לא רק בלונדינית

מאת
סרין
– פורסם ב 16 בנובמבר 2001Posted in: ביקורות

במקור: Legally Blonde
במאי: רוברט לוקטיק
תסריט: קריסטן סמית', קארן
מק'קאלה לוץ
על פי ספרה של אמאנדה בראון
שחקנים: ריס ווית'רספון, לוק
ווילסון, סלמה בלייר, מת'יו
דייויס

תופעת הבלונד היא תעלומה גמורה בעיני. השאלה מדוע עושים מהומה גדולה סביב קצת פיגמנטים התחרתה רק בשאלות הגדולות של החיים (האם יש חיים בחלל החיצון? מהו למעשה הזוהר הצפוני? ולמה האחרונים תמיד בסוף?). מכל מקום, תמיד ידעתי שסדרי עולם אני לא אשנה, ולכן החלטתי שאם איני יכולה לנצח אותם – אני אצטרף אליהם. מה שאני כן יודעת בבטחה הוא שאת אמונת קלות-הדעת המיוחסת לבלונדיניות הפיצה קבוצת ברונטיות ממורמרות. מאז המשיכה האמונה להתגלגל, מחוזקת בעשרות בדיחות שחוקות. לפעמים נדמה לי שאני אתפוצץ אם עוד מישהו אחד יטרח לספר לי מה עושה בלונדינית כשהיא קמה בבוקר. או אז בא "לא רק בלונדינית" ומנסה לטעון כי הדבר הראשון שבלונדינית עושה בבוקר הוא לא להתלבש וללכת הביתה, כפי שנהוג לחשוב, אלא דווקא להתלבש (בוורוד) ולשנן אינדוקציות מתמטיות מורכבות. הייתכן הדבר?

מכאן מתחיל הסרט שיקח אותכם עמוק לעבר מחוזות הבלונד הבלתי ממופים של האדם. את המסע מדריכה אל וודס, המגולמת על ידי ריס ווית'רספון, כוכבת בהתהוות ('פלזנטוויל', 'אמריקן פסיכו'). ריס היא הצפונית האמריקאית העשירה מ-א' (סנדלים נוצצים דקי עקב) ועד ת' (כלבלב פקינז עכברי). מלבד זאת, ישנם קווי דימיון רבים מדי בינה לבין פנינה רוזנבלום: מובילה חברתית, עומדת על שלה, חובבת הצבע הורוד על גווניו (הרבים מאוד), דקת גזרה ובעלת חבר ייצוגי לתפארת, בעל השם מעורר הרושם וורנר האנטיגטון השלישי(!). אמנם לא הייתי בוחרת באל וודס בתור החברה הטלפונית שלי ב'מי רוצה להיות מיליונר', אבל בהחלט הייתי מוכנה לצאת לסיבוב שופינג מקיף איתה. את חיי הזוהר המושלמים קוטע באופן מפתיע וורנר (השלישי), שנפרד מעל אל ובוחר לטוס חופשי ומאושר ללימודי המשפטים שלו בהארוורד. עניין מביש שכזה מלכת הבלונד לא יכולה לסבול. אל, מן הסתם, יכולה להשיג עשרות בחורים בהינף ציפורן ורודה, אבל היא רוצה דווקא את הפוץ הספציפי הזה. כל כך רוצה שהיא מחליטה להשקיע את ארבעת האיי-קיו שלה כולם בלימודים לשם קבלה לפקולטה למשפטים של הארוורד. היא שוקדת על לימודיה, ובאורח פלא (שכולל ועדת קבלה גברית לחלוטין וביקיני זערער) מגיעה אל שעריה האפרוריים של אוניברסיטת הארוורד הנחשבת.

כל מי שראה בחייו קומדיות נוער יכול להבין לאיזה כיוון הולך הסרט – חיכוכים משעשעים בין החנונים המדכאים של הארוורד לבין הצבעוניות המתפרצת של אל. כולנו יודעים בעד מי אנחנו (הגיקים, אלא מה), רק שהצלחתה הבלתי מפתיעה של הגברת בלימודיה קוטעת את הכיף בעיצומו. אם קודם ידענו לאן נושב התסריט, הרי שבשלב זה השתוללה סופה איומה ברעיון הכללי. ההומור הצפוי נזנח ואת מקומו תופסת דרמה משפטית כביכול סוערת: קומץ סטודנטים נבחר לסייע במשפט רצח, כשאל מתייצבת לצד ההגנה במשפט, ותוך כדי כך מנסה להוכיח את חוכמתה ופיקחותה. משם הסרט ממשיך לנסות לשעשע-לרגש-למתוח-להפתיע בו זמנית. התפנית הלא ברורה הזו, שלא לדבר על לא הגיונית, דפקה לטעמי את כל הסרט. ברגע שמרכז ההתרחשויות עובר מהארוורד לבית המשפט הסרט נהיה פשוט קשקוש מוחלט ומאבד את הגובה במהירות (וחבל).

יש המשווים בין 'בלונדינית' ל'קלולס', למרות שלדעתי אין הרבה מה להשוות. נכון, הכיתוביות של שני הסרטים הן וורודות ושתי השחקניות הראשיות הן בלונדיניות, אך בדיוק כמו שווית'רספון, גם אם תתאמץ במיוחד, בחיים לא תהיה סילברסטון – כך גם 'בלונדינית' לעולם לא יהיה 'קלולס'. 'קלולס' היה סרט נעורים מאוד מודע לעצמו שדבק ברעיון הכללי שלו כמו חייל גבעתי מורעל במסע כומתה. 'בלונדינית' התחיל ברגל ימין ואז החליט ללכת לחפש את עצמו במרחב הז'אנרים הקולנעיים. כל הניסיונות להפוך את אל וודס לשר-קלולס-הורוביץ משופרת עולים בתוהו.

שפע דמויות המשנה לא מצליח להפיח רוח משעשעת בסרט. תוכלו לפגוש את אמא של סטיפלר מ'אמריקן פאי' בתפקיד שונה לחלוטין, ואפילו לחזות בהופעת אורח תמוהה במיוחד של רקל וולש (הפנסיה עד כדי כך נמוכה?!). המשחק של ווית'רספון, אגב, לא מרשים מאוד, אבל אני מוכנה לוותר לה לאור התסריט המחפיר ולאור הפגנת כישורים סבירים ביותר בעבר. לנוכח הסיפור גם מאמצי פסקול ועיצוב טובים לא מצילים את המצב. לא מזמן יצאה משלחת חיפושים אחר מוסר ההשכל, ובינתיים הסרט נשאר – כמו הערה בתעודת סיום כיתה ג' – "בעל פוטנציאל לא ממומש". הוליווד כבר סיפקה יומיות קלילות מוצלחות יותר לשעות אחר הצהריים. 'בלונדינית' מספק בעיקר תקוות לסרט משעשע שנותרות בגדר תקוות בלבד.

תגיות: