במקור: Love's Labour's Lost
תסריט ובימוי: קנת בראנה
מבוסס על מחזה מאת וויליאם
שייקספיר
שחקנים: קנת בראנה, אליסיה
סילברסטון, נטשה מקלהון,
אלסנדרו נבולה, נתן ליין
יום אחד, לפני הרבה שנים, קם קנת בראנה ואמר לעולם:
בראנה: עולם, אני הולך לעשות סרטים על פי מחזות של שיקספייר.
עולם: וואלה?
בראנה: כן. ואני אעשה אותם באורך מלא – את 'המלט', לדוגמא, אני אעשה באורך ארבע שעות, ככה שהקהל יסבול. ואני אעשה כמה סרטים שאני רוצה, כי לשיקספייר לא צריך לשלם תמלוגים, ואני גם אשחק בכולם! (צחוק מרושע).
עולם: תגיד לי, אתה פסיכי? את 'טימון איש אתונה' אתה תהפוך לסרט? הרי אף אחד לא מכיר את המחזה הזה. חוץ מזה, בסופו של דבר הקהל ישתעמם לראות עוד ועוד סרטי שיקספיר.
בראנה: אהה…. אבל פה באה לידי ביטוי התוכנית המחוכמת שלי. אני אעשה כל סרט בסגנון תקופתי שונה.
עולם: גם כן מתוחכמת. גם את 'רומיאו ויוליה', 'טיטוס' ו'חלום ליל קיץ' עשו בסגנונות תקופתיים שונים.
בראנה: כן, אבל אני היחיד שיהפוך את שיקספייר למיוזיקל.
מחזות של שיקספייר תמיד נתפסו בעיני כדבר תרבותי להפליא. השפה הגבוהה, הקצב והדיאלוגים. הוי, איזה כיף. לכן כשראיתי את כל שחקני 'אל תשטו באהבה' מופיעים על הבמה ושרים "אין עסקים כמו עסקי השעשועים", אני מודה שהצטמררתי. אני אמנם מת על מיוזיקלס (רגע של עברית: להבדיל ממחזות זמר, בהם שרים כל הזמן, במיוזיקלס השירים מגיעים מדי פעם כדי להדגיש את רגשותיו של הגיבור). אבל בראנה הצליח לערבב שני דברים טובים ולהרוס את שניהם.
חבר טוב הלומד ספרות אנגלית הסביר לי, לאחר שהתלוננתי בפניו על הסרט הנורא הזה, שדווקא את המחזה הזה כתב וויל שייקספיר קשישא עבור מסיבת חג המולד של לשכת עורכי הדין, ודווקא המחזה הזה מאוד מודע לעובדה שהוא באמת מחזה (לדוגמה, הדמויות מדברות לפעמים אל הקהל), ונחשב בתקופה ההיא לגס מאוד מבחינת בדיחות. גם השירים מאוד רלוונטיים, מאחר וגם במחזה המקורי היו הרבה שירים. ובכלל, כל הרעיון של בראנה – לערבב את המחזה הזה עם שירי מיוזיקלס משנות ה30- וה40- – זה דווקא רעיון גדול, שמראה עד כמה בראנה מבין בשיקספייר ויכול לתת לו משמעות חדשה גם בימים אלו.
בלאאאחחחחח. פאקאקט. לא עובד.
הסיפור הוא די פשוט: המלך ושלושת חבריו מחליטים להקדיש את עצמם במשך שלוש השנים הבאות רק ללימוד. כלומר, אין כניסה לנשים (גם יום צום פעם בשבוע כלול בנדר הזה, אבל הוא לא מפריע להשתלשלות העלילה יותר מדי).
חמש דקות אחר כך, בתו של מלך צרפת (אליסיה סילברסטון) מגיעה עם שלוש המלוות שלה לביקור. עוד חצי דקה לאחר מכן, ארבעת הבחורים שלנו מאוהבים מעל הראש. אבל אבוי, הם נדרו נדר. מה עושים?
הבחורים מתחילים להסתיר זה מזה את העובדה שהם מאוהבים. בקטע הזה הייתה אמורה לבוא מין קומדיית טעויות: הבחורים מחליטים שאם הבחורות ישנו מחוץ לארמון זה בסדר דווקא, ואז הם מחליטים כולם להתחפש בנשף שהם יערכו כך שהבחורות לא יזהו אותם, והם ישלחו כל אחד לבחורתו מתנה על פיה הוא יזהה אותה. אבל הבחורות מחליפות את מתנות החברים ביניהן, כך שכל בחור בוחר בבחורה הלא נכונה (תגידו "בחור בוחר בבחורה" מהר שלוש פעמים). הקטע מגיע לשיא במעין ריקוד תחפושות סמי-ארוטי שיוצא די מביך (אליסיה סילברסטון בבגד גוף זה לא מראה מרנין, לא אכפת לי מה תגידו). בקטע המדובר, כאמור, הבחורות לובשות מסיכות כדי שלא יזהו אותן. נסו, ילדים, לגלות: מי מבין הארבע היא אליסיה? רמז: זו לא אחת מהדוגמניות הגבוהות והדקיקות.
בינתיים מתרחש סיפור משנה בו משתתף נתן ליין כליצן, הנתפס עם בחורה בארמון בניגוד להוראות המלך. הוא משוחרר מהכלא על ידי קצין הביטחון של המלך (דמות גרוטסקית להחריד, עם מבטא ספרדי כל כך מזויף שהוא כבר לא פוליטקלי קורקט), בתמורה לכך שיעביר לאותה בחורה מכתב מקצין הביטחון המאוהב בה. באותה הזדמנות הליצן מקבל עוד מכתב מבראנה, שאמור להגיע לאחת מבנות הלוויה של הנסיכה. מובן שעקב טעות – המכתבים מוחלפים, אבל אין לזה שום השפעה על הסרט, מה שהופך את כל העניין לאפיזודה חולפת וכמעט לא מורגשת, וזאת למרות שהיא נבנתה לאורך זמן רב (למה יש לי תחושה שצריך להאשים בכך את בראנה ולא את וויל?).
האתנחתאות הקומיות לא ממש מוצלחות, ובכלל, הסרט צולע. התפאורה עלובה למדי: הכל שטוח ו"אולפני", על מנת ליצור תחושה של מיוזיקלס ישנים. הסרט מסתיים במעין מהדורת חדשות, המספרת לנו מה קרה לגיבורינו מאז שנפרדו. אין סוף ממשי לסרט, רק מעין קולאז' של התרחשויות. ממש מעצבן.
אבל הבעיה העיקרית של הסרט היא שבראנה החליט לקצוץ קטעים גדולים מהמחזה (אם כי הוא כמובן לא קיצץ שום שורה של הדמות שלו), ולתקוע במקומם שירים נוסטלגיים, בדרך כלל בלי כל קשר לעלילה, דבר שהורס בפשטות את הקצב של הסרט.
ואם בבעיות אנו עוסקים: נטשה מקלהון (היפיפייה מ'רונין') לא יודעת לשיר, אליסיה סילברסטון לא יודעת לשחק שיקספייר, נתן ליין כנראה לא יודע להצחיק, ואף אחד מהם לא יודע לרקוד.
בקיצור, אם אתם אוהבים את שיקספייר, המנעו. אם אתם אוהבים את בראנה, המנעו.
אם אתם דוקא בקטע של לראות את אליסיה סילברסטון בבגד גוף צמוד, זהו הסרט בשבילכם.
הביקורת הזאת, אגב
מחזיקה ללא עוררין בשיא: הביקורת שעבר הכי הרבה זמן מהרגע שהיא הגיעה לידי מערכת 'עין הדג' ועד שהיא פורסמה. קילרוי כתב אותה עוד בפברואר השנה, על תקן 'מה היה', אבל תמיד היא הצליחה להידחק מאחורי ביקורות בעלות עדיפות גבוהה יותר. והנה, פתאום עכשיו, פתאום היום, שישה חודשים לאחר מכן ושנה וחצי אחרי שהסרט יצא לאקרנים בחו"ל, החליט מישהו שזה בדיוק הזמן להביא את 'אל תשטו באהבה' לקולנועי ארצנו, והפך את הביקורת לרלוונטית. מוזרים הם החיים.
אלישיה סילברסטון בבגד גוף
ברררררר….
הודעה שלא קשורה לסרט
אחלה ביקורת. עניינית, ממצה, מפורטת, מהנה לקריאה.
שאלה בפי: מה הסיפור עם המחזות שייקספיר בעירום? זה נשמע משעשע למדי. זה פארודי או שזה לוקח את עצמו ברצינות? מעשים אמיתיים או סתם דיבורים בשטח? נכנסתי ללינק אבל לא רציתי לשוטט שם. המחשב משפחתי, ולפני כמה זמן כששטוטתי בחופשיות, הגעתי לאתר בגדים, שהוביל אותי לאתר של בגדי לייטקס, (תחפושת של נזירה מלייטקס, אחלה צחוקים) ומשם לאתר של סאדו מאזו!
אז אני קצת זהירה מאז.
אני דווקא מאוד נהניתי
אבל בטרם אגן על הסרט, הרשו לי דיסקליימר קטן:
אני מודה שזה סרט שדורש קצת יותר מידי דרישות מקדימות מהצופה. בטרם הצפייה חובה:
* לתלות את מסיכת הציניות על המתלה מחוץ לאולם
* להיות מוכן לרומנטיקה חסרת תקנה
* להיות מוכן לתיאטרליות ומלאכותיות מודעת לעצמה
* לשכוח כל דיעה קדומה (חיובית או שלילית) על שיקספיר
בראנה, לשם שינוי, החליט לעשות עיבוד שיקספירי עם יומרות מאוד נמוכות. נראה כאילו הוא ממש נהנה לעשות את הסרט הקליל הזה.
אני דווקא מאוד אהבתי את הסגנון הקומי הקצת גרוטסקי, את התיאטרליות המוחצנת, הרומנטיקה המשתפכת ממש, ומעל הכל – השירים הנפלאים.
הייתי ממשיך להרחיב, אבל הבירה קוראת לי. יאללה ביי.
אני דווקא לא נהניתי
כמה בירה לעזאזל שתית לפני שראית את הסרט ? נהנית ממנו ? איך ?
גם אני לא נהניתי.
השירים משובחים, כן, והריקודים בכלל לא רעים, בהחלט, ואלישייה נראית נהדרת בכל בגד, __ללא ספק__, אבל הדברים האלו לא מחזיקים את הסרט באוויר
והליצן הכביכול-ספרדי? ירחם השם על נשמתו הבלתי טהורה.
אכן נשמע לי אחלה סרט!
למרות הביקורת הקטלנית למדי, אני דווקא מעוניינת לצפות בו.
אני חולה על מויזיקלס, וגם אם יש בסרט "תלישות" מסויימת, משהו בי אומר לי שאני הולכת להנות ממנו ולאהוב אותו עד מאד.
נחיה ונראה…
עינת
אכן נשמע לי אחלה סרט!
נראה לי שגם אני הולך להינות כי אני ממש אוהב מיוזיקלס (וגם מחזות זמר) ואני אוהב מחזות של שייקספיר נראה לי שילוב די מוצלח.
רעיון.
הסרט הזה דווקא נשמע כמו משהו שדורש רימייק.
ניקח את משתתפי עין הדג (שאם נבצע אקסטרפולציה ממני, לא יודעים לרקוד, לא יודעים לשיר, לא יודעים לשחק שייקספיר ונראים נורא בבגד גוף) ונעלה את הסרט, מילה במילה ורק עם שירים אחרים. מעניין איך יצא.