ג'יפרס קריפרס

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 17 בינואר 2002Posted in: ביקורות

במקור: Jeepers Creepers
תסריט ובימוי: ויקטור
סאלבה
שחקנים: ג'אסטין לונג,
ג'ינה פיליפס, פטרישיה
בלצ'ר, ג'ונתן ברק

בא לכם לראות סרט אימה?

(ותיזהרו כשאתם עונים. זוהי שאלה מכשילה).

סרטי אימה, כפי שכולנו יודעים, נחלקים לשני סוגים: סרטים שבהם רוצחים פסיכופאטיים פוסט-מודרנים רודפים אחרי טינאייג'רים מטופחים, וסרטים כבדי ראש ואיטיים שנקראים "אימה פסיכולוגית" ולבמאים שלהם יש שם מצחיק. אבל איזה אימה ואיזה בטיח – שני הסוגים הנ"ל אינם סרטי אימה אמיתיים. קודם כל, אין בהם מספיק דם. חוץ מזה, הם נעשים בתקציב גדול מדי, ועם שחקנים מוכרים מדי. והכי גרוע – הם לפעמים מצליחים מאוד, וחלקם אפילו (הו, האימה!) טובים! איכותיים! מקצועיים! זוהי שערוריה שאין כדוגמתה, וכל מעריץ מושבע של סרטי אימה – סרטי אימה אמיתיים – צריך להתקומם. בסרטי אימה, יסביר לכם חובב הז'אנר, צריכים להיות שחקנים שבחיים לא שמעת עליהם, בימוי מוגזם עד חובבני, הם צריכים להכיל כמה שיותר דם מלאכותי ואיברים כרותים (ריאליזם בתחום הזה בהחלט לא הכרחי. מה זה פה, 'טוראי ראיין'?) והסוף הטוב בהם לגמרי לא מובטח. לא תמצאו בהם טוויסטים מתוחכמים, ובוודאי שלא פסיכולוגיה. פסגת היצירה של סרטי האימה האלה – האמיתייים – היא לא 'פסיכו' של היצ'קוק, אלא 'Evil Dead' של סם ריימי.

אתם עדיין בטוחים שבא לכם לראות סרט אימה?

כי אם כן – אז יש. 'ג'יפרס קריפרס', קוראים לו, סרט המוצג, נכון לרגע זה, במספר קולנועים מובחרים בארץ. וזה חריג, כי סרטי אימה כאלה נדיר מאוד למצוא על מסך גדול יותר מ-29 אינץ'. מקומם הטבעי הוא בספריות וידאו, במדפים הפחות נגישים. בשנים האחרונות נראה שהסרטים האלה נכחדו, ואם הם כבר יוצאים לקולנוע, אין סיכוי שיגיעו להקרנות בארץ. אבל איכשהו, כנראה בטעות, הגיע אלינו אחד כזה, וגם הוא בטח ייעלם תוך שבוע-שבועיים.

לא ש'ג'יפרס קריפרס' הוא סרט אימה מוצלח באופן מיוחד. יש לו התחלה מבטיחה: טריש ודארי הם אח ואחות (כבר טוב: זה מבטיח שהם לא יתאהבו במהלך הסרט) שנמצאים במהלך נסיעה ארוכה במכונית הביתה, כשטנדר חלוד ומגודל, שנראה כמו שאלי האנה היה נראה אילו הוא היה טנדר, כמעט מוריד אותם מהכביש במפגן אופייני של נהיגה תל-אביבית. מאוחר יותר מבחינים טריש ודארי ההמומים באותו טנדר כשהוא חונה ליד כנסיה נטושה, ובנהגו, כשהוא משליך משהו – משהו עטוף בסדין – משהו עטוף בסדין מוכתם באדום – לתוך צינור תקוע באדמה. מכיוון שדארי וטריש הם דמויות בסרט אימה, ומכיוון שידוע (גם להם) שדמויות בסרט אימה תמיד מתנהגות בטפשות, הם מחליטים לרדת לעומק הצינור ולברר מה הסיפור שלו.

הפתיחה הזאת עשויה בצורה מצוינת: האח והאחות (ג'אסטין לונג וג'ינה פיליפס) משכנעים, הצילום טוב והאוירה מאיימת. מה שמתגלה בתחתית הצינור הוא באמת מזוויע, ובאמת מסקרן. בקיצור, זאת נראית כמו התחלה של סרט אימה נהדר. וכאן הוא מתחיל להידרדר.

מהר מדי הסרט פונה לכוון ז'אנר הטינאייג'רים-בורחים-מרוצח פסיכופאט. הרודף כאן אולי שונה במקצת מהרוצח האופייני, אבל המצבים שאליהם נקלע הזוג המבועת הם שגרתיים למדי, וכל יתר הדמויות בסרט לקוחות ישר ממחסני הדמויות השבלוניות המוכנות מראש. גם פואנטה של ממש לא תמצאו ב'ג'יפרס'. הסרט נוצר על ידי אנשים שלא יודעים לאיית 'קתרזיס'. אם הגעתם לסוף – תשמחו ששרדתם, וזה הכל.

מכיוון שאין לי וידאו, והשכלתי בתחום סרטי האימה בנוסח 'ליל הזומבים 4' היא מוגבלת, קשה לי לדעת לאיזה ציון יזכה 'ג'יפרס קריפרס' אצל המומחים לנושא, אבל אני מנחש שתעודת הצטיינות הוא לא יקבל. הסרט מלא בסצינות גועל קיצוניות יותר מהמקובל בסרט הוליוודי, אבל מבחינת כמות הדם השפוך בליטרים הוא לא מתחרה ביצירות כמו 'הניצוץ'. אה, ומפחיד? ככה-ככה. אבל לגבי הצופים הבלתי מנוסים, השילוב של גועל מפותח ועלילה חלשה עלול להפוך את הסרט לעינוי של ממש – מילא שיעמום, מילא גועל, אבל גם זה וגם זה?!

אתם אוהבים סרטי אימה? כאלה עם דם ואיכסה וצרחות והכל? האם אתם לוקחים בוידאו לפחות פעם בחודש סרט שהמילים 'זומבי', 'מוטנט', 'Dead' או 'טרומה' מוזכרות בשמו? אם כן, ורק אם כן, בואו לקולנוע, כל עוד הסרט מציג. לא כל כך בשביל הסרט, אלא בשביל החווייה: סוף סוף, לראות סרט כזה על מסך גדול, עם פופקורן שלא ראה מיקרו. לכל האחרים – ואלה רובנו – מומלץ לשמור מרחק של לפחות 350 מטר מכל אולם שבו מוקרן 'ג'יפרס קריפרס'. באמת שאתם לא צריכים את זה. לחובבי הז'אנר, ואך ורק להם.

תגיות: