ככה קבעתם: ג'יי. קיי. סימונס הוא הופעת העשור. לא ששאר ההופעות לא טובות בדרכן ומוצלחות, אבל רק אחד מהם טרח וזרק כיסאות על מיילס טלר, ולכן הוא הטוב מכולם. אז עכשיו, אחרי שבחרנו את הופעת העשור, והסתכלנו על הסרטים שכמעט נכנסו לסרט סרט העשור, הגיע הזמן לבחור – מי הוא סרט העשור?
סרט העשור על עין הדג:
- התחלה (21%, 156 קולות)
- הנוקמים: סוף המשחק (19%, 138 קולות)
- מקס הזועם: כביש הזעם (10%, 77 קולות)
- סקוט פילגרים נגד העולם (10%, 73 קולות)
- וויפלאש (9%, 68 קולות)
- לה לה לנד (9%, 68 קולות)
- הקול בראש (8%, 59 קולות)
- אפס ביחסי אנוש (5%, 38 קולות)
- פרזיטים (5%, 36 קולות)
- ספיידרמן: ממד העכביש (4%, 29 קולות)
מס' מצביעים: 742
Loading ...316 סרטים היו בסקר העשור, ומכיוון שהיה מדובר בסקירה של עשור, המצב היה קצת שונה – אין אף סרט שאף אחד לא ראה, ולעומת זאת הסרט שקיבל הכי הרבה קולות "לא אהבתי" הוא ממש לא (ככל הנראה) הסרט הגרוע של העשור. אז בוא נצלול לסטטיסטיקה, מפרספקטיבה קצת יותר רחבה וקצת שונה:
"החיים בזמן מלחמה" הוא הסרט שהכי פחות אנשים ראו בסקר – 11 אנשים דירגו אותו בסך הכל (לא כולל דירוגי "לא ראיתי" ו"רוצה לראות"). לעומת זאת, "התחלה" הוא הסרט שהכי הרבה אנשים כן ראו, עם 341 אנשים שדירגו אותו לכאן ולכאן.
בסקר העשור השנה נוספה אופציית ה"רוצה לראות". כמו שהיה אפשר לנחש, רוב האנשים השתמשו בה כדי לסמן סרטים מ-2019, ולכן "האירי", "רצח כתוב היטב", "פרזיטים", "לשבור את הקרח 2", ו"המגדלור" הם המובילים במדד הזה. אם מנפים את שנת 2019, חמשת הסרטים שאנשים הכי רוצים לראות הם "12 שנים של עבדות", "אוקג'ה", "בלייד ראנר 2049", "אור ירח" ו-"סטאלין מת!". אף אחד לא סימן שהוא רוצה לראות את "הנוקמים".
שישה סרטים לא קיבלו הצבעת "לא אהבתי" אחת. והם, על פי סדר המדרגים שלהם, מהגבוה לנמוך: "רצח כתוב היטב", "פרידה", "המצוד אחרי אנשי הבר", "בליינדספוטינג", "ממלכת החיות" ו"דטרויט". בקצה השני, 26 סרטים לא השתתפו באף חמישייה של אף אחד. כל הסרטים דורגו "ככה-ככה" או "אהבתי", לפחות על ידי אדם אחד.
הסרט שהכי הרבה אנשים סימנו "לא אהבתי" (מבין סרטי העשור, אני אציין בשנית) הוא "תור: העולם האפל" ואחריו צמד סרטי "ההוביט" הראשונים. הסרט שהכי הרבה אנשים סימנו "ככה-ככה" הוא "אנטמן", ואחריו "הנוקמים: עידן אולטרון" ואז "אמיצה".
השנה הכי גרועה בעשור האחרון, כך מסתבר, היא 2011. רק סרט אחד נכנס לרשימת 55 הסרטים ("הערת שוליים"), למרות ש"ברבור שחור" טכנית שוחרר בארץ ב-2011, אז אפשר אולי להתגמש על שניים. השנה הכי טובה היא 2014, עם 11 סרטים ב-55 הסרטים של עין הדג.
כפי שניתן היה לצפות, הזמן עושה את שלו – הרבה סרטים שזכו בפרס סרט השנה בזמן אמת זכו למקומות נמוכים יותר מסרטים אחרים באותה שנה. "וויפלאש" ו"אפס ביחסי אנוש" עקפו את "שומרי הגלקסיה", שזכה ב-2014; "ממלכת אור הירח", "הנוקמים", ו"הפשיטה" עקפו את "עלייתו של האביר האפל"; ו-"תברח", "בלייד ראנר 2049", ו"לוגאן" עקפו את "דנקרק" שזכה ב-2017.
בשאלת במאי העשור, שוב אנחנו נתקלים בסוגיה איך סופרים. אני חושב שבלתי אפשרי לערער על ההישג של דמיאן שאזל שהצליח להכניס שני סרטים לעשיריית עין הדג, אבל מבחינה מספרית, 3 במאים עוקפים אותו עם 3 סרטים ברשימה היותר גדולה: האחים רוסו, אדגר רייט וכריסטופר נולאן שניהם נמצאים עם סרט אחד בעשירייה ושניים בחוץ. אז מי במאי העשור? תחליטו אתם.
הרבה צמדים יש בעשירייה: צמד סרטים מ-2019, צמד סרטים מ-2010, צמד סרטים מ-2015, צמד סרטים מ-2014, צמד סרטים של דמיאן שאזל, צמד סרטי אנימציה (ששניהם זכו בפרס האוסקר לסרט המצוייר הטוב ביותר), צמד סרטים בכיכוב ספיידרמן, צמד סרטי גיבורי על (שהם בעצם אותו צמד), צמד סרטים עם טום הארדי, צמד סרטים עם ג'יי. קיי סימונס, צמד סרטים עם כריס אוונס וברי לארסון, צמד סרטים שלא דוברים אנגלית, צמד סרטים שהופיעו גם בסקר הופעת העשור וגם בסקר סרט העשור (שניהם של דמיאן שאזל, אגב) וצמד סרטים שזכו במספר הגדול ביותר של האוסקרים בטקס שלהם (אבל לא בפרס הסרט הטוב ביותר). בשביל להרוס את תימת הצמדים, יש שלושה סרטים מוזיקליים ברשימה: צמד סרטי דמיאן שאזל, ו"סקוט פילגרים".
נפקדים בצורה מרשימה הם סרטי "מלחמת הכוכבים". שני הסרטים הראשונים בטרילוגיה היו בעשירייה, אבל אף אחד לא התקרב ל-55 המקומות הראשונים). סרטים שלא הופצו בארץ זכו לנציגות חביבה, אם כי לא בעשירייה, ואף אחד מהסרטים שהוכנסו במיוחד לצורך הסקר לא התברגו גבוה מדי. הכי גבוה היה "המצוד אחרי אנשי הבר", במקום 78.
הסקר ייסגר ביום ראשון הבא, ה-8.3, ואז נסכם את סיכום העשור והאתר יחזור למתכונת רגילה, אם יש דבר כזה בכלל.
אני ממש נהנית מסיכום העשור באתר
גרם לי לחזור אחורה ולהיזכר בסרטים שנהניתי מהם, ליצור לעצמי רשימה של סרטים שאני רוצה לצפות בהם וגם לטייל ליוטיוב כדי לראות כמה מרגעי העשור. תודה רבה על ההשקעה!
לגבי הסרטים – התלבטתי בעיקר בין שניים: ספיידרמן: ממד העכביש, שמאוד מאוד מאוד נהניתי ממנו, ומאוד הופתעתי לראות שנכנס לעשיריה, ולה לה לנד, שגם הצפייה בו הייתי בעיני תענוג צרוף, ושציפיתי בהחלט שיככב בעשיריה. שניהם סרטים יצירתיים וכיפיים לצפייה עם הרבה לב, השקעה ותוצר שהוא לא סטנדרטי. בסוף בחרתי בלה לה לנד בגלל שאני סאקרית של מיוזיקאלס, ובגלל שהוא גרם לי לחשוב עליו ולצפות בו שוב.
סקוט פילגרים הוא "סרט מוזיקלי"?
אומנם יש בו (גם) שירים, אבל אני לא מצליחה לחשוב עליו כעל סרט בסוגה.
הוא סרט על בחור שמנגן בלהקה, והשירים תופסים בו חלק משמעותי
אני אבין אנשים שיבחרו לא לראות אותו כסרט מוזיקלי, אבל הוא עונה על די הרבה מהקריטריונים של סרט מוזיקלי. (לא מחזמר, מן הסתם. אבל כן סרט כמו "הקומטמינטס" נניח).
זה נכון על הנייר, אבל בפועל השירים לא זכורים לי בתור משהו מהותי בסרט
ואף אחד מהם לא השאיר חותם (בניגוד לג'וזי והפוסיקטס, למשל). זה היה בדיוק מה שכתבת "הוא בלהקה אז יש שירים". בעיניי זה לא מה שמשייך סרט לסוגת "סרט מוזיקלי". התמה הבולטת בסרט לא הייתה המוזיקה אלא משחקי המחשב.
אני מקבל שלך הם לא חלק משמעותי
אבל עבורי ועבור הסרט, שעוצר לא פעם כדי לשמוע שיר מתחילתו ועד סופו – זה בהחלט משהו מהותי.
איזה חותם בדיוק השאירו השירים מג'וזי והפוסיקטס מחוץ לעין הדג? אם אני אשאל מישהי אקראית שנולדה ב-2001 היא תכיר בכלל את הסרט הזה?
וסקוט פילגרים הוא סרט שמבוסס כולו על מוזיקה אלטרנטיבית, עם פסקול מאת בק נייג'ל גודריץ' ומטריק ועם אזכורים לסמשינג פאמפקינס לאורך סצנות שלמות. אם היו מוציאים את האלמנטים המוזיקליים מהסרט, הוא היה פונה לגיקים של משחקי וידאו בלבד, ולא לגיקים של אינדי.
התכוונתי על הצופים, לא על התרבות...
ב"ג'וזי" הרגשתי שהמוזיקה באמת משרתת את הסרט עצמו וקשורה ישירות לעלילה. המיקוד היה בעולם המוזיקה, בלהקת בנות, בהקלטות, בהופעות וכו'. ב"סקוט" המיקוד היה בחיי האהבה שלו בפורמט של משחק מחשב והשירים היו ברקע, כי יש להקה, אז צריכים להיות שירים. אבל לא הרגשתי שהם חלק אינטגרלי מהסרט ולא זכרתי אותם שנייה אחרי שסיימתי לצפות בו.
גם אני לא זוכר את השירים, אבל המוזיקה בהחלט נוכחת.
וזאת לא להקה אחת, יש כמה להקות – הלהקה שלו, הלהקה של אנווי, התאומים מהקרב החמישי/שישי. גם בקרבות עצמם המוזיקה נוכחת, כמו בריקודים ההודיים בקרב הראשון; ומעבר לזה האזכורים הבלתי פוסקים למוזיקה אלטרנטיבית. זה שבג׳וזי המוזיקה גם מניעה את העלילה ובסקוט לא לא אומר שהיא לא מהותית לסרט. זאת לא שאלה של מה יותר קליט או זכיר, גם מחזמרים של סונדהיים קשה לשיר אחרי שמיעה ראשונה.
מובן שהיו עוד להקות, לא טענתי אחרת
ושוב, אני לא טוענת שלא הייתה מוזיקה בסרט, אני טוענת שלא הייתי מגדירה אותו "סרט מוזיקלי" (מבחינת הסוגה).
הרוב כן.
והאם סרט מוזיקלי (שאינו מחזמר) הוא באמת סוגה? כמעט בכל סרט יש מוזיקה שמשרתת אותו, גם אם אין בו שירים. את מחשיבה את קוקו לסרט מוזיקלי ואת סקוט פילגרים לא? באמת?
הרוב כן מה?
וכן, "סרט מוזיקלי" הוא סוגה, וזה אכן ההבדל בין סרט שיש בו מוזיקה לבין "סרט מוזיקלי". לא כתבתי שום דבר על "קוקו"… הסרטים האלה (דיסני/פיקסאר) הם די סוגה בפני עצמם, והיא בד"כ כוללת שירים. "קוקו" הוא אפילו דוגמה קיצונית כי הוא לא "מחזמר" מהבחינה הזאת אלא סרט שעוסק ישירות במוזיקה (ברצון של ילד להיות מוזיקאי, בהיסטוריה המוזיקלית של המשפחה וכו').
הרוב כן חושבים שסקוט פילגרים הוא סרט מוזיקלי, כי גם הוא עוסק במוזיקה באופן ישיר.
לעזאזל, אחת מנקודות העלילה הבולטות היא שבקרב האחרון, מנהיג האקסים המרושעים של רמונה מציע לסקוט וללהקתו חוזה יוקרתי בחברת תקליטים נחשקת אם רק יוותר.
אני צופה שתוצאות הבחירות מחר יכניסו אותי לדיכאון כמעט-סופני,
אבל זכייה של לה-לה-לנד תהיה המכה הסופית.
אני עם לה לה לנד
כשסיימתי לראות אותו חוויתי התעלות. הרגשתי שהוא מייצג את כל מה שקולנוע אמור לגרום לך להרגיש. פשוט יפהיפה.
במקום השני – הקול בראש, שהוא סרט מהודק, שנון וחד בצורה קיצונית. מלאכת מחשבת.
והמקומות התחתונים
בגדול, אחרי 55 יש קצת קפיצה, ואת רשימת המקומות הבאים באמת יכלו להחליף קול אחד בלבד לפה ולפה, ולכן ראוי להתייחס אליהם בדיוק באופן הזה. ובכל זאת, לפרקפציוניסטים – סרטי העשור של עין הדג, מקומות 110 עד 56.
56. השם שלך.
57. אור ירח
58. אסירים
59. רצח כתוב היטב
60. לפני חצות
61. אקס-מן: ההתחלה
62. לופר
63. מלנכוליה
64. זוטרופוליס
65. סיפור נישואים
66. מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי
67. קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים
68. מר שועל המהולל
69. מחוברים לחיים
70. שמונת השנואים
71. סיפורים פרועים
72. שאטר איילנד
73. קיק-אס
74. סרט לגו
75. דרייב
76. תור: ראגנארוק
77. מה שאנחנו עושים בצללים
78. המצוד אחרי אנשי הבר (באחד מהרצפים המשעשעים שנתן לנו הסקר)
79. הארי פוטר ואוצרות המוות: חלק שני
80. קרא לי בשמך
81. משימה בלתי אפשרית: התרסקות
82. כוננות עם שחר
83. הלובסטר
84. דרך קלוברפילד 10
85. רכבת הקרח
86. ענן אטלס
87. אי הכלבים
88. ליידי בירד
89. סיקאריו
90. ספיידרמן: השיבה הביתה
91. כמה טוב להיות פרח קיר
92. רומא
93. הבאבאדוק
94. מלחמת הכוכבים: הכח מתעורר
95. חייבים לדבר על קווין
96. ארגו
97. פדינגטון 2
98. טווח קצר 12
99. המוסד
100. איש האולר
101. האירי
102. חוטים נסתרים
103. מואנה
104. המאסטר
105. האיש שנולד מחדש
106. אומץ אמיתי
107. בלו ולנטיין
108. הבן של שאול
109. פלונטר
110. ראלף ההורס
עכשיו אני מרגישה ממש רע שלא הכנסתי את השם שלך לעשירייה בסוף.
("אהבתי" ו"בעשירייה שלי" נספרים אחרת בעצם?)
כן, נספרים אחרת.
(ל"ת)
אז זה אומר שכיתה ח׳ אפילו לא במאה הראשונים? הבוז.
(ל"ת)
בעיקר, כמו שאמרתי במקום אחר: המרחץ דמים
זה היה עשור מאוד טוב, והיו בו הרבה בחירות טובות. בסופו של דבר, הוא סבל מזה שהוא קטן יותר, ופחות אנשים ראו אותו.
זה מה שרציתי להגיד, אבל התלבטתי.
כי זה לא הוגן שאת המקומות הראשונים תפסו בעיקר סרטים שמנצנצים מאפקטים כמו התחלה ומקס הזועם וסקוט פילגרים וסרטי גיבורי על; מצד שני, גם לא הוגן שאני אכתוב משהו כמו ״בעין הדג אוהבים רק שוברי קופות״ כי גם וויפלאש הוא סיפור מינורי וריאליסטי. לא ציפיתי שסרט קטן כמו כלים שלובים ייכנס לרשימה כי הוא באמת סרט דודות כזה, אבל כיתה ח׳ הוא סרט קטן גדול, וזה שליידי בירד עם הגיבורה הדורשת סטירה שלו שם והוא לא זה לא עסק.
ההבדל בין הסרטים שציינת וכיתה ח':
אותם הפיצו, ואת כיתה ח' לא. ולסרט כמו כיתה ח' – הפצה היא קריטית בהגעה ליותר אנשים.
אגב, לידע הכללי: מקום 173.
אבל כאמור, זה דברים שקול אחד היה יכול להקפיץ אותה משהו כמו 30 מקומות.
לא היית צריך להגיד את המקום שלו, זה רק מעציב אותי יותר.
(ל"ת)
באמת? אני כבר לא רואה סרטים בקולנוע, רק ב-VOD, ואני בטוח שאני לא היחיד.
וחורשות את הלילה שהוא סרט נטפליקס היה ברשימה מלכתחילה וכיתה ח׳ לא. האם חורשות את הלילה הופץ בבתי הקולנוע בישראל כמו סרטי ילדים וגיבורי על? תמהני.
המוסד בסקר סרט השנה - הצבעה אמיתית או הטרלה המונית?
הנה הנתונים לגבי מיקום שאר המועמדים לסרט השנה בסקר העשור:
הנוקמים: סוף המשחק – מתמודד בסקר סרט העשור
המוסד – מקום 99
ג'וקר – מקום 27
פרזיטים – מתמודד בסקר סרט העשור
רצח כתוב היטב – מקום 59
סיפור נישואין – מקום 65
המועדפת – מקום 55
האירי – מקום 101
היו זמנים בהוליווד – ??
צעצוע של סיפור 4 – ??
קצת מוזר שסרט שהיה מקום שני צמוד בסקר השנתי צנח למקום 99 מתחת ל-5 סרטים שהוא ניצח בסקר, אבל האמת שציפיתי לצניחה הרבה יותר גדולה. אז התשובה היא כנראה – גם וגם.
צריך לקחת בחשבון גם את השיטה
כלומר, לבחור סרט אחד מעשרה זה לא אותו דבר כמו לדרג בהמונים הרבה מאוד סרטים. וגם, כפי שאפשר לראות – היו הבדלים ב"דעת הקהל" מאז ועד היום, ולדעתי היה גם איזשהו תגובה שלילית לסיפור המקום השני. שיטות שונות נותנות תוצאות שונות.
אבל האם השינויים בשיטות יכולים לגרום לשינוי כל כך דרסטי?
אני שמתי לב מקודם לנפילה של המוסד אבל אני לא רציתי להכנס לזה ואני באמת מתנצל שלהכנס לזה זה בדיוק מה שאני עושה עכשיו אבל, *אנחה*, come on (מתנצל שכתבתי את שתי המילים הקודמות באנגלית, פשוט יש לי תחושה של"נו, באמת" יש קונוטציות יותר תוקפניות מאלה של come on).
השיטה באמת שונה, אבל כמה שינוי השיטה באמת יכול להשפיע על התוצאות? אחרי הכל, חוץ מהירידה הדרסטית של המוסד מהמקום השני לשביעי (כשבסקר על סרט השנה הפער במספר הקולות בינו לבין המקום השני הוא 100 קולות – כמעט פי שניים מג'וקר), כמעט ולא היו שינויים בסדר של הסרטים מ-2019 בין הסקרים של סרט השנה 2019 וסרט העשור שחלף.
להלן מיקום סדר הסרטים מ-2019 בסקר העשור:
1. הנוקמים:סוף המשחק (עשירייה)
2. פרזיטים (עשירייה)
3. ג'וקר (27)
4. המועדפת (55)
5. רצח כתוב היטב (59)
6. סיפור נישואים (65)
7. המוסד (99)
8. האירי (101)
9/10. היו זמנים בהוליווד/ צעצוע של סיפור 4
ולהלן סדר מיקום הסרטים מהסקר של סרט השנה לשנת-2019:
סך הכל, אין פה הרבה שינויים גדולים. יש פה כמה שינויים קטנים, ואחד ממש גדול.
נתחיל מהקטנים, כי אני מניח שרוב מי שקורא את זה כבר יודע מה הוא ההבדל הגדול.
המועדפת עלה שני מקומות כשיש 15 קולות הבדל בין המועדפת לבין רצח כתוב היטב למועדפת, ורק 3 קולות בין המועדפת לסיפור נישואים כך שזה הבדלים מאוד מינוריים שהשינויים בשיטת ההצבעה יכלו לגרום להם. יעול להיות גם שבפרספקטיבה של שלושה חודשים לאחר מכן מספר קטן של אנשים בסופו של דבר העדיפו את המועדפת (no pun intended, למרות שאני מאוד גאה במה שיצא פה), ודחפו אותו שני מקומות קדימה.
עוד שינוי מאוד מינורי בתוצאות הוא העובדה שפרזיטים עקף את ג'וקר כשבסקר של 2019 ג'וקר היה מקום אחד מעליו ועכשיו הוא מקום אחד מתחתיו. ההבדל בין מספר הקולות היה רק 4 קולות מה שהופך את השינוי הזה למאוד סביר, בטח כשמוסיפים למשוואה את העובדה שמהסקר מסוף השנה שעברה ועד עכשיו פרזיטים הספיק לזכות באוסקר בפרס הסרט והבמאי וקפץ לעוד סיבוב בבתי הקולנוע מה שבבירור הוסיף לו עוד צופים ותומכים בסרט וככל הנראה דחף אותו לעשירייה.
חוץ משני השינויים הבאמת קטנים האלה, הכל אותו דבר (אם לא מחשיבים את המוסד, כמובן). שני הסרטים שמצאו את עצמם בשני המקומות האחרונים באמת לא נכנסו ל110 הראשונים, והאירי שהיה במקום השמיני הוא הסרט האחרון ברשימה מבין שאר הסרטים שנכנסו לרשימה מהסקר של 2019. רצח כתוב היטב עם הובלה קטנה של 6 מקומות על סיפור נישואים, שמתאימה להובלה הקטנה של 12 הקולות שהייתה בסקר של 2019. וכמובן, סוף המשחק במקום הראשון מבין הסרטים של 2019 (וראשון גם מבין סרטי העשור נכון לעכשיו). אז הסדר נשאר די דומה סך הכל, חוץ מהמקרה של המוסד.
מה יכול להסביר את הצניחה של המוסד? איך ממקום שני עם פער של 100 קולות מהמקום השלישי הוא נופל אל המקום השביעי, כשהוא רחוק רק שני מקומות מהסרט שנמצא במקום השמיני? מה הדברים שצריך לקחת בחשבון כדי להסביר את הצניחה הזאת? יכול להיות שזה העובדה ששיטת הסקר השתנתה קצת, ואפשר לראות את ההשפעה של השינוי בשיטה עם כמה שינויים קטנים בתוצאות, אבל האם זה יכול להסביר שינוי כזה גדול? אז אולי זה לא זה, אולי זה משהו אחר. יכול להיות שהמון אנשים שינו את דעתם מקצה לקצה לגבי סרט אחד בשלושה חודשים, ואם זה נכון, זה תופעה די מעניינת, אבל לצערי, אני לא חושב שזה מקרה סביר.
אולי השינוי הדרסטי הזה קרה בעקבות העובדה שאף אחד לא פרסם את הסקר על סרט העשור בשום קבוצת מעריצים של המוסד בפייסבוק.
ובכל זאת, המוסד כן נכנס לרשימת 100 סרטי העשור, וזה הישג מאוד מכובד. אז כנראה שכמו שאמר צ'והן מו, זה לא לגמרי חיצוני וחלק מההצלחה של המוסד בכמה מהסקרים האחרונים שלו פה היא טבעית ואותנטית ומדובר במקרה של ערבוב באותנטי והלא אותנטי שגרם לתוצאות בסקרים הקודמים. השאלה היא איזה מחנה היה הכי דומיננטי בסקרים האלה.
פאק איט זה אפילו לא שאלה ברור שהרוב המוחלט של הקולות הוא לא אותנטי וגרם לסקרים ליצור רושם מוטעה ולא מייצג.
מצטער על הפסקה האחרונה. התלבטתי אם להשאיר אותה או לא אבל בסופו של דבר אני באמת חושב שהנתונים בשטח מציגים תמונה מאוד ברורה של מה שקרה. האם התמונה הזו משנה משהו? כן, קצת. היה נחמד אם אותם סקרים מדוברים היו נשארים טבעיים ומייצגים את מה שהם אמורים לייצג, אבל הם לא משנים עד כדי כך שצריך עכשיו לעשות עליהם מחקרים מעמיקים בעלי מאות מילים שמסבירים על הטייה שמערערת על האותנטיות של הסקר. אבל בנוסף לזה, הסקרים האלה גם לא משנים עד כדי כך שצריך להעמיד פנים כאילו לא קרה פה כלום, ולמצוא סיבות שמסבירים איך לא קרה פה כלום. קרה פה משהו, אם אכפת לכם מהעובדה שזה קרה או לא, זה לגמרי תלוי בכם.
מקווה שסיימתי את הסאגה הזאת, ומתנצל שהייתי מאלה שהתחילו אותה.
אבל היו עוד שינויים, כאמור, מאז ועד הסקר
ואחד מהם הוא בהחלט הדיון הלהוט בנוגע ל"המוסד" ו"לגיטימיותו", שאולי הניע אנשים מ"ככה ככה" ל"לא אהבתי" או מ"עשירייה" ל"אהבתי" שכן וכו' וכו'.
כלומר, אני לא פוסל שבשום צורה ובשום דרך ההסבר שלך בלתי הגיוני. אני פשוט מציין שיש עוד אפשרויות, ושכדאי לקחת גם אותן בחשבון.
לקחתי אותם בחשבון
זה היה כלול במשפט הזה: "יכול להיות שהמון אנשים שינו את דעתם מקצה לקצה לגבי סרט אחד בשלושה חודשים". בהתחלה הוספתי למשפט שגם אם המעוראים שקרו כאן עם המוסד השפיעו לזה זה עדיין שינוי מטורף. בסופו של דבר הורדתי את התוספת הזו כי חשבתי שהיא מובנת מאלייה. אגב, המשפט הנ"ל שגוי ולא מדובר בשלושה חודשים אלא בחודשיים, מסתבר, מה שהופך את זה לפחות סביר. עם עושים את החישוב, יש פה בערך 200 אנשים ששינו את ההצבעה שלהם מתוך 240 מצביעים. אתה אומר שמעל שמונים אחוז שינו את ההחלטה שלהם בעקבות העובדה שהם חשבו שהמוסד הגיע למקום גבוה מדי בסקר של סרט השנה? מה שקרה פה עם המוסד יכל גם לעשות את האפקט ההפוך ולהוסיף לסרט מעריצים מתוך אלה שלא ראו אותו, שהחליטו לראות אותו אחרי שראו לאיזה מקום גבוה הוא הגיע פה בסקר. אני, למשל, ראיתי את הסרט בעקבות מה שקרה פה. אמנם בסופו של דבר נתתי לו "ככה ככה", אבל יכול להיות שאחרים דווקא כן אהבו, אז המעוראות הנ"ל יכלו להשפיע לכאן ולכאן. בכל אופן, ההם לא יכלו להגיע לרמות השפעה של 80 אחוז מהאנשים שמשנים את דעתם.
טוב, נו אני פשוט אבדוק את הנתונים
בין ההצבעות (בסקר המקדים, לא הסקר של אחד-על-אחד, שבו השיטה שונה):
כמות האנשים שהצביעו למוסד עלתה ב-20 אנשים בערך מסקר סוף השנה לסקר סיכום העשור.
בעוד שמצב ה"ככה ככה" די נשאר אותו דבר (23 מול 28), וגם האוהבים (71 אוהבים בשנה, 73 אוהבים בעשור) מה שגדל באופן מהותי הוא מספר השונאים – מ-5 הצבעות "לא אהבתי" ל-17.
נכון, יש פה גדילה, אבל מדובר ב-12 מצביעים ולא ב-200.
הנתון שהוספת הוא מעניין והוא מראה שמה שקרה פה עם המוסד בסקר השנה באמת השפיע על ההצבעות שלו בסקר העשור (ככל הנראה מדובר אנשים שראו את הסרט בעקבות מה שקרה והתאכזבו/התעצבנו, ולא באנשים ששינו את דעתם שכן מספר האוהבים כמעט לא השתנה וחשוב מזה – לא פחת). זה באמת מראה על שינוי, אבל כמו שאמרתי, מינורי. מדובר ב-12 אנשים ולא ב-200.
בכל אופן, אתה הבאת נתונים מהסקר המקדים ולא משלב האחד על אחד, ובין שני הסקרים האלה יש הבדל – הסקר המקדים לסרט השנה לא פורסם בקבוצות פייסבוק של המוסד.
סקר השנה כן פורסם בקבוצות כאלה ולכן בסקר השנה יש למוסד 145 מצביעים יותר ממספר האנשים שהצביעו לו בסקר המקדים (יכול להיות שזו מגמה שחוזרת על עצמה גם בשאר הסרטים, אני לא יודע כי אין לי את הנתונים שלך יש, אבל אני מניח שזה לא קורה בסרטים האחרים, כי זה לא כל כך הגיוני), וזה בלי להוריד את אלה שהצביעו "ככה ככה" ו"לא אהבתי" ואם מניחים שכל מי שסימן "אהבתי" החשיב את הסרט לסרט השנה שלו. אם כן מקזזים את שלושת הפרמטרים הקודמים, אני מניח שנגיע בערך ל-200.
לא, כי אלה שיטות חישוב מאוד שונות שדורשות דברים שונים ממצביעים
להצביע בסקר של עשר אופציות לאופציה אחת שונה מהותית מלהיכנס לסקר ומלא 200 סרטים. אתה מזלזל מאוד בעובדה שמדובר בשני סקרים שונים שנותנים שתי תוצאות שונות. אפשרי מאוד שאם היה סקר של "100 הסרטים הכי טובים" באחד על אחד, מקומו של המוסד היה עולה.
אני לא בא לזלזל בכלום, ואם זה משתמע שאני כן, אני מתנצל. אולי הייתי צריך להתנסח יותר טוב.
בכל אופן, גם אם השיטות שונות, אנחנו רואים שלשני הסקרים יש תוצאות דומות, בעיקר בשנים האחרונות. עם המוסד יש חריגה גדולה בין תוצאות של סקר העשור לסקר סרט השנה שלא מסתדרת עם המגמה של ההבדלים בין התוצאות בשאר הסרטים. בנוסף, הסקר מ-2019 הוא מ-2019 והתרחש לפני חודשיים וזה לא השאיר כל כך זמן לאנשים לשנות את דעתם על הסרטים מהסקר הזה, אז בעוד שמשנים שלפני 2018-19 הבדלים גדולים הם סבירים, ב-2019, כמו שראינו, הבדלים הם פחות סבירים ולכן אין באמת הבדלים גדולים בסדר הסרטים מהעשירייה של 2019 בסקר השנה והעשור. טוב, חוץ מהמוסד.
לא התייחסת למה שאמרתי על הבדלי מספר המצביעים בין הסקר המקדים לסקר הגמר. כמו שאמרתי, יכול להיות שההבדלים האלה היא מגמה שחוזרת על עצמה גם עם שאר הסרטים, וזה אפילו יכול להיות הגיוני. אנשים שפספסו את ההצבעה לסרט הזה/התעצלו להצביע לכל הסרטים שראו/ פשוט מחכים לעשירייה הסופית כדי להצביע כדי לחסוך לעצמם עבודה יכולים להצביע בסקר העשירייה אבל לא בסקר המקדים. מצד שני, בסקר העשירייה הסרט מקבל קולות רק ממי שמחשיב אותו כסרט השנה, ולא מקבל דירוג מכל מי שראה את הסרט, כך שככל הנראה לא מדובר במשהו שחוזר על עצמו בשאר הסרטים (כי לא סביר שכל מי שראה את הסרט החשיב אותו לסרט השנה שלו), ולשאר הסרטים בסקר ככל הנראה יש פחות מצביעים בסקר הסופי מאשר מספר אנשים שדירגו אותם בסקר המקדים.
העניין הוא, שאפשר לאמת את זה ע"י בדיקת הנתונים. אני לא יכול כי אין לי את הגישה לנתונים, אבל לך יש. אשמח אם תוכל לשפוך קצת אור על הנושא ולתת עוד כמה דוגמאות עם עוד סרטים שהגיעו לעשירייה הסופית של 2019 כמו סוף המשחק, רצח כתוב היטב, והאירי או כל סרט אחר שתראה לנכון.
כן. הצבעתי למוסד לסקר השנה והוא לא היה בין סרטי העשור שלי
(סימנתי שאהבתי אותו, כמובן). הוא הסרט שבאמת עשה לי את השנה, אבל בפרפסקטיבה של עשור שלם יש אחרים שנכנסו לפניו. צריך לזכור שההשוואה ל"הנוקמים" לא רלוונטית (וכבר הסברתי על כך בדיון ההוא). "סוף המשחק" לא מייצג רק את עצמו אלא סדרת סרטים שהתפרסה על כל העשור. הוא לא קשור דווקא ל-2019 אבל הוא כן מייצג את העשור הזה יותר מכל סרט נפרד אחר. כמו כן יש (לפחות אצלי) גם מעין תחרות פנימית כשמצביעים לסרטים בעשור שלם (למשל כמה מארוול הכנסתי לרשימה או כמה סרטים ישראלים). לו הייתי צריכה לדרג 20 סרטים או אפילו 15, "המוסד" כבר היה ברשימה שלי.
אגב, עוד לא הצבעתי בסרט העשור כי אני מתלבטת מאוד בין "הנוקמים" לבין "התחלה". הראשון באמת מייצג את העשור, אבל "התחלה" מייצג בעיניי משהו מיוחד מאוד ואת הגדולה של נולאן וזו הכרעה קשה.
גם אני
גם בסקר סוף השנה הצבעתי ל"מוסד" רק כי אף סרט שאהבתי יותר לא נכנס לעשיריה. זה היה החביב עלי מבין סרטי העשיריה.
(דווקא בסקר סוף העשור נכנסו כמה מהעשיריה שלי, והייתי צריך לבחור לאיזה מביניהם להצביע. בחרתי "אפס ביחסי אנוש" וכרגיל הטעם שלי לא שכיח.)
("כמה מהעשיריה שלי" נכון רק טכנית: אפס ביחסי אנוש ומימד העכביש זה שניים. "התחלה" לא היה בעשיריה שלי אבל נהניתי ממנו.)
לא דיברתי על ההכנסה לעשירייה/ חמישייה אלא על הדירוג (כי אין לי נתונים על כמה אנשים שמו את המוסד בעשירייה ובחמישייה שלהם)
בכל אופן, גם אם כן מחשיבים את ההכנסות לעשירייה/חמישייה, עדיין משהו פה לא בסדר. נכון, מי שהעדיף את המוסד על פני שאר סרטי 2019 יכול לא להעדיף מבין סרטי העשור, כי בעשור יוצאים הרבה יותר סרטים. עדיין, בסקר 2019 המוסד מפגר רק בכמה קולות מאחורי הנוקמים: סוף המשחק, ואפילו כמעט ניצח אותו. אנחנו רואים שסוף המשחק הפציץ בסקר העשור וכרגע הוא במקום השני. לעומת זאת, המוסד שעם כמות קולות כל כך קרובה היה אמור גם להכנס לעשירייה (כמו שפרזיטים עשה עם 100 קולות פחות מסוף המשחק) או לפחות לטופ 20, אבל בכל זאת, בסופו של דבר המוסד התמקם במקום 99, כשעוד חמישה סרטים מהסקר של 2019, שגם הם היו אמורים להיות מושפעים מהשינוי בשיטת ההצבעה ומהשינוי במגוון הסרטים, התברגו לפני המוסד.
קורה פה משהו שאף פעם לא קרה לי. בדרך כלל בדיון אני תמיד משאיר את האפשרות שאני טועה או שאני רואה דברים בצורה לא נכונה. פה זה לא המקרה, אני בטוח ב-100% שאני צודק ואני מחכה שמישהו יוכיח אותי אחרת. בטח אחרי שיהונתן עוד לא סיפק את הנתונים הפשוטים שביקשתי.
זה בטח נשמע מאוד פוצי (מלשון פוץ) ולא מכבד (אחרי הכל, יהונתן ממש לא עובד אצלי והוא לא חייב להראות לי כלום וזה יכול להיות עבודה שדורשת המון מאמץ שאני פשוט בור בה ואין לי זכות בכלל לבקש דברים ממשהו שאני לא יודע עליו כלום), אבל זה פוציות (מלשון פוץ) שאני מוכן לקבל על עצמי, כי, כמו שאמרתי, אני בטוח ב-100% שאני צודק. אני גם סובר שיש סיכוי של 36% שיהונתן לא סיפק את הנתונים שהצעתי שיספק שיכלו לשפוך אור על הנושא, כי אם הוא כן היה מספק אותם והיה שופך אור על הנושא, היה מתגלה שדווקא לסקר שפורסם בפייסבוק התווספו הרבה מאוד מצביעים שלא דירגו את הסרט בשלב המקדים, שזה דבר שלא חוזר על עצמו עם הסרטים האחרים- משמע- קולות לא אותנטיים – משמע – שכל אחד ימשמע מזה מה שבא לו, רק בחייאת, אל תגידו שהמשפט שאחרי המשמע הראשון הוא לא נכון.
אני ממש מרגיש שהטון שלי מגעיל ושלהגיד שאני 100% צודק זה דבר די דוחה לעשות בהרבה מקרים בחיים, אבל אני חושב שזה לא אחד מהמקרים האלה. אני באמת מתנצל על הטון המאוד מזלזל ומתנשא שיצא לי בתגובה הזאת, אבל אני פשוט לא רןאה שום אפשרות שאני טועה, ואתם לי מספקים לי שום דבר שיוכיח אחרת. אני *ממש* רוצה שתתנו לי משהו, כי, כמו ששמתם לב, אני משתגע.
תודה.
אתה קופץ בין "אנשים שלא הצביעו לסקר המקדים" ל"קולות לא אותנטיים"
בצורה קצת נוחה מדי. בנוגע לשאלת הנתונים, אם הבנתי מה אתה שואל – קרה גם מחוץ ל"המוסד".
תן לי להבהיר את מה שאני טוען
אני טוען שכ-200 מצביעים מסקר סרט השנה (כ-20%) שהצביעו למוסד לא היו מצביעים לו אם הסקר לא היה מתפרס בקבוצות המעריצים של הסרט בפייסבוק. אני חושב שהבאתי נתונים שמאוד תומכים במה שאני אומר (ההבדל בין מספר המצביעים בסקר המקדים לסרט השנה ובשלב הסופי של הסקר, והצניחה הדרסטית של המוסד בביצועים שלו בסקר המקדים של סרט העשור לעומת שאר סרטי 2019).
אם יש 170 אנשים שלא הצביעו בסקר המקדים אהבתי (ו140 שלא הצביעו בכלל) מתוך ה240 שדירגו את המוסד כסרט השנה שלהם, איך אתה יכול להניח שהם אותנטיים – דהיינו, איך אתה יכול להניח שהם היו מצביעים גם אם הסקר לא היה מפורסם בשלל קבוצות בפייסבוק? זה אחוז עצום, ואם ה-240 האלה באמת אהבו כל כך את המוסד, הם גם היו דואגים לשים אותו בחמישייה שלהם או לפחות לדרג אותו אהבתי בסקר המקדים. אולי כ20-30 מהם פספסו את הסקר המקדים וזה הגיוני, אבל ש-170 (וגם זה אם מניחים שכל מי שסימן אהבתי לסרט דם החשיב אותו לסרט השנה). ידלגו על הסקר המקדים? לפי דעתי, זה ממש לא קפיצה נוחה מדי בשביל להגדיר את הקולות האלה כלא אותנטיים, כי 170 קולות שהגיעו משום מקום (למרות שבתכל'ס אחנו יודעים מאיפה הם הגיעו) שהם אחוז עצום מככלל המצביעים לסרט הם מספר גדול מדי בשביל להיות אותנטי וזה הופך את הקולות האלה לקולות שמורידים את המשמעות מהסקר. איך הם מורידים את המשמעות מהסקר? תודה ששאלתם.
אם הסקר מפורסם בקבוצת פייסבוק עם 2,400 מעריצים אדוקים של הסרט (יותר מפי 2 ממספר המצביעים לסקר), הסקר מפסיק להיות מייצג. כי כל עוד המשתתפים בסקר הם פשוט אנשים שרואים סרטים כתחביב וחלקם משתייכים למחנה מעריצים אחד וחלקם למחנה מעריצים אחר, מחנה המעריצים הזה מייצג את מחנה המעריצים הטבעי שיש לסרט מתוך כלל המצביעים, כי זה לא שלעין הדג יש סרט מסויים או ז'אנר מסויים או במאי מסויים שהוא במובהק הסרט/ז'אנר/במאי שמשתתפי עין הדג הכי מעריצים, כי המכנה המשותף של הגולשים באתר הוא שהם אוהבים לצפות בסרטים, ולא שהם אוהבים לצפות בסרט מסויים. לכן אם יש סרט שמקבל פה אהדה גדולה ויש לו פה קהל מעריצים גדול, זה גם מייצג את קהל המעריצים של הסרט גם מחוץ לגבולות האתר. לדוגמא: סרטי מארוול וסרטי נולאן. שני אלה מקבלים פה אהדה גדולה, אבל זה כי הם הרוויחו אותה, ואת זה אפשר לראות שגם מחוץ לגבולות האתר יש להם המון מעריצים.
לכן ככל שהסקר נשאר בגבולות האתר ככה הוא יותר מייצג ויותר אותנטי, ואם מגיעים אליו המונים שהם נתח מאוד גדול ממצביעי הסקר ומעדיפים באופן מובהק סרט ספציפי, הם יוצרים הטייה מאוד שגויה בתוצאות הסקר. תסכים איתי שאם הסרט היה מפורסם בקבוצת פייסבוק של מעריצי מארוול והיה גורם ל1,000 מעריצי הנוקמים להצביע לסוף המשחק, זה היה מאוד מרדד את ההישג שהוא ה-1,240 קולות שסוף המשחק היה מקבל. מעל 1,000 קולות זה הישג מטורף וזה פחות או יותר פי 10 יותר משאר הסרטים המתחרים, אבל בגלל שאתה יודע מאיפה 1,000 הקולות האלה הגיעו, זה גורם למספר הקולות העצום הזה לאבד לחלוטין את המשמעות שלו.
בנוגע לנתונים, מאחר וכתבת "אם הבנתי" יש לי את הזכות להניח שאולי לא הבנת מה אני שואל, אז אחדד את השאלה:
השאלה שלי הייתה: מה ההבדל בין מספר הקולות שסרט מקבל בשלב הסופי של הסקר לעומת מספר המדרגים שהיו לו בשלב המקדים של הסקר. כדי לברר את זה, מאחר שאני כבר יודע כמה
קולות כל סרט קיבל בשלב הסופי, כל מה שאני צריך לדעת זה כמה דירוגים קיבל כל סרט בשלב המקדים.
לפי הנתונים שאתה נתת, למוסד יש יותר מפי 2 יותר קולות בסקר העשירייה מאשר מספר המדרגים שהיה לו.
עכשיו, הרשה לי להניח את המצב בשאר הסרטים. ישנם 1,005 מצביעים בסקר העשירייה. נהיה לארג'ים ונניח שרק חצי מהאנשים האלה השתתפו בסקר המקדים, ואני מזכיר, זה הסקר שבו אתה (אמור) לדרג כל סרט שראית. זה משאיר אותנו עם 502.5 משתתפים בסקר המקדים, אבל כדי שיהיה לנו נח יותר, אעגל את המספר ל-500. אני מניח שזה מאוד סביר שמתוך ה-500 האלה, יותר מ-400 מתוך ה-500 האלה ראו את שני הסרטים הכי פופולריים מ-2019- ג'וקר וסוף המשחק. אז- לסוף המשחק יש 400+ מדרגים, ומתוכם יש בערך רבע (244 חלקי 2) שמחשיבים את הסרט לסרט השנה שלהם. נתון די מטורף לסרט. אחד מתוך 4 אנשים שראו אותו מחשיב אותו לסרט השנה. לגבי ג'וקר, גם לו יש 400+ מדרגים ויש לו 140 קולות בסקר העשירייה. בערך פי 3 יותר מדרגים בסקר המקדים לעומת סקר העשירייה. לפרזיטים יש פחות מדרגים כי פחות אנשים ראו אותו, אז אני אהמר על 250. בגלל שהוא סרט כזה מוערך הוא הצליח להשיג 136 קולות שמחשיבים אותו כסרט השנה. גם זה נתון מדהים – אחד מכל שני אנשים שראו את הפרזיטים מחשיבים אותו לסרט הכי טוב של 2019. מכאן ואילך לסרטים יש סכום קולות די נמוך בסקר העשירייה (פחות מ-60) אז הרשה לי להניח שמספר האנשים שראו אותם ודירגו אותם בסרט המקדים הוא יותר מזה. מה שבטוח, את "היו זמנים בהוליווד" דירגו בסקר המקדים הרבה יותר מ-32 אנשים.
כל החשבונות האלה היו יותר פשוטים אם היית מספק את מספר הדירוגים שסרטי העשירייה קיבלו בשלב המקדים. אשמח אם תוכל לשתף אותם, במידה וזה לא טרחה גדולה מדי. אני באמת מתנצל אם זה נשמע שאני מזלזל או משהו, אבל זה פשוט לא נראה לי הגיוני.
די.
אני מצטער, הדיון הזה יצא מכל פרופורציה ואתה מתחיל להתעסק עם מתמטיקה שגם בסופה עדיין לא תוכל להוכיח את מה שאתה רוצה והיא מוציאה לי את המיץ של הנשמה.
האם פקטור ה"שיתפו את הסקר בקבוצה כלשהי" קיים ושינה את תוצאות הסקר? מן הסתם, כן – כמו ששיתוף שלו בקבוצות אחרות היה משנה את זה.
האם זה אומר בהכרח שהקולות "לא אותנטיים"? לא, והסיבות למה פורטו ונידונו עד אין קץ (כי רוב קבוצות האינטרנט הגיקי בארץ חופפות מאוד), ושום אקרובטיקת מספרים לא תשנה את המשוכנעים לכל צד.
אז בבקשה, די.
די זה די.
טיפ למגיבים: אם אתה בעצמך נגעל ממה שאתה כותב – אל תפרסם את זה.
אתה עושה לי בכוונה?
די נו. אני כותב תגובה שבה אני אומר שאתה לא מתייחס בצורה עניינית למה שאני אומר ואז אתה מוחק את התגובה? זה בדיוק ההפך מלהתייחס בצורה עניינית למה שאני אומר. אתה באמת חושב שזו דרך להתמודד עם מה שאמרתי? גם אם אתה חושב שאני משוגע על כל הראש וצריך אשפוז, זה לא מצדיק את היחס הזה, כי גם אם אני משוגע על כל הראש וצריך אשפוז, אני בן אדם. אחרי שהדגשתי בכל כך הרבה פעמים בתגובה שאני מרגיש שמזלזלים בי, איך חשבת שאני אגיב כשתמחק את התגובה שזה בעצם – הדרך האולטימטיבית לזלזל בי? זה באמת מרגיש לי כמו התנהגות בריונית.
מה כל כך נורא במה שכתבתי? אם לא הייתי כותב שאני נגעל ממה שכתבתי עדיין היית מוחק? כל הפואנטה של זה שכתבתי שאני נגעל מאותה פסקה זה להראות מה הזלזול שלכם בי גרם לי לעשות ולהראות שלמרות שאני מודע לטונים שנגעתי אליהם, הם נחוצים. אגב, אם היו בעיות חוץ מאותה פסקה אשמח לדעת אותם, כי לפי דעתי זה היה כשר, אבל היי, אתה הבוס.
התגובה הזו תשמיד את עצמה (כנראה) בעוד 3… 2… 1…
אני לא מזלזל בך
הדיון הזה מיצה את עצמו, אין בו ערך, אין בו תועלת, ומהשלב הזה והלאה הוא לחלוטין יותר מזיק ממועיל.
הדיון הזה של חלוקת ציונים לאנשים על "אותנטיות" או "חלק מהקבוצה" הוא מדיר ומפלג ומאסתי בו.
אני מעריך אותך מאוד, ואם לא היית כותב שאתה נגעל עדיין הייתי מוחק, כי אמרתי די. זה דיון רע. אין בו טיפה של טוב. אני מבין שהוא מגיע ממצוקה אמיתית, אבל כמו נגיף, הוא פשוט יתפשט למקומות שאני לא רוצה להיות בהם.
כל זה לא קשור, מבחינתי, אלייך. הדיון הזה הוא לא אתה. אתה אחלה, ואני שמח לקרוא תגובות שלך. הדיון הזה הפך משאלה מדעית סבירה ונסיון לשים אפילוג זריז לסוגיה בוערת שוב פעם למסע צלב נגד אנשים טובים.
אז די.
מקבל.
אני חולק על כמה דברים שאמרת בתגובה הזו, אבל כן, כנראה שהגיע הזמן להפסיק.
בעיניי זה לא פוצי או מגעיל אלא קצת אובססיבי, במחילה
אני באמת לא מצליחה להבין את המוטיבציה של אדם בוגר להשקיע כזאת אנרגיה ומחשבה בניתוח של סקר סרטים באינטרנט. כן, אפילו אם זה ב"עין הדג". לו היה צורך להסב את תשומת ליבו של מנהל האתר לחשד לזיופים – בסדר; אבל הוא כבר נדרש לסוגיה, הבהיר שאין בעיה בהצבעה, ועדיין יש פה גולשים שמתעקשים ולא מרפים… וזה מה שלפחות בעיניי מעלה תחושה של אי-נעימות. כפי שכתבתי, הצבעתי ל"מוסד" לסקר השנה ולא דירגתי אותו בין סרטי העשור שלי. אני שלמה עם ההצבעות שלי ולא מרגישה צורך להתנצל או להצטדק על כך, אבל לצערי נראה ששום הסבר לא מספק את מי שממשיך להתעסק. הבחישה הלא נגמרת בסוגיה והחשדנות כלפי האותנטיות של המצביעים או הכשרות של הקולות היא כבר לא רק לא-נעימה, היא כבר ממש מעיקה. בחייאת, שחרר.
אני ידעתי שמשהו כזה יגיע מתישהו
ואת צודקת ב-100%. אני אובססיבי. אבל אני לא אובססיבי לגבי מה שאת חושבת שאני אובססיבי אליו.
העובדה שהסקר איבד קצת מהערך שלו היא באמת קצת מבאסת. אבל חראם, יש דברים גרועים יותר בחיים, ועכשיו כבר לא כל כך אכפת לי. אני גם ממש לא מטיל ספק בכמה שאת אוהבת את המוסד. זה סרט כיפי ומצחיק, וגם אם לי היו איתו מעט בעיות, אני יכול פחות או יותר להבין אנשים שעפו עליו. אין לך על מה להתנצל, ואני לא צריך להבהיר שאין לך על מה להתנצל כי זה ברור, לכל אחד יש את הדעות שלו.
מה שאני כן אובססיבי לגביו זה לגבי העובדה שהסקר איבד קצת מהערך שלו. לא בגלל שהסקר איבד קצת מהערך שלו, אלא בגלל שזו עובדה. ואני בטוח ב99.99991997999% שזו עובדה. האובססיביות שלי כרגע היא בלהוכיח לכם שזו עובדה, למרות שאתם מתעקשים לומר לי שאני טועה, בלי לתת טענות נגד. הטענות נגד היחידות שאני מקבל הם באורך 2 שורות ואלה שיותר כוללות את המילה "שחרר" בתוכן. אני מצטער אבל אני פשוט לא מוכן לשחרר עד שתוכיחו לי שאני טועה או, לחילופין, תודו שאני צודק.
הא, אין לי מושג למה ההודעה הזאת מסומנת בספוילר
אני לא זוכרת שסימנתי (ואין בה שום התייחסות לאיזושהי עלילה). אפשר להוריד את הסימון בבקשה?
וואו אחת הבחירות הקשות
אם מלחמת האינסוף היה פה הוא כנראה היה מקבל את הקול שלי, אבל סוף המשחק מדהים אבל לא ברמה שלו לכן אני לא יכול לבחור בו.
ההתלבטות היא בין התחלה,פרזיטים ולה לה לנד.
את פרזיטים אני אוריד מתוך אמונה שאפקט שרק משפיע עליי פה.
בחירה קשה ובלתי אפשרית אבל העובדה שאת התחלה ראיתי בקולנוע והוא היה חוויה שלא אשכח בחיים קובעת פה. אולי אם את לה לה לנד הייתי תופס בקולנוע אז הייתי מצביע לו.
אחלה עבודה עשיתם באתר עם סיכום העשור כל הכבוד לכם.
בעיניי אין הבדל, אלה שני חצאים של אותו סרט
ופשוט סיום לסאגה. מבחינתי זה בדיוק כפי ש"שיבת המלך" מייצג את כל טרילוגיית שר הטבעות. לדעתי אי אפשר לשפוט סרט כזה בפני עצמו וגם לא צריך.
אקסמן: ההתחלה יצא ב-2011.
אז הבעיה היא לא בשנה, הבעיה היא בסקר.
רק תלונות יש לי. בהיעדרו של סרט העשור האמיתי, יאללה ספיידרוורס.
מש"א, יאללה ספיידרוורס!
אבל אצלי זה בהעדרו של שיר הים.
אם אתם אוהבים אנימציה ועוד לא ראיתם את הדבר היפהפה הזה אז למה אתם מחכים?
רשימה סופר לא מוצאת חן בעיניי, עם שני סרטים בלבד שראויים להיכלל בה ולפחות שני מקרי "אפקט שרק" קלאסי.
(ל"ת)
די. עם. אפקט. שרק.
כלומר, סבבה, אפשר בהחלט להעלות את זה כהשערה, אבל חלאס, מה, אז לא מותר לסרטים מ-2019 להיות בסקר? כולם חשודים באפקט שרק? פרזיטים וסוף המשחק, כל אחד לסוגו, הם יצירות מופת, ומקומם בעשירייה מוצדק, אפילו אם הייתי מחליף אותם.
אני יותר מתייחס פה למימד העכביש, אם כבר.
(ל"ת)
אז זה כבר ממש לא אפקט שרק
שנה שלמה עברה מאז שהוא יצא. אתה אולי לא מרוצה מהכניסה שלו (למה? סרט מושלם) אבל אפקט שרק לא תקף לזמן בלתי מוגבל.
אני גם מחשיב את ממד העכביש כשרק.
במיוחד שסוף דצמבר 18 זה כמעט 2019 עם כל הכבוד.
אבל בהחלט אני חושב שיש אפקטי שרק באופן כללי בסקרים כאלה רק בגלל העבודה שזוכרים אותם יותר טוב ואתה עוד מתלהב מהם.
ובכל זאת עשירייה טובה ומגוונת.
ובהצלחה לכולם
זה שנה וחודשיים מאז שהסרט יצא
סרט שההייפ שלו עדיין חי ובועט שנה וחודשיים זה לא אפקט שרק – זה הסרט.
רבים לא יודעים, אבל לאפקט שרק יש גם שם מקצועי יותר - אפקט האחרונות.
ואיך אפשר להגיד שכל הסקר סובל מאפקט אחרונות/שרק כשהתחלה וסקוט פילגרים נמצאים בו? ממש מפתיע אותי שהאהבה והאהדה לסקוט פילגרים עדיין חיה ובועטת בעין הדג עכשיו כמו שהייתה בשנים 2010-2012 (כולל אצלי), ומהתחלה בכלל שכחתי ובכל מקרה מעולם לא סבלתי את דיקפריו ואלן פייג'. הוא בכלל לא היה קרוב למודעות שלי בשום צורה מאז שנת יציאתו, וממש מפתיע אותי לראות שכרגע הוא מוביל את הסקר.
אמנם רבים לא יודעים אבל זה מה שבעצם רשמתי
וברור שיש סרטים ששורדים עם הזמן.
אפשר להגיד שבגלל זה קוראים לזה אפקט שרק.
כי שרק למשל לא שרד עם הזמן(אם היום נעשה סרט על סרט האנימציה הטוב ביותר שהוא לא של דיסני פיקסאר עד שנת 2002(?) האם הוא יזכה, כנראה שלא.)
לעומת זאת יש סרטים שכן שורדים את הזמן, נגיד ההתחלה .
השאלה שנשאלת עם פרזיטים או ממד העכביש או אפילו הנוקמים יקבלו כאלו מיקומים עוד 10 שנים.
ואני לא חוזר בי, שנה וחודשיים עדיין בהגדרה סרט חדש מבחינתי.
מה זאת אומרת לא שרד עם הזמן?
גם בסקר של "מה נשתנה" שהיה לפני איזה שנתיים – שרק עדיין נבחר מקום חמישי מתוך 30 סרטים.
הוא הראשון בין סרטי האנימציה של אותה השנה, והוא ירד מקום אחד ביחס לסקר המקורי (דוני דארקו הצטרף לאחוות הטבעת, רקוויאם לחלום וממנטו שהיו לפני שרק למי שתהה) אז אני לא בטוחה שזה נכון להגיד שהוא לא שרד. בממוצע אנשים עדיין מעדיפים אותו על סרטים אחרים מאותה השנה ובינהם אמלי, כמעט מפורסמים, מולאן רוג', הקיסר נפל על הראש, AI, להתחיל מחדש ועוד לא מעט סרטים.
האם לא הגיע הזמן לשנות את השם של האפקט, בהתחשב בעובדה שבתכלס עם ובלי אפקט הזמן הסרט זוכה פחות או יותא לאותה האהבה מקהל הצופים (לפחות פה באתר?)
למרות שברור שהשאלה:
האם שרק שרד את הזמן או לא היא פחות חשובה לדיון , אענה בכל זאת.
אני מניח שידוע לך מאיפה הגיע הביטוי אפקט שרק(כי את ותיקה באתר) והוא מהסקר הספציפי ששאל ״איזה סרט אנמציה שהוא לא של פיקסאר/דיסני אתם הכי אוהבים״(סליחה אם הניסוח לא מדויק). בסקר זה שרק ניצח ועל פי רוב רק בגלל שהוא יצא קרוב לעשיית הסקר, האם היום הוא היה זוכה? לא יודע, נראה לי שלא, אבל זה פחות העניין .
העניין הוא האם סרט מסוים (נגיד פרזיטים) מקבל מקום ב10 הסרטים הגדולים של העשור רק בגלל שהוא יצא בשנת 2019, לא יודע, אולי כן ואולי לא את זה נראה עוד 10 שנים אם נרצה לבדוק זאת.
זה כן העניין מבחינתי
ז"א ברור שהדוגמא הספציפית לא רלוונטית, אבל יש כאן איזשהו משל שמייצג משהו, כשבכלל לא בטוח שהוא קרה בפעם הראשונה. עכשיו אי אפשר לשאול ״איזה סרט אנמציה שהוא לא של פיקסאר/דיסני אתם הכי אוהבים״ ולבדוק אם שרק נמצא בסבב פשוט כי עצם ההגדרה של האפקט כאפקט שרק גורמת לסרט הזה להיות יותר זכיר מבחינתנו, אבל בתיאוריה, לו לא היינו קוראים לזה אפקט שרק, והיינו שואלים איזה סרט לא של דיסני אנחנו הכי אוהבים האם באמת שרק לא היה מופיע שם? ממש לא בטוחה, זה עדיין נחשב סרט אנימציה מוצלח מאוד עם הרבה ציטוטים זכירים.
ובהשאלה – ברור שצריך פרספקטיבה מסויימת כדי לדעת אילו סרטים הם מוצלחים ואילו לא, אבל אי אפשר שכל פעם שסרט חדש נמצא בטופ של הסקר ישר להגיד אפקט שרק. לפעמים סרטים ממש טובים באמת יוצאים בסיומה של תקופה…
אז כמה דברים:
1)שרק סרט מצוין, כולם , כולל ה4 החלש.
2)עדיין זה נקרא על שמו בגלל הסיטואציה, לא אומר שבאשמתו אבל זה המצב.
3)אכן יכול לקרות ועדיין יש סרטים שיש סיכוי סביר שההתלהבות היא בגלל הזמן שיצאו ופחות בגלל רמתם.
זה הכל, תודה ונמשיך בחיינו (:
בחרתי בהקול בראש בגלל הדמות הראשית הכי אהיבה ובגלל הרגש החי.
מקום שני אחריו וויפלאש ושלישי סקוט פילגרים. לא האמנתי שסרט דיסני/פיקסאר יהיה אי פעם סרט העשור שלי, כי זה כאילו סחי וצפוי, אבל זאת באמת יצירת מופת בכל קנה מידה, ולא רק בתחום האנימציה/ילדים. קשה לי להאמין שזה היה קורה בכל עשור אחר; לא חושב שרטטוי הוא ה-סרט ה-כי טוב של שנות האלפיים למרות שהוא מצוין עד מושלם, ולבחור סרט דיסני/פיקסאר לסרט העשור של התשעים (ובוודאי השמונים) זה מבחינתי מעשה שלא ייעשה.
מדעי הקוגניציה
היתה בחירה קשה בין "הקול בראש" לבין "התחלה". "הקול בראש" הוא הפיקסאר הכי טוב שהיה כבר שנים, ומרחק נגיעה מסרט הפיקסאר המושלם שלי (שהוא "משפחת סופר-על") ו"התחלה" – טוב, מה עוד יש להגיד על הסרט שהשפיע על כמעט כל טריילר שיצא אחריו, ושהיתה בו סצנת סיום שגרמה לי לקום מהמושב ולצעוק "מה?". (נכון שלא רק אני עשיתי את זה? בבקשה תגידו שגם אתם עשיתם את זה).
עבורי, קולנוע הוא דרך להציג את העולם ולהראות נקודות מבט ואמיתות שאי אפשר לתאר בדרך אחרת. אני מגיע לקולנוע כי אני רוצה לראות דברים שלא ראיתי בעבר, דברים שאפשריים רק בצורה הזו. שני הסרטים הנ"ל בהחלט הצליחו לפתוח לי את המוח ולהציג נקודות מעניינות עם הרבה הומור, אקשן ורגש.
בסופו של דבר – בחרתי ב"התחלה", אבל זה היה כל כך צמוד. יש לי הרגשה שאם הייתי רואה את שניהם שוב, הבחירה הייתה משתנה.
עוד כמה הערות על המתמודדים אחרים:
סקוט פילגרים – מועמד מכובד למקום השלישי. סרט הקומיקס הטוב ביותר מאז "איירון מן" וסרט משחק המחשב הטוב ביותר מאז "סטריט פייטר" (כן, אני יודע שהוא לא מבוסס על משחק – אבל, לעזאזל, הוא מרגיש כאילו הוא צריך להיות).
מקס הזועם: סרט מוצלח ביותר, משאיר רושם מעולה. סרט שמצליח לפנות לכל קהל – גם למתנשאים וגם להדיוטות יש מה להנות ממנו, והוא יכול לצאת בשלום ממריבות ומחלוקות ועדיין להיות כיף אדיר. אפשר להיות מגניב עם קמצוץ של עומק. (האם כבר מאוחר מדי להעמיד את ההוא עם הגיטרה להופעת השנה?)
לה-לה לנד: כיף חיים. אחראי לכמה סצנות מוצלחות מאוד השנה. מעבר לזה – אין מה להגיד.
אפס ביחסי אנוש: כיף לראות סרט ישראלי כזה, והייתי שוקל להצביע לו אם לא היתה שם את ה"סצנה ההיא" שלדעתי הרסה לגמרי את כל הקצב והאווירה של הסרט. (אני יודע שזה קורה, אבל פשוט לא ציפיתי מהסרט ללכת לשם)
ספיידרמן מימד העכביש: אני באמת לא מבין למה כל כך מתלהבים מהסרט הזה. הפרסום שלו הציג סרט שונה לגמרי, הדמויות החדשות בקושי קיבלו שתי שורות כל אחת, וסגנון האומנות עושה לי כאב ראש. אבל אני כנראה במיעוט.
הנוקמים: לדעתי, היה חלש יותר מהסרט הקודם לו. הוא עשה עבודה יפה בסגירת מעגלים, אבל עשה גם כמה החלטות עלילתיות מרגיזות ולא הגיוניות (אפילו עבור סרט קומיקס). בכל זאת, הוא היה שווה את הציפייה.
לסיכום דעתי: היה לנו עשור נהדר של סרטים עם מגוון של הופעות, סגנונות וסיפורים. הלוואי שבשנים הבאות נמשיך לראות הצלחות כאלו ושנזכה לדרג את סרטי העשור הבא גם כן.
נ.ב. תודה רבה לעורכי, כותבי ומפיקי "עין הדג" על אתר מושקע ואהוב כל כך, ועל הפרוייקט הכביר של סיכום העשור.
לגבי אפס, איזו סצינה?
(ל"ת)
הבנתי. אני חושב שהיא הייתה חשובה לסרט אבל זה דיון ליום אחר
כל מקרה. תודה!
התלבטות בין מהו "סרט העשור"
הכותרת "סרט העשור" גורמת באינסטינקט לחשוב על סרט שאומר משהו על העשור או שהוא ספקטקל שזוכרים לזמן רב כמו "הנוקמים" או אם בעד משהו יותר "אומנותי" אז "לה לה לנד" שמאוד רציתי להצביע לו, אבל בסופו של דבר אמרתי שהכותרת לא צריכה לבלבל אותי, פשוט להצביע לסרט הכי טוב שהיה בעשור הזה, שגם זו שאלה קשה, רשימה איכותית יש פה, אך הלכתי עם "וויפלאש" שמרגיש לי אישית מושלם מתחילתו עד סופו, ובאופן הכי מינימליסטי שיש, מתחיל במישהו מתופף ומסתיים במישהו מתופף, לא ארוך במיוחד אך ההרגשה שונה לגמרי בין שתי הסצינות. ג'יי קיי סימונס זכה בהופעת העשור על אף היותה הופעת משנה, ואני מניח שהסיבה היא פשוטה; ההופעה שלו הרגישה הכי אמינה, מה שמשחק צריך להיות. הוא כל כך היה הדמות ולא השחקן, בלי להיות הופעת "דמעות" "חזקה", פשוט הכניס אותך לקונפליקט של הסרט באופן הכי משכנע שיש. ובנוסף הסרט באמת מרגיש לי יותר טוב בכל צפייה. לא ראיתי אותו הרבה זמן והרבה סרטים ברשימה גורמים לחוש רגשות שונים ומגוונים רק מלראות את שמם, אולי הייתי רוצה לראות יותר סרטי "לה לה לנד" או "סקוט פילגרים" בהרגשתם בעשור הקרוב, אך אני פשוט שמח שיש סרט כה פשוט ומושלם בעשור הזה ושאפו לדמיאן שאזל על ההישג הייחודי הזה.
טוב, אני כנראה הופך להיות נחמן שניצקליין.
זאת אומרת, אף לא אחד מהסרטים ברשימה הוא כזה שהייתי מכניס אותו ל'סרט העשור' שלי. הכי מתקרב? מקס הזועם, כי הוא הכי כיף (טוב, אז כנראה אני לא לגמרי שניצקליין).
מסקרנות, מה כן היית מכניס?
(ל"ת)
בשליפה:
הערת שוליים
לינקולן
מלון גרנד בודפסט
עלייתו של האביר האפל
שומרי הגלקסיה.
התחלה התחיל את העשור - ומסיים אותו בכבוד
ולפחות כרגע, נראה שהוא ממוקם בצדק לחלוטין בראש הסקר. התלבטתי בינו לבין אנדגיים שסגר את העשור, והנה הוא במקום שני. אני חושב ששני הסרטים האלה מסכמים בצורה מאוד מוצלחת את העשור הזה וההשפעה האדירה שהייתה להם עליו. את טביעות האצבע של אינספשן (בווואאאםם) אפשר לראות בכל טריילר או סרט אקשן/מד"ב שיצא מאז, וזה לא הגזמה להגיד שהוא סרט המד"ב המקורי עם האימפקט הכי גדול מאז המטריקס. ואנדגיים זה סיום מושלם לסדרת סרטי מארוול ששלטה ללא עוררין בתשומת הלב הקולנועית בעשור הזה.
עבורי זה מקס הזועם
זו רשימה די טובה שמתוכה 3 סרטים בולטים עבורי מעל השאר: הקול בראש, ספיידרוורס ומקס הזועם.
הקול בראש גרם לי להתרגש ולדמוע יותר מכל סרט אחר אי פעם וספיידרוורס הוא סרט כיפי עם סגנון אנימציה יפיפה ומבריק. אבל שניהם מרגישים לי פחות ייחודים ממקס הזועם.
בכל פעם שאני צופה במקס הזועם, או אפילו בסצינה ממנו, אני מתקשה להאמין שהסרט הזה באמת קיים. שאולפן השקיע כל כך הרבה כסף בכאוס הפסיכי הזה שעל המסף ושג'ורג' מילר הצליח לבנות ממנו סרט שלם שמשתמש באקשן מופרע כדי להעביר עלילה והתפתחות של דמויות. יותר מכל הסרטים האחרים ברשימה מקס הזועם מרגיש לי כנס – סרט שבקלות היה יכול לקרוס תחת השאפתנות שלו ובגדול אבל מילר הצליח איכשהו להימנע מכך ולהוציא במקום יצירת מופת של אקשן.
עשירייה סולידית
די בטוח שאני, לכל הפחות, מחבב את כל הסרטים פה.
אבל ההתלבטות הייתה בין שני סרטים. שניים שכל-כך אהבתי עד שהייתי מוכרח עותק שלהם על המדף בבית. כאלה שראיתי די והותר פעמים כדי לזכור מהם כל סצנה, ועדיין ליהנות בכל צפייה כאילו זו הפעם הראשונה. כאלה שמבחינתי הרחיבו את מגבלות הז'אנר של עצמם ויצרו רעב לראות עוד בסגנון הזה (וזה מבחינתי פקטור הכרחי עבור "סרט העשור"). אני מדבר כמובן על "ממד העכביש" ו-"כביש הזעם" (יופי, עכשיו יש לי חשק לראות סרט בשם "עכביש הזעם").
בחרתי ב-"ממד העכביש" אבל אני ממש לא סגור על זה. ייתכן ובאמצע הלילה אתעורר מזיע מחרטה, אבל מבחינתי אלה הסרטים שהגדירו את העשור הקולנועי (ההוליוודי) שלי ואני שמח שהם אהובים כמו שהם טובים.
(וגם סקוט פילגרים פנטסטי)
"עכביש הזעם"
שזה בעצם, היקום של מארבל אבל באפוקליפסה של מקס הזועם? כי.. וואלה, כן, אני רוצה.
הי.
לאאאאאא
איפה 'השם שלך.'? אוף. אוף. כנראה שלסרטים שלא יצאו בארץ לא היה סיכוי מלכתחילה.
היה כל כך קרוב להיכנס ל55, זה גם הישג גדול!
(ל"ת)
סקר עצמאי: העשירייה האהובה ביותר
מכיוון שיש הרבה סרטים טובים וראויים שלא נכנסו לעשירייה, חשבתי שיהיה מעניין לשאול את כולם: מהי העשירייה האהובה עליכם (מבין השלוש העליונות)?
שימו לב שלסדר המיקום של הסרטים בכל עשירייה אין משמעות לצורך סקר זה, כפי שאנחנו לא יודעים את סדר המיקום של העשירייה הראשונה בסקר המוקדמות.
עשירייה I:
אפס ביחסי אנוש
הנוקמים: סוף המשחק
הקול בראש
התחלה
וויפלאש
לה לה לנד
מקס הזועם: כביש הזעם
ספיידרמן: ממד העכביש
סקוט פילגרים נגד העולם
פרזיטים
עשירייה II:
בין כוכבים
היא
המפגש
הנוקמים: מלחמת האינסוף
הערת שוליים
הרשת החברתית
כח משיכה
לוגאן
צעצוע של סיפור 3
שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי
עשירייה III:
בירדמן
בתוך לואין דיוויס
ג׳וקר
הזאב מוול סטריט
הנוקמים
חדר
מכונת הכסף
מלון גרנד בודפסט
קצה המחר
שומרי הגלקסיה
לדעתי
ההפתעה הגדולה בעיניי בעשירייה הראשונה היא שנכנס אליה רק סרט נוקמים אחד, הייתי בטוח שיכנסו לפחות שניים. בכלל אני מופתע לטובה ממיעוט סרטי פרנצ׳ייז בעשירייה. מרשים גם שבכל העשיריות נשמר יחס זהה של 30% סרטי פרנצ׳ייז לעומת 70% סרטים מקוריים.
בכל אופן, העשירייה השנייה היא האהובה עליי, על אף היחס הלא מידתי של סרטים הקשורים בחלל (לא שזה רע). וגם יותר אהבתי את מלחמת האינסוף על פני סוף המשחק.
מבין העשיריות? נטייה קלה לעשירייה השלישית על פני הראשונה
(ל"ת)
סרטי פרנצ'ייז הם בבעיה מסויימת בגלל פיצול קולות
קשה לי להאמין שמישהו הצביע לכל סרטי מארוול בעשיריה שלו, אז בחרו את האחד או השניים שהכי אהבו. מבחינתי זה היה הנוקמים הראשון שהתחיל את כל התהליך, אז לא הצבעתי לא למלחמת האינסוף ולא לאנדגיים בסקר המקורי, ואחרים עשו בחירה אחרת. אבל הבנתן העובדה שהנוקמים שרציתי לא הגיע לעשיריה אני כן אצביע לנוקמים שכן הגיע, כי מה לעשות מבחינתי זו *ה*סדרה שהגדירה את העשור.
זה לא בהכרח בעיה שקיימת רק אצל הפרנצ'ייזים.
אני די בטוחה שיש אנשים שהעדיפו לא להכניס יותר מסרט ישראלי אחד לעשירייה, או יותר מסרט אחד של נולאן, או של פיקסאר. אני מרגישה את הנטייה הזו "לשריין" מקומות ואז להגביל את המועמדים למקום המשוריין כשאני עושה רשימות. משתדלת להתנגד לזה, גם אם זה אומר שייצאו לי רשימות שהן חמישים אחוז אנימציה.
התחלה
כח משיכה
בתוך לואין דיוויס
היא
הרשת החברתית
מקס הזועם
לה לה לנד
שלושה שלטים
הזאב מוול סטריט
המפגש
סקוט פילגרים הוא סרט העשור
כל מי שטוען אחרת מוכר משהו. אחרי שהבהרנו את זה, כמה נקודות:
– תשיעייה מוצלחת ביותר, פלוס "פריזטים" שאין לו שום דבר לחפש פה וכל סרט אחר בטופ 30 היה מועמד מוצלח יותר. לפחות כרגע הוא מקום אחרון.
– לכל האנשים שסימנו 'רוצים לראות' על "אוקג'ה"…תחסכו לעצמכם, עצה שלי.
– כל מסמני ה'לא אהבתי' בעולם לא ישנו את זה ש"תור: העולם האפל" הוא ביי פאר הטוב מבין ה"תור"ים.
– שאתה כותב "צמד סרטים בכיכוב ספיידרמן", אני מניח שהשני הוא "אנדגיים", אבל זה חתיכת מתיחה של המילה "בכיכוב".
– בקאסט של "סקוט פילגרים" יש רשימה מכובדת של שחקנית שגילמו דמויות של מארוול / DC – מייקל סרה (רובין ב"לגו באטמן"), מרי אליזבת' ווינסטד, כריס אוונס (שני גיבורים שונים), ברי לארסון וברנדון ראות' (גם שני גיבורים שונים, אחד מהם בטלוויזיה).
– עוד פאן פאקט על "סקוט" שמקשר אותו לסרט אחר בעשירייה – ג'וני סימונס (יאנג ניל) כיכב בגרסה הקצרה של "וויפלאש".
– אם "סקוט" לא יזכה כפי שהוא אמור, מחזיק אצבעות לזכייה של "מקס הזועם", שאולי תתן תירוץ לארגן עוד הקרנה שלו, כי אם יש סרט אחד בעשירייה הזאת שממש בא לי לראות שוב על מסך גדול, זה האחד.
לגבי שחקנים שגילמו דמויות מארוול/DC
זה לא ממש חוכמה. רוב שחקני ה-A-Lister בהוליווד גילמו דמות מסרט קומיקס באיזשהו שלב בקריירה. 5 שחקנים כאלה בסרט אחד דווקא לא נשמע לי הרבה.
ההתלהבות מסקוט פילגרים לא ברורה לי
על טעם ועל ריח ובכל זאת, לא סרט רע, אבל מבחינתי לא בעשירייה ובטח שלא סרט העשור
אני איתך
חשבתי שהוא סרט מקורי ומגניב, אבל הוא הוא נמתח יתר על המידה ואיבד גובה לקראת הסוף. עד היום לא צפיתי בו שוב כי לא מצאתי עם מי… (חבריי שצפו בו לא היו מעוניינים בצפייה שנייה, היתר לא היו מעוניינים גם בראשונה…).
צפיתי בו אתמול בפעם השניה
וכמו בפעם הראשונה, הוא די גרם לי לכאב ראש, ולמרות הרעיונות המגניבים נשארתי די אדיש למה שקורה על המסך. אני חושב שהבעיה הכי משמעותית היא שלא הבנתי את ה"חוקיות" של העולם שבו הוא מתרחש – בניגוד לסרטים אחרים שבהם פנטזיה פורצת לתוך עולם מציאותי (יחסית), בשום שלב לא קיבלתי הרגשה שאני יודע מה ה"גבולות" של העולם הזה, ונראה שגם הדמויות (שלפעמים מופתעות ולפעמים אדישות לשינויים האלו) לא ממש יודעות. נכון שהרבה מההומור של הסרט מתבסס על זה, אבל זה פשוט ממש הקשה על השעיית הספק שלי. תוסיף דמויות שברובן הן שטוחות להפליא, ותקבל סרט שאחרי שמורידים ממנו את כל הצלצולים והמטבעות המעופפים אין בו שום דבר מעניין.
אני עדיין מופתע שהרשת החברתית לא בעשיריה, מצד שני בתוך לואין דיויס במקום גבוה בהרבה ממה שציפיתי.
מהנותרים בסקר אפס ביחסי אנוש מעל כולם. סרט לא מושלם (הסינפילים יכולים אפילו לרטון שהוא בקושי סרט), אבל מדויק כמו אזמל מנתחים.
ועכשיו אפשר גם לסמן!
מוזמנים לסמן בלינק כמה מתוך 110 סרטי העשור של האתר ראיתם.
(אני ראיתי 102)
https://www.listchallenges.com/fisheye-decade
84
והזרוע (יותר נכון, העיניים) עוד נטויה
100 מתוך 110
לא ראיתי:
The Raid
Your Name
Melancholia
X-Men First Class
Wild Tales
The Lobster
Cloud Atlas
The Perks of being a Wallflower
The Master
Son of Saul
חוץ מ-Your Name שאני מתכוונת לתקן בהזדמנות הראשונה, מה מהיתר הכי דורש השלמה זריזה?
קצת תלוי הטעם שלך
מבחינת הטופ של הז'אנר שלהם ולהשלים אתמול: אקס-מן: ההתחלה (קומיקס), סיפורים פרועים (קומדיה שחורה/פרועה), הפשיטה (אקשן) – שלוש יצירות מופת שצריך להשלים כמה שיותר מהר (שוב, בהתחשב שאתה אוהב את הז'אנר).
השאר נעים בין "חביב מאוד" ל"אפשר לוותר".
הלובסטר הוא קומדית מד"ב שחורה ווס אנדרסונית שחיבבתי, אבל לא נראה לי "דחוף". "מלנכוליה" הוא מאוד קולנוע פון טרייר-י, והוא עושה עבודה די טובה בדיון על דיכאון ומלנכוליה, גם אם הוא מאוד "פון טרייר-י". "ענן אטלס" הוא סרט מאוד יומרני שלא הכל עובד בו בכלל, אבל זה כיף שהוא קיים (גם אם אני חושב שהוא לרוב יותר טיפשי מסביר). "כמה טוב להיות פרח קיר" הוא קומדית התבגרות שזכורה לי כחביבה בהחלט. "הבן של שאול" הוא סרט קשה, אגרסיבי, מציק שקצת ירד ממנו ההייפ, אבל הוא היה די מוצדק בזמנו. "המאסטר" הוא סרט עם כמה סצנות מאוד טובות שטובעות בים מריחות אינסופי.
סרטי אקס-מן הטובים ביותר?
רשמת: מבחינת הטופ של הז'אנר שלהם ולהשלים אתמול: אקס-מן: ההתחלה
מה סרטי האקס-מן ששווה לראות? אף פעם לא הייתי מפוקס על סדרת הסרטים הזו
דירוג האקס-מן שלי
מהכי טוב להכי מביך:
ההתחלה
לוגאן
אקס-מן 2
העתיד שהיה
אקס-מן
המפלט האחרון
הפניקס האפלה
וולברין
אקס-מן: המקור – וולברין
אפוקליפסה
את הטופ 3 ממליץ להשלים למי שלא צפה. כל השאר לא חייבים. מהשניים האחרונים לשמור מרחק.
מגניב! לא הכרתי את האתר הזה
בעמוד הראשון הייתה לי הצלחה, אבל זה הלך והתדרדר בעמודים הבאים וסיימתי עם 47 סרטים בלבד מתוך 110… (בהם גם כמה סרטים שנטשתי במהלך הצפייה מחוסר עניין, אבל מבחינתי פיניתי את הזמן לצפות בהם ונתתי להם הזדמנות, אז אני מחשיבה אותם).
הכול חוץ מאחד!
אם אשלים את ZERO DARK THIRTY אראה את כל הסרטים ברשימה ולדעתי זה צריך לזכות אותי באיזה תג הצטיינות או לפחות בכתר
מציע לך להשלים גם בלי קשר לרשימה
(ל"ת)
64. נקודה אחת מהממוצע!
מקווה להשלים את השאר עד תום העשור הבא (אולי אפילו עד תום השנה??)
יש ברשימה 4 סרטים מהעשיריה האישית שלי. שני המועמדים שלי לסרט העשור הם התחלה ומקס הזועם. שניהם סרטים שנים מאוד מבחינת החוזקות והחולשות שלהם. התחלה מורכב משני סרטים בעצם. סרט אחד הוא מושלם ועומד בגאון עם העבודות האחרות של נולאן, ממנטו ויוקרה, שמתעסקות עם הנושא שתמיד ריתק אותי. הכרה, ידיעה, והפער בין זה לבין העולם שסביבנו. הסרט השני בהתחלה הוא סרט שמתמצת את כל החולשות של נולאן. דמויות חצי אפויות, אקשן סתמי חסר עלילה וחסר פואנטה שמוביל לשעמומון בהילוך איטי וב360 מעלות. הסרט לא משעמם, בגלל ששני הסרטים משולבים בצורה מהודקת מספיק, אבל זה כן גורר סרט של 10 ל8.5.
מקס הזועם לוקח את כל מה שלא עובד בהתחלה ועושה את זה מושלם. זריקת אנדרנלין שלא פוסקת לרגע. תבנית אקשן מכאיבה בפשטותה שמצליחה לא לשעמם. הוצאת מים מסלע (או בנזין מסלע) במובן מעשי ומטאפורי. אבל זה כל מה שזה. אקשן מושלם. האם אני אעדיף את השאפתנות של התחלה עם הכשלון המסויים שלה, או את השלמות והמיקוד של מקס הזועם? זה השאלה מבחינתי. נדמה לי שאני אבחר באופציה השניה.
סרטי העשור שלי
לא הספקתי לכתוב את זה בכתבות הקודמות, אז הנה רשימת סרטי העשור שלי לא לפי סדר מסוים.
הארי פוטר ואוצרות המוות חלק 2 – הרבה לפני שמארוול התניעו את היקום הקולנועי שלהם בשיא הכוח, סרטי הארי פוטר שלטו בקופות, עם תוצאות עקביות מרשימות פעם אחר פעם. הספר האחרון פוצל לשני חלקים, מה שהתחיל את גל "פיצול הספר האחרון", אשר רק בהארי פוטר זה היה מוצדק. הסרט גם גרם לאולפנים להבין איך אפשר להפוך סיום של סדרת סרטים ארוכה למגה-אירוע מצליח. כמו מארוול (או ליתר דיוק, מארוול כמו הארי פוטר), גם כאן הבמאי והמפיקים ידעו שזה לא סתם סיום, אלא סיום של סאגה שאנשים התבגרו עם הדמויות במשך עשר שנים. כך שהסרט היה יותר מסתם אקשן ופיצוצים, וגם נתן לנו פרדה מרגשת מדמויות אהובות. הבמאי דיוויד ייטס, שביים את כל המחצית השנייה של הסדרה, הצליח להוציא מתחת ידיו סרט סיום מוצלח ביותר. הוא לא מושלם, וברור שהספרים היו יותר טובים, אבל בסופו של דבר הסרט הצליח במשימה שלו: להביא עשור שלם אל סיום מספק ומרגש.
המפגש – הבמאי דני וילנו מביא כאן מותחן מדע בדיוני משובח ומרתק, אשר אי אפשר שלא להישאב לתוכו. עם עלילה מותחת, ויזואליה מרשימה, בימוי מוצלח והופעה מנצחת של איימי אדמס, המפגש הוא בקלות אחד מסרטי המדע הבדיוני הטובים של העשור.
כוכב הקופים: השחר – טרילוגיית הריבוט של כוכב הקופים הפתיעה את כולם עם סרטה הראשון והמוצלח, המרד. אבל השחר, שלדעתי הוא הטוב בטרילוגיה, מצליח לעשות את הבלתי אפשרי ולהרחיב ולעלות על הראשון, מה שדי קשה, בהתחשב בכך שהראשון מוצלח מאוד. הסרט מציג טוב יחסים בין שתי קבוצות עוינות, מפתח את הדמות של סיזר בגאונות, ולמרות שהוא שני בטרילוגיה, הוא מצליח יחסית להרגיש כסרט בפני עצמו. וזה עוד בלי לדבר על הבימוי המעולה של מאט ריבס ועל דמות הנבל שמגלם טובי קבל.
הנוקמים: סוף המשחק – מה כבר אפשר לומר על הסרט הזה שלא אמרו? מארוול עשו את הבלתי אפשרי והביאו את סאגת האינסוף לסיום עשיר, מרהיב ומרגש. זהו אחד האירועים הגדולים ביותר אי פעם שספק אם נראה עוד כמוהו. והכי חשוב: לכל מי שצפה בסרטי מארוול, הסרט מרגיש כהגמול המושלם, ויותר מזה, לא צריך לבקש.
עלייתו של האביר האפל – בשנים האחרונות אני מקבל את הרושם שיותר ויותר אנשים לא אוהבים את הסרט הזה. אני מסכים עם הרבה דברים עליו, הוא מהודק פחות מקודמו, עם יותר חורים בעלילה ויותר ארוך, ועדיין, למרות שהאביר האפל הוא הסרט הטוב בטרילוגיה, את הסרט הזה אני אוהב באותה מידה ואולי (שוב – אולי) יותר. ולמה? פשוט מאוד, בגלל הסיום. הסרט מצליח להביא סיום ראוי ומספק לטרילוגיה של באטמן. כל פעם כשאני צופה בקטע מהסרט המילה "שאפתני" עולה לי בראש, כי ככה הוא מרגיש. ארוך, פחות ממוקד, אבל שאפתני ביותר ומצליח לסיים כראוי טרילוגיה מדהימה.
התחלה – זה נדיר. סרט מדע בדיוני מתוחכם שצריך להפעיל את המוח בעוצמה גבוהה לכל אורכו. מה הסיכויים שזה יילך? אך כריסטופר נולאן עשה את הבלתי אפשרי, והביא סרט שמצד אחד היה מלא באפקטים בתקציב הגבוה ביותר, ומצד שני היה מתוחכם ברמה לא רגילה בשביל סרט כזה. הסרט הוכיח שהוא לא סתם במאי – למעשה, הוא אחד הבמאים היחידים, אם לא היחיד, שאנשים באים לסרטים שלו בהמוניהם בלי קשר לעלילה או לשחקנים, אלא רק מהמילים "כריסטופר נולאן".
רצח כתוב היטב – מה קורה כשמגיע הבמאי ראיין ג'ונסון, שאוהב לשחק עם ז'אנרים, ועושה סרט תעלומת רצח? התוצאה היא אחד הסרטים הכי מבריקים שיצאו בשנים האחרונות. התסריט מלא בטוויסטים ולא מניח לרגע, צוות השחקנים – גם אלו עם זמן מסך קצר – עושה עבודה מושלמת, בייחוד כריס אוואנס. הסרט הצליח הרבה מעל הציפיות, בגלל שהיה בו משהו המתאים לכל אחד – מתח, דרמה, קומדיה וכו, ואת כל אלו הצליח ראיין ג'ונסון לשלב ביד אמן.
קוקו – במהלך העשור האחרון יצאו מגוון סרטי אנימציה מעולים – הקול בראש הוא סרט מדהים ומקורי, לשבור את הקרח הרפתקה נועזת ומוזיקלית, זוטרופוליס קומדיה משטרתית מורכבת, והרשימה רק ממשיכה. ועדיין, למרות הסיפור הקצת קלישאתי, סרט האנימציה שהכי אהבתי בעשור האחרון היה קוקו. ולמה בעצם? הרי כרגיל לפיקסאר, האנימציה לא פחות ממדהימה, הדמויות מגניבות וכיפיות, הסרט זורם, השירים טובים. למה דווקא זה? כשאני מסתכל עליו, נראה לי בגלל המסר המרגש והמוצלח על כמה חשוב לזכור, לזכור ולזכור ולזכור, את אלו שהיו כאן לפנינו.
מלחמת הכוכבים – פרק 8: אחרוני הג'דיי – זהו לא רק סרט מלחמת הכוכבים האהוב עלי מהסאגה, אלא גם מותחן מדע בדיוני משובח. ראיין ג'ונסון הביא סרט שבמקום להתעסק רק באפקטים ופיצוצים, הוא מתעסק בפיתוח דמויות ועלילות, וגם באפקטים ופיצוצים. פיתולי העלילה בלתי צפויים, הדמויות מגיעות לכיוונים ייחודיים, וסצנות האקשן מצולמות ומבויימות באופן מופתי. זהו סרט שלוקח עולם שאנחנו מכירים ומכניס בו משהו חדש לגמרי. ואי אפשר לא להזכיר את העובדה שהוא הביא לנו כמה מהשוטים והרגעים הכי אפיים בכל הסאגה.
חיפוש – איך אפשר לחדש בתחום המוכר של המותחנים? התשובה: לעשות אותו בדרך ייחודית. הסרט מתרחש כולו על גבי מסכים, דבר שאולי יכול להישמע משעמם, אבל הבמאי מצליח לגרום לזה להפוך לחוויה מיוחדת. זה, נוסף לתסריט מעולה והופעה מדהימה של ג'ון צ'ו, הופך את חיפוש לאחד המותחנים הטובים ביותר בשנים האחרונות.
הופעות העשור
אלן ריקמן – הארי פוטר ואוצרות המוות: חלק שני – המשחק המושלם של אלן ריקמן הפך את סנייפ לדמות הרבה יותר מצמררת ומרשימה מאיך שהוא מוצג בספרים. והליהוק שלו הוא אחד הליהוקים הטובים ביותר לדמות מספר. בסרט האחרון אלן ריקמן מגיע לגבהים חדשים עם סצנת סיפורו של הנסיך המופתית, שמבוצעת ביד אמן בזכות הבמאי אבל בייחוד בזכות אלן ריקמן עצמו. הסצנה, שיש הרבה שיעידו שהיא החשובה והקריטית ביותר מכל הסרטים, מסכמת את הדמות של סנייפ באופן מופתי.
אנדי סרקיס – כוכב הקופים המלחמה – למרות שהשחר הוא האהוב עלי, כאן, בסרט המסכם את סיפורו של סיזר, אנדי סרקיס מביא את הדמות אל שיא הרגש, ומראה לנו שוב שככל הנוגע לדמויות בלכידת תנועה, אין כמוהו. הופעה מרשימה שמסכמת את הדמות המצוינת הזאת.
חואקין פיניקס – ג'וקר – וואו. איזה משחק! דבר אחד בטוח – בלי חואקין פיניקס, הג'וקר לא היה שווה הרבה. עם אחת מהופעות המשחק המרשימות ביותר שמישהו מסוגל לזכור, שמלחיצה ומרתקת בו זמנית, אין ספק שחואקין פיניקס ראוי לכל השבחים.
איימי אדמס – המפגש – הכוכבת של הסרט המפגש היא ללא ספק איימי אדמס. כל הבעה, כל תנועה, הכל מביע את מה שמתחולל בתוכה. בצורה מרשימה ביותר, היא משלבת בין עצמה לבין הדמות המיוחדת הזאת בהופעה בלתי נשכחת.
לופיטה ניונגו – אנחנו – לופיטה ניונגה תמיד הייתה שחקנית משובחת. אולם כאן היא משחקת שתי דמויות שונות לחלוטין, ואת שתיהן מבצעת ביד אמן. עם כל הבעת פנים שנוקבת עמוק פנימה ומשחק מופתי, זאת אחת מההופעות הטובות והייחודיות מהעשור האחרון.
עד כאן, נקווה שגם העשור החדש יהיה מוצלח.
שמח שראיתי את רוב הסרטים בעשירייה
('התחלה' הוא חור ענקי בהשכלה הקולנועית שלי שאני מתבייש להודות בו, וסרטי גיבורי על אני סתם לא אוהב).
רשימה מעניינת, מאוד מייצגת את טעם הגולשים כפי שאני מבין אותו. אני חייב להגיד שההפתעה הגדולה ביותר מבחינתי היא דווקא 'סקוט פילגרים' – סרט לא חדש שכבר מיצה את 'אפקט השרק' שלו, לא הותיר חותם משמעותי ורכב על גל אופנתי-תרבותי שדי התפוגג. אני חייב להגיד שאני לא מת על הסרט הזה ולא כ"כ הבנתי את ההתפעלות של דורון ממנו בזמנו, כך שמפתיע אותי מאוד שהוא הצליח להתברג למקום כ"כ מכובד.
את שאר הסרטים (שראיתי) ברשימה כן אהבתי. 'הקול בראש' הוא לדעתי הדבר הכי טוב שפיקסאר עשו אי פעם ואחד מסרטי האנימציה הטובים בכל הזמנים, כך שבהחלט מגיע לו להיות כאן. גם 'אפס ביחסי אנוש' היה סרט מצוין, אם כי לא הייתי מכניס אותו לרשימה שלי – לדעתי הוא אפילו לא היה הסרט הישראלי הטוב של העשור (את 'מי מפחד מהזאב הרע' ו-'הערת שוליים' אהבתי יותר).
אבל מעל כולם, שמחתי לראות כאן את שני הסרטים היחידים שאשכרה הותירו אותי עם פה פעור, מילולית, כשהקרדיטים עלו באולם – 'פרזיטים' ו-'לה לה לנד'. הבחירה ביניהם לא הייתה קלה, כי שניהם באמת סרטים חד-פעמיים (זה אוקסימורון? יכול להיות), אבל הלכתי עם הלב ובחרתי ב'לה לה לנד'. ההבדל המרכזי ביניהם הוא שבעוד כמעט אף אחד (היי טראמפ!) לא חולק על הגדולה של 'פרזיטים', הרבה מאוד אנשים לא הבינו מה אני מוצא ב'לה לה לנד', ויותר מבנאדם אחד שאלו אותי למה התרגשתי ככה מה-"קיטש הזה", או מה זה המיוזקל הזה, בו שני השחקנים הראשיים רוקדים באופן כה לא מתואם. אפילו באוסקרים, בהם 'פרזיטים' יצא המנצח ההיסטורי ושובר המחיצות, 'לה לה לנד' היה המפסיד הגדול מכולם.
כמעט כל עשרת המועמדים הם ראויים, וכמו שכתבתי בפוסט אחר כאן באתר – יכול להיות שדווקא זכייה של 'הנוקמים' תהיה המוצדקת והנכונה ביותר. ובכל זאת, מאז שראיתי את סימבה מנסה להעיר את אבא שלו, אף סרט לא גרם לי להרגשה ש-'לה לה לנד' מצליח לגרום, אפילו בצפייה הרביעית.
רשימה נפלאה
שלושה מהסרטים הגדולים של העשור בעיני לא עלו אליה – "היא", "נעלמת" ו"צעצוע של סיפור 3". הראשון הוא הסרט שהכי אהבתי מהעשור (הבחירה שלי ב"נעלמת" לתמונה הקבוצתית הייתה, בין השאר, בגלל שפחדתי לחזור ל"היא" לצפייה שלישית ולגלות שהוא פחות יפהפה משזכרתי), ואחד מסיפורי האהבה הכי יפים שאני מכיר. על השני כבר הרחבתי בתמונה הקבוצתית (רק אוסיף מה שלא מצאתי לנכון להזכיר בטקסט עצמו – ניל פטריק האריס![!לב!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif" alt="" width="" height="" />)
. דיונון ושבץ נא?!). "צעצוע של סיפור 3" היה פשוט סרט מטלטל, קורע לב, מצחיק ומבריק, והעובדה שיש בכיכובו דמויות של צעצועים מדברים לא גורעת מכל הללו.
"הקול בראש" הקסים אותי בזמן אמת, גם אם כנראה אצטרך עוד צפייה כדי שהוא באמת יהפוך אותי למעריץ שאני משוכנע שאני כלפיו (זה נשמע כאילו אני חסיד שוטה של פיקסאר, אבל תכלס, ובכן, הנני). הייתי המעריץ של "לה לה לנד" בזמן אמת, אבל החינגה שהייתה סביבו בחודשים שעברו מאז יצא הפכה אותו למשהו שהוא לא, וכשבין הצפייה הראשונה והנרגשת שלך בסרט לצפייה השנייה שלך בו הוא זוכה לסופרלטיבים שמתארים אותו כהכלאה בין "האזרח קיין" ל"הטוב, הרע והמכוער" עם קורטוב של "מטריות שרבורג", ההתלהבות יכולה לרדת מהר מאוד (מה שרק מזכיר שאחת הרעות החולות של הקולנוע בעשור האחרון הייתה הדרך בה דיברנו עליו – סרט יכול להיות הדבר הגדול ביותר מאז הלחם הפרוס למשך שבוע, עד שהוא לא – וכשמבקר אחד יזכיר שהוא קצת פחות טוב משהשאר עושים ממנו, חגיגת "המלך הוא ערום" תתחיל במלוא הדרה, והכיף ייהרס לכולם). וככל שזה נוגע ל"ספיידרמן: מימד העכביש" – טוב, זה היה בגדול פשוט פספוס שלי בזמן אמת בקולנוע, וחבל, כי כשהשלמתי אותו, משמרת לילה אחת, התחושה הייתה שתיאורו בתור "סרט הספיידרמן הטוב ביותר אי פעם" תהיה משולה לתיאור של "הסנדק" בתור הסרט הכי טוב של טליה שייר אי פעם. זה סרט מרהיב ויפהפה וחכם ואדיר, ואולי אם הייתי מספיק לראות אותו בקולנוע הייתי מעריץ גדול אפילו יותר שלו (כאמור, חסיד שוטה. הכל טוב).
אבל הבחירה בין "פרזיטים", "אפס ביחסי אנוש", "מקס הזועם: דרך הזעם" ו"סקוט פילגרים נגד העולם" הייתה באמת קשה.
"פרזיטים" הוא הסרט הכי טוב ברמת שכלול אמצעי המלאכה שלו, וכמובן שהחגיגה שנעשתה סביבו בשבועות האחרונים לא מזיקה להתלהבות. במובן הזה, אני באמת חושב שאפשר לדבר על "אפקט שרק" – השבועות האחרונים היו בסימן "הסרט הכי טוב של השנה אשכרה זכה באוסקר הפעם, וזה היה סופר לא צפוי, האח הידד". זה לא דבר רע – השפעה של סרט היא לא בהכרח משהו שיש להפריד מהשיפוט האובייקטיבי שלו.
"אפס ביחסי אנוש" הוא הסרט שהבנתי הכי טוב מכולם. לא בהכרח את החוויה הנשית שמובאת בו (חוויה שאני משוכנע שטליה לביא חשבה עליה המון במהלך כתיבת ובימוי הסרט, אבל יותר משהוא נשי, הוא פשוט מאוד אנושי), וגם לא בהכרח רק את הצבאיות שלו – להפך, צפייה בו בתור חייל הפכה אותו לפחות מצחיק ויותר מדכא – אלא את המרירות, הכאב, האחווה, הציניות והסרקזם (שניהם יחד, לא הבלבול שבין השניים!), האהדה שלביא מפגינה כלפי רמה, גם אם הפרוטגוניסטית שלה בזה לה – זו קומדיה שחורה מרירה, מטורפת, אוהבת אדם וגדולה מהחיים שנראית כמו משהו שנלקח מהחיים עצמם. כן, החיים עצמם. ויש שם את דנה איבגי.![!לב!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif" alt="" width="" height="" />)
"מקס הזועם: דרך הזעם" היה חגיגה של קולנוע וזה היה יפהפה. אם להמשיך את המטאפורה של גבי שמשווה אותו להופעת מטאל ממש חזקה, הוא הרגיש לי כמו דיווה וירטואוזית במיוחד שיודעת שאם הבמה ניתנת לה והקהל בא במיוחד בשבילה, היא תיתן לו כל שיש לה ואז עוד קצת. ועם כל הרהב והספקטקל שלו, ג'ורג' מילר, באחת מעבודות הבימוי הגדולות של המאה בערך, לא שוכח שבתוך כל העושר הזה מככבים בני אנוש, גם אם הם חיים בעולם ששולל להם את האנושיות הזו כאידיאל. ויש שם גיטרה שיורקת אש, שזה תמיד נחמד.
ואת "סקוט פילגרים נגד העולם" לא ראיתי שנים, מה שלא מונע ממנו להיות הבחירה שלי. מוזר לי לחשוב על סרט שיצא בסוף שנתו הראשונה של העשור כשיא שלו – אם הגענו לשיא עשרה חודשים לתוך העשור, מה קרה מאותו רגע, התדרדרות הדרגתית? ופה נכנסת לתמונה שאלת הפרספקטיבה, זו שעולה בכל פעם שבה איזשהו מבקר יליד שנות החמישים מציג את רשימת הסרטים הגדולים ביותר אי פעם בעיניו רק כדי שחובבי קולנוע צעירים יגלו שנראה כאילו לא יצא סרט אחד שיכול להיספר כאחד מהגדולים אי פעם כבר ארבעים שנה. זה, כמובן, לא המצב (ומצב המירוץ הנוכחי, בו סרט מ-2019 עומד ראש בראש מול סרט מ-2010, מדגים זאת יפה), אבל ההסבר, ככל שזה נוגע אלי, די פשוט: את "סקוט פילגרים נגד העולם" ראיתי כילד מתלהב בן 14 (היום אני בחור מתלהב בן 23, ההבדל לא באמת עד כדי כך מהותי) שהקולנוע של אדגר רייט נראה לו כמו אחד הדברים הכי עוצרי נשימה שראה אי פעם, מספיק כדי שרק כותרות הפתיחה יגרמו לו להסתכל על הסרט הזה כאל משהו שדומה לחוויה דתית. זו מחשבה שאני זוכר שעלתה לי בראש ב-2010, כשראיתי את הסרט הזה לראשונה (תכלס, פשוט כי זכרתי שככה יאיר רוה תיאר את הצפייה הראשונה שלו ב"בלייד ראנר"). ועם כל אהבתי לשביזות של דנה איבגי וטליה לביא, לאפרסקים של בונג ולגיטרות יורקות האש של מילר, רק סרט אחד העשור נדמה לי כמו חוויה דתית.
מסכים לגמרי, ורציתי בלי קשר
לומר לך שאני מת על הטעם שלך ועל הכתיבה שלך ואתה בלי ספק מהכותבים האהובים עליי באתר.
זוכר במיוחד את התגובה על "Short Term 12" ועל ההשוואה בתחושה שלו ל"היא" שגרמה לי לחשוב על זה לא מעט.
תודה!
תודה
(ל"ת)
איך קרה שאפס ביחסי אנוש עקף את מי מפחד מהזאב הרע בתור הסרט המדובר וכיצד ייתכן ששמינת השנואים הסרט הכי אייקוני של טרנטינו מאז ספרות זולה לא נמצא בעשרייה הפותחת. (ובגזרה הנטפליקסית, אוקגה מה איתו?)
לגבי השאלה הראשונה, הזאב הרע הוא סרט משוכלל ומתוחכם מאוד, אבל גם קר להפליא
ואנשים אוהבים יותר סרטים חמים שמדברים על חוויות מוכרות. וככל שהזמן עובר, ההפרש רק יגדל כשאפס ביחסי אנוש יזכה לעוד ועוד צפיות חוזרות ומעמדו כסרט פולחן ישראלי יתחזק.
צריך גם לזכור שההייפ של ״מי מפחד מהזאב הרע״ באתר קצת משקר
בעולם האמיתי, בקופות, הוא הביא משהו כמו עשירית ממה שעשה ״אפס ביחסי אנוש״ (עפ״י אתר ספר הקולנוע הישראלי״). 50K זה נחמד יחסית לסרט ז׳אנר בקרב קהל שלא מורגל לסרטים כאלה בשפה הזאת אבל זה כאין וכאפס לעומת ה-596K של ״אפס ביחסי אנוש״ וזה חתיכת משקל.
קודם כל, הופתעתי
כי זכרתי שהוא עשה 100 אלף.
שנית כל, אני עדיין חושב שהשאלה תקפה כי כן מדובר בהייפ פה באתר, ובסקר הסרט הישראלי הטוב ביותר, רק לפני שנה (בערך), הסרט עקף את אפס ביחסי אנוש בתור. מה שמראה, אני מניח, את ההבדל בשיטות הצבעה וכו'.
אני אומר שלכמות הצופים הכללית יש משמעות כי לסקר כללי כמו זה יש נטייה למשוך אליו גם קהלים חדשים (תקן אותי אותי אם אני טועה).
אפרופו סרטי ז׳אנר שזכרנו שמישהו דיווח לנו בזמן אמת נתון מסוים, אתה בטח זוכר שמישהו סיפר פה בזמן אמת שהיח״צ של אבוללה שמח לבשר על חציית 100K צופים, עפ״י ספר הקולנוע הישראלי גם הוא עשה רק כ-50K. מישהו לא מספר את האמת ולא נראה שלאתר או מי שמוסר לו את הנתונים יש אינטרס לשקר.
אוקיי, זה כבר מוזר מאוד
כי חזרתי אחורה לדיווחים של סינמסקופ על כרטיסים ואכן מי מפחד מהזאב הרע נמצא בסביבות ה-50 אלף (אם כי שם דווח דווקא על 60) אבל אבוללה בהחלט מתגאה במספר של 150 אלף. זה פער משמעותי.
אולי נפלה טעות אצל אנשי האתר? כי זה חתיכת שקר.
אכן שווה בדיקה
יש פערים קיצוניים גם לגבי "אורחים לרגע" של מאיה קניג (102K באתר לעומת כ-7K בזמן אמת), אבל פה אני בטוח במאת האחוזים שזאת טעות באתר כי מדובר בסרט קטן שחלף מתחת לראדר בזמן הקרנתו.
אוקי,
מצאתי דיווח על דו"ח פילת (המכון שעובד עבור משרד התרבות שמתקצב את הסרטים, כך שהנתונים פה הם הנתונים האמיתיים שהמפיצים דיווחו לגוף שממונה עליהם) של אותה שנה (הדיווח מדצמבר 2016 אבל מתייחס לסרטי 2015, "אבוללה" יצא בדצמבר 2015) והנתון מדבר על 58.9K צופים בלבד. זה נתון שמצביע על פער תהומי בין מה שהמפיצים בחרו לדווח דרך היח"צ לבין מה שהמפיצים בחרו לדווח לגוף היחיד שהם מחוייבים לדווח לו, זה פער שאפשר לפרש בכמה אופנים ולהעלות ספקולציות כאלה ואחרות לגביו, אבל אי אפשר להתעלם מהמסקנה שמישהו בחר לשקר במודע (לכאורה).
דו"ח פילת לסיכום סרטי 2011 מצביע על 6.2K צופים בלבד ל"אורחים לרגע" (102K עפ"י הנתון באתר). מישהו באתר פירגן לו (מניח שבטעות) בענק וזה ממש תמוה כי האתר עצמו מסתמך על הדוחות של פילת.
אני לא בטוח שמשקר
אם הדו"ח הוא על 2015, אז אפשרי שהוא מדבר על מספר הכרטיסים שהוא עשה ב-2015 (50 אלף), בלי 2016, כמו ש"צלף אמריקאי" לא נחשב כהצלחה של 2014, אלא 2015. (הכתבה היא הרי לא הדו"ח עצמו, אלא על הבחור שניתח את הדו"ח בדיעבד כדי להראות שהקולנוע הישראלי הוא השכלה כלכלית לא מתגמלת).
נראה שאתה מוצא את דו"ח פילת האחרים ואני קצת פחות – אתה יכול לבדוק את טבלת 2016?
הקול בראש מקום רביעי מהסוף
מה קרה לנו מה קרההההה
(ל"ת)
הטעם של האנשים לא נכון, ולראיה המקום הראשון.
*בגלל חוק פו אבהיר שזו בדיחה.
ניסית לעצבן את מעריצי מארוול או את מעריצי כריסטופר נולאן? כי יש פה פינג פונג בינתיים, ולא ברור מה זה המקום הראשון
ברצינות;
התכוונתי לנוקמים. לא אהבתי את הסרט הזה בכלל. אבל אני יכול להבין מדוע הוא נמצא במקום הראשון.
אם התחלה ייקח, אין לי בעיה עם זה. לא הצבעתי לו, ויש לי הרבה בעיות איתו ועם נולאן, אבל זה סרט מקורי ששמר על ההייפ שלו במשך עשור וזה לגמרי ראוי להערצה.
הבחירה שלי, מקס הזועם. סרט שהוא מושלם בכל כך הרבה מובנים. פשוט תצוגת תכלית לביצוע של קולנוע ללא שום פגם. מהבימוי, משחק, צילום, אפקטים, סאונד, תפאורה. עלילה פשוטה ובסיסית, ועדיין אפקטיבית ומותחת, בתקופה שבה כל סרט מנסה לנפח ולהתחכם עם העלילה שלו. מתי ראיתם לאחרונה סרט בלי שום טוויסט (או ניסיון לטוויסט)?*
סקוט פילגרם הפחות אהוב עליי מארבעת הראשונים. אולי ציפיתי להרבה ממנו, אבל הוא פשוט שיעמום אותי, נמשך יותר מדי, התלהב מעצמו, ואני לא שותף להערצה לאדגר רייט. אדגר רייט הוא כמו מוסיקת האוס בשבילי, בסדר אבל אף פעם לא מלהיב.**
*לא ראיתי הרבה סרטים בעשור האחרון ויש לי זיכרון רע גם ככה, אז אתם מוזמנים לבוא עם דוגמאות לכל הסרטים שלא היה בהם טוויסטים.
**לפעמים ההתלהבות בציבור ובאתר מורידות לי מסרט שחשבתי שהיה בסדר עד לרמה שאני לא מחבב את הסרט. לא אהבתי את לשבור את הקרח, ואחרי שראיתי את ההתלהבות ממנו עוד יותר ירד לי כי התרגזתי בלהסביר למה הוא לא כזה טוב. זה פשוט מעצים את הזיכרון על החסרונות. אותו דבר עם הקול בראש. היה נחמד, עם קטע מאוד מרגש, וזהו. מבחינתי הוא נמצא בחצי התחתון של סרטי פיקסאר, וסרטי האנימציה בכלל שיצאו העשור. כמעט כל סרטי דיסני היו עדיפים מבחינתי, שלא לדבר על סרטי לייקה וכמובן שון הכבשון.
לגבי ** - חד משמעי מאוד
אבל אני לא בטוח שזה דווקא ההייפ, כמו שזה ה"לחשוב על הסרט מעבר לרגע". כלומר, זה הכי זכור לי עם וויפלאש – סרט שאני כיום מאוד נגדו ואני קורא את התגובה הראשונה שלי נגדו והיא… די מתונה, בסך הכל.
מצד שני, זה מדי פעם "מתאזן" גם לצד השני.
למה אתה נגדו?
(ל"ת)
אין לי כוח להיכנס לזה באמת
בקצרה: בניית עולם מגוחכת, חוסר הבנה של העולם שהוא טוען שהוא מגיע ממנו, הבנה רעילה של.. הכל, וצמד דושים שמתחרים מי יותר דוש. כאמור, זה לא נורא, אבל לאט לאט נמאס לי להסביר למה זה גם ממש לא מדהים.
ביצירות ריאליסטיות יש בניית עולם? (שאלה רצינית)
(ל"ת)
כן, כי אין דבר כזה באמת "יצירה ריאליסטית" (אולי פרט לכמה סרטיםתיעודיים)
העולם של וויפלאש הוא לא "מציאותי". אין בו כוחות על או פנטזיה, אבל הוא עובד על פי ההיגיון של התסריט שלו, שזה לא אותו הגיון שיש בעולם שבחוץ. כשאומרים על תסריט מציאותי שהוא "לא אמין" – מדברים על בניית העולם שלו, והאם בכלל זה מרגיש שיש לו עולם שמגבה אותו.
אמירה קיצונית מאוד, וזאת הפעם הראשונה שאני שומע אותה.
אם מישהו כותב סיפור או תסריט שמתארים מקרה שקרה לו במציאות אחד לאחד, משפט למשפט אז זאת ״בניית עולם״? אז בסדר, כל אחד הוא סובייקטיבי, וגם במציאות יכולים לקרות דברים מופרכים, אבל איך אומר אבנר שביט? ״אנשים לא מתנהגים בצורה הגיונית, אז אל תנסו לכתוב דמויות הגיוניות״. מקריאת הדיונים בדף הביקורת של וויפלאש הבנתי שאנשים שלמדו ג׳ז או מוזיקה קלאסית באופן מקצועי מצאו בו חוסר אמינות (למשל, שמורה אלים כזה לא היה מחזיק כל-כל הרבה זמן בבית ספר יוקרתי ושנגנים לא יכולים לנגן טוב כשהם תמיד חיים בפחד), אבל בניגוד להמון סרטים אחרים שנופלים לקלישאות, לנוסחאות ולמופכרות הדמויות והתסריט הרגישו לי אמינות והמניעים שלהן היו ברורים לי בכל שלב וסצנה, ולא כ״בניית עולם״, במיוחד כי שאזל ביסס את אנדרו על עצמו ואת פלטשר על מורה אמיתי שהיה לו.
כן, כמובן.
העולם הוא מורכב ומוזר. המקרה שקרה לך אחד לאחד הוא חלק קטן מאוד ממנו. כשאתה מתמקד בו, אתה חותך את העולם וממקד אותו סביב לנקודה הזאת ומציג אמירה שאומרת: זה העולם. (או שאתה מדגיש להראות כיצד הסיפור לא מתיישב עם העולם שבחוץ ומשתמש באירוניה, ואז אתה מצביע על כך שזה העולם).
השאלה היא לא (רק) ה"הגיוניות" של הדמויות. השאלה היא האם כשאתה רואה את הסיפור אתה מזהה אותו ואומר "כן, זה עולם שאני מזהה". "וויפלאש" חורק מאוד בהקשר הספציפי של ג'ז, אבל לטעמי גם בכללי – שאזל יודע ליצור עולם שמכיל רק את הדמויות הראשיות בו, וכל השאר הוא משנה, וזה בוודאות לא איך שעובד העולם.
שאזל אולי ביסס אנשים על המציאות שלו, אבל זאת רק הקריאה שלו של המציאות – לאו דווקא "איך שזה היה באמת".
כל אחד הוא הגיבור בסיפור של עצמו. זה לא אומר שזה לא העולם.
הסרט נצמד אך ורק לנקודת מבטו של אנדרו מתוך בחירה אמנותית ולא מתוך בניית עולם, ובניגוד ליצירות אחרות שאהובות עליי מאוד (דיוקן האמן כאיש צעיר, פעמון הזכוכית) הוא לא עושה את זה כדי לתאר אך ורק את המצב הפנימי של הדמות הראשית (למרות שגם זה קיים שם) אלא כדי להציג דברים שקרו במציאות, בין אם זאת המציאות האובייקטיבית ששאזל חווה על עצמו ואז תיאר בסרט מתוך הזרה מסוימת ובין אם זאת המציאות שהסרט מציג, שהיא עולם שניוני לעולם הראשוני שלנו אך ורק במובן הזה שאנדרו, המורה שלו, משפחתו וחברתו הם דמויות פיקטיביות שאינן קיימות במציאות. לא רק שאין כאן עולם שלישוני כמו ביצירות פנטזיה שמתחילות בעולם שלנו, גם אין כאן חורי עלילה או התנהגות מופרכת, אלא מניעים ורצונות ברורים מאוד. אני לא למדתי לצערי בג׳וליארד ולכן אני לא יכול לחוות דעה אוטוביוגרפית, אבל כמו שאמר סרט מצוין אחר, המדע תמיד מתעניין בחריג, ולכן גם אם מקרה כזה הוא לא התקן או הנורמה הוא בפירוש יכול להתרחש במציאות.
אתה מפספס את מה שאני אומר
ואני עייף כרגע כדי להסביר בדיוק מה זה המה הזה.
אם מישהו אחר יכול להסביר, גם טוב; ורצוי מישהו שבא מהעולמות האלה.
(ל"ת)
אני לא נגן ג'ז, אבל צפיתי בסרטון הזה ממישהו כן כזה והוא יורד לפרטי פרטים של מה מדויק בסרט ומה לא מדויק.
https://www.youtube.com/watch?v=SFYBVGdB7MU
תודה, זה היה מעניין מאוד!
ואף על פי כן הוא דווקא אמר שהסרט (ויפלאש) אחלה ושהוא נהנה ממנו מאוד, כלומר התלהב הרבה יותר מאיתנו. מבחינת ביקורת מקצועית, התחברתי בעיקר לנקודה על איך באמת נראים חזרה או אימונים ("ספוילר": לא עד כדי כך דרמטיים, ובלי דם יזע ודמעות). התחברתי במיוחד לנקודה שבה הוא השווה את הסרט לסרטי ספורט (ואני מוסיפה: כולל בלט), כי זה בלי ספק סרט חניכה, ולכן גם בביקורת עליו השוויתי אותו לסרטים דומים; אני פשוט חושבת שמהבחינה הזאת הוא לא ייחודי/מחדש/מרגש ואין בו איזה ערך מוסף. המשחק באמת טוב, אבל זהו בערך.
זה קורה גם לי בסרטים שבעיניי הם חביבים למדי ונהנית מהם
אבל מעוררים התלהבות מטורפת ברמות שאני לא מצליחה להבין (למעשה לא רק אני אלא גם הסובבים אותי). "ויפלש" הוא דוגמה אחת, אבל גם "הרשת החברתית" (ואנחנו אוהדי סורקין), "לופר" ואפילו "שרק", והיא כבר גורמת לי קצת לסלוד מהם, מודה.
"ויפלש" הוא דוגמה מעניינת, כי אנחנו (אני ושותפי לצפייה) מגיעים מרקע רלוונטי ולכאורה היינו אולי אמורים להזדהות או להתחבר יותר, ופשוט לא. מסכימה לחלוטין שהסרט לא ממש ריאליסטי, הוא מוקצן ומוגזם מאוד. זה לא בהכרח נורא (גם במציאות יש מצבי קיצון שרוב האנשים לא נתקלים בהם) אבל הסיפור רחוק מלהצדיק את שירי ההלל והכתרים שקושרים לו.
אילו תהפוכות
אני חייבת לציין שאני נכנסת לאתר באופן די אובססיבי בתקופה האחרונה, ויוצא לי לראות את הסקר משהו כמו שלוש פעמים ביום, והמגמות בשלישיה הראשונה מעניינות. לא זוכרת שהיה לנו סקר עם כל כך הרבה תהפוכות.
חבר'ה, נולאן לקח כבר את העשור הקודם
תגוונו, בחייכם. מגיע למארוול.
פירגנתי. הצבעתי ל-"מימד העכביש". לא עזר
(ל"ת)
גם מארוול פורגנו לא מעט בעשור האחרון...
אבל אחרי התלבטות לא קלה בין "הנוקמים" ל"התחלה" הצבעתי לנוקמים, כי זה בכל זאת סרט שחותם פרק בסדרת הסרטים ששלטה בעשור הזה ביד רמה. היקום הקולנועי של מארוול הוא התופעה הקולנועית של העשור, וגם אם לא מתחברים אליו אי אפשר לקחת את זה ממנו. כרגע אני רואה ש"התחלה" מוביל (מפתיע!) וגם זה אחלה מבחינתי כי הוא בהחלט אחד הסרטים המיוחדים והמרתקים של נולאן, וגם מבחינתי הוא הפסיד לנוקמים רק כי הוא אחד לבד מול סדרה שלמה, וזה לא ממש כוחות.
אני רוצה לפרגן לנולאן גם על "בין כוכבים" השנוי במחלוקת, שאומנם לא התעלה על "התחלה" ובכל זאת היה גם הוא מקורי ומרענן והעניק לי חוויה חללית מרתקת, לצד "כוח משיכה" (כבידה!) ו"לבד על מאדים" המרשים. שלושתם מצוינים בעיני, כל אחד בדרכו (ושלושתם הפליאו להשתמש בתבונה ובריאליזם מרשים בכל מה שיש ל-CGI להציע בימינו, וזה כבר לא מעט, מתברר). מבין שלושתם נהניתי במיוחד מהאחרון, פשוט כי הוא יותר כיפי וקליל. בא לי לקשר לקדימון הכן שלו, אז יאללה (אם מישהו לא ראה…)/
עשיריות העשור
בגדול, אני לא מרגיש מוכן. כאילו, כן, ראיתי איזה 1,000 סרטים בעשור האחרון, אני בהחלט יכול לספק רשימת "אלה הם 100 סרטי העשור" אבל אני לא מרגיש מוכן. יש סרטים שאני מרגיש שחמקו ממני, שאני אוכל להגיד בביטחון ש"אלה סרטי העשור" רק אחרי שאראה אותם. כלומר, לעזאזל, רק בשבועיים האחרונים ראיתי שתי סרטים שזינקו לראש רשימת הסרטים של העשור. אבל ראבק, סיכום זה סיכום.
אז מבין 280 הסרטים (בערך) אני מחשיב למושלמים או כמעט מושלמים אבל יש בהם משהו נוסף שאני אוהב, הנה עשרת הסרטים שאני הכי אהבתי העשור (לא כולל השלמות שאני עוד עושה ואעשה; לא כולל העובדה שאני אתחרט עוד רגע על רוב הבחירות), בשלושה מקצים של "פופולרי", "מישהו שמע על זה" ו"אתה בטוח שזה סרט?" (בפורמט שאול מוואלה!):
עשרת סרטי העשור, מקצה "סרטים פופולריים" (לא מדורג):
1. רכבת הקרח (ראו גם: פרזיטים) – אקשן, טירוף, כריס אוונס קניבל, ספק המשך ל"צ'ארלי ומפעל השוקולד" – מה עוד צריך?
2. אקס-מן: ההתחלה – סרט גיבורי העל הלייב אקשן הטוב של העשור, בקלות
3. ספיידרמן: ממד העכביש – סרט האנימציה האמריקאי הטוב של העשור, בקלות
4. מקס הזועם: כביש הזעם – וורום וורוום פאקינג וורום!
5. מכונת הכסף – כי הוא מצליח לגרום לגימיקים אינסופיים להרגיש חיוניים וכמו הדרך היחידה לספר את הסיפור שלו
6. בתוך לואין דייויס – כי… כי מה שנעמה רשמה, בסדר?
7. סיפור נישואים – beiiinnnggg aliiiiveeeeeee
8. קולוסאל – רבות דובר על הסוף, לא מספיק דובר על כל הסרט המטורף הזה, מה זה הדבר הזה.
9. כוננות עם שחר (אפשר להחליף עם: דטרויט) – נו, שמישהו כבר ייתן עוד אוסקר לביגלו, מה היא צריכה לעשות
10. סוף העולם – כי גם הסרט השלישי הכי טוב בטרילוגית הקורנטו הוא עדיין אחד הסרטים הכי טובים בעשור.
עשרת סרטי העשור, מקצה "אה כן, שמעתי על זה" (גם כאן לא מדורג):
1. שש פעמים (אפשר להחליף עם: היורד למעלה, מסווג חריג) – אה, כן, בדיוק רציתי קצת למות מבפנים, תודה
2. סיפורים פרועים – גם אתם מכירים את פסטרנק?
3. נקמה כחולה (אפשר להחליף עם: חדר חזרות) – מי ידע שמה שסרטי ז'אנר היו צריכים בשביל להתרענן הוא דווקא ריאליזם?
4. הפשיטה (אפשר להחליף עם: השופט דראד) – איך אומרים על סרטים פלצניים כאלה עם שוטים של נוף יפהפה? "בשביל זה נוצר הקולנוע"? אז בול.
5. קוהרנטיות (אפשר להחליף עם: ציות, צמיג) – לפני שאפקט מנדלה היה בכל בית, זאנדר זיין את אשתכם בכל אחד מהיקומים המקבילים האפשריים.
6. יפה לנצח (אפשר להחליף עם: זה בוודאי המקום) – אחחח, סורנטינו של תחילת העשור.
7. ארבע אריות – אי אפשר לנצח ויכוח רק עם זה שאתה צודק.
8. מיראי (אפשר להחליף עם: השם שלך., ילדי הזאב) – איזה עשור טוב היה לאנימה, הא?
9. מחווה טיפשית וחסרת טעם – מבחינת תשומת לב, האחרון בתור הביופיקים מפרקי המוסכמות החברתיות. מבחינת איכות? בין המקומות הראשונים.
10. המשרתת – סיפור האהבה הגדול של העשור. (או נו, אולי בעצם סיפורו של רחוב ביל)
עשרת סרטי העשור, מקצה "…הא?", לא מדורג:
1. ילדי הסווינג (2018) – סרט ריקוד + סרט מחנה שבויים = הדבר הכי מרהיב, ומטומטם, אי פעם. בונוס: סצנת סטפס לצלילי הבה נגילה… בלי אף יהודי בקאסט.
2. מוזיאון (2018) – סרט השוד של העשור שהיה מלא בסרטי שוד.
3. בלדה לאביב הבוכה – אוף, עכשיו אני צריך עוד סרטים כאלה.
4. PK (אפשר להחליף עם: דאנגל) – האם אמיר חאן הוא שחקן העשור?? יכול מאוד להיות!
5. אני לא מכשפה – הסאטירה הטובה של העשור, נדמה לי
6. מגדל – עדיין כואב לי מחלק מהסצנות שם. פאקינג שיט.
7. מושתקים (אפשר להחליף עם: 1987: כשיבוא היום) – קולנוע פוליטי קוריאני> קולנוע פוליטי ממקומות אחרים
8. הלילה קצר, לכי נערה – כן, תודה, כן
9. קמרהפרסון – אחד מהסרטים הגדולים ביותר, אפילו שאין לו אפילו לו בדל של סיפור אחד קוהרנטי
10. נערה הולכת// כל היום – סרט ריקוד, אבל ממש לא סרט ריקוד. כמו כן: בחינם באינטרנט בזה הרגע ממש.
ונו, עוד סרטים שאני ארגיש רע אם אני אשמיט, מכל המקצים:
אנשים לבנים יקרים – מה שמזכיר לי שמעולם לא ראיתי את הסדרה![!לב!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif" alt="" width="" height="" />)
Smashed – פירטתי קצת בדף על ההופעות. מהאינדי הקטנים-גדולים
למה שלא תשחק בגיהנום? – טירוף יפני נפלא, #1
R100 – טירוף יפני נפלא, #2
חברי הדרקון אליוט – "אבל אין אף רימייק טוב של דיסני!", טוב, כן, חוץ מ…
תמכו בנערות – אנושיות מחממת לב
רונוי קנשין – כי זה איכשהו לא רק היה "לא גרוע", אלא גם היה… ממש טוב
אישה במלחמה – ולו רק בגלל הלהקה שמלווה את גיבורת הסרט
ארנסט וסלסטין – דוביות ועכבריות מחממת לב
הכל אבוד – "כח משיכה" לאנשים ש"כח משיכה" לא עשה את זה עבורם
אולפן הקלטות ברבריאן – מה. ה. פאק.
זרים באגם – פורנוגרפי הומוסקסואלית? לא יודע, אבל אם כל הפורנו ההומוסקסואלי הוא כזה, נראה שהם מרוויחים
ספיידרמן: השיבה הביתה – בגלל הגילום המושלם של ספיידרמן, למרות הנוכחות המציקה מעט של איירון מן
קורפוס קריסטי – ביקום שבו אין פרזיטים – זוכה האוסקר לסרט הזר 2019
עותק נאמן למקור – מהסרטים שמשחקים איתך בחשאיות ודופק לך את השכל בלי לנפנף בידיים ולהפציץ
מי שעומד מאחורי – התיאור הכי מדויק של דינמיקת עשירים מטורפים שראיתי עד כה
השועל הרע וסיפורים אחרים – כי זה ממש ממש ממש חמוד, בסדר?
המנגינה העיוורת – האחים כהן בבוליווד, וכן – זה עובד לחלוטין
חריקירי – לא ממש טירוף, בכל זאת יפני ונפלא #1
אפוקליספת יאקוזה – טירוף יפני נפלא #3
13 מתנקשים – לא ממש טירוף, בכל זאת יפני ונפלא #2
ניסוי הכלא של סטנפורד – וכוסאמאמאמאמא של זימברדו, בסדר?
בלדה טריסטה – סריטה יודעים על מה הם מדברים
לשים לב לפער – אחד הסרטים התיעודיים הכי נוגעים ללב שראיתי העשור
גאונה רעה – פשוט כיף.
מלכת קטווה – האם סרט הספורט הטוב ביותר של העשור הוא בכלל על שח מט??? (טכנית לא, כי דאנגאל, אבל בסדר, סרט הספורט השני הטוב של העשור)
איזה יום יפהפה – לא "עולם המחר", אבל הרצפלד מוכיח שהוא ממש טוב וממש אבל ממש מדכא
משודרג – אאוץ', פאק, כן, אאוץ'
טימבקטו – סרט קצת רציני מדי לשורת מחץ אבל כאילו, סרט נפלא
פופסטאר – הפסקול המקורי של העשור?? אולי!
אנחנו הטובות ביותר! – חברות פאנקיסטיות בנות 13. לא יודע אם היה סיכוי שלא הייתי אוהב את הסרט הזה.
מיס סלואן – איך אין לג'סיקה צ'סטיין אוסקר, איך
ביצים! – הסרט התיעודי הכי מטורף ומצחיק שראיתי העשור
באה בקלות – הסרט שהתחיל את כל הקטע הזה של אמה סטון
חדר 237 – כי מדי פעם פשוט צריך לתת למטורפים לדבר על שטויות למשך שעה וחצי וזה שווה כל רגע
דרך לונדון – כי אין שום סיכוי שהמחזמר הטוב של העשור הוא לה לה לנד, #1
חמשת השנים האחרונות – כי אין שום סיכוי שהמחזמר הטוב של העשור הוא לה לה לנד, #2
ציפורי חול – יצירות מופת ישראליות שנפלו בין הכיסאות, #1
מנפאואר – יצירות מופת ישראליות שנפלו בין הכיסאות, #2
מתים בחתיכה אחת – אחד הטוויסטים הכי טובים שהיו העשור, והוא אפילו לא באמת טוויסט
חיפוש – ג'ון צ'ו היה מדהים, והולי שיט, יש בסרטה זה פלישת חייזרים שמתרחשת ברקע, רגע מה??
פדינגטון – כל הטוב לב שהיקום הזה היה צריך
הטיסה – חוץ מהחמש דקות האחרונות, בסדר?
סוף הסיור – כשעוד קיוונו שייצא משהו מג'ייסון סיגל העשור
חופשה נעימה – הסרט הכי טוב של בן ויטלי, בעשור שהיה מלא בסרטים טובים של בן ויטלי (ראו: אש חופשית)
בון טומהוק – אחד הסרטים הקשים, הקשוחים, והבלתי אפשריים. כמו כן: יצירת מופת.
קילר ג'ו – הסרט שבאמת היה צריך לתת למקונוהי אוסקר (ושאינו מג'יק מייק, בסדר)
היו זמנים באנטוליה – סרטי פסטיבלים שבאמת שווים את ההייפ #1
הדוד בומי – סרטי פסטיבלים שבאמת שווים את ההייפ #2
טווח קצר 12 – פשוט כאב לב מתמשך
כוכב עולה – ההופעה שבה ג'וש אוקונל הימם אותי ואז די התאדה
ג'ון מת בסוף – כי חוץ מהשם הגאוני, זה בדיוק סוג הטירוף שאני אוהב
פרנק – כי ככל שהזמן עובר אני רק אוהב אותו יותר ויותר
נשות המאה ה-20 – איךךךך איןןןן לאנט בנינג אפילו מועמדות לאוסקר איךךךךךךך
שלושה שלטים מחוץ לאבינג מיזורי – כי כל מה שאמרו ואמרתי פה לפני כן
ריתוק – גם "מרוסק" יכול להיות פה
אנשים ומקומות – אנייס ורדה
סטאלין מת! – אחד מהסרטים הכי קורעים מצחוק של העשור
מגע של חטא – סרטי פסטיבלים שבאמת שווים את ההייפ #3
קפטן אמריקה: חייל החורף – ואולי רק בגלל סצנת המעלית
ראיתי את השטן – מאחרון סרטי הנקמה הקיצוניים של דרום קוריאה, מה שהופך אותו אוטמטית למשובח
ברוקלין – אני פשוט מת על הסרט הזה
השופט דראד – מה שתום אמר.
קאהאאני – הסרט הכי דרום קוריאני שיצא מבוליווד (…ושראיתי)
שתיקה – כי סקורסזה מדי פעם הכי טוב כשלאף אחד אין כוח אליו
אפשר לעשות דאבל פיצ'ר
"הלילה קצר, לכי נערה"
– "נערה הולכת, הולכת!"
טריפל פיצ'ר
הלילה קצר, לכי נערה/ נערה הולכת// כל היום/ נערה הולכת לבד בבית בחושך.
עשירייה מצוינת, כל הסרטים ראויים
קודם כל, איזו עשירייה!
אחרי שקראתי את הכתבה על שאר המקומות כבר יכולתי לנחש מה נכנס, אבל היו כמה דברים שהאמנתי וקיוויתי שנכנסו בלי להיות בטוח בכך. בכל מקרה, אני מאוד מרוצה על העשירייה שיצאה.
מבין הבחירות שלי לסרטי העשור, חמש נכנסו לעשירייה – צמד שאזל ("וויפלאש" ו"לה לה לנד"), "מקס הזועם", "הנוקמים סוף המשחק" וכמובן "סקוט פילגרים נגד העולם".
נחמד לראות ש"התחלה" לא באמת היה צריך את העזרה שלי, כי הוא נכנס לעשירייה בקלות (וגם מוביל נכון לכתיבת תגובה זו) גם בלי שאשבץ אותו אצלי. לא מתחרט על ההחלפה עם "השם שלך", אבל זה עדיין מעניין שהטעם שלי מתאים די יפה לטעם הכללי באתר.
מבחינת שאר הסרטים שלא היו ברשימה שלי, כולם גם מוצלחים וחלקם אפילו שקלתי להכניס לעשירייה שלי:
ל"ספיידרמן מימד העכביש" מאוד מגיע להיכנס, ואני בעיקר מופתע שהוא הצליח – הסרטים האחרים מהפרנצ'ייז הזה לא דגדגו את ה50 הראשונים, והוא התבלט בעשירייה בכל זאת. לא רואה לו עתיד מזהיר בסקר, אבל את ההישג שלו הוא כבר השיג;
"אפס ביחסי אנוש" מקסים, וראוי שלפחות סרט ישראלי אחד ייכנס, בטח אם מדובר בסרט כזה טוב. אבל אני לא יכול להגיד ששקלתי אותו ברצינות לעשירייה או אפילו ה50. מרשים לראות את התמיכה שהוא זכה לה;
"פרזיטים" אמנם די חדש, אבל את החותם שלו הוא השאיר. דווקא ציפיתי לראות פה את "ג'וקר" במקומו, אבל כנראה שבאמת אין אף אחד שיש לו משהו רע להגיד על פרזיטים, והסרט הזה עוד ימשיך להופיע ברשימות בזמן הקרוב בקצב הזה;
ונשאר "הקול בראש". אמנם הוא לא אחד מסרטי האנימציה האהובים עליי, ואני לא חושב שהוא נגע בי בדרך העמוקה בה נגע בהרבה אחרים פה באתר, אבל אי אפשר להכחיש את האיכויות של הסרט הזה. גם אם אני אוהב סרטי פיקסאר אחרים יותר ממנו, אני מאוד מעריך את מה שהוא השיג ולא מתפלא בכלל לראות אותו מתברג במקום כזה גבוה אצל כולם.
מבחינת הסרטים האחרים, מדובר בהחלטה די קשה.
"הנוקמים סוף המשחק" היה אולי אחת החוויות הכי מוצלחות שהיו לי בקולנוע העשור. מעבר לאיכותו כסרט, כחוויה כוללת, בעיקר בהקרנת הבכורה שהייתי עם מלחמת האינסוף, לא חושב שנהניתי ככה בקולנוע לפחות בשנים האחרונות, אם לא בכלל בחיי. ההתלהבות והצעקות של שאר הקהל, מחיאות הכפיים הסוערות, זו הייתה סוג של צפייה קהילתית שמזמן לא חוויתי כמוה, ואני לא יודע אם אחווה בקרוב אחת דומה.
וכמובן, הסרט נהדר בלי קשר. מצד שני, אני לא יודע אם אצביע לו כסרט העשור כשאני מרגיש שמלחמת האינסוף קצת יותר מוצלח כסרט בפני עצמו, והוא בכל זאת גם לא סרט המארוול האהוב עליי (התואר הזה שייך, עדיין, ל"שומרי הגלקסיה", שלא הצליח להיכנס לעשירייה הזאת).
גם את "וויפלאש" וגם את "לה לה לנד" אני אוהב כל כך. דמיאן שאזל באמת פגע פעמיים בבולזאיי והצליח ליצור שתי יצירות מופת אחת אחרי השנייה. מבחינתי "וויפלאש" עשוי יותר טוב כסרט והוא מוצלח יותר טכנית (מבחינת הצילום, הסאונדטראק, איכויות המשחק וכדומה), אבל "לה לה לנד" פשוט מוציא ממני רגש אחר, עמוק יותר, וזה גם מאוד משמעותי בעיניי. שניהם מצוינים, וכל אחד מהם הוא בחירה אפשרית לסרט העשור.
"מקס הזועם – כביש הזעם" תפס אותי אז בהפתעה מוחלטת. לא ציפיתי לו, לא הכרתי את הפרנצ'ייז, רק באתי לראות סרט והתאהבתי מיד במה שיש לו להציע. מאז ראיתי אותו לפחות עשר פעמים, ובכל פעם נהניתי יותר מהקודמת. זה אקשן במיטבו, ושמחתי ממש לראות אותו מטפס עד לכאן, אבל אני לא חושב שהוא יכול להיות בחירת העשור שלי כשאני לא ממש מחובר אליו רגשית, גם אם אני מאוד אוהב אותו.
ונשאר רק "סקוט פילגרים נגד העולם". בסופו של דבר, זה הסרט האהוב עליי מאדגר רייט, ובהתחשב בכך שהוא יצא העשור, זה כבר מסמן אותו כמועמד בולט להיות סרט העשור. כל הסרטים בחמישייה הזו מוצלחים, אבל "סקוט פילגרים" נותן לי תחושת הנאה שאף אחד מהם לא נותן לי. לא צריך עוד סופרלטיבים חוץ מזה. זה, עבורי, קולנוע במיטבו. סרט העשור.
סך הכל, כאמור, רשימה מצוינת, עם ז'אנרים מגוונים – שני סרטי אנימציה, מד"ב, מחזמר ואפילו סרט קומדיה ישראלי. כולם סרטים טובים, והם מייצגים מעולה את הטעם של האתר ואפילו את הטעם האישי שלי!
מה אני אגיד לכם? קצת מבאס אותי שלפחות שניים מהסרטים ברשימה הזאת (הנוקמים ומקס) הם סרטי אקשן. נכון, הם סרטי אקשן מבדרים, יעילים ועשויים היטב. אבל קולנוע גדול? hardly.
מבין יתר הסרטים, שניים הם סרטי אנימציה, אחד טוב יותר (הקול בראש), אחד פחות (ספיידרמן השמעמם), שלא השאירו עלי רושם מדהים, שני סרטים שהם אובררייטד (לה לה לנד, ובמידה פחותה פרזיטים – שדווקא אהבתי אבל לא מספיק), וסרט ישראלי אחד, מצויין אמנם, אבל באופן אובייקטיבי לא הייתי מכניס אותו לרשימת עשרת הסרטים הטובים של העשור.
את סקוט פילגרים לא ראיתי, אז נשארתי עם התחלה, שהיה מעניין, וויפלאש. אף אחד מהסרטים האלה לא היה לדעתי ברשימה שלי, אבל בחרתי בוויפלאש כבחירת מחדל.
אף אחד מהסרטים לא היה ברשימה שלי
מבין העשרה וויפלאש המועדף עלי אז בחרתי בו.
לאות מחאה אכתוב את העשירייה שלי (ללא סדר מסוים):
מנצ'סטר ליד הים
התבגרות
מכונת הכסף
בתוך לואין דייוויס
להציל את מארק וואטני
המפגש
ג'אנגו ללא מעצורים
ג'וקר
כוננות עם שחר
הרשת החברתית
טוב נו, עשירייה שנייה:
הזאב מוול סטריט
הארי פוטר ואוצרות המוות – חלק שני
כמה טוב להיות פרח קיר
פרזיטים
בין כוכבים
נעלמת
וויפלאש
התחלה
סיפורים פרועים
שומרי הגלקסיה
ואני אגיד פה שוב שבעיני סרטי הנוקמים (למעט הראשון שהיה אחלה) הם סרטים רעים לתפארת.
עזרה
יש אופציה לראות את הרשימה המלאה של הסרטים ממנה נבחרו הזוכים?
ואם כבר יש אופציה לראות את הרשימות משנים קודמות?
כן, אבל בלי 2012-2010 ובלי 2001
זאת של העשור: https://www.fisheye.co.il/vote_decade/
2019: https://www.fisheye.co.il/vote_2019/
2018: https://www.fisheye.co.il/vote_2018/
2017: https://www.fisheye.co.il/vote_2017/
2016: https://www.fisheye.co.il/vote_2016/
2015: https://www.fisheye.co.il/vote_2015/
2014: https://www.fisheye.co.il/vote_2014/
2013: https://www.fisheye.co.il/vote_2013/
2009: https://www.fisheye.co.il/static/sum09.html
2008: https://www.fisheye.co.il/static/sum08.html
2007: https://www.fisheye.co.il/static/sum07.html
2006: https://www.fisheye.co.il/static/2006list.htm
2005: https://www.fisheye.co.il/static/2005list.htm
2004: https://www.fisheye.co.il/static/2004list.htm
2003: https://www.fisheye.co.il/static/2003list.htm
2002: https://www.fisheye.co.il/static/2002list.htm
תודה רבה