יש סרטים שלא צריך לפרט עליהם – נתוני הפתיחה כבר אומרים לך כל מה שאתה צריך לדעת. למשל: קומדיה רומנטית עם אדם סנדלר. לפי ההגדרה הזאת אתם כבר יכולים להיות בטוחים שסנדלר יגלם את דמות האהבל-החביב המרוצה מעצמו שלו, שהוא יהיה מוקף בבחורות יפהפיות במידה בלתי סבירה, שהוא ישקר להן וירמה אותן אבל משום מה הן יישבו בקסמו ויסלחו לו על הכל, שהוא יקבל מכה אחת בביצים לפחות ושיהיה הרבה פרודוקט-פלייסמנט בוטה.
אז מה אפשר להוסיף על "לזרום עם זה" שאתם לא יודעים עדיין?
א. הבחורות: מצד אחד, ג'ניפר אניסטון, שנראית מצוין לגילה. מצד שני, ברוקלין דקר, שנראית מצוין לכל גיל. למעשה היא נראית כמו דוגמנית בגדי ים של ספורטס אילוסטרייטד, משום שזה בדיוק מה שהיא.
ב. רמת הטמטום: 11. הרבה קומדיות נשענות על מסכת שקרים שהולכת ומסתבכת, אבל לא להרבה סרטים יש רעיון כל כך לא דומה לשום דבר שהיה עשוי לקרות בעולם האמיתי אי פעם. אדם סנדלר, אתם מבינים, נוהג להשיג בחורות באמצעות העמדת פנים של אדם נשוי (איך זה עובד בדיוק?). אך אבוי, הכוסית התורנית שעליה הוא נדלק – שהוא היה יכול להיות אבא שלה עם כמה שנים עודף – לא מאמינה לו שהוא נשוי. לכן הידידה הטובה, ג'ניפר אניסטון, תעזור לו לזכות בליבה של הילדונת בכך שתעמיד פנים שהיא אשתו במשך כמה ימים – והיא תביא איתה גם את הילדים. תראו לי אמא שהיתה מסכימה ללמד את הילדים שלה לשקר כמו שצריך כדי לעזור לחבר להשיג זיון, ואני אתקשר לאגודה להגנת הילד. העמדת הפנים הזאת כל כך עלובה שאפילו דוגמניות של בגדי ים לא היו נופלות בה, וזה שבתחילת הסרט הקרבן מצהירה "אני יכולה להבחין כשאתה משקר" – זאת כבר התגרות מפורשת בצופים שהעזו להשאיר את המח דלוק.
ג. דמויות המשנה: בלי שום הצדקה עלילתית – ברצינות, יש איזה תירוץ קלוש אבל אני ממש לא זוכר מה הוא היה – נדחף לסרט גם איזה ניק סוורדסון בתפקיד חבר שמעמיד פנים שהוא סוחר כבשים גרמני או משהו. הוא מיותר לחלוטין ולא מצחיק – בקיצור, כנראה חבר של סנדלר שביקש יפה שיסדרו לו תפקיד בסרט בתור טובה. לעומת זאת ניקול קידמן דווקא מצחיקה כשהיא מגיעה לביקור. למה היא שם אני לא יודע, כי היא לא צריכה טובות מאדם סנדלר.
ד. שיעור הבדיחות המצחיקות: אחת לשש דקות בממוצע. לא מדהים, אבל ראיתי כבר גרועים הרבה יותר, גם מסנדלר עצמו.
(אני חוזה את העתיד: יפורסם בגירסה מקוצרת ב-Time Out תל אביב, גיליון 433).
בגרסה הקודמת נהוג היה לצרף קישורים לביקורות
אז… ברוקלין דקר באתר ספורטס אילוסטרייטד:
http://sportsillustrated.cnn.com/2010_swimsuit/models/brooklyn-decker/
הצאה - להוסיף קטגוריה נוספת מתחת לשחקנים - דוגמניות
טרנד לא חדש בכלל של המרה מדוגמנות למשחק, כמו במקרה הזה, יצא שברוקלין לא רשומה בין שחקני הסרט באתר, ואני לא יודע אם זאת הייתה כוונת המשורר, אבל היא אכן לא שחקנית (לפחות עד עתה) אז זה יהיה מדוייק יותר.
ובלי קשר לזה, הנה לינק שבוא היא מדגמנת משהו שהוא צעד אחד מעבר לביקיני – צבע גוף
http://sportsillustrated.cnn.com/2009_swimsuit/painting/brooklyn-decker/09_brooklyn-decker_1.html
-האשף הדגול
אין פה כפתור לייק, אבל אהבתי את הקישור:)
(ל"ת)
ניקול קידמן מצליחה להצחיק?
אולי זה מה שהיא היתה צריכה מאדם סנדלר. עזרה בלהופיע בקומדיה מבלי שזה יהיה מגוחך. אולי בגלל שכמעט כל דבר לעומת אדם סנדלר יחוויר במידות הגיחוך שלו.
אבל אגב, הקטע של להיות נשוי בשביל להשיג זיונים? לגמרי עובד.
יש כל כך הרבה בחורות בעולם שרוצות רק מה שכבר יש למישהי אחרת. תוסיף את זה לצד העובדה שהן מגיעות למסקנה שזה אומר שהגבר ניתן לביות ולא מפחד מאינטימיות, ובכלל יש לך מתכון מנצח. אני בהלם שלא יותר בחורים מנסים את זה.
נו, את יודעת מה אומרים.
מי שרוצה בחור רק כי הוא נשוי, שלא תתפלא אם הוא יהיה אדם סנדלר.
מעניין
אז נשים מאמינות ש"ניתן לביות" ו"לא מפחד מאינטימיות" הן תכונות חשובות יותר מ"נאמן"?
מפתיע.
לא מפתיע, תלוי איך מתנסחים
כי זה לא "נשים" בכלליות שחושבות ככה, זה "הרבה בחורות בעולם", לפי הניסיון והסביבה של מיקה.
אם זה היה לפי הניסיון והסביבה שלי המשפט היה "מי לעזאזל תרצה גבר נשוי?".
הכל עניין של נקודת מבט.
אבל אני מקווה שכל הנשים, וגם הגברים, בכל נקודות המבט האלו, לא ילכו לראות סרטים של אדם סנדלר.
(:
אני אמרתי שזה הגיוני?
נשים הן יצורים בלתי הגיוניים בעליל.
אבל כאמור, חברות של גברים נשואים הן עניין הרבה יותר נפוץ מאשר חברים של נשים נשואות, וספציפית לעניין הזה, אפילו יצא לי לראות את העניין הזה קורה בפועל, בחור שלא סבל מהצלחה יתרה עם נשים ואז התחתן באופן פיקטיבי ופתאום נשים שמו לב אליו ורצו בחברתו.
אני אישה
ורוב הזמן אני הגיונית להפליא, אני אבדוק שוב אולי זה אומר שאני לא באמת אישה.
זה בדיוק מה שזה אומר!
את בטח כלואה בגוף הלא נכון!
סוחר כבשים גרמני
הוא היה הכי מצחיק בסרט! יש לו מבטא מצחיק רצח וזה נראה כאילו הוא הולך לאנוס שם את כולם…..
רק אני, או שפעם הביקורות היו הרבה יותר ארוכות?
(ל"ת)
פעם ביקורות היו באורך אחיד.
עכשיו הן לא. באתר החדש, ביקורות הן ארוכות ככל שהן צריכות להיות: יש סרטים שאפשר לשפוך עליהם 1,500 מילה בכיף, ויש כאלה שגם 200 מילים זה יותר מדי.
Agree 110%
(ל"ת)
וטוב שכך
הביקורת הזו כל כך מקיפה וממצה שלא ברור לי מה עוד היית צריך לומר על הסרט (אם כי לא ראיתי אותו אז אולי זה לא שיפוט הוגן).
אני דווקא אהבתי את הפורמט הישן
הביקורות של עכשיו יותר ענייניות. פעם היה צריך ממש להתאמץ לדחוף בדיחות כדי למלא ביקורות על סרטים גרועים, וכתוצאה מכך הביקורות על סרטים גרועים היו הרבה יותר מצחיקות. ברור לי שזה הרבה יותר מייגע, בטח כשאדם אחד (או שניים?) כותבים את כל הביקורות, אבל מאז התקומה המחודשת של האתר לא קראתי פה ביקורת שממש הצחיקה אותי, ופעם זה היה קורה בצורה סדירה.
זה באמת חבל, אבל זה מה שיש
כמות העבודה שהושקעה כמעט בכל ביקורת באתר הישן היתה פסיכית לחלוטין. השקעה כזאת בביקורות וגם עדכון שוטף של האתר היא בלתי אפשרית היום. המצב הנוכחי הוא כזה שבו האתר יכול לתפקד.
אז מה עם קצת חלוקת עבודה?
חבל שארמדילו ולונג ג'ון לא כותבים כאן יותר.
אני מאמינה שמר פיש התייחס לנקודה הזו
בחלק של האתר שבו הוא מסביר מה נשתנה בנגלה הזו מזו שקדמה לה.
אולי תחכו קצת לפני שאתם ממאיסים עליו גם את הגרסה המחודשת?
רד – אל תיקח ללב את המקטרגים!
אני לא חושב שמישהו (בטח לא חסר סבלנות כמוני) היה שורד 9 שנים בהפעלת האתר הקודם, אז עצם העובדה שהאתר קם מחדש – ולא משנה באיזה פורמט – זה פשוט פלא בעיניי.
ולפותח השרשור – באתר הישן היו מתפרסמות שתיים-שלוש ביקורות בשבוע (בתקופות הטובות), ואילו האתר החדש מתעדכן כמעט כל יום, ולפעמים כמה פעמים ביום. ניכר לעין שהאתר החדש הוא פשוט במה בשביל הדג להשריץ את הגיגיו, אבל זה עדיין יותר טוב מכל אתרי הסרטים העבריים באינטרנט גם יחד. מה לעשות, 9 שנות ניסיון לא הולכות ברגל..
הגיגיו = דגיגיו?
(ל"ת)
לא כ"כ מסכים
אני חייב להגיד שמאוד נהנתי מהסרט, נכון העלילה מטופשת בטירוף אבל ישבנו עשרה אנשים וכולם בלי יוצא מן הכלל נהנו מהסרט. הבדיחות מצחיקות והעלילה הלא מוצלחת בקושי מורגשת…
בוואלה, לעומת זאת,
חושבים שמדובר ב"אחת הקומדיות המצחיקות והחכמות של השנים האחרונות".
טוב.
http://e.walla.co.il/?w=/270/1791446
וזה אותו אחד שלא אהב את "באה בקלות"
אחת הקומדיות המצחיקות והחכמות של האחרונות…
וזה אותו אחד שהילל את "המומיה 3".
לא חסרים סרטים מחרידים שאבנר שביט הילל, וסרטים מצוינים שאבנר שביט חיסל.
אני מאמין שלכל צופה זה קורה עם כל מבקר, אבל משום מה ליותר מדי צופים זה קורה יותר מדי פעמים עם הבחור הזה.
אז בקיצור הוא הגרסה הישראלית של ארמונד וויט,
שמבט קצר ב"ביקורות" שלו בעגבניות מראה שהוא כנראה מתעקש לשנוא סרטים שמדורגים מעל
90 אחוז.
והוא משוכנע שצעצוע של סיפור 3 מוצף בפרודוקט פלייסמנט…
אבל עכשיו הסתכלתי על חלק מהביקורות של שביט
וארמונד וויט הוא לא. עושה רושם שהדעות שלו בד"כ תואמות את הקונצנזוס הביקורתי. כנראה שהמקרים שתיארתם הם מקרים חריגים או שלא הסתכלתי על מספיק ביקורות.
ארמונד וויט הוא השניצר האמריקאי.
המבקר שכולם אוהבים לשנוא (ודי בצדק).
גם וויט כמו שניצר אוהב לשנוא את מה שכולם אוהבים ואוהב לתת לזה תירוצים מורחבים ומגוחכים שמובילים לנושאים שבינם ובין הסרט המדובר אין שום דבר.
רק שבניגוד לוויט שאוהב את מה שרע ושונא את מה שטוב שניצר פשוט שונא (כמעט) כל דבר.
מה גם שוויט מסכים עם כל השאר לפעמים.
הכל תלוי בהייפ. דפוס החשיבה שלו הוא:
אם אין לזה הייפ תפרסם את דעתך על הסרט, תסביר מהם היתרונות והחסרונות, בקיצור, תפרסם ביקורת עניינית.
אם יש לזה הייפ (לא משנה אם הוא חיובי או שלילי) תפרסם דעה המנוגדת לו.
פריט טריוויה:
מאיר שניצר הילל את "הנגאובר" ( זה עם העצירה בווגאס). אני רציני לגמרי.
קומדיית נעורים עם אפס בדיחות מצחיקות, וממש לא בגלל מחסור בבדיחות קקי-פיפי ובולבולים-ציצים (ואני אף שונא קומדיות בסגנון הזה, לצורך העניין). בנוסף, הסרט עוד מעז להיות קיטשי מתחילתו ועד סופו.
אני די מתעב את הסרט הזה
הוא פשוט כל כך מטומטם שזה בלתי נסבל. היו כמה בדיחות שצחקתי מהן אבל בסך הכל אני ממש לא אוהב את הסרט הזה.
ללא ספק
הסרט הכי גרוע של סנדלר. הסרט מגיע אחרי הסרט השני הכי גרוע. בשנה הבאה יהיה סרט עוד יותר גרוע?