לי וואנל אוהב לעשות סרטי אימה. התוצר הכי מוכר שלו הוא כנראה "המסור", אותו סרט בתקציב קטנטן שעשה עם חברו מלימודי הקולנוע ג'יימס וואן. וואן הופקד על הבימוי, וואנל כתב את התסריט וכיכב בתפקיד ראשי (הוא היה זה שתקוע בחדר עם ווסלי). מאז, וואן עבר לעבדות על סדרות "מהיר ועצבני" ו"אקוומן", אבל וואנל נשאר במחוזות האימה. לפני שנתיים וואנל כתב וביים את "משודרג", עוד סרט בתקציב זעום שזכה להצלחה אצל מבקרים ואוהבי הז'אנר והקפיץ את המניה של וואנל כבמאי. שנתיים לאחר מכן, וואנל חוזר עם "בלתי נראה", הסרט הכי טוב שהוא היה מעורב בו מאז אותו "מסור" ראשון.
הסרט משרה אי-נוחות כבר מהרגע הראשון. סיסיליה (אליזבת מוס) מתעוררת באמצע הלילה לצד בן זוגה, אדריאן. טוב, זה לא מדויק. יותר מדויק יהיה להגיד שהיא בהתה ערה בשעון כבר כמה שעות וחיכתה לרגע הנכון. מהרגע הזה, בשקט, בשקט היא מתחילה תהליך ארוך של הימלטות, תוך כדי שהיא מביטה לאחור, לצדדים, בפלאפון ובכל מקום כדי לוודא שבן זוגה לא בעקבותיה.
זאת התחלה נהדרת, כי בלי להגיד שום דבר המסר ברור: משהו כאן ממש לא בסדר. סוף הפתיחה גם תבהיר לנו בדיוק מה לא בסדר, בשבריר של רגע, אבל זה מספיק. לאחר הפתיחה, סיסיליה עוברת לגור אצל מכר משותף. לאחר תקופה קצרה שבה היא ממשיכה לחיות בתחושת פחד מתמדת ומשתקת, סיסיליה מתבשרת לפתע שהסיוט נגמר. אדריאן התאבד. לא רק זה, הוא גם הוריש לה הרבה מאוד כסף. אבל מכיוון שלא באנו לסרט "עשירה בהפתעה", אפשר להבין שאנחנו לא בפתחה של קומדיה רומנטית משובבת נפש, ושהחיים של סיסיליה הולכים להידרדר מהנקודה הזאת. עם שלל תאונות מוזרות שהופכות לאט לאט לתוקפנות כמעט גלויה, סיסיליה מבינה את מה שהצופים יודעים מרגע קריאת השם של הסרט – שבן זוגה מצא דרך להתעלל בה. אבל היא מבינה עוד משהו, וזה שמי שאמר ש"ידע זה חצי מהקרב" כנראה אף פעם לא התמודד מול אויב בלתי נראה שנחשב כמת. כי הקרב של סיסיליה, מהנקודה הזאת, רק מתחיל.
במקור, "האדם הבלתי נראה" היה אמור להיות סרט ב"יקום האפל" של אולפני "יוניברסל", שתכננו להחיות את המפלצות מהסרטים הקלאסיים של האולפן ביקום קולנועי משותף, כי לכל שאר הילדים היה אחד וגם הם רצו. נשכר כבר תסריטאי, וג'וני דפ לוהק בתפקיד הראשי. אבל אחרי הכישלון המוצדק של "המומיה", הוחלט באולפנים לבטל את הרעיון של יקום משותף ופשוט ליצור סרטי מפלצות רגילים כאלה, שעומדים בפני עצמם, כמו פעם. וכך וואנל קיבל את ההצעה לכתוב ולביים גרסה משלו לסרט המפלצות "האדם הבלתי נראה".
למילה "מפלצת" יש קונטציה שלילית ומפחידה, ויצורים כמו דרקולה, המומיה או המפלצת של פרנקנשטיין בהחלט תואמים לתיאור הזה. אבל האיש הבלתי נראה נראה חריג בחבורה הזאת – כשאתם בלתי-נראים, אתם לא משהו שאנשים רואים ומזדעקים באימה. אתם לא משהו שאנשים רואים בכלל, זה סוג-של הרעיון. אפשר להשתמש בכוח הזה למגוון של מטרות: למתוח את השכן שלך, להסתנן להופעות בחינם או לעבוד במחלקת אפקטים מיוחדים. וואנל לוקח את המושג "סרט מפלצות" באופן מחייב ומייצר את מה שהיא אולי המפלצת מהסוג הכי מרושע שיש: פסיכופט עם כוח, כסף ומשאבים שמשתמש בכל אלה כדי להתעלל, לרמוס ולשבור את רוחה של הגיבורה. לגרום לה לחשוב שהיא מתחרפנת, ואם זה לא עובד: לבודד אותה משאר העולם כי הם יחשבו שהיא מתחרפנת.
השבח הכי גדול שאני יכול לתת לסרט הזה הוא: אין בו ג'אמפ-סקיירס! כלומר, טוב, יש פה ושם, אבל לא כאלה זולים שבאים להחליף אימה אמיתית. זה ראוי לציון בייחוד כי כשהנבל שלך בלתי-נראה, השימוש בהם נראה הכי מתבקש. אז איך נמנעים מהמדרון הזה? וואנל משתמש במגוון דרכים יצירתיות ליצור סיטואציות מותחות, בלי שזה ירגיש רפטטיבי או מאוס: בין אם זה טביעות רגליים על שמיכה, נשימה באוויר הקר או כיריים שמתלהטות בפתאומיות.
חלק מהקרדיט של תחושת האי-נוחות של הסרט צריך ללכת לעבודת הצילום הנהדרת, שהיא מהטובות שראיתי בזמן האחרון. הצלם, סטפן דוסקיו, עבד עם וואנל על "משודרג", אך בעוד שהוא היה סרט אקשן תזיזתי עם צילום שתאם לכך, כאן המצלמה מרחפת באיטיות קרוב להתרחשויות ולעתים נותנת לצופה תחושה שהוא עצמו אדם בלתי-נראה שעומד עם הדמויות בחדר ומשקיף על מה שקורה, ומדי פעם עומד על שוט קצת יותר מדי זמן כדי שכאילו ננסה להבין בעצמנו מאיפה האיום הולך להגיע.
מכיוון שהמפלצת שעל שמה קרוי הסרט היא בעיקר איש בחליפה ירוקה, המשקל של הסרט מונח על מוס, והיא מוצלחת בתפקיד ומצליחה לעורר אמפתיה כבר מאותה סצינה ראשונה. אולי זה קשור לכך שהיא באה עם ניסיון של גילום דמות הנתונה לחסדיהם של גברים. מצד שני, אני לא יכול אלא לקוות שהתפקיד הבא שלה יהיה בסרט קליל ונחמד. אפילו לא צריך קונפליקט, רק תנו לה להיות שמחה למשך תשעים דקות. אולי גרסה אלטרנטיבית של הסרט שבו היא מקבלת את הכסף ויוצאת לרוד-טריפ ברחבי ארה"ב, בלי שום דבר מרושע שחוזר לרדוף אותה.
החיסרון הכי גדול של הסרט הוא כנראה הטריילר שלו, שמכיל חלק מכובד מהביטים העלילתיים. אם לא יצא לכם להחשף אליו, ממליץ לקנות כרטיס לפני שזה יקרה. למרות זאת, כדאי להגיד שהוא לא חושף לחלוטין את הכל. יש כמה שוטים שבכלל לא הגיעו לתוצר הסופי, וכמה וכמה רגעים שתפסו אותי בהפתעה, כולל אחד שגרם להשתנקות קולקטיבית באולם. ועדיין, היה יותר טוב אם הטריילר היה קצת יותר חסכוני בפרטים.
כש"יהלום לא מלוטש" יצא בנטפליקס, שמעתי אנשים שקראו לו "התקף חרדה ארוך" ותארים דומים. לאחר הצפייה לא כל כך הבנתי על מה הם דיברו, אבל את התיאורים הנ"ל אני בקלות יכול לתת ל"בלתי נראה". אין כאן שום דבר חדש או מעניין במיוחד מבחינה תסריטאית, אך הבימוי המצוין ומוס הופכים את הסרט לחווייה מורטת עצבים שלא נותנת לך לנשום למשך כל משך הצפייה. יש סיכוי גבוה מאוד שאחרי הצפייה גם אתם תרצו משהו קליל ונחמד. ממליץ על "קדימה" באולם הסמוך.
שכחתי לסמן ספויילר מעליי, סליחה
(ל"ת)
לא סימנתי ספוילר, סליחה!
(ל"ת)
אפשר פירוט על הניסוי הזה?
(ל"ת)
ספויילרים?
שאלת אם יש ספויילרים בתגובה שמסומנת בספויילרים?
כי.. יש.
וחבל! כרגע ספיילרתי לעצמי את הסוף של הסרט בגלל התגובות כאן..
אוי ואבוי ואבוי
מנסה במהירות לתקן ומצטער
אם זה מנחם
התגובה ההיא לא באמת מספיילרת את הסוף. מה שנכתב שם ברור לגמרי בערך ממתי שזה קורה בסרט (שזה די בהתחלה).
גם אצלי… ספארי על אייפון
דומני שאליזבת מוס החליפה את נעמי ווטס בתור
השחקנית הסינמזוכיסטית האולטימטיבית (הקרדיט לחידוש הלשוני הזה הולך לרד פיש, כמובן).
ספוילר (מעורפל אבל בכ"ז) מעל... סליחה
(ל"ת)
זה אדריאן, לא כריסטיאן!
(ל"ת)