ביקורת: אימה במצולות

רוב השטח של כדור-הארץ מכוסה במים. כנראה שכבר ידעתם את זה. אבל האם ידעתם שאין לנו מושג מה נמצא במעמקים של לא מעט מן השטח הזה? למרות שבני-אדם הפליגו באוקיינוסים במשך מאות שנים, ולמרות כל מיני התפתחויות טכנולוגיות כמו לוויינים וסונאר, יש מאות אלפי קילומטרים רבועים של שטח תת-ימי שאף עין אנושית לא ראתה מעולם. וזה קצת מלחיץ, כי יכול להיות שם כל דבר: החל מביקיני בוטום ודייווי ג'ונס ועד קת'ולו והצוללת ההיא של ג'יימס קמרון. אפילו כריש ענקי שחשבנו שנכחד לפני שני מיליון שנה. טוב, חלקם אולי פחות סבירים, אבל זה כל הרעיון, אף אחד לא יודע! אתם לא יכולים להגיד בוודאות שהם לא נמצאים שם! אבל אם כריש כזה כן יתגלה יום אחד, עכשיו אנחנו יודעים למי לקרוא – ג'ייסון סטיית'האם.

השחקן האנגלי עם הקרחת והמבטא עשה דרך לא קטנה בעשרים שנה של משחק: הוא התחיל בסרטי גנגסטרים של גיא ריצ'י, המשיך לככב בכל מיני סרטי אקשן בעלי איכות משתנה ובשנים האחרונות עלה ברמה והצטרף ל"מהיר ועצבני", מהפרנצ'ייזים הפופולריים והרווחיים ביותר בעולם. הקסם של סטיית'האם זה שרגע אחד הוא יכול להיראות כמו דובון אכפת-לי אנגלי וחמוד וברגע הבא כאילו הוא עומד להרוג אתכם בשבע דרכים שונות. כנראה שזאת הסיבה שכאשר האולפנים חיפשו לסרטם החדש "אימה במצולות" גיבור שיכול להיות גם סימפטי אבל גם כזה שנראה כאילו אין לו בעיה ללכת מכות עם כריש ענקי, מישהו אמר "תשיגו לי את דוויין ג'ונסון!" ואז גילה שהוא לא זמין אז הוא עבר לשחקן הבא ברשימה.

וזה בדיוק מה ש"אימה במצולות" מספק – ג'ייסון סטיית'האם נגד כריש ענקי. ככה הוא שיווק את עצמו וככה הוא מצפה שתגיעו. את כל מה שמסביב אפשר לחפף ולכופף בהתאם כדי לקיים את הפרמיס הזה. הדמויות, למשל, הן פלקטים קלישאתיים: יש את ההאקרית שהיא האקרית, דמות הקומיק-רליף האפרו-אמריקאית שנראית כמו העתק של טייריס גיבסון מ"מהיר ועצבני" וכמובן הדמות של האישה לשעבר, כי זה לא סרט אסונות אם תוך כדי שהוא מציל את העולם הגיבור לא מקבל הזדמנות להציל גם את הנישואין שלו. אפילו סטיית'האם שלנו הוא קלישאת ה"גיבור שגרם לאנשים להיהרג והחליט לפרוש מהעסק אבל אז נקרא לדגל פעם נוספת".

מצב הדיאלוגים לא יותר טוב, והם מלאים בדברים מוכרים וגנריים כמו "יש משהו שם בחוץ!", "תלעס את *זה*, ממזר מכוער!" ואיזו שורה על כך שהכול מתרחש בגלל ההיבריס של האדם שמשחק אותה אלוהים וחוקר את מה שהוא לא אמור לחקור. מכיוון שזה גם סרט אימה לפעמים, הסרט משאיל שטיק מעצבן ולא הגיוני מ"גודזילה" – איכשהו כריש סופר-דופר ענקי מצליח כל פעם להפתיע אנשים. גם אם הם בתוך המים והוא שוחה ישר לעברם, הם לא יבחינו בו עד שיהיה במרחק שני מטרים מהם כדי שיהיה אפשר לעשות ג'אמפ-סקייר לקהל. יש כמה וכמה דברים שקורים בסרט וכל מה שחשבתי זה "לא, פשוט…. לא."

ולמרות כל זה…זה סרט ממש ממש כיפי! הוא די מודע לכך שהוא קלישאתי, ורוב הזמן מצליח ללכת על הקו בין לא לקחת את עצמו יותר מדי ברצינות ללא ליפול למחוזות הטראש כמו "פיראנה 3D" (אגב, הסרט מדורג לגילאי 13 ומעלה, כך שמי מקווה לשפריצים של דם ללא הפסקה צפוי לאכזבה). הוא גם יודע מתי לגוון: בסוף כל מערכה, בדיוק כשנראה שהמצב הנוכחי של הדמויות די מיצה את עצמו, הסרט עובר ל"מגרש משחקים" חדש עם הרבה אפשרויות יצירתיות. ובנוסף להכל, יש בו גם את הרפרנס הכי מצחיק שראיתי לסרט של פיקסאר.

לא תמצאו ב"אימה במצולות" דברים כמו חדשנות או מסר או סגנון בימוי ייחודי. הוא לא בא להגיד משהו או להיות פריצת דרך בז'אנר שלו. הוא בי-מובי עם תקציב גדול מהרגיל שרוצה פשוט ליהנות ושגם אתם תיהנו, ומבחינתי הוא בהחלט מצליח בזה. סרטים עם קרוסאוברים של קומיקס, הרבה מודעות עצמית או אפקטים מאוד מושקעים הם נחמדים והכל. אבל לפעמים כל מה שצריך בשביל סרט מוצלח זה ללהק בו את ג'ייסון סטיית'האם ולתת לו משהו להכות. בקיץ כה חם, הוא הגיבור המרביץ-לכרישים שאנחנו צריכים וראויים לו.