במקור: …la folie
pas du tout!ימין!
במאי: לטישיה קולומבני
תסריט: לטישיה קולומבני,
קארוליין תיבל
שחקנים: אודרי טוטו, סמואל
לה ביהן, איזבל קארה, סופי
גיולמין
מה אומר ומה אדבר, צרפת היא ארץ יפה. כולם בה יפים, מקסימים, רובם בלונדיניים וגרים בבתים נורא יפים שבשכונות נורא יפות שבמקומות נורא יפים, נוסעים במכוניות יפות, לובשים בגדים יפים, אם יש להם ילדים הם כמובן יפים, ורק המוזיקה זוועה.
אבל זה לא אומר שהכל יפה לצרפתים בחיים, גם אם נוציא את תחביבם המוזר לאכול רגלי דוחיים: יש, למשל, את ראשל (איזבל קארה), אשתו המנוולת (והיפה) של לוליק הרופא (היפה), שבחוסר התחשבות מוחלט לא מוכנה לשבור את צווארה, למות מיתה משונה או לפחות לעזוב את לוליק (סמואל לה ביהן), כדי שהוא יוכל לחיות חיי אושר עם אנג'ליק היפה (אודרי טוטו, "אמלי" בשבילכם ובשביל כל השאר). וזה כל-כך לא הוגן מצידה, שהרי אנג'ליק היא כל-כך יפה, יש לה חיוך כזה מקסים, ועיניים כ-א-ל-ה גדולות!
אבל מה לעשות? העולם הוא לא מקום צודק. למרות שאנג'ליק נורא רוצה שלוליק ייפרד מאשתו ויגור איתה, הוא לא עושה את זה (אפילו שיש סימנים שהוא מעוניין), ולפעמים הוא מבריז מתוכניות שאנג'ליק תכננה בשביל שניהם. החיים שלה לא קלים גם מבחינות אחרות: הבעלים של הבאר הקטן (והיפה) שבו היא עובדת לא מבין אותה, ולא מתייחס אליה כמו שצריך. הלואיז, החברה הכי טובה שלה (סופי גיולמין) חושבת שהיא צריכה לעזוב את לוליק: הוא אף פעם לא יפרד מאשתו לטובת איזו מאהבת צעירה, וכדאי שאנג'ליק תשכח אותו, ותתחיל למצוא לעצמה גברים בגילה, כאלה שממש מעוניינים בה, ולא רק מתייחסים אליה כאל מישהי מהצד. אבל מה הלואיז מבינה? אם פעם היא היתה מתנסה באהבה אמיתית, כמו שאנג'ליק אוהבת את לוליק, היא לא היתה מדברת ככה. היא סתם מקנאה. והיא גם פחות יפה, ובטח אין לה חיוך מקסים כמו לאנג'ליק!
אבל מה נשאר לאנג'ליק לעשות? אשתו של לוליק בהריון, הכלבה עשתה את זה רק בשביל שהוא לא יוכל להיפרד ממנה ולעבור לאנג'ליק, ובינתיים צריך לחכות ולעשות עוד ועוד קולאז'ים; שכן אנג'ליק היא לא רק יפה, היא גם אמנית מוכשרת (שיצירותיה אפילו התקבלו לתערוכה!), ועושה קולאז'ים יפים מאוד בזמנה הפרטי, כשהיא שומרת על בית (יפה) בתקופת הקיץ.
ואז מגיע אמצע הסרט, וכל תמונת המצב שהיתה עד אז מתהפכת על ראשה ומשתנה לגמרי. כל סצנה בחציו הראשון של הסרט מקבלת משמעות אחרת לגמרי, והרבה הפתעות מבצבצות ובאות.
בקיצור, לפנינו סרט טוויסט מובהק, שלאחר הטוויסט הופך לסרט שונה לחלוטין ממה שנדמה בתחילה – הוא אפילו מחליף ז'אנר – מדרמה סוחטת דמעות הוא הופך למותחן אפלולי למדי.
ופה הסרט סובל משתי בעיות משמעותיות:
הבעיה הראשונה היא שהדמות הראשית שייכת לסוג שנוא עלי במיוחד. מדובר בתת-הזן "מתחנחנת מצויה" (Ichsus Goalius), המופיעה בדמות ברנשית המשוכנעת שהעובדה שהטבע חנן אותה בעיניים גדולות וחיוך מקסים מאפשר לה לעשות כל תועבה, לנצל בני אדם ולפגוע באחרים, שהרי ברגע שהיא תחייך את החיוך הזה כולם ישכחו ויסלחו לה. אני מניח שהצופה הממוצע אמור להזדהות עם אנג'ליק המקסימה, ולקוות יחד איתה שלוליק יעשה את הצעד המכריע סוף-סוף, והם יחיו באושר ובעושר (יש לו גם פרנסה טובה! והוא רופא מבוקש!) עד עצם כתוביות הסיום. אבל תוך מספר דקות מתחילת הסרט היא כבר מתגלה כבחורה נוירוטית למהדרין, שרוצה שכל העולם ירקוד לפי החליל שלה, ומשתמשת ללא ניד-עפעף בדוד (קלמנט סיבוני) שותפה ללימודים המאוהב בה בעליל עד מעל לאוזניו (אולי היא פשוט לא שמה לב), ובחברתה הלואיז, וגם אין לה שום בעיה להשמיד חצי בית של אחרים, שלא קשורים לסיפור, כשהיא נכנסת לדיכאון (באורח חשוד, חלק מזה בהחלט מזכיר לי את דמותה של אמלי פולאן. אבל מי יודע, אולי זה רק אני). אישית גם התקשיתי להזדהות עם מי שמנהלת רומן עם גבר נשוי – דווקא האישה הנבגדת זכתה לסימפטיה שלי, בניגוד לתכנון, אני מניח. בכל אופן, אודרי טוטו משחקת בצורה משכנעת – היא בהחלט מגלמת יפה מאוד מישהי לגמרי דפוקה בשכל (מצד שני, התסרוקת שלה בהחלט משופרת לעומת זוועות העולם שב'אמלי').
בעיה שניה היא שהטוויסט בא מוקדם מדי. למן חצי הסרט והלאה, הסרט מראה לנו כל סצינה וסצינה שראינו בהתחלה, תוך כדי מתן פרשנות אלטרנטיבית למאורעות. לטעמי, היה אפשר בחלק ניכר מהמקרים להסתפק בפלאשבקים קצרים, שיציגו את משמעות הסצנה – ולא לספר אותה מחדש מזווית שונה; הרבה פעמים אנשים הולכים לראות סרטי טוויסט פעם שניה, כדי לראות בפרספקטיבה אחרת את כל הסרט. כאן זה מיותר, כי ממילא מקרינים אותו מחדש.
וגם כל היופי הלבן הזה נראה לי קצת מזויף, אבל אולי זו בעיה שלי.
אבל למרות ההסתייגויות האלו – לא זניחות בכלל – כדאי לראות את הסרט. קודם כל, למעט החלק הקצת-מת באמצע, הסרט בכל זאת מעניין, גם אם לא הזדהיתי כלל עם לבטיה הקיומיים של הגיבורה. הסרט גם מריח כולו משיק צרפתי, מסוגנן כאיב-סן-לורן ויקר כ"שאנל 5", ואפילו פרנקופובים מובהקים יגילו וישישו על העיצוב, הצילום, הגוונים, קולאז' התצלומים באמצע הסרט – הברקה יפהפיה – והמשחק האצילי של הדמויות, בעלות לוויית-חן מרובה וגינוני רוזנות מעודנים.
אלה לבד אולי לא היו מספיקים, לאור החסרונות, אבל כאן באה חצי השעה האחרונה והופכת את הסרט מסיפור די בנאלי לתיאור אפל, ברובו מפתיע (בשבילי, לפחות), המסתיים בצורה שהיא בהחלט לא חד משמעית. וחצי השעה האחרונה הזו מבוצעת טוב מאוד: כאן המתח של 'מה יקרה לדמויות', שברוב הסרט נעדר עבורי, סחף אותי לעלילה, וריתק אותי; השליש האחרון של הסרט יותר ממפצה על הקטעים הצולעים. אולי גם בגלל שלא הייתי צריך להזדהות עם דמות מעורפלת מוסרית. בכל אופן, לקראת הסוף הסרט מעלה הילוך, מאיץ את ההתרחשויות והדרמה מתחזקת; אז הוא הופך להיות ממש סרט טוב, שמחיר כרטיסו (בייחוד עם הנחת סטודנט) מוצדק בהחלט.
לסיכום, כדאי ללכת, ואם אתם צריכים לקנות פופקורן – או ללכת לשירותים – הזמן המתאים הוא מייד לאחר שאתם מגלים את הטוויסט.
- האתר הרשמי (בצרפתית)
- אודרי טוטו
- סמואל לה ביהן
- אמלי
- שגרירות ישראל בצרפת (היפה)
- בעלים בוגדים – אתרי והשמידי
- בעלים בוגדים – הנקמה
- אוהב, לא אוהב (אמנות מודרנית)
חבל
אין לי ספק שהייתי נהנה פחות אם הייתי קורא את הביקורת הזו לפני ראיית הסרט. ולא איכפת לי אם זה גם נכתב במקום אחר. זה עדיין הורס חלק ניכר. חבל.
אכן חבל.
אלא שכמדומה לי שביקורת שעוסקת בפחות מחצי סרט, ודווקא בחצי שאם הוא היה לבד לא היה כדאי לבוא בשבילו לקולנוע – הייתה עושה עוול עם הסרט, שמצידו עשה עוול כשהניח את הטוויסט כל כך מוקדם. שלא לדבר על השאלה שהעלה רד פיש בקשר לשמי וניל – האם לומר על סרט שאין בו טוויסט נחשב כספוילר? האם סרטים אמריקאיים פסולים לצפיה כי ב-99.9 אחוז מהמקרים יש הפי אנד מסוג זה או אחר (והאם היית שם ספויילר על השורה הזו?)
בעיני, כל זמן שאין רמז מהו הטוויסט, לגיטימי להזכיר שיש, אם הכרחי. פה, כמדומה לי, היה הכרחי.
האם מהביקורת אפשר לדעת מה יהיה הטוויסט? אם לא היית רואה את הסרט מראש, יכולת לצפות מהביקורת מה יקרה?
או שמא ידיעה שקיים טוויסט היא סנל"ל בשבילך?
זאת באמת בעיה.
כשאתה יודע שאמור לבוא טוויסט, יתכן ותשב דרוך ומצפה לו (ואולי אף תנחשו מראש), ותאבד מהנאת הצפייה בסרט. מאידך, טוויסט הוא חלק כה אינטגרלי מעצם קיומו של הסרט, שאי הזכרתו היא חטא.
מה עושים? אין ממש תשובה.
זאת לא ממש בעיה
כי בכל מקום שבו כתבו על הסרט הזכירו, גם אם ברמז, שיש באמצע הסרט היפוך. מקסימום, תקרא לסרט ראשומון בצרפתית.
והנחת סטודנט? איפה, למה, כמה?
זה יותר מזה
הביקורת מתיחסת ליותר מהתפנית,
ומגלה פרטים נוספים וחשובים.
אין טעם שאחזור על מה שכתוב בביקורת, זה הרי קצת למעלה.
אופס
רק ביקורת על ביקורת לא יפה. המשך או המשיכי לכתוב, באמת משובב וגו' :)
שזה מתאים יופי לשם הסרט
אוהבת לא אוהב
תראה,
מה שאתה מתאר נופל תחת ההגדרה החמקמקה-משהו "מהו ספוילר". ברור לנו שגילוי פרט מהותי מהעלילה הוא ספוילר – עד פה אין בעיה. אבל השאלה היא עד כמה רחוק לוקחים את זה: האם זה ספוילר לגלות שיש טוויסט בסרט (במיוחד אם הוא מגיע בשלב יחסית מוקדם)? האם זה ספוילר לגלות שהעלילה חוזרת פעמיים? ובאופן כללי – האם זה ספוילר לספר את סוף הסרט גם כשברור לכולנו מה הוא יהיה ("והם חיו באושר ועושר" וכו')? האם זה נחשב ספוילר לתאר סצינה שולית שמתרחשת בשלב מאוחר של הסרט? ומה קורה כשמספרים פרט ספציפי מהסרט, אלא שמי שלא צפה – לא יבין, אלא לאחר הצפייה?
באיזשהו שלב מושג הספוילר מקבל פרשנות אישית. כל אחד מגיע הרי עם העדפות שונות לגבי מה הוא רוצה לדעת על העלילה: יש כאלה שמעדיפים לא לדעת כלום; יש כאלה שמעדיפים לדעת לקראת מה הם הולכים; יש כאלה שיחשבו שהצפייה הכפולה היא מהות הסרט; יש שיסברו שהיא פרשנות נוספת – הארת נקודות נוספות – ועל כן היא נותנת לנו מידע מהותי לגבי הסרט ("חבל לבזבז את הכסף ולקבל חצי סרט", או לחילופין: "איזה יופי של רעיון").
הביקורות שמתפרסמות, מה לעשות, לא יכולות לקלוע לטעמו של כל גולש וגולשת. הן הרי צריכות לספר משהו על העלילה, אבל לא לספר יותר מדי. ותכל'ס, הפירוש ל"מה זה יותר מדי" נתון לפרשנות אישית. אז מעבר לכך שאני סומכת על טווידלדי שיידע לא לספילר דברים בטעות, מתפקידנו כעורכים לתמרן את ה"שלא יהיה יותר מדי" הזה כך שיספק את רוב הגולשים (ברור לי שבסוף תמיד יימצא מי שאינו מרוצה. רק שלא ישתמע מזה שאני חלילה מאשימה אותך בדבר מה. אני לא).
תראי תשמעי
אכן, ל"ספויילרים" (מה המילה בעברית?) יש משקלים שונים בהתאם למשמעותם. למשל, במקרה המסויים הזה
ניתן לקרוא לסרט "סרט ספויילר" כי הוא נשען על נקודות תפנית ומתח בצורה מרובה. לכן צריך להזהר שבעתיים.
אז מה שאתה בעצם אומר
זה שאי אפשר לספר כלום על עלילת הסרט בלי לספילר באופן מהותי?
בקולנועי לב.
במקרה הספציפי הזה, בלב רחובות, באנו ביום שלישי ולא קיבלנו שום הנחה, בטענה שרק בימים ספציפיים יש.
מצד שני, בלב ירושלים קיבלתי בכל יום ויום שבאתי הנחה של 11 ש"ח תמימים.
חבל
בגלל זה, אם יש סרט שאני בטוח שאני אראה (שרק, עידן הקרח וכו'), אז בדרך כלל אני אמנע מלקרוא את הביקורת שלו כאן עד שאני באמת אראה את הסרט, כי בדרך כלל יותר כיף ללכת לסרט אם יודעים כמה שפחות פרטים עליו.
כשיש סרטים שאני לא בטוח אם אני רוצה לראות או לא, אני מאוד שמח כשמישהו כאן כותב להם ביקורת. מישהו מוכן לכתוב ביקורת על "Coming Soon"?
זאת אומרת, אם יהיה לי זמן אחרי המבחן בגרמנית (טפו) ביום ראשון. אפשר לשאול מה הסרט הזה בכלל ואיפה הוא מציג? תודה.
זה לא סרט חדש, והוא נמצא בדו"ד כבר הרבה זמן. השם שלו לא נמצא בתרגומון, ובעטיפה שלו רואים בחורה מופתעת עם ביקיני.
דויד? שכח מזה
אין לי לא טלוויזיה, ולא וידאו. דויד יש לאחי, אבל אין לי מנוי לספרית וידאו. סרטים אני רואה או בקולנוע או אצל חברים.
אולי כותב אחר יברר על מה הבלגן (או שתעשה את זה בעצמך, כמובן; גם אם לא כתבת ביקורת עד עכשיו, תמיד יש פעם ראשונה. למרות שעלי להזהירך: ביקורות על "מה היה" הן לא בעדיפות גבוהה. והא ראיה – לי יש יותר מאחת במרתפי המערכת מזה חודשים).
הממ..
מה שאהבתי באמלי, יותר מהעלילה,
שהיא נחמדה, זה את העריכה והצילומים וכל זה.
כנ"ל יולי הגרמני המטורף (מטורף?)
מה זה קשור?
כי לא מוזכרים פה הצילום והעריכה,
ואלו שני דברים שמאוד תורמים / דופקים סרטים עם עלילה כזאת.
אבל תכלס אחלה ביקורת.
טוטו אודרי
טוב, זה כבר באמת עניין לפרשנות אישית.
איפה הסרט משחק?
איפה הסרט משחק? אם מישהו יודע בבקשה להגיד לי כי אני גם רוצה לראות !!!
בספרית הוידאו הקרובה אליך
(ואולי גם זה לא).
ראיתי רק חלק מהסרט
מפאת חוסר זמן. אבל רציתי להגיד שעם החלק הראשון של הביקורת אני מסכימה לגמרי, חוץ מהפרט הקטנוני בהחלט – הדוקטור-משו הזה שאמלי רודפת אחריו באובססיביות כזו, לפחות לפי השיפוט שלי, כעור למדי. במיוחד הקטע שלו עם הגבה המורמת.