במקור: Stranger than Fiction
במאי: מארק פורסטר
תסריט: זאק הלם
שחקנים: וויל פרל, אמה תומפסון, מגי ג'ילנהול, דסטין הופמן, קווין לאטיפה
הנעימות שבקעו מהרדיו-דיסק ליוו את המכונית במסעה לתוך הלילה, בעוד שני נוסעיה מכרסמים עוגיות. "נו, אז נהנית מהסרט? שאל עידן את שותפתו לצפיה. "בטח," היא אמרה, "פשוט זה היה קצת ארוך. אבל כיפי." "יופי", הוא הנהן, ומבטו חזר לכביש המתגלגל לפניו, בעוד במוחו מילים ומשפטים ראשונים כבר גיששו את דרכם אלה לאלה. אך לפני שהספיק להשלים ולו פיסקה בודדת, פנתה שותפתו לצפייה של עידן לעברו ואמרה: "תגיד, אתה לא הולך לכתוב ככה את כל הביקורת, נכון?".
עידן היה מופתע. "מה זאת אומרת?", עשה את עצמו לא מבין.
"נו, ככה… באותו הסגנון כמו בסרט. כאילו יש קריינות שמקריינת את החיים שלך. כי זה יהיה ממש נדוש, אתה יודע?".
עידן נאנח בתסכול. בשעה שקולה הצורמני של זמרת פופ כזו או אחרת בקע מן הרדיו, הוא ניסה לחשוב על פתיחה אחרת לביקורת. הוא נכשל.
ב'מעבר לכל דמיון' וויל פרל משחק את הרולד קריק, פקיד אפור ובודד במס הכנסה. שעון יד אפרפר משחק, באמינות ראויה לשבח, את שעון היד האפרפר של הרולד קריק. שני אלה מגלים, תוך זמן קצר, שמישהו כותב אותם. לא ברור למה, או איך, אבל קול של אשה בעלת מבטא בריטי מלווה את הרולד, ומתאר את מעשיו בדייקנות ותוך שימוש באוצר מילים רחב. חברו היחיד של הרולד חושב שהוא משתגע. המטפלת שלו ממליצה לו להתחיל לקחת תרופות. והקול? הקול מספיילר לו בחוסר התחשבות את מותו המתקרב.
לתמונה (או שמא לסיפור) נכנס פרופסור ג'ולס הילברט (דסטין הופמן), שמנסה לעזור להרולד לברר מי כותב אותו, ומה שעשוי להיות חשוב יותר – האם הוא כותב טרגדיה או קומדיה. כחלק מהנסיון לברר את התעלומה ממליץ ג'ולס להרולד לחקור את יחסיו עם אנה (מגי ג'ילנהול), אנרכיסטית בפוטנציה בעלת מאפיה קטנה, שאת ספריה הוטל על הרולד לבדוק. אבל ברגע שהרולד מראה את פניו במאפיה אנה פוצחת בקריאות בוז לגובי המיסים, והמצב לא נראה מבטיח.
אולי הייתי קצת איטי ביום שבו ראיתי את הסרט. אולי זה בגלל שלא ראיתי את הטריילר: אני מחשיב את עצמי כאדם שראה מספר מכובד למדי של קומדיות בחיים שלו, ובכל זאת 'מעבר לכל דמיון' תפס אותי לגמרי לא מוכן. הוא מתחיל עם הבדיחות הצפויות על יחסיו החד-צדדיים של הרולד עם קולה של אמה תומפסון (-"הרולד קילל את השמים בחוסר תוחלת". -"לא, אני לא! אני מקלל אותך, קול טיפש!"), אבל מגדיל במהרה את המנעד שלו. ההומור שלו מתרחב על מנת להכיל מוזרויות קטנות ומפתיעות (כמו העבודה הנוספת של פרופסור ג'ולס), ולפעמים פשוט דיאלוגים מוצלחים במיוחד, כמו שיחתו של הארולד עם הפסיכיאטרית שלו, בניסיון להסביר מה ההבדל בין "סכיזופרניה" ל"קריינות". כמו ההומור, גם העלילה לא נשארת במקום, ובדיוק ברגע שבו חשבתי שניחשתי לאן הסרט הולך להתפתח, הוא הצליח להפתיע אותי.
כל אלה משתלבים בצורה מאוד מוצלחת גם עם הרגעים הדרמטיים יותר של הסרט. אפילו לרגע אחד לא מצאתי את 'מעבר לכל דמיון' מכביד או מעיק. גם ברגעים שבהם הוא טובל בקיטש, עם מסרים חינוכיים ברמה של סרט אנימציה לכל המשפחה, הוא עושה את זה בכל כך הרבה חן ומודעות עצמית, שקשה שלא לסלוח לו על זה.
גם קאסט השחקנים הוא, במילה אחת, גדול. את ויל פרל, אני מוכרח להודות, אף פעם לא אהבתי במיוחד. אבל את הרולד קריק כן. פרל הצליח לגרום לי להאמין בכך שהדמות הזו באמת קיימת, וזה הישג לא מבוטל כשמדובר באדם שמעולם לא אכל חלב ועוגיות, או שסופר את הברשות השיניים שלו. דסטין הופמן ומגי ג'ילנהול, בתפקידים קטנים יותר, עושים את עבודתם בצורה מוצלחת, אבל סביר להניח שהם היו מרשימים אותי פחות אם התסריט לא היה שם שורות כה מוצלחות בפיהם. אבל על כל אלה מאפילה אמה תומפסון. היא משחקת את הסופרת שכותבת את חייו של הרולד, אבל היא הרבה יותר מהגימיק שמניע את העלילה. היא מתוסכלת, מעשנת כפייתית, בעלת גישה כמעט פסיכוטית לכתיבה ומצויידת בגינונים שמרמזים על כך שהיא במרחק קטן מהתמוטטות מוחלטת. אמה תומפסון מחליקה לתוך הדמות הזו בצורה מושלמת – בלי להקצין, בלי להפוך לקלישאה, פשוט משחקת סופרת עם טוויסט פסיכוטי.
כשאני ושותפתי לצפייה יצאנו מהקניון, חמושים בחבילת עוגיות שהסרט עודד אותנו לקנות, לא יכולתי שלא לחשוב על שני דברים. הראשון – שאולי אני אוכל להשתמש בטריק הקריינות של הסרט בשביל הפתיחה שלי לביקורת. והשני – שמדובר באחד הסרטים הכיפיים שראיתי לאחרונה. כן, יש בו כמה קלישאות לא מעודנות בכמה נקודות, אבל מלבדן יש בו גם שחקנים נהדרים, הומור משובח, ומודעות עצמית שנוזלת מכל חור ומשדרגת פלאים את התסריט שלו. לכו לראות אותו. ואל תשכחו להביא אתכם חבילה של עוגיות, לזלילה בסוף הצפייה. אל תגידו שלא אמרתי לכם.
אני לא אראה את הסרט הזה!
מהביקורת ברור שלא מדובר בסרט אלא בשטיפת-מוח קפיטליסטית של פרודקט-פלייסמנט שכל מטרתה היא למכור עוגיות לצופים התמימים.
סתם, סתם. שמעתי על הסרט הרבה דברים טובים ואני מקווה שבקרוב תהיה לי הזדמנות גם לחוות עליו דיעה.
עכשיו צריך לברר אם העורכים ראו את הסרט,
כי מהלינקים נראה שגם הם הושפעו קשות. אם הם לא ראו את הסרט, המצב באמת חמור – מתעורר החשש הסביר ששטיפת המוח פועלת גם בעקיפין, באמצעות קריאת הביקורת.
אכילת עוגיות נובעת מאידיאולוגיה - אם תרצה: עוגיאולוגיה - מוצקה.
אני למשל, קניתי ביוזמתי לא חבילת עוגיות אחת, כי אם שתיים, היום בבוקר, לפני שקראתי את הביקורת.
יש לי עקרונות, ואני טיפוס מאוד עוגיאולוגי.
הממ. וזו הסיבה שהביקורת על 'חיים בזרם' מלאה בלינקי עוגיות?
כנראה שאתה הוזה, ורואה עוגיות בכל מקום.
למזלך הרב, זו לא בעיה שצריך להיפטר ממנה, אלא להפך.
אכילת עוגיות נובעת מאידיאולוגיה - אם תרצה: עוגיאולוגיה - מוצקה.
יאמי!
אני מאוד נהניתי מהסרט (גם בלי קשר לעוגיות).
אחד הסרטים המהנים ביותר שראיתי השנה!
היי, אתה לא יכול להגיד ''גילקולים'' סתם ככה!
בלי להסביר שזו ההצעה של האקדמיה (טוב, שלי) לגילוי שמקלקל, או "ספוילר".
אי אפשר להאכיל את הקהל בכפית.
צריך לראות אם הוא טועם את זה לבד.
וכמובן, הכל על גבן של האוכלוסיות המוחלשות,
שלא יעלו על משמעות הגילקולים עד שיהיה מאוחר מדי.
בכל אופן, אני אהבתי.
קוראי העולם התאחדו!!!
מוות וספרים.
לא הבנתי משהו: הציטוט שהבאת מהראיון של אמה תומפסון מובן מאליו (כנראה) לכל מי שראה את הסרט – אז איך זה שהוא מכיל יותר תובנות מכל הסרט?
(לא הבנתי הרבה דברים, אבל נסתפק בזה).
לפזר רמזים זה בסדר,
אבל אם אני זוכר נכון, והסרט די נשכח ממני, קו-העלילה של קיי לא ממש זוכה לסיום ראוי. די בועטים אותה הצידה לטובת הרולד. זה דווקא יכול היה להיות סרט מעניין על דו-קיום בין דמות והבורא שלה.
לפזר רמזים זה בסדר,
אני לא בטוח שאני מבין מה הקשר. בכל מקרה, אני לא יודע אם קו העלילה שלה "נשכח" – הוא מגיע לסופו יחד עם שאר הסרט. נראה לי שהעובדה שהיא בחרה לשנות את סוף הרומן אומרת משהו גם עליה.
לא רק זאת, אלא
שהיא גם ממשיכה לקריין את הסרט אחרי שהספר נגמר בעצם, אם אני לא טועה.
מוות וספרים.-לנמרוד
אומנם צפיתי בסרט אבל לא הבנתי הרבה דברים ממה שכתבת.(כנראה בגלל שאינני תלמידת : ספרות/קולנוע/פילוסופיה)
ולקיצור, אי אפשר שלא לטעון שהרעיון של הסרט לא מקורי,(מה שניתן לומר דווקא על מיס סאנשיין הקטנה שהיה כה צפוי מעין "וואנאבי סרט אינדי") מרוב ההתעסקות שלך בשלילת הרעיון מבחינה לוגית ספרותית קצת סטית הצידה, ללא עצירה באומרך "היי תביאו לנו עוד קצת תסריטים כאלו" (כמעט שהרגשתי כאילו אני קוראת ספר, ואולי פה הנקודה שיש לתת עליה את הדעת ודווקא לשלילה).
בסך הכל יש נסיון יפה לצאת מהקופסא (היומיומית) יש מסרים מעניינים מאוד, שאולי גם יצליחו להציל נפש אחת בעולם.
כמו כן, המרצים שלך יודעים שאתה "מבזבז" את הזמן שלך בכתיבת ביקורות במקום עבודות?
עצוב.
קפקא ודוסטוייבסקי הם בעינייך לא יותר מנושאי קורסים עלומים בספרות/ קולנוע /פילוסופיה.
עצוב.
לא טענתי אחרת.
גם אם זה עצוב לך, מראש צפיתי בסרט ללא ידע מוקדם או מעמיק בנושא.רק צרכנית פנאי. ולכן גם התייחסתי אל הסרט ככזו.
לפחות אני מודעת:)
עצוב שאת עצובה.
עצוב, אבל פחות.
אבל זה בדיוק העניין – לא צריך ידע *מעמיק* בספרות כדי להכיר את דוסטוייבסקי (גילוי נאות – לא צלחתי את "החטא ועונשו" ואין בי שום חרטה על כך).
טענתי היא שכצרכנית פנאי לא הייתה אמורה להיות לך בעיה להבין את הודעתו של נמרוד. את בחרת להציג את דבריו כהתפלספות לא מובנת לאדם הפשוט, ואני חלקתי עלייך.
*בנוגע לסרט – ראיתי כמחצית, כך שלא אחווה דעה (מעבר ל-משעמם).
עצוב, אבל פחות.
ממש לא.
לא טענתי ולו שמץ של התפלספות מצדו של נמרוד- טענתי שלא הבנתי את דבריו, כל שכן את ניתוחו לסרט-רק מהנקודה ממנה הוא התייחס אליו, ויתרה מכך סברתי כי אולי מעת לעת רצוי לראות את הסרטים כפי שהם.(לא אפרט)
לטוב ולרע, בדיוק מהמקום בו ציינת- צרכנית פנאי..זה לא אומר שאיני קוראת קלאסיקות אם בנעורי ואם בבגרותי- באתי אל הסרט ללא ידע מוקדם אל מאחורי רעיונו של הבמאי/תסריטאי, ועד היום לא קראתי ולו מאמר אחד בנושא(הסרט) גם לאחר שצפיתי בו ונהנתי(גם עד סופו).
כלום לא עצוב
אני שמחה שנהנית מהסרט (בכנות), ובאמת לא חייבים לחפש משמעויות סמויות לסיגר. אלא שזה אפשרי, ואין סיבה לא לעשות זאת באתר של ביקורות קולנוע.
לא רמזתי דבר על הרגלי הקריאה שלך, רק ציינתי שלדעתי, *צרכנות פנאי* כוללת גם היכרות כלשהי עם קלאסיקות ספרותיות. אם כן, לא הבנתי מה לא היה נהיר לך בניתוחו של נמרוד, וצרמה לי ההשלכה הישירה בין אי ההבנה שלך להשתייכות האקדמית של הכותב (בהתנשאות המשתמעת מדברייך הקודמים).
אף אחת מכן לא צריכה להיות עצובה.
הבה נניח שלקורא הממוצע לוקח עשר שעות לקרוא ספר ממוצע. בזמן הזה, הוא יכול היה לראות חמישה סרטים, שאורכם הממוצע הוא שעתיים. כלומר, בזמן שאנשים מסוימים מבזבזים את זמנם בקריאת ספר יחיד, צופי הקולנוע נעשים מתורבתים פי חמש;
למה לשרוף ספרים ולהסתכן בהשתלחות אוהבי-הספר הריאקציונרים – ההולכים ונכחדים ממקומותינו, למרבה המזל – כשאפשר להניח לספרים להירקב על המדפים בספריות, וכך להציל את ילדינו מפני שיטות לא יעילות, ואף הרסניות לבריאות העין, של תירבות?
לכן, לא מירית ולא זינה צריכות להיות עצובות: מירית יכולה להתגאות בכך שהיא לא מבזבזת את זמנה על מדיום בלתי-רלוונטי, וזינה יכולה להתנחם בעבודה שילדיה, שכנראה ייראו יותר קולנוע וטלוויזיה וייקראו פחות ספרים, יהיו הרבה יותר מתורבתים, ומתוך כך רחומים וחסודים יותר. אני בהחלט מאמין שכאשר שה"ק 6 ייצא לאקרנים, האנושות תהפוך לכל-כך מעודנת ומחונכת, שמיד כל המלחמות ייפסקו לאלתר. אח, אני כבר לא יכול חכות לזה.
מפלס האושר שלי עולה מרגע לרגע
לא רוצה להתנחם, כן רוצה איזון. אני רוצה להנות משוה"ק-XX כמו שנהניתי מהראשון, רוצה שהבת שלי תכיר ספרות קלאסית אבל לא תשתעבד אליה, לא רוצה לבחור בין ספר טוב לסרט טוב, לא רוצה לעטוף את קפקא בנפטלין למרות שלא כל ג'וק שאני רואה מזכיר לי את ה"גלגול".
לא רוצה להיתקל בזלזול אישי כלפי הכותבים והמגיבים כאן.
אתה יודע, אין לי מושג מה רצית להגיד כאן.
אף אחת מכן לא צריכה להיות עצובה.
אומנם קראנו אי אילו ספרים לפני הצפייה, ואי אלו ספרים לאחר הצפייה, ועדיין הרחקתם לכת! הסרט מקורי(רק בכך חטאתי) אולי בעשייה שלו, אולי בבימוי שלו,אולי "בפילטר המצלמה",בנרטיב המלווה, יכולים להיות אינספור פרמטרים, אולי. אולי הרעיון לא מקורי כי הוא התדיין במדיות אחרות, אבל עוד לא במדיה הנ"ל? אני רק תוהה ב"קול".
נ"ב- מה זה ה"ק 6 ??
שודדי הקאריביים - שה''ק
את המרצים שלו מעניין אם הוא מגיש עבודות בזמן.
למיטב ידיעתי, מרצים אינם נוהגים לפקח על שעות הפנאי של תלמידיהם.
את המרצים שלו מעניין אם הוא מגיש עבודות בזמן.
כן אני מניחה:) זה היה הצלה שכזו…
ניטפוק - נראה לי שהסתבכת עם שלילה משולשת
יש דברים בגו,
נכון האמת זה גם הפריע לי מאוד שהדמות הראשית ראתה במוות יצירת מופת, אבל לא עד כדי פגימה משמעותית בעלילה, אני יכולה להבין מדוע מבקרים שהשכילו לפענח את המסר מאחורי הדברים יתאכזבו.השאלה היא מי בדיוק קהל היעד?
האם הם כיוונו לקומדיה-סגפנית רומנטית? האם לביקורת? האין זה כל מה שיפה?
כמו כן התכוונתי שהסרט אכן מקורי.
זה נורא מזכיר לי
ספר שקראתי שנקרא 'קונפטי', שמספר על משהו די דומה. עוד מישהו מכיר את הספר הזה?
זה נורא מזכיר לי
היי,
הייתי די בהלם כשפתאום ראיתי את השאלה שלך, כי זה בדיוק מה שחשבתי כשסיפרו לי על הסרט.
אכן, בספר קונפיטי יש סיפור דומה של גיבור שנכתב ע"י סופרת אבל חי את חייו כאילו אין הם נכתבים כלל. ממש אותו הדבר.
לגבי הסרט עצמו, לא ברור לי מדוע צויין בעיתון כי הוא קומדיה לא צחקתי ולו פעם אחת.
הנושא לדעתי רציני מידי.
בברכה
דפנה
אני צחקתי מספר פעמים
ולא הייתי לבד. רוב הבדיחות היו בטריילר, אבל יש גם כמה בסרט.
גם לפי עלילת הסרט מדובר בקומדיה לפי החוקים הקלאסים: הגיבור והגיבורה הרומנטית עוברים משנאה לאהבה.
מאכזב קלות (תגובה קטנונית)
הסרט נחמד עד שהרולד פוגש את הסופרת. אחר כך הוא קצת מתדרדר.
תקראו לי קטנוני, אבל אחד הדברים שהפריעו לי הוא שהסיפור שהסופרת כתבה, מצטייר בתור סיפור לא כל כך מוצלח (ממש כמו הטלנובלה הפנימית של טלנובלה בע"מ).
גם הסוף לא עשה לי את זה..
בנוסף לכך, לא אהבתי את התצוגה שמראה על מה הרולד חושב כרגע (OSD) – היא היתה יותר מציקה מאינפורמטיבית ברוב הזמן. למרות שבדרך כלל אני מאוד אוהב דברים כאלה (מתתי על תפריטי השלט הרחוק של "קליק", למרות שתיעבתי את הסרט).
הסרט עדיין שווה צפיה, אבל אי אפשר להגיד שהוא ממש טוב.
אגב, הרולד זה שם שמראש מיועד לפקידים אפרוריים?
אני חושב שראית גירסה כל כך לא חוקית
שזה היה סרט אחר.
אני חושב שראית גירסה כל כך לא חוקית
אני די בטוחה שזה היה אותו סרט. רק חתכו לי את הקצה של הסוף.
אף אחד לא יספר לי איך זה נגמר?
לא.
א. כי האתר לא מעודד הורדות לא חוקיות;
ב. כי האתר לא מעודד לספר סופים של סרטים סתם ככה.
גם אני לא מעודדת הורדות לא חוקיות
אבל ממש בכלל.
מצדי לראות את כל הסרטים בקולנוע.
אבל מה לעשות שלא כל סרט טוב מגיע לאיזורנו?
לסוע לסינמה סיטי בשביל כל סרט?
אני עושה את זה רק כשהסרט ממש ממש שווה את זה, ובכל זאת לא מגיע לפה.
איפה את גרה?
...ואת סצינת העוגיות
שלגמרי לא היתה בסוף. ומי יודע מה עוד.
למה אף אחד לא מדבר על הסוף?
אני לא חושב שהסרט הוא קומדיה (ובטח לא קומדיה של פאנצ'ליינים).
זה לא בדיוק אותו הדבר
זו הייתה הכוונה שלי. מן הסתם לא טענתי שהרולד קיים גם בעולם האמיתי…
אה, אופס
כשאני קראתי את ההודעה הזו הבנתי אותה ככה שבעקבות המפגש עם הרולד, קיי מחליטה להיפגש עם ג'ולס ומשנה את הרומן שלה וזה בעצם הסרט שאנחנו רואים.
עמך הסליחה.
נורא ואיום
הביקורת אמנם כתובה בצורה יפה ושובת לב, אבל לעומת זאת הסרט אפרורי, משעמם ומעיק.
המשחק אמין מאוד, אבל זו נקודת האור היחידה בסרט. לצופים מצפה סרט יבש ומשעמם באורך מלא, כשמדי פעם יוצת זיק של התעניינות או שעשוע. voice over מלווה את כל הסרט, ויוצר תחושה שלבמאי לא ממש היה איך להעביר אינפורמציה, ולכן בחר בדרך הקלה אמנם, אך המעצבנת.
הא?!
אין בסרט ווייס-אובר. הקריינות היחידה בסרט היא זו של הסופרת, שאותה אנחנו – וגם גיבור הסרט עצמו – שומעים. כלומר, זה בכלל לא ווייס-אובר במובן המקובל, אלא חלק מהעלילה, ובטח שלא "הדרך הקלה להעביר אינפורמציה". אני חושב שראית סרט אחר.
הא?!
זה בדיוק הוויסאובר אליו התכוונתי, הבריטית המעצבנת [המכונה גם "הסופרת"].
יופי, עכשיו את יכולה גם להתייחס למה שאמרתי.
אבל, אהמ, העלילה היא כזו
בה מישהו שומע קריינות לחיים שלו. כיצד היית מצפה להעביר קריינות כזו שלא על ידי, אהמ, קריינות?
כלומר, מה היה נשאר מן הסרט אלמלא שמענו, הגיבור והצופים, את אותו קול בריטי מעצבן, "הסופרת"?
סרט ממש חמוד.
אני גם לא אהבתי אף פעם את וויל פארל, אבל המעבר הרציני סטייל ג'ים קארי ויותר פשוט מתאים לו. אם אצל ג'ים קארי הנ"ל הייתי בטוח שהוא יחזור כל שנייה לגימיקים הקבועים שלו ב"איש על הירח" אצל פארל פשוט האמנתי שהוא שחקן רציני (אולי בגלל שלא ראיתי כל כך הרבה סרטים קומיים שלו). גם מגי גילנהול מעולה ואמה תומפסון גם בקיצור כל הקאסט של השחקנים נותן הופעה טובה.
הסיפור והבימוי עם התפריטים הממוחשבים הקופצים והוויס אובר של אמה תומפסון נהדר.
בניגוד להרוב פה לדעתי, סרט מצויין.
תופין
פרודקט פלייסמנט
now that I have your attention, הרהור אישי ביוגרפי: הסרט הזה הזכיר לי שכשהייתי ילד קטן, והיה לי ברור שכשאגדל אהיה סופר, התאמנתי על ערוץ הקומנטרי של החיים שלי, וליוויתי אותם בקריינות. בדרך כלל דאגתי שהקול הנראטיבי יהדהד רק בתוך הראש שלי, כמו בסרט, אבל פה ושם התפלק לי, ומדי פעם משפטים שאמרתי לאנשים נגמרו ב-", אמרתי" (הספרים שלי היו בגוף ראשון) שבטח נשמע להם די תמוה בזמנו.
ובכל זאת, כדי שאף אחד לא יתאכזב: לפי הסרט, גיבסון לס-פול זה לרד-נקס, ו-SG כפולה זו אקסטנציה פאלית. מזל שאלוהים המציא(ה) את הפנדר סטראטוקסטר, ובשביל מי שלא זיהה לפי הצורה של הגיטרה יש את הקריינות בסוף.
אכפת לך להסביר את קביעות הגיטרות?
(וזה המקום לומר, שאם מישהו מחזיק אצלו לס פול מודל 59' ומפחד להיחשב רדנק, אשמח לקבל אותה ממנו, ואפילו אסכים שההובלה תהיה על חשבוני, כה נדיב אני).
אל תשאל אותי, תשאל את אמה תומפסון.
ואחרי שהיא תענה לך תגיד לי מה היא אמרה (בהקשר של הלס פול), כי אני לא בדיוק זוכר. משהו על ג'ורג'יה, אם אני לא טועה.
עוגיה עבשה
ראיתי את הסרט עכשיו בDVD. סרט יומרני ועלוב. היה הרבה יותר נחמד אם כבר היו עושים את הסרט הזה קומדיה רומנטית וזהו, אבל לאאא… הקשיבו הקשיבו! הוליווד נעשית אומנותית, מתוחכמת… עלק
איזה בזבוז של שחקנים (באמת נקודת האור היחידה של הסרט) טובים. אין לי משהו נגד הקול של אמה תומפסון, אבל יש לי משהו נגד האופן שבו היא הקריאה את ה"טקסט" מהספר. בקיצור, מעצבן! האמת שבאופן כללי הז'אנר של סרטים על "בנאדם אחד שחי את חייו השיגרתיים עד שיום אחד בלה בלה בלה" די שנוא עלי, אבל במקרים אחרים כמו למשל "לקום אתמול בבוקר" הקלאסי, לפחות עשו את התופעה הקוסמית הלא ברורה בצורה אלגנטית ולא מנג'זת. כמה פעמים בדקה הכניסו לראש של הצופים ש"אלו הם החיים של מוצי אבל הם הולכים להשתנות". הקטע היחידי של הסרט שבאמת אהבתי הוא שהגיבור הראשי הביא לאהובתו, האופה היפה, קמח ואמר
יקירתי, הסרט לא מעודד לקנות עוגיות, אלא לאפות אותן!
אגב, הרעיונות שעלו כאן
על איך מה שאנחנו רואים בסרט הוא אולי התוצאה של השכתוב של הספר ושאר טוויסטים מסוג זה, הם די נהדרים, והם בדיוק מה שהיה *אפשר* לעשות עם רעיון כזה אם היו משקיעים בו טיפה מחשבה, אבל זה *לא* היה בסרט הזה.
ועוד משהו:
ההערה הסרקסטית של אנה על זה שאי אפשר להשתייך ל"ארגון אנרכיסטי" כי אנרכיסטים לא אמורים להתאגד? לא שנונה בכלל ודי מטומטמת. אנרכיזם לא אומר שאסור לעבוד ביחד, וזה דווקא משהו שמספיק להסתכל בערך בוויקיפדיה כדי לדעת. סתם, מייצג את רמת המחשבה הממוצעת בסרט הזה.
כן, נו
ההודעה שלי בהחלט סובלת ממספר תסמונות פוסט טראומטיות. ציפיתי לתגובה כזאת.
הפרופסור, אגב, לא עשה עבודה על "ליטל דיד הי נו", הוא העביר קורס שלם על הנושא, ואם רק היה לו אפילו דבר קטן, קטנטן, קטנטוש, להגיד בנושא שיהיה קצת מעבר לטריוויאלי זה אולי גם היה יכול להיראות מוצדק.
כן, נו
אולי הפרופסור דיבר, אתה יודע, בהקצנה, כשהוא דיבר על "קורס שלם על ליטל דיד הי נו"?
נהננו=]
אולי לא הסרט עמוק החשיבה ביותר של המאה, אבל מעלה חיוך גדול על הפנים (ושלוש עוגיות שוקולד גדולות מאוד). אפילו ליפתח לא היה שום דבר רע להגיד על זה, וזה לא קורה כל יום.
הסרט הזכיר לי את העולם על פי טרומן
למרות שהוא הרבה הרבה פחות מבריק ומצחיק. אבל האנטי גיבור, הקצת נעבעך, שמישהו מושך בחוטים שלו, הזכיר לי את ג'ים קארי בתפקיד ההוא.
לדעתי העוגיות לא כל כך חשובות בסרט כפי שהפכו להיות במקבץ התגובות, חוץ מהסיפור יש בסרט אינספור מנורות, כן, מנורות אהיל מסוגים שונים ומשונים, שלכל אחת מהן בסיס או כן מיוחד ואומנותי משלה.
לא ספרתי, אבל היו בסרט המון מנורות! מה זה אומר על הארולד? על אנה? על הפרופסור? אין לי מושג. יכול להיות שאיזו חנות או גלריה של מנורות פירסמה את עצמה בסרט? או שיש איזה היבט פילוסופי באור שנגה על גיבורינו?
סרט טלויזיה מ-1986.
http://www.imdb.com/title/tt0201788/
אכן נראה שזה זה. תבורך!
מארק פורסטר היה אחד המועמדים
לתואר "הבמאי הכי אהוב עליי", אחרי "למצוא את ארץ לעולם לא" המרהיב, מקסים ונוגע ללב שעדיין נמצא בטבלת חמשת האהובים עליי, ו"דודף העפיפומים" המקסים ונוגע ללב החלטתי לצפות בשאר סרטיו של הבמאי על מנת להחליט אם הוא יקבל את התואר. בקיצור – כן. בינתיים. "מונסטיר בול" היה מקסים ונוגע ללב וממש טוב, את "מעבר לכל דמיון" אני אתאר בכך שאגיד שהוא מקסים ונוגע ללב. החל מהתסריט המדהים, השחקנים המעולים, הבימוי המצוין, אי אפשר להתעלם מכך שמדובר בסרט מצוין, שנון ומצחיק לפרקים ומאוד נוגע ללב. הסוף קצת אכזב למען האמת, כי איך להגיד, הוא היה בדיוק אבל בדיוק כמו סוף הספר, לא יצירת מופת, או אפילו מצוין, אבל בסדר.
הסרט בכלליותו היה מצוין! אף פעם לא חיכיתילג'יימס בונד בקוצר רוח.
מי רוצה עוגיה?
תעשה לשנינו טובה, ותראה גם את Stay אם טרם ראית.
סרט עם עיצוב ויזואלי פשוט נהדר, רעיון וביצוע יפים… מהפנט.
אתה מדבר ברצינות?
הביקורות דווקא די, אממ..גרועות, פחדתי שאם אצפה בו זה יהרוס לי את כל התדמית של 'פורסטר הוא הבמאי הכי גדול בעולם!'. ולמה מהטון של דבריך אני מסיק שאני גורם לך עוול באי-הצפיה בו ('תעשה לשנינו טובה'?). אבל אם באמת מדובר בסרט טוב, אז למה לא?
ה''לשנינו'' היה עם קריצה, כמובן.
אני בכל מקרה אשמח תמיד לשמוע דעה של עוד מישהו שראה את הסרט הזה. ואם אתה מושפע בעיקר מביקורות, כתבתי כאן באתר לא כ"כ מזמן על כך, שבגלל שהסתמכתי אך ורק על הדעות כאן באתר, לא ראיתי את "קרוב יותר", ולכן פספסתי מה שמבחינתי הוא אחלה סרט. אני ממליץ לך לנסות את STAY בעצמך, ולראות מה *אתה* חושב עליו. אם אהבת את שאר הסרטים של פורסטר, אני חושב שתאהב גם אותו.
כרגיל בקומדיה רומנטית, את ההיגיון זורקים חופשי מהחלון (כה''ב).
וזה פועל לשני הצדדים. גם ההתערבויות המשונות בקומדיות רומנטיות לא קורות במציאות, ואהבה במבט ראשון לא מתרחשת בסלואו מושן. הוא בהה לה בחזה? אני לא זוכר את זה.
אני חייבת לציין שאצל מגי ג'ילנהול, אין כ''כ במה לבהות.
תודה רבה!
ידעתי שאם אחכה מספיק מישהו אחר יגיד את זה.
וואי
ממש לא מזמן שידרו את הסרט הזה בערוץ 1, נהניתי מכל רגע, במיוחד הקטעים שבהם הסופרת והעוזרת שלה מתלבטות איך להרוג אותו.
מה הקטע של האשה השחורה
יש בסרט אשה שחורה, לא קווין לטיפה, שמופיעה לרגע פה ולרי שם. הרבה פעמים במקביל לילד עם האופניים. מישהו הבין מה הקטע שלה בעצם?