פסטיבל קאן, כבכול שנה, הוא אחד מפסטיבלי הקולנוע המשמעותיים ביותר שאני לא נמצא בהם, ולכן אני ניזון, כמו כולם, משמועות ודיווחים. והם מגיעים בקצב שקשה לעקוב אחריו – סרט מבטיח של במאי א' מאכזב, סרט מפתיע של במאי לא ידוע ב' מלהיב את הקהל, וכל זה. יותר פשוט כבר לחכות שהסרטים יגיעו אלינו, אחד אחד, כדי שאפשר יהיה לגבש דעה עליהם.
אבל מדבר אחד שקורה בקאן השנה אי אפשר להתעלם: הגל של סרטים של במאים ישראליים – או ליתר דיוק, בעיקר במאיות – שמצליחים מאוד, לפחות בכל הנוגע לתגובות המבקרים והבאזז הקאני. יום אחרי יום, מגיעות ידיעות על עוד סרט ישראלי בקאן, וה"הוליווד ריפורטר" (אחד מכלי התקשורת העקביים ביותר בנוגע לדיווחים מקאן) מפרסם ביקורות אוהדות בזו אחר זו. או שהוא הפך לפרו-ישראלי באופן מפתיע, או שיש דברים בגו. מעניין שרבים מהסרטים הישראליים המשמעותיים ביותר של השנה הקרובה נחשפים – גם לקהל הישראלי – בפעם הראשונה רק בפסטיבל הצרפתי, ולפי הימים האחרונים אפשר כבר להתחיל בניחושים מבוססים למדי לגבי מראה המירוץ לפרס אופיר הקרוב. בין השאר, ניחוש מושכל למדי יהיה שבין הבמאים המתחרים יהיה רוב לבמאיות, בפרט אם מוסיפים למשוואה את "אפס ביחסי אנוש".
זה התחיל ב"הרחק מהיעדרו", הסרט החדש של קרן ידעיה ("אור"). הסרט הזה ממלא את משבצת הפרובוקציה: הוא נחשב קשה לצפיה – ובאווירת פסטיבל כמו בקאן זה לא פשוט להשיג תואר "קשה לצפיה". זה נשמע כמו פצצת דיכאון וסטיה שלידה "אור" נראה כמו "ג'וזי והפוסיקאטס". בהוליווד ריפורטר: לא ממש אהבו.
אבל העניינים השתפרו במהירות. "בורג", הסרט החדש של שירה גפן (בשבוע שעבר התפרסם הטריילר המצוין, ומתוכו גם לקוחה התמונה בראש הדף), מקבל ביקורות חיוביות מאוד (אם כי האהדה אינה אחידה) וכבר נרכש להפצה בצרפת.
וזה עוד כלום לעומת התגובות ל"גט", (שבצרפתית נקרא בשם הקליט "Le procès de Viviane Amsalem"), הסרט החדש של רונית ושלומי אלקבץ, שכמו "שבעה", סרטם הקודם, מקבץ מיטב משחקני ישראל (מנשה נוי, זאב רווח, ששון גבאי ועוד). הסרט מתרחש כולו בין כתלי בית הדין הרבני, מה שגורם לו להישמע פסטיבלי יותר מאשר מסחרי, אבל כל עוד הוא בפסטיבל – הוא מביא אליפות. ההוליווד ריפורטר משתמש במילה Astonishing כדי לתאר את הסרט, והוא לא היחיד שנגרר לתארים כאלה. זהו הטריילר:
לא שבחים באותה רמה, אבל הרבה חיוכים, קיבל "גו גו בויס", הסרט התיעודי של הילה מדליה העוסק במנחם גולן ויורם גלובוס, שני הישראלים שהיו פעם יצרני הג'אנק מספר אחת בהוליווד. הוליווד ריפורטר מדווח.
כל זה היה די והותר כדי להוציא את המשלחת הישראלית מקאן מרוצה פלוס פלוס, אבל זה לא נגמר: סרט ישראלי נוסף בקאן הוא "הגננת", הסרט החדש של נדב לפיד – שהסרט הראשון שלו, "השוטר", כבר הפך אותו לסטאר בתחומי ארט-האוס צרפתיים מסוימים (למרות היותו של הסרט בלתי נסבל עבור רוב הצופים מהשורה). הסרט החדש נשמע מאתגר באותה המידה, אבל גם הוא קיבל שבחים מכל המקומות הנכונים. ההוליווד ריפורטר משבח? בטח שמשבח. יקרה מה שיקרה לסרט, לפיד כבר זכה – על פי הדיווח של אבנר שביט בוואלה, הוא כבר בדרך לצלם את הסרט השלישי שלו, בפריז, ובצרפתית.
עדכון: הנה גם הטריילר של "הגננת".
וחוץ מזה גם שמעתי שקבוצה ישראלית זכתה באליפות אירופה בבייסבול או משהו.
לפני כמה ימים קראתי ידיעה קטנה
על סרט ישראלי שנרכש להפצה בארה"ב, ואני לא ממש זוכר איזה זה היה. יכול להיות שזה היה "אפס ביחסי אנוש"?
נכון
(ל"ת)
ובפינת 'עוד חדשות שמוציאות אותנו מגניב'
תם שובל הבמאי של 'הנוער' יזכה לעבוד תחת המנטור אלחנדרו גונזלס איניאריטו (Amores Perros) במשך שנה שלמה:
http://e.walla.co.il/?w=%2F249%2F2747853
נכון שזה יהיה מגניב אם רונית אלקבץ תהיה זו שתזכה באוסקר לסרט הזר?
זה לא יקרה, אבל אפשר לדמיין לא?
אני מניח שזה מגניב,
אבל למה זה יותר מגניב מאשר אילו שירה גפן תזכה בו, למשל (ועל פי התגובות כרגע נראה שזה תרחיש יותר ריאליסטי)?
אה... האמת שהייתי בטוח לפי התיאור שלך
שדווקא הסרט של אלקבץ הוא זה שמקבל הכי הרבה באזז חיובי, ומכיוון שהאקדמיה פה הולכת לפי באזז בינלאומי, הייתי בטוח שהוא כרגע המועמד המוביל לזכות בפרסי אופיר.
אבל גם שירה גפן זה טוב.
בפסטיבל אלקבץ מקבלת יותר שבחים,
אבל אם אני מבין נכון, הסרט של שירה גפן הוא זה שנחשב למסחרי ונגיש יותר, ולכן אוסקרי יותר.
כמובן, לא ראיתי אף אחד מהם עדיין וקטונתי מלנחש מי מהם, אם בכלל, ייסע לאוסקר, או אם יש לו סיכוי שם.
חייב לומר
שמהטריילר לסרט על הגט הוא נראה די… משעמם. ואני לא יודע באיזו שפה הם מדברים שם אבל זו לא עברית שאנשים מדברים בה במאה העשרים ואחת, אפילו לא בסרטים. כאילו הדמוית מדברות במחזה או בתסכית רדיו
מאוד משעשע ולא מפתיע, כמה רבים כמוך, לא מכירים כלל את התרבות החרדית.
הסרט עוסק בבית דין חרדי שמחייב שהבעל ייתן גט לאשתו ולא בעל כורחו. בתור אחד שמכיר את העולם החרדי מבפנים, אני יכול להגיד לך שרוב המלומדים מדברים ככך גם ב121. זו לשון ההלכה והמפרשים, שהם עוסקים בה כל היום. יש היום מספר של בתי דין שיותר מעודכנים בשפתם. אבל דווקא ההחלטה להציג את הדת בסרט מהפאן של השפה ההלכתית, מעצים את הסרט ואת החוסר יכולת/סיכוי של מסכנה זו, לצאת גרושה מהבית דין, בלי שצוות ה"עתיקים" האלה יחליט שיתקיים בה מצוות הפסוק: "וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה, ושלחה מביתו".
אני מכיר היטב, והם לא.
אין ספק שהעברית של חלק מהדיינים שהכרתי לא בדיוק הייתה מודרנית, אבל היא גם לא הייתה כזו. מבחינה לשונית, זה מתקרב בחלק מהנקודות, אבל צורם באחרות. כמו-כן, עורך הדין\טוען רבני – פשוט לא.
(העלילה נשמעת כמו ערבוב סיפורי מסורבות הגט מהשנים האחרונות. אולי הסרט באמת כזה מוצלח, הטריילר לא).
ממש לא.
אני מכיר את העולם החרדי, תודה, אין צורך להתנשא. עומד על דעתי שבמציאות לא מדברים כמו בטריילר הזה, לא הרבנים הנכבדים ובטח שלא המתדיינים.
הטקסט נשמע מאולץ עד לא כתוב טוב, וכמו שרד אמר אולי זה עובר טוב יותר למי שלא מבין עברית וניזון מהכתוביות.
(ואם כבר בשפה עסקינן, כותבים "פן" ולא "פאן" ו"המאה ה-21" ולא "ה121")
אבל אני אמרתי את זה על סרט אחר.
(ל"ת)
אוי, צודק.
טעות שלי. אבל אותו רציונל עובד בעיניי גם לגבי 'גט', שאל המִשלב המלאכותי שלו לא התחברתי.
איתמר, הנחרצות שלך יותר משעשעת.
למרות מה שאתה חושב, לא באתי להתנשאות על אף אחד. כשאני אומר "אני מכיר מבפנים" אני מתכוון, בתור אחד שהיה במשך שנים רבות חרדי. אזי שהנך עומד בדעתך על כלום, כי אני מספר לך עובדתית איך הם חיים מבפנים. המילים והמשפטים כמו שהם מוזכרים בטריילר קיימים ומדוברים. ואין מן הנמנע שיוסיפו פה ושם מילים מודרניות באמצע, אבל כמו שכתבתי, פן (תוקן, תודה) זה, מעצים יותר את הקונפליקט של הסיפור.
הטריילר של "הגננת"
עדכנתי את הפוסט עם הטריילר של "הגננת", עם תרגום לצרפתית למתקשים.
עכשיו, דעה אישית בלבד על פי הטריילר בלבד: אני רואה שאני לא הולך לאהוב את הסרט הזה יותר מאת "השוטר". אני יכול לקנות שבבית הדין הרבני מדברים בעברית של מעלה, אבל ילד בן חמש מדקלם "די לי די לי" גורם לי לפחפח. אולי אם רואים את הסרט מאחורי מחסום שפה, עם כתוביות, זה נראה פחות מופרך.
אורי קליין כבר יוצא מגדרו
על 'הגננת', מה שמנבא בהסתברות קרובה לוודאי שאכן מדובר בפיהוק מתמשך עבור מרבית בני התמותה
http://www.haaretz.co.il/gallery/cinema/cannes/.premium-1.2327080
מסכן הילד השחקן, אני מרחם עליו
ילד בן 5, ריבונו של עולם, בן 5! איזה הורים שולחים ילד שעוד לא התחיל גן חובה לשחק בסרטים?
הילד מבין בכלל לאן מכניסים אותו? יש לו שמץ קטנטן של בגרות להבין מה הניסיון שמעמידים אותו בו?
ניתן לדון רבות בשאלה האם זה מוסרי שילדים ישחקו בסרטים, אך נראה לי שכאשר מדובר בגיל כה צעיר כמו גילו של השחקן פה, גם אלה שתומכים בכך שילדים ישחקו יתנגדו לזה.
איפה יצחק קדמן כשצריכים אותו?
פסטיבל קאן ואני לא ממש חברים
רוב הסרטים שמוקרנים שם ויוצא לי לראות, במיוחד אלה שמתחרים על הפרסים היוקרתיים, די גרועים בעיני. הפעם האחרונה שזכה בפרס דקל הזהב סרט שהיה טוב בעיני, הייתה כשהפסנתרן זכה ב-2002. למרות זאת, אני נוטה להסכים עם דעת מבקרי הפסטיבל לגבי סרטים ישראלים. דווקא מקרב הסרטים תוצרת הארץ שנחשפו לראשונה בקאן, יש אחוז גבוה של כאלה שאני אכן חושב שהם מצויינים. "מדוזות", "ביקור התזמורת", "ואלס עם באשיר" ו"הערת שוליים" כולם מעולים לדעתי. אני מנחש שרוב הישראלים המוצגים שם השנה, לא יקלעו לטעמי, אבל לפחות "בורג" נראה כמו משהו שיכול להיות אצלי בעשרת הגדולים של 2014.
אגב, מבין הסרטים שנחשפו עד כה בקאן השנה, הכי מסקרן אותי "מיסטר טרנר". סביר להניח שכמו רוב הסרטים של מייק לי, הוא יהיה כמעט נטול עלילה ויתבסס במידה רבה על אלתור ולא על תסריט מהודק מוכן מראש, אבל קטעים מתוכו שהועלו לרשת, נראים ממש טוב. העיצוב התקופתי מרשים וטימותי ספול בתפקיד ראשי ולא בתור סיידקיק של נבל מוקצן, זה משהו שאני מחכה לראות כבר שנים.
למתעניינים,
מסתבר שהשנה טקס הנעילה גם מועבר ביוטיוב. אמנם אף אחד מששת הסרטים הישראלים (למעט הסיכוי של "את לי לילה" ואסף קורמן לצאת עם מצלמת הזהב) לא מתחרה במסגרת התחרות הראשית, אבל זה עדיין מעניין, כי זה קאן וזה כאן. בלייב.
וממש עכשיו רגע מחשמל על השטיח האדום:
טרנטינו וכוכבי "ספרות זולה" שהגיעו לריביירה כחלק מחגיגות 20 שנה לסרט הזוכה של קאן 1994.
אפרופו טרנטינו,
שווה להזכיר את אחת הידיעות המעניינות שיצאו מקאן ביממה האחרונה: עפ"י הדייוח היומי של שביט בוואלה טרנטינו הכריז כי הוא מתכוון להפוך את "ג'אנגו" למיני סדרה בת ארבעה פרקים שתכיל, בנוסף לחומרים שראינו בסרט, גם 90 דקות שנשארו על רצפת חדר העריכה.
כן, כי ג'אנגו הקולנועי
היה כל כך מתומצת ומהודק, שממש חייבים למתוח אותו עוד.
וול, זה טיפה עקום להרים ערוץ מיוחד לטקס אבל
לא להעביר את הטקס עצמו או להעביר אותו בדיליי.
בינתיים הטקס החל ואפשר לצפות בו בערוץ canal+ גם ברשת.
ושוב העדר ייצוג של דתיים וחרדים.
בשני סרטים, עושה רושם, אין בכלל, ובשלישי – הם די האנטגוניסטים, ואמנם עוברים חלק מהקריטריונים של מבחן טווידלדל (- האם יש בסרט לפחות שתי דמויות שומרות מצוות?
– האם הן מדברות זו עם זו?), אבל בבירור הסרט נכשל בשלישית (- על משהו שלא קשור לחילונים או לדמות לא-שומרת-מצוות בסרט?)
טוויידל, די עם הטרוליזם בבקשה.
זה ממש לא עוזר לנקודה שלך.
שתי הודעות וזה כבר טרוליזם. זה לגמרי עוזר לנקודה שלי.
לדבר על ייצוג נשים אלף הודעות זה לא טרוליזם; לדבר על ייצוג דתיים שתי הודעות זה טרוליזם.
אני מניח את המזוודה שלי, הן ביחס לנושא עצמו והן ביחס לכך שבכדל הוא בהכרח הנחת המבוקש.
יש הרבה דברים שמגדירים טרוליזם
מלבד מספר ההודעות. רלוונטיות, למשל. בדבר פרטים, אני מפנה אותך להודעה הזאת, למשל. הודעה בלתי רלוונטית שנועדה אך ורק לעצבן היא, במשמעות המקורית ביותר של המונח, טרוליזם. אתה לא יכול לעצבן אנשים עד שהם יקבלו את הנקודה שלך – זה פשוט לא עובד – ולכן אין שום טעם בכך, ואתה אינטליגנטי בהרבה מכדי לנסות את השיטה הזאת.
אני חושש שהרלוונטיות נקבעת על פי הנושא, מסתבר.
(ל"ת)
טוב, בקריאה שניה מסתבר שבדיוק זו ההודעה שעשיתי עליה פרודיה.
אלא מאי, אני בהחלט מבקש להזכיר שאם זו הייתה ההודעה השניה ולא הייתה ההודעה האלף בערך באותו נושא, היא לא הייתה זוכה לתגובה הזו. ולי אין שום כוונה להגיע לאלף הודעות בנושא או למאה. ולפרטים נוספים ראה באותו שרשור בדיוק.
כמובן. על פי מה עוד היא יכולה להיקבע?
(ל"ת)
כלומר, "אותו דבר בדיוק הוא רלוונטי אם זה מתייחס לאוכלוסיה שאני רוצה, ולא רלוונטי - לאוכלוסיה אחרת".
(ל"ת)
Hear hear
אחרי שעסקנו בגמדים ובנשים, אני לא רואה סיבה שלא לעסוק בייצוג של כל פלח אוכלוסייה אחר. בואו נתחיל בלעבור על מרשם האוכלוסין ולסמן אוכלוסיות אחרות בתת-ייצוג.
אני אתחיל.
למה אין יותר דמויות של ערסים בקולנוע? הם לפחות 10% מהאוכלוסיה.
אתה *היית* באולם קולנוע בארץ?!
(ל"ת)
טוב אז 20%
(ל"ת)
אתה *ראית* פעם דרמת מקור כלשהי של הוט?
או, לחילופין, את "וסרמיל", "הדילרים" וכדומה? לערסים אין בעיה של תת-ייצוג במדיה הישראלי בכלל.
כי פשוט כל הסרטים יהיו אותו הסיפור.
הסיפור על איך זיינתי את אמאש'ך.
זה ההמשך הרשמי
לHIMYM?
אני לא מבין.
מכיוון שכבר עניין בכדל בורר והוסכם, וכל הצדדים בדיון הסכימו שהוא לא קריטריון מדעי אלא נועד להמחיש נקודה (שזה אם תרצה, הנחת המבוקש), אתה מחפש מקומות אחרים לריב? ואז אתה מתפלא שמאשימים אותך בטרולינג?
אני אסביר בצורה פשוטה:
אם עניין יצוג דתיים בקולנוע מטריד אותך באמת, ואם מצאת את הטריילרים האחרונים פוגעניים – להציע ניתוח ביקורתי, אפילו על סמך טריילר זה לגיטימי. כמובן שכדאי שהוא יהיה מבוסס במידה מינימאלית, אבל אותי אישית בהחלט מעניין לשמוע ניתוח כזה. שים לב שזה דורש להציג טיעון ולחשוף את עצמך לביקורת על הטיעון הזה.
לעומת זאת, אם אתה כותב במין הפוך על הפוך פאסיב-אגרסיב רק על מנת להראות כמה אתה צודק וכמה מטופשים דיונים אחרים שעושים את זה (במקומות אחרים באתר, שאף אחד מהם לא באמת יכול לענות לך פה כי זה אוף-טופיק מטורף), ואם ההצדקה היחידה שלך לכל זה היא "אז למה להם מותר?" – אתה טרול.
אבל זו הנקודה, שלא מומחשת אף נקודה והתגובה שלך מוכיחה זאת היטב.
אני טענתי כבר שבכדל ממחיש רק שבהינתן ההנחה שחוסר שוויון בייצוג מוכיח *בהכרח* שיש אפליה, אזי הוא מדגים שיש אפליה. כלומר, אם אתה לא מניח מראש את התוצאות, אין לו שום משמעות.
והעניין עם דתיים הוא דוגמה מצויינת לזה.
*אין*, פשוט אין ספק, שבקולנוע הישראלי דתיים וחרדיים זוכים לתת-ייצוג. אילולא סרטים של במאים דתיים וחרדיים זה היה עוד יותר ברור. לא צריך 'ניתוח ביקורתי' כדי לראות את זה.
(כמו-כן, וכבר כתבתי למעלה בקיצור, הטריילר של 'גט' נראה כמו קריקטורה מז'אנר העמוס-גיתאי. אולי הסרט טוב יותר, אולי לא).
מכאן, שלמי שמשתמש בבכדל כהדגמה, *מאליו ברור* שתת-הייצוג של דתיים וחרדים מעיד על אפליה וקיפוח.
מהצד השני, כיוון שדי ברור שהטענה לעיל *לא תתקבל כל כך מהר פה*, הרי מה שצריך להיות ברור היא *שרק אם אתה מגדיר מראש קבוצה מסויימת כמקופחת, אזי בכדל יראה שהיא מקופחת, ואילו על קבוצה אחרת שלא הוגדרה כמקופחת, הוא לא יראה כלום*. ומכאן העדר משמעות טוטאלי.
וכן, אני חושב שיש בהחלט מקום לדון על תת-הייצוג הזה; אני חושב שהוא לא מלמד על קבוצה מופלית (ואני גם די מסכים עם פייפר שכתבה ש"סרטים וטלוויזיה על דוסים שנעשים על ידי לא דוסים יוצאים… רע," למרות שגם לזה בהחלט יש יוצאים מן הכלל; ואני חושב שזה לא מקרה שכשפיטר דינקלג' קיבל סרט הוא קיבל גם כתבה גדולה פה, אבל כשרמה בורשטיין גיוונה את הקולנוע הישראלי לא פחות בדמות ראשית של אשה חרדית, זה לא נתפס כמהפכה כזו גדולה.
למה אתה חושב שהודעה על תת ייצוג של דתיים בקולנוע
ישראלי לא תתקבל? ניסיתי בכלל לכתוב הודעה רצינית בנושא, או שישר קפצת להודעות מטרילות?
(אגב, שום הודעה על תת ייצוג של נשים בקולנוע לא התקבלה בעין הדג בלי ויכוח סופר מסיבי שהתפתח לאינסוף שרשורים. תאמין לי, אני יודעת, השתתפתי ביותר מדי מהם).
מה שהכי מדכא בשרשור הזה זה שכשקראתי את הכותרת של ההודעה הראשונה שלך חשבתי שאתה רציני וזה עניין אותי, ואז קראתי את ההודעה עצמה והרגשתי שאני בפייסבוק.
גם לא הצלחת להעביר שום דבר מדיון שאתה בעצמך חושב שהוא חשוב, וגם גרמת לי להרגיש בכתב של וויאנט. אוף.
כן, ניסיתי בעבר. וכן, נראה שזה לא באמת מעניין יותר מדי אנשים.
(וכן, אני מודה שאולי העובדה שאני חושב שאי אפשר לתקוע את זה ישר ל'אפליה' תורמת לחוסר-העניין הזה).
ושוב, היחיד שהזכיר פה את בכדל הוא אתה
ולכן זה מרגיש כמו נסיון סתמי לחרחר ריב. אם עדיין יש לך בטן כל כך מלאה על התוקף של בכדל ועל האופן בו אנשים משתמשים בו אתה מוזמן להעלות את זה במקומות שזה און טופיק, נגיד בכתבה על בכדל (ולדעתי תגלה שאתה מתפרץ לדלת פתוחה, כי הנושא הזה כבר נטחן עד דק). אם אתה רוצה לדבר על ייצוג של חרדים, לך על זה. נשמע מעניין. אבל כשאתה משתמש בי או ברד פיש כמקפצה לשפוך את דעתך על נושאים שאין לנו מחלוקת עליהם אני מתפתה מאד להפסיק להאכיל את הטרול.
כבר העליתי שם, אבל שם זה לא על 'דתיים', אז נאדה.
ואני מאוד בספק אם באמת אין מחלוקת.
רגע, אני...?
לא שאני לא מסכימה עם ההצהרה הזו, אני פשוט לא זוכרת שהבעתי דעה כזו פה באתר.
פה:
http://www.fisheye.co.il/fill_the_void_trailer/#target-comment-494398
וואלה...
לא ראיתי את למלא את החלל, אבל אני חייבת לציין שגם יצירות על דוסים שנכתבות על ידי דוסים יוצאות ממש לא אמינות לפעמים. למשל סרוגים, שנפלה בזה לא בגלל חוסר היכרות עם השטח אלא בגלל צורך ליצור דרמה בלתי נפסקת.
אני חושבת שההשוואה מוטעית
כי יש נשים בכל מיעוט דתי/אתני (וגם מבחינה מספרית, אבל ניחא). ייצוג חרדים בקולנוע הישראלי יותר דומה לייצוג שחורים בקולנוע האמריקני, עד כדי סרטים שנעשים על ידי המגזר ונתפשים (בתוך המגזר או בציבור הכללי) כסרטים "של" המגזר. למשל, הקרנות סרטים של יוצרות חרדיות במתנ"סים, שאין להם סיכוי להגיע לקהל הכללי (ולא רק בגלל ערכי הפקה). בדומה ל"סרטי שחורים", למשל Black Nativity שהוא על לנגסטון היוז בנערותו – משורר שלומדים בגיל תיכון בארץ, אדם משפיע, שהייתי שמחה אילו היה מגיע לארץ – אבל לא מביאים לארץ סרטים כאלו. וחבל.
רמה בורשטיין היא האידאל מבחינתי – אדם שמדבר על הדברים שמעניינים אותו ועל האנשים שהוא מכיר, אבל הוא לאו דווקא מהאליטה הכלכלית-פוליטית המסורתית (מה שמכונה אחוס"לים בארץ, WASP בארה"ב). זה בדיוק מה שאני רוצה לראות יותר בקולנוע שלי. אני רוצה קולנוע מגוון יותר. אני חושבת שזו גם חלק מהפואנטה של דיוני בכדל באתר.