יש אנשים שמקימים קמפיינים להעלאת מודעות למחלות, יש אנשים שנאבקים למען צדק חברתי, יש ששואפים לגלות תגליות פילוסופיות חדשות; אני שואפת ליצור ממים ולהפיץ אותם ברחבי הרשת כדי לחשוף יותר אנשים לסדרה "כשגבר פוגש אישה", פיסת גאונות שצנחה אל האנושות. אולי אם תיתנו צ'אנס לשלושת הפרקים הראשונים שלה גם אתם תיתפסו ותחליטו להצטרף. או שתלכו לעשן ולעשות פרצופים למאוורר. מה שעושה לכם טוב.
בתור חובבת קומדיות רומנטיות ודברים שעושים טוב ופלאפי על הנשמה, יש חלוקה ברורה בין דברים שארצה לצפות בהם ברמת התיאוריה ובין דברים שארצה לצפות בהם בזמן ריקון-מוח נתון. ברעיון? אפתח את הבוקר עם קלאסיקות משנות החמישים, אתקדם לעבר בינג' כל הופעותיה של ג'ודי פוסטר ואסיים עם טרילוגיית "האביר האפל" וכמה קלאסיקות פיקסאר לקינוח. בפועל? אני צופה באותן קומדיות רומנטיות שוב ושוב, הלוך חזור ובזיגזג.
לכן, כשמגיעה יצירה כמו "כשגבר פוגש אישה", שהיא גם משהו קליל שיתחשק לי לראות כדי לשמוח וגם יצירה חכמה ומורכבת שדורשת מחשבה אך לא סוחטת רגשית מדי, מדובר בנס. כשמדובר בסדרה כזו, (שמצאתי בזכות תגובות בעין הדג, תודה!) כלומר שלושים פרקים של פיסות גן עדן שירדו אלינו למרות היותנו אנשים רעים וחוטאים וצוחקים על קריסטין סטיוארט, אני מתחילה להאמין שאולי בגלגול הקודם עברתי כאלו ייסורים עד שעכשיו הגורל מרגיש לא נעים ומפצה אותי בתמורה.
ג'וש (ג'יי ברושאל) הוא בחור ממוצע. הממוצעוּת זורמת בדמו ומכתיבה את רוב פעולותיו: הוא עובד בעבודה ממוצעת מינוס, החברה שלו נפרדה ממנו אחרי זוגיות של חמש שנים, הדירה שלו נראית כמו דירת חדר בתל אביב למרות שהיא בשיקגו, ובסך הכל החיים לא נעימים אליו. מה הוא כבר ביקש? שהעובדה שהוא ממוצע לא תפריע לו להשיג חיים ועיסוקים ותחומי עניין (ממוצעים) ואהבה?
אז הוא יוצא למסע, ואנחנו ביחד איתו. לא למסע אמיתי למקום חדש – זה בכל זאת דורש לקום מהספה – אלא למאבק הדרגתי בכל האתגרים שיש לצלוח בדרך לשלווה יחסית עם העולם שסביבנו. לצדו ניצבים חברו הטוב וההולל מייק (אריק אנדרה) ואחותו המצילה והשקולה ליז (בריט לוור). ודברים… קורים. למשל, היטלר בא לבקר.
הסדרה, אותה יצר סיימון ריץ' (כותב שלקח חלק ב"סאטרדיי נייט לייב" וב"הקול בראש", והשנה הוציא את "חמוץ אמריקאי") עוסקת בסיטואציות מחיינו כבני אדם. היא אמנם מתחילה בבחינת עולם הזוגיות אבל אם לא היו מבטלים אותה לאחר שלוש עונות היא הייתה מגיעה, בשיטתיות של זחל רעב מאוד, לכל היבט והיבט מהחיים של בני האדם בעידן המודרני ושוחטת את כולם לגזרים כדי לאסוף אותם, להעיף אותם באוויר ולרקוד בזמן שהם נופלים מסביב.
הסדרה, כיאה לשמה, מתחילה בניסיונותיו החוזרים והנשנים של ג'וש למצוא אהבה. אני לגמרי מודעת לכך שהמשפט הקודם נשמע כמו הפרמיס הכי מבאס לסדרה אי פעם, אבל זה פשוט לא המצב. כי כשג'וש מחפש אהבה, דברים קורים סביבו: יצורים מופיעים, אישים היסטוריים קמים לתחייה (אמרתי שהיטלר מגיע, נכון?), סיטואציות מוקצנות, עולמות נחרבים ונבראים. העולם נע סביב ג'וש וחבריו כדי להדגיש נקודות מסוימות. לרגע אנחנו חווים את העולם דרך סצנת סרט מלחמה ופתאום אנחנו בתוך דרמת בלשים גרועה. סצנה אחת לוקחת מונחים לשוניים באופן מילולי מדי, בסצנה אחרת אנחנו חווים תכנית אירוח מקומית ובסצנה הבאה נשברים החוקים של יקום סרטי האימה. כך, באופן מעורר התפעלות, מצליחים היוצרים לבצע פארודיה מתוחכמת על עשרות ז'אנרים קולנועיים וטלוויזיוניים, ובו בזמן להקצין עד גבול הטירוף כל סיטואציה כדי לפצח את הגרעין שלה ולומר משהו על החיים שלנו ושל ג'וש.
והכיף? הוא, ובכן, בכל מקום. "כשגבר פוגש אישה" מכבדת כלל חשוב, דבר שנדיר למצוא: גם אם אנחנו עושים מהגיבורים שלנו צחוק מותר להם להיות שמחים, להצליח, להרגיש טוב ולהיות אנושיים. אז אנחנו מקבלים דמויות קצת מטורללות, אבל הן חברות אמיתיות של הצופים. כשקורים להן דברים טובים זה עדיין מרגש, אפילו אם לא ברור שזה מגיע להן. כי כשהן זוכות לסוף טוב בסיטואציה מסוימת אנחנו יודעים שגם לנו יש לפעמים סופים טובים בסיטואציות שהיו עשויות להסתיים אחרת. ואלו החיים, בעצם. הם לא כל כך גרועים.
צרפו לכך משחק מצוין של כל המעורבים, עלילה מעניינת שמתפתחת מפרק לפרק, בדיחות נהדרות ותובנות אמיתיות על החיים, היקום וכל השאר, ותקבלו סדרה שעושה כיף על הנשמה והשכל ומאפשרת צפייה לצרכי רחמים עצמיים בסיום יום עבודה ארוך.
אבל עזבו דיבורים, יש בפרק הראשון הופעת אורח של קודקודו של אובמה ובפרק השני מועצת מלחמה לניסוח הודעת טקסט וכומר מגרש שדים. אם זה לא עושה לכם אפילו קצת חשק, אז אתם כנראה באמת לא הקהל הנכון. אבל אם זה נשמע לכם כמו כיוון מסקרן, אני ממליצה לקפוץ על הרכבת. מעניין שם.
אכן עשית חשק :)
והיי ברוכה הבאה לצוות הכותבים?
זה דבר נוראי להגיד למעריצי סדרה אבל מאוד טוב לי שיש רק 3 עונות, זה אומר שאני יכולה לעשות בינג' של סופש או שניים ולראות את הכל, כי מהכתבה הזאת הסדרה נכנסה ישר לרשימת הצפיה שלי.
לצערי, אין לי מושג איפה זמין בארץ, אבל היות וזו סדרה של FX כל העונות קיימות בHulu.
איזה כיף!
אני רק בגיחה זריזה פה, כדי להטיף לכם לראות את הסדרה לראות את הסדרה לראות אותה כבר ;)
סדרה נפלאה!!!
אני כל כך שמחה שכתבו עליה בעין הדג, וכל כך מסכימה עם הביקורת. גם אני מקדישה חלק ניכר מחיי כדי לגרום לאנשים לראות את הסדרה הזו, כי היא לא מוכרת מספיק וזה חבל מאוד. (אבל אני דווקא סבבה עם זה שחתכו אחרי 3 עונות, כי יש מצב שאם היו ממשיכים זה היה נסחב מדי) אמנם במקור התחלתי לראות אותה רק בשביל ג'יי ברושל, שמאז שהוא דיבב את היקאפ יש לי טיפה אובססיה אליו, אבל נשארתי בשביל כל השאר.
אז עד כמה הסדרה הזו טובה? בתור אסקסואלית וארומנטית, סדרות או סרטים על מערכות יחסים לא מעניינים אותי במיוחד, וברוב המקרים פשוט עולים לי על העצבים. אז סדרה על בחור שנאבק למצוא אהבה נשמע על פניו כמו משהו שהייתי מתרחקת ממנו כמו מאש. אבל יש בסדרה הזו כל כך הרבה יותר מזה. זו קודם כל סדרה על החיים עצמם – לא רק על עולם הדייטינג – ועל בני אדם וכל מה שעובר עליהם. ואני באמת, באמת לא מצליחה לדמיין מישהו בעולם שיצפה בה ולא ייהנה ממנה.
Spaced פוגש את UHF? יכול לחשוב על דברים יותר גרועים.
תודה על ההמלצה. השילוב של ג'יי ברושל וקומדיות רומנטיות עושה לי אנטי אינסטינקטיבי מאז She's Out of My League, אבל נשמע שהוא מצא כיוון מתאים.
ולמקרה שאכן יתברר כמוצלח, אז הנה המלצה משלי: תוסיפי את שנות הארבעים לתפריט האידיאלי שלך, ותצפי (על אמת) בסרטים של פרסטון סטארג'ס. No one does it better
שאלה לא קשורה: מישהו יודע האם ג'יי ברושל הוא בכלל ברוך-אל?
משווה ומעלה
זו סדרה מצוינת והכי אנדרייטד של העשור.
אחת הסדרות הקומיות הטובות של העשור הקודם.
מצחיקה ממש משעשעת , מתוחכמת וכל מה שאתם רוצים.
גם משחק מדהים של הדמויות הראשיות וגם כל הקטעים המוזרים שהוזכרו בכתבה זה לא סתם משום מקום לכל דבר יש הגיון מאחוריו . פשוט גאוני.
אני חושב שעונה 3 חלשה יחסית אבל .
כמובן אתה צודק
גם ראיתי את הפרק מזמן וגם לא רציתי לפרט מידי אלא לתת דוגמית.
זה לא זה
הסיפורים של ריץ' מצחיקים.
לא ברמה של וודי אלן או סוורצוולדר, אבל יותר מ-99 אחוזים ממה שאנשים קוראים לו "מצחיק"- אני מסתכל עליכם, פראצ'ט ואדאמס.
הנובלות משעשעות, לא יותר.
מהסדרה ראיתי שני פרקים.
הרבה פחות מוצלח מהסיפורים.
הרבה יותר מדי אמריקאי, מלוקק וצפוי.
אז אני ממליץ על הסיפורים, כשהקובץ הכי מוצלח הוא LAST GIRLFRIEND ON EARTH
והשאלה הרגילה: יש איך לראות בארץ?
(ל"ת)
הייתה פעם ב-yes וירדה
לא חושב שיש בשירות כלשהו אחר היום.
אז ראיתי את שלושת הפרקים הראשונים, ולמרות שאני מעריך את מה שהיוצרים מנסים לעשות כאן, אני מופתע שבביקורת יותר התייחסות לגבריות הרעילה שבו. כלומר, נכון שבסוף הוא מחליט לא לשלוח תמונה של איבר המין שלו, אבל זה לגמרי מוצג כבחירה לגיטימית עבור גבר אחר. גם הפרק הראשון הוא קצת דוחה – אחותו מנסה לשדך לו מישהי, והפרק מציג את זה כאילו כולם מאשימים אותו על זה שהוא מגעיל אליה למרות שבעצם היא טרול ומגיע לה, אבל כל זה נראה כמו תסריט שמנסה לתת צידוק להתנהגות אמיתית של היוצר. אולי העניין הזה משתפר בהמשך, אבל ההתחלה לא עושה חשק לראות אותו.
מסכימה, אבל
בעיני מדובר בהחלט בעניין שמשתפר בהמשך, אפילו כבר מפרק 4, ומטרתו היא להציג תהליך למידה של בחור שמגיע ממקום לא מאוד מתפקד (מתאבסס על האקסית שלו, חי על חשבון ההורים, מתנהג באופן רעיל) למקום אחר – וכן, גם מכבד יותר. לדעתי מה שקורה במהלך הפרקים הראשונים היא עוד דרך להראות לנו שג'וש עדיין לא ראוי לכבוד שלנו (כבוד שהוא ירכוש בהמשך, בביצוע החלטות שונות).
אכניס פה מקומות בהם רואים את שינוי ההתנהגות שלו:
סיום עונה 1, כשג'וש ממשיך הלאה.
הפרק בו ליז נמצאת במצוקה וג'וש נכנס כדי להציק לה בנוגע לחיים שלו – ושם לב, באיחור, למצב שלה.
הפרקים של מייק ורוזה בעונה 2.
קרב הרובוטים בסוף עונה 2, והתגובה של רוזה.
בלעתי את העונה הראשונה השבוע - המון תודה על ההמלצה
אפשר להבין למה הסדרה הזו נכשלה – היא לא רק הולכת עם המוזרות שלה עד הסוף, אלא היא גם סדרה מאוד גברית, לבנה וסטרייטית שיצאה בדיוק שסדרות מהסוג הזה הפכו לסף הלא לגיטימיות. והיא עדיין מבריקה לחלוטין, והעיסוק הלכאורה שחוק שלה בעולם הדייטים עטוף בכל כך הרבה גימיקים נהדרים שלמרות המוזרות שלהם מצליחים לחזק את קו העלילה ולא לפורר אותו. הפרק התשיעי הראה שהסדרה מצליחה לשמור על הברק שלה גם כשהיא תופסת נקודת מבט נשית, ואני מאוד מקווה שיש עוד כמה כאלו בהמשך, בעיקר כיוון שחבל שכל הרעיונות הטובים האלו מתבזבזים על נקודת המבט של דמות אחת.
בהחלט
יש עוד פרקים כאלו בהמשך.
אני מסכימה שהיא לעתים לבנה וסטרייטית בקטע מציק, אבל למרות הכל קיים קו של אירוניה בנושא; ג'וש ומייק נמצאים בצד אחד – של אלו שצריכים לשפר את עצמם, ואכן לומדים לעשות את זה, לפחות חלקית, בהמשך. ליז תמיד מוצגת בתור נקודת המבט השפויה (גם אם הם מתעלמים ממנה…)
איזה כיף שנהנית!
אשמח לשמוע איך היה ההמשך :)
מישהו יודע למה זה לא נמצא בדיסני ?
סדרה של פוקס.
פוקסס מפיצה ונמצא בהולו .
האם יש זכויות עליה בארץ?