אני לא בטוח מה חשבתי על "קוררוק", קלאסיקת האימה הטאיוונית מ-1965. זה סרט מוזר. זה מסוג הסרטים האלה שמצד אחד הם לא טובים, אבל מצד שני קשה להניח להם.
לכאורה, העלילה פשוטה: רוח רפאים מטרידה את מנוחתה של עיירה שלווה. בעצם, הכל בסרט הזה "פשוט": בסך הכל 80 דקות, בשחור לבן, בלי סצנות מהורהרות. אבל בכל זאת, משהו בסרט הזה לא מרגיש לי ברור. אני כותב את הביקורת הזאת בשתיים בלילה, עדיין לא מצליח לישון, לא כי הסרט עד כדי כך מפחיד (הוא … בערך מפחיד?) אלא פשוט כי הוא מציק לי באחורה של הראש.
הסרט היה כישלון נוראי כשיצא. אני צריך להבהיר את המושג "כישלון": בטאיוואן של אותה תקופה לא היו בתי קולנוע כמו חול, אז הסרט זכה לבכורה חגיגית בשלושת בתי הקולנוע הגדולים של טאיפיי, עיר הבירה. הבמאי, הו-קונג לנג, רצה להרשים את הצופים בטכניקה שלו ולכן ביקש מהמקרינים בבתי הקולנוע להקרין את הסרט שש פעמים במקביל. לא לחלוטין ברור מה הוא ניסה להשיג בזה – חלק טוענים שהוא רצה להימנע מהאפקט הזה של העיגול שיש בצד של המסך כל פעם שמחליפים גלגל, על ידי כך שבכל פעם גלגל אחר היה רץ ואז היה מעבר "חלק" כי תמיד הסרט נמצא "באמצע" ולא בהתחלה או בסוף של אחד הגלגלים. חלק טוענים שהוא פשוט רצה להשוויץ – לאף אחד אין מושג מה הוא רצה. מה שיודעים זה שבתי קולנוע של אותה תקופה לא התמודדו כל כך טוב עם הרצה של שישה מקרנים במקביל (חלקם יובאו במיוחד) ושלושת בתי הקולנוע עלו באש. השלטון הטאיווני הכריז על העסק כחרפה והוציא צו מעצר נגד לנג, רק שאף אחד לא ידע איפה הוא לעזאזל.
לזמן רב, הסיפור היה מעין אגדה בקרב מעריצי קולנוע – יש לו את כל האלמנטים: "מדען מטורף", הקרנה חד פעמית ובלתי ניתנת לשחזור, וכמובן: סרט אבוד שאפשר רק לדמיין מה היה בו. אבל כל האגדות הטובות סופן להיהרס, ועל כן נמצא עותק של הסרט, שני עשורים אחר כך, בבסיס צבאי בוייטנאם. לאף אחד אין מושג איך הוא הגיע לשם.
החיילים האמריקאים הקרינו את הסרט וצפו בו כמו שאנשים צופים ב"טרול 2" או "החדר": כקומדיה לכל דבר. וכן, אני יכול לראות איך לחיילים שחינכו אותם לבוז לתרבות אסיאתית ונמצאים במתח אינסופי המחוות והקיצוניות של "קוררוק" יראו מגוחכות. בכל מקרה, אף אחד מהפלוגה לא היה סינפיל, ועל כן אף אחד לא קישר שם לאגדה האורבנית על "קוררוק".
ואולי בעצם זה קצת זה: "קוררוק" בלי האגדה האורבנית שלו הוא קצת… צ'יזי? דמויות שפונות ישר אל המסך וצועקות "היזהר!", והשם הזה, שכל כך כיף להגיד שוב ושוב כי הוא כל כך טיפשי: קוררוק קוררוק קוררוק קוררוק קוררוק קוררוק קוררוק קוררוק קוררוק קוררוק. הוא פשוט מתגלגל על המקלדת. קוררוק קוררוק קוררוק קוררוק קוררוק קוררוק קוררוק קוררוק.
בכל מקרה, השעה היא כבר ארבע. אני די בטוח שלא עברה דקה מאז שהתחלתי לכתוב בשתיים, אבל נראה שהזמן בכל זאת עובר. אני רק לא זוכר את זה. זה לא קשור לסרט, למרות שגם בו יש קצת אלמנטים של משחק בזמן. לא בדיוק "נולאן", אבל רק כי הסרטים של נולאן איכשהו קוהרנטים: חלק מהדמויות מתחילות את הסרט בתחילתו וחלק בסופו והסרט מריץ אותם במקביל. בלי לקרוא ויקיפדיה צמוד, זה כמעט נהיה ג'יבריש. עם לקרוא ויקיפדיה צמוד, זה רק מתכון לכאב ראש, בחילות, הקאות, קוררוק ושאר מכאובים. לכאורה יש הגיון להחלטה הזאת, שרוחות חוות את הזמן אחרת (מהסוף להתחלה) ובני אדם בצורה שונה (מהתחלה לסוף) אבל אז הסרט מכניס כל מיני דמויות שחוות אותו באקראיות והכל נהיה פשוט קקופוניה. קוררוקפוניה, אם תרצו.
זאת בטח אמירה על זמן, אבל אני פשוט לא יודע אם היא מוצלחת: בייחוד כי קוררוק עצמו הוא דמות… ביזארית. הוא לא משתלט על אף אחד וגורם לו להרוג אנשים, אלא רק קורא להם לקום וללכת. וככה העיירה הטאיוונית במרכז הסרט מתחילה להיות שוממת. כל מיני מבקרים דיברו על הסימבוליות הכללית של הנושא בסין מוכת הטראומות של ראשית המאה העשרים, אבל למי אכפת, אני לא יכול לסבול את זה יותר.
מה הסרט הזה רוצה ממני, אני פשוט לא מבין, למה אני לא יכול להפסיק לכתוב עליו, כשהתחלתי השעה הייתה שתיים, אבל עכשיו השעה שוב שתיים, ואולי השעה אף פעם לא הייתה שתיים, די כבר.
ככה קצת מרגיש הסרט, כן: כמו מישהו שממש רוצה ללכת ופשוט לא מרשים לו. או כמו מישהו שכבר הולך והוא רק רוצה לחזור. או כמו מישהו שהוא לא מישהו. כמו קוררוק. אולי זאת הדרך היחידה לתאר את הסרט: כמו היצור הקדמון, שיעלה להשמיד את כולנו, שמחכה לקורבנות שלו, שרוצה לעלות לאדמה ולהשמיד את כולנו. קוררוק. חבר לעת צרה. קוררוק.
על מה אני מדבר? אני ניסיתי לשתות קצת כדי לנסות להירדם במקום לכתוב את הביקורת הזאת, אבל אני פשוט לא פשוט לא פשוט לא יודע איפה אני. אני לא יודע איך אני כותב אני לא בבית יותר אני לא כאן אני לא כאן אני לא.
"קוררוק" הוא לא סרט שבאמת צריך לראות, אבל אני בכל זאת יכול להמליץ עליו. או שלא. אני לא יודע. הוא סרט מוזר. אבל לא מוזר כמו שאנשים מתלהבים מסרטים מוזרים שיואו איזה קטע, לא, "קוררוק" הוא חוויה אחרת, חוויה שאתם צריכים לחוות כדי לתת את עצמכם למשהו אחר. למשהו שגדול מכם. קוררוק הוא מיתוס שאמור לכבוש את העולם ואתם רק עומדים בדרכו כשאתם לא צופים בו.
אל תצפו בקוררוק.
"קוררוק" הוא סרט טוב מכדי שתפספסו אותו. הוא מוזר, כן, אבל הוא גם נחמד וחביב וכדאי לכם. בין כל סרטי החרא שיוצאים בשנים האחרונות, "קוררוק" הוא המילה הראשונה והאחרונה לחובבי אימה. והוא אפילו לא מפחיד.
אל תצפו בקוררוק.
"קוררוק" כל כך לא מפחיד, אני בעד שתראו אותו גם לילדים שלכם. אני בעד שתצפו בו עם כל המשפחה. אתם צריכים לראות "קוררוק". הוא בכלל לא סרט אימה. הוא בכלל לא אימה. הוא בכלל לא סרט. אתם צריכים לראות "קוררוק".
אל תצפו בקוררוק.
אני כבר שכחתי מה השעה, אבל לזמן אין משמעות, מה אתם יכולים לעשות עם הזמן שלכם חוץ מלצפות ב"קוררוק"? וכשעושים את זה פעם אחת זה מספיק כי הסרט לא יוצא לך מהראש לא יוצא לך מהראש לא יוצא לך מהראש לא יוצא לך מהראש לאי יוצא לך מהראש לא יוצא.
אל תצפו בקוררוק.
אני לא בטוח מה חשבתי על "קוררוק" אבל אני יודע מה אני חושב עליו עכשיו וזה שכדאי לראות אותו, ושהוא צריך לזכות בכל האוסקרים שיש כולם בו מאוד טובים זה סרט מרגש מאוד. אני אהבתי מאוד ואני ממליץ עליו.
זאת הזדמנות אחרונה.
אם תרצו יש גם עותק בצבע, בסאונד, בתלת מימד, קוררוק הוא חוויה רב מימדית, הוא יותר טוב אפילו מ-4DX עם פופקורן ושתייה מתוקה הוא חווית ה-VIP המושלמת קוררוק הוא קוררוק הוא קוררוק הוא קוררוק הוא קוררוק הוא קוררוק הוא קוררוק.
תעזרו לי.
אל תקשיבו למה שאני אומר. תקשיבו למה שאני אומר. תצפו בקוררוק. זה יעשה לכם טוב. זה יעשה לכולם טוב. ההחלטה שלכם לא לצפות ב"קוררוק" היא החלטה אגוצנטרית ומטופשת ואתם אנשים רעים שאתם עושים את זה. אם אתם לא צופים ב"קוררוק" אין לכם מקום כאן. לא באתר, לא, לא באנושות. אתם אנשים רעים. אתם צריכים להרגיש רע. תצפו בקוררוק. מה חסר לכם בחיים? קוררוק ימלא אותו. הוא המחזמר הכי מרהיב, סרט האקשן הכי מפוצץ, הדרמה הכי מרגשת, הקומדיה הכי מצחיקה, סרט המתח הכי מפותל, סרט המלחמה הכי אפי, קוררוק הוא קוררוק הוא קוררוק הוא קוררוק הוא קוררוק תראו קוררוק תראו קוררוק תראו.
אל תצפו בקוררוק.
אני כותב את זה והשעה היא שוב שתיים והכל נורמלי ותקין. אל תשאלו שאלות. אל תפקפקו. פשוט תצפו בקוררוק.
אני מצטער.
וואו!!!
אני לא בטוח מה קראתי עכשיו אבל זה היה מדהים! תודה על זה
מה השם של הסרט באנגלית/טאיוונית? לא מצליח למצוא אותו בעברית בשום דרך
ג'ון מת בסוף?
(ל"ת)
ג'ון מת בשנות ה-80, לא?
(ל"ת)
כן, נראה לי שהספר ההוא עשה רפרנס לסרט הזה, למרות שדייוויד וונג אף פעם לא הודה בזה כששאלו אותו.
יש לי פלאשבק ל SCP-3999
(ל"ת)
התגעגעתי לביקורות כאלה באתר
תודה
וואו איזה ביקורת!
(ל"ת)
זה בנטפליקס?
(ל"ת)
מה לעזאזל.
מי זה "ק."? האם עין הדג התמזג עם 4chan ליום אחד?
r/Creepypasta
(ל"ת)
אם יהיה לך כיוון, אשמח לדעת גם!
פשוט מאוד:
קוררוק –> קררק וו –> קרקר וו –> קרקר כפול.
ביקורת מאת ק. –> קרקר
קרקר נותן לנו פה הצצה לתוך נימי נפשו, תפעול האתר בזמן המגיפה שמשתוללת בחוץ. אין משמעות לזמן, כל הסרטים שהוא צופה בהם מתערבבים אחד בשני, חייבים לראות אותם, אבל אין סיבה לראות אותם. כמו כן כיצד ניהול האתר משתלט לו על החיים. הוא מתחיל ב-2 ובלי לשים לב הזמן עובר עובר. לא אופתע אם הפסקאות לקוחות מתגובות של קרקר בעבר. אולי סתם תגובות של אנשים. אולי איך שקרקר רואה את התגובות של האנשים.
אחלה כתבה!
בעוד החלק על תוכן הכתבה נכתב בצחוק, הייתי ממש גאה בעצמי לפצח את שם הסרט.
וואו.
כלומר, לא כתבתי את זה, אבל עכשיו אני קצת רוצה שכן כי זאת פרשנות מדהימה.
יצא לי לראות אותו בצבא
סתם סרט משעמם ואוברייטד שהיפסטרים וחנונים של קולנוע מעמידים פנים שהם אוהבים כדי תחשוב שהם יותר טובים ממך. 80 דקות סרט אבל 6 שעות בש.ג. עברו יותר מהר.
מה שקרה הוא שצ'יאנג קאי שק ששלט אז בטאיוון שלח כוחות צבא של הרפובליקה של סין (ששלטה אז וטכנית ועודנה שולטת בטאיוון) להשתתף במלחמת וייטנם לצד האמריקאים. הרעיון שלו היה להגדיל בהדרגה את סד"כ של הרפובליקה הסינית בדרום וייטנם ואז להשתמש בהם לכבוש את הצפון. ואז בתנועת מלקחיים עם כוחות הרפובליקה ששהו אז בצפון בורמה וצפון תאילנד ועסקו בסחר בסמים, לכבוש את דרום סין (שנשלטת כמובו ע"י הקומוניסטים) וליצור ראש גשר לכיבוש יתר המדינה.
הסרט היה הצלחה מחתרתית בתאילנד ובבורמה וצ'יאנג חשב שהוא יצליח גם בקרב האמריקאים ויעודד אותםמלתמוך בתוכניות שלו. מסתבר שזה לא ממש הצליח
John Dies at the End
איך אף אחד לא קישר לספר/סרט המופתי הזה?
אתה מתכוון, למעט מי שכן קישר?
(ל"ת)
קוררוק
קוררוק
פעם הייתי רואה אותו בלופים אבל אף פעם לא ראיתי אותו עד הסוף
אני חושב שיותר טוב פשוט לראות אותו מהאמצע (מהסצנה שמתרחשת במסעדה) לסוף ומיד לחזור לתחילת הסרט לצפות בו שוב. ושוב. ושוב. נדמה לי שקראתי איפשהו שבערך בסוף שנות השמונים, כשהסרט הגיע ל-VHS, נפוצו קלטות פיראטיות עם הסרט כשהוא מתחיל מהאמצע (אם כי טיפה יותר מאוחר, כשהזוג עולה במדרגות) וחוזר להתחלה; הייתה שערורייה כשהתברר שבסניפי הבלוקבסטר שנפתחו במזרח אירופה בתחילת שנות התשעים לא היה ניתן להשיג את העותקים הפיראטיים, אלא השוודה שהתבססה על הקאט הפיראטי בלי לדעת שזהו אינו הקאט המקורי. אגב, בהשוודה ההיא (שנוצרה, כנראה, במזרח רוסיה) ניתן לראות, לשבריר שניה, פוסטר של מלתעות 9 על הקיר מאחורי קוררוק-רוסי (בקטע שמשחזר את היעלמותו של מה-שמו עם הפפיון, שבכלל אין לו פפיון בהשוודה מה נסגר אתכם?!):
korrokorrokorrok.nrl/uploads/2007/04/jaws-poster.png
סיימתי לצפות בו עכשיו.
הטלפון צלצל.
הייתי המום והלום מהסרט, אז לא הייתי בטוח אם כדאי לענות. זיהוי השיחה כלל כל מיני סימנים מוזרים ואף לא ספרה אחת.
למרות זאת עניתי.
"הלו…?"
התשובה, אם אכן היתה כזו, נשמעה כאילו היא באה ממרחקים שלא יאומנו, ובו זמנית נשמעה כאילו העונה נמצא ממש לידי ולוחש לי באוזן, לא סתם מעברו השני של הקו.
שמעתי את התשובה, שנאמרה בקול שנשמע עתיק במידה בלתי אפשרית, והתחלחלתי עד עמקי נשמתי.
"Seven days"
רגע… לא הייתי בסרט הזה כבר?
כן כן כן הייתי לא לא לא אל תעשה את זה תפסיק תפסיקי לללאאאאכגךעחצדףגזציעכףפ4ר'ק9ואק נ8ד ףח5 ט3
לא הבנתי אם מדובר בסרט אמיתי או איזה בדיחה שפספסתי
אבל בכל מקרה, תנסו לקרוא את כל החלק האחרון של הביקורת בקול של ריק סאנצ'ז.
You're welcome
ככה להבהיל את שרה נתניהו ביום ההולדת שלה?
אני מכבד כל דעה פוליטית באשר היא אבל יש גבולות שפשוט אסור לחצות.