מפלצות נגד חייזרים

מאת
אדם קלין אורון
– פורסם ב 4 באפריל 2009Posted in: ביקורות

Monsters vs. Aliens

בימוי: רוב לטרמן, קונרד ורנון
תסריט: מאיה פורבס, רוב לטרמן ועוד ארבעה אנשים
קולות בגירסה האנגלית: ריס וות'רספון, סת' רוגן, יו לורי, ויל ארנט, ראין וילסון
קולות בגירסה העברית: דקלה הדר, יובל סמו, אוהד שחר, אמנון וולף, שמחה ברבירו, הילה מערבי

'מפלצות נגד חייזרים', סרט אנימציה מאולפני דרימוורקס, יודע מה הוא לא: הוא לא מנסה להעביר מסר מתוחכם, הוא לא ממש מחדש והוא בטח לא לוקח את עצמו ברצינות. אבל האם הוא יודע מה הוא כן?

על עלילת הסרט אין הרבה מה לומר שלא הבנתם כבר משמו. סוזן מרפי, נערה צנועה מהעיירה מודסטו, מגלה שלהוסיף כמה עשרות מספרים למידת הבגדים שלך ביום החתונה זה גרוע אפילו יותר משזה נשמע, ואם אומרים לך שאת נראית זורחת בשמלת הכלה, עדיף שלא יתכוונו לכך במובן המילולי של המילה. בעקבות פגיעת מטאור היא צומחת לגובה של בניין רב קומות, וזמן לא רב לאחר מכן מוצאת את עצמה כלואה במתקן צבאי סודי בחברת עוד כמה יצורים, המבוססים על מפלצות מפורסמות מסרטי ימים עברו: כלואים שם "החוליה החסרה", דג-קוף-אדם-מאצ'ו מלפני אלפי שנים; בוב, גוש פלזמה חסר חוט שדרה או מוח אבל עם הרבה אופי; וד"ר ג'וק, שהוא דוקטור וגם ג'וק. אה, וחרקוזרוס, שבהשוואה אליו סוזן היא קטנטנה, בוב גאון והדוקטור יפה תואר.

למזלה של סוזן, הרשע התורן, חייזר תמנוני ומפלבל בשם גלקסר, מחליט לכבוש את כדור הארץ. אחרי שנסיונות יצירת הקשר ה… אה… מקוריים של נשיא ארצות הברית אינם עולים יפה, ואחרי שהנסיונות הסטנדרטיים יותר של הצבא לפצפץ לגלקסר וצבאו את הצורה כושלים גם הם, לא נותרת ברירה: המפלצות משוחררות מכלאן בתנאי שיחסלו את החייזרים. אם בדרך הן יוכלו ללמוד על עצמן, לגלות את הכוחות החבויים בהם ולזכות באהדת העולם – מה טוב. אם לא, לפחות זה בתלת-מימד.

כקומדיה, הסרט מצליח להיות מבריק רק לפרקים, אבל הוא משעשע למדי – בעיקר בזכות אינטראקציה מוצלחת בין דמויות מצחיקות. השילוב בין רצונה של סוזן לחזור לגודלה הרגיל לבין חיבתו של ד"ר ג'וק למתקנים מדעיים מאולתרים, למשל, מייצר ניצוצות מסמרי שיער. אמנם רוב הדמויות מאופיינות בתכונה או שתיים מקסימום, אבל הן מונפשות ומדובבות היטב, וחוץ מזה, כמה פעמים נתקלתם בגוש רוטט, חסר מוח אך טוב לב (אל תענו לי)? גלקסר, שגם הוא לא ממש עגול ועמוק, מתעלה בכל זאת מעל לשאר הדמויות – חייזר מרושע וגאון אבל אכול רגשות נחיתות ורדוף מזל רע, כזה שמקבל את רוב השורות הטובות בתסריט. כשהוא מודיע לבני כדור הארץ שאין לו שום דבר אישי נגדם, הוא פשוט חייב לחסל את כולם, זה הכל, הוא לא שוכח לאחל להם יום מוצלח – ורואים שהוא מתכוון לזה (בעיקר לקטע של לחסל את כולם, כמובן).

כסרט תלת-מימד, 'מפלצות נגד חייזרים' סביר, ונסחף לקלישאת ה"הנה משהו גדול נע לעברכם בהילוך איטי" רק פעמים בודדות, שאמנם סחטו ממני אנחות ייאוש אבל מהילדים דווקא קריאות התפעלות. טכנולוגיית התלת-מימד של דולבי אמנם גורמת להתרחשויות על המסך להיראות כהות מהרגיל, אבל היא גם הכניסה אותי לתוך הסרט בצורה יוצאת דופן. כיוון שבסרט יש הרבה משחק עם פרספקטיבה (יש הרבה דברים מאוד גדולים, ודברים עוד יותר גדולים) והרבה תעופה ואקשן, זה בהחלט בונוס נחמד. אין כאן שימוש מקורי או אגרסיבי מדי בתלת-מימד, אבל כמו ששיר נשמע טוב יותר בסטריאו מאשר במונו גם בלי הרבה טריקים המבוססים על הטכנולוגיה, קטע אקשן בתלת-מימד עוצר נשימה יותר מאשר מקבילו בדו-מימד. עלי, לפחות, זה עבד.

הבעיה היא שבניגוד לגודל הדמויות המאכלסות אותו, 'מפלצות נגד חייזרים' הוא סרט בינוני. כקומדיית אקשן תלת-ממדית, הסרט לא מצליח להגיע לשלם הגדול מסך רכיביו – אולי כי רוב הרכיבים לא מאוד מרשימים. הדמויות, העלילה, הבדיחות, השימוש בתלת-מימד – הכל קצת חסר השראה. יעיל למדי, כן, אבל לא יותר מזה. התובנות הפמיניסטיות ו/או ההומניסטיות בסרט צפויות מקילומטרים, וכאן ממש אין לסרט מה להגיד.

באופן מפתיע אולי, האלמנט היחיד שבו הסרט מצטיין הוא הדיבוב לעברית. בניגוד לגרסה האנגלית, המאוכלסת בשלל כוכבים, בעברית מדובר בעיקר בשחקנים מוכרים ככה-בקושי כמו אמנון וולף (החוליה החסרה), יובל סמו (בוב) ואוהד שחר (ד"ר ג'וק). הם עושים עבודה מצוינת, אבל מה שמרשים במיוחד הוא שהופעות הדיבוב הטובות ביותר הן של שלושה שחקנים לא מוכרים כמעט בכלל: דקלה הדר סוחבת את התפקיד הראשי על כתפיה הרחבות (של סוזן, כמובן) בקלילות מרשימה, שמחה ברבירו מציג גלקסר אמין ורב-מנעד, והילה מערבי, שמקריינת את המחשבית בעלת הקול ההרמוני והאירוני של גלקסר, היא הממתק הסודי של הסרט.

כאן מגיע, נדמה לי, שאפו גדול לשרון כהן, הבמאי הראשי של אולפני הדיבוב באלרום, שהרים את איכות הגרסאות העבריות בארץ בכמה רמות. למרות שהוא לפעמים מתבזבז על סרטים כמו 'טרמפ לירח', כשנותנים לו חומר טוב כמו 'רטטוי' הוא מחולל ניסים, וגם בסרטים בינוניים כמו זה הוא לא מתפשר לרגע.

יאמר לשבחו של 'מפלצות נגד חייזרים' שהוא מספק אפשרות סבירה לבילוי עם הילדים. שלי נהנו מאוד מהסרט, על הדיבוב האיכותי שלו, שלל הבדיחות הפיזיות (כמו השימוש היצירתי של בוב בעין המתנתקת שלו), תלת-המימד ("אבא, זה נראה נורא קרוב!") והעלילה הקולחת ונטולת ההפחדות. אם אין זאטוטים, לעומת זאת, הסרט אמנם מספק בידור סביר, המערבב מידות שוות של הומור, קלישאות ואקשן, אבל מוסיף לבלילה רק טיפה של חדשנות וקמצוץ יצירתיות. עם חומרים כאלו, מקבלים את המקבילה הקולנועית ל"עוגת הבית": מתוק ומשביע, אבל נטול כל ערך תזונתי.

תגיות: