קולו של דור: להתראות, ג'יימס ארל ג'ונס

 ג'יימס ארל ג'ונס אחד עם הכוח.

תגובה יפה שקראתי ברשת אומרת שהיום כולנו סימבה.

ג'יימס ארל ג'ונס, למי שלא שמע, הלך לעולמו בשיבה טובה בגיל 93, ועימו קול הבס האייקוני שלו, אותו קול שהפך את מופאסה ודארת' ויידר לדמויות שעיצבו את ילדותם של שלושה דורות, בואכה דור רביעי. מעטים האנשים שהקול שלהם מזוהה בסינרגיה רבה כל כך עם דמות מיתולוגית, לא כל שכן שתיים. דארת' ויידר ומופאסה הם ג'יימס ארל ג'ונס כפי שג'יימס ארל ג'ונס הוא דארת' ויידר ומופאסה.

ולמרות זאת, אף פלוני לא מקבל EGOT על דיבוב בלבד, והקריירה הענפה של ג'יימס ארל ג'ונס היא אחת שאפשר לקנא בה גם אם הוא לא היה אביהם של סימבה ולוק סקייווקר. רבים זוכרים לו את שלושת סרטי ג'ק ריאן (השחקן היחיד בסדרה שהיה גם בעידן אלק בולדווין וגם בעידן הריסון פורד), "שדה החלומות" ואפילו "דוקטור סטריינג'לאב" (תפקידו הראשון), ורבים קצת פחות זוכרים אותו מ"קונאן הברברי" (בסרט שאתם מוזמנים להאזין ליהונתן ותום מדברים עליו 50 דקות) אבל אני אישית לא אשכח אותו בתור המלך ג'אפה ג'ופר מ"מגלה את אמריקה", שם הוא גילם מלך אפריקאי לנסיך מפונק הרבה לפני גרסת דיסני – והוא עשה זאת נהדר. למעשה, ביום כזה ראוי לשתף את הסצנה היחידה שלו מסרט ההמשך (מ-2021) שבה הוא מת, בסטייל, באמצע הלוויה שלו. אין, אגדה.

גם במסך הקטן הותיר ג'ונס חותם. תמיד שמחתי לראות אותו מתארח בסיטקומים כמו "המפץ הגדול", "פרייז'ר" או "וויל וגרייס", אבל מעטים יודעים שהוא זכה באמי על תפקיד ראשי – ואתם מוזמנים לצפות ביוטיוב בפרק הראשון של הסדרה קצרת המועד Gabriel's Fire שבה הוא מגלם שוטר לשעבר שהואשם על לא עוול בכפו ברצח שוטר אחר.

אבל ניכר שתיאטרון הייתה האהבה האמיתית שלו. ג'יימס ארל ג'ונס עשה הרבה שייקספיר (הגרסה שלו לאותלו נחשבת לסטנדרט לשאוף אליו) והוא גילם גם את ביג דאדי ב"חתולה על גג פח לוהט", לצד תפקידים כיפיים כמו בגרסת ברודוויי של "הן לא תקחהו עמך" לצד רוז ביירן.

ורק כדי להיפרד ממנו יפה ולהדגיש עד כמה באמת דגול היה האיש, אסיים עם הסצנה המפורסמת מהמחזה "גדרות" שעליו זכה בטוני (ושבה הוא גורם לדנזל וושינגטון, שגילם את התפקיד גם הוא בהמשך, להיראות כמו שחקן במתנ"ס קהילתי).

נתגעגע אליך ג'יימס, תהנה לך למעלה עם המלכים הגדולים של העבר.