כן, הזכרתי את זה גם בתמונה הקבוצתית אבל זה ראוי גם לאזכור בנפרד – זה לא שלא צחקתי הרבה מ"תחתונות", אבל נהניתי כל כך מהפספוסים של הסרט הזה. הרי גם כתוביות הפתיחה וגם הקרדיטים בסוף הם חלק מהסרט, והם יכולים להיות יותר מעניינים מסתם טקסט שמופיע על המסך על רקע שוטים של נוף או מסך שחור. קחו למשל את הפתיחה של "מרותקים" או הקרדיטים האייקונים של "רחוב ג'אמפ 22". את טרילוגיית "שעת שיא" ראיתי בתור ילד ואני זוכר חלק מהפספוסים שלה עד היום. רוצה לומר, לא חסרות דרכים להפוך גם את הקרדיטים למבדרים ואני בעד להחזיר את זה לאופנה. לא רק בקומדיות חמודות, אלא בכל מקום. כן, גם ב"אופנהיימר".
בהתחלה של "הפלאש", בארי נקרא לעזור בבית חולים שקורס, וכל התינוקות במחלקת היולדות שלו עפים מהחלון. במה שהיא אולי הפתיחה הכי "מה לעזאזל אני רואה עכשיו?" של השנה שחלפה, בארי משתמש במהירות העל שלו כדי להציל תינוקות פחות אמיתיים מאלו ב"צלף אמריקאי" בשלל דרכים יצירתיות. למרבה הצער, זאת הסצנה הכי טובה בסרט והוא רק מידרדר משם – מומלץ לצפות רק בה בתור סרט קצר ואז להמשיך הלאה. אבל כן, זאת בהחלט סצינת הגיבור-מהיר-בהילוך-איטי הכי מוצלחת ומבדרת מאז אלו של קוויקסילבר ב"אקס-מן".
8. חג ההודיה, בלאק פריידי (אזהרה: גרפי)
לא יודע מה איתכם, בדרך כלל אני נמצא בבית בבלאק פריידי, ואם אני עושה קניות זה דרך האינטרנט הנוח והבטוח. אבל יש אנשים שאורבים מחוץ לקניונים ומסתערים ברגע שהם נפתחים כדי להעמיס טלוויזיות, מקררים ואייפונים. סיקוונס הפתיחה בסרט האימה החדש מתרחש בערב שכזה, וכפי שאפשר לצפות, זה לא נגמר טוב. הדבר שהכי הטריד אותי למראה האנשים שרומסים, דורסים ובועטים אחד בשני רק בשביל לאסוף מחבת פנקייק שמחלקים בחינם, הוא שלא הייתי בטוח עד כמה זה רחוק מהמציאות בחלק מהמקומות, אם בכלל.
למרות שאהבתי את "קריד" הראשון, אני לא זוכר אם בכלל צפיתי בסרט השני. בכל זאת המשכתי לשלישי, וטוב שכך – מייקל בי. ג'ורדן מראה שהוא לא רק שחקן כריזמטי, אלא גם במאי מוכשר שאני מקווה ומניח שנראה אותו עובד עוד מאחורי המצלמה. ג'ורדן הזכיר במגוון הזדמנויות את אהבתו לאנימה, ואמר שלקח מהסגנון השראה כשביים את סצנות האגרוף בסרט הזה. לא אתיימר להיות בקיא באנימה, אבל לסצנות האלו אכן יש סגנון מיוחד, והן בהחלט לא נראות כמו קרבות אגרוף שראיתי בסרטים אחרים. מה שכן, לראות עכשיו את ג'ונת'ן מייג'ורס בזירה שנראית כמו תא מעצר נטען במשמעות קצת אחרת…
כמובן שהרגע שאבחר מהסרט החדש של נולאן הוא זה שבשבילו הלכתם לראות את הסרט הזה באיימקס. אף אחד לא הלך לראות אותו באיימקס בשביל דיונים על פיזיקה או ועדות מינוי בשחור-לבן. לא, זה סרט על פצצה אז באים לראות פיצוץ, ואם כבר פיצוץ, אז למה לא על מסך ענק? אני פחות התחברתי לסרטים האחרונים של נולאן, אבל לכל אחד מהם יש את הרגעים שלו. וזה ללא ספק הרגע של הסרט הזה.
5. ג'ון וויק 4 , אקשן עילאי
בסרט הרביעי על המתנקש חובב-האקדחים, הפרנצ'ייז די מזכיר את "מהיר ועצבני" – זה ארוך מדי, האקשן מוגזם והעולם פועל לפי היגיון של "לוני טונס", ספציפית מהבחינה שלגיבור יכול לקרות כל דבר והוא יקום מזה כאילו כלום. ועדיין, בשלוש השעות האלו יש כמה רגעים מוצלחים, והבולט בהם הוא סצנת אקשן שמצולמת מלמעלה בשוטים מתמשכים. זה לא רק יצירתי, אלא גם פשוט מגניב ממש, ואתם יודעים מה, זאת סצנת האקשן הכי טובה בכל הפרנצ'ייז הזה. ואם גם אתם, כמוני, שיחקתם ב "Hotline Miami", כנראה גם הראש שלכם ישר הלך לשם כשהסצנה התחילה (זה המקום שבו מישהו מנטפק אותי ואומר שהסצנה קיבלה השראה ממשחק אחר, אבל גם הוא קיבל השראה מ"Hotline Miami", אז הטיעונים שלכם לא תקפים).
4. שומרי הגלקסיה: חלק 3, אין שינה עד ברוקלין
אחת המסורות בסדרה "דרדוויל" של נטפליקס היא קרב המסדרון העונתי. בפרק השני של העונה הראשונה יש סצנת קרב מעולה וקצרה במסדרון שמצולמת בטייק אחד. העונה השנייה מספקת עוד סצנת מסדרון שבה מעלים הילוך מבחינת אורך הטייק וכמות האקשן, ואז בעונה השלישית והאחרונה מעלים אותו אפילו יותר. בשנים האחרונות עורך הדין העיוור האהוב עלינו יושב על הספסל עד שהוא יחזור להילחם במסדרונות בסדרה החדשה, אז את חלל המסדרון שהוא השאיר ממלא ג'יימס גאן.
לקראת סוף הסרט שחותם את טרילוגיית "שומרי הגלקסיה", החבורה צריכה לעבור מסדרון מלא בחייזרים לא נחמדים. גם הם עושים את זה בטייק אחד, ועם שיר של "הביסטי בויז" ברקע (זה הסרט היותר טוב שיצא ב-2023 בכיכוב כריס פראט ועם "No Sleep Till Brooklyn" בפסקול).
3. ספיידרמן: ברחבי ממדי העכביש, פתיחה אמנותית
"בואו נעשה דברים אחרת הפעם," אומרת גוון סטייסי בפתיחה של ההמשכון לאחד מסרטי האנימציה המהוללים והמוצלחים של העשור האחרון. והיא מתכוונת לזה. במקום ישר לחזור לעניינים עם מיילס, הסרט מבלה קצת זמן עם גוון, מזכיר לנו מה קרה לה ומזכיר לי שאני רוצה הרבה פריימים מהסרט הזה תלויים אצלי בבית. אם במקרה נכנסתם לאולם עם חשש שהסרט הזה יפול מקודמו ביצירתיות או ביופי הוויזואלי, הסיקוונס הפותח במוזיאון לאומנות בא כדי להסיר דאגה מלבכם ולהתחיל את הסרט הזה ב(הרבה) סטייל.
2. משימה בלתי אפשרית 7: נקמת מוות – חלק ראשון, מרומא באהבה
אם היה לי מטבע על כל סרט שיצא ב-2023 שהיה חלק ראשון מתוך שניים ואחת הסצנות שבו כללה מרדף ברחבי רומא, היו לי שני מטבעות. שזה לא הרבה, אבל עדיין מוזר שזה קרה פעמיים.
בכל מקרה, עם כל הכבוד לווין דיזל ומשפחתו, הבריחה של טום קרוז והיילי אטוול מהחבר'ה הרעים (והמשטרה) הייתה יותר מלהיבה, יותר תמציתית ופשוט יותר מבדרת. אני רק מקווה שקרוז לא ינסה לחקות דברים אחרים מסרטי "מהיר ועצבני", כי עם המחויבות שלו לפעלולים פרקטיים, לא נראה לי שהוא ישרוד.
אם בישראל אפשר לעשות סרטים כמו "העיר הזאת", למה שלא יהיה אפשר פיזית לעקוב אחרי הכסף? אחרי כמעט שעה וחצי של שנינויות ומשחקי מילים, רגע לפני שהוא מפצח את התיק, הבלש ג'ו של עמית אולמן תוהה למה בלשים לא יכולים לחשוב קצת מחוץ לקופסה. לפעמים זה מצליח.
עוד כמה שלא פה, בלי סדר ספציפי:
1. פודריק יוצא על קולם, רוחות אינישרין – "הפעם הראשונה שהוא אמר משהו מעניין"
2. על אדן החלון, כאילו אין מחר – אההההההההההה
3. מונסטר האנטר, המנצחת – או, נו, בכל זאת ההרצאה בג'וליארד
4. השימוש בבוקר טוב עולם, אמריקה – אחד הרגעים המצחיקים שלא בכוונה של השנה
5. מונולוג הסיום, מבצע פורצ'ן – כבר הזכרתי אותו בהופעות השנה, אבל באמת, איזה מונולוג מופתי
6. ינשודוב/קרב הסיום/ חמש שאלות, מבוכים ודרקונים – ינשודוב!!!
7. הסיום, קאט! – תבנית פירמידה, כמו שאומרים
8. הסיום, החלטה לעזוב – לא שלחלוטין התחברתי לקטע של מערכה שלישית אחרי שחלק משמעותי נגמר, אבל אם כבר, אז לסיים ככה
9. אמבולנס, חומר דוב – אהההההההההההההה
10. שירותים, ולריה מתחתנת
11. בדיחות סקא, רנפילד – הן נועדו לאדם אחד, והאדם הזה הוא אני
12. "היא אוכלת גברים", לא לוקחים קשה – לא הבנתי למה כולם מתלהבים מהקרב בעירום כשהסצנה הזאת ממש פה
13. אורח, אסטרואיד סיטי – כנראה סצנת השנה?
14. דיינר, נוסע מהגיהנום – שוב, אני מחבב את ניק קייג' ושטויותיו.
15. "מה זה צמחונית?", 7 ברכות – תיקו עם האחיות במיטה.
16. "אתם יודעים שאנחנו שומעים אתכם, כן?", הכל בסדר עם ג'ורג'י
17. גול, לרוץ על החול
18. אומפה לומפה, וונקה
19. ברבי מדוכאת, ברבי
20. תחת לחץ, אחרי השמש
סרטים שאני לא זוכר מספיק כדי לזקק מתוכם סצנה אבל מאוד טובים ולא מגיע להם ששכחנו אותם: המזח, ברוקר וימים של תום
הקטע הכי טוב במארוולס -
חתולים אוכלים מלא אנשים. גם מונטאז' האימונים היה טוב. אני בטוח שאם היו יותר מעשר מקומות אחד מהם היה נכנס!
וגם -
הדמעות של מרגו רובי, ברבי – בבילון:
שתי סצינות בשני סרטים, באחת מהן יש צורך להיראות כמו מי שרק משחקת בכי – אבל משחקת ממש ממש טוב, ובשניה להיראות כמו מי שמגלה בפעם הראשונה בחייה מה הוא בכי. בשתיהן מרגו רובי מוכיחה כמה היא שחקנית אדירה.
ההרצאה בג'וליארד – המנצחת:
את האבן הראשונה מחומת ההערצה והנכבדות שאופפת את לידיה טאר זורק התסריט במקום הפחות סביר האפשרי. מול קהל מעריץ, וכשהעומד מולה הוא בחור שהרגל שלו רועדת מאימת המעמד, שטוען שהוא חרד מאוד לכבודן של נשים אבל שוכח מזה לגמרי ברגע שהוא מתעצבן. כל כך לא שקול, כל כך טפשי, ובכל זאת טאר מאבדת את זה לגמרי.
just don't be a dick – אנטמן והצרעה קוונטומאניה:
למרות התחרות הקשה, מדובר ברגע הקרינג' הגדול של השנה ובתולדות היקום הקולנועי של מארוול.
מפגש בסופר – הפלאש:
הפלאש היה כזה סרט גיבורי על סתמי לכל אורכו, שכשהתחילה המערכה השלישית כבר בהיתי בו בשעמום אגבי, משוכנע שהולכת להיות פה מערכת סיום גיבורי על קלאסית, שאני יכול לנחש מתוך שינה. ואז הוא הפתיע אותי, והפתיע שוב, ושוב. ואז הרגע הזה.. לא אשקר, הוא היה מרגש.
הסוף – את מה זה לא מוזמנת לבת מצווה שלי:
האם התרגשתי עד דמעות מסרט התבגרות של אדם סנדלר? ובכן, אני לא אודה לעולם.
הצעת נישואין – רוחות אינשרין:
כן כן קורין פארל וברנדן גליסון מדהימים, אבל קרי קונדון ובארי קיוגאן הם אלו שהופכים את הסרט הזה ליצירה המושלמת שהוא.
המנצח – מאסטרו:
חלק מהשטויות של בראדלי קופר עבדו עליי, מה אני אעשה. סצנה מעולה עם סוף מושלם.
ליגת הצדק של סניידר – ברבי:
אאוץ'…
הפתיחה – הרוצח:
החלק הזה בסרט כשעוד היה נראה שזו הולכת להיות עוד יצירת מופת של דיוויד פינצ'ר.
לילה שחור – רוצחי ירח הפרחים:
אפשר להתווכח אם הסרט הזה הוא יצירת מופת או דווקא חלש יחסית, אבל אף אחד לא ייקח מסקורסזה את יכולות הבימוי שלו. זו סצינה מורטת עצבים, שעשויה הכי טוב שאפשר.
הפצצה עוזבת – אופנהיימר:
אופנהיימר הוא סרט של סצנות. רובן חזקות, דרמטיות ונולאניות מאוד. ניסוי טריניטי שמוזכר בכתבה הוא בבירור הסצנה הטובה בו, ומהטובות ביותר של השנה. סצנה שסופה ידוע מראש ובכל זאת שומרת אותך על קצה הכיסא. אפשר למנות גם את המפגש עם איינשטיין, את רגע שיא העימות בחקירה וכמובן את סצנת מחיאות הכפיים. כולן רועשות, עזות ונוכחות מאוד. ובכל זאת דווקא הרגע השקט והסתמי הזה, שמסמל את אובדן השליטה המוחלט של היוצרים הגאים, מצליח להתבלט בין כולם.
שומרים על הקאנון – ספיידרמן: ברחבי ממדי העכביש:
כמו אופנהיימר, גם ספיידרמן הוא סרט שמורכב מרשימה של רגעי שנה. הסצינה הזו, בה מיילס מבין לראשונה לעומק את המשמעות וההשלכות של התפקיד, היא רגע ההתבגרות הסופי שלו. זו גם סצנה קורעת לב, בה כל הדמויות שצחקקו ונהנו סביבו ולמולנו למשך כל הדקות הקודמות משילים את המסכות, ומגלים מאחוריהם כאב, צער ואובדן.
אחרי השמש – הכול:
להרבה סרטים יש כמה רגעי שנה, אבל אחרי השמש הוא סרט על רגעים. על רגעי שנה, על רגעי תקופה, על רגעי יום יום. אחרי השמש לוקח כל אחד מהם, מרים ומחבק.
רגע השנה שלי נשאר אותו רגע שציינתי פה (לא זוכר איפה) כרגע החצי שנתי
וזה הרגע של ״את רשאית לשמור על זכות השתיקה״ מתוך ספיידרמן ברחבי ממדי העכביש.
הרגע הזה כל כך אפקטיבי מרגש ומצויין, שרק עליו מגיע לסרט לזכות באוסקר לאנימציה.
ראויים לציון גם:
פיצ׳ס מתוך ״האחים סופר מריו – הסרט״. היום כבר כולם מכירים את השיר, אבל כשהסרט יצא זה היה אחד הרגעים ההזויים והמפתיעים בסרט. בלי כל הקדמה או משהו שיכין אותנו לזה, פתאום אנחנו מקבלים את הנבל של הסרט יושב על הפסנתר ושר שיר אהבה לאהובתו. זה היה כל כך מפתיע ומצחיק שאם אני זוכר נכון צחקתי בקול בקולנוע ברגע הזה, מה שלא קרה בכל שאר הסרט.
״The Final Countdown״ ו-״Holding Out for a Hero״ מתוך טטריס. שני שירים קלאסיים ומוכרים ששולבו בסרט בצורה מופתית. לא זוכר מתי בפעם האחרונה ראיתי שילוב כל כך טוב של שירי פופ בסרט. קל למצוא שירי פופ קלאסיים ולהכניס לפסקול כדי להלהיב את הקהל, אבל ממש לא קל לשלב אותם בצורה כל כך טובה כך שיהפכו ממש לחלק מהסרט ולא סתם למוזיקת רקע, ואת זה הסרט הזה עושה ובענק.
״חדר מלחמה״ מתוך גולדה. הסרט עצמו לא היה מי יודע מה, אבל הרגע הזה שבו גולדה שומעת את הקולות בקשר בזמן אמת הייתה מצויינת ואפקטיבית במיוחד. זה שגולדה לא אמרה מילה כל הסצינה והכל הסתמך על הבעות פניה, זה שאנחנו לא רואים את החיילים ורק יכולים לדמיין איך זה נראה אצלם, ההתפתחות של הסצינה ובמיוחד הסיום שלה וכמו כן גם העובדה שכל הסצינה הייתה בעברית, כל אלו הפכו אותה לסצינה למופת שאם כל הסרט היה ברמה שלה אז היה לנו פה סרט אוסקרי מצוין. לצערנו הסרט עצמו לא משתווה לסצינה הזאת בשום בחינה, אבל לפחות נשארנו עם סצינה מצויינת.
כל שיר ושיר מתוך וונקה. תמיד הערצתי את סרטי פדינגטון ולא הרגשתי שחסר בהם שום דבר, אבל עכשיו אני מבין שמה שהיה חסר בהם זה שירים וריקודים. פול קינג נותן לנו סרט פדינגטוני למופת, רק הפעם כמיוזיקל. והתוצאה כל כך נפלאה שהחיסרון היחיד הוא שאני חושב שבפעם הבאה שאראה את סרטי פדינגטון יפריע לי שפדינגטון לא מתחיל לשיר ולרקוד, כי זה לגמרי מתאים לסגנון הבימוי של פול קינג כמו כפפה ליד.
הרגעים שלי
ספיידרמן ההודי, ברחבי מימד העכביש – בסרט שכולו על לשבור את הקנון, זה הקטע שהדגים הכי טוב עד כמה הקנון הוא חזק
לא את לא, הטוב שבך – מורגן פרימן הוא פשוט שחקן טוב, אין מה להגיד
משפחת סופר על, בלו ביטל – ההבדל בין סרט גיבורי על לסרט גיבורי על מקסיקני
אני הקורבן האמיתי, רנפילד – ה-לב של הסרט
ההורים של אמא, אלוהים אתה שם – לא תמיד יש לנו סוף טוב
הראיון אצל ההורים, לא לוקחים קשה – כולנו מבינים זה את זה, כן?
שיחה באוטו עם אבא, לגדול עם ההורים – אלה החיים שלנו, באמת
והפעם בלי חולצה, פלורה ובנה – אתה ואני פשוט משני סרטים שונים
התוכנית המרושעת, חברה מנומסת – יש דברים שיכולים להיות רק בסרט הודי
גן החיות, בלדה לנחשים וציפורי שיר – המבט שלנו על המציאות יכול לשנות אותה
מחשבות על הסכסוך הישראלי פלסטיני, יש משהו באסם – אחרי שרואים את זה כבר אי אפשר שלא לראות
מכשפה נתנה לי משאלה, נימונה – כמה פעמים צריך להגיד לכם
ארוחת ערב אצל אלכסיי, טטריס – הקטע הכי מותח בכל הסרט
אני עוזבת, רוחות אינישרין – פתאום באמצע כל הטירוף הזה יש רגע אחד שנדמה שהנורמליות אפשרית
שירי האהבה הגדולים, העיר הזאת – הקטע שגרם לי להרגיש מאוהב שוב
יש משהו באסם?
פעם ראשונה שאני שומע על זה.
הוא בסלקום כרגע
בתשלום כמובן
"פתאום באמצע כל הטירוף הזה יש רגע אחד שנדמה שהנורמליות אפשרית"
ממש לא קיבלתי את הרושם הזה but you do you
יש לי כמה
שוט הסיום- חיים שלמים
קריוקי- אחרי השמש
תמונת פילם במסעדה- אחרי השמש
הצעת חברות- רוחות אינשרין
חמור-רוחות אינשרין
קרונות נופלים- מש״ב
מרגו רובי לא האדם המתאים להעביר בדיחה זו- ברבי
-השיחה האחרונה עם אינשטיין- אופנהיימר
אוסטרליץ-נפוליאון
אמבטיה-סולטבורן
מסיבת חג מולד- נשארים לחג
מיה גות צועקת כשהיא על מכסה המנוע- בריכת האינסוף
כלב בריכת האינסוף
סקס- בו מפחד
תיאטרון ביער- בו מפחד
גברים שמסגבירים- ברבי
טאר מנצחת- טאר
גוליאן מור ופורטמן מתאפרות- מאי דצמבר
פורטמן מקריאה מכתב- מאי דצמבר
מותק נגמרו הנקניקיות- מאי דצמבר
טאר-
אני הייתי בחור בסצינת הצבע
אבל אלא בחירות טובות. למרות שיש לי תגובה מידית של "נו באמת" מסצינת הסקס עד לח#$%6 של מונה.האודיטוריום בסדר
ורגע קטן שהמיס אותי
ברבי מרגו רובי יושבת ליד אישה זקנה בתחנת אוטובוס. ברבי לאישה זרה you are so beautiful והיא משיבה לה i know. אני נהיה שלולית מדברים כאלה
הפלאש
סצינת התינוקות בפלאש היא ללא ספק הרגע הקולנועי הגרוע של השנה ואח הרגעים הקולנועיים הגרועים אי פעם.
גם אפקטים גרועים וגם התנהלות שכולה קרינג' אחד גדול.
באיזשהו שלב כמעט יצאתי מהאולם בגלל הסצינה הספציפית הזו. בסוף לא יצאתי ושאר הסרט היה חביב+, אבל הסצינה הזו היתה פשוט נוראית.
בחירה מאד תמוהה ומשונה לרגע השנה.
ובהתחשב בהיסטוריה המכוערת של עזרא מילר עם ילדים, גם מאד מטרידה ומעוררת אי נוחות, לא מצחיקה בכלל. מי חשב שזה רעיון טוב?
לגמרי. הקרנג׳ה קטסרטרופלית וללא ספק הסצינה הכי גרועה בסרט די גרוע במילא.
(ל"ת)
מה שעושה אותה, אכן, רגע שנתי
(עושה פרצוף של ג'ק ספארו)