שחקנית המילניום

מאת
רז גרינברג
– פורסם ב 21 בדצמבר 2003Posted in: ביקורות

במקור: Millennium Actress
עוד יותר במקור: Sennen Joyu
במאי: סטושי קון
תסריט: סטושי קון, סדיוקי
מוראי
קולות: מיוקו שוג'י, ממי
קוימה, פומיקו אוריקסה, שוזו
איזוקה

כשבמאי אנימה צעיר ואלמוני בשם סטושי קון הבליח לפני שש שנים עם 'Perfect Blue', מותחן אימה מצויר שהיה חייב יותר להיצ'קוק מאשר לווס קרייבן, הוא משך מיד את תשומת ליבם של חובבי האנימה והפך ליקיר מבקרי הז'אנר. שנתיים מאוחר יותר, הוקרן 'פרפקט בלו' גם בארה"ב, וגם שם הוא אומץ במהירות בידי חובבי האנימה והמבקרים. דארן ארונופסקי, סמאח בהתהוות, אף נתן לו הומאז' קצרצר ב'רקוויאם לחלום'. ועכשיו מגיע ל-DVD 'שחקנית המילניום', הסרט החדש של קון. הוא שונה לחלוטין מ-'Perfect Blue', אבל אי אפשר לטעות לרגע בעובדה שמקורו באותו הבמאי.

גיבורת הסרט היא צ'יוקו פוג'יווארה, שחקנית קולנוע קשישה שהחלה את הקריירה שלה תחת השלטון המיליטריסטי ביפאן של שנות הארבעים, הפכה לכוכבת בשנות החמישים, הגיעה לשיא הקריירה שלה בשנות השישים – ואז פרשה לבית מבודד בהרים, נעלמה מהעין הציבורית, והפכה לסרבנית-ראיונות ידועה. עם תום המילניום, כאשר האולפן בו צולמו מרבית סרטיה של צ'יוקו עומד על סף הריסה, מצליח במאי סרטים דוקומנטריים בשם גנייה, מעריץ ענק של השחקנית, להשיג איתה ראיון בלעדי. בלוויית צלם צעיר ועצבני הוא מגיע לבית של צ'יוקו, ומביא לה מתנה – מפתח ישן, אותו איבדה לפני שנים. הסיפור של המפתח הזה, מסתבר, הוא הסיפור של צ'יוקו: מה גרם לה להפוך לשחקנית, השנים הקשות של המלחמה, השנים הקשות שאחרי המלחמה, אהבות ואכזבות, מרדף אחר חלום בלתי-מושג – ואת הסיפור הזה היא מספרת בראיון. אבל אז קורה דבר מוזר: הזיכרונות שלה משתלבים עם סצינות מהסרטים בהם היא כיכבה – סרטים היסטוריים, דרמות סוחטות-דמעות, סרטי גודזילה, סרט מדע בדיוני סטייל '2001: אודיסיאה בחלל' – וגם גנייה מוצא את עצמו מככב לצדה בפנטסיה ההיסטורית/ביוגרפית/קולנועית שלה. והכל חוזר אל אותו מפתח שהתחיל את כל הסיפור – מה הסיפור שמסתתר מאחריו, והאם זה אכן הסיפור שנדמה לגיבורה?

'שחקנית המילניום', כאמור, הוא לא 'פרפקט בלו', ולפיכך הוא לא מיועד למי שמחפש עוד מאותו סגנון (אקשן, רוצחים מטורפים ומתח מורט עצבים). הוא גם לא מיועד למי שמחפש קרבות רובוטים ענקיים או פוקימונים (לא כל סרט אנימה הוא כזה, אתם יודעים). אבל מי שהתאהב בסגנון של הבמאי, במיוחד המעברים המבריקים מהקולנוע למציאות וחוזר חלילה – דמויות מהחיים האמיתיים ודמויות מהסרטים שעוברות בלי אזהרה מוקדמת מעולם אחד לשני – ימצא אותם גם כאן. ומי שמחפש את הסיפור האנושי ימצא אותו כאן בגדול. קון, ביחד עם התסריטאי סאדאיוקי מוראי (הכותב המוכשר ביותר שעובד כיום בתעשיית האנימה, וכתב בין השאר תסריטים גם ל'קאובוי ביבופ'), רוקחים בסרט הזה עלילה קצרה – פחות משעה וחצי – אבל עם דמויות כובשות, שעוזרות לה לרגש, אבל וגם להצחיק.

גם העיצוב והאנימציה מרשימים. צ'יוקו נראית כמו דמות מלאת חיים ורגש בשלוש תקופות חיים שונות, והסביבה צבעונית מאוד, כצפוי מסרט שמכסה כמה עשורים של עשיית סרטים, ועוד אלף שנים של היסטוריה כפי שמשתקפת באותם סרטים. השחזור ההיסטורי הזה, שבמהלכו צ'יוקו (בין השאר) דוהרת על סוס בקרב-סמוראים, הופכת לנינג'ה שמרביצה לרעים, משוטטת ברחובות ההרוסים של יפן בזמן המלחמה וטסה לחלל, ממחיש למה הסרט הזה עובד כל כך טוב באנימציה וכנראה היה נופל לחלוטין בתור סרט מצולם: מה שבסרטים מצולמים מצריך שעות של תפאורה, איפור, אפקטים ושאר ירקות, מושג באנימציה בכמה משיכות מכחול.

ל'שחקנית המילניום' יש בכל זאת שתי בעיות. אחת היא מוסיקת הרקע: לא רעה, אבל גם רחוקה מלהדהים. בחלק מהזמן היא מורגשת מדי, בחלק מהזמן לא מורגשת מספיק, ולפעמים אין שום קשר בין ובין מה שמתחולל על המסך. השילוב היחידי הממש מוצלח בין המוסיקה לתמונה הוא בסצינת השיא של הסרט.
הבעיה השניה היא הדיבוב. אין כזה. מי שרואה את הסרט, שייקח בחשבון שהוא יצטרך לראות אותו ביפנית עם כתוביות לאנגלית. בדרך כלל זה לא חיסרון, אבל תוספת של דיבוב אנגלי בהחלט היתה יכולה להאריך את חייו של הסרט הזה בקופות בארה"ב, וגם לקדם את ענייניו טוב יותר אצל ועדת האוסקרים.

ומלה לסיום על ה-DVD: הבונוס היחיד שאפשר למצוא עליו הוא סרט תיעודי (בקריינות של גנייה מהסרט עצמו) על ההפקה. לא כדאי לפספס את הסרט הזה – הוא מקסים.

לסטושי קון כבר יש סרט חדש, 'Tokyo Godfathers', גם הוא מגיע בקרוב, וגם הוא הספיק כבר לקצור תשבחות על ימין ועל שמאל. עם 'שחקנית המילניום' נראה לי שאפשר בהחלט להגדיר אותו כסמאח אנימציה בהתהוות.

תגיות: