ביקורת: כוכב הקופים: ממלכה חדשה

הסרט הרביעי בסדרת כוכב הקופים החדשה הוא סרט נהדר. עם כוכבית.
שם רשמי
כוכב הקופים: ממלכה חדשה
שם לועזי
Kingdom of the Planet of the Apes
סרט מס' 4 בסדרת כוכב הקופים (ריבוט)

לפני למעלה מעשור, רבים (ואני ביניהם) הניחו כי "כוכב הקופים: המרד" צפוי להיות עוד תוצר הוליוודי ש-איך לומר בעדינות, לא נולד מתוך אהבה. מה רבה הייתה ההפתעה של כולם כאשר הסרט עצמו התגלה כסבבה. מה סבבה? נהדר! והפתעה גדולה יותר המתינה לנו כשההמשך התגלה כנהדר כפליים, והסרט האחרון בטרילוגיה אפילו עוד יות- אוקי הוא לא, אבל הוא עדיין היה אחלה.

לכן בכניסה אל "כוכב הקופים: ממלכה חדשה" מצאתי את עצמי מתלבט. על פניו, הסיפור של סיזר הסתיים. פיניטה לה קומדיה וכל סרט נוסף מיותר. הרי מה כבר נותר לספר? אבל היי, ככה הרגשתי גם ב-2011 וב-2014 וב-2017, אז מי אני שאפקפק בסדרת הסרטים הזו? וכך בחשש רב ניגשתי אל הסרט בתקווה שלא אצא מהאולם כשאני מעמיד פנים שמדובר בטרילוגיה (כפי שאני עושה עם אינדיאנה ג'ונס). ואפסיק להלאות אתכם כעת – "כוכב הקופים: ממלכה חדשה" הוא אחלה בחלה של סרט קיץ, וחבר של כבוד בסדרת סרטי הריבוט של "כוכב הקופים". הדמויות החדשות מקסימות, הקונפליקט מעניין והאקשן עוצר נשימה. זה לא אומר שאין לי כמה תלונות.

"ממלכה חדשה" נפתח "דורות רבים אחרי מותו של סיזר". הסרט לא אומר כמה זה בשנים אבל לפי הבמאי, זה בערך 300. בני האדם הם כעת בתחתית שרשרת המזון, בעוד העולם נשלט על-ידי קופי אדם שמחולקים לשבטים, כל שבט ומנהגיו השונים והמשונים. הגיבור החדש שלנו הוא נואה (אוון טיג), צעיר השייך לשבט שכל אחד מחבריו לומד כיצד לאלף עיט (לתשומת לב המתרגמים הישראלים: Eagle זה לא נשר) וזאת לצורך מטרה אחת בלבד: כי זה מגניב. והתנצלותי הכנה לקינג קונג וכפפת הברזל, אבל שוט השנה המגניב ביותר בכיכובו של קוף-אדם הוא בסרט הזה, כי היכן עוד תמצאו עיט נוחת על זרוע של קוף-אדם מדבר?

בכל אופן, מתקפה אכזרית מבחוץ, ועוד בשמו של סיזר לא פחות ולא יותר, מאלצת את הגיבור הצעיר והשעיר שלנו לצאת למסע על-מנת להציל את השבט שלו – ואם צפיתם בטריילר, קראתם את התקציר, ראיתם את הפוסטר או אפילו העפתם מבט לכיוונו של הסרט, כנראה ניחשתם שזה קורה בלוויית בת אדם מסתורית (פריה אלן). על פניו זה בעייתי כי האנושות, בנקודה הזו בסדרה, מתרועעת באחו ועושה קולות מצחיקים. זאת בעיה שלא מעט סרטים הצליחו לפתור – יש הרבה דמויות שהעבירו קשת שלמה של רגשות דרך הבעות פנים מוצלחות. אלא שבלי קשר לכמות המילים שיוצאות לה מהפה, הגיבורה האנושית של הסרט היא כנראה – סליחה, ללא ספק – בת האדם הסתמית והמשעממת ביותר בכל סדרת הסרטים הזו (ואני מזכיר לכם שג'יימס פרנקו שיחק בה). היא כתובה ומתנהגת כמו דמות מסרטי "הרץ במבוך" של אותו הבמאי אשר ככל הנראה עדיין לא מסוגל להתנער מז'אנר הדיסטופיות לנוער.

לגבי קופי האדם זה כבר סיפור אחר. אם נחזור לגיבור שלנו, יש דבר אחד שחשוב שתדעו מראש על נואה: סיזר הוא לא. הוא לא כריזמטי, לא כתוב לו "מנהיג" על המצח ועד אותה מתקפה נוראית היו לו חיים די רגועים, בניגוד לסיזר שנולד וגדל בשבי ועבר התעללות על בסיס יומיומי. כל זה לא אומר שנואה לא מעניין בפני עצמו. אמנם הוא לא הלוחם המבריק בסביבה או אסטרטג דגול (אם העובדה שהוא לא קרוי על שם מנהיג רומאי לא הייתה רמז עבה דיו), אבל הוא אמיץ וחבר נאמן, ובאיזשהו אופן מרתק לראות כיצד אדם רגיל – סליחה, קוף-אדם רגיל – מתמודד עם סיטואציות גדולות מהחיים, בשונה מהגיבור הגדול מהחיים שיוצא למסע גדול מהחיים כפי שהורגלנו בסרטים הקודמים. לכן למדתי לאהוב את נואה ושקעתי במסע שלו.

כלומר, אחרי שהבנתי מהו בכלל המסע המדובר. עם כמה שאני אוהב את נואה ומאמין במטרה שהוא דובק בה (הצלת השבט וכל זה) הדרך להגשמתהּ רצופה בזיגזגים, כאשר לא ברור לאורך השעה הראשונה של הסרט עם מי בדיוק ובאיזה אופן נואה יוצא למסע הזה שלו. בתחילת הסרט יוצא נואה על סוסו לכיוון האופק במטרה להשיג משהו שהוא צריך, רק כדי לחזור על עקבותיו כי קרה משהו אחר – והמטרה המקורית כבר לא רלוונטית ולא ברור מדוע הייתה רלוונטית מלכתחילה. בהמשך עוצר נואה כי מצטרף אליו חבר חדש, אבל רגע לא החבר הזה עוזב אה לא הוא חוזר אה לא הוא עוזב, וככה עד השליש האחרון שבו "ממלכה" מתקבע על האופן שבו הוא רוצה לספר את הסיפור. אני קיבלתי את התחושה שכל אחד מהכותבים משך את הסרט לכיוון שלו עד שהתסריט נקרע, ובסוף כולם השלימו והדביקו את החתיכות יחד.

לפחות יש במאי אחד ויחיד, והבמאי הזה מודע היטב לאופן שבו הוא רוצה שהסרט ייראה. וס בול השתמש בעדשות מצלמה אנמורפיות כדי להעניק לסרט מראֵה שמזכיר את הסרט המקורי מ-1968, והתוצאה ודאי תשמח כל מי שסובלים מקלאוסטרופוביה: את האווירה הקודרת והאפלה של "שחר" ו"מלחמה" החליפו סביבות מוארות ורחבות ידיים, והעולם מרגיש הרבה יותר גדול ואמיתי, ולא כזה בו כל מקבלי ההחלטות מכונסים במקרה באותו יער או מחנה.

העולם הגדול החדש גם אומר ש"ממלכה" הוסיף אל תוך סרטי הריבוט האלה ז'אנר נוסף שאני לא לגמרי בטוח כיצד אני מרגיש לגביו: מסתורין. רשמית זהו סרט מד"ב, אקשן והרפתקאות; אבל אם עד כה הגיבורים ידעו את כל מה שאנחנו הצופים ידענו, ולרוב זה כמעט הכל כי הם הרי הכתיבו את מה שקורה – הפעם התחושה היא שנואה וחבריו הם כלי משחק בלוח שהחוקים בו עמומים גם לנו הצופים, כנראה במטרה להשאיר עניין לסרטי המשך.

אני לא אומר שקצת או הרבה מסתורין זה בהכרח רע, אבל הורגלתי לצאת מסרטי "כוכב הקופים" החדשים ללא סימני שאלה, והפעם זה לא המצב. גם אם לא היינו מקבלים סרט המשך לכל אחד מסרטי הטרילוגיה הקודמת הייתי בסדר עם זה, משום שכמו "מלחמה", גם "המרד" וגם "שחר" מהווים נקודות עצירה ראויות לסיפור של סיזר. אבל ניכר ש"ממלכה חדשה" נבנה כסרט ראשון בטרילוגיה, וזו תחושה שמזכירה לי שלמרות הכל מאחורי הסרטים האלה עומד אולפן (דיסני במקרה הזה) שמטרתו היא לחלוב את הזיכיון עד הסוף – והפעם זה לא סמוי. בינתיים האנשים שנשכרו לצורך כך עושים עבודה טובה, אבל נורות האזהרה נדלקו.

חשוב לציין שכיוון שהעלילה מתרחשת שנים רבות בעתיד עם דמויות חדשות מהניילון, אין חובה לצפות בסרטים הקודמים כדי להבין מה קורה ובכל מקרה הסרט משלים את הפערים בעצמו. סיזר אולי לא נמצא יותר בסביבה, אבל שמו נאמר פעמים רבות ומשנתו מלווה את הסיפור. למעשה, מעניין לראות איך דמות שהכרנו מילדותה ועד מותה היא כעת ישות קדושה עבור גיבורים ונבלים רבים, ואותי שיעשע כיצד פלגים שונים מפרשים את מִשנתו של סיזר בדרכים שונות, וחלקם מעוותים את רעיונותיו באופן קיצוני למען האג'נדה האישית שלהם. כלומר, זה שיעשע אותי עד שנזכרתי שהעולם שלנו מתנהל ככה בדיוק, ושסרטי "כוכב הקופים" הם תמונת מראה למציאוּת העגומה שלנו.

למרות הנושאים הקודרים ולמרות מגרעותיו (הלא רבות) "כוכב הקופים: ממלכה חדשה" הוא סרט קיץ נהדר. לא הרחבתי על האפקטים כי הסרטים הקודמים בנו מוניטין מוערך מספיק שאין צורך להתעכב עליו, אבל אציין בכל זאת שהם נהדרים כל כך שמתחשק לבכות. את הסרט הזה מומלץ לראות על מסך כמה שיותר גדול. גם בגזרת האקשן אמנם תמצאו סרטי אקשן טובים יותר השנה (אחד מהם גם עם קופים), אבל "ממלכה חדשה" נותן פייט מכובד עם סצנות אקשן לא רבות אבל מפעימות. ועל אף שהפער בין בני האדם לקופי-האדם גדול מתמיד (ולא לטובת בני האדם) לא חשתי ולוּ לרגע שמדובר בסרט אנימציה אלא בעולם מוחשי ואמיתי, זאת בזכות העבודה המשובחת של אולפן האפקטים הוותיק Weta. אבל הם רק צד אחד של המשוואה, והשחקנים מוכיחים שלא חייבים את אנדי סרקיס כדי לגלם קוף ולהתרגש. איזה כיף שזכינו בסרט נוסף שראוי למקום של כבוד בסדרה הנהדרת הזאת.