אני לא חושב שאנשי מונטי פייתון ידעו, כשהם צילמו את "בריאן כוכב עליון", שהם עושים את הקומדיה הגדולה ביותר אי פעם. כמו רוב ההומוריסטנים הגדולים בתולדות העולם – אפרים קישון, רנדל מונרו – הפייתונים ידעו היטב שהומור זה לא צחוק, ושהקטעים המצחיקים באמת הם אלה שבשתיים וחצי דקות מסכמים יותר תובנות על נפש האדם והטבע האנושי מכרכים עבי כרס על פסיכולוגיה וסוציולוגיה. הפייתונים היו (ועודם, או לפחות אלה מהם שעודם בחיים) אנשים לא טיפשים בכלל, אבל רוב הזמן הם רק רצו לעשות שטויות. "הקרקס המעופף", סדרת הטלויזיה שלהם, היתה ניסיון מודע לשבור את הטלויזיה שלכם מבפנים, להתנתק מכל רמז להגיון, ואם התפלקה להם אמירה פילוסופית, זה לא היה בכוונה. ייתכן שאפשר לראות את מערכון "התוכי המת" כמשל על כוחה של הכחשה או על רמת תודעת השירות בממלכה המאוחדת, אבל הם כתבו את זה בעיקר כי לדפוק עם תוכי מת על שולחן זה ממש מצחיק.
ואז הגיע בריאן. גרהאם צ'פמן, ג'ון קליז, אריק איידל, טרי ג'ונס, מייקל פאלין וטרי גיליאם ידעו שהם הולכים לעשות סרט על דת. ג'ון קליז סיפר בהמשך שהם בהחלט התכוונו לפגוע: אחרי ששחטו את המלך ארתור, צאן הברזל של אנגליה, עם "הגביע הקדוש", הם החליטו שיהיה ממש מצחיק לעשות סרט על ישו, ולגרום לכל הממסד הנוצרי בעולם להתחרפן, להחרים את הסרט ולרצות לחנוק את הפייתונים אישית. אבל ככל שהם חשבו על זה הם גילו שישו הוא לא כל כך מצחיק. הוא היה, בסך הכל, בחור טוב, גם אם קצת נאיבי, והיו לו רעיונות חיוביים בסך הכל. בקיצור, לא מצחיק. אז הם עשו סרט על התינוק שנולד באורווה השכנה לישו, בריאן, וקראו לו "חיי בריאן" (השם העברי, הדי חכם דווקא, הוא רפרנס למחזמר "ישו כוכב עליון", שהיה פופולרי באותו זמן). הסרט לא אומר מילה רעה אחת על ישו, הנצרות או על הכנסיה. אין נוצרים בסרט. ישו דווקא מופיע בו – רואים אותו לרגע בתחילת הסרט, נואם על גבעה מרוחקת. וכל זה, מתברר, לא שינה שום דבר. הממסד הנוצרי בעולם בכל זאת התחרפן, החרים את הסרט ורצה לחנוק את הפייתונים אישית. בדיוק כמתוכנן.
למה? חלק מהסיבה היא, כנראה, שהאנשים שנוהגים להחרים סרטים הם לא מסוג האנשים שרואים את אותם סרטים. גדולי המתנגדים ל"הפסיון של ישו", "אימפרית החושים", "שומרי הסף" או כל סרט שנוי במחלוקת אחר הם אלה שלא ראו את הסרט, אבל שמעו על מה הוא ויודעים שזה רע, ולא מתכוונים ללכלך את עיניהם באמצעות צפיה בתועבה הזאת. כולם הרי יודעים ש"בריאן כוכב עליון" הוא סרט שצוחק ומשמיץ את ישו אדוננו, ולכן אסור בשום אופן לשום נוצרי טוב לצפות בסרט הזה כדי לדעת האם הוא בכלל מתייחס לישו אדוננו! זה בדיוק מסוג המצבים האבסורדיים שהיו גורמים לפייתונים עונג. ייתכן גם שכמה ממתנגדי הסרט כן ראו אותו, וזה עשה להם קצת לא נעים. כי הוא אמנם לא מדבר עליהם, לא בדיוק, אבל הוא מדבר על אנשים דומים להם להפליא. זאת משום ש"בריאן כוכב עליון" כולל אבחנות כל כך מדויקות על הטבע האנושי שכל אדם, מכל דת, יכול לראות בו את עצמו. או לפחות את השכנים.
בדרכו להפוך למשיח בעל כרחו, למשל, בריאן מגלה שכדי לשבות את תשומת לב הקהל, הדבר האחרון שהוא צריך לעשות הוא לומר משהו עם משמעות. כשהוא אומר דברים מעורפלים, לא-ספציפיים וכלליים, כולם נוהים בעקבותיו. את זה אנחנו רואים בכל מערכת בחירות. מאמיניו של בריאן מתפצלים מיד לסנדליסטים ולנאמני הדלעת, הבדלים שטחיים וחסרי משמעות שבכלל ולגמרי לא מזכירים שאלות חשובות באמת, שמצדיקות מלחמות ומוות, כגון האם נכון יותר לנוח בשבת או ביום ראשון.
לא כל הסרט הוא כזה. חלק מ"חיי בריאן" הוא לא יותר מנונסנס והומור ילדותי. אין שום דבר מתוחכם במיוחד ב"ביגוס דיקוס", וגם לא ב"וויליס ווג'ר!". זה רק מאוד מאוד מצחיק. אבל בינהן יש כמה סצינות כל כך מדויקות ש-34 שנים אחרי שהסרט יצא, הן לא רק רלוונטיות בדיוק כמו ברגע שבו הסרט יצא; הן הפכו להגדרות של התופעות שהן מתארות. הפייתונים טענו שהיריבות בין המחתרת העממית של יהודה לבין מחתרת יהודה העממית (ושנאתן המשותפת את האויב האמיתי, החזית לשחרור יהודה) היא פארודיה על קבוצות שמאלניות בבריטניה של שנות השבעים, אבל את אותו הדבר בדיוק אני רואה כל יום בפייסבוק: אנשים שיוצאים לרחובות, או לאוהלים, כדי להתאחד למען מטרה משותפת, והדבר הבא שקורה הוא שהם מתפצלים לתת-קבוצות ותת-תת-קבוצות ותת-תת-תת-קבוצות שמתכתשות זו עם זו, שונאות זו את זו ורבות עד שהמטרה העיקרית נשכחת. וכמובן, כל מקרה של עדריות, ברשת או מחוצה לה, מעלה לראש מיד את "כן! כולנו אינדיבידואלים!", הבחירה שלי, נכון לעכשיו, לסצינה הקומית המבריקה ביותר שנכתבה אי פעם.
זאת בדיוק, אגב, גם הבעיה עם צפיה מחודשת בסרט, אחרי עשרות שנים. אני מכיר את הסצינות הקלאסיות טוב מדי. המח שלי מתעקש לדקלם את השורות של בריאן עוד לפני שהוא אומר אותן. קשה לצפות בסרט מבלי שאנשים יתחילו לצטט אותו ו"לשיר בציבור" עם הסצינות הקלאסיות. הסרט הגיע בצדק למעמד הזה, אבל יש משהו קצת מדכא בחבורת ענק של מעריצים שמדקלמים בעל פה מערכונים של מונטי פייתון. הקטעים הפייתוניים אמורים להיות פרועים, בלתי צפויים, חסרי הגיון, מזעזעים. הם לא אמורים להיות מוכרים וחביבים. שירה בציבור של מערכונים אפשר לעשות גם עם "פעמיים בוסקילה". לפעמים גם המעריצים שיושבים מול הסרט ומדקלמים נראים כמו קהל ענק שזועק כאיש אחד על האינדיבידואליות שלו.
בניסיון למחוק את הזכרון שלי ולצפות בסרט כאילו בפעם הראשונה, גיליתי שהסרט הוא ספין-אוף של סדרת טלויזיה, וזה מורגש. הפייתונים הגיעו עם מנטליות של "אם אין אני לי מי לי": בסדרה שלהם הם כתבו, ביימו ושיחקו את כל התפקידים שלהם בעצמם, כי לא היה מישהו אחר. "בריאן כוכב עליון" היה כבר סרט קולנוע שצולם עם תקציב נכבד למדי לזמנו, צילומי לוקיישן בתוניסיה וכמה תפאורות לא קטנות בכלל, אבל הפייתונים נשארו באותה צורת חשיבה. לכן כל אחד מהם מגלם בסרט בין שלושה ל-12 תפקידים שונים, ומדבר ב"קולות מצחיקים". למי שלא מגיע מוכן, זה קצת מוזר לראות את ג'ון קליז רגע אחד בתפקיד מנהיג המחתרת היהודית, ורגע אחר כך כחייל רומאי. בסרט אמיתי, עם תקציב, לא היתה סיבה שאת אמא של בריאן יגלם גבר בדראג דווקא – אבל הנה הוא, טרי ג'ונס בחליפת שומן וזקן מלאכותי, טוען בקול צפצפני שבריאן הוא לא המשיח, אלא ילד שובב מאוד.
את הטלוויזיוניות הזאת אפשר לראות גם במבנה של הסרט. הפייתונים ידעו לכתוב מערכונים, לא סרטים. זה למעשה הסרט עם העלילה הכי קוהרנטית מכל סרטי פייתון, ועדיין אפשר לסלוח למי שקורא לו אוסף של מערכונים עם קישור עלילתי קלוש בינהם. בעיניים של מבקר, אני חייב להעיר על כך שאין פה שום דמויות עמוקות, מתח או הזדהות. ושהקטע הזה עם החללית היה כל כך תלוש שאני לא בטוח אם הוא באמת היה בסרט או שנרדמתי לרגע.
אבל יש שם "ג"הובה". ו"מה הרומאים עשו למעננו?", ויחידת המתאבדים, ומצורע לשעבר, והתמקחות. כשחייזרים ירצו ללמוד על בני האדם, ואיך הם הצליחו לדפוק את העולם שלהם באופן כל כך יסודי, אפשר להראות להם את "בריאן" ולומר במבוכה שכן, אנחנו פחות או יותר כאלה. מבחינות מסוימות הסרט הזה, ככל שהוא מצחיק, מדכא יותר מ"שבעה חטאים". בני אדם, הפייתונים מגלים לנו כאילו שלא ידענו, יעשו הכל כדי להימנע ממחשבה עצמאית. הם יילכו בעיוורון אחרי מנהיגים, סיסמאות, משיחים – כל מה שיחסוך להם את הצורך לחשוב ולמצוא תשובות לבעיות של עצמם. אין להם תקנה. ההרגשה היא שהעולם כולו הולך לעזאזל, ושום דבר שנעשה לא באמת משנה, אז עדיף כבר לצחוק על הכל ועל כולם בדרך. גם כשאתה תלוי על הצלב, תמיד תסתכל על הצד הטוב של החיים.
הביקורת מוגשת בחסות יעל פורמן, ואני מודה לה על בחירת הסרט. כי באמת הגיע הזמן שנתעסק קצת בקלאסיקות.
סרט ענק
אני אישית אהבתי את "הגביע הקדוש" קצת יותר. בכל מקרה יפה לראות שיש גם ביקורות על סרטים קלאסיים אמיתיים ולא רק על סרטי קומיקס מטופשים של השנים האחרונות.
גם אני אהבתי מאוד את "הגביע הקדוש", לא הפסקתי לצחוק. ממליצה לאלה שאוהבים סרטים "ישנים".
בנוסף, "הגביע הקדוש" הצחיק אותי יותר.
סרט גדול
אני חושב שזה אחד הסרטים שראיתי הכי הרבה פעמים, וזה בטוח אחד הסרטים החכמים ביותר שראיתי.
זה ממש משמח שהתחלת עם הביקורות של התרומות, אני מצפה לטובות ורבות.
"קהל ענק שזועק כאיש אחד על האינדיבידואליות שלו."
זה נשמע כמו תיאור של פייסבוק.
זה נשמע כמו מוביאוקי בקון עין הדג...
(ל"ת)
זה נשמע כמו הקמפיין האחרון של קוקה-קולה
בעצם, זה נשמע כמו כל קמפיין של קוקה-קולה.
ועכשיו תיאלץ לפרט
(ל"ת)
אי אפשר למחוק את הזכרון
גם אם מנסים ממש. זה כמו לשכנע את עצמך שאתה שומע את הביטלס בפעם הראשונה, זה פשוט לא עובד לצערי.
למה ככה? אפשר, בטח שאפשר.
יש מגוון שיטות עם אחוזי הצלחה שונים, מניתוח מוח ממוקד ועד שנים של אלכוהוליזם.
לא יודעת אם הייתי ממליצה על זה, אבל. אפילו בשביל ליהנות שוב בפעם הראשונה ממונטי פיתון.
what about a 'forget me' pill?
(ל"ת)
Forget Me Now
For those who made a huge mistake
אצל עכברים אפשר כנראה
http://news.walla.co.il/?w=//971185
למיטב ידיעתי, זה יותר מניעה של היווצרות זיכרון.
אז זה עובד, אבל רק אם אתה מבצע את זה ישר אחרי הצפייה.
באמת צריך תגיות ספויילר על תגובות לכתבה הזו?!
אני לא באמת חושב שיש מישהו שלא ראה אותו, ואם כן מגיע לו!
לפני התגובות המתלהב/מות
כדאי לקרוא את שאר התגובות ולהיווכח כמה אנשים כתבו בעקבות הביקורת שהם רוצים לראות (או לראות מחדש) משהו של מונטי פייתון, כולל את הסרט הזה. כרגע יש אחד עשר אנשים שסימנו "רוצה לראות".
מה שמוכיח את החשיבות של ביקורות כאלה על קלאסיקות.
אז לא, לא "מגיע" לאף אחד ספוילרים, תודה.
תהיתי ביני וביני,
אם הסרט היה מבוסס במקרה על ישו, האם לספר מה קרה לו בסוף זה ספוילר?
מכיוון שישו היה בן אדם, הסוף בהכרח ידוע מראש.
(ל"ת)
כופרת! סקילה!
(ל"ת)
כרבידיס!
(ל"ת)
להגיד שהנוצרים ביקרו את הסרט סתם כי לא ראו אותו
הוא קצת מיתמם. גם אם בריאן הוא לכאורה לא ישו, ולא נצמדים במדוייק לסיפור האישי שלו, ההפיכה של אדם פשוט עם יומרות צנועות למנהיג קדוש שהולכים אחריו בעיניים עצומות, ואז מתחילים להסתכסך על הדרך הנכונה לשמר את מורשתו היא תיאור די מדוייק של הנצרות (גם של דתות/כתות/התארגנויות אחרות, אבל ההקבלה בין הסיפור לסיפורו של ישו יוצר את הקישור המיידי לנצרות.
מצד שני, כל מי שמתייחס לדת/כת/התארגנות שלו בלי שמץ של הומור עצמי – כנראה שמגיע לו להעלב.
והתיאור הדי מדויק הזה של תולדות הנצרות
הוא כנראה מה שלחץ להרבה נוצרים אדוקים על הנקודה הרגישה וגרם להם להשמיץ את הסרט כדי שחס וחלילה, אף אחד לא יעצור רגע ויחשוב על כמה שזה נכון. במקום לקבל את הסרט בהומור ועם קצת ביקורת עצמית, הם העדיפו כדברי ללכת אחרי העדר הדתי הקולני שיחסוך להם את הצורך לחשוב.
ייתכן, אבל כדי לכתוב את התגובה שלך אתה צריך באמת לדעת
שכשמישהו מבקר בחריפות את הדברים היקרים *לך*, אתה מגיב תמיד בהומור ועם קצת ביקורת עצמית. כי לזלזל באחרים כשמישהו מבקר מה שיקר לליבם אבל לא לליבך, זו באמת לא חכמה גדולה.
לקרוא את ההודעה שלך בפוסט הזה,
ואז לעבור לפוסט על אוטו היה ממש מאיר עיניים!
אני בכלל לא חושב שהנושא
של הנצרות הוא המסר.
מה שמעניין את הדתות זה יותר "חילול הקודש" הצגה של מושגים קדושים בצורה לא קדושה. וזה תמיד תלוי בתמונה השטחית ביותר שעולה מהסרט, ולא במסר. התמונה שעולה היא שעושים סרט על דמות שלא קוראים לה ישו, אבל כל איש בעולם יגיד ש"מונטי פייטון עשו סרט על ישו". ורואים שם את "לא ישו" בתור בן של זונה מטורפת שתלוי על הצלב ביחד עם 50 איש ששרים בעליצות. בנוסף נראה שהוא בכלל לא התכוון להקים את הנצרות. זה המסר השטחי, והמושג "חילול הקודש" תלוי בשטחיות. אני לא מעביר עליהם ביקורת, אני רק מסביר איך ה"מצווה" הזאת עובדת.
אם ישתמשו במוחמד בתור פרסומת למוצרי מזון זה ירגיז את המוסלמים גם אם המסר יהיה שהוא חרד לכלכלת העולם ולרווחתו של האיש העובד.
אם כי ייאמר, שישו עצמו מופיע בסרט קצת - אבל כדמות
רצינית ומכובדת, שלא מוגחכת כהוא-זה. רק המאזינים לדבריו (עושי הגבינה וכו') זוכים ללגלוג. אבל הוא דורש את הדרשה על ההר בלי שמץ של לגלוג.
בסופו של יום אני תמיד אעדיף את "הגביע הקדוש",
אבל "בריאן" הוא עדיין מופת של קומדיה מכל בחינה גם לדעתי (סצינה שלא צוינה בביקורת ואני רואה אותה כאחת האהובות עליי – שיעור לטינית. קורע כל פעם מחדש).
ולגבי המסר שלו, אני חייב לומר שמה שאני אוהב בו זה שאתה לא חייב לראות מסר דווקא נגד ההליכה העיוורת אחרי הדת. כאילו, כן, הוא בהחלט סרט די אנטי-דת (לפחות נגד המיסוד שלה, אני לא רואה שיש בו משהו נגד האמונה עצמה) אבל אני חושב שמה שהוא אומר זה שכל העולם הולך הליכה עיוורת אחרי משהו. בין אם בעניינים יותר חשובים כמו אידיולוגיה פוליטית או דעה חברתית, או בעניינים פחות חשובים כמו איזה סמארטפון כדאי לקנות או מה נראה היום בערוץ 2 בטלוויזיה. אני רואה את זה כאמירה שאומרת שבני האדם הם באמת אותו עדר, אבל זה לא כאילו יש להם בחירה. גם אם אתה לא מאמין בדת מסויימת, תמיד יהיה דבר אחד שיהיה שלך באמונה עיוורת, וזה פשוט טבע האדם. דת זה לא רק להאמין בישו או במוחמד, דת יכולה להיות גם ההחלטה לאהוד רק את הפועל תל אביב.
ביקורת ממש מוצלחת
שפשוט עושה לי חשק לראות את הסרט מחדש, ועוד בתקופת מבחנים.![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
אני מכירה את הטענה שזה מגוחך איך שמעריצי פייתון מדקלמים בעל פה מערכונים שכל הפואנטה שלהם היא להיות לא צפויים, אבל לדעתי, כמו ששיר טוב ומוכר לא מפסיק לרגש, בדיחה טובה לא מפסיקה להצחיק. (יש לי את אותו הקטע עם עלילות הפתן השחור, שאני כבר זוכרת בעל פה)
וכן, בעוד ש"הגביע הקדוש" הוא צחוקייה פייתונית רגילה, ב"בריאן" יש משהו אחר, ומרגש, ונכון ברמת האבסורדיות של המין האנושי. (טוב, זה יצא פלצני קצת)
אני פשוט מתה על טרי ג'ונס בתפקיד אישה, הדמויות שלו כל כך ניתנות לחיבוב.
ורק עכשיו הבנתי עד כמה עניין ארגוני השמאל המסוכסכים נכון. מי שמעולם לא שמע מצביע בל"ד מתלונן על כך שמר"צ ציוניים מדי, מפסיד.
כחובב הפתן, אני מסוקרן - מה הסצנה האהובה עליך?
(ל"ת)
"Blessed are the meek, for they shall be slaughtered"
לא כי אני המגיבה לעיל, אלא כי כל מי שטוען אחרת פויה עליו. (כן, אני צוחק, אולי)
אין מצב שאני יכולה לבחור רק אחת, סורי. :-P
אחת הסצנות האהובות עליי היא הסצנה ב chains עם האינקוויזיטור הספרדי (אויש, זה אפילו איכשהו קשור למונטי פייתון במעורפל)
אחלה ביקורת, אבל לדעתי
לא רק שזה לא הסרט הכי מצחיק בעולם, הוא אפילו לא המתופף הכי טוב בחיפושיות.
אפרופו קישור הנ"ל
https://www.youtube.com/watch?v=rDFdcfRAaCg
אין לי משהו יותר מדי חכם להגיד..
רק שזו ביקורת נהדרת על סרט גדול.
את הגביע הקדוש וחיי בראיין ראיתי לפני מספר שנים במסגרת הניסיון שלי להשלים קלסיקות. למיטיב זיכרוני, אבהתי יותר את הגביע בגלל שהוא היה יותר נונססי ו-wtf-י מבראיין, וקצת יותר השפיך אותי מצחוק.
אבל בראיין הוא גם סרט נהדר. ויצירת מופת קומית.
המדהים שכשראיתי את שניהם לראשונה, הם נראו לי כ"כ עדכניים ובכלל לא מיושנים. וכמו שהביקורת ציינה- חיי בראיין פשוט סאטירה רלוונטית לכל תקופה שזה מדהים.
מהדברים האלו שכייף שקיימים בעולם.
ראיתי רק את "הגביע הקדוש"
ואף פעם לא הבנתי על מה המהומה. יום אחד שיהיה לי סבלנות לזה אני אראה גם את זה, מקווה שיהיה יותר טוב.
הגביע הקדוש הוא אוסף מערכונים לא קוהרנטי
ולכן יכול להיות קצת מעצבן לראות אותו. אני יכול לומר שבפעמים הראשונות שראיתי אותו לבד לא ממש נהניתי, אבל כשעשינו הקרנה שלו במחלקה זה היה פשוט תענוג. אני חושב שזה סרט שמתאים למסך גדול ולקהל רחב.
לעומת זאת, 'בריאן' הוא ממש סרט- הוא קוהרנטי וברור, ולטעמי הטוב ביותר שהפייתונים הוציאו. שווה לך לראות אותו ואז להמשיך לבאים.
דורון, תיקון להערה שלך למטה
שכחת על בהערה שלמטה על החסות: "…ואני מודה לה על בחירת הסרט…"
אופס. תודה
(ל"ת)
בוגע למסקנה של הביקורת:
I'm not
"כן! כולנו אינדיבידואלים!"
ראיתי בינתיים את הסרט רק פעם אחת אבל הוא בלתי נשכח. שמח שהופיעה עליו ביקורת פה. אחד המצחיקים והמגניבים שהיו אי פעם. גם אותי קצת מעצבן קהל ענק שכל מה שהוא רוצה לעשות זה לצטט את סרט הקאלט שלו (מה שעוד יותר מפריע במופע הקולנוע של רוקי לדוגמה). אבל גם לי מתחשק לפעמים לחזור על הבדיחות האלה בקול רם יחד עם עוד אנשים, או לענות בשריקות כשמישהו מתחיל לשיר את Always Look on the Bright side of Life.
Yes! We're all individuals!
– I'm not.
לפי מה שהבנתי
"I'm not" לא היה מתוסרט, הניצב אלתר את זה במקום.
אז זה עוד יותר טוב
אני רק מתפלא איך לא כל שאר הניצבים פרצו בצחוק על ההברקה הזאת ולא גרמו לצילום של עוד טייק.
יש שמועה שזה ג'ורג' הריסון.
(ל"ת)
אני דווקא לא רואה בזה בד"כ בעיה
זה מאוד כיף כשאתה אוהב משהו ואנשים שאוהבים את אותו משהו חולקים את זה יחד. אני מאוד אוהבת לגרום לאנשים לראות בפעם הראשונה מונטי פייתון או הנסיכה הקסומה, אבל יש גם מוטיב קטן של סבל לכל הצדדים כאשר מישהו אחד ראה את הסרט 100 פעם והשני רואה פעם ראשונה מהסיבות הברורות. עם אנשים שמכורים לזה כמוך זה פשוט כיף. יש פה איזו חוויה מעצימה, קצת כמו הופעה של להקה שאתה אוהב וכולם סביבך יודעים את כל המילים של השירים ושרים יחד.
מה שעשו ברוקי בהתחלה היה כיף…עד שהם הפכו את זה לחצי דת. יש להם ממש טקס לכל שורה בסרט (כולם ביחד פותחים פנס באותה שניה, כולם צועקים איזו מילה באותו רגע), ומי שלא עושה את זה כמו שצריך חוטף על הראש. לזה היה לי מאוד קשה להתחבר.
הייתי פעם בהקרנה פעילה של הנסיכה הקסומה
המסקנה שלי הייתה שיש סרטים שכיף לראות עם קהל מגיב ויש סרטים שצריך לראות בפורום מצומצם. הנסיכה הוא אחד הסרטים האהובים עלי, אבל זה כי הוא סרט טוב. כשאנשים זורקים הערות, עולים לבמה לקרב חרבות ומדקלמים את השורות ששמעתי כבר מאה פעם, רציתי פשוט שיהיו בשקט ולא יפריעו להנות מהסרט. בסרטים כמו רוקי והטרמפיסט, הסרט עצמו קשה מאוד לצפיה ללא השתתפות הקהל. זה הפולחן שמסביב שהופך אותו מסרט לא משהו (חתיכת אנדרסטייטמנט במקרה של הטרמפיסט) לחוויה מהנה שרוצים לעבור שוב ושוב. לא הייתי בהקרנה פעילה של רוקי בדיוק מהסיבה שציינת, התחושה שחובה להשתתף, במקום פשוט להתרשם ממרחק בטוח.
במקרה של בריאן, יצא לי לראות אותו בעיקר לבד ועם כמה חברים. פעם אחת ראיתי אותו באולם מלא במסגרת מועדון הסרט המופרע, אבל הקהל של סינמטק ת"א בשבת בצהרים הוא לא הקהל שמדקלם בקול רם את השורות החביבות עליו. אני חושב שבריאן כוכב עליון, כמו הנסיכה הקסומה, הוא סרט טוב מכדי שהקרנה פעילה תשפר אותו, אבל תמיד קיים הרצון לחשוף אליו אנשים חדשים ולכעוס עליהם כשהם אומרים שהיה "בסדר" ולא יותר.
האמת שאני לא מחבבת הקרנות "פעילות"
בייחוד לא לגבי יצירות שאני ממש אוהבת. תגיד מה שתגיד על רוקי, אבל יש לו את אחד הפסקולים הכי טובים אי פעם שהיו לסרט. אני כמובן תמיד שמחה שיצירה מעודדת יצירה נוספת, אבל קשה לי לבוא למשהו שאני אוהבת ולגלות פולחן הזוי על כל המסביב של הסרט שהורס את הבסיס שלו. התחושה שלי שזה יותר מפגש חברתי ממשהו שבאמת קשור לסרט והסרט הוא משני ולא באמת חשוב.
מי שאוהב את זה שיבושם לו. זה בהחלט כלי נחמד להכיר אנשים ואולי גם חוויה נפלאה שכיף לאנשים מסויימים לעבור. אבל זו לא כוס התה שלי.
אני מגדיר את מופע הקולנוע של רוקי
כסרט גרוע עם פסקול טוב. כמו שכתבתי, אני חושב שפולחן עובד עם סרטים שקשה להנות מהם בלעדיו. הטרמפיסט הוא דוגמה מצויינת, כי ללא הערות מהקהל, מדובר בחתיכת סרט משעמם ונטול קצב. עם הקהל (והשקופיות הנלוות בחלק מההקרנות), פתאום החוויה הרבה יותר מהנה (ואין "חובת השתתפות" בסגנון רוקי).
הנסיכה הקסומה ובריאן כוכב עליון הם סרטים מאוד מהנים כמו שהם. התערבות הקהל יכולה לתרום, אבל גם מאוד לגרוע מהחוויה.
אבל זה תלוי. זה כ"כ תלוי.
כמו שציינת, לפעמים מרגישים ככה ולפעמים מרגישים ככה.
זה תלוי בסרט שאתה בא לראות עם אנשים. תלוי באנשים. תלוי במצברוח שלך. תלוי באופי הסרט. תלוי באופי האנשים.
אם אתה בא לראות את "הנסיכה הקסומה" בהגדרה שמוגדרת רגילה ופתאום אנשים זורקים הערות, זה מעצבן. אם זה בהגדרה שמוגדרת "פעילה" בצורה כלשהי ואנשים זורקים הערות, תתעצבן פחות. ואם ההערות לטעמך ואפילו משעשעות אותך, אם הן ב"קצב" שלך וקולעות לחוש ההומור שלך, אתה תתעצבן פחות בשני המקרים הנ"ל ואולי אפילו תצא מרוצה או "נגנב" לגמרי מהאירוע. אם ההערות לא מצחיקות, או "לא על אותו גל" כמו שאתה, אתה תצא עצבני מהקהל המעפאן שהיה איתך.
זה מאוד תלוי.
וזה גם מבאס, כי זה לא קבוע מראש ולא תמיד אפשר להתכונן לזה.
זה כמו שבאים להופעה (עוד מישהו נתן את הדוגמה במקביל אליי). יש כאלה ששרים עם הזמר/ת בקולי קולות ולפעמים זה ממש לא קשור וממש מפריע. מצד שני, כשכולם עושים את זה, זה מגניב וזה משתלב מצוין ואתה נהנה. מצד שלישי, לפעמים כולם עושים את זה ואתה בכלל באת לשמוע את הזמן, ועדיין תצא מבואס.
כאמור, זה מאוד תלוי.
הסרט השלישי החביב עלי של מונטי פייתון
בריאן כוכב עליון הוא קומדיה מעולה, בעלת אמירה שרלוונטית כיום בדיוק כפי שהייתה לפני יותר משלושים שנה. הוא פחות חביב עלי מהגביע הקדוש ומשמעות החיים, כנראה מסיבה שמצויינת בביקורת. מונטי פייתון היו מומחים בכתיבת מערכונים, לא בהכרח קשורים זה לזה עלילתית. בעוד שני הסרטים האחרים מתנהלים בצורה כזו, בריאן הוא נסיון ליצור סיפור אחד באורך של סרט קולנוע. חוסר הנסיון של הפייתונים בכתיבה מסוג זה והעובדה שההומור שלהם בכל זאת התפתח עבור מערכונים, גורמת לכך שבריאן קצת חסר קצב. כשקורה משהו מוזר ואנכרוניסטי, הוא לא לחלוטין משתלב. בנוסף, יש כל הזמן תחושה של הכנה לבדיחה שלא תמיד מגיעה, כי כל סצנה מתחילה כמו מערכון שמנסה להתחבר לזה שלפניו. זה לא תמיד עובד, למרות שהסרט עדיין מאוד מצחיק ומעביר היטב את המסר.
תודה רבה על הביקורת
הסרט נמצא על המחשב שלי הרבה זמן,אראה אותו היום.
באשר להתעסקות בקלאסיקות,אני לא חושב שיש צורך לכתוב עליהן ביקורות,כי אין סיבה להמליץ לאנשים על סרט שהם ראו כבר.עם זאת מומלץ לפתוח דפים לסרטים חשובים יותר מ'תפוס תכריש 2',כדי שמישהו אשכרה יתעניין.
אבל לא כולם ראו אותו בעבר.
תמיד יש כאלה שלא ראו. לגבי כל סרט שהוא.
ולפעמים נחמד לדבר על סרטים ישנים, הסיכויים מאוד קטנים ששיחה כזו תיווצר ככה סתם, יש מאין, בתגובות למשהו אחר שמתפרסם.
ביקורת זה לא בהכרח המלצה
ולדעתי, וכנראה שלדעת רבים אחרים, ממש כיף לקרוא ביקורות על קלאסיקות, בייחוד מתוחכמות ורלוונטיות כמו זו הנ"ל, ובטוח זה יותר כיף מאשר לקרוא על עוד זבלון שיצא לשוק ויישכח מחר.
מצטרפת לתגובות מעליי
אני מאוד שמחה שיש התעסקות בסרטים לא חדשים. אני לא יודעת אם קלאסיקה היא המילה המתאימה לסרט הזה…איך מגדירים בכלל קלאסיקה? חלק נכבד מהאנשים שאני מכירה לא ראו בכלל את הסרט הזה. קהילת עין הדג היא אומנם מגוונת אבל מהרושם שלי יש בה אחוז די גדול (ביחס לאוכלוסייה) של חברים שהם חובבי מונטי פייתון (או באפי, או הנסיכה הקסומה, או Portal וכן הלאה). תקנו אותי אם אני טועה. זה שהרבה פה מבינים על מה מדובר לא אומר כלום על השאר.
ובלי קשר, ממתי מבקרים רק דברים שאף אחד לא ראה? המטרה היא דיון ולא המלצת צפייה. נראה לי שרוב האנשים שהגיבו פה דווקא כן ראו את הסרט ושמחו לראות שיש אליו התייחסות, כי סוף סוף אפשר לדון בו.
אני לפחות יותר מאשמח לראות יותר ביקורות על סרטים לא חדשים, גם אם ראיתי וגם אם לא. לפעמים אפילו רק דפי סרט ללא ביקורות מתחילים דיון נחמד שמעלה הרבה זכרונות, ראו למשל את העמוד על מולאן.
אתם צודקים
לביקורת בהחלט יש ערך,אבל זה דבר מאוד לא פשוט לכתיבה,ויש המון סרטים שנחשבים לקלאסיקה לכתוב עליהם,אני מעדיף לקרוא על סרטים עכשוויים יותר כדי לדעת אם כדאי לי ללכת אליהם.
באשר לשאלה של קסנדרה,אף אחד לא ראה עדיין את סופרמן החדש או את 'מי מפחד מהזאב הרע',ואנשים רוצים לדעת אם כדאי להם לראות.
נו, אז באת למקום הנכון.
יש גם את זה וגם את זה.![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
אף פעם לא יהיו ביקורות על כל הסרטים החדשים שיוצאים ובטח ובטח שאף פעם לא יהיו ביקורות על כל הקלאסיקות. אבל אתר קולנוע טוב ומעניין – לדעתי – הוא אתר שלא מדבר רק על חדשות וסרטים חדשים, אלא גם נוגע בדברים רוחביים (האחרון שאני חושב עליו הוא הפזילה ההוליוודית לסין בעקבות איירון מן) וגם נוגע ביסודות התרבות הקולנועית. ואת זה עושים דרך עיסוק בקלאסיקות או ביוצרים חשובים.
בן אדם, אולי לא שמת לב, אבל אני תרמתי כסף
בשביל הביקורת הזאת. אני ביקשתי אותה כי רציתי ביקורת על בריאן כוכב עליון.
תרום גם אתה כסף לאתר ותזמין ביקורת על סרט שאתה רוצה.
לא שמתי לב.
לא הייתי ברור מספיק – אני בעד ביקורות על סרטים חדשים מעניינים,ומאוד בעד ביקורות על מה שנחשב קלאסיקה,שאנשים מדברים עליה הרבה.עם זאת,אם הייתי צריך לבחור בין 'בלינג רינג' לבין 'אודיסאה בחלל',הייתי מעדיף לקרוא המלצה על הראשון.כי שמעתי מיליון המלצות על האודיסאה,ואחרי שראיתי אותה יש לי הרבה מה לומר – בדף הסרט,שלא קיים.
אם לדורון היה זמן לכתוב על כל הסרטים שמעניינים אותי – חדשים וישנים – תפאדל,אני אשמח.
זו בסך הכל דעתי ודורון לא אמור להתחשב בה,עדיין מותר לי להביע.
דפי סרט הם מעולים
לנושאים שרק מחכים להתפרץ. יש דפי סרט שלא קרה בהם הרבה.
(וגם) מהבחינה הזו טוב שיש ביקורות על קלאסיקות. יש יותר סיכוי שיצא מהן איזשהו דיון בעקבות המלל בביקורת. זה עדיין לא מבטיח כלום אבל הסיכוי עולה.
אני גם בעד לביקורות מחודשות על סרטים ישנים (יחסית) שכבר יש עליהם ביקורת. הרי גם שם אין סיכוי שיתפתח דיון. ביקורת מחודשת, עם או בלי נקודות מבט חדשות על הסרט עשויה ליצור איזה דיון חדש (או שלא, אבל הסיכוי בטח גדול יותר מאשר ביקורת בארכיון).
זה לא נשמע לי הגיוני
אתה אומר שביקורות מעודדות דיונים,ודפי סרט לא?אני לא מסכים,אם אנשים רוצים לדבר על סרט מסוים,המבקר לא צריך להשקיע זמן בשפיכת מילים עליו (לא שזה לא מעשיר את הדיון,כמובן),הוא יכול לפתוח דף סרט,אולי להוסיף ביקורת דג,והדיון כבר יתפתח מעצמו.אני לא מחכה לדעתו של דורון כדי להביע את דעתי שלי.
זה לא מה שאמרתי.
יש דפי סרט שנפתחו והתפרצו בהם דיונים. יש דפי סרט שלא קרה בהם כלום למרות שהם סרטים אהובים מאוד. וזה בסדר, לפעמים יש מה לומר ולפעמים לא.
מה שאני אומר זה שבטקסט ארוך כמו ביקורת יש יותר סיכוי לעורר דיון מאשר בדף סרט. בביקורת מועלים נושאים שמופיעים בסרט, מועלות נקודות בסרט עצמו ובהפקתו או בתקופה שבה הופק. דף סרט "רק" מזכיר לנו שהסרט קיים.
אם למישהו בוער משהו לומר על סרט, הוא יכול לכתוב את זה בדף סרט. אם לאפאחד אין מה לומר, הן דף הסרט והן הביקורת יוותרו ריקים. אבל כשלאפאחד אין מה לומר, סביר יותר שביקורת תעורר דיון מאשר דף סרט.
"סביר יותר" לא אומר שזה באמת יקרה, מן הסתם. זה רק אומר שזה סביר יותר.
מסכים שזה סביר יותר
כמו שאמרתי,ביקורת מעשירה את הדיון.אבל אם כמו שאמרת לאף אחד אין מה לומר,ואנשים כותבים משהו בכל זאת בעקבות הביקורת,הם לא אומרים שום דבר מעניין,ואז באמת שאין טעם.
אני יוצא מנקודת הנחה
שהביקורת נותנת להם רעיון, חומר למחשבה, גרעין קטן של דיון שמתפתח.
מה שאין בכוחו של דף סרט לעשות.
ראיתי אותו בפעם הראשונה והאחרונה
לפני עשור בערך, באייקון 200X. לא זוכר הרבה. היה לי ברור גודל המעמד, מונטי פייתון וזה. אבל לא נשפכתי. היה לי קצת קשה להתחבר להומור שלהם. מן הסתם זה קשור לזה שמעולם לא ראיתי משהו שלהם לפני כן. זה לא שזה היה כ"כ זמין בטלוויזיה של פעם, תקנו אותי אם אני טועה.
מתישהו ניסיתי לראות גם את טעם החיים ופרשתי די מהר. כנראה שציפיתי למשהו יותר קוהרנטי. צריך לבצע תיאום ציפיות.
אין ספק שאני צריך לנסות שוב לצפות בחומרים של החבר'ה, כולל הסרט הזה.
מתישהו.
וכמובן – פישלייק על ביקורות קלאסיקות. וישא"ק.
וואו, ביקורת רצינית על מונטי פייתון
לזה ממש לא ציפיתי.
אני רואה שהרבה פה מתחילים את התגובות בהשוואות לגביע הקדוש, אז בתור בחורה לא כל כך אינדיבידואלית אני אתחיל באותה צורה – את הגביע הקדוש ראיתי פעם או פעמיים באופן רציף (מהסוף להתחלה), ואולי מאות פעמים בחלקים קטנים, כל חלק או מערכון אם תרצו…כי ככה הוא בנוי. זה קצת יותר קשה עם בריאן, כי הדברים שם יותר נמצאים בקונטקסט מסויים, אז ראיתי אותו באורך מלא לא מעט פעמים, אבל הרבה פחות מהגביע הקדוש במצטבר.
מכל מקום, תמיד הערכתי את בריאן יותר כיצירה שלמה. הוא אולי טיפה פחות מצחיק ולא כל שורה היא קאלט כמו הגביע הקדוש (אם כי גם לו לא חסר), והוא גם קצת יותר איטי ולוקח זמן להגיע לפאנץ' אבל הוא תמיד נחשב כיותר גאוני בעיניי.
קשה לי להגיד אם הם בד"כ לא ניסו להיות מתוחכמים וחתרניים עד הסרט הזה אלא רק ניסו לעשות שטויות וכיף. גם בקרקס המעופף היו לא מעט ביקורות חברתיות, אבל הם תמיד או נבהלו מהרצינות של עצמם או ניסו לשדר שהם לא רציניים, אז הם תמיד ניסו להשתחרר מזה. גם She's a witch למשל מהגביע הקדוש הוא לא פחות ממראה חברתית על תופעת העדריות ועל הרצון של כולנו לראות קצת דם (וזה חוזר גם בבריאן עם סצינת ה-Stoning המופתית). אבל כן, אין ספק שבסרט הזה היה מעין שיא, רצון לשחוט כל פרה קדושה בבסיס האמונה הדתית והעדריות ולהראות לנו בדיוק מי אנחנו. וזה אחד הדברים הגאוניים שבו. אבל גם מי שלא שם לב לעניינים האלה יכול בקלות להנות מהסרט – הוא כיפי, הוא מצחיק, יש בו משחק נפלא, יש לו פסקול נהדר ושיר סיום בלתי נשכח שאין אדם כמעט שלא מכיר.
ולסיום, רק רציתי לומר תודה על הביקורת המעניינת. דרך נפלאה לפתוח את שבת בבוקר.![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
נ.ב.
מה זאת אומרת אין תחכום בביגוס דיקוס? Wait till Biggus Dickus hears of this
נשמע מעניין
כמו שמישהו אמר פה, גם אני ראיתי את "הגביע הקדוש" לפני כמה שנים טובות ולא ממש התלהבתי. את הסרט הזה לא יצא לי לראות. ובתור אתאיסט, אני תמיד שמח לצחוק קצת על דת. נשלים בהזדמנות.
(מה שכן, מאוד שועשעתי לשמוע את כולם מדקלמים את קטע ה We're all individuals באחד הקונים).
אני מרוצה
Money well spent!
לא התלהבתי
ולא באשמת הסרט,כי השילוב הסאות'-פארקי של מופרכות וסאטירה קיצונית מאוד מתאים לי,אבל הומור זה דבר שמתיישן מהר.לא התלהבתי בגלל שכבר ראיתי את הבדיחות האלה במקומות אחרים,שכנראה קיבלו השראה מהסרט – הסאטירה על החזיתות השונות לשחרור יהודה הופיעה בגרסה שונה בפרק של סאות' פארק על דתות ואבולוציה.ובכלל,מה שהיה פעם שחיטת פרות קדושות היום נראה בנאלי לציין.
אני חושב שהפכת את הסדר בטעות
והתכוונת לאופי המונטי-פייתוני של סאות'פארק, לא להיפך. מה גם שאופי הקומדיה של סאות'פארק תמיד נראה לי שונה מאוד מזה של מונטי פייתון (שמרבית החומרים שלהם לא כוונו להיות סאטירה בכלל), ולכן אין לי מושג מה היא ההקבלה שאתה רואה בין השניים. למה התכוונת?
ד"א, אתה רק מוכיח שהומור זה דבר שנשאר לאורך זמן, ולא את ההיפך. הסרט הזה כל כך מוצלח, וכל כך מצחיק, שאין ספור יצירות קומיות אחרות מתייחסות אליו, מצטטות אותו ושואבות ממנו השראה (גם היום). לא יכול להיות שראית בדיחות דומות שאינן רפרנס (כמו זה שתיארת בשורה השלישית), בגלל שאין כאלה. זוהי מהות הנונסנס, להיות אקראי לחלוטין וע"י כך שונה מכל מה שבא לפניך, ומונטי פייתון עשו את זה יותר טוב מכל אחד אחר.
אני לא מבקר את טעמך האישי והפרטי בצרכנות קומדיה, כמובן, אבל הייתי ממליץ לך לצפות שוב בסרט (ובשאר החומרים של מונטי פייתון). אם תצליח לשים בצד את כל מה שאתה כבר יודע על מונטי פייתון, תגלה את אחד מאוספי המערכונים והבדיחות הטובים ביותר בהיסטוריה המתועדת.
ואילו אצלי זה להיפך
דברים רבים בסאות' פארק כבר ראיתי לפני כן במונטי פייתון ומקומות אחרים (והבעיה שלי עם סאות' פארק היא בכלל שלפעמים יש פרקים שנראה כאילו כתבו את העלילה סביב בדיחה קקי-פיפי אחת ועשו הכל כדי להגיע אליה לבסוף). זה לא אומר שסאות' פארק לא מצחיקה ואף מבריקה בדרכה, אפשר ליהנות משניהם, אולי זה גם פונקציה של גיל.
אני בן 17, וראיתי סאות'פארק הרבה לפני פייתון
ועדיין, מסכים איתך לגמרי. כסאטירה חברתית, אני מוכן לקבל את סאות'פארק כנעלה על בריאן. אני גם מודע ליתרון של סאות'פארק על בריאן, מאחר ומספר הפרקים שלה גדול מאוד והיא התעסקה עם נושאים רבים מכיוונים שונים ומשונים. לעומת זאת, אני גם מרגיש דומה לך בקשר לרמת ההומור – לפעמים קקיפיפי זה אמנם מצחיק מאוד, לפחות אותי, אבל זה מציב את סאות'פארק הרבה מתחת להומור השנון ומלא האירוניה של מונטי פייתון. כן, סאות'פארק היא סדרה מבריקה לרוב, גם בחלק מהפרקים הטיפשיים ביותר שלה – אבל מבריקה באופן בוטה, וחסרת תחכום ברובה, ולעיתים הסאטירה החברתית שלה ברברית במידה שמוציאה ממנה כל משמעות.
מוזרה לי ההתייחסות למונטי פייטון כאל
סאטיריקנים-אינטיליגנטיים-מלאי-שנינות-ואירוניה-שלא-יגעו-בבדיחות-רדודות-וגסות-בחיים.
לא שהם לא היו חכמים ושנונים, אבל לפני הכל מונטי פייטון הם לדעתי קומיקאיים של גסות ושל שטויות וטירוף. שלל בדיחות הקיא וציצים ב"משמעות החיים" מראות שהם ממש לא נרתעו מהומור "נמוך" וגס והיו פרובוקטורים וילדותיים (בקטע טוב) לא פחות מסאות' פארק.
הם היו הרבה פחות פרובוקטיביים וקיצוניים מסאות'פארק.
ובלי קשר לכלל החומרים שלהם, מדובר כאן בבריאן כוכב עליון – סרט עדין ומחוכם בהרבה ממשמעות החיים.
ואפילו בלי קשר לכלל החומרים שבבריאן, מדובר כאן ספציפית על הסאטירה שנמצאת בו, שאין ספק שביטויה אינו מתקרב לרמת הקיצוניות והגסות של סאות'פארק.
הו, הם היו מאוד פרובוקטיביים.
הם פשוט עשו את זה בהרבה חן, והיו (עם כל הכבוד לסאות'פרק, ויש כזה, גם אם הם לא ממש הסגנון שלי) הרבה, הרבה, הרבה יותר מצחיקים.
האם זה חן,
או שהם פשוט עשו את זה ב"בריטית", ככה שזה יוצא יותר "מנומס"?
אני באמת תוהה. את "בריאן" ראיתי פעם אחת ואני לא זוכר ממנו כמעט כלום, ואת "טעם החיים" ניסיתי לראות פעם בטלוויזיה (ערוץ 1? יכול להיות?) ופרשתי אחרי רבע שעה בערך. ככה שבאמת קשה לי לשפוט.
אפשר "להתפשר" על חן בריטי
(ל"ת)
בריאן מצחיק משתי סיבות
הראשונה, והברורה מאליה, היא שהוא מצחיק. מעולם לא היה נונסנס כמו של פייתון, ומעטים התקרבו לרמה שלהם מאז. אם אתה מעדיף את הנונסנס של סאות'פארק, אתה כנראה לא לבד – אבל אני חולק עליך מאוד, ואני בטוח שאנשים רבים יצדדו בדעתי.
הסיבה השנייה היא הסאטירה המדויקת להפליא, שבמקום קיצוניות וshock-value שמה בראש את הסאטירה עצמה. סאות'פארק מצחיקה בעיקר בגלל ההקצנה המטורפת שהסאטירה שלהם משתמשת בה, שלפעמים נדמית כחשובה מהסאטירה עצמה ומביקורת אמיתית על הנושא המדובר. ספר לי, מה היא הסאטירה שנחבאת בפסל של מריה הקדושה שמדמם על האפיפיור?
הקצנה היא אמנם כלי חשוב מאוד בסאטירה, אך לדעתי ייתכן מינון יתר שלה. סאות'פארק הגיעו אליו מזמן ולא עצרו להביט לאחור, והרבה מהסאטירה שלהם נפגעת מכך. ההרגשה שלי בפרקים רבים היא שבסאות'פארק הסאטירה לחוד וההומור לחוד, ורק זה מוריד מאוד מערכה (בעיני, כמובן).
שני ד"אים:
1) אתה יכול להגדיר את הבדיחה עם האתאיסטים כגניבה, אבל זה בהחלט הומאז' למונטי פייתון. רפרנסים באים בהרבה צורות, לפעמים כמילה על קיר ברקע ולפעמים כפרק שלם של סדרה שמתייחס כולו ליצירה חיצונית כזו או אחרת (ע"ע קומיוניטי).
2) מונטי פייתון עדיין רלוונטיים. עובדה. הרבה מהסאטירה החברתית בבריאן הפכה ליותר רלוונטית עם השנים, לא לפחות רלוונטית. דווקא סאות'פארק, עם התעקשות להתייחס כמעט ורק לנושאים אקטואליים, שלעיתים נעלמים שבוע אחרי שנעשה עליהם פרק, הופכת לפחות ופחות רלוונטית. בריאן כוכב עליון רלוונטי כיום יותר מאשר מרבית פרקי סאות'פארק שאינם מהשנה-שנתיים האחרונות.
הקבוצה השלישית
הייתה של אנשי לוטרות. שגם היו אתאיסטים.
הקטע עם הפרחים נמצא גם בברית החדשה
יכול להיות שזה חלק ממה שהרגיז את הכנסייה.
בעיני הסרט הכי טוב של מונטי. הגביע הקדוש לא התיישן טוב באותה רמה כמו זה, טעם החיים לא מאוזן בעליל, ו"ועכשיו למשהו שונה לגמרי" פחות טוב מהסדרה (שהיא מדהימה והצדיקה כל שקל שהוצאתי עליה).
תודה על הביקורת, וכיף לראות ביקורות מדהימות על סרטים מדהימים.
טעם החיים!!!
"מצא את הדג" = WTF.
WTF indeed אבל גרם לי לבכות מצחוק
(ל"ת)
הכי אהבתי את המשפחה מיורקשייר:)
אני עד היום שואל את עצמי,
מאיפה חברי מונטי פייטון מכירים גמרא (תלמוד בבלי) במסכת שבת.
חוץ מזה, אחד הסרטים האהובים עלי, וכמה קטעים מתוכו משמשים אותי מצויין בכל מיני קורסים שאני מלמד. אף אחד מהם, כמובן, לא קשור לתקופת הבית השני או לרומא.
באמת מעניין, איפה ההתייחסות לגמרא?
אחד מהם עשה תואר בהיסטוריה אאל"ט, אבל לא בטוח שנכנסו שם לדקויות כאלה.
תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ג עמוד ב':
(מילים ארמיות תורגמו לעברית):
" ישבו יחד רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, וישב איתם יהודה בן גרים. פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו [רומא]: תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. ר' יוסי שתק. נענה רשב"י ואמר: כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן. תקנו שווקים להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס. הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם ונשמעו למלכות. אמרו: יהודה שעילה יתעלה, יוסי ששתק יגלה לציפורי, שמעון שגינה יהרג."
אם הם לא הכירו את זה כשהם כתבו את What did the romans do for us, אזי זה חתיכת צירוף מקרים מופלא.
יפה, תודה!
(ל"ת)
יהודה הזה, כזה בוגד.
(ל"ת)
זה בגלל שחסרה מילה בשם שלו.
לפי כתב יד טווידלדי של תלמוד בבלי, השם המלא שלו היה "יהודה בן גרים בקריות".
לאיזה גמרא אתה מתכוון?
כי סקילה זה עונש יהודי מפורסם.
הידע ביחס לפילוגים אצל היהודים נמצא בגמרות, אבל אני משער שגם בספרי ההיסטוריה ביד רחבה. והם עשו מחקרים כבדים לפני הסרטים. (הם מספרים שלפני הגביע הקדוש הם קראו ערימות של ספרים על התקופה. אין לי מושג למה. אפשר לסכם את כל הסיפור רקע וההבנה ההיסטורית של הסרט בשלושה משפטים)
מעניין על מה הם סמכו כשהם שיחררו סרט אמריקאי עם עקיצות על ירושלים היהודית. למה שמישהו יבין את זה.
עכשיו עלה לי בראש שאתה בטח מתכוון למערכון "מה בעצם הרומאים עשו בשבילנו". אני לא זוכר אם זה במסכת שבת, אבל יש שיחה ממש דומה בין התנאים. אחד משבח את כל מה שהרומאים עשו, והשני אומר: "הכל עשו בשבילם"
אתה בטוח מתכון לזה.
מונטי פייטון (אלא מה)
באמת כיף שיש ביקורת על פייטון. כמה נקודות
1. אני יותר אהבתי את הגביע הקדוש, וכפי הנראה (לפי afi ו imbd) זה יותר מכובד להעדיף את בריאן . אבל כבר מזמן נידו אותי מטקסי האוסקר אז לא אכפת לי.
2. מי לדעתכם היום הכי קרוב למה שהם עשו? (מבחינת הז'אנר, לא האיכות) אני משער שבספרות זה יהיה פראצ'ט ווודהאוס, בגלל הנונסנס. למרות שגם הם לא דומים לטירוף המוחלט של הפייטונים. (הם הגדירו מחדש את רעיון הטירוף. והם גם עושים שימוש מרתק במוות מיניות וסתם עירום)
3. מי עבר את החוויה של לנסות לחלוק את פייטון אם מישהו ולקבל תגובות של: "סרט לילדים קטנים…". אלה שחושבים ככה חושבים את זה גם על הנסיכה הקסומה, הארי פוטר, ועל עוד כמה דברים שאי אפשר להזריק דרך הווריד.
4 למען האמת, הסרטים הם רק רבע מפייטון. אבל אותם רוב הישראלים מכירים כי הם מתורגמים לעברית. יש לי חלום לדעת אנגלית יום אחד, לראות את כל הסדרה ואח"כ לתרגם אותה. כבר השלמתי חלקים נרחבים מזה. אבל אני משאר שאחרי שאני יראה את הסדרה בעצמי כבר לא יהיה לי כח לתרגם.
5. מישהו חייב לציין הזה. חלק מהפייטונים, בפרט טרי ג'ונס, הם שחקנים מחרידים. משחק מוגזם הוא לפעמים נחמד, אבל לפעמים הוא פשוט דרך להגיד " "כן יש לנו תקציב של הצגת סיום ונכון אנחנו לא יודעים לשחק אבל הי, אנחנו מצחיקים". צ'פמן הוא השחקן הכי טוב שם, וכנראה גם הם הבינו את זה כשנתנו לו את התפקידים הראשיים.
לאחרונה אני מוצא את עצמי חושב
שאולי 'איש משפחה' הוא הכי דומה לפייתונים בסוג ההומור.
ובספרות – דגלאס אדאמס. זה אותו הומור, בהבדלים של ניואנסים דקים מאוד.
לא פלא שדאגלס אדאמס מזכיר את מונטי פייתון
הוא כתב להם כמה ממערכוני הרדיו והיה בקשר טוב מאוד עם החבורה.
אין לי מושג למה כתבתי את וודהאוס בתור "היום".
נכון דגלאס אדאמס ממש אותו דבר. דרך אגב, קראתי שהוא גם השתתף באיזה מערכון (נראה לי עם מסכת רופא) אני אישית מעדיף את פייטון, כי העלילות יותר ברורות, פשוט כי הן לא קיימות. העלילה של הטרמפיסט מעורפלת יותר מידי בשבילי.
מדהים איך שאחרי הפירוק לא נשאר מהם שום דבר. חוץ מהמלון של פולטי. קליז משחק תפקידי משנה בכל מיני סרטים, חלקם מחרידים. לצ'פמן לא הייתה ממש הזדמנות.
דגלאס אדאמס הופיע בשני פרקים.
בפרק 42 (!!!!!) לרגע, בתור מנתח, ובפרק 45 – בתור אנגליה זקנה שגוררת טיל בליסטי.
"השלם גדול מסך חלקיו" וזה.
(ל"ת)
למה סתם להשמיץ? גם אריק איידל לא קפא על השמרים
אם כבר הזכרנו את בריאן, ב-2007 הוא הפך אותו לאורטוריה (ביצוע אופראי/קונצרטנטי) בשם "Not the Messiah". זאת בעקבות ההצלחה של המחזמר "ספמלוט" (עיבוד ל"הגביע הקדוש") ב-2004.
כמו כן הוא מבליח פה ושם בתפקידים חביבים, למשל בתפקיד המספר בסרט החמוד "הקסם של אלה" (עם אן הת'אווי אהובתי).
אבל כל זה בקטנה; לאיידל לעולם תישמר פינה חמה בלבי על המוקומנטרי הנפלא שעשה עם ניל אינס (שהופיע גם ב"הגביע הקדוש") All You Need Is Cash על להקת The Rutles, פארודיה מצחיקה להפליא על הביטלס. כל כך התלהבתי מהסרט שלא הסתפקתי ב-DVD וקניתי גם את האלבומים הנלווים… במשך תקופה בכל פעם ששמעתי את Get Back לא יכולתי שלא לפצוח בשירת "Get Up and Go".![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
והאורטוריה הזו מעולה. טובה פי כמה מספאמלוט.
אם כי ייתכן שזה בעיקר כשרואים אותה בהוליווד בול, עם אריק איידל בעצמו על הבמה, ואחריה יש את שיר הגלקסיה עם זיקוקים.
ניסיתי לצפות בהסרטה שלה ולא שרדתי הרבה, מודה
זה לא היה הסגנון המוזיקלי שלי… במקרה הזה נראה לי שאישאר עם הסרט.![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
טרי גיליאם עשה איזה סרט או שניים
ששווים קצת יותר משום דבר. קצת הרבה יותר.
בביטוי שום דבר
לא התכוונתי למשמעות המתמטית שלו. אם כי בדיעבד אני חוזר בי ממנו.
טרי גיליאם לא כתב מערכונים בפייטון לפי מה שהבנתי. כך שכל היכולת שלו לייצג אותם מוטלת בספק. (אני יודע שאני מעורר כמה דרקוני-פיטון משנתם: "מה עם האנימציה". sorry. it's my opinion) והסרטים שהוא עשה לא כל כך קשורים ל"פייטוניות"
אריק איידול: אני רק מברר: הההפקות שהזכרת הן ברמת הצלחה שמבליטה אותו מעבר לאלפי קומיקאים אחרים? כי לא דיברתי על המפעל האישי אלא על הפרסום. כך שבכל מקרה לא "השמצתי". אני לא חושב שהעובדה שקליז משחק איפה שהוא משחק אומרת משהו על הכישרון או היוזמה שלו, זאת פשוט עובדה עצובה. (ועדין, הכל היה שווה אם זה היה מביא אותו לישראל בסוף,(צחוק מרושע) )
בכל מקרה, לא אכפת לי לצמצם את הטענה לחברי הפייטון האחרים. במידה שזה לא ילך אני מוכן לצמצם אותה לגמרי.
אם גיליאם היה כותב מערכונים בפייתון, לא היו מבינים כלום
אף לא אחד מהם היה איש מחשבים מי יודע מה.
טרי גיליאם כתב וגם ביים לפייתונים
במקום לזרוק השערות באוויר, לא יותר פשוט לגלוש לימד"ב או לויקיפדיה ופשוט לבדוק את הקרדיטים?
בבקשה, העמוד של גיליאם בימד"ב:
http://www.imdb.com/name/nm0000416/
לגבי ויקיפדיה
אם תיכנסי לwiki כמו שהמלצת לי לעשות תראי שגיליאם לא השתתף ברוב תהליך הכתיבה.
(לפי מה שכתוב שם אחרי שהם כתבו הם ישבו ביחד לברור, ובפגישה הזאת הוא השתתף.)
אם כי לא תמצאי את המשפט "טרי גיליאם לא היה כותב פעיל" אני מעתיק ליתר בטחון:
Writing started at 9 am and finished at 5 pm. Typically, Cleese and Chapman worked as one pair isolated from the others, as did Jones and Palin, while Idle wrote alone. After a few days, they would join together with Gilliam, critique their scripts, and exchange ideas. Their approach to writing was democratic. If the majority found an idea humorous, it was included in the show. The casting of roles for the sketches was a similarly unselfish process, since each member viewed himself primarily as a 'writer', rather than an actor desperate for screen time. When the themes for sketches were chosen, Gilliam had carte blanche to decide how to bridge them with animations, using a camera, scissors, and airbrush.
קשה לקרוא לזה "באויר". אם כי זה בהחלט לא יעמוד מול הצהרה מפורשת אחרת.
אפשר להסיק באותה מידה שמקרתני ולנון הלחינו ביחד את כל השירים של הביטלס. (זאת טעות) גיליאם בכל מקרה אמור להיכתב בקרדיטים כיון שהוא כתב את התסריט לקטעי האנימציה.
לא ברור לי מה מטרתך; אתה בכוח מנסה להמעיט מערכם?
להיפגש עם צוות הכותבים ולעבור על התסריטים זה להשתתף בתהליך הכתיבה גם אם הוא לא כתב מעולם מערכון ממש (נגיד). בפרט, גיליאם גם ביים (בפרט את הסרטים) והבמאי הוא בהחלט שותף פעיל ביצירה. אז פרט לקטנוניות וניסיונות להראות שהם לא עשו הרבה כשהם למעשה עשו לא מעט… ואללה, לא ממש ברורה לי הנקודה שלך.
is
הרעיון שלי הוא שהשחקן הכי מפורסם במונטי פייטון משחק את ניק כמעט בלי ראש בהארי פוטר. לא הייתי צריך לרדת לקטנוניות לפני שהתחלת להגן עליהם בדבקות (ללא כל סיבה כי אני מעולם לא "תקפתי" אותם. אין לי שום ענין להמעיט בערכם. אמרתי בפשטות "שהם מעולם לא הצליחו לשחזר חמישית מתופעת מונטי פייטון" ויכולתי להגיד אותו דבר על וודי אלן ופרנסיס פורד קאפולה, כל אחד לעניינו, בלי שום כוונה להמעיט מערכם. שמחתי לשמוע את הויכוח העובדתי על מה שאמרתי, ולהתווכח איתו. אם את רואה בטענות שלי קטנוניות את באמת לא מוכרחת לענות.
אני באמת שמח לשמוע שאריק איידל עשה פארודיה על הביטלס, ואני כנראה אראה אותה מתישהוא בקרוב.
רק שזה ממש לא מה שכתבת. להזכירך:
"מדהים איך שאחרי הפירוק לא נשאר מהם שום דבר. חוץ מהמלון של פולטי. קליז משחק תפקידי משנה בכל מיני סרטים, חלקם מחרידים. לצ'פמן לא הייתה ממש הזדמנות."
כשאתה זורק בסיפא של דבריך אמירה כ"כ נחרצת ומזלזלת, ממש מאיין אותם ("לא נשאר מהם שום דבר"), קובע שהדבר היחיד שהיה אחריהם זה המלון של פולטי, הסרטים שקליז משחק בהם מחרידים (נו טוב, מזל שרק חלקם) ומתעלם מכל החבורה למעט קליז וצ'פמן (שמקבל הנחה עקב מוות בגיל צעיר) זה גורם לאנשים (כמוני למשל) להתקומם ולהבהיר שהם דווקא עשו לא מעט, גם אם נדמה לך אחרת.
לא התכוונתי לומר "אמירה נחרצת ומזלזלת". אבל אני מניח שאין כל כך ממי לבקש סליחה.
קטעי האנימציה המעולים.*
דגש חשוב, כי גם אם נגיע למסקנה שטרי גיליאם ישב וגירבץ בזמן כל המערכונים ולא תרם כלום ועשה "רק" את הקטעים המצוירים, הבן אדם עדיין גאון, וגם המערכונים האלה שעיצבו לחלוטין את ה"לוק" הפייטוני והיו מצחיקים וגאונים בזכות עצמם.
אז כן, מבחינתי, גיליאם הוא בהחלט חלק חשוב מחבורת הפייטונית.
וכמובן, בזכותו בכלל שרדו המערכונים של הקרקס המעופף
כשהוא קנה ברגע האחרון את הסרטים מה BBC כשהם רצו למחזר אותם ולהקליט עליהם תוכניות אחרות.
גורל אכזר שממנו לא נמלטו קומדיות טלויזיוניות לפני הקרקס וגם העונות הראשונות של ד"ר הו.
ה-Rutles הוא בלא ספק אחד המוקומנטריים היותר טובים
שראיתי מימי, וכשמכניסים את השירים לתוך המשוואה, הוא נמצא בליגה אחרת לגמרי.
הסרט המלא פה:
http://www.youtube.com/watch?v=EZi_lOaBCRA
איכות טובה יותר אבל עם כתוביות בספרדית:
http://www.youtube.com/watch?v=TA7bYjCbfX4
אחת הסצינות האהובות עליי ביותר היא כמעט בהתחלה
ב-5+ דקות, הריאיון עם אמו של לגי. דקה קסומה. priceless.
מומלצות גם התוכניות שעשו ג׳ונס ופאלין לביביסי
בעיקר כדאי לצפות ב״ברברים״ של טרי ג׳ונס. סדרה מופתית, לא פחות.
דווקא תורגמו פרקים של הגביע הקדוש.
לא כולם, נראה לי, אבל היו לי שנים קלטות וידאו עם "עירום חזיתי מלא" והזה עם הנמלה, ששודרו עם תרגום בערוץ 2 איזה לילה…
וודהאוס לא כזה נונסנס בעיני
אני מאוד נהנה מוודהאוס, אבל מצאתי את ההומור שלו הרבה יותר מבוסס-סיטואציה ועלילה מאשר נונסנס, שזה סוג הומור הרבה יותר רנדומלי מוודהאוס לדעתי. וחוץ מזה, גם הוא וגם אדאמס לא ממש סופרים עכשויים אם לוקחים בחשבון ששניהם מתו, ואתה שאלת בכלל על סופרים בני ימינו. אבל לזה אין לי ממש תשובה.
הפסקה על האינדיווידואליות הזכירה לי את אחד ה-XKCD הראשונים:
http://xkcd.com/16
ראיתי היום בספונטניות לראשונה בעקבות הביקורת
מעבר לעובדה שכמה מהבדיחות כבר התיישנו, נהניתי מכל שנייה, ודווקא חשבתי שהעלילה הייתה מוצלחת למדי יחסית לסרט קומדיה נונסנסי. מצחיקים, החבר'ה האלה.
זה עתה סיימתי לראות את הסרט, בפעם הראשונה.
האמת, היו שם קטעים שהיו שנונים ביותר, אבל בגדול לא ממש הבנתי למה זה קלאסיקה מטורפת. כנראה שזה כמו הנסיכה הקסומה – יש את מי שראה את זה בילדותו (או התבגרותו) וזה אחד הסרטים האהובים עליו ביותר בעולם, ויש את מי שהוכרח לצפות בזה בגילאי העשרים ולא הבין על מה המהומה. אבל לפחות יש קלאסיקה נוספת שראיתי אך ורק בזכות עין הדג :-)
כל הכבוד ותודה על החזרה לקלאסיקות!
"בריאן" היה ועודנו סרט מעולה, מצחיק וייחודי, יצא לי לצפות בו בפעם המי-יודע-כמה (במטרה לתת לאחותי הקטנה להכיר אותו) לפני חודשיים, שלושה… עדיין מצוין.
מה חולדאי כבר עשה בשבילנו?
https://www.youtube.com/watch?v=Xiby_v8YYFE
(לא הזמנה להיכנס לדיון תל אביבי. לא יודע אם המסר נכון או לא, אבל זו עוד דוגמה לכך שסצינות מ"בריאן" רלוונטיות תמיד).
מעניין. זו לדעתי הפעם הראשונה שפוליטיקאי או משרד הפרסום
שלו עושים בארצנו שימוש ב'מונטי פייטון'.
(אם מישהו זוכר מקרה מוקדם יותר, שיודיע).
אולי לא בישראל, אבל בהחלט באנגליה
אולי המקרה הכי מפורסם הוא של מרגרט תאצ'ר, שהקדישה דקה וחצי מהנאום שלה למערכון התוכי המת.
נראה קצת דל תקציב
זה לא נראה מסובך לשחזר את הסצנה הזו באמת
כן, מה הבעיה, כל אחד
יכול לשחק לא פחות טוב מג'ון קליז.
מה, לא?
מחפשת מאמר על בריאן כוכב עליון
הי אני עושה מחקר לעבודה ומשווה בין הסרט בראין כוכב עליון לישו כוכב עליון. אי לכך אני מחפשת מאמרים על בריאן כוכב עליון, וכן על ישו כוכב עליון.
תודה לעוזרים
מקום טוב להתחיל בו יהיה Google Scholar
https://scholar.google.co.il/
פשוט חפשי שם Life of Brian (רצוי עם גרשיים) ותקבלי מגוון תוצאות של ספרים ומאמרים שמתייחסים לסרט – חלק רלבנטיים, חלק פחות, אבל אם את לא כותבת תזה סביר מאוד שתמצאי שניים-שלושה מאמרים שיתאימו לך – והסיכויים שלאוניברסיטה שאת לומדת בה יש מנוי לכתבי-העת הרלבנטיים הוא די גבוה.