יום הקולנוע הישראלי 2024

מאת
יהונתן צוריה
– פורסם ב 1 בפברואר 2024Posted in: חדשות
ברביעי הבא יהיה יום קולנוע ישראלי. הנה מה שיוקרן בו.

אין לי מושג מה קורה יותר עם ימי הקולנוע. נראה שיש כאלה פעמיים בשנה, אבל לא בתאריכים קבועים, וכך נראה שאחרי קצת פחות מחמישה חודשים אנחנו מקבלים עוד יום קולנוע ישראלי ביום רביעי ה-7.2. הידד. כתמיד, כל הסרטים הללו יהיו בשווי של 10 שקלים, אלא אם יש לכם מנוי לפיס ואז הם שווים רק 5 שקלים. 

יש משהו קצת מוזר, צריך להגיד, ביום הקולנוע הזה – כמות הסרטים החדשים לעומת יום הקולנוע הקודם היא קטנה מאוד: שבעה סרטים בסך הכול. זה לעומת סרטים שנראה שההקרנות שלהם קיימות רק במסגרת ימי קולנוע ישראלי ושהם איתנו 3 פעמים, המצטיין מביניהם בקטגוריה הוא "הבית ברחוב פין", שזה יום הקולנוע הרביעי שלו, שכן הוא נמצא בימי קולנוע שכאלה עוד מ-2021; אם כי לאור העובדה שהוא הופץ בסוף השבוע האחרון, נראה שזה גם יום הקולנוע האחרון שלו. אולי.

להלן תקציר או כל המידע על הסרטים שעתידים להיות מוקרנים (כרגע נמצאים פה הסרטים שיוקרנו בבתי הקולנוע הגדולים מתישהו. יש עוד כמה וכמה סרטים שיוקרנו בכל מיני היכלי תרבות שגיליתי עליהם רק הבוקר, אעדכן אותם אחר כך או בתגובה). אם יצטרף מידע כשתצא ההודעה הרשמית לעיתונות, נעדכן. כתמיד, לא כל הסרטים מוקרנים בכל הארץ לאורך כל היום – חלק מהסרטים האלה הם מעין רטטה שמופיע בכל מקום ואחרים הם יותר גנגאר שצריך לעשות עסקאות מפוקפקות עם אנשים חשודים כדי להשיג אותו.

סרטים שכבר הוקרנו או מוקרנים בארץ וכתבנו עליהם

לרוץ על החול – כל ששת הסרטים הבאים מומלצים במידה כזאת או אחרת, אז אם כבר הם פה, בואו נסדר אותם על פי סדר העדיפות שלי. אם לא היה ברור מהביקורת – אני מאוד מאוד מאוד אוהב את קומדיית הפליטים/כדורגל הזאת. אם לא ראיתם כבר – באמת שפשוט לכו לראות.

7 ברכות – ושוב, אם זה לא ברור מהביקורת: סרט נהדר שמגיעה לו כל אהדת הקהל שהוא השיג. אני קצת התאכזבתי מהסיום אבל זה באמת בקטנה.

המזח – לאחר ששידור המיני סדרה נדחה בעקבות המלחמה, לפחות יש אפשרות לראות את הסרט הזה בקולנוע.

גן קופים – סרטו החדש של אבי נשר קיבל ביקורות טובות (ממבקרים) וקטילות רבות (ממגיבים אקראיים בדף הסרט שלו) והוא לא ממש שם או שם. הוא סרט ממש בסדר של אבי נשר (שזה יותר טוב מסרטים מעפנים של אבי נשר, שהוא ידע לתת לנו), ולראשונה בקריירה שלו גם סרט שהוא יותר רומנטי מחרמני, אז לפחות יש את ההישג הזה.

הענקים של אי הפסחא – הסרט האחרון של קוסאשווילי הוא בסדר גמור, תודה ששאלתם.

ילדים של אף אחד – הסרט האחרון של ארז תדמור הוא בסדר גמור, תודה ששאלתם.

 

סרטים שכבר הוקרנו או מוקרנים בארץ ולא כתבנו עליהם

הבית ברחוב פין – סרט על צעירה שנקלעת לעולם הזנות והסמים. אחלה של פוסטר.

תוכנית א' – האחים פז ("הגולם", "ג'רוזלם") עוזבים את ז'אנר האימה לטובת הפעם ההיא שקבוצה של יהודים אחרי השואה רצו להרעיל את מקורות המים של הגרמנים כנקמה.

סרטים שעוד לא הוקרנו אבל כתבנו עליהם 

החייל הנעלם – "החייל הנעלם" הוא מקרה בוחן די מעניין לשאלה האם משהו השתנה בחברה הישראלית בכל הנוגע ליחס שלנו לסרטי צבא. הרי "החייל הנעלם" הוא סרט "פוקסטרוט" קלאסי שכזה, עם תיאור עלילה שהוא "באמצע מבצע בעזה, חייל כלשהו מחליט לברוח ולחזור לתל אביב, שם הוא רוצה לפגוש שוב את בחירת ליבו". סרט שנראה מנותק מהצבא שבשטח לטובת דיון על הצבא שהיה אז ועל היחס לצבא של יוצרים שמבוגרים באיזה שני עשורים מחיילים בני ימינו, אבל זה בסדר כי גם הצופים המיועדים הם לא החיילים הצעירים, אלא אנשים באותו גיל של היוצר. כמו שכתבתי עוד בחיפה – בעיקר פספוס של קונספט שהיה יכול להיות מעניין, ואני רק מקווה שלאור המצב עצם הקונספט לא יהפוך את הסרט ל"דיון חשוב ומעניין", כי באמת שהסרט לא עושה איתו כלום. לסאטירות על צבא והיחס לחיילים לכו כבר ל"עולה בראש".

המנצחים – מדובר במחזמר על תקופת ששת הימים שבו אנחנו אמורים להאמין שתל אביב היא בגודל של כיכר אחת מאוקראינה. אני יכול לספר את דעתי על הסרט (מבולגן ואף פעם לא ממש מבריק), אבל במקום זה נעשה את המבחן הבא: תראו את הקטע הבא מהסרט, שהוא יחסית בלי הקשר. אהבתם? סבבה, יש למה ללכת לראות. פחות התחברתם? ובכן, אז אל תבזבזו את הזמן שלכם כי זה (עם עוד קטע אחר) בין הקטעים היותר טובים של הסרט.

המשלחת – סרט בסדר עם פוטנציאל די גדול שמנסה מאוד להיות רגיש ומינורי ואינטימי ולא ממש ביקורתי על המשלחות אבל כן להציג אותן "כמו שהן מלמטה" ולא יודע, אולי כל הסיפור הזה היה עובד עליי אם הייתי הולך למשלחת שכזאת אבל בשורה התחתונה זה פשוט סרט סביר לחלוטין.

הפילגש – נסיים את קוואדרולוגית "סרטים עם קונספט נהדר ולא ממוצה" עם "הפילגש": סרט על מעצבת תלבושות שהייתה מאהבת של יוצר תיאטרון שמת במפתיע, ואז היא מגיעה לשבעה שלו. ובהתחלה נראה שזה ממש הולך ללכת לאנשהו ולהיות מגניב ומצחיק ואפל ואז זה… לא עושה את כל זה. אם כי מהשלושה האלה, אין ספק ש"הפילגש" הכי קרוב למיצוי הקונספט שלו והוא בהחלט הטוב מהשלושה – מה שאומר שהוא, אה, אחלה בסך הכול.

חדר משלו – ומסדרת סרטים לא רשמית אחת שהמצאתי פה לטרילוגיה חצי רשמית אחרת: מתן יאיר ("פיגומים", "בגרות") אוהב מורים, אוהב תלמידים ואוהב תיכונים, ואין ספק שהוא טוב בזה. סרטו האחרון עוסק בתלמיד תיכון שאביו עוזב את הבית, ובקשר שלו עם המורה לספורט סביב השאלה של יציאה למסע לפולין. מכיוון שאני הולך בקרוב מאוד להיכנס חזיתית בשני סרטים שדרור קרן היה שותף לכתיבתם, חשוב לי לציין שהוא נהדר כאן.

סרטים שעוד לא הוקרנו אבל ראינו אז הנה בקצרה עליהם אבל לא כמו הפעם הקודמת אני מקווה שאתם מעריכים שאני לא מידרדר להעתק-הדבק

בית – "בית" הוא סרט שלא אהבתי בכלל ואפילו קצת, אבל אני לא מבטל אותו לחלוטין משתי סיבות: הראשונה היא שבמאי הסרט טען שהסרט אמור לתפקד כמערבון, מה שאולי אם רואים אותו ממש מראש ככזה הופך אותו ליותר טוב. אני לא משוכנע – ומדובר בסרט שראיתי בעצם פעמיים כבר – אבל אני אחזיק לו לטובתו שיש סיכוי ששינוי פרדיגמה שכזה ישפר אותו, או לפחות יגרום לצופה הממוצע למצוא מה להעריך בו. השנייה היא שמדובר בסיפור אישי של הבמאי וככזה קשה לבקר את כמה הכל פה מוקצן לא כי זה בהכרח אומר שככה קרו הדברים, אלא פשוט כי זה לא כזה מנומס להגיד למישהו שמספר לך סיפור "אחי, תרגע".

בתי אהובתי – חיבבתי מאוד את הסרט החדש של איתן גרין, על אדם מבוגר שבא לבקר את הבת שלו ומגלה שהנישואין שלה מתפרקים. אלברט אילוז, כחבר שלו, גם נפלא ובכלליות, החוזקות של גרין – מוותיקי הבמאים בארץ שכיף לראות שעדיין עושים סרטים – מתבלטות כאן. זה לחלוטין "סרט ישראלי™" (למרות הצרפתית הכבדה) אבל הוא פשוט עובד. אולי זה מה שקורה כשיש לך את ששון גבאי בתפקיד הראשי.

טור פרידה – דרור קרן כותב ומככב בדרמה בשחור לבן (בלי סיבה) על כותב טורים שמאלני שבתקופת הקורונה פרטיו דולפים והוא מתחיל לקבל איומים מגורמי ימין. פרט לסצנה אחת, בלחץ, מדובר בסרט תעמולה שמשוכנע בכל ליבו שכל הימין הוא המון נבער רצחני ואלים שדרדר את המדינה בכל צעד וצעד. יש רגע לקראת הסיום שאתה חושב שהסרט אולי בעצם מבין כמה פסיכי זה לעשות סרט סביב הנושא "ימנים >:(" ובערך באותה רמה של אינטלקטואליות בניתוח שלו, אבל אז לא! זה כל הסרט! פויה ימנים! בחיי שאפילו פלשתינים זוכים לייצוג מחמיא יותר בקולנוע – גם ישן – מאשר איך שהסרט הזה תופס את הימין. כמעט מתבקש להמליץ בקטע "צריך לראות בשביל להאמין" אבל כאן נכנס הקטע שגם חוץ מכל זה, זה לא ממש סרט… נו, טוב. דרור קרן סבבה לחלוטין בתפקיד הראשי.

יוני 0 – דרמה תקופתית על שלושה סיפורים סביב ההוצאה להורג של אייכמן, ושלושתם נהדרים, וזה בכלליות סרט מומלץ מאוד – חכם, מעניין, מגניב… חוץ מאפילוג לא נחוץ ולא מוצלח.

מלך החגיגת – כתוב שהסרט תיעודי אבל אני לא בטוח מה הופך אותו לכזה – מדובר בסרט שכולו ערוץ קריינות על ידי אושרי כהן בגוף ראשון, ולמיטב ידיעתי אושרי כהן אינו ביולוג שנכנס לעסקי הסמים. בכל מקרה ומחוץ לשאלה הנ"ל, מדובר בסרט די מוצלח חוץ מהחלק של אושרי כהן. הוא ויזואלית חריג לא רק בנוף הישראלי (שם הוא ממש חריג) אלא בכלל – שילוב של מונטי פייתון ו-Happy Tree Friends וויזואליה פסיכדלית מייצרים חוויה מעניינת בסיפור די מעניין שהבעיה היא, כאמור, שאושרי כהן לא מוכר את האירוניה העצומה שיש בסיפור. אפשרי גם שהיוצרים מספרים את הסיפור הזה באופן נקי מאירוניה ואז הבעיה אצלם, אבל קשה לחשוב שמישהו מצליח לקחת את הגיבור המבלשט הזה ברצינות, והסרט עצמו רומז לא פעם לעובדה שזה מישהו שמחזיק מעצמו טיפה יותר מדי ומשקר לעצמו הרבה יותר – רק שאושרי כהן בקושי מצליח לשדר חלק אחד של המשוואה הזאת, ובטח שלא את החלק השני. אבל מבין הסרטים המציגים, ובטח למי שמחפש חוויה אחרת ובסך-הכל מוצלחת – מומלץ.

צ׳קאאוט – מדובר בסרט שהוא קומדיית ריגול שמוצגת כתחקיר של המוסד (או השב"כ? זה לא באמת פרט חשוב) סביב סוכן שלו שעשה פאשלה כלשהי. מדובר בסרט שהוא ויזואלית יצירתי למדי, אבל מכיוון שאנחנו אמורים לשפוט אותו כקומדיית ריגול שהיא אפילו לרגעים סאטירה, הבעיה היא שחוץ מהאלמנט הוויזואלי אין לסרט מה להציע: השחקן הראשי מעצבן, הדיאלוגים לא שנונים ומצחיקים כמו שהם חושבים שהם ויש גבול כמה אפשר לסחוט את הלימון של "סצנה מתרחשת ומי שמקריין אותה נמצא בתוכה ומגיב אליה". בקיצור, לא מומלץ. מצד שני, היה מי שאהב.

סרטים שעוד לא הוקרנו ולא ראינו, עם כל המידע הרלוונטי שהצלחנו למצוא (אוקיי, פה כן נפלתי להעתק הדבק, אני מצטער)

אמצע החיים – יריב הורוביץ ("רוק בקסבה") ודני רייספלד ("אל תחכי לי", "פנתר לבן") מביימים את צחי הלוי ושלום אסייג בסרט על מתחים משפחתיים ודתיים ובריאותיים ועוד כל מיני דברים. פעם לפני אלפי שנים הסרט הזה היה נושא שיחה חם בפייסבוק של יוצרי קולנוע ישראלים בגלל שהוא מומן דרך קרן שומרון. טריילר.

ארוגם ביי – ג'וי ריגר ומאור שוויצר מככבים בסרטו החדש של מרקו כרמל ("כמעט מפורסמת", "פרא אציל") על שלישיית חברים שיוצאים לטיול בסרי לנקה אחרי הצבא. הצצה לסרט.

ברווזים: אגדה אורבנית – קומדיה שחורה על אנשים שחיים בשכונת התקווה, בצד ה"לא נכון" של תל אביב. בסרט חמש דמויות ושלושה סיפורים ששזורים זה בזה. התמונה בראש הפוסט היא מהסרט הזה. "הצצה ראשונית".

הילה – סרטה החדש של מיכל בת אדם. דרמה משפחתית על אם חד הורית שעולמה מיטלטל כאשר אבי ילדתה חוזר ארצה. טריילר.

המהנדס – מבוסס על הסיפור אמיתי מאחורי מבצע החיסול של יחיא עיאש, המחבל המבוקש מספר אחד של ישראל בשנות התשעים, על ידי השב"כ. יהיה קטעים אם הוא בעצם לא מת ועשו את הסרט על הפאשלה שלנו. מככבים אמיל הירש (אה כמובן), אנחל בונני, אושרי כהן וצחי הלוי. כמו כן בפוסטר משום מה הטאגליין הוא "הצוות שהמתנקש בטרוריסט מספר אחד" שכזה… אה… זו אינה עברית חברים. טריילר

עד שתחזור – סרט על נערה שבורחת מהבית במטרה להגיע ללרנקה ולמצוא את אביה. הצצה ראשונה.

קרב אווירי – בגדול זה פשוט ניסיון ישראלי לעשות "אהבה בשחקים: מאווריק" עם קצת פטריוטיות ו"היידה מלחמת ששת הימים" אבל אני מחבב קשות את התקציר המסורבל ללא צורך שנתנו לסרט בסינמה סיטי אז הנה הוא במלואו:

לאחר שנשפט על מעלליו ויוצא על תנאי, סרן רן נשר הצעיר מקבל משימה חדשה: לפקד על טייסת מטוסי מיראז' שלא- מכבר שכלה בקרב את מפקדה הנערץ. סגן מפקד הטייסת, סרן איתן רום מאוים מהופעתו של מפקדו החדש, שנראה בעיניו חסר אחריות וניסיון עד כדי סכנה לטייסים. מאבק הכוחות ביניהם גורם למתחים ותפקוד לקוי של הטייסת. כאשר השניים מתרסקים יחד בשטח אויב, הם נאלצים ללמוד לעבוד אחד עם השני כדי לשרוד. עם שובם לטייסת ופרוץ מלחמת ששת הימים, השניים עומדים בפני קרב מכריע ומבינים כי רק באמצעות שיתוף פעולה יצליחו להוביל את הטייסת לניצחון. גם לאהבה יש מקום. איתן, שמאוהב בגליה, קצינת המבצעים, לומד דווקא מיריבו רן איך להתגבר על חששותיו ולהצליח.

מאור שוויצר, אקי אבני וליהי קורנובסקי בקאסט. הצצה לסרט.

תמונות יפואיות – סרט אנתלוגיה על סיפורים שונים ביפו אבל פחות "עג'מי" ויותר קומדיה חמודה. עם אורי גבריאל, שלומי קרויאט ויגאל עדיקא (חולה עליו). הצצה לסרט.

תגיות: