עוד ביקורת מתגלגלת, אתם מכירים את העניין. שימו לב שיהיו כאן ספוילרים לפרקים, ובנוסף יש לוודא (למי שכותב תגובות) סימון ספוילרים לפרקים ספציפיים. לצורך העניין, ספוילר הוא כל פרט עלילה משמעותי, כולל הופעות של שחקנים מסוימים.
|
• פרקים 1 ו-2: "אוקסן אוקסן", "דב-בער מברודי" |
פרקים 1 ו-2: "אוקסן אוקסן", "דב-בער מברודי"
ייאמר זאת לזכות תאגיד השידור – הם לכל הפחות מנסים לגוון את הקטלוג הישראלי עם סדרות בז'אנרים שפחות שכיח למצוא פה. לא תמיד זה מצליח אבל הכיוון מבורך. וכך אנחנו מוצאים את עצמנו בפני "מלאך משחית". לא סדרת המתח-אימה הישראלית הראשונה (הסדרה הראשונה היא, כמובן, החדשות), אבל עדיין בודדה יחסית במערכה.
אז בואו נתחיל בתיאום ציפיות לחובבי אימה: נכון לשני הפרקים הראשונים, מדובר יותר בסדרת תעלומה עם ניחוח על טבעי מאשר בסדרת אימה, אבל גם קשה להגיד שזאת סדרה בלי אימה. ההגדרה הכי מדויקת היא, כנראה, סדרה שפעם בכמה זמן נזכרת שהיא סדרת אימה ואז זורקת סצנה מעולמות האימה לצופים – האישה שמתקדמת באופן קריפי למצלמת אבטחה, איזה ג'אמפ סקייר, ואפילו איזו גופה של קורבן שמוצאת את מותה באופן פחות מנעים. זה לא אימה, אבל לפחדנים ביותר משבינינו זה גם בהחלט אומר שזאת סדרה שצריך לראות עם אורות דלוקים.
כשהסדרה צצה, הפרמיס שלה תואר כמשהו כמו "פיזיקאי חילוני ופסיכולוגית חרדית משתפים פעולה כדי לעצור שד" או משהו כזה. למזלנו, זה לא נראה כמו המצב נכון לעכשיו: במקום איזה סדרת דרמה של צמד "הפכים" שצריכים לשתף פעולה בעל כורחם, "מלאך משחית" מספר על באר ברודי (תום אבני והזקן המרשים של תום אבני), פרופסור לפיזיקה שהוא יוצא בשאלה מהקהילה החרדית ברודי (הלא קיימת בימינו בגלל שנכחדה בשואה). הוא חי את החיים שלו בנחת וברוגע, מסביר בנפנופי ידיים על משהו שאני מניח שפיזיקאים בקהל יוכלו להבהיר למה הוא שטויות ואז מסתבך בחקירה של אישה חרדית מהקהילה שרצחה את בעלה בערב חתונתם, ואז ציינה את שמו הקודם (דב-בער) לפני שיצא בשאלה, והצביעה על תמונה שלו. הוא מצידו לא מכיר אותה ולא יודע מה המשטרה רוצה ממנו, אבל מוצא את עצמו נגרר שוב לקהילה אותה נטש בגיל 18.
בינתיים, מלכי פרייס (ליעוז לוי), מנהלת מכון לשיקום נפשי לנשים חרדיות, בעיקר קיימת ומחכה שמשהו יקרה לה, אבל בהמשך הפרק הראשון גם היא נקשרת לענייני נשים חרדיות שעושות מעשים קיצוניים כשאחת מהמטופלות שלה שהשתחררו קופצת מבניין. נראה שהדמות השלישית בחשיבותה היא השוטר שחוקר את כל הפרשה, ג'ובאני (הישאם סלימאן) שעושה חיים קשים לבאר וחיים סבירים למלכי אבל אפשרי שכל התפקיד שלו יסתיים אחרי שהם ישתפו פעולה ביניהם.
הדבר הראשון שבולט בשני הפרקים הראשונים הוא "וואו, איזה מריחת זמן". זאת לא בדיוק תלונה – הפרקים כתובים היטב ומהנים לצפייה – אבל קשה לחמוק מהתחושה שמעט מאוד אשכרה קרה בשעה וחצי שאנחנו עם הסדרה עד כה. משהו גורם כנראה לנשים צעירות לעשות מעשים אלימים, וזה קשור כנראה לבאר הזה, אבל אולי גם למכון שמלכי מנהלת ואולי כל זה יוביל לאנשהו אבל כרגע, גם אחרי שני פרקים, עדיין לא הגענו ממש אל איזה חוף מבטחים שמבהיר לנו על מה הסדרה. הפרמיס כאמור מדבר על איזה שיתוף פעולה של באר ומלכי, אבל זה עדיין לא קרה. אני מבין שאנחנו בשלב האקספוזיציה, אבל ראבק – אקספוזיציה אמורה להסתיים בפרק הראשון. גם לא כל כך ברור עדיין, בעצם, מה האיום – מהפרסום מסביב לסדרה נראה שמדובר בשד, אבל הסדרה עצמה עד כה מתחמקת מתשובה ישירה ומלאה בכל מיני ניסיונות להפחיד אנשים עם מילים כמו "קבלה" ושירים ביידיש. בשורה התחתונה, שני פרקים לתוך הסדרה וקשה להגיד שהסדרה ממש חשפה את הקלפים שלה. יש מצב שזה לטובה – אין בעיה עקרונית עם סדרות שבונות את המתח שלהן לאט, בטח כל עוד כל שאר הדברים בנויים היטב – אבל גם קשה שלא לחוש שעריכה טובה יותר הייתה הופכת את צמד הפרקים הללו לפרק אחד, אם לא שני שליש פרק.
אני מניח שצופים רבים יבקרו את האמינות של הסדרה, ודווקא פה אני פחות קפדן. זאת סדרה שבאה בצורה מוצהרת ומודעת לעצמה להגיד "אוגה בוגה קבלה". אחרי שנים שהיינו צריכים לשמוע על "אוגה בוגה שדים נוצריים", מותר לנו לנפנף ידיים כדי ליצור משהו שהוא כמובן שטויות מוחלטות אבל שטויות מוחלטות שלנו. כאילו כן, לא יודע מי יועץ השמות בסדרה הזאת (אולי אותו בחור שקרא לדמות של חיילת ישראלית "סגן" ב"מלחמת העולם Z") ואין לי מושג למה החליטו להעביר את מחלקת פיזיקה אל הר הצופים כשהיא אמורה להיות בגבעת רם (גבעת רם זה גם מקום יפה! אפילו שאין לו מגדל גבוה באמצע שלו!) אבל כל זה נועד ליצור אווירה שהיא לא טיפשית, אבל גם לא נועדה להילקח ברצינות מדי. צ'יזבט שכזה. והרי גם דולי ככל הנראה לא הצליחה להחזיק סכין בצורה כל כך טובה, בטח כשהיא צריכה לעלות במדרגות.
וגם אם היו לנו עוד צ'יזבטים שכאלה בטלוויזיה הישראלית, ובטח כשאין לנו, "מלאך משחית" מצדיקה את הצפייה בה. אני לא יכול להגיד הרבה יותר מזה כרגע, אבל מכיוון שנראה שהיא מסוג הסדרות של "בפרק 4 הדברים מתחילים להיכנס להילוך מהיר", אפשרי שאת האיכות שיש לה כרגע על אש קטנה – אווירת מסתורין, ודיאלוגים כתובים היטב – היא תצליח להגדיל ולהגביר בהמשך.
מחשבות תועות:
- לא תכננתי לציין את זה, אבל מעניינת השאלה האם הסדרה תעסוק – ולו במובן המטאפורי – בסוגייה הטרנסית. אני מציין את זה לא בגלל השחקנית הראשית של מלכי, אלא דווקא בגלל התגובה של באר לשם "הישן" שלו, כמו אותה זהות שהוא מנסה למחוק ולשכוח. אם כי כמו הרבה סדרות וסרטים שעוסקים בזהות, אני מניח שיהיה אפשר למצוא את זה אם נחפש ולהתעלם מזה אם לא.
- תקשיבי, "מלאך משחית" אני… אני הבנתי שזה "האוניברסיטה העברית, הר הצופים, ירושלים". את לא צריכה לשים את הכיתוב הזה בכל פעם שרואים את המגדל הזה. אני… אני לא ילד מטומטם.
- אני לא מנסה למשוך את השטיח מתחת לרגליים של כל הבסיס לסדרה, אבל למה בעצם המשטרה מתנהגת כאילו מקרה רצח מפוענח הוא חקירה פעילה? או התאבדות? ועוד כאלה שאין ביניהן קשר? אני מבין שצריך להניע דברים מנקודה א' ל-ב' והשוטר אכן מצליח לשכנע את הצופים בנחישותו שמה זה לא יכול להיות סתם דבר כזה שנשים ירצחו ויתאבדו חייב להיות גבר מאחורי זה אבל כזה, משטרת ישראל? שלנו? הסדרה הזאת בבירור לא מתקיימת באותו יקום של "מנייאכ".
- מסתבר שבמקביל לשידור השבועי כל הסדרה עלתה בבת אחת, אבל באפליקציה של כאן שאף אחד לא משתמש בה. במקרה ומישהו בטעות כן ראה את כל הפרקים בכל זאת – נא לנהוג ביתר משנה זהירות ולא לרמוז אפילו על מה שקורה.
- גילוי נאות: אחרי שכתבתי את הביקורת והלכתי ליצור את דף הסרט נפל לי האסימון שאביגיל בן-דור ניב (אחת מיוצרי הסדרה) ואני מכירים, או לכל הפחות הכרנו לפני 15 שנה כשלמדנו ביחד במכינה קדם צבאית. עשו עם המידע הזה כראות עיניכם.
פרק 3: אשת זנונים
מה בן אדם רוצה – להבין מתי לעזאזל עולים פרקים של סדרה שהוא צופה בה? זה יותר מדי לבקש?
אחרי שבשבוע שעבר מתברר שלא קיבלנו פרק חדש, ולמרות שבלוח השידורים אמרו שהשבוע ישודר פרק 2 – הנה בכל זאת עלה לו לרשת פרק 3. אולי עקב לחץ ותלונות, אולי כי בכל זאת התאגיד הוא חלק מהבירוקרטיה הישראלית הגדולה שצריכה לעשות דברים באופן מסובך.
ואכן, "אשת זנונים", הפרק השלישי, כאן בכל תפארתו והמצב, בהיעדר מילים אחרות – קצת מלחיץ. לאו דווקא בגלל מה שקורה על המסך (אם כי הפרק הזה בהחלט לוחץ קצת חזק יותר על האטמוספרה האימתית), אלא כי לא משנה מה הולך לקרות, יש לסדרה עוד חמישה פרקים לעשות את זה ובינתיים דב-בער ומלכי נראים בשלב ה"חמש דקות אני יורד רק מסיים כוס קפה וסיגריה" של ההתארגנות שלהם נגד המה-שזה-לא-יהיה.
ומה-שזה-לא-יהיה זאת שאלה ראויה ונכונה, בשלב הזה – אם אנחנו מניחים שכל המקרים המוזרים של מה שמתברר שהוא שלושה ימים בסך הכול (למה ומדוע זה כך לא ברור, מה רע בלקחת איזה שבוע הפסקה בין מקרה למקרה) אז הרי מה-שזה-לא-יהיה שעבר, אולי, בין הכלה ששיספה את הגרון ולאמא שהתאבדה לא היה יכול לחלטר בזמן הזה גם אצל הילדה בת ה-13 שניסתה להפיל על אחיה מכונת כביסה. כלומר, לא שאני מזלזל בשדים חלילה אבל או שהוא עובר מאדם לאדם, או שלא. אז האם יש כאן שני שדים? האם כל השדים כועסים על באר כי הוא מנסה לחקור את הוואקום? האם יש כאן שדה חרוצה במיוחד? או האם למרות הפרמיס של הסדרה עדיין כל זה סתם שטויות ומה אתם מאמינים בשדים בסדרה שכל הפרמיס שלה הוא שפיזיקאי ופסיכולוגית צדים שדים?
וכן, בשלב הזה כבר מתחיל להעיק כמה נראה שהדמויות הראשיות לא מודעות לתפקיד שהסדרה ייעדה להן. בעוד שבגזרת מלכי יש את עניין האיום החדש בדמות רוח'לאה ואשת הזנונים שהיא הביאה איתה, הרי שבגזרת באר הדברים כמעט ולא משתנים – באוניברסיטה מחליטים שיפסיק ללמד בזמן הקרוב עד שיעבור הזעם ובינתיים שיילך לשחק עם הוואקום הזה שלו, ובמקביל הוא ובת הזוג שלו עושים כמה שיחות כלליות לא מתחייבות. רק אחרי שמלכי מקבלת הערות לא הולמות על הידיים שלה מצד הדיבוק של רוח'לאה, היא מחליטה לפתוח איזה תיק של מטופלת בעבר ולגלות – שוב – את השם של דב-בער. מצד אחד, חשוד. מצד שני, תגידו, לא אמרנו שיש עוד עשרות דב-בער-ים? זה היה מס שפתיים או שבאיזשהו שלב נגלה שבאמת חלק מהשדים התבלבלו והתכוונו לדב-בער אחר בטוויסט סיטקומי?
בכל מקרה, באר ומלכי משתפים פעולה והולכים לבקר את אותה מטופלת, אז לפחות אנחנו בשלב של "הצמד חמד הזה משתף פעולה", אבל עדיין נראה שכל החלק של "והם חוקרים שדים, כן?" עוד לפנינו, ובקצב שהסדרה מתקדמת לא נראה שהוא ינחת במחוזותינו בזמן הקרוב, אבל אולי אני פסימי.
ואז מגיע הסיום ובחיי, מסכנה איטה. הלכה וטרחה והכינה קערת גירוש שדים רק כדי שיקראו את השם שלה באופן קריפי ואז הדבר הבא שנדע זה שהיא מתה באופן לא ברור. בהתחשב בכך שנראה שהמטופלות בשלב הזה יותר מכוונות למה שאמור להיות הקו של הסדרה, אני מתחיל להתחרט שאנחנו לא עוקבים אחר המעללים שלהן באופן צמוד יותר – ולו רק כי עכשיו כשאיטה מתה ומלכי הולכת לאן שבא לה, אני לא בטוח שיש מישהו אחר שמשגיח עליהן.
מחשבות תועות:
- עוד עניין שלא עוזר לסדרה זה שנראה שלדמות של באר אין פרצוף אחר שאינו פרצוף התחת שלו. תום אבני הוא שחקן טוב, או לכל הפחות שחקן שיודע לעשות יותר מפרצוף "אוף" אחד ממושך. האם נזכה לראות במהלך הסדרה זכר לכל זה?
- לרגע חשבתי שכל פרק ילווה בשיר יידיש ילדים קריפי אחר, אבל נראה שניצלנו מהאפשרות הזאת והפעם סתם שרו אותו בגרסה החמודה שלו.
- אני מבין שזה אטמוספרי ושלא זאת הכוונה אבל קצת מצחיק שאחד מרגעי האימה אמור להיות נערה אוכלת.
- אני אניח שזה פערי תרבות כאלה ואחרים, אבל בחייאת – ילדים מלשינים אחד על השני בכל דבר. אחותך מפילה עליך מכונת כביסה/מדיח כלים וכל מה שיש לך זה מבט קפוא? איפה "אממממאאאא, היא אמרה שעכשיו יהיה תורי להפיל את מכונת הכביסה מהמדרגות!"?
- כמו כן, שלום, סליחה, למה הילדה בת ה-13 שלכם גוררת מלכתחילה מכונת כביסה במדרגות?
- ג'ובאני בא להזכיר לכולם שהוא דמות בסדרה הזאת ושכנראה ממש אין לו מה לעשות במשרד שלו אם הוא בא לתחקר את החברה של מישהו שהוא אפילו לא באמת חשוד בתיק שלו שלא ברור אם הוא בכלל פתוח. אולי האימה האמיתית היא מדינת המשטרה שאנחנו חיים בה.
- מד סצנות מין לא נחוצות: 1
- ידיים של חוטב עצים? האם הטוויסט זה שהיא חוטב עצים והיא בעננים, ישנה בלילות ועובדת בימים? מצטער, אני אוציא את עצמי החוצה.
פרק 4: ידידה
יש רגעים שבהם היקום והפאשלות של ערוצי ישראל מסתנכרנים, וכך כאשר באר נכנס ומכריז ש"עברו כבר שבועיים!" אתה לא יכול אלא לחשוב – כן, זה אכן המצב.
אסטרטגיה מעניינת יש להפצת "מלאך משחית", שכאילו רוצה שצופים יתחילו את הפרק הרביעי בעודם לוחשים לעצמם "אה, נכון, כן, כן, לא, בטח שאני זוכר". אני לא בטוח למה זה קשור – האם ניסיון להפנות את הצופים לכאן BOX? האם סתם שלומיאליות טיפוסית? קשה לדעת.
בכל מקרה, אחרי שלושה פרקים שבהם הסדרה שולחת עם הגבות מבטים מרמזים ומבלבלים מהצד השני של החדר, היא סוף סוף ניגשת אל השולחן שלנו עם מנת העלילה הראשית. היא לא הגיעה, כן? אבל היא קמה מהשולחן ועשתה את דרכה אלינו וזה כבר שיפור מהפרקים הקודמים. זה היה יותר טוב אם היינו עכשיו בפרק השני, ולא הרביעי, אבל אי אפשר הכל בחיים.
אז מה היה לנו? באר מחפש נואשות להסביר שזה לא הגיוני שמישהו כמוהו יגרום למישהי לרצוח את בעלה ולאחרת להתאבד אבל מישהי כמו ידידה שץ הזאת, משום מה, זה מאוד הגיוני כי ככה דברים עובדים. במסעו להוכיח את חפותו הוא פורץ לתוך סמינר לבנות, אתם יודעים, כמו מישהו חף מפשע שעושה דברים לא חשודים – ונתקל שם בהכחשה נחרצת, אולי מדי, שידידה אי פעם הייתה שם וכמו כן, גם באחותו (אותה מגלמת בר בלפר).
מדובר, כנראה, ברגע הכי מתוק בסדרה עד כה. כזה שמבטא את הפער בין שני האנשים האלה שבחרו דרכים שונות, אבל גם את החיבה והאהבה האמיתית שיש ביניהם – אותה באר לא מצליח להבין או להכיל מדי פעם. אני לוקח בחזרה את תלונותיי על משחקו של תום אבני.
בינתיים, מלכי אוכלת את עצמה על כך שאיטה מתה ושהיא לא הקשיבה לאזהרות שלה, והיא כבר השתכנעה סופית שיש איזה שד או משהו ברוח'לאה בגלל הקטע שהיא עשתה לה עם הידיים, והיא אפילו מראה סרטון של גירוש השדים שהיא… בעצמה עצרה לפני שהיא באה לקחת אותה? לא הבנתי, אם זה לא רץ בוואצאפ זה לא תקף?
בכל מקרה – היי, אנחנו מתקדמים! לפחות עכשיו הדמויות מאמינות ב"משהו אחר"! אולי עד סוף הסדרה הם יגידו "שד" או משהו!
ב"עזרת נשים" – שם טיפשי כשם שהוא טיפשי – רוח'לאה מתחברת עם… אה… כאן נכנסת הבעיה שעברו שבועיים ואני לא זוכר איך קוראים לדמויות הללו. נו, הזאת המרדנית. אנחנו למדים ממנה כמה דברים:
1. רוח'לאה אפילו לא ידעה שאיטה מתה. שוב, אני מבין שזה אמור להיות מאוד "מסתורי", אבל חברים, כולנו בקטע שהיא רדופה בדיבוק או שד. נא להתקדם מעבר ל"מה קורה לה??".
2. סיכוי סביר מאוד שהיא לסבית. סליחה, "מסוללת".
3. שהסדרה רוצה שנחשוב שהיא עזבה את בעלה והילד שלה בגלל שמראים לנו תמונה עם פרצוף של אברך מחוק, אבל יש לנו כבר בסיס סביר להניח שאנחנו יודעים מה הסיפור האמיתי ושזאת הטעייה.
בכל מקרה, רוח'לאה בורחת מ"עזרת נשים" כי הדלת הראשית הייתה פשוט פתוחה כי וואו זה מוסד לא טוב אל תשלחו לשם את הנערות במצוקה שלכם, ונראה שהיא עוקבת אחרי באר עד לזרועותיה של נמי. נמי קוראת לבאר, באר קורא למלכי, רוח'לאה קוראת לבאר באותו אופן שידידה הייתה מדברת איתו (אנחנו יודעים את כל זה כי חצי מהפרק זה פלאשבקים בפילטר ירקרק), באר ומלכי מנסים להחזיר את רוח'לאה למכון, היא מעדיפה לנסות לדקור אותם עם מספריים ולהגיד דברים קריפיים, הם ניצלים מתאונת דרכים ובוהים באוטו בו רוח'לאה… נמצאת.
עכשיו אפשר, בבקשה, להתחיל?
מחשבות תועות:
- מדד אימה: נמוך מהרגיל. היתה איזו הבהלת שווא בעליית הגג של "עזרת נשים", וחוץ מזה עיקר האימה הייתה רוח'לאה אומרת דברים "קריפיים" בפילטר טיקטוק שכזה.
- אז מה השד הזה רוצה מנמי? האם יהיה כאן ניצול של שמה – אמו של אשמדאי – ומעין עלילת "אוי היא בהריון… עם השטן!!!" או שסתם השד ייכנס לתוכה וייצא לכוס קפה ורצח והתאבדות?
- רגע, שנייה, זה בעצם שד שעובר מאדם לאדם וגורם להם לעשות מעשים נוראיים? וואו, הרימייק הישראלי ל"סמייל" הגיע מהר מהצפוי.
פרק 5: אור מלפני 1,300 שנה
נתחיל מאיזה שהוא מטא-עניין: הביקורות האלה, בעצם, עולות נמצאות בעמדת נחיתות מסוימת אל מול המגיבים שרובם כבר חכמים ונבונים ויודעים את הסוף של הסדרה. אני מודה שאישית רפרפתי על כמה תגובות עם ספויילרים (עניין שקשה להימנע ממנו כשאתה אמור לנהל את הדיונים) אבל אני כרגע עדיין מתייחס לסדרה במבט "נקי". כל זה כדי לומר – כאן, תגידו, מה לעזאזל? מה "מלאך משחית" עשתה לכם שהתעללתם בה ככה, ולמה לא הגיע לה את הכבוד ששמור לכל סדרה שהוא להוציא פרק בשבוע במקום הסמטוכה שעשיתם איתה? אני מודה, זה תמריץ מאוד שלילי להמשיך לסקר באופן שבועי סדרות מעניינות ו"קטנות" יותר של הערוץ כאשר לא ברור בעצם מה יעלה בגורל המתגלגלת שלו.
בכל מקרה, אם בפרק הקודם היה נראה שהסדרה מוכנה להתחיל לדבר על שדים אז כמובן שהיא לא, כי למה שהסדרה תתקדם לנקודה שהיא השם שלה ושכל צופה מבין מה הפואנטה שלה עוד מהפרומו בפרק החמישי. לא, במקום זה בואו נמשיך בפלאשבקים ארוכים הרבה יותר מדי (הידעתם? דב בער חזר בשאלה! המידע הרלוונטי פה לכאורה הוא זה שגם ידידה חזרה, ושיש לה בעיה נפשית כלשהי אבל לא היינו צריכים פרק שלם על זה), נציג עוד התגלמות של השד (או שמא שד אחר? אני כאמור לא יודע כי הסדרה עוד לא מדברת על שדים), ונמרח עוד זמן ב"באר לא מדבר עם נמי", "באר מכחיש שיש שדים", ובעיקר צילומים מאוד יפים (אבל באמת) שמתכנסים להרבה כלום.
אם בפרק הראשון חששתי שאולי הסדרה הזאת הולכת קצת לאט מדי, זה מתחיל להיות ברור שזאת סדרה שכמעט כולה הוא בעצם פיילוט אחד ארוך לסדרה או לחלופין פשוט סרט שתר לו אחרי עורך (כאן, תתחילו לשקול יצירות קולנוע טלוויזיוניות במקום סדרות נמרחות, תודה).
בשלב הזה אני באמת חושש שהעלילה אפילו לא באמת תתחיל בפרק הבא ושרק לקראת הפרק השביעי והשמיני נגיע לאיזשהו כאילו-שיא שלאחריו יהיה מיני סטטוס קוו שכל זה טוב ויפה והיה צריך לקרות בסוף הפרק הראשון.
ואם אתם אומרים "נו, וזה למה כאן הפיצו אותה ככה!" אז בבקשה – זה שאני מתלונן על הקצב של הסדרה הזאת זה לא כי היא הראשונה לסבול מבעיות קצב, אלא פשוט כי היא נפלה לידיים חסרות הסבלנות שלי. עד לגלגול הבא של המתגלגלת, שייתכן ותהיה מוקדם מהרגיל.
מחשבות תועות:
- האם… האם מישהו על הסט הזה דרך אי פעם באוניברסיטה העברית? מה קורה פה? למה הם מתחילים בספרייה של משפט בהנחה שדווקא שם יהיו ספרים על דמונולוגיה, עוברים לספרייה הכללית ואז מחרטטים משהו על זה שאי אפשר להיכנס עם תיקים – דבר שנכון לספריה הלאומית, לא לספריה של האוניברסיטה העברית? כאילו, באמת, אני לא מבין – למה לא פשוט לצלם את כל העסק בגבעת רם ואז הכל הרבה יותר מסתדר? עד כדי כך היה חשוב לכם המגדל של הר הצופים? יותר משהסדרה הזאת היא אוגה בוגה קבלה, היא אוגה בוגה הר הצופים. האוניברסיטה לא עובדת ככה!
- אחלה סצנת רצח. לא מדהימה, אבל אפקטיבית ויוצרת בדיוק את אפקט ה"די נו מה" הנדרש מדבר שכזה עם התפוז.
- באמת שאני לא מבין כמה הסדרה חושבת שהיא יכולה למתוח את הטוויסט של מלכי.
פרק 6: אשמדאי
הודו לכאן כי טוב, סוף סוף משהו קורה ב"מלאך משחית". אחרי חמישה פרקים של גרירת רגליים בהם מלכי ובאר מושכים כתפיים ומדברים עם התגלמויות שונות של מה שברור לצופים שהוא שד, וקצת שואלים פה ושם אבל לא מספיק כדי לקדם את העלילה הם סוף סוף קמים והולכים לאנשהו – צפת, ותודה לנחמי על הטיפ חם אותו השיגה בחוג מחול אמנותי.
כלומר, כן, בהחלט יכולתי לדבר על כך ששישה פרקים לתוך הסיפור הזה הדמויות עדיין מדברות ב"לא יודע, אולי זה שד, אולי זה ידידה, מי יכול לדעת???" אבל כאשר הפרק מתחיל ברצף סצנות אימה שמצד אחד כאילו נשלפו מתוך הספר אבל מצד שני בסך הכל עובדות, וכאשר הדמויות אשכרה הולכות ועושות דברים – אין לי תלונות. לו פרק 6 היה פרק 3 או 4, הייתי אפילו מתלהב ממנו ממש ולא בהסתייגות.
אולי מה שהסדרה הייתה צריכה זה את דורית לב-ארי, שגילמה את גיטל. אחרי כמה וכמה פרקים של התגלמויות של אותו שד שהן קצת, בהיעדר מילים אחרות, נחנחיות (אוי לא, השד ימצוץ לי את האצבעות ויזכיר לי שיחות מביכות מהעבר!) – גיטל משדרת אימה רק בעצם נוכחותה. חבל שהחליטו לשלב אותה בסדרה רק כל כך מאוחר (ויותר חבל שהיא הלכה מאיתנו כל כך מהר), אבל גיטל מראה לנו – ובטח אחרי כמה פרקים בלי תחושת אימה – איך שד אמור להפחיד ולהטריד אותנו.
ואולי מה שהסדרה באמת הייתה צריכה זה לצאת מירושלים וללכת לצפת. לאו דווקא כי הייאוש שם יותר נוח, כמו ששם יש סוף סוף פיסות מידע חדשות בנוגע לידידה שאינן "לא יודעים איפה היא" כפי שהיה לנו למשך כמה פרקים עד כה. אמנם כל הפרק מרגיש כמו טרטור אחר טרטור, אבל לפחות כל טרטור כזה גורם לגיבורים שלנו לחלץ עצמות ובסופו של דבר להתקרב לדמות חדשה ומסתורית שאני מקווה מאוד שישתמשו בה בהרחבה, ושוב חבל שהיא הגיעה רק בסוף הסדרה – דמותו של שושני, מנהיג… קבוצה רוחנית? כת? שניסה לעזור ולרפא את ידידה ומכיר את הסיפור שלה הרבה יותר מדי טוב בשביל באר. שאחרי שישה פרקים בהם הוא מתרוצץ בפרצוף חתום, ומדי פעם קצת כועס, סוף סוף נשבר.
כמו כן, הסדרה מחליטה סוף סוף להיפטר מהטוויסט שלה שטענו שגיליתי כשעסקתי בזהות השחקנית – מלכי היא טרנסית. אלא שכמו כל ההתנהלות עם הטוויסט הזה עד כה, גם הגילוי, בעצם, היה קצת מסורבל. מלכי אומרת במפורש בשיחה באוטו על "תמונה עם הבן שלי", מה שהוא פלוס מינוס הודאה ש"היא האדם המחוק בתמונה". רק שהסדרה חושבת משום מה שזה רק רמז ולא גילוי, למרות שכמה רגעים לאחר מכן כל הסצנה במעגל נשים קצת נשענת על כך שאנחנו קולטים ומבינים את הסיטואציה ולכן קולטים את המבוכה של מלכי. ועדיין, זה לכאורה לא הגילוי. הגילוי הוא כאשר שמואל (לא שמואל היית כל כך מתוק איך יכולת להיות בלש פרטי מגניב שאני רוצה לראות סדרת ספינאוף שלו) פורץ ל"עזרת נשים", ומתחיל לחטט בקבצים ואז כתוב במסך בגדול "MALE TO FEMALE" וכל מיני דברים ושמואל עושה פרצוף המום שקצתתת נראה כאילו הסדרה מתענגת על הגילוי הזה יותר מדי.
בכל מקרה, לא אכפת לי – קרו בפרק הזה דברים! ברבים! והם היו מעניינים! והסדרה הרגישה סוף סוף כמו סדרת אימה (אם כי יותר בהתחלה מבסוף)! ומלכי ובאר התנשקו רגע שנייה עצור סטופ מאיפה זה הגיע ולמה זה טוב?
אני לא יודע אם יוצרים ישראלים יודעים את זה, אבל אנשים יכולים ללכת לחקור לא-שדים-מה-פתאום יחד ולא לנסות למזמז אחד את השני. גם גברים. וכזה, אני מבין שבאר מתרחק מנעמה ככל שהוא נכנס פנימה לעולם הדתי שוב כי הוא לא מצליח להסביר לה את מה שעובר לו ומה בדיוק כולל העולם הזה בשבילו וכי הוא מפחד להגיד לה במילים מה שהיה לו אבל בין זה ובין להתחיל ספק לבגוד בה יש פער ניכר, בייחוד כשקשה לומר שיש איזו כימיה שאי אפשר לסרב לה בין השניים.
אבל שוב – התרחשויות! ממש כאילו אנחנו לא בפרק פיילוט של הסדרה יותר! ימות המשיח, מה אני אגיד לכם.
מחשבות תועות:
- אינטר-טקסטואליות יפה להציג את שי אביבי מבשל ומזמין אנשים לסעוד איתו.
- תראו, זה לא שאני מתנגד לחלוטין לעירום, ובהחלט אפשר לגבש עמדה בנוגע לכך שסדרה שעוסקת ביחס לנשים חרדיות וההדחקה שהן עוברות הייתה עוברת דרך צומת של מיניות מודחקת – אבל הדרך שבה הסדרה כאילו חיפשה בכוח איפה אפשר לשים נשים ערומות מרגישה פחות כמו משהו מוצדק אמנותית ויותר כמו משהו ש"נו, מה, אנחנו סדרה ישראלית איכותית, לא נשים עירום איפשהו?"
- לא הבנתי, אין למשטרה אף גורם מקצועי שיודע לעבוד עם חרדים שג'ובאני מביא לתחנת המשטרה את מלכי? מה הן שטויות אלו? ונגיד ובשלב זה הוא חושב שזה שדים – מלכי לא רמזה לג'ובאני בשום דרך שהיא מאמינה בשדים. אני מבין שבשביל מינימום אמינות הסדרה צריכה נוכחות משטרתית, אבל בחיי שג'ובאני מרגיש פשוט תלוש פה, ואפשרי שהסדרה הייתה מרוויחה אם המשטרה הייתה מעין גוף חסר פנים שמאיים עלינו במקום חוקר שמתנהל באופן בלתי סביר בעליל.
פרק 7: נחמי
שלום, אלה הם שידורינו בנוגע לפרק 7 של "מלאך משחית" הנקרא "נחמי", ועיקרן כמה שאלות:
- איפה רוח'לאה? פעם אחרונה שראינו אותה היה בסוף פרק 4. היא נראתה חיה למדי. מאז השד/ה "קפץ" לגיטל, כן – אבל: א. למה בעצם? ו-ב. אז היא בסדר? הכל טוב? מפסיקה להפיל מכונות כביסה על אנשים? זהו?
- ועכשיו השד אצל נחמי. אוקיי, יש הגיון כלשהו לכל הסיפור הזה? סיבה ספציפית שהוא אצל נחמי? אם השד הוא אכן ידידה (הו, ידידה, בקושי הכרנו אותך ואת כבר מתה) למה לעשות את הדרך הארוכה והמפותלת להשגת תשומת הלב שלו דרך נשים מהקהילה ולא, אממ, להשתלט על נעמה? אני מבין שאוגה בוגה וכל זה, אבל אין לנו שום דבר להיאחז בו בנוגע לחוקיות, וכרגע התחושה היא שדברים קורים כי פתרונות אחרים יהיו קלים מדי וכדי להכניס סצנות אימה מפחידות ומטרידות כי אחרת איך הסדרה תהיה סדרת אימה? זאת תחושה מתסכלת.
- מה זאת הדרשה המוזרה הזאת בנוגע לסוף ספר בראשית? מי מפרש את הסוף של החומש הזה כדאונר?
- מה, בעצם, קו העלילה של מלכי אמור להביע? כלומר, רוב הקהל שצופה בסדרה הוא קהל חילוני, גג דתי. אם זה לא היה עניין חתום, העירום בפרק הקודם וידא את הנושא. הסדרה לא מתעניינת בחרדים כצופים, אלא כקהילה מסתורית שהיא יכולה להשקיף עליהם מבחוץ ולהגיד להם "נו נו נו". לא מקורי בנוף היצירה הישראלי, אבל אחלה. אבל אז למי נועד קו העלילה שמסביר כמה מלכי היא גיבורה ואמיצה ונהדרת והיא תסתדר נהדר בעולם ה"רגיל" (מילה מגעילה מאוד לשרבב בתסריט בהקשר הזה) וכל מיני חיבוקים עם מטופלות שמקבלות אותה כמי שהיא? לחילונים שכנראה כבר זורמים עם העניין ויכולים לטפוח לעצמם על הגב כמה הם מקבלים את השונה ו"רגילים"? ובאמת, שנייה, רגע – "כמה רחובות משם יש אנשים שיקבלו אותך כמו שאת"? העולם הפך לגן עדן לטרנסים וטרנסיות וכל הבעיות שלהם נפתרו חוץ מהרדיוס של מאה שערים ולא עדכנו אותי? לו הסדרה נועדה לחרדים, והדמות של מלכי נועדה לנסות לחשוף חרדים לנושא הזה, מילא – היה אפשר לסלוח לדידקטיות הנוראית שמתלווה לכל זה. אבל היא לא – היא מדברת עליהם, וכשמדובר בכמה חריקות במבטאים ביידיש אז מילא. כשרוכבים עליהם כדי להבהיר נקודה זה כבר מעצבן.
- כמה טמבלים כל המעורבים בדבר שכאשר מישהי בכוחות טלקינטיים מתחילה להזיז דברים, התגובה שלהם היא עדיין "לא יודע, אולי הפרעה דיסאצויטיבית", בייחוד שזו הפעם החמישית שזה קורה תוך איזה חודש?
- באה סדרה, מכירה בכמה מרכז כלל הוא מקום מקולל ומפחיד שמתאים בול לתרחישי אימה… ואז היא מנקה אותו באופן שמוציא את כל העוקץ מלצלם בו? אז למה לטרוח מלכתחילה?
- בהתחשב בכך שבפרק הזה הייתה דוגמא נפלאה איך אפשר להבהיר את העבר של באר גם על ידי סיפור (האחד על הציפורן של אבא שלו) – האם זה לא מייתר אפילו יותר את כל הפלאשבקים שצפינו בהם קודם לכן?
- באמת? דימויים מפחידים שמתגלים כסיוט? ועוד לדמות שרובנו שכחנו ממנה? מה זה השטות הזאת?
- אני מבין את הרעיון שבו אישה מתפללת בבית כנסת בסטנדר של החזן כדימוי שאמור להראות שהיא פורצת גבולות ומתמרדת נגד הממסד שמדכא אותה, אבל אולי כשבמקביל היא מעלה באש את כל המקום זה מעט מאשרר את הרעיון מלכתחילה כי "תראו מה קורה כשהן עולות חזן! בית הכנסת עצמו עולה בלהבות!"?
- למה אף אחת מהנשים שהשתלטה עליהן ידידה (או השד שאינו ידידה אבל עושה אחלה חיקוי שלה, לא טרחו להבהיר את הנושא) לא מגיעה לבית השני עם הדובים? למה רק השוורים כל הזמן?
- ד"ר מלכי פרייס היא לא איזה חאפרית שיכולה ללכת ולבוא מאיזה עבודה מזדמנת. היא… היא מנהלת מכון. היא פשוט קמה והולכת? בלי תהליך חפיפה? ביי, ביצ'ז? מי בכלל נמצא במכון הזה כל הזמן הזה? האישה המסתורית עם המפתחות שלא נראה לי שנתנו לה שם בכלל? כבר היה עדיף מגרשי השדים האקראיים במאה שערים!
- מה זה המחלקה הדמיקולו הזאת שפשוט מעיפים מישהו מהמחקר של עצמו מהיום למחר? מבין שזה רצון להראות שבאר נשאב לעולם האחר ונטש את שלו אבל יש עדיין נוהל לדברים האלה.
- אז… זהו? זה הפרק לפני האחרון? פרק שבו למרות כל ראיה אפשרית כל הדמויות עדיין די מושכות בכתפיים ואומרות "לא יודעת, אולי שד, אולי סתם משתעלת"? פרק שבו די כפו על דמויות כל מיני קשתות עלילה שלא היו כאן קודם? אם זה הפרק לפני האחרון למה עדיין הכל מרגיש כל כך כמו פרק הפיילוט?
מחשבות תועות:
- אני מבקש למשוך את הבקשה הנלהבת שלי לספין אוף על שמואל לאור הפרק הנ"ל. חבל – הצורך להפוך אותו לנבל מנוול הוא קצת מציק. הוא יכול היה להיות סתם בן אדם, וללכת ולחשוף אותה כי זה מה שהגיוני שיעשה. הצורך להפוך אותו לחצי אנס ואז שהפצת המידע תהיה מעין נקמה הוא פשוט… הקצנה שלא לצורך.
- באר, אני מבין שזו הרוח של האקסית האגדית שלך שאתה מרגיש רגשות אשם על איך שהתייחסת אליה אבל עדיין נא לא למזמז בנות נוער למרות שהרוח הנ"ל בתוכן. תודה מראש.
- כל הקצב במערכת היחסים של נעמה ובאר פשוט ביזארי. בשלב הזה, נראה לי שהיה עדיף כבר אם הם לא היו ביחד מלכתחילה.
- משטרת ישראל מחוז ירושלים, המשטרה עם כל הבדיוק שוטר אחד לכל מקרי הרצח שמתרחשים. אל תגידו לי שזה עדיין באחריות של ג'ובאני – מרכז כלל הוא מחוץ למאה שערים. מה הוא עושה שם? באר והוא עכשיו סחבקים והם מתקשרים אחד לשני כשהם מוצאים גופה?
פרק 8: צא טמא
טוב, נראה לי שיש איזשהו קונצנזוס נגד הסיום בתגובות, אז רגע לפני שאוסיף את תרי הזוזים שלי בנושא מה שהסדרה פספסה, אני רוצה דווקא להגן רגע על האפילוג שלה.
כלומר, זה שמלכי ובאר ביחד זה לא מדהים אבל בסדר. אני חושב שהרבה אנשים קצת התמקדו בסיום – שבו מלכי מזמזמת את השיר הקריפי שמלווה אותנו מתחילת העונה – כסיום פתוח קריפי של אימה גנרית בלי שום סיבה והיגיון. מעבר לכך שאני הולך להניח שמלכי לא נשלטה על ידי שד, לו כי זה טיפשי מדי ולו כי היא הגיעה לבית השני המיוחל של שיר השוורים, מה שנשים קודמות לא עשו, יש כאן עניין אחר מהותי יותר.
סוף פתוח, שמבוצע היטב, הוא לא כזה שנעשה מתוך עצלות, אלא כזה שבעצם מבהיר לצופים על מה הסיפור הזה. "התחלה", למשל, מנסה להגיד לצופים – זה לא משנה אם הוא בפנים או בחוץ. מה שמשנה זה שהוא מקבל את מה שמסביבו כמציאות שלו עכשיו. גם "מלאך משחית" אומרת משהו דומה – זה לא משנה אם מלכי רדופה עכשיו או לא. לא על זה הסצנה. הסצנה היא על כך שבאר לעולם לא יוכל להשתחרר מכבליה של ידידה, ובמובן מסוים מהעבר שלו כליל. כל אישה, לא משנה מאיזה רקע היא, תזכיר לו אותה. אין כאן "סוף טוב" עבורו, לא כי שדים יבואו לרדוף אותו, אלא כי הוא רדוף בעצמו על ידי העבר שלו, ואיזה טקס של גירוש שדים פשוט לא ישנה את זה. מכל הדברים שבסדרה הזאת, זה דווקא משהו שיחסית נבנה היטב ונעשה טוב, ממש עד הסיום.
הבעיה היא קצת, ובכן, כל השאר.
זה מעבר לעובדה שלמען השם – יש נערה שמשתמשת בכוחות טלקניטיים ובאר כולו עדיין "זה לא שאני מאמין בשדים די נו", זה גם האילוץ הלא סביר לעשות גירוש שדים תוך כדי שבאר עדיין יכול להיות, בשלב הזה, אנטי-מדעי ברמה של מכחישי קורונה. "אם הם מאמינים שיש שדים, אז נעשה גירוש שדים ואז הם ישתכנעו!" לא שאני רוצה ללכלך יותר מדי, אבל בעידן הרשתות החברתיות יותר סביר, ואפילו וכולם יאמינו לגירוש השדים, שהנחמי הזאת הביאה את השד על עצמה כי היא עשתה דברים לא נאותים או משהו. כלומר, די, נו – אני מבין שהאמונה של באר היא עניין מורכב עבורו, והוא קצת מחרטט את כולם כשהוא מציע את זה כפתרון כי הוא לא רוצה להגיד את המילים "אני חושב שיש דבר כזה שדים ואני רוצה שנעשה גירוש שדים על פי המסורת שנטשתי". אבל הבעיה היא שזה נשאר כמה רמות לעומק הסאבטקסט ואף אחת מהדמויות לא מעמתת אותו עם זה, מה שגורם להם להיות טמבלים מאוד.
סצנה נוספת שבה אני חושב שהסאבטקסט פשוט נשאר ברקע מדי ומשאיר את הסצנה סתומה היא סצנת הלוויה של ידידה. אבא שלה עומד לבד בקבר, עצוב כולו – ואז לפתע מגיעות עוד ועוד נשים. ואז מגיע שי אביבי. ואז יש בין האב של ידידה ובין שי אביבי קרב מבטים שלא יבייש מערבון ספגטי. מה שאני הבנתי מהסצנה הוא "יש כאן יריבות בין השניים". רק כשחשבתי עליה אחר כך, הבנתי את הסאבטקסט השני, שבו האב חושב שהבת שלו לא השאירה חותם והייתה לבד בעולם, והנה היא כן מצאה קהילה ואנשים שהעריכו אותה. כלומר, אולי לא – אולי באמת יש כאן איזה עניין שהשאירו פתוח לעונה שנייה אם תהיה, ובו האב והאביבי מתחילים להתנגח אחד בשני, או לחלופין הוא מצטרף אליו ואז דברים קורים. אבל נראה לי שהכוונה הייתה איזה סיום "טוב" לידידה. רק שהבימוי לא הצליח להבהיר את זה. למען האמת, הוא לא הצליח להבהיר כלום.
בנוסף, זכינו בפרק הזה לפלאשבק לא נחוץ נוסף, הפעם על מלכי. כי משום מה זה שהבנו את כל הסיפור שלה לא היה מספיק עבור הסדרה, שרצה להלביש את ליעוז בבגדי חרדי כי למה לא. במיוחד תמוה שכל השיחה החביבה הזאת מתרחשת בזמן, אה, שנחמי עדיין מסתובבת שם ועושה בלגן (נרמז שהיא שרפה ילדים???), ומלכי ובאר מפלרטטים חמודים כאילו אנחנו בסדרה מאוד שונה.
ואז, כאמור, העניין העיקרי שמסתבר שכל הסדרה בנתה אליו – טקס גירוש השדים. מלכי הולכת לבקש סליחה ממוריס כהן (שלא זוכה לשם) והוא כולו "לא" עד שהוא מבין שלסדרה אין עוד פרקים אז זה לא שיש לו הזדמנות לעשות דברים מגניבים ולהתפתח כדמות והוא אומר "בסדר". ג'ובאני, משום מה, גם פה וזורם נורא עם כל העסק. זה מוביל לסצנה אחת מיותרת במיוחד – ג'ובאני מול השד – ולסצנה אחת מצחיקה ביותר, שבו הוא מתבקש לקרוא תהילים. בנוסף, אם היה ספק כמה ג'ובאני לא טוב בדברים הבסיסיים ביותר, מגיע הפרק האחרון ובו לג'ובאני הייתה משימה אחת: לא לאפשר לאנשים להיכנס לטקס גירוש השדים – ואז הוא מכניס את כולם כי הוא, כאמור, כישלון על שני רגליים. #אבא_של_ג'ובאני_צדק
אם לא היה מספיק ברור שהדמות של מוריס כהן מאפילה על כולם באינטליגנציה ובמגניבות שלה, היוצרים דאגו לגרש אותו מהסיפור, לא לפני מה שהן אולי שתי המילים הכי טובות בסדרה: "הפסקת סיגריה".
בחיי, צחקתי הרבה. לו "מלאך משחית" הייתה מתמסרת יותר להומור השחור הזה, או תחושת הקאמפ, ופחות התחושה שזאת סדרת דרמה רצינית עם נגיעות אימה או אירוניה עמוקה (וואו עושים גירוש שדים במעבדה! איזו אירוניה! מטומטמת!), הסדרה הייתה רק מרוויחה.
בכל מקרה, מפה לשם מוריס כהן מוצא את עצמו די מת ונופל על באר לבצע את טקס גירוש השדים, עקרונית כי הוא הדמות הראשית וברקע כי התמה של הסדרה על כך שנשים נדחקות הצידה ואין דרך טובה יותר להבהיר את הנושא מאשר לדחוק בעצמך את הנשים לעמוד בצד. וגם כאן, אני חושב שבשלב התסריט היה כאן עניין שבו הגירוש לא עובד כי הוא לא מאמין ורק כשבאר באמת מאמין בכך שמשהו על טבעי קורה כאן – רק אז הוא יכול לגרש את השד. זה לא ברור מאיך שזה מצולם עכשיו.
בכל מקרה, ואז הכול מצליח היאח הידד! ומה עם רוח'לאה? והאישה שרצחה את בעלה מתחילת הסדרה? ומה בעצם היה הסיפור המוזר של מלכי שעשה זיגזג בין "אני צריכה להתמודד עם עצמי ולצאת ולחיות עם האמת" ל"אה בעצם לא חחח", מה שאומר בפועל שבמשך כל הסדרה היא לא השתנתה או למדה משהו? ומה ג'ובאני תרם לכל הסיפור הזה חוץ מכך שצופים לא ישאלו כל הזמן "מה עם המשטרה", דבר שאני עדיין שואל כי המשטרה לא מתפקדת ככה?
זה בנוסף לכך שהרבה דברים שהיה נראה שתהיה להם משמעות רעיונית התגלו כדברים שפשוט ביססו מקומות מסוימים ולא יותר מזה – כל המחקר הגדול של באר נועד רק בשביל שנמצא מקום לגרש בו שדים, כל הסצנה עם האור מלפני 1,300 שנה רק בשביל לתת לבאר מקום להיזכר במערכת היחסים שלו, וזה בלי לדבר על הדבר הקטנטן פיצי שהוא "אמממ… אז… מה היה הקטע עם השד?"
עכשיו, כן, אני אהיה הראשון שאגיד שאימה עובדת יותר טוב ככל שיודעים פחות. אבל במקרה של "מלאך משחית" אנחנו לא יודעים כלום. יום אחד יש אישה בלי שד, יום אחד עם. למה? מה מחבר ביניהן? כולן נשות ברודי, זהו? ואיך השד יודע דברים שהוא לא אמור לדעת? ולמה בהתחלה הוא לא טלקינטי ואז כן? הסדרה שומרת על עמימות עד כדי כך שהצופה לא יודע אפילו איך להתחיל לשאול שאלות ולצאת למחקר פריימים רדיט-י שיאה לסדרות מהסוג הזה.
בסופו של דבר, ולמרות הרצון לפרגן לסדרת אימה יהודית בארצנו – דבר נדיר בכמה רבדים – ולמרות כמה וכמה יתרונות (כמו הצילום), היה משהו מעט מאכזב ב"מלאך משחית". סדרה שלא לחלוטין התמסרה לאימה שהייתה יכולה לאפשר לה יותר קמפיות, יותר קיצוניות ויותר הומור, ובמקום זה כל הזמן כאילו חזרה להיות סדרת דרמה על יוצא בשאלה שנפגש שוב בקהילה החרדית אל מול אישה טרנסית שחיה שם בסתר. שזה, נו, זה יש יותר בארצנו. כולי תקווה שאם הסדרה תחודש לעונה שנייה, יתמקדו הפעם פחות בסוגיות אמונה שקצת מסנדלות את האקשן בסדרות שכאלה, ויציגו לנו יותר משהו "קונסטנטין"-י, רק בארצנו הקטנה.
מחשבות תועות:
- תקשיבו, זה היה מאוד מגניב הסצנה עם התפילין והמעלית… ומאוד שטויות. אשמח אם מישהו יאיר את עיניי מה המהלך שבו תפילין של ראש נתפס במעלית ואז איכשהו מושך את האדם מעלה מהגרון ולא פשוט נסחף למעלה? שוב, סצנה מאוד מגניבה ומאוד מאוד לא הגיונית.
- לאור השימוש החופשי מדי ב"אוקסן אוקסן", ואם אכן יש עונה שנייה, אני דורש שהפעם השיר הקריפי מהילדות שכולם שרים יהיה "נד נד", ולא רק בגלל כל המשמעויות האמוניות החבויות בו.
- בנוסף, אם כבר אני בספקולציות על עונה שלא ממש נרמז שתגיע ואין סיבה אמיתית: הכי הגיוני בעולם שבאר יחזור בתפקיד ראשי, ומלכי להופעת אורח. אני פשוט לא רואה את הזוגיות הזאת מחזיקה גם לפני הסיום שמבהיר, כאמור, שבאר לא יכול להחזיק שום זוגיות בחיים שלו.
- אני מבין שזאת לא הנקודה, אבל המשפט הפלילי שנערך כתוצאה מהסיפור הזה נשמע מדהים ואני רוצה לראות את כולו.
- אה, כן פרק כ"נ, הפרק ש…קיים בתהילים. הפרק הזה.
זהו, ביי, תיזהרו מ.. אה… נשים חרדיות? אני מניח שזה הפואנטה של הסדרה?
שאלה קצת מוזרה, אני יודע
אבל עד כמה הפסקול קריטי?
חלק גדול מהצפיה שלי בסדרות ישראליות נעשה בחדר כושר מול ההליכון, ואני לרוב מגיע בלי אוזניות (קשה לי לרוץ עם אוזניות). זה מפחית משמעותית מהחוויה של הצפייה בסדרה הזו?
שאלה מעניינת
אני חושב שהפסקול משמעותי – הוא תמיד משמעותי בענייני מתח ואימה הרי – אבל זה ניסוי מספיק מעניין שאני שוקל לשקר ולדרבן אותך לראות רק כדי לראות מה התוצאה כשרואים משהו כזה בלי פסקול.
צפיה בלי סאונד
לא מעט פעמים יצא לי לראות סדרות במהלך הלילה בלי סאונד כי ישנים לידי… ואז לראות אותה שוב עם סאונד.
נניח להתלהב מהסדרה או לראות כמה פרקים לבד בלילה ואז כשאני רוצה לראות עם בעלי אני צופה יחד איתו מההתחלה… וזאת חוויה אחרת לגמרי. ומבחינה רגשית הרבה יותר עוצמתית.
לא סתם יש פרסים על פסי קול ומוסיקאים שמתפרנסים מזה. זה מרים את חווית הצפייה בכמה רמות מבחינה אמוציונלית
כן
בהחלט כן. יש שם המון מתח. והמוסיקה או טון הדיבור משנים לחלוטין את חווית הצפיה!
אני כבר יומיים שרה את השיר אוקסן אוקסן
חובה לצפות עם סאונד ורצוי בבית ובחושך!
תחליף כינוי בבקשה
רז כבר יש פה, מראשית ימי האתר. למעשה, הגבת לו.
תחליפי*
(ל"ת)
מאוד!! חייב סאונד
התחלה טובה אך תחושה מוכרת
נוח סטולמן ועודד דוידוף יצרו בעבר סדרות מהסוג הזה שבהן קורה משהו מסתורי, וחקירת המשטרה בעקבותיה פותחת תיבת פנדורה של סודות ושקרים. ו-"למלאך משחית" יש את אותם הביטים שראינו ב"תמרות עשן" ו/או "עקרון ההחלפה" – החוקר שמכניס את עצמו לקהילה סגורה ומלאה בסודות כדי לרדת לחקר האמת, רציחות מסתוריות וגם איזושהי אובססיה למוסדות פסיכיאטריים.
הבעיה היא שההתחלה אמנם תמיד מעניינת אבל הנרטיבים שלהם מתקדמים במעגלים, הם מציגים עוד דמויות ועוד משברים וחושפים עוד קצה חוט, ועד כשמגיעים לפתרון הגדול התחושה בסוף היא "אה, זה הכל? בגלל זה קרתה כל הדרמה?".
אני מקווה שזה לא יהיה המצב הפעם, אבל אני מזהה כבר את הדפוס שלהם ואני לא רואה אותו משתנה הפעם.
גם אני חשבתי את זה על תמרות עשן, ואז ראיתי את בתולות. ליד בתולות גם אבודים היא דוגמה למיקוד ופתרון תעלומות, אז כמובן שתמרות עשן היא סמל ומופת לעלילה מהודקת ועקבית, משטרה ריאליסטית, דמויות שסגורות על עצמן ותפיסת טוב ורע שקשורה איכשהו לטוב ורע במציאות.
וזה עצוב כי בתולות הייתה פיצוץ של פוטנציאל פנטסטי (אילת! סיני! עולים מעיראק! מבקשי מקלט! מיסטיקה בדואית! מיסטיקה יהודית! מיסטיקה ניגרית!) ששרף את עצמו במשך 3 עונות ארוכות מדי.
אז כשהציפיות שלי היו לבתולות, כלומר נמוכות מים המלח, כנראה נהניתי יותר ממלאך משחית. בעיקר מקווה שיש לכאן 11 עוד סדרות אימה/ פנטזיה בקנה (חוץ מהאחיין שלי בנץ 2 שמבוששת לבוא). החמאם אמורה להיות סדרת מסתורין ועל טבעי צבאית, כאילו מקוללים אבל מוצלח, אבל אני עדיין מקווה שיהיה להם יותר פנטזיה הארד קור.
(האם אפשר להחשיב את יצירות האימה הצבאיות כתת ז'אנר ישראלי מבוסס בקולנוע? הכוונה למקוללים, בשר תותחים, מסווג חריג)
אני רק שאלה אם יותר לי...
איזו אפליקציה של כאן? מה שיש בגוגל סטור או כאן box?
באפליקציה של גוגל הסדרה בכלל לא מופיעה
ככה שאני מניח שזה בבוקס, שמאד נחמד שכל הזמן מפמפמים אותה בהתחשב בכך שעד היום היא לא זמינה להתקנה בטלוויזיה שלי.
לגבי עניין אמינות הסדרה וה"אוגה בוגה קבלה" – כותבי הסדרה התייעצו לגבי כל מה שקשור לעניין בד"ר גל סופר (הוא מופיע גם בתודות המיוחדות בקרדיטים) – והוא בין המעטים שחוקרים מאגיה יהודית כך שכל מה שקשור לשדים וטקסים יהודים בסדרה מבוסס על מחקרים.
זה שמישהו עשה תחקיר
לאו דווקא אומר שהוא בחר להשתמש בו.
את כולם אחז הדיבוק
אני לא יודע אם האשמה היא בכתיבה, במשחק (די בטוח שלא, באופן כללי אני מעריך את רוב הקאסט כשחקנים מעולים) או בבימוי – אף פעם לא ידעתי לשים את האצבע על מה גורם לחריקה במקרים כאלה – אבל הכל מתרחש בצורה מאוד…מהורהרת. כולם מאוד מהורהרים, כל הזמן.
דוגמאות:
סצנת חדר הייחוד: המבטים החוזרים של החתן לעבר השולחן בסצנת הפתיחה (זו כביכול ביישנות, אבל לא).
סצנת ההרצאה: באר מעביר הרצאת "מדע על הבר" (no offence) בתוך כיתה אוניברסיטאית עם משפטים כמו "יש שם, יש שם משהו". הו, הרהורים עמוקים מִנִי חקר!
סצנת ההזמנה לתשאול: ג'ובאני החוקר עובר כאילו הוא מתבייש לעשות את העבודה שלו, בלי שום הצדקה. ולמה באר עוזב עם ג'ובאני בלי להגיד מילה לבת הזוג שלו? איזה "להתראות", איזה "נשב מאוחר יותר"? הם פשוט מתהרהרים להם לסצנה הבאה.
אגב, אני לא נגד הרהורים per se – מאמרו של זך "הרהורים על שירת אלתרמן" הוא מצוין, למשל.
מישהו יודע אם שאר הפרקים גם יעלו ביוטיוב?
כאילו, באפליקציה של כאן למובייל היא לא מופיעה בכלל. אני לא מגיע בכלל לשבת מול טלוויזיה, ככה שלא עוזר לי שיש את זה בכאן בוקס, ואני בטח שלא אראה את זה בזמן השידור.
יש ביוטיוב
שאלתי אם *שאר* הפרקים
יעלו ביוטיוב.
כרגע יש את השניים הראשונים ורציתי לדעת אם הם מתכוונים להעלות הכל (כמו ברוב הסדרות של כאן) או שהם יעשו כמו יס והוט שמעלים פרק שניים ראשונים ליוטיוב וכל השאר זמינים רק אצלם. הם כבר עשו את זה בטהרן שלא היתה זמינה ביוטיוב, ככה שזה לא תקדים.
לגבי טהרן,
מכיוון שהסדרה נקנתה כבר על ידי אפל, הם היו מוגבלים מלהעלות אותה באופן חופשי ליוטיוב (אלא רק באפליקציה). לא שמעתי שמלאך משחית נקנתה אז אין הגבלה על ההעלאה שלה, חוץ מזאת של קצב השידור.
(ההעלאה של כל הסדרה לבוקס היא כנראה בונוס שיווקי בשביל התקנת האפליקציה, ובמקרה הזה – רק תנו לי)
בנוגע ל"אוגה בוגה קבלה שדים משלנו"- טוב, הספר רזיאל המלאך הוא ספר אמיתי לחלוטין. והוא מאגיה מעשית לחלוטין, לפחות אם תפתחו אותו כאדם מן השורה (זמין כולו באינטרנט), אולי יש מי שרואים בזה משהו אחר (אבל אפילו חובבי הקבלה המעשית נוטים להגיד שזאת מאגיה נטו). קערת שדים- דבר אמיתי לחלוטין, גם תוארו כאלה בתלמוד, גם נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות. הן מכילות שמות של מלאכים ששומרים על תינוקות, בדרך כלל. אחד מהפריטים העתיקים ביותר בידי הספרייה הלאומית הוא קערה כזאת (הלוואי וחוק שי ניצן וכל זה יוביל יום אחד את כאן חינוכית לסדרת ילדים בספרייה הלאומית, זה אחד המוסדות המגניבים במדינה כשחושבים על זה, גן החיות התנ"כי זכה והוא לא קיים מהמאה ה-19). הציורים והשרטוטים- כנ"ל. זה הדבר האמיתי. לא רק שזה הדבר האמיתי, זה גם בסיס לאחוזים יפים מספרות הפנטזיה הישראלית הדלה (ולכמה אמנים ישראליים, ולכמה ראשי כתות ישראליים, דוגמה טובה היא פרשת אליאור חן, אדם שהרס את החיים והעצמות לכמה ילדים באמצעות הרבה אוגה בוגה שדים נכנסו בילדים לכן הם מופרעים). מאחר והמאגיה הזאת היא עצמה אוגה בוגה, בינתיים זה אוגה בוגה אותנטי מאוד.
אגב, בנוגע לספרות הפנטזיה הישראלית, אני מאמינה שביאליק לא הספיק למלא את ייעודו כטולקין הישראלי והשאיר לנו רק את עבודות המחקר המצוינות שלו ושל שותפו, ספר האגדה, וכמה שירים פנטסטיים מקסימים. רק חבל שמדינת ישראל הייתה מקום מדכא כל כך בשנות ה-50 והלאה מכדי לפתח את זה באמת.
כמו כן, דב בער אכן היה המגיד ממזריץ', תלמידו של הבעל שם טוב מייסד תנועת החסידות, ואכן יש מיליון דב בערים כאלה. גם מיתולוגיה חסידית זה חשוב (ויעיד עגנון, וכמובן "הדיבוק", המחזה הראשון שהעלה תיאטרון הבימה).
על העלילה עצמה: ג'ובאני הוא חוקר משטרה עאלק אבל מתנהג כמו מאה אחוז בלש פילם נואר. ברגע שמתרגלים אליו ככזה, הוא די מקסים. בניסוחו של אחי, הצפייה בסדרה בינתיים מזכירה יותר דוקו-כתות מאשר סדרת מתח/אימה: כולנו בעצם יודעים איזה סוג של זוועות ופיתולי עלילה נראה, אבל הדרך לשם והדמויות שנפגוש הם כל העניין (במקרה הזה, גם הרפרנסים לסרטים אמריקאיים ואיך גיירו אותם). וזאת דרך מהנה מאוד בשבילי על בסיס שני פרקים. וכן, חצי ממנה זה "אז ככה הם גיירו את זה! מגניב!".
אגב ההרצאה של דב בער- נראה לי שעבור רוב חבריי הסטודנטים חצי מהתואר עבר באולמות אפלוליים עם נוכחות נמוכה ומרצה שאמר להם "יש שם משהו בפנים!" בהתלהבות שרק הוא יכול להבין על מה היא מבוססת, אם כי למדתי משפטים ולא פיזיקה (יש שם משהו! אתם מבינים עכשיו את הכוח העצום שתקנות סדר דין אזרחי מקנות לצד א' שרוצה לרתום את כוחה הכופה של המדינה לטובתו כדי לכפות על צד ב' לעשות מה שהוא רוצה, אם רק ילמד נכון מה לעשות? …בעצם, אנחנו רואים כאן פילוסופיה אמיתית שממנה נובעת ההלכה הזאת של בעל ספר החינוך, שמבוססת על המזלות… …ומה שראדין כותבת, על המסחור של יחסים, של דברים שאנחנו לא רוצים למסחר, בעצם השוק כובל אותנו…)
השערות ותיאוריות להמשך:
האם ידידה, בת זוגו המסתורית של דב בער כשהיה בחור ישיבה, היא הדיבוק? האם היא רוצה לחזור אליו לאחר שגילתה שהפך לתום אבני? האם היא הפכה לשדה, או שהיא בעצם רוח רפאים/ נשמה שמתגלגלת, מה שנצמד יותר לעקרונות הדיבוק האשכנזי חסידי במאה ה-18?
ולזכות כאן 11- הם באמת מתאמצים להכניס ז'אנרים באופן עקבי לטלוויזיה הישראלית. שתי סדרות תקופתיות עתירות תקציב (שעת נעילה וקרתגו) ועוד אחת שאמורה להיות משודרת השנה (המזח) בשלוש שנים זה הרבה מאוד, ניסיון לסדרות מוזיקליות (החנות שיש בה הכול הכושלת, שישו ושמחו, עוד 2 סדרות ילדים שאמורות לעלות השנה). במקרה הזה יצירת הרבה תוכן באופן עקבי חשובה לי קצת יותר מעד כמה גאונית כל סדרה בנפרד. סדרות פנטזיה.
כן, הדברים הללו קיימים - אבל לא ככה
"רזיאל המלאך" הוא ספר חביב ביותר שנמצא בלא מעט ספריות ולא איזה ספר מקולל עם קשקושים מפחידים.
הקערה הייתה אכן טאץ' חביב.
שוב, "אוגה בוגה קבלה" זה לא לחלוטין תלונה – כאמור, רבים וטובים מסרטי האימה מתבססים על "אוגה בוגה" כלשהו. אבל יש סיבה למה זה "אוגה בוגה" ולא, נו, יותר מזה – וזה כי אין לנו במציאות את הדברים האלה.
רתיעה מקבלה היא דבר די נפוץ
יש אנשים (היוש) שטוענים שקבלה היא לא יהדות ודוחים לגמרי כל דבר שהגיע ממנה. זה לא ספציפי לגבי רזיאל המלאך אבל זה דבר קיים.
לא הבנתי למה מה שאמרת זאת טענת נגד.
הספר קיים באינטרנט אפילו, בכזאת רמת זמינות גבוהה, ואת זה כתבתי. גם בסדרה דב בער שואל את הספר בקלילות מהישיבה שלו ולא אכפת לאף אחד. הדבר הלא בסדר בחסידות ברודי שבסדרה זה לתת את זה לנשים וזה נאמר במפורש.
הספר נטול קשקושים כשדב בער נותן אותו לידידה בפלאשבק. את הקשקושים המפחידים האישה אחוזת הדיבוק שהתאבדה הוסיפה.
לגבי אוגה בוגה- לא הבנתי אותך ומה הוויכוח. אני התכוונתי שבמציאות, שלנו, האמיתית, אנשים רעים בישראל משתמשים באוגה בוגה מהתרבות היהודית כדי להקים כתות ולפגוע באנשים. כמו בפרשת אליאור חן- שדים ושמות מלאכים אינם אמיתיים, אבל העובדה שאדם אמיתי השתמש בהם ספציפית כדי לטעון ששדים השתלטו על ילדים אמיתיים ובגלל זה לשכנע את המאמינים שלו לשבור לילדים האלה את העצמות באופן אמיתי מאוד, ושאמא שלהם תסכים, זה הופך את את האוגה בוגה הזה ל"אוגה בוגה אמיתי". בדיוק כמו שבסרט "שחור" של חנה אזולאי הספרי, האוגה בוגה הוא "אמיתי", כי בני אדם אמיתיים, יהודים שהתגוררו בהרי האטלס בעיקר, האמינו בשחור ועדיין מאמינים בימים אלה, כאן בישראל. לעומת זאת, אנחנו לא מתעסקים בכוכבים מחומשים כל כך או בספרות 666 וגם לא עושים טקסי וודו. אם הסדרה הייתה מתנהגת כאילו אנשים במאה שערים משתמשים בוודו אפריקאי ביומיום או בפרקטיקות ושפה נוצרית, זה היה באמת חרטא. ולא כיף. לעומת זאת, יש כאלה שמשתמשים בקבלה במאה שערים, גם אם בשוליים.
לזה התכוונתי ב"אוגה בוגה אמיתי".
אגב,
פעם תכננתי לכתוב סדרת פנטזיה שמתבססת על רבדים של אמונה- כלומר, היצורים הפנטסטיים הנפוצים ביומיום הם אלה שבני אדם מאמינים בהם בהווה, גם אם לא תמיד במיינסטרים, בארץ ישראל אלה דיבוקים וג'ינים, וברבדים מתחת היצורים שהאמינו בעבר רחוק יותר ויותר, כשאלים פגאניים נמצאים מאוד למטה (האשוריים הכי למטה, היווניים הכי למעלה). אז מלאך משחית בהחלט ברובד העליון והיומיומי של מיסטיקה בארץ ישראל. וזאת מיסטיקה אשכנזית שמתרחשת בקהילה אשכנזית במאה שערים.
נשמע כמו גרסה ישראלית של אלים אמריקאיים.
(ל"ת)
תמיד רציתי לראות אותה, אבל לא הייתי בטוחה שהיא מהנה מספיק מבחינת דמויות
(ל"ת)
ומאורים ותומים.
איך אפשר לראות את כל הסידרה?
להתקין כאן בוקס.
(ל"ת)
כמו שדפנה אמרה - באפליקציית כאן BOX
(ל"ת)
איזה שטויות
מסתבר שבשבוע שעבר, כשהפרקים עלו לרשת, הם לא שודרו בזמן אמת בטלוויזיה כי שטויות של פוליטיקה. אז עכשיו בעצם כולנו נחכה כמו ילדים טובים עד ל-16.4 אז יעלה הפרק השלישי.
טוב זה כבר קו אדום
הגיע הזמן לרפורמה במערכת השידור. מעכשיו הממשלה תהא רשאית לשדר פרקים של סדרות בכאן 11 ברוב רגיל של 9 אחוזי רייטינג.
טוב, טכנית, קרה אז משהו קטן.
(ל"ת)
בסדר, כולנו היינו אבלים על לכתו של ברוך לוי
ובכל זאת נראה לי שהיה אפשר לשדר לכל הפחות פרק אחד
או שבעצם יצא פרק היום ולא משנה.
(ל"ת)
זו סדרה כל כך אמריקאית במבנה שלה
לא הכרתי את הקטע הקבליסטי, אז היה מעניין או מנחם לקרוא כאן בתגובות, כלומר להבין שהדברים לא תלושים לגמרי.
יחד עם זאת, אני לא מעריצה גדולה של הז׳אנר הכל כך אמריקאי הזה של ערבוב ״מדע״ ומיסטיקה. משהו במסגרת העלילתית צועק לי ארה״ב, ״פרופסור״ שמומחה לתאוריה איזוטרית שמוכיחה שיש כוחות אפלים, והכוונה כאן לקלישאת הפרופסור שעושה מחקר במרתפים (של הפקולטה הלא נכונה). זה כל כך קורה בסדרות על טבעיות אמריקאיות, שם זה טיפה יותר עובד כי יש כל מיני קולג׳ים שכוחי אל כאלה, בהם חוקר זוטר כפוף לחוקר ותיק וסטודנטים יכולים להראות כמו טכנאים שמתייעצים מאחורי הגב שלו. זו לא דינמיקה של מחקר בישראל, או של משרת מחקר, בשום צורה.
הז׳אנר הזה בארה״ב תמיד מטריד אותי (גם כשאני צופה בו ונהנית בסתר) משום שהוא מאוד נוצרי אמוני, כלומר המסקנות הן תמיד אולטרא נוצריות ותואמות מאוד את תפיסת העולם האמריקאית, שתפיסה אמונית תופסת בה מקום חשוב, בעיקר תפיסה אמונית סמי- חילונית, התפיסה האמונית יהודית ישראלית מאוד שונה בעיני, ומוזר לי לראות את הז׳אנר הזה מולבש עליה.
כל זה, ועדיין השתגעתי אתמול כשהבנתי שיש כבר שני םרקים, כי באפליקציה ובאתר הופיע רק פרק אחד. אין לי תלונןת על הביצוע, אני מקווה שיפציעו אותי עם המסגרת העלילתית ושהיא לא תראה כמו חיקוי של העלילות האמריקאיות. אבל קצת סקפטית.
הסיפא של דברייך (הו! שנתיים באוניברסיטה עד שהצלחתי להגיד "הסיפא של דברייך" באופן נכון! כל הזמן הזה שברתי את הראש מחדש איפה הרישא של הסעיף שהמרצה מדבר עליו) הזכיר לי אותי בשיחה עם אחי על הסדרה:
בסך הכול זאת לא ממש סדרת אימה.
לכולנו ברור מה יקרה.
זה כמו דוקו כתות, כמו בשם האב שמשודר עכשיו, אנחנו יודעים מה הסוף, זה אותו דבר. תכלס זה רק כמה הדרך תהיה כיפית.
סוג של גיור של ז'אנר אמריקאי. לא אימה ולא מותח, מקסימום זוועתון מדי פעם. הכול רפרנסים.
זאת לא סדרת מתח.
איפה הפרק השלישי?
רגע, בכאן בוקס יש את כל הסדרה? למה אין לנו כאן בוקס בטלוויזיה? אז מה אם גם חיבור לצלחת לווין אין לנו, למה אין לנו כאן בוקס?
איך עושים שיהיה לנו כאן בוקס? לא, למה הטלוויזיה שלנו טיפשה כל כך?
מתי הפרק השלישי?
רגע, מה זאת אומרת עוד לא העלו את הפרק השלישי ליוטיוב? אוקיי, לפעמים הם מעלים רק שעה לפני.
רגע? מה זאת אומרת אין פרק היום? איזו חוצפה! רגע, שבועיים???? לחכות?
זאת לא סדרת מתח. זה לא מותח בכלל. גם לא מפחיד. בכלל לא.
למעוניינים, השיר המלא
https://www.youtube.com/watch?v=z5BR1GyNkSU&ab_channel=VariousArtists-Topic
ושיער אדום.
בקיצור כולנו כבר רואים איך זה עומד להיגמר
(ל"ת)
שאלה לירושלמים: מה לגבי הלוקיישנים?
איפה נמצא במציאות המבנה של בית החולים למשל?
לאוהבי הז׳אנר: בהמשך נראים תום אבני ואחרים מטיילים ברחוב הלני המלכה וגם נכנסים (אומג, שוב, למי שמכיר) למבנה הישן הנטוש של רשות השידור. מוכנה לשלם כסף כדי להבין איך הרשו להם לצלם שם (אולי כי התאגיד עדיין מחזיק בזכויות כלשהן על המבנים?)
הבניין נמצא בשכונת קטמון ברחוב רחל אמנו
לגבי סצנת האכילה
אני היחיד שזה הזכיר לו את השדים ב"המפתחות של משפחת לוק"?
הדפס והבת שלו הם דמויות כל כך מוצלחות
שאני הולך ממש להתאכזב אם השד יחסל גם את הבת כמו שנגזר דינן של בחורות טובות ביצירות אימה.
ומה לגבי המשחק של מאיה וורטהיימר? לדעתכם היא מצוינת?
בעיני כבר מאז השבאכניקים היא עקפה ממזמן את גוי ריג רואליאנה תדהר כשחקנית המובילה בארץ.
היא בסדר
(ל"ת)
מבעס, ציפינו מאד להופעה של מאיה וורטהיימר. חבל שלא נותנים לה יותר תפקידי עומק. ממליץ לאבי נשר ללהק אותה לסרטו הבא במקום מיה דגן הצעקנית.
(ל"ת)
הפוך
בהנחה שאת לא לומדת במכללה פרטית (ואז אני פשוט לא מבינה כלום בהתנהלות שלהם) ללמד קורס זה עונש ולא בונוס. כן, עד הרגע האחרון יש שינויים, אבל אף אחד לא עצוב כשמשחררים אותו מקורס, כי זו לא תוספת שכר, רק הפרעה לשגרת עבודת המחקר.
אוניברסיטה. אחד מהמרצים כן היה עצוב כי הפילו עליו ללמד את שתי הכיתות בשכבה קורסי יסוד במקום רק כיתה אחת (כי המרצה השנייה… סכסוך ארוך), ואז הוא היה צריך לבטל את כל הקורסים הנישתיים והכיפיים (לפחות בעיניו) שהוא ממש עמד ללמד כקורסי בחירה באותו סמסטר. העצבים שבהם הוא אמר לנו שלא ניפגש עוד לעולם בתואר…. לגבי האם המרצה ההיא לא הייתה עצובה שביטלו לה את הקורס: אני מניחה שהיא לא הייתה עצובה מאוד כי סטודנטים זה צפעונים אבל הרגישה קצת רגשות מורכבים עקב הנסיבות הלא נעימות שזה קרה, אם כי זאת רק השערה.
לא שוללים ממרצים את הזכות ללמד
כלומר, בהנחה שאין איזו ועדת משמעת או פיטורים של מרצה מן החוץ, ההרצאה היא מטלה ולא בונוס. ללמד קורס בחירה קטן זה בונוס יחסי ותמיד נעים יותר מקורס יסוד של יותר מידי סטודנטים- גם ברמת העניין, גם ברמת המאמץ, גם ברמת בדיקת מבחנים וכו'. את לא מתארת מצב שלקחו ממרצה קורס יסוד אלא שדחפו למישהו אחר קורס יסוד. הסיטואציה המוזרה במלאך משחית מאוד לא ריאליסטית. אף אחד לא יחפף מרצה מהקורס הנישתי של עצמו בגלל שמועות על חקירה במשטרה, גם כשיש האשמות קונקרטיות, לוקח לאוניברסיטה נצח להגיב ובטח שזה לא קשור לפרופסור הזקן מקצה המסדרון.
אגב, בחזרה למה שכתבתי על האמריקאיות, בארה"ב יש משמעות לקורס שנלקח מחוקר, משום שהשכר שלהם מגיע מההוראה (או מתקציבי מחקר עצמאיים, תלוי פקולטה)
לדעתי כבר כתבתי לך בעבר, ובכל זאת אכתוב שוב, שממש נורא האופן שבו את מתארת את ההוויה האקדמית שלך. אם החוויה שלך היא שאת מוקפת נחשים, אולי את במקום שממש רע לך. מקווה שתמצאי מקום נעים יותר.
נו, נו, מה לעשות שנערה צעירה בשגיונותיה רוצה להיות עורכת דין. אני יותר מאשמח להקים את הפקולטה למשפטים ההיפית הראשונה.
בינתיים למרבה הצער 90% מעורכי הדין מוציאים שם רע ל-10% הנורמטיביים, ופקולטות למשפטים מזמנות אליהן את הצעירים התגרנים והווכחנים ומחרחרי הריב ומדון ביותר בממלכה. פקולטות למשפטים הן מקום כל כך מיוחד שהן מנרמלות את כל הסטודנטים בכל הקורסים על ממוצע כיתתי של 77-81 (לבחירת המרצה, כמובן, והוא יקבע לפי אופיו הטוב או לפי התנהגות הסטודנטים ככיתה. עונש קולקטיבי, סגן נועה לויתן, כן).
אני לא מכלילה מהפקולטות למשפטים על המחלקות של מדעי הרוח ולא על מדעי החברה ולא על מדעים מדויקים (יצא לי להתחיל ללמוד במדעי המדינה, עולם אחר), אבל אני לא אשקר (אולי בהמשך החיים, בפרצים נוסטלגיים). זה המקום בו גדלים גורים של עורכי דין מכל הסוגים, כולל הירום לוי והאתי כרייף והציון אמיר והאפי נוה של דורנו, יש דברים מהנים (כמו תרבות מועדונים אקדמיים מפותחת בגלל הצורך של סטודנטים לנפח קורות חיים להתמחות, או מרצים מהפרקטיקה), אבל הגורים האלה לא מאולפים ולא נחמדים במיוחד ויש להם שיניים כבר, גם המגדלים שלהם הופכים לקשוחים בחזרה.
בנוגע למקרה שתיארתי, יכול להיות שלא הייתי ברורה. ד"ר X לימדה את כיתה א' דיני קניין וד"ר Y לימד את כיתה ב' דיני קניין באותה שכבה. מסיבות מסתוריות, ד"ר X שהסתכסכה קשות עם כיתה א' הפסיקה ללמד את קורס היסוד בכלל, וד"ר Y מצא את עצמו מלמד באופן קבוע גם את כיתה א' וגם את כיתה ב', השנה ובשנה הבאה, במקום ללמד רק כיתה אחת בשכבה קורס יסוד ןהשאר קורסי בחירה.
זאת הייתה אנקדוטה לשינויים מוזרים ומסתוריים של קורסים ומרצים שנתקלתי בה במציאות. אין ספק שמלאך משחית היא סדרה מחורטטת מאוד ואפילו לא לצורך (מלכי יכולה הייתה להיות פסיכיאטרית נגיד ולא היינו מרגישים בהבדל).
הסטטוס של המרצים זה דבר קריטי
ההבדל בין חוקר ומרצה מן החוץ זה הבדל של שמיים וארץ מבחינת התנאים שלהם ומבחינת ההתייחסות של המכללה/אוניברסיטה.
המרצים מחוייבים ללמד כמות כלשהי של שעות, ואם אין מספיק מרצים מביאים מרצים מן החוץ, אבל את המשכורת של המרצים המכללה/אוניברסיטה משלמת, ואת המשכורת של המורים מן החוץ המחלקה משלמת מהתקציב המחלקתי. אז אם למחלקה יש כסף, בדרך כלל יש איזון של קורס תואר ראשון אחד (=לא כיף) וקורס תואר שני (=כן כיף). מחלקה עשירה תוכל לאפשר יותר קורסי בחירה שהמרצים מלמדים את הדברים שיותר מעניינים אותם, ותביא יותר מרצים מן החוץ לקורסי היסוד המשעממים. מחלקה ענייה/בקיצוצים, לא יכולה לצמצם את קורסי החובה אז יצמצמו קורסי בחירה ויכריחו את המרצים ללמד יותר קורי בחירה.
אם X היתה מורה מן החוץ וY היה מרצה מתוקנן – זה יכול להיות גם שיקול כלכלי.
שגיאת עריכה
מחלקה ענייה/בקיצוצים, לא יכולה לצמצם את קורסי החובה אז יצמצמו קורסי בחירה ויכריחו את המרצים ללמד יותר קורסי *חובה*.
זה אולי קצת טפשי,
אבל ממש הפריע לי שסצינה אחרי שמישהו מעיר על השם של השוטר, מגיע ההסבר לגמרי לגמרי במקרה. איכשהו, באופן מוזר, זה מערער לי את האמינות ומעיף אותי החוצה מהסדרה יותר מכל השדים בעולם.
מתי הפרק הבא אמור לעלות?
לוח השידורים של כאן מאוד לא ברור בנושא
אני חושבת שכאן מנסים עלינו פורמט חדשני של שבוע כן שבוע לא.
או שבוע כן שבועיים לא.
או שהם ביטלו לגמרי.
אולי קופצים עכשיו ישירות לשישה אפסים.
מזל שיש האחיין שלי בנץ 2 עוד שבוע אז אולי אני אסלח לכאן.
למי אכפת מבנץ כשיש קופה ראשית בשבוע הבא?
(ל"ת)
לי. לא צפיתי בעונה 3.
לא שיש לי משהו נגד עונה 3 של קופה ראשית או נגד הסדרה, אם אצפה בפרק אקראי אני איהנה, אבל מיציתי. שפע יששכר סניף יבנה לא עובר שום שינוי מעונה לעונה, שזה מרשים מצד אחד, כי קשה לשמור על שפע רעיונות קומיים בקונספט אחיד, אבל זה אחיד. גם אחרי שעבדתי כקופאית בסופרמרקט כי גל ראשון של קורונה אני לא רואה את הסדרה אותו דבר. מה שכן, לסופרמרקטים יש וועדי עובדים מדהימים ואחרי כמה שנים במלצרות, נדהמתי מהרעיון שהודעתי על התפטרות למנהל והוא לא עיכב את המשכורת האחרונה כנקמה במשך חודשיים. אם תשאלו אותי, זה ההסבר הכי פשוט ובנאלי למשבר בענף המסעדנות בימים אלה.
בכל מקרה, חזרה לקומדיה- האחיין שלי בנץ היא סדרה עלילתית מתפתחת שצריכה להגיע מנקודה א' לנקודה ב' ולא קומדיית מצבים, אז היא מעניינת אותי יותר.
עלה היום.
נכון שהתלוננתי על מכת פרוגרמינג? אז גם כאן התקנאו.
סוף סוף נהיה כאן מעניין
(ל"ת)
סוף סוף התחילה העלילה.
(ל"ת)
סוף סוף עלילת הסדרה שמה מכנסיים
"התחילה" זה פרגון
רואים ניצנים של משהו שיכול להפוך לעלילה
גאד, למה אפשר להכניס את כל הפרקים עד עכשיו לפרק אחד ועדיין לא לחתוך החוצה שום דבר חשוב?
כאן העלו עכשיו את כל פרקי הסדרה לאתר שלהם
יכול להיות שגם הם התייאשו סופית מהסדרה?
או מכאן בוקס?
האם יש מישהו שצופה בטלוויזיה ויכול לספר איך הסדרה שודרה עד עכשיו בערוץ והאם היא יצרה את הזגזוג הזה?
האם כאן ימשיכו לשדר את הסדרה בטלוויזיה מדי שבוע עד שיגיע התאריך של סדרת הדרמה הבאה?
טוב, אני לא אשאל האם נחזה בהקדמה של לוח השידורים שלהם. אני אצטרך לחכות ליולי כמו ילדה טובה בשביל "החמאם" (סדרה שהייתי אומרת שיש לי ציפיות ממנה אם היינו יודעים עליה משהו, אבל היא סודית, אז נישאר עם העובדה שהשחקנים יודעים לשחק, שאהבתי את סרט הסטודנטים של הבמאי, ושעלילת שאול ודוד אמורה להיות חומר טוב לא משנה מה תעשה איתה, או לפחות מעניין).
וואו מה זה השטויות האלה
אצטרך להבין איך להמשיך מפה מבחינת מתגלגלת אז. עד כה עלו 4 פרקים בחודש וחצי מאז שהסדרה באוויר. אפשרי שהחצי השני של המתגלגלת יהיה מנותק מהשידור הטלוויזיוני.
כן, יש גם את העניין הזה....
אם הייתי אתה הייתי מעלה רשמים על כל פרק שיצא לי לראות לפי הלו"ז הפרטי שלי, מצד שני א) אין לי אחריות וב) לא צופה בבינג'. אני צופה בבינג' רק כשאני חולה-מתה-מרותקת-למיטתי. בכל מקרה זה היה שידור רב תהפוכות.
אולי בעצם הם העלו הכול בגלל לחץ זמן
שישה אפסים (ניר ברגמן) מתוארכת ליוני, אם כי לא ברור מתי ביוני. אבל ניתן להסיק שלא בסוף יוני.
רגע ניר ברגמן סדרה על שאול ודוד
כאן 11 החליטו שהם לא מספיק טובים אז הם מעלים את הרמה עוד?
שני דברים שונים
1. הסדרה הבאה היא שישה אפסים של ניר ברגמן.
במסגרת מוסדות בישראל שכאן 11 עוקבים אחריהם ברוח ה-BBC, הגענו למפעל הפיס ולסדנה בדיונית שעוברים שישה זוכי פיס על מנת לקבל את הפרס שלהם.
2. מיכאל אללו בסדרת ביכורים על שאול ודוד.
ההתרחשות התנ"כית מועתקת למוצב בבקעה שפלוגת צנחנים מאיישת מחדש, מוצב רדוף בקללה כלשהי, דניאל גד הוא שאול המ"פ, יעלי רוזנבליט היא מיכל, דוד מנגן במפוחית והשאר סודי. אבל יש כבר טריילר שפורסם.
נשמע לי מאוד מעניין . תודה (:
(ל"ת)
יותר כמו 'מלאך מטריל'
(ל"ת)
הם עלו במלואם לאפליקציה כבר לפני חודש קצת אחרי שידור הבכורה
זוכר במעומעם משהו על ״בינלאומיות״ ושזאת סדרה לקהל של בינג׳ים, פחות לקהל המסורתי של המסך הרגיל. שום דבר שקשור ללוחות זמנים או מיאוס/חוסר אמון בסדרה. השידור הטלוויזיוני אמור להמשיך להיות שבועי.
יש קצת פרטים על ״החמאם״ כאן: https://www.mako.co.il/tvbee-tv-news/Article-63b3129d3e03681026.htm
יש הגיון בצפייה בסדרה הזאת בבינג', מכיוון שזה יוצר קצב צפייה מתאים יותר למתח
למרות שדווקא השידור המתוח אפשר לעכל את הפרקים טוב יוץר. עכשיו יש לי דעה ואני צריך לחכות לקצב הצפייה של יהונתן בשביל שנדבר עליה.
בכל מקרה, זאת הכתובת של כל הפרקים:
https://www.kan.org.il/program/?catid=2087
פשוט סדרה מ צ ו י נ ת ! סופסוף מפחידה ואיכותית כראוי קשה להפסיק לחשוב עליה והשילוב של העולם החרדי פשוט גאוני
מבחינה מסתיימת השם של הסדרה הוא טעות אחת גדולה לנוכח העלילה שהציגו עד עכשיו, מלאך משחית זה סוג של מלאל חבלה שנמצא רק בגיהינום, וביהדות השתלטות של שד על אדם היא סיפור רציני מאחר שלשדים ביהדות יש גוף פיזי, אז זה בעצם או יצור קבלי שנקרא "רוח" או דיבוק שזה נשמה שחטאה יותר מדי בשביל לתעבור טיהור באחד מששת המדורים הראשונים של הגיהינום, אבל עדיין לא הגיעה לדרגה של מדור שביעי
מסכימה לגבי השם מלאך משחית. אבל "יהדות" זאת מילה קצת גדולה בעיניי, אפילו תפיסת העולם הבא של היהדות לא מגובשת בשום צורה (סקר אקראי בין חבריך על השאלה "מה קורה אחרי המוות ביהדות?" יכולה להניב תשובות על כל הטווח בין גיהינום וגן עדן לגלגול נשמות לשינה עד תחיית המתים וביאת המשיח, וזה יהיה נכון לחלוטין. לזרם של העונה. אני ניסיתי בקורס משפט מוסלמי פעם).
באוניברסיטה היה לנו קורס על קולנוע יידיש, שחלק ניכר ממנו הוקדש לסרט "הדיבוק" ולדיבוקים בכלל.
היה מאמר שסקר יפה תופעות "איחוז", כלומר דיבוק, בכמה קהילות יהודיות.
לפי המאמר, הדיבוקים מ"הדיבוק" היו נפוצים במזרח אירופה בקהילות היהודיות במאה ה-18 ואולי גלשו קצת למאה ה-19, שם מדובר היה בנשמות מתים (גברים וחוטאים) שהתגלגלו כמעט אך ורק לנשים. כנראה שהיסודות המטאפיזיים לקוחים מגלגול הנשמות של החסידות (שבתורה לקוחה מתורות המזרח הרחוק). הם נעו בין גנבים מקומיים לסלבס בסגנון המן הרשע ונבוכדנאצר, ערכו להם טקס גירוש לא אלים וקהילתי, בבית הכנסת, שכלל בעיקר הקשבה לחטאיו של הדיבוק ואז תקיעה בשופרות והרעשה ודברים כאלה.
בקהילות היהודיות בהרי האטלס במרוקו היו "מקרים" של ג'ינים שנכנסו בנשים, רעיון שמשותף בכללי גם למוסלמים באזור, וגורשו על ידי הרב. לא בדיוק גורשו, זה היה משא ומתן. היו סופים מוסלמים וכמה יהודים (גברים) שטענו שהם נותנים לג'ינים להיכנס בהם מיוזמתם או מתחתנים עם ג'יניות. גם זאת יהדות. מחבר המאמר דיבר עם כמה נשים "רדופות" שעלו בשנות ה-50.
המקרה השלישי היה על אתיופיה, בה היהודים והנוצרים והמוסלמים חולקים אמונה ברוחות "זאר" שנכנסות באנשים ולא יוצאות, צריך להסתדר איתן, אבל הן די טובות. המקרים *האלה* מתועדים בישראל בקרב עולים מאתיופיה בשנים האחרונות בהיבט של בריאות הנפש וטיפולים אלטרנטיביים. הגישה הזאת כלפי שדים/ רוחות מוזכרת ב"בתולות" רק כדי שלא יעשו איתה כלום.
הדבר המעניין בעיני המחבר היה, שלא נרשמו מעולם מקרים חדשים כאלה בקרב יהודים בישראל. לא זאר, לא דיבוק של מתים, לא ג'ינים. בקהילה המוסלמית בישראל דווקא כן. מצד שני, הוא ציין שאנורקסיה היא גם בעיה נפשית תרבותית שלא ידענו במאות עברו.
אם נחזור אלף שנה אחורה לתחילת ימי הביניים בבבל, יש בתלמוד הבבלי סיפורי שדים וסיפורים על דיבוקים של שדים בסגנון בבלי (מן הסתם, זאת התקופה). זכורה לי אגדה על שרבי שמעון בר יוחאי גרם לשד להיכנס בבת של הקיסר הרומאי כדי שהוא יוכל לרפא אותה ולהשיג טובות ליהודים, אבל לא בטוחה במאה אחוז שזה הוא. נשמע שהסדרה ערבבה בין השדים של התלמוד לדיבוקים של אירופה ולא עשתה עבודה טובה. אבל היא לא בונה משכנע במיוחד את העולם שלה בכלל, לא הטבעי ולא העל טבעי….
שכחתי להזכיר- על הג'ינים יש ביצירה הישראלית את הסרט "שחור"
(ל"ת)
וואו, איזה דז'ה וו
לדיון מהמתגלגלת של צהובות. (מה עם הביקורת על פרק 5 באמת? היה אחד הפרקים הטובים בסדרה..)
זה יותר מורכב מזה במציאות, אתה יודע.
ואם מדברים על בית המקדש השלישי- הבעיה שלנו בחיים היא לא אלה שמאמינים שהוא ייפול מהשמיים בנוי לתלפיות.
אני מתכוונת שגם בעולם של העל טבעי, נגיד, יש הרבה ספקות ושאלות של אמונה
התשובה מכוונת לאלדו ריין- בתוך התנ"ך עצמו, אפילו בתוך החומשים, בספרים "הראשונים", בתוך עולם שכולו אמונה וניסים, יש את אלוהים צבאות האחד והיחיד, אבל עדיין החרטומים ובלעם יכולים לבצע ניסים מסוימים והם עדיין עובדי עבודה זרה. המכשפה מעין דור מעלה באוב במהלך ספר מלכים, למרות שזאת עבודה זרה ואסורה ושאול הרג מכשפות בגלל הציווי הדתי. אז העלאה באוב זה אמיתי או לא? זמן קצר אחרי קריעת ים סוף בני ישראל עובדים את עגל הזהב. גם בתוך עולם שכולו ניסים ועל טבעי, דתות למשל דורשות מבני אדם למיין שוב ושוב מה טוב ומה רע, מה אמיתי ומה לא. שזה אלמנט שמבדיל בין המציאות ובין סרטים וספרים, די לשמחתי, כי היה הרבה פחות כיף אם הארי פוטר היה מתחיל דיונים האם קסמים אפלים הם באמת אפלים או באמת קיימים.
ספציפית על מלאך משחית- האמת שבמציאות שלנו יש תופעות קיצוניות, שנוטים לייחס למחלות נפש בדרך כלל, שנותרות ללא "הסבר מדעי". חלק מהעדים לתופעות האלה עוברים להאמין במקור העל טבעי כביכול של התופעות, חלק לא. זאת בחירה שקיימת כל הזמן. מעניין שבאוכלוסייה שלא מאמינה בדברים כמו דיבוקים, התופעות כמעט לא מתקיימות, לעומת חברה שכן מאמינה בהן, אפילו בחברות שחיות אחת בתוך השנייה, כמו היהודית והמוסלמית בישראל. מצד שני, גם אנורקסיה היא תופעה תרבותית ספציפית מאוד שמופיעה רק במקומות מסוימים.
אבל אני דיברתי על הוכחות חותכות שקורות בעולם שלנו היום.
את צודקת שיש כל מיני מורכבויות וחוסר בהירות בכל העניין הזה, אבל אני דיברתי על מה היה קורה אם כיום, כשכל מה שאנחנו מסתמכים עליו לגבי הידע שלנו על הטבע והיום זה המדע, היו מופיעות הוכחות חותכות וחד משמעיות שתומכות בדברים אחרים לחלוטין. אולי במלאך משחית ההוכחות לא כאלה חותכות (למרות ששוב, ממה שאני זוכר, באר בשלב מסויים באמצע הסדרה היה כבר חייב להבין שכל מה שקורה כרגע זה פשוט התופעות שתוארו באותו ספר קבלה שהוא קרא מלפני 20 שנה), אבל נגיד עם הדוגמה על תחיית המתים ובית המקדש השלישי, אם דבר כזה היה קורה, זה אכן היה הוכחה חד משמעית שלא משאירה מקום של ספק בעולם שבו אנחנו נמצאים כיום. זה ישנה את התפיסה של כל עולם המדע שאנחנו מכירים ויטה אותו לכיוונים שונים לגמרי.
שיטטטטט שכחתי לסמן ספוילר
(ל"ת)
רגע, הראו?
או שזה פשוט נרמז מהתרחיש?
אה, רואים לדעתי שהיא מעורערת בנפשה עוד לפני כן
ומצבה הנפשי פשוט החמיר. לא הנחתי שום עניין שדי בשלב הזה.
צריך לזכור גם שהשד עובר גם בלי להרוג מישהו – האישה מהפרק הראשון, למיטב זכרוני וידיעתי, שרדה את מאורעות הסדרה.
הסדרה מוגדרת על טבעית
ככה שאפשרי שמדובר בשדה. ואמנם אין עדות לזה שידידה אכן זימנה את השדה אבל איטה אמרה שהיא כתבה לחשי זימון על הידיים והרגליים שלה, אז לפחות היו לה היכולת והאמצעים לזה.
כשבאר ומלכי נפגשים עם הפרופסור בספריה הוא נראה מופתע מהקטע עם השדה שחיה בתוכה, והוא גם מנסה להבין את הקטע הזה אצל שושני, ככה שאפשר לומר בוודאות שאיתו היא לא דיברה על זה. אם היא לא דיברה איתו על זה, זה אומר שהשדה נכנסה אליה (או שהיא האמינה שהשדה נכנסה אליה) רק במוסד.
עם דב בער העניין שלה בשדים נראה אקדמי גרידא, עם הספרים שהיא מבקשת שהוא יבריח אליה כי אסור לבנות, והיא בכללי בדברים שאסור לבנות, ומצבה בכלל טוב יותר.
במוסד מצבה של ידידה כבר נורא נואש והיא איבדה הכול, את האהוב שלה ואת הסיכוי לברוח וגם את הסיכוי לחיות חיים נורמליים, כנראה. נראה לי שאנחנו אמורים לראות איך זה מתפתח לסיפור כזה על שדה, עם המטופלת של מלכי בהווה והסיפורים שלה על שדים ואיך היא משיגה ככה דברים.
תודה. יום אחד יהיו לי הזמן והפנאי והתקציב ואני אכתוב את הסדרה הזאת או משהו בסגנון
(ל"ת)
לגבי דיונים על סוף העונה -
זה מאד מדגדג לדבר על סוף העונה, ויש לי לא מעט מה לומר, אבל זה לא הוגן למי שרואה אותה בקצב שבו משדרים את הפרקים בטלוויזיה וביוטיוב, ומכיוון שמדובר בביקורת מתמשכת (אלא אם כן יהונתן יחליט לסגור אותה בבת אחת) – אז זה קצת לא הוגן לשנות את ההגדרות של הדיון באמצע, מי שראה יסיים את הדיון הרבה לפני שמי שעוקב אחרי הסדרה יגיע לדיון.
הסדרה עלתה היום במלואה ליוטיוב
(ל"ת)
אני לא חושב במסגרת הזמנים שלי שאצליח לסגור הכל "בבת אחת"
אני חותר לפעמיים בשבוע, ואולי אצליח שלוש.
אז לפי מה שאתה אומר חבל להמתין עם הדיונים,
ופשוט כל אחד יצטרף כשיצליח להשלים את הפרקים המתאימים.
זה רק אומר שצריך אזהרות ספוילר מאד ספציפיות בדיון.
בבקשה אזהרות ספציפיות (למדתי בדרך הקשה כשהרסתי למישהו עונה בסדרה)
זה גם אומר שהדיון נהיה קצת עקר עבור מי שלא צופה בה בבינג', משום שכולכם מתקדמים ונראה מתי אני אגיע לשם או ישאר עם מי לדבר.. בינתיים הפרק הרביעי זמין כבר תקופה ודקה אחרי שהפעלתי אותו היה לי משהו יותר מעניין לעשות. שזה דבר קצת מבאס להגיד על סדרה, אבל היא לא הצליחה להיות מספיק מושכת.
אז בלי ספוילרים- לאלו שכן צפו בהכל
שווה להמשיך עד הסוף?
לא
הסדרה אמנם מתחילה חזק בפרקים הראשונים אבל מפרק 4 בערך היא מתחילה לחזור על עצמה, לאבד כיוון ולהתפזר, ולא מצליחה לתת סיום מספק או משהו שאפילו קרוב לזה. הייתי אפילו אומר שלקראת הסוף היא הופכת לפארודיה של עצמה ומספקת כמה רגעים די מצחיקים, חבל שזה ככל הנראה לא נעשה במכוון.
נראה שליוצרים היו כמה רעיונות טובים על איך לפתוח את הסדרה ולייצר עניין אצל הצופה בתחילתה (סצינת הפתיחה מעולה כדוגמה) ולאחר הפתיחה לא היה להם מושג מה לעשות עם הדבר ולאן לקחת את הסיפור הזה אז פשוט חרטטו משהו כדי לסיים את הכל בצורה הכי סבירה שהם יכלו. התוצאה לא הייתה סבירה.
או שאני אסיים את הכל בשבוע! אחד מהם.
(ל"ת)
נו, זה בדיוק מה שאני אומר
מה לא מטומטם בזה?
ואחרי ההסבר של יהונתן על הסיום -
אני מבין שפספסתי אותו לגמרי בגלל שבשלב הזה רוח הסדרה כבר היתה כל כך ההיפך מלחתור לאיזו אמירה, אבל תכל'ס – אחלה הסבר. תודה.
ואם כבר – כל הכבוד על ההשקעה במתגלגלת ארוכה ומפורטת, למרות התוהו ובוהו שכאן עשו לך.
הסדרה הייתה אמורה לעסוק בנשים ונשיות במאה שערים.בפועל חוץ מהנשיות של מלכי ושל ידידה,שמלכי היא לא בדיוק מייצגת את הנשיות הקלאסית של נשים חרדיות וידידה גם היא לא,לא דיברו על זה.לא מסבירים למה הנשים האלו נאחזו דיבוק,והיה אפשר להכנס ולהעמיק ולהפוך את הסדרה למעניינת הרבה יותר.ממש פספוס
כתוב "מאה שערים" לפני שמראים את מלכי בדירה שלה.
(ל"ת)
אז באמת החמצתי את זה.
אנחה. עוד משהו מביך שהסדרה הזאת הייתה יכולה להימנע ממנו והשתדלה שלא.
יש לי הרגשה שהסדרה מאבדת רובד מאד חשוב אצל לא ירושלמים.
(ל"ת)
בכל קבוצה שהיא הרוב ההגיוני לא נשמע מול הקיצונים שעושים את כל הרעש
(ל"ת)
כן, השאלה היא מה אחריותם לתוצאות הסופיות.
כי מרחוק קל מאוד לשפוט את אלה שעמדו מנגד ולא מנעו. אפילו צריך לשפוט כדי לחנך להתנגדות ולהגנה על החלש ומפני עריצות ובריונות. זה אוף טופיק, אבל בסיפור כמו זה האקטואלי, שהוא באמת עוולה נוראית ותוצאה טרגית עבור כל הילדים במערכת החינוך הממלכתית, אני תוהה האם אני דורשת מהם לפעול בקיצוניות מול קיצוניים כדי למנוע את התוצאות והסילוק, או שהם עשו כמיטב יכולתם ומה אני רוצה מהם. והאם בכל המקרים המזעזעים הדומים בהיסטוריה היו מי שאפילו לא שתקו, אבל צעקו חלש מדי, או רק צעקו, ואנחנו שוכחים אותם, או שופטים אותם לחומרה שלא בצדק. סתם סוגיה מוסרית נפוצה שמטרידה אותי מאוד בגלל מקרה שקורה ממש עכשיו יותר מאשר על סיפורים היסטוריים או תיאורטיים. הפער בין התיאוריה לפרקטיקה, גם אם לעסתי את הסוגיה המוסרית עד זרא, הוא הלם תמיד בשבילי.
היה שווה את הכל.
(ל"ת)
ולא נזכיר אפילו מה רמה בורשטיין עשתה עם אותו הרעיון
כלומר, עם "היחס לנשים בחברה החרדית + אלימות מודחקת בין גברים ונשים + היחס למיניות + צעירה מוכשרת וכריזמטית שנתפסת כחולת נפש דחויה ומנודה + חסידות מומצאת ומבודדת + חרדים בצפון ונוף מהמם". כלומר, כן נזכיר, היא עשתה סדרה רומנטית תקופתית בסגנון ריג'נסי שמעבר לעובדה שהציגה את הרעיונות שלה היטב, והייתה יפה ויזואלית באופן קיצוני, הנשים בה היו ממש… דמויות ראשיות.
יחד עם מלכת היופי של ירושלים, נראה שליס הולך טוב עם דרמות רומנטיות תקופתיות.
ספציפית על ריקוד האש
היו את הטענות שהיא סוג של כתב הגנה על ברלנד, אז לא יודע אם זו דוגמה טובה לסדרה שעשתה טיפול נכון בנושא של נשים חרדיות.
אהה, לא אמרתי שהטיפול היה נכון, או שהיה פתרון
התכוונתי שבריקוד האש היה בכלל דיון, הבעיה לדעת היוצרת הוסברה והומחשה, והנשים לא נדחקו הצדה.
איך שאני ראיתי את ריקוד האש, לא היה פתרון בסוף בכלל. הייתה אשליה של פתרון, ורק ספציפית בשביל הגיבורה, בטח לא בשביל כל הנשים בחסידות וברור שלא עבור הנשים בעולם החרדי בכלל ובטח לא בשביל הגברים הצעירים בחסידות (גם שם חתמו את הפרק האחרון עם סצנה מעולמות האימה).
אני מכירה את הטענות על ברלנד, אבל אם כבר הסדרה מבוססת על משהו, וגם זה ביסוס אמנותי תרבותי, זה בכלל על החסידות של הרב שיק ביבניאל, זאת שמככבת בסדרה הדוקומנטרית של כאן, בשם האב. לדעתי להגיד שריקוד האש מבוססת על ברלנד זה כמו להגיד שמלאך משחית מבוססת על רצח תאיר ראדה. או על הילד מגבעת שמואל. כלומר, לא. לכל היותר נשאלו משם דימויים ושברי סיפורים.
גם את הפתרון של בתולות לשאלת היחסים בין גברים ונשים לא אהבתי (בלשון המעטה), אבל גם שם הבעיה בעיני היוצרים לפחות הובהרה ותוארה. במלאך משחית לא הסבירו את הבעיה בכלל.
ומי זאת למען השם החברה של מלכי?? (״יפה שלי״)