. עלייתו של… אינו אחד מהם.
כמה מהאנשים כאן ראו את דמדומים האחרון?
אני מניח שלא המון (לא שאני חושד שמדובר בסרט טוב). בתוך הקהילה הסגורה של עין הדג, שהיא בסך הכל קהילה גיקית ובוגרת, עם העדפה לקולנוע אמריקאי מיינסטרימי אך איכותי (ואני לא אומר את זה בהתנשאות חס וחלילה) ולמד"ב/גיבורי על, עלייתו של האביר האפל הוא מראש הסרט הכי מצופה של השנה והסרט שכמעט אף אחד כאן לא ויתר עליו. ברגע שהוא גם היה סרט טוב מאוד על פי רוב הדעות, זה מספיק עבורו כדי להשתחל למקום הראשון (וגם אז רק עם רבע מהקולות, כשאם ג'וש וידון, ריאן ג'ונסון וווס אנדרסון היו מקימים גוש חוסם, גם איחוד עם פיטר ג'קסון לא היה עוזר לו להקים קואליציה).
זה לא סותר.
זה שהסרט פופולארי ללא ספק עוזר לו, אבל אם הוא באמת היה כזה בינוני ומטה- אנשים עדיין לא היו בוחרים בו.
ולראייה- פרומיתאוס.
"עלייתו" מוביל גם בגלל שהוא פשוט נחשב לסרט ממש טוב על-ידי רוב האנשים, ולא *רק* בגלל שהוא פופולארי, ובטח לא בגלל שהפופולאריות שלו מעוורת.
זה אולי נכון,
אבל בפרומתיאוס לא הוכנסו מסרים תת הכרתיים בין הפריימים שכתוב בהם בעברית " תצביעו לעלייתו של האביר האפל בסקר השנה של עין הדג! נולאן הוא האדון שלכם! עשו כדברו!"
די מובן מאליו
שסרט זוכה בסקר פופולריות משום שהוא פופולרי.
המילה "פופולרי" היא לא מילה נרדפת למילה "טוב".
"בקתת הפחד" הוא גם סרט השנה שלי מבין אלה שנבחרו לעשיריה
למעשה הוא נמצא אצלי רק במקום השני המכובד, כשאת המקום הראשון תופס "חיות הדרום הפראי" שהצליח ללפות אותי בגרון, אבל הוא לא הגיע לעשירייה.
מאד משמח אותי לראות שבינתיים, נכון לרגע זה" "הנוקמים" לא קרוב אפילו לקחת את סרט השנה. בעיני הוא היה אכזבת השנה, ואחד הסרטים היותר סתמיים שראיתי ב 2012. במיוחד כשמדובר בסרט של ג'וס שאני כל כך אוהב את שאר הדברים שלו. (טוב כמעט: גם מ"ד"ר הוריבל" לא מאד התלהבתי, בלשון המעטה).
וואלה
וחשבתי שאני היחיד שלא אהב את הנוקמים, טוב לדעת שזה לא רק אני
שנה קצת מאכזבת
שלום,
קצת מתרגש.. פעם ראשונה מצביע בסקר.![!מסמיק!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif" alt="" width="" height="" />)
שנה קצת מאכזבת לטעמי בקולנוע.. לא היו מספיק סרטים "מצויינים" השנה. היו לא מעט סרטים שאהבתי, אבל כמעט אף אחד מהם לא מותיר ממש חותם מאחוריו.
ראיתי משהו כמו 25 סרטים השנה מתוך הרשימה הכללית. ומודה כי לא ראיתי את עלייתו של האביר האפל, לופר והנוקמים. אבל מכיוון שאני לא מחסידי האביר האפל (כן כן, גם מהסרט הקודם, שהיה יפה, אבל לטעמי לא הצדיק את ההייפ ההיסטרי סביבו) וסרטי גיבורי העל, אין חשש שזה היה משפיע על ההצבעה שלי. כנראה שפספסתי (כמו רבים אחרים) את שני הסרטים הכי טובים של השנה (המאסטר, היו זמנים באנטוליה). אני מקווה להשלים בהמשך.
החמישיה שלי היא: בושה, פרידה, ממלכת אור הירח, משחקי הרעב ומחוברים לחיים.
היחיד מתוכם שנכנס לסקר הוא ממלכת אור הירח (שהכי אהבתי). אני לפחות מתנחם בזה שכל השאר שלי היו קרובים יחסית לעלות לגמר.
הסרט הגרוע בעיני השנה הוא: סוס מלחמה. מזמן, באמת מזמן לא עצרתי סרט באמצע. ועוד יחסית מוקדם. כל כך נוראי. סט מרשים, נופים יפים. אבל המשחק, והקיטשיות. אוי כמה קיטש. מהזן הנמוך ביותר. מדהים ששפילברג הוציא תחת ידיו את הסרט הזה.![!איכס!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif" alt="" width="" height="" />)
הסרט האובר רייטד של השנה: הארטיסט. לא סרט רע. אבל זוכה האוסקר הגדול שמתבסס על גימיק? בסופו של דבר, הסרט מצליח להיראות כמו סרט שנעשה בשנות ה- 20 (וראיתי כמה כאלו) ומוסיף עליו קצת חן של השחקן הראשי (הכלב) והאיש שלידו. לא סרט רע. אבל ממש לא ה-סרט של השנה. עוד שנה שאני לא מסכים עם האוסקר.
הסרט שהכי הופתעתי שלא נכנס לעשירייה: מחוברים לחיים. שמעתי עליו כל כך הרבה תגובות טובות מצד אנשים מסביבי. וגם אני אהבתי.
והנה בדיקה קטנה שעשיתי. הייתה לי תחושה שיש מחזוריות בקולנוע העולמי. מעין שנה מצויינת, ולאחריה שנה בינונית. והחלטתי לבדוק את זה לפי סקרי עין הדג של שנים קודמות. כמובן שהבדיקה אינה מייצגת דבר פרט לטעם הפרטי שלי. בסוגריים, הסרטים שבאמת הכי אהבתי באותה שנה. כמובן שיש סרטים נוספים באותה שנה שראיתי, אך לא הותירו בי את חותמם, לפחות לא לאורך זמן.
2012 – כאמור, שנה בינונית (ממלכת אור הירח) .
2011 – שנה מצויינת (ברבור שחור, הערת שוליים, אומץ אמיתי, קר עד העצם)
2010 – שנה בינונית (שאטר איילנד, סופר הצללים, סרט לבן)
2009 – שנה מצויינת (ממזרים חסרי כבוד, המתאבק, עג'מי, מחוז 9, 500 ימים עם סאמר, ארץ יצורי הפלא)
2008 – שנה בינונית (ג'ונו, ויקי כריסטינה ברצלונה)
2007 – שנה מצויינת (יוקרה, חיים של אחרים, המבוך של פאן, ביקור התזמורת)
2006 – שנה בינונית (מיס סנשיין הקטנה)
2005 – שנה בינונית (עיר החטאים, דרכים צדדיות)
2004 – שנה מצויינת (קיל ביל 2, אבודים בטוקיו, שמש נצחית בראש צלול, שבעה צעדים, משפחת סופר על)
2003 – שנה מצויינת (קיל ביל 1, שר"ה 3, כנופיות ניו יורק, להתראות לנין, דוגוויל)
2002 – שנה בינונית – (שר"ה 2, דו"ח מיוחד)
2001 – שנה מצויינת – (שר"ה 1, ממנטו, רקוויאם לחלום, שרק, אמלי)
זאת אומרת שפרט לשנים 2004-2005 (שהתחלפו ביניהן) התזה האישית שלי נכונה..
אשמח לשמוע תגובות.
אני מחשיב את 2011 לשנה מאוד מאכזבת
אחת הסיבות היא שהסרטים הכי טובים בה, כולל שלושה מאלה שציינת, הופקו ויצאו בארה"ב ב-2010, אותה אני מחשיב לשנה מצוינת (לראות בקולנוע את התחלה, סקוט פילגרים נגד העולם וצעצוע של סיפור 3 בתוך שבועיים זו חוויה נפלאה). 2012 גם שנה מעולה בעיני, למרות שאין בה את השניים-שלושה סרטים שהרגשתי אותם הופכים לקלאסיקות בזמן אמת. מצד שני, היו בה מעט מאוד אכזבות שזה שיפור משמעותי מבחינתי ביחס לאשתקד.
אותו נושא - מסקנות שונות
היי
ראיתי את מה שרשמת ב- the marker cafe.
משעשע אותי לראות שאנחנו מדברים בדיוק על אותו הנושא, אבל מגיעים למסקנות הפוכות. אכן סוביקטיביות היא שם המשחק.
תהיתי ביני לבין עצמי איך לסווג את השנים. ומכיוון שאנו באתר "עין הדג" בחרתי להסתכל לפי הסיווג שהוגדר באתר הזה. כלומר לפי שנת ההצגה בישראל ולא לפי שנת ההוצאה בארה"ב (שהוא פרמטר ראוי כמובן).
אגב לגבי הסרטים שציינת, אני פחות נפלתי באופן כללי. התחלה הוא סרט טוב מאוד עם הייפ מוגזם לטעמי (שאולי קצת הביא אותי לקולנוע עם ציפיות מוגזמות), צעצוע של סיפור הוא אחלה סרט, ולא יותר מזה. וסקוט פיגלרים נפלא בחציו הראשו ומייגע לטעמי בחציו השני.
ואני חייב להסכים איתך שהשנה היו מעט סרטים שממש לא אהבתי.
אוי, 2010
יופי של שנה. התחלה, הארי פוטר 7א, צעצוע, קיקאס, סקוט, הרשת… תענוג.
דעה אישית
– מתוך עשיריית הסקר, צפיתי ב-6 סרטים. נותר לי להשלים את "ההוביט", "לופר", "בקתת הפחד" ו"ראלף ההורס".
– את "ההוביט" אלך בימים הקרובים לראות עם חבר יקר שהבטחתי לו שאתאפק בשבילו. לפי הדברים ששמעתי עליו, לא נראה לי שהיה לזה סיכוי להיות בכלל בחמישייה שלי.
– גם את "בקתת הפחד" ו"ראלף ההורס" אני לא ממהר להשלים בגלל שאני חושש שהם לא עשויים מהחומרים מהם עשויים הסרטים שמככבים בחמישייה שלי. מה שכן, אני מצפה בהחלט להנות מהם. במיוחד מהראשון, שהתסריט שלו נכתב ע"י ג'וס ווידון – שביים את אחד הסרטים הכיפיים ביותר של השנה לדעתי ("הנוקמים").
– מתוך השישה סרטים שראיתי מהעשירייה, שניים הופיעו בחמישייה הפרטית שלי ואהבתי אותם עד מאוד ("הוגו" ו"ממלכת אור הירח"). שניים נוספים היו מהנים מאוד לצפייה ומגיעה להם קצת הכרה ("כרוניקה בזמן אמת" ו"הנוקמים").
– שניים נוספים אחרונים, לא ראויים לדעתי לככב בסקר ("עלייתו של האביר האפל" ו"סקייפול"). שניהם לא סרטים גרועים חלילה וחס, ואולי אף מהנים לפרקים, אבל גם מאוד בינוניים ומאכזבים במידה.
– "עלייתו" הוא אכן סרט מאכזב ומחוויר לעומת הקודם בסדרת איש העטלף, שהיה בקלות הסרט האהוב עליי ביותר משנת 2008. אך האם הוא עומד טוב בפני עצמו, אם לא לוקחים בחשבון את הסרט המבריק ההוא עם הג'וקר? לדעתי התשובה היא חד וחלק לא. גם מפני שהמסרים של הסרט מכעיסים ופסימיים (וזה כבר לא קשור להשוואה עם הסרט הקודם), גם מפני ההרגשה הקומיקסית מדי, וגם בגלל שאם אני מתאר לעצמי עולם בלי השוואות ל"אביר האפל" הרי שאני לא רואה בשום דרך איך הסרט הזה אמור למצוא חן בעייני יותר מסרטי החמישייה שלי שנכנסו לסקר ("ממלכת אור הירח" ו"הוגו").
– "סקייפול" הוא פשוט סרט כיפי במידה קטנה (איפה האקשן?), דרמטי במידה טובה ודבילי במידה גדולה. גדולה מאוד.. לא סרט רע כאמור (כמו סרט איש העטלף השלישי), אבל חלק מהעשירייה?! הגזמתם שוב פעם. "קזינו רויאל" היה לדעתי סרט יותר מגניב ואינטליגנטי ממנו.
– אז השאלה שנותרה היא: למי אני אצביע? כנראה של"הוגו" המדהים של סקורסזה..
– או אולי בכלל לא אצביע בסופו של דבר, שכן זה קצת לא פייר מצידי להצביע לסקר מבלי לראות את "לופר", הסרט החדש של הבמאי הגאון ריאן ג'ונסון שסרטו "בריק" היה בדיעבד כנראה הסרט המדהים ביותר של שנת 2006, ומאז גם הספיק לביים פרק מופתי בסדרת המופת "שובר שורות". מדוע לא צפיתי עד כה ב"לופר" אם כן? מפני שאני שומר את הצפייה המיוחלת לתאריך שבו יצא הסרט בדיוידי ואוכל לצפות בו שוב ושוב על מסך הטלוויזיה.
– בונוס: עוד כמה סרטים שאני פשוט חייב חייב חייב להשלים כבר – "פרידה", "היו זמנים באנטוליה", "הפשיטה", "כמה טוב להיות פרח קיר", "מרגרט". ו"ההתחלפות" הישראלי.
עשיריה מאכזבת
פעם ראשונה שהעשיריה הראשונה (לפחות מה שראיתי ממנה) משאירה אותי אדיש – ממלכת אור הירח טוב, לופר וכרוניקה מעניינים והנוקמים נחמד בקושי (אבל איפה הם ואיפה כוכב הקופים, הערת שוליים , נאום המלך ואומץ אמיתי מ2011. או סקוט פילגרים, קיק אס, הארי פוטר האחרון ושאטר איילנד מ2010). למען האמת לופר וכרוניקה לא עניינו אותי הרבה יותר מתקועה ופחות ממרגרט, ספיידרמן המדהים (הוא מהשנה,לא? אז איך זה שהוא נדחק מתחת למקום השלושים?), העולם מצחיק וחתולים על סירת פדלים.
אגב, לאן נעלם דף ההצבעה עם רשימת כל סרטי 2012?
לופר.
ולו רק בשל העובדה שזה סרט שחשבתי עליו כמה ימים טובים אחרי הצפיה בו בקולנוע, והביא אותי לצפות בו שוב. סרט מפעיל-מוח, מקוריות, טוויסטים, ומסע בזמן. כיף-כיף-כיף. אני זוכר שבזמן הצפיה באחת הסצנות קלטתי שאני צופה בסרט ממש מיוחד ונדיר, "וואו" במלוא מובן המילה. גג"ל היה מגניב, ב"וו גם. והאמא המאגניבה והילד גם. כיף. נראה לי שעל מסך קטן הוא יהיה פחות מרשים, וחבל.
"עלייתו" היה מצוין אבל משהו היה חסר בו.
"הוגו" היה מצוין בכ"כ הרבה רמות לחובבי קולנוע, למרות חלק מהבעיות שלו, ולא זכה לכל תשומת הלב וההערכה שהיה ראוי להן. וחבל.
"כרוניקה", "הנוקמים" ו"ההוביט" היו כיפים כל אחד בדרכו, אבל לא התחברו לי לרגש כמו הסרטים הראשונים. את שאר העשיריה לצערי לא ראיתי.
אזכיר גם את:
"הארטיסט", שכבר נראה כאילו הוא היה בעשור שעבר. הוא אולי בנאלי במבט לאחור, אבל צריך לזכור שסרט שהצליח להוציא מהבית המוני אנשים ברחבי העולם, כדי לצפות בסרט אילם, שחור לבן, בפורמט קטן – זה לא מובן מאליו בכלל.
ואת "סוס מלחמה", שגם הוא כבר נראה מאוד רחוק. והיה טוב למרות הקיטשיות שלו. הייתי מעדיף אותו בלי הקיטש? בהחלט. אבל יש קיטש שאנחנו מסוגלים לסבול אם אנחנו מתחברים לסרט. ופה זה בהחלט קרה. הסיפור היה מעניין עוד לפני הצפיה ואכן הוכיח עצמו. האנטי-מלחמתיות היתה טובה, סצנות המלחמה נעשו טוב (צריכים להיות יותר סרטים על המלחמה המטומטמת והנשכחת ההיא, שאוטוטו-לא-ברור-איך-זה-הגיע-כל-כך-מהר מציינים לפריצתה 100 שנים). ולא, לא היו סוסים דוהרים על רקע השקיעה.
ואת "חיי פיי" הנפלא (על בעיותיו), שכנראה שלא הרבה אנשים הספיקו לראות.
ופתאום נזכרתי שראיתי גם את "פרידה" השנה, ככה שראיתי 13 סרטים ולא רק 12. סמלי ששמתי לב לזה עכשיו, כמה ימים אחרי שהשנה התחלפה![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
(ההודעה המקורית שנכתבה היתה קצת יותר ארוכה. ניסיתי לשחזר כמה שיכולתי מהזכרון, אחרי שממ"א אכלה את ההודעה והיא לא הגיעה ליעדה…)
טוב, ברור ש"עלייתו" מנצח,
מה שמעניין אותי יותר, זה הקרב בין כרוניקה והנוקמים.
נראה שעכשיו הוא די הוכרע
נכון שרק יום שני, אבל נראה ש"כרוניקה" מתחיל לפתוח פער קטן. מה עוד, נראה שגם "לופר" בדרך לעבור את "הנוקמים", מה שאני מקווה שיקרה כי הוא סרט הרבה יותר טוב.
מתלבט בין לופר לכרוניקה
הוגו – לא נכנס לחמישיה שלי מעודף קיטשיות
בקתת הפחד – סוף מאכזב וחסר ערך לשאר הסרט
הנוקמים – בידור מהנה אבל לא סרט של אוסקר
ממלכת אור הירח – אמנם ווס אנדרסון אבל כרגע (פאדיחות) האנדרסון היחיד שלא הספקתי לראות
עלייתו של האביר האפל – אי אפשר שלא להשוות לקודמיו, וככזה הוא מאכזב ממש
סקייפול – טוב סרט סבבה אבל אחרי הכל זה עוד סרט ג'יימס בונד (עם כל ההרהורים והאפלה)
ראלף ההורס – לא ראיתי ולדעתי היה ברשימה לפחות סרט אנמיציה אחד יותר מוצלח ממנו (מפלצת בפריז)
ההוביט: מסע בלתי צפוי – ממש נהנתי ממנו אבל תוך כדי גם הבנתי שעם השנים אני אבין את חוסר החשיבות הקולנועית שלו (ושלא לדבר על הסצנה המגוכחת של גלדריאל באמצע).
אז מה שנשאר זה או לופר או כרוניקה ששניהם היו סרטים מופלאים בעיניי בלי כמעט סצנות מיותרות, רעיון מעולה וכמעט בלי חורים בעלילה.
מצד אחד מגיע לכרוניקה לזכות – בתור האנדרדוג,
מצד שני לופר היה פשוט מושלם (וזה למרות שראיתי אותו באכות גרועה)
טוב החלטתי
רד כבר נתן לכרוניקה, אני זורם עם לופר…
אהבתי כמה וכמה סרטים מהעשיריה
ארבעה מהחמישיה שלי עלו לגמר – הנוקמים, בקתת הפחד, הוגו וכרוניקה. כשעלה גם לופר, שהיה מועמד להכנס לחמישיה ונאלצתי לוותר עליו.
הייתי צריכה לבחור אחד מחמישתם. את לופר פסלתי כי למרות שהוא היה כל כך טוב, זה לא סרט שארצה לראות פעם שניה. כרוניקה נפסל מאותה סיבה. שניהם סרטים שמה שמעניין בהם זה איך מגיעים לסוף, ומרגע שיודעים את זה, פחות מעניין לחזור על החוויה – גם אם יש הרבה מה לדבר על הסרטים.
אמנם יש לי הטיה מראש לטובת ג'וס וודון, אבל הנוקמים שאני מאוד מאוד אוהבת בכל זאת סובל מכמה פגמים שחלקם ניטפוקיים (באמת הדבר הזה מעופף באוויר?) וחלקם נובעים מהצורך לדחוס כל כך הרבה דמויות ראשיות בסרט אחד. ג'וס עשה את זה באומנות ולדעתי בצורה הטובה ביותר האפשרית, אבל בהצבעה לסרט השנה אי אפשר להתעלם מבעיות שמקורן בתנאי הפתיחה.
נותרו הוגו ובקתת הפחד. הוגו סרט נפלא, באמת, ועם תלת מימד מוצדק שנותן באמת עומק נוסף לסרט (תרתי משמע). והוא גם החכים אותי היסטורית ונגע לליבי. אבל גם אותו אני לא בטוחה שאשב לראות פעם שניה.
ואת בקתת הפחד אני מוכנה לראות שוב ושוב ושוב ושוב ושוב. (עד כה צפיתי שלוש פעמים, ובכל פעם כזאת נהניתי יותר…)
אז הצבעתי לאלוהים. אה… לבקתת הפחד.
מסכים עם החלק האחרון
אין לי בעיה לראות שוב גם את שאר הסרטים שציינת, אבל את "בקתה" אני יכול לראות שוב ושוב. אחרי האירוע של האתר ראיתי את זה עוד פעמיים בקולנוע עם שני חברים שונים שגררתי (אחד מהם לא סובל סרטי אימה / זומבים אבל נהנה בטירוף) וגם ראיתי את זה שוב ב"יום ג'וס ווידון" שנערך לא מזמן. רק הדינג! שווה את מחיר הכרטיס. סרט פשוט גדול.
עלייתו של האביר האפל, ובקלות
סרט מדהים, מעולה, גדול מהחיים, ובניגוד לשאר הסרטים בטרילוגיה – גם בעל מימד רגשי גדול יותר.
משחק מעולה של כריסטיאן בייל, טום הארדי ואן התוואי. נולאן יצר טרילוגייה ענקית שידברו עליה עוד שנים רבות.
זה למה לא הצבעתי לו
http://www.youtube.com/watch?v=j2tE-BCwZtw
האמת שזה חרטא
אמנם משעשע לראות את הניצבים שנופלים סתם ללא סיבה, אבל אין שם שום דבר משמעותי שאמור להוריד מערכו של הסרט.
לא אם אתה משוכנע שאתה אוהב את הסרט
או שלא אכפת לך מהבעיות והחורים העלילתיים שלו, אבל הסרטון בסך הכל חוזר על המון מהבעיות והחורים שציינו אלפי אנשים לגבי הסרט "האביר האפל", הוא לא הסרט הראשון עם הרבה חורים שמישהו יאהב והוא גם לא אחרון. אבל כן, לאדם שמתנדנד בדעתו לגבי האביר האפל, בהחלט יש כמה טענות שיכולות להטות את הכף לרעתו.
אנשים צריכים להבין
שהבחור הזה מסתלבט. הוא עשה אותו דבר לנוקמים ולספיידר-מן המופלא והכל ברוח טובה. אין כאן איזה תעמולה לשכנע אותנו שהסרטים האלה גרועים… בכל סרט כזה, בעיקר בז'אנר, אפשר למצוא פגמים מצחיקים. זה לא אומר שאי אפשר להנות מהם…
כן.
ולכן אמרתי " אם לא אכפת לך מחורים או בעיות עלילתיות", זה לא איזה הערה שולית או קהל מינורי. זה קהל עצום שמוכיח את אהבתו לסרטים עם בעיות בתוכם פעם אחר פעם אחר פעם. והבחור הזה, נהנה מהסרט אבל עדיין חשב שהוא מפגר. לאדם עם פחות חוש הומור, יש שם כמה טענות שמועלות שהם בהחלט בעייתיות.
אני מודע לכך שהיו חורים
אבל עם כל הכבוד, חורים כמו "למה הם מנסים להרביץ לו במקום לירות בו", לא מורידים מערכו של סרט כ"כ מהר. למשל, הנוקמים הוא סרט בינוני מינוס בעיניי, ולא בגלל החורים שמדברים עליהם, אלא כי הוא פשוט עוד סרט סתמי, וגם לא כזה כיפי כמוש אוהבים להגיד עליו.
אז כן, הייתי שמח אם היה במאי אחר שהיה מופקד על סצינות האקשן בעלייתו, בעיקר בכל מה שקשור למכות, והייתי שמח אם היו מקדישים מעט מחשבה למס' נקודות בסרט, אבל זה באמת לא כזה נורא, והסרט הוא עדיין ענק.
.
וכן, גם אני חושב שזה שבאמצע קרב מראים ניצבים נופלים בלי שום סיבה הנראית לעין, זה די מביש לסרט בסדר הגודל הזה. אבל עדיין, זה לא מוריד מערכו הכולל.
בוא נשחק את המשחק הבא:
מה היה מוריד מערכו של הסרט הזה עבורך?
הרי אני לא יכול להסביר לך או להוכיח לך שהשחקנים שיחקו בצורה מגוחכת, כי אתה לא תסכים איתי, כי בשבילך – הם שיחקו מעולה.
אני לא יכול להסביר לך שהעלילה מפגרת, כי בשבילך זה בסדר שיש בה בעיות קלות.
ומבחינה טכנית לא נראה לי שלא אני ולא אתה מבינים.
אז מה בעצם יוריד מערכו של הסרט בשבילך? אתה הרי רצית לראות את באטמן נלחם ועובר בעיות ומכשולים ואויבים רציניים שמהווים איום ודברים מגניבים שקורים על המסך ובחינתך אתה קיבלת את זה.
אף אחד לא יכול להתווכח עם הטענה " בשבילי זה מגניב, ולא אכפת לי אם יש כמה בעיות פה ושם" וזה סבבה. גם אריאל למעלה דיבר/ה על למה היא/הוא לא הצביע/ה לו, ולא למה אתה צריך לא להצביע לו.
תהנה מאהבתך על האביר האפל, באמת. אבל אם אתה רוצה לדבר על הבעיות של הסרט בצורה (כמה שיותר) אובייקטיבית תצטרך להבין שבשנייה שיש בעיות מהותיות בסרט ( קרי: חורים, פרטים טכניים מפגרים, הקול של ביין) , תצטרך להבין שהם פוגעים בסרט כתור יצירה, לאנשים שאכפת להם מדברים כאלה. אבל אני באמת ממליץ לך לא להיות אחד מהאנשים שאכפת להם מדברים כאלה ולהנות מסרטים כמה שיותר בלי שום בושה.
תעשה לי טובה
גם אני נהניתי מהסרט. ואני כן בן אדם שנותן חשיבות לפרטים טכניים ועלילתיים, אבל, הפלא ופלא, אני גם נותן חשיבות לסצנות עם דיאלוגים חכמים, לקצב טוב, ליכולת ההפתעה, לעוצמות הרגשיות שהסרט מעורר, לדמויות זכירות שכיף לראות על המסך, וכו'. "למה ההוא עשה ככה" ו"איך זה שההוא הגיע לשם" זה דברים שגורעים מהסרט אבל לא הופכים אותו לגרוע.
אני בטוח שיש עוד הרבה כמוני. לטעון שאהבנו את הסרט כי אנחנו מתנהגים קצת כמו ילדים קטנים שאהבו לראות את באטמן עובר מכשולים מגניבים וכו' זה פשוט מעליב. אתה רוצה לדעת למה אנשים אהבו את הסרט? יש לך 87% ביקורות ברוטן טומטוס שיסבירו את זה, ואם אתה רוצה משהו אישי יותר יש בדף פה בעין הדג הרבה הרבה מאוד תגובות עם ביקורות, חלקן מחובבי קולנוע אדוקים ומקפידנים, שאהבו את הסרט. אז קצת פחות התנשאות, בבקשה.
הוצאת לי את המילים מהפה.
(ל"ת)
בחיים לא נתקלתי בתגובה כ''כ מטופשת כמו שלך
אהה בסדר, העולם מורכב כולו מילדים קטניעם שבאו לראות את באטמן מנצח את הרעים, ואתה הגאון שעומד מנגד ורואה כי המלך הוא עירום! רי מהעץ הגבוה עליו תיפסת, כי אתה לא עושה עליי שום רושם, והלוקשים שלך יעבדו אולי אולי אולי על ילד בן 13 שמושפע בקלות מדיעות של אנשים המחשיבים את עצמם יתר על המידה, כמותך.
אני אהבתי את הסרט כי הוא פשוט סרט מעולה. היו בו כמה פרטים טכניים שעיצבנו אותי,(לצערי אני מאלה שכן שמים לב לפרטים כאלה)ועדיין הם לא מסוג הפרטים שמורידים מאיכותו של הסרט, שנהנה מעלילה נהדרת, סיפור מצויין, משחק מצויין(כולל ביין והקול שלו שצמרר אותי), טקסטים נהדרים, סצינות גדולות, מתח ובעצם כל מה שאנו יכולים לבקש מסרט גדול באמת. אז אתה לא מסכים, ולא אהבת? מי ישמע, יש מספיק אנשים שכן, ביניהם גם אנשי קולנוע ומבקרים נחשבים. למעשה אתה נמצא בדעת מיעוט, והגיע הזמן שתקבל זאת. אין לי בעיה עם דעתך, אבל אתה תהיה האחרון שאתייחס אליו ברצינות, בשניה שתנסה להסביר לי מדוע כ"כ אהבתי את הסרט. אז כן, הסרט פנומנלי בעיניי, משלים טרילוגיה מופלאה ואומר זאת אדם שלא קרא קומיקס מימיו, לא של באטמן ולא של אף דמות אחרת. אז תספוג בשקט את העובדה שהסרט בנתיים מוביל בפער די משמעותי מהבא אחריו.
יאי!
אי אפשר לאחל דברים רציניים היום באינטרנט בלי להשמע מתנשא!
כי, באמת באמת באמת, הייתי רציני שאני שמח שאנשים נהנים מסרטים שאני לא נהנה מהם, או בכלליות. לא בצחוק. לא בגיחי מתנשא " איך הוא יכול ". אלא בשיא הרצינות.
כי כמו שאמרתי – מה יגרום לך לא לאהוב את הסרט? כלום. זה לא העלבה. זה לא איזה קביעה מתנשאת. זה המצב. גם לי יש סרטים שלא משנה מה יגידו לי עליהם אני יאהב אותם. זה בסדר. כל מה שכתבתי למעלה לא היה " האביר האפל גרוע ואתה לא מבין כלום"
אלא " תראה, אין לנו איך להתווכח על האביר האפל. תהנה [בשיא הרצינות]"
אני לוקח בחזרה חלק מהניסוח של הדברים שלי ( " משחק גרוע","עלילה מפגרת", השימוש במילה "מגניב" [שמבחינתי מקביל ל"מעולה" או "מהנה" ולא ל"אם אתה אוהב משהו שהוא מגניב אז אתה מתלהב", אבל ניחא]). אני יכול להבין איך הניסוח שלי יכל לעצבן ואני מקווה שלא נפגעת.
אבל עדיין – פיספסת את הנקודה. אתה אמרת טענה שהייתה מעניינת מבחינתי " הסרטון לא הזיז את דעתי מכמה באטמן טוב" ואני ניסיתי להסביר לך ש.. טוב, הוא לא אמור, ושאלתי אותך מה בעצם יזיז את דעתך מהסרט, כי לדעתי ומניסיוני – קשה מאוד מאוד לגרום לאנשים לשנות את דעתם על סרט.
[ והתגובה שלך הייתה…. נורא מעצבנת. בשום שלב לא העלבתי אותך אישית אז אני לא רואה סיבה למשפטים כמו " התגובה הכי מטופשת" ו "האחרון שאתייחס אליו ברצינות"]
יובל – אז תקצור העלילה שלי לא משהו. כמו שהסברתי פה, הנקודה לא הייתה " באטמן הוא סרט גרוע, איך אתם לא מבינים?!" אלא "אין לנו שום דרך לשכנע אחד את השני בדעתנו על באטמן". המשפט שאמרת " הם גורעים מהסרט" זה בעצם… כל מה שאמרתי. לעולם לא טענתי שבאטמן צריך להיות סרט גרוע. אלא שיש לו בעיות. ושאני חושב שאנשים מוכנים להתעלם מהבעיות האלה כאשר הם שופטים את הסרט שזה סופר-פאקינג-לגטימי.
יהיה נחמד לקבל תגובות שהם " אה, לזה התכוונת? אין לנו בכלל ריב פה, תודה סליחה ושבוע טוב" כי אני ממש לא מנסה לריב פה עם אף אחד או להסביר למישהו למה האביר האפל הוא כך או כך.
לא הסרטון הזה יגרום לי לשנות את דעתי על הסרט.
מה שיובל אומר לך (מהתגובה של ori עדיף להתעלם) זה שהסרטון הזה לא משכנע. התגובה שלך, "שום דבר לא ישכנע אותך" איננה הוגנת: הבאת סרטון אחד. הוא לא היה משכנע, כי הוא הציג בעיות מינוריות יחסית (רק בשביל להדגים, המרכזית שבהם הייתה שברוס ויין חוזר לגות'האם בלי שהסבירו לנו איך). אם תביא טיעונים אחרים, יהיה אפשר להתייחס אליהם.
מכאן ועד לדילוג הלוגי שאומר שאם הסרטון הזה, ספציפית, לא שכנע אותנו, אנחנו לא מוכנים להשתכנע בשום מצב ומשום טיעון, ובעצם עסוקים בלסתום את האוזניים ולצעוק "לה לה לה! דשא באסה! לה לה לה! אני לא שומע!" הדרך ארוכה.
לא הבאתי את הסרטון
ואת ההסקה הלוגית לא עשיתי כאן ועכשיו או אפילו כשיצא האביר האפל, זאת מסקנה קודמת שלי שגררתי לפה. אני לא אומר שאנשים כאן אטומים, אבל לא נתקלתי ( ויכול להיות שזה יד המקרה) במקרים שבהם מישהו אמר " רגע! אבל X!" ואז כל מי שעד עכשיו אהב את הסרט אמר " אההההה, נכון". \
כמו שציינתי, אנשים שמתנדנדים ישתכנעו מטיעונים לכאן ולכאן, אבל אנשים שאוהבים באמת סרט בלהט לא. הדוגמא שאני יכול לחשוב עליה היא פרומיתאוס: הקדישו כתבה שלמה ל"למה התסריט מחורר" ועדיין אנשים אמרו " לא. מבחינתי הסרט אדיר". זה הופך אותם לאטומים? נחותים? לי לא נראה. אני חושב שהם אוהבים סרט ומוכנים לסלוח לו על בעיות וזאת תכונה נורא נורא חיובית.
בכלליות, אני לא אוהב לדון בסרט כתור משהו כולל. כי לא משנה איזה טיעונים נעלה על כל סרט תמיד אחד הצדדים יכול לסגת ולטעון " כן , אבל עדיין". אני אוהב לדון באספקטים מסוימים של הסרט והשפעתם – תסריט,עריכה, משחק, שיווק, לא יודע מה כי פה אפשר להגיע לרמה הרבה יותר גבוהה של הסכמה בין הצדדים. אם משהו לא הגיוני בתסריט, ואי אפשר להסביר אותו אז יש צד שצודק. זה לא אומר כלום על הסרט כי הוא גדול מסך חלקיו, אבל התסריט ישאר אספקט בעייתי של הסרט.
אוקיי, אז לא הבנתי אותך כל כך טוב
חשבתי שהתכוונת שלא משנה איך היה יוצא הסרט, היינו אוהבים אותו, כי ציפינו לו וכי אנחנו אוהבים את באטמן אז נבלע כל חרא שייתנו לנו. עכשיו אני מבין שהתכוונת שעכשיו, אחרי שראינו ונהנו, כבר לא נשתכנע שהוא בעצם גרוע, וזה מבחינתי די נכון. אני יכול להשתכנע שהוא בעייתי וכו' אבל שום דבר לא ייקח את ההנאה שלי מהצפייה בסרט, ובטח שלא הסרטון הזה.![!(-;!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif" alt="" width="" height="" />)
בכל מקרה, הפסקה הראשונה עדיין תקפה, סליחה על השנייה, תודה ושבוע טוב
*ריקוד הסכמה*
(ל"ת)
אה, אז לזה התכוונת? :)
התגובה שלי אכן היתה נמהרת, וזה אכן לא היה במקום, ואחריי שהסברת את עצמך מחדש אני מתנצל :)
* ריקוד הסכמה כפול*
(ל"ת)
אני אוהב אתכם.
(ל"ת)
תסריט איום ומביך לא מוריד מערכו של הסרט?
תוסיף לוידאו שאריאל שם גם את הוידאו שHonest Trailers הכינו ותבין את גודל הסמטוחה של הסרט הזה. ולחשוב שכריסטופר נולן ביקש בזמנו שלא יאיצו בו עם הפקת הסרט כי הוא רוצה להמתין לתסריט מספיק טוב. וזה מה שיצא.
בדיעבד,
אחרי ההצבעה ראיתי את ענן אטלס, וברור לי כעת שזה סררט השנה שלי.
כל כך חבל לי שלא רבים הספיקו לראות אותו עד ההצבעה, מה שהרס את סיכוייו בסקר הזה. ולסקר הבא הוא בטח לא ייכנס בשל מועד יציאתו.
אל יאוש - הוא יכנס לסקר הבא בדיוק מסיבה זו
כפי שנאמר מפי הגבורה:
http://www.fisheye.co.il/movie_of_the_year_2012_prem/?comNum=507044#li-comment-507044
כוסעמק לא ראיתי את ההוביט ובטעות הצבעתי לכרוניקה,
אבל לא נורא, כמו בבחירות לכנסת,
הכל חוץ מנתניהו-הכל חוץ מנולאן.
אין סרטי 9+ השנה.
למעשה, בקושי כאלו שמגיעים ל8.5.
הרבה סרטים טובים אבל אף אחד לא יזכר אצלי שנים קדימה…
ואגב, האם ז'אנר גיבורי-העל הגיע למיצוי מסוים? שלושת המקומות הראשונים שייכים לז'אנר. בשנה הבאה צפויים לצאת איירון מן 3 (אני אישית לא מצפה לו, אחרי איירון מן 2 החלש ו"הנוקמים" שהיה בינוני), ת'ור 2 ווולברין חדש. (רגע, אני רוצה להגיד את זה שוב, ווולברין חדש.) לדעתי הם לא יכו את הקופות כמו קודמיהם ויהוו אכזבות קופתיות.
"למלא את החלל" הוא סרט השנה שלי
וקצת קשה לי לנסח למה, אבל אני מנסה ומוחקת כבר כמה ימים. "למלא את החלל" הוא סרט קטן ומאד אנושי. אני חושבת שהוא סרט השנה שלי בגלל שהוא סרט על חיפוש של קול. מישהי שמנסה שוב ושוב למצוא סיבות להמנע מלמצוא את הקול של עצמה, מישהי שמחפשת תחליפים לקול של עצמה, ערכים שיעזרו לה להחליט מה הדבר הנכון לעשות, מבלי להשתמש במצפן הפנימי שהוא תמיד מבולבל. מישהי שמנסה לכבות את הקול הפנימי במקום להגביר אותו, מישהי שבכלל לא בטוחה מה היא רוצה ולא בטוחה שהיא רוצה לרצות, מישהי שפוחדת להתאכזב יותר משהיא פוחדת להשאר אבודה.
זה סרט על חיפוש ולא על מציאה, סרט שבו בכלל לא ברור, בשום שלב, מה יהיה סוף טוב.
אני חושבת שאהבתי את הסרט כל כך כי הוא באמת מעריך את תהליך החיפוש. למרות שיש בו ערכים שברור שהם טובים (צדקה, אדיבות, הקשבה), אין בו את הנחות היסוד של סרטים אחרים, שברור שתוצאה טובה זה להתחתן עם הנסיך, או לגדל משפחה, או להנות משפע חומרי, או לנצח את הרעים (שברור שהם רעים). לפעמים ממש לא ברור מה נכון ומה טוב. והדרך, הרבה פעמים, חשובה יותר מהיעד.
יצא לי קצת פלצני ועדיין לא מדויק כמו שהייתי רוצה. אני מקווה שהצלחתי להעביר משהו מהתחושה שנשארתי איתה אחרי הסרט ועד עכשיו.
סרט על חיפוש קול, כן - אבל לא קול פנימי
מה שאהבתי בסרט הנהדר הזה – שהוא כולו בצבע, במקום השחור/לבן שהרגילו אותנו אליו – היא שמאוד ברור שהקול שהגיבורה מחפשת אינו רק קול פנימי. הקול שהיא מחפשת הוא גם קול האלוהים, וגם קול המשפחה שלה, וגם קול החברה שמסביבה, וגם קול החברות שלה, וגם קול הילדים (שלה ושל אחרים). גם את הקול של עצמה היא מחפשת, אבל הוא רק אחד ממקהלה של קולות שמרכיבים את חייה.
הי בובה, יש לך אש?
צפיתי השנה בקצת יותר סרטים מבשנים הקודמות בעיקר תודות לצפייה ביתית… לא משהו להתגאות בו. מצד שני, בחלק מהפעמים זה נעשה בלית בררה מכיוון שעד שהתפניתי לצפות בסרט הקולונעים בדיוק הפסיקו להקרין אותו… גרררר איתם. זו הסיבה שעד עכשיו לא צפיתי ב"ספיידרמן המופלא" או ב"לופר".
צפיתי בשלושה מבין עשרת הסרטים בסקר (באטמן גומר, הנוקמים וסקייפול) ואני חושבת ש"ההוביט" יצא קצת מקופח כי הוא יצא רק בחודש האחרון ויש לא מעט אנשים איטיים (כמוני…) שמעוניינים אך טרם הספיקו לצפות בו. רק לשם השוואה, גם ב"באטמן" צפיתי באיחור של יותר מחודש, ואת "הנוקמים" כבר לא תפסתי בקולנוע; לו היו יוצאים בחודש האחרון סיכוי לא רע שלא הייתי צופה בהם עד כה, למעשה.
בקיצור, הצבעתי לבאטמן שהיה סבבה (כראוי לנולאן ולמותג), אף שבעיניי הוא הפחות חביב בטרילוגיה; אהדתי שמורה ל"באטמן מתחיל" (כן כן, אני אוהבת אותו יותר מ"האביר האפל"). היה מה לשפר (ובעיקר לקצר…) ועם כל הביקורת, עדיין סיום נאה וסרט מהנה. אני חובבת את נולאן ואת רוב השחקנים, אן האת'ווי במיוחד. יאללה שיהיה.
שלושת סרטי שר הטבעות יצאו גם בשבוע האחרון,
וכולם ניצחו בסקרים השנתיים שבהם הם נמצאו, אז להוביט אין תירוצים.
אוף.
לא שאני לא אהבתי את "עלייתו של". אהבתי אותו. מאוד. אבל אני לא יכול להכחיש שעדיין מדובר בסרט בעייתי בהרבה מובנים ובאמת שהייתי מעדיף לראות כל אחד מהסרטים שמתחתיו מחליף אותו במקום הראשון. אולי חוץ מסקייפול.
איצטרובל בוער לעין!
הצבעתי לנוקמים ועכשיו אני מתחרט, ההוביט עבר את הציפיות הגבוהות שהיו לי מלכתחילה, לפני שהביקורת של רד הנמיכה לי אותן, הפתעה מענגת! המוזיקה, הדמיות, המקומות, המוזיקה.. הייתי מוכן שזה יימשך עוד שעות ולא היה משעמם לרגע.
בלס יו פיטר ג'קסון, הפיצול ל3 חלקים היה גאוני והוא יעניק לנו עוד 3 שעות של שכרון חושים.
יס פלנט איילון 48 פריימים, לא שמתי לב להבדלים לעומת 3D רגיל, אבל עבר דיי הרבה זמן מאז אווטאר כך שאני לא ממש זוכר, בכל אופן היה אחלה ותלת מימד מוצדק בהחלט.