זה בכלל לא מקרי שהטריילר ל"לוסי" יוצא בדיוק עכשיו. השאלה הראשונה ששואל כל מי שצפה ב"קפטן אמריקה: חייל החורף" היא "רגע, אז למה בעצם האלמנה השחורה לא קיבלה סרט משלה עד היום?". ואז הם חוזרים הביתה ומגלים את הטריילר של "לוסי", שנראה, בחלקו, כאילו מישהו עשה בדיוק את זה. ואז הוא מתקדם הלאה. רחוק הלאה.
לוק בסון בסרט חדש על סוג של גיבורת-על – פעם זה היה מאוד משמח אותי. בסון עשה סרטים על גיבורות אקשן כשכמעט אף אחד אחר לא עשה את זה, ו"האלמנט החמישי" הוא עדיין אחד הדברים הכי כייפים שאני מכיר. אבל אז ראיתי את "אנג'ל – A". הסרט הזה, שבא ונעלם מהקולנוע במהירות ובצדק, לא רק היה די מגעיל, אלא גם גרם לסרטים הקודמים של בסון להיראות רע. מתברר שהוא אמנם אוהב נשים חזקות, אבל יש לו סוג מאוד ספציפי של פנטזיה על גיבורה-זונה. וזה לא הסרט הראשון שלו שבו מחביאים דברי ערך בתוך בטן של אישה. חוץ מזה, בסון לא עשה שום דבר טוב באמת מאז… מאז "האלמנט החמישי", בעצם. וזה גורם לי לחשוש מ"לוסי", בעיקר הקטע הקורבני בתחילת הסרט. אבל אולי זה יהיה קאמבק. את סקרלט ג'והנסן אני רק מחבב יותר ויותר עם הזמן.
חוץ מזה, באמת שדי כבר עם ה"אנחנו מנצלים רק 10% מהמח שלנו".
זה רק אני..
או שמורגן פרימן נמצא בסרטים רק כדי שהוא יוכל להסביר את העלילה בטריילר
הוא שם כדי ...
רוב הסיכויים שהוא נמצא שם על מנת לעשות בוחטה של כסף ולעבור לפרוייקט הבא על מנת לעשות את אותו הדבר בדיוק
מקבל פרונקל על כל הסבר
(ל"ת)
מצד אחד, מעניין
מצד שני, זה קצת נראה כאילו הסם הזה נתן לה להיות אלוהים, פחות או יותר. וזה תמיד בעייתי כשמגזימים עם כוחות על.
ואני מצטרף- די עם שטות ה- 10%. מיצינו.
אבל זה די הגיוני, סה"כ.
בשביל להפוך מישהו לגיבור על בלי לשנות את חוקי המציאות, אתה קובע חוקי מציאות אחרים. נניח שאנחנו מנצלים 10 אחוז מהמוח שלנו (אגדה אורבנית ידועה), הרי שאם ננצל 100 אחוז נהיה, ובכן, סוג של גיבורי על. כמו שרלוק של ריצ'י.
אני משתמש רק ב10 אחוז מהטוסיק שלי כשאני יושב על האסלה בשירותים
ניסיתי פעם להשתמש ב100 אחוז. אתם יודעים מה קיבלתי?
פריחה.
התחברתי רק בשביל לעשות לך לייק
(ל"ת)
החלק השני בטרילוגיה של Limitless?
(ל"ת)
מתי כבר נמצה את הקלישאה הנוראה הזו
של להסביר כל שטות לא משנה עד כמה פנטסטית בעזרת התירוץ "מורגן פרימן."
כל שטות שמורגן פרימן יגיד,
הוא לפחות יכול לומר לעצמו "ובכן, זה עדיין פחות דבילי מנול הגורל".
אוף טופיק - סקרלט ג'ונסון עם כוחות על טיבעיים
היי, רד פיש, למה אין מילה אחת בעברית על הסרט הזה:
http://www.imdb.com/title/tt1441395/
מה, "סקסי ביסט" ו"לידה" לא מצדיקים את ההתייחסות? אני ממש מחכה, כבר חודשים.
(באנגלית, אגב, מעריצים בטירוף או סולדים בזעזוע. נשמע מעניין.)
נורא.
(ל"ת)
גרסת ה-Art house של Species.
לא ברור, לא קומוניקטיבי, לא מתנצל.
זה סבבה כשסרט לא מאכיל בכפית את הצופים שלו, אבל הסרט הזה נועל את האוכל במזווה ובולע את המפתח.
מממ... תודה. אני מניח.
אוייש.
כל כך אהבתי את הקודמים שלו (ואת הקליפים) כך שאני במצב שהצפייה בסרט היא בלתי נמנעת, אז מבאס לשמוע שהשתן עלה לו לראש.
מצד שני, אם כבר אני חייב לראות את סרט כזה, אז אין כמו הנמכת ציפיות כגלגל הצלה פרדוקסלי.
אז תודה.
אני מניח.
פשוט צרכים לדעת לאן נכנסים
זה סרט ארט האוס ביזארי, מהפנט ומרהיב. תגיע במוד הנכון והוא לא יאכזב.
שוב מנצלים 100% מיכולות הסספונד שלי?
הסרט נראה מאוד דבילי, לא נראה כמו אחד ששווה את הזמן.
כמו שאמרו כבר, סוג של Limitless 2 וגם הוא לא חידש יותר מדי, רק שפה במקום להיות ממש חכמה היא גילתה שהיא חיה במטריקס והיא "האחת".
הקדימו אותי בקשר לקטע המטומטם של ה10 אחוז
אז אני לא אגיד כלום חוץ מזה שמלבד קלישאה זה גם לא נכון. חבל שבמאי שעשה סרט עתידני ומקורי כמו "האלמנט ה5-י" בוחר להשתמש בכזה תירוץ עלילתי שחוק. רק חסר שאחת הדמויות הייתה מתעטשת והעיניים היו יוצאות לה מהחורים.
חוץ מזה, אחרי הטריילר אני מרגיש שראיתי כבר את כל הסרט והמילה הראשוני שקופצת לי לראש היא גנרי.
עם כל המראות שהיא רואה בסוף
אני מתפלא שאיש לא יצר גירסה עם Lucy in the Sky With Diamonds
אוי, המוח, המוח.
…כואב.
גם "ליאון" היה לדעתי די מוצלח
ויש גם שיטענו שחטופה, השובר הקופות ההוא שנכתב בזמנו על ידי בסון, היה גם לא רע בכלל.
לא שיש לי דברים טובים לומר על הטריילר הזה. חוץ מהנוכחות של סקרלט, שרק הולכת ומשתבחת בשנים האחרונות, מדובר באוסף של קלישאות אחת אחרי השנייה. לא רק limitless כבר עשה את זה טוב יותר, אלא גם המטריקס בקטע של שליטה בכוח המחשבה ואינספשן בקטע של הרחובות המתרוקנים מאדם.
לעזאזל, אפילו "סופרבוי" עם תום אבני יכול לטעון לעליונות על הסרט הזה.
כל מה שהופך אותה לאנושית נעלם?
למה זה הופך אותה, למערכת הפעלה?
אז ניצול של 28% מהמוח
מאפשר שינוי פיגמנטים של השיער, לראות את המטריקס, טלקנזיס ולשלוט בזמן? מעניין.
כמו שאמרו, בהחלט נראה כמו גרסת אקשן של "ללא גבולות". אולי אפשר לעשות סרט קרוס-אובר בו היא ובראדלי קופר הופכים לסוג של מר וגברת סמית'. רק סופר-חכמים.
שוב פעם טריילר שמגלה הכל?
אני מפסיק לראות טריילרים. זה מרגיש כבר כאילו ראיתי את כל הסרט.
האם מורגן פרימן
ירש את מקומו של ג'יימס ארל ג'ונס כUltimate voice guy?
אני לא אראה את הטריילר
כי אני לא צופה בטריילרים של סרטים שכבר מובן לי מאליו שאני אראה בכל מקרה, אבל אני חייבת להגיד שכשיצא הטריילר של לוקאאוט גם כולם דיברו על כמה שהוא נראה דבילי ואיזה שטויות ואיך הם מצפים שניקח אותם ברצינות, ובסוף זה יצא סרט האקשן [שלא קשור לגיבורי קומיקס] הכי כייפי שראיתי בשנים האחרונות אם לא בכלל.
תצטרך לעשות הקרנת עין הדג של הסרט הזה
רק כדי לעשות הרצאה לפני הסרט על הקשקוש הזה של "משתמשים רק ב-10% מהמוח".
היגיון בסרטים: לא נחוץ.
אפשר לחשוב שכל סרט קולנוע הוא הרצאה ב… לא יודע. אלגברה ליניארית? זה סרט פנטזיה. לא משנה שישימו אותו במדף המד"ב. זה פנטזיה. סקארלט ג'והנסן שולטת במציאות? מצוין!
דווקא אתה מרים לכזו הנחתה? ברצינות?
ברור לך שזה יפתח פה בפעם האלף את הויכוח לגבי הגיון של הסרט ביחס לעצמו מול הגיון של הסרט בכלל…
אני זוכר תגובות שלך עוד מהתקופה שהיית הרוסי הקטן, באמת פיספסת את כל הדיונים האלה?
(נ.ב. אם אני טועה אז מחילה)
איכס, לא ביקרתי יותר מדי זמן. שכחתי.
(ל"ת)
האמת היא
שאנחנו באמת לא מנצלים כראוי את המוח שלנו, אבל זה פשוט לא דומה בכלל לסרטים. יותר בכיוון של זיכרון אבסולוטי.
הבדלים בחוויה הקוגנטיבית של הזמן זו אופציה מעניינת שחשבתי עליה בעבר, באופן אישי. סוגיה לחלוטי בלתי פתירה.
על איזה הבדלים חשבת?
ובאופציה מעניינת אתה רומז שניתן לשנות אותה לצרכינו? אנא פרט, זה נשמע מעניין.
האמת היא שזה בסך הכך וריאציה על הבעיה הפילוסופית הידועה, האם אנחנו תופסים דברים באותה צורה.
אני אדגים מהרמה הבסיסית: האם כשאנחנו מדברים על הצבע ירוק אנו רואים את אותו צבע? ברור ששנינו קוראים לצבע באותו שם, אבל האם יכול להיות שאם הייתי רואה "דרך העיניים שלך", הייתי רואה את מה שאני הייתי קורא לו כחול?
אפשר להכליל את זה לגובה לחושים שונים, למשל: מה שאני קורא לו אדום, אתה תופס אותו בצורה שאני הייתי קורא לה "הסימפוניה החמישית של בטהובן"?
זאת בעיה שאי אפשר להכריע אותה, כי היא נוגעת לעצם האמצעים שאנו תופסים בהם את העולם.
היא גם לא מערערת על האמינות של החושים שלנו, כי בסופו של דבר אנחנו תופסים עולם אובייקטיבי (לפחות לפי השכל הישר והטוב). הכלים גם לא משנים, כי הם סיסטמתיים, ככה שזאת שאלה מרתקת, אבל לא ביג דיל מבחינת ההשלכות שלה.
אני חשבתי להציע וריאציה צנועה יותר. נקח בתור דוגמא את שרלוק הולמס (הדמיוני). איך הוא מצליח לתפוס כל פרט קטן? כולם רואים את אותה תמונה, אבל נראה שהוא רואה אותה בפול HD, וכל השאר דרך נוקיה 3100. אני בטוח שכולנו מכירים אנשים כאלה, ששמים לב לכל מני פרטים, ולא תמיד על סמך ניסיון קודם. האם יכול להיות שאנשים כאלה פשוט תופסים את הזמן לאט יותר? כלומר מהירות התגובה של המוח פחות או יותר זהה, בגלל מאפיינים פיזיקליים-כימיים של המוח. אבל האם יכול להיות שהתודעה שלנו מעבדת עד לרמות שונות את המידע שמגיע באותה מהירות? כלומר שרלוק הולמס ואני קולטים את המידע באותה מהירות, אבל אולי הוא מספיק לעבד את המידע הזה בתודעה שלו מהר יותר, לפני שמספיק להגיע מידע חדש.
באשר לחמישית של בטהובן,
לא סביר שאתה תופס אותה כמו שאני תופס אדום, ולו מהסיבה שלזהות אדום לוקח עשירית שנייה, ולזהות את הסימפוניה לוקח כמה שניות. זאת העצם דוגמה פרטית לבעייה הכללית שלשני הדברים האלה – אדום וסימפוניה – יש מספר פרמטרים שונה מאד. זה כמובן לא רלוונטי לאדום-ירוק, כמו בתהייה הרגילה.
עבור תפיסת זמן, נדמה לי שאפילו עבור אותו אדם הראו שבמצבים מסוימים תפיסת הזמן האישית מואטת/מואצת, כמו במצבי פחד/טראומות פיזיות ושאר מצבי קיצון. יש לי זכרון עמום של ניסוי על הסתכלות בשעון בזמן נפילה מבנין או משהו כזה, אבל אני לא זוכר את הפרטים. ככה שזה לא רק עניין של באיזה מוח מדובר, אלא בתנאים הסביבתיים והרגשיים שאותו מוח נמצא בהם רגעית.
מצד שני, נראה לי שאתה קצת מערבב בין פירוט ועיבוד המידע לבין תפיסת הזמן – אני יכול לחשוב על מידע שלקח לי מעט זמן לעבד, ועל מקרה אחר שבו לקח לי יותר זמן, אבל זה לא בהכרח אומר שתפיסת הזמן שלי הרגישה שונה. רוצה לומר שאני לא בטוח שיש קשר ישיר בין כמות מידע לבין תפיסת זמן, למרות שמן הסתם הם גם לא נפרדים לחלוטין זה מזה.
כמו למשל שתי מצלמות שלוקחות כל אחת עשר תמונות בשנייה, אבל אחת מהן ברזולוציה גבוהה יותר. לשנייה יש יותר מידע, אבל קצב דגימת הזמן שלהן זהה.
אני טוען שהגיוני ששני בני אדם באותו מצב בריאותי יקלטו, מבחינה חושית, אותו דבר בדיוק. אבל יתכן שאחד מהם יפיק יותר מידע מהתמונה שהוא מקבל, כי התודעה שלו מעבדת מהר יותר את כל המידע שהגיע אליו.
אני מתקשה להביא אנלוגיה מוצלחת, שלא תהיה חזרה מפורשת על אותם דברים בדיוק.
נניח שתי יחידות עיבוד, שתיהן צריכות לפעול בזמן אמת (בלי דיליי), ושתיהן מחוברות לאותה מערכת חיישנים.
יחידת העיבוד האיטית יותר תצטרך לבחור כמות קטנה יותר של מידע שתוכל להתרכז בו כדי לספק תוצאה סבירה בזמן אמת, בעוד המערכת המהירה יותר תוכל לבחון יותר מידע, ועדיין לספק תגובה באותו פרק זמן.
אני לגמרי מסכים שזה ייתכן,
אני רק לא בטוח שזה יגרום לתפיסת זמן שונה אצל שני החברים האלה.
זה קצת תלוי בשאלה איך אתה מגדיר 'תפיסת זמן'.
נשמע כאילו בהתחלה חשבת שאני הולך להגיד משהו הרבה יותר מעניין.
חשבתי שהיה לך אולי רעיון של
איך לשנות את תפיסת הזמן האישית. לדעתי אגב יש קשר הדוק ודו-סטרי בין תפיסת הזמן האישית שלך למצבך הנפשי-פסיכולוגי.
תפיסת הזמן משתנה כל הזמן....
שמתם לב איך מרגישים בסופו של יום עמוס? מה? זה היה הבוקר? נראה כאילו חלפו יובלות מאז. ובסופו של יום ריקני? ההיפך. המסקנה שלי מכל זה היא שתפיסת הזמן שלנו מושפעת עמוקות מהאירועים שמעמיסים בה. אז מישהו שמיטיב לחלץ מידע מאירוע, אולי מרגיש שהוא עמוס יותר. אולי להיפך, לפי היכולות שלו, זה קל.
מה זה זכרון אבסולוטי?
בשנים האחרונות יצאו כמה מאמרים מאוד חשובים בנושא של זכרון, בין היתר שמו לב שבתהליך ההזכרות בדבר כלשהו אנשים "מלכלכים" את הזכרון עצמו (מבחינה פיזיולוגית הראו שההשפעה מתרחשת באזור שבו נשמר הזכרון המקורי במח) והוא נשמר מחדש עם הפרטים הקטנים השונים. קצת כמו לפתוח קובץ וורד לעבד אותו ולשמור מחדש, העותק המקורי נכחד.
בין כל המסקנות מרחיקות הלכת שיכולות לנבוע מהמחקר הזה (לדוגמה על אמינותם של עדי ראיה בבתי משפט) אפשר גם להציע שזכרון אבסולוטי הוא מונח שצריך להזהר בו.
טכניקות זיכרון זה משהו שעשוי למצות את אופן הפעולה של הזיכרון האנושי.
בספר "הליכת ירח עם איינשטיין", ג'וש פוייר מתאר בין השאר מקרה של עיתונאי, שפשוט זכר כל מה שקורה לו. מסתבר שהיתה לו הפרעה קוגנטיבית בשם 'סינסתזיה', ובנוסף, הוא כל הזמן השתמש אינטואיטיבית בשיטה שאמני זיכרון מכנים "ארמון זיכרון". כלומר, הוא נעזר בתפיסה המרחבית הטובה היחסית של בני אדם, כדי למקם בזיכרון כל מני פרטים עם המון אסוציארציות (צבע, צליל וכו').
מניפולציות על הזיכרון אפשריות הרבה פעמים, כמו שציינת, אבל בהנחה שאדם לא מנסה באופן יזום לזכור באופן מסויים (טיפול פסיכולוגי), הוא אמור לזכור המון דברים. כל דבר שהוא יחליט שמספיק חשוב לו לזכור, בעצם.
אז זהו שלא
ניסויים מראים שעצם ההזכרות במשהו היא המניפולציה שגוררת הוספה או הדגשה של פרטים ע"ח פרטים אחרים.
עוד טריילר ג'והנסוני
כשהיא לא מבריחה סמים היא מבשלת עם ג'ון פאברו ורוברט דאוני ג'וניור. חבל שהשם "Iron Chef" כבר תפוס.
https://www.youtube.com/watch?v=FF_rYNupPwg
הגזמת.
לא כל סרטיו של בסון באותה רמה, אבל כולם מלאים באקשן סוחף וכיפי, בסגנון סרטי הפעולה של יותר אקשן ואמביציה ופחות אפקטים וכאלה – כשלאחרונה יוצאים פחות ופחות כאלו סרטים.
אהבתי מאד כל סרט שבסון היה קשור אליו, כבמאי, תסריטאי או מפיק.
כל סרט שהוא היה קשור אליו כבמאי תסריטאי או מפיק?!
מתי היה לך זמן לאהוב כל כך הרבה סרטים?
טוב, אלה שראיתי. כמה יש, עשרים?
(ל"ת)
79.
(ל"ת)
נראה כמו חיקוי ל-wanted. וזה לא כבוד גדול…
יצא לי לראות השבוע את הסרט בפראג
הייתי בחופשה והתלהבתי לקראת צאת הסרט, החלטתי בערב אחד לראות אותו וכל כך הצטערתי כי הוא פשוט השאיר לי טעם רע ומגוחך שנמשך גם ביום של אחרי. קלישאתי, מאולץ, לא חכם כמו שמתיימר להיות (גם אם נשים את העניין של 10% מתפקוד המוח בצד), משחק בינוני מאוד ומעל הכל לא מעניין וחסר פואנטה. אפילו האפקטים גרועים.