המוציא להורג הממלכתי מאבד את כל היקר לו פרט לבנו יחידו. "מאבד" גורם לזה להישמע מקרי – מדובר בקנוניה פוליטית במטרה לדחוק אותו לצד ולזכות במעמד שלו (מסתבר שביפן של אותה התקופה היה ממש מגניב להרוג אנשים), ואם אפשר להרוג אותו, מה טוב.
אבל המוציא להורג הממלכתי (אוגמי איטו, הידוע גם בשם "זאב בודד", הידוע גם בשם "המנדלורי", או "ליאון", או "לא, באמת, הרבה אנשים לקחו את המבנה הזה") הוא לא בחור שאפשר להרוג בקלות. או, כאילו, בכלל. ומסתבר שגם את הבן שלו (לבחירתכם: דאיגורו/גור/גרוגו/חנן), למרות שהוא עדיין לא בגן חובה, די קשה להרוג. ויחד הם יעברו הרבה הרפתקאות בהם השניים יהרגו הרבה אנשים וימותו מעט. ואם זה נשמע לכם כמו סיפור זול מלא אלימות – אז זה בדיוק זה. וזה מגניב.
בפרק הלפני-אחרון של העונה הראשונה של "בלי גלימות", תום ויהונתן חוזרים לתקופות פשוטות יותר, בלי פלאפונים ורשתות חברתיות ועם קודים חברתיים מטורפים וסמוראים ונינג'ות שרוצים להרוג אותך.
בפרק הבא: פרק אחרון לעונה, ואנחנו הולכים אל מעמקי הגיהנום, שם נמצאים כל העיבודים של אלן מור.
השאלה עכשיו היא מתי נקבל עיבוד מנגה
לסדרת הטלוויזיה הזו שכולם מתלהבים ממנה עם תינוק החלל והשופט-דרד בהנחה.
הגונב מגנב פטור, אחרי הכל (אלא אם אוגמי איטו תופס אותו ואז הגנב הזה הולך למות מהר מאוד).