במקור: Lovely & Amazing
תסריט ובימוי: ניקול הולופסנר
שחקנים: ברנדה בלת'ין, קתרין
קינר, אמילי מורטימר, רייוון
גודווין, ג'ייק גילנהאל,
דרמוט מולרוני
נראה שאחד משורשי השנאה שמבעבעת כנגד ארצות-הברית בחלקים ניכרים מהעולם הוא בכך שלמדינות הנחשלות מגיעים רק סרטים אמריקאים כמו 'xXx' או 'גברים בשחור', שבהם נראים כל האמריקאים כמוצלחים ביותר, מאוד מתוחכמים, וכל-כך מרוצים מעצמם, לעזאזל. אם רק היו מפיצי הסרטים שם טורחים להקרין בבתי הקולנוע גם סרטים כמו 'ממש מושלמות', אני לא חושב שהאנשים במדינות אלו היו ממהרים כל-כך לשנוא את האמריקאים. אם כבר, אולי הם היו קצת מרחמים עליהם.
ג'יין מרקס (ברנדה בלטין, 'להציל את גרייס'), משחקת כאן אם לשלוש בנות, שתיים מפרי רחמה ואחת מאומצת, ואוהבת את כולן שווה בשווה, אך באותו הזמן מודעת היטב לחסרונות הרבים שלהן, ואולי אף לחוסר היכולת שלהן להתמודד עם החיים באותה הדרך הבלתי מתפשרת שהיא מתאמצת לחיות בה.
הבת הגדולה, מישל (קתרין קינר, 'להיות ג'ון מלקוביץ'), נשואה מאוד לא באושר, אין לה עבודה (למרות שלא ניכר שהיא ובעלה חסרי אמצעים), ויוצרת אומנות פלסטית כמו כסאות קטנטנים, או נייר עטיפה מלאכת יד, שאף אחד לא ממש רוצה לקנות. הבת האמצעית, אליזבת' (אמילי מורטימר, 'הילד', אבל אל תחזיקו את זה נגדה), היא שחקנית, ולמרות שדי הולך לה, נראה כי היא מתוסכלת מחוסר יכולתה להשיג תפקידים גדולים, וגם מערכת היחסים שלה לא משהו – הגבר שלה מסרב להבין את הבעיות שלה בחיים, ובצר לה, היא מפנה את אהבתה לבעלי החיים, ומאמצת כלבים נטושים לביתה. הבת הקטנה אנני (רייוון גודווין, עוד תשמעו עליה), ילדה מאומצת שצבע עורה שונה משל שאר משפחתה, צעירה מאחיותיה המבוגרות בשנים רבות, סובלת מבעיית השמנה קשה ("את לא רוצה להיות מתבגרת שמנה", אומרת לה דווקא אחותה הרזה כמקל), והתחביב הגדול ביותר שלה הוא להעמיד פני מתה בבריכה.
בפתיחת הסרט מתאשפזת ג'יין בבית-החולים לצורך ניתוח שאיבת שומן. שהותה בבית החולים משמשת כניסוי כלים מסוים עבור בנותיה, כזה שיאפשר להן לבדוק איך יתמודדו בלי נוכחותה של אמן בחייהן, ועם הצורך לטפל בה, במקום ההפך הגמור.
הרעיון בכללותו לא רע ואף מצחיק. השוטטות המפתיעה הזאת של הבנות בעולם, מבלי שיהיה להן אל מי לרוץ ולבכות, יוצרת עבורן מצבים מביכים ונדירים: ההרגשה היא שכעת הן חיות ממש בעולם משלהן, עם קשרים רופפים למדי למציאות. מבין הגדולות, האחת הולכת בדרכו של קווין ספייסי ב'אמריקן ביוטי', ומוצאת לעצמה עבודת מתבגרים טיפוסית, וכן את הערצתו של הבוס החדש שלה, נער בן 17 (ג'ייק גילנהאל, 'דוני דארקו'); השניה מסתבכת בקשר ביזארי עם שחקן מצליח באמת (דרמוט מולרוני, 'החתונה של החבר שלי'), שממנו היא דורשת שיספר לה בפרוטרוט "כל מה שלא בסדר אצלה". ואילו אנני
הקטנה, מטפחת את הקשרים עם ה'אחות הגדולה' המאמצת,
ומשכנעת אותה 'ליישר' את שערה, לעצב אותו כך שידמה לשערן של אחיותיה הלבנות, שינוי גדול עבור ילדה בת שמונה. 'חזרזירה קטנה', אמרה זו שישבה לידי, אם כי בחיבה רבה…
הסרט מהווה שינוי כיוון מסוים עבור הבמאית והכותבת שלו, ניקול הולופסנר, שמוזכרת לרוב כבמאית הסדרה 'סקס והעיר הגדולה', אך גם ביימה סדרה בריטית טובה לא פחות, 'רגליים קרות'. ההשוואה בין 'ממש מושלמות', לסרטיו של טוד סולונדז מתבקשת ממש, שכן שניהם מהלכים על הקו הדק שבין הקומי לטרגי (אבל הדמויות שלו עדיין סובלות יותר). נכון שגם ב'סקס והעיר' הדמויות סובלות ממשברים רבים, אך מה שמאפיין את הסדרה הזאת ביותר היא אותה שביעות רצון יאפית, שקיימת גם כשהאדם אינו ממש שבע רצון מחייו, והתחושה כי 'יהיה טוב' – תחושה שלא ממש מפעמת בלב גיבורות 'ממש מושלמות'. יתכן כי השינוי נובע מהעובדה שאתר סדרות הטלויזיה הולופנסר רק מביימת, בעוד שאת הסרט היא גם כתבה (וסביר שיש בו גם משהו אוטוביוגרפי, שכן לה עצמה יש אח מאומץ בן 12 ממוצא אפריקאי-אמריקאי).
אני יכול לומר בכנות שהסרט הזה העציב אותי, לפחות באותה מידה שהוא הצחיק אותי. העובדה שהוא מכיל כל כך הרבה נוסחאות מוכרות לאושר, או דרכים אליו, ושרובן ככולן מסתיימות בכישלון צורב, לא תרמה להרגשת הנוחות שלי בצפייה, ולמעשה ממש הביכה אותי. האם זהו כל מה שיש לנו לצפות לו? לא נעים. אבל ברבע השעה האחרונה, נחתה עלי מעין שלווה שכזו, מהסוג שנדיר שאדם יחוש כשהוא ישוב באולם קולנוע צפוף מאוד (לב 4 הקטנטן והדחוס, הלוואי והיה הוא נשרף בזמנו, ולא האולם הגדול), או בכלל. למרות שבמקום פתרונות הוצגו בפנינו רק עוד בעיות חדשות, הרי שאותי לפחות הצליחו לשכנע שזה לא נורא. ושאפשר. והבדידות הגדולה והייאוש הגדול, שמאפיינים את הדמויות בסרט, אחת-אחת, מצליחים להיות מוצדקים שם בעובדה הפשוטה, (החותכת?) שלהן, כמו לנו, אין בעצם לאן ללכת.
יופי של ביקורת
אני חותם על כל מילה, אבל דורש לדעת מי זה חפטון. גם חכם, גם רגיש, וגם מכיר את דויד אבידן? יצורף מייד רטרואקטיבית לסקר הישויות הפיקטיביות. או משהו.
התאפקתי, התאפקתי, ואיני יכול עוד
קתרין קינר גורמת לי לגירוי באחת האונות. לא ברור לי איזו.
.
היא עצבנה אותי ב-Death to Smoochy. בסדר, סרט מעצבן.
היא עצבנה אותי ב-S1M0ne. בסדר, כתבו לה תפקיד מעצבן.
אבל הסטטיסטיקה לא משחקת לטובתה. אם יש לה כאן תפקיד כל כך ראשי, כנראה שאוותר על הסרט.
.
.
.
.
.
לונג, ידעת שזה יגיע, נכון?
ובמלקוביץ'?
וב Living in Oblivion?
תן לה הזדמנות.
אהבתי אותה מאוד גם במלקוביץ' וגם ב'ממש מושלמות'. את הסרטים שאתה הבאת לא ראיתי.
אני באמת צריך לראות את מלקוביץ'.
ניסיתי פעם, על מסך המחשב, ונמאס לי באמצע.
אבל מצד שני, אם אראה את מלקוביץ', מה ישאר לי למשחקי Shame?
ראיתי אותה במלקוביץ,
וממש שנאתי אותה. היא שיחקה כזה אדם מגעיל, ובעצם הייתה הדבר השלילי היחיד שזכור לי מהסרט.
ונצ'יק למלקוביץ':
ונצ'יק.
מה שהפריע לי הוא
שכולם בסרט התנהגו כאילו היא שיא היופי, חתיכה עולמית, ואפילו העדיפו אותה על פני קמרון דיאז (שמאוד השתדלו לכער אותה). הבעיה שלי היא שהיא ממש דוחה בעיני, וכך בעצם התערער לי כל ההגיון הבסיסי של הסרט.
סוף
בכל מקרה, אם נתעלם מהסלידה שלי ממנה, אני מניחה שהיא שחקנית טובה, ומקווה שבסרטים אחרים היחס כלפיה הוא יותר נורמלי.
והסרט? נשמע מגניב, ואף מזכיר לי את "הכישרון של מר ריפלי" המעניין.
מממ... הבדלי טעם קשים.
גם אני וגם זוגתי סנטיפי, חושבים שקתרין קינר הייתה ממש יפהפיה במלקוביץ'. ביצ'ית אמנם, אבל יפהפיה.
את הקשר בין 'ממש מושלמות' ל'הכשרון של ריפלי' אני לא רואה.
אני מסכימה
קינר היתה יפה במלקוביץ' ואם מסתכלים על סרטים אחרים שלה רואים שניסו להדגיש את זה…
כן, הממ, כנראה ששכחתי על איזה
סרט אני כותבת…
הרגע קראתי ברצף את הביקורת על "זהות כפולה" ועל הסרט הזה… עזוב זה צה"ל מטגן לי את המוח. לא בי האשם!!
ובקשר לשחקנית – חששתי שיגיבו לי ב"אבל היא ממש יפיפיה!!!", נו טוב, בעיני היא היתה מחרידה. באמת, אני לא סתם מגזימה. אבל אם אתה אומר אז כנראה שיש כאלו שכן מוצאים בה חן, ואני דווקא שמחה כי זה מחזיר לי את האמון בסרט
.
הגיון בסיסי במלקוביץ'?
כן. אני מקבלת את זה כי זה נתון לי מראש כחלק מהעולם של הסרט, וזה לגמרי הגיוני כחלק מההגיון הפנימי של הסרט. אבל יש דברים שהם פשוט כל כך לא מציאותיים עד שאני לא מסוגלת לסספנד אפילו לרגע…
זה יותר מורכב מזה
אני לא בטוח אם משחקי הליהוק הללו מכוונים או לא, אבל אפשר לראות כאן ניגוד מסויים.
במלקוביץ', קתרין קינר משחקת את הביצ'ית האולטימטיבית. היא יפה, והיא יודעת את זה. אני זוכר במיוחד את הסצינה שבה היא אומרת:
היא שולטת, והיא עושה מה שבא לה, והם יעשו מה שהיא אומרת.
בממש מושלמות, לעומת זאת, היא משחקת פחות-או-יותר את ההיפך הגמור. היא בטוחה בעצמה בערך כמו שדרן חדשות מגמגם. לא נראה שבעלה אוהב אותה במיוחד. כולם צועקים עליה, והיה נדמה לי שהיא אפילו מקנאת בבת הקטנה שלה.
לי אישית, זה מראה על גדולה של שחקנית. במלקוביץ' גם אני תיעבתי אותה, היא ממש הפחידה אותי. אבל בממש מושלמות, היא פשוט עשתה תפקיד שדורש חיבוק.
אהם, you're
נתתי לה הזדמנות.
היא באמת פחות מעצבנת ב'ממש מושלמות' מאשר בסרטים האחרים שלה שראיתי. אבל לא מספיק.
ככל, הסרט ממש בסדר. אבל זהו. בסדר. לא מתחרט על הזמן שהושקע בו, אבל גם לא יצאתי עם תובנות חדשות על החיים, או משהו. בסדר, הסרט. בסדר.
בפעם הבאה אני מעדיפה לראות איתך
גם סרטים שהם "רק" בסדר, ולא רק זוועות כמו 'מאנוס – יד הגורל' או את חווית הזן 'באליסטיק'.
פעם הבאה,
חצי שעה יוגה לפני הסרט.
את נמהרת מדי. יש סרטים שצריך לקחת אותה ברוגע, בניחותא. לא למהר לכל מקום.
'בליסטיק' הוא אחד מאלה. לא למהר אליו. הוא כבר גדול, הוא יודע לחכות. תנו לו לחכות. התאזרו בסבלנות (30-40 שנה) לפני שאתם רואים אותו.
ומאחר ויש בקהל כאלה שמן הסתם תוהים על מה מדובר,
ומאחר ואני עצלן, הרי לכם שלוש פסקאות שנשלפו משלוש ביקורות על הסרט –
http://www.the-trades.com/column.php?columnid=1388
http://www.apolloguide.com/mov_fullrev.asp?CID=4472
http://www.crankycritic.com/archive02/ballistic.html
זה לא רק סלואו-מושן.
זה גם מרדפי המכוניות, שצולמו באופן רגיל, ונראה שכולם נסעו בהם במהירות 50 קמ"ש לכל היותר.
הכביש היה רטוב!
''אל תחזיקו את זה נגדה''???
עיברית או אנגלית?
היבריש מודע לעצמו, מן הסתם.
אבל אבל אבל
ב"נערה טובה" ("ילדה טובה"?) ראית אותו?
שם הוא כבר משחק דמות מבוגרת יותר ולא מגולחת (בגיל 21, נדמה לי?), שאין לה חברים. ומעריצה את הולדן קולפילד.
מספיק שווה בשבילך?
(והסרט מומלץ בלי קשר.)
אבל אבל אבל
בכלל, הדמויות של גילנהאל בממש מושלמות ובבחורה טובה מאוד דומות במבט ראשון. גם ברומנים, גם בניכור החברתי וגם בחוסר ההבנה של ההורים. למרות שהדמות של "הולדן" יותר קיצונית, הוא לא מדבר כמעט עם ההורים שלו, דכאוני באופן חולני ולא מפחד לעבור על החוק כדי להגשים חלום.
אבל אבל אבל
רק תדעו לכם שבגלל הסרט הזה ובגלל ביקורתו של חפטון (שהולכת ונראית בעיניי כפסוקי השטן מקריאה לקריאה) אני והממסד (שמוחה על הגדרתו כאנדרוגניו מבקש להבהיר שהוא גבר במאת האחוזים, עד לבלוטת הדמעות השמאלית) עוד ניפרד, ושלוש שנות זוגיות יגיעו אל קיצן. קיפוד בייבי, אתה יודע שאני אוהבת אותך נורא, אבל מכל התגובה הארכנית שלי בחרת להתייחס דווקא להערה על גיי'ק גילנהאל?! למה הגברים כל כך שטחיים?! לדעתי את הביקורת הזו היתה צריכה לכתוב אישה (או לפחות גבר הומו). הביקורת היתה כה פושרת עד שהיא לא ממש עוררה דיון בסרט או רצון בלבו של מישהו לראות אותו, והיא מלאה באי דיוקים בכל רמה – ברמת העובדות, ברמת הניתוח, ברמת הבנת המסר. הסרט הזה שולת!!! אבל כנראה שרק נשים יכולות להבין אותו. עכשיו אתם מוזמנים לבוז לי לשארית חייכם ולמצוא לממסד חברה חדשה. לכו על זה.
אבל רגע
מה בשם "חפטון" מונע ממנו להיות אחד מהשניים?
אבל רגע
שום דבר בשם שלו. משהו בתפיסה החזותית שלו או במוחו כנראה אחראי למחדל. רבאק, אולי כבר תגיע איזו נשאית כרומוזומי XX לאזור ותביע בי תמיכה? אני לא מזן הנשים ששופטות כל סרט רק לפי ההתיחסות שלו לדמויות הנשיות, ולראייה ממש ממש אהבתי את אנשי המסיבות המצויין (אולי מישהו/י מתנדב לכתוב עליו ביקורת?) למרות שהדמויות הנשיות שם היו לא יותר מקישוט מזדמן. אבל סרט כמו פשוט מושלמות שביימה אישה, שמאוכלס בדלילות בדמויות גבריות חד מימדיות (שהנשים בהתחלה מנסות להקסים ובסוף נוטשות בחוסר עניין) ושעוסק במורכבות של להיות אישה לא צעירה ולא נורא מצליחה ולא נורא יפה ועדיין לשרוד, דורש התייחסות לכל הסוגיות הללו בביקורת שנכתבת עליו באתר ברמה של עין הדג. ואם מסיבה כלשהיא המבקר לא עשה זאת, המין שאליו הוא משתייך כמו גם המציאות החברתית שבה הוא חי (ששונה מזו של נשים, הידעתם?) הם מועמדים שווים לכך, לפחות לדעתי.
באמת - חכי רגע
בדיוק חזרתי מבית חברים, שם צפינו בסרט הזה, שלושה אנשים. כולנו מאוד נהנינו. עבורי זאת היתה צפיה שניה, והסרט ממש מחזיק מעמד בה.
בכל מקרה, אני עייף מכדי לכתוב תגובה ארוכה בנוגע לסרט, וגם עובד מחר (ביום שישי!), אז בינתיים אני אסתפק בשאלה קטנה: איפה בביקורות הזאת קראת שהכותב לא אהב את הסרט? האם זה היה בפסקה הראשונה, שבה נכתב שזה סרט שגורם לצופים בו להרגיש רגשי רחמים כלפי הדמויות? או שמא מצאת את זה דווקא בפסקה האחרונה, שבה נכתב איך הסרט גרם לשלוות נפש עצומה אצל המבקר? אולי את מביעה רגשי אמפאטיה חזקים רק לדמויות בסרטים גרועים, או שמא רק סרטים חלשים במיוחד גורמים לך לתחושת שלוה? מכל מקום אצל רוב האנשים זה ההפך.
"פסוקי השטן" כתבת על הביקורת הזאת? לא הגזמנו קצת? מצטטים בה את דוד אבידן, ואומרים על הסרט שהוא גרם לצופה בו להרגיש שהחיים לא כל כך גרועים כמו שהם נראים. אכן, מילים נוראיות לומר על סרט.
מה שהכי חורה לי, זה שאת טוענת שרק אישה היתה יכולה להבין את הסרט הזה "כמו שצריך", או "לפחות גבר הומו". בכך את מנציחה כל סטראוטיפ אפשרי, שרוב הנשים (והאנשים) שאני מכיר לפחות, מנסות להמלט ממנו כמו מאש. או בקיצור: זה אכן מעניין שנשים מהינות להאשים את כל הגברים בשוביניזם, כשלעיתים נשים הן השוביניסטיות הגדולות ביותר.
למעשה, את מזכירה לי את הקטע מתוך "זאב הערבה", שבו גיבור הספר, הארי האלר, רואה תמונה או פסל של היינריך היינה, שמציגות את המשורר המפורסם בצורה שונה מאוד מהדרך שהוא אהב לראות אותו. והוא יוצא בשצף קצף כנגד זה, ויצירת האומנות הזאת מכעיסה ומדכאת אותו כאחד. והוא מספר על כך לאישה ממכרותיו, והיא עונה לו: "מה כל כך מרגיז אותך, ילד? שמישהו אחר, שודאי אוהב את היינה לפחות כמוך (כי אחרת מדוע השקיע זמן בליצור משהו הסובב אותו), פירש אותו בצורה שונה לגמרי? אתה חושב שיש לך בעלות מוחלטת עליו?". וכמובן שגיבור הספר ממהר להסכים איתה, מהסיבה הפשוטה שהיא צודקת. (הציטוט הוא מהזכרון ובאופן חופשי. יותר מדי מאוחר מכדי לנבור בספריה שלי כדי למצוא את הספר).
ורק לדבר אחד מכל הדברים שאמרת, אני מסכים: "ממש מושלמות" זה אכן סרט שולת!!!
צודק
אני מודה שהתגובה שלי לביקורת של חפטון היתה קיצונית, ושלקרוא לה "פסוקי השטן" לא היה במקום. אני גם מודה שהכללותי לגבי המין הגברי הוכחו כלא מוצדקות (ראה נונין ואתה ובודאי יש אחרים).
רק בדבר אחד אני לא מסכימה איתך. לא אמרתי שחפטון לא אהב את הסרט. אמרתי שהביקורת שלו לא מזכירה את הרובד שבעיניי לפחות הוא רובד מרכזי. וגם אח"כ, לאור תגובותיהם של המגיבים לתגובתי, שהתרכזו בפרטים נקודתיים עובדתיים ולא ברובד הזה, קיטרתי על העדר ההתיחסות לאותו רובד ממש. אם מישהו יאמר שהוא אהב את לשבור את הגלים בגלל המבטא הסקוטי המופלא של המשתתפים ניתן לומר שהוא פספס פה איזה מסר או שניים. אז במטותא, אולי אני אובר-פמיניסטית קיצונית ומכלילנית, אבל טפשה אני לא. הבנתי את הביקורת של חפטון לאשורה.
לא שברת שיא של אורך הודעה
ואני מסכים עם הרוב הגדול של הדברים שאמרת, כולל הניתוח של 'ממש מושלמות'. אבל אין ספק שהקוסם מאורוויל צודק בכך שהרבה מהדיכוי של הנשים בסרט הוא 'דיכוי מופנם' שהן מפעילות כלפי עצמן, בחוסר היכלות לאהוב את עצמן וכו'.
יש לי פגם קטן באופיי -
פרט לאשר במקרים קיצוניים, אני לא נוטה לפרוץ בקריאות "כן! כן! מה שהיא אמרה!".
נו, מ'לשות. הסכמתי עם מה שאמרת. הנהנתי בחיוב, ואולי רק אז הבנתי למה לא התלהבתי ממנו.
לכי לראות "ילדה טובה".
זה יעשה לך רע. אבל רע טוב.
לא, אין לך! אתה מושלם!
עכשיו אני אוהבת אותך אפילו עוד יותר מקודם. הלוך אלך, שהרי גם אני ילדה טובה.
נו, זה הפגם.
אני דווקא מאוד אהבתי את הסרט.
ואפילו התחברתי אליו. ואפילו הסכמתי עם התגובה שלך לגביו. ואפילו התכוונתי לשלוח ביקורת (אבל חפטון הקדים אותי). נא לא להכליל בבקשה!
קוצו של ו'
תיקון עניין קטן אחד – מי משכנעת את מי ליישר את השער: טעות של אות אחת בעריכה גרמה למשמעות המשפט להתהפך. המחדל טופל. הכותב נקי מפשע.
היי חפטון
ראיתי היום את ממש מושלמת, ובאו כמה תובנות מפוכחות להעירני,בעניין אהבתו האומללה של ג'. אלפרד פרופרוק.
התרכזתי יותר מידי בדוד אבידן ושכחתי את העניין עצמו
כלומר גם עלי נחתה איזו מין שלווה/ תובנה מפוכחת, לא סבירה מול סרט
ואחרי צפיה בסרט
בכל זאת משהו הפריע לי. כן הרעיון אין מה לומר מקסים. ההתעסקות הזו ברצון להצלחה בבעיות הדימוי העצמי שכל כך מאפיינות את החברה האמריקאית ולמעשה גם את החברה שלנו ואולי (אין לי מושג אחרי הכל אני לא אנתרופולוגית כל חברה). עסקה בהיבטים של יופי כיצד הוא נמדד.
ראיתי את הסרט בדי וי די ולא בקולנוע אבל אני לא חושבת שזה פגם באיכות של הסרט במשהו.
הסרט לא נסגר לי טוב. היה נדמה- נכון לקחתם נושא מעניין אפילו תסריט לא רע
מצחיק הוא לא
גם לא מרגש במיוחד.
חומרים טובים? אכן כאשר קראתי את "המאחורה" של העטיפה בהחלט סיקרן אותי אבל הסרט איפשהו טבע ברצון שלו להיות מיסתורי, לא לתת משמעויות בכפית לקהל ולהשאיר אותו עם תהיות לאחר הידלקות האורות. אני פשוט ראיתי סרט ללא סיום מספק שהניח אותי על דעתי וכן-סרט די פסימי מצד שני גם לא סרט שהשאיר אותי במתח של "הלוואי והייתי יודעת מה קורה לדמויות בהמשך"
הסיום החפיפניקי הוריד לי מאוד מאיכות הסרט ונשאר לי סרט סתום כמו רוב הסרטים שמופצים בדי וי די ע"י קולנוע לב
סרט מקסיייים
בצפיה שניה הסרט הזה עוד יותר מקסים בעיני
אתמול בלילה הוא שודר בכבלים וגרם לי לחייך ולצחוק ולבכות ולהרגיש חמימות בלב.
הסרט הזה כשמו כן הוא – lovely and amazing
וקתרין קינר עושה עבודה ממש טובה. מקסימה.
וגם הילדה הקטנה. אולי אפילו יותר מקינר.
דווקא ברנדה בלתין המהוללת לא מרשימה. אולי המאמץ לדבר במבטא אמריקאי תבע את רוב כוחותיה.
אליזבת'
עצבן אותי יחסה של אליזבת' אל מישל. מישל היא זו ששולחת אנשים קיביני, בשם שתיהן, ואליזבת', במקום להודות לה, מתחילה להתחסד ולהאשים אותה. מישל לדעתי כנה יותר. הפריע לי גם היחס של שתיהן אל אחותן המאומצת, החצופה וחסרת הטקט. הן פשוט נותנות לה לעשות מה שבראש שלה!