הכרטיס שלי היה לשורה 7 כסא 6. התיישבתי שם, ואז הגיעו שלוש בנות וטענו שאני בכסא שלהן. טענתי שאני נמצא במקומי הטבעי וההיסטורי, והצבעתי על המספר שעל מסעד הכסא. 6. הם אמרו לא – זה 9. מתברר שמזוית הראיה של מי שיושב בכסא, המספר הפוך. אני יודע שזו לא אנקדוטה מי יודע מה, אני מספר את זה רק משום שזה היה הדבר הכי מצחיק שקרה במשך השעתיים שביליתי בקולנוע.
"ג'ק וג'יל" הוא קומדיה של אדם סנדלר, וברוב המקרים המשפט הזה הוא המקום שבו ביקורת על הסרט יכולה להתחיל ולהסתיים. יש אנשים שנהנים מקומדיות של אדם סנדלר, יש כאלה שחושבים שפלוצים זה לא כזה מצחיק, ושום ביקורת לא תעביר אף אחד מקבוצה אחת לשניה. אבל אפילו אם אתם שייכים לקבוצה הראשונה, אתם צריכים לדעת ש"ג'ק וג'יל" הוא הסרט שבו סנדלר הפסיק להתאמץ. קשה להאמין שהסרט הזה נולד בתור רעיון מבריק במח של תסריטאי כלשהו: סביר יותר שסנדלר היה מחוייב חוזית לנפק עוד סרט השנה, וכבר סגרו משהו עם אל פצ'ינו וחברת ספנות כלשהי נתנה ערימה מרשימה של מיליונים בשביל פרודוקט פלייסמנט לספינת הנופש הענקית שלה. אבל עלילה אין. אז מה נעשה? נלך על הטריק הכי ישן בספר: אדם סנדלר יתחפש לאישה. כזה עוד לא עשו.
אדם סנדלר מגלם בסרט את ג'ק, איש משפחה משעמם, וגם את אחותו התאומה המעצבנת והטיפשה ג'יל, שמגיעה להתארח אצל המשפחה ומסרבת לעזוב. ג'יל שייכת לסוג הדמויות השנואות עלי ביותר: הדביל המושלם שהורס את חיי הגיבור, ושאנחנו בכל זאת אמורים לאהוב כי הוא כזה אנושי, או משהו. בפעם הקודמת שבה נתקלתי באחד כזה – זאק גאליפיאנקיס ב"הנגאובר 2" – יצאתי עם טוויצ'ים בגבה, ורידים בולטים במצח ותכניות מפורטות איך לחסל את גאליפיאנקיס ב-15 דרכים שונות. לא במקרה הזה: ג'יל לא גרמה לי לדחפים רצחניים. לא שנאתי אותה, אבל זה רק משום שלא האמנתי לרגע שהיא באמת קיימת. (אגב, אם אתם רוצים גירסה מוצלחת הרבה יותר של אותו סיפור, לכו ל"אחינו האידיוט"). ג'יל לא נראית כמו אישה אמיתית, או לצורך העניין, כמו אישה בכלל: היא נראית כמו אדם סנדלר, עם שמלה ופאה. הוא מדבר בקול גבוה בחצי אוקטבה מהקול הרגיל שלו. אני עושה חיקויים טובים יותר של אישה כשדורכים לי על הרגל. הסרט יודע היטב שהתחפושת של ג'יל לא אמינה בגרוש, ומנסה להפוך את זה לבדיחה: באחת הסצינות מישהו מציץ מתחת לשמלה שלה כדי לוודא מה באמת יש לה שם למטה. ברצינות? זאת הבדיחה שלכם – שגבר שמחופש לאישה נראה כמו גבר? זאת לא בדיחה, זאת פאשלה של מחלקת איפור.
הבדיחות הן הסנדלריות הרגילות – כלומר, פלוצים. המסר הוא הסנדלרי הרגיל – כלומר, משפחה קודמת לכל. הדבר היחיד שבאמת יוצא דופן בסרט הוא התפקיד המוזר מאוד של אל פצ'ינו. סלבריטאים מופיעים בקומדיות בתפקיד עצמם לא מהיום. זאת דרך טובה ליהנות קצת, להראות שהם אנושיים, ולצחוק קצת על התדמית הציבורית של עצמם. ג'וני דפ, למשל, מופיע גם הוא בסרט למשך דקה וחצי בערך, וזה סבבה. המוזר הוא שהתפקיד של אל פצ'ינו ב"ג'ק וג'יל" הוא לא הופעת אורח, אלא אחד התפקידים העיקריים בסרט. הוא מוזכר בסצינה הראשונה ומופיע בסצינה האחרונה, וברבות מאלו שבאמצע. לאורך כל זה פצ'ינו הוא היחיד בסרט שבאמת השקיע בו משהו: בניגוד מוחלט לשני השחקנים הראשיים האחרים, אדם סנדלר ואדם סנדלר, הוא בא לעבוד, ולוקח את העבודה שלו ברצינות. מוזר לראות את זה: נראה כאילו הצניחו שחקן אופי לתוך הצגת חנוכה בגן ילדים. זה בו זמנית הדבר הכי טוב בסרט, והדבר השני הכי מביך שפצ'ינו עשה אי פעם ("88 דקות" היה הרבה יותר גרוע).
"ג'ק וג'יל" הושמץ באופן כל כך קיצוני, שכשהגעתי לסרט ציפיתי לאסון. האסון הזה לא קרה. לא, זה לא סרט טוב. נדמה לי שאפילו מעריצים מושבעים של סנדלר יודו שזה לא אחד הסרטים החזקים שלו, ובמשך דקות ארוכות הקהל באולם שבו נכחתי – לא מבקרים גבהי מצח, אלא אנשים שידעו בדיוק לאיזה סרט הם מגיעים – ישב דומם במידה מביכה. אבל זו לא קטסטרופה מזעזעת, ולא מבשר את קץ התרבות כפי שאנחנו מכירים אותה. סתם קומדיה לא מצחיקה, שאף אחד לא השקיע בה מאמץ. לעזאזל איתך, סנדלר, אתה לא יכול אפילו להיות גרוע כמו שצריך?
(פורסם במקור ב-NRG, בגירסה שאינה כוללת את המילה "עוצמתי", וטוב שכך)
(בינתיים, בפייסבוק: הקולנוע בראי האדם סנדלר).
אני לא סובל את אדם סנדלר.
הנה, אמרתי את זה. הוא לא מצחיק בגרוש, מדובר באחד השחקנים הכי גרועים שידעה הוליווד וגם כל הסרטים שלו הם זבל טהור. כש-Grown Ups יצא, ידעתי שמדובר בסרט לא מצחיק. כששמעתי על ג'ק וג'יל, ידעתי שזה זבל טהור. ולא, אני לא מתכוון לראות אותו רק כדי שהדעה שלי תוכל לקבל לגיטימציה בפני הדורשים אותה.
אין הרבה אנשים שיותר גרועים מאדם סנדלר.
אבל בכל זאת יש כאלה פה ושם, כמו לדוגמה רוב שניידר הבלתי נסבל.
יהודה איש קריות, אולי?
(ל"ת)
התכוונתי שחקנים, כמובן.
(ל"ת)
הוא דווקא עשה עבודה טובה מאוד בלהעמיד פנים.
(ל"ת)
אתה צודק לגבי רוב שניידר
וההוכחה היא:
http://www.youtube.com/watch?v=lbx7G8NNN4M
לא יכול שלא להסכים איתך. הסיבה היחידה שהלכתי לסרט היא בגלל שחבר שלי, שלא ראיתי אותו אילו ארבעה חודשים, רצה ללכת.
Don't ever show me that picture, for the love of god.
וביותר רצינות – באמת, אדם. על ג'ים קארי שמעת? הוא קומיקאי לא פחות פופלרי ממך, והוא פשוט הלך יום אחד ועשה סרט דרמה. ואז הוא עשה עוד כמה, והוכיח שהוא יותר מסתם פרצוף גמיש בצורה מגוחכת, אלא גם שחקן מעולה. אולי תעשה אתה משהו דומה? כלומר, היית די טוב ב"מוכה אהבה". עכשיו לך תממש את הפוטנציאל שלך. אין לך מה להפסיד.
(מה ז'תומרת "אין סיכוי שאדם סנדלר אי פעם יראה את התגובה הזאת ועוד יתייחס אליה"?)
*Never, לא Don't Ever...
(ל"ת)
העניין הוא שיש שחקנים שהם פשוט יותר טובים בתור קומיקאים
פשוט וכך. אשטון קוצ'ר היה מעולה בתור קלסו, ומביך ב"אפקט הפרפר" (אל תתן לי להתחיל על הסרט הסמי-פורנוגרפי שלו, התפשטות, שבו הוא שיחק קארי ברדשואו עם זין). הקריטריונים לפיהם שופטים קומיקאים לא צריכים להיות "איך הם כשהם בסרט דרמה", אלא אם הם שחקנים קומיים טובים. זה טוב ששחקן יגוון בבחירת התפקידים שלו, אבל יש שחקנים שהם פשוט קומיקאים יותר טובים מאשר שחקנים "רציניים", וזה בסדר – בוא נגיד, איימי אדמס שיחקה יותר טוב ב"מכושפת" מאשר ב"ספק".
אבל במקרה של אדם סנדלר
ההופעות הדרמטיות שלו ב"מוכה אהבה" ו"שמור עליי" (סרט אינדי שהוא בעיקרון לא משהו, אבל יש בו משחק מעולה של כל הקאסט) טובות פי כמה וכמה מההופעות הקומיות שלו.
חיכיתי שמישהו יזכיר את שני אלו
שמור עלי אגב,היה טוב מאוד בעיני.
ושנית,אם יורשה לי להעיר,קשה לי עם ההגדרה "סרט אינדי" על כל סרט שני שהוא לא של ג'יימס קמרון…
ב"שמור עלי" משחקים אדם סנדלר,דון צ'ידל,דונלד סאת'רלנד,ג'דה פינקט סמית' וליב טיילר,ואני בספק אם מישהו מהם עבד בהתנדבות.
בדקתי גם את התקציב,שעמד על 20 מיליון דולר.
אז נכון,זה סרט קטן יחסית,שכנראה לא הציג בהרבה בתי קולנוע,ואפילו חלק מחובבי סנדלר שוכחים להזכיר,אבל אינדי,הוא לא.
אינדי וקטן-תקציב זה לא אותו דבר
בעיקרון כל מה שמופק מחוץ לאולפנים ההוליוודיים הוא סרט אינדי, בלי קשר לתקציב. אני לא יודע אם "שמור עלי" נחשב לכזה.
'שמור עליי' זה של קולומביה
שהוא אולפן הוליוודי גדול. אז לא, הוא לא אינדי.
לא, הוא *הופץ* על ידי קולומביה
אבל קולומביה לא בהכרח הפיקה את הסרט. סרטי אולפנים הם כאלה שהאולפן יוזם, מפיק וגם מפיץ; סרטי אינדי הם כאלה שמופקים על ידי מישהו אחר, וכשהם כבר מוכנים – אם יש להם מזל – נרכשים להפצה על ידי אחת החברות הגדולות (במקרים רבים – בזמן פסטיבל סאנדנס). "מיס סאנשיין הקטנה", למשל, הוא בהחלט סרט אינדי, למרות שיש בו שחקנים מפורסמים, הוא הופץ על ידי פוקס וזכה להצלחה מסחרית גדולה.
היא באמת הייתה טובה יותר ב"מכושפת"
מאשר ב"ספק", אבל הייתה מצוינת משניהם יחד ב"פייטר".
בעניין אל פאצ'ינו
אל פאצ'ינו עשה תפקיד נהדר גם ב"מלכודת לפרקליט" המשמים, מול תצוגת משחק גרועה מהרגיל (=ממש ממש גרועה) של קיאנו ריבס. עבורי כצופה זו היתה חוויה מאוד משונה, שהדגימה בצורה הכי בוטה והכי ברורה עד כמה קיאנו מגוחך וחסר כישרון ועד כמה פאצ'ינו כאריזמטי ומקצועי. האיש בא לעבוד, לא משנה כמה דבילי הסרט, והוא מוציא מהדמות שלו את המקסימום.
בלי להגזים, אני חושב שהדמות שהוא עושה שם היא מהעוצמתיות ביותר בתולדות הקולנוע. ובלי להגזים, אני חושב שתצוגת המשחק של קיאנו באותו סרט היא מהגרועות בתולדות הקולנוע.
התכוונת: מהסקסיות ביותר בתולדות הקולנוע
(ל"ת)
זה לגמרי נכון
הקוטביות של 'מלכודת לפרקליט' מבחינת איכות היא פשוט מדהימה, ואני חושב שזו הסיבה שעד היום אני לא יכול להגיד בלב שלם שהסרט באמת טוב, כי כמעט כל הדברים שם – הרעיון, העלילה והמשחק של פאצ'ינו כמובן – אמנם מעולים ומעלה, אבל הפאשלות במשחק כל כך פאקינג מורגשות (ולא רק אצל קיאנו אגב. שרליז ת'רון וקוני נילסן לא פחות גרועות לצערי) שאני לא יכול להתעלם מהמחשבה שאילולא פאצ'ינו, הסרט היה מן הסתם זיבלון סוג ז' ששום שחקן או אחר בעולם היה יכול לשפר אותו.
אבל נראה שפאצ'ינו לא הציל את 'ג'ק וג'יל' באותה צורה. כנראה שהזיקנה מתחילה להראות את אותותיה.
איך משמים?
זה וויליאם פרידקין. וסרט מעולה.
מלכודת לפרקליט
מלכודת לפרקליט "משמים"? אמנם ראיתי אותו לפני כמה שנים טובות, אבל זה זכור לי כאחד הסרטים המגניבים! ואני לא לבד בדעה הזו. סתם, נראה לי מוזר אז הייתי חייבת להעיר:) ונכון לגבי קיאנו שהוא מעפן (אמנם מעפן יפיוף, אבל עדיין מעפן…)
יכול להיות שהוא לא היה משמים
אם במקום קיאנו היה שם מישהו שאשכרה יכול לבטא משפט שלם באופן אמין.
לא התאמץ? להפך - הוא היה צריך לצלם כל סצינה פעמיים
#עוד לא ראיתי את הסרט. וכנראה גם לא אראה#
תמיד הייתי בטוח שסרטים שבהם שחקן אחד משחק שני דמויות (שרוב הסרט נמצאות אחת ליד השנייה, כמובן) עולים הרבה כסף להפקה*. ,אם, לטענתך, רואים שההפקה מודעת לכל הפאשלות המביכות שלה, למה לא עצרו את הפרוייקט הזה, שעולה כסף, באמצע וגנזו אותו מהעולם?
*חוץ מ-Color correction כללי, כל סצנה צריכה להיערך בצורה מדויקת, לדוגמא, כך שהשמלה של ג'יל תשב כמו שצריך על הכתף של ג'ק.
לא קניתי.
עשו את זה ב"זהו זה" בשנות השמונים. פעלולים משוכללים זה לא.
אני מאמין שיש הבדל גדול
בין זה ששני הדמויות שאותו השחקן משחק נמצאות במרחק רב זה מזה ומתקשרות רק בעזרת מבט וקול לבין זה ששני הדמויות שאותו השחקן משחק נמצאות באינטראקציה שנראית אנושית לגמרי (שוב, לא ראיתי את הסרט, אבל אדם סנדלר ואדם סנדלר מתקשרים גם במגע, לפי מה שהבנתי).
וכמובן שקיים גם ההבדל הגדול שבין צילומי חוץ לבין צילומי פנים.
רגעים שבהם הם נוגעים זה בזו מאוד נדירים.
(בתור אדם מבוגר, כמה פעמים כבר יוצא לך לגעת באחותך התאומה, בהנחה שהיחסים בינכם בריאים ותקינים?). ברוב המקרים, אני מאמין שהטכניקה שבה הסרט צולם לא שונה בהרבה ממה שהשתמשו בו ב"זהו זה". זה מבוצע טוב – כלומר, אף פעם אין הרגשה שאדם סנדלר 1 מסתכל לנקודה הלא נכונה במרחב כשהוא אמור לדבר עם אדם סנדלר 2 – אבל האפקט הזה כבר נעשה כבר כל כך הרבה פעמים, בכל כך הרבה סרטים, חלקם כל כך ישנים, שבאמת אין מה להתלהב מזה, ואני לא חושב שזה ניפח את תקציב הסרט בהרבה.
מישהו אמר "חגיגה בסנוקר" או שדמיינתי?
(ל"ת)
היתה אחלה כתבה ב"פנאי פלוס" שמייצגת את האמצע.
בכתבה לקחו חלק מסרטיו הידועים-יותר של אדם וחילקו למוצלחים ולמזופתים שמביניהם.
זה אמנם נכון שברוב הסרטים של אדם סנדלר יש בדיחות גסות מביכות,
וזה בהחלט נכון שבחלק קטן יותר של סרטיו יש הרבה כאלה, ביניהם "מגודלים" ו"צ'אק ולארי", והם אכן סרטים מחורבנים.
אבל יש גם "קליק", "50 דייטים ראשונים", "ביג דדי", "האפי גילמור", "סיפורים לפני השינה" ו"סדנה לעצבים" שגם נהנים מהרבה בדיחות יותר מחוכמות וממשחק יותר מוצלח. כך שאני לא מקבל את ההכללה של המגיבים שמעליי…
אני גם לא שונא את אדם סנדלר
הוא כיכב בסרטים די טובים כמו "סדנה לעצבים", "קליק" וכל השאר ש-ZHS מנה (אפילו אגדיל ואומר שאהבתי את "אל תתעסקו עם הזוהאן", ש-"צ'אק ולארי" הוא הסרט הפחות גרוע מבין רשימת הסרטים הגרועים של אדם סנדלר, וגם לא צפיתי ב-"מגודלים" אבל מכמה ביקורות שקראתי ומדעות של חברים, הסרט לא רע).
מה שכן, בשנים האחרונות מאזן הסרטים הרעים של סנדלר לעומת הטובים מתערער, ואם היו תקופות שהוא הוציא סרט רע אחד על שניים סבירים, היו נדמה שהמצב הפוך. על פי היחס הזה אגב, הסרט שהוא מוציא בקיץ עם אנדי סמברג, "Donny's Boy", אמור להיות טוב. נחיה ונראה.
אני דווקא חשבתי שזה ניסיון לחקות את טיילר פרי
כלומר, אדם סנדלר ראה סרט של טיילר פרי ואמר 'איזה רעיון גאוני! הוא משחק את כל הדמויות וככה גם חוסך כסף לשלם לשחקנים, וגם עושה מיליונים. אני חייב לנסות את זה גם'
וטיילר פרי חיקה את מייק מאיירס,
שחיקה את אדי מרפי, שחיקה את… פיטר סלרס? בכל מקרה, זה רעיון ישן מאוד, ובדרך כלל חסר טעם. הרי זה לא שלא היו שחקנים אחרים שהיו יכולים לגלם את כל התפקידים – ברוב המקרים זה סתם שוויץ של הקומיקאי שרוצה להראות איזה טווח גדול של דמויות הוא יכול לעשות.
הערה היסטורית לא חשובה
אדי מרפי חיקה גם את ג'רי לואיס, שעשה את זה גם ב"פרופסור המפוזר" שזכה לרימייק בכיכובו של מרפי. אבל זה קדום עוד הרבה יותר: באסטר קיטון גילם את כל המציגים/קהל באולם בתיאטרון בסרט מתחילת שנות העשרים. הוא חיקה את ג'וג' מיילס שעשה את זה אי שם בתחילת המאה העשרים. והיו עוד הרבה מקרים אחרים.
תודה, ידעתי ששכחתי כמה.
(ל"ת)
אדם סנדלר הוא כמו רכבת הרים
רק חבל שלאחרונה הוא בירידה דרסטית ביותר. ב'סדנה לעצבים' ו'זוהאן' ממש אהבתי אותו, 'קליק' / 'ביג דדי' / '50 דייטים ראשונים' היו חביבים, ו'אנשים מצחיקים' אחד מהטובים ביותר שלו לדעתי. אבל האסונות האחרונים שלו ('מגודלים', 'לזרום עם זה' ועכשיו זה) רק מראים שהוא עבר מהומור חלק-טוב-חלק-אינפנטילי-אבל-עדיין-משעשע להומור אינפנטילי שגם לא משעשע, אלא סתם מביך. נראה כאילו הוא עשה את הסרטים האלה כדי לשעשע את האחיינים שלו או משהו, ולא כדי לעשות סרט איכותי. קשה לי להאמין שכל שחקן שעושה סרטים כאלה מאמין שהם איכותיים.
בקיצור, אדם, הייתה לי פעם חיבה גדולה אליך, אבל היא הולכת ונעלמת עם כל סרט גרוע כזה. בבקשה תציל את הקריירה שלך לפני שהיא תיעלם לגמרי..
וכמובן גם "מוכה אהבה" שהוזכר למעלה שאמנם לא כולם אוהבים
אבל הוא היה מאוד משכנע בו. אני אף פעם לא מבין מה גורם לשחקן עם חשבון בנק מנופח ואפס כבוד מקצועי לעשות ריסט בכל פעם שהוא מצליח לצבור שבריר של Credibility ולייצר עוד אוסף זבלונים שידרדרו עוד יותר את המוניטין שלו. עם קצת מינוף של שניים שלושה סרטים הוא יכל להיזכר כ"השחקן שעשה רצף זבלונים עד שהפך לפתע לשחקן מכובד ומוערך" (או האנטי רוברט דה-נירו).
סנדלר
כשהוא מתאמץ ורוצה להיות שחקן טוב הוא יכול.
הופתעתי לטובה מהמשחק שלו ב'אנשים מצחיקים', הוא שיחק שם סבה לגמרי.
גם ב'קליק' הוא שיחק טוב, וגם ראיתי איזה סרט שאני לא זוכר את שמו(לא קומדיה סנדלרית) שהוא שיחק בו סבבה.
בקיצור, הבחור לא כזה גרוע כמו שעושים ממנו + הוא קנה מחשבים לילדים במלחמת לבנון השניה(משהו בסגנון הזה, אל תתפשו אותי על המילה).
איזה מנצ'ע
אבל ברצינות. זה שבנאדם "כביכול" (יותר נכון לומר "עלאק") קנה מחשבים לילדים לא הופך אותו לשחקן טוב. אני לא חושב שיש פה מישהו שמטיל פקפוק באופיו של אדם סנדלר. הטענה היא שבתור שחקן הוא הפך לעצלן, מאוד.
אתה מתכוון למענטש?
המילה האידית שפירושה "אדם לעניין".
yeah, that one
(ל"ת)
"אנשים מצחיקים" אכן היה מעולה.
דרמה מצוינת ומפתיעה, עם הופעה טובה של סנדלר.
גם Reign Over Me היה מעולה.
בקיצור, סנדלר יכול לעשות סרטים טובים וחבל שהוא לא עושה כך.
אני אוהב את grown-ups
אני יודע שזה סרט מושמץ מאוד ונכון שעלילה אין לו בכלל (אבל בכלל) אבל הוא באמת עונה להגדרה של feel-good movie, ואם רוצים אפשר למצוא בו מסר חזק שהוא: כולנו לוקחים את עצמנו, את הבעיות המשפחתיות שלנו ואת המקום שלנו בחברה/קהילה/קבוצה הרררבבהה יותר מידי ברצינות. יהיה הרבה יותר קל לחיות בעולם שכולנו נצחק על עצמנו ואחד על השני בלי להעלב, מתוך הבנה שזה נעשה באמת מתוך תחושה של אהבה וקירבה
יש בזה משהו
אני לא חושב שהמסר שלו מעניין במיוחד או אפילו מחזיק מים- אבל יש לי זיכרונות טובים ממנו, ראיתי אותו עם שני חברים טובים ביום ההולדת של אחד מהם, ובאמת שיצאתי ממנו עם הרגשה טובה וחמימה כזו, נטו feel good movie, כמו הרבה סרטים אחרים של סאנדלר שכילד/נער נהניתי תמיד לתפוס בטלויזיה במקרה, מטופשים ככל שיהיו- הם לא לוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות.
פשוט מכונת כסף
כלכך מגעיל
מצד שני הוא מאוד מודה לזה (ראה ערך "אנשים מצחיקים" ) אז אני חושב שהבדיחה היא על הקהל בלבד
אה ולמי שלא מכיר – ביקורת נשכנית :)
http://redlettermedia.com/half-in-the-bag/jack-and-jill/
בדיוק רציתי לקשר לזה גם :)
זו ביקורת ארוכה למדי, אבל מצויינת (גם אם קצת מדכאת לקראת הסוף), מומלץ בחום.
הביקורת קרעה אותי
הביקורת קרעה אותי באמת שצחקתי בקול מול המסך, כנראה שבכל זאת יצא משהו מצחיק מהסרט הזה
אדם סנדלר בהחלט מדרדר מסרט לסרט (לזרום עם זה היה השיא מבחינתי, אני לא מאמינה שביזבזתי עליו 38 שקל. אבל כנראה שנשבר שיא נוסף, לא ראיתי את ג'ק וג'יל אבל אני גם לא חושבת שאתן לו צ'אנס. לפחות לא בקולנוע)
אני רק תיקון
נתנה ערימה מרשימה של מיליונים שביל פרודוקט פלייסמנט
צריך להיות בשביל
בהתחלה חשבתי שיש בחור שקוראים לו Bill Product Placement אבל אז שאר המשפט התחרבש.
אבל זה יכול להיות אחלה שם לדמות קומית.
זה נשמע כמו סרט רזומה מfunny people
הרי הם צילמו שם קטעים מסרטי אדם סנדלר פקטיביים (כמו זה שהוא בת ים. הדג לא העיר)
הסרט הז נשמע כמו משהו פקטיבי לחלוטין ואני מקווה שהוא כזה
כבר מהטריילר זה נראה מטופש ומביך
כמו רוב סרטיו… מצד שני, "הזוהאן" היה משעשע להפליא בחלקים מסוימים, "ביג דדי" היה בסדר, אני חושבת (לא זוכרת ממנו כלום, רק שהוא לא היה מביך) ואני מחבבת את "זמר חתונות" (שאף אחד לא הזכיר, או שפספסתי). נכון, העלילה פשטנית ונטולת תחכום לחלוטין, אבל בסה"כ מדובר בקומדיה רומנטית חמודה ולא מזיקה (ונטולת פלוצים!), יש אווירת אייטיז מגניבה ושירי אייטיז מהסוג שאני אוהבת (והשחקן שעושה חיקוי בוי ג'ורג' פשוט מצוין) ודרו ברימור חמודה כתמיד. אפילו קניתי בבלו ריי, כן כן (אבל לא כי זה מסוג הסרטים שאני חייבת על המדף אלא בעיקר כי כבר עשיתי הזמנה וזה היה ממש זול ולא צפיתי בו מאז הקולנוע, אז אמרתי יאללה).
אדם סנדלר בחור מוכשר.
בדיוק כמו שג'ימי הנדריקס היה מוכשר. הטעות של הנדריקס היתה מנת יתר, הטעות של סנדלר היא להפוך כל רעיון לבדיחה בשקל תשעים לסרט.
למה אף אחד לא מזכיר את "נער המים"?!
אני היחיד החושב שהוא מעולה?
סוג של קאלט, בשבילי.
אני האמת לא חולה על אדם סנדלר.
אבל אם כבר מספר אנשים ציינו כמה סרטים טובים שלו, אני אצליץ על '8 לילות מטורפים'. סרט אנימציה שקיבל ביקורות קוטלות לגמרי, אבל אני חושב שמדובר בסרט חביב ביותר.
אני מת על הסרט הזה!!!!!!!
הפסקול של "שמונה" אדיר ("Technical Foul"!) ועל אף המרצ'נדייזינג החולני שמתרחש שם,
מדובר בסרט מהנה להפליא עם המון בדיחות מצחיקות.
ועד היום אם מחפשים (יותר נכון – אם אני מחפש) אותי ב"גוגל", הביקורת שלי על הסרט הזה באתר "סרט" היא אחת התוצאות הראשונות…
סרט נחמד מאוד
כמעריץ מושבע של אדם סנדלר, 'ג'ק וג'יל' הוא לא פסגת היצירה של אדם סנדלר, אבל סרט נחמד מאוד להעביר איתו את הזמן.
אגב, איך קוראים לשיר (או למוצר) שמופיע בסצנה האחרונה, עם אל פאצ'ינו והקפה שנקרא על שמו?
אם כבר דיברו לפני על מלכודות...
זה אחד הסרטים הקלישאתיים, הבנאלים, האידיוטים, הסטריאוטיפים והשמאלצים שראיתי בחיי. לא שצפיתי לשייקספיר או משהו, אבל לעומת "סיפורים לפני השינה" שהיה סרט חמוד אדם סנדלר הפך פשוט למה שנקרא "בזיון". אין לי מושג איך אנשים מעסיקים אותו- הוא שחקן נורא, הוא הולך על סטריאוטיפים, הוא מזייף במשחקו וכולי. לגבי אל פאצ'ינו, יחסית לשחקן שמוערך הוא נפל עמוק, אם הוא בוחר להשתתף בסרט אידיוטי כמו זה.
הקטע היחידי שבאמת היה טוב בכל הסרט זה הקטע שבו אל היה על הבמה, כלומר לא הקטע עצמו, אלא שההצגה שהוא עשה הייתה "ריצ'רד השלישי"- משהו איכותי. :)
לא חוכמה לבוא לשחקן בטענות *בדיעבד*
סרטים יכולים להיראות מבטיחים בתסריט, ואז להתגלות כפלופ כשרואים את התוצאה הסופית. שחקן שבוחר להשתתף בסרט לא תמיד יכול לדעת מראש שהתוצאה תהיה כל-כך אידיוטית וגרועה.
כן, אבל אפשר לבוא אליו בטענות על סרט של אדם סנדלר!
(ל"ת)
דווקא היה מקרה כזה בסרט אחר של אדם סנדלר.
כשג'ק ניקולסון קרא לראשונה את "סדנה לעצבים" הוא השיב לסנדלר בשלילה היות והתסריט היה, לטעמו, "לא מספיק מצחיק".
מספרים שבעקבות זאת אדם לקח את זה די ברצינות והתיישב עם שותפיו לסשן שכתובים שעיקרו היה שינוי הסיום של הסרט, שלדעת רבים נחשב בגלגולו הסופי לסיום מפתיע ומצחיק.
בעקבות השכתובים, ג'ק הסכים להשתתף בסרט.
אז דווקא סוגיית התסריט כן יכולה להכריע בשביל שחקן אם להשתתף בסרט או לא, גם אם זה סרט של אדם סנדלר…
the waterboy-סרט קורע ואינפנטילי באותה נשימה, אני מעדיף לזכור לו את זה ולא את רוב האחרים שהיו מביכים במקרה הטוב.
אוי ואבוי
למה? פשוט… למה? גועל נפש!