עין הדג מציגים: העולם על פי ג'ימי

מי אתה ג'ימי סטיוארט? שחקן, כוכב, אייקון, חייל (באמת), קאובוי (בסרטים), רומנטי (בדרמות), שרמנטי (בקומדיות), גבוה (בכל מצב), וחבר לכולם (אבל בעיקר לארנבים בלתי נראים).

במיני סדרה חדשה תום ויהונתן צוללים לעולמו של אחד השחקנים האמריקאים הכי מוכרים במאה העשרים עם כמה מהיצירות החשובות בקריירה שלו (וכמה שסתם רצינו לדבר עליהן), בוחנים כיצד התיישנו הסרטים שלו, כיצד הוא ניצל את הפרסונה שלו לסרטים שונים, והאם מישהו יכול להחליף אותו.

פרק 10: פייבל במערב הפרוע (עם לי להב)

לג'ימי סטיוארט הגיע יותר. בסוף ימיו, הגיע לכוכב הגדול איזה סרט אחד שממש מסכם את הקריירה ואת הפרסונה שלו – משהו שכולם יסתכלו אליו כחתימה האחרונה שלו בספר דברי הקולנוע. במקום זה, קיבלנו את "פייבל במערב הפרוע": תפקידו האחרון של ג'ימי סטיוארט, בו הוא מגלם כלב-שריף אלכוהוליסט שעוזר לעכבר להפוך חתול לקאובוי.

ובכל זאת, אולי יש בסרט הזה יותר משנדמה במבט ראשון. דיברנו עם לי להב על "פייבל במערב הפרוע", ועל הסרט הקודם, ועל ג'ימי סטיוארט, ועל המשכי אנימציה, ועל נוסטלגיה וכל זאת ועוד בפרק האחרון של "העולם על פי ג'ימי". היה שלום, ג'ימי.

בשבוע הבא: מנוחה. ואחר כך, חוזרים לשים את הגלימות – ואז לזרוק אותן.

פרק 9: המועדון החברתי של שייאן

אם בשנות השישים עוד היו לג'ימי סטיוארט כמה סרטים שבהם הוא נאחז, שנות השבעים כמה מצאו אותו מופיע בסרטים שאף אחד לא מכיר בימינו, ואולי גם לא הכירו אז: המשך ל"נמל תעופה", סרט לקט של MGM, וכל מיני מערבונים שלא בוימו על ידי סרג'יו ליאונה ולא היו בכיכובו של קלינט איסטווד, אז לאף אחד לא היה אכפת.

ובכל זאת, מסתבר שאם נותנים ל"מועדון החברתי של שייאן" צ'אנס, מוצאים סרט שהוא אינו "גדול" בשום קנה מידה, אבל הוא כן מקסים בדרכו שלו: מערבון שלא לוקח את עצמו ברצינות בכלל, ושבו כולם נראים נינוחים (כנראה בהתאם לעובדה שהגיבורים הם בני 60 פלוס), ואומנם העלילה היא "ג'ימי סטיוארט מגלה שירש בית בושת ועכשיו הוא אמור להיות סרסור", ובכל זאת יש איזה תמימות שמרחפת מעל הכל – אולי כי כל האנשים בסרט, החל מג'ימי סטיוארט ועד אחרון הפטרונים, לא מצליחים באמת לדמיין את ג'ימי סטיוארט כסרסור. ויש משהו בתמימות הזאת, ובכלליות בחוויה של הסרט, שפשוט נעים לגלות.

בשבוע הבא: פרק אחרון, סרט אחרון, ואורחת.

פרק 8: טיסת הפניקס

לאט לאט, בלי ששמנו לב, קרה לג'ימי סטיוארט מה שקרה לכל שחקן הוליוודי: הוא הזדקן. ובעת זקנה, בחירת התפקידים שלו נהפכה למוגבלת יותר: הן בגלל שהוא כבר לא הבחור השרמנטי הצעיר שהיה בעבר, והן בגלל שהחידושים הקולנועיים שקרו מסביבו פחות התאימו לשחקן שמסתובב פה מאז שנות השלושים. על כן, את שנות השישים הוא העביר בעיקר בין מערבונים וסרטים מאוד דומים למערבונים. על המערבונים נדבר בשבוע הבא, אבל הפעם נדבר על המאוד-דומים-למערבונים: סרטי האסונות.

אז איך ג'ימי סטיוארט מצא את עצמו באמצע המדבר, איך הגרמנים קשורים לנושא, והאם עדיף לחטוף מכת חום בזמן אמת מאשר לראות את הסרט? כל התשובות לשאלות הללו, ועוד, בפודקאסט למטה.

בשבוע הבא: "ג'ימי סטיוארט הוא… סרסור! הסרט"

פרק 7: אנטומיה של רצח

פעם ראיתי שחקן מצויין

מופיע בסרט שחור ולבן

רציתי רק לבדוק את איכות ההופעה

אך השתכנעתי באיכות כל החבילה

אדוני השופט אדוני השופט

זאת האמת וכל האמת

אז למה אתה לי בית סוהר רושם?

אינני אשם, אינני אשם

ג'ימי שלנו עורך דין די קטן

מנהל לו משרד בלי הוד ועניין

אבל פתאום ללא אזהרה

מקבל תיק של רצח ושל בגידה

אדוני השופט אדוני השופט

זאת האמת וכל האמת

אז למה אתה לי בית סוהר רושם?

אינני אשם, אינני אשם

בשבוע הבא: ג'ימי טס ומתרסק עם צוות כוכבים באמצע המדבר.

פרק 6: ההצגה הגדולה בתבל

הפרק החדש בהסכת מציג את ג'ימי סטיוארט במצב מעניין: לא כדמות ראשית. זה מצב שסטיוארט, למרות היותו אחד מכוכבי הקולנוע הגדולים, מצא את עצמו לא מעט ככל שהקריירה שלו התקדמה בשנות ה-50, ה-60 וה-70. ובכל זאת, "ההצגה הגדולה בתבל" תיקח את הרעיון הזה לקצה כאשר היא תלהק את סטיוארט רק כדי לקבור אותו תחת איפור ליצני כבד למשך שעתיים וחצי של סרט. למי זה טוב? לאף אחד, זה למי.

"ההצגה הגדולה בתבל" הוא סרט שהוא "קפסולת זמן" כל כך מדויקת של המקום והזמן בו הוא היה (שנת 1952) שקשה להבין את רוב הדברים לגביו: למה לעשות סרט שלם שהוא הילולה לאומנות הקרקס, למה ללהק את מי שהוא ליהק, איך זה זכה באוסקר לסרט הטוב ביותר ולמה אין לסרט הזה העלילה. אז ההסכת בגודל הסביר בתבל עושה סיבוב עם ההצגה הגדולה בתבל, והתוצאות בהתאם.

בשבוע הבא: מבירא עמיקתא לאיגרא רמא – ומבי. דמיל לאוטו פרמינגר

פרק 5: הארווי (עם זיו הרמלין שד"ר)

מה אפשר להגיד על הארווי? הוא פוקה, הוא בגובה 1.92, הוא בלתי נראה, והוא אוהב לשגע אנשים.

מה אפשר להגיד על "הארווי"? טוב, מסתבר שלא מעט, כי תום, יהונתן, ואורח מיוחד זיו הרמלין שד"ר מדברים על הסרט למשך בערך שעה.

בשבוע הבא: ברוכים למופע הגדול (והמשעמם) התבל

פרק 4: החבל

אומרים שחבל על הזמן, שחבל על מי שמת, שחבל על חלב שנשפך, שחבל על כל טיפה. אומרים גם שחבל על אנשים שמבזבזים את הזמן של אחרים במתיחת בדיחה יתר על המידה. אז אומרים. האמת היא שחבל על מי שאין להם חוש הומו…

סליחה, קיבלתי עכשיו הודעה ששם הסרט הוא בכלל "החבל" – מהסוג שמשתמשים בו לקשור דברים. האמת, הרבה יותר הגיוני. בהחלט מתאים למה שאשכרה קורה על המסך, מה עם זה שרוצחים בו בתחילת הסרט מישהו עם חבל והכל. אני מרגיש די מטופש עכשיו.  אתם יודעים על מי לא חבל? ג'ימי סטיוארט! איזה גבר, איזה שחקן, איזה גבוה!!!

השבוע יהונתן ותום מדברים על שיתוף הפעולה הראשון של סטיוארט עם היצ'קוק, וגם על שאר שיתופי הפעולה, ועל רציחות, וגם, כמובן, על נאצים, כי איך אפשר שלא.

בשבוע הבא: זה רק אני והארנב שלי (ואורח מיוחד לפודקאסט, בסדר)

פרק 3: אלו חיים נפלאים

הכירו את ג'ורג' ביילי – אולי הדמות שהכי מזוהה עם ג'ימי סטיוארט, בעיקר בגלל טעות בירוקרטית שגרמה לכך שהיה אפשר לשדר את הסרט הזה שוב ושוב למשך איזה עשרים שנה, ולמרות שמאז הסרט חזר במלואו להיות מוגן תחת זכויות יוצרים, מעמדו כקלאסיקה נחקק.

הכירו את "אלו חיים נפלאים" (או במידה ואתם זקנים מספיק לזכור אותו בשמו המקורי – "והחיים כל כך יפים") – הסרט שאתם חושבים מכירים את המבנה שלו, כי ראיתם עשרות פארודיות עליו, אבל אתם טועים. אתם טועים, כי החלק שאתם הכי זוכרים מהסיפור מגיע רק ממש בקצה שלו.

הכירו את "העולם על פי ג'ימי", הפרק השלישי, שבו תום ויהונתן מדברים על סרטו הקלאסי של קפרה, אבל גם בכלליות על שיתופי הפעולה של סטיוארט וקפרה, ועל פרנק קפרה בכלליות, ועל עוד כמה דברים.

בשבוע הבא: תנו לו חבל, אולי, הוא יוכל למשוך אתכם ישר אליו

פרק 2: החנות מעבר לפינה

"החנות מעבר לפינה" הוא אחד מסרטיו הגדולים של ג'ימי סטיוארט. מבויים על ידי ארנסט לוביטש, מבוסס על מחזה, ועם צימוד רומנטי למרגרט סאליבן. אבל על מה הוא?

בקצרה: זוכרים את "חנות קטנה ומטריפה"? אז ההפך.

בבינוני: זוכרים את "יש לך הודעה"? אז די דומה, רק בלי האינטרנט ובלי הסאבטקסט על ג'נטריפיקציה.

בארוך: ג'ימי סטיוארט תמיד ארוך. אתם לא צריכים שאני אגיד לכם את זה.

בפרק הבא: איזה חיים נפלאים אלה כשפרנק קפרה מביים אותך

פרק 1: שובו של דיסטרי

קצת מוזר לקרוא לסרט "דיסטרי רוכב שוב" (או כמו התרגום העברי, "שובו של דיסטרי") בלי שראינו את דיסטרי רוכב בפעם הקודמת. אבל, נו, אם מלחמת הכוכבים יכולים להתחיל עם פרק 4 (כן, אני יודע שבהוצאה המקורית לא קראו לזה פרק 4) אני מניח שדיסטרי יכול לרכוב שוב בפעם הראשונה. במיוחד כשדיסטרי הוא ג'ימי סטיוארט, קאובי מהסוג החריג במיוחד, אין לו אקדחים ואין לו חיבה מיוחדת לתצוגות גבריות. השיטה העיקרית שלו לפתור בעיות זה לא לירות כדורים אלא לירות שנינויות. ובכל זאת, כאשר הוא נקרא לנקות את אחת העיירות הכי מלוכלכות במערב (באופן מטאפורי, הרחובות האלו נראים די נקיים) הוא הולך לגלות שעקרונות האי-אלימות האלו אולי יעלו לו טיפה יותר מידי.

כמו כן, מרלין דיטריך כאן, והיא נהדרת בצורות שרק מרלין דיטריך יודעת להיות.

בשבוע הבא: ממש מעבר לפינה, ג'ימי סטיוארט, ארנסט לוביטש ומרגרט סוליבן מציגים קומדיה רומנטית שמתחבאת בתוך קומדית מקום עבודה.