פארק היורה 3

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 9 באוגוסט 2001Posted in: ביקורות

במקור: Jurassic Park 3
במאי: ג'ו ג'ונסטון
תסריט: פיטר באקמן,
אלקסנדר פיין, ג'ים טיילור
שחקנים: סאם ניל, וויליאם
ה. מייסי, טיה ליאונה,
טרבור מורגן, לורה דרן

'פארק היורה 3' הוא אחלה סרט, ואני לא מבין למה אתם כל כך מופתעים. כשאני מספר לאנשים שאהבתי מאוד את 'פארק היורה' הראשון, הם מעקמים את האף. כשאני אומר שגם 'העולם האבוד' היה תענוג, הם מסתכלים עלי כאילו הם שוקלים ברצינות לאשפז אותי. עכשיו אני חושש שאם אני אתחיל לספר לכולם שלדעתי גם מספר 3 בסדרה הוא פשוט סרט מצוין, לא יעבור הרבה זמן עד שישלחו אלי את האנשים בחלוקים הלבנים. השכנים יספרו בעיתון שכבר הרבה זמן לא הייתי יציב, ושבלילות הייתי מקריב אפרוחים לפול וורהובן וזועק ש'טיטאניק' הוא יצירת מופת. עצוב, עצוב מה שהמצב עושה לאנשים.

כי, כפי שכולם יודעים, סרטי 'פארק היורה' הם זבל להמונים. הידרדרות של הרב-סמאח שפילברג לתהומות הנשייה. טמטום חושי הקהל על ידי טכניקות פעלולים מבריקות, כדי לחפות על דמויות חלולות, עלילה שטחית וחוסר כל היגיון מדעי. בושה. כי מה הטעם בכל הפעלולים והדינוזאורים שבעולם, אם אין אפילו דמות אחת של בן-אנוש שאפשר להזדהות איתה?

אבל אם תשאלו אותי, סרטי 'פארק היורה' הם דווקא פסגת היצירה בכל הנוגע להזדהות עם הדמויות שעל המסך. כשאני רואה מישהו בורח מיצור בגודל של דופלקס, עם הרבה יותר שיניים מהמותר בחוק, אני מזדהה איתו. אני, במקומו, הייתי עושה בדיוק אותו הדבר: רץ כמו משוגע. למרות שהדינוזאורים בסרטים האלה תמיד מעניינים יותר מבני האדם, קצת קשה להזדהות עם ספינוזאורוס, אלא אם כן אתה בעצמך שוקל 80 טון, בעל זנב באורך של 16 מטר ואוכל טי-רקסים לארוחת בוקר. וכך, בלי שום מאמץ, נוצרת אותה הזדהות עם הדמויות, שהשניצקליינאים כל כך מדברים בשבחה. גאון, השפילברג הזה! אה, רגע, זה לא שפילברג. אז ג'ונסטון. ווטאבר. סרטי 'פארק היורה' הם הקרם-דה-לה-קרם, הקצפת של הקרמבו, הזית שבמרטיני, התולעת שבטקילה של סרטי הקיץ, ו'פארק היורה 3' ממשיך את המסורת בכבוד.

לא טוב להיות גיבור של סרט המשך. סרטים ששמם לא נגמר בספרה מסתיימים בדרך כלל במשהו כמו "והם חיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה", ונדמה שגיבוריהם, כפרס על כך שהצילו את העולם – או את ניו יורק – יתחתנו עם בחיר/ת ליבם, יכתבו ספר רב-מכר על הרפתקאותיהם, יתראיינו אצל רפי רשף, יתעשרו ויחיו לנצח. אבל בתחילת סרט ההמשך אנחנו תמיד מוצאים אותם שוב חיים בזבל, זרוקים, עניים, אלכוהוליסטים או בהליכי גירושין. כך גם אלן גראנט (סאם ניל): שנים אחרי ששרד את 'פארק היורה' (הראשון), הוא עדיין עוסק במחקר שכוח-אל ונטול תקציב של דינוזאורים (מאובנים. דינוזאורים חיים הוא לא אוהב, לא מאז שהם ניסו לאכול אותו). לכן כשמגיע אליו זוג עשיר כקורח והרפתקני כטינטין (ווילאם ה. מייסי וטיה לאונה) ומציע לו הררי שטרות בתמורה לכמה דברי הסבר בטיסה מעל איסלה סורנה, האי שבו הדינוזאורים עדיין מסתובבים חופשי, הוא נאלץ להסכים.

לא עוברים שלושה חופני פופקורן, ומתברר שהטיסה שעליה עלה גראנט בטיפשותו היא לא ממש טיסת תענוגות, אלא משלחת חיפוש אחרי בנם של הזוג המוזר, שנעלם על האי חודשיים לפני כן. ד"ר גראנט מעדיף לחפש דרך לעזוב את האי, כיוון שהוא טוען – בהיגיון רב – שלילד בודד אין סיכוי לשרוד על האי בחתיכה אחת אפילו שמונה דקות, שלא לדבר על שמונה שבועות, ואפילו אם הוא היה חי, הסיכוי למצוא ילד אחד על אי מג'ונגל בגודל של הנגב הצפוני שווה לסיכוי למצוא מחט בערמת חרא של דיפלודוקוס. הוא טועה, כמובן. גרנט אולי מבין בדינוזאורים, אבל לא יודע שום דבר על סרטים, אחרת היה ברור לו שהילד הבודד יחיה על האי כאילו הוא היה קלאב-מד, ושמשלחת החיפוש פשוט תיתקל בו במקרה בדרך (אירוע שהסיכוי להתרחשותו שווה לסיכוי שחבורת קופים עם מכונות כתיבה תכתוב במקרה את התסריט של 'האימפריה מכה שנית', אבל למה להיטפל לפרטים). אגב, הבמאי-המחליף של הסרט, ג'ו ג'ונסטון, עשה גם את 'ג'ומנג'י'. מה יש לאיש הזה מילדים ששורדים לבדם בג'ונגל מלא בחיות טורפות? טראומת ילדות, או משהו? האם ההורים של ג'ו-ג'ו זרקו אותו בגיל 5 לכלוב של הנמרים בגן החיות? צריך לבדוק את זה.

אולי אלה הם נעוריו בגוב הנמרים, אבל ג'ו ג'ונסטון בהחלט יודע לעשות אקשן. הוא ושפילברג בטח נהנו נורא לשבת איזה אחר-צהרים אצל סטיבן במרפסת ולחשוב על 1,001 דרכים חדשות בהן דינוזאורים יתקפו בני אדם, ו-616 דרכי מילוט נפלאות שבהן בני האדם יימלטו ברגע האחרון. וג'ו-ג'ו – עם כמה טיפים מסטיבן, מן הסתם – יודע גם להשתמש ברעיונות האלה כדי לעשות סצינות אקשן מעניינות, מקוריות ולפעמים אפילו מבהילות, אפילו אם ראינו כבר 20 כאלה. וטוב שכך, כיוון שמרגע שסאם ניל והחבר'ה נוחתים על האי – הסרט מורכב אך ורק מסצינות אקשן.

כן, העלילה באמת טיפשית. כן, הדמויות באמת שטוחות. אבל ל'פארק היורה' לא הולכים כדי לראות אנשים, אלא כדי לראות דינוזאורים. מי שחושב אחרת באמת לא יודע הרבה על בני אדם. או על דינוזאורים.

על סדרת 'פארק היורה' אפשר לסמוך שתייצר תמיד את הפעלולים הטובים ביותר האפשריים. והם משתפרים מסרט לסרט, דבר שעל פניו נראה בלתי אפשרי: הרי כבר בסרט הראשון הדינוזאורים נראו ריאליסטיים בדיוק כמוך וכמוני. הסתכלנו על טירנוזאורוס רקס, וידענו שאין חיה כזאת – אבל לך תוכיח. אבל שלא כמו סרטים אחרים שראינו לאחרונה (המילה 'המומיה' כרגע חלפה במוחי בלי שום סיבה מיוחדת), סרטי 'פארק היורה' לא מנסים לדחוס כל אפקט אפשרי בסרט אחד, ואגב כך לחפף בביצוע: הם מראים רק את מה שצוות ההפקה יודע שהוא יכול להראות באופן מושלם. ההתקדמות מסרט לסרט היא לא בריאליסטיות של הסצינות, אלא באילו סצינות הסרט מרשה לעצמו להכיל. לדוגמה, בספר 'פארק היורה' היתה סצינה של פטרודקטילים – דינוזאורים מעופפים – אבל לסצינה הזאת לא היה זכר בסרט. למה? פשוט, כי הטכנולוגיה בזמנו של הסרט הראשון לא אפשרה לגרום להם להראות אמינים לגמרי. היה אפשר לכלול אותם בסרט הראשון בקלות, אבל הם היו נראים כמו פעלולי מחשב (בדומה לדרקונים ב'מבוכים ודרקונים', למשל). בסרט השלישי הסצינה הזאת מופיעה סוף סוף, והדקטילים נראים כמו לטאות מעופפות גדולות שלא הייתם רוצים לפגוש בסמטה חשוכה.

השחקנים הטובים ביותר בסרט, כמו בסרטים הקודמים, הם הראפטורים, שהפעם גם מתבררים כהרבה יותר אינטיליגנטים ממה שחשבנו קודם (ד"ר גראנט: "הם חכמים יותר מדולפינים. הם חכמים יותר מפרימאטים". הקטע שירד בעריכה: "אבל קצת פחות מחתולים"), ויש להם מנעד קולי מרשים, מ"גרווו גרווו" ועד "קווואה!". הם משוחחים ביניהם בצורה משכנעת ואפילו מספרים זה לזה בדיחות על פרסים. הטי-רקס, הביריון של שני הסרטים הקודמים, קצת מוזנח בסרט הזה, לטובת הספינוזאורוס – דינוזאור גדול ואכזרי הרבה יותר, שחי על האי כל הזמן, ובכל זאת איכשהו לא הופיע (או אפילו הוזכר) ב'העולם האבוד'. הספינוזאורוס, שנראה כמו אחותו של גודזילה שהדביקו לה מפרש על הגב ותנין לפרצוף, הוא הכוכב האמיתי של הסרט. הוא לא חכם כמו הראפטורים, ולא יודע לעוף. הוא לא יעצור לפני שיבלע אותך, רק כדי להגיד "הא הא הא" או לגלות לך את תכניתו הזדונית להשתלטות על העולם. הוא לא מתוחכם. הוא רק ממש-ממש-גדול, אכזרי, יעיל, נראה מדהים ויודע בדיוק מה הוא רוצה. בדיוק כמו 'פארק היורה 3'.

תגיות: