הנה מה שתראו אם תלכו לראות את "לוק": טום הארדי, יושב מאחורי הגה של מכונית, מדבר בדיבורית.
זה סרט-קונספט, ואת הקונספט צריך לדעת מראש, כדי להיערך בהתאם. אם תגיעו לסרט בציפיה לאקשן כלשהו – לצורך העניין אפילו הליכה היא אקשן – תראו את הסרט הכי גרוע בעולם: כל מה שרואים בסרט הזה הוא איש אחד יושב במכונית. והוא אפילו לא יוצא ממנה. לעומת זאת, אם אתם יודעים מראש מהו התרגיל השאפתני שבמאי הסרט, סטיבן נייט, עושה, אתם עשויים לצאת נפעמים: זה סרט מדהים – הוא מתרחש כולו במכונית אחת!
יש לא מעט סרטים שבהם משתתפים מספר מצומצם מאוד של שחקנים, במספר מצומצם מאוד של לוקיישנים: לא מעט סרטים (בינהם "גט", זוכה האופיר הטרי) מצמצמים את ההתרחשות כולה לחדר אחד או שניים. השיאן בתחום היה עד היום "קבור" עם ריאן ריינולדס, סרט מתח שמתרחש כולו, מתחילתו ועד סופו, בתוך ארון קבורה. במובנים מסוימים, "לוק" הוא מוגבל עוד יותר. אמנם מכונית היא חלל גדול יותר מארון, ולאורך כל הסרט אפשר לראות גם את המרחב הגדול שמסביב – הכבישים ואורות המכוניות והבניינים שחולפים ביעף – אבל טום הארדי, השחקן היחיד שפניו נראות בסרט, לעולם לא עוצר, או עובר לספסל האחורי, או בכלל, קם מכסא הנהג. הוא כמעט שלא מוריד את הידיים מההגה. זה סרט שבו יש שחקן אחד בלבד, וגם הוא מופיע כמעט רק מהכתפיים ומעלה.
וכאן מגיע ההפתעה: הסרט הזה לא משעמם. הסרט הכמעט אנטי-קולנועי הזה, זה ש"קורה" בו הכי מעט מכל סרט שתראו השנה, ואולי בכלל – הוא מרתק, ואפילו לא מעניק את ההרגשה שהיה עדיף להאזין לו כתסכית ברדיו. הדבר המשמעותי היחיד שרואים בסרט הזה הוא הפנים של טום הארדי, אבל זה מספיק.
הארדי מגלם את איוואן לוק, מפקח בניה וולשי. לוק הוא לא אדם הנתון למצבי רוח. להיפך – הוא מאוד מדוד, שקול, ונמצא בשליטה עצמית תמידית כמעט. לוק הוא אדם שיש לו תכנית. במקצועו הוא אחראי על יציקת בטון באתרי בניה של רבי-קומת; כל טעות קטנה עלולה לעלות במיליונים, ולכן לוק לא עושה טעויות. הוא מאורגן, קר רוח, יש לו הכל כתוב ומסודר, יש לו תכנית גיבוי, ותכנית גיבוי שניה למקרה שתכנית הגיבוי לא תצליח. הוא מזכיר את "הזאב" מ"ספרות זולה" ברמת הארגון שלו. הוא האדם האחרון שיפשל – ובכל זאת, פאשלה אכן קרתה. לכן היום, בסוף יום העבודה, לוק נכנס למכונית ונוסע, אבל לא הביתה. הוא נוסע ללונדון, מרחק של כשעה וחצי נסיעה, אל בית החולים. והאישה שמחכה לו שם היא לא אשתו.
ללוק יש כמה טלפונים לעשות בדרך (ודיבורית משוכללת שתקל עליו לעשות את זה): הוא צריך להתקשר הביתה, לבשר לאשתו ולילדים שהוא לא מגיע, ולהסביר למה. הוא צריך לדבר עם המנהל שלו, להודיע שבאופן חסר אחריות הוא לא יגיע ליציקה המאוד חשובה שתקרה מחר בבוקר, וגם עם העובד הצעיר והמבוהל שיצטרך לעשות את זה במקומו (אני די בטוח שמעולם לא היה סרט שעסק באופן נרחב כל כך בלוגיסטיקה של יציקת בטון). וגם עם האישה שבבית החולים הוא צריך לדבר. הרבה מאוד לחץ מתנקז לנסיעה של שעה וחצי, אם כי אין פה טרוריסטים או חטיפות או גורל העולם החופשי – הסרט עוסק בגורלו של אדם אחד בלבד. והעסק עובד. אולי זה משום שהמצב הזה כל כך מוכר לכל מי שיש לו רישיון נהיגה וסלולרי. אולי הניגוד בין הרוגע וקור הרוח שמשדר תמיד קולו של לוק (והמבטא הוולשי המענג שלו) לבין פניו, שמספרות סיפורים שונים. אבל הצגת היחיד הזאת היא נפלאה. על כך צריך לתת הרבה קרדיט גם לתסריטאי (שהוא גם הבמאי), שכתב שיחות שבונות את הסיפור בעודן נשמעות טבעיות לגמרי, וכמובן, גם לשחקן הבודד. שחקן צריך להיות אמיץ או טיפש כדי להסכים לקחת משימה כזאת – סרט שכל-כולו הפנים שלו – ועדיין לעמוד בפיתוי לזעוק וללחוש ולבכות מרה ולהפוך את הפנים שלו ללונה פארק. לאור ההישג האדיר של טום הארדי בסרט הזה, ההחלטה להסתיר חצי מפניו ב"עלייתו של האביר האפל" נראית מטופשת באופן קיצוני.
המגבלה שהסרט לקח על עצמו לא מאפשרת לסיים אותו כפי שהיינו רוצים שהוא יסתיים. היה יכול להיות מאוד נחמד לדעת איך יעברו שיחות הטלפון ביום שלמחרת. זה יכול להיות מתסכל, ובכל זאת, "לוק" הוא ניסוי קולנועי אמיץ שלמרבה הפלא, עבד כמו גדול.
פורסם במקור בוואלה
הפסקה האחרונה
מעט מספיילרת לטעמי. חוץ מזה, ביקורת קולעת.
לא כל כך מבין את הטענה.
הקונספט של הסרט – כולו מתרחש במכונית – ידוע היטב, אז ממילא היה ברור שלא נראה את לוק מגיע לאן-שלא-יהיה שהוא נוסע. ולאורך הביקורת כולה הופיעו אפילו פחות פרטים מהרגיל על העלילה, אז אני לא חושב שהפיסקה האחרונה יכולה להוות ספוילר.
זה נשמע לי מעורפל מכדי להיות ספוילר,
אבל אם יש ספק, אין. הסרתי את המשפט הזה מהביקורת.
:)
(ל"ת)
איזה גבר
תודה.
פסקה אחרונה פשוט לא לעניין
מאוד (מאוד) מעריך אותך רדפיש, אבל איך אתה כותב פסקה כזו?
נדמה לי שכבר ציינתי את זה בעבר, אבל אני מת על טום הארדי.
(ל"ת)
בעיניי הרכב שיחק יותר טוב מטום הארדי .....
(ל"ת)
תוסיף את העובדה
טום הארדי היה חולה במהלך חמשת לילות הצילום ומעולם לא הייתה הזדמנות אמיתית לעבור על התסריט ויש לכם מועמד לאוסקר השנה
וואו, זה ממש מצב Win-Win!
אם הסרט גרוע – "הייתי חולה…" אם הסרט טוב – "הייתי חולה!"
מסיבה כלשהי שאני לא מבין
הוא לא מופיע ברשימות ההימורים לאוסקר של אף אחד. הסרט יצא מוקדם מדי? לא קיבל מספיק תשומת לב בארה"ב? לא יודע.
הניחוש שלי
סרטי היי-קונספט כאלו נמצאים בקטגוריה של סרטים "נסיוניים", ואלו לא זוכים ליותר מדי התייחסות באוסקר. אולי אם הוא היה משמין ושם איפור גרוע.
וואלה? אז זה פשר הטישו-ים הבלתי נגמרים?
ציפיתי שמתישהו תהיה התייחסות לזה שלוק חולה אבל היא לא הגיעה ולא כל כך הבנתי מה כל קינוחי האף באו לשרת.
אני כמעט בטוח
שהוא לא יהיה מועמד לאוסקר. לא בגלל התפקיד, אלא בגלל שהאוסקר זה 90% יחסי ציבור, וסרטי פסטיבלים שכאלה לא נכנסים לשום קטגוריה. ראה רוברט רדפורד "הכל אבוד".
זה לאו דווקא נכון
ע"ע המועמדות לאוסקר של ג'יימס פרנקו על "127 שעות", וגם רדפורד עצמו קיבל מועמדות לגלובוס הזהב על התפקיד הזה.
אבל כן, זה המון המון ה-מ-ו-ן יחסי ציבור.
הבאת דוגמאות מצוינות ליח"צ
"127 שעות" קיבל קמפיין מלא יח"צ לקראת האוסקר, כל זאת מתוך תקווה שבויל יקבל שוב על אוסקר על בימוי, ומנגד יש את "הכל אבוד" שהקמפיין שלו לאוסקר היה קטן עד בלתי נראה. וזה מסביר את הביצועים של שניהם בשלב המועמדויות.
אני התייחסתי למשפט "סרטי פסטיבלים שכאלה.."
(ל"ת)
טוב, קודם כל תודה.
לא שמעתי, וככל הנראה לא הייתי שומע על הסרט בלי הביקורת שלך ועל כן תודה ענקית.
מאוד, מאוד נהנתי בסרט. הוא פשוט ריתק אותי.
קודם כל טום הארדי, שאותו אני מאוד אוהב, לא בהופעה אדירה או חד פעמית אבל בהחלט נותן פה תצוגה מרשימה ומצליח לא רק להחזיק סרט לבד אלא גם להקפיץ אותו.
אבל הסרט עצמו, האווירה הזאת של נסיעה ארוכה בלילה כשעולמך הפרטי מתפרק וכל מה שאתה יכול לעשות זה לקוות שהתנועה תזרום.. לא יודע, משהו בסרט הזה נגע בלי והוא פשוט ריתק אותי.
בסופו של דבר שסרט הוא כל כך מנימליסטי והוא מנסה לספר סיפור אחד על לילה אחד של בחור אחד במקום אחד (ואפילו פחות) והוא מצליח, אז אין כאן יותר מידי מקום לטעויות. כשכזה דבר עובד, כמו שזה עבד בשבילי, זה פשוט מרתק ונוגע דווקא בגלל שזה כל כך מנימליסטי.
סרט טוב בז'אנר ה"שחקן אחד - מטר על מטר עם המצלמה".
לכאורה אין פה דרמה גדולה. זה לא מסע הישרדות כמו "קבור" או "הכל אבוד". הארדי יכול בכל שנייה לסובב את הרכב ולחזור מ"המסע" אליו הוא נוסע. ובכל זאת, מדובר בסרט מותח. כי ההחלטה אותה לקח הארדי, שגרמה לו לפצוח במסע הזה לעבר בית החולים, מסכנת את עתיד משפחתו, את עבודתו, את הבניין שהוא בונה, את האם לעתיד הטרייה שהוא אמור לבקר. וזה מותח. וזה מעניין. וזה בעיקר בגלל טום הארדי, שמוכיח שוב עד כמה הוא שחקן רב-גוני, שיודע להיכנס לדמות עד הסוף (רק תשוו את המבטא של ביין למבטא של לוק, למבטא של ברונסון, למבטא האמריקאי שלו בבלאק הוק דאון).
הסרט הזה גרם לי להיזכר בתקופה שעבדתי בתמיכה טכנית אחרי הצבא בבזק והתקשרו אלי אנשים שלא ידעו מה זה דפדפן אבל רצו שאני אעזור להם להגדיר את הראוטר האינדונזי ללא דרייברים שהם קנו.
אז כן… כנראה שבשורה חדשה הסרט הזה לא מספק אבל הוא מצליח להחזיק מבחינת עניין ומי שאוהב את הז'אנר הזה לא יתאכזב.
באמת סרט שמחזיק את העניין בו לכל אורכו אבל -
יש בו כמה דברים מוזרים:
קודם כל הפסקול שמלווה את צילומי האווירה מחוץ לאוטו נשמע לקוח מהאנטומיה של גריי. הפסקול פשוט אנמי, לא מחמיא לסרט ונשמע שנבחר בכלאחר יד. הגנריות של מוזיקת הרקע אשכרה צרמה לי.
וגם היו כמה מונולוגים מוזרים שהניסוחים שלהם נשמעו מאולצים ולא טבעיים. כאילו התסריטאי רצה להכניס בכוח רגעים שיתעלו מעבר לגבולות הסצנה אבל בפועל הם נשמעו מנותקים משאר הסרט (שהדיבור בוא היה טבעי יותר). קצת כמו ההסגברה של ראסטי מטרו דטקטיב. (:
מה שכן טום הארדי ואנדרו סקוט נהדרים.
אני יוצא עם אשתי היום לסרט. כדאי ללכת לזה?
מחפשים משהו לא כבד/מבאס, לכן שללנו את "אפס ביחסי אנוש" למרות הביקורות המהללות.
"לוסי" נראה ונשמע טיפשי מדי, וכל שאר הסרטים שרצים עכשיו נשמעים נפלא – לנערות מתבגרות.
השאלה שלי היא: האם זה סרט "זוגי"?
תודה מראש![!מסמיק!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif" alt="" width="" height="" />)
מחפש סרט זוגי?
לך להתחלה חדשה. הוא נהדר. באמת. (כלומר, אם תצליח לתפוס אותו. אני רואה שפשוט מסרבים להקרין אותו בשעות הערב וההצגה הכי מאוחרת בירושלים היא ב17:40)
(ואפס ביחסי אנוש לא כבד או מבאס. הוא עוסק בנושאים כבדים אבל בצורה קלילה ברובו ומגיע בסצנות מסוימות לרגעים יותר כבדים, אבל בכלליות הוא על טהרת הקלילות)
תראו
הסיטואציה הבסיסית שבסרט התרחשה באלפי מקומות. הסרט אף פעם לא טען לחדשנות וזה בסדר.
אבל אם הסרט הזה מצליח להיות פחות אמין בהתנהגות הדמויות שלו מאשר אימה אמריקאית אז אני חושב שיש לו בעיה קלה.
כלומר מדברים קטנים ( אם מישהי מדברת עם אחותה-למחצה בתדירות מספיק גבוהה ובהחלטות מספיק חשובות, מה הסבירות שהיא תמשיך להתייחס אליה כתור חצי-אחות, בטח עם בעלה?) ועד הדברים הגדולים ( אין שום סיבה שהוא יחכה עם השיחה עם אשתו לאוטו, בייחוד לא עם שאר הדמות שהוא מנסה לבנות לעצמו) ועד למונולוגים מעצבנים שלא מוסיפים כלום לסרט – התגעגתי למניירות המגוחכות של בני הזוג הרמון, וזה לא סימן טוב. ( הערה להבהרה: אימה אמריקאית היא בלי ספק בו זמנית הסדרה הכי גרועה והכי טובה שיש בטלוויזיה כרגע. המריבות המשפחתיות של בני הזוג הרמון זה לא הסיבה למה היא הכי טובה.)
סרטי איש אחד זקוקים לדמות/הופעה נהדרת, לעלילה מותחת או לבימוי מותח. בקבור העלילה והמתח תפסו אותך, בירח סם רוקוול היה ליגה אחת מעל כל ההופעות של אותה שנה ובהכל אבוד ג'יי.סי שנדור הצליח ליצור עולם שלם מסירה אחת. לוק פשוט בינוני מדי – הארדי לא מספיק טוב (או שהדמות שלו לא מספיק מעניינת. או שילב של שניהם), הסיפור לא אמין ולא מעניין והעשייה הקולנועית סבירה מינוס.
מוסבר היטב למה הוא מחכה עם השיחה עם אשתו לאוטו.
(ל"ת)
יש היגיון דושבגי
שהייתי מקבל אותו אם היינו אמורים להניח שהגיבור דושבג. אנחנו לא. הסרט אומר לנו פעם אחר פעם כמה הוא אדם נפלא. אבל הוא לא. והסרט לא בוחן אותו או מאתגר את התפיסה שהוא פחות ממלאך (או כמו שאמרו למעלה, שלו חלילה יהיו נקיפות מצפון או קונפליקט או משהו שיהפוך את זה למעניין). וזה מעצבן, ומוריד מאיכות הסרט.
הסרט ממש הזכיר לי טרגדיות קלאסיות
איו לי כוח לכתוב למה, אבל אולי בהמשך. עד מישהו הרגיש כמוני?
אין לי בעיה עם קללות בסרטים
כנראה שגם בסרט הזה לא היתה לי בעיה עם הקללות, אלמלא הסרט לא היה מציג את טום הארדי כאיש הטוב ביותר באנגליה. הסרט נתן לי הרגשה שטום הארדי הוא לא האיש הטוב ביותר באנגליה אלא יותר איש מאוד צודק שמאוד אכפת לו מצדק.
אבל חוץ מהפרט השולי הזה מאוד נהנתי מהסרט שהיה מרתק. חבל לי שהסרט הטוב הזה הופץ במעט מקומות יחסית אבל זה היה ברור שזה מה שיקרה.
מעל אורות נאון/ מעל לעיר בטון
למרות שהוא מעט מחוספס וגס לעתים, מדובר בסרט מעולה, מותח ועשוי היטב מכל בחינה. המאפיין הכי בולט ומוצלח בסרט לדעתי זו העובדה שאפשר לפרש את הדמות של אייבן לוק באי אילו דרכים- הוא מסוגל להפגין חמלה וטוב לב ואחריות ובאותה מידה גם אגואיזם, רוע ואפילו בריונות. מבלי לזלזל בבימוי והתסריט, העניין הזה עובד בעיקר בגלל טום הארדי, שחקן מדהים וכריזמטי ששולט בסרט בלי להרפות. מסוג התפקידים האלה שקשה לדמיין שחקן אחר מבצע אותם בכזו הצלחה.
הבעיה היחידה היא שלוק הוא בכלל לא הגיבור! דונל המסכן, הוא הגיבור האמיתי! איפה הסרט שלו??
לוק הוא סרט מעניין עם מתח אמין, דמות ראשית עמוקה ותסריט מפתיע. טום הארדי מעניק הופעה נהדרת בתפקיד הראשי- אפילו שהוא לא משחזר את הגאונות שהפגין בתור האויב של באטמן, ביין ב"עלייתו של האביר האפל".
איזה סרט נפלא.
אני מרגיש כאילו מישהו לקח את הלב שלי ועשה לו מסאז', ולא במובן הטוב של המילה. אבל גם לא במובן הרע שלה. יש משהו כל-כך מעורר רחמים, כל-כך מעורר הזדהות, כל-כך מעורר אהדה ברצון של לוק לשלוט בחיים שלו.