העלילה הפשוטה והעתיקה ביותר בהיסטוריה היא: "שלום, שמי הוא ______. אתה הרגת את _____ . היכון למות". סטיבן סיגל, ואן דאם ומל גיבסון עשו את זה כמה עשרות פעמים. מערכה ראשונה: הרעים הורגים את אשתו/אביו/השותף/השכן של הגיבור. מערכה שניה: הגיבור יורה בכולם. מערכה שלישית: גם.
סיפור הנקמה הפשוט נראה קצת פרימיטיבי היום. סרטים, אפילו סרטי אקשן, בדרך כלל מתהדרים בעלילה טיפ-טיפה יותר מורכבת. לכן העלילה של "ג'ון וויק" נשמעת פשוטה ופשטנית במידה כמעט פארודית: קיאנו ריבס מגלם מחסל שפרש, שחוזר לפעולה כדי להתנקם לבדו במאפיה הרוסית כולה אחרי שהם הרגו לו את הכלב.
כן, את הכלב. זה אפילו לא מצחיק. למעשה, החלק הראשון של הסרט – זה שמסביר מה הרעים עשו לגיבור ולמה צריך עכשיו להרוג אותם – הוא מהאפקטיביים ביותר בסוג זה של סרטים. יש סיפור מאחורי הכלב הזה, וגם אתם תרצו להרוג את מי שעשה את זה לג'ון וויק. לאורך כל הפתיחה, אי אפשר אפילו לראות שמדובר בסרט אקשן: זוהי דרמה קורעת לב על אדם שאיבד את כל היקר לו, פעמיים. בגילומו של קיאנו ריבס, המגיש את ההופעה הדרמטית הטובה בתולדותיו. לא, ברצינות! זה מרגש! עם קיאנו ריבס! למה כל כך קשה להאמין בזה?
בכל מקרה, אחר כך הוא לוקח אקדח ומתחיל לירות לאנשים בראש.
במובן מסוים זה קצת מאכזב: אם ציפיתם לפריצת דרך אמיתית מצד קיאנו, ברגע שמתחיל האקשן הוא חוזר להיות אותו מטאטא חסר הבעה וחביב. מה שכן, הוא יורה לא רע. סצינות היריות והאקשן בסרט הזה, שברובן ככולן קיאנו לבדו מביס צבאות של מאפיונרים חמושים, מתוכננות היטב ומעוצבות בכוריאוגרפיה יפה. השילוב של בלט הכדורים הזה עם הקיאנו יגרום לכך שאין צופה שלא יחשוב במהלך הסרט שלמעשה הוא צופה בניאו, שיכול לתמרן את המטריקס על פי רצונו. עוד יתרון של היותך "האחד": קיאנו לא מזדקן. קיאנו ריבס חגג בספטמבר את יום הולדתו החמישים. את העובדה הזאת אפשר למצוא בביוגרפיות שלו באינטרנט, אבל בסרט לא תמצאו לה סימן. ריבס לא נראה כאן כמו גיבור שהוא כבר זקן מדי לחרא הזה, בנוסח ליאם ניסן: הוא אותו בן-בלי גיל שהיה ב"מטריקס".
בין היריות, הסרט גם מתאר, ברמיזות ופיסות, עולם של רוצחים שכירים עם טקסים, קודים וכללי כבוד משלו. חלק מהסרט מתרחש במלון שמציע, בנימוס קפדני, שירותי ניקיון ועזרה ראשונה מותאמים לאנשים בתחום העיסוק הייחודי הזה. העולם הזה מאוכלס בשחקנים בקליבר מפתיע: ווילם דפו, מייקל ניקוויסט, ג'ון לגויזמו, איאן מקשיין וגם תיאון גרייג'וי (יום אחד אני אולי אוכל להתייחס לשחקנים שהופיעו ב"משחקי הכס" בשמותיהם האמיתיים ולא שמות הדמויות שלהם. לא היום). מפתיע וכיפי למצוא צוות שחקני משנה משובח כזה במה שנראה כמו בי-מובי.
אבל זה לא הופך אותו ליותר מבי-מובי. הסרט לא מציע, ולא מתיימר להציע, הרבה מלבד אותו סיפור נקמה כל כך בסיסי. האקשן מוצלח אבל לא שובר מוסכמות, הסיפור מגיע לנקודות שאליהן הייתם מצפים ממנו להגיע ועוצר שם. נדמה ש"ג'ון וויק" היה יכול להיות יותר מזה, אבל לא רצה: הוא רצה רק להיות ביצוע מוצלח למדי של הקלישאה הגדולה בתבל. זה לא רע. זה גם לא נורא מעניין.
פורסם במקור בוואלה
אני אוהבת את הסרקזם בביקורות שלך. זה משעשע אותי
אני אוהבת את הסרקזם בביקורות שלך. זה משעשע אותי מאוד
הסרקזם שלו היה מגניב ומצחיק כשקראתי כאן בגיל העשרה
כשמתבגרים, סגנון הכתיבה שלו כבר מרגיש מותאם לקהל יעד מסוים. אבל עדיין יש לו את זה כשזה מגיע לסקירות על 'משחקי הכס'.
אז למה לעזאזל אתה קורא את כל מה שהוא לא סקירות על משחקי הכס.
(ל"ת)
איך לא התייחסת לנציגות הישראלית בסרט?...
עומר ברנע מגלם שם את אחד ממלוויו של תיאון גרייג'וי :-)
לא ייתכן שקיאנו ריבס בן 50. אם זה היה נכון אז אני כבר הייתי צריך להיות בן...
רגע, הולי קראפ!
פישלר, נראה כאילו התעייפת באמצע הכתיבה
הסקירות בד"כ קצת יותר מקיפות
הביקורת הזו יותר מבדרת אותי מכל פרק נתון בעונה הנוכחית של big bang theory
אז אין לי תלונות.
הפסקתי לראות באמצע העונה החמישית
שתי העונות הראשונות של "המפץ הגדול" היו מצחיקות. לאחר מכן התוכנית התדרדרה די במהירות. אם לשפוט מהעונה החמישית (שבמהלכה החלטתי לנטוש) יש מעט מאוד ביקורות קולנוע שהן פחות מצחיקות מפרק ממוצע של התוכנית במצבה הנוכחי.
האמת העונה הזו מרגישים שיש שיפור.
מאוד נהניתי מהסרט. שכחת לציין את החלק ההומוריסטי
והכיפי של הסרט.
פרט לכך הסיפור באמת לא עמוק, אך סרט מהנה שבהחלט מומלץ לצפייה.
קיאנו עדיין נראה כמו בובת שעווה של עצמו..
(ל"ת)
הוא לא מחדש שום דבר, אבל הוא עושה הכל כמו שצריך
אפשר להשוות אותו, להבדיל אלפי הבדלות, ל-GOTG, שאולי לא עשה משהו שאף אחד לא עשה אי פעם (אלא אם כן מחשיבים דביבון מדבר ועץ כגיבורי על), אבל עשה אותם נכון.
ג'ון וויק אולי לא ממציא את הגלגל מחדש, אבל האוטו שנח על הגלגל הזה נראה טוב ועושה טוב לנשמה.
בקיצור, אחלה של שעתיים בקולנוע.
סרט אדיר!
לדעתי זה אחד מסרטי הנקמה הכי טובים שאני זוכר שראיתי. מבחינתי הוא בטופ עם חטופה של ליאם ניסן.
מלבד סצנות היריות המעולות שיש בג'ון וויק, המשחק האינטנסיבי של קיאנו ריבס (שלא כולם אוהבים), וההומור המוצלח שמכניס כמה רגעים של צחוקים לסרט, יש בסרט סאונדטרק מעולה! הוא מתחבא בסצנות האיטיות שמקשרות בין כל סצנות היריות והחלקים שבהם יש דיבורים ומאוד מוסיף לאווירה של הסרט.
כמו שנאמר, הסרט לא מחדש במיוחד. הוא לוקח נוסחה קלאסית, מוסיף לה rated R כדי שנראה קצת דם (בניגוד לכל סרטי ה"אקשן" PG13 שיוצאים בזמן האחרון) ומגיש סרט נקמה כמו שסרט נקמה צריך להיות.
מומלץ מאוד :)
סרט מבדר ותו לא
סרט שכל העלילה שלו מתחילה ממה שבעיני נראה כמו גג מפגר שהתסריטאי חשב עם חברים שלו ״הרגת לי את הכלב אז אני אהרוג אותך, את כל החברים שלך ובכלל כל מי שאני אראה״. כל הקטע עם המלון ועולם הפושעים שהסרט יוצר היה בעיני נחמד מאוד ואפילו אשתמש במילה כיפי מאוד – נהניתי לראות את העזרה שהמלון מציע לקיאנו והאקשן נעשה בצורה טובה. להגיד שאם לא היה את יום כל סרט בעשרה שקלים ובאולם של נעלמת נשארו מקומות רק בשורה הראשונה, הייתי קוונה כרטיס לסרט, לא. אבל נחמד מאוד
הסרט לא עונה על השאלות החשובות באמת
א. הכלב הראשון שלו היה CGI ? כי בכמה דקות מסך שלו הוא שיחק טוב יותר מקיאנו ריבס![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
השנייה הזו שהכלב מסתכל עליו מהכלוב עשתה לי קווץ' בלב.
ב. למה לוקח לו כל כך הרבה זמן לכסח את אותו סוכן שהוא כיסח בעבר בקלילות עם יד מאחורי הגב ? אני מניח שהגיל כבר עושה את שלו….
ומבחינת הסרט עצמו – אפשר היה לכווץ את כל תוכן העלילה לעשר דקות, רבע שעה ולא היו מרגישים בהבדל, לכן הוא פועל יחסית בסדר בקטגוריות הסרטים שניתן לצפות גם עם פיזית 10% מיכולות המוח. סצנות האקשן מגוונות ומעניינות ויזואלית, אבל פה זה נגמר פחות או יותר.
Dog gone
הייתי אומר שהוא קצת פחות מסטנדרטי, אפילו די מטופש. גם אפשר היה באותה מידה לקרוא לו "הקלות הבלתי-נסבלת של הריגת אנשים". ריבס פשוט עובר ממקום למקום ומבצע headshots באותה קלות בה הוא נושם, כשפה ושם הבמאי אמר "טוב, עם הבאד גאי הזה הוא ילך מכות לאיזה 10-15 שניות לפני שיהרוג אותו, שלא יראה יותר מדי קל". זה לא ממש עזר.
לא ממש יודע על איזו "כוריאוגרפיה יפה" אתה מדבר. נכון שהוא זז הרבה, אבל הכוריאוגרפיה שלו מסתכמת בלקפוץ, להתגלגל וללחוץ על ההדק. הוא הורג אנשים באפס מאמץ או סגנון, ומתי שהוא זה כבר מתחיל לשעמם. אפשר להשוות, למשל, ל"לירות כדי להרוג", שם הגיבור הורג עם הרבה יותר סטייל, וגם משתמש לא מעט בסביבה בשביל לעשות זאת.
אבל כנראה הדבר הכי מעצבן הוא שמה שאמור להיות ה-רגע של הסרט הוא מהרגעים הכי אנטי-קליימטים שראיתי הרבה זמן, ויכל באותה מידה להתרחש גם 30 דקות מוקדם יותר. הדבר היחיד שאני יכול להגיד לזכותו זה שהיה לו אחלה של פסקול.
ואחרי הבת החטופה (או אשתו המתה) של ליאם ניסן והכלב המת של קיאנו ריבס, מעניין אותי מה יהיה התירוץ הבא של גיבור אקשן לצאת למסע הרג ("הם גנבו את הדיסק-און-קי שהכיל את כל התמונות של חברו הטוב ביותר שמת לפני שנה….עכשיו הם ישלמו על זה…ברוס וויליס…'פוטו רצח' ".
מערכת ההפעלה האהובה
המתה, כמובן.
זה היה סרט מיותר. אין היגיון, שום דבר מיוחד, אקשן בנאלי
רק השבוע ראיתי 'נקודת שיוויון' שהיה די טוב ופתאום לראות את השיעמומון הקלישאתי הזה… אוף.
סרט ממש נחמד, בעיקר בחציו הראשון.
חוץ ממה שכבר נכתב בביקורת, הסרט נוטף סטייל – שימוש נבון מאוד בלוקיישינים, בגדים, צבעים בפריים, עריכה נבונה והתאמה של פסקול למה שקורה על המסך. הכל פשוט עשוי למופת עד וכולל סצנת האקשן הגדולה הראשונה.
אחרי זה הסרט קצת נכנס למסלול שגרתי, אבל ממשיך להיות נחמד ויעיל עד תומו.
ולדעתי, הקרבות לא רק מבוימים היטב ובעלי סגננון ייחודי מחד ואחיד מאידך (וויק מקפיד מאוד על ווידוי הריגה, למשל), אלא גם ניכר שריבס עצמו השתתף ברוב האקשן. זה לא רק מרשים, זה גם מוסיף למתח.
בקיצור, בהחלט מומלץ.
מזדהה עם החוסר החלטיות
מצד אחד האקשן באמת עשוי טוב והכלב באמת מדהים וכאב לי כשהוא מת
מצד שני העלילה עדיין ריקה מידי כי כל הכללים והטקסים הסודיים לא מקבלים מספיק מקום וויש גבול לכמה זמן אני יכול לצפות בקיאנו יורבה באנשים.
ביקורת קצת יותר ארוכה:
https://gal015.wordpress.com/2017/02/11/john-wick/