היי, נראה לי שאתם כבר יודעים איך העסק הזה עובד אבל בכל זאת: שימו לב שיהיו כאן ספוילרים – מכיוון שהדף הוא לעונה בשלמותה יש לשים לב (למי שקורא) שיהיו ספוילרים לפרקים, ובנוסף יש לוודא (למי שכותב תגובות) סימון ספוילרים לפרקים ספציפיים. לצורך העניין, ספוילר הוא כל פרט עלילה משמעותי, כולל הופעות של שחקנים מסוימים. בכל מקרה, הנה נעמה.
|
• פרק 1: " בעיית דג הזהב" |
פרק 1 – בעיית דג הזהב
פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש עייף מאוד. הכירו את סטיבן (אוסקר אייזק), בחור חביב אבל די לא יוצלח. ביום הוא עובד בחנות מזכרות במוזיאון בלונדון ומשתף מבקרים בידע שלו על מיתולוגיה מצרית – למרות שממש אף אחד לא רוצה שיעשה זאת. אין לו חברים מלבד פסל אנושי שמתעלם ממנו לחלוטין, בהתאם לתפקיד. לפעמים הוא מתפנה להקליט לאמא שלו הודעות. בלילה הוא קושר את עצמו למיטה ומנסה להישאר ער כמה שיותר זמן, כי הוא לא כל כך מסתדר עם כל העניין הזה של שינה. לפעמים הוא מתעורר במקום שונה מזה שבו נרדם, שעות נעלמות לו או שהוא מתעורר מותש בלי סיבה, כל מיני צרות כאלה.
לפרט מה בעצם מתרחש בהמשך הפיילוט של "מון נייט", הסדרה החדשה מבית מארוול, יהיה קצת מסובך. לא כי קורים הרבה דברים (ואכן קורים לא מעט), אלא כי הכול מאוד מבלבל, וזה בכוונה. כמו סטיבן, גם אנחנו לא בטוחים מה בעצם קורה ולמה, איפה ומתי אנחנו, האם הכול באמת קורה או שאיפשהו בתערובת יש גם חלומות והזיות.
ובכל זאת, ננסה לעשות סדר. פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שמשהו לא כשורה. כלומר, הלסת שלו לא בדיוק במקום, הוא מדמם מהפה ו…אה, כן, הוא באמצע הרי האלפים. אנשים דולקים בעקבותיו ובראשם ארתור (אית'ן הוק), טיפוס מסתורי ומלחיץ עם זכוכיות שבורות בתוך הנעליים וקעקוע מאזניים על היד. לארתור יש כוח מיסטי שמאפשר לו לשפוט את האנשים שבאים לראותו – מי לחיים ומי למוות – והוא מעוניין בחרפושית מוזהבת שנמצאת, משום מה, אצל סטיבן בכיס.
סטיבן רוצה לתת לו את החרפושית ולהתחפף, אבל הגוף שלו פשוט לא מאפשר לו לעשות את זה, ולפני שתספיקו להגיד "דוקטור סטריינג' מבלה במימדיון הטירוף", הסיטואציה מחריפה לכדי מרדף מכוניות שבו סטיבן נוהג במכונית מלאה קאפקייקס לצלילי Wake Me Up Before You Go-Go. אתם מבינים, סטיבן חולק גוף עם עוד מישהו – מארק – שמבין מה בעצם גורם לכל התסבוכת הזו ואין מצב שהוא נותן את החרפושית הזאת לאיש הזכוכיות המלחיץ. אה, ויש גם קול מסתורי שמדבר מדי פעם כדי להעליב את סטיבן. הוא אולי נשמע כמו ונום (טוב, טכנית הוא נשמע כמו פ. מארי אברהם, אבל הבנתם), אבל לא מדובר בחייזר, אלא באל מצרי שנזכה להצצה קצרה לדמותו המאיימת בהמשך הפרק.
פתאום קם אדם בבוקר ולדג שלו יש שני סנפירי-זנב. כלומר, זו הכמות המקובלת לדגים מסוגו, אבל לדג שלו היה קודם רק אחד. אה, ונעלמו לו כמה ימים, מה שגרם לו להבריז שלא מרצונו מדייט עם הקראש שלו במוזיאון. אחרי שפינק את עצמו בסטייק ושוקולדים כדי להתנחם, סטיבן מוצא חור בקיר הדירה שלו, ובו מפתח וטלפון. מעבר זריז על יומן השיחות מגלה לו שני מספרים בלבד, אחד בשימוש רחב משמעותית מהשני – המספר ששמור תחת השם לילה. הוא מצלצל אליה ומגלה שהיא מנסה ליצור קשר איתו, כלומר, עם מארק, כבר חודשים רבים ללא הצלחה.
אבל רגע, קול מוזר נשמע פתאום בחלל הדירה. קול שקורא בשמו של סטיבן ומתעקש שהוא צריך להפסיק, וליתר דיוק, "להפסיק להסתכל". הכל רועד, האורות מרצדים ואחרי כמה דקות של אימה והימלטות מהדירה למעלית למסדרון ושוב למעלית, מופיעה לרגע קצר דמות מיסטית מאיימת, עם מעין גולגולת-ציפור במקום ראש. רגע, לא, עכשיו יש כאן קשישה ידידותית אבל קצת מוזרה. לא, שוב מפלצת, הפעם היא קרובה ומאיימת ו…
פתאום קם אדם בבוקר והוא באוטובוס לעבודה, הכל רגיל לגמרי עד שברחוב הנשקף מהחלון מופיע בחור בחליפה לבנה עם ברדס ועיניים בוהקות. כן נו, מון נייט שראינו בפוסטרים והטריילרים, אבל סטיבן עוד לא מכיר אותו. הוא יורד מהאוטובוס כדי להעביר את יום העבודה המלחיץ ביותר אי פעם – ארתור מגיע לבקר אותו כדי לספר לו על האלה אמית, שעל פי ארתור יודעת מה נעשה כל חיינו ו"לא ממתינה שהחוטאים יבצעו פשעים לפני שתעניש אותם". הוא מציץ אל נשמתו של הזבן המבולבל ומגלה שיש בתוכו כאוס (מה אתה אומר), אז הוא משחרר אותו. סטיבן עושה את הדבר ההגיוני והסביר וחוזר לעבוד כרגיל, כפי שג'ף בזוס היה רוצה.
אבל לא כאן נגמרות הצרות – שעות אחר כך (כנראה) המקום מחשיך לגמרי והאימה מתחדשת עם הופעתה של מפלצת מוזרה חדשה שנחושה ללכוד את סטיבן. יש רק אדם אחד שיכול להציל אותו – מארק, שמתחיל לדבר איתו מתוך המראה. הוא מבטיח לו שיציל את חייו, חייהם, אם רק ייתן לו לקחת פיקוד על הסיטואציה. והוא נותן. סטיבן הוא עכשיו מארק שהוא גם מון נייט, הוא מחסל את המפלצת כאילו כלום ושולח אותנו לדרכנו, לכתוב ניתוחים ותיאוריות מעריצים ברדיט.
נשבעת שכל הבלאגן הזה מרגיש איכשהו מבלבל פחות בזמן הצפייה. כן, הכל קצת דיוויד לינצ'י ומלחיץ ולא קוהרנטי בשיט, אבל יש יד מכוונת בטוחה בעצמה שהופכת את זה ליותר מסקרן ופחות "עזבו אותי באמכם". אוסקר אייזק עושה עבודה טובה בתפקיד הבחור החביב עם המבטא הבריטי הגרוע, שרק רוצה לאכול סטייק עם הקולגה החמודה אבל נאלץ להימלט שוב ושוב מאיומים על חייו. גם אית'ן הוק לא רע בתור הנבל המסתורי, שעדיין לא ברור מה המטרות שלו, למה ואיך הוא מנסה להוציא אותן לפועל. עלילת חלום הבלהות לגמרי מבדלת את הסדרה מתוצרי מארוול אחרים – גם "וונדהויז'ן" או "דוקטור סטריינג'" התחילו מוזר, אבל לא כל כך מוזר, ועם הרבה יותר הומור מארוולי טיפוסי. סטיבן המגושם והקצת-טמבל רחוק שנות אור מהדמות השנונה והזחוחה עם לב הזהב שהתרגלנו לקבל מהיקום הזה, גם אם הוא זוכה להשחיל באחת השיחות רפרנסים תרבותיים ברוח טוני סטארק.
מעניין לראות איך הסדרה תאזן בפרקים הבאים בין המסתורין, רגעי האימה, הסצנות היומיומיות יותר והתשובות לאלף ואחת השאלות שהפרק הזה העלה. מעניין לא פחות לראות איך תתנהג ותדבר הדמות הנוספת שאייזק משחק בסדרה הזו, שקיבלנו רק הצצה קצרה אליה בפרק. אגב, הפרק גם לא כלל שום חיבור לדמויות וסיפורים אחרים מיקום מארוול. לא אתפלא בכלל אם בהמשך יתברר שסרסי מ"נצחיים" עובדת באותו המוזיאון, אבל אני מקווה שזה לא יקרה כי זה יקשה עליי להעמיד פנים שהסרט הזה לא באמת קיים.
פרק 2: זמן את החליפה
שמעתי שבפרק הקודם רציתם פחות תקצור של העלילה. אנחנו ב"עין הדג" שמחים להיענות לדרישות הקהל, בייחוד כשדרישות הקהל הם לעשות פחות עבודה. אז בואו נתחיל מחדש.
הפרק השני של "מון נייט" מתחיל בנפילה על הפרצוף. כאילו, מילולית: סטיבן מתעורר בבהלה ומזנק במהרה ממיטתו רק כדי לשכוח שהרגל שלו מחוברת אליה ולהימרח על הרצפה. ובעצם, הפרק השני מתחילה בנפילה מסוימת גם בהשאלה – אחרי שפרק הפיילוט הסתיים בכך שסטיבן סוף סוף נותן שליטה על גופו למארק, הדיבוק / פיצול האישיות המלחיץ שלו, זה קצת מעיק לחזור שוב לעלילות סטיבן הלוזר.
עם זאת, לפחות הפרק כבר גילינו כמה תשובות לשאלות שלנו מהפרק הקודם. הדיבוק / פיצול שמדבר לסטיבן ממראות אקראיות הוא מארק ספקטור, האווטאר של אל הירח המצרי ח'ונסו (שיכונה בריקאפ הזה קונשו, כי ככה אומרים את זה במארוולית), אותו יצור מלחיץ עם ראש-שלד-ציפור שראינו בפרק הקודם. הוא חתם על ברית עם האל המדובר כדי להעניש פושעים וחוטאים, אך אם לא יבצע את חלקו – למשל כי טמבל עם מבטא בריטי מעצבן משתמש בגוף שלו, סתם זורקת באקראי – האל ייקח לו אווטאר אחר. ארתור (נו, הנבל הראשי של הסדרה) עשה את זה לפניו, והבאה בתור היא כנראה לילה (מאי קאלמאווי), אשתו של מארק ושותפה להרפתקאותיו בהן נמצאה אותה חרפושית ארורה. מארק ממש נחוש להרחיק אותה מהסיטואציה ככל האפשר, גם אם זה אומר שלא יראה אותה יותר לעולם.
אגב חרפושית, מסתבר שהיא מה שמכונה בעגה האגיפטולוגית "מקגאפין". היא בעצם GPS מעופף למערה של ג'אפרקבר של האלה אמית, ההיא שארתור המלחיץ רוצה להחיות. בניסיון להשיג את החרפושית הוא עושה לסטיבן סיור בקיבוץ המקסים שהקים לחברי הכת שלו, בו הם מגדלים ירקות, לומדים שפות ו… צופים בוידאו של דולפינים? מה, אין להם שם גישה ליוטיוב נורמלי?
השיחה הארוכה של סטיבן וארתור היא החלק המהנה ביותר בפרק הזה – קודם כל, כי קורה בה משהו שהוא לא "סטיבן מנהל שיח חירשים מנג'ס עם מארק או לילה", אבל גם כי אלה הסיטואציות שבהן הקלולסיות של סטיבן מצליחה להיות כיפית. הוא דביל מוחלט וזה מאפשר לו לשאול את ארתור את השאלות שכולנו חושבים עליהן, נגיד "רגע, אז אתה ואמית מתכננים להרוג ילדים כי בעתיד הם אולי יעשו משהו רע?".
עוד חלק כיפי של הפרק מתרחש כשמארק סוף סוף מקבל שליטה על הגוף והופך למון נייט (כלומר, המון נייט המגניב, לא המון נייט בטוקסידו לבן טיפשי שסטיבן מצליח לזמן). באותו רגע הסדרה הופכת לרגע לאססין קריד, עם ריצות על הגגות וכאלה, וזה כיף.
בסוף הפרק ארתור משיג את מה שהוא רוצה (החרפושית) ואנחנו משיגים את מה שאנחנו רוצים באמת – להכיר יותר לעומק את מארק. הוא מחליט להשאיר אצלו את השליטה על הגוף, להשאיר את סטיבן "כלוא" בפנים ולטוס למצרים כדי למצוא את הקבר של אמית לפני ארתור. אני מקווה שזה אומר שהפרק הבא כבר יהיה פחות "מה קורה כאן" ויותר "הרפתקאות מגניבות במצרים!", כי מה שהרגיש מרענן ונחמד בפרק הראשון די מיצה את עצמו בשני. כשמספרים לנו על גיבורי אקשן שמוציאים לפועל את רצונותיהם של אלים מצריים עם ראשים של חיות, קשה להתעניין בהתקפי החרדה של סטיבן.
זאת דרישה קצת מוזרה אבל יהיה נחמד אם הפרק הבא של "מון נייט" ירשה לעצמו גם להתקדם יותר וגם להירגע קצת. להתקדם במובן של להעמיק קצת לתוך המיתולוגיה והאקשן, ולהירגע במובן שלא חייבים התרחשות בכל רגע. כמות הסצנות שנקטעות בשינוי פתאומי של לוקיישן, מישהו שמגיע משום מקום או דפיקה בדלת היא בלתי סבירה. העלילה תמיד בהתקדמות, וזה בסדר, אבל הכל מרגיש קצת מסודר וקל מדי, מהבנאדם שנותן לסטיבן להיכנס למכולה של מארק כי "יש לו זיכרון לפרצופים" ועד ל"לילה מופיעה משום מקום בדיוק בזמן כמעט לדרוס את סטיבן". תנו לדברים לקרות בגלל הדמויות ולא בגלל נסיבות נוחות מדי כי צריך להספיק הרבה בשישה פרקים, בבקשה.
לסיום – פינת הדיאלוג התמוה של הפרק. והפעם:
מישהו שעושה לסטיבן חיפוש בדירה: "מה זה?"
סטיבן: "משקולת לנייר"
"מאיפה השגת את זה?"
"מחנות משקולות הנייר"
וואלה.
פרק 3: הטיפוס החברותי
אני מודה, ציפיתי שאחרי שלושה פרקים אדע קצת יותר טוב על מה לעזאזל הסדרה הזו. בשלב הזה, עדיין לא הבנתי מי זה בעצם מארק ולמה הוא חולק גוף עם סטיבן. זה מילא. מה שחמור יותר זה שלא הבנתי למה אמור להיות לי אכפת מה קורה למארק, או האם הוא מצליח לשחרר את האל קונשו מ"כלא האלים". אבל רגע, אני מקדימה את המאוחר.
העלילה במצרים דומה למדי לזו שראינו בלונדון – מארק וסטיבן משוחחים דרך משטחים דמויי-מראה, רבים על השליטה בגוף, מארק רץ קצת על גגות, ארתור מתנהג כמו מנהיג מעצבן של כת ולילה מנסה לגרד ממארק תשומת לב חיובית לשווא. הפעם מארק הוא הדמות הדומיננטית יותר, ומתברר שהוא דמות לא מעניינת בכלל. הוא מרוחק, לא מתקשר ומרוכז בעצמו ובמשימה שלו ממש כפי שהיה בפרקים הקודמים, אבל הפעם אין רגעי הומור באדיבות סטיבן הטמבל שיאזנו אותו.
זה לא אומר שאין בפרק רגעים מצחיקים בכלל. יש סצנה אחת ששיעשעה אותי מאוד, אבל אני לא בטוחה שבמכוון. היא מתרחשת כשמארק מגיע לפגישת אווטארים של אלי מצרים העתיקים כדי להלשין להם שארתור מתכנן להחיות את אמית. קונשו המגזים משתלט על מארק כל פעם שהוא מקבל את רשות הדיבור. כתוצאה מכך, בזמן שכל האווטארים מדברים יפה ורגיל, מארק צורח את כל השורות שלו ונותן וייב כללי של הילדה מ"מגרש השדים".
ארתור גם מזומן לדיון, ואז כשמגיע תורו לדבר הוא מסובב אותו חזרה לעבר מארק עם ספין ברוח "מה אתם מקשיבים לבנאדם שאפילו לא יודע את השם שלו חחח איזה אפס". האווטארים משתכנעים בקלות מדבריו של ארתור שקונשו סתם עושה צרות, כנראה בגלל שיש להם בעיה איתו עוד מקודם – כמו זה שהוא מושך יותר מדי תשומת לב לקיומם, נניח כשהוא גורם לליקוי חמה ספונטני כדי לזמן אותם לפגישה הזאת. הם בכלל רוצים לצפות בשקט על בני האדם בלי להתערב, כי זה הקטע החדש ב-MCU מסתבר. זה היה קצת מטומטם כבר ב"נצחיים", אבל יש לי תחושה ש"מון נייט" לא תהיה הפעם האחרונה שניתקל במהלך הזה.
אז קיבלנו קצת סיפור רקע על קונשו הבודד, המנוכר לקהילה שאליה הוא אמור להשתייך. אבל זה לא הכול – יש לנו גם את סיפור הרקע של לילה, שאף היא בודדה ומנוכרת כלפי הקהילה שאליה היא אמורה להשתייך. מסתבר שהיא לא הייתה במצרים כבר עשור אחרי שהסתבכה עם חצי מקהיר כשגנבה עתיקות גנובות מהשוק השחור והחזירה אותן לבעליהן.
לילה מאתרת את מארק במהירות הבזק ובדיוק ברגע שבו הוא צריך שודדת עתיקות מנוסה – הוא מנסה למצוא סרקופג שאמור להכיל הנחיות למיקום הקבר של אמית. היא לוקחת אותו בסירה לפגוש את אנטון (גספר אוליאל, שנהרג מאז הצילומים בתאונת סקי) ולנהל עוד שיחה לא מועילה על זה שהם בעצם נשואים ומה נסגר עם זה. באחוזה של אנטון הם מוצאים את מבוקשם וגם את מבוקשנו – משהו שסטיבן טוב בו. מסתבר שכדי למצוא את המיקום צריך לפענח איזה כתב חידה שקשור לכוכבים, דבר שמארק לא ממש יודע לעשות אבל סטיבן כן.
כמובן שגם לשם ארתור מגיע (הבנאדם מתנייד עם ג'טפאק?), עושה צרות ועל הדרך זורק לנו קצת אפיוני דמות – מארק מסתיר מלילה דברים מחשש שהיא תחשוב שהוא לא ראוי לאהבה ולילה בכלל עמוק בתסביכים עם האבא שלה. אבל אין זמן לפיתוח דמויות – יש לנו סצנת קרב להגיע אליה! אפשר לדבר קצת על כמה מארק דוש וכמה סטיבן הוא האופציה העדיפה יותר לזוגיות (ספציפית עם לילה) כשנתעסק בפענוח המקגפין החדש שאמור להוביל אותנו לקבר הארור.
בשביל מטרה זו (פיענוח המקגפין, לא דיבור על כמה מארק דוש), קונשו שולף טריק מוגזם במיוחד כדי לפתור את כתב החידה – הוא משנה לגמרי את פני השמיים כדי לשחזר את מראה השמיים מלילה מסוים לפני 2000 שנה. קונשו יודע שהצעד המוגזם הזה יגרום לשאר האלים להכניס אותו ל"כלא האלים" – ואכן, האווטארים מתכנסים כדי… להפוך אותו לפסלון קטן. כלא האלים המצרים יותר דומה למקדש האבות הקדמונים בבית של מולאן ממה שציפיתי.
אז עכשיו אין קונשו ואין חליפה, ואני מקווה שחציה השני של העונה (נשארו רק עוד שלושה פרקים) יוקדש לשיחות נפש מעמיקות בין לילה ומארק, העמקת הקשר המתפתח בין סטיבן ולילה, טיפול פסיכואנליטי מעמיק לתיקון השבר בנפשו של ארתור וערב משחקי קופסה בפירמידה של האלים המצרים. אבל יותר סביר שקונשו ישוחרר תוך מקסימום פרק, ארתור ימשיך לעשות שיט בסגנון ג'פאר וגזלייטינג לכל העולם ואני אמשיך לא להבין מה לעזאזל רוצים ממני. שיהיה בהצלחה.
פינת הדיאלוג התמוה:
סטיבן: "Et Voila"
לילה: "וואו"
סטיבן: "זה בצרפתית"
לילה: "אני יודעת"
כמובן.
פרק 4: הקבר
פרק בלי קונשו! זה אפשרי! זה סבבה אפילו! חסרונו של מי שסטיבן כינה בפרק הקודם "היונה הטיפשית הזו" לא מאוד הורגש בפרק, שהעמיס עלינו עוד ועוד חומר, סגירת פינות ורגעי מיינדפאק מוזרים. הפרק הזה, או לפחות החלק הראשון שלו, הוא מה שציפיתי מהסדרה כולה להיות – הגרסה המארוולית של סרטי ארכיאולוגים-הרפתקנים. את אווירת ההרפתקאה המטורללת וקצת צ'יזית הם השאילו מ"אינדיאנה ג'ונס", את המתח הרומנטי מ"המומייה" ואת הדדי אישיוז של ליילה מ"טומב ריידר" – ויש הרבה מהרכיב האחרון.
ליילה מקבלת קצת יותר פוקוס בפרק הזה – בתחילתו היא מצילה את עצמה ואת סטיבארק המעולף, אחר כך היא מקבלת קצת אקשן בחזית ההרפתקנית וגם הרומנטית ולקראת הסוף יש לה שיחה משמעותית עם איתן הוק ביום שיער גרוע עם ארתור הארו, והיא אפילו זוכה לנהל שיחה נורמלית עם מארק בלי שהוא יגיד משהו בלתי כמו "את באמת לא מכירה אותי בכלל!!!!". ברכות ואיחולים. אבל יש גם לפחות שני רגעים בפרק שמזכירים עד כמה העלילה של ליילה תלויה במערכת היחסים שלה עם מארקיבן, כאלה שעושים פלאשבקים לנסיכות דיסני של הניינטיז. ספציפית הנסיכה יסמין. ספציפית הסצנה שבה היא מכריזה "אני לא איזה פרס שזוכים בו!".
סטיבן חושף בפניה שמארק הבטיח להתחפף לתמיד אחרי שייסגר העניין עם קונשו, ובמקום לענות "איך זה אמור לעבוד בדיוק" כמו אדם סביר ליילה משיבה "עשיתם דיל שהוא יעלם מחיי ולא חשבתם לספר לי?". סטיבן עונה, בתמימות חסרת הטקט הרגילה שלו: "הוא לא נעלם מהחיים שלך גם ככה?". אכזרי אבל נכון, תכלס. ליילה, איפשהו בקהיר בטח יש ספריית וידאו או דוכן צרובים או משהו. לכי לשם ותבקשי עותק של "הוא פשוט לא בקטע שלך". הייתי ממליצה על הסרט "הוא כן בקטע שלך אבל מפחד שתתקרבי לאל מצרי אכזר", אבל הוא יותר ארט-האוסי, אין אותו בכל ספרייה.
ליילה מבינה את הרמז ועושה את מה שכל בחורה הייתה עושה בהינתן האפשרות – לוקחת כריבאונד את פיצול האישיות של האקס שלה. הוא נראה כמוהו, מריח כמוהו אבל אשכרה מעוניין בחברתה. סטיבן, אגב, חושף בפניה את כל העניין של "מארק מנסה לגונן עלייך וכאלה" רגע לפני שהם מתנשקים, כי הוא בחור הגון בסך הכל, שרוצה להיכנס לקשר ממקום חיובי ונטול סודות. זה חמוד שהוא חושב שליילה רוצה אותו בגלל מי שהוא ולא כי הוא בעלה מעלי אקספרס, אבל אולי אנו חוזים בראשיתו של סיפור אהבה מרגש ואני סתם צינית.
כך או כך, במקומה לא הייתי ממהרת כל כך לרוץ לשם, כי פוטנציאל המבוכה פה גדול כמו תקציב הקייטרינג של "הנוקמים: סוף המשחק". אם נדבר במספרים, הצעד הזה יוצר מצב פי 100 יותר מביך מלהתנשק עם החבר הכי טוב של האקס, פי 50 יותר מביך מלהתנשק עם השותף לדירה של האקס ופי 10 יותר מביך מלהתנשק עם האח התאום של האקס, אבל בפעם הבאה שנראה את מארק יהיו לו דברים יותר חשובים לומר לליילה, מה גם שהוא קיבל את זה יפה באופן מפתיע, לפחות בשיחתו עם הפיצול.
חוץ מכמעט-להתמזמז ליילה וסטיבן גם יוצאים להרפתקה בקבר של אמית, שם הם מוצאים כל מיני דברים נחמדים מאוד. נגיד, תפלץ עשוי CGI מכוער שאוכל גופות. או קבר מכוסה בדם וחתיכות בשר, שמתגלה כקברו של אלכסנדר הגדול, האווטאר האחרון של האלה המועדת לפורענות. או את ארתור הקרצייה ששוב בא לחרבן את הכיף ומספר לליילה שבעצם מארק אחראי למותו של אביה האהוב (לו הוא מעניק את המחמעליבה "אחד מהארכאולוגיים הכי ייחודיים במצרים"). ליילה ממהרת לדרוש תשובות ומארק נהנה מהשיחה בערך באותה מידה שסטיבן נהנה לדחוף יד לתוך הלוע של פרעה, אבל כמו סטיבן, הוא משתף פעולה עם אי הנעימות כי אין ברירה. הוא אולי היה שם, אבל הוא לא היה הבנאדם הספציפי שהרג את אבא שלה. אה, והוא ממש לגמרי התכוון לספר לה על זה. פשוט לא יצא. אתם יודעים, צריך לחכות לרגע המתאים ביותר כדי לחשוף דברים כאלה לחברה שלך. כשאני אגלה מה הרגע המתאים אני אעדכן.
אבל רגע, זה לא הכל! יש לנו גם מערכה אחרונה שמחזירה אותנו לשיאי ה"מה לעזאזל" של הפרק הראשון ואף מתעלה עליהם. אחרי שארתור יורה במארק, הוא מוצא את עצמו במחלקה פסיכיאטרית סגורה, אחת לבנה לאללה עם הרבה פעילויות יצירה, צוות אדיב וקינוחים יפים. במחלקה משודר סרט הרפתקאות בכיכובו של הארכיאולוג הנועז ד"ר סטיבן גרנט, מבטא והכל, ליילה נמצאת שם כמטופלת וארתור הוא כמובן המטפל הנחמד שרק רוצה לעזור למארק. אם זה לא מספיק מטורלל מארק מגלה במהרה סרקופג במחלקה ובתוכו סטיבן, הפעם בגוף נפרד משלו. אה, ושנייה לפני שהפרק נגמר מופיעה אלה היפופוטמית, שאומרת "היי" בידידותיות. שוט הסיום הקטן וזה לא רק הרגע האהוב עליי בפרק, הוא כנראה הרגע האהוב עליי עד כה בסדרה.
ונסיים, כמקובל, עם פינת הדיאלוג התמוה:
סטיבן: "הייתי צריך לחפש בגרון של אלכסנדר הגדול, אבל מצאתי את זה! את בסדר, לאב?"
ליילה: "הוא שומע אותי?"
סטיבן: "אלכסנדר? לא נראה לי. גאד, אני מקווה שלא!"
פרק 5: מפלט
כששמענו לראשונה את הביטוי "היקום הקולנועי של מארוול", כנראה שחשבנו עליו במובן צר יחסית – כל סרט הוא "כוכב" בתוך היקום הזה, ומדי פעם דמויות מדלגות מכוכב אחד לשני. אבל ככל שהזמן עובר ועוד ועוד סרטים וסדרות מצטרפים למארג, אני מתחילה לחשוד שהם התכוונו "אנחנו רוצים להציע פרשנות לכל דבר שקיים ביקום".
כבר יש לנו אנשים עם כוחות על ודמויות מיתיות מהמיתולוגיה הנורדית וב"מון נייט" התווספו גם אלים מצריים של ממש, עם ראשים של חיות והכל. יש חייזרים וקוסמים ופורטלים ומכשפות שמסוגלות ליצור ילדים מהאוויר. אין לנו מוטנטים אבל זה כנראה עניין של זמן. יש לפחות שתי קבוצות סודיות שפועלות בסתר ואחראיות לפשעים ונזקים מגוונים. "נצחיים" הכניס לקלחת סוגיות קיומיות שכנראה אף אחד במארוול לא יכול או רוצה להתעמק בהן בצורה מספקת, כי בואו, קווין פייגי יכול לעשות הרבה דברים אבל משמעות החיים זה עדיין טיפ-טיפה גדול עליו.
ועכשיו יש לנו גם את העולם הבא. כלומר, עולם בא. יש הרבה כאלה, ולא ברור מי מקבל ספציפית את האחד מהמיתולוגיה המצרית – זה בלעדי למשרתים של אלי מצרים או שגם סתם מצרים יכולים להשתתף? ומה עם סתם חננות של מיתולוגיה? כך או כך, מארקיבן מתו. ארתור הארלו ירה בהם ועכשיו הם במעין מרחב ביניים (=ספינת מדבר במובן המילולי) שבין גן העדן (=שדה קני סוף אינסופי) והגיהנום (=לקפוא לנצח בחול). כדי לקבל את האופציה הגרועה פחות צריך לאזן את המאזניים של אל השאול אוזיריס.
מה עושים עכשיו? מנסים לדחוס שנים של טיפול פסיכולוגי ליום אחד ועל הדרך מסבירים לקהל מה לעזאזל ראינו עד עכשיו. ההסבר אפל כמו שהוא קצר – כלומר, מאוד. כילדים, מארק ואחיו הקטן אהבו את הסרט על סטיבן גרנט ואהבו לשחק בהשראתו. יום אחד התרחשה תאונה איומה והאח הקטן נהרג. אמו של מארק האשימה את מארק בתאונה ומעולם לא סלחה לו ומאותו רגע חייו הפכו לרצף מתמשך של התעללויות רגשיות ופיזיות מצידה. האב ניסה לפצות באהבה ודאגה, אבל איפשר להתעללות להימשך במשך שנים.
סטיבן היה הפתרון שמארק יצר כדי להתמודד עם המציאות המחרידה – אישיות נוספת של ילד תמים וטוב לב, שהאלימות והזוועה נחסכו ממנו. בחייו הבוגרים מארק התגייס (וסולק) מהצבא, עבד כשכיר חרב ואחרי האירוע בו נרצח אביה של ליילה כמעט התאבד במקדש של האל קונשו. קונשו הציע לו בדרכו הדושבגית להישאר בחיים בתור המשרת שלו, ומארק הסכים, משום מה.
סטיבן חזר לתמונה כתגובה למות האם, שמארק לא הצליח להתנתק ממנה לגמרי גם אחרי כל מה שקרה. זה מסביר למה סטיבן מדבר כל כך טיפשי – ילד המציא אותו על בסיס צפייה בסרט אקשן. זה מסביר גם את האובססיה של סטיבן לאמא שלו, שאפילו יש לה פינה מוכנה לאירוח בביתו. אנחנו רואים אותו משאיר לה הודעות בטלפון באופן קבוע, אבל מסיבות שעכשיו ברורות לנו היא אף פעם לא מתקשרת חזרה. אחרי שסטיבן לומד את כל זה הוא מבין ומקבל את מארק באמת. הוא מבהיר לו שכל זה לא היה אשמתו – לא המוות של אחיו, גם לא מה שקרה אחר כך.
זה סיפור יפה ונוגע ללב, אבל יש בו תפיסה די שטוחה של התמודדות עם קשיים נפשיים. כאילו שהדבר היחיד שצריך לעשות כדי לפתור את הבעיה היא לזהות אותה ו"לתלוש את הפלסטר", כלומר, להכיר בזה שהכאב קיים וזהו, אפשר לחזור לתפקד כמעט כרגיל. זאת אותה תחושה שקיבלתי מהפרקים האחרונים של "וונדהויז'ן". כן, וונדה ומארק פגעו באחרים אחרי שנפגעו בעצמם. אבל הם צריכים גם נסיבות מקלות מסוימות, כדי שהקהל ימשיך לאהוב אותם ולהאמין שהם עושים את הדבר הנכון. אצל וונדה הסיפור נפתר ב"היא הפסיקה ברגע שהיא הבינה שגרמה כאב לאחרים", כאילו שפשוט להפסיק לפגוע זה פיצוי הולם. אצל מארק הפתרון הוא להבהיר שכל הנרצחים שלו – חוץ מאבא של ליילה, כאמור – פשוט היו אנשים רעים. חוץ מזה, מארק מרגיש ממש רע לגבי זה, אז זה בסדר.
למרות הבעיות הנ"ל, ולמרות שמיציתי בענק את הדרך שבה הפרעת זהות דיסוציאטיבית מוצגת במדיה, אין ספק שהפרק הזה היה מעניין ומרגש יותר מכל מה שראינו בסדרה עד כה. זה לא לחלוטין מצדיק את המסתוריות המעיקה של הפרקים הראשונים, אבל ברור לי למה אי אפשר היה פשוט להתחיל עם סיפור הרקע הקשוח הזה. עוד בעיה שהייתה לי עם הפרק הן הקפיצות בין הצדדים הפסיכולוגיים ברוח שמש נצחית / ניאון ג'נסיס אוונגליון לבין קטעי המתח שבהם מארק עדיין מתווכח עם הארו הפסיכולוג המשופם, או רגעי אקשן מארווליים במהותם כמו הסצנה שבה כל נרצחיו של מארק הולכים איתו ועם סטיבן מכות.
מארק, שכל הפרק התעקש שהוא חייב לחזור מהשאול כדי להציל את ליילה ואת העולם, מצא את עצמו לבסוף בגן העדן של קני הסוף. סטיבן הקריב את עצמו כדי שמארק "יחזור להיות שלם" והמאזניים של נשמתו יתאזנו. מוזר שהפתרון היה להרוג את הצד הטוב והתמים ולא לאחד את שניהם. מוזר לא פחות שסטיבן לא ציטט את משפט המחץ של בינג בונג, "קח אותה לירח בשבילי". אתם יודעים, מון נייט וכל זה.
האם מארק יצליח לחזור מהמתים ויהפוך את הסדרה הזו סופית לסיפור עם העלילה הכי מטורללת ב-MCU? מה תעשה ליילה אחרי מותם של שני בני הזוג שלה? מי יכסח את הארו? האם מישהו יוציא את קונשו מבית הבובות שהאווטארים קוראים לו כלא? כל זאת ועוד בפרק הסיום של הסדרה שזכתה אצלי בבית לכינוי "מון מון", בגלל הטיקטוק הזה.
פינת הדיאלוג התמוה אחת לפני אחרונה:
הארו הפסיכולוג: "דילן? תוכלי להתקשר לגברת גרנט?"
סטיבן: "היא מסננת שיחות. היא לא תענה לך. היא מפחדת מנציגי מכירות בטלפון"
פרק 6: אלים ומפלצות
פרק הסיום שלנו יוצא לדרך עם השלמה נחוצה – בזמן שסטיבן ומארק עשו בונדינג והשלימו עם ילדותם הכואבת, ארתור הארו החל את מסע הקטל שלו. מודה, ציפיתי שכוחה של אמית יאפשר לו לעשות דברים יותר מגניבים מלהסתובב עם מקל-תנין שגורם לאנשים לזהור באור סגול, אבל ראיתם את הסטיילינג הכללי של הבנאדם, כבר ברור שאין לו קלאסה. הארו מכסח שוטרים שמתישהו בעתיד יעשו מעשה רע וליילה בעקבותיו, מחכה לרגע הנכון לתקוף.
בשלב הזה מתרחשת החלטת בימוי מוזרה במיוחד – הגופות של השוטרים מתחילות לדבר אליה בשם האלה ההיפופוטמית החמודה תאורט, כוכבת המשנה של הפרק הקודם. אבל במקום לדבר רגיל ולהעביר את המסר – הם מדברים ממש בקול שלה. חבר'ה, אנחנו בסדרת מארוול, לא ב"תראו מי מדבר 5 – חופשה מדליקה במצרים". למרבה הצער הטריק הנורא הזה יחזור שוב בהמשך הפרק. על הדרך תאורט מציעה לה להפוך לאווטאר שלה וליילה מסרבת. תאורט היא אלת הפיריון וההריון אז אני מניחה שלהיות האווטאר שלה זה להיות דולה ממש ממש טובה.
אבל רגע, מסתבר שאמית עוד לא לגמרי-לגמרי חזרה לחיים – הארו ועוד אנשים שהוא אסף בדרך מתפרצים לפירמידת האלים הסודית כדי לעשות צרות ולהעיר את האלה עם ראש התנין. בזמן שהארו מתרפס בפני אמית, האלה עם העיצוב הכי פחות מגניב עד כה, ליילה משחררת את קונשו מהצעצוע שלו ומיד מתחילה לריב איתו. כדי לעצור את אמית הם יצטרכו אווטאר, אבל ליילה לא בקטע. מזל שמארק עוד לא לגמרי יצא מהתמונה.
לאחרונה מסתובב בטיקטוק סרטון שבו מישהו טוען שהעלילה של "וונדהויז'ן" מועתקת מהסרט "פוקימון 3". היום מתברר שגם "מון נייט" העתיקה קצת מ"פוקימון הסרט הראשון: מיוטו מכה שנית". במקום להנות מהשקט בגן עדן, מארק חוזר לדיונה כדי להציל את סטיבן הקפוא. הוא מדבר אליו באהבה עד שהוא מפשיר ועם קצת עזרה מתאורט הם נמלטים מהעולם הבא וחוזרים לעולם החיים, כי מסתבר שזה לא מאוד קשה. מה קרה להסבר מהפרק הקודם שהגוף של מארק לא יוכל להחלים מהירי? אה, זה רלוונטי רק בסיטואציה שבה אין לצידך אל ירח עם כוחות מעורפלים.
אז מארק הוא שוב מון נייט, סטיבן הוא שוב מון נייט עם החליפה הלבנה שתאפשר לגיקים בני 19 להתנהג מעצבן בכנסים וקונשו עדיין אובר דרמטי. עכשיו שני הכפילים חולקים את הגוף על אמת ויכולים להתחלף ביניהם בשליטה בו בזריזות וללא שום בעיות. קרב CGI לא מאוד מעניין מתחיל בין קונשו, אמית והאווטארים שלהם, אבל אז מצטרפת לקרב לוחמת נוספת.
ליילה מסכימה בכל זאת להיות האווטאר של תאורט והתוצאה היא הסצנה הקשה ביותר לצפייה בסדרה כולה – תאורט משתלטת לליילה על הגוף ובעצם גורמת לה לשוחח עם עצמה. כלום לא הכין אותי לרגע המדהים בקרינג'יותו שבו ליילה שואלת ברצינות "פגשת את אבא שלי?" ואז מיד עוברת לשפת גוף מוגזמת בעליזותה ואומרת "בטח! פגשתי אותו בשדה קני הסוף!!!" עם יד מושטת קדימה כאילו היא במחזמר. הצילו.
על הדרך ליילה קיבלה תחפושת "נסיכת מצרים" מחנות תחפושת של איזה קניון. אין לה מסכה אבל יש לה כנפי זהב בוהקות. אז לא הולכות לעזור ליולדות לתרגל נשימות? ליילה לא אוספת את השיער בקרב, ולשלה יש קצת יותר נפח ונוכחות מלזה של הארו, אבל נו, כוחות על וכל זה.
עצירת ביניים עבור פינת הדיאלוג התמוה, והפעם – איחודים מביכים:
מארק: "ליילה! או, מותק! תודה לאל שאת בסדר"
ליילה: "איך חזרת???"
סטיבן: "וואו! מה את לובשת? את נראית מדהים!!!"
אגב, אם את יוצאת במקביל עם שני פיצולי אישיות שחולקים גוף זה נחשב פוליאמוריה?
בקרב הסופי מארוול חוסכים כמה דולרים כשהם קוטעים את הקרב בין הארו לליילה ומון נייט ישר אל הניצחון, שכנראה הושג על ידי עוד פיצול. בהיעדר קרב המסתיים בניצחון, רגע השיא של הפרק (והסדרה, כנראה) הוא כשמארק מסרב להרוג את הארו כדי למנוע באופן מוחלט מאמית לשוב לכדור הארץ. בעידודה של ליילה, מארק אומר לקונשו אם הוא רוצה לרצוח מישהו שיעשה את זה לבד ואף דורש להשתחרר ממנו.
מה שהוא לא יודע זה שהפיצול הנוסף – ג'ייק – דווקא ממש כן בקטע של להיות אווטאר ונשאר בשירותו של קונשו. גם צופים שלא צפו באפטר קרדיטס לא ידעו את זה אבל כאילו, מארק/סטיבן אמור לדעת, כן? הפיצול הזה הציל את החיים שלו לפני שנייה וחצי. והרי אם לא יהיה לנו איזה ג'ייק שישמור את החליפה, איך נראה שוב את מון נייט בסרט כלשהו או בעונה שנייה?
וזהו עצם העניין – "מון נייט" תיפקדה כהוצאה לפועל של רשימת מטלות. זאת סדרה שהדבר הכי מחמיא שיש לי להגיד עליה זה שהיא "יעילה". לא בידורית או אמנותית, חלילה, היא התעניינה הרבה יותר בהצגת רעיונות ובהשארת אופציות פתוחות לעתידו של יקום מארוול מאשר ביצירת סיפור וחווית צפייה מהנות. בעצם סיימנו את הפרק בלי לדעת איפה ליילה ומה קורה איתה ועם הגיבורים הראשיים. לא קיבלנו הצצה לחייהם החדשים, מעבר ל"היי, הם סבבה אחד עם השני". לא ראינו קרב סופי אמיתי עם הנבל. אפילו העימות האחרון של מארק עם קונשו נמשך בערך דקה. אבל מבחינת מארוול אנחנו כנראה סבבה, כי הייתה גלימה בצורת ירח וסצנה באמצע הקרדיטים.
אז ביי, "מון נייט". היית זניחה ונשכחת, אבל לפחות את לא "אקס מן אפוקליפסה".
חיפושית = חרפושית?
כך, לפחות, טוען ערך הויקיפדיה העברי שמקושר לערך האנגלי 'scarab'
הייתה פה איזה תמה שלא הצלחתי להבין וזה מציק לי.
לאורך כל הפרק יש דגש על כפות ידיים וכפות רגליים. המון קלוזאפים, הזכוכיות בנעליים של אית'ן הוק, טביעת הרגל של סטיבן בחול שמסביב למיטה, הסנפיר החסר של גאס (לא ידיים או רגליים אבל דומה), ועוד ועוד. ואני לא בטוחה למה. כלומר, כפות ידיים מסמלות בדרך כלל מעשיוּת וחומר, כפות רגליים לדעתי מסמלות יציבות, ואני לא מבינה איך אף אחד מאלה מתקשר למה שראיתי עד עכשיו.
לא הבנתי אם לראות או לא
חוץ מתאור עלילה ותיאור תחושת הבלבול של הצופה, לא הבנתי אם הסדרה טובה או לא ?
איפה בדיוק הבקורת פה ? איפה איזה ערך נוסף לקורא שיבין אם הסדרה שווה צפייה או לא ?
איזה שורה תחתונה ? רק ספוילרים אחרי ספוילרים של תיאור עלילה דקה אחרי דקה.
במהלך השנה האחרונה היו הרבה תגובות שאומרות שהביקרות פה נהפכו לפחות אינפורמטיביות. ופה זה ממש בולט אין פה שום דבר בעל ערך למי שבא להבין אם שווה או לא.
האתר הפך מזמן לזירת דיונים פוסט צפייה בלבד. ביקורות להמלצות לאלו שעוד לא ראו, מומלץ לחפש במקום אחר.
בכל מקרה, לא מומלץ לחפש ביקורת על סמך פרק אחד.
(ל"ת)
פרק ראשון סבבה. זה יכול ללכת להרבה כיוונים, ומסקרן גם למה זאת מיני סדרה
ומתי בכלל נראה את מון נייט בעתיד, אם בכלל.
הוייב של מון נייט בקומיקס תמיד היה מעין "דרדוויל פוגשים את לגיון", והסדרה של דיסני, שלא במפתיע, הרבה יותר לינארית, פחות קיצונית ויותר מנחמדת את העולם הזה. אבל מון נייט בהחלט יכול לעבוד גם בתור משהו שהוא לא hard R דווקא בגלל הגמישות של הדמות.
כמה הערות על הדברים הפחות טובים עם ספוילרים אפשרים שנתונים לויכוח ודיון:
א. אוקיי, זאת נקודה פתיחה מעניינת אבל גם מוזרה – מון נייט הוא כבר מון נייט אבל האישיות הראשית עבור הצופים היא של סטיבן גרנט שלא מודע לשאר הישויות שמאכלסות אותו. אז זה סיפור אוריג'ין דרך דמות "טיפשה". מצד אחד מעניין, מצד שני למה לעזאזל זה קורה? ואיך לא מפטרים אותו מהעבודה בזמן שישויות אחרות משתלטות על חייו? ספק שאחת מהן הולכת לעבודה בשבילו אבל אולי כן תהיה לזה תשובה באחד הפרקים הבאים.
ב. בואו נדבר קצת על הטוקניזם של דיסני. לפי מבקרים שכבר צפו ב-4 מתוך 6 הפרקים כולם מעידים שאין זכר ליהדות של מון נייט, או יותר נכון מארק ספקטור. זה קצת עצוב שבעידן שבו נהוג לחגוג רב תרבותיות מחליטים להשמיט היסטוריה של דמות בתור חרדי יוצא בשאלה.
ג. אחד מבמאי הסדרה, מוחמד דיאב, נכנס בפטי ג'נקינס וההצגה האקזוטית והלא אותנטית של מצרים בוונדר וומן 84. שזה כמובן מאד מוצדק, אלא שאני לא יכול להתעלם מהעובדה שגם הוא נפל לטוקניזם של דיסני כי שחקן לבן מדובב את האל חונסו – האל הכי חשוב במותג של מון נייט. וזה מעצבן, ומכעיס בעיקר כי הקומיקס של מון נייט מלא בדוגמאות שמכבדות גם את הצד המצרי וגם את היהודי של הדמות! זאת אומרת, באמת דיסני. זה לא מדע טילים, זה כולה לפתוח חוברת קומיקס. הם מסוגלים לעשות את זה. אבל פשוט לא רוצים.
בנוגע לנקודה הראשונה שלך:
היא גרמה לי לחשוב על מאמר הוידאו הזה שטוען שהבעיה של הסרטים האחרונים של מארוול היא שהם לא מתחילים בנקודה הנכונה ומציגים לנו את הדמות אחרי שהיא כבר עברה את רוב תהליך ההתפתחות שלה. אני לא לחלוטין מסכימה כי אני בספק ששאנג צ'י היה מעניין אותי אם היינו רואים אותו בתור ילד, אבל כן יש לו נקודות טובות לדעתי. נשמע שגם מון נייט עלול ליפול לקטגוריה הזו, כי הוא בעצם רק מגלה משהו שכבר קיים, ולא באמת עובר את הטרנספורמציה. אם מתייחסים אל האישויות שלו כדמויות נפרדות, אז באמת נראה שרק לסטיבן יהיה מסע רגשי כלשהו (שבו הוא מפסיק להיות חננה? ארק קצת מבאס).
בנוגע לנקודה השניה, זה פשוט מעציב אותי. אם לצטט כותרת של ספר שעוד לא קראתי: Jews don't count.
הקטע שבשאנג צ׳י כן יש את הילדות שלו בפלאשבקים, הם פשוט מפוזרים בצורה שמרגישה מאד אקראית לאורך הסרט.
אבל את צודקת – הוא עדיין לא כתוב טוב וסימו לו הוא בול עץ. שזה בהחלט אתגר…
אבא של פ. מארי אברהם היגר לארצות הברית מסוריה
(ל"ת)
לשם שינוי, טוב לטעות בפרט הזה.
(ל"ת)
כפרק פתיחה, זה עשה את העבודה לחלוטין
עכשיו השאלה שמנקרת לי באחורי הראש, כמו כל סדרה של מארוול היא "כמה לצפות שזה ידרדר?".
כי לכאורה, הפעם יש פחות סיבה שזה יקרה – יש פה באמת דף חלק שמארוול יכולים לנצל באופן מלא (יותר אפילו ממיס מארוול, שקשורה לסרט השני של קפטן מארוול) באופן שיעלה תהיות בנוגע לאיך כל זה מתקשר לדברים שמתרחשים בשאר היקום אבל גם כזה שיכול לאפשר סיום שאינו פשוט טיזר למשהו אחר אלא סיפור בפני עצמו.
אפל אני כבר לא מקווה שזה יהיה, אבל בסדר.
השאלה היא
אם הם נחמדו את מון נייט – מה הם יעשו עם דרדוויל והפאנישר?
תכלס? אני מקווה לא לדעת
כלומר, כמו עם האקס-מן, אני יודע שזה עניין של זמן – של "מתי" ולא "אם" – אבל באמת שלא מגיע לדמויות כל כך מוצלחות כמו הנ"ל להיות המנה השמונה עשרה שנדחפת בגרון ונכנסת לשם כמעט בכוח ולנצח צריכה לעמוד בצל הפעמים שהצליחו לעשות אותה כבר באופן מוצלח.
עניין ה"שיואו הופעות אורח מהעבר!" עבד לספיידרמן אבל הוא עבד כשהרעיון היה ש"סרט אחד וביי". הכנסה של הדמויות האלו באופן קבוע פשוט תעשה להן יותר עוול, ככל הנראה. אז כולי תקווה שגם במארוול מבינים שזה בסדר לא להשתמש בכל הרפוטואר שלהם ושיהיה להם מספיק כסף גם מדמויות חדשות שאותן לא צריך "לרדד" ו"לנחמד" לעומת גרסאות העבר.
אבל, נו, מה הסיכויים שזה יקרה.
הפרק הראשון היה מעולה!!!
צפיתי בו והוא היה מותח ומרתק. אייזק מצויין, ואני מקווה שהתוכנית תתפתח למשהו מגניב וקצת פחות מארוולי גנרי.
אולי זה כי אני אוהבת היסטוריה מצרית עתיקה, אבל זה ממש תפס אותי. בואו נקווה שלא יתדרדר.
אבל זה מה שהפריע לי:
לך לראות רופא, בנאדם!!! הבחור מוצא את עצמו בעיר אחרת, נעלמים לו ימים ויש לו הזיות קוליות וחזותיות – הבנאדם הממוצע ישר לרוץ לגוגל ומשם לרופא הקרוב ביותר. והוא באנגליה- אין לו את התירוץ האמריקאי של ביטוח בריאות מעפן.
פרק ראשון ממש מסקרן
בניגוד לסדרות האחרות של מארוול עד כה, לפרק הראשון של מון נייט היה הרבה להוכיח, בתוך פרימיירה שמנותקת לחלוטין מכל אזכור ליקום הסינמטי. אין להם רפרנסים לעולם להסתמך עליהם או חיבור רגשי לדמויות מצד הקהל שיעזור להנגיש את האספקטים החדשים של הסדרה. יש להם רק את אוסקר אייזיק במבטא בריטי עקום וזהו… אבל איכשהו זה מאוד אפקטיבי.
לא באמת ידעתי למה לצפות מהפרק הראשון, והוא ממש סחף אותי. אוסקר אייזיק באמת עושה עבודה נהדרת בלהיות חביב. זה לא עניין של מה בכך – יש דמויות שכתובות כלבביות וסימפטיות, ועדיין הופעת המשחק לא מצליחה באמת למכור את זה. אבל דווקא סטיבן של אייזיק הוא מסוג האנשים שאני יכול להבין אותם ולרצות בטובתם. מסוג האנשים האלה שלא ישנים טוב, כלום לא הולך להם והחלומות שלהם רחוקים מהם.
בזכות היכולת של הפרק לגרום לצופים לאהוד את סטיבן, רגעי הפאניקה שלו שומרים אותך על קצה המושב, עם תשומת לב מלאה. מעבר לתעלומה שמעניינת בפני עצמה, אני רוצה לראות את סטיבן פותר את הבעיות שלו ובורח בשלום מהסיטואציות ההזויות שהוא נקלע אליהן. יש משהו מצער בצפייה חסרת אונים בדמות שמאבדת את האחיזה שלה במציאות, שגם מושך אותך לתוך הסדרה.
וכאן המקום לשבח את הבימוי. לא הכרתי את הבמאי מוחמד דיאב לפני כן, אבל אני מבין למה מארוול בחרו אותו. כמו שגם נעמה אמרה, כל זה לא היה עובד בלי יד מכוונת שבטוחה בעצמה. הפרק מבוים, מצולם וערוך ככה שהבנתי בדיוק מה קורה, ועדיין הייתי מבולבל מספיק; בין אם אלה זוויות הצילום העקומות שמערערות את הצופה, השוטים הקלסטרופוביים של הלוקיישנים או הקלוזאפים על סטיבן המבוהל, יש פה ניסיון אקטיבי לעניין את הצופה ולשאוב אותו לתוך המסתורין של העולם החדש הזה. הבימוי באמת משרת את הנרטיב ומורגש, בניגוד לכמה סדרות אחרות של מארוול.
דיאב עושה עבודה מצוינת ואני סקרן לראות אילו עוד טריקים יש לו בשרוול כדי להמשיך להנכיח את ההתנהגות האבודה של סטיבן בסיטואציות האלה, גם אחרי שאנחנו הבנו למה הוא מסוגל.
בהקשר לזה, אני אוהב את השינוי שעשו לחומר המקור. להכניס אותנו דרך אישיות שאין לה מושג לגבי טבע הדברים זה חכם, ואנחנו מקבלים מספיק ממארק בפרק הזה כדי להתרגש מבואו ומהמעורבות שלו (הסצנה האחרונה של הפרק בהחלט תיכנס להיכל התהילה של סצנות המארוול המוצלחות).
אני כן הרגשתי שלא היה מספיק מקונשו (חונשו? הונשו?) ושהאישיות שלו בפרק הזה הייתה קצת חד מימדית, אבל עוד לא באמת ראינו אותו אז אפשר להחליק את זה. ההומור שלו כן היה תוספת מבורכת לפרק די קודר ורציני, סך הכל.
(אם כי אני חייב להעיר שעם כמה שאהבתי והערכתי את הרפרנסים התרבותיים של סטיבן, זה לא היה במקום).
יש עוד כמה דברים שהפריעו לי, אבל הם בעיקר ניטפוקים. האפקטים היו מאכזבים יחסית לפרויקט של מארוול בקליבר כזה. מילא עם הסדרות האחרות, שבכל מקרה מסתמכות על אספקטים אחרים של הסדרה למשוך את הקהל, אבל סדרה שאין לה על מה להישען זקוקה לCGI מוצלח יותר ממה שקיבלנו פה.
אני גם חושב שהדמות של אית'ן הוק, למרות היותה מעניינת, משרתת פה תפקיד די מיותר ואולי לא הייתי מכניס אותה כל כך מוקדם. להעמיס על הצופה את המסתורין של האלה הזאת והתפקיד העלילתי שלה ושלו, בנוסף לכל העיסוק עם פיצול האישיות של סטיבן, זה טיפה יותר מדי לדעתי. אבל הוא שיחק נהדר, כמובן, כי הוא אית'ן הוק.
סך הכל, מאוד מרוצה מהפרק הראשון. יש להם כיוון מעניין לסדרה ואייזיק מתעלה על הציפיות שלי מהתפקיד הזה. אני רק מקווה שהם ימשיכו להיות בטוחים במה שהם מביאים ולא יכניסו אלמנטים נוספים לסדרה הזאת, היא לא צריכה שום דבר מעבר למה שכבר ראינו שיש בה. מצפה מאוד לפרק הבא, ואחלה ביקורת מתגלגלת!
סבבה והכל, אבל איפה הביקורת?
דווקא מעניין אותי לשמוע מה דעתכם על הפרק, אבל אתם כותבים נטו על מה היה בעלילה.
מי שראה את הפרק יודע את כל זה, ומי שלא ראה את הפרק- אין סיבה שיקרא עד (ואם) שיראה…
נראה לי שהכוונה היא שלא כולם יתאחדו.
אוסקר אייזק ואית׳ן הוק אמרו שילק מהסיבה שהם עשו את מון נייט היא הניתוק היחסי מה-MCU. זה כמובן לא אומר שמון נייט מתקיימת מחוץ ליקום הזה – אלא פשוט לא מקושרת. נראה שהאירועים מתרחשים אחרי אנדגיים אבל אין בין מון נייט שום מגעים עם דמויות מארוול אחרות בשלב הזה.
לגבי ונום ומורביוס – הם מתרחשים ביקום ספיידרמן של סוני, יקום שמנותק מה-MCU וטרם הוכרז מי הספיידרמן של היקום הזה. לאור ההצלחה של NWH – לא מופרך לשער שהם מנסים להחזיר את אנדרו גארפילד להדרן.
בהחלט בלאגן ..
אם באמת אם יגרמו לטום הולנד לעבור יקום או יחזירו את אנדרו גרפילד
זה בלאגן אחד שלם אם הם ישחקו בסרטים בנפרד,
זה או לשחק ביחד או לפחות עלילה מחוברת
כל הקטע של מארוול וסוני ביחד יוצר המון שאלות
לא התחלתי לדבר על החורים בעלילה של ספיידרמן אין דרך הביתה ובלעתי את הלשון
מקווה שאצל סטריינג לא נראה דברים כאלה
יש המון ערפל סביב כל סרט וסדרה שיוצאת הם חייבים להיות יותר חדים בסרטים/סדרות שלהם
אין חדש תחת השמש
תכלס? התאכזבתי מהפרק הראשון.
לקחו כאן דמות לא מוכרת בכלל, ויכלו לנצל זאת ולקחת מעט יותר סיכונים במטרה להביא משהו שונה ומעניין יותר (כמו שבDC עשו עם "פיסמייקר" שכוללת מלא דמויות שאיש לא שמע עליהן קודם לכן). ואם הדיבורים על כך שהסדרה לא צפויה להשתלב בעתיד עם שאר ה MCU (גם אם מתרחשת באותו יקום), אז בכלל.
בפועל? אותו מוצר מארוולי עצל, מתנחמד ולא כזה מעניין. אני מסייג זאת בכך שזה בכל זאת הפרק הראשון, ועדיין מקווה שתהיה תפנית כלשהי בהמשך.
אני די חושש מהטיפול שדרדוויל הולך לקבל שם. הסדרה שהופקה ע"י נטפליקס (שגם התרחשה ביקום של ה MCU לפי כל מיני איזכורים) הייתה בעיניי קרובה לשלמות (אלמלא הביקור המיותר של אלקטרה וכל הקו העלילתי הנלווה לה בעונה השנייה זו הייתה סדרה מושלמת), וכאן אין לי ספק שהוא הולך לקבל שינמוך שיהפוך אותו לפריינדלי נייברהוד דרדוויל עמוס ב CGI עבור כל המשפחה. בעע..
דרדוויל, החזרה הבלתי נמנעת של הפאנישר, פאקינג בלייד!
בחיים לא חשבתי שינגישו לנו דמויות אפילות שמציגות תמות מורכבות (או סתם טראש אולטרא אלים וכייפי כמו בלייד) בצורה שתהיה על הגבול עם family friendly. אבל הנה אנחנו כאן.
מון נייט הוא אחת הדמויות הכי מורכבות ורב שכבתיות בהיסטוריה של מארוול. מרבית הקומיקסים של מוו נייט הביאו טייק חדש לדמות ואתגרו את הקוראים עם שאלות פילוסופיות. אז זה נכון שזה רק הפרק הראשון, אבל מבחינת אווירה הם כל כך לא בכיוון שזה בהחלט מדאיג.
בנוגע לשת"פ פוטנציאלי בין סטיבן לסרסיי:
לא מן הנמנע שזה יקרה בעתיד, אבל לפחות על-סמך מה שראינו – סרסיי עובדת ב-Natural History Museum, בעוד העבודה של סטיבן היא ב-National Art Gallery.
לא ידעתי שאהרון מורהד וג'סטין בנסון הבמאים. טוב אין מנוס מלצפות בזה.
מעניין אם הם יקחו את הסדרה למחוזות טריפיים כמו בסרטים שלהם
על איזה סרט שלהם היית ממליץ?
צפיתי ב-The Endless שהיה סביר כזה.
סינכרוניק, וסרט שקשור עלילתית ל"אינסופי" - "Resolution"
(ל"ת)
מסתבר שצפיתי בסינכרוניק
וגם אותו לא ממש אהבתי.
שני הסרטים האלו הם מה שראיתי, אז אם לא אהבת אותם אני בספק אם תאהב דברים אחרים שעשו.
כלומר, מניח שזה לא רלוונטי לגבי הסדרה הזו אלא יותר פרוייקטים עצמאיים שלהם. אגב את הפיילוט ביים במאי מצרי בשם מוחמד דיאב, הם יביימו חלק מהפרקים.
אוקיי, קניתי.
אומנם לא מקורית ומגניבה כמו שהיא חושבת שהיא (והבדיחות שפוזרו בפיילוט הם קצת עולב) אבל הבימוי אפקטיבי (אני גם חושד שהגרין סקרין במרדף היה אפקט מכוון) ובעיקר ההופעה קצת קומית של אייזק והקצת קאמפית של איתן הוק הן פשוט בידור טוב. מרגיש יותר וונדה וויזן, פחות הוקאיי.
פרק שני: עדיין על הכיפאק
כלומר, בסך הכל למרות שהוא סוטה מהנוסחה המארוולית הרגילה הוא עדיין משהו די נוסחתי אבל היי – כיף זה כיף, ו"מון נייט", עד כה, היא בהחלט כיפית. אם כי ה-CGI מאוד בולט.
אם כי,
לא צריך CGI כשיש אורות מהבהבים.
כן, זה באמת סבבה.
באסה על ה-cgi.
לפחות היו עושים את החליפה פרקטית.
אחרי פרס המרדף המרדים, זכו גם בפארקור הגרוע
זאת חליפה שלא רואים בה את הפרצוף, כמה קשה להביא פעלולן שיקפוץ לילה אחד על כמה גגות? שוב סרטים הרבה יותר ישנים עקפו אותם בהמון. לראות בנאדם רץ לאוטובוס בבוקר היה יותר מותח.
למה להביא בן אדם בכלל אם יש לך גרפיקה מדור הפס3?
(ל"ת)
אני מוכרח לומר לך משהו
אתה שואל באתר את אותה השאלה שוב, ושוב, ושוב, ושוב, בנוגע לכל תוצר של מארוול: מה עם הדברים האחרים הידועים ביקום הזה.
זה לא שהשאלה לא טובה, אבל באמת שאין טעם לחזור על זה עוד הפעם ועוד הפעם.
אז תאבד עניין.
אם פייגי כל כך הרגיל אותך שכל יצירה בMCU מקושרת באופן ישיר, וכשאתה לא מקבל לכך התייחסות היצירה (שצריך לזכור, עד עכשיו ראית רק שליש ממנה) לא רלוונטית לך, אז אף אחד לא מכריח אותך לצפות.
נעשה כאן ניסיון מעניין – להכניס לMCU יצירה קאנונית שמנותקת מהשאר – לא סותרת ולא מתייחסת לשאר הMCU. אותך מעניין שאנשים יתייחסו באופן מפורש לטראומה, אחרי שהמציאות בשנים האחרונות הראתה כמה בני אדם מוצלחים בהדחקה, סבבה. אותי למשל מתחיל להיות מעניין איפה בהיררכיה של "חייזרים, קוסמים וטכנולוגיה אנושית" משתלבים האלים המצריים.
לא נראה לי מאתגר
לפי זה שפשוט סיווגו את האלים הנורדים כחייזרים. למה שאלי יוון או מצריים לא יהיו פשוט עוד סוגים של חייזרים? בעולם הקסמים כבר הציגו שדים, אז גם זו אפשרות (תכלס, כל מי שלא מהעולם שלנו הוא חייזר, אז זה די תופס להכל). קיצר, כל ממבו ג'מבו יהיה תקף באותה המידה, העיקר שיוצג באופן מעניין.
אם שאלת משהו כמה פעמים ובכל זאת בחרו לא לענות לך
כנראה זה לא נושא שמעסיק אנשים אחרים, ולכן קצת מוזר לדרוש שוב ושוב תשובה.
היכולת להנות מיצירה היא לקבל את מגבלות היצירה
אם אתה מרגיש שהמגבלות מעצבנות אותך – חפש יצירה אחרת.
בסוף כל יקום קורס תחת כובד משקלו
אוקיי, אז אנחנו בסדרת מארוול סטנדרטית,פאן.
בפרק השני זה נהיה ברור. כששמעתי על הפרוייקט על גיבור על עם סכיזופרניה ציפיתי למשהו אולי קצת יותר מורכב או מעניין אבל סך הכל זה עוד גרסה לונום, את הקונספט ראינו מיליון פעמים. ואם כבר אז עדיף לראות את טורנינג רד.
בכל מקרה היא עדיין שומרת על רף בידור גבוה, בעיקר בזכות הוק ואייזק, אז כנראה אשאר לסיבוב הזה. הבימוי הרבה פחות חכם משחשבתי ומהרגע שהוא סיים לחשוף את הקלפים מהשרוול בפרק 1, הוא מאבד הרבה גובה. עדיין חלקים מגניבים אבל אין כאן משהו מבריק במיוחד (כנל למשחקי העריכה שבהתחלה אהבתי וכעת עושים לי בעיקר כאב ראש).
בוא נחכה עד סוף הסדרה בשביל לראות שלא יתייחסו לזה
(ל"ת)
כמובן אבל מסתמן שהולך להיות מקרה הנצחיים
קרי לזרוק כמה רעיונות עם פונציאל להיות מעניינים ובמקום לפתח את הדיון להתעלם ולהמשיך הלאה לעבר מפלצת הcgi הבאה. מקווה שזה לא יקרה כאן.
אם כבר הזכרתי מפלצת, אהבתי את העיצוב של האל המצרי עם ראש הציפור.
טוב, פרק 3 הוא כבר פרק לא טוב
לכאורה המון קורה בו, אולי אפילו יותר מדי – אבל אם זה כך, למה הכל מרגיש כמו דריכה במקום?
מארוול, כדרכם, מנסים לעשות הרבה אבל גם מעט: מציגים אלים קדמונים בעלי כוחות עם סט מסוים של יכולות שנשאר בדיוק מחוץ למה שיכול לקדם את העלילה ביותר מצעד אחד כל פעם, וזה מרגיש בשלב הזה טיפשי ומיותר. למה הדמויות בפרק הזה, למען השם, עושות מה שהן עושות במקום… לא יודע, לפרוץ לאיזה לווין ולראות איפה מה-שמו מתחיל לחפור? מצרים היא גדולה, בסדר – אבל אתה יודע מה העיר האחרונה שהם היו בה אז יש לך רדיוס כללי שיודע איפה הבחור.
ובכלליות, בעוד שהפרקים האחרים נהנו מהדילמה בין מארק וסטיבן כאן אנחנו נמצאים בנעליים הבטוחות בעצמן של מארק שמתגלה כבחור לא מאוד מעניין, בעצם – שהתגובה שלו לכל מערכות היחסים שלו היא פרצוף תחת לא מאוד מרוצה.
בקיצור, אחרי שני פרקים מהנים (אם לא מטורפים), "מון נייט" דורכת במקום קצת בפרק לא מרשים כאשר למען השם, אין לך את הזמן לנפילות כאלה באיכות יש לך שש פרקים מה את עושה.
לא סתם פרק רע
אלא ככל הנראה הכי חלש בכל סדרות מארוול עד עכשיו.
שם דבר לא עבד כאן. העלילה הייתה מטופשת באופן יוצא דופן, ההומור לא עבד, האקשן היה סתמי (בכלל, סט הכוחות של מון נייט לא מעניין במיוחד) והפרק היה משעמם פחות או יותר מתחילתו עד סופו.
כל הקטע עם מון נייט זה שאין לו כוחות. קונשו רק מחזיר אותו לתחייה.
אבל זה דווקא מגניב – כולל כל הקטע של האם בכלל קונשו קיים או שאפילו קונשו רק בראש של מארק והוא הוזה הכל?
שום דבר מזה לא מתרגם לסדרה, או פשוט לא מנוצל בצורה מעניינת. ואני שוב מתבאס מזה שזה כל כך קל לעשות משהו מעניין יותר. הסיפורים כבר שם, הכל כבר נכתב. ועוד בפורמט שמאד מתאים לטלוויזיה!
איזה חרא של סדרה
נראה לי שקרה למארוול מה שקורה לכל גוף שגדל מדי – הוא מתחיל להאמין לפרופגנדה של עצמו.
הם כל כך התלהבו מהרעיון שהם הביאו במאי מצרי אמיתי לעשות סדרה שמתרחשת במצרים שהם כנראה שכחו להביא תסריטאי. מצרי או לא.
בהתחלה עוד דיברו על זה שמון נייט זה האיירון מן החדש ושאייזק נכנס לנעליים של רוברט דאוני ג'וניור ולפני שראיתי זה היה נשמע תאורטית אפשרי, אייזק שחקן נהדר. אבל אלוקים. איזו אכזבה.
החן של מארוול תמיד היה היכולת לקחת קומיקס מופרך ככל שיהיה ולתת לו רגלים בעולם שלנו. כשאיירון מן היה הדוגמא המושלמת לזה. החרדות שלו היו אנושיות, האגו שלו היה אנושי, הטכנולוגיה שלו היתה אנושית. רק האויבים שלו היו מופרכים. וזה עבד.
ועכשיו? כתבו לו שלוש פרסונות, לגיבור החדש הזה, ואף אחד מהם לא מתעסק אפילו לא ברגש אחד שקשור לבני אדם. פלסטיק על פלסטיק, ועוד פלסטיק באיכות ירודה, שמתפרק תוך כדי צפיה אחת. איזו אכזבה.
שמתם לב שמארק אמר "אוי"?
בדיוק אחרי שהוא וליילה בורחים מהבית של העשיר ההוא. מארק בוחן את ידו הפצועה ואומר "אוי" כמו כל כל יהודי מצוי. אולי סוף סוף נקבל פרק על סיפור המקור שלו – שהוא בן של רב וכל זה.
אולי לא שמת לב
אבל הוא אמר עד זה עוד בפרק 2 כשהוא רואה לראשונה את החליפה של סטיבן דרך המראה
אה, שלום לך "מון נייט"
תודה שהצטרפת אלינו בפאקינג פרק הרביעי לסדרה. מה קרה, היו פקקים בדרך?
פרק 4 הוא מה שחיכינו לו
נהנתי מהסדרה עד כה, אבל מבריק זה לא היה – היו רגעים טובים, היו רגעים מביכים אבל הסהכ היה בסדר בעיניי. פרק 4 הוא התפנית שהיינו צריכים כדי שלא אוכל לחכות לשבוע הבא.
כן, באמת מזכיר את האחים קיין
נשמע חבל שלא פשוט הפיקו את האחים קיין והאלים המצריים כסדרה עתירת תקציב, מצחיקה הזויה וכיפית (שם גם האח וגם האחות הם גופים מארחים של אלים מצריים, אבא שלהם אל המתים ואמא שלהם אחת מהמתות ודוד שלהם סתם חרטום מגניב עם חיבה לג'אז), במקום לעשות את מון נייט הנחמד בסגנון האחים קיין ולהחמיץ לגמרי את שתי היצירות.
אפשר היה גם לעשות מון נייט אפל וגם האחים קיין מצחיקים ונחמדים.
יש לציין שהאחים קיין מתחילים בפיצוץ של המוזיאון הבריטי בלונדון עם העתיקות שהבריטים גנבו מרחבי העולם, וכל יצירה שכוללת פיצוץ שלו זוכה אוטומטית לכוכב.
אוי לא לא שוב
עד שהסדרה הגיעה למשהו באמת מעניין ומקורי ומרגש, הפרק האחרון מציץ לו מעבר לפינה ואי אפשר שלא לחוש את אותן תחושות חשש שהיו לקראת פינאלה שונות שהיו כל כך לא מאוזנות בקצב הסיפור שלהן והעמיסו על הפרק האחרון המסכן כל כך הרבה שהן פשוט לא הצליחו לעמוד בו.
כי רשימת המטלות ההולכת וגדלה של חברינו הולכת וגדלה, והפרק הזה גדלה משמעותית ואחרי ניסיון הפרקים הקודמים שהיו עם רשימות מטלות שכאלה, אני הולך להניח ששיא הסדרה היה הפרק הזה (והיי – זה באמת היה פרק נהדר) ושעוד חודש מעכשיו, כשאחשוב על "מון נייט", אזכר בה כעוד סדרת מארוול שכמעט והייתה יכולה להיות משהו באמת נהדר, אבל קרסה תחת מבנה הפרקים שמארוול לא הצליחו להשתלט עליו.
אז אין פיתוח מעניין מהסיום הנהדר של פרק 4?
(ל"ת)
יש פיתוח מאוד מעניין
שעונה על הרבה שאלות והוא הכרחי לחלוטין מבחינת ההבנה שלו את מארק-סטיבן, אבל עלילתית אנחנו בהחלט קצת דורכים במקום.
הוקאיי התמודדה יפה מאד עם פרק הסיום שלה
אז אני שומר על אופטימיות גם במקרה הזה.
האמת שכן,
הוקאיי היתה טובה מההתחלה ועד הסוף. אבל היא היחידה שלא סבלה מחוסר אחידות, או פרק סיום מזורז.
כן ולא (מבחינתי)
כן, הוא היה הפרק שהצליח להפיל הכי פחות כדורים באוויר (הוא עדיין הפיל), אבל לא – הוא די חשף את הסדרה במערומיה כסדרה חסרת נושא או תימה או רעיון מעבר ל"הנההה הוקאיי".
ואותו דבר, אני חושש, יהיה הגורל של "מון נייט": אני חושב שמארוול יודעים שמעריצים לא יסלחו להם אם הם לא יסגרו את הקצוות העלילתיות, אבל יש סיכוי יותר מסביר שהם ישכחו שבאמצע של כל העלילות האלה אמור להיות סיפור.
מהבחינה הזאת, ולמרות שתי בעיות בולטות (נאום קצת דבילי וסיום מעט חלש לאחת הנבליות), פאלקון היא עדיין הסדרה עם הסיום הכי מספק מבחינת "אה, כן, הנה התהליך הרגשי שהסדרה העבירה את הדמות שלה מא' ועד ת', שהוסבר באופן מופתי, התחלק לתימות שדנו בהן באופן רב רבדים והצליח להיות מפתיע". הוקאיי מקום שני.
יש מצב שהתמה של הוקאיי היא פשוט הצגת החיים של הגיבור?
ואיך הוא, בתור איבור קטן ופחות ״משמעותי״ מבין שהוא נותן השראה וגם לו יש אחריות.
לצערי מון נייט כרגע הרבה יותר רזה ממה שהזעתי לקוות, וגם בהשוואה להוקאיי.
לכאורה, אבל לא ממש
כי הסיום של אקשן בום בום בנג בנג קונספירציה גדולה סכנה סכנה חותר מאוד תחת ה"קטן" הזה.
ובעיקר כי לא נראה שהוקאיי ממש.. למד את זה. מה שהוא למד זה לסבול, ואף לאהוב ולהעריך, את קייט. אבל זה די נגמר שם.
שוב, זאת סדרה מאוד חמודה ואני מאוד אוהב אותה אבל היא לא ממש על משהו. שזה בסדר, פשוט מונע ממני ממש לעוף ממנה.
וכן, גם אצל מון נייט קשה כרגע לבנות נרטיב רגשי של דמות. שזה, כאמור, חלק מהבעיה שלי.
מה?? זאת אומרת טעמך כמובן..
ואני מבין את אלה שלא אהבו את הקרב מכשפות בסוף, אבל וונדה וויז'ון הייתה הכי שלימה שדיברה על אבל באופן יפייפה. פלקון מבחינת מבנה הייתה טובה וסגרה פינות אבל לא הרגשתי את האימפקט שסם לבש את החליפה שלו. לבנתיים לוקי מקום שני עבורי ומונייט יכול להיות תיקח את מקומה, אבל כמו שזה נראה אין סיכוי שמשהו עוקפף את וונדוויז'ון עבורי, מושלמת מידי. לא לחינם היא נהפכה לדמות הנשית (וגם לא) הכי פופולרית של מארוול כרגע.
אבל, בעצם, למה?
אולי הגיבור של מון נייט הוא לא מון נייט, אולי הגיבור הוא מערכת היחסים בין מארק לסטיבן? למי אכפת מקונשו ואמית, כשיש לנו את השאלה מה יקרה עם סטיבן?
אני מוכן לקבל סגירה חפוזה של סיפור האלים המצריים אם המטרה היא להכיר יותר טוב את מארק.
הפתרון היחיד שבו אפשר לקבל גם את זה וגם את זה
היא עונה שנייה.
סיפור שמסתיים בלי לסגור (בצורה טובה) חלק משמעותי מהעלילות שלו פשוט מקרין רע על היוצרים, שנזכרו בפרק הלפני האחרון מה באמת בסדרה שלהם ואז התמקדו בזה בשליש האחרון.
כלומר, כבר עכשיו זה מקרין עליהם רע – אבל לזרוק לחלוטין מהחלון את כל העלילה שליווינו בארבעת הפרקים האחרונים יקרין על כל זה אפילו רע יותר.
ואכן פינאלה מאכזב
לסדרה שבסופו של דבר הייתה פשוט פרק פיילוט אחד ארוך.
טוב, פרק 5 היה מעולה.
גם נאמן לקומיקס, גם הפך את סטיבן לפחות בלתי ומארק עם יותר אישיות. בגדול, הם תיקנו את כל מה שהיה רע עד עכשיו. אבל למה רק בפרק הזה?
עכשיו כשהסדרה גמרה עם החלק התמטי שלה, אני חושש שהפרק הבא זה בום בום מול הנבל הראשי וזהו. זה לא שיש זמן לעשות משהו אחר.
פרק 5 היה מכמיר לב.
ותשמעו- אוסקר אייזק מדהים. המשחק שלו פשוט מעולה.
הפרק הזה היה מרגש מאד ועצוב.
יופי של פרק, נקווה שפרק הסיום יסגור טוב את הסדרה הזאת.
הגיע הזמן לעקור את בעיית קני הסוף מהשורש
אין דבר כזה 'קנה סוף'. יש מינים שונים של קנה (Phragmites) ויש מינים שונים של סוף (Typha), אבל הם ממשפחות שונות. לא ראיתי את פרק 5, אז אני לא יודע מה יש בגן עדן, אבל זה לא קני סוף.
סיום מעולה לסדרה מצויינת
לבנתיים למארוול יש 3 נצחונות מבחינתי, וונדוויז'ון, לוקי ועכשיו מונייט מבדרות ופשוט תענוג. פלקון וחייל החורף, הוקאיי ומה אם? היו חמודות אבל לא ברמה של ה3 הראשונות. נותר לראות מה יהיה עם מיס מארוול ולאיזה צד היא תשוייך, לכאורה היא נראית עוד הוקאיי ולא הספיכודליות של איכותיות, אבל יש מצב לקבל משהו בסגנון ספיידר וורס וטורנינג רד ברמה גבוהה.
לגבי הסדרות האחרות שהיו מצופות לשנה הזו, הבנתי שלא אהבו כל כך מה שיצא משי האלק אז עובדים עליה עוד וזו הסיבה שהיא לא מתקדמת. כנל לגבי סיקרט אינביישן ההפקה שלה נתקעת בקשיים וזו כנראה הסיבה שהיה לנו החלפה בין אנטמן והצרעה קוונטמניה ל'מארוולס' כי הסיפור של הסדרה של הפלישה אמור להמשיך ישר לסרט של המארווליות, אז גם הסרט נדחה ליולי 2023. בנינו יהיה מעניין לראות יותר את קנג חוזר בקוונטמניה מאשר המארווליות שזה סוג של המשך סאגת המולטיוורס ומקדם מהר יותר את היאנג אוונג'רס.
יהיה מעניין לראות מה מארוול יעשו עד סוף השנה עם הסדרות, ייתכן שאפילו רירי וויליאמס שאמורה להופיע לראשונה בוואקנדה פוראבר תגיע לפניהם.
לא יודע לגבי שי-האלק
אבל אחרי הביצועים הצוננים (של הסדרה, נעמה ואתם נהדרים) ולאור כך שהטריילר לא נראה מלהיב, אני לא רואה סבירות גבוהה למתגלגלת על מיס מארוול. קרו דברים מעולם וזה לא נדר, אבל בגדול מארוול יצטרכו להוכיח את עצמם יותר להבא בשביל להרוויח מתגלגלת.
אני מניח שהבאה שבאמת תצדיק זאת לוקי עונה 2
אבל היי, ראיתי דיווחים שלשי-האלק יהיו 10 פרקים ולא 6, אז אולי לה יש תקווה (מצד שני זה עדיין יוצא 6 שעות של תוכן בערך, אז לא בהכרח יעזור)
טוב, פרק הסיום היה גרוע כרגיל.
נו, לפחות קיבלתי פרק אחד *ממש* מעולה שמראה שמון נייט יכול לעבוד בלייב אקשן ולהיות נאמן לקומיקס בו זמנית. מודה שציפיתי ליותר מפרק אחד בסגנון אבל אני אשם בציפיות לא מציאותיות בתכלס.
סופרהירו מסאריה.
כמו כן, למדובבת של אמית קוראים סבא מובארק.
סיום ראוי אך כצפוי חפוז
אני נהנתי מהפרק האחרון, היה שם כל מה שרציתי: האקשן היה מצוין, CGI שלא מביך קולנוע, אוסקר אייזיק כרגיל מושלם.
הבעיה, כרגיל כבר עם סדרות של מארוול, פרק אחרון שרץ מהר מהר כדי להספיק. למזלנו לא ניסו לסגור כל חלקיק אפשרי בעלילה וזה כנראה אומר שאולי כן נקבל עונה 2, בתקווה שילמדו מטעויות.
עקומת פעמון
לא אהבתי במיוחד את שני הפרקים הראשונים. השלישי בסדר, אבל פרקים 4-5 זו כבר טלוויזיה במיטבה: הקצב, הכיף, הטירוף, הקרבות, הדיאלוגים, הטוויסטים, הדמויות. הכל עבד בהרמוניה. לרגע אף הוטעיתי לחשוב שייתכן, רק ייתכן, ומארוול יביאו לשם שינוי פרק סיום שיתעלה על הציפיות.
מה שכמובן לא קרה, ואני לא יודע אם להאשים אותם או את עצמי שציפיתי ליותר. לא שמדובר בפרק רע. כן יש בו כמה רגעים מקסימים. אבל לא הרגשתי בסופו שקיבלתי סיום הולם באף גזרה: לא זו של מארק וסטיבן (טוב, רק קצת), לא בינם ובין ליילה, לא עם הארו ולא עם קונשו. אולי אם לא היו מכריזים עליה בתור מיני-סדרה לא הייתי מצפה לקשירת קצוות, אבל כעת אנחנו במצב בו גם לא קיבלנו סיום הולם, וגם נותרנו עם שאלות פתוחות שלא בטוח שנקבל עליהן מענה.
אבל אני לגמרי בעד לתת לאוסקר אייזק שתי מועמדויות לאמי.
מסכים עם כל הטענות, ובכל זאת יש לסדרה ניצחון גדול
על פני שאר הסדרות של מארוול בדיסני פלוס עד כה – מבין כל הדמויות שהוצגו לנו באחת מהסדרות, בין אם כאלה שהופיעו לראשונה או דמויות שהכרנו כבר וניתן להן נפח – סטיבן ומארק הם בפער אלו שאני הכי מתרגש לראות שוב בעתיד. אז נכון, זה סופרלטיב שמתבסס בעיקר על פרק אחד ממש טוב, ועל הכישרון הגדול של אוסקר אייזק וגם על לא מעט פוטנציאל לא ממומש, ועדיין בתור טיזר או פרק פיילוט אחד ארוך הסדרה היא בעיניי הצלחה.
ועכשיו, שמישהו בבקשה יסביר לי מה הקטע של השיחות עם ד"ר הארו.
כן, זה פרק פיילוט מאוד מוצלח
אבל זאת לא עונה (או סדרה) מוצלחת. וזה בעיה.
אם לא תהיה עונה שניה אני ממש אתעצבן!
אתם לא נותנים לי כזה פרק סיום ומצפים ממני להגיד תודה רבה ושלום! מה זו הקמצנות הזאת? לא יכלו לפרגן לנו פרק של שעה לפחות?
נשארו עוד קצוות פתוחים, אני רוצה להכיר את כל הצדדים של מון נייט כולל כולם ואני אשמח מאד לעוד עונה שבה אוסקר אייזק ידבר בעיקר עם עצמו בשלל מבטאים. (איזה שחקן מדהים!)
אהבתי מאד את הסדרה הזאת, חבל שזה נגמר ככה בחיפזון.
לצערי גם לדיסני בסוף יש הגבלת תקציב
והם מנסים לשמור על ערכי הפקה גבוהים לכל הפרצ'ייזים שלהם בדיסני+, מה שדורש לקצר בזמן המסך.
דיסני (שלא כמו וורנר) חכמה ולא מכריזה מראש שתהיה עונה נוספת מ2 סיבות עיקריות, 1. לא להשלות את הצופים כמו נטפליקס ואם הסדרה לא תביא מספיק צופים, הם תמיד יוכלו לומר שאמרנו במפורש שזו עונה אחת בודדת. 2. זה נותן סיכוי יותר טוב לסדרות להתמודד באמי. כי הם מלכתחילה לא אוהבים לתת כבוד לגיבורי על אז אם יודעים שזה עוד סדרה מתמשכת הם בכלל מקוטלגים אותו כלא ייחודי.
דבר אחרון, מונייט עצמו אמור לחזור אלינו כבר השנה בספיישל האלווין עם וורוולף ביי נייט ועוד דמויות על טבעי של מארוול. זה אומנם עדיין לא עונה שנייה שאנחנו רוצים לראות, אבל הסיפור של מונייט רחוק מלהסתיים.
מתי וורנר הכריזו מראש על כמה עונות?
(ל"ת)
לא לגבי העונות, אבל הכוונה הכרזות מראש לשירות הסטרימינג
כמו הכרזה שכל הסרטים של 2021 יהיו בHBOM באותו יום של הבכורה שלהם באופן גורף והכרזה שכל הסרטים שלהם מ2022 יגיעו ישר לשירות אחרי 45 יום. תן לראות מה יתפתח, אולי סרט מסוים יכול לעשות יותר כסף אז חכה מלהכריז. דיסני משאירה לעמה את כל האופציות פתוחות, גם ב2021 כשהתלבטו איזה סרט יקבל ארלי אקסס ואיזה יהיה בלעדי לקולנוע, איזה יהיה בלעדי לסטרימינג. וגם השנה פר סרט מי יגיע לשירות יותר מהר ומי פחות, אנקנטו לדוגמה קיבל חלון של 30 יום. וכו'
אחלה סדרה
לא הגבתי פה בהרחבה במהלך העונה, אבל כעת, אחרי הסיום, אני הרבה יותר מסבבה עם מה שקיבלנו. זה סיפור מקור פשוט נהדר שמבוצע היטב, ועם תפקיד ראשי שמשדרג את כל החוויה להרבה יותר מסתם טובה.
לא הסדרה הכי טובה של מארוול (עדיין 'לוקי'), אבל יש מצב שמקום שני או שלישי.
מי השניה שמתמודדת אצלך על המקום השני?
(ל"ת)
וונדה-ויז'ן
(ל"ת)
אני תוהה האם העובדה שסטיבן יהודי לא הייתה אמורה
להכניס אותו למשבר אמונה לא קטן, בהתחשב בזה שהוא מגלה שאלים מצריים באמת קיימים.
בקומיקס הוא התרחק מהדת עוד לפני שהפך למון נייט
(ל"ת)
זה באמת משנה בעולם שבו כולם כבר יודעים שאלים נורדיים קיימים?
(ל"ת)
אבל הם לא באמת מוגדרים כאלים, האין זאת? רק חייזרים עם שמות של אלים נורדיים.
(מי יודע, אולי בעולם של ה-MCU הביקור שלהם בכדור הארץ בתחילת ת'ור הראשון נתן את ההשראה למיתולוגיה הסקנדינבית)
והתרחק מהדת באיזה מובן? נהיה חילוני או אתאיסט?
הערה לעורכים
אחרי שראיתי את הסדרה אני יכול להגיד שעשיתם לה קצת ספויילר בעמוד הבית של האתר.
כשיצאה הביקורת המתגלגלת לא נכנסתי אליה כלל כדי להימנע מספויילרים, אבל לא יכולתי להימנע מלראות את תמונות הנושא של כל פרק ופרק מאחר והם הופיעו בעמוד הראשי.
בתמונה של הפרק האחרון ניתן היה לראות את אוסקר אייזק בתור שתי דמויות שנמצאות אחת ליד השניה. העובדה שראיתי את התמונה הזאת בשעתו בעמוד הבית של האתר, גרמה לי להבין כבר בתחילת הסדרה שסטיבן ומארק עתידים להיפגש ביחד בגופים נפרדים, כך שכשהגיע הקטע שזה קרה, שבבירור נבנה כקטע מפתיע, אני לחלוטין לא הופתעתי כי כבר ציפיתי לזה מראש.
אפשר היה לבחור תמונה אחרת מהפרק, בהתחשב בכך שהתמונה מופיעה בעמוד הבית.
האתר הזה הוא דוגמא ומופת להסתרת ספויילרים. אני לא מכיר עוד אתר שכל כך מקפידים בו על העניין הזה כמו כאן. כשאני גולש כאן אני יודע שזה המקום המוגן ביותר באינטרנט בעברית מספויילרים. לכן חבל לי שזה קרה דווקא פה.
ברור לי שזה נעשה בתום לב ובלי שום כוונה לספלייר, אני רק מבקש שבפעם הבאה תשימו לב לזה יותר. כשאתם שמים את התמונה בדף הבית תנסו לחשוב איך היא נראית לאדם שלא ראה פרק אחד מהסדרה והאם זה יהרוס לו משהו מהצפיה.
בהזדמנות זאת, אני גם רוצה להודות על ההשקעה האדירה שלכם באתר. עצם זה שאני מתייחס לעניין עם התמונה רק מראה שזה דבר נדיר פה באתר, בשונה מאתרים אחרים שם ספויילרים זורמים כמים בלי שום השגחה.
נשתדל יותר טוב
היה גם עניין סביב זה בפרק של "משחקי הכס" בזמנו, שלדעתי גם גרם למגיב כלשהו לעזוב מחשש לספויילרים. אני לא יכול להתחייב ב-100% – יש כאן משחק מסוים הן בין הצורך למצוא תמונת ש"תופסת" את הפרק, גם לא מספיילרת מה שקורה בו וגם לא לחלוטין מעפנה שהוא יותר מורכב משהיה אפשר לחשוב. אני מקבל שהפעם קצת נפלנו, ומצטער. כאמור, נשתדל יותר טוב.
יש לך מזל שלפחות לא ספיילרו לסדרה ששווה משהו, אבל בהחלט מובן הבאסה.
(ל"ת)
מאיפה את מסיק שיש לי מזל?
אתה יודע אם גם אני חושב כמוך שהסדרה לא שווה משהו?
אני דווקא חושב שהסדרה בהחלט טובה ומעניינת, גם אם לא קלה לצפייה בכלל (על דוקטור סטריינג׳ 2 כתבתי שהוא ממש לא היה אימה בשבילי. זה, לעומת זאת, היה ממש קשה לצפייה ומאוד מטלטל, במיוחד בכל הנוגע לפרק 5. אני חושב שזה היה הדבר הכי לא קל לצפייה שחויתי ביקום הזה של מארוול עד היום).
לא ברור לי מאיפה הביטחון שלך שאני כמוך לא אהבתי את הסדרה, ולפיכך שיש לי מזל שהספויילר היה על הסדרה הזאת, לאור כך שלא כתבתי עד עכשיו שום דבר על התרשמויותי מהסדרה.
אז אם הבנתי נכון
מארק ספקטור ומשפחתו הם יהודים אשכנזים.
אז למה הם לא נראים ככה?
מיילא שמארק מגולם ע״י שחקן לטיני, זה עוד איכשהו יכול לעבור, הוא יחסית בהיר, אבל הילדים שמגלמים את הגרסא הצעירה שלו ושל אחיו ממש לא נראים יהודים אשכנזים. למען האמת, הם נראו לי בכלל הודים.
לפחות שהיו משנים את שם המשפחה לשם משפחה לא אשכנזי.
אני מבין שבאמריקה פחות מכירים את העניין היהודי של שיוך עדתי על פי שם משפחה, שהרי בארה״ב אין שמות משפחה יחודיים לשחורים וללבנים, אבל מצופה מהם לכל הפחות לעשות תחקיר קטן כדי לגלות שאצל היהודים שם המשפחה משמעותי לגבי צבע העור.
אני מניח שברוב העולם אף אחד לא שם לב לזה, אבל כאחד שמשתייך לעדה הנ״ל זה בהחלט צרם לי.
אגב, מצטער אם אני חוזר על משהו שכבר נאמר פה, פשוט יש המון תגובות ואין מספיק זמן לקרוא את כולם (רק לקרוא את כל הביקורות המתגלגלות לקח זמן מה).
מה זה אומר נראה יהודי? היהודים שיצא לי לפגוש נראים מאד שונה וקשה לי למצוא נקודות שמאפיינות את כולם (גם אם מצמצמים את הרשימה ליהודים אשכנזים).
(ל"ת)
יהודי אשכנזי הוא בעל עור בהיר
מה שנקרא ״האדם הלבן״.
ללהק שחקנים שחומים לתפקיד של יהודים אשכנזים לא שונה בעיני מללהק אדם לבן לתפקיד של אדם שחור או יהודי אשכנזי לתפקיד של יהודי מזרחי (ולפני שמישהו צועק ״סאלח שבתי״ או ״הבלתי רשמיים״, אומר שגם שם לא אהבתי את זה בכלל. ליהוק צריך להיות אתני ומתאים בכל מצב. אבל שם זה לפחות לא היה נראה צורם לעין, עקב עבודת איפור טובה. פה גם זה לא היה ולא ניסו בשום דרך לגרום להם להיראות בהירים יותר).
ציינו מתישהו שכל ארבעת הסבים אשכנזיים? מכיר הרבה אנשים. חצי אשכנזיים שהם די שחומים (למעשה מכיר גלם כממה אשכנזים יחסית שחומים, כנראה העור התרגל לשמש של ישראל)
(ל"ת)
לגבי ההערה בסוגריים
היא לא רלוונטית מאחר ומדובר ביהודים אמריקאיים ולא ישראלים, ובאמריקה האשכנזים הם בהחלט לבנים.
וכן, אפשר אולי לתרץ שהאמא מזרחית והאבא חצי מזרחי, כך שהאשכנזיות מגיעה רק מהסבא מצד האבא שהוא אשכנזי. אבל בתכל׳ס זה סתם להעניק להם תירוצים שיוציאו טוב את העובדה שתכל׳ס הם לא עשו תחקיר ולא היה אכפת להם כלל מליהוק אתני בכל הנוגע ליהודים אשכנזים.
מן הסתם שהיא רלוונטית לישראל, לכן הכנסתי את ההערה בסוגריים וציינתי את השמש של ישראל. ו
לא יודע, מבחינתי התירוץ הזה מספיק. אם לחגי לוי לא היה בעיה ללהק את אוסקר אייזק ליהודי בתמונות מחיי נישואים אז קשה לצאת בהאשמות לדיסני. ובתור יהודי אשכנזי אני לא נפגעתי מהליהוק ואין לי צורך עז בליהוק מדויק ואתני ליהודים אשכנזיים. סדרה פגומה וחלולה מאד שאוסקר אייזק הוא בין הדברים היחידים שעובדים בה (צפיתי בה רק בגלל הליהוק שלו ושל איתן הוק שבדיעבד קצת אכזב) ככה שאין לי תלונות לגבי זה. יכול להיות שאם הסדרה הייתה יותר חזקה העניין הזה היה בולט יותר עקב היעדר פגמים.
אז זאת הנקודה
מכיוון שאתה מוצא כל כך הרבה חסרונות בסדרה, הגיוני שדבר כזה יהיה הדבר האחרון שיפריע לך.
אבל אני, שדווקא התרשמתי מהסדרה באופן חיובי ולא מצאתי בה הרבה בעיות, הרגשתי את הבעייה הזאת באופן יותר בולט.
הכל עניין של פרספקטיבה.
כשאתה חושב שסדרה מסויימת היא גרועה ממלא סיבות, זה יראה לך קטנוני לדבר על ליהוק לא אתני. אבל כשאתה ממש אוהב סדרה ופתאום נתקל בבעייה הזאת, בעיניך זה יהיה בעייה הרבה יותר גדולה, מאחר ואין בעיות גדולות יותר.
אבל לפחות אנחנו מסכימים שאוסקר אייזק נותן הופעה נהדרת (אם כי, נראה לי שאני יותר בכיוון של ״אפשרות להיות אחת מהופעות השנה הטובות ביותר״, בעוד ואני לא בטוח אם זה ממש מה שאתה חושב).
ממש לא אחת מההופעות הגדולות של השנה. ההופעה שלו בתמונות מחיי נישואים יכולה להיכנס למשבצת הזו.
הופעה כיפית, קאמפית וקומית אבל הוא לא מראה פה יכולות דרמתיות עוצמתיות (בעיה בתסריט). קשה לקחת את הדמות הזו מספיק ברצינות בשביל לחוות אותה באופן רגשי שלושה רבעים מהקאסט של דברים מוזרים מצליח לגרום לי להרגיש יותר מאייזק במונייט.
יש יהודים אשכנזים
גם בחו"ל שהם כהים יחסית. קח מישהי כמו מילה קוניס, או אדריאן ברודי (רציתי להוסיף גם את חואקין פיניקס, אבל הוא רק חצי יהודי). הם לא ממש לבנבנים ועדיין יהודים אשכנזים למהדרין. אוסקר אייזק עובר כיהודי אשכנזי, כל כך עובר, שכשרק שמעתי עליו הייתי בטוח שהוא יהודי בכלל.
כנל, הייתי בטוח שאייזק אמור להיות יצחק.
(ל"ת)
השם המלא שלו הוא אוסקר אייזק הרננדז אסטרדה
ולבחירה שלו להשאיר רק את שני השמות הראשונים כנראה יש קשר לאפשרות שלו לשחק יהודים ושאר דמויות לא טייפקאסטיות
סבא שלו היה יהודי או משהו כזה.
וכן, לדעתי גם הוא עובר בתור יהודי אשכנזי.
הונגרים הם כהי עור? ממתי?
אני מגיע ממשפחה שצד אחד שלה הוא הונגרי וכולנו לבנים בהחלט.
כך שלא ברור לי מאיפה ההנחה שהונגרים הם שחומים יותר.
(לגבי רומנים, באמת אין לי מושג).
יש רומנים שחורים שחורים
מוצאם מגירוש ספרד + קצת ערבוב עם צוענים.
המצב של יוצאי רומניה הוא כה קיצוני ששלושה אחים יוצאים:
1. אחת לבנה צחורה בלונדינית, 1.5מ
2. אחד מנומש בלונדיני/כתום חלודה, 1.85מ
3. אחד אוסקר אייזק (עם אף מעט סולד), 1.6מ
שלושתם אחים מלאים, שלושתם בכלל לא דומים להורים (רומנים 100%).
זו ממש בדיחה אצלי במשפחה, כי גם הרבה נישואין הם בין מוצאים, אז הכל יכול להיות.
המשפחה של בעלי
וספציפית חמותי ז"ל ותמונות של המשפחה שלה.
והייתי צריכה לדייק שלא כל יהדות רומניה/הוגריה אלא ש*יש* מיהדות רומניה/הונגריה שהם כהי עור.
לכן היה הגיוני שאלאדין ידובב במבטא הונגרי!
ה ר' שלו מהשירים של דיסני המצויר נהדרררת!
צעד לפני קו הלחם
רגע לפני הפגיון
גונב רק כשצריך מזון
כך נראה המדובב, אלון אופיר.
סתם להעיר על נושא ליהוקי "גירסאת הילדים"
אז "מי מתגורר בבית היל" עשתה את העבודה הטובה ביותר שראיתי – לא רק שכמעט כל ליהוקי הילדים כמעט מושלמים מבחינת מראה. ולא רק שכל הילדים עושים עבודה משחק טובה (והתפקיד שלהם לא יותר קטן מהגירסא המבוגרת). הסדרה הצליחה לעשות את מה שמעולם לא ראיתי נעשה בהצלחה ממש – ללהק שני שחקנים מוכרים ובוגרים (הנרי תומאס וטימוטי האטון) לתפקיד אותו אדם בוגר בשני גילאים שונים, בצורה שתראה מדוייקת לגמרי.
מייק פלאנגן והמלהקים שהוא עובד איתם אלופים בנושא, ללא ספק.
(ל"ת)
שתי דוגמאות שאני מכיר לליהוק גרסא צעירה בצורה מתאימה
״תור״ (הסרט הראשון מ-2011), שם מוצגים ת׳ור ולוקי בתור ילדים והם ממש נראים כמו הגרסאות הצעירות של כריס המסוורת׳ וטום הידלסטון, וזה מתבטא גם במשחק המצוין של הילדים שמתאים מאוד לאיך שהגרסאות הבוגרות שלהם מתנהגות (בעיקר הילד שמשחק את ת׳ור).
ודוגמא שנייה: ״רוג אחת״, שם מופיעה ג׳ין ארסו כילדה וכבוגרת ונראה ממש שזאת אותה שחקנית. מצאו ילדה שמאוד דומה לפליסיטי ג'ונס.
בשתי הדוגמאות האלה אני הייתי על סף לחשוב שיש פה עבודת אפקטים במסגרתה הלבישו את תווי הפנים של השחקן הבוגר על הילד ששיחק, אבל נראה לי שעוד אין טכנולוגיה כזאת, בטח לא בצורה שתעבוד טוב בלי שישימו לב כלל.
ברוג אחת יש שתי דוגמאות
לטכנולוגיית הלבשת תווי פנים של שחקנים על שחקנים אחרים, ואין ספק ששמו לב לעובדה שאלו שני שחקנים שונים.
הדמיה אנושית זה דבר שיש עוד מה לעבוד עליו
אבל אני מאמין שכשיצליחו לשפר את זה לרמה שאי אפשר יהיה להבחין שמדובר באפקט, אז בהחלט יתכן שילבישו את תווי הפנים של השחקן על הילד שמגלם את הגרסא הצעירה שלו וע״י כך יגרמו לזה להיראות ממש כאילו מדובר באותו אדם.
אבל כאמור, אנחנו עוד לא שם.
עוד דוגמה (קטנה) לליהוק מוצלח מ-"רוג אחת"
הדמות של מון מות'מה גולמה על ידי ג'נביב אוריילי, שנראית כל-כך דומה לקרולין בלאקיסטון שגילמה אותה ב-"שובו של הג'דיי" שהייתי בטוח שמדובר בעבודת אפקטים.
(ויקיפדיה מעלה שאוריילי גילמה את התפקיד גם ב-"נקמת הסית'" אבל בלי דיאלוגים לדמות שלה. לא זכרתי).
צפיתי בנקמת הסית׳ לא מעט פעמים ומעולם לא מצאתי אותה
היא כנראה מופיעה ברקע לאיזו שנייה וחצי, כך שאי אפשר לשים לב בצפיה רגילה.
ואכן, אתה צודק, היא ממש דומה לשחקנית משובו של הג׳דיי.
סביר להניח שזאת הסיבה שלא השתמשו במודל דיגיטלי כמו שעשו בסרט ללאה ולטארקין.
היא מופיעה בסצנות החתוכות
ספציפית אלה שבהם פאדמה פחות או יותר יוצרת את איחוד המורדים. סצנות מאוד טובות, ובאסה שחתכו אותם.
אם תסתכל בתגובה שכתבתי שפתחה את השרשור
תוכל להבחין שעיקר התלונה שלי לא היה על אוסקר אייזק, אלא על בני המשפחה האחרים, בדגש על שני הילדים שמגלמים את הגרסא הצעירה של הדמות של אייזק ושל אחיו.
ובשונה מאייזק, שני הילדים הם ממש שחומים ולא נראים אשכנזים בכלל.
כמו שכתבתי, עם אוסקר אייזק זה עוד יכול לעבוד, אם כי אני יותר הייתי שמח שיהודי היה מגלם את הדמות (דובר בעבר על דניאל רדקליף, מה שלא הסתדר לבסוף. מעניין אותי איך הסדרה הייתה נראית אם הוא היה מככב בה במקום אייזק).