נכון קלטת הוידאו החבוטה הזאת עם סרט ״דיסני״ שההורים שלכם העתיקו מחברים שלהם וחרשתם עליה ללא הפסקה במשך רוב הילדות שלכם? אז אצלי בבית זאת היתה ״בת הים הקטנה״. ליתר דיוק, הקלטת הזאת היתה ״ברנרד וביאנקה במבצע אוסטרליה״, אבל לא מדובר בדיוק בקלאסיקה על-זמנית שראויה לביקורת. במקום השני זאת היתה ״בת ים הקטנה״. באנגלית. ככה שלא הבנתי את הכל, אבל הבנתי מספיק בשביל לדעת שהיו כאן כמה שינויים דרמטיים מאוד משמעותיים מהספר (חשבתי שהיה רק אחד, לכו תסבירו את הקטע של public domain ואת הקונספט של גרסאות שונות לסיפור לילד בן 8).
למי שבמקרה לא יודע, ״בת הים הקטנה״ מתרחש ביקום קסום ודמיוני שבו ספרים לא נהרסים לחלוטין מתחת למים. בעולם הזה, בת ים ג׳ינג׳ית בשם אריאל חוגגת את יום ההולדת ה- 16 שלה. עקב היותה בת של מלך (מילולית, כן? אבא שלה הוא טריטון, בן הים ששולט באוקינוסים או משהו) ובעלת קול מדהים, כל הממלכה התת-ימית מצפה ממנה להופיע בקונצרט חגיגי. אבל את אריאל זה לא מעניין – היא מעדיפה בהרבה לחקור ספינות טבועות של בני אדם ולאסוף את החפצים המסתוריים שלהם. אבא שלה לא מרוצה מזה ואוסר עליה להמשיך עם התחביב המסוכן הזה.
בהתאם לקלישאה שכל דבר שתאסור על טינאייג׳ר לעשות יהפוך להיות הדבר החביב עליו ביותר, אריאל ממשיכה עם התחביב המסוכן הזה, ובשיאו מצילה נסיך אנושי בשם אריק מטביעה. כשאבא שלה מגלה את זה הוא מתעמת איתה, מה ששולח את אריאל לזרועותיה של מכשפת הים אורסולה, שהופכת אותה לבת-אנוש אילמת ונותנת לה שלושה ימים לזכות באהבתו של הנסיך ולחתום את זה בנשיקה. ולמרות שאני מרגיש כאילו רק סיפרתי את הבסיס של ההתחלה של העלילה, בפועל עברו כבר 45 דקות מתוך סרט של שעה ועשרים.
כשאני חושב על הסרט בדיעבד ומנסה לכתוב עליו ביקורת, קל להיות ציני וממורמר כלפיו. סרט שבקושי עובר את בכדל (אריאל מדברת חלק מהזמן עם המכשפה על להפוך לבת-אנוש מחוץ לקונטקסט של לפלרטט עם הנסיך, אז נניח שזה נחשב), עם מסרים בעייתים (״איך אגרום לנסיך להתאהב בי?״ ״תהיי יפה ותשתקי״), דמויות שאין להן שום מטרה בחיים מלבד מערכת היחסים הרומנטית המושלמת וציפוי הסוכר הסטנדרטי של דיסני שמוריד כל אלמנט מטריד או בעייתי מהאגדה המקורית אבל משאיר את אריאל בת 16.
אבל כשאני צופה בסרט בפועל, אין לי מנוס מלהגיד שהוא מושלם. כן, כל הדברים שכתבתי למעלה מציקים לי והיוצרים עשו לעצמם קצת חיים קלים מכל מיני בחינות ובכלל נראה שה״אוקיינוס״ בסרט הזה זו בריכה רדודה יחסית בחצר של הנסיך אריק (ועם זאת – אחת שטבעו בה ממש הרבה ספינות). אבל הרבה מהדברים שהופכים סרטי אנימציה של דיסני למוצלחים גם בימינו – ההומור, הדמויות והמוזיקה – עשויים בסרט הזה נהדר. ההומור נע על הקשת שבין סלפסטיק אידיוטי לבדיחות מתוחכמות ולדברים שלא הייתי שם לב אליהם בחיים כשהייתי ילד בן 8 (״אתה לא מקבל סנפירים קרים עכשיו, נכון?״). והמוזיקה… לעתים רחוקות אנחנו יכולים לדעת בזמן האמת האם פסקול של סרט דיסני יהפוך לקלאסיקה על-זמנית או לא, אבל היתרון בלכתוב ביקורת על סרט כזה כמעט 20 שנה לאחר שהוא יוצא היא שאני יודע שזה כבר קרה.
קשה לי להגיד שזו קלאסיקה שלא הזדקנה בכלל. הזכרתי קצת כמה מההחלטות שנעשו בסרט שכנראה היו פחות עובדות בסרט דיסני מודרני, ובכלל לא דיברתי על העובדה ששיר שהנושא המרכזי שלו הוא ״אם אתה רוצה לדעת אם היא בעניין אין טעם לשאול אותה – פשוט תנשק אותה וזהו״ לא היה שורד שלושים שניות באקלים של ימינו. וגם, והמבוגרים יותר ביניכם לא יאהבו את מה שאני אגיד עכשיו, אבל האנימציה הדו-ממדית ה״קלאסית״ הזו, עם כל הנוסטלגיה שלו, בכל זאת מרגישה, מה לעשות, קצת מיושנת. אבל ״בת הים הקטנה״ סוחב את סימני הגיל האלה בכבוד, ומצליח להתעלות עליהם ולהיות משהו שאני בכיף יכול להראות לילדים שלי בשמחה גם היום. עם הערות ציניות קלות מהשוליים.
*כמעט 30 שנה, לא 20.
גם אני מופתע לפעמים לגלות שסוף שנות השמונים עבור מי שחי בימינו, זה ממש אותו הדבר כמו סוף שנות החמישים עבור מי שחי בסוף שנות השמונים.
או ש"שלושים שנים בעתיד" עברו כבר לפני שלוש שנים.
ועדיין אין את מרטיב הפיצה.
גם אצלנו במשפחה זו הייתה ה-קלטת, אבל בעברית
לא שלנו (לא היה לנו וידאו) אלא של בנות הדוד הצעירות. הרנסאנס של דיסני עבר עליי בגיל שכבר לא צופים בו בסרטים מדובבים, אבל את הסרט הזה פספסתי בקולנוע, ולכן הוא גם היחיד שהכרתי קודם בעברית (שוב ושוב ושוב) ורק לימים צפיתי בו גם באנגלית. אבל עם דיבוב מושלם של שלומית אהרון המלכה (ואלי גורנשטיין, דב רייזר ועוד) קשה להתלונן. אומנם לא קיבלנו סבסטיאן ג'מייקני, אבל בקטנה.
אומנם יהויכין פרידלנדר די עציצי בתור הנסיך, אבל זה די הולם את הדמות נטולת הכריזמה שלו… באמת לא ברור מה הלהיב את הג'ינג'ית המרדנית הזאת, נערה עצמאית ודעתנית, נפש חופשייה וזמרת-על, בבחור כ"כ חסר אישיות (טוב, בסוף הוא בכל זאת מגלה מעט יוזמה, והוא נחמד לכלב שלו וזה) אבל הוא נסיך והוא בן אדם, זה כנראה די והותר.
בעיניי זה בכל זאת סרט פמיניסטי למדי. גם אם השאיפה שלה אינה ללמוד רפואה בסורבון אלא "רק" לחיות עם בני האדם וללכת אחרי לבה, היא מוכנה להקריב לא מעט כדי להגשים את חלומה. היא לא מוכנה לשבת במשבצת שמשפחתה מייעדת לה, היא לא מקבלת את תכתיבי החברה או את הגוף שנולדה בו, ולמעשה עוברת ניתוח לשינוי מין (טוב, לא באמת "ניתוח", אבל בהחלט שינוי מין).
ואין לי בעיה עם "נשק אותה", הרי לא מדובר כאן בהטרדה מינית או בניצול יחסי מרות. הוא לא כופה את עצמו עליה (אם כבר אפילו קצת להפך). הם יוצאים יחד לדייט רומנטי, ובעלי החיים ששרים לו מתגייסים לעזרתה, כי היא זקוקה לנשיקה שלו, הוא זה שחייב לנשק אותה "נשיקת אהבה אמיתית"… זה, אם כבר, מה שמפריע לי יותר בסיטואציה – ההגדרה האווילית הזאת.![!איכס!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif" alt="" width="" height="" />)
את ההנפשה אני דווקא אוהבת מאוד, הרבה יותר מכל התלת-ממד המהונדס והממוחשב. זה הסרט האחרון שצויר ביד (בעזרת מחשב, כמדומני, אבל ביד) ומרגישים זאת, ובעיניי יש הרבה יותר נשמה וחן דווקא בחוסר הדיוק הזה. אומנם לא צפיתי בו בשנים האחרונות, אבל צפיתי בו גם ב-DVD בשנות האלפיים והוא לא התיישן בעיניי. הנקודה היחידה שהטרידה אותי בצפייה הראשונה הייתה חוסר הנאמנות לאנדרסן; אבל בדיעבד נזכרתי כמה בכיתי מרה כשסיימתי לקרוא את הסיפור המקורי, וקלטתי שדיסני עשו בשכל, כמאמר "הנסיכה הקסומה": "אבל סבא, אז למה אתה מספר לי את זה?!".
זה הסרט האחרון
שנצבע ביד, אחריו היו הרבה מאד סרטים שהונפשו ביד (אבל נצבעו בעזרת תוכנת מחשב)
מסרים בעייתיים...?
את המסר ״תהיי יפה ותשתקי״ אומרת הדמות הרעה של הסרט, זה לא בעייתי כמו מה שהיה קורה אם אחת הדמויות שאנחנו אמורים להחשיב כטובות הייתה אומרת כזה דבר (כמו אסלן שאומר ״מלחמה היא דבר נורא, ובמיוחד כשנשים משתתפות בהן.״) האם בדייטים אמיתיים בנות מצפות שהגבר יבקש רשות לפני נשיקה? (נשיקה בלבד, הקפיצות שעושים כאן מנשיקה לאונס מחרידות.) להמשיך ולהדגיש שאריאל היא נערה מתבגרת (גם בסרט זה ככה) זה די מיותר וגילני, בל נוהגת באופן דומה והיא כנראה כבר בת עשרים (אבל בעצם זה לא נאמר במפורש אז אי אפשר לדעת.) וציפוי סוכר?! איפה ומתי?! כן הסוף הרע של אנדרסן הוחלף בסוף טוב, ובכל זאת זה אחד מסרטי הדיסני האפלים שקיימים, שני אולי רק לגיבן מנוטרדאם. כל הסצנות עם אורסולה מפחידות גם בבגרות, ועוד לא דיברנו בכלל על שיר הדגים הסדיסטי של השף לואי.
הגיבן מנוטרדאם של דיסני אפל?
ביחס לספר המקורי הוא לא רק מצופה בסוכר, אלא גם מתובל בסוכר, מוגש בכלי עשוי סוכר, ונאכל בליווי מרציפנים מסוכרים. רק אומרת.
כל עיבוד דיסנאי ביחס לספר המקורי יהיה סוכרי. בגלל זה קוראים לזה דיסניפיקציה.
ועדיין זה ויקטור הוגו, וכמה שהם לא ריככו ושינו את הסוף זה עדיין סרט אפל מאוד, כמעט בלי הומור, עם גיבור מעוות ומסכן ועם רשע שפוגע בחפים מפשע בלי שום דבר מגניב מסביב לזה (נניח, כוחות קסם כמו של אורסולה) וכמעט ללא דיסניאיזמים כמו דמויות משנה שעושות צחוקים (הגרגולים מופיעים בשתי סצנות בקושי ויש פרשנויות שטוענות שהם בכלל לא קיימים במציאות של הסרט אלא רק בראש של קוואזי.) אז מה שנשאר לנו בחשבון הכולל זה או סצנות שמראות כמה שקוואזימודו הוא גיבור טראגי, או סצנות שמראות לנו כמה פרולו מושחת ורשע חסר מצפון כי ככה, או שילוב מחריד של שני ההיבטים האלה באותה הסצנה ממש; כאשר הכול מגובה בהרבה מאוד דם, אש, תמרות עשן ושריפת תינוקות.
אממ, כן
בדייטים אמיתיים בנות מצפות שהגבר יבקש רשות לפני נשיקה. או לפחות יחפש אישור ברור ולא סתם ינסה ויראה מה קורה.
הגישה ה"רומנטית" לפיה כל אישה בדייט מצפה שבסופו הגבר יסחוף אותה לנשיקה סוערת והיא בהתחלה תתנגד אבל אחר כך תיסחף היא בדיוק חלק ממה שהיום מוגדר כתרבות האונס ויש לכך סיבה. (ניחוש פרוע- נכון שאתה לא מאמין בקיומה של תרבות אונס?)
גילוי נאות- אני בת.
מצטערת, אבל אני לא רואה את זה בסרט הזה
אם כבר מדברים על חיפוש אישורים, ממה שאנחנו יודעים אריאל רוצה נשיקה, גם בגלל העסקה עם אורסולה וגם כי היא אוהבת את אריק. אריק בעצמו מקבל ממנה את הרושם שהיא מעוניינת. למה הוא מהסס? כי הוא רוצה למצוא את האשה שהצילה אותו מטביעה, מבלי לדעת שזו אותה אחת. החיות בסך הכל רוצות לעזור לחברה שלהן, כי הן יודעות שאריאל בהחלט מעוניינת בנשיקה.
אני אף פעם לא ראיתי מסר בעייתי בשיר הזה, מהסיבה הפשוטה שהוא מקובע בהקשר שבו הוא מופיע. זה לא איזה שיר עם מסר אוניברסלי, שאומר משהו על אהבה, על דייטים באופן כללי או על יחסים בין גברים ונשים. הוא מאוד ספציפי לסיטואציה מאוד מסוימת. כראיה, בעוד ששירי דיסני רומנטיים אחרים מופיעים לפעמים בחתונות וביסטואציות רומנטיות (כולל part of your world), השיר הזה לא, למרות שבפני עצמו זה שיר נעים מאוד. ולדעתי יתכן שאחת הסיבות לכך היא שאי אפשר לנתק אותו מההקשר של הסרט.
אני עניתי לשאלה
הבחור שאל האם בדייטים אמיתיים בנות מצפות שישאלו אותן לפני שמנשקים אותן, והתשובה היא כן. זה שבחורה הסכימה לדייט איתך לא אומר שהיא בהכרח מעוניינת שתדחוף את הלשון שלך לפה שלה ואם השואל או כל אחד אחר שקורא פה מתכוון לצאת לדייטים מתישהו כדאי שהוא יהיה מודע לזה.
בקשר לשיר את בעצמך כותבת שאי אפשר לנתק את השיר מההקשר של הסרט. למה? כי ברגע שמנתקים אותו הוא נהיה בעייתי? האם זה לא אומר שמלכתחילה הוא בעייתי ולכן ניתן להשמיע אותו רק בהקשר מסויים?
בעולם הדייטים
בעולם הדייטים שאני מכיר, לשאול לפני נסיון נשיקה זה מאורע נדיר כמו גשם באוגוסט. אני לא מכיר את הסיפור מהצד הגברי (ה"יוזם" לצורך הדיון) ומהצד הנשי – נדיר שמישהי מופתעת שהשאלה לא עלתה.
אני חושב שהדיכוטומיה שמוצגת בהודעה ("שאלו אותן לפני… לא שתדחוף את הלשון") חוטאת למציאות בה יש הרבה יותר אפור והרבה יותר ספקטרום.
טוב אולי קצת הגזמתי
אבל בכל זאת, הגישה שבשיר שאומרת שאם אתה לא יודע אם היא מעוניינת פשוט תנסה- בוא נגיד ככה, לחיים רמון זה לא הסתיים כל כך טוב.
זה עניין סיטואטיבי
בסופו של דבר, אריאל ואריק היו ב… בהעדר מילה אחרת, בדייט.
בדייטים מסויימים, אם יש אווירה טובה, ונראה שהצד השני מעוניין גם כן, והצד הראשון מעוניין ליזום, אז כן – יש נסיון לנשיקה, בלי לשאול קודם "סליחה אפשר לנשק אותך?".
אז כן, בסיטואציות מסויימות צריך ליזום. לא בכל סיטואציה, כמובן.
חיים רמון לא היה בדייט, לא לקח את ה' לשייט באגם, ובטח לא השמיע ברקע מוזיקת קליפסו/רגאיי.
כאמו שאמרתי – יש ספקטרום. חיים רמון נמצא בצד אחד, וערב הריקודים של ג'ק ורוז (טיטאניק) בצד השני. לי ברור לאיזה מהצדדים אריק ואריאל נמצאים.
לא הייתי קוראת לזה "אפור" או "ספקטרום". או שיש הסכמה או אין שאין הסכמה.
צד אחד מראה רצון באמצעות יזימה, הצד השני מראה רצון באמצעות הסכמה.
הן לא חייבות להיות מילוליות, אבל זה עדיין מצב פשוט של שחור או לבן.
הנחת המבוקש
זה לא כזה פשוט. כשאת כותבת "הצד השני מראה רצון באמצעות הסכמה" – זה נכון מאוד, אבל ההסכמה מגיעה רק אחרי שמוצגת הפעולה לה יש להסכים. החלק הקשה לדעת מראש אם הולכת להיות הסכמה בעתיד. כאן נמצא הספקטרום – לא בשאלת קיומה של ההסכמה, אלא בשאלת קיומה של הידיעה מראש: "עד כמה אני בטוח שהצד השני מסכים".
ברור שאם אני מחתים כל בחורה על חוזה לפני כל שלב ושלב, בתהליך החיזור, אני יכול להיות בטוח שיש הסכמה… והאמת, גם פה ניתן להעלות את האפשרות כי מדובר בחוזה אחיד ולא ניתן הסבר מספק.
אז אולי חוזה חתום זה מוגזם מידי; מה לגבי הסכמה מילולית? ומה לגבי הסכמה בהתנהגות? הרי אף פעם אין ידיעה מלאה על מצבו הקוגניטיבי של הצד השני. חלק מתהליך החיזור הוא לנסות להגיע לעמק השווה וללמוד את הצד השני.
זה כן כזה פשוט.
הצד היוזם לא נדרש לקרוא מחשבות או לנבא את העתיד, רק לתת הזדמנות לצד השני להביע הסכמה *לפני* המעשה עצמו (בניגוד להבעת התנגדות תוך כדי).
אם לא מבינים מחוות לא מילוליות, שואלים.
אם נמצאים בשלב שאין סיבה להניח שהצד השני מוכן אפילו לעצם היזימה, שואלים או מתאפקים.
אריאל
האם אריאל הביעה "מחווה לא מילולית"?
תגידו אתם
אני בהחלט חושבת שזו מחווה לא מילולית
שלא לדבר על העיניים שהיא עושה לו כל השיר, החזקות הידיים וכו'. למעשה אלמלא ההכרח שהיוזמה תגיע ממנו, הייתי כבר מתעצבנת שהיא לא עושה משהו בעצמה, היא נראית כ"כ מתוסכלת…
בואי נגיד שיש דברים שהם הרבה יותר במובהק ״תרבות האונס״ מזה.
ידועה למשל אחת הסצנות המפורסמות בתפסן בשדה השיפון ובה הולדן מספר על סטרדלטר, החתיך של בית הספר, ש״משכנע״ בנות לשכב איתו בדייטים ע״י כך שהוא פשוט ממשיך ולא מקשיב לאמירות הלא שלהן עד שהן ״משתכנעות״. האם יש סרט דיסני תמים ובו יש משהו שמדגדג את קצה-קצהו של מה שתיארתי עכשיו?
אמממ, לא.
אם צריך לשאול, זה כנראה לא צריך לקרות.
מסכימה ומחדדת שזה גם לא מסר של הסרט
אלא שיר "פיתוי" של הדמות הרעה שמפעילה מניפולציות בניסיון להשיג את מטרתה, ואי אפשר לפספס זאת (לא מדובר ברמזים עדינים). אין ב"בת הים הקטנה" שום מסר של "תהיי יפה ותשתקי" למין הנשי, הסרט לא מהלל את השתיקה או מדבר בשבחן של נשים שקטות, כנועות וצייתניות שעושות מה שאומרים להן (להפך).
בעניין האופל, כאן אני פחות מסכימה; לא חושבת שזה סרט אפל במיוחד (גם לא ביחס לסרטי דיסני אחרים) ואורסולה מעולם לא הפחידה אותי. לא יכולה להעיד על תקופת הילדות (הצפייה הראשונה שלי בסרט הייתה מתישהו בתיכון) אבל בבגרות ממש לא. עבורי אורסולה תמיד הייתה יותר מגעילה ממפחידה (וכמובן שרה מעולה, אני לא מאמינה ששכחתי לשבח את רחל אטאס ז"ל הנפלאה).
יותר טוב ויותר רע
אריאל היא אאוטסיידרית שמתעניינת בחיים מסוג אחר והולכת להשיג אותם; אריק הוא מקרי בלבד – העניין שלה בבני אדם ובחיים על היבשה מתחילים הרבה לפניו. והיא נדחפת לזה כשאבא שלה משמיד את האוסף שלה בהתפרצות אלימה וגורם לה להרגיש לא בטוחה בבית שלה. אם כבר, יש כאן מסר חשוב להורים: גם אם הילדים שלכם שונים ממה שציפיתם או רציתם, תמכו בהם או שהם יפחדו מכם ויברחו מכם. אי אפשר להכריח אדם אחר (כולל הילד שלכם) להיות מישהו שהוא לא.
אורסולה, שמבוססת על הדראג קווין המיתולוגית דיוויין, נותנת לאריאל דרך מילוט. זו דרך רחוקה מאידאלית, אבל אורסולה לא משקרת לגביה. למרות ההגינות שלה, הדמות השמנה והqueer-coded מוצגת כרעה. לא בפעם הראשונה ולא בפעם האחרונה, אלמנטים של תרבות גאה משמשים כדי לסמן את ה"רעים", באיחוד של לא-נורמטיבי/מעוות ורשע (חוזר הרבה בסרטי דיסני, אם כי במפתיע, לא בהכרח נכון לגבי גסטון ב"היפה והחיה", שהוא התגלמות הגבריות הנורמטבית הרצויה-לכאורה שהיא גם דורסנית, כוחנית ושתלטנית – דווקא שם הגבריות הבריאה והרצויה מתגלמת באבא ה"משוגע", האאוטסיידר. גם לא ב"הגבן מנוטרדאם", שם הנורמטיביות מסוכנת והרשע הוא גבר שמדחיק רגשות או נלחם בהם).
אילו מסרים מבולבלים מקבלים ילדים להטב"קים מהמסר שאריאל יכולה לברוח אם מסוכן שהמשפחה תגלה מי היא באמת, אבל גם לברוח זה מסוכן, ובעצם להטב"קים הם רשעים? כנראה מסרים שמתאימים לשנה שהסרט יצא. אבל לפחות יש בסרט איזו אמת רגשית לגבי אי התאמה לעולם שנולדת לתוכו, והאפשרות למצוא מקום שיותר מתאים לך. בסך הכל, אופטימי, בערך.
הקריאה של אורסולה כקווירית מוגזמת ומיותרת.
גם אם יוצרי הסרט שאבו השראה מסוימת מדיויין בעיצוב דמותה של אורלוסה, היא לא מיועדת להיתפס כקווירית ע״י קהל הצופים של הסרט. לראייה, כל ההתנהגות שלה סטרייטית לחלוטין, הפיתוי שלה את אריק כוונסה סטרייטי לחלוטין, ובחלק מהספרים הנלווים לסרט היא גם מתארת את עצמה כמי שפעלה כפי שפעלה כי היא הייתה מעוניינת בטריטון (על שמו חברת התקליטים?) דווקא ההתאהבות של אריאל באריק מאוד אמינה, בהחלט יש לו יותר אישיות מאשר לנסיך מסינדרלה וכמה מאיתנו יכולים באמת להגיד שהם אף פעם לא התאהבו באף אחד על סמך מראה חיצוני, סקרנות ומסתורין בלבד?
קשה לי להבין אם אתה מתכוון ברצינות
אבל הנה תגובה רצינית, בכל זאת, מפאת הספק. "אני לא מבין את זה" זה לא אותו דבר כמו "זה לא קיים".
א. קווירית לא אומר לסבית
הנה עוד כמה זהויות קוויריות שאפשר לקרוא באורסולה, מלבד לסבית (רק כי היא שמנה עם שיער קצר ומבצעת נשיות לא מסורתית? למה שנחשוב את זה, באמת): טרנסית, אסקסואלית, ארומנטית, ביסקסואלית/פאנסקסואלית, בעלת זהות מגדרית לא בינארית, אשה שמבצעת את המגדר שלה באופן לא מסורתי או חתרני, גבר נשי, וכמובן דראג קווין.
ב. קוויריות היא (גם) הצגת אלטרנטיבה ל(הטרו)נורמה
אורסולה היא קווירית בלי קשר לנטיה המינית ולזהות המגדרית שלה. היא מציגה אלטרנטיבה לחיים בחברה ה"מסודרת" של בני ובנות הים: היא חיה רחוק, בלי בן או בת זוג, עם בחירות אסתטיות שונות מהמקובל, ולא בהכרח לפי התפיסות ה"לאומניות"/גזעניות שמתעדפות בני ים על פני בני אדם.
מוצג בסרט שאורסולה יכולה לשנות צורה. אילו היא היתה רוצה לבצע נשיות "מקובלת", להיות רזה ולהתאים לסטנדרט היופי של בני הים (או בני האדם), היא היתה יכולה לעשות את זה – היא עושה את זה לזמן מה. אבל היא בוחרת להראות אחרת. אנחנו לא יודעים אם איך שהיא נראית זה איך שהיא היתה נראית בלי כוחות קסם ושינוי צורה, אבל אנחנו יודעים שככה היא נראית באמת – זה ה"אני האמיתי" שלה, שהכי נוח לה להיות.
היא נותנת לאריאל הזדמנות לחיים אחרים, גם בצורת רגליים וריאות, אבל גם בהצגת דרך חיים שהיא אלטרנטיבה לנישואין-חתונה-ילדים-אירועים משפחתיים, ויש בה כוח שלא נובע מביצוע נשיות באופן מקובל חברתית.
(האם יתכן שהיה לה מניע נוסף כדי לפתות את אריק? או שהיא היתה מסוגלת לחקות לא רק מראה אלא גם התנהגות הטרונורמטיבית למשך שלושה ימים? אולי לא לצאת מהארון דורש ביצוע של התנהגות שזרה לנו?)
ג. אנשים בוחרים דמויות דומות להם להזדהות איתן
גם אם נקבל את מות המחבר, ונאמר שהביסוס של אורסולה על דראג קווין לא ידוע לילדים, העובדה היא שדור שלם של להטב"קים שצפו בסרט הבינו את אורסולה כקווירית. אפילו בעמוד הויקיפדיה שלה באנגלית כתוב שהיא Gay icon (ואם תחפש Ursula gay icon תמצא המון תוצאות). זה שכאן קל לראות את הqueer coding ובמקומות אחרים הוא אולי מרומז יותר, לא אומר שהוא לא קיים (הנה תוצאת החיפוש הראשונה שלי http://www.marginsmagazine.com/2015/12/18/fabulously-fiendish-disney-villains-and-queer-coding/)
ילדים להטב"קים שרואים סרט והדמות היחידה בו שחיה מחוץ לנורמה המשפחתית/חברתית היא הרשע, בין אם יש או אין לו/לה גם כמה תכונות סטראוטיפיות, מזדהים איתו/ה. ושלא במפתיע, החיבה לדמות שהזדהינו איתה כילדים הולכת איתנו גם לבגרות.
בין אם היא נועדה או לא נועדה להקרא כקווירית, זו קריאה שהיא נפוצה (ולכן כנראה לא מוגזמת), ובהתחשב בייצוג של קווירים בסרטי ילדים באותה תקופה, ובצורך של ילדים בדמויות להזדהות איתן, היא ודאי לא מיותרת.
אם יש משהו ריאליסטי בהתאהבות של אריאל באריק, זו בדיוק העובדה שהיא התעניינה בחיים על היבשה הרבה לפני שראתה אותו. ממש כמו איזה קראש על הבחור ההומו הראשון שאתה פוגש, כשעד אותו שלב הזהות המינית שלך הניבה רק כאב.
לא קראתי ספרים חיצוניים, יש לי היכרות רק עם הסרט. אין לי מושג למה שטריטון, הפטריארך של הסרט (מילולית וסימבולית), יחשב כמושא רומנטי. יש עוד סיבות בעולם לכעוס על מישהו חוץ מאהבה רומנטית.
אבל אין לכך מראי מקום בסרט עצמו.
ולהגיד שמראה חיצוני שונה מעיד גם על מיניות שונה זה די מכליל. בהרבה דיונים ברשת נשאל, למה בעצם אורסולה לא הופכת לוונסה מראש ומשיגה את אריק (או כל גבר אחר) גם בלי העסקה, והמסקנה המתבקשת היא שזה פשוט לא מעניין אותה; היא לא רוצה אהבה, היא רוצה כוח ושליטה. אין מספיק התעמקות בדמות של אורסולה בסרט עצמו על מנת שיהיה אפשר להגיד עליה משהו כזה; גם לסבסטיאן ופלאונדר אין בנות זוג עד סרטי ההמשך וזה לא הופך אותם לקווירים, כך שאנחנו מדברים פה על זהות חיצונית שהודבקה על הדמות מתוך תחושות מאוד מעורפלות ועמומות + ניכוס. "ארומנטית" זה הסעיף היחיד שנתת שאפשר איכשהו להסיק מתוך הסרט ("חסל סדר אהבה"!), אבל דמות לא יכולה להיחשב כקווירית רק כי "זה מרגיש ככה". אני לא רואה איך משהו שאורסולה עושה מעיד על נשיות שאינה במיינסטרים; אם כבר, היא דוחפת את אריאל לנשיקה של אהבת אמת שבסוף אמורה להביא גם לחתונה וילדים (מה שאכן קורה בסרט ההמשך); היא מנצלת את הפנטזיה הלחלוטין הטרונורמטיבית של אריאל על אריק כדי לנצל אותה, לפגוע בה ולהשתלט על הממלכה. האם כל אישה שמנה עם שיער קצר תיתפס כקווירית על-ידי החברה, או שצריך גם מאפיינים נוספים? זמרות רבות הפכו לאלילות בקרב הקהילה הלהטב"קית חרף היותן סטרייטיות. זה ניכוס, לא הוכחה. אגב הפרשנויות האלה הגיעו גם לאקדמיה – בשנה שעברה אחד המרצים שלי לקולנוע קבע נחרצות שסקאר הומו, וכששאלתי אותו איך אפשר לדעת את זה אם אין בסרט שום סצנה שבה הוא נמשך לאריה אחר הוא ענה "מה זאת אומרת? כל הגינונים שלו". (בהזדמנות אחרת גם ניסה להוכיח שבסוף של בחזרה לעתיד, ביף טאנן מתנהג כמו אפרו-אמריקאי.) אלא אינם מראי מקום. ספקולציות, ספרות מעריצים ופנטזיות אישיות יכולות להיות מאוד מהנות אבל כמו שאמר אחד מהוגי הדעות החשובים של ימינו "רק כי אתם מרגישים את זה, זה לא אומר שזה שם."
היסטרי בעיני שאתה קורא לזה ניכוס
כמעט בכל דיון על להטבקיות או מיניות בסרטי דיסני, אתה הראשון לטעון שאין כלום ולא היה כלום. פתאום זה הפך לדעתך לניכוס כפוי על דמות לא קווירית.
למעשה, מה שיש בסרטי דיסני באופן די שגור זו סטראוטיפיזציה. הדבקה של כל מיני סטראוטיפים מאוד ספציפיים לרעים.
דווקא בבת הים הקטנה דיסני לא מתנערים מהשימוש בסטראוטיפ, כלומר הם בעצמם מבהירים שהמודל לאורסולה היא דמות דראג מוכרת.
באמת?
נסי כאן וכאן.
"קוויריות היא הצגת אלטרנטיבה להטרונורמה"
"קוויריות היא הצגת אלטרנטיבה להטרונורמה"
"קוויריות היא הצגת אלטרנטיבה להטרונורמה"
"קוויריות היא הצגת אלטרנטיבה להטרונורמה"
"קוויריות היא הצגת אלטרנטיבה להטרונורמה"
אם אתה לא מבין מה כל כך אלטרנטיבה להטרונורמה באשה שיכולה לבצע סטנדרט יופי קונבנציונלי ולמצוא בן או בת זוג, אבל בוחרת להיות שמנה וקולנית ולחיות בלי בן זוג או ילדים, מחוץ לחברה (באופן מילולי), שרוצה כוח ושליטה ולא אהבה, אז כנראה שאנחנו מפלנטות שונות.
על הפלנטה שלי, אורסולה כן מציבה אלטרנטיבה להטרונורמה. והעובדה היא שילדים קווירים בני דורי זיהו אותה ככזו ואוהבים אותה ככזו. זה שאתה לא מעוניין לחשוב עליה ככה לא ישנה את זה שהיא אכן מציבה אלטרנטיבה להטרונורמה, ושהיא הדמות שמיליוני להטב"קים מזדהים איתה.
זה לא ניתוח שנובע מנסיון למצוא את המבוקש בטקסט, זה ניתוח שמנסה להבין למה משהו קורה. גם אם תתעקש ותתעקש, התופעה של ההזדהות הקווירית איתה קיימת. אם אתה לא מעוניין להבין למה, סבבה, מותר לומר "זה לא מעניין אותי". אבל זה שתגיד "זה לא שם" לא ישנה את זה שהתופעה קיימת.
נראה לי שהבנתי משהו
הדיון שמעניין אותך הוא "האם אפשר להוכיח מעל לכל ספק שאורסולה לסבית? (כי אם לא, היא לא קווירית)". זה דיון שלא מעניין אותי להשתתף בו.
הדיון שמעניין אותי הוא "למה כל כך הרבה ילדים להטב"קים, כולל אותי, הזדהו עם אורסולה, ואילו מסרים הם שאבו מסרט על מישהי שלא משתלבת בהצלחה בחברה בה היא גדלה?"
אם לא מעניין אותך להשתתף בו, זה לגיטימי ואתה ממש לא חייב. אבל זה לא אותו הדיון.
בהחלט מעניין אותי למה זאת דמות שמעוררת הזדהות בקרב להטב״קים.
אבל לפי מה שאמרת, כל דמות ללא זוגיות היא קווירית, וזאת טענה בעייתית.
"קוויריות היא הצגת אלטרנטיבה להטרונורמה"
סבסטיאן, למשל, הוא משרת של הפטריארך(יה), מילולית, ולא מציג שום אלטרנטיבה. סבסטיאן ופלאונדר מעודדים ומסייעים לאריאל בחיפוש הזוגיות ההטרוסקסואלית. אין להם שום סקפטיות לגבי האופציה הזו, הם מקבלים אותה כקיום היחיד שאפשרי/רצוי/כדאי/מוביל לאושר.
וגם קוואזימודו, למשל, אמנם מבודד וחי "רחוק" (בכנסיה) בלי בן או בת זוג, אבל חולם על ומאדיר את ההטרונורמה. ככה שלא "כל דמות ללא זוגיות היא קווירית".
אבל גם אורסולה מעודדת את אריאל להגשים את הפנטזיה ההטרונורמטיבית.
היא לא מנסה להראות לה שיותר טוב לה להיות רווקה, או להימשך למגדר שלה; היא משחקת ופורטת על הרצונות ההטרונורמטיביים של אריאל כדי לנצל אותם לטובתה. איפה פה האלטרנטיבה? כן יש לה אישיות מראה ושיר מגניבים שהרבה מלכות דראג אימצו בחום אבל זה עדיין לא מעיד כלום על הדמות עצמה.
לא בהקשר שלה
הפנטזיה ההטרונורמטיבית עבור העולם הנורמלי של *אריאל* הוא להיות בת ים, להשתתף בטקסים של אביה, ובגדול לעשות מה שאומרים לה לעשות.
העולם שמעל לפני המים הוא פנטזיה שנחשבת לא הטרונורמטיבית, ואורסולה מעודדת אותה לממש את הפנטזיה הזו.
אם כל חריגה מהטרונורמטיביות היא קווירית,
והפנטזיה של אריאל חורגת מהטרונורמטיביות, זה לא הופך את הדמות של אריאל לקווירית?
ואם כן, זה לא סותר את הביקורת שמורין הציגה בהודעה שפתחה את הדיון הזה?
סותר?
" אם כבר, יש כאן מסר חשוב להורים: גם אם הילדים שלכם שונים ממה שציפיתם או רציתם, תמכו בהם או שהם יפחדו מכם ויברחו מכם. אי אפשר להכריח אדם אחר (כולל הילד שלכם) להיות מישהו שהוא לא."
כן, לאריאל יש נטיות ששונות ממה שמוגדר הטרונורמטיבי בעולם שלה, וזה יוצר ריחוק וניכור בינה לבין אבא שלה והמשפחה שלה, והיא מרגישה צורך לברוח מהבית על מנת לממש את זה. והיא עוברת תהליך לשינוי ה"מין" שלה – מבת ים לבת אדם.
אבל אריאל עדיין ילדה שלא מבינה, ולכן אצלה האופי שאינו הטרונורמטיבי לא נתפס כשלילי, כי היא עוד לא מבינה. מי שמושך אותה לממש את הרצונות שלה – מי שכבר בוגר וכבר עשה את הבחירה המודעת ללכת לכיוון שאינו הטרונורמטיבי – הוא הרע האמיתי.
האופי שלה נתפס כחיובי בגלל שהיא הדמות הראשית
למרות שחוסר ההבנה של אריאל לגבי העולם מחוץ לים מוצג באופן קומי ונאיבי בסצינה אחת, בגדול הסרט מציג את המשיכה שלה לעולם הזה בתור אקט של מימוש עצמי.
אם כבר מפרשים את הסרט בצורה הזאת, הוא מאוד פרו-קווירים – לאריאל יש נטיות ששונות ממה שמוגדר הטרונורמטיבי בעולם שלה, וזה יוצר ריחוק וניכור בינה לבין אבא שלה והמשפחה שלה, והיא מרגישה צורך לברוח מהבית על מנת לממש את זה. והיא עוברת תהליך לשינוי ה"מין" שלה – מבת ים לבת אדם. אריאל חווה קשיים כשהיא מנסה לממש את הנטיות האלה, החל מחוסר קבלה של המשפחה וכלה באיום קיומי על כלל החברה. עם זאת, בסוף הסרט אבא של אריאל מקבל את ההחלטה שלה בהבנה ותמיכה, האיום הקיומי על החברה נפתר כלא היה ואריאל מתבגרת ומגלה שהמשיכה שלה לא נובעת מבורות או חוסר הבנה, אלא אהבת אמת. בסוף הסרט אריאל מממשת את האופי הקווירי שלה באופן בוגר ושקול ומתחתנת עם אהוב ליבה.
אם האופי הלא-נורמטיבי של אריאל היה נתפס כשלילי בגלל היותה ילדה שלא מבינה, בסוף הסרט היא הייתה מתבגרת, מבינה את ה"טעות" שלה וחוזרת לאוקיינוס לחיים "נורמטיבים".
לחילופין, אם אריאל לא מתבגרת במהלך הסרט והאופי הלא-נורמטיבי שלה עדיין נובע מהיותה ילדה, זה מעמיד את החתונה בסוף הסרט באור מאוד מאוד תמוהה (במקרה הטוב).
״ילדה שלא מבינה״ = קריאה גילנית.
החזרה וההדגשה שאריאל היא נערה מתבגרת, ובסרט עצמו אפילו יותר מבעין הדג, מקטינה, מקוממת ובעיקר מיותרת. אין משמעות מיוחדת להיותה טינאייג׳רית בדיוק כמו שזה לא רלוונטי לדמויות כמו… צבי הנינג׳ה, נניח. באותה המידה, אריאל ואריק היו יכולים להיות ילדים או tweens בני 9-10, והסרט לא היה מסתיים בחתונה אלא רק בחברות זוגית ובקבלה של טריטון, או ששניהם היו בני 20 או כל אפשרות אחרת. אגב אורסולה, בסצנה הראשונה שלה בסרט היא מביעה קנאה באריאל, מתלוננת על כך שהיא גוועת וקמלה וגם אומרת ״כשאני הייתי בארמון״; כלומר היא לא עשתה בחירה שלמה לחיות מחוץ לחברה, היא מנודה ממנה ולא חזקה מספיק כדי להיאבק בטריטון בלי ההסכם. הסברים נרחבים יותר על מה אורסולה עשתה בארמון ולמה נזרקה משם (ואיך הארמון הזה בדיוק מתנהל – בסרט המקורי האחיות של אריאל הן אפילו לא דמויות אלא רק תפאורה) היו יכולים להאיר על המניעים שלה יותר, אבל המצב שלה רחוק מלהיות בחירה מושכלת.
אני מסכימה איתך שזה מקומם
אבל העובדה שזה מודגש שוב ושוב בסרט זו בדיוק הבעיה. כי זה מה שמאפשר לאריאל את האפשרות להתנהג בצורה שאינה תואמת את הערכים החברתיים ושזה עדיין יהיה נסלח.
לגבי אורסולה – נכון, היא לא עשתה בחירה להיות מנודה מהחברה. אנחונ לא יודעים מה קרה כי לא כתבו, אבל אחת הפרשנויות (ופרשנות סבירה בעיני) זה שאחת הסיבות שנידו אותה זה כי היא היתה שונה.
מה היה רצף הנסיבות שהוביל לכך שאורסולה לא בארמון לא ידוע, אבל כן ידוע שמי שמתנהג בצורה X הוא חלק מהחברה, ומ שמתנהג בצורה Y הוא לא חלק מהחברה, וזו חלק מהפרשנות הבעייתית שמנסים להצביע עליה.
יותר סביר שהיא ניסתה להשתלט על הממלכה כבר אז.
היא לא סתם הייתה שונה, הרי כל המסר של סבסטיאן זה כמה טוב וכיף לחיות באוקיינוס שבו כל הדגים וחיות הים שונים זה מזה ובכל זאת חיים בהרמוניה. די ברור שאורסולה עשתה צרות כבר אז, טריטון העיף אותה בצדק ומאז היא רוצה להתנקם בו. כמו עם אלסה, אנשים נוטים לצעוק ״שונה = קווירית״, אבל הדמויות הללו נתפסות כמאיימות על סביבתן הקרובה קודם כל כי הן גרמו לנזק ממשי. קוויריות יכולה להיתפס כשונה בחברה שמרנית אבל היא לא גורמת לנזק ממשי לסביבה – כאן הקריאה הזאת נופלת.
ואריאל נסלחת כי טריטון מבין שהוא טעה.
כי בסוף אריק הורג את אורסולה ומציל אותו ואת הממלכה כולה. וזה היה יכול לקרות גם אם אריאל הייתה בת שמונה, ארבע עשרה או תשעים.
אריאל נסלחת
כי בסופו של דבר היא ואריק פעלו לסילוק הגורם השונה שהפריע להרמוניה של הים.
אבל זה התיקון שהיא היתה צריכה לעשות לנזק שהיא עשתה מלכתחילה שזה לפנות לגורם השונה כמישהו שווה ערך. האם זה היה משנה את סוף הסיפור אם היא היתה בת תשעים? לא יודעת, אבל סתם בגלל שהכפרה שלה היתה כזאת עצומה.
אבל זה בדיעבד, כשאנחונ יודעים איך נגמר.
אריאל לא היתה יכולה להיות הפרוטגוניסטית שעוברת את התהליך הזה מלכתחילה לולא היתה ילדה. הסרט מוצג בצורה כזו שלו אריאל היתה בת שלושים היה לנו מאוד קשה לקבל את ההחלטות הנמהרות ואת ההתנהגות שלה במהלך הסרט – ולכן לא בטוח שהקהל היה מסוגל להזדהות עם בת 30 שעושה כזו עיסקה עם ה"שטן".
זו כבר פרשנות
זה מאוד נחמד שסבסטיאן טוען שכולם חיים בהרמוניה למרות שהם שונים זה מזה, רק שהוא נמצא שם באמצע.
דונלד טראמפ טוען שאין לו בעיה עם מהגרים, אלא רק עם ה"רעים" וזה לא מונע ממנו לבצע צעדים מזעזעים כנגד כלל המהגרים, כולל אלה שמגיעים באופן חוקי.
אנחנו נכנסים כאן למחוזות "סקאר זכאי" אבל מה שאנחנו מקבלים בשיר זה מה שסבסטיאן חושב שנכון. זה לאו דווקא הופך את זה לנכון.
אתה מניח שהדמויות האלה נתפסות כמאיימות על סביבתן כי הן גרמו נזק ממשי, וזו ממש לא הנחה נכונה. הרבה פעמים דמויות מסויימות נתפסות כמאיימות על סביבתן בגלל מאפיינים חיצוניים/אסטתיים/תרבותיים שבמקרה הטוב דומים למישהו שגרם נזק, במקרה הרע הם אפילו לא דומים למישהו שגרם נזק, אלא פשוט למישהו ששונה מהמראה שרגילים אליו, ואז מתחילים לקבל כל מיני חוקים כמו חוק השירותים של הטרנסג'נדרים בארה"ב, כי הטרנסג'נדרים מאיימים מינית על האנשים (והילדים, הו הילדים)- למרות שאין שום הוכחות סטטיסטיות שהם באמת מאיימים יותר מכל איש ממוצע באוכלוסיה.
האפיונים של אורסולה זה א. היא שונה, וב. היא רעה.
אנחנו לא באמת יודעים שום דבר מעבר לזה, וזה ממש לא המקום היחיד בסרטי דיסני שנוצר החיבור הבעייתי הזה. אתה מניח שהיא סולקה מכיוון שרצתה להשתלט על הממלכה אבל אתה לא יודע את זה. ייתכן והשאיפה הזו הגיעה רק אחרי שסולקה.
נדמה לי שיש על זה קאנון חיצוני, אבל אני לא בטוח.
גם בל עושה עסקה עם השטן, סוג של – היא מוסרת את חייה למפלצת אכזרית ומפחידה שכולאת את אביה בצינוק ללא סיבה. רק אחרי סצנת הזאבים החיה מראה שינוי אמיתי, הופך להיות עדין ומתחשב ועובר ללבוש בגדים כחולים כמו הטובים במקום אדומים כמו הרעים. על בל לא נאמר אפילו פעם אחת שהיא נערה מתבגרת, אז כנראה שהיא לא, אבל זה לא בטוח; מה שכן בטוח הוא שהקרבה עצמית נתפסת כנאצלת יותר מסיכון של כל הממלכה מתוך התאהבות שמבוססת על מראה חיצוני בלבד.
ומה בדיוק עושה את אורסולה ״שונה״?
טריטון ואריאל נראים שונה מסבסטיאן, ששונה מפלאונדר ששונה מסוסון הים הכרוז. המעשים האכזריים שאורסולה עושה מבססים אותה כרעה, לא איזו קונספירציה אנטי-קווירית.
ברצינות?
פלאודר הוא דג והוא סוג של חיית מחמד, סבסטיאן הוא לובסטר וסוג משרת, כך שאני בכלל לא בטוחה שההשוואה הזו נכונה, אבל גם אם כן לוקחים את זה בחשבון -הם מצויירים בצבעים שמחים ובהירים, ואורסולה כהה.
אם מסתכלים רק על בני הים – אז ההבדל המהותי עקרוני הוא שאורסולה היא תמנון, לעומת בני הים בעלי הסנפיר. ובכל מקרה – היא נראית שונה. פיסית, הרמזים הויזולאים שהיא לא חלק מהטובים קופצים מהשנייה הראשונה שהיא עולה על המסך.
אבל ככה זה תמיד בסרטי דיסני.
זה לא הופך את הרעים אוטומטית לקווירים.
לא אוטמטית
יש כאן אוסף של דברים. כל אחד בנפרד ניתן לשלול אותו, אבל השילוב של כולם עלול לגרום לילדים בעלי נטיות שאינן הטרונורמטיביות, לחשוב כי מי שמושך אותם לקיים את אותן הנטיות שאינן הטרונורמטיביות – הוא רע במהותו.
יש כאן מעין דיון מעגלי שכל פעם שמציגים טענה ספציפית אתה סותר אותה, וזה נכון, כי כל טענה בנפרד נסתרת, אבל זה לא כל טענה בנפרד. זה הכל יחד, הכל ביחד יוצר איזה משל שאתה לא חייב להסכים איתו באופן אישי, אבל אין ספק ש*יש* אנשים שתופסים אותו כך, ולא הוגן לבטל את הפרשנות שלהם בכזאת קלות.
כמו שאמרתי, זה ניכוס.
ואני לא יכול ולא רוצה לבטל ניכוס, אבל המסר של הסרט הוא בפירוש לא ״אורסולה רעה כי היא מבוססת בחלקה על מלכת דראג״ אלא ״אורסולה רעה בגלל המעשים שלה״, ואם ככה אז כולם מסכימים ואין פה סתירה, ומלכות דראג ימשיכו לאמץ את הזהות של אורסולה כי זה כיף ובכל זאת לא ינסו לפתות אנשים לחוזים דרקוניים ובסוף להרוג אותם או לשעבד אותם, אז הכול בסדר.
אני איבדתי את זה. אין לי מושג על מה אתם מתווכחים.
(ל"ת)
בל לא יכולה להיות נערה בדיוק מאותן הסיבות
בל היא בדיוק ההפך מפוחזת ונמהרת. היא מבצעת מהלך של הקרבה עצמית – לו היא היתה נתפסת כילדה המחשבה של לתת לה להקריב את עצמה לא היתה מתקבלת בטוב אצל הקהל. היא חייבת להתפס כשקולה ובוגרת וכמי שנכנסה למהלך הזה בעיניים פקוחות.
אבל עם בל הבעיה תהיה אחרת. עם בל הבעיה תהיה המצג של "מתחת לחיה הרעה מתחבא בן זוג רגיש וקסום ואת רק צריכה לעזור לו להפתח" שגם זה לקח בעייתי (לא רק לבנות, אגב…)
אבל בסרט הזה צפיתי הרבה פחות כילדה אז יותר קשה לי לדעת האם זו ביקורת מבוססת, או סתם משהו שאומרים.
אם ככה אז גם עיבודים לא פנטסטיים ליפה והחיה בעייתיים.
למשל, הכי טוב שיש.
אכן עיבוד בעייתי מאוד
אפילו יותר בעייתי, כי זה כבר לא מייצג פנטזיה אלא סיפור שכביכול עלול להתקיים ביום יום.
הרומנטיזציה של אישה (לרוב ענייה) שמתחברת עם בחור (לרוב עשיר) עם בעיות והוא מתנהג אליה בצורה משפילה, והיא בכל זאת עוזרת לו "לתקן את עצמו" בגלל פרמטרים שהם לרוב בהתחלה כספיים, ואז לאט לאט היא מתאהבת בו, במסגרת מערכת יחסים שלרוב כוללת רמה מסויימת של התעללות רגשי (אם לא מעבר)- היא רומנטיזציה מאוד בעייתית. ויש הרבה הרבה יותר סרטים כאלה.
בשני הסרטים
ההתאהבות של הגבר מהווה זרז פנימי לשינוי, אבל מושא אהבתו או דמויות אחרות כמעט ולא עוזרות לו מלבד ברבדים החיצוניים בלבד: ביפה והחיה עוד יש סצנה קצרה שבה בל מלמדת את החיה לאכול יפה, בהכי טוב שיש אין אפילו את זה, אלא הגבר עצמו יוזם את השינוי, בהתחלה מסיבה שטחית ואחר-כך מתוך השתנות פנימית שנובעת מההתאהבות שלו.
כן, מנקודת המבט של הגבר
יופי.
והאישה שצריכה לחוות התעללות רגשית כדי שהוא יגיע לנקודה שהוא מתגבר על עצמו ומתחיל להתנהג כמו בן אדם – זה בקטנה. הוא לא היה יוזם את השינוי אם היא לא היתה שם כדי להתאהב בה – והיא לא היתה שם אם לא היה איום ממשי על מישהו מבני המשפחה שלה. (היפה והחיה – אבא שלה, הכי טוב שיש – הבן שלה). האישה שוב מתפקדת ככלי שהרגשות שלו לא חשובים, אלא רק מה שהיא מעניקה לגבר שלידה.
ושוב, לא היה אכפת לי מזה אם זה היה משהו חד פעמי, אבל זה טרופ שמוצג שוב ושוב, והוא מוצג בקטע רומנטי לחלוטין – כאילו זה תהליך הגיוני ובריא. וזה פשוט לא.
לא – את לא תקחי את "הילד הרע" ותראי לו את דרך הישר. לא – חברה שלך לא תספוג את כל הקריזות שבא לך להוציא עליה כי יש לך בעיות, ותחכה שתתאפס על עצמך.
בדרך כלל מערכות היחסים האלה נראות הרבה הרבה יותר רע ונגמרות בצורה הרבה פחות חיובית מאיך שהן נגמרות בסרטים.
אם תגובות כמו שלך יגרמו לבנות להעדיף את הבחורים הנחמדים על פני הרעים - דיינו.
הצלחתי לחשוב על עוד סרט כזה – מה שעובד של וודי אלן ולארי דייויד, וקריאה כזאת אכן הופכת אותו לבעייתית. חבל, זה סרט שדי חיבבתי כשיצא.
אתה משתמש במונחים "נחמדים" ו"רעים",
כשאתה בעצם צריך להשתמש במונחים "מתייחס אל הצד השני כאל בנאדם אמיתי כמוהו" ו"מתייחס אל הצד השני כאל סובייקט שנועד לשרת את צרכיו"
זה די מדהים שיש אנשים שהמושג "בחורים נחמדים"
עדיין יוצא מפיהם (או המקלדת, נו) בלי קונטציה שלילית.
למה, גם המילה ‘נחמד׳ קיבלה משמעות אורווליאנית?
(ל"ת)
"נחמד" לא, אבל "בחור נחמד" כן
עקב יותר מדי מקרים של אנשים שהכריזו שהם "nice guys למה נשים לא יוצאות איתי נשים רוצות רק מנייאקים" ופספסו את זה שנימוס בסיסי לא הופך אותך לנחמד, כי יש יותר מדרך אחת להתאכזר אל אנשים.
כן, שמעתי על זה. בגלל זה לא הוספתי סימן מסחרי.
אבל אני חייב להודות שהרעיון לא מובן לי, ונשמע לי יותר כמו סימולאקרה; זאת אומרת, מקרים ובהם הבחורה מעדיפה את הדושבג האלים על החנון הנחמד מוכרים היטב מהבדיון, אבל אני לא מצליח לחשוב על מקרה כזה במציאות. בעיה יותר נפוצה בהקשר הזה היא בלבול בין נחמדות לבין פסיביות.
אני רוצה לחדד
יותר קשה למצוא מערכת יחסים לטווח הרחוק שבה הנשים בחרו הדושבג האלים (למרות שלצערנו זה גם קורה ולצערי הרבה יותר ממה שהייתי רוצה שיקרה), אבל בהתחלה? בסוף שנות העשרה תחילת שנות העשרים? למערכות יחסים הקצרות, כשרק מתחילים לחפש? הרבה הרבה הרבה יותר מדי.
העניין הוא שבאופן מפתיע זה לא נגמר כמו היפה והחיה ולא כמו הכי טוב שיש. זה פשוט נגמר רע.
וזו בדיוק הבעיה שלי עם הרומנטיזציה של מערכות יחסים מהסוג הזה.
אבל
אם גם ״בחור נחמד״ וגם ״ילד רע״ אמורים להיות מונחים עם השתמעויות שליליות, לא רק שזה מסכן את עולם הדייטים ואת היחסים בין המינים, אלא גם את השפה כולה ואת השדות הסמנטיים עצמם, כי אנשים כבר לא יודעים איך להתנהג; כי אם נחמד זה רע ופוגעני זה רע אז מה כן טוב ורצוי ובסדר? (מתאבל על מותם של הסוויטהארט והג׳נטלמן ביחד עם ג׳ק ווייט)
נחמד זה לא רע. בחור נחמד זה רע.
אתה יכול קודם לעקוב אחרי הדיון שבו אתה משתתף לפני שאתה מקונן על מות השדות הסמנטיים של שפת הדייטים.
לא, אני לא מצליח לעקוב כשמילים וביטויים הופכים להיפך של עצמם.
או כשלמופע מסוים ניתנות רק דוגמאות שליליות של מה לא ואף פעם לא דוגמאות חיוביות של מה כן.
נחמד זה לא רע ופוגעני
זה פשוט מתחלק לשני סוגים –
א. הבחורים שמעידים על עצמם לאורך זמןש"נמאס להם להיות בחורים נחמדים, כי רק הרעים מקבלים את הבנות" – הם הרבה פעמים לא נחמדים. הם תופסים את עצמם כנחמדים כי מבחינתם עצם זה שהם מסתכלים על מישהו אחר זה שהם עושים לו/לה טובה.
ב. בגילאים הצעירים יותר, כשעדיין קיימת איזה פנטזיה הוליוודית של "הילד הרע שתאלפי" – באמת קורה שיותר קשה להם למצוא דייטים, (בצורה לא מוצדקת בעליל, זו לדעתי הבעיה הם הסרטים האלה), אבל כמעט כל הבחורים הנחמדים שאני מכירה בסופו לש דבר מוצאים מערכת יחסים שלמה וממלאת לאורך זמן, אלא אם כן יש פרמטר אחר שמפריע (גם הוא הרבה פעמים לא בצדק. לנמוכים יותר קשה, כמו שלנשים בעלות משקל יתר יותר קשה. זה לא בלתי אפשרי, וזה בטח לא הוגן, אבל זה המצב).
בחור נחמד – באמת נחמד – זה לא דבר רע, זה רק late bloomer….
אוסיף ואומר
ג. לפעמים ״נחמד״ מגיע גם עם סט של תכונות נוספות, שהן השליליות. ה״נחמד״ מצליח לשמור על קשר עם (א)נשים בגלל נחמדותו, אך זהו לא תנאי מספק למשיכה. ליתר דיוק, אדם עם סט התכונות השליליות צריך להיות ״נחמד״ – כי אם הוא לא היה נחמד, מה היה לו בעצם?
לעומתו, ה״מאנייאק״ בסיפור, אמנם אינו ״נחמד״ אך בעל מספיק תכונות מושכות אחרות כך שבשקלול מעדיפים אותו.
למשל – משיכה פיזית נמוכה.
זמינות גבוהה (להבדיל מ ״Hard to get״).
נכונות להתרפסות ו-ויתורים (להבדיל מ״עומד על שלו״).
התיאורים האלה נשמעים איום ונורא.
אדם שאיננו מושך פיזית ודאי שלא יהיה מושך, אבל זמינות גבוהה היא חיסרון? באמת? יש כאן ממש הליכה מעוותת נגד ההיגיון שלא מאפשרת פעולה ומבטיחה הפסד, אורווליאניזם לשמו. טוב זה רע, רע זה טוב, למעלה זה למטה, נכון זה לא נכון, וכן רמיזה עבה שנשים מעדיפות גבר מתעלל רגשית, ולכן הדברים שנכתבו פה מזעזעים.
אז אתה אומר שהחיים לא הולכים לפי מה שאתה חושב שהגיוני?
רק חכה שאגלה לך מה קורה אם יש שני אסירים שמנסים לשכנע כל אחד להלשין על ידי הפחתת העונש.
כל עוד עדיין לא הגענו לדניאל מעוז הכול בסדר.
(ל"ת)
לא קצת הגזמת?
לא קצת הגזמת? "זמינות גבוהה זה רע" == "נשים מעדיפות גבר מתעלל רגשית"? מה עוד היה פה, אורווליאניזם, נגד הגיון וכו'?
מכיר את הבדיחה על הפולניה ששאלה את בעלה שאלה, ענתה במקומו ואז קראה לו שקרן?
אורווליאניזם = כשמילה הופכת להיפך של עצמה.
ו״קשה להשגה״ זאת קלישאה ומניפולציה ריקה, ולגבי הטענה שלך שזה מגובה במחקרים, תסלח לי, אבל פחחחחח. כל אחד היה מעדיף לזכות במיליון דולר בלוטו מעשר לעבוד עבורם בכריית פחם.
פח פחח פחחח פחחחח מאומן
קלישאה כן, מניפולציה כן, ריקה… אולי? זה בהחלט טיפ שמובא מידי פעם למעוניינים במערכת יחסים (מספיק פעמים בשביל שזה יהיה כבר קלישאה…).
באשר למחקרים, צר לי אבל יש. גם על "דיסוננס קוגניטיבי", גם על "הצדקת המאמץ" וגם על "Hard to get".
לשניים הראשונים יש אפילו ערך בויקיפדיה, הייתי מתחיל שם ומתקדם הלאה, בטח לפני שהייתי זורק "פחחחח" ככה בקלות.
מהדוגמה שלך על המיליון דולר לא נראה שאתה מבין למה הכוונה. הכוונה היא לא "מה אדם ירצה שיקרה" (בדרך הוא ירצה לעבוד הכי קצת ולהרוויח הכי הרבה) כי אז באמת עדיף מיליון דולר בלוטו מאשר כריית פחם.
הכוונה היא שמה שהשקעת רבות עבורו יוערך עבורך יותר מאשר דבר מה שזכית בו. אנחנו לא מדברים על מיליון דולר שיש להם ערך ברור, אנחנו מדברים על דברים ללא ערך ברור כמו "מערכת יחסים" או "כרטיס להופעה כולל סיור ושיחה עם הלהקה" או "לנסוע לראות את משחק הגמר למרות שיש סופת שלגים בדרך". דברים שלא ברור בדיוק כמה הם שווים בכסף וכל אחד יתמחר אחרת.
לא ממש מסכימה עם ההודעה הזו
( ההודעה של jbar)
א. לא ברמה העקרונית – הדיון היה על האם "מניאק" הוא גורם משיכה בפני עצמו, לא על שקלול תכונות שמניאק הוא אחד מהן)
ב. לא ברמת התכונות שמוזכרות כאן – זמינות גבוהה בפני עצמה היא לא תכונה רעה בכלל. היא יכולה להיות בעייתית כשהיא מלווה בהתלהבות המופגנת בחוסר רגישות וחוסר טקט.
באותו האופן ויתורים זו תכונה טובה, אבל התרפסות כבר לא, כי זה מראה משהו על ההתייחסות של אדם לעצמו ולאחרים.
ג. משיכה פיסית זה בכלל בלאגן בפני עצמו שאני לא חושבת שיש טעם להכנס אליו עכשיו, אני רק אגיד בהחלט יש מקרים שזה גורם מעכב, ויש מראה שהוא יותר מקובל חברתית, אבל עובדתית גם הרבה מאלה שלאו דווקא מתאימים למוסכמות החברתיות מוצאות מערכות יחסים מספקות.
ובכל מקרה זה הכל עניין של גבולות. שום תכונה היא לא טובה באופן קיצוני, ואיפה עובר הגבול זה פרמטר סובייקטיבי לחלוטין.
לגיטימי
א. אני מסכים, פשוט אני לא חושב שאפשר ממש לבודד את התכונות. בהרבה מקרים יש "סל" של תכונות, כך שקשה להתייחס לכל אחד בנפרד בצורה מבודדת.
אם היינו עושים מחקר סטטיסטי הייתי אומר שיש ערפלנים (Confounders) שמטים את הדעה לגבי "נחמדות" מול "מאנייאקיות", וקיימות תכונות קורלטיביות אחרות המהוות חלק ניכר מההשפעה.
ב. פה אני לא לגמרי מסכים – יש ערך חיובי ב"לשחק" Hard to get, ויש מחקרים פסיכולוגים (ר' Effort Justification) על כך שאנחנו מערכים פחות דברים שאנחנו מקבלים בחינם (או בהשקעה נמוכה) לעומת אלו שאנחנו צריכים להתאמץ כדי להשיג, וכפועל יוצא – כמה קשה היה "להשיג" את בן הזוג.
ג. הכוונה שלי הייתה אחרת – התכוונתי שישנן תכונות חזקות יותר מ"נחמדות" לצורך יצירת משיכה (למשל – מראה פיזי) ולכן אין להתפלא כאשר הנחמדות של פלוני אינה מצליחה "להתגבר" על המשיכה החייתית של אלמוני.
לגבי 2
המחקרים הם גם על אנשים?
ז"א ידוע שזה נכון על חפצים (אפקט איקאה וכדומה) אבל אנשים וחפצים זה ממש לא אותו הדבר.
אנחנו לא אמורים (ולא צריכים) להרגיש אותה תחושת בעלות על אנשים אחרים, ולכן זהו לא אותו המנגנון.
מה אני אגיד לך, זה אולי רק חלקת האלוהים הקטנה שלי, אבל איכשהו משחקי קשים להשגה זה משהו שראיתי רק בשנות העשרה, תחילת שנות העשרים שלי, וברובם הם גם נגמרו רע. רוב מערכות היחסים היציבות שאני מכירה (שזה כל מי שאני מכירה היום והם נשואים+ילדים, כולל אני ובעלי) – התחילו מההתחלה מרצון, כבוד הדדי, ומעט מאוד משחקי "קשה להשגה" אם בכלל.
יש המון
יש המון מחקרי Cognitive Dissonance על אנשים, ו Effort Justification הוא סוג של דיסוננס קוגניטיבי.
בכל מקרה, יש אפילו יש כמה על זמינות.
ברור שבנושא של מערכות יחסים יש המון פרמטרים, ואפילו משפט כמו "אם כל הפרמטרים זהים, עדיף לשחק Hard to get" אינו בהכרח נכון – הטקטיקה הזו טובה רק בקונטקסט מסויים ובמידה מסויימת.
בכל אופן,
https://www.researchgate.net/publication/264223276_Playing_Hard-to-Get_Manipulating_One's_Perceived_Availability_as_a_Mate
https://www.psychologytoday.com/us/blog/the-attraction-doctor/201405/the-secret-turning-friendship-romance
https://www.psychologytoday.com/us/blog/the-attraction-doctor/201606/how-and-why-play-hard-get
וכו'
יש גם מחקרים שמראים
שמי שמראה בנו עניין נראה יותר likeable.
מסכים
אני מסכים, לא ניסיתי לרמוז ש״Hard to get״ הוא גמביט שמצליח תמיד.
אבל על זה בדיוק הסרט, על נערה שמגלה את הנטייה שלה
הולכת אחר ליבה, עוברת שינוי מין, מתחתנת עם אהוב ליבה וגורמת למשפחתה לקבל אותה. זה הגיל שבו הרגשות האלה מתעוררים ביתר שאת (בד"כ), זה מה שמאפשר לה להיות מצד אחד דמות בגיל מתאים לאהבה רומנטית (ואפילו לנישואין… המממ) ומצד שני עדיין חופשייה, לא מחויבת (גם רומנטית), גורמת לסביבה להתייחס לנטיות שלה בהתחלה כמו אל תחביב לא מזיק ובהמשך כשיגעון של נערה מתבגרת… וזו תפיסה נפוצה של מבוגרים כלפי בני נוער, וזה בדיוק הקונפליקט וההתנגשות שהסרט מציג (גם אצלה בפנים ובעיקר מול המשפחה) והוא מסתיים יפה בסוף אופטימי. אני לא רואה בזה שום דבר מקומם או מיותר, ואי אפשר היה לספר את הסיפור הזה לו הייתה בת 9 או בת 90 (אפשר היה לספר סיפור אחר, עם מאפיינים משותפים, אבל לא את הסיפור הזה).
זה מקומם כי הסרט מקביל בין גיל ההתבגרות לטיפשות ופזיזות.
לשם השוואה, יצרום לנו מאוד אם כל שנייה ביפה והחיה מישהו יקרא לבל "בת עשרים גחמנית ומפונקת".
זה די מאפיין מוכח מדעית של בני נוער..
(ל"ת)
זה אפילו לא מדיד...
(ל"ת)
לא,הסרט לא עושה שום הקבלה כזאת, רק מספר סיפור
ראשית, יש הבדל בין מה שסרט עושה לבין מה שהדמויות בו עושות, בין מסר של סרט לבין מה שהדמויות בו אומרות. הדמויות הבוגרות בו מתייחסות כך לנערה, וזה שיקוף הגיוני של המציאות.הסרט דווקא בעד אריאל ומציג לצופים את הצד שלה, גורם להם להזדהות איתה ואף מספק לה סוף טוב.
שנית, גם לו הסרט היה "מקביל" בין גיל הנעורים לפזיזות (לא רואה מה הקשר ל"טיפשות", בשום שלב לא נטען שהיא טיפשה) אני לא רואה מה "מקומם" בזה. לא לחינם בני נוער נחשבים עדיין לקטינים ולא לבגירים, ובמקרים רבים הם אכן נוהגים בפזיזות, לא חסרות דוגמאות (מי אמר אופניים חשמליים ולא קיבל?).
אחרון חביב, הסרט לא "מקביל את גיל ההתבגרות" כי הוא לא סרט שעוסק ב"גיל ההתבגרות". הוא מספר סיפור אחד על בת ים אחת. לא על נערות באופן כללי, לא על בני נוער באופן כללי, ולא על הפסיכולוגיה של גיל ההתבגרות.
אבל אם אתה נהנה להתקומם, תתקומם…
המעבר מבת-ים לבת-אדם הוא אכן שינוי מין (טקסונומי)
(אם כי לא בדקתי אם בנות ים יכולות להעמיד צאצים פוריים עם בני אדם בלי לשנות את מינן לפני כן…).
Morin, קראתי את השרשור ואני ממש לא מסכים...
אורסולה היא הרעה בסיפור כי לא אכפת לה לדרוס אחרים (ואת אריאל) בשביל מטרותיה.
לגבי הקוורייות:
1. בציטוט "בוחרת להיות שמנה וקולנית ולחיות בלי בן זוג או ילדים, מחוץ לחברה " היא לא בחרה – היא כנראה הייתה מאוד פופולארית בחברה, מספיק גבוה בשביל לנסות לעשות מהפך שלטוני, ועפה בשל כך מאטלנטיס.
2. בציטוט" הביסוס של אורסולה על דראג קווין " היא גם התבססה על תמנון – אז תמנונים הם רעים?!?
3. בציטוט "ילדים להטב"קים שרואים סרט והדמות היחידה בו שחיה מחוץ לנורמה המשפחתית/חברתית היא הרשע" מאיפה זה הגיע? יש סטטיסטיקה? חוץ מזה שאורסולה הייתה אחת הרעות המועדפות בקולנוע בכל קרב האוכלוסיה.
4. לפי הגדרתך, גם אריאל מתאימה למשבצת הקווירית והיא נחשבת הטובה בסרט.
באופן כללי, אני יודע מה זה להיות שונה, ואני אף פעם לא שפטתי את אורסולה בגלל המראה או הדבקתי לה תויות. אישית העדפתי אותה בהרבה מקרים מאשר את טריטון…
תמנונים הם לא רעים, תמנונים הם מרושעים
כאילו, אתה מנסה ללכוד אותם בתוך צנצנת והם פותחים אותה, מבפנים!
אורסולה
אני לא חושב שאורסולה הוגנת – היא מנסה באופן אקטיבי להטות את העסקה עם אריאל לטובתה. אולי זה חוקי ("אדוני הפרקליט, בחוזה לא רשום שעלי להמנע מלחבל בנסיונות הרומנטיים של אריאל") אבל בהחלט לא הגון.
למה שילד (להט"ב או לא) יקבל את המסר שלהטב"ניקים הם רעים?
בלי קשר לנטיות כאלה ואחרות, המטרה הסופית של אריאל היא להיות בזוגיות. מי שעומד בדרכה הם אביה ואורסולה. ההתנגדות של טריטון מוצגת כנובעת מתוך בורות וחוסר הבנה. המכשול שאורסולה יוצרת הוא אגבי (לא באמת מעניין אותה מה יקרה לאריאל), אבל בסופו של דבר המניע שלה הוא תאוות שררה.
אם רוצים לראות פה מסר חברתי לא גלוי, אפשר לומר שאורסולה מציגה נשיות "שלילית" ששואפת לכח ואריאל מייצגת נשיות "חיובית" ששואפת לזוגיות (מאהבת אמת ועל אף התנגדות הסביבה, אבל עדיין זוגיות).
לא מבין מספיק כדי לקבוע ששאיפה לזוגיות היא הטרונורמטיביות, ואישה ששואפת לכח היא קווירית[1], אבל לא נראה לי שיש פה קשר לנטיה מינית. תוכלי להסביר מה בהתנהגות של אורסולה הוא להט"בי?
_____________________________________
[1] ויקיפדיה גורסת שהטרונורמטיביות היא חלוקה של אנשים לנשים וגברים, כשלכל אחד יש תפקיד מגדרי. אז… כן?
אגב, זה אומר שגם טריטון קווירי כי הוא אב יחיד?
יותר פשוט מזה.
אריאל ואורסולה משחקות על איזו דיכוטומיה שייקספירית, שבה הדמות הנשית הטובה מינית בצורה צעירה ותמימה יותר, והדמות הנשית הרעה היא בדרך-כלל אישה מבוגרת יותר ומינית בצורה שמגונה על-ידי החברה (פתיינית ומדיחה, במקרה של אורסולה.) אורסולה למעשה עוזרת לאריאל יותר מטריטון, כי אם טריטון לא היה גזען ופשוט מקבל את אריאל איך שהיא הייתה מספרת לו על אריק והופך את אריאל לבת-אדם בו-במקום לא היה סרט. רק בזכות אורסולה, אריאל זוכה לשלושה ימים (טוב, יומיים) של תענוגות ופינוקים עם אריק בארמון (או אולי בזכות ההקרבה של סבסטיאן? אורסולה בכלל התכוונה שהיא תטבע.) טכנית, אריאל הייתה יכולה לנצח את אורסולה איכשהו, אבל זה כנראה היה אומר שהיא הייתה נשארת אילמת לנצח (בכלל הסרט הזה מפנים היטב את המיתוס של ז'אק קוסטו על עולם הדממה – הדיאלוגים פה מאוד מינימליים, העלילה עוברת בצורה חזותית לרוב, ושתיים מהדמויות הכי מגניבות בסרט זוכות רק לסצנה אחת של דיאלוג.)
זה נכון שהרבה מבדמויות הרעות של דיסני הם להטבים אבל
צריך לזכור שרוב מי שיצר את הסרטים.הבמאים והאנימטורים היו להטבים בעצמם.
ככה שזה לא שיש איזה מבט סטרייטי ששוננא להטבים. לפעמים הרעל בא דווקא מאותה הקהילה .
סקאר וגפאר למשל הם להטבים. וזאת בעיה כשמסתכלים עליה בעינים פקוחות ייצוג הגייז בדיסני הגיע מתוך הקהילה עצמה
סקאר וג'פאר הם להט"בים?
אתה מתכוון – המדובבים?
אני לא יודע למה הוא התכוון
אבל אנדראס דג'ה, האנימטור האחראי של שתי הדמויות האלה, הוא הומו מוצהר.
שניהם לא הומואים
ג'פאר רוצה להתחתן עם יסמין, סקאר הופך לפטריארך הלהקה (ובסרטי המשך גם מתגלה שהקים משפחה). שניהם סובלים מהסטראוטיפים השגרתיים של דיסני. חלק מהתנועות שלהם, חלק מהדיבור, המראה וכו' לוקים בקוי מתאר יותר נשיים, שקל לחשוב עליהם כסטראוטיפ של הומו.
ג'פאר לא חושק ביסמין, הוא חושק בכוח. כנ"ל סקאר.
גסטון, לעומת שניהם, באמת מוצג כנבל שעיקר רצונו הוא הדמות הנשית, וזה מודגש וחוזר בשנית. (גם פה אפשר להיכנס עמוק לתוך המחילה, אבל הכניסה במקרה הזה היא באמת עמוקה).
זה לא הופך אותם להומוסקסואלים, אבל לא משם הייתי מביא הוכחה.
שלושת אלו הם נבלים.
הרבה יותר פשוט להסביר את כל המעשים שלהם כחתירה לכח מאשר להדביק עליהם מיניות.
אצל ג'אפר, יסמין היא כלי להשגת כח על ידי חתונה לתוך משפחת המלוכה.
אצל סקאר, תפקיד האריה השולט כרוך ללא הבדל בהרבעה של כל הנקבות.
אצל גסטון, כיבוש בל הוא האתגר היחיד שעומד בפניו בעיירה הפרובינצאלית ולכן הדבר היחיד שיחזק את שלטונו החברת
העניין הוא, שלא משנה מה הנטייה המינית של שלושת הנבלים הללו. בין אם גסטון חושק בבל בגלל החזה המפותח שלה, ובין אם הוא בכלל משתובב עם פו בלילות הקרירים, הוא עדיין רודף אחרי בל כסמל סטטוס. ההתנהלות של ג'אפר וסקאר היא בכלל א-מינית.
השאלה היא, כמו תמיד, למה לחפש הגדרות מיניות ומגדריות בסרט שלא מתייחס אליהם, ואם לקחת את תער אוקהם – למה לחפש מניע מיני בהתנהלות של נבלים שהמניע שעל פני השטח הוא חתירה לכח.
אני לא חושב שזו הנקודה.
השאלה היא לא האם הם הרצונות המיניים או המגדריים שלהם הם קווירים במהותם. השאלה היא למה בחרו לתת לנבלים מאפיינים קווירים במהותם – לא ברמת הרצון או החשק, אלא ברמת ההתנהגות והמראה.
התשובה די פשוטה: מאותה הסיבה שנותנים לנבלים מבטא בריטי. כי שונה זה רע.
קודם כל, נוטה להסכים עם אדם.
אבל גם מחוץ לזה – לא, גסטון לא צריך את בל כחיזוק שלטונו. אני מבין את ההגיון העקרוני שעומד מאחורי מה שאתה אומר, אבל בכלל לא בטוח שהוא תקף. הוא מעוניין בה כי היא שונה, וזה אקזוטי, וזה אתגר, ואין מישהו שיכול להגיד לו לא, וכי יאללה יאללה מי היא – הרבה שיקולים שהם אגו – אבל לא חתירה לכוח.
ג׳פאר א-מיני?!
גם אחרי שהוא הופך את עצמו למכשף הכי חזק בעולם ושולט בממלכה בלי בעיות, הוא מתוסכל מכך שהוא עדיין לא יכול לגרום ליסמין להתאהב בו – לא בעזרת קסמי העל שלו ולא בעזרת הג׳יני.
זה לא באמת משנה
אדם הסביר טוב ממני את עניין הקוויריות של הדמויות. הנקודה שלי התיחסה באופן מצומצם לטיעון של למד: שתוקעים לרעים כל מיני מאפיינים שתואמים סטראוטיפ של הומואיות (כלומר מאפיינים נשיים) שאינם עדות להומואיות. גם אם ג'פאר או סקאר מכלים לילות כימים באינטראקציות חד מיניות- אין בסרטים עצמם שום תעוד של הדבר, אין שום עדות לגופה של המיניות שלהם. מכיוון שאנשים עושים בחיים עוד דברים חוץ מסקס, ביחוד בקונטקסט של סרטי ילדים, העובדה שלא תועדו האינטראקציות או הרצונות המיניים שלהם בעיקר לא מעידה האם הם סטרייטים, הומואים או א-מיניים.
משהו על האנימציה
בפעם הראשונה שצפיתי בסרט כאדם בוגר ולא כילד, האנימציה ממש תפסה אותי בהפתעה. צפיתי באינטרנט ואיך שהתחילה הסצנה הראשונה עם הדולפינים והמלחים, הייתי בטוח שעבדו עליי, שזה לא דיסני, שזה איזה עותק אחר, חיקוי זול שיצא ישירות לווידאו. לקח לי זמן להתרגל ולהזכיר לעצמי שזה סרט משנות השמונים, שזה היה הסטנדרט אז, ושזה כל הקסם וכל הנוסטלגיה. (אגב הסגידה המוגזמת לדון בלות' – על מה ולמה? כל הסרטים שלו הם מבוכות שזוכות בעיקר לפרודיות אינטרנטיות ולא להערכה ביקורתית. אפילו מפייבל זוכרים בעיקר את סדרת הטלוויזיה.)
באמת?
בעיניי האנימציה הזו יפה יותר מכל אנימציה תלת מימדית, כולל הטובות ביותר שבהן.