סרט ההמשך של "גברים בשחור" מיותר לגמרי. הוא מנסה לשחזר את הקסם של הסרט המקורי, אבל עושה את זה בציניות ובחוסר חן, אחרי שהחדשנות שבסרט המקורי כבר פגה, עם עלילה תפורה בגסות שמנסה שוב ושוב לחזור על הבדיחות מהסרט המקורי, עד שהן נמאסות. אני מדבר, כמובן, על "גברים בשחור 2", שיצא ב-2002.
סרט נוסף בסדרה, עשר שנים מאוחר יותר, נשמע כמו אחד הסרטים הכי מיותרים בהיסטוריה הארוכה והמפוארת של סרטים הוליוודיים מיותרים. מי צריך, חצי דור אחרי המקור, המשכון להמשכון מיותר לסרט שמעולם לא היה יותר משעה וקצת של בידור קיצי נחמד? כשהתברר שהתסריט של הסרט נכתב תוך כדי הצילומים, ולא, כמקובל, לפני שהם התחילו, נראה ש"גברים בשחור 3" נמצא בדרך הנכונה להפוך לאסון קולנועי ענק.
זה מה שטוב בציפיות נמוכות: קל מאוד להיות מופתעים לטובה. למרבה ההפתעה, "גברים בשחור 3" הוא לא אסון. זה לא הופך אותו ליצירת מופת: הוא בהחלט מיותר, מבולגן, מתאמץ ולא אחיד. יש בו רגעים מצוינים לצד חורים מביכים, אפקטים ממוחשבים מביכים לצד מפלצות יצירתיות ויפות. אבל בסך הכל, הוא לא סרט נורא. בוודאי שהוא טוב יותר מ"גברים בשחור 2".
הסרט מתחיל עם הרשע התורן, מפלץ חייזרי בשם בוריס החיה (ג'מיין קלמנט), כשהוא נמלט מהכלא שבו היה שמור ויוצא לנקום בסוכן קיי (טומי לי ג'ונס), שהכניס אותו לשם לפני 40 שנה. כבר בתוך סצינת הפתיחה בוריס מדגים היטב את מה שעובד וגם מה שלא עובד ב"גברים בשחור 3". ויזואלית, הוא מפלץ עשוי נהדר: החזות הכמו-אנושית שלו מכסה בקושי על אוסף מבעית של צבתות, ציפורניים ובשר שהיה גורם לדייויד קרוננברג אושר גדול. הסיפור שלו, לעומת זאת, הוא בין רשלני למטופש. הוא נמלט מהכלא בעזרת דמות שמופיעה ונעלמת בלי הסבר; הקאצ'פרייז העלוב שלו, שאותו הוא משמיע באובססיביות בכל פעם שהוא הורג מישהו, נשמע כמו משהו שתסריטאי לחוץ הגה 15 שניות לפני הצילומים.
בוריס חוזר לשנת 1969 כדי לחסל את קיי לפני שקיי יחסל אותו, ואגב כך להביא (אלא מה) להשמדת העולם. ג'יי (וויל סמית) מגיע אחריו כדי לחסל את בוריס לפני שיחסל את קיי לפני שיחסל אותו. מסע בזמן בתור זריקת מרץ לפרנצ'ייז עייף הוא רעיון טחון היטב – מ"מסע בין כוכבים" ועד פוקימון – אבל הוא עובד. המעבר לתקופה אחרת מאפשרת לג'יי, שחייזרים וטכנולוגיה עתידנית כבר לא מפתיעים אותו, שוב להיות תקוע בסביבה לא מוכרת. גירסת 1969 של מטה הגברים בשחור – שבו כל החייזרים הם יצורים בנוסח סרטי המדע הבדיוני של התקופה – היא אחת ההברקות של הסרט. ההברקה השניה היא הגירסה הצעירה של קיי, שאותו מגלם ג'וש ברולין. מתברר שטומי לי ג'ונס בגילומו של ג'וש ברולין משעשע אפילו יותר מטומי לי ג'ונס בגילומו של טומי לי ג'ונס. גם אמה תומפסון שם. עם משקפי שמש. ובקשר לסיפור, נו, אם ראיתם כבר כמה סרטי מסע בזמן, אתם מכירים בדיוק את סוג הדברים שקורים שם ואמורים להפתיע אתכם, ולא מצפים ממנו להיות הגיוני בשום צורה.
אפקט התלת-מימד בסרט עשוי לא רע, אבל בתור סרט שהרבה מהסצינות החשובות בו מתרחשות בגבהים (את הקפיצה בזמן ג'יי מבצע באמצעות קפיצה מבניין קרייזלר, משום מה), אפשר היה לצפות לקצת פחד גבהים. במקום זה, הדמויות נראות כאילו הן רצות באולפן על רקע מסך ירוק, במקום להיראות כאילו הן תלויות בין שמים לארץ, מרחק של סנטימטרים מנפילה אל מותם. כרגיל, גורל העולם כולו אולי מונח על הכף, אבל זו לא סיבה להזיע או להתרגש. כזה הוא "גברים בשחור 3": שיגרה מבצעית. בתור סרט פופקורן הוא בסדר, ובנסיבות הקיימות, "בסדר" הוא מעל ומעבר לציפיות.
לראות בתלת או בדו ?
(ל"ת)
אין שום צורך בתלת בסרט הזה
אז מה שבא לך..
ניטפוק קטן
פוקימון זו לא דוגמא טובה לסדרה שהשתמשה באלמנט המסע בזמן, יש רק פוקימון אחד בעל יכולת של מסע בזמן (סלבי) והוא לא הופיע אף פעם בסדרה המצוירת (ולמען האמת גם בכמעת אף אחד מהמשחקים). לעומת זאת הוא כן הופיע בסרט הרביעי אבל במקום מסע אמיתי בזמן אנחנו מקבלים פלאשבקים לעבר ושם רואים את אותו הפוקימון יחד עם דמות מוכרת מהסדרה בילדותה, לא בדיוק מסע בזמן אלה יותר פלאשבק.
אוי
(ל"ת)
אני מוצא את זה מעליב
(ל"ת)
אה-ה
(ל"ת)
http://knowyourmeme.com/memes/schrute-facts
יש דברים שפשוט לא מנדבים מידע עליהם
פוקימון זה אחד מהם.
וואו וואו וואו, עד פוקימון!!
פרנצ'ייז עייף? תגיד את זה למיליוני הדולרים שנינטנדו מרוויחה בכל העולם מאותו פרנצ'ייז עייף(וגם, אף פעם לא היה ממש "מסע בזמן" בפוקימון).
אוהב קולנוע, אוהב את עין הדג, עוד יותר אוהב פוקימון.
ממתי מידת העייפות של פרנצ'ייז
נקבעת על פי הדולרים שהוא מגלגל?
ואגב – ובאמת בלי לזלזל או להתנשא – לא היה לי מושג שפוקימון מנסה לפנות גם לאנשים מבוגרים. הנחתי שזאת סדרת ילדים טהורה. אני טועה?
סדרה לא צריכה לפנות לאנשים מבוגרים בשביל שאנשים מבוגרים יהנו ממנה;)
כמו כמעט כל פרנצ'ייז, יש לפוקימון תכנים שפונים יותר למבוגרים-צעירים בנפשם(נניח המשחקים והמנגה) ותכנים שפונים יותר לילדים(כמו האנימה). בדיוק כמו שלא כל מי שהלך לראות את האוונג'רס גם קורא לפני השינה חוברת קומיקס של איירון מן.
אבל כן, יחסית לאנימות ומנגות אחרות, פוקימון באמת מכוונת יותר לילדים. מצד שני, יש דברים מהילדות שלא עוזבים אותך אף פעם. כוחה של נוסטלגיה או משהו כזה.
פוקימון זה בעצם קרב תרנגולים/כלבים עם יותר רעש וצלצולים
(ובלי מוות בסוף). אם מישהו מעל גיל 12/13 נהנה מזה..
באותה מידה אתה יכול לטעון
שקומיקס זה לאידיוטים שלא מסוגלים לקרוא ספר רגיל ושאם מישהו נהנה מזה מעל גיל X הרי שהוא בהכרח עונה על הגדרה Y (שהיא כנראה כל כך נוראה שחששת לבטא אותה בפירוש). אנשים נבדלים זה מזה בהרבה דברים. בין השאר, במידת ההנאה שלהם מדברים מסויימים. אני, למשל, לא מצליח לשרוד ספרי פנטזיה מעבר לקומץ עמודים בתחילתם, אבל יש רבים שמאד אוהבים ספרים מהסוגה הזו ונהנים מהם (אלא אם כן הם כתובים ממש גרוע). להגיד שהנאה של מישהו שגילו גדול מ-X משקיעה בעולם דמיוני בהכרח מורה על משהו, זו קביעה נמהרת, שלא לומר מתנשאת במקצת.
'Black suits comin
נשמע טוב. לפני כמה ימים ראיתי שוב את הראשון, והיה ממש נחמד. אני מפחד לראות השני, שעדיין זכור לי כמיותר ומעפן, והדבר היחיד הטוב בו היה שיר הנושא של וויל סמית' (ששמו בכותרת).
אפרופו, הנה וידאו של אנשים שהיו מאוכזבים שמאז הסרט ההוא, וויל סמית' לא ביצע שיר נושא באף אחד מסרטיו שבאו לאחר מכן. ואז הכריזו על MIB 3. המשיח הגיע, מלאכים בכו. והם נתנו את שיר הנושא ל…פיטבול?!
http://www.youtube.com/watch?v=WtTsWa2SR8k
למען האמת וויל סמית לא ביצע אף שיר בכלל מאז "גברים בשחור 2". בלי כל קשר לסרטים שלו.
לא ממש
מאוחר יותר היה לו את האלבום "Lost and Found".
מסכים עם הביקורת.
הסרט היה בסדר. דרך נחמדה להעביר שעתיים. העלילה בהחלט כוללת כמה חורים דביליים ביותר לצד כמה דיאלוגים צ'יזיים ואירועים צפויים (אבל המסע בזמן תמיד הופך את הכל למעניין טיפה יותר) והרשע סתם מגוחך ולא מאיים בכלל (אם כי יש לו אחלה של צחוק) אבל הבדיחות טובות ועובדות, ג'וש ברולין מצויין וכמובן, הדבר שהכי אהבתי בסרט ושהופתעתי שלא הוזכר בביקורת, גריפין. דמות אדירה. אשמח לסרט שלם בכיכובה :)
יש לציין גם שלא ראיתי את השניים הקודמים בסדרה. הרגשתי שאני מפספס משהו פה ושם, אבל מעט מאוד.
או שגרסאות הדו-מימד מוקרנות באולמות הכי קטנים.
ע"ע יס פלאנט חיפה.
לגבי חוסר ההיגיון במסע בזמן,
לזכותם ייאמר שהם לפחות מודעים אליו ומנסים להתייחס אליו, כדי לא להוציא אותנו לגמרי אידיוטים.
אני מתכוון, כמובן, לכך שויל מתייחס לכך שהוא (ורק הוא) נותר מודע להווה האלטרנטיבי, בזמן שמבחינת יתר האנשים K מת לפני 40 שנה. הוא שואל מדוע רק הוא זוכר את ההתרחשות האלטרנטיבית, ונענה בהתחמקות.
הוא לא נענה בהתחמקות
הוא נענה בתשובה חסרת כל הגיון. אבל היי, לפחות הם מודעים לקיומה של הבעיה. בסרטים אחרים אין אפילו את זה.
כולם היו שם, לא?
במקרה כזה זאת עוד יותר לא-תשובה. לא שזה משנה הרבה, שתיהן חסרות משמעות.
נחמד.
לא מגיע לקרסוליים של הראשון, אבל נהנתי. ידעתי מראש לא לחפש היגיון, אז פשוט זרמתי עם זה. אני ממש אוהבת את וויל סמית', אני חושבת שהוא שחקן נהדר והיה כיף לראות אותו חוזר לקולנוע, אפילו בסרט טיפשי.
ג'וש ברולין היה מעולה, זה היה פשוט מדהים.
אני לא מנסה להתעכב על חורים בעלילה, מסע בזמן נעשה טוב רק לעיתים רחוקות ואם באים מראש כשכבר יודעים את זה, אפשר להינות מסרט מטופש.
"ספרות זולה"?
האם יוצרי הסרט מודים לטרנטינו? כנראה שכן. להלן דוגמאות: שעון, "Zed is dead", חזרה בזמן בשביל להחיות דמות, חליפות שחורות ואינספור אזכורים תרבותיים. בסרט הבא אפשר להודות (שוב) לג'ון לנדיס ו"האחים בלוז", או לז'אן-לוק גודאר (טרנטינו מודה לו בכל סרט).
הסרט די מהנה. אמנם קצת נמתח, אבל לפחות לא נמשך יותר משעתיים (הגזמה צנועה יחסית).
תהייה נוספת: ברטון חוזר לשנות השבעים וקורץ למשפחת אדאמס. הבמאי של משפחת אדאמס חוזר לשנות השישים וקורץ לברטון. האם ייתכן שיתוף פעולה?
הסרט היה נהדר.
הטוב שבשלושה (למעשה שני הראשונים היו קצת סתמיים בעיני), מלא בקריצות, שנון, וכיפי להפליא. לא יכול לחשוב על סרט שהמילה הכה אמריקאית awesome כל כך מתאימה לו.
וכיון שהסרט לא צולם בתלת, הלכנו לגירסת הדו מימד, והיה נהדר.
הערה לרד פיש על "איתן כהן"
תחת התסריט מופיע "איתן כהן" (הבחור הזה http://en.wikipedia.org/wiki/Etan_Cohen), אבל אם לוחצים על הלינק בעמוד, מקבלים רשימה בה מופיע לצד "גברים בשחור 3" גם "אומץ אמיתי". רק ש-"אומץ אמיתי" מן הסתם שייך לאיתן כהן הזה (http://en.wikipedia.org/wiki/Ethan_Coen).
זה בטח מתסכל שכל ערך אודותיך נפתח ב-
"Not to be confused with Ethan Coen".
מה שמזכיר לי:
איזה אפקטים ממוחשבים "מביכים" היו בסרט? לא זכורים לי כאלה.
אני אצטט:
"חלק מהסצינות נראות ממש טוב ומגניבות, אבל בחלק הן כל כך זועקות "גרין סקרין!" שזה נורא, ולא מתאים לסרט שיוצא בשנת 2012".
מעבר לזה, בכל פעם שראו את כדור הארץ מהחלל זה נראה כמו פסגת האנימציה הממוחשבת של שנת 1992.
כן, ראיתי את זה
פשוט כשדיברת על אפקטים *ממוחשבים*, הבנתי מזה שכוונתך היא לאפקטים ב-CGI, כמו חוצנים מסוימים שעשויים גרוע, וכיו"ב. לא חשבתי שאתה מתייחס ל"גרין סקרין" בתור אפקט ממוחשב.
אפקטי הכוכבים בחלל
היו לחלוטין ממוחשבים ולחלוטין מביכים.
לדעתי זה ברור איך בוריס הגיע לכדוה"א
הוא תפס טרמפ על גאי פירס
בסדר אז יש קצת חורים, לא נורא זה בסך הכל גברים בשחור.
תפסתי את ההתחלה של הראשון שלשום ביס, וממש נהנתי.
ולמה שכבידה תמנע שאיבה של אנשים החוצה? זה עניין של הפרשי לחצים ולא קשור לכבידה.
בוריס עף על עצמו לכדור הארץ
תוך צעיקות Let's agree to disagreeeeeeeee
לוח הזמנים שלהם ממש מוזר : לפי מה שהם מציגים , אמה תומפסון (O) אמורה להיות כבר לפחות בן 58-60 בהווה, שזה בערך 5-7 שנים יותר מהגיל האמיתי שלה…
מעבר לזה, הבדיחות בהתחלה היו ממש מפגרות, אבל אחר כך באמת שציפיתי להרבה פחות והופתעתי לטובה… ההומור דווקא קולע בול. גם המסע בזמן עבר באפקט ממש טוב בלי לעשות יותר מדי "וואו" פלצני
20+ =/= שנות ה-30?
(ל"ת)
לא הבנתי
(ל"ת)
אני שואל אם שנות השלושים הם לא 20+
מבחינת שפה.
לא.
נראה לי שאתה מתבלבל עם העשור השלישי לחייו (שזה כמו המאה ה-20 שהייתה השנים שהתחילו ב-1900). אבל שנות ה-80 של המאה ה-20 היו השנים שהחלו ב-1980 וכך גם שנות השלושים של אדם, שמתחילו עם הגיעו לגיל 30. אם אתה רוצה חיזוק נוסף, חשוב על כך ששנות העשרה שלך היו כשעברת את גיל 10 ועד שהגעת לגיל 20 (וזה היה העשור השני לחייך).
כן, התבלבלתי.
תודה על ההסבר![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
ואוו, השקעת בזה הרבה יותר מדי מחשבה...
לא מן הנמנע שיותר מתסריטאי הסרט…
ניסיתי בהחלה לעקוב אחריך אבל מרוב קפיצות בזמן ובמרחב, המוח שלי הפסיק לשתף פעולה וקפץ החוצה מהגולגולת, 'צטערת.
יופי של סרט
דבר ראשון, ווילי, העונג לראותותו על המסך הגדול הוא פשוט צרוף וצפוי, כנ"ל טומילי.
ג'ושי, לעומת זאת, היה עונג צרוף ומפתיע!
דבר שני, הבדיחות (שהספקתי לקלוט, היו הרבה ואת חלקן (בעיקר אלה הוויזואליות) פספסתי,) היו טובות בעיני, בעיקר כאשר הוגשו ביבשושיות תואמת קיי.
לגבי ניטפוקים, לא הפריע לי שום חור בעלילה, לא הבחורה בהתחלה ולא הסוף הצפוי.
והמסך הירוק הפריע לי בדיוק פעם אחת.
דווקא את גריפין לא אהבתי, לאורך הסרט כולו, וכל הקטע שלו בסוף היה לי מיותר לחלוטין.
לסיכום, חיכיתי הרבה זמן לסרט הזה, ולא התאכזבתי. למעשה, כבר בהתחלה, היד של בוריס שיחררה ממני זעקה בלתי רצונית (וזה הזמן להתנצל למניין הצופים שהיו בקולנוע).
מקווה שיהיה עוד המשך.
>כמובן בתלת מימד<
בחיי שאני לא מבין
מה יש לכולם נגד הסרט השני? זה לא שגב"ש השלישי הוא יצירת מופת, או אף אחד מהם, אם לדייק. הרגע ראיתיו, חזרתי הביתה וראיתי שוב את השני. שניהם מצחיקים, אבל הקצב בשני הרבה יותר מהיר.
היה דבר אחד שממש הפריע לי בסרט
וזה התרגום…
הוא נכתב בצורה עילגת והזויה, כאילו המציאו את העברית מחדש.
עוד מישהו התעצבן על זה?
בנוסף, התלת מימד הרגיש ממש מיותר.
Let's agree to disagree
אני הגעתי עם ציפיות לקומדיית אקשן כיפית, ואיזו הפתעה: קיבלתי קומדיית אקשן כיפית.
אני ממש נהניתי מהסרט, והוא אפילו לא זילזל באינטילגנציה.
לגבי התסריט
כמי שאהב את הסרט ומאוד הופתע ממנו לטובה, חשוב לי לתקן את האמירה לגבי התסריט: הוא לא נכתב תוך כדי הצילומים. כלומר, זה לא גרוע כמו שזה נשמע. בראיונות אומר זוננפלד שאי אפשר לצלם סרט עם תסריט לא גמור, וגם לסרט הזה היה תסריט גמור, אבל הם לא היו מרוצים מהמערכה השנייה ומהחצי הראשון של השלישית. לכן הם התחילו לצלם את המערכה הראשונה, ואז יצאו להפסקה מתוכננת שבה הם עבדו על שכתובים של החלקים בתסריט שהם לא היו מרוצים מהם. קראתי מאמר מעניין עליו במגזין Backstory לאייפד שאי אפשר לקשר אליו, אבל דוגמה למה שאני מדבר עליו אפשר לקרוא כאן:
http://movies.about.com/od/meninblack3/a/barry-sonnenfeld-interview.htm
בכל מקרה, כצופה מן המניין, לא הרגשתי שיש לסרט בעיות בתסריט. להיפך – הסיפור והדמויות הם הצד החזק שלו. לכן הוא השפיע עלי ואפילו ריגש בסופו.
אז הם התחילו לצלם סרט
בידיעה שהם לא מרוצים מחצי ממנו (מערכה וחצי), ולכן לקחו הפסקה באמצע הצילומים כדי לשכתב אותם.
במילים אחרות, הם התחילו לצלם עם תסריט לא גמור.
כל סרט נכתב 3 פעמים: בשלב התסריט, בשלב הצילומים ובשלב העריכה. בחלק מהסרטים השינויים שנעשים בכל שלב הם קטנים יחסית, ויש סרטים שבהם הסרט המוגמר דומה רק בקושי לאיך שנכתב במקור.
ובכל זאת לא מומלץ להתחיל לצלם לפני שאתה גומר את התסריט.
בכל מקרה, בסופו של דבר יצא להם די טוב.
נכון. עכשיו אני קולט שנתתי לינק לראיון הלא נכון. לזה התכוונתי:
http://news.moviefone.com/2012/05/22/men-in-black-3-director-barry-sonnenfeld_n_1536949.html
הוא כולל את הציטוט המשעשע הזה, שזוננפלד טוען שהוא לא אמר:
"If this movie does as well as I think it will, it was genius. If it's a total failure, then it was a really stupid idea."
נקודה טובה.
הסרט השלישי טוב בכמה סדרי גודל מהשני ועדיין הוא חוטא בחטאים די דומים במאמץ שלו לגרד קוי עלילה חדשים מהדינמיקה בין קיי לג'יי. כדאי להזכיר – בסרט הראשון כבר נבנה לקיי סיפור רקע מוצלח שמסביר את הרטנוניות הקבועה שלו. זה היה אחד מהקטעים שהפכו את הסרט הראשון לסרט מצחיק מאוד אבל גם בעל בסיס רגשי חזק. מיותר לציין שהסיפור הזה סותר את רוב עלילת הסרט השלישי ובפרט את סיפור האהבה התלוש בינו לבין אמה תומפסון.
סרט עם בימוי היסטרי איך אף אחד לא מדבר על זה. כל כך מסוגנן ומסעיר שבדקתי פעמיים אחר כך לבדוק שזה לא קוונטין טרנטיני ביים במקרה.אהבתי!