(הערה הכרחית: השם העברי הרשמי של הסרט הזה הוא "להציל את מארק וואטני", כי המפיצים חושבים שאתם מטומטמים כל כך שאתם תברחו מכל מה שמזכיר חלל, ומצד שני שאתם צריכים שיזכירו לכם מי זה מאט דיימון על ידי איזכור של "להציל את טוראי ראיין". "לבד על מאדים" הוא התרגום העברי לשם הספר שעליו הסרט מבוסס, ואני לא רואה שום סיבה להשתמש בשם אחר מלבדו).
העתיד הגיע לא מזמן, והאדם כבר עשה עוד צעד גדול לאנושות או שניים, ונחת על מאדים. משלחת קטנה של אסטרונאוטים נמצאת על פני כוכב הלכת, ומתנהלת כסדרה – האסטרונאוטים אוספים דוגמאות של סלעים ומנסים להחליט באיזו תכניות לייט-נייט יתארחו כיחזרו – כשסופת אבק, שנראית די דומה למה שכולנו עברנו בחודש שעבר, מאלצת אותם לנטוש את המשימה ולהמריא חזרה הביתה מוקדם מהמתוכנן. אבל בדרך לרקטת המילוט, אחד מהאסטרונאוטים מוכה, נופל ונעלם מהעין. אין שום אות חיים. הזמן קצר והרוח חזקה. האסטרונאוטים חייבים לנטוש, ולהשאיר את החבר על מאדים. הוא בטח ממילא מת.
אבל מארק וואטני לא מת. הוא מתעורר, ומגלה שהוא נמצא במצב ממש לא נעים – הוא, למעשה, האדם הבודד ביותר בהיסטוריה, בהפרש של כמה סדרי גודל. הוא נותר לבדו על מאדים, יצור אנושי בודד על פני פלאנטה שלמה. העולם הזה צחיח ועויין, ובתרחיש האופטימי ביותר, המשלחת הבאה מכדור הארץ אמורה להגיע בתוך ארבע שנים. לעומת מארק וואטני, רובינזון קרוזו יצא לסוף שבוע של זולה בקאריביים.
וכמו אצל רובינזון קרוזו, כדי לשרוד, האדם הבודד צריך למצוא תשובות לשורה ארוכה של שאלות פרקטיות. איך לבנות בית מגזעי במבוק, להבעיר אש, למצוא מים, לגדל אוכל, לאלף קופים לעשות לו מסאז'. רק שהפעם כל זה קורה בגירסה המאדימאית, שכוללת הרבה פחות במבוק וחיות והרבה יותר חול אדום, ושבה כל טעות זעירה עלולה להרוג אותך. מרבה המזל, מתברר שמארק וואטני הוא גירסת נאס"א של מק'גייוור. מהרגע שבו הוא מגלה שהוא חי, ושהוא בודד על מאדים, הוא מתחיל לתכנן איך יוכל לשרוד. וכך בתוך דקות בודדות מתחילת הסרט כבר תשמעו על חישובי מסלולים בינכוכביים, ההרכב הכימי של מים ואיך ניתן ליצור אותו משאריות מחוממות, ואיזוטופים רדיואקטיביים.
התיאור המדויק ביותר של הסרט הזה הופיע ב-XKCD, כמובן. זה היה נכון בספר ובטריילר, וזה נכון גם לגבי הסרט עצמו:
זה לא רע. למצוא פתרונות יצירתיים לבעיות שנראות בלתי אפשריות הוא תהליך מרתק. זה מה שקורה ברובו הגדול של הסרט, ובכל זאת הסרט הזה ארוך, עמוס, ולא מפסיק לעניין. והוא נשאר כזה בלי שום יריב או נבל: האויב היחיד הוא חוקי הפיזיקה והחלל.
פעם היה דבר כזה, "מדע בדיוני קשה": ספרים שכותביהם לא ממש התעניינו בדברים כמו רגשות אנושיים או מי אבא של מי, אלא ברעיונות מדעיים מעניינים ומה אפשר לעשות איתם. "לבד על מאדים" הוא סרט המדע-בידיוני ה"קשה" ביותר שהגיע מהוליווד מזה שנים רבות. הסרט מתרחש בעתיד הקרוב, ומשתמש בטכנולוגיות שברובן קיימות כבר היום, לכן וואטני לא יכול לשלוף לייזר קוואנטי, טלפורטר או מחולל מזון. הוא יוצר רושם שמחבר הספר, אנדי וויר, וכמוהו גם יוצרי הסרט, הקדישו הרבה מאמץ לתחקיר ולווידוא שכל דבר שנעשה בסרט על מאדים ובדרך אליו באמת אפשרי, לפחות ברמת העיקרון. המסעות המאוישים הראשונים למאדים ייראו, קרוב לוודאי, דומים יותר למה שמוצג בסרט הזה מאשר בכל סרט אחר. משום כך, הסרט גם עושה את הבלתי-נתפס ומניח רמה מסוימת של ידע ואינטליגנציה מצד הצופים. הוא עושה כמיטב יכולתו להנגיש את כל המדע הזה לקהל, ובכל זאת, אם לא הגעתם לסרט עם תואר בפיזיקה, ביולוגיה ובוטניקה, חלק מזה יישמע כמו "אני לא יכול לשרוד בלי הקשממקזקזון, אבל למרבה המזל הצלחתי להפעיל את הזרזמשפון במקומו".
הגישה הזאת אומרת שיש כמה דברים שבולטים בהיעדרם בסרט. הנה כמה דברים שמארק וואטני לא עושה במהלך שהותו על מאדים: הוא לא מתבונן נוגות בתמונתה של אשתו שנותרה על פני כדור הארץ (כנראה שאין כזאת), הוא לא מתגעגע לילדיו (כנ"ל), או בכלל, למישהו מבני משפחתו, הכלב או חייו בכדור הארץ. הוא לא מהרהר בטראומה שעבר בילדותו, שבה שיחק עם חבריו במגרש גרוטאות ונתקע במשך שעה בתוך מקרר. הוא לא עובר תהליך סמלי של לידה מחדש דרך סדרה של מטאפורות. והוא לא מתחרפן. העובדה שהוא בודד לחלוטין, בלי שום קשר אנושי, במשך שבועות על גבי שבועות, איכשהו לא גורמת לו להזות או לרדת מהפסים ברמה כלשהי – תגובות אנושיות נורמליות לחלוטין למצב כזה, שהרבה סרטים אחרים עסקו בהן. אבל הסרט הזה לא מתעניין בשום דבר מכל זה, כי הוא לא מסוג הסרטים שעוסקים בנפש האדם. הוא עוסק באתגרים המדעיים נטו. זאת בחירה מודעת, והיא מונעת מהסרט להידרדר לכמה קישקושים שניתן למצוא בסרטים כאלה לעתים קרובות – ומצד שני, יש לה חסרונות. אין ספק שהסרט מעניין, אבל מרגש הוא לא. מארק וואטני הוא סימפטי כי הוא מאט דיימון, אבל אני לא יכול לומר שהזדהיתי במיוחד עם הדמות שלו, כי כמעט שאין לו דמות: האמת שאין לי שום מושג מי זה האיש הזה בכלל, מלבד העובדה שהוא חכם, בעל תושיה ואסטרונאוט.
מתבקש להשוות את הסרט הזה ל"כח משיכה" ומבחינה שטחית הם אמנם דומים – בשניהם אסטרונאוט בודד נאבק כדי לשרוד מחוץ לכדור הארץ – אבל כאן הדמיון כמעט נגמר. "כח משיכה" היה רכבת-הרים שמתרחשת כמעט בזמן אמיתי, והגדולה של הסרט היתה היכולת שלו להכניס את הצופים אל תוך חליפת החלל של סנדרה בולוק ולתת להם להרגיש שהם בחלל למשך שעה וחצי. העלילה של "לבד על מאדים" מתפרשת על פני חודשים רבים, ועוקבת במקביל אחרי האסטרונאוט איש המאדים ואחרי אנשי נאס"א השונים שמנסים לחלץ אותו, וגם חבריו שנטשו אותו ועכשיו נמצאים בחלל, בדרכם בחזרה לכדור הארץ. מאט דיימון אמנם מעביר חלק גדול מהסרט לבדו, מדבר לעצמו, אבל זה לא מופע יחיד: הוא נתמך בצוות שחקנים גדול ומשובח במידה תמוהה, שברובם מקבלים תפקידים קטנים למדי (ג'סיקה צ'אסטיין, שון בין,קייט מארה, צ'יווטל אג'יפור, קריסטין וויג, ג'ף דניאלס ועוד). המתח הוא הרבה פחות מיידי, ויש מעט "אקשן" של ממש – לפחות עד הסיום שבו הסרט ממש מנסה להיות "כח משיכה", ובדרך מותח את גבולות הייתכנות והסיספונד ממש עד לקצה.
רידלי סקוט, במאי ענק לשעבר, עשה בשנים האחרונות שורה של סרטים שנעו בין סתמי לאיום. אחד הגרועים שבהם היה "פרומתיאוס", הסרט שבו סקוט הצליח לחרב אפילו את המורשת של עצמו. "לבד על מאדים" הוא לא רק, בקלות, הסרט הטוב ביותר שסקוט עשה מזה עשור לפחות: אפשר לראות אותו גם כמעין התנצלות של סקוט על "פרומתיאוס" באופן ספציפי. אמנם שני הסרטים עוסקים בחללית של בני אנוש שנוחתת על כוכב מרוחק ונתקלת בסכנות, אבל מכל בחינה אחרת, הסרטים האלה הם הפכים מוחלטים. "פרומתיאוס" היה סרט "מדע בידיוני" שכל קשר בינו לבין מדע מקרי בהחלט, ובו אנשים טיפשים עשו דברים מטומטמים בעולם בלי שום הגיון. "לבד על מאדים" הוא ההיפך: יש חוקים ברורים מאוד, וכל התרחשות מעוגנת היטב במדע אמיתי, לא בדיוני.
לרוע המזל, "לבד על מאדים" הוא ההיפך מ"פרומתיאוס" מעוד בחינה. הדבר הטוב היחיד בקישקוש ההוא היה שהוא נראה נפלא, בעיקר בתלת-מימד. "לבד על מאדים", לעומת זאת, בהחלט לא מכוער, אבל מסרט שמתרחש ברובו על פני עולם אחר ציפיתי ליותר ממה שנראה כמו הנגב הדרומי עם פילטר כתום. ובעניין התלת – זה אחד הסרטים שבהם התלת-מימד לא רק שאינו מוסיף, אלא ממש מפריע. ה-3D נראה כאילו הודבק כלאחר יד על הסרט, ומדגיש את המלאכותיות של העולם: הוא גורם למאדים להיראות כמו אולפן קטן על רקע טפטים אדמדמים. כדאי לראות את הסרט הזה, וכדאי מאוד למצוא הקרנת דו-מימד שלו.
זה לא סרט ענק, אבל זה סרט מעניין ומבדר, ובתחום המדע הבדיוני ההוליוודי, הוא ראוי לציון בזכות עוד דבר שאין בו: בשום נקודה מארק וואטני לא עוצם את עיניו ונותן לכח, או לרוח האלוהים, או לרוחו של בודהא או קספר הרוח הידידותית או ווטאבר, להנחות את ידיו. וגם זה נדיר להפליא. האסטרונאוט הזה נמצא במצב בלתי אפשרי ושום דבר לא יחלץ אותו משם חוץ מכוחן של מחשבה, המצאה ומדע, כי זה מה יש. בני אנוש, יצורים בעייתיים ככל שיהיו, יודעים לעשות ולגלות בעצמם דברים מופלאים ולפתור בעיות מסובכות. אנחנו הולכים לטוס למאדים ואנחנו הולכים ליישב אותו, ואנחנו לא עושים את זה בעזרת השם, אלא בעזרת אייזק ניוטון, אלברט איינשטיין, אלן טיורינג ועוד אלפי אנשים שעבדו קשה כדי להבין איך העולם עובד. או, אם לחזור שוב למילותיו של הוגה הדעות רנדל מונרו:
פורסם במקור בוואלה, רק בלי הקומיקסים
ראיתי אתמול וגם קראתי את הספר
אוקיי הסרט הזה מנסה מאוד להיות הארד סיי פיי אבל ברור שזה דבר מאוד מסוכן בקולנוע כי רוב האנשים טמבלים ולא יבינו מה קרה ולמה. בסצינה אחת וואטני קופא מקור ואומר שאם הוא לא ימצא פיתרון הוא ימות "בגלל חוקי התרמודינמיקה" ואני לרגע ממש התפלאתי שהרשו להם להכניס את המילה הזו לתסריט. כאן לדעתי מגיע השוני האדיר בין הסרט לספר. הספר הרבה הרבה יותר טכני מהסרט. ממש נכנסים שם לאיך הכל עובד ומה צריך לעשות כדי להגיע מא' לב'. כל תאונה שקורית שם מוסברת טכנית והפיתרונות של אנדי וויר הסופר הם טכניים להחריד ולמרות זאת לשניה לא איבדתי עניין ( למרות שקראתי בביקורות שקוראים רבים הוחאו מכתמות הפרטים הטכניים). בנוסף הספר הרבה יותר מצחיק ומותח מהסרט. בערך חמש רמות מעל. וואטני הוא בחור ציני ופרקטי להחריד ומשתמש ביכולות האלו להגן על עצמו מפשוט להשתגע מהבדידות. בספר הור עובד כמו חמור כדי לשרוד ובסרט זה טיפה מתמסמס. בכל זאת מאוד נהניתי מהסרט והיה נחמד לראות את מאט דיימון משחק דמות שכל כך אהבתי בספר. ממש ממליץ לקרוא אותו.
שני דברים
1. שווה לציין שאת התסריט כתב דרו גודארד, ולדעתי הרבה מהצלחת הסרט היא בזכותו (כולל מספר רגעים של הומור משובח). רידלי סקוט הצליח בעיקר לא להרוס…
2. אם היה הגיון בעולם, סטיבן שפילברג היה מביים את הסרט הזה במקום את הסרט על פי Ready Player One.
שפילברג הוא הבמאי הכי רוחניק בעולם בערך
נראה לך שהיה מביים סיפור בלי כח עליון כלשהו (אהבת אם, שותפות גורל..)
הוא כבר עשה סרטים כאלה בעבר אז למה לא?
למרות שבאופן אישי אני שמח דווקא שהוא מביים את Ready Player One.
למה?? RP1 תפור על שפילברג וזה הסרט שאני הכי מחכה לו
(ל"ת)
אז לא איימקס?
סרט חלל ועוד בתלת תמיד ישר צעק לי "חובת איימקס לחוויה מלאה" ואחרי הביקורת נראה שלא בדיוק, לחסוך את הכסף?
לחסוך את הכסף
ולראוט את ״אוורסט״ באיימקס במקום.
*לא!* לראות את אוורסט
(ל"ת)
למיטב ידיעתי הסרט לא צולם באיימקס ואין לו גרסה כזאת
(ל"ת)
illuminati confirmed
(ל"ת)
גם מייקל פניה הוא "החבר הכי טוב של..." ביקום של מארוול.
וקייט מארה… עזבו.
בדיוק מה שחשבתי בסצנה הזו ! (הראשונה )
(ל"ת)
הא, בכלל לא חשבתי על זה! משעשע.
(ל"ת)
הביקורת די שכנעה אותי לחכות למסך הקטן
נשמע שזה סרט קטן והקולנוע לא מביא איתו שום ערך מוסף.
כן רוצה להתעכב שניה על עניין הסיי פיי הארד קור: אחד מספרי המד"ב האהובים עלי הואoryx & crake (בז וניאלה בעברית, אבל הבנתי שהתרגום לא משהו). *אני יודעת שמרגרט אטווד מתעקשת שהוא דרמה מדעית או משהו כזה ולא מד"ב אבל אפילו האשה הנפלאה הזו לפעמים טועה.* זה ספר שעוסק בהכחדת האנושות, ואחת הפואנטות הכי חזקות בסיפור נוגעת לסוגיית הניצול היחיד: בן אדם אחד בחיים לא יצליח לשחזר טכנולוגיות מטורפות כי זה דורש הרבה יותר ידע ויכולת טכנית ממה שיש לאדם הממוצע ואפילו לגאון הממוצע. בספר מתעכבים על כך משום שברגע שתהיה הכחדה של רוב האנושות בעצם הכל יתחיל מאפס, כל הטכנולוגיה תאבד, כולל דברים פשוטים שאנשים בני דורינו כבר לא יודעים להפעיל כי הם רגילים להשען על טכנולוגיה מתקדמת יותר.
לא קראתי את לבד על המאדים ולא ראיתי את הסרט, אבל ע"ס הביקורות מבחינה אנושית נשמע שכדי שהדבר הזה באמת יצליח מארק ווטני צריך להיות AI מפותח מאוד ולא בן אדם. או לחילופין, שהסיפור הזה יותר עוסק בלימוד של עקרונות מדעיים ובנה עלילת אקסטרים כדי לתת להם עניין. וכל זה גורם לי לתהות, אם הסרט מקצר את הנוסחאות והמידע הטכני- מה באמת נשאר בו?
בכלל שווה צפיה אם לא קראתי את הספר?
מקריאת הספר (עוד לא ראיתי את הסרט), אני יכול להגיד לך שכל העניין נראה הגיוני יחסית
כיוון שוואטני לא נזרק ל"שואה טכנולוגית" באקראי. הוא מוקף בכל הטכנולוגיות תוצרת נאס"א שלמעשה נועדו לשמר אותו בחיים על הכוכב (גם אם לפרק זמן יותר קצר), ובכל הידע שדרוש על מנת לתפעל את הטכנולוגיה הזו. ברוב התחומים הוא בעיקר מסתמך באופן יצירתי על כלים קיימים (ועל הרבה מזל, אולי טיפה מוגזם אבל לא מופרך). ורק בתחום אחד הוא למעשה "דוחף" את המדע קדימה (אבל הספר דואג להסביר עד כמה ההתמחות הספציפית שלו קריטית).
עוד לא ראיתי את הסרט, אבל בספר...
היו כמה פעמים שמארק ווטני הזכיר את המשפחה שלו (ההורים), והוא כל הזמן דיבר על החברי צוות שלו וכמה הוא מתגעגע אליהם ולא רוצה שהם ירגישו אשמים.
והספר היה טכני בטירוף, גם הסרט ככה?
אגב, למישהו יש המלצות לסרטי מד"ב קשה (1985+)?
שאלה-
אז מה עדיף לראות בקולנוע, מאדים או אוורסט? (עם או בלי תלת מימד)
"מאדים" סרט מעניין יותר, "אוורסט" נראה טוב יותר.
(ל"ת)
וזה ממש לא נראה כמו הנגב אם פילטר אדום
לדעתי הציטוט הזה בסוף הוא במקור של דוקינס
Science- it works, bitches
ריצ'ארד דוקינס אמר את זה באופן די ספונטני באיזה כנס על דת ומדע-
https://www.youtube.com/watch?v=n6hxo1sC-dU
לדעתי זה המקור.
זה לא שאתה אמרת משהו בעייתי, אני רק מנצל את ההזדמנות שנובעת מהתגובה שלך לכתיבת ההודעה הבאה:
אנשים, אני יודע על כמה וכמה קוראים שנורא יישמחו אם הביקורת הזאת לא תהפוך לפתילפלצת של דת נגד אתאיזם ומדע. כרגע זה לא קרה וגם אין שום התחלה של דבר כזה, אבל לייתר ביטחון נזרוק את זה כאן. תודה על הדגים.
unlike
(ל"ת)
על לנסות להפוך את האינטרנט למקום נחמד יותר?
סורי :(((
נו באמת שנאוצר.
בעיניך זה לא נחמד, ומעייף. בעיני sparks זה מעניין, וגם קרוב באופן מפתיע להיות און טופיק. כל עוד הדיון שומר על פסים מכבדים, אני לא רואה איך זה דיון נחמד פחות מכל דיון אחר.
האמת, צודק.
(ל"ת)
זה המקור לציטוט:
https://xkcd.com/54/
אחד הסטריפים הראשונים של XKCD, שפורסם הרבה לפני הראיון הנ"ל עם דוקינס. דוקינס בסה"כ ריפרר אליו.
אירוני
כי הלינק ל SCIENCE
doesn't work
bitches…
המממ.. עובד פתאום
(ל"ת)
גם לבד על מאדים הוא שם מיותר
הוא בונה על הקונוטוציה ל"לבד בברלין" הפופולרי. למה לא לקרוא לספר המאדימאי, שזה השם המקורי שלו באנגלית?
כנראה,
כי 'המאדימאי' נשמע רע ולא נוח להגיה, ו'איש המאדים' (שהוא התרגום הפחות מאונגלז) נשמע מיושן.
למה מאדמיאי זה מאונגלז?
זה על משקל אנגלי, ישראלי או כל שייכות אחרת למקום. לא אומרים 'איש אנגליה'.
בקשר לנוחות ההגיה: נסכים שלא להסכים אני מניח. מאד סובייקטיבי.
"איש מאדים" (בעיניי אין צורך ליידע) לא נשמע מיושן כלל
אלא מתבקש וענייני, אם כי אולי מטעה מעט; "לבד על מאדים" הולם יותר את הסיטואציה, למען האמת (אבל זה לא מה שהסופר בחר במקור).
בספר יש סיבה הגיונית ל"חוסר הרגש" לכאורה של וואטני.
הספר, ברובו, הוא יומן שוואטני רושם. ולא יומן אישי אלא יומן שנרשם לתוך המחשב שברשותו שהוא רכוש נאס"א והוא יוצא מתוך נקודת הנחה שגם אם הוא ימות היומן הזה יגיע בסופו של דבר לידי הציבור הרחב. כלומר, ניכר בכתיבה שלו שוואטני מנסה להצטייר כטיפוס מגניב שלעולם לא מאבד את קור רוחו או את חוש ההומור שלו. זה היה נראה מאוד רע, סגנונית, אם רגעי השבירה שלו היו מתוארים ביומן הזה. כמובן שסביר להניח שאנדי ווייר היה מעוניין בסגנון מדע בדיוני טכני קשה, ושיטת הסיפור הזאת הייתה הדרך שלו להימנע מהצד ה"רגשי" של הסיפור (יש לספר גם צד רגשי, שמגיע מכיוון אחר ומבהיר שזה לא ממש הצד החזק של הסופר).
מצד אחד נכון, מצד שני הוא בהחלט מאבד את קור רוחו בספר יותר מפעם אחת
כולל היסטריה קלה וקללות נמרצות (שבשלב מסוים צונזרו בסרט, כנראה כדי לעמוד במכסת ה-F המותרת בלי לחרוג מהדירוג…). אבל מכיוון שהוא טיפוס ראציונלי ואין לו הרבה בררות, הוא מתעשת ומחפש פתרונות לבעיות השונות (שבספר היו הרבה יותר מהן, בסרט דילגו וקיצרו לא מעט). גם בספר הוא מאוד "קוּל" בסה"כ, אבל קצת יותר אנושי. הוא מתגעגע לאנשים (באופן כללי), הוא מתבאס, הוא מתייאש, הוא מפחד… אלה דברים שפחות נכנסו לסרט, אבל הם היו במקור (בין ההסברים הטכניים הבלתי נגמרים).
תיקון: כלי שיגור אנכי ולא אופקי.
וגם מסתבר מקריאה בויקיפדיה שסופות החול במאדים הן בכלל לא מסוכנות. אז אל תפחדו לבקר שם.
אני חייבת לשאול שאלת ספוילר
מתי שון בין מת?
מהתיאור זה נשמע שהוא בכלל בתפקיד שולי ולא סופני בכלל, אבל זה הרי לא יכול להיות, נכון?
אני צריכה לדעת, כי אחרת למשך כל הסרט תציק לי השאלה האם סוף סוף השתנו חוקי היסוד של עולם הקולנוע ונמצא לו תפקיד שלא כולל מוות אכזרי ושובר לב, וזה פשוט יכניס אותי למתח שיגביל את חוויית הצפיה.
תגובה עייפה
על כך שנמאס לי מכל הפתיל הצפוי מראש של בדיחות שון בין, אנשים שמתעצבנים מהבדיחות האלה, ואנשים שמתעצבנים על המתעצבנים.
זה אומר שרידלי סקוט חוזר לתפקיד ה"סמאח"?
(ל"ת)
סרט אחד די מוצלח לא עושה אותך סמאח.
וכמה ש"לבד על מאדים" חביב ומקצועי, אני לא מצאתי בו שום דבר מבריק, מקורי או גאוני, כזה שיגרום לי להגיד "הבמאי הזה, יש עליו".אבל זה הוציא את רידלי סקוט מהפח של "במאים שהיו פעם טובים ועכשיו אין להם מושג מה הם עושים ואין מה לצפות לסרט הבא שלהם כי בטח גם הוא יהיה מחורבן", וגם זה משהו.
מן הסתם לא רק הסרט הזה אלא גם לא מעט אחרים שהוא עשה בחייו
בקריירה הקולנועית של רידלי סקוט היה הרבה יותר מסרט אחד די מוצלח (ואגב, בעיניי הסרט הזה לא די מוצלח אלא מוצלח מאוד, אם כי לא בזכותו אלא בעיקר בזכות עיבוד מוצלח לספר טוב).
הסרטים שלו טובים ככל שהתסריט שלהם טוב
רידלי סקוט הוא יותר טכנאי מיומן מאשר במאי: הוא יודע להפעיל את הצוות, להדריך שחקנים, להעמיד סצינות. ולמרות שהסרטים שלו בד"כ מרשימים בהיבט הוויזואלי, אמן גדול הוא לא. כשמגיע לידיו תסריט מוצלח (מה שקורה בערך פעמיים בעשור) יוצאים לו סרטים לא רעים.
אני חושב שזה משהו שאפשר לומר על כל במאי.
אולי במאי מספיק מיומן יכול להפוך תסריט גרוע לחוויה מהנה, אבל אני מאמין שתסריט רע בהכרח ייצור סרט רע. במאי גרוע יכול להרוס תסריט טוב, אבל גם הבמאי הכי טוב בעולם לא יציל תסריט גרוע.
הבמאי הכי טוב בעולם
לא יקח סרט עם תסריט גרוע.
זה נכון, אבל מבמאי בסדר גודל של סקוט, שיכול לבחור כל תסריט שבעולם ולהפוך אותו ממילים על נייר לסרט שהאולפנים ישמחו להשקיע בו
אפשר לצפות שהוא יעשה עבודה טובה יותר בבחירה של התסריטים. אפשר אולי להגיד שהוא במאי מיומן אבל מפיק ממש גרוע. ולבחור פרוייקטים טובים ולקדם אותם זה בערך מחצית מהחשיבות של במאים עם מוניטין בהוליווד. ומספיקה הדוגמא של ג'ורג' קלוני, במאי סביר ושחקן בינוני, אבל כזה שדואג לקדם, לפני הכל, פרוייקטים שחשובים לו שיקרו (גם במחיר מעמד הכוכב המתערער שלו).
אני חייב להגיד משהו בהקשר הזה
אני כבר כמה וכמה פעמים מרגיש שתביעת האצבע של סקוט נעלמת מהסרטים שלו. גם העובדה שהוא מביים סרטים בכזו מהירות מעלה את החשד, עד כמה הוא באמת משקיע בסרטים שהוא מביים, והאם הסרטים הטובים שיוצאים לו אולי בסך הכל פוקס של תסריטאים ועורכים מעולים (מה שנראה לי קרה ב"מאדים".) הייתי מסכים איתכם שהוא בסך הכל טכניקן קולנועי טוב אם הוא לא היה יוצר סרטים שהבימוי בהם הוא האפקט הבולט בסרט, כמו ב"נוסע השמיני" או "בלייד ראנר".
אין כאן פוקס. מדובר בבמאי מאוד מוצלח (גם אם לא בין המאסטרים הגדולים). אבל אף אחד לא יכל להציל את התסריט של פרומתאוס, גם לא ספילברג או קמרון (אם כי הייתי שמח לראות את ווס אנדרסון מנסה).
רק שבמאי בסדר הגודל של סקוט (לא בהכרח מבחינת כישרון, אלא מבחינת כוח ומוניטין) אמור לזרוק תסריט כזה לפח. "לבד על מאדים" מוכיח שסקוט כנראה עוד יכול להציל את עצמו מפח האשפה התסריטאי שהוא מצוי בו, הוא עדיין לא רוב ריינר.
בעיני, גם כשהוא היה במיטבו הוא לא היה רוב ריינר.
(ל"ת)
אדיר!
אחת הביקורות הטובות שלך דורון! (:
נהניתי מכל מילה. וגם עשית לי חשק לראות את הסרט.
אם כבר השוואה מתבקשת
אז לא "כוח משיכה" אלא "אינטרסטלר" (בין כוכבים) – שם אפילו מופיע מאט דיימון בתפקיד פחות או יותר זהה (ולפי הביקורת פה, כנראה גם עם קצת יותר רגש…). ברמה כזאת שאני חושד כי לקחו אותו ללבד על מאדים על סמך אותו תפקיד.
כמובן יש הבדלים רבים, למשל זה שבאינטרסטלר לא כל כך מוסברת הישרדות הגיבור (מניחים מראש את כל ענייני הטכנולוגיה וזה). זה היה בעיקר בשביל למקד.
פרט לעובדה שבאינטרסטלר כן הלכו לכיוון של רגשות, וילדים, ובכי, ורוח אלוהים (או חייזרים 5 מימדיים או משהו).
ומאט דיימון משחק פסיכופט רצחני שמתחרפן משהות בבידוד על כוכב לכת.
אני חושב שהשוני המרכזי בין אינטסטלר לmartian הוא בגישה שלו לטבע האדם. ובאופן אישי אינטסטלר נראה קצת פחות אמין וקצת יותר אובר דרמתי.
כנראה הובנתי לא נכון
הכוונה שלי הייתה שבאינטרסטלר מאט דיימון (ובכללי כל הסרט) מציגים יותר רגשות. עד רמה של דרמטיות.
הסרט אכן מדלג גם על חלקים בספר שהיו שופכים קצת יותר אור על הדמות
אבל צריך לקחת בחשבון שבניגוד לסנדרה בולוק, שהייתה מדענית (רופאה כמדומני) שנשלחה למשימה נקודתית בתחנת החלל, כאן מדובר במשלחת למאדים, משימה מסוכנת פי כמה. כלומר מדובר באנשים שעברו הכשרה ארוכה בהרבה ונבחרו בפינצטה לא רק ע"ס הכישורים המקצועיים שלהם (ווטני הוא לא רק בוטניקאי אלא גם מהנדס, נדמה לי שזה לא הוזכר כלל בסרט) אלא גם ע"ס האופי שלהם, היכולת להסתדר במצבי לחץ ואחד עם השני.
הדמויות האחרות הן משניות יותר גם בספר ולכן האופי שלהן פחות מפורט (כמקובל במקרים של דמויות משנה לצד דמות ראשית עיקרית) אבל צריך לקחת בחשבון שחלק מהאפיונים שהזכרת הם בעצם הדברים שווטני לומד עליהם דרך החפצים האישיים שלהם שנשארו במגורים על מאדים (ה"האב") ולכן זה מאיר פן מסוים באופיים (בעיקר זה שרלוונטי לו) ומן הסתם לא מתיימר להציג אותם כבני אדם שלמים.
ככה כבידה מלאכותית באמת תעבוד
יסובבו מאוד מהר את האנשים בחללית כדי לייצר מצב דמוי כוח משיכה בתוך החללית כי למעשה ליצור חלליות שנראות כמו האנטרפרייז הם קוליות אבל לא כל כך פרקטיות כי האנשים פשוט ירחפו ולמסעות ארוכים זה גם יכול להיות מסוכן להיות בלי כוח משיכה.
נולאן אומר לעצמו: "איזה מזל שהעתקתי מקובריק"
ובטח קובריק בקבר אומר לעצמו איזה מזל שהוא העתיק מהסופר מד"ב הזה שהציע את הרעיון הזה. (או שקובריק הוא המקור?)
הנה המקורות של הרעיון:
https://en.wikipedia.org/wiki/Rotating_wheel_space_station
טוב נו....
טכנית הסרט צולם שעה נסיעה מאילת. אז אין סיבה שלא יראה כמו הנגב הדרומי עם פילטר כתום.
וואלה, לא ידעתי
(למתעצלים לגגל: ואדי רם, ירדן). בחלק מהמקרים אפילו לא צריך לצבוע אותו בכתום. מתברר שחלק מהנופים שהנחתי שהם ממוחשבים בעצם צולמו שם, על פני כדור הארץ. מה ששוב מראה כמה שהתלת-מימד היה מחורבן – הוא הצליח לגרום לנוף מרהיב ואמיתי להיראות מזויף.
לצערי זה די דומה למציאות
כשקיוריאוסיטי נחתה על מאדים והתחילה לשלוח תמונות חדות בצבע, התבאסתי לראות שהקרקע של מאדים (לפחות באזור הנחיתה) דומה להפליא למדבר ארצני שומם. אפילו האדום לא היה ממש אדום אלא יותר חום-חמרה.
מן הסתם
אפשר כבר ליצור הדמיות טובות של פני מאדים, יש לנו תמונות ממנו, ואני בטוח שיוצרי הסרט מודעים לזה. הרבה ממנו באמת נראה כמו מדבר שומם. אבל כשמדובר בתמונות מקיוריוסיטי והרובוטים האחרים שנשלחו לשם, מה שאנשים שוכחים הוא שהם נשלחו אל מקומות משעממים *בכוונה*. כשאתה שולח בשלט-רחוק מכונה יקרה מאוד שנוחתת-מתרסקת על פני פלאנטה אחרת, אתה רוצה לבחור אזור שטוח ככל האפשר. אז אתה בוחר אזורים שנראים כמו מדבר שומם. הצוקים וההרים והקניונים הענקיים, ואני לא יודע מה עוד אבל בטח יש עוד, נמצאים במקום אחר.
יש שם את ההר/הר געש הכי גדול במערכת השמש גם בגובה וגם ברוחב ויש שם גם את קניון בגודל של ארצות הברית ]שוט אין תמונות משם.
דווקא לא מדוייק.
הרובר MSL (קיוריוסיטי) נחת באוגוסט 2012 במרכז מכתש גייל הענק במטרה לטפס למורדות הר שארפ. הוא מתחיל בטיפוס בימים אלה, אחרי נסיעת שטח ארוכה ותובענית שעלתה בנזק כבד לגלגלים. גם הרוברים שהגיעו לשם לפניו, ספיריט ואופורטונטי, חקרו מכתשים עמוקים ומעניינים. הסיבה היא שתוואי שטח 'דרמטיים' גם מעניינים הרבה יותר מבחינה גאולוגית, ומאפשרים לחקור את העבר הרחוק של מאדים.
בקיצור, יש לנו תמונות יפהפיות של קניונים, דיונות והרים אדמדמים. ואפילו שקיעה מאדימאית כחולה ויפהפיה. הציפייה למאמץ מרשים יותר ממחלקת האפקטים דווקא לגיטימי (:
מעניין. וזה אפילו לא המאדים הראשון שצולם שם.
מתוך וויקי: "בשנת 1962 צולם בוואדי רם הסרט לורנס איש ערב, בבימויו של דייוויד לין ובבכיכובם של פיטר או'טול בתפקיד לורנס, עומר שריף, אנתוני קווין ואלק גינס. סרטים נוספים צולמו בוואדי רם. באחד מהם – Red Planet משנת 2000 בהשתתפות ואל קילמר וקארי-אן מוס – שימש הוואדי כפני השטח של כוכב הלכת מאדים. כמו כן בשנת 2015 צולמו נופי הוואדי לצורך הסרט "להציל את מארק וואטני", בבימויו של רידלי סקוט. הוואדי שימש גם בסרט זה כפני השטח של כוכב הלכת מאדים."
מצוין גם שהוא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, מה שבטח אומר שהם היו חייבים לנקות טוב טוב את כל הזבל שהשאירו שם בזמן הצילומים…
מצטרף לביקורת על התלת-מימד
אני ראיתי ב- 'רב חן גבעתיים', שם משתמשים עדיין במשקפיים רב-פעמיות שצריך להחזיר בתום ההקרנה, משקפיים שמכהות את המסך בצורה רצינית. אתה משלם *תוספת* על הפיצ'ר ומקבל תמונה *פחות טובה* מהקרנה רגילה, אין שום סיבה לראות בתלת-מימד את הסרט הזה.
מצטרפת למלינים על התלת. ביס פלאנט חיפה הוא היה חשוך ומגעיל.
(ל"ת)
אני רק שאלה: למה הגיבור מדבר אלינו? למה אינו פועל בשקט?
אם זה לא ספוילר כמובן.
בשביל שזה לא יהיה סרט ממש משעמם וגרוע.
אבל קצת יותר ברצינות, הוא מצלם יומני וידאו מול המחשב שאיתו במאדים, זה בעיקר בשביל לשמור על שפיות אך גם בשביל שיום אחד הם יגיעו לנאס"א. הוא מסביר בהם את כל מה שהוא מתכנן לעשות או כבר עשה. כשהוא מדבר לעצמו סתם ככה במהלך הסרט זה בעיקר תהליכי מחשבה בסיסיים ("נו, תעבדי כבר יא חללית מעפנה!!!!" וכאלו) ובדיחות.
מוזר
דווקא אחד הסרטים שלטעמי אין בהם רגע דל.
הצלב קיים בספר.
הוא שייך לאחד האסטרונאוטים האחרים, מרטינז, שנאלץ להשאיר אותו מאחור.
אל תבנה על זה
הצלב מופיע גם בספר והתפקיד הדתי שלו שולי בסרט כמו בספר.
אם כבר אז בספר יש גם בדיחה שירדה ש "זה משאיר אותו פגיע לערפדי מאדים". מה שמראה את הרצינות לנושא.
אולי זה רק אני
אבל אני לא זוכר אף מקום ברובינזון קרוזו שבו הוא משתמש בבמבוק.
מישהו מוכן להזכיר לי?
סרט F***ing אדיר !
אני לא יודע אם אמהר עד כדי הכרזה עליו כסרט השנה שלי, אני עדיין נותן יתרון בנקודות לאקס מאכינה, אבל וואו, נהנתי מאוד. ההחלטה לשמור על הדמות של וואטני נקייה מהתחבטות של מי אני, מה אני ולאן האנושות הולכת חכמה מאוד ונכונה לרוח הסרט. הוא תכליתי, טכני וממוקד – דיונים כאלו חשובים וראויים, אבל הם היו מורגשים מאולצים מדי בהקשר הרחב. מבחינת הקאסט – דניאלס היה מצוין. גם דיימון אחלה, אם כי היו ניואנסים קטנים שחשבתי שהוא יכול היה לעשות טוב יותר. בתמונה הרחבה יותר – אפשר לראות המון השראות מסיפורים דומים : cast away, אינטרסטלר, כוח משיכה ועוד. רידלי סקוט הצליח להוציא את הנקודות הטובות בהם ולא נפל למלכודות הברורות.
אבל הפלייליסט, הפלייליסט![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
אני מאוהב בקומנדר לואיס ![!מסמיק!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif" alt="" width="" height="" />)
והרפרנסים ![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
…כל אחד מהם נהדר.
נקודה אחרונה לגבי המדע בסרט – יש פה הרבה יותר הדגשה מסרטי מד"ב אחרים, וזה יפה ומבורך, אבל צריך לשים את הדברים בפרופורציות – יש פה כמויות גדולות מאוד של עיגולי פינות. מבלי להיכנס לספוילרים בהודעה זו, זה בכל זאת – סרט הוליוודי. את המכשול הגדול ביותר הם לא ניסו בכלל לתקל.
בנוגע למראה של מאדים
הוא דומה לנגב כי הוא צולם די קרוב לשם, במדבר בירדן.סוג דומה (אם כי הרבה יותר יפה ודרמטי) של נוף.
הסרט הוא עיבוד סביר ביותר של הספר אל המסך. מה שהכי נהנתי ממנו בספר הוא דווקא ההתעסקות עם הפרטים הטכניים – החיים של גרסת הסרט של מארק ווטני היו מאוד קלים יחסית לגרסת הספר שלו. היו עוד אינספור בעיות בספר, שכל אחת ואחת מהן דורשת פתרון יצירתי וידע מדעי מעמיק. ברור לי כמובן שאי אפשר אפילו להתחיל לתרגם את כל אלו במדויק לסרט, ואני די מרוצה ממה שהם עשו בסופו של דבר – שמרו חלק מהבעיות הגדולות והרציניות ביותר ונתנו הסבר מתקבל על הדעת למה בערך וואטני וחבריו עשו כדי לפתור את הבעיות. לא הראו את התהליך המדעי בפעולה – בספר הגישה של וואטני לפתרון בעיות זה לנסות, להכשל, לנסות, להכשל, ולהמשיך עד שהוא מצליח, בעוד בסרט הוא פשוט חושב על הכל מראש ועושה דברים בסטייל. זה כן משהו שחבל לי שלא הדגישו יותר – עד כמה שהוא מבריק ומשכיל ובעל תושיה, אף אחד לא חושב על *הכל* בפעם הראשונה, ואפשר ללמוד הרבה על איך מדע\הנדסה באמת קורים מקריאה של הספר.
והערה משעשעת עם ספוילר רציני לסרט: גם בספר מאר וואטני הציע לעוף כמו איירונמן, אבל בספר הוא לא עשה את זה בסוף כי זה רעיון עם סיכויי הצלחה מאוד מאוד מאוד נמוכים. הוסיפו את זה בסרט כי זה נראה מגניב, אני מניח.
המדע פועל, זה נכון
אבל זו לא תחרות. אני רגיל לרגשי הנחיתות של "מדעי" החברה (או של אנשי דת, או ניו אייג') מול מדעי הטבע, והניסיון של כל מיני קשקשנים להמעיט בערכו של המדע ו"להוכיח" כמה הוא חסר ערך (בלי להציע אלטרנטיבה שלא סובלת מאותה ביקורת, כמובן). אבל מסתבר שיש גם רגשי נחיתות בכיוון ההפוך – של אנשי מדעי הטבע שטוענים שאם מדעי הטבע הם תנאי הכרחי להישרדות, אז הם גם תנאי מספיק. והאמת? מהם ציפיתי להיות מסוגלים לדעת שיש הבדל בין תנאי הכרחי למספיק. כבר אמר איינשטיין "דת ללא אמונה היא עיוורת, מדע ללא דת הוא פיסח". אין ספק שבלי המדע והעבודה הקשה של דורות על דורות של אנשים חכמים אי אפשר היה להגיע לכל מה שהגענו. אבל בלי כל מיני דברים אחרים – שאפשר לקרוא להם "דתיים" או "רוחניים", או איך שבא לך, אבל בכל מקרה הם קשורים לכל העולם שאי אפשר למדוד ולספור, דברים כמו תקווה, אינטואיציה, שאיפה להרמוניה ויופי, צורך במימוש עצמי או במשמעות, רצון להיטיב (עם האנשים שיבואו אחריו אם הוא לא ישרוד) – גם הם ממלאים תפקיד בהישרדות שלו, והם גם מילאו תפקיד אצל לא מעט אנשי מדע – אם לא כולם. בלעדיהם וואטני היה פשוט מחפש מקום למות בשקט, ואפילו לא היה מנסה למות בתוך שלולית מים מתוך תקווה שהגופה שלו תהיה הבסיס להיווצרות חיים על מאדים בעוד אי אלו עשרות מיליוני שנים. הקטע הוא, וזה נכון, שהמון המון סרטים מתמקדים רק בחלק השני הזה, הפסיכולוגי/רוחני/דתי או איך שלא תקרא לזה, כלומר בחלק ה"לא מדעי". וזה אחלה ומעולה שיש סרט שמתמקד דווקא בחלק המדעי, כי זה כיף. והוא גם לא חייב להכניס התייחסויות פסיכולוגיות או רוחניות, כי אין שום סיבה לעשות את זה כשכל הקטע הוא להראות כמה מדע יכול להיות מדהים. אבל הנקודה היא שזו לא תחרות. יש סרטים על הצד ה"רוחני" ויש עכשיו סרט על הצד המדעי. כל מה שצריך זה שכשעושים את הסרטים האלו, יעשו אותם היטב.
סרט מוצלח ואחלה ביקורת
הסרט מוצלח ביותר. ברגעים של זיקוק המיים אמרתי לעצמי ואוו אני לא עוקב ועשיתי קורס בהנעה רקטית והמילה הידרזין לא נשמעת לי כמו סינית.
צפיתי בקולנוע רגיל ביס פלנט חיפה ואני ממליץ לצפות כך.
חבר שלי שאל אותי בסוף הסרט. תגיד , מה עם הרוסים? הם היו קצת חסרים עבורי.
שאלה נוספת, הספר מומלץ למי שראה את הסרט?
גם אני ראיתי שם
אבל באמצעה ההקרנה המסך פשוט נכבה ולא קיבלנו על הזמן שחיקינו עד שהדליקו אותו כלום.
Spaaaaaaaaace
אכן סרט שמצליח להיות מעניין ומרתק לכל אורכו, למרות שאין נבל. אפילו אין הרוג אחד. מה שכן יש זה מדע. וחלל. ותפוחי אדמה. כמו "פורטל".
– גם לי הציק קצת שהסרט לא נכנס למצב הפסיכולוגי של וואטני, אבל כמו שאמרת, זו הייתה בחירה מודעת. כנראה שאם הוא היה יותר "127 שעות"-י והמיקוד היה רק על וואטני לאורך כל הסרט, היינו מקבלים יותר מידע עליו בתור בן אדם וההשפעות האישיות של החוויה הזאת עליו. אבל חצי מהסרט מוקדש למה שקורה בכדוה"א או במעבורת, ולכן אף דמות לא עגולה במיוחד או מעוררת סימפטיה. לעזאזל, האנשים בנאס"א נראו יותר עצובים כשהם חשבו שהוא מת מאשר הקולגות שלו בחללית. הם נראו די מבואסים, לא יותר.
– *כמה דקות אל תוך הסרט* טוב, יאללה, מקווה שזה יהיה סרט ט-אההההה!!!! מה קייט מארה עושה פה עם התסרוקת הזאת עם אזניות מול מחשב?! מקרין! נראה לי שהתבלבלת והחלפת בטעות ל"ארבעה מופלאים"! אה, לא? זה עדיין הסרט? אוקיי…נבהלתי לרגע.
– למנהל של נאס"א בסרט קוראים טדי סנדרס. השם הזה נשמע לי ממש מוכר אז בדקתי, וזה גם השם של הדמות של זאק אפרון ב"שכנים". רואים, ילדים? גם אם אתם סטודנטים חתיכים שרק חוגגים במהלך הלימודים, גם לכם יש סיכוי להפוך למנהלים של נאס"א!
– לרידלי סקוט יש איזה קטע עם סצינות של אנשים שמנתחים לעצמם את הבטן.
– שני דברים שממש אהבתי: הפסקול הנהדר והתפקידים הקטנים של דונלד גלובר ומקנזי דייויס החמודה מ "Halt and Catch Fire". אני באמת צריך להשלים את זה בהזדמנות..
ואפרופו xkcd
הם עלו על רעיון לקרוס-אובר….מעניין?
בקשר לקטע שחוזרים ואומרים שהוא לא הביאה רגשות לגבי זה שהוא נשאר לבד במאדים
זה לא נכון אם אתם זוכרים היה את הקטע הקצר הזה אחרי שהוא ניתח לעצמה את הבטן שהוא צרח מייאוש ,אני חושב תקנו אותי קוראי ספר אם אני טועה הקטע שבו הוא למעשה קולט שהוא נשאר לבד על מאדים אבל הוא לא הראה את זה מעבר לכך כי הוא אדם יחסית פרקטי שמבין שאם הוא לא יפעל מהר אין לא שום סיכוי לשרוד על מאדים ,אז הוא נאלץ להתגבר על זה מהר ולהתחיל לבנות את הבסיס מחדש ככה שיוכל להשאיר אותו חי לזמן הקרוב.
מדובר בהרצאת הטד הטובה שראיתי
למעשה זאת לא הרצאת טד אלא סרט וזה לא נמשך 20 דקות אלא שעתיים ו-20 דקות אבל התחושה היתה מאוד דומה.
הסרט באמת לא עוסק כהוא זה ברגשותיו של וואטני אלא בהסבר "במקרה ונתקעתם על מאדים – כך תשרדו", ואהבתי אותו ככה כי וואטני הוא מרצה נהדר.
ביקורת יותר מלאה אפשר למצוא כאן):
https://gal015.wordpress.com/2015/10/09/the-martian/
ועדיין, הסרט מלא בקיטש אמריקאי
מסכים עם הביקורת שוואטני לא נגוע בקיטש, אבל כל שאר הדמויות כן.
כל הדמויות בצוות קלישאתיות להחריד, כל ההתנהלות בתחנת הקרקע צפויה ומוכרת, ורבאק – מה לעזאזל תרם האפילוג הדביק הזה לאחר הכתוביות?
לגבי חוסר הרגש של וואטני אני מניח, ולא קראתי את הספר, שככה הוא מתואר שם. ואני בסדר עם זה.
אבל לגבי השאר, אני מניח שיוצרי הסרט שפכו כמה קילו טובים של סוכר חום לכל העסק וזה קצת הוריד לי.
חוץ מזה הסרט סבבה לגמרי.
אני מודה שהפסקתי לקרוא את ההודעה לשנייה
אחרי שכתבת "נפנופי ידיים" שזה אחד מהביטויים האהובים עליי ביותר אי פעם.
תודה על התשובות. אני לא בטוח שהסרט בפני עצמו מסביר אותם היטב, אבל מגניב לדעת שבמקור יש להם תשובות.
דבר אחד הפריע לי בסרט
זה כל כך ברור שהיה כפיל ששיחק בקטעי הרזון.
בחיאת ראבאק, לא יכולתם להתאמץ קצת כדי שזה יראה כאילו זה לא כפיל? זה נראה פשוט רע
זה דווקא לא הפריע לי, למרות שהערכתי שזה המצב
כלומר הייתה לי תחושה שהוא לא ירזה כ"כ הרבה עבור שוטים ספורים, ולפי האופן שבו הם צולמו הנחתי שזה כפיל. אבל אלמלא הייתי מחפשת במכוון לא חושבת שהייתי שמה לב, וכך או כך זה לא הפריע לי. אני חושבת שזה דווקא נראה אמין והעביר את מה שהיה צריך.
ניתוח משובח ושאלות מהותיות
גם לי חסר מאוד העיסוק בשאלת העלות/תועלת. כל משתתפי הסרט (כולל ההמונים המריעים ברחובות) מסכימים אפריורית שנכון להוציא מיליארדי דולרים ולסכן חיים רבים על חייו של אדם אחד, שמלכתחילה יצא למשימה מסוכנת מאין כמותה. bummer
לא מפקירים אדם בשטח
העולם צעד על המשפט הזה פעם. עצוב לראות כמה הוא איבד מכוחו עם השנים.
לא עצוב
לראות שאנשים משקיעים מחשבה בדברים במקום לחזור על סיסמאות.
באיזה עולם זה קרה בדיוק ?
והאם שם יצאו המשכים נורמלים ל"מטריקס" ?
שם השאירו את ה"מטריקס"
מושלם כמו שהוא, לבדו.
זו נקודה נכונה, וזה קורה כי הוא מייצג משהו מעבר לחיי אדם יחיד
הנקודה הזאת מקבלת התייחסות ישירה בסצינה שירדה בעריכה:
https://youtu.be/Y7V-ROsP0oc
מחשבה אחת של וואטני שעברה שינוי כשהיא הגיעה לסרט...
לכאורה ספוילר, אבל כל כך מינורי שאני לא חושב שהוא צריך סימון.
יש איזשהו קטע בסרט שבו אחד המדענים אומר ״הוא חושב שהוא לגמרי לבד שם… מה זה עושה לפסיכולוגיה של האדם… על מה הוא חושב?״, ואז חותכים לאחד הלוגים של וואטני והוא אומר ״אם אני אשמע עוד שיר דיסקו אחד אני אמות״. זה מצחיק, אבל לא מצחיק כמו מה שהוא אמר בספר, שלדעתי נחתך החוצה כי נו, למה לדחוס לשם עוד מותג שמוגן בזכויות יוצרים:
LOG ENTRY: SOL 61 How come Aquaman can control whales? They’re mammals! Makes no sense.
זה דווקא כן נאמר
אני די זוכרת את המשפט הזה נאמר בסרט (אכן אחת הבדיחות הטובות). יש לציין שראיתי אותו בהקרנה ביתית אז אולי יש הבדל קל בגירסאות.
אה, ואני ממש ממש אהבתי את סצינת האפילוג של הסרט.
זה מה שהיה ממש חסר לי כשקראתי את הספר.
התגובה לעיל לא מכילה ספוילרים
(ל"ת)
Xkcd דיברו על הספר.
(ל"ת)
במה שפורסם כאן ממש מעל ההתייחסות היא לסרט
המילה movie מופיעה יותר מפעם אחת, הוא רק מציין שזה סרט על פי ספר שהוא אהב.
הקומיקס יצא לפני שהסרט יצא.
הוא מביע התרגשות מהטריילר, שמראה שעומד לצאת סרט על פי ספר שרנדל מאוד אהב. הסיבה שהוא מתרגש לקראת הסרט היא כי הספר מלא חישובים בלתי נגמרים, שהוא מאוד אוהב.
נהניתי מאוד מהסרט. הוא אמנם לא מתח אותי כי ידעתי את העלילה, אבל הוא היטב לקחת מהספר את החלקים העיקריים והמוצלחים שהיו בה והעניק לה ממד חזותי (וגם פסקול) משובב. לא האמנתי איך שעתיים+ בקולנוע טסו לי כ"כ מהר (אבל יחסית לאודיו בוק של 11 שעות כמעט, זה בקטנה…). אני שמחה שבחרתי בספר לפני הסרט, אני לא בטוחה שהייתי שורדת את כל החפירות הטכניות (המעניינות, אבל המעט מכבידות לעתים) לו לא הייתי כ"כ במתח (כי הייתי מכירה כבר את העלילה). כמו כן הספר כמובן מספק רקע ופירוט ניכר לכל מה שרואים בסרט די בחטף, וזה תמיד כיף (זה מה שמעריצי הארי פוטר תמיד אומרים, לא?![!(-;!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif" alt="" width="" height="" />)
).
אורי פינק מציע גירסא אלטרנטיבית לסרט
עם סוכנות החלל הישראלית ושאר ירקות.
הסרט הזה נפלא. נפלא נפלא נפלא.
יצאתי ממנו עם חיוך מאוזן-עד-אוזן, ולא רק כי יש בו לא מעט מהפיל-גודיות. מאט דיימון נהדר, הפסקול מצוין (לא בהכרח מוזיקה שאני אוהבת, אבל לפחות פעמיים הוא גרם לי לצווח בחדווה בגלל ה…דיוק שלו), הכתיבה טובה, התזמון טוב, ואני גם אהבתי את הצילום. כל שיגור גרם לי לעצור את הנשימה, אפילו כשהיה לי ברור מה עומד לקרות לו. ובעיני היה בסרט לא מעט רגש – בדידות, געגועים, ייאוש, עקשנות, ויותר מכל רגש אחר: כמיהה לחלל. ליציאה של האנושות לחלל. כן, זה רגש. והסרט מוצף בו, והציף אותי בו – יצאתי מסוחררת.
בספר הוא כל הזמן מקטר על הטעם המוזיקלי שלה, אבל לשמוע את זה תוך כדי שהוא מקטר היה פשוט נפלא. עבורי זה היה סרט משובב נפש מכל בחינה.![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
זה לא מד"ב קשה, זה מד"ב יפה!
הספר הוא באמת מד"ב קשה; מצוין, אבל כבד (מתאים לגיקים בלבד). הסרט, לעומת זאת, נגיש מאוד, קליל יותר ומשובב נפש; קצר ומהודק יותר, כמעט לא טכני (90% מהחישובים המדעיים בספר נחסכו מהצופים ובצדק), מתמקד יותר בהומור וברגעי המפתח הדרמטיים ומשאיר את הגרעין הקשה בצד. התוצאה היא סרט מעניין, סוחף, מגניב, מלהיב ואף מצחיק. התוספת הקטנה של ההקדמה (שמופיעה בספר רק בהמשך) והאפילוג (שנכתב במיוחד לסרט) עוטפים והופכים אותו לסיפור שלם ומלא, כמיטב המסורת הקולנועית.
למרות מסע הדילוגים (המתבקש) והשמטת לא מעט בעיות ורגעי משבר (שלוו בעוד חישובים, כמובן) זה אחד העיבודים היותר נאמנים לספר שראיתי. הוא חורג ממנו מעט רק בסופו, ומוסיף לו אפילוג, לשמחתי הגדולה (הוא חסר לי מאוד בספר וקיוויתי שיוסיפו בסרט; לא התאכזבתי). בקיצור, מדובר ב"גרסת הקטעים הטובים" של הספר, בדומה ל"נסיכה הקסומה" (רק שבמקרה האחרון לא שרדתי את הספר). הקהל שהיה איתנו באולם (לפחות חלקו) צחק בכל בדיחה צינית וצהל בכל רפרנס גיקי. נראה לי שהוא באמת מדבר לכולם, או לפחות לכל מי שחושב ללכת לסרט כזה… עד כה שמעתי עליו רק המלצות, ולא נותר לי אלא לצרף אליהן את זו שלי.
טריליאן, אני חולה על פרצי הכתיבה שלך.
(ל"ת)
לבד על מאדים (להציל את מרק ווטני) – ביקורת
ראיתי את הסרט לאחר קריאה אינטנסיבית של הספר (באנגלית) וטיול הכנה במכתש שיפארלי (לא באמת, רק בתצ"א) ולכן אני לא שופט את הסרט כעומד בפני עצמו מבחינה קולנועית אלא כביטוי ויזואלי של הספר ותעזבו אותי בבקשה עם החירות האומנותיות של התסריטאי והבמאי.
אם אנסה לתפוס את רוח הספר במספר משפטים אומר שהעיקר הוא הסיפור של האסטרונאוט מרק ווטני שנשאר לבד על מאדים ללא תקשורת עם נאס"א ושורד משך שנה וחצי מצב בו כל טעות, אפילו הקטנה ביותר יכולה לגרום לאובדנו. הוא שורד באמצאות גישה הנדסית המפרקת את הבעיה הגדולה, הבלתי אפשרית לכאורה לפתרון, של "איך לעזאזל יוצאים מכאן", לשורה ארוכה של בעיות יום יומיות קטנות (כלומר: קטנות יחסית). הוא פותר את הבעיות הקטנות אחת לאחת באמצעות תושיה, אלתור וחוש הומור חריף. בכל זמן, מול כל תקלה הוא חושב ומבין מה הבעיה המהותית ביותר ומתמודד רק איתה בנפרד מהבעיות הפחות בוערות. וכך שלב אחרי שלב הוא יוצא מה"ברוך" שבו הוא נמצא ומתקדם אל ה"ברוך" הבא עד הסוף הטוב.
בנוסף, הסיפור עוסק בהקרבה ובנחישות של שאר צוות המשימה Ares 3 להחזיר את ווטני שהותירו על מאדים. כלומר האתוס של לא משאירים פצועים בשטח תקף גם בחלל החיצון. וכמו כן, הסיפור עוסק בפתיחות של המדענים לשיתוף פעולה שהוא מעבר למדינות ועמים ובפתיחות לשמוע רעיונות וגישות אחרות לפתרון. המדענים של סוכנות החלל הסינית הציעו את עזרתם והבכירים של נאס"א שמחו לקבל אותה. מהנדס מסלולים זוטר הציע פתרון "מחוץ לקופסה" איך להחזיר את ווטני ובנאס"א הקשיבו, דנו ברצינות ובסופו של דבר הרעיון יושם (גם אם תוך כדי עקיפת סמכות).
הסרט מנסה בכנות להעביר את רוח הדברים הללו אבל נכשל במקצת הפרטים, וכידוע שם נמצא אלוהים (או שמא השטן).
אי הדיוק בפרטים שנובע, אני מעריך, מקשיים אובייקטיבים (אין תקציב לצילומי חוץ על מאדים) וגם משיקולים מסחריים, הוליוודיים (למשל, רוצים להוסיף דרמטיזציה לקטע החבירה של ווטני להרמס) מקהה את הדיוק הראליסטי, האכזרי יש לומר, שעשה את הספר לכל כך טוב ויכול היה להפוך את הסרט ליותר מוצלח.
מספר דוגמאות:
על השקית עם ארוחה אותה מתכוון לאכול ווטני לפני השיגור להרמס הוא כותב (בספר) last meal ולא goodbye mars ( ווטני – "במחשבה שניה אולי זה לא רעיון כול כך טוב לקרוא לזה הסעודה האחרונה…")
בדרך לרכב השיגור, בירידה למכתש שיפארלי, הרובר מתהפך ומתגלגל במורד . וויטני שורד את ההתהפכות ומצליח להעמיד אותו שוב על רגליו באמצעות כננת שהוא מאלתר ממקדח להוצאת דגימות ומכבלי החשמל של המקדח. (ווטני: החלטתי לאכול את הארוחה שכתבתי עליה "שרדתי מוות בטוח" ) – כל זה לא מופיע בסרט.
ווטני, מנותק מתקשורת לנאס"א (אחרי ששרף בטעות את האלקטרוניקה של הPathfinder), מנווט 3200 ק"מ לרכב השיגור באמצעות סקסטנט מאולתר ושעון (שם את שקלטון בכיס הקטן). לעומת זאת בסרט הוא מדבר חופשי עם נאס"א בזמן המסע מה שמוריד מתחושת הסיכון.(ווטני: "זה די מטופש אם חושבים על זה, אני בחליפת חלל על מאדים, מנווט את דרכי באמצעים של המאה השש עשרה").
החיבור של גששית האספקה להרמס הוא מובן מאילו. זה כלל לא מובן לצופה שאם הם מפשלים בחיבור הם נידונים למוות ברעב (מרטינז לג'והנסון, אחרי שהשלימו את חיבור הגשושית – "תגידי, את מי מאיתנו היית אוכלת ראשון ?")
אפשר כמובן למצוא דוגמאות רבות נוספות לאופן שבו הסרט מעדן את תחושת ההליכה על הקצה שיוצר הספר. אבל למרות כל מה שכתבתי, בסופו של דבר הסרט עובד, הוא מענין, זורם ובספו של דבר גם מעביר את המסרים של הספר.
יאיר רווה, בסבב נוסף שלו במאבק נגד תרגומי שמות סרטים קלוקלים, מנצל את "להציל את מארק ווטאני" כדי להשתלח במדיניות השמות של פורום פילם
http://cinemascope.mako.co.il/archives/22598
רק מה, למרות שאני מסכים אתו בהחלט בנוגע ל-"להציל את מארק ווטאני", אני לא ממש מסכים עם הדוגמאות האחרות שהוא מביא. אני לא ממש מבין מה הבעיה עם "על חבל דק". גם "שובר את הכלים" נשמע לי כמו שם מאוד מוצלח לסרט ש-א) עוסק בשח ו-ב) עוסק בבובי פישר. "משחק באש" נשמע גם כמו שם מתאים לסרט Burnt (לפחות מהטריילר).
מסכים (איתך)
"על חבל דק", "משחק באש" ו"שובר את הכלים" הם אחלה שמות. אני מסכים עם רווה שהם נשמעים כמו כותרות של כתבות בפנאי פלוס, אבל הם עובדים גם כשמות לסרטים. וגם אם הם לא השמות הכי טובים, הם הרע במיעוטו. אני בטוח שהמפיצים היו יכולים בקלות לקרוא ל Burnt "אל תחצו, הסופלה בדרך" ול Pawn Sacrifice "מי הזיז את המלכה שלי?" וללכת לישון כמו תינוקים.
לדעתי בימינו אפשר וצריך פשוט לתרגם שמות של סרטים כמו שהם. אולי חוץ ממקרים מיוחדים בהם השם הוא איזה ביטוי או סלנג שמי שלא מארץ המוצא של הסרט לא יבין, אבל בגדול…אפשר להשאיר. אולי פעם היו צריכים לשנות שמות כדי לגרום לקהל להתעניין ולבוא. אבל היום, בעידן הגוגל והיוטיוב, אפשר בקלות לברר על מה הסרט. אם אתה שומע על סרט בשם "מסה שחורה" אולי תחשוב בהתחלה שזה משהו שקשור לפיזיקה, אחרי 2 דקות תדע כבר שזה בעצם סרט פשע גם ג'וני דפ. למשל, אני מניח ש"סיקאריו" לא אמר כלום להרבה אנשים, אבל הם באו לראות אותו. למה? כי הם נחשפו לטריילר או ראו פוסטר או חיפשו מידע.
עוד דבר מעצבן לא פחות שזה מפיצים מתרגמים את שם הסרט כמו שהוא, אבל מתעקשים להמציא גם איזה תת-שם שלא קיים במקור שהוא גנרי או סתם טיפשי. כמו "33: כנגד כל הסיכויים" או "סופרבאד: חרמן על הזמן". או "טרנספורטר: סכנה מיידית". וכו' וכו'.
על חבל דק הוא תרגום סביר לשם חלש במקור. לגבי השניים האחרים אני מסכים עם רווה.
יותר משהתרגומים האלו לא מדוייקים, הם פשוט חלשים: לא זכירים, גנריים ומשעממים (כמו שרווה אמר, אפשר בקלות להחליף אותם ואף אחד לא ישים לב). והם גם משום מה מתעקשים לקחת שם-פעולה (pawn sacrifice) או תואר (burnt) ולהפוך אותם לפועל. את burnt אפשר לתרגם בקלות לשרוף או חרוך ולשמור על הקישור לבישול ועל המשמעות המקורית. בpawn sacrifice אפשר להשתמש ב"גמביט", שהוא מושג קרוב להפליא (אם כי מבלבל עם הסרט גמביט, או "נוכלת בהזמנה"), או בכל מושג אחר מתחום השח (אפילו " הצרחה" היה יותר טוב מהשם הנוכחי).
הסרט מצויין, ממש, אבל...
אני היחיד שממש *נעלב* מהסצנה שבה ריץ' פרנל מחבר את הלפטופ שלו למחשב המרכזי של נאסא, ומחייך בסיפוק כשהוא רואה הופעה של הכיתוב "Calculations Correct"?
בחיי, זה היה מטופש ברמה שחששתי לרגע שמישהו זיפזפ בטעות ל"היום השלישי" או משהו.
וכמובן שהוא חייב לחבר את הלפטופ בחדר שרתים, כי בנאסא אין רשת
(ל"ת)
המאדימאי ריאליסטי בכמה רמות
יותר מאשר "כח משיכה". החורים במאדימאי הם יותר פגמים ביצוג של בני אדם, יש שם דמות מק'גייברית כזו שיש לה ממוחיות בעשרות תחומים ולעולם לא מאבדת את קור רוחה. זה לא סביר, אבל גם לא מופרך. בכח משיכה לעומת זאת יש פיזיקה מאולצת, תרחיש בלתי אפשרי וצמצום המרחבים האדירים של החלל למשהו בגודל עיר קטנה.
אתה מודד את זה לפי חורים בעלילה,
שזה סבבה. אני התכוונתי מבחינת טכנולוגיה. ב"כח משיכה" הכל מאוד עכשווי, ב"המאדימאי" יש תחושה של טכנולוגיה קצת יותר מתקדמת מאשר שלנו (בלי שאני מבין בטכנולוגית חלל, רק לפי תחושה כצופה).
לא חושב שהמאדימאי מתקדם יותר מבחינה טכנולוגית
להבנתי כל טכנולוגיה שהוצגה בסרט יכולה תיאורטית להיבנות גם מחר. הוא לא הצריך אותי כצופה להניח פריצות דרך מדעיות יוצאות דופן (גם אני לא מבין הרבה בטכנולוגיות חלל, אבל הפדנטיות שלו לפרטים הייתה מאד משכנעת). מה שכן, הוא באמת מרגיש כאילו הוא ממוקם בעתיד הרחוק יותר, מכיוון שהוא מניח שכבר הושגה אבן הדרך של משלחת מאויישת ראשונה למאדים. זה הופך אותו ליותר "מד"בי" ויותר מתקדם היסטורית מאשר "כוח משיכה", שמציג משימה שגרתית לטיפול בטלסקופ החלל שאין בה שום דבר מד"בי, כי משימות דומות כבר התקיימו בעבר.
אז אנחנו מדברים על אותה תחושה :)
(ל"ת)
מנגד, זה שזה לא הגיוני לאנשים שאינם מהנדסי חלל
לא הופך את זה לבלתי הגיוני… וההבדל ביני לבין הסופר הוא שהוא ערך (מן הסתם) מחקר כשכתב את הספר, ורוב הצופים מנטפקים בלי מחקר מיוחד, סתם מתוך מה שנראה/נשמע להם לא הגיוני (וכידוע, לא כל מה שנראה/נשמע לא הגיוני הוא אכן כזה). אין פירוש הדבר שהוא דייק בכל הדברים שכתב, ובכל זאת, אני חושבת שמגיע לו קצת יותר קרדיט. הוא עשה עבודה יפה (ומושקעת) מאוד.
לא אמרתי שום דבר רע על הסופר.
(ל"ת)
דווקא נהנתי
עם חוסר החיבה הגדול (מאוד) שלי למאט דיימון. (הוא פשוט נראה לי אותו הדבר כל פעם וזה התחיל לשעמם מידי) הסרט היה דווקא דיי טוב.
לשם שינוי, הוא עדיין שיחק דומה בעיניי אבל הדומה הזה התאים במקרה הזה, חוץ מזה שהעלילה מעולה, כתוב נהדר. שחקני החיזוק לא רעים בכלל.
ואני חייבת להתוודות, צרחתי בקולנוע כשגיליתי ששמו בכתוביות את I will survive. מי אחראי לגאונות הזאת!
איזה סרט מעולהההה
באמת, הסרט ההוליוודי ראסמי הכי טוב שראיתי מזה מלא זמן. קצבי (באיזה קטע זה סרט של שעתיים וחצי? הוא הרגיש הרבה פחות מזה), מצחיק, אמין, ומהנה שאין כמוהו. ועד כמה שאני אוהב את "כח משיכה" ומסמפט את "בין כוכבים", ככל שזה נוגע להצגת החלל בקולנוע אני לא זוכר עוד סרט שממש גרם לי להסתכל על דברים שנעשים בחללית/כוכב אחר ולומר לעצמי "איזה מגניב שזה מתרחש בחלל החיצון" (באותו זמן שותפתי לצפייה בעיקר נגנבה מהעובדה שזה מתרחש במקום בו היא תטייל עוד שבועיים). הפליאה שדורון סיפר שחסרה ב"בין כוכבים" קיימת ועוד איך ב"האיש מהמאדים" – כל רגע שהם מסתובבים בחללית באפס כבידה או כל שפצור מקגיוורי של מארק היה פשוט מגניב נורא.
ופסקה שלמה לכבוד הפסקול – איזו הברקה! ג'סיקה צ'סטיין אמנם שחקנית מגוונת, אבל אף פעם לא ראיתי אותה עוברת כדמות שיכולה לפזז לצלילי אבבא. והאמת שגם לא את המפקדת שהיא גילמה בסרט הנ"ל, וזה מה שהופך את הדמות לכל כך נהדרת. ובואו נדבר שנייה על סצנת ה"Starman" של דיוויד בואי, בבקשה, כי זה היה פשוט מקסים! Trope ה"אסטרונאוטים מדברים עם משפחותיהם בבית" היה נדוש כבר כשקובריק השתמש בו ב"2001", אבל כאן הוא יושם בצורה כל כך מרימה ומהנה. עכשיו בבקשה שרידלי ימשיך כך.
שותפתך לצפייה טסה למאדים עוד שבועיים?
נשמע מגניב. רק שלא ישיארו אותה מאחור.
אני מניח שהכוונה היא לאיזה אזור באוסטרליה
(ואני חושש שיש ציניות בתגובה שלך אז אם כן תתעלם מההודעה שלי).
מי זאת אוסטרליה?
הסרט צולם שעה מאילת.
אה מגניב!
אני מקווה שמשרד התיירות כבר הוציא טיולים מאורגנים ומסלולים לפי הסרט כדי להפוך את סביבתה של אילת למוקד תיירות כמו שהניו זילנדים עשו עם "שר הטבעות" (בטיול בחו"ל שהיה לי בתחילת השנה פגשנו זוג ניו זילנדים שאמרתי להם שאני נורא רוצה יום אחד לבקר שם, ואז הם ישר שאלו "אז ראית 'שר הטבעות', נכון?"). אומנם רוב הצילומים התרחשו בירדן אבל על בטוח התיירים שיגיעו לשם יקפצו לביקור באילת.![!אוף!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/fe_off.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/fe_off.gif" alt="" width="" height="" />)
במאדים, בירדן או במשרדי נאס"א?
(ל"ת)
השיגו אותך לפני שעה בערך :)
(ל"ת)
אני שאלתי ברצינות...
(ל"ת)
סרט בלי נשמה או תכלית
גוף השקרים ופרומתאוס של רידלי סקוט היו הרבה יותר טובים ממנו.
לפעמים היה נחמד אם היית מפרט מעל השורה וחצי שאתה כותב בד"כ.
זה לא מעניין לדעת שיש מישהו בעולם שחשב שסרט מסוים חסר נשמה. זה מעניין אם אותו אדם היה מעלה סיבות לכך וקצת מרחיב כדי שאנשים יבינו את הפרספקטיבה שלו.
וואו.
זה ממש כאילו אנחנו מנסים בכוח לבלבל את מיכאל גינזבורג כמה שיותר.
לא, רגע
באמת יש סרט שנקרא "רובינזון קרוזו על המאדים"
אז גם ב-64' גילו את כל העלילה בטריילרים...
כמו כן: אדם ווסט!
ניל דגראס טייסון על המדע מאחורי הסרט (ללא ספוילרים)
http://www.youtube.com/watch?v=QgiomVP8ZLc
אני לא שמתי לב, אבל לטענתו בסרט הדברים נפלו לאט יותר לקרקע במאדים (למי שטען שהכבידה נראית רגילה, לטענת טייסון הם דווקא השתדלו בנקודה שהוא היה מוכן להחליק עליה).
הוא (וגם הפיזיקאי שראיינו ב"סקרין ג'נקיז") נטפק את הסערה על מאדים ואמר שאין סיכוי שהיא הייתה נראית כ"כ אינטנסיבית, מכיוון שהאטמוספירה של מאדים כ"כ דלילה, החלקיקים שעפים באוויר קטנים בהרבה.
ועוד אחד:
http://www.youtube.com/watch?v=PF4qpxAqVSM
מתברר שאנדי ויר (הסופר) ידע מראש על הנטפוק
כלומר, הוא ידע שסערת חול על מאדים לא יכולה להיות כזאת, אבל בכל זאת החליט לחרוג ו"לרמות" עבור הדרמה (כי אפשרויות אחרות ששקל לא הסתדרו לו עלילתית, והוא הניח שרוב הקוראים לא בקיאים בסופות חול על מאדים…). אבל רוב המדע מדויק מאוד והוא דאג לערוך חישובים מדויקים, בהיותו גיק חובב מד"ב ותכניתן (לאנדרואיד). צפיתי עכשיו בהרצאה שלו בפני עובדי גוגל (כשהספר רק יצא בהדפסה ראשונה). הוא הקריא להם את הפרק הראשון מהספר והציג בפנים תכנית סימולציה שהוא כתב כדי לדמות את מסלול החללית ביחס לכדוה"א ולמאדים, כך שהוא תמיד ידע באיזה יום הוא באמת נמצא בספר מבחינת מאדים וכדור הארץ, ובאיזה תאריך זה יוצא מבחינת חגים למשל (הוא תכנן הכול ביחס לתאריך עתידי אמיתי שהוא לא גילה).
בהמשך הוא ענה על שאלות, היה נחמד מאוד (והוא עצמו נראה אדם חביב להפליא). למדתי (זה כנראה כבר ידוע, אבל לא התעמקתי עד עכשיו) שהוא די סיפור סינדרלה – התחיל מפרסום פרקים בבלוג, העלה את הספר להורדה בקינדל (בדולר, זה המינימום) לבקשת הקהל, ומפה לאוזן אנשים התלהבו והורידו והוא משך את תשומת לבם של עורכים והוצאות ספרים, נהיו לו סוכן, גרסה מודפסת ומכירת זכויות לסרט… סחתיין.
עוד סיפר שלא הייתה לו עלילה מוכנה מראש (למעט סצינת הסיום שבסופו של דבר הוא נאלץ לוותר עליה כי היא לא הסתדרה לו) והוא פשוט התקדם עם העלילה לאן שהיא לקחה אותו. כמו כן הוא הקפיד שהבעיות השונות ינבעו ממצבים הגיוניים (למשל מבלאי של ציוד) ולא מ"ברק" משמים שמכה (מטאפורית) בגיבור חסר המזל.
לסיכום, לטוב ולרע, השבחים על ההקפדה המדעית (או הנטפוקים על החריגה ממנה…) כמו גם האחריות לעלילה, לאופי של הגיבור ולהומור הם בראש ובראשונה שלו. הסרט התבסס על החומרים בספר וכמעט שלא חרג ממנו, כאמור. אני לא יודעת איך החוויה לקרוא את הספר אחרי הצפייה בסרט (יש לי תחושה שמייגעת משהו, בעיקר כי קווי העלילה העיקריים כבר ידועים, אז המתח יורד משמעותית, ונשארים עם ה-ר-ב-ה חישובים) אבל לכל מי שחסרים לו הפרטים הקטנים או נראה לו שבסרט הכול קורה מהר (מה שנכון נכון…) כדאי לקרוא (או להאזין).
ועוד משהו על אנדי וויר,
שאני קצת מתפלא שלא הוזכר פה עדיין: הוא זכה כבר לתהילת-רשת מסוימת פעם אחת לפני "לבד על מאדים". וויר כתב את הסיפור הקצר מאוד "הביצה", שהועתק והופץ בהרבה פורומים. קריאה מומלצת, ומכיוון שזה באמת מאוד קצר אני לא אגיד שום דבר על נושא הסיפור.
http://www.galactanet.com/oneoff/theegg_mod.html
(בלינק יש גם תרגום לעברית, אבל בפורמט מחורבש ואני לא ערב לאיכות התרגום).
כוח הכבידה על המאדים הוא 0.38 ג'י מה שאומר ש 100 קילוגרם של ה pathfinder ישקלו רק 38 קג על מאדים. ולכן אנשי הפרופס בסרט נאלצו להוסיף מנוף לרובר כיוון שמאט דימון לא מספיק חסון להניף על פני כדור הארץ את מה שמרק וויטני הרים במאדים.
מעניין ( לפחות אותי) שבגלל שהמסה לא משתנה בין הארץ למאדים אז על פני מאדים חפצים ינועו בכיוון האופקי כמו על כדור הארץ ובכיוון האנכי הם יפלו לאט יותר. מה שכנראה יהפוך את התפקוד על פני מאדים למאוד fuzzy.
ומנגד, הוא הדגיש (גם בספר) שאמנם הכול קל יותר על מאדים
אבל מכיוון שלא ניתן לנשום את האטמוספירה שלו, כל פעילות חוץ כרוכה בשימוש בחליפה שמסרבלת מאוד את התנועה (וגם מכבידה על המסה העצמית שהוא צריך לצאת) ולכן יש איזון מסוים בין הדברים והוא לא מדלג לו בחדווה… (כמו בירח, אבל שם כוח המשיכה רק 16.5% משל כדוה"א).
Matt Damon...
as a scientist, how much would dope would have to be to do that?
Well, if you've been perhaps trapped on the planet on your own for a very long time, with no hope of ever seen another human being, maybe something snaps in there…
הפיזיקאי קליפורד ב. ג'ונסון מתראיין להאל ראדניק לגבי המדע מאחורי הסרט…![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
זה היה קצת מוזר לשמוע את זה עכשיו… (צנזרתי מהשאלה את פרטי העלילה, אבל הם מופיעים במקור; הסרטון מספיילר).
"בין כוכבים".
https://www.youtube.com/watch?v=0fWuP12dpdc
כש"בוים ע"י רידלי סקוט" הופיע בסוף הסרט על רקע כדוה"א הנראה מהחלל, לא יכולתי שלא לחייך. זו היתה יכולה להיות תמונה אירונית אם הסרט היה גרוע, כאילו סקוט עדיין מנסה להאחז בתדמית אשף המד"ב שדבקה בו בתחילת הקריירה, אבל בסופו של דבר הוא הרוויח חלק מהתדמית הזו בחזרה.
אין לי עוד הרבה להגיד, אז רק אציין שהתגובה של רז בביקורת של "כח משיכה" על הקשר בין חלל וקולנוע רלוונטית גם עבור הסרט הזה, ואוסיף:
"בצפותו במחזה המרהיב שלפניהם בערה בפורד התרגשות, אך לא היתה זו אלא ההתרגשות שבראיית פלאנטה זרה וחדשה, וזה שלעצמו הספיק לו. אלא שנטרד קלות מכך שזאפוד היה חייב לכפות על הסצינה אי אלו פנטאזיות אבסורדיות על מנת שתתפקד בעבורו. כל השטויות האלה על מאגרתיאה נשמעו ילדותיות. האין זה די במראה של גן כלשהו שהוא יפהפה, מבלי להזדקק לאמונה כי חבויות בו גם פיות?"
(לקוח מהתרגום העברי של כתר)
מי יתן ויבואו בעתיד הקרוב עוד סרטי מד"ב שעוסקים לא בפיות אלא בגנים.
דוגמה יפה, חוץ מזה שהיו פיות, ועוד מחומשות באגרטלים ובלווייתנים.
(ל"ת)
מדריך הטרמפיסט לגלקסיה
כמובן. אני משער שהספר הראשון.
עמ' 79
(ל"ת)
לגבי פרומיתיאוס
אני מוכן לדבר בשם כולם – תיעבנו. וכדי לא לומר סתם לשם הסתם, מספר ההתרחשויות הבאמת מעניינות וקשורות לקו המרכזי – שואפות לאפס.
אל תדבר בשם כולם.
כי בדף הסרט אפשר לראות שזה (רק טיפה) יותר מורכב: http://www.fisheye.co.il/prometheus/
כן, אני יודע...
ימים מוזרים, 'קטילות' למלחמת האזרחים וצידודים בפרומיתיאוס. ימות המשיח.
פרומיתאוס הרבה יותר טוב ממלחמת האזרחים.
(ל"ת)
הם מכוונים למקום שונה
פרומותיאוס לא משיג את מה שהוא מנסה. מלחמת האזרחים כן. אלו רק הציפיות הלא קשורות למוצר שגורמת לאנשים פה בלבד להתאכזב ממלחמת האזרחים. מסיבה לא ברורה אלו אותם אנשים שהתלהבו מהומור הפיפי קקי של דדפול.
גם דדפול היה הרבה יותר טוב ממלחמת האזרחים.
ואני ממש לא חושב שמלחמת האזרחים סרט רע. סתם פרווה מארוולי טיפוסי ומבדר נורא. אבל זה מתחיל להימאס.
בוא לא נאמר דעות כאילו הם עובדות
כי בעגבניות מלחמת האזרחים מנצח את את דדפול גם בציון וגם באחוז הביקורות החיוביות, אז לא הייתי יוצא באמירות כאלה כאילו מדובר בעובדה מוכחת.
מאוד נהנתי ממדדפול, אבל מלחמת האזרחים לא רק שלדעתי היה סרט טוב יותר, אלא שאני חושב שהוא באמת לא היה סרט מארוולי טיפוסי, ושהוא כן הציג משהו אחר.
שכחתי לציין שזאת עובדה רק כי זה מייצג בסך הכל את הדיעה שלי
אני יודע שהקונצנזוס שונה למדי. הדירוג הממוצע של דדפול בעגבניות הוא 6.9. של מלחמת האזרחים 7.7.
המבקרים לא עפים לחלוטין על אף אחד מהם, אם כבר. אבל על מלחמת האזרחים בהחלט עפים מעט יותר.
ודרך אגב, הדירוג ההמוצע של פרומיתאוס לפי מבקרים הוא 6.9.
בדיוק כמו דדפול.
צריך להפריד בין הציונים עצמם לאחוז הביקורות הטריות, כי גם סרט עם 90 אחוזים ומעלה יכול להיות סתם סרט סביר. כאמור, ה-7.7 של מלחמת האזרחים באמת לא כזה מרשים. הדירוג של הכוח מתעורר הוא 8.2 למשל, עם אחוז טריות דומה.
לאביר האפל יש 8.6 עם אחוז טריות (די) דומה, ולעלייתו של יש דירוג ממוצע של 8 עם פחות אחוזי טריות. סרט המארוול היחיד שהגיע לדירוג ממוצע של 8 עגול הוא האוונג'רס הראשון.
אז אם כבר- מרבית המבקרים חושבים כמוני. סרטי מארוול נורא מבדרים, אבל מדהימים או טובים במיוחד הם לא.
לא זוכר איך זה הוסבר בסרט
אבל זאת חללית אספקה שנשלחה כבר כהכנה למשימה הבאה.
תודה!
(ל"ת)
בדיוק כך, כמו בספר. הכול מוסדר ומתוכנן לפרטי פרטים.
(לא חושבת ש"אספקה" היא ההגדרה הנכונה לחללית, אבל זה לא עקרוני לנקודה). מוסבר יותר מפעם אחת, שבמשימות המאוישות למאדים לא שולחים עם האסטרונאוטים את "כל הבית על הגב" אלא מכינים להם הכול מראש, בשלבים, כדי שכבר מרגע הנחיתה כל מה שאפשר היה לשלוח מראש (בנוחות, בזמן לא דחוק ובלי מגבלות של טיסה מאוישת) כבר יחכה להם שם. כבר בתחילת הסרט, ברגע שהוא מבין מה קרה ועושה הערכת מצב, מארק מסביר שהסיכוי היחיד שלו לחזור לכדוה"א (בחיים) הוא לשרוד עד המשימה הבאה ולהגיע אל נקודת הנחיתה שלה.
היו צריכים לקחת שחקן אחר.
אחרי הסרט "בין כוכבים"