ביקורת: מייגן

בובה של רצח.
שם רשמי
מייגן
שם לועזי
M3GAN
סרט מס' 1 בסדרת מייגן

ב"משחק ילדים" המקורי, בובה חמודה הופכת לרצחנית אחרי שהרוצח הסדרתי צ'ארלס לי ריי (או "צ'אקי") אומר כמה מילות כישוף שמעבירות את הנשמה שלו אל תוך הבובה. לפני כמה שנים יצא רימייק לסרט, אבל במאה ה-21 כישופי וודו זה פאסה והטרנד הלוהט הוא להראות את כל הדרכים שבהן טכנולוגיה תהרוג את כולנו. וכך צ'אקי הפך מבובה תמימה למראה עם אישיות של רוצח לצעצוע קריפי עם בינה מלאכותית שחלק מההגדרות שלה השתבשו קצת. כנראה ג'יימס וואן, אחד החובבים הגדולים ביותר של בובות מפחידות שפועלים כיום, החליט שגם לו בא צעצוע כזה וכך קיבלנו את "מייגן", שוואן הפיק בשיתוף עם ג'ייסון בלום, המייסד של "בלומהאוס".

לאחר שהוריה של קיידי (ויולט מקגרו) נהרגים בתאונה, היא עוברת לגור אצל דודתה, ג'מה (אליסון וויליאמס). לג'מה אין משפחה משלה והיא מושקעת בעבודתה בתפקיד מהנדסת בחברת צעצועים, כך שהיא לא ממש יודעת מה הדברים שילדים בגילה של קיידי מחשיבים כגזעיים. למרבה המזל, ג'מה בדיוק עובדת על בובה שמופעלת על ידי אינטליגנציה מלאכותית ונועדה להתחבר לילדים, לעזור להם ולהגן עליהם מפני פגיעה (לא רק פיזית). ג'מה מפעילה אב-טיפוס של הבובה המכונה "מייגן", ובהתחלה נראה שהקשר עם מייגן מאוד עוזר לשיפור המצב של קיידי. אבל מייגן לוקחת על עצמה עוד ועוד תפקידים, כשחוץ מחברה של קיידי היא מתפקדת גם בתור המורה שלה, אמא שלה ומישהי שבאופן חשוד תמיד נמצאת בסביבה כשקורות תאונות נוראיות לאנשים שלא נחמדים לקיידי.

בגדול, "מייגן" הוא עוד סרט על בובה רצחנית, לא מאוד שונה מאותו רימייק של צ'אקי. יש כמה הבדלים, אחד מהם הוא העיצוב. בעוד שצ'אקי תמיד נראה כמו בובה, העיצוב של מייגן – שנועדה להיראות כמו ילדה אנושית – מאוד ריאליסטי. בחלק מהסצנות השתמשו בשחקנית אמיתית, באחרות בבובה אנימטרונית, מעל זה הוסיפו אפקטים ממוחשבים ואת הקול שלה תרמה שחקנית אחרת. השילוב הזה בהחלט אפקטיבי ויוצר תחושה קריפית של עמק המוזרות בכל פעם שמייגן נמצאת על המסך, ובזכות המראה הריאליסטי הזה חלק מהשוטים הטובים ביותר בסרט הם כאלו שבהם מייגן נותנת מבטים לאנשים, בלי צורך להגיד שום דבר.

הבדל אחר הוא האמירה של הסרט לגבי טכנולוגיה. "משחק ילדים" עסק בזווית היותר קפיטליסטית ואיך כל המכשירים היום מסוגלים לתקשר אחד עם השני ולזמום דברים מרושעים. "מייגן" יותר עוסק בטכנולוגיה כתחליף להורים. לפני שההורים של קיידי מתים אנחנו מספיקים ללמוד שהם מגבילים את זמן המסכים שלה, בעוד שלג'מה לא אכפת שקיידי תצפה בסרטון "בייבי שארק במשך 10 שעות" בטאבלט שלה. באחת הסצנות ג'מה חושבת על סרטון פיצ'ינג למייגן, שכולל את המשפט "היא תעזור עם הילדים כדי שאתם תוכלו להתרכז בדברים החשובים". אני מקווה שמייגן גם מזכירה לה לא לשכוח את קיידי ברכב.

מה שהסרט כן חולק עם "משחק ילדים" הוא המודעות העצמית שמרחפת מעל הכול. יש כאן רגעים מפחידים ואלימים, אבל לקרוא ל"מייגן" סרט אימה לא ממש יעשה לו צדק. רוב הזמן הוא לא לוקח את עצמו מאוד ברצינות, כשבין רצח אחד לשני מדי פעם מייגן תבצע שיר כלשהו (כולל להיטים מ-2011) או תפצח בריקוד (הבנתי שכמה קטעים מהסרט הפכו להיות ויראליים בטיקטוק, מקווה שלא היותר אלימים). לכן זה קצת מאכזב שדווקא במערכה השלישית, שבה היה פוטנציאל להגיע לקרשנדו של קאמפ, הסרט משתפן ומציג סוף שכבר ראיתם כמוהו בהרבה סרטים אחרים. גם הג'אמפסקיירס המיותרים ש"בלומהאוס" דוחפים בכל הסרטים שלהם לא תורמים לחוויה.

ובכל זאת, "מייגן" הוא אחלה סיפתח לשנת 2023. אין פה משהו חדש או יצירתי, אבל זה סרט מבדר עם נבלית כיפית שבהחלט אשמח לראות עוד ממנה. אולי בסדרת טלוויזיה, זה הולך ממש טוב לצ'אקי.