ביקורת: סרטי Kingdom

את שין (Xin) לא שאלו בלשכת התעסוקה מה הוא רוצה להיות כשיגדל. בממלכת צ'ין של מאתיים ומשהו לפני הספירה אין אפשרויות תעסוקה רבות מלבד להיות עבד. אם היו שואלים אותו הוא היה אומר – סליחה, הוא היה צועק, בהתלהבות, ותוך תוספת של כמה קללות עסיסיות – שהוא רוצה להיות המצביא הצבאי הטוב בעולם. ואת החלום הזה חולק עמו הִיוֹאו (Hyou), עבד כמו שין, רק מנומס ובלי פה ג'ורה. לכן כשהם לא סוחבים עצים, השניים מתאמנים ומתאמנים ומתאמנים ומתאמנים. כל יום, שעות על גבי שעות, במשך שנים. הם רצים, קופצים, מבצעים שכיבות סמיכה, מחליפים מהלומות עם מקלות ובטח עושים גם קרוספיט, עד ששין והִיוֹאו הופכים לשניים מהלוחמים המוכשרים ביותר בסביבתם.

וכשאחד משרי המלך מבחין בשני החברים, הוא מבקש מהם להצטרף למשמר בארמון. מצטער, הוא מבקש אך ורק מהִיוֹאו להצטרף ולעבוד בארמון. אם חשבתם שזה ידכא את שין אז טעיתם: הוא שמח עבור אחיו בנפש ומבטיח יום אחד להצטרף אליו. כי כזה הוא שין – החבר הכי טוב והכי נאמן שאתם יכולים לבקש לעצמכם. ובלי לאבד תקווה לעתיד טוב יותר, שין ממשיך באימונים, לבדו, ממוקד כפליים במטרתו להפוך לגנרל.

אלא שלילה אחד, כעבור חודשים, מופיע הִיוֹאו פצוע באסם של שין לאחר הפיכה מדממת שהתבצעה בארמון באותו הערב. על ערש דווי מבקש הִיוֹאו משין לברוח לנקודת מפגש מסתורית בטרם יגיעו חיילים ומתנקשים, אלו שגרמו לאותה ההפיכה. מבולבל ודומע, רץ שין לנקודת המפגש, היכן שהוא פוגש את מי שדומה להִיוֹאו כמו שתי טיפות מים. אבל זה לא באמת הִיוֹאו. שין, חמום מוח ככל שיהיה, מחבר מיד את הפאזל לאחר שהוא לומד שהאיש שניצב מולו הוא, למעשה, המלך הנמלט של צ'ין – והוא זקוק לעזרה.

אלה היו, בערך, 20 הדקות הראשונות של "ממלכה" ("Kingdom"): סדרה בת ארבעה סרטים המתארים, באופן מאוווווד חופשי, כיצד המלך הצעיר של צ'ין, הוא הקיסר לעתיד צ'ין שה-חואנג (רק הרבה יותר צעיר ויפה מהדיוקנים בערך הויקיפדיה שלו), איחד את שבע המדינות היריבות שמרכיבות את סין. וכיאה לאפוס היסטורי מהשורה הראשונה, כמעט כל דמות בסרטים מבוססת על אדם אמיתי, כולל הגיבור שלנו שין. אם כי חשוב להבהיר שסרטי "ממלכה" מתייחסים להיסטוריה כפי שאני מתייחס לירקות: המלצה בלבד.

משום שמעל הכל ולפני הכל, אלה סרטי אקשן – סרטי אקשן מגוחכים כפי שהם אפיים, מהם נהניתי כפי שלא נהניתי תקופה ארוכה. שין, למשל, מסוגל לזנק חמישה מטרים באוויר ולהילחם מול 20 נינג'ות (או איך שלא קוראים לנינג'ות בסינית. שינג'ות?). אמנם זה לא אקשן אבסורדי כמו שהקולנוע הבוליוודי מציע כי הסרטים האלה כן לוקחים את עצמם ברצינות (… רוב הזמן), אבל הוא מספיק שונה ומגוון כדי להותיר אתכם עם חיוך דבילי על הפנים, כשהסרט הרביעי לבדו מכיל דו־קרב חרמשים בכיכובם של שחקנים בשנות ה-50 המאוחרות לחייהם, שהוא בלי צל של ספק אחד הקרבות הכי טובים שראיתי אי־פעם על המסך.

ואל כל אלו נלווה סיפור סוחף, מרתק ומהנה בחסות ההיסטוריה (נו, בערך), כאשר הראשון מבין ארבעת הסרטים (שנקרא בפשטות "Kingdom") הוא הקליל והמהנה מכולם. מדובר בסרט מסע והרפתקאות בו שין עוזר למלך להשיב את כס המלכות שנגנב על־ידי אחיו החורג בעודם נעזרים במגוון צבעוני של דמויות, ובכללו יתומה ושמה טן שמצטרפת למסע בשם בצע הכסף ואנשי שבט הרים שהושפעו קצת יותר מדי מ"כביש הזעם", שאותם מנהיגה הגרסה המזרח־אסייתית של זינה הנסיכה הלוחמת (והיא, למשל, בהחלט פרי הדמיון של סדרת הסרטים). זהו סרט נהדר שמאזן קרבות אחד־על־אחד (כאשר ה"אחד" הראשון זה לרוב שין וה"אחד" השני זה מתנקש תורן) לצד קרבות של כולם־נגד־כולם (כאשר ה"כולם" הראשון זה עדיין שין וה"כולם" השני זה באמת כולם).

מהסרט הראשון יצאתי מסופק ואם סדרת הסרטים הייתה מסתיימת שם לא הייתי מתלונן, משום שהסיפור שאותו הסרט בא לספר הוא יחסית קטן באופיו; כל מה שקורה בו קשור אך ורק לממלכת צ'ין והשטויות הפנימיות שלה, ומי שיחליט בשלב הזה, מאיזושהי סיבה, להפסיק רגע לפני שהאפוס הזה יוצא משליטה – זאת בהחלט נקודה טובה.

כי החל מהסרט השני המצב משתנה. את היבט המסע וההרפתקאות מחליפים שלושה סרטים שאני מאמין שצולמו יחדיו או, למצער, אחד מיד אחרי השני (אם כי לא מצאתי לכך אישור רשמי) ושעוסקים במלחמות של צ'ין עם שכנותיה. מלחמות עם חניתות, שריונות וסוסים בסקאלה שכמותה לא ראיתי מאז הקרבות בנקרת הלם ובשדות הפלנור של "שר הטבעות". אלה כבר לא סרטי מסע והרפתקאות קלילים אלא אפוסים במלוא מובן המילה, כמובן עם הטוויסט הקבוע והמעט מוקצן של "ממלכה" שהופך את שין לכמעט אל עלי אדמות בשדה הקרב – אם כי לראשונה בסדרת הסרטים, גם שין לומד על בשרו את טיבה של מלחמה אמיתית, וגם שהוא לא הלוחם המוכשר היחיד בסביבה ושיש חזקים ומטורפים ממנו.

"ממלכה 2: הרחק הרחק" ("Kingdom 2: Far and Away") מתאר מערכה שאותה מנהלת ממלכת צ'ין מול ממלכת וויי השכנה שהחליטה לפלוש לשין בגלל סיבה עלומה, ואם תצפו בסרט אני מרשה לכם להתווכח איתי ולומר שמה הקשר לְמה שרשמתי בפסקה הקודמת, ושזה ממש לא כמו "שר הטבעות" ושאני הוזה. כנראה אשיב לכם ב"בסדר, נניח", אבל בוודאות נסכים שזה סרט מלחמה גדול מהחיים, סוחף ומותח כמעט לכל אורכו. עם זאת, על אף שבסרטים שכאלה בדרך־כלל לגיבור יש יותר מזל משכל, ב"ממלכה 2" יצא לי להרים גבה ולתהות האם יש איזשהו אל סיני שממש מחבב את שין. אף אדם, מוכשר ככל שיהיה, לא אמור לשרוד את המצבים הבלתי אפשריים ששין וחבריו מוצאים את עצמם בהם; אבל כל עוד הדרמה מוצלחת מספיק, מי אני שאתלונן?

בסרט השני אנחנו גם מתוודעים לדמות חדשה וקבועה בחייו של שין, קיוקאי – חברה בשבט לוחמות מסתורי שמצטרפת לקרב פחות בגלל נאמנות לממלכה ויותר בגלל סיבה אישית (נקמה. זו תמיד נקמה). במשך מחצית מהזמן הסרט מנסה לשמור בסוד (גם מאיתנו הצופים) את העובדה שקיוקאי היא אישה, על אף שהדבר שקוף כמו השמלה של אשתו של קניה. הייתי סלחן יותר לשטות הזו אם היה לכך מניע עלילתי, אלא שמהרגע בו נחשף "הסוד הגדול" לא נראה שלמישהו בכלל אכפת.

חשוב גם להדגיש שבניגוד לסיום של הסרט הראשון, השני מבהיר כי סדרת הסרטים הזו היא השקעה לזמן ארוך, ואם הגעתם עד הלום אין לכם מנוס אלא להמשיך הלאה; כי בסופו של הסרט, הכלים בלוח השחמט שמרכיבים את סין ברורים, ונחשפים (חלק מ-) השחקנים המאיימים שמולם צ'ין תיאלץ להתמודד.

ובשני הסרטים הבאים ("ממלכה 3: להבת הגורל" ו"ממלכה 4: חזרתו של הגנרל הגדול". אל תאשימו אותי, יהונתן התעקש שאני ארשום את השמות הלא־רשמיים בעברית) מתחיל אותו משחק שח בארבעה ממדים שמגמד כל מה שהיה לפניו. צ'ין כבר לא בעמדת כוח, היא בעמדת נחיתות, והלוואי והייתה לי דרך לתאר כמה זה מבעית. שני הסרטים מתארים קרב עקוב מדם מול ממלכת ז'או האימתנית בהרבה, שגורם למלחמה של הסרט השני להיראות כמו טיול לג'ימבורי קניון ערד, בעיקר כי הפעם, בצד השני, עומדים (טכנית רכובים על סוס) אסטרטגים וגנרלים חכמים כפי שהם עוצמתיים. שני הסרטים הללו יותר מראויים לכל סופרלטיב שאני יכול לשפוך על המקלדת – ובעיקר הרביעי המועמד בימים אלה ל-10 פרסי האקדמיה ביפן, כולל פרס הסרט הטוב (ולמעשה, זו הסיבה שבגינה סוקרנתי מלכתחילה לראות את הסרטים האלה).

בשלב הזה, כל זכר להיבט המסע וההרפתקאות הקליל שהיה בתחילת הדרך נקבר סופית לטובת סיפור שדה קרב מרהיב וגדול מהחיים. אולי כדי להדגיש שמדובר הפעם בטריטוריה אחרת, גם שין הפך מחייל־על שקופץ חמישה מטרים באוויר לסתם לוחם מוכשר מאוד ועם הרבה מזל. ואני מכבד את השינוי הזה שמתאים את עצמו לסגנון החדש של "ממלכה". אפוסים היסטוריים רבים נוטים להשקיע בכל מה שצריך כשזה מגיע לקרבות – סוסים, שריונות, חרבות ומה שתרצו, וגם מאלימות הם לא סולדים. להפך, יותר איברים שנגדעים ושפריצים של דם – יותר טוב, כי "מלחמה זה אלים בוהאהאהא עכשיו תתלשו עוד יד!", או משהו כזה. אבל מעטים הסרטים שגורמים לצופים להרגיש כאילו הם עצמם בשדה הקרב, וזאת על־ידי התמקדות בדברים שבדרך־כלל לא חושבים עליהם כאשר מצלמים סרטים שכאלה.

אני יכול לתת דוגמאות למכביר, אבל אתמקד ברשותכם דווקא ברגע קטן יחסית שזכור לי מהסרט השלישי. שני צבאות נפגשים בשדה הקרב, וחיל פרשים של צד א' דוהר במהירות לעבר חיילי האויב של צד ב', שמגנים על עצמם באמצעות שורת מגני־ענק. רגע קלאסי שראינו באינספור סרטים (זכור לי גם משהו דומה גם ב"משחקי הכס"). אבל "ממלכה", במְקום להתמקד ברגע המפגש המדמם ובסוסים הנופלים, חותכת דווקא לחיילים הממתינים מאחורה: דממה, דממה, דממה, דממה ואז בום מתכתי מחריש אוזניים ואדמה רועדת, כמצופה מהדגמה חיה של החוק השלישי של ניוטון, כאשר מאות מתכות מתנגשות במאות מתכות אחרות באותה השנייה. ואני יכול להבטיח לכם שלאור המחזות המרהיבים שתראו בהמשך הקרב (הנמשך, כאמור, לאורך שני סרטים), זה בהחלט לא נעשה כך עקב שיקולי תקציב.

כל זה כמובן לא היה עובד בלי שתי הדמויות המרכזיות שמובילות את סדרת הסרטים הזו, שין והמלך. שין חווה את האימה שבשדה הקרב (ובתוך כך, אנחנו חווים את האימה שבשדה הקרב) והמלך הצעיר וחסר הניסיון אך בעל התושייה צריך לבצע בארמון כמה החלטות קשות, ולשרוד את חורשי הרעה שזוממים להורגו. עם זאת, הייתי שמח ליותר אינטריגות ודרמה בין שניהם לאורך שלושת הסרטים האחרונים – אחרי הסרט הראשון בו הם יצאו יחדיו לדרכים ונלחמו כתף אל כתף (או לכל הפחות שין נלחם והשני קיווה ששין ינצח אחרת באסה לשניהם), זמן המסך המשותף שחולקים שין והמלך מצטמצם דרסטית. אבל מי מכם שיתאהב ולוּ באחת מהדמויות האלה לא ייצא מאוכזב. מעבר לכך, גם כאשר הם בנפרד זה מזה, הם פועלים למען אותה מטרה ונלחמים את אותה אותה מלחמה זה למען זה. יש בזה משהו מקסים.

ואת האופן המיוחד הזה בו סדרת הסרטים מתארת מלחמה, צעד אחר צעד, אני יכול בכנות לומר שלא ראיתי בהרבה סרטים – בטח שלא במקצועיות כזו ובסקאלה שכזו. רבים נוטים לשבח (בצדק) את "גודזילה מינוס אחת" על האפקטים זוכי האוסקר בתקציב נמוך ביחס להוליווד. ובכן, על אותו משקל אני מתרשם כיצד סדרת "ממלכה" הוציאה לקולנועים שלושה סרטי מלחמה ארוכים ומושקעים בהפרש של שנה בדיוק אחד מהשני, תמיד ביולי (העיקר אומרים שישראל אוהבת לנהל מלחמות בקיץ).

זמן טוב לציין, אם תהיתם, מדוע אפוס על ההיסטוריה של סין מועמד לפרס האקדמיה ביפן – ובכן, כי מדובר בסרטים יפניים. הם דוברים יפנית, השחקנים יפנים, הם צולמו ביפן, הופקו על־ידי אולפן שהוא טכנית יפני (סוני) ומבוססים על סדרת מנגה יפנית בעלת אותו שם שרצה מאז 2006 ונחשבת לחברת כבוד ב"ארבע הגדולות", מועדון של האפוסים ההיסטוריים הגדולים של עולם המנגה (לצד "וינלנד סאגה", "ואגאבונד" ו"ברזרק", לסקרנים). לא קראתי אותה (עדיין) וגם לא צפיתי בעיבוד האנימה אז אין לי נקודת השוואה. ההתרשמות היא מהסרטים בלבד וכיצד הם עומדים בפני עצמם – והם עומדים בפני עצמם נהדר.

ובהתחשב בכך שארבעת הסרטים מכסים רק חלק יחסית קטן ממנגה שרצה קרוב ל-20 שנה והסוף (כך אומרים) לא נראה באופק, ראוי להזהיר כי על אף שלארבעת הסרטים אורך משותף של 9 שעות, אין לסדרת הסרטים סיום; אמנם יש נקודת עצירה והיא מרגשת, גדולה מהחיים ומדרבנת אותי לעלות על סוס עם חנית, אבל שין והקיסר לעתיד מסיימים את הסרט הרביעי כשהם עדיין בתחילת הקריירה המקצועית שלהם. עם זאת, לאור הצלחתם המסחרית סביר להניח שנראה גם סרט חמישי, שישי ואולי יותר.

זה כמובן לא אמור למנוע מכם לצאת למסע קולנועי גדול מהחיים עם דמויות בעלות פאתוס ומשחק שמוגזם לא פחות מהפרצופים של חלק מהנבלים (לא יודע מה הקטע של בלוקבאסטרים יפנים לאפיין רעים באמצעות חיוך עקום ועין בולטת. חבר'ה, מה שעובד באנימה לא עובד בלייב אקשן). ובכל זאת, ברגעים החשובים (ויש לא מעט כאלה) "ממלכה" מלאה במשחק רווי ניואנסים, נאומים משלהבים וכנים, לא מעט הומור (הודות לשין) ולא מעט טרגדיות. אלה סרטים מלאים באסטרטגיות, סצנות קרב נהדרות ושיער פנים שאני דורש שיחזור לאופנה. כך שמי מכם שעוד מתלוננים שכל הבלוקבאסטרים כיום נראים אותו דבר, צריכים לצאת מאיזור הנוחות דובר האנגלית ולתת לסרטי "ממלכה" את ההזדמנות המגיעה להם – בעיקר אם לא איבדתם את חוש הכיף שלכם.

כל הסרטים נמצאים בנטפליקס, כולל החדש המועמד להמון פרסים שעלה בשירות הסטרימינג לפני כחודש. לצערי, משום מה, אין להם תרגום לעברית. כמו כן, לא להתבלבל עם הסדרה הדרום קוריאנית שנקראית גם היא "Kingdom" שנמצאת גם כן בנטפליקס (ושתורגמה בעברית ל"ממלכת הזומבים". יופי, עכשיו אני מדמיין את כל הסרטים האלה אבל עם זומבים).