סרטי אימה לא פעם אוהבים להעביר לצופים מסר. משהו כמו "תאהבו את החיים" (סדרת "המסור"), "על פשעים משלמים" ("אני יודע מה עשית בקיץ האחרון"), "אל תשחקו אותה אלוהים" ("פרנקשטיין"), "איכסה זרים" ("דרקולה"), או, כמו במקרה המאוד מוזר של "מורעל" (תרגום שלא אומר כלום על הסרט, אגב – אף אחד בו לא מורעל בשום נקודה): "מדי פעם שווה לצלוח 80 דקות של סרט בשביל להגיע לרמה אחרת של טירוף". אם הייתם שואלים את הסרט הוא בטח היה אומר משהו על חשיבות המשפחה, אבל המסר האמיתי שצריך לצאת ממנו מהסרט הוא אותה אימרה של סטיב רוג'רס על יתרונות הסבלנות.
עכשיו, יצא רושם לפיו "מורעל" הוא סרט בסדר ואז מגיעה החצי שעה האחרונה ואז הוא נוסק ואני רוצה להגיד שבניגוד לרושם, "מורעל" הוא סרט מעניין כבר מההתחלה. לא מרתק או מטורף, אבל כזה שמציג דמות ראשית כתובה היטב (וגם אחלה דמויות משנה), תעלומה שמתקדמת בקצב מספיק מהיר ויופי של ויזואליה.
הסיפור הוא כזה: אחרי פתיח שבו דמות מסתורית בשם גבריאל עושה בלגן במוסד רפואי עלום שם כלשהו, אנחנו עוקבים אחרי מדיסון (אנאבל וואליס), אישה בהריון עם בעל מכה ולפני שאתם מספיקים להגיד "אווו" או "אוי", אל תדאגו: בקרוב הוא לא יהיה איתנו.
וכך, לאחר שמדיסון ובעלה מותקפים בביתם, בהתקפה שמקפחת את חיי השמוק וגם את חיי העובר, רציחות אלימות נוספות מתחילות להתרחש שקשורות, איך לא, למדיסון – וגם לגבריאל המסתורי מהפתיח. האם מדיסון תספיק להבין מה קורה ולהציל את עצמה ואת הקרובים אליה? התשובה מרהיבה.
ג'יימס ואן הוא אחד מהשמות העולים בז'אנר האימה, עם שתיים מסדרות האימה הגדולות של האלף החדש שנוצרו בעקבותיו – "לזמן את הרוע" על שלל המשכיו וסרטי הספינאוף שלו ו"המסור" על שלל מלכודתיו. לאחרונה נראה שהוא עוזב את הז'אנר לטובת "הליגה של הגדולים" עם עצירות ב"מהיר ועצבני 7" ו"אקוומן", אבל "מורעל" מראה שליבו עדיין בסיפורי אימה מטורפים עם טוויסטים מופרכים, דימויים מבעיתים ותסריט שמשקיע בדמויות כדי שניקשר אליהן יותר.
ב"מורעל" ואן חותר לתת-ז'אנר ספציפי יותר בסרטי האימה והוא ז'אנר ה"אוקיי בסדר הבנתי הבנתי רגע רגע מה מההההההההה???": סרטי אימה שנמצאים על אש קטנה עד שמסתבר שבסיר הסתתרה כל הזמן הזה לא פסטה, אלא מפלצת ספגטי רצחנית שגם הייתה אמא שלכם כל הזמן הזה.
יש לזה יתרונות וחסרונות: היתרון הוא הרגע הנוכחי, שבו כולם עדיין לא ממש תופסים מה קורה שם, והשמועה עוברת מפה לאוזן ו"וואו אתם חייבים לראות" והסרט צובר באזז. החיסרון הוא הרגע שאחריו, שבו "מורעל" יצטרך לענות על השאלה "האם הסרט עובד אחרי שיודעים מה הולך לקרות". התשובה היא "הו כן", כי הטוויסט של "מורעל" הוא עליית מדרגה שלא רק מסבירה את מאורעות הסרט עד כה, אלא גם מאפשרת לו לעלות רמה לטירוף מזן אחר לחלוטין שמצדיק את הקפיצה של ואן לסרטי האקשן – סצנות אקשן ברוטליות, מדממות, מטורפות ומטמטמות בכמה שהן כיפיות.
כל זה יוצר סרט שהוא כיף נורא לכל אורכו ובייחוד בסוף. לא "הדבר הבא בתחום האימה" ובתקווה לא הזיכיון הבא (לסרט הזה יש סוף, ואין שום צורך להתחיל עוד סדרת סרטים שמתמקדת בדמות שראינו עוצרת לקשור את השרוכים ברחוב בשלב כלשהו) אלא פשוט סרט אימה כיפי להעביר איתו את הזמן בהנאה. מה צריך חוץ מזה?
אצלי החושך היה נראה יפה, ולא כמו מקרן שהולך למות
וכמו שאמרתי גם בביקורת – ההפתעה של הטוויסט היא לא העיקר, כמו מה שבא אחריו.
לגבי ההתלהבות מהסרט – הוא פשוט עשוי טוב. אני לא בטוח שתמצא אותו ברשימת "עשרת סרטי השנה" שלי, אבל בזמן ומקום שבו "סרט שכתוב היטב ומבוים היטב" זה לא מובן מאליו (וזה נכון תכלס תמיד), ראוי לציין לשבח סרט שגם אם הוא לא עילוי, הוא מהודק.
אז זה לאו דווקא "ראיתי הרבה חרא ועכשיו הוא נראה מדהים" כמו ש"בכל שנה ומצב שהוא יהיה כיף להיתקל בו (או לפחות – היה כיף להיתקל בו), ועל כך ראוי לו מחמאה".
Fair enough
אני די השתעממתי ברובו חוץ משתיים וחצי סצנות אקשן ואולי מאיזה פעלול או שניים של ג’יימס וואן בחלק המוקדם. יש לו כמה רעיונות מגניבים בגזרת הדם והאימה אבל בין לבין יש הרבה סצנות אינפורמטיביות שפשוט משעממות. משחק ותסריט רע ומבויימוצ באותה תנופה של פרק ממוצע של חוק וסדר. אני חושב שאני לא היחיד שחושב ככה ואני לא מסוגל לסלוח על בערך 80 דק של שעמום וחוסר מעוף בגלל הזרנוק אנרגיה של הסוף. כלומר לא חושב שהיה בזבוז גמור לראות את הסרט אבל אני לא באמת אוכל להמליץ עליו לאנשים.
התאורה בסרט הזה היתה ממש יפה.
ולא רק בשימוש בניאון. למעשה, הסרט היה יחסית מתון מהבחינה הזאת. לדעתי היו בו פריימים ממש יפים, בעיקר בסצינות המרדף ובמוסד.
ההקשר לגיאלו זה לא רק בגלל התאורה – זה גם באלמנטים של אופרת הסבון (הדמות של הבלש והמומחית הפורנזית שדלוקה עליו למשל), זה במבנה של גילוי הדמות הראשית ואיך שהרבה סרטי גיאלו הם מסע נשי של גילוי עצמי. פלוס הדם והרציחות המוגזמות כמובן.
ובכל מקרה, זאת רק מחווה. לא הייתי אומר שזה סרט גיאלו במאה אחוז.
מעניין אם וואן מבואס
שהסיידקיק שלו,לי וונהאל, עקף אותו בסיבוב בבימוי אימה ואקשן בבלתי נראה ומשודרג.
לא יודע לגבי עקף אותו בסיבוב (משודרג הוא מופלא, בלתי נראה... פחות)
אבל סצנות האקשן בסיום "מורעל" זרקו אותי מאוד לכוריאוגרפיה של "משודרג".
משודרג לא מדגדג את האקשן של מורעל.
וגם בלתי נראה, עם כמה שהוא באמת סרט נהדר, לא בהכרח טוב יותר מהרוע שבפנים ולזמן את הרוע.
תרגום שם הסרט, כאמור, בעייתי
אבל אני תוהה אם "ממאיר" זה שם שהיה תופס כמו שצריך.
אחלה אבל חבל
חצי השעה האחרונה באמת מרשימה.
השלוש דקות האחרונות רעות.
אבל הרפרנס המוזיקלי לסרט האחר שפרסם את המוזיקה שלו, הוא הדבר הכי מגניב שקרה בסרט הזה
הסרט הזה גרוע בצורה מענגת. פשוט תענוג.
אני חולה על ג'יימס וואן. יש לו מנעד די רחב וזה חלק מהקסם שלו.
חשוב להבין למה נכנסים כאן – "מורעל" הוא לא ג'יימס וואן של לזמן את הרוע והמסור. הוא ג'יימס וואן של מהיר ועצבני 7 ואקווהמן. רק באימה.
ובכלל, הסרט מתפקד יפה כמחווה לסרטי gialo מהאייטיז, אבל גם בתור טראש מודרני. זה סרט זבל, אבל כמה שהוא כייפי, מוגזם ומוזר. והמערכה השלישית של הסרט היא פשוט וואו, למרות שקונספט דומה כבר שומש בספר של סופר אימה מאד ידוע.