"וממש, ממש קיוויתי שאני לא אמות"
(ברוז')
אני בסדר. כלומר, אני בסדר בזמן שאני כותב את הטקסט הזה, לטקסטים יש נטייה מעצבנת להמשיך להתקיים גם אחרי הנקודה שבה הם נכתבים, ואולי יום אחד לא אהיה בסדר.
אבל כרגע, יום חמישי ה-26.10, אני בסדר. (עריכה: גם בראשון ה-29.10 אני בסדר). עד כה, הסכנות הגדולות לשלומי הן ענני אבק שאכלתי בלילה אחד בעת דילוג, ולא החמאס. ועדיין, קשה להיות במלחמה ולא לחשוב על המוות של אחרים. שלך.
הכול בסדר, באמת, אני בסדר. אבל לפחות פעם ביום קולין פארל מדבר עבורי בתוך הראש שלי וממש, ממש מקווה שלא ימות. אני ממש, ממש מקווה שלא אמות.
"זאת נקמה אמיתית"
(ראיתי את השטן)
אל תנקמו.
החיים (וסרטים דרום קוריאניים) לימדו אותי שנקמה לא מרפאת את הכאב, אלא רק מוסיפה כאב לעצמך. זאת לא קריאה נגד מלחמה. מה שאירע אסור שיקרה שוב. אבל זאת לא נקמה, וזאת לא צריכה להיות. הנקמה מעוורת אותנו לפתרונות טובים ומעמיקה את הסבל שלנו.
תעשו צדק. תמנעו סבל. תעשו מה שנכון. אל תנקמו.
"ברוכים הבאים אל החרא"
(ג'ארהד)
תראו, כתותחן ממילא אין הרבה סרטים שמתארים את הווי המלחמה התותחני. כל סרט מלחמה לא ממש יקלוט את הנתק הבסיסי בין כוח ההרס שיוצא מהתותח המתניע ונוחת במרחק כמה קילומטרים ובין האנשים בתותח או בקרבתו שרק רואים קצת רשף ועשן.
אם חלק בסיסי מהלחימה נסוב סביב "לראות לאויב את הלבן בעיניים", תותחנים לא רואים את האויב בכלל. חוויית הלחימה מורכבת בעיקר מדמיון פעיל, הרמה של פגזים במשקל 40+ קילו ורעשי פיצוץ מרשימים. בלי קשר לזה, כאמור, עד כה המלחמה הזאת לא מזכירה סרטים על מלחמת העולם השנייה, וייטנאם או יום כיפור, כי בניגוד אליהן – לא קורה יותר מדי.
על כן, המלחמה שהכי מזכירה את מה שקורה פה היא מלחמת ארה"ב-עיראק הראשונה, שממנה יצאו שני סרטים עיקריים: "שלושה מלכים" (מצטער להודיע שלא יצאתי למסע בעקבות אוצר עזתי אבוד) ו"ג'ארהד".
ממה שאני זוכר ממנו, "ג'ארהד" מתאר היטב מלחמה כמקום שבו האויב העיקרי הוא השעמום, החיילים האחרים ואותה שגרה חמקמקה שרגע אחד היא יום ללא פעולה ורגע שני היא אש לחילוץ.
המלחמה הזאת עוד עלולה להשתנות, וגם אולי עוד יעשו סרט טוב על תותחנים. אבל עד אז, החוויה שפה תוארה הכי טוב על ידי ג'ייק ג'ילנהול בלי חולצה, גם אם פה רוב החיילים יותר מבוגרים ופחות חטובים ממנו.
"תן למוזות קצת לרעום"
(גבעת חלפון)
"צוריה, אתם מתעקשים על זה כי זה בטיחותי או כי אתם לא רוצים שנהיה פה גבעת חלפון?" שאל אותי חייל אחד פה (היי איוב!). "זה אותו דבר," עניתי.
ואכן סרט המילואים האולטימטיבי מוכיח את עצמו גם הפעם בו זמנית כלא רלוונטי בכלל (כי החיילים חדורי משימה ויודעים מה הם עושים) ורלוונטי עד כדי כאב (כי הברדק שולט בכול וכי השם ישמור כל כך חם פה). בין שלל מחפרות קשה שלא לפזם "תן לשים ת׳ראש על דיונה", אבל דווקא קל מתמיד לקחת ברצינות את כל העסק.
זה לא שאין רגעי קומדיה טהורים פה (דיאלוג מסוים על פאשיזם ייחקק אצלי לעד), והעולם מצחיק ואנחנו צוחקים – עד כדי "צוריה, תפסיק בבקשה לעשות שטויות בקשר" – אבל זה לא ממש הגשש פה, למרות שחלקים מאיתנו מנסים. ואולי טוב שכך.
"מה זה אמיתי?"
(מטריקס)
שאלה חשובה בימים אלה היא "מה זאת מציאות?". זאת שאלה חשובה כי לכאורה המציאות הרגילה נחטפה והוחלפה במציאות חדשה ולא מוכרת, שאף אחד לא התכונן אליה רגשית. מה עושים בזמן מלחמה? מה מרגישים בזמן מלחמה? האם כאשר יש מקרה בגדוד שבו מישהו איים על מישהו אחר בנשק אפשר לצחוק על זה? האם זה בסדר לשבת על התחת כאשר כל המדינה מתזזת כדי לעשות משהו? מה זה בכלל מלחמה, בעצם?
אחד הדברים שבולטים במלחמה הוא שלחיילים, על פי רוב, יותר קל. נכון שחם פה ולא תמיד יש את כל התמיכה הלוגיסטית הראויה, אבל חייל יודע מה הוא עושה במלחמה. יותר מזה, אפילו עם מטענים ניידים וסולאריים, חיילים מנותקים מהחדשות רוב היום ועל כן המציאות שלנו היא לא אותה מציאות של מי שניזון מהחדשות והרשתות החברתיות.
המלחמה שלי פשוט שונה מהמלחמה של מי שבבית.
הקרבות שלנו – ולכולם יש קרבות – שונים. בעוד חיילים מתמודדים עם מפקדים, פקודות ואיתני הטבע, אנשים בבית נאלצים להתמודד עם שאלה כבדה בהרבה: "מה אני, לעזאזל, עושה פה?"
אז אני רוצה למסור שזה בסדר – כל עוד אתם לא פוגעים באחר (במעשים), אתם לא חייבים להצדיק את עצמכם. תעזרו אם אתם יכולים. לא רק לחיילים הרחוקים: יש הרבה אנשים בקרבתכם שצריכים עזרה בעורף: שיחה טובה, צחוק, איוורור. אבל אם אתם לא מסוגלים, זה בסדר. אין מדריך התנהגות נכונה במלחמה. אין מציאות אחת נכונה ל"מה זה מלחמה". אין גלולה כחולה ואדומה – יש שק m&m של מציאות, ורובן המוחלט בחירות סבירות.
אני אישית ממליץ להתנתק מהחדשות – אולי רק מבזקים וכותרות – ולצאת לשכונה לעשות דברים קטנים, אבל זה מי שאני. אתם ואתן אנשים אחרים, ואתם צריכים לעשות את מה שטוב לכם. אולי זה לעזור, אולי זה לקבל עזרה, אולי זה קנדי קראש. תשמרו על עצמכם.
ביקשנו בשבוע שעבר להימנע, לעת עתה, מאקטואליה. בתגובות לפוסט הזה, זה ככל הנראה כן במסגרת הסביר, בעדיפות לתגובות עם הקשר קולנועי מסוים אבל לא נורא אם לא. מי שלא רוצה את זה כרגע יכול פשוט להסיר את הכתבה מהמתמשכים, ובשאיפה יישמר לו החלל הבטוח בכל התכנים האחרים שבאתר.
עם זאת, עדיין כדאי לעזור לעורכים עם האווירה כאן ולא להיסחף לפוליטיקה מיותרת וכדומה.
תחזיק מעמד יהונתן - שמור על עצמך
במקום חדשות אני מתלבט בין צפייה חוזרת ב Band of Brothers, או ברשימת שינדלר.
צחוק צחוק אבל אחים לנשק זה תמיד טוב (ל״ת)
(ל"ת)
טיטוס. רק טיטוס.
כדי לזכור שבשנות התשעים (של המאה השש עשרה), אלימות מחרידה כזאת הייתה קיימת רק במיתולוגיה ובתיאטרון.
כתבת מדהים. כתבות כאלו הרבה יותר נחוצות מאסקפיזם
(ל"ת)
תשמור על עצמך יהונתן
(ל"ת)
מצטרף לבקשה שתשמור על עצמך.
כתבת מאוד יפה, והעלית נקודות מעניינות. בתור אחד שמביט על המלחמה מהצד, הרגשתי שהצלחת לתת קצת פרספקטיבה של איך זה להיות שם.
שמור על עצמך ויופי של פוסט
בלי להיכנס למצב, בתור אחד שראה המון סרטים דרום קוריאנים המשפט הזה העלה לי חיוך
״זה הקרב על החיים שלנו ואנחנו הולכים לנצח״ - הנוקמים סוף המשחק
תשמור על עצמך, יהונתן.
כל כך טוב לשמוע ממך שוב.
תביא לנו ניצחון.
.Avengers!!! Assemble
יש לי את הקטע הזה במוח בשבועות האחרונים. על רקע העשן והכאוס, כל החיילים והחיילות שלנו מתאספים כדי להגן עלינו.
אז לא, הם לא גיבורי על בתחפושות – הם הדבר האמיתי.
שאלוהים ישמור על כולכם שתהיו מוגנים ותשובו בשלום.
הי, יהונתן צוריה אמר לא לנקום
(ל"ת)
אומנם אין סרט על תותחנים, אבל לפחות יש שיר
ואפילו בעברית
https://www.youtube.com/watch?v=VSS00Q-wGm8
שמור על עצמך, ותקפיד על שני כללים בסיסיים:
1. , take care of your feet.
2. don't go doing something stupid, like getting yourself killed!
כתבת מעולה
בתור מישהו שגם נמצא עכשיו במילואים בסיטואציה דומה לשלך, העברת כמה מהתחושות והמחשבות שהיו לי בשלושת השבועות האחרונים בצורה ממש מושלמת, אז תודה על זה! בנוסף גם קישרת את הכל לסרטים שאני ממש אוהב, שזה בונוס מעולה, אז תודה גם על זה!
שבעז"ה כל הדבר הזה יסתיים כמה שיותר מהר ונחזור לתקופות הרבה יותר משעממות.
שנחזור לימים שקטים שהאירוע הכי מסעיר הוא החדש של סקורסזה
(ל"ת)
בול
היטבת לנסח כמה מהמחשבות והחוויות בשבועות האחרונים, או כמו שאמר לי חבר ליחידה מול הופעה של עוד אמן שהופיע אצלנו: "זהו, כבר התחילה הגבעת חלפוניזציה של המלחמה?"
גיבור על
מה הסבירות שאחד החטופים שנמצא באיזושהי מנהרה, מצליח ליצור כור קשת ובונה איזשהו רובוט ואיתו הוא ייחלץ מהשבי ויצליח להציל את שאר השבויים ולהכריע את המלחמה?
מה הסבירות שהחמאסניקים נותנים לחטוף כלשהו גישה לרכיבי טיל ומבקשים ממנו לבנות מהם טיל ולא שמים לב תכל׳ס מה הוא בונה מהרכיבים האלה?
דרך אגב, סתם לאנקדוטה, לטיל בסרט איירון מן קוראים ״טיל יריחו״ שזהו שמו של טיל אמיתי שפותח בישראל, כך שתיאורתית החמאסניקים היו יכולים לחטוף חיילים ישראלים ולבקש מהם להכין להם טיל יריחו רק כדי שבסוף זה יתפוצץ להם בפנים (תרתי משמע) כשהחיילים יהפכו לאיירון מן.
אגב נוסף, החטופה ששוחררה היום ע״י צה״ל הצטלמה בביתה עם משפחתה כשהיא לובשת חולצה עם הלוגו של מארוול.
האם זו איזו אמירה על ההירואיות שבחילוץ שלה?
לוגו מארוול ספיידרמן!
(ל"ת)
אכן, שמתי לב לזה
פשוט לא הצלחתי למצוא קישור ספציפי לספיידרמן דווקא.
אם למישהו יש רעיון, אשמח לשמוע.
לא, זה אצבע בעין לסקורסזה
היא יורדת עליו על זה שהסרט החדש שלו נדחה בארץ
ולעניין לעזור ולהתאוורר, ניסיתי לארגן לחברה צפייה אסקפיסטית – זה הלך בערך ככה:
– בואי נראה משהו הכי רחוק מהמציאות שיש. סרט מצויר. דיסני מצויר!
– טוב, אפשר לנסות.
– אבל לא מולאן.
– לא… עדיף באמת שלא מולאן.
– ולא במבי.
– לא, ממש לא במבי. וגם לא מלך האריות.
– דיסני עושים סרטים ממש אפלים, בעצם. ועוד לילדים!
אולי עדיף לא דיסני.
בשביל האסקפיזם
ניסיתי לצפות כהרגלי בקודש בסיינפלד. חשבתי שאני הולך על בטוח ובחרתי בפרק הכי אהוב והכי ידוע, "התחרות". לא תאמינו במה עוסק הדיאלוג הראשון בפרק.
בת הים הקטנה?
(ל"ת)
אנקנטו...
ראיתי לפני שבוע את אנקנטו עם הבת שלי. לא פעם ראשונה שאני רואה את הסרט.
אבל פתאום כל הקטעים של אבואלה לגבי העבר התחברו עם המצב עכשיו. היא מספרת שהם ברחו מהכפר שלהם כי הגיעו פורעים על סוסים ושרפו להם את הבתים (ואני ישר בראש חושב על איזה עוד דברים הם בטח עשו).
לא ציפיתי לטריגר כזה מאנקנטו.
איזה טקסט מגניב שבא בתקופה חשובה. בשבוע הראשון במילואים רצה לי במעומעם הסצינה מנסיך מצרים שנאמר (לא זוכר מי אמרה למי, ומה הנוסח המדויק) שנם יכולים לקחת את הילדים והבתים שלנו, אבל הם לא יכולים לקחת את הרוח שלנו. די תיאר את הימים הראשונים שמצד אחד נחשפנו לזוועות ומצד שני עם ישראל התאחד והתגייס במלוא עוצמתו. רק חידד לי כמה הסיפור שלנו הוא רפטטיבי
לרוע המזל, המשפט הזה נכון גם לצד השני
כל מי שילך, יש 2 מיליון ילדים שיגדלו ויחליפו אותו. ובמצב הנוכחי, אין להם סיבה לא לעשות את זה.
הבהרה: לא טוען לפעולות כאלה או אחרות ולא לצד פוליטי. רק מדוכה מהמצב.
אחרי מלחמת העולם השנייה נותרו הרבה מאוד ילדים בגרמניה
ולמרות זאת גרמניה הנאצית מתה והגרמניה החדשה שבאה לאחר מכן הייתה משהו אחר לגמרי.
כדי לנצח אתה לא צריך להכחיד את כל העם היריב עד לילד הקטן ביותר, אתה צריך במקום זה להכחיד את האידיאולוגיה ואת זה עושים באמצעות ניצחון והכרעה באופן שלא משתמע לשתי פנים והחלפת השלטון בגורם שלטוני אחר לחלוטין שיגרום לכך שהדור הבא יגדל לתוך מציאות אחרת לגמרי ויקבל חינוך אחר לגמרי.
ההיסטוריה מלאה בסיפורים של אומות שנוצחו ושונו לתמיד מבלי שהצד היריב חיסל את כל הילדים שלהם.
לא הבנתי למה כתבת את המשפט האחרון
אבל אנחנו לא כוחות הברית, ואין בעזה אומה לנצח. יש ארגון טרור שמחזיק באוכלוסיה כמגן (יש תמיכה בו, אבל לא כולם). אין אישור בינלאומי לפעולות ברמה שאת/ה מתאר כי האבדות בצד שלהם בלתי נתפסות. ראה מה קורה עכשיו בעולם, 3 שבועות מהארוע. בעבודה שלי (חברה בינלאומית) מבקשים להשתדל לחזור להיות פרודוקטיביים, כי אחרת הסניף הישראלי מאבד הצדקה. יש לחברה בחול עוד דברים על הראש. כאילו שמישהוא פה בישראל זוכר מה בדיוק קורה באוקראינה.
אני בשלב די מבואס. מחכה לתקווה. אצלי היא הלכה עוד לפני הסיבוב הזה, כשחמאס הרגו עובדים פלסטינים שלי כי חס ושלום שיהיה תקווה לעזתים, כשיש מפתחי תכנה בעזה שמרוויחים בחודש את השכר העזתי הממוצע השנתי. שנים בחיי שהלכו לפח – אישורים של השב"כ, מלא בירוקרטיה ותהליכי פיתוח איטיים. אבל הייתה תקווה שאם הם יראו עתיד, הם יחתרו לנורמליזציה.
ב 2015 קיבלתי הודעה מעובד "היה לי כבוד לעבוד איתך" ואז שקט. חמאס זרקו אותו מהגג. שרפו את הבניין של חברת התכנה. אפילו לא היה בחדשות אצלנו, כי למי אכפת מפלסטינים שהורגים פלסטינים.
כולי תקווה שאני טועה ואתה צודק.
עד כמה שאני זוכר, זה משה אמר לעם ישראל
בסרט, כמובן.
כי בתורה אין זכר למשפט הזה.
בדיוק חזרתי מהכנת חבילות ואוכל לחיילים
לך תדע, אולי אחת מהן תגיע אליך :)
תהיה חזק ותשמור על עצמך.
טוב אז מניח שגם אנגלינה גולי מחוקה מבחינתי.
לא אבדה קולנועית גדולה. ההיצע שלה מאד דל והיא שחקנית מוגבלת (ובתור במאית המצב אפילו יותר גרוע). האוסקר על נערה בהפרעה היה ממש סקנדל. ונראה שבשנים האחרונות בעיקר מחפשת כסף קל ולכן הולכת על סרט מארוול (שהיא הייתה צלע חלשה בו).
כמי שג'ולי מילולית מאשימה אותו בהרג חפים מפשע
אני ממש ממש בסדר עם האמירה המטומטמת משהו שלה, או שלל עצומות שקוראות להפסקת אש. לא שאכפת לי מאוד מדעתם של סלבריטאים, שחקנים או במאים אבל כל עוד הם לא תומכים באופן פעיל בחמאס – קרי, "כן, זה אכן היה טבח מוצדק" – זה בסדר.
זה בסדר שיש אנשים שרואים בחדשות סיפור עמום על מלחמה וקוראים להפסקת אש למרות שאין להם מושג על מה הם מדברים. לא שאני מסיר מהם אחריות משל היו ילדים – אני בהחלט מגלגל עיניים על כל אחד ואחד מהם – אבל הקריאה להפסקת הרג היא קריאה שאני, עקרונית, בעדה. יותר מכך – היא הסיבה שאני מלכתחילה נלחם.
כאמור, אני וסטיב קוגן, אנג'לינה ג'ולי, ועוד שלל יוצרים רואים את הדרך אל המטרה הזאת אחרת. וכמו שאפשר להגיד שהסיבה לכך שאני עושה מה שאני עושה היא כי אני (במקרה הטוב) קורבן של שטיפת מוח של המדינה, אפשר גם להגיד שהסיבה שהם עושים את מה שהם עושים היא מעין בורות כללית כזאת של חוסר התעמקות בנושא שמטובלת בלחץ להגיב על הנושא כי "אחרת אתה יושב על הגדר".
שוב, אני לא אומר שאתה צריך לאהוב או למחוק את המחיקה של מי כזאת או אחרת. כל אחד מסתובב עם סף רגישות אחר לפרסונות ציבוריות. אני פשוט אומר שאישית, עבורי, אני מעדיף עולם עם מטומטמים שאומרים שטויות מאשר עולם שבו כולם מיישרים קו. תוסיף לכך שאמנם התוצאה מטומטמת אך הכוונות הן בסך הכל טובות – וכזה, לא יודע. זה בסדר שלאנשים יש דעות טיפשיות וזה לא מפריע לי אחר כך לראות אותם בהקשרים אחרים.
אם כי, כן, האוסקר על נערה בהפרעה היה לא מוצדק בעליל. (ובדיוק סיימתי את הספר עליו הסרט מבוסס והוא ממש ממש טוב).
כולם רוצים שלום עולמי אבל אנחנו חיים במציאות וכרגע נראה שהמלחמה הזו בלתי נמנעת.
ןשרוב העולם בוחר לתמוך בצד אחד, ושחקניות כמו אנגלינה גולי מגנות צד אחד בלי לדבר על הצד השני. איך היא יכולה לדבר על שלום בלי להזכיר את החטופים, את האבדות לשנו. (אני מבין ומסכים עם מה שאתה אומר, אני בוחר לכעוס עליה). נראה שהעולם דווקא כן מיישר קו לנראטיב הפלסטינאי.
אגב נראה שאנגלינה גולי מאד שונה מאביה שתמיד מאד תמך בישראל, כולל במלחמה הנוכחית (השחקן גון וייט).
בכל מקרה תרומתה לעולם הקולנוע היא קטנה ביותר. כמעט כל סרט שהשתתפה בו הוא כישלון, בעשור וחצי האחרונים התפקיד היחיד המשמעותי שלה הוא כנבלת דיסני חיוורת במליפיסנט. כך שלהחרים את סרטי אנגלינה גולי זו משימה פשוטה (בניגוד להחרמת סרטי בלאנשט וטילדה סווינטון).
ממש טיפשונים חמודונים קטנטנים
אולי נעים לדמיין שהקריאה היא להפסקת הרג.
בחזרה לקרקע המציאות, זו קריאה לאי תגובה חד צדדית.
זאת קריאה להפסקת אש
של שני הצדדים. ברור שזה שטויות לדבר כך, בטח כשעוד יש מאות חטופים, אבל בראש שלהם הם שגרירי שלום שמבינים טוב מאיתנו איך למנוע שפיכות דמים ולא אנשים שמבקשים לפגוע באזרחים ישראלים משלל סיבות.
שוב, כל אחד והקווים האדומים שלו. עבורי, טמבל, ואפילו טמבל מאוד זה… בעיקר לא חדש, כשמדובר בסלבריטאים מעולם הקולנוע.
וברגע שתשוגר רקטה
ה"טמבלים" יסכימו שהפסקת האש מופרת ובטלה?
אנא ערף
זה לא שתהיה כזאת הרי – גם האו"ם לא קורא לאחת כזאת.
כלומר, יש לי תשובה אינטליגנטית לשאלה הזאת (כן, הפסקת האש מופרת ובטלה) ותשובה מטומטמת (לא, צריך להכיל את התוקפנות בגלל חוסר מאזן יחסי הכוחות) אבל אני לא חושב – כמי שבכלל לא חושב שצריכה להיות הפסקת אש – שאני דובר אמין עבורם.
ובכל זאת, מפה ועד כוונות זדוניות יש פער.
טמבלים או זדוניים?
אלה האפשרויות שאתה רואה?
אני לא מאשימה אותם בכוונת זדון, לא מזכה אותם מחמת טיפשות, ולא מסנגרת עליהם על שאיפה לשלום.
טוב
(ל"ת)
סליחה, אבל לא
צריך להבין ולהפנים שהחמאס רוצה בהשמדת כל מדינת ישראל, הם אומרים את זה במפורש שוב ושוב וזה באמנה שלהם, ואנחנו מעמידים פנים שהם רק רוצים שקט ופרנסה טובה ויסתפקו בעזה ובגדה המערבית. העם הפלסטיני הוא קיצוני בטירוף, נותנים לילדים בגיל 5 רובה בידיים ואומרים לו לדמיין שהוא רוצח יהודים, מלמדים אותם בבית הספר להיות שאהידים, האמהות מגדלות בנים להיות שהידים. הם אומרים את זה שוב ושוב. הגיע הזמן שנפסיק לטמון ראש באדמה ונקשיב למה שהם אומרים. לא, רובם לא רק רוצים שקט ופרנסה. רובם רוצים לכבוש את ישראל במלחמת דת. מספיק כבר לטמון ראש באדמה, מספיק להיות תמימים. אתה חושב שהחמאס לא ימשיך לרצוח ולאנוס באכזריות שמשתווה לדאע"ש כל עוד תהיה לו הזדמנות? די כבר. אולי לך לא אכפת לגדל ילדים שיכולים להחטף ולהשרף חיים בידי מפלצות בדמות אדם, לי אכפת. החיים שלנו חשובים לא פחות משלהם.
צוריה, חיפשת משהו לרשום על פגז?
(ל"ת)
בגדול מסכים
אבל פחות התחברתי לפיסקה עם 'אני והיא רואים את הדרך אל המטרה הזו אחרת', וגם 'הסיבה לכך שאני עושה מה שאני עושה היא כי אני (במקרה הטוב) קורבן של שטיפת מוח של המדינה'.
כלומר כן, ברור שכל אחד מאתנו כותב על הנושא מפוזיציה שמתוכה הוא לא יכול לצאת, וכל עוד הוא בתוכה הוא לא יכול להיות בטוח שהוא אכן צודק, אבל בגדול זה נכון על כל דעה שכל אדם מחווה בעולם. לא רואה סיבה מיוחדת לנקוט בניהליזם הזה דווקא בנושא הנוכחי.
בסופו של דבר יש שורה של נימוקים הגיוניים ולא מאוד מסובכים שמסבירים את הצד שלנו, ואני כן מרגיש שמי שבאמת היה רוצה להתעניין במה שיש לנו למכור מבחינה הסברתית, לא היה מגיע לאמירות של ג'ולי.
אני משתדלת לפעמים לצאת מהפוזיציה
ולנסות לראות נושא מזווית ראייה אחרת עם הנחות יסוד מסוימות.
במקרים כמו אלה, הדעה האחרת נראית עוד יותר רע, ונעלמת היכולת להצטדק בשמה. נסו בבית.
אפשר לטעון טענות פילוסופיות
על כך שבעצם כל הדעות שלנו מושפעות מהסביבה והצורה בה גדלנו ואין לנו דרך להגיע לאובייקטיביות מוחלטת, רק שאני לא רואה שום סיבה לעשות את זה דווקא בהקשר הזה.
לכן קצת צרם לי המשפט 'הסיבה לכך שאני עושה מה שאני עושה היא כי אני (במקרה הטוב) קורבן של שטיפת מוח של המדינה'. (בייחוד התוספת של 'במקרה הטוב'. אם זה המקרה הטוב, אני לא רוצה לחשוב מה המקרה הרע.)
לא. אנחנו יודעים שאנחנו צודקים. לפחות כמו שאנחנו 'יודעים' את כל העמדות המוסריות האחרות בחיים שלנו.
כן, חסר שם משהו
המשפט המלא הוא: "בעיני מי שפוסל את ישראל, הסיבה לכך שאני עושה מה שאני עושה" וכו'.
הבעיה היא שמבחינת הרבה אנשים
אין שום עניין במה שיש לנו למכור מבחינה הסברתית. הבעיה היא שבמשך שנים התקבעה אקסיומה שמאמצת לחלוטין את הנראטיב הפלסטיני, ולפי האקסיומה הזו אנחנו הצד התוקפני, הכובש, החזק, השולט. ואז קורה מה שקרה ב-7 באוקטובר, ומי שכבר התרגל לחשוב במונחים של שחור ולבן, בלי להתעמק, בלי להבין ניואנסים, לא יכול לקבל את זה שאנחנו הקורבן. שרצחו ואנסו וחטפו לנו חפים מפשע ועשו בנו פוגרום. הם לא יכולים לקבל את זה שבצד הפלסטיני שולט ארגון טרור רצחני, זה לא מתיישב, הרי הם החלשים, המסכנים. זה יוצר דיסוננס וזה לא נוח ולא מסתדר בתבנית המחשבתית שהתקבעה, אז אנשים רק חיכו שהמצב יחזור למה שמוכר להם – ששוב ישראל תהיה התוקפן ואפשר יהיה לגנות אותנו ולהרגיש שאתה בצד הנאור והצודק. ולכן ממהרים לפרסם כותרות שישראל הפציצה בית חולים, אבל לא ממהרים לתקן כשמתברר שזה היה נפל של הג׳יהאד האיסלמי. ולכן כוכבים הוליוודיים שחותמים על עצומה בעד שחרור חטופים מותקפים כאילו הם קראו למחוק את עזה, ולכן המילה ״ציוני״ הפכה למילת גנאי נוראית כשלרוב מי שמשתמש בה אין מושג מה היא בכלל אומרת.
לאנשים אין זמן וכוח להבין מצב מורכב עם היסטוריה ארוכה ומדממת. הם רוצים משהו קל ונוח ופשוט, טובים מול רעים, חלשים מול חזקים, והנראטיב הפלסטיני הרבה יותר נוח לעיכול עבורם. צריך להכיר בזה, ולחשוב איך מתמודדים עם המציאות הזו, אם רוצים איזשהי תקווה לדבר לאנשים ולגרום להם להקשיב.
כאן ועכשיו אין ניואנסים - וזו הבעיה
כן, באופן כללי יש פה מצב מורכב, שגדול על הרבה מאוד אנשים בעולם שלא מסוגלים לתפוס אפילו את קצה קצהו. אבל במקרה הנוכחי יש פה טוב ורע מוחלט. להיכנס לשטח אזרחי ולרצוח אנשים זה לא מוצדק כי "כיבוש", או "דיכוי". כמו שזה לא מוצדק במקרים של כיבוש ודיכוי במקומות אחרים, שמוכרים היטב לעולם המערבי גם כיום, והוא מעורב בהם כמדכא. בוודאי שזה לא מוצדק לבטל, להקטין ולהכחיש אירוע בקנה מידה כזה. הם לא רואים את גודל האירוע, וזו הבעיה האמיתית.
יש פה בחירה מכוונת לעצום עיניים. בחירה מכוונת להישאר בורים, כשפריבילגים לבנים מדושנים אומרים לי, לנו, כאן, שאנחנו טועים ואנחנו שטופי מוח, אלה שחיים כאן, וחווים כאן את מה שקורה. אומרים את זה לקורבנות האירוע, מגלגלים עיניים מול עדויות של אנשים מהשטח, מתעלמים מהדברים המפורשים שנאמרו, נאמרים ויאמרו על ידי חמאס ועוזריהם. המילה "גזלייטינג" מעולם לא הייתה מפורשת יותר. וכשזה בא מאנשים טובים כמו אנג'לינה ג'ולי זה עוד יותר מטריף את השכל.
אני מסכים שחייבים לדבר עם אנשים בשפה שהם מבינים, במונחים פרוגרסיביים. זה אומר להפוך את הנרטיב הפשטני הזה דרך הטרמינולוגיה שהם מכירים. זה אומר שאנחנו חייבים להזכיר לאנשים כמה מעט יהודים יש בעולם, מה היחס אלינו בכל מקום בעולם. להזכיר להם שהעם היהודי דוכא במשך אלפי שנים, ושהפריחה התרבותית והחברתית שלו היא חדשה וכל כך רעועה שהנה, אפילו עכשיו היא עומדת להתמוטט, דווקא כשתוקפים אותנו. להזכיר להם שזה לא בסדר שגורמים מסוימים בתוך העולם הפרוגרסיבי מנכסים אותנו תרבותית, מבטלים את הזהות שלנו, בזמן שהם לוקחים ממנה אלמנטים רבים. להזכיר להם שבקנה המידה הגלובלי, לא אנחנו מול הפלסטינים, אנחנו המיעוט, ושאנחנו במידה רבה חותרים להגשמת החזון הפרוגרסיבי: החלש שהתחזק, קיבל לגיטימציה, ולקח בעלות על הגורל שלו עצמו, תוך כדי שהוא מונע מהחזקים באמת להשתלט עליו ולהשמיד אותו. החלש שקיבל מחדש את הקול שלו, שנלחם נגד מי שמנסים להשתיק אותו שוב ושוב. זו השפה שהם מכירים, זה מה שהם צריכים לשמוע.
יש עוד כל כך הרבה מורכבות מאחורי הסיפור הזה, אבל העולם לא רוצה לשמוע, אז כדאי שנראה לו את האמת במונחים פשוטים, דרך הנרטיב הפשטני שהוא התמכר אליו.
לאדוקים בדת החדשה אין תקנה
ישראל היא מדינה מערבית, לפיכך הציונות "קולוניאליסטית" רטרואקטיבית.
כל אויביה עמים "ילידיים", לפיכך אין לייחס להם אחריות לשאת בה על שום דבר.
הדבר היחיד שיגרום להם להתהפך הוא ניתוק מלא של ישראל מהמערב בכלל ומארה"ב בפרט.
אז ישראל תהיה רשאית להיות אפילו יותר עוצמתית ועשירה (רצוי מנפט), ולטבוח באזרחיה ובשכניה באין מפריע, כמו בשאר המזרח התיכון.
לא התעשרנו מגז, אז מנפט?
(ל"ת)
גז ונפט בשווי חצי טריליון דולר!
https://www.planetcritical.com/p/everybody-wants-gazas-gas
רמת אמינות: האו"ם
זה לא חדש
נביא הפוסטמודרניזם בגרסתו החולה, מישל פוקו, תמך במהפכה האיראנית ובעלייתו של האייתוללה. אותו פילוסוף שינק משורשי תרבות המערב, פריבילג שנהנה מכל הזכויות שהעולם המערבי יכול לתת לו, בחר לצדד תמיד בצד שהוא תפס כ"חלש", או האנדרדוג, גם אם אותו צד היה רוצח אותו או לוקח ממנו את כל הזכויות שלו. אם המערב "החזק" היה נגד משהו, הוא היה בעדו. ככה פשוט. הוא לא באמת מורכב, בניגוד לאופן שבו מלמדים אותו באקדמיה, ובסתירה לשפה הפתלתלה והמושגים הלא ברורים שבהם בחר להשתמש באופן אירוני להגות שלו (שגם ככה מלאת סתירות). אין טוב ורע, יש "טוב" ו-"רע", שקשורים למעמד, לכוח וליוקרה. אפשר לראות את ההשפעה שלו בשיח הפרוגרסיבי והאקדמי בגרסתו הקיצונית היום, אפילו במחוזות הכחשות מדע למיניהן, כמו הכחשת הקורונה (כי מבני כוח, ושפה כיוצרת מציאות ושימוש במדע ככלי לדיכוי ולא ככלי למציאת האמת, וכו'). יש קשר ישיר בין הכחשת מה שקרה כאן ב-7/10 להכחשת מציאות מסוגים אחרים. החזק משקר כדי לשמור על כוחו, החלש תמיד מגן על עצמו, החזק מנסה למחוק את החלש, החלש יכול לעשות כל מה שהוא רוצה. כל זה מתובל בהרבה הרבה פרנויה.
ג'קי לוי כתב לפני שנים רבות (אאז"נ) שישראל תתקבל לראשונה במזה"ת ובמערב, רק אם הפונדמנטליסטים הדתיים יעשו בה הפיכה ויקימו פה מדינת הלכה. אוריינטליזם כהלכתו. אנחנו רואים פה התגלמות של דבריו של אדוארד סעיד: הפחד מהטרור של "האחר" הערבי, האלים, לצד הערצה אליו ולכוח שהוא מפגין. התייחסות "לאחר" כאל ילד קטן שלא אחראי למעשיו, כי זה הכול "המערב", כמבוגר האחראי, שאמור לקחת אחריות. כשזה משתלב עם אנטישמיות ישנה ורעה, אנחנו מקבלים את מה שקורה עכשיו.
ביום שבו אנשים יפסיקו לחשוב על תרבויות במונחים של רוחות השמיים האנושות תתקדם הרבה.
כאילו, לא בטוח שזה לבדו יעצור את המלחמה או את האנטישמיות, אבל האנושות תתקדם הרבה.
ועכשיו גם ביורק מדברת שטויות ברשתות החברתיות.
וזאת כבר ממש אכזבה, כי לא מדובר כאן באיזו ידוענית כלום שמפורסמת בעיקר בזכות המראה החיצוני שלה ובגלל זה אני דלוק עליה, אלא במוזיקאית אלטרנטיבית מחוננת, אולי הכי יצירתית ומוכשרת בכל הזמנים. (וראה כאן.) כנראה שטום יורק (שבאופן מצמרר, נולד בשבעה באוקטובר) לא הספיק להעביר אותה שיעור מזורז בהיסטוריה של המזרח התיכון בזמן שהיא הקליטה איתו דואט. מסוג המקרים שבהם היה עדיף לה פשוט לשתוק ואף אחד לא היה יודע, אבל במקום זה היא בחרה לקשקש, להטריל ולעצבן.
תראה, לקחת את זה קצת אישית. אבל זה לא ממש משנה לרוב הקהל שלה שהיא טועה כי גם הם טועים בניתוח המצב.
יש גם כמה אמנים שאני עוקב אחריהם ששיתפו את זה מחדש בסטורי גם (אולי ביורק היתה המקור?) אבל שוב – אלה לא אנשים שיש לי מהם ציפיות בתחום הזה.
״כבר הפסקתי לספור כמה פעמים הרגו אותי. אז קדימה, לכו על זה״ - לוקי, מתוך העונה הראשונה של לוקי
המשפט הזה מהדהד לי בראש לא מעט בחודש האחרון.
העם היהודי הוא קצת כמו לוקי בעניין הזה.
כל כך הרבה ניסו להשמיד אותנו וחלק גם חשבו שהם מצליחים והיה להם את האושר לראות אותנו כביכול מובסים, רק שזו למעשה הייתה אשליה בשעה שאנחנו בעצם ממשיכים הלאה לקרב הבא.
כבר הפסקנו לספור כמה פעמים ניסו להשמיד אותנו, כבר הפסקנו לספור כמה עמים שונים שאין בין אחד לשני כל קשר כבר ניסו להשמיד אותנו ולמחוק אותנו מהמפה ללא הצלחה, אז אתם באמת חושבים שאתם תצליחו?
כמה שנים אנחנו עוד צריכים להיות פה כדי שתבינו שאנחנו נצחיים?
כמה עוד נסיונות השמדה העם היהודי אמור לעבור כדי שתבינו שאנחנו בלתי ניתנים להשמדה?
מתי האסימון יפול לכם סוף סוף?
כוונה טובה אבל אולי עדיך לא להשוות את העם היהודי ללוקי, השוואה לא מחמיאה במיוחד (הנוקמים 2012 לדוג)
ובערך כל דמות קומיקס ניסו להרוג כמה פעמים באותה מישה יכולת להגיד באטמן, קפטן אמריקה או ווטאבר
זה לא ספוילר...
(ל"ת)
גם המילה "נצחיים"
לא זורמת טוב בקאנון של מארוול
אני דווקא מחבב את הסרט הזה
מבין סרטי מארוול שמאז אנדגיים זה דווקא אחד הטובים יותר.
כך שאני אישית לא רואה ב״נצחיים״ מילה גסה (חוץ מהבעייה הזאת שאנג׳לינה ג׳ולי משחקת שם. אבל נו מיילא, היא רק אחת מתוך עשר דמויות ראשיות, כמה היא כבר נחשבת?)
לא ממש השוויתי
פשוט המשפט הזה (שנאמר, אגב, כשלוקי כבר הפך לגיבור על לכל דבר ועניין) הולך איתי לא מעט בחודש האחרון.
ברור שאין בכוונתי להשוות אותנו ללוקי, רק התכוונתי נטו לעניין הזה של דמות שמושמדת וכביכול מתה מספר פעמים רק כדי שנגלה לבסוף שזו אשליה והוא חי וימשיך לחיות.
ואני לא מבין מה הקשר לכל גיבור על.
ספציפית ביקום הקולנועי של מארוול אין עוד אף דמות שמתחרה בלוקי במספר סצינות הכביכול מוות שיש לה, והציטוט כמובן הוא שלו ולכן הזכרתי אותו.
בקיצור, זו כתבה על אסוציאציות קולנועיות למצב וזו ספציפית אסוציאציה טלויזיונית שהולכת איתי כבר זמן רב, פחות או יותר מאז ה-7 באוקטובר.
או במילים אחרות: דברי הוצאו מהקשרם והובנו שלא כהלכה.
אין לי כל כוונה ולא הייתה לי כל כוונה לטעון שישראל הם כמו לוקי באופן כללי ובוודאי שלא לטעון שישראל היא נבל.
אני מנתצל בפני כל מי שמוצא את עצמו נפגע מהפרשנות השגויה של דברי וכמו כן מתנצל בפני כל קורבנות לוקי הרבים על כך שכביכול הפכתי אותו ואת מעשיו השפלים ללגיטימיים בדרך זו או אחרת.
;-)
אני חושש שחלק מהעולם רואה אותנו דווקא כמגנטו
כמו שאפשר לראות כאן
אני אחדד: חלק מהעולם רואה אותנו כמגנטו באקסמן: המפלט האחרון. אפילו לא מגנטו המורכב והמנומק של אקסמן: ההתחלה.