במקור: Intolerable Cruelty
בימוי: ג'ואל ואיתן כהן
תסריט: רוברט ראמזי, מתיו
סטון והאחים כהן
שחקנים: ג'ורג' קלוני, קתרין
זטה-ג'ונס, ג'פרי ראש, בילי
בוב ת'ורנטון, סדריק הבדרן
'אכזריות בלתי נסבלת' הוא סרט שמציב בפני מחבר הביקורת, עוד טרם צפה בו, דילמה קשה מנשוא: מצד אחד, שמו של הסרט הוא פשוט אסיסט מושלם לקטילה. "מתאכזר לצופה בצורה בלתי נסבלת", "בלתי נסבל בצורה אכזרית", "נאה דורש, נאה מקיים", "סבלתי בהחלט" – אין גבול לדאחקות שאפשר להריץ על סרט רע שמתהדר בשם שכזה. מצד שני, זה סרט של האחים כהן.
האחים כהן דנן – מחביבי האתר, ולא רק בגלל שהם יהודים – יוצרים קולנוע מסוגנן, מודע לעצמו ובדרך כלל מושלם. הסרטים שלהם הם תרגילים שנונים בקולנוע פוסט-מודרניסטי, חגיגה לעיניים ובדרך כלל גם בידור מעולה. אני יכול לומר בקלות שעד עכשיו הרזומה שלהם היה מושלם – אפילו שמאז 'בארטון פינק' של 91' יצא להם רק סרט ענק אחד (כן, אני מתכוון ל'ביג ליבובסקי'), גם הסרטים הפחות טובים בסטנדרטים כהניים היו מלאים בדברים שאפשר לאהוב ולהעריץ. באמת, כל סרט שלהם ראוי לתואר "עוד סרט טוב של האחים כהן", כולל 'הקפיצה הגדולה', או 'האיש שלא היה שם', אפילו אם עד לפני שבוע עוד הייתי אומר שאלה דווקא סרטים גרועים שלהם.
אז מה השתנה במהלך השבוע האחרון? השבוע הבנתי לראשונה באמת, על בשרי, מה זה סרט גרוע של האחים כהן. כי 'אכזריות בלתי נסבלת', עם השנינות בגרוש, עם העלילה המופרכת, עם הקיטש ההוליוודי ובעיקר, עם ג'ורג' קלוני, הוא הסרט הראשון של האחים כהן שבאמת גורם לך לתפוס את הראש בידיים וללחוש אל רצפת קולנוע גיל-נתניה, "איך נפלו גיבורים…".
ג'ורג' קלוני של 'אכזריות בלתי נסבלת' הוא מיילס מאסי, עורך דין לענייני גירושין, צעיר, חלקלק, יהיר וחד לשון. לתהילתו בקרב קהילת עורכי הדין זכה בעקבות הסכם טרום-הנישואים שניסח, מסמך בלתי פריץ שדואג, במקרה של התפרקות החבילה, להשבת הממון לצד העשיר. חייו מתנהלים על מי מנוחות יחסיים, עד שיום אחד נכנסת למשרדו מרילין רקסרות' (קתרין זיטה ג'ונס, שוודאי זכורה לכם בתפקיד חייה כאשתו של מייקל דאגלס), מתחתנת סדרתית. מובן שמיילס, גבר מסוקס, נמר טורף שכמותו, נמס תוך עשר-עשרים דקות כחמאה על כביש החוף באמצע אוגוסט, ועכשיו הוא מוכרח, אבל מוכרח, שרקסרות' תהיה שלו לעולמי עד. ואל תשאלו למה, כי לא תקבלו תשובה. ספקולציות סבירות: 1. זאת הבחורה היפה הראשונה שהוא ראה בחיים שלו, 2. לחשו לו שהוא חייב להתאהב בה, כי אחרת זאת לא תהיה קומדיה רומנטית, 3. הוא מקנא במייקל דאגלס מאז 'אינסטינקט בסיסי'.
מכאן העלילה של 'אכזריות בלתי נסבלת' מסתבכת במיטב המסורת של הקומדיה הרומנטית, עם המון פיתולים מפתיעים ומשעשעים, שהבעיה היחידה שלהם היא שהם לא מפתיעים ולא משעשעים. זה בעצם מה שמבדיל, בגדול, בין 'אכזריות בלתי נסבלת' לקומדיות הקודמות של האחים כהן ('ליבובסקי' שכבר נזכר, 'בייבי אריזונה'): יום אחד אתה יושב לכתוב תסריט ועפים לך מהשרוול וואן-ליינרים קורעים מצחוק, ויום אחרי, השרוול מטפטף לך בדיחות חתונה דלוחות. מדי פעם, ברגעי חסד נדירים של כמה מדמויות המשנה (הרוצח השכיר האסתמטי, למשל), אתה נזכר, לתדהמתך, שאתה צופה בסרט של האחים כהן. בשאר הזמן אתה תוהה אם נכנסת בטעות ל'אמריקן פאי 4: הגירושין'.
אבל זה לא רק ההומור. 'אכזריות בלתי נסבלת' הוא לא רק סרט גרוע של האחים כהן, הוא גם סרט גרוע בזכות עצמו, בלי קשר ליוצרים שלו, וזאת בזכות מעידות בכל תחום מתחומי ההפקה. הצילום המרושל והארט הצעקני יוצרים את הסרט המכוער הראשון של הכהנים; הסיפור, שרק שוכתב על ידי האחים ובכלל נרקח במוחותיהם של תסריטאים הוליוודיים רגילים לגמרי, מופרך אפילו בשביל קומדיה רומנטית; המוזיקה נכנסת במקומות הכי, אבל הכי מעצבנים; והמשחק, הו, המשחק.
זיטה ג'ונס, יפה אומנם, לא מצליחה להקרין כלום בסרט הזה. לא חן, לא כריזמה, לא הומור – פשוט כלום. ג'פרי ראש, בד"כ שחקן מגניב לגמרי, נותן פה כמה דקות ממש מביכות שלא קשורות לכלום ורץ לעמוד בפינה. וקלוני… מה אני אגיד. המבקרים בארצות הברית אומרים שהוא קארי גרנט החדש. לי זה נראה דווקא כמו הומאז' לא מוצלח לקארי אחר, ג'ים בשבילכם, ובכלל, יותר מהכל הוא הזכיר לי את דובי גל ב'מלך הסלים', אבל אולי על נשים זה עובד אחרת (גם במקרה של דובי). השחקן היחיד שקצת מציל את הכבוד הוא בילי בוב-ת'ורנטון, בתפקיד קטן ומבריק של מיליונר ווייט-טראש, שברגעי המסך הספורים שהוא מקבל מעלה את כל העסק בכמה דרגות.
אבל כל הבעיות הספציפיות האלה הן בעצם שמות קטנים לבעיה אחת גדולה, לדבר אחד שהיה בכל הסרטים הקודמים של ג'ואל ואיתן, ובחדש פשוט אין: סטייל. נטען שהסרט הזה הוא מחווה לקומדיות הרומנטיות של שנות השלושים, אבל הדיוק הקומי המסוגנן של הסרטים ההם עובר כאן כזאת זילות, כזאת התבלגנות, כזה טיפול חסר רגישות, שלא נותר אלא לתהות בתדהמה האם אלה באמת אותם האנשים שיצרו סרט כל כך מסוגנן כמו 'צומת מילר', למשל. אולי אפשר להתנחם בכך שהסרט הזה הוא קצת פרויקט צדדי של האחים, פחות אישי ויותר בשביל האולפן, מה שמחזק את התקווה שזאת מעידה חד פעמית. אבל עד לסרט הבא, 'אכזריות בלתי נסבלת' מתאכזר לצופה בצורה בלתי נסבלת, בלתי נסבל בצורה אכזרית, נאה דורש, נאה מקיים. סבלתי בהחלט. מצטער, לא יכולתי להתאפק.
- האתר הרשמי
- קתרין זטה-ג'ונס
- האחים כהן
- הסגנון הכהני – מאמר
- גירושין – כל מה שחשוב לדעת
- חוק ומשפט, גיחי, גיחי
- שמאלץ
נו, התשובה היא בגוף הביקורת
גונקל לא אוהב את הסרטים של האחים כהן. הוא אוהב את הרעיון של הסרטים של האחים כהן (ע"ע "ביג לבובסקי"). אם בעשור של יצירות מופת ("הקפיצה הגדולה", "פרגו", "אחי איפה אתה") הוא רואה את היצירת מופת היחידה בסרט בינוני-פלוס-פלוס, אולי יש כאן אי התאמה מסוימת בין המבקר למבוקר(ים).
צילום מרושל? מה? ארט צעקני? מה, בלאס וגאס? אלוקים ישמור.
בכל מקרה, נמאס לי להגן על כשרון המשחק של ג'ורג' קלוני. כן, אני אוהב את איך שהוא משחק. כן, אני חושב שהוא החיקוי הכי טוב שנקבל בזמן הקרוב לקארי גרנט. גונקל מחזיק את "אכזריות" מול אידאל דמיוני כלשהו של קומדיות שנות השלושים, אבל הוא לא מזכיר שם של אף קומדיה ספציפית. בואו תראו כמה זה קל: יותר טוב מ"סיפור פאלם ביץ"'? אולי לא. יותר טוב מ"סיפור פילדלפיה"? בהחלט.
רבי, אתה גאון!
איך הצלחת לקרוא כך בין השורות? איך ידעת?
אני באמת לא אוהב את הסרטים של האחים כהן. את "אכזריות בלתי נסבלת" דווקא אהבתי.
רק יצויין שאני חושב שפארגו הוא סרט מעולה. הוא לא ענק, כי, לשיטתי, הוא לא שואף להיות כזה, אבל הוא בהחלט סרט צנוע ומעולה.
יופי, אז גם את ''פרגו'' אתה אוהב
אבל להגיד שמאז "ברטון פינק" (שהוא לטעמי לא נמצא בשורה הראשונה של סרטיהם של הכהנים) הם עשו רק יצירת מופת אחת ושמה "ביג לבובסקי" זה כמו להגיד שמאז "חולית" דיוויד לינץ' עשה רק יצירת מופת אחת ושמה "לב פראי". ושמאז "סקס, שקרים ווידאוטייפ" סודרברג עשה רק יצירת מופת אחת ושמה "ארין ברוקוביץ". זה אולי הגיוני למי שאומר את זה, אבל לי זה נשמע כמו דברים של אדם ללא שום תפיסה או הבנה שלל סרטיהם האחרים (והטובים יותר) של היוצרים המתאימים.
אתה צודק.
לסוגיית קלוני
אני חושבת שהוא שחקן בסדר גמור. לא ראיתי ER (הפרק הבודד מהסדרה שיצא לי לראות היה אחרי שהוא עזב) אבל חיבבתי אותו בסרטים בהם שיחק. הוא היה טוב ומתאים ב"אושן 11" והוא היה לא פחות ממצויין ב"הו אחי, אייכה?" (בשניה הזו החלטתי שמחשק לי לתרגם כך את שם הסרט). תמיד נדמה שהוא משחק את אותה דמות כי אני חוששת שהוא קצת תקוע על טייפקאסט – כמו שאת זתה-ג'ונס נוטים ללהק בתור ריץ'-ביץ' (או ואריציות על הנושא), קלוני כמעט תמיד משחק את הגבר המלוקק, מצליח יותר או פחות, אבל תמיד מודע לשארם שלו (דודו-טופז כזה, אבל הגירסה המוצלחת, לא כמו האחרון שמעורר אצלי את רפלקס ההקאה).
גם בסרט הזה הוא כמובן משחק כזו דמות, ועושה אותה טוב מאד, לא ברורות לי התלונות. אני מניחה שלכל אחד יש שחקנים שהוא מאד אוהב (אפילו בימיהם הפחות טובים) וכאלה שמצליחים לעצבן אותו כל פעם מחדש, אפילו שהם עושים את עבודתם נאמנה. אני למשל לא אוהבת את גלן קלוז, ניק נולטה, יואן מקרגור, רנה זלווגר, גווינית' פאלטרו (וזה לא סוף הרשימה) למרות שאין לי מה לומר נגד כשרון המשחק שלהם. הם פשוט מצליחים לעצבן אותי על בסיס (כמעט) קבוע (עם חריגות לפה ולשם).
גונקל – הבנתי שאתה לא אוהב את קלוני, אבל לא ממש פרטת למה, או מה רע בו, פרט לכך שהוא הזכיר לך את דובי גל, שזה לא ממש אומר הרבה. הבנתי שההשוואה לדובי גל אמורה לרמוז על משחק נמוך וולגרי, אבל זה לא ממש מתקשר לי לקלוני (ורגע – אתה ממש צפית ב'מלך הסלים'?!).
אגב, מה חשבת עליו ב'אחי איפה אתה?'
לסוגיית קלוני
בטח שהוא משחק טייפקאסט של דמות שמודעת לקסם שלה. הוא ג'ורג' קלוני – האיש שעשה מיליונים מאישיות בעייתית עם קסם אישי (ד"ר רוס ב- ER). אפילו בתפקידו הזכור הראשון, כהחבר של סלה וורד ב"אחיות" הוא היה מוקסם מהקסם האישי של עצמו.
וב"אחי איפה אתה" (אני לא גונקל, אבל אני אענה בכל זאת) הוא אף הקצין את זה, תוך כדי הבדיחה הבלתי נגמרת על משחת השיער שלו (ומי שלא ראה את יוליסס אברט קם מהשינה עם רשת שיער – לא ראה כיעור מצחיק מימיו). ולא היה מופתע ממנו משגילה
שאשתו לשעבר לא ממש נופלת מהרצפה כשהוא מופיע.
סוף
עכשיו כשאני חושבת על זה, גם ברומן לא חוקי ובאושן 11, הוא חושב שהוא מקסים, ומופתע כשהנשים לא ממש בדעה הזו.
אבל אותי הוא כן מקסים, ואני הולכת לקרוא את הביקורת החיובית, כי בשביל זה הגעתי.
התנאים של האוניברסיטה
הלכת להקרנה של האוניברסיטה שמתחילה אחרי ריקודי העם? סתם תהיה.
אין לי מושג
זאת ההקרנה של 22:00 ולא של חצות, אז לא סביר.
בכל מקרה, המסך ענק, האוויר טוב (בד"כ), הכיסאות לא מרופדים (אבל אפשר לשים רגליים על כסא אחר). רק הסאונד פחות טוב מעצם העובדה שמדובר בקולנוע פתוח בלי מערכת סראונד משוכללת. לאוזניים שלי זה מספיק…
הריקודים עוד לא התחילו
לא יודע מתי הם כן יתחילו אבל לא היו בחמישי האחרון (כשיש ריקודים אי אפשר לפספס את זה) חוצמזה אני מצטרף להמלצה על ההקרנות.
אגב, רציתי לפרסם גם את אכזריות בלתי נסבלת – המלצת היועץ – גם אם כל העדויות רומזות שהסרט גרוע הטענה עצמה היא בלתי מבוססת.
אוח, כששוכחים לשנות חזרה את הכינוי...
אתה יכול להגדיר ''עולם נתון''?
כי מה שקורה בסימפסונס הוא די מטורף בכל קנה מידה (אבל נכון שפחות מסאות'פארק או פיוצ'רמה, עד כמה שהבנתי – כמעט לא ראיתי פיוצ'רמה).
כיום, זה נכון
בעונות האחרונות הסימפסונז ספגו המון השפעות פיוצ'רמה. אבל בארבעת העונות הראשונות (ולדעתי, לפחות השלישית והרביעית גאוניות) זאת היתה ממש סדרה מובנית בלי הרבה גלישות, וגם בתקופה המעולה שבין עונה 5 לעונה 9, הפרקים היו הרבה יותר מבוססים על הדמויות שלהם, ועל דברים שיכולים להצחיק בגלל שאלה הדמויות, מאשר על גגים סוריאליסטיים שפשוט מצחיקים בגלל שהם וואן ליינרים. זה לא אומר שהמציאות לא נשברה אף פעם – אבל היא נשברה רק בשביל בדיחות שמשרתות את האפיון. בעיני, זאת היתה גדולתה של הסדרה, ובאמת בשנים האחרונות זה כבר לא אותו הדבר.
אל תבנה...
על הסרט הבא שלהם, The Ladykillers.
גם אותו הם לא כתבו, וגם בו מככב שחקן שמתיימר להיות סקסי, שרמנטי, נוגע ללב, שחצן : טום הנקס.
אל תבנה...
באמת חשבתי שבפורסט גאמפ הגזימו עם הסקס אפיל שלו
.
למה 2 מאמרים?
אם כל הכבוד לאחים כהן מגיע לסרט הזה שיעשו לו 2 מאמרים?
זה כולה סרט קומדיה מה גם לא ממש מוצלח.
זה לא איזה סרט גדול
אז למה עשיתם שני מאמרים..
הוא לא שווה את זה
למה?! איזו שאלה מגוחכת.
כדי שבעמוד הראשי תהיה •גם• תמונה של ק"ז ג'ונס, •וגם• תמונה של ג'ורג' קלוני.
אי אפשר היה לפרסם עוד ביקורת
עם *עוד* תמונה של קלוני? (מצדי, אפשר תמונה של קלוני ביחד עם הג'ונסית, למען המאותגרים-מגדרית שבינינו.)
את יודעת מה אומרים במחוזותינו.
אם את רוצה ש•זה• יעשה, תעשי את •זה• בעצמך.
(מה ההבדל בין רוטוויילר לקיפוד? קיפוד מרושע כמו אמא פולניה.)
מה ההבדל בין רוטוויילר לקיפוד?
רוטוויילר משאיר כתם הרבה יותר גדול על הכביש.
קולנוע גיל נתניה
וואו, כמה שנים לא הייתי שם. מאז תקרית העכביש בפופקורן כמדומני. בכלל, אני מנסה לשמור מרחק מהמקום שעשיתי בו תיאוריה. אז איך הקולנוע עכשיו, עדיין דביק?
מה שבאמת היה קשה
זה הקהל בקולנוע. כשקלוני לא השתתף בסצינה הראשונה הם היו משוכנעים שזה הסרט הלא נכון וצעקו על המקרינים.
עוד לא ראיתי את הסרט, אבל...
למה הוא מתאהב בה? אני מציע את אופציה 4: הוא גבר הטרוסקסואל, והיא קתרין זטה-ג'ונס.
בדיוק.
אני שונא להישמע קלישאתי, אבל אתה לא חייב סיבה לדברים כאלה. דווקא בענייני אהבה לא חייבים לתת לך סיבה הגיונית, זה פשוט קורה!
כן אבל
לדברים בחיים תמיד יש סיבות.
אולי המשפט הזה נכון ואולי לא – אני באופן אישי חושבת שכן, רק שלעיתים הסיבות לא גלויות לנו או שקשה לנו בכלל לשים עליהן את האצבע. אני לא חושבת שאנשים מתאהבים באנשים אחרים "סתם". הסיבות יכולות להיות פנימיות וקשורות רק מעט לאדם השני (נניח שיש למישהו מוכנות להתאהב ומגיעה דמות יפה והוא גבר הטרוסקסואלי) או שדווקא מישהו נמצא במצב לא מתאים להתאהבות (מצוי בקשר אחר טוב) אבל מופיעה בפניו "הפנטזיה" או מישהי שמעוררת משהו נפשי מאד חזק. אפשר להתווכח על זה, זו רק ההשקפה שלי, אבל בתוך עולם של סרט, או יותר נכון תסריט, לכל דבר אמורות להיות סיבות וסיבות טובות. אחרת הסיפור הרבה פחות מעניין, הדמויות לא אמינות, והקהל בסופו של דבר מרגיש מרומה. בסרט מישהו טווה עבורך סיפור, אם הוא לא טווה אותו טוב (יעני הרבה דברים נראים כאילו הם קורים "סתם" או "במקרה") אני מוצאת שיש בזה טעם לפגם.
אז אולי התאהבות זה משהו ש"פשוט קורה" אבל מאחורי ההתרחשות הספונטנית הזו יש עולם שלם של סיבות אפשריות. השאלה היא האם הסרט רומז או מראה בפני הצופה משהו מהעולם הזה (שאולי כלל לא גלוי למייסי-קלוני או לאף אחת מהדמויות בסרט) או לא.
התרבות.
איזו עוד סיבה את צריכה?
תלך לראות. מצחיק היסטרית,
קלוני וז'יטה ג'ונס דאגלאס שולטים, וג'פרי ראש – בתפקיד של לא יותר מחמש דקות מסך לכל אורך הסרט – פשוט מבריק.
הממ.. ואם תמיד רצית לדעת איך ישמעו סיימון וגרפונקל בחמת חלילים – הסרט הזה יעניק לך את מבוקשך.
בידור מצוין.
המממ... חמת חלילים. ניאט!
רק זה חסר לי, שהאיש עוד יזכר בתוכנית שלו להזמין חמת חלילים מסקוטלנד וגם ללמוד לנגן בה. לא מספיק לי עם הדרבוקה?
האמת, מובן.
בתחילה, הביקורת די הכעיסה אותי, בעיקר כי היה לי באמת קשה להבין איך מישהו יכל לצאת בהרגשה כל כך שונה ממני מהסרט הזה. אבל אז נזכרתי מה אני כל כך אוהב באחים כהן מעבר לדיאלוגים והתחכום, מה שמייחד את הסרטים שלהם עבורי הוא לא הסטייל, אלא הטון וה"feel" האישי של כל סרט. ומה לעשות, לסרט הזה היה את זה, ובכמויות.
הרשימה שפירסמת בפיסקה השנייה רק המחישה לי את זה. כפי שכתבתי כבר מספר פעמים באתר, הסרט האהוב עלי שלהם (ואולי בכלל) הוא פארגו, והוא יצירת המופת היחידה שלהם לטעמי. בעוד שבצומת מילר, לא הצלחתי לעבור צפייה שלמה בלי להירדם למרות שאני מכיר בכך שזה סרט מצויין. בקשר לביג ליבובסקי, עם כל אהבתי אליו, באכזריות בלתי נסבלת צחקתי הרבה יותר ממה שצחקתי בכל צפייה של ביג (שגם נעשה הרבה פחות מבדר לאחר מספר מסויים של צפיות). סביר להניח, שבצפייה הבאה אהנה גם פחות מאכזריות, שכן חלק גדול מההנאה נוצרמ מהתנאים – האודיטוריום בתפוסה מלאה של 1200 איש בפסטיבל הסרטים בחיפה, בנוסף לציפיות מונמכות.
בכל מקרה, גם אם הסרט נעשה על טייס אוטומטי, באמת נהניתי לראות סרט שיצא מהם שהוא כל כך נגיש וקורץ למיינסטרים, ולטעמי, בהחלט הצליח לשחזר את קסם מסוים.
סרט ירוד. מסכים עם הביקורת במאה אחוז
מתאמץ מדי
הסרט מנסה לתפוש מרובה- גם רומנטיקה, גם שנינות, גם וולגריות. בעניין הרומנטיקה- באמת לא אמין בעיני שקלוני הופך כל כך מהר מעו"ד חלקלק למיסטר סנסיטיב, ואח"כ לסתם טיפוס נטול עמוד שדרה. פרצופו הקלולסי והמפוחד והתקפי הפאניקה שלו מזכירים קומדיות ירודות משנות השמונים, בעיקר בקטעים בהם הוא מתעורר מסיוט, או מגיע לתובנה מפחידה ומתחיל לצרוח.בחייאת, קלוני, אתה גבר. תתנהג כמו אחד. התפניות הרומנטיות מעייפות, ומרוב טוויסטים, תככים ומזימות, הסרט נהיה לא ברור.עוד לא הבנתי למה היא התחתנה עם בילי בוב. מה היתה התחבולה המתוחכמת מאחורי זה?
בעניין השנינות, אכן יש כמה פאנץ' ליינס מוצלחים בסרט, אבל ישנו הבדל מהותי בין שנון ומצחיק, ובין לצחוק מהשכל ללצחוק מהבטן. כתוביות התרגום הופיעו עוד לפני השנונאה עצמה, והקהל חיכה בסבלנות עד שהשנונאה תיאמר, ורק אז צחק, לשתי שניות.
על מנת למנוע מהסרט להיות יבש מדי (הרי גם מתבגרים יצפו בו, לא רק חובבי איכות פלצנים), הוסיפו הרבה "בדיחות תחת" ודמויות סטאוטיפיות ומטומטמות, הישר מהקרקס.
לטובתה של קתרין יאמר, שיש לה את אחד הקולות הסקסיים ביותר בקולנוע. תענוג לשמוע אותה מדברת, ממש לא משנה מה יוצא לה מהפה (אגב, אני סטרייטית).
מכל סרטי כהן יצא לי לצפות רק ב"ברטון פינק" ו"אחי, איפה אתה?", ועם כל זה שנהניתי מהם, אשמח אם מישהו יסביר לי מה לעזאזל קורה בהם. בד"כ אני דווקא טובה בלהבין רבדים ומשמעויות. האחים כהן תמיד מצליחים להוציא אותי בלונדינית.
הוא = קלוני.
סוף סוף ראיתי!
ולצערי, אני נאלצת לתמוך בעמדת התביעה.
חיכיתי הרבה, ציפיתי מאוד, ולבסוף התפנה ערב (וגם הווידאו) – הוצאתי את הקלטת מהמכונה והבאתי הביתה תוך שאני משכנעת את בן זוגי לצפיה שמדובר בעוד סרט מצחיק של האחים כהן.
בעלי התייאש כבר אחרי רבע שעה (קצת אחרי שמיילס פגש את מרילין), בתואנה שרימיתי אותו והבאתי לו גם קומדיה רומנטית וגם את ג'ורג' קלוני שנוא נפשו.
אני, לעומת זאת, נותרתי עד הסוף, סקרנית לראות אם יחול שיפור. התאכזבתי.
ראשית, בתור קומדיה רומנטית, הסרט כלל לא עונה על הציפיות – ממש אין אהבה וגם לא ברור אם הסוף טוב.
שנית, העלילה נפתלת ועם זאת צפויה כל כך, מבלבלת וחוזרת על עצמה.
הסרט נדמה כאוסף של אנקדוטות ללא מסקנה אחת מגובשת, ודי ניכר שלא האחים עצמם כתבו את התסריט, אלא רק הוסיפו את הטאץ' הכהני לתסריט גרוע שכתבו אחרים.
היו כמה סצינות משעשעות, כמו הברון, אבל הרוב היה פושר ודלוח כמו מרק קניידלך שבועיים אחרי פסח.
המשחק של ג'ורג' קלוני היה דומה מאוד למשחק שלו ב"הו אחי אייכה" – מודע לעצמו ולקסמו הרב, ועם זאת מסתלבט על זה. מצד שני, אוסף המאניירות הסלפסטיקיות גרעו מחינו והזכירו את רשת השיער של יוליסס אברט.
ק"ז ג'ונס היתה עצית כתמיד, אם כי נעים לראות את פרצופה המדהים בכל פעם שהופיעה על המסך.
בילי בוב הזכיר גם הוא את "אחי" וג'ו המתנשם היה טיפוס פארגואי לחלוטין. למרבית הבושה, לא זיהיתי כלל את ג'פרי ראש (רק בדיעבד, בכתוביות).
לסיכום, טוב שלא הלכתי לראות את הסרט בקולנוע, במיוחד כשמפורים הקודם, זה גם צורך תשלום לבייבי סיטר.
שאלה.
גונקל,או בשמך עפר סקר,אתה ה-עפר סקר ששיחק בלתפוס את השמיים ועוד?.