תקשיבו: ג'יי. סי. שנדור. מבטאים את זה עם ש', לא עם צ'. וכדאי מאוד שנסגור את הנושא הזה כבר עכשיו, כי יש סימנים טובים שהוא הולך להיות אחד מהבמאים הגדולים בעולם, ואנחנו לא רוצים עוד מקרה נגרר של ספילברג/שפילברג או סקורסזה/סקורסזי.
כשמדברים על "במאים מבטיחים" לעתים קרובות מתכוונים לבמאים שיצרו סרט אחד מצוין והמון ציפיות, ואז לפעמים מתברר שסרט אחד זה כל מה שהיה בהם. זה לא המקרה עם שנדור, הוא ביים עד היום שלושה סרטים, את שלושתם הוא גם כתב בעצמו: "התמוטטות" המבטיח, "הכל אבוד" הנהדר והשאפתני, ועכשיו גם "שנה קשוחה מאוד". כל זה בתוך ארבע שנים. וסטריק כזה, של שלושה סרטים מוצלחים ברצף כל כך מהיר, זה כבר לא להיט חד פעמי, זה לא פוקס, זה סימן של במאי מוכשר ומיומן במידה נדירה. שנדור אמנם חמק עד עכשיו מהרדאר של האוסקר, משום מה, אבל הוא לא יחמוק לנצח. הסרט הבא שלו עשוי להיות זה שיהפוך אותו רשמית לשם גדול, ואם לא הסרט הבא, אז זה שיבוא אחריו.
"שנה קשוחה מאוד" הוא הראיה הטובה ביותר עד היום לכך שיש משהו בשנדור הזה. "התמוטטות" היה אקטואלי ו"הכל אבוד" היה סרט קונספט – סרט שלם עם איש אחד לבד. "שנה קשוחה מאוד", לעומת זאת, הוא סרט סטנדרטי לגמרי על פניו. אין גימיק, אין זוית אקטואלית מיוחדת. תיאור העלילה לא נשמע מרגש. הכל טמון בביצוע: בכתיבה, בבניית דמויות, בבימוי ובעריכה, שנדור הופך את הסיפור הרגיל הזה למרתק. הוא יודע מה שהוא עושה.
ב-1981 – שנה אלימה מאוד, שבה נרשם מספר השיא של תקריות אלימות בניו יורק סיטי – אבל (כמו "הבל") מוראלס הוא הבעלים של חברת דלק, איש עסקים מבריק, שמנסה לאפשר לחברה שלו לשרוד ולהתפתח, וזה לא קל. נהגי המשאיות שלו מותקפים בזה אחר זה, המשאיות נחטפות, והדלק שבהן נגנב. במקביל, אבל (אוסקר אייזק) רוכש פיסת נדל"ן במיקום אסטרטגי, משלם את המקדמה לבעליה החרדים, וניתן לו חודש להשיג את היתר. ואז חוק מרפי נוסח משולב תשמ"א תוקף בכל החזיתות, הוא מסתבך עם חברות מתחרות, עם מס הכנסה ועם אשתו, והשגת הכסף בזמן נראית כמו משימה בלתי אפשרית. ואם הוא לא ישיג אותו – הלך עליו, הוא כרה את הקבר העסקי שלו במו ידיו.
את "שנה קשוחה מאוד" תמצאו בוודאי מסווג תחת הז'אנר "סרט פשע" – וזה כמעט נכון. יש פה את כל מה שצריך בסרט פשע, חוץ מדבר אחד: פשע. הסרט בהחלט מזכיר סרטים אחרים המספרים על אנשים שמגשימים את החלום האמריקאי דרך עולם העסקים המפוקפקים, בעיקר סדרת "הסנדק" ו"פני צלקת" – בין השאר משום שאוסקר אייזק נראה כמי שבחר במודע לגלם את אל פאצ'ינו. אלא שבניגוד לגיבורי הסרטים האלה, שבחרו בדרך הקצרה יחסית והלא חוקית לעושר, אבּל הוא לא פושע. הוא מצהיר במפורש שהוא בחר שלא להיות גנגסטר. הוא יגשים את החלום האמריקאי, אבל יעשה את זה בדרך הישר, כאזרח שומר חוק, גם כשאנשים מסביבו בוחרים בדרכים חוקיות פחות כדי לשמור על עצמם ועל עסקיהם. הסרט הזה הוא מין נגטיב של "פני צלקת": השאלה היא לא רק האם אבל יצליח לגמור את החודש, אלא האם העקרונות המוסריים שלו יגיעו לנקודת הסיום ביחד איתו. זה לא יהיה קל.
"שנה קשוחה" בונה את המתח באיטיות. כשיריה או מרדף אינם רעש רקע סטנדרטי אלא משהו יוצא מגדר הרגיל, כל אחד מהם נחשב. הנשק הסודי של הסרט הוא ג'סיקה צ'אסטיין בתפקיד אנה מוראלס, אשתו של אבל, שהיא גם שותפה בעסקיו ובמובנים רבים, המקור לעושרו. בעוד אבל הוא ישר כמו סרגל, אנה היא סיפור מסובך יותר: היא נראית לפעמים כמו אשתו-של תומכת ובמקרים אחרים כמו תככנית מסוכנת, וצ'אסטיין הנפלאה ממגנטת, מסקרנת ומושכת את המבט בכל סצינה, גם השקטות שבהן.
כמו גיבורו, גם "שנה קשוחה מאוד" בוחר בדרך הישר ומשלם על זה את המחיר. הרבה יותר קל למשוך תשומת לב עם פיצוצים, אורגיות ופשע גדול מהחיים מאשר עם סיפור על איש עסקים עם מעיל חום שמנסה לסגור עיסקת נדל"ן, ולא משנה עד כמה מדויק יהיה התסריט. הצניעות שהסרט כפה על עצמו לא מאפשרת לו להיות סרט "גדול" – אפילו אם תצפו ותהנו, לא בטוח שתזכרו את הסרט מספיק בסוף השנה כדי לדרג אותו כאחד הסרטים הטובים שנעשו בה. ובכל זאת: את הסיפור שלו הוא מספר באופן משובח, ולא כדאי לפספס אותו, בין השאר כדי שתוכלו להגיד, כשהעתונים יכתבו על האוסקר הראשון של ג'יי. סי. צ'אנדור, ש-א. אתם הכרתם אותו עוד כשהיה קטן, ו-ב. מבטאים את זה שנדור, לעזאזל.
פורסם במקור בוואלה
בכוונה
"בימוי: שנדור, תסריט: צ'נדור"?
לא :)
(ל"ת)
אחת הביקורות היותר מדויקות שקראתי לאחרונה
רק נקווה שחזית את העתיד כמו שכתבת את הביקורת והכל יהיה בסדר
השם האנגלי מרתיע
יש בסרט הרבה אלימות?
לא.
יש בסרט אלימות, אבל – בניגוד למשתמע משמו – מעט מאוד ביחס לסרט האקשן הממוצע.
הרבה זמן לא כעסתי כל כך על סוף של סרט
כי זה היה סרט פשוט אדיר, כמו שכתבת. אדיר. והוא עשה את העבודה כל כך יפה ובשקט ובסבלנות ואז, באחד המשפטים האחרונים (לא זוכר אם זה היה האחרון-אחרון או קצת לפניו) הוא הרס את כל העדינות הזאת עם משפט של הגיבור, שפשוט מספר לצופים את מה שהם ראו כל כך יפה בלי להסביר. במחי משפט אחד הוא הפך מיצירה עדינה ויעילה לכמעט מחזה מוסר פדגוגי. למה להאכיל את המסר בכפית? הרי כל הקטע הוא לתת לנו לעשות לבד את האחד ועוד אחד!
אבל חוץ מזה, באמת סרט מצוין (וקראתי ביקורת בה יורדים על השחקן הראשי על שהוא לא אל פצ'ינו, והרי זה מה שכל כך יפה בסרט הזה, שהגיבור הוא לא השחקן הראשי אלא כל אנסמבל השחקנים, וגם התסריטאי וגם הבמאי, וכל אחד יודע את מקומו ולא משתלט על הכל).
היה שלב באמצע הסרט ששאלתי את עצמי אם זה לא סרט של האחים כהן, היה משהו באווירה (אולי זה רק אוסקר אייזק.. ) שהזכיר לי.
הנבל הראשי הוא ההוא ממקס 79!
גילם את Toecutter, שאם אינני טועה היה גם הנבל הראשי…
פינת האבשלום קור
ולמה החליטו המפיצים בישראל ש"violent" זה "קשוחה"? הרי "שנה אלימה מאוד" זה גם יותר מדוייק לשונית וגם יותר בעל משמעות (מה זה בכלל שנה קשוחה? שנה שלועסת מסטיק בפרצוף לא מגולח, מנבלת את הפה ויורקת טבק?)
מישהו בקולנוע בו אני עובד
ביקש כרטיסים בקופה ל"ארץ קשוחה מאוד". האמת, זה יכל לעבוד. גם "ארץ קשוחה" וגם הסרט הזה מתרחשים בתחילת האייטיז. רק צריך לשנות את השם של אייזק פה ללואין דייויס ויש לך מאש-אפ![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
.
אני, לעומת זאת, מעריך מאוד את השם העברי.
רק תחשוב על האפשרויות שנפסלו:
א- מוסT ויולנT ייר (עם תוספת של קרוסלה לפוסטר, כמובן)
זהות אלימה מאוד.
שנתאלימות- שיבתו של אמוסט.
נראה אותך שנה קשוחה
(ל"ת)
מוקפד ביותר
פחות התלהבתי מהסרט הזה מאשר "הכל אבוד". אני מניח שזה בעיקר קשור לתנאי הצפייה (בית מול קולנוע). יש לי תחושה שלא רק ששנדור הוא במאי נהדר, הוא בעיקר במאי שמצריך את הריכוז המלא שלך ומסך גדול. הצילום הנהדר עובר קצת עוול בדרכו אל המסך הקטן בבית שלי.
הסיפור של אדם שמנסה בכל כוחו להילחם על המוסריות שלו היא אנטי-תזה נחמד מאוד לסרטי הפשע הרחבים שנמצאים בכל מקום, ואייזק וצ'סטיין (וגם הקאסט המשני) נהדרים – למרות שמשהו בדינמיקה ביניהם קצת קפוא.
נחמד מאוד, אבל לא מלהיב. סרט שכיף לצפות ומאוד כיף להעריך ויש בו כמה סצנות נהדרות ומלהיבות אבל משהו בחיבור שלהן ביחד ובקצב האיטי שלהן גורם לסרט להפוך למהורהר כמעט מדי ובכך להוריד מכוחו.
אבל כמו שאמרת, זה לא מונע ממני לחכות בשקיקה לסרט הבא שלו.
סרט משובח
זה לא סוד שיש בהוליווד מחסור חמור בתסריטים טובים ו'או מקוריים ולכן זו הייתה הפתעה נעימה במיוחד להיתקל בסרט המצוין של צ'נדור. מודה כי לא אהבתי את 'הכל אבוד' הקודם שלו – אבל כאן ניכר כי צ'נדור מנסה לעשות קלאסיקה אמריקנית חדשה בזמנים בהם אף אחד כבר לא טורח אפילו לנסות.
סרט יפה
צפיתי בו אתמול לאחר האיזכורים הרבים שלו בכתבות סוף השנה.
אכן טוב ומעניין, ואהבתי שדרך סיפור/אירוע קטן הצליחו להעביר סרט מלא.
אבל, היו כמה דברים שהציקו לי (בתגובה הבאה)
סרט מצוין ממש
לא יודע למה בזמנו רק מעט ראו אותו/הגיבו לו או מה שלא יהיה. שווה להקפיץ את הדף למקרה שמישהו מחפש משהו ממש עכשיו ולא מוצא – סרט משובח