נגיד אתה במאי צעיר שאיכשהו נפל עליו אוסקר, כבר בסרט השני שלו. מה תעשה עכשיו? התשובה הנכונה היא "מה שבא לך", וטום הופר מיישם את העצה הזאת.
הסרט הבא של האיש שלפני שנה אף אחד לא שמע עליו ועכשיו הוא זוכה האוסקר לסרט ולבמאי הטובים ביותר יהיה ככל הנראה "עלובי החיים". המקור, "Les Misérables" הוא אחד מאותם ספרים שמעובדים שוב ושוב ושוב: יש עשרות גירסאות לקולנוע ולטלויזיה שלו, אבל אף אחת מהן לא ממש קלאסית או גדולה (הגירסה האחרונה שהוקרנה בארץ נוצרה ב-1998, עם ליאם ניסן). מה שכן הפך לקלאסי הוא המחזמר הבמתי, שרץ כבר 26 שנים. כל מחזמר גדול גורלו להפוך לסרט בשלב כלשהו, והבמאי של "נאום המלך" (שצריך להזכיר, היה סרט טוב) נראה כמו ידיים טובות. עדיין מוקדם לדבר על ליהוק, כלומר, עדיין לא הכריזו שיו ג'קמן יגלם את תפקיד ז'אן ולז'אן, אבל זה בטח עוד יקרה. אני לא רואה מי עוד זה יכול להיות.
אני בעד מחזמר טוב מדי פעם, אבל רוב העיבודים לסרטים של מחזות מברודוויי בשנים האחרונות היו גרועים. "שיקגו" היה נהדר, אבל אחריו באו "פנטום האופרה", "רנט", "המפיקים", "נערות החלומות", "מאמא מיה" ו"Nine", ואף אחד מהם לא גרם לי לרצות לקנות כרטיס ב-80 דולר להופעה המקורית. "היירספריי" ו"סוויני טוד" היו לא רעים, אבל הם מיעוט. אולי רוב המיוזיקלס פשוט לא עובדים בתור סרטים. נקווה שזה יהיה חלק מהמיעוט הזה.
[ Variety ]
צריכים שחקן לתפקיד ז'אן ולז'אן?
למה לא ז'אן רנו? גם צרפתי, גם יש לו פרצוף של פושע, וגם כבר קוראים לו ז'אן. נראה לי מושלם.
השחקן צריך להיות שני דברים:
א. כוכב בינלאומי גדול
ב. יודע לשיר.
אני לא בטוח שז'אן רנו הוא אף אחד מהם.
ניל פטריק האריס, אתה אומר.
(ל"ת)
עם כל הכבוד,
הסרט המצליח ביותר של ניל פטריק האריס היה "גברים בחלל".
לא, הוא לא כוכב קולנוע בינלאומי גדול.
אולי הייתי צריכה לציין ש
(היי! זה כבר לא ! ציניות ! … LOL)
מעניין אם דודו פישר פנוי
למרות שבידיעה בוריאטי מדברים מפורשות על עיבוד למחזמר, אני עדיין מקווה שזה יהיה עיבוד לרומן ולא לגרסה עם השירים.
למה לקוות שזה יהיה *עוד* עיבוד לרומן?
כפי שצוין בידיעה, יש לא מעט כאלה (והאחרון, עם ליאם ניסן, מחפיר בעיניי).
המממ
נותר רק לקוות שקולם ווילקינסון, ז'אן וולז'אן המקורי ושחקן לא רע בכלל, ישחק בתפקיד הראשי. אני תוהה אם הוא כבר זקן מדי.. תמיד אפשר להשתמש בשני שחקנים לגילאים השונים.
אממ, מסקרן
אהבתי את "נאום המלך", למרות שנהייה לי אנטי אליו אחרי הצפייה בגלל שהוא היה אמור להיות הזוכה הגדול של האוסקר (מה שקרה בסופו של דבר). נחכה ונראה מה יהיה איתו ואם זה בכלל ייצא לפועל.
במאי זוכה אוסקר לסרט המשעמם שראיתי,
מתאים מאין כמוהו לביים סרט המבוסס על המחזמר המשעמם שראיתי.
"עלובי החיים" הוא המחזמר האולטימטיבי מבחינתי
ואני ממש מחזיקה אצבעות שהוא יזכה לעיבוד קולנועי ראוי, כי אחרת זה יהיה מפח נפש אמיתי…
אני חולקת על דעתך לגבי רשימת ה"עיבודים הגרועים". "רנט" ו"המפיקים" הם עיבודים קולנועיים טובים בהחלט, אבל ההצלחה בברודוויי מתעתעת: אלה בפירוש לא מחזמרים שפונים לכולם. אני יכולה לומר שאת "המפיקים" אהבתי על הבמה וגם בסרט (שהיה נאמן מאוד להפקה הבימתית), ואת "רנט" לא פה ולא פה. אגב, גם כשהלכתי להפקה הישראלית של "המפיקים" היו עליה הרבה ביקורות, וכשביררתי עם מכרים לא מרוצים (חלקם בני משפחתי…) מה הם לא אהבו, התברר שאין להם אף תלונה שקשורה לרמת ההפקה (שחקנים, תפאורה, תלבושות, תרגום, ביצוע); הם פשוט לא נהנו מהמחזמר עצמו: הבדיחות לא הצחיקו אותם והשירים לא הלהיבו אותם (ואת זה ההפקה, ישראלית או קולנועית, לא יכולה לשנות).
את "מאמא מיה" לא ראיתי בהפקה בימתית אז אין לי למה להשוות, אבל הסרט דווקא הפתיע אותי לטובה, הייתי בטוחה שמדובר במחזמר מטופש הרבה יותר, והוא היה חמוד, קליל ומהנה (פרט לשירה של פירס ברוסנן שכאבה לי בעצמות. הוא שחקן סבבה ונראה נהדר, אבל הוא פשוט זמר מ-ז-ע-ז-ע). אגב, חברה שדווקא ראתה את הגרסה הבימתית נהנתה מהסרט. גם "פאנטום האופרה" הוא מחזמר שראיתי רק בסרט, והוא דווקא מצא חן בעיניי, כמחזמר, וגם כסרט הוא היה לא רע, אבל הוא לא היה סוחף, אז אני יכולה להבין למה יש כאלה שלא אהבו. אין לי מושג למה הוא לא הצליח יותר; אולי חסרה שם איזו עצמה דרמתית שעוברת טוב על הבמה אבל פחות בקולנוע (לכל הפחות בעיבוד הזה). עם זאת, לא הייתי קוראת לעיבוד שלו "גרוע" (ואפילו קניתי במיוחד את פסקול הסרט המלא ולא את גרסת המחזמר המקורית, כי לטעמי איימי רוסום שרה טוב יותר משרה ברייטמן).
מה שאני מנסה לומר הוא שברוב המקרים לא העיבוד "אשם" אלא חומר הגלם. מניסיוני מי שאהב את המחזמרים הנ"ל אהב גם את הגרסה הקולנועית, ומי שלא לא. אני, למשל, לא אוהבת את "רנט". חשבתי שאולי זה בגלל הסרט אז טרחתי לצפות גם בגרסה הבמיתית, ולא נהניתי באותה מידה (כי זה היה אותו הדבר…). אני חושבת שהסיפור לא ממש מעניין (כן, אני יודעת שזה מבוסס על "לה בוהם"), שהדמויות מעיקות ובכייניות (התחשק לי לסטור לכמה וכמה מהן) ושרוב השירים חלשים למדי ולא מעניינים מלודית (למעט זה שמופיע באמצע המחזמר ובתחילת הסרט שהוא שיר מחזמרי חזק שכתוב היטב, והיה עוד אחד נחמד, כבר לא זוכרת מה). אמנם גם "המפיקים" הוא לא סרט עם שירים קליטים שמזמזמים ביציאה מהאולם, אבל אחרי שהאזנתי להם שוב בהחלט נתפסו לי היטב באוזן, מה שאני לא יכולה לומר על השירים ב"רנט" (האזנתי להם יותר מפעם אחת וזה לא השתפר). ברור לי שזה אני ולא המחזמר, כי הלכתי עם חברה שאוהבת אותו והיא נהנתה מהסרט ומהגרסה הבימתית וחשבה שהיה מצוין. על טעם וריח וכו'.
לא ראיתי אף אחד מהם בתור מחזמר,
אבל כולם מאוד מאוד מצליחים ונחשבים למעולים, "המפיקים" זכה במיליון פרסים ו"פנטום האופרה" רץ בערך 500 שנה. הסרטים היו גרועים. "המפיקים", במיוחד, היה מחפיר. אמרת שהוא היה נאמן להפקה הבימתית, וככה בדיוק זה נראה: מישהו שם מצלמה וצילם את המחזמר על הבמה. לתפאורות היה רק צד אחד. בתור תיעוד הופעה זה אולי בסדר, אבל סרט זה לא היה (אגב, זה היה הסרט הראשון והאחרון של הבמאית שעשתה אותו, כנראה מהסיבה הזאת). אם המחזה עצמו היה גאוני זה אולי היה מכפר על זה, אבל זה פשוט לא היה מצחיק. אולי עניין של אוירה, אולי בעיה של שחקנים, ואולי גם את המקור לא הייתי אוהב.
מצליחים בקרב הקהל שהולך למחזמרים בברודווי, התכוונת.
וזה לא בהכרח הקהל הקולנועי. "המפיקים" קולע מאוד להומור האמריקני, ובישראל ההפקה דווקא לא הצליחה ולא נחשבה למעולה, אף על פי שכהפקה היא הייתה מצוינת ואין לי מילה רעה אחת לומר עליה. כמי שאוהבת את המחזמר וכבר צפתה בו בברודווי נהניתי מאוד גם מההפקה הישראלית, אבל הרבה מאוד לא נהנו והיא ירדה מהר יחסית. אכן, מטרתו המוצהרת של הסרט מבחינת מל ברוקס והבמאית (סוזן סטורמן, שאינה במאית קולנוע אלא כוריאוגרפית מצליחה, והיא עשתה את הכוריאוגרפיה גם על הבמה, והסיבה שהיא לא עשתה עוד סרטים היא שמל ברוקס לא ביקש ממנה…) הייתה להביא את הבמה לכל העולם, גם למי שלא יכול ליהנות ממנו בברודווי, אבל להוסיף לו גם שמים (ולכן נוספו לו לא מעט סצינות חוץ). זה לא ניסה להיות סרט ריאליסטי אלא הגדלה של המחזמר עצמו (למשל, סצינת החלום של בלום שרוצה להיות מפיק בברודווי, שנראית נוצצת וגדולה כמו בסרטים הישנים של MGM).
אבל בשורה התחתונה שים לב שהביקורת העיקרית שלך היא על המחזמר עצמו, ואני מבטיחה לך שהבעיה אינה בסרט. בפורום מחזות זמר אהבו אותו (מי שאוהב). אם המחזמר לא היה לטעמך מבחינת העלילה, השירים והבדיחות, לא היית חווה אותו אחרת על הבמה, כי, כאמור, הוא נאמן מאוד למקור.
המפיקים
אני אוהב את הגרסה הקולנועית המקורית של המפיקים וגם מאוד נהנתי מהמחזמר (בעברית). את הגרסה הקולנועית של המחזמר, לא אהבתי. אני לא יכול להצביע על דבר ספציפי שלא עבד בו, חוץ מחוסר ההצלחה לשמר את האווירה האפית והמשועשעת של המחזמר. הרגשתי שגורעים מהחוויה ולא מוסיפים והתוצאה היא בעיקר משעממת ולא מצחיקה. אולי כי חסר את הטאץ' של מל ברוקס שלא ביים את המחזמר המוסרט, או שפשוט הקטעים המוזיקליים לא עובדו כראוי למדיום לא בימתי. שיקגו עבד כי היה שילוב נכון בין שירים קליטים ומהנים, אווירה שתואמת את הסרט והבנה של המימד שנוסף בקולנוע. היירספריי עבד כי גם אם השירים עצמם לא קליטים במיוחד, הוא כיפי לצפיה וצולם כסרט מוזיקלי ולא כהצגה מצולמת. גם את המפיקים נסו לצלם כסרט מוזיקלי ולא כהצגה מול מצלמות, אבל זה לא עבד. התזמונים והכוריאוגרפיה עדיין היו מתאימים לברודוויי ולא לקולנוע.
את מאמא מיה! לא אהבתי, למרות שהוא לחלוטין מתנתק מהתאטרון ומצולם בגישה קולנועית טהורה. במקרה הזה, לא אהבתי אותו כי הוא לא קלע לטעמי. הליהוק לא מתאים (פירס ברוסנן לא מסוגל לשיר), הסיפור שטחי ומיושן, דמויות המשנה מעצבנות ורוב הקטעים הסקסיים לא מכוונים לגברים הטרוסקסואלים. נוסף על כך, אני לא מת על שירים של אבבא, אבל יכול להנות מעיבוד חכם שלהם. במאמא מיה! שרו את השירים בצורה מאוד קרובה למקור, מה שלא תמיד התאים לאווירה בסרט.
לא חשבתי שהגרסה הבימתית שראינו הייתה מצוינת
זה לא המקום לדון בזה, אבל כן היו לי לא מעט טענות נגדה, גם אם בסה"כ החוויה הייתה חיובית.
אתה טועה לגבי ניסיון הצילום של המפיקים
להפך, זו הייתה המטרה המוצהרת (האזנתי לקומנטרי של הבימאית). אפשר לטעון שזו החלטה אמנותית לא מוצלחת, אבל אני לא חושבת שהסרט "גרוע". נהנית מהמחזמר בעברית, גם אני, אבל אנחנו במיעוט. אגב, הגרסה הקולנועית המקורית של "המפיקים" חמודה, אבל מכיוון שצפיתי בה אחרי שכבר ראיתי את המחזמר, חסרו לי נורא השירים… בכל פעם שהיה אמור להיכנס שיר העלילה פשוט המשיכה, ומצאתי את עצמי אומרת לשותפי לצפייה "או, פה אמור להיות שיר שאני ממש אוהבת!"… פרט לכך לא אהבתי את זירו מוסטל, לטעמי ניית'ן ליין התעלה עליו. לעומת זאת ג'ין ויילדר היה פשוט פנטסטי (כמו תמיד…) ואהבתי אותו יותר ממת'יו פרי (שאני מחבבת מאוד ושומרת לו אמונים מאז פריס ביולר, אבל במפיקים המשחק שלו היה לטעמי קצת מלאכותי ומעושה).
הליהוק ב"מאמא מיה" היה סבבה, פרט לפירס ברוסנן. אז אמנם הוא נקודה שחורה רצינית כי הוא מזעזע, אבל בכל זאת על שחקן אחד לא הייתי פוסלת ליהוק שלם. אני אוהבת מאוד את השירים של אבבא (אגב, אם אתה לא אוהב את השירים, למה לצפות במחזמר שמבוסס עליהם?) והעיבודים דווקא היו מעניינים מאוד לדעתי ולא נאמנים למקור לחלוטין, אלא שומרים על זיקה מוצקה (כדי לא לעצבן את האוהדים מצד אחד) אבל משרתים את הסצינות בסרט מצד שני. לטעמי זה דווקא נעשה באופן מתוחכם וחכם (ודווקא כן מתאים לאווירה בסרט) ולכן מצא חן בעיניי.
לא, הסרט ("המפיקים") הוא גרוע
ולא אכפת לי אם "זה היה בכוונה". אם היתה באה ג'יי. קיי. רולינג ומכריזה שהיא רוצה להביא את "הארי פוטר" לקהל צופי הקולנוע, ולכן הסרט יהיה כולו מסך שחור עם ווייס-אובר שמקריא את הספר, זה היה סרט גרוע. אם אתה רוצה לעשות סרט, תעשה סרט.
היא עשתה סרט. לדעתי הוא אחלה, לדעתך הוא גרוע, קורה.
את הסרט המקורי ראית, אגב?
זה מתיו ברודריק. לא פרי.
לגבי "מאמא מיה": קשה לי להבין איך מישהו חושב שהליהוק שם היה סבבה. מלבד הילדה, שדווקא שרה לא רע, זה היה עינוי מתמשך לחזות בחבורה של שחקנים מוכשרים משפילים את עצמם בצורה כזאת. לא רק ברוסנן (שאכן היה מחריד ומחק מבחינתי שנים של כבוד בתור ג'יימס בונד) אלא גם מריל סטריפ, שהמראה שלה מתגלגלת על הגב וממששת לעצמה את הציצי בעודה טובחת בחוסר רחמים בשיר הנושא לא תצא לי מהראש לעולם, לא משנה בכמה אוסקרים היא תזכה. וגם ג'ולי וולטרס, שהשנייה שבה היא פצחה בשיר עם Take a Chance on Me גרמה לפרץ צחוק בלתי נשלט אצל הצופים בהקרנה שבה הייתי. איך הסרט הזה עבר הקרנות מבחן, לא ברור. אולי היוצרים חשבו שהצופים צוחקים מהסרט ולא הבינו שהם צוחקים עליו.
כמובן... טעות מפגרת של חוסר ריכוז.
מריל סטריפ דווקא הפתיעה אותי לטובה. היא אמנם לא ווקליסטית דגולה, אבל היא שחקנית נהדרת והיא הייתה אמינה מאוד בעיניי ונהניתי לצפות בה בתפקיד, גם אם היא לא "זמרת" (היא שרה טוב מספיק לטעמי, זה התאים לדמות). אין לי שום השגות על השירה של ג'ולי וולטרס וכריסטין ברנסקי (שהייתה גם בשיקאגו, אגב) והן היו נהדרות בתור החברות המטורללות של מריל סטריפ. הן העבירו נפלא גם את הקומדיה וגם את ההרמוניה הקולית. איך הסרט עבר הקרנות מבחן? כי לא כולם חושבים כמוך, עובדה…
אגב ליהוק אומלל, מבחינתי הליהוק של רנה זלווגר לשיקאגו אומלל לא פחות. היא שחקנית מצוינת אבל היא לא רקדנית ולא זמרת (ולתפקיד שלה צריך מישהי שהיא כן), היא נראתה בשמלות של הסרט כמו שלד מהלך – חיוורת, שדופה ושטוחה, מתנועעת כבובת סמרטוטים ושרה כמו סנאי. לו היא הייתה בתפקיד משני – ניחא; אבל התפקיד ראשי היא די חירבה לי את הסרט שאלמלא היא היה יכול להיות מושלם בעיניי. אני אוהבת את הסרט חרף הופעתה המצערת, אבל ממש כואב לי הלב שסרט כ"כ מוצלח נאלץ להסתפק בבינוניות שלה. כשאני מאזינה לפסקול אני מדלגת על השירים שלה…
או, תודה!
במיוחד לגבי מריל סטרפ. עינוי מושלם!
"מאמא מיה! מתנתק מהתאטרון ומצולם בגישה קולנועית טהורה"
כן, אבל כשצופים בסרט רואים בבירור שלבמאית (שגם ביימה את ההצגה) אין שמץ של מושג במדיום הקולנועי. היא לא יודעת להדריך שחקנים, לא לייצר העמדות, לא להזיז מצלמה, לא לבנות דרמה. הסרט הזה נראה כמו פארודיה. חובבני ברמות מחרידות. אם לא הייתי יודע שהוא עלה בערך 50 מיליון דולר הייתי נשבע שזה נעשה בתקציב מופע סיום של בית ספר.
לא אמרתי שהוא מבויים טוב
ההבדל בין סרטים מוזיקליים כמו שיקגו והמפיקים, לבין מאמא מיה! והיירספריי, הוא בשאלה האם מצלמים גרסה קולנועית של המחזמר הבימתי, או סרט שמבוסס על אותו סיפור ואותם שירים, אבל נבנה מאפס כסרט. במילים אחרות, מאמא מיה! אולי לא סרט טוב, אבל הוא בהחלט יותר סרט ממחזה מצולם. המפיקים נתקע איפשהו באמצע ובניגוד לשיקגו, הוא לא עשוי במספיק כשרון בכדי להעביר דרך המסך גם את חווית הצפיה במחזמר.
במה מתבטא "מאמא מיה" כסרט יותר ממחזה מצולם?
מבחינתי ההבדל היחיד הוא שהחליפו את התפאורה המלאכותית של התיאטרון בנוף אמיתי. זהו. פשוט הוציאו את כל המחזה החוצה, לאוויר הפתוח. כל השאר נשאר אותו דבר.
אולי זו התחושה של מי שצפה בו גם על הבמה;
כמי שצפתה בסרט בלבד, לא הרגשתי שזה מחזה מצולם, הייתה לי בהחלט תחושה של מחזמר קולנועי לכל דבר – סרט שמשולבים בו שירים. לא מוצאת הבדל בינו לבין "צלילי המוזיקה", למשל (מהבחינה הזו, כמובן).
"שיקאגו" מעצם טיבו מחזמר סוחף וסקסי הרבה יותר
וזה כך גם על הבמה. רצח, דרמה, סקס, ריקודים וגם שירים הרבה יותר חזקים, לעומת ההומור היידישאי של מל ברוקס שהוא משעשע לעתים, אבל תמיד קצת יותר "קרשי" רוב הזמן… לזכות רוב מרשל ייאמר שהוא אכן עשה עיבוד קולנועי מרהיב למחזמר (אם כי גם זה עניין של טעם, כמובן; פגשתי לא מעט חובבי שיקאגו שהתאכזבו ממנו), אבל צריך לזכור שחומר הגלם הבסיסי שהיה לו שונה מהותית.
"אביב להיטלר" הוא מהשירים המדבקים בהיסטוריה.
מה שהכניס אותי ללא מעט מצבים… מביכים משהו.
Damn you, Mel Brooks!
לגבי מחזות הזמר, לא יצא לי לראות הרבה מהם גם בגרסה הבימתית וגם בגרסה הקולנועית, אז קשה לי להגיב, אבל מנסיוני המוגבל אני פחות או יותר עם רד:
פנטום האופרה הוא עיבוד *איום* (והפנטום שם לא יודע לשיר בשיט! חילול קודש!) למחזמר שאני מאוד אוהבת, ולמרות שלא ראיתי את המחזות על הבמה, לא נהניתי גם ממאמה מיה ובניגוד לרד גם משיקגו וסוויני טוד. לעומת זאת, את רנט מאוד אהבתי על הבמה, ובעקבות אזהרות של כמה שוחרי טובתי שראו את שניהם והזדעזעו מהסרט – ויתרתי על הגרסה הקולנועית. בכל מקרה השמועות אומרות שהורידו את ההודעות המושרות על המזכירה האלקטרונית, ולא ברור לי מה זה אמור להיות שווה בלעדיהן.
בקיצור, כבר באירופה הייתי סקפטית.
הודעות המזכירה המושרות
הן מהדברים האלה שגורמים לאנשים להתלונן על כך ש"כל הזמן שרים שם", טענה שאני יכולה להבין גם אם זה לא מפריע לי באופן אישי, כך שהגיוני למתן את העסק בעיבוד לקולנוע.
אני מאד אהבתי את הסרט, אבל הוא היה הגרסה הראשונה שראיתי.
אין בעיה עם "כל הזמן שרים שם". גם באוויטה רק שרים
אבל זה עשוי אחרת (הרבה הרבה יותר טוב). אני חושבת שהבעיה ב"רנט" היא שהם שרים על שטויות. יש מחזמרים שבדומה לאופרה אין בהם דיבורים בכלל (ואגב, גם "עלובי החיים" הוא כזה) ויש כאלה שהם מחזה + שירים בצמתים רגשיים כאלה ואחרים. הבעיה היא ב"רנט" היא שנראה שמישהו שיבץ שירים בלי הבחנה בכלל, לא רק בנקודות הנכונות אלא בכלל…
לא יודע מה הקטע עם המחזמר
אבל הספר של ויקטור הוגו הוא לא פחות מיצירת מופת ואני מטיל ספק גדול שהמחזמר עושה צדק למקור הספרותי (כמו רוב העיבודים שראיתי לעלובי החיים). וטום הופר ממש לא גורם לי לחכות לסרט.
טוב, לפחות אם הופר מביים את זה השחזור התקופתי יהיה אמין.
אם יו ג'קמן ישחק בזה ויקח אוסקר - אני ממש אשמח.
בכל סרט שהוא שיחק בו הוא היה לא פחות ממעולה (אקס מן, יוקרה, קייט וליאופולד וכו').
לדעתי מגיע לו לפחות להיות מועמד.
למה לא ארונופסקי?
הספר הראשון שגרם לי לרצות לחתוך את הורידים מעובד לסרט על ידי הבמאי שעשה את הסרט הראשון שגרם לי לרצות לחתוך את הורידים. נשמע הולם.
כתוב שם "קונרטרברסלי" במקום "קונטרוברסלי".
ובכלל, עדיף לדעתי לדבוק ב"שנוי במחלוקת".
תודה
(ל"ת)
והנה הם מלהקים את יו ג'קמן. DUH.
http://www.slashfilm.com/hugh-jackman-talks-tom-hoopers-les-miserables/?utm_source=feedburner&utm_medium=feed&utm_campaign=Feed%3A+slashfilm+%28%2FFilm%29
שאלה אחת, למה זה לקח כל כך הרבה זמן? מה הם עשו עד עכשיו, שקלו את ג'וני דפ?
ובינתיים, ביקורת של הנוסטלגיה צ'יק על המחזמר:
http://thatguywiththeglasses.com/videolinks/thedudette/nostalgia-chick/31204-les-miserables-the-musical
יו ג'קמן לא צעיר וחתיך מדי לתפקיד?
נו מילא, לפחות הוא באמת יודע לשיר… אני ממש מקווה שילהקו לסרט שחקנים שהם גם זמרים טובים ולא רק שחקנים ידועים כמו רנה זלווגר או חס וחלילה, פירס ברוסנן…![!איכס!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif" alt="" width="" height="" />)
. מצדי אפשר ללהק גם את אן הת'אווי כבר מעכשיו… ![!(-;!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif" alt="" width="" height="" />)
ועל הנוסטלגיה צ'יק לא שמעתי עד היום, אבל היא מוצלחת ביותר (ומזכירה לי נורא את טינה מג'ורינו, ששיחקה את החברה הטובה של ורוניקה מארס). תודה על הקישור, זו הייתה סקירה חיננית, משעשעת ומדויקת שנעשתה מתוך היכרות ואהבה רבה, ללא ספק. המחוות היו פשוט מעולות, הטייק-אוף על הדואט של ז'אבר וולז'אן היה פשוט מצוין ו-"רק עוד יום" בסוף קרע אותי מצחוק (היו כמה זייפנים, אבל רובם היו טובים, והיו כמה ממש מרשימים). הומור בצד, בדבר אחד היא צודקת מאוד: מסיבה לא ברורה המחזמר נאמן הרבה יותר לספר מהעיבוד הקולנועי (לפחות האחרון עם ליאם ניסן; הוא היה מחפיר, כבר אמרתי).
לסיום אקשר לביצוע משעשע של ניל פטריק האריס התותח וג'ייסון סגל מ"אמא'שך" מבצעים את דואט העימות של ז'אבר-וולז'ן (חלק ממנו) בתכנית אירוח (אמנם לא מצליחים לשמור על סולם אחיד, אבל היי, צריך לפרגן להם, לא פשוט לשיר א-קפלה):
http://www.youtube.com/watch?v=EhXsJjVdj1E