סיכום 2022: רגעי השנה

שירים, ריקודים, מיסים ועוד רגעים שעשו לנו את השנה.

15. מושלמים, "טיפולי המרה נגד חיים"

הסלאשר הזה, שמתרחש במחנה המרה לנוער להט"בי, הוא בעיקר הרבה פוטנציאל מבוזבז. אבל שום דבר לא הכין אותי לסצנה שמתרחשת בערך בחצי הסרט, ובה בני הנוער במחנה מתחברים על ידי כך שהם שרים את "Perfect" של פינק. אל תטעו, אני מאוד אוהב מחזות זמר ולרוב אין לי בעיה עם דמויות שפוצחות בשיר כדי להביע את רגשותיהן. אבל הקטע הזה לא היה קשור בשום דרך למה שבא לפניו או אחריו והרגיש פשוט ביזארי.

 

14. עפים על הירח, "הספירה לאחור" ***ספוילרים***

אני מבטיח שיש גם סרטים טובים ברשימה הזאת, אבל אני חייב להתייחס גם לקטע הביזארי הזה. כשהירח סוטה ממסלולו ומתחיל להתקרב אל כדור הארץ, משלחת של אסטרונאוטים טסה אליו כדי לטפל בבעיה הקטנה הזאת. מה שהם מגלים שם כל כך מטומטם באופן מדהים, אפילו בשביל סרט של רולנד אמריך, שגם אם אני אספיילר את זה פה יש סיכוי שלא תאמינו לי. מוזמנים לצפות בסרטון, אם אתם שונאים את תאי המוח שלכם.

 

13. It's Morbin' Time

"מורביוס" היה אמור להיות סרט גרוע מאוד שבא והלך ונעלם מהתודעה הקולקטיבית אחרי שבועיים. הוא אכן יצא לקבלת פנים של ביקורות קוטלות וביצועים מאכזבים בקופות (הנפילה השנייה-הכי-גדולה אי פעם בין הסופ"ש הראשון לשני בז'אנר גיבורי-העל), אבל אז קרה משהו לא צפוי: האינטרנט אימץ אותו לחיקו. עשרות ממים התפשטו בטוויטר כמו אש, חלקם נותנים לסרט ציון של 203% ב"רוטן טומייטוז" או שמים אותו בפסגת הסרטים הכי רווחיים אי פעם עם סכום של "מורביליון" דולר. אפילו טייריס גיבסון, שכיכב בסרט, נפל בפח של הממים.

זה היה יכול להסתיים שם ולהיות משעשע, אבל אז קרה משהו מדהים יותר – אחרי שהסרט כבר ירד מהמסכים, מישהו ב"סוני" ראה את הממים והאירוניה שלהם חלפה לו הרבה מעל לראש. באחת ההחלטות התמוהות של השנה, החליטו באולפנים להחזיר את הסרט לבתי הקולנוע וכך "מורביוס" הצליח להיות כישלון קופתי פעמיים בתוך חודשיים. הלקח פשוט: אם אתם לא רוצים שיתייחסו לסרטים שלכם כמו לבדיחה, אל תפיצו אותם באחד באפריל.

 

12. הפשיטה, "מלך הצפון"

הסרט החדש של רוברט אגרס הוא החלש ביותר שלו עד כה, אבל עדיין יש מה לאהוב בו. למשל, הליהוק של אלכסנדר סקארסגארד בתור ויקינג. דבר נוסף: הסצנה הזאת שבה אמלת' וחבריו פולשים לכפר. מה לעשות, אני פראייר של סצנות בשוט אחד (טכנית יש פה שתי סצנות בשוט אחד עם קאט ביניהן, אבל אין צורך להתקטנן).

 

11. אכלת אותה, "מוזר – הסיפור של אל ינקוביק"

יש הרבה רגעים משעשעים בביופיק העובדתי במאת האחוזים של "ווירד אל", אבל האהוב עליי הוא כנראה זה שבו אל, בגילומו הנהדר של דניאל רדקליף, מקבל הודעה מהאמרגן שלו – בגילומו של שחקן אנונימי כלשהו, לא חושב שיש לו עתיד בתעשייה – שלשיר המקורי שכתב, "Eat It", נעשתה פרודיה על ידי מייקל ג'קסון בשם "Beat it". התגובה המאוד לגיטימית של אל היא "איזה מין פריק חולני משנה את המילים לשירים של מישהו אחר?!"

 

10. פתיח קטלני, "האלווין: הסוף" (*אזהרה*: קצת גרפי)

כן, גם השנה "האלווין" נכנס לרשימה. כתבתי בביקורת שאני בצד של אלה שכן אהבו את הסרט, על אף הכיוון המוזר שלקח ושאר הפגמים שלו. עם זאת, שום דבר בו לא מתעלה על סצנת הפתיחה הנהדרת, שכוללת ילד, בייביסיטר ומתיחה שמשתבשת. כל מי שהיה איתי באולם יכול היה לשמוע אותי צוחק בקול בסוף הקטע הזה.

 

9. תמיד עולה המנגינה, "דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף" ***ספוילרים***

גם בשנה הכי חלשה שלהם מאז לא זוכר מתי, בכל זאת היו כמה הבלחות מוצלחות בפרויקטים של מארוול. הסרט השני של דוקטור סטריינג' לא מימש את מלוא הפוטנציאל שלו (יותר כמו "דוקטור סטריינג' בשני ממדים וחצי של שיגעון בינוני") ועבד הכי טוב ברגעים הסם ריימי-ים שלו. המוצלח ביותר מגיע כשגיבורנו פוגש בגרסה מרושעת של עצמו ונלחם בו בעזרת תווים. עדיין לא הבנתי בדיוק למה זה קורה, אבל זה בהחלט יותר יצירתי מסתם להטיל כשפים אחד על השני. תוסיפו את המוזיקה של דני אלפמן וקיבלתם רגע שמראה שמארוול יכולים להיות יצירתיים כשהם רוצים. יאללה, תביאו לנו סרט אימה הארדקור, גם ככה "דדפול" ו"לוגאן" כבר בדיסני+.

 

8. שיעור ספרדית, "באטמן"

2022 הייתה, בין היתר, השנה של קולין פארל. כלומר, הוא משפר כמעט כל דבר שהוא נמצא בו, אבל השנה זה בלט כשהוא הופיע בלא פחות מארבעה סרטים שונים (בסדר, יהונתן, "רוחות אינישרין" יצא רק ב-2023, בסדר). "באטמן" של מאט ריבס הייתה כנראה הגרסה האפלה ביותר של הדמות בלייב-אקשן עד כה, במלוא מובן המילה. אבל אחת מנקדות האור של הסרט הארוך-מדי הזה היה הפינגווין, כשחלק מהאנשים אפילו לא זיהו שמדובר בפארל עד הקרדיטים. כנראה שבוורנר הבינו מה יש להם בידיים והזמינו סדרת ספין-אוף לפינגווין, שנמצאת כעת בהפקה.

 

7. הבית של גורדי, "אין מצב"

בסרטי אימה, הרבה פעמים מה שלא רואים יותר מפחיד ממה שכן. הסרט החדש של ג'ורדן פיל נפתח עם סט של סיטקום ישן, כשהמקום נראה נטוש ומגואל בדם. אנחנו עוד לא יודעים מה קרה פה, אבל זה בבירור משהו לא טוב. אם תשאלו אותי, פיל היה יכול להשאיר רק את החלק הזה והסרט עדיין היה עובד. אבל בערך בחצי הסרט הוא חוזר ומראה לנו בדיוק מה קרה שם, בסצנה מצמררת שלא פוגמת במסתורין של הפתיחה.

 

6. הפתרון, "רצח כתוב היטב: תעלומה יוונית"

יש תעלומות שנותרות ללא פתרון ב"רצח כתוב היטב" החדש, כמו למשל "מאיפה אני משיג בגד ים כמו של בנואה בלאנק?" אבל התעלומה שבמרכז הסרט כן מקבלת פתרון, וגם הפעם זה תענוג לצפות בדניאל קרייג מפענח את המקרה. ולחשוב שהפושע/ת כמעט הצליחו לחמוק, אלמלא הבלש הנודניק הזה והמבטא שלו.

 

5. הבשורה על המחלה, "התקפה עצמית"

הקומדיה השחורה של ריילי סטרנס היא שיפור משמעותי אחרי "אומנות ההגנה העצמית" המאכזב. בתחילת הסרט, שרה (קארן גילן) מקבלת בשורה על כך שהיא חולה במחלה סופנית נדירה והיא עומדת למות. אני לא יודע אם כל הרופאים כאלה בעולם של הסרט או שזה פשוט חוסר מזל, אבל שרה שומעת על כך מרופאה שגרועה במטאפורות של ספורט ומשתפת קצת יותר מדי ("רוב האנשים בוכים כשרופאים מבשרים להם חדשות רעות, וזאת הסיבה שרוב הרופאים סובלים מדיכאון").

 

4. בדק בית, "ברברי"

"ברברי" היה אחד מחוויות הצפייה המוצלחות של השנה, וחבל לי שלא יצא לי לכתוב ביקורת בזמנו. הסיבה העיקרית להנאה שלי היא כנראה שהתחלתי את הסרט בלי לדעת עליו כלום. בשביל להימנע מספוילרים עבור מי שעדיין לא צפה, רק אגיד שבשלב מסויים ג'סטין לונג מופיע. וקצת לאחר מכן הוא מגלה משהו. ומיד אחרי התגלית הזאת יש את מה שהוא לדעתי הקאט המצחיק ביותר של השנה.

 

3. "אלא אם אעשה על זה סרט", "הפייבלמנים"

אחרי עשור שבו הסרטים שלו לא הרשימו אותי במיוחד, סטיבן ספילברג חזר בגדול עם "הפייבלמנים", שכולו אהבה לקולנוע. בחצי השני של הסרט, סטיבן ספילברג סאמי פייבלמן הצעיר מגיע לתיכון שבו, איך נאמר, לא מתים כל כך על יהודים. אחד הנערים שמתנכלים אליו נראה בהתחלה כמו בריון סטריאוטיפי, אבל באחת הסצנות נחשפת שכבה נוספת ומרתקת של הדמות הזאת, שמודעת לא רק להשפעות החיוביות של הפופולריות שלה בתיכון, אלא גם ליותר שליליות.

 

2. כביסה ומיסים, "הכול בכל מקום בבת אחת"

אני די בטוח שהיה אפשר למלא את הרשימה רק מהסרט הנפלא הזה, כמו קרב הפאוץ' או הכניסה של ג'ובו טופאקי או שתי האבנים. אבל בכל הפעמים שבהן צפיתי בו, הרגע שהכי ריגש אותי היה המונולוג של וויימונד, שלא רק מלא באופטימיות, אלא גם תמצות נפלא של "תעריכו את מה שיש לכם" וראוי להיכנס לפנתיאון של ציטוטים קולנועיים.

 

1. נאטו נאטו, "RRR"

בהרבה סרטים שכוללים סיפור אהבה בין-מעמדי יש את הקטע שבו הגבר (בדרך כלל) ממעמד הביניים מראה לעשירים הסנובים והפלצנים איך האנשים ה"פשוטים" נהנים. הפעם יש לנו שני חברים שמציגים לאלפיון העליון את ריקוד ה"נאטו". מה שיפה כאן זה שגם כשהפוץ הראשי קורס כי הוא לא מסוגל לעמוד בקצב, שני החברים ממשיכים לרקוד ולהתחרות ביניהם מי יכול להמשיך יותר זמן. זה שיר קליט מאוד בסצנה מבדרת בטירוף והסיבה היחידה שהוא לא הפך ללהיט חתונות בארץ היא כנראה כי לא להרבה אנשים יש כוח לסרט הודי של שלוש שעות. אבל בניגוד לסרטים אחרים באורך דומה שיצאו השנה, הוא מצדיק ושווה כל דקה ודקה.

נתראה בשנה הבאה, ועד אז, יאללה לרקוד.