באז שנות אור נוחת בכוכב מסתורי. הוא מביט סביב ומדווח כי אין סביבו סימן לחיים תבוניים. אך אבוי, גדוד של רובוטים עוינים מקיף אותו! ברגע של תושייה הוא מכוון את הלייזר הקטלני שלו לקריסטל סמוך שמפצל את קרן הלייזר ומחסל את כל הרובוטים במהירות. הפיצוץ האדיר שנוצר מעיף אותו הישר אל היעד שהוביל אותו לכוכב הזה – המפקדה של זורג הרשע, שמחכה בקוצר רוח לפגישתם החוזרת.
למרבה הצער התקציר הזה איננו מתאר סצנה בסרט "שנות אור", אלא את סיקוונס הפתיחה של "צעצוע של סיפור 2", שמתגלה בסיומו כמשחק מחשב בכיכובו של האסטרונאוט השחצן. הפתיחה נמשכת רק שלוש וחצי דקות ויש בה יותר הומור, אנרגיה וכיף מאשר בסרט החדש של פיקסאר.
לא מעט טעויות נעשו בהפקת "שנות אור". אחת הגדולות שבהן היא הכותרת בהתחלה שטוענת שהסרט הזה הוא בעצם הסרט האהוב על הילד אנדי, זה שבעקבותיו הוא ביקש ואף קיבל ליום הולדתו את באז הצעצוע. הרשו לי להכריז "בולשיט" – מעבר לזה שהסרט הזה רחוק מסרט מד"ב ניינטיזי לכל המשפחה כמרחק דיסנילנד פריז מטויז אר אס בדיזנגוף סנטר, אין מצב שילד בן 5 בחר בסרט המוזר הזה כסרט האהוב עליו. אולי הוא נרדם באמצע וחלם סרט אחר.
גם אם לא מפריע לכם שהסרט איננו עוד פרק בסדרת "צעצוע של סיפור", הדיסוננס בין הסרט עצמו למה שהוא מתיימר להיות יכול לשבש לגמרי את חווית הצפייה. מצד שני, גם "קרואלה" מאבד כל היגיון כשמנסים לחבר אותו לעלילת "על כלבים וגנבים", ועדיין מצאתי אותו מהנה למדי והצלחתי להשתחרר מההשוואות. אז בעצם, הבעיה של "שנות אור" היא לא רק שהקשר שלו לסדרה ממנה התפצל רופף ומבלבל, אלא בעיקר שהוא לא באמת עומד בפני עצמו.
זאת לא זוועת עולם – "שנות אור" הוא סרט סביר. אפשר לצפות בו. הוא היה יכול להיות יותר גרוע. אבל זה באמת לא מספיק, בטח עם הלוגו של פיקסאר בהתחלה.
במקום אופרת חלל קצת קאמפית ומצחיקה ברוח "מלחמת הכוכבים", "שנות אור" הוא סרט הו-כה-רציני שממש חשוב לו שנדע כמה בוגר ומהורהר הוא. האסתטיקה שלו מלוכלכת וסמי-ריאליסטית, עם נגיעות של צבע שאת רובן הוא קיבל בירושה מהעיצוב של באז שנות אור הצעצוע. במידה רבה הוא מנסה להיות – או לפחות להיראות כמו – סרט מדע בדיוני מעורר מחשבה למבוגרים, אבל לא אחד מוצלח במיוחד. זה לא עוד "וול אי" וגם לא גרסה מושקעת יותר של "באז שנות אור ממפקדת הכוח" משנת 2000, אלא מעין הכלאה מוזרה שלהם עם קצת שאריות של "בין כוכבים" ואפילו "אהבה בשחקים: מאווריק".
סייר החלל באז (כריס אוונס) נוחת בכוכב לכת מסתורי יחד עם שותפתו אלישה (אוזו אדובה), אבל גורם במהרה לתאונה מצערת שמאלצת את השניים – וצוות המונה מאות אנשים – להישאר על כוכב הלכת העוין עד שתימצא דרך להימלט ממנו. באז לוקח על עצמו את המשימה, אבל נכשל פעם אחר פעם. כשהסוכנות שלו מחליטה להפסיק לממן את הניסיונות הכושלים שלו הוא חובר לצוות של אאוטסיידרים (קיקי פלמר, טאיקה ואטיטי ודרבי סטיל) כדי לנסות בפעם האחרונה לכפר על הטעות שעשה.
כנראה גם בלי פירוט נוסף על העלילה אפשר להבין שהתמות העלילתיות כנראה יעניינו יותר צופים בוגרים מאשר ילדים או בני נוער, אבל הסרט לא מוותר עליהם כקהל יעד. לפעמים יש רגעים מלנכוליים וכבדים, אבל אז קוטע אותם איזה פיצוץ מיותר או דמות שבאה להזיז את העלילה כבר. במקום לקלוע לטעמים של שני קהלים, "שנות אור" מפספס בשתי החזיתות. זה מדכא לאללה, כי שני הסרטים ש"שנות אור" מתיימר להיות היו יכולים להפוך ליצירות מופת, אבל בפיקסאר לא הלכו עד הסוף עם אף אופציה.
כאמור, זה לא אסון מוחלט – יש מה לחבב בסרט. סוקס הרובוט-חתול הרתיע אותי בטריילר, אבל מסתבר שהוא הפוגה קומית מוצלחת למדי ואחת הדמויות היחידות בסרט שמרגישות כמו "דמות פיקסאר". עוד דמות מוצלחת היא דרבי, אסירה משוחררת קשישה שמצטרפת למשימה של באז מתוך שעמום ואהבה לנשקים ופצצות. יש גם בדיחה חוזרת חמודה על חייל שממש רוצה להשתמש בעט שמגיע עם חליפת החלל שלו. וכן, גם אם הייצוג הזה ממש לא היה זמין לילדי שנות התשעים, נחמד לראות משפחה להטב"ית מאושרת בסרט ילדים. אפשר אפילו לחלץ מסיפורו של באז איזו אמירה חינוכית על שיתוף פעולה והתמודדות עם טעויות וטראומות עבר.
בשבילי כל זה פשוט לא היה מספיק כדי לפצות על כל מה שלא עבד, מהעלילה המסורבלת דרך הדמות הסתמית למדי שהיא באז האנושי, עד הבדיחות שלא נוחתות. מה שהכי מתסכל אותי בכל העניין הזה הוא שהסרט החלול הזה שנוצר מטעמים שיווקיים בלבד קיבל הפצה קולנועית רחבה, בעוד ש"לוקה" ו"אדומה אש" נזרקו בארה"ב לשרת של דיסני פלוס. חבר'ה, דיסני פלוס זה בשביל המשכוני וידיאו נשכחים, ספינאופים שנוצרו בחדרי ישיבות כמו הסרט שלשמו התכנסנו ורימייקים מיותרים בלייב אקשן של "השועל והכלבלב", לא בשביל הסיפורים האישיים והיצירתיים שלמישהו אשכרה היה חשוב לספר.
פיקסאר הם כבר לא מילה נרדפת לאיכות עוד מתחילת העשור הקודם
אם לא מסוף העשור שלפניו. יש להם שלוש יצירות מופת (רטטוי, הקול בראש וכנראה שגם נשמה), כמה סרטים שהם ״סתם״ מצוינים (מפלצות בע״מ, משפחת סופר על וכנראה שגם אוניברסיטת המפלצות) וביניהם הרבה סרטים שגם דרימוורקס היו יכולים להוציא. את ההתלהבות מוול-E אף פעם לא הבנתי והוא תמיד נראה לי משעמם ומטיפני מדי, ואת למעלה אני… צריך לבדוק שוב, אני מודה. הצפייה הראשונה והיחידה שלי עד כה הייתה זכורה לי כמדכאת אבל ייתכן שזה סתם היה מצב הרוח שלי באותו היום (או שאולי התלת ממד הרס לי?) שאר ההיצע שלהם כולל הרבה שטויות לילדים קטנים כמו הדינוזאור הטוב, מכוניות ומטוסים, ולכן פיקסאר הם כבר מזמן לא מילה נרדפת ל״לכל המשפחה וגם מבוגרים יכולים להנות, להתרגש ולבכות״, נהפוך הוא הסרטים שלהם שהם כאלה הם כבר בגדר אנומליה היום.
מטוסים בכלל לא סרט של פיקסאר.
וחוץ מזה כל משפט שמתחיל ב״פיקסאר כבר לא..״נחרש למוות כבר מ2011. היה להם רצוף מופלא שהתחיל (מלבד מכוניות ששבר את הרצף) והסתיים עם מכוניות 2. מאז אנשים הבינו שלא כל תוצר שלהם בהכרח זהב. בכל זאת מאז הם הפסיקו להוציא כמה מהסרטים האהובים ביותר בתולדות האולפן (קוקו, הכל בראש, אדומה אש) ומוכיחים שעדיין אין אולפן הוליוודי ששומר על רמה גבוהה כמותם. הם לא תמיד מגיעים לגבהים כמו וול אי(אני מחשיב אותו לאחת מהפסגות) אבל גם כשהם נמצאים ברמה של ״קדימה״ הם עדיין עוקפים מבחינתי את רוב תעשיית הקולנוע המסחרית. מרגיש שכל פעם שמספידים אוצם הם מביאים סרט אחר שמוכיח שהם עדיין כוח יצירתי. הרצף של ״נשמה״, ״לוקה״ ו״אדומה אש״ הוא בין הטובים שלהם ואין אולפן הוליוודי שפועל כיום ששחרר רצף כזה לאחרונה. בקיצור אני ממשיך להיות סאקר שלהם (ומבסוט שגון לאסטר התחפף וקולות חדשים כמו דונה הבמאית של אדומה אש מקבלים הזדמנות לבטא את קולם).
ג׳ון לאסטר היה זה שנתן לדומי שי (זה השם שלה, לא דונה) הזדמנות ראשונה לבטא את קולה
עם הסרטון הקצר ״באו״ שגם זיכה אותה באוסקר.
בנוסף על כך, ראשית ההפקה של ״אדומה אש״ הייתה לפני שלאסטר פוטר סופית.
המחשבה כאילו הבמאים החדשים שבאים עכשיו הם תוצאה של פיטוריו של לאסטר שכביכול היה זה שעצר במאים חדשים, היא לחלוטין שגויה.
זה פשוט תוצאה של כך שכל הבמאים הוותיקים כבר עזבו: לאסטר פוטר, אנדרו סטנטון עבר ללייב אקשן בטלויזיה, בראד בירד עזב לאולפן של לאסטר, פיט דוקטר הוא ראש האולפן ולכן הכריז שלא יביים יותר ולי אנקריץ׳ עזב.
אז כשכל הבמאים הוותיקים כבר עזבו, אין מנוס מלהפקיד את האולפן בידי הבמאים הצעירים והחדשים. זה כל העניין.
חוץ מזה, לאסטר בהחלט היה פתוח לבמאים חדשים. בית ספר למפלצות, הדינוזאור הטוב, מכוניות 3, צעצוע של סיפור 4, כולם סרטי בכורה של במאים חדשים מימי ג׳ון לאסטר. זה שהם לא הצליחו כל כך זה כבר עניין אחר. אבל להציג כאילו ג׳ון לאסטר מנע מבמאים חדשים לביים סרטים זה עובדתית לא נכון. ואם האולפן היה יכול להשתמש בבמאים הוותיקים כיום, הם בשמחה היו עושים את זה. יש העדפה לבמאים עם ניסיון, והעובדה שהאולפן כרגע בוחר לתת רצף של סרטי בכורה זה נטו מתוך אילוץ ולא בחירה.
מקבל. בכל מקרה שמח שעזב.
(ל"ת)
את אדומה ולוקה לא ראיתי, בנשמה היו יותר בעיות עלילה מאשר באמיצה
אין ספק שג'ון לסטר היה אבדה ענקית לתעשיית הקולנוע. שרק מתדרדרת משנה לשנה. אבל פיקסאר לא יחודיים בנוף הזה
מכוניות זה הסרט הכי טוב של פיקסאר
אוקיי
(ל"ת)
מפספס בשתי החזיות זה איזה ביטוי שאני לא מכיר?
(ל"ת)
חזיתות
(ל"ת)
זה מה שנראה לי
אבל אז חשבתי שאולי זה ביטוי שאני לא מכיר או כי אני זקן מידי או כי השליטה שלי בעברית לא טובה כמו שחשבתי
עכשיו זה כן!
רק צריך להבין מה בדיוק.
פחדנים למה שיניתם לחזיתות
(ל"ת)
קול הרעם מקהיר מפורש:
כוחותינו מתקדמים בכל החזיות!
(טוב, בכל החזיתיות)
רק רוצה לחזק את המשפט "אין מצב שילד בן 5 בחר בסרט המוזר הזה כסרט האהוב עליו. אולי הוא נרדם באמצע וחלם סרט אחר"
כמישהו שהלך לסרט עם בן 5 שסרטי צעצוע של סיפור (ובמיוחד השני) אהובים עליו מאוד ונצפו על ידו עשרות פעמים, אני יכול להעיד שהוא אכן השתעמם בחלקים ניכרים מהסרט ולא ממש הצליח לעקוב אחרי ההרחשות, עד לרמה שהוא ביקש לצאת באמצע. וקשה להאשים אותו – זה סרט עמוס ומסורבל, ובצורה לא אופיינית לפיקסר כושל בלספק אפילו בידור בסיסי.
זה לא היה ליפול בסגנון, זה נקרא התרסקות איומה
אם חשבתם שאת באז הטיפש מצעצוע של סיפור 4 אי אפשר להרוס ולהפוך אותו למגוחך יותר? הצחקתם את תרבות הווק של פיקסאר
מי שהיה הגיבור הכריזמטי עם הקייצ' פרייזים האייקונים הפך לדמות לוזרית חסרת עמוד שדרה לא יוצלחת שמפחדת מהצל של עצמה
דמות שהחברים מסביב מגכחים עליה בזמן שהיא מדברת וזה הזמן להריץ בדיחות פילר לסרט, דמות שקולטת דברים באיחור ובכללי דמות שגורמת לכל הבעיות בשליש הראשון של הסרט
את שני השלישים הבאים ממלא לנו הקרו שלנו שאפילו פחות מוצלח ממנו ובעצם מניע את העלילה בכל קלמזיות מגוחכת אפשרית אבל אנחנו מאוד סלחניים כלפיהם כי זה חלק מהמנטרה החדשה של פיקסאר דיסני והוליווד בכלל
זוכרים את המסרים הראנדיסטים של בראד בירד ברטטוי, משפחת סופר על ואפילו בסרטים אחרים של פיקסאר כמו צשס הראשון ואונברסיטה למלצות
ובכן לא עוד. היום אנחנו מעריצים דמויות מגוחכות וחסרות השפעה בעולם בו אתה יכול לבחור את הצוות שלך מאנשים מיומנים אבל לא. אתה תבחר צוות מחבורה שהוכיחה לך הכל חוץ מלהיות בתפקיד (הייתי מצפה לפחות שיעשו כמו מולאן ויגידו תודה ולהתראות וזה היה מספיק, אבל לא.. אנחנו צריכים לראות אותם שוב)
לשם השוואה בסדרה המצוירת יש לנו יצור אדום בשם בוסטר שאומנם היה גם סהכ שרת שהיה ככ גדול עד שקרע חליפות ברשלנות, אבל התגלה כטוב לב ונאמן ויחסית אחראי למרות חוסר הנסיון
ולא שכחתי את החילוף בכריס אבנס שכמובן מחקה כמעט כל קאצ' פרייז של טים אלן עד שהם יעברו לכם מעל הראש ותשכחו שהם בכלל היו כמו גם הסרט המופנצ'ר הזה
היה צפוי מראש
ברגע ששמעתי על הסערה סביב הקטע הלהט"בי הצפיות שלי מהסרט ירדו לאפס. זה די ברור שכאשר משווקים בכח את ערכי הקהילה זה בא כחיפוי על היעדר יצירתיות ומעוף, שמאפיינים את פיקסאר כבר הרבה שנים. ובאמת, הקטע ההוא ממש מאולץ, דידקטי ומיותר. אבל הוא ממש לא הבעייה היחידה של הסרט, והביקורת כאן נגעה רק בחלק קטן מהבעיות
הילדים שלי הפסיקו לראות את הסרט באמצע
אלו ילדים שיכולים לשבת שעות מול סרטונים של הוצאת צעצועים מפסטלינה אם אני לא עוצר אותם.
הסרט הפסיד לשומר מסך.
הבמאי פוטר מפיקסאר
(ל"ת)