אנו ממשיכים עם סקירת רשימת ימד"ב (חלקים קודמים כאן, כאן, כאן, כאן וכאן). ואנחנו רגע לפני סיום הרשימה, עם סרטים מכל העולם (אבל בעיקר מאמריקה) ומכל הזמנים. ומתחילים דווקא עם צמד סרטים שנכנסו לרשימה בין הפוסט הקודם לפוסט הזה. שימו לב שאומנם אין ספויילרים מפורשים בטקסט, אבל בהחלט חלק מההתייחסויות כוללות אזכור דברים כמו העובדה שיש לסרט סצנה מסוימת או טוויסט או דברים דומים.
192. להיות או לא להיות (1942)
"להיות או לא להיות" הוא קומדיה שחורה על כיבוש פולין בידי הנאצים. מעניין להשוות את הסרט עם "קזבלנקה" (שאליו נגיע עוד רגע): בזמן שריק ואילזה הפכו לקלאסיקה רומנטית על הצורך בהתנגדות למשטר הנאצי אפילו במחיר של הקרבת הרגשות, מריה וג'וזף עשו צחוק מכל העסק, כאשר העסק הוא בעיקר "הנאצים". במידה מסוימת, מדובר באב קדמון לסרטים של מל ברוקס (או לכל הפחות: השפעה עצומה עליו ועל סרטיו), ולכן לא פלא שברוקס ישתתף ברימייק (פחות טוב) של הסרט בשנות השמונים.
71. אנאנד (1971)
"אנאנד", עד ממש לאחרונה, היה סיפור מעניין: לאחר הצורך שעלה בהנהלת ימד"ב למצוא פתרון לסרטים ההודים ברשימה, שהתחילו להתרבות אפילו יותר ממה שיש ברשימה כעת, הם עשו את רשימת "הסרטים ההודים הכי טובים, עכשיו תעזבו את הרשימה האמיתית שלנו". היה אפשר לצפות שבמקום הראשון שלה יהיה אחד מהסרטים ההודיים מרשימת 250 הסרטים הטובים ביותר – אבל במקום זה היה את "אנאנד"; מעין "הסרט ההודי הכי טוב עבור הודים", בניגוד לסרטים ברשימה שהיו "הסרטים ההודיים הכי טובים עבור קהל מעורב". אבל עכשיו נראה שזה מאחורינו, והוא הצטרף ל-250 הסרטים הטובים ביותר.
ואיך הסרט עצמו? דרמה נחמדה ומרגשת נגד כימותרפיה. כלומר, לא ספציפית כימותרפיה, אבל בכלליות בעד חיים קצרים ומלאי מרץ ולא בעד תרופות שיכולות אולי לחסל את המחלה שלך אבל להחליש אותך תוך כדי. אני עדיין מעדיף את "3 אידיוטים", אבל נחמד לראות ברשימה סרט הודי מלפני שנות האלפיים.
70. הנוקמים: סוף המשחק, בימד"בית: ה'נוקמים: סוף המש'הק (2019)
הנה מה שנחמד בכמות הסרטים של מארוול ברשימה הזאת: היא בדיוק הכמות הנכונה. 2 סרטים וחצי ("שומרי הגלקסיה" עדיין מתנדנד, תודה ששאלתם) מתוך הפרויקט השאפתני שאורך למעלה מ-20 סרטים זאת הכמות המדויקת ברשימת "250 הסרטים הכי טובים". אבל יותר מזה: אלה גם הסרטים הנכונים. אפילו אם יש למארוול סרטים טובים בהרבה (נגיד, "השיבה הביתה" או "חייל החורף"), "סוף המשחק" הוא הנציג של כל הסאגה המטורפת הזאת. ומה, לא תשימו את ההישג הזה ברשימת 100 הסרטים הכי טובים?
69. עד התביעה, בימד"בית: עד ה-תבי'ע (1957)
לא היה שום סיכוי בעולם שאני לא אוהב את הסרט הזה. אגאתה כריסטי ובילי ויילדר בסרט אחד? איך אני אמור טכנית לשנוא אותו? רגע, וגם מרלין דיטריך משחקת בו? איך לעזאזל אני אמור לחשוב שהוא פחות ממושלם? אין דרך כזאת. וזה אכן סרט שהוא פשוט מושלם – אפילו אם אהבתי יותר ספרים אחרים של כריסטי וסרטים אחרים של ויילדר, המפגש ביניהם מעולה, מגניב ומותח ובעיקר – מומלץ.
68. שבעה צעדים (2003)
כמו "לב אמיץ", ל"שבעה צעדים" הגעתי בגיל הנכון, בזמן הנכון: כולי מוכן להישטף במגניבות והקיצוניות שכולם תיארו ולזמר את זמר ה"דרום קוריאה" שכולם מזמרים. ואז… כלום. כן, הפטיש, והתמנון, והגילוי, והסיום, וההכול – אבל פשוט כלום. הסרט הזה לא עניין אותי. לאחר שגיליתי דווקא כמה סרטי דרום קוריאה שעשו את האפקט שהיה אמור לעשות "שבעה צעדים", חשבתי אולי שזה הבמאי, אבל לא: אני חולה על כמעט כל סרט אחר שפארק צ'אן ווק עשה. בקיצור – אין לי מושג.
מה שכן, אם אנחנו פה: הסרט הזה הוא אחד העיבודים הכי מרשימים שנעשו, ולו רק בגלל שהוא לוקח מקור ספרותי (כלומר, קומיקסי) מטומטם ומגוחך לחלוטין וגורם לו לעבוד ברצינות כמותחן. ורק על זה מגיע לו כל הכבוד.
67. ד"ר סטריינג'לאב (1964)
אין לי ספק שיש אנשים שממש צוחקים מ"ד"ר סטריינג'לאב", אבל עבורי הקומדיה בסרט הזה היא יותר כזאת של אנשים אומרים לעצמם "הו! כמה שנון" בטון מרוצה מעצמו. אני לא חושב שזאת הייתה הכוונה המקורית, אבל התוצאה היא שצפייה ב"סטריינג'לאב" היא פחות "מרתון צחוק בלתי נגמר" ויותר מרתון הנהונים כבדי ראש. וזה לא שיש לי בעיה עם קומדיות ישנות – אני עדיין יכול להיקרע מצחוק מהאחים מרקס או סרטים אחרים של שנות השישים או לפני. אבל כאן, אלה בדיחות שאני מעריך, מבין, וחושב שהן טובות – אבל פשוט אף פעם לא ממש צוחק מהן.
66. הנסיכה מונונוקי (1997)
כן, כן, כן, חד משמעית כן. אחד מסרטי האנימציה היפהפיים והמגניבים והמרתקים ביותר שנעשו.
65. ספיידרמן: ממד העכביש, בימד"בית: ספיידרמן: ממד ה'עכביש (2018)
כן, כן, כן, חד משמעית כן. אחד מסרטי האנימציה היפהפיים והמגניבים והמרתקים ביותר שנעשו, ויש בו גם עכביש שננשך על ידי חזיר רדיואקטיבי, מה שנותן לו יתרון על פני התחרות מיפן.
64. שדרות סאנסט (1950)
"שדרות סנסט" קצת רודד עם השנים לכמה רגעים של גלוריה סוונסון במלוא תפארתה, אבל הסרט הזה הוא יותר ממחרוזת ציטוטים ומחוות: הוא סרט אפל מאוד, שעובד. הוא אפל לא רק בגלל האלימות או מערכת היחסים הדפוקה שיש בו, אלא גם בגלל ההתבוננות על הדעיכה וההתמודדות איתה. היו סרטים על זקנה גם לפני כן ואחרי כן, וגם סרטים על כוכבים שמנסים לשחזר את תהילתם, אבל אף אחד מהם לא הצליח לתפוס את האנרגיה המאגית של "שדרות סנסט". היי, אולי הרימייק המוזיקלי עם גלן קלוז יצליח. כלומר, כנראה שלא. אבל אולי.
63. וול-אי (2008)
מיקומו כאן מציב את "וול-אי" כסרט הטוב ביותר שפיקסאר עשו (בתגובות של הרשימה הקודמת רשמתי בטעות שזה "קוקו". מצטער). זאת עמדה נכונה, יציבה ומוצלחת. כלומר, אני דווקא איש של "רטטוי", ושמעתי מספיק ביקורת לגיטימית ולא לגיטימית בשביל שאני אוכל לראות מאחורי אותו קסם ראשוני של הסרט, אבל בכל זאת, (ולמרות שמהרגע שאומרים לך "אוקיי, אבל וול-אי ואיב הם לא זוג צעירים חנוני וודי אלן דיאן קיטון שנות השבעים, אלא רובוט זקן ופרוורטי ומודל חדש ונקי, אז הם יותר וודי אלן וטיילור סוויפט" ממש ממש קשה לראות את הסרט אחרת) הסרט עדיין מצליח כל פעם מחדש להחיות את הקסם שבו ולגרום לי לשכוח את כל הבעיות התיאורטיות שבו. כי הן רק תיאורטיות. על המסך, מה שאני רואה באותם רגעים הוא פשוט נהדר.
62. הנוקמים: מלחמת האינסוף, בימד"בית: ה'נוקמים: מלקהמת ה'איינסוף (2018)
הסרט הזה הביא את הסצנה שסתמה את הפה על כל התלונות על מארוול, ואני מרגיש שאנשים שכחו שהיו כאלה, והרבה. זה לא הסרט – הסרט עצמו, לרוב זמן המסך שלו, לא חורג בהרבה מהנוסחה של מארוול, פשוט עושה הכל גדול יותר ועם יותר שיתופי פעולה של דמויות שלפני עשור היה אפשר רק לדמיין שייפגשו. אבל זאת ההחלטה לסיים את הסרט בנקודה הספציפית הזאת, שגרמה לכל מעריצי העולם לזנוח את התלונות שלהם על השבלוניות, חוסר המוכנות לקחת סיכונים ועוד ועוד, ולהבין: כשמארוול רוצים, הם יכולים.
אני עדיין זוכר את תוצאות "מכסחי הנוקמים", ואומר "וואו". מאז, כל דבר שמארוול עושה נבנה על שאריות ההשפעה של המהלך הזה. נותר לתהות כמה זמן זה יחזיק, והאם מארוול יצליחו להביא לנו עוד מהפך כזה כדי לתדלק את הרכבת שלהם.
61. הניצוץ, בימד"בית: ה'ניצוץ (1980)
את "הניצוץ" מכרו לי, כמו לכולם, כ"סרט הכי מפחיד שאפשר לדמיין", או משהו כזה. בצפייה בו גיליתי שהוא לא. אבל גם גיליתי שזה לא העניין: "הניצוץ" הוא לא סרט שנמדד בכמה שהוא מפחיד. הוא סרט שנמדד בכל מדד אחר, בערך, ובכל המדדים האלה הוא מצליח. הוא סרט שבו ההשקעה בשטויות מאחורי הקלעים שאפשר לקלוט רק אחרי עשרות צפיות באמת תורמת – לא כי אנשים יכולים לשבת ברדיט ולפצח את החידה ולהרגיש גאים בעצמם, אלא כי הארכיטקטורה הלא הגיונית שקובריק מציג משחקת עם תפיסת המציאות של הצופים איפשהו מאחורי הראש שלהם ומערערת אותם עוד לפני שהדבר הראשון הרע באמת מתרחש. וזה יוצר אווירה שהיא אולי לא "מפחידה", אבל היא מערערת ומהפנטת.
60. דרכי התהילה (1957)
הסרט הזה אפילו לא היה מועמד לאוסקר. אפילו לא מועמד! אתם יודעים מי זכה במקומו? "הגשר על נהר קוואי"! שהוא בעצם גם סרט נורא טוב! אז אין לי תלונות! מצטער! אני לוקח את הפסקה הזאת בחזרה! בואו נמשיך הלאה.
59. ג'אנגו ללא מעצורים, בימד"בית: ג'אנגו ללא מע'עצורים (2012)
אני תמיד בהלם מזה ש"ג'אנגו" השיג את המעמד שהוא השיג. מבחינתי, בין שתי היציאות הלא ממש נחוצות של טרנטינו לארץ המערבונים "שמונת השנואים" לוקח, ולו רק בגלל שהדמות הראשית שלו היא לא קרש מהלך. איך הגענו למצב שבו דמות ראשית של טרנטינו יבשה כמו מדבר ומעניינת כמו ספר טלפונים?
אבל בכל זאת, לפני שאני מתחיל להתלונן יותר מדי: לפחות זה לא "היו זמנים בהוליווד".
58. חיים של אחרים, בימד"בית: צ'יים של אצ'רים (2006)
אין לי משהו רע להגיד על "חיים של אחרים". כלומר, יש לי קצת (בעיקר על הסיום שלו), אבל זה סרט שנמצא כאן בזכות ולא בחסד, שהצליח לנצח במאים אהובים ומלאי באזז על תואר סרט השנה בעין הדג ובאוסקר (בסרט הזר, ובכל זאת). אין שום אלמנט אחד בסרט הזה שאמור לקרוץ לקהל מיינסטרימי-גיקי, ובכל זאת, הנה הוא כאן. כל הכבוד לו. זה שהוא גם סרט מוצלח זה רק הדובדבן שבקצפת.
57. הדיקטטור הגדול, בימד"בית: ה-דיקטטור ה-גדול (1940)
הנה ההבדל בין "להיות או לא להיות" מתחילת הפוסט, ו"הדיקטטור": כן, גם צ'אפלין התנגח בנאצים – אבל צ'אפלין התנגח גם בנאצים, כי הוא לא רצה לצמצם את עצמו למדינה אחת ולקונפליקט אחד (וככל הנראה גם בהוליווד לא ששו להכריע בשלב הזה של ההיסטוריה נגד היטלר עדיין). זה מהלך הגיוני וחכם ונכון, שמצד אחד מאפשר לו להרחיב את היריעה מעבר לדמות אחת במקום אחד, אבל גם כזה שמעט מוציא מהעוקץ (אבל באמת: ממש מעט). בכל מקרה, מדובר בסרט גדול לדיקטטור גדול. תראו את זה.
56. שודדי התיבה האבודה, בימד"בית: אינידאינה ג'ונס ו'שודדי ה'תיבה ה'אבודה (1981)
הייתה איזו בדיחה מ"המפץ הגדול" על זה שתרומותו של אינדי למאבק על התיבה האבודה היא שולית, כאילו זה פוגע בסרט איכשהו. זה לא. אני לא מודד סרט על פי מדד התרומה של הגיבור לרצף הקוסמי הגדול של היקום שלו, אני מודד אותו על פי כמה הוא אדיר. ו"שודדי התיבה האבודה" הוא פשוט אדיר.
55. ממנטו (2000)
היופי ב"ממנטו" זה שהוא באמת פשוט סיפור טוב, עוד לפני שמתייחסים לכרונולוגיה או לטוויסטים או לקעקועים. גם אחרי שכבר מכירים את ההפתעות הוא באמת סיפור טוב. גם לפני שהוא סרט (והוא סרט מבריק) עם עריכה, וצילום, ומשחק. גם כשהסרט הוא פשוט גיא פירס מקריא סיפור בטלפון, זה מרתק. כי זה פשוט סיפור מרתק.
54. אפוקליפסה עכשיו (1979)
האם "אפוקליפסה" היה זוכה למעמד שלו לולא ההפקה המקוללת שלו? אין לי מושג. זאת לא ניסיון להעליב את הסרט בצורה מתוחכמת: בשלב הזה הסרט וההפקה שלו אחד הם, ואין ספק שהפתרונות שקופולה היה צריך למצוא לטירוף שהוא נתקע בו דחפו את הסרט לכיוונים שהוא לא היה הולך אליהם אחרת. עבורי, אגב, ההפקה היא סיפור מרתק בהרבה מהסרט עצמו.
53. הנוסע השמיני, בימד"בית: ה-נוסע'א השמיני (1979)
אני מת על הסרט הזה. הוא פשוט סיפור מותח וקלאוסטרופובי עם חייזר שמשנה כל פעם את החוקים. זה נפלא. זה אדיר. זה מגניב. זה סרט ממש טוב. אפילו השם שנתנו לו בעברית, שלא קשור בשום צורה לשם המקורי, עובד, ונותן את אותה תחושה קריפית ומעיקה שאני מאמין שיוצרי הסרט ניסו ליצור.
52. ג'וקר (2019)
תראו, עברנו כמות מגוחכת של סרטים עד כה, אז אני סיימתי את מכסת ה"אני לא מאמין שהסרט הזה פה". אחרי "קזינו", "האצ'יקו" ועוד כמה, אני ממש מוכן להאמין על כל סרט שיצוץ ברשימה הזאת, אפילו אם זה יהיה "בין כוכבים". בשלב הזה, אני באמת מאמין להכל.
זה לא אומר שאני לא קצת מאוכזב.
51. סינמה פרדיסו (1988)
וואו, כמה לא אכפת לי מהסרט הזה. חשבתי שאכפת לי, ושכשאני אגיע אליו אני ארשום כמה אני חושב שהוא שטות קיטשית חסרת חשיבות, אבל אין לי את האנרגיות להשקיע בזה. בזבזתי על הסרט הזה כבר שעתיים בזה שצפיתי בו, עכשיו אני צריך להשקיע עוד זמן בלהגן על עמדתי? תודה, לא. אני פשוט אקבל שזה סרט לאנשים מסוג מסוים מאוד, והסוג הזה הוא "אנשים שהם לא אני".
50. חלון אחורי, בימד"בית: הלון אהורי (1954)
מכל שיתופי הפעולה של אלפרד היצ'קוק עם ג'יימס סטיוארט, זה האחד שהוא הכי אינו "חבל". מה נסגר איתכם? לא שיש לי בעיה עם "חלון אחורי", סרט שמגיע לו מקום ברשימה הזאת, אבל איפה "חבל" איפההההה.
49. קזבלנקה (1942)
מספרים שד"ר פלוטניום ניסה ליצור במעבדה את הציטוט הקולנועי המושלם. הוא צד, ליקט ואסף ציטוטים מהטבע, סינן וטיהר אותם ופיענח את המבנה שלהם, ולבסוף הצליח לסנתז ציטוטים מעולים באופן מלאכותי. אך לילה אחד, בהיסח הדעת, הוא שפך את הכימיקל X על הציטוטים והם הפכו לתסריט שלם, קוהרנטי, סוחף ומדהים. מאז, בכל מקום שבו מישהו צריך לצפות בקלאסיקה קולנועית מבלי שהיא תרגיש כמו קלאסיקה מעיקה, בכל פעם שמישהו רוצה לצפות בהמפרי בוגרט בפסגת הציניות והאדישות שלו – "קזבלנקה" בא לעזור לאנשים חסרי הישע.
48. קבר הגחליליות (1988)
תקשיבו, עברנו יחד יותר מ-200 סרטים, תודו בזה: הייתם מופתעים אם כן הייתי אומר לכם שהסרט הזה מאוד נגע לליבי והיה משמעותי ועוד שטויות שכאלה. אם היינו נתקלים בסרט כשהוא היה במקום 237, בטח, היה עוד זעזוע על כך שאני מגלגל עיניים על סרט שנחשב למסחטת הדמעות האולטמטיבית או משהו. עכשיו? עכשיו אפילו אין בזה את אותו הקסם של הזעזוע הראשוני. יש פשוט קבלה.
ואולי הקבלה הזאת מרתיעה אתכם – האם איבדתם את היכולת שלכם להרגיש? להזדעזע? אה, אז בשביל זה יש לי סרט מושלם בשבילכם: "ג'ן היחף" (Barefoot Gen), גם הוא אנימה יפנית משנות השמונים על מלחמת העולם השנייה דרך עיניו של ילד, ותאמינו לי – זה לא סרט שהמילה הראשונה שחושבים עליו בהקשר כלשהו היא "אדישות". יותר כמו "הזוועה… הזוועה…".
47. היו זמנים במערב (1968)
""היו זמנים במערב" הוא המערבון הכי גרוע של סרג'יו ליאונה שראיתי" – זה משפט שאני טכנית ניתן להגיד, אבל ריק מבחינת ערך שאפשר להסיק ממנו. כאילו, זה סרג'יו ליאונה. מה בכלל המשמעות של "הסרט הכי גרוע של סרג'יו ליאונה"? "לא יצירת מופת מוחלטת אלא רק קצת, מצטערים"?
46. יוקרה (2006)
פה אני בדילמה. אני בצד של "יוקרה" – זה סרט מגניב, חכם, מעניין ובכלליות אין לי בעיות איתו. אבל הוא בדיוק כל הדברים שאמרתי, שאף אחד מהם הוא לא "ואחד הסרטים הכי טובים אי פעם אומייגאד". ספק גדול, נגיד זאת כך, שאם היה מביים אותו איזה במאי בשם שמיסטופר שמולאן הוא היה מוצא את דרכו לרשימה. ולמרות שזה היה גורם לפחות אנשים לראות אותו (מה שחבל), הוא היה מגיע למקום שהוא יותר ראוי לו.
45. וויפלאש (2014)
כבר ניהלתי באתר פעם דיון (ארוך) על למה אני חושב שזה סרט בסדר וזהו, ומאז דעתי עליו רק הדרדרה. אתם יכולים לנחש לבד אם אני חושב שיש לו פה מקום ברשימה שכזאת.
44. מחוברים לחיים, בימד"בית: מהוברים ל'היים (2011)
כמו עם "יוקרה", יותר משאלת "האם הוא סרט כזה טוב", יש פה את שאלת התווית. כי "מחוברים לחיים" הוא סרט מושלם לסוגה שלו: סרט מרומם נפש (אם מתעלמים מכל מיני דברים) שמבקרים מרימים עליו את האף וצופים נוהרים אליו בהמוניהם. אני מרגיש את העצמות שלי מתחילות לרעום על זה שסרט כזה חסר משקל הגיע לפה, אבל אז לא מצליח לגייס את הכוח באמת לכעוס עליו. אז הוא במקום 44? שיהיה. תראו איזה חמוד הוא.
43. השתולים, בימד"בית: ה-שתולים (2006)
טוב, זה מקום ממש לא קשור לסרט הזה. כלומר, אני בהחלט מדמיין אותו ברשימה שכזאת, ואפילו במאה הראשונים, אבל, אה, 43? לפני "נהג מונית"? לפני "דרך ללא מוצא" (שנעדר מהרשימה בכלל, וזה באמת מטורף)? בואו לא נגזים. הקטע של הסרט הזה היה שהוא כל כך אדיר עד שהאקדמיה התייאשה ונותנת למרטין סקורסזה אוסקר אפילו שמה הקשר בין הסרט הזה ואוסקר. והקטע של הסרט הזה הוא לא "הסרט הזה הוא כל כך אדיר שהוא בעצם יצירת מופת קולנועית, אחד מ-50 הסרטים שאתם חייבים לראות".
42. אורות הכרך, בימד"בית: אורות ה-קרה (1931)
הדבר היחיד שיש לי להגיד בגנות הסרט זה שאני לא בטוח שהוא יותר טוב מ"הדיקטטור הגדול". חוץ מזה? ימשיך כבודו.
41. גלדיאטור (2000)
לא אכפת לי מ"גלדיאטור", ובשלב הזה, תקשיבו, עברתי הרבה סרטים שלא היה לי אכפת מהם ומצאתי משהו להגיד עליהם בכל זאת, כי מה, לא נגיד עליהם משהו? אבל די. מצטער, "גלדיאטור", אתה החוליה החולשה, אין לי משהו מעניין להגיד עלייך וזה רק בגלל שאתה לא מעניין בכלל. הלאה.
40. פסיכו (1960)
אפילו אם אתם יודעים על הסצנה ההיא, אפילו אם אתם יודעים מתי היא מגיעה, אפילו אם אתם יודעים על הטוויסט, אפילו אם אתם יודעים על הטוויסט אחרי הטוויסט (שאולי הוא לא טכנית טוויסט, אבל לא אכפת לי), אפילו אם אתם יודעים מה קורה בשניות האחרונות של הסרט – "פסיכו" עדיין עובד, והוא עדיין מושלם. היצ'קוק סתם עשה פוזות עם כל מסע השיווק שלו בזמנו וה"אל תגידו לאף אחד שום דבר על הסרט!!!1", אבל נרשה לו, כי הוא גם יצר את הסרט הזה.
39. זמנים מודרנים (1936)
יצירת מופת באופן חד משמעי שלא רק שעדיין עובדת, אלא גם תמשיך לעבוד עוד מספיק זמן כדי שנוכל לחגוג לה 100 שנים ואפילו 150, 200, ועוד, ועוד.
38. שליחות קטלנית 2: יום הדין (1991)
אחד מסרטי האקשן הטובים ביותר של כל הזמנים הוא גם הסרט האחרון שג'יימס קמרון היה צריך לטרוח ליצור. כלומר, אין לי בעיה עם "טיטאניק", אבל קשה להגיד שהוא סרט הכרחי, ועם "שקרים אמיתיים" ו"אווטאר" דווקא יש לי לא מעט בעיות. אבל "שליחות קטלנית 2" כל כך טוב שקמרון פשוט הרגיש צורך לאזן את הקריירה שלו עם כמה נקודות שפל.
37. בחזרה לעתיד, בימד"בית: בהזרה ל'עתיד (1985)
אפילו למרות שזמקיס הפך את צ'אק ברי לגנב נוראי (אם כי מאוד מוכשר – לגנוב ככה שיר שלם דרך הטלפון? זה מרשים), שזה תסבוכת מוסרית סבוכה ולא ברורה, ואפילו אחרי כל שאר הבעיות שיש לסרט (ויש), הוא עדיין מושלם. ככה זה.
36. הפסנתרן (2002)
לצערו של "הפסנתרן" ולצערי, אני ראיתי אותו בבית הספר, בהקשר שאני לא זוכר וחושד שהוא היה "יש לנו מלא זמן לשרוף ומה פתאום שנלמד משהו פחחחחחח", מה שהופך אותו אוטומטית ל"סרט כיתה" ותמיד מגביל את ההערכה (הרבה) שלי כלפיו. כי אמנם הופנטתי לסרט כמו שאף "סרט כיתה" אחר לא היה יכול להפנט, אבל עבורי הוא לעד יהיה במעמד אחד נמוך מסרט אמיתי.
בפעם הבאה: ה-קסשוד ה-מייא'די, מלץ' ה-אריות, הת'הלה, ועוד.
סרט כיתה זה מושג מצוין
אצלי אלה היו פורסט גאמפ בשיעור אנגלית, הבלתי משוחדים והפסנתרן בהיסטוריה, אני והחבר'ה, באזז והנחשול בשיעורי חינוך ורשימת שינדלר וכנר על הגג במסע לפולין.
גאטקה בביולוגיה
נכון, גם התפרצות!
(ל"ת)
אצלי זה היה
מופע האימים של רוקי ביום התלמיד.
ככה זה כשאתה גדל בראשון.
מעניין אם קיים בית ספר שלא הקרינו בו את הנחשול
(ל"ת)
ההישג האמיתי הוא הקרנה בצה"ל
הסרט הזה הוקרן ביחידה שלי לקבוצה נבחרת של אנשים, כשמפקד היחידה מוציא אחד אחד – לידיים של שני חוקרי מצ"ח. ככה שלפו 25 אנשים להיחקר בג'למה על פרשה של משחקי פז"מ.
ביחידה שלי בצבא
מבצע סבתא היה סרט חובה בשביל לעבור את ההסמכה.
ברצינות. לא ראית – לא עברת.
יא! גם אצלי!
ממש היו על זה שאלות במבחן…
אצלי:) שמעתי עליו לראשונה רק בחוג תיאטרון לחובבים.
מצד שני, למורים בחטיבת הביניים שלי לא הייתה בעיה לתת לנו לראות סרטים חינוכיים כמו קוברה והסרט עם סטיבן סיגל שבו עורפים למישהי את הראש וטיפוס ביש מזל נמחץ תחת גלגלי מכבש.
וזה עוד היה בית ספר דתי.
מטריקס בפילוסופיה
במסגרת מחוננים כלשהי (כיתה ה', אם אני זוכר נכון), כשהמורה עוצר מדי פעם ומסביר על הפילוסופיה של הסרט.
התוצאה היא שאני תמיד זוכר שזה סרט עמוק, אבל לא מצליח לזכור למה.
איףףףףף לא עוצרים סרט גם למטרות פדגוגיות!
פעם אחת עצרתי סצנה מ"אחוות הטבעת" כדי להתנצל בפניהם על שאמרתי להם שלדמות הראשית קוראים בילבו, כי מעצבן אותי כשמרצים ומורים טועים בשמות ורציתי לעשות תיקון, אבל חוץ מזה, עצירת סרט באמצע כדי להבהיר מה אתה עומד ללמד מתוך הסרט, כשאפשר לתת לסרט להבהיר את זה בעצמו – זה עוול לסרט.
אני ראיתי את "אמדאוס" בשיעור, ולמרות שזה בדיעבד כנראה היה, אולי, תוצר של מורה (אהוב מאוד!) שהעדיף לתת למילוש פורמן לעבוד בשבילו, החוויה הייתה חיובית מאוד, רק שיצא שאחרי הרקוויאם של מוצרט לא המשכנו את הסרט – ועם הזמן המחשבה על צפייה מחודשת בעיקר קצת מעייפת אותי. אולי בבידוד הבא אשלים אותו.
מאוד לא הערכתי את המורים שלי, ובמחשבה לאחור לאו דווקא בצדק
סרטים שראינו במסגרת בית הספר:
הנחשול כמובן, בגרסת המחזה העברית ובגרסת הסרט האמריקאי- יותר מפעם אחת את כל אחת מהגרסאות.
ראינו את שם הורד עם המחנך/מורה להסטוריה
ראינו את החומה בשיעור אנגלית
בעל זבוב (הוקרן פעמיים, פעם ראשונה בצופים, ממש בתחילת שנת הפעילות הראשונה אחר כך פרשתי, ופעם שניה בחטיבה)
וואו, עברו כל כך הרבה שנים, מנסה להזכר אילו עוד סרטים ראינו, כי היו עוד! לא מצליחה לזכור.
למרות התלונות של חלקכם, מעולם לא היתה לי בעיה להכנס לתוך יקום ספרותי/קולנועי, כך שאם לא אהבתי את הניתוח שקרה אחר כך בכיתה פשוט דילגתי עליו. היו גם המון ספרים מדהימים שקראנו, מעולם לא נטרתי להם על כך שהם הגיעו במסגרת לימודית (חוץ מאלו שבאמת לא אהבתי, כמו התפסן)
מה שהכי בולט בסרטי לחזרה לעתיד בעיניי, בעיקר בשני
הוא המשחק המוגזם של כל הדמויות והתגובות הקיצוניות שלהן לכל דבר. במיוחד ביף טאנן, שהוא רשע כל כך רשעי שמקומו בסרט מצויר. נראה כאילו כל הדמויות עברו על הפילמוגרפיה של ניקולס קייג' ואז אמרו לעצמן: "פפפף, אנחנו יכולים להתעלות על זה!"
ואם תגידו שלפני שהסרטים האלה יצאו הקייג' עוד לא היה כוכב קולנוע מחורפן בכלל, אז אומר לכם… נו, בשביל מה המציאו את הדלוריאן?
גם אני ראיתי לאחרונה שוב פעם את בחזרה לעתיד
ולראשונה הבנתי למה כל חברי הלהקה שמנגנת בנשף לוקחים הפסקה, נכנסים ביחד לרכב, וכשהם פותחים את הדלת יוצא עשן.
וואו אני אשכרה מזדהה עם לא מעט ממה שכתבת פה.
אבל הבעיה של וול אי היא לא איזשהו ניסיון מוזר להשליך על רובוטים את איך שמערכות יחסים של בני אדם עובדות, אלא שהוא סרט עם מערכה ראשונה יפיפייה ומערכה שניה סופר דופר טיפשית, שמנופובית, בומרית ו"מה אם טלפונים אבל יותר מדי".
אם כבר קבוצות תיוג
"למה או או כשאפשר גם וגם"?
ספציפית: מה שאת מתארת נכון, אבל אני מרגיש שהוא עניין של "נקודת מבט" שכזאת – כלומר, משהו שגם אחרי שמדברים עליו אנשים יכולים להגיד "אבל הוא צודק ככה זה". ההשלכה של מערכות יחסים, בתחושתי, קצת מפורר את האשליה שהסרט מנסה ליצור. אז יש מקום לשניהם ברשימת הבעיות של וול-אי.
'ספיידרמן: ממד העכביש'
הוא מתחרה רציני אצלי על תואר האוברייטד של העשור. מגניב? חלקים ממנו, אולי. מרתק? פחחחחח, קלישאתי נורא (הוא לא מסתדר עם אבא שלו!!!) יפה? בעיני המתבונן – האנימציה אכן חדשנית, אבל היא לא בהכרח יפה רק כי לא ראיתי אותה קודם.
לא יודע מה כולם מצאו בו. הוא אפילו לא הספיידרמן הכי טוב: מניח שהוא אי שם באמצע הטרילוגיה של ריימי. שני הסרטים של טום הולנד בכלל לא רואים אותו מקילומטרים, אבל הנה הוא כאן, במקום גבוה שלגמרי לא מגיע לו. אני מתנחם בזה שהרשימה הזו כוללת מוזרויות הרבה יותר גדולות.
גם אני לא מבינה את ההתלהבות מ"ממד העכביש" ובעיקר את הסלחנות כלפי החולייה החלשה – העלילה.
אבל יש לי הערכה אפסית לרשימה הזאת ולדירוגי IMDB, אז למה להיתפס דווקא לסרט חביב?
אה, הטריגר היה השבחים שיהונתן כתב עליו, זה הכל
כמו שכתבתי, מסכים שיש ברשימה הזו דברים שהרבה יותר מצדיקים להתעצבן עליהם.
מעניין אותי איך הצלחת להישאר אדיש לקבר הגחליליות
(לא בקטע ביקורתי, זכותך. פשוט עוד לא נתקלתי בחוות דעת שלילית או אדישה על הסרט הזה, וזה מסקרן אותי)
זאת שאלה מעניינת שאני לא בטוח שיש לי עבורה תשובה מספקת
כלומר, אני יכול לתת פה ביקורת שלילית על הסרט, אבל היא תהיה סתם – אין לי איזה בעיה עקרונית עם הבימוי/משחק/אנימציה. משהו בסיפור ובדמויות עצמן פשוט לא הגיע אליי. האם זאת הייתה תחושה שמנסים בכוח לרגש אותי במקום לתת לסיפור לעשות את שלו? תחושה (שיש בהרבה סרטים אחרים בוודאות, אבל לא יודע אם פה) שמספיק להציג לי גיבור ושיהיה לו רע כדי שיהיה לי אכפת ממנו בלי לבסס אותו באמת כדמות שבאמת אהיה לי אכפת ממנה? האם זה סתם פשוט סיפור לא מעניין עבורי? לא יודע.
אני כן יודע שלמרות הכל, בהחלט היו סרטים אחרים שזעזעו או רגשו אותי (ושלא היו צריכים להגיע לטירוף והזוועות של "גן היחף", אגב) וש"קבר הגחליליות" פשוט לא. אולי צפייה חוזרת תחדד שם מה אני לא אהבתי, אבל אני לא יודע אם אעשה כזאת בקרוב. אבל אני כן יכול להגיד שמד הריגוש שלי נובע יותר מתחושה של חיבור לדמויות מאשר מתיאור הזוועות שהן עוברות – סרט יכול להיות פורנו עינויים ארוך שבו מוציאים לדמויות עיניים ועוד ואני אפהק לאורכו כי אף אחד לא דאג שיהיה לי אכפת מהסיפור, ויכול לגרום לי להצטמרר מכאפה אחת במקום לדמות שאני נורא נקשר אליה.
לקחת חומר גלם מטופש ומגוכח ולעשות ממנו מטעמים זה קצת כל הקטע של צ'אן ווק פארק
אני טוען שגם התסריט של "צמא" שלו הוא טיפה… מטופש. יש לי המון הערכה על כל שהצליח לקחת את זה ברצינות, במיוחד ב2009, שיא טירוף הדמדומים. אני גם לא מעריץ גדול של "המתופפת הקטנה", או העלילה של הסרטים האחרים בטרילוגיית הנקמה.
לא קראתי את הספר שעליו "המשרתת" מבוסס, אבל לפחות ברמת הסיפור הבסיסי של הסרט נראה שלפחות פה מדובר במשהו יותר מגובש וקוהרנטי. סרטים אחרים שלו עובדים למרות הסיפור שלהם ולא בגללם
לא, אנחנו מדברים פה על שני דברים אחרים
אתה מדבר על בימוי שגואל תסריט טיפשי – משהו שאני קצת פחות מסכים איתו, כי אני חושב שיש לו לא מעט תסריטים גאוניים. אני מדבר על חומר מקור מפגר שהוא לקח ממנו רק את מה שעובד (החטיפה בלי ההסבר, השהות בבידוד למשך זמן ארוך) וזרק את כל הטמטום שעטף אותו.
נחמד אבל
הרשימות האלה קצת חוזרות על עצמן, במיוחד השטיק של "אוי הסרט הזה כל כך אוברייטד מה הוא עושה כאן".
אם הן רק לקראת הסוף התחילו לחזור על עצמן, דיינו.
כשסוקרים 250 סרטים (ובעצם יותר, כי נכנסים כל הזמן סרטים) יש גבול מסוים למידת מגוון הדעות שאפשר להציג.
Fair enough
(ל"ת)
סרטים איטלקיים ישנים
יש לי הרבה מאד אי הסכמות איתך, אבל הכי הרבה. – אני לא מסכים איתך לגבי סרטים איטלקיים ישנים.
אומברטו די וגנבי האופניים הם אולי פורנו עוני, אבל הם פורנו עוני שנוצר באיטליה של אחרי המלחמה. מה בדיוק אתה חושב שקרה שם? עושר?
וסינמה פרדיסו זה קולנוע מקסים ברמה הכי גבוהה, גיירמו דל טורו לפני שהיה גיירמו דל טורו. ובכלל טורנטורה של "סינמה פרדיסו", ושל "1900", הוא באמת סוג של דל טורו של ״המבוך של פאן" ו״צורת המים״, וכל הסרטים האלה הם יצירות מופת אדירות ונדירות.
אז דה סיקה כן.
וטורנטורה בטח שכן
ומה לא?
ובכן, מה לא קולנוע מקסים? פליני, פליני זה לא קולנוע מקסים. פליני זה קולנוע משעמם.
ומה עוד לא קולנוע מקסים? אנטוניוני. רק שאנטוניוני הוא קולנוע חכם ברמות בלתי אפשריות.
ומה עוד כן? ליאונה כמובן. כי ״היו זמנים במערב״ הוא לא רק הליאונה הכי טוב, אלא גם המערבון הכי טוב (ובפנקסי גם הסרט השני הכי טוב שאי פעם נוצר), ולא ששאר המערבונים שלו לא אלמותיים, כי הם כן, אבל זה הכי טוב.
בקיצור, קולנוע איטלקי. קטעים איתו.
לא רגע, גיירמו דל טורו?
מה גיירמו דל טורו-י ב"סינמה פרדיסו"?
(לגבי השאר אנחנו לא מסכימים וזה סבבה, כמובן).
לא ראיתי מספיק דל-טורו, אבל הסינפיליה של "צורת המים" די מהדהדת את "סינמה פרדיסו"
(ל"ת)
בדיוק
(ל"ת)
זה מרכיב מאוד קטן מהכלל שהוא "צורת המים"
והוא נמצא בעוד שלל סרטים אחרים. דווקא להצביע על דל טורו, שהמאפיינים לסרטיו אחרים, מרגיש לי עדיין קצת תמוה.
כל הסרטים האלה הם אגדות
באמת שאני לא יודע איך לקרוא לזה אחרת. אבל ארבעת הסרטים שהזכרתי (שניים של טורנטורה, שניים של דל טורו) פשוט נראים ומסופרים כמו אגדה , כמו סבא שרוצה לספר לנכד שלו סיפור, אל-לה ״הנסיכה הקסומה״ (או the fall של סינג ולי פייס).
ולכולם יש גם אלמנט טרגי כזה או אחר (פרט ל ״הנסיכה הקסומה״ במקרה הזה, כאשר the fall הוא יותר פסיכולוגי ואישי מאשר החמישה האחרים).
עוד סרט דומה? המספריים של אדוארד כמובן, גם אחד הפייבוריטים העיקריים שלי.
לא יודע, אולי זאת רק תחושה פנימית.
השוואה בין איווה לטיילור סוויפט? מה? איפה? למה? מי הנבל שאמר את זה?
וגם ההשוואה בין וול-E לוודי אלן קצת שטחית, אבל זאת לא הבעיה של הסרט הזה. הבעיה היא שהוא משעמם, טכנוקרטי, אנטי-אנושי עד גועל, מטיפני להחריד, שמאלני יתר על המידה ולא מנצל את הגימיק של אין דיאלוגים לטובה בכלל בחצי הראשון שלו. אני מאוד מקווה ששוב יש טעות בסיקור ושבהמשך נגלה שסרט הפיקסאר הטוב ביותר לפי דבי הוא רטטוי או הקול בראש (כרגע אני יותר בטים רטטוי, גם בגלל הגעגועים למסעדות וגם כי ערך הצפייה החוזרת שלו גבוה יותר אם אתה לא רוצה לבכות בכל פעם מחדש). וול-E הוא פשוט אוברייטד אוברייטד אוברייטד, סרט שאני ממש שמח וגאה שלא התפתיתי לצפות בו בקולנוע כשהוא יצא.
אתה לא יכול סתם ככה
להזכיר את Barefoot Gen, ולגרום לאנשים אולי ללכת לראות אותו בתמימות, בלי להזהיר עשר פעמים קודם: לא לילדים, לא למבוגרים, לא לחולי לב, לא למצוננים, ובאופן כללי לא לאנשים שלא מעוניינים לחוות זוועה בלתי אפשרית ולדעת שזה פאקינג סיפור אמיתי.
וחוץ מזה, אתה האיש היחיד בעולם שלא אוהב את "וויפלאש" שאינו אורי קליין ולכן ברור שאתה לא מבין שום דבר.
אני גם לא אהבתי את וויפלאש.
אבל אני לא בטוחה עד כמה אני איש בדברים האלה.
נתקלתי בשני קטעים מהסרט הזה
אחד מהם עשה לי טראומה לכמה שנים והשני היה קרוב ללגרום לי לעבור לתנוחה עוברית ולבכות כמה שעות. אני לא רוצה לחשוב מה זה סרט שלם ככה.
ואכן וויפלאש סרט מעולה.
להבין דברים זה כל כך 2013
היום כל הילדים המגניבים בטיק טוק.
נחמד לראות כאן את ממנטו והשתולים
אני לא איזה היסטוריון קולנוע אבל למה שממנטו לא יהיה בטופ 50? לדעתי צריך להיות הרבה יותר גבוה.
את השתולים ראיתי שוב לאחרונה ואמנם הדירוג הזה קצת מוגזם בשבילו, אבל רק קצת.
אני לא בטוח אם ההערה על "למה שלא יהיה" מופנית אליי או לא
כי זה נשמע כאילו היא כן, אבל לא רשמתי שום דבר נגד המיקום שלו בכתבה.
כן, התבלבלתי
(ל"ת)
ובכל זאת
צפיתי בעקבות האי המלצה ביו טיוב….
גן היחף פורנוגרפי הרבה הרבה יותר מדה סיקה. לא?
כן ולא
מדובר פה במשהו שבשביל להוכיח אני אצטרך לשבת על הסרטים צמוד, ולא להתלות בזכרון שלי, אבל לפי זכרוני (האולי מטעה): בג'ן היחף יש את הזוועות הכי זוועתיות שאי פעם זוועתו בקולנוע (או, אם לא "הכי" – מאוד קרוב לשם). אבל אין שם התענגות על הזוועות הללו. אלא הצגה שלהן. הצפייה בזוועות האלה לא מזככת כמו הצפייה בסרטים של דה סיקה.
בסרטים של דה סיקה (שאנחנו מדברים עליהם, יש עוד שאני לא מוכן להתחייב לגביהם) העוני והזוועות מביאות לאיזה "זיכוך". אנחנו אמורים להגיע לאיזה הארה, לאיזה תובנה, לאיזה "וואו, כל העוני הזה מאוד תרם לי, הצופה, להפוך לאדם טוב יותר" – הדמעות שיורדות לנו הופכות את הכל לרגע משמעותי – אבל לא קשה.
"ג'ן היחף" הוא קשה, והוא לא בעניין של להפוך אותך לאדם טוב יותר או לתת לך חוויה משמעותית. הוא בעניין של זוועות, ולגלגל אותך לתנוחה עוברית. אף אחד לא מסיים את "ג'ן" בתחושה שהיא פחות מ"אהההההה פאק פאק פאאאאאק".
אפשרי שגם זה סוג של פרווטריות. אין ספק שיש כאן הצגת זוועות במדרגה גבוהה הרבה יותר. אבל אני הרגשתי שיש כאן דרישה הרבה יותר מורכבת מהצופה מאשר מאותם סרטים (לא רק דה סיקה, ואפילו לא בעיקר הוא) של "פורנו עוני/מסכנות".
הנימוק טוב
לא שאתה צריך את הציון שלי ולא שאני מסכים. אבל אחלה הסבר
סינמה פרדיס הוא מהמקרים הבודדים שדרסת הבמאי הורסת את גרסת המקור.
תוספת של 48 דקות שלקחו סרט נהדר והפכו אותו לקיטש בלתי נסבל
זה נכון גם לאפוקליפסה עכשיו.
התוספות של אפוקליפסה עכשיו הם מיותרות ברובן (למיטב זכרוני, יש שם כן סצינה אחת טובה)
אבל אף אחת מהן לא פוגעת בסרט באופן משמעותי (ראיתי רק את הגירסא המורחבת, אבל אפילו לפני שקראתי, היה קל לזהות את הסצינות האלו).
זה כבר עניין לדיון ארוך יותר, אבל..
הגרסה המקורית היא סרט מעניין, ממוקד, כמעט-פילוסופי, שעסוק כל כולו במסע של הגיבור אל הרוע המוחלט השוכן במעמקי הג'ונגל – כשבדרך יש הבלחות של הרוע 'הבנאלי', המודרני והסתמי, שמגולם למשל במכונת המלחמה האמריקאית, בקולונל חובב הגלישה או בחיילים המתבהמים מול נערות פלייבוי. בקיצור, כשרואים את הסרט בגרסתו המקוצרת נראה שהבמאי ידע מה הוא עושה ושהיה לו משהו מעניין להגיד.
לעומת זאת הסרט בגרסת הבמאי הוא סרט ארוך, משעמם, מקושקש ויומרני, אוסף של סצנות שמתפזרות להמון מקומות ולא מצטרפות לשום דבר קוהרנטי. (מעבר למשהו בנאלי בסגנון 'מלחמה זה רע' או 'האמריקאים הם מטופשים'). בקיצור, אחרי שרואים את 'גרסת הבמאי' הרושם הוא שלבמאי לא היה מושג מה הוא עושה, והוא סתם צילם אוסף של סצנות גדולות מהחיים שלא בהכרח מתחברות למשהו.
(גילוי נאות: ראיתי את הסרט בגרסה המקוצרת לפני עשרים ומשהו שנים, ולמשך זמן מה הוא היה בין הסרטים האהובים עלי וניסיתי לנתח אותו ולחפש בו משמעויות. אחרי שראיתי את גרסת הבמאי אני כבר לא מסוגל לחבב אותו בשום פורמט).
מה הסרט האהוב עליכם? שלי ספרות זולה.
שאלת ואם מעניין אותך, אני תמיד שמח לענות לשאלות כגון דא (עם צמצום לעשרת הגדולים מתוך רשימת הסרטים האהובים עלי, המונה כמה מאות, הגדלה מיום ליום)
א). Hitler, ein Film aus Deutschland (Hans-Jürgen Syberberg, 1977);
ב). Melancholie der Engel (Marian Dora Botulino, 2009);
ג). Dogville (Lars von Trier, 2003)/Manderlay (Lars von Trier, 2005);
ד). Nymphomaniac: Volume I (Lars von Trier, 2013)/Nymphomaniac: Volume I – The Director’s Cut (Lars von Trier, 2013)/Nymphomaniac: Volume II (Lars von Trier, 2013)/Nymphomaniac: Volume II – The Director’s Cut (Lars von Trier, 2013);
ה). The House That Jack Built (Lars von Trier, 2018);
ו). הבורגנים (איתן צור, 2004/2003/2002/2001/2000);
ז). Salò o le 120 giornate di Sodoma (Pier Paolo Pasolini, 1975);
ח). Vase de noces (Thierry Zéno, 1974);
ט). Singapore Sling: Ο Άνθρωπος που Αγάπησε ένα Πτώμα (Νίκος Γεωργίου Νικολαΐδης, 1990);
י). Savage Grace (Tom Kalin, 2007).
סאלו
הוא הסרט היחיד מיותר מ 3000 שקיבל ממני את הציון המינימלי של 1/10 בימדב
תועבה
בשיא הרצינות, שאף אחד כאן לא יראה את זה בטעות
סרט מחריד גם אם יש איזשהו מסר מאחוריו
לא ״תועבה,״ לא ״מחריד,״ רק שונה ואחר מהרוב, מאוד.
(ל"ת)
הספר Gary Indiana. Salò o le 120 giornate di Sodoma, British Film Institute Modern Classics, Editor: Robert Hanley Gregor White. London and New York, New York: British Film Institute and Palgrave Macmillan, 2000 יכול לסייע בהבהרת מדוע.
(ל"ת)
התגובה הזאת הייתה מתישה להבנה וחסרת שימוש לחלוטין.
מתישה להבנה מכיוון שדחסת בכותרת ביבליוגרפיה שלמה של ספר, כאילו הכותרת שלך היא עמוד הרפרנסים של מאמר מדעי; וחסרת שימוש לחלוטין, כי את החלק הכי חשוב בהפנייה לספר שכחת – וזה מראי מקום; עוד יותר חסרת שימוש, כי בשביל להסביר סרט שיש או אין לנו דרך לראות אתה מפנה אותנו לספר שאין לנו שום דרך להשיג; וממש חסרת שימוש, כי אנחנו לא נעשה בשבילך את שיעורי הבית שלך, ואם אתה רוצה להסביר למה הסרט הוא לא מחריד, אתה צריך להסביר, לא להפנות אותנו הלאה.
חוץ מזה, אם כבר גרמת לי להיכנס לדיון הזה, למרות שהתנתקתי ממנו ברגע שראיתי רשימת סרטים ארוכה בלי נימוקים (וחוץ מזה, אלוהים אדירים, איך אתה יכול להשיב למישהו שאמר שהסרט האהוב עליו הוא ספרות זולה עם הפילמוגרפיה של פון טרייר?!), אולי תסביר לי באיזה הלך מחשבה בדיוק השאלה "הסרט האהוב עליכם" מקבל תשובה של *שלוש עונות של סדרת טלוויזיה*?!
מישהו שאל, אז, עניתי: איני רואה מה הבעיה, שכן, כפי שציינתי, אני אוהב לענות על שאלות כגון דא.
והוא לא ביקש מהמשיבים נימוקים (והוא לא סיפק נימוקים בעצמו, לבחירתו). ובטח שהוא לא ביקש להגביל את התשובות לסרטים מסוג מסוים ובטח שלי אין כוונה לשקר אודות הסרטים האהובים עלי (והרגיש לי קשה לצמצם רשימה של מאות סרטים לאחד, כאמור, אם כי לעשרה, חשבתי שזה אפשרי). לשתי השאלות הענייניות האחרות שלך, אענה בקצרה: את הספר (שאת כותרתו, שם מחברו, שם עורכו, הוצאתו, מקום הוצאתו, הסדרה בה התפרסם ושנת הוצאתו, דווקא כן פירטתי ופירטתי, בדיוק מכיוון שרציתי שאנשים לא יתבלבלו) אין שום בעיה להזמין מהאינטרנט (ככה אני השגתי אותו) ואיני עושה הבחנה בין סרטים לבין סדרות טלוויזיה, אם כי יש אנשים שכן (זוהי בחירה אישית שלי). איני מבין את ההתלהמות וההתנפלות שבשאר ההודעה ואבקש לציין שסגנונה הבוטה והמחוצף אינו עושה לי תיאבון לספק לך נימוקים מהסוג שביקשת. המשך יום נעים.
שאלה אחרת לי
אתה לא חושב שהרשימה שלך (כלומר, לפחות אלו שראיתי, שזה כל הוון טריירים + סאלו) היא קצת (מאד מאד) אלימה? כשממה שהבנתי מהתקצירים של הסרטים האחרים, גם הם כולם או אולטרה אלימים או דנים בסטייה אולטרה קיצונית כזאת או אחרת.
האם זה נראה לך סביר, או האם זה לא נראה לך קצת מוזר שכל הסרטים הטובים בעולם הם רק סרטים שדנים בנבכי הנבכים של האימה האנושית.
אציין גם שאת דוגוויל ומנדרליי אהבתי מאד (אני חושב שהם קרוב למופת, אבל לא בין עשרת או אפילו החמישים האהובים עליי) וש״נימפומנית״ ו״הבית שג׳ק בנה״ הם אמנם קיצוניים אבל ראויים (אבל גם לא קשורים לשום רשימת טופ בספרי).
ואציין גם כמו שלמקו שאיזה tldr על הספר, היה בהחלט מבורך. כי אין שום סיכוי שמישהו באמת יטרח ויקרא אותו כחלק מדיון באינטרנט. סאלו מתועב כי המטאפורה שלו גסה לחלוטין, (כלומר, לא מעודנת בכלל) וכי הוא משתמש בויזואליה מגעילה לחלוטין ובאלימות קיצונית לאורך סרט שלם בשביל לבסס את המטאפורה שלו (שכאמור, כשלעצמה היא די אידיוטית).
להודעה מנומסת, אענה בשמחה
כאמור, ציינתי כי אין לי כוונה לשקר אודות הסרטים האהובים עלי: אלה עשרת הסרטים שהרגשתי שלימדו אותי הכי הרבה על עצמי ועל העולם ואני חושב שזוהי רדוקציה נוראית לחסלם אל עיסוק בנבכי הנבכים של האימה האנושית, באלימות, וכולי. זוהי, כמובן, רשימה מאוד אישית, תרתי משמע, אך, אם היא מאוד אלימה, so be it, לא אדיר שינה מעיני אם יש שיחשבו שהרשימה/אני מוזרים. כאמור, אין לי כוונה לשקר (ואגב, לא הבנתי איך מקומות אחת ושש דנים בסטיות קיצוניות וכדומה). אגב, זוהי מונוגרפיה די קצרה, של בערך מאה עמודים, עם די הרבה תמונות השזורות בטקסט. ולגבי המשפט האחרון שלך: לא ניגשתי לסרט מנקודת מבט מטפורית כלל ועיקר., אז, אני מניח שחווייתי אותו הייתה שונה משלך.
אני גם רוצה להוסיף משהו
כתבתי שזה סרט מחריד כי יש שם כ"כ הרבה דברים קשים לצפייה שעצרתי באמצע וקיללתי את הרגע שרציתי לראות על מה מדובר ורק מלהיזכר בהם בעקבות הדיון הזה עושה לי לא טוב, לכן רציתי שהקוראים כאן, שמטבע הדברים יכולים להסתקרן מהרשימה שלך ומההתייחסות לסרט הזה בתגובות לה (ואפילו מציון ה-IMDB של הסרט) ייקחו בחשבון שזה סרט שיכול לעשות להם טראומה לכל החיים.
האם אני מגזים? אולי, אבל זו דעתי.
כמובן שיש הרבה צדק במה שאתה אומר, מעולם לא הכחשתי זאת, זהו, ממש, אך, ממש, אינו סרט לכל אחד, בלשון המעטה, אז, שכל אחד יעשה את השיקולים שלו.
ראשית חכמה, אני מודה לך על התגובה המנומסת ועל כך שלא נגררת לזעם קדוש מכיוון שיש לי טעם שונה. אתה מזכיר לי איך הגיבו האנשים בסביבתי רק כשתיארתי להם מה יש בסרט: בוא נגיד שיש סוגים שונים של אנשים…
ברם, למי שכן מסוגל לצפות בסרט כזה, הטעות הינה ההתבוננות בו כסרט שאין בו דבר פרט למראות קשים (או, אף, כסרט שזהו הדבר העיקרי בו).
אולי, זהו המקום להרחיב את הרמז הדק שנתתי קודם. בקיצור, יש שתי פרדיגמות להתבוננות בסרטים: הפרדיגמה ההייטקיסטית והפרדיגמה ההומניסטית/הפרגמטיסטית. הראשונה היא, למרבה הצער, הנפוצה ביותר ובפער רב, ברם, יש לכך סיבה טובה והיא שרובם המכריע של הסרטים (הקולנוע ההוליוודי ונגזרותיו וביתר־שאת, מותחני־פיצוצים וכדומה, כולל, במקרה, רובם המכריע של הסרטים שברשימה שבה עוסק המאמר הזה, קרי, רשימת ה־250 של IMDb, במיוחד ה״נחשבים״ שבהם, דהיינו, אלה שמדורגים גבוה) מתאימים לה כמו כפפה ליד. בקיצור, בפרדיגמה הזו, המטרה היא למצוא ״מסרים״ שמבינים תוך שניה וחצי, דרך קודיפיקציה של מטפורות ויזואליות וכדומה, ולהמשיך הלאה, או, לשון אחר, ממש לנעוץ את הסרט לתוך אותם מסרים (ואגב, גם, להתלהב מכך). ושלא תבין אותי לא נכון: זוהי אינה שגיאה לגשת לרובם המכריע של הסרטים בדרך הזו, הם נוצרו בדיוק לשם כך.
הבעיה היא עם מיעוטם של הסרטים (סרטי הקולנוע האמנותי), שפועלים אחרת לגמרי: מי שייגש אליהם באותה הדרך שהוא ניגש לסרטים הוליודיים ונגזרותיהם, יפספס הרבה. לקולנוע האמנותי יש לגשת דרך הפרדיגמה ההומניסטית/הפרגמטיסטית, זו שמטעימה שיש לשים את הדגש על הרגשות (כלומר, על המשחק והכתיבה, היינו, על מה שבאמת משנה), מתוך מטרה ללמוד אודות העצמי ואודות העולם. לכן, זוהי רדוקציה נוראית לחסלם אל עיסוק בנבכי הנבכים של האימה האנושית, באלימות, וכולי: אדרבה, קשה לי לחשוב על סרטים יותר אופטימיים, מאשררי־חיים, אוהבי־אדם, אנטי־ניהיליסטיים ומושיעי־נשמה מאלה שציינתי (Melancholie der Engel הינו הסרט היחיד שאי־פעם נתקלתי בו שקראתי ברשת אודותיו, ויותר מפעם אחת, אגב, שהציל אנשים בדיכאון מהנטיות האבדניות שלהם) מאלה שברשימתי.
ועוד משהו: למה הפניתי לספר, במקום לסכמו בעצמי? לא שאיני יכול לעשות זאת, אך, בהכירי את הנטאי הפוליטי/האידאולוגי שבאתר זה, חוששני שאם אעשה זאת, אזכה לקיתונות של רותחין ושופכין שיגמדו את אלה להם זכיתי יען כי יש לי טעם שונה (ואם לזה זכיתי בשל כך, why bother?). הנה רמז: נסה להיזכר בוויכוחים הפוליטיים שהיו באתר זה לפני מספר חודשים וראה מה הייתה הרוח הנושבת. ברם, מי שיקרא את הספר, יקבל רמז. ודבר אחרון: לפני מספר שנים, הוזמן ממני מאמר, לאתר די מוכר העוסק בקולנוע, בו, התייחסתי, גם, לסרט זה. שם, סיכמתי לא רע את מה שיש לספר לומר, אך, כמובן, המדובר היה בפורום סובלני ופתוח בהרבה (אם מישהו, במקרה, מוצא את מאמר זה, הרווחת, אך, אבקש, בכל לשון של בקשה, לא לעשות לי doxing, כלומר, לא לקשר אליו ולא לחשוף את זהותי. תודה).
הבעיה היא לא שאני לא מסכים בכלל
הבעיה היא שהתגובה שלך היא קצת, סליחה מראש, מתנשאת. היא מתנשאת על קולנוע פופולרי טוב, והיא מתנשאת על הצופים באותו קולנוע פופולרי טוב, ובמשפט ״רדוקציה נוראית לחסלם אל עיסוק בנבכי הנבכים של האימה האנושית, באלימות״ הוא גם די מתנשא עליי – או לכל הפחות, אם זה לא הדבר בו הוא מתעסק. במה הוא כן מתעסק… סליחה, אני יודע במה – ב״רגשות ומה שבאמת משנה״,
whatever that means
קולנוע אמנותי שם דגש על משחק וכתיבה? מה זה אומר בדיוק? דסטין הופמן ב״איש הגשם״ לא משחק טוב, כי הסרט הוא לא ״אמנותי״? הכתיבה של ״צ׳יינה טאון״ לא טובה, כי הסרט הוא לא ״אמנותי״? הכתיבה ב״סאלו״ היא כן טובה? השחקנים הבלתי קיימים של ״סאלו״ הם כן טובים? ובכלל, האם אני צריך לא להתייחס ל״סאלו״ בתור מטאפורה, רק בגלל שיש בו סצינת זיהוי ישבן בחושך – משמע – הוא אמנותי, משמע – לא צריך להתייחס אליו בתור מטאפורה? משמע – עליי להתחבר רק לרגשות הסובייקטיביים (אגב, במקרה הזה אגב – קבס מוחלט).
אתמהה.
אבל בסדר, אנחנו הרי פורום ״לא סובלני ולא פתוח״, ולכן אנחנו לא זכאים לשמוע את מה שיש לך לומר על ״סאלו״. למרות שבאמת ובתמים, הייתי עדיין מת לשמוע.
יצא אז אלוהים וירד אל הבקעה לשוטט ולראות הכצעקתה
בניגוד לתשובתך הקודמת, הפעם, נגררת לזעם קדוש, להתלהמות ולהתנפלות בוטה ומחוצפת שאינה עושה לי תיאבון לספק לך נימוקים מהסוג שביקשת. וחבל, כי היית לך התחלה טובה, בתגובתך הקודמת.
בסרט הזה (של דיונים על ״התנשאות,״ על ביטויים אוקסימורוניים כמו ״קולנוע פופולרי טוב״ ועל עניינים שיצריכו אותי להיכנס לנושאים אקדמיים וכבר ראינו שלא אוהבים זאת באתר זה) כבר הייתי, במספר פורומים אינטרנטיים (כולם בעברית, כולל, אגב, באתר זה, לפני כמה שנים, דווקא כשכתבתי באנגלית, ואפילו כשכתבתי דברים חריפים בהרבה על הוליווד, זכיתי, שוב, באותו פורום סובלני ופתוח, לתשואות): והדבר היחיד שלמדתי ממנו הינו שמדובר בבזבוז זמן בעבורי ושאין אוזן קשבת בצד השני, אז, ברשותך, אין לי כוונה להיכנס אליו שוב, בטח שלא לאחר תגובה שכזו. ממה שאני קורא בתגובתך, ההבדלים בינינו כה עצומים (לא רק מדעתך על הסרט הזה, אלא, רק מעצם הכתיבה של המילה אמנותי במרכאות ומהסרטים שאתה מציין כטובים, אוקיינוס עצום פעור בינינו), שאין טעם, לא לי ולא לך, להיגרר לוויכוח (וזהו כלל אצבע שימושי בעבור כל ויכוח). סתם באתי לענות למישהו ששאל מהו הסרט האהוב על הקוראים ולא ציפיתי שיענו. אז, בוא ניפרד כידידים, לפני שניגרר למקרים מאוד לא נעימים, כמו אלה שחוויתי בעבר, שמאוד נחוויתי מהם (מהרעל שקיבלתי, על דברים די בנליים שכתבתי) ושאין לי תעצומות נפש אליהם. עושה לי טוב בלב לחלוק את הטעם שלי עם אחרים, בטח שאם מישהו יפתח את הראש קצת בעקבות הודעותיי. עושה לי רע בלב כשמפנים אלי חיצי רעל. אני אוהב שטוב לי בלב ולא אוהב שרע לי בלב, אז, אנא ממך. את האמת, די רגיל לכך שהסובבים אותי מחשיבים אותי לעוף מוזר ובינינו, עדיף להיות מוזר מאשר להיות מה שאנשים כאלה מחשיבים לנורמלי. נורמלי זה משעמם. רק תראה אילו סרטים מעניינים אני רואה ואילו סרטים משעממים (״סרטים נורמלים,״ כמו שאיזה ערס מפורום FXP צרח עלי, אך ורק מכיוון שאני אוהב סרטים שונים, וכל זאת, מבלי שאמרתי מילה רעה אחת על הוליווד, הוא אמר שהסרטים שאני אוהב הינם ״בזבוז זמן״) אנשים שמחשיבים את עצמם לנורמלים רואים.
רק שים לב, אני צריך להבהיר משהו, לגבי משהו אחר, שחשוב לי ללבן: כתבתי שאין לי כוונה לסכם את הספר ואת מה שאני חושב על הסרט מכיוון שמספר פעמים, בעבר הקרוב (בחודשים האחרונים), אנשים העלו, בנאיביות מוחלטת, באתר זה, דברים די דומים (ואף מתונים יותר, בהרבה, למעשה, דברים שהם כל כך commonsense שרובה המוחלט של האנושות, פרט לכמה אנשים מהשכבות המבוססות ביותר במספר מצומצם של מדינות, מקבל אותם כאמיתה ברורה ומובנת מאליה), בדיוני offtopic פוליטיים (אגב, לא במובן של פוליטיקה פרלמנטרית ישראלית [או, זרה] וכדומה, אלא, במובן יותר עמוק). אתה יכול למצוא את המקרים הללו בחיפוש קל, תפעיל את הדמיון, הסרט מספק רמז עבה דיו. ואם הם זכו לכזאת התקפה מצד מגונני התקינות הפוליטית ה־woke/SJWs עם הקלישאות שלהם, שהיוו רוב מוחץ בדיונים אלה (ואם אפילו על משהו בנלי בהרבה, אני זוכה לכזו תגובה ממך ומאחרים), אז, אין לי רצון להיכנס לזה. אני לא בנוי לזה נפשית.
סעיף שני: אמרתי שאתה לא צריך להתייחס לסרט כאל מטפורה מכיוון שאתה לא צריך להתייחס לאף סרט אמנותי (ושוב, מהדיונים המיתממים על מהי אמנות, עייפתי) כאל מטפורה, בטח שלא מכיוון ש״יש בו סצנת זיהוי ישבן בחושך – משמע – הוא אמנותי, משמע – לא צריך להתייחס אליו בתור מטאפורה – משמע – עליי להתחבר רק לרגשות הסובייקטיביים.״ אתה כותב שאינך מבין במה הסרט עוסק אם לא באלימות ושאינך מבין למה כוונתי, אך, כתבתי כבר, ללמוד אודות העצמי ואודות העולם. כל השאר, פירטתי די והותר וכל השאר, הינו, כאמור, חלק מהבעיה של לקחת גישה זהה לקולנוע אמנותי והוליוודי.
כתבתי דיו, איני רואה צורך לכתוב עוד. וכמו שציינתי, אנשים הינם שונים אחד מהשני ולכן נמשכים לסרטים שונים (וכמו שציינתי, זהו ממש, אבל, ממש, לא סרט לכל אחד), אך, מעבר לרמז הדק שנתתי, כל דבר אחר יאלץ אותי לחשוף יותר מדי פרטים אישיים אודותיי, שאין לי רצון לחשוף, במיוחד שלא באתר שכזה ובמיוחד שלא לאחר תגובה שכזו. ומסיבה זו, מעצם היותנו כה שונים, אין שום טעם בוויכוח.
כל טוב, תמשיך ליהנות מהחיים, להתראות, המשך יום נעים ו־ystävällisin terveisin.
תרגום למעוניינים לשתי המילים האחרונות - Kind Regards
כי בכל זאת, הרבה יותר כיף מלכתוב גבוה (על כלום) זה לכתוב מובן.
טוב, לזה גם אני מסכים - אלוהים וירד אל.
(ל"ת)
אין לי בעיה עם שום דבר רציני ממה שאמרת*, אבל שאלה כנה:
למה אתה באמת כזה פוחד מזה שמישהו באתר יגלה מי אתה? אומנם בהחלט יש כמה אנשים שמגיבים בפיוזים קצרים בנושאי פוליטיקת זהויות ושות', אבל עוד לא שמעתי על אף מגיב פה שרדף אחרי אדם כדי להרביץ לו, להלבין פניו מחוץ לאתר הזה, או כל דבר בנושא. זכותך המלאה (והמובנת) לפרטיות, כמובן, אבל למה החשש שאם בטעות יתגלה מי אתה יקרה לך כאן משהו נורא? זה קרה בעבר למישהו? כי אם כן – זה מאוד חמור, ומשהו שאני לא מוכן לעבור עליו בשתיקה (בהנחה שזה קרה בשנים האחרונות, כמובן. אין לי מה לעשות עם מקרה מלפני עשור או משהו).
* – כלומר, אני לא מסכים איתך, אבל נראה לי שזה בסדר בסך הכל.
אתה יודע שזה קורה ואין הרבה מה לעשות, נכון?
ההנחה שמרחב וירטואלי הוא בטוח, היא הנחה שגויה. אנחנו נוטים להרגיש בנח, לחשוף פרטים מזהים (מי יותר, מי פחות) ולשכוח שאין איזו הבטחה שכל מי שנמצא פה הוא סביר, או שאנחנו רואים את כל מי שקורא פה- אולי אתה כבעל המפתחות רואה יותר מכולנו. גם אתה לא באמת רואה את כולם.
פגשתי בעבר הרחוק טרול אינטרנטי קלאסי, האמת ששניים, אבל איכשהו חמקתי מהרדאר של הראשון (איש מעניין, קצת מפחדת ממנו אחרת הייתי מפנה לרפרנס). השני טירגט הרבה אנשים עם מאפיין משותף, הוא קצת פספס את הפרטים שלי שהיו מאוד גלויים אז וכך נחסך ממני האיום המפורש, שכן נפל על הרבה אחרים- להסביר לבוסים שלהם למה איש מהאינטרנט משגע אותם בטלפונים הזויים באמצע הלילה, להתמודד עם צינתוקים בכל שעות היום והטרדות מטורפות. וזו המתנה די מפחידה, לרגע שגם הבוס שלי יתחיל לקבל את השיחות האלו, מאוד שמחה שזה לא קרה בסוף.
בכל מקרה, אני לא ממש מסתתרת, בין היתר מתוך ההבנה שכל אדם עם כישורי האקינג בסיסיים ממילא יגיע אלי בדקות, אבל אני מבינה אנשים שמפחדים. מאוד לא נעים כשההטרדות האלו עליך.
זה קורה באינטרנט באופן רחב
אבל יש מקומות שיותר, פחות, ובכלל לא.
איך שהבנתי את הודעתו של סינפיל (ואולי אני טועה), הוא רמז שזה משהו שקורה ספציפית באתר הזה. עכשיו, יהיה קשה להכחיש שיש כאן קהילה עם נטייה פוליטית לכיוון מסוים, ואפשר בהחלט להגזים ולקרוא לריבים כאן בחלק מהשמות שהוא קרא להם, אבל האלימות שהוא מתאר, לרמת "מישהו יעשה doxing ויגרור ריב וירטואלי מעבר לגבולות הקהילה", בהקשר לאתר – זר לי לחלוטין. ואם זה דבר שקורה, אני רוצה לדעת על זה.
שוב, לא ידוע לי שקרה, אך, אני בהחלט חושש
(ל"ת)
תודה רבה על תשובתך ובדיוק בכלל דברים שכאלה, לא אחשוף את דעותיי הפוליטיות
(ל"ת)
תודה על תשובתך המנומסת. ובכך, תמיד יש פעם ראשונה, גם אם, לפי מה שאתה אומר, אף אחד כאן עוד לא כיסח מישהו במכות כתוצאה מחשיפת זהותו
אבל, תראה, אם לכזה רצח אופי ולכזאת הצגה שלי כאויב האנושות זכיתי אך ורק מכיוון שציינתי שהסרטים האהובים עלי אינם סרטים הוליוודים (ואגב, שים לב, בהתחלה, אף מבלי מילה רעה אחת על הוליווד, כאמור, פורום פתוח וסובלני והכול…), אתה יכול לתאר לעצמך מה יקרה עם דעות פוליטיות? אתה הלא המנהל של האתר הזה, אתה מכיר את קהילתו כמו את כף ידך!
אז כמי שמכיר אותה ככף ידי
אני יכול לומר שבהחלט אפשרי שאם תחשוף אותן יתפתח דיון פחות מנעים לשלל צדדים (אפשרי אך לא הכרחי, אגב), אבל אין דבר כזה לקחת את הדברים צעד אחד נוסף מעבר לזה. ואני אבהיר, למקרה שלא ברור: אם מישהו יעשה דבר שכזה, הוא לא יהיה איתנו.
שוב, אתה ממש לא חייב לחשוף אותה, וזהות המגיב כמעט ולא רלוונטית אי פעם לתגובה (יוצאי הדופן: יח"צניקים ומקורבים ליוצרי סרטים שמבלים פה מדי פעם), פשוט לא הייתי מפחד עד כדי כך. היו כאן אנשים הרבה פחות נעימים ממך, שהשתלחו בצורה לא נעימה באנשים אחרים, וגם להם לא קרה שום דבר פרט לתגובות עליהום, מחיקת תגובות ובמקרה הקיצוני (שלא קרה כבר כמה שנים טובות, עוד מלפני שנכנסתי לניהול) – "העפה" מהאתר.
בקיצור, כמי שמנהל כאן ומכיר אותה ככף ידי וכו' – אני חושב שאתה טיפה מגזים, אבל זאת כמובן זכותך המלאה.
תודה על תשובתך, שוב, אך, השוואות לנאציזם וכדומה על ציון משהו שבערך 99.99% מהאנושות לוקחת כמובן מאליו (ואגב, בניסוחים בנליים בהרבה ממה שלי יהיה להגיד) אינן מה שאני מעוניין בו, גם אם העניין לא יוביל לאלימות פיזית
(ל"ת)
ודרך אגב, להבנתי, זה עוד לא אירע בארץ, אך, במדינות אחרות, בהחלט שמכיר מקרים של אלימות פיזית ואיומי מוות מצדם של מגונני התקינות הפוליטית ה־woke/SJWs עם הקלישאות שלהם כלפי אלה שציינו משהו שבערך 99.99% מהאנושות לוקחת כמובן מאליו
(ל"ת)
טוב, אבל פה זה לא "מקומות אחרים"
פה זה פה. ולא כל מי שחושב שתקינות פוליטית, התחשבות באחר, ונסיון כללי לשפר את מצבם של חלקים מסוימים בחברה נוקט בגישות אלימות כאלה ואחרות, בדיוק כמו לא כל מי שמאמין בחשיבות ערכי המשפחה, המדינה וכו' נוקט בגישות דומות.
אם צורם לך השוואות כאלה ואחרות שאכן עולות בדיון (אם כי קריאות "נאצי" ושאר קללות ישירות ימחקו*), זכותך לוותר על התענוג, כמובן. אבל רק בגלל שפרפר עושה doxing בסין, לא אומר שהדבר קורה גם בעין הדג.
* – בניגוד לקריאה לטיעונים מסוימים בשמות מסוימים.
לא בסין, אדרבה, במפותחות שבמדינות העולם, תודה רבה, שוב, על תשובתך
ואגב, כמה אירוני, די בטוח שכמעט 100% מניצולי השואה ומאלה שנלחמו בנאצים, החזיקו בדיוק באותן דעות שכיום מושוות לנאציזם.
וגם 100% מהנאצים. מה אירוני בזה?
שעד לפני כמה שנים, למעשה 100% מכלל האנשים החזיקו בדעות שכיום מושוות לנאציזם, ללא קשר למה שחשבו על דברים אחרים, כך, שההשוואה מופרכת וחוץ מזה, שההשוואות לנאציזם עולות גם כשאין שום קריאה לאלימות/להטרדות/לאפליה/לרדיפה וכדומה (ובגלל זה ציינתי את ניצולי השואה ומתנגדי הנאציזם, שאין לי ספק שרובם לא קראו לדברים שכאלה והדבר נכון שבעתיים במקרים שציינתי, שאירעו במדינות אחרות), מה שהופך אותן למופרכות אף יותר
וגם, כיום, משהו כמו 99.99% מהאנשים, ללא קשר לשאר דעותיהם, מאמינים בדברים שמושווים לנאציזם (ואגב, אני לא כזה בטוח שגם אותו 0.01%, או, למצער, חלק ממנו, באמת ובתמים מאמין במה שאומר). בכל מקרה, לא רוצה להיכנס לוויכוח הזה, לפני שדברים יתחילו להתלהט, אז, אנא.
טיפ לא קשור להבא:
(כי ביקשת שהדיון לא יתקיים, דבר שאני חושב שנכון)
יותר נוח לקרוא את התוכן בתגובה עצמה ולא בכותרת, בייחוד שזה באורך של פסקה.
תודה
תודה, בהחלט שאעדיף שהדיון ההוא (והדיונים מהסוג שניסיתי לקיים, באתר זה ובאחרים, לפני כמה שנים) לא יתקיים ואשמח אם תעמוד על כך. אני חדש פה, אז, אשים לב למה שציינת. כמובן, אם מישהו רוצה לשאול שאלות ontopic על הסרטים שציינתי (ועל סרטים אחרים שאני אוהב, אגב, רובם לא אלימים כלל ועיקר) בנימוס (כאמור, זהו אתר על קולנוע), אשמח, הלא, כפי שציינתי, אני תמיד שמח לסייע לאנשים לפתוח את הראש ובגלל זה, הגבתי. על החתום, נכד של ניצולת שואה עם קשרי משפחה ענפים למחתרת האנטינאצית (הן היהודית הן הגויית) בהולנד, שיש לה עץ ותעודת חסידי אומות עולם ביד ושם, שמקווה שלא יגלה, היום, שהוא, בכלל, נאצי.
אם אתה לא רוצה ויכוח, אל תכניס נאצים לדיון על סרטים, ואל תתלונן על דעות שלא לרוחך על ידי נפנוף במקצינים מתוך המחזיקים בהן, שקיימים גם ב"צד" שלך, ולפי חישובך – מהם יש בערך פי מאה יותר בעולם, אלא אם כן אתה חושב שב"מחנה האויב" יש יותר "רעים".
רגע, לא הסתפקת ב-99% הפופולרי בנתונים מומצאים, הלכת על 99.99% האינטרנט-טרולי. אז פי עשרת אלפים!
כאמור, כדי למנוע ״ויכוח״ שכזה, שבו איני מעוניין, במיוחד שלא עם אנשים שאין לי ולו חצי־דבר במשותף עמם, לטיפולו של מנהל האתר (שבעצמו, אמר שאינו מעוניין בו) אודה, תודה. מבטיח לך, בכל מקרה, שלא להעלות את הנושא הזה, שוב, במיוחד לאור חיצי־הרעל שנשלחים אלי בעקבות אפילו רמזים עמומים.
בלי חיצי רעל, מבטיח
אנסה להסביר "מהצד השני" מדוע התגובות אליך היו חריפות יחסית. לפחות להבנתי, ומתוך היכרות עם האתר מזה שנים רבות. זה לא כדי לפתוח ויכוח או אפילו דיון, רק כדי להבהיר איך זה נראה מצד אלה שאוהבים גם קולנוע לא אמנותי, מיינסטרימי, חושבים שהוא יכול וצריך להיות איכותי, ומחזיקים בדעות שקרובות יותר ל-SJW, אבל לא חשים שום צורך לסתום פיות או לחפש אחריך ולהפעיל אלימות, חס וחלילה. אלה שרמזת, אולי אפילו אמרת ישירות, שהם אלימים ונחותים. אסייג שוב ואדגיש שזו דעתי והתרשמותי בלבד.
אז ככה:
קישרת כאן בין דעות פוליטיות, SJW במילותיך, לבין טעם אמנותי נמוך ואלימות פיזית פוטנציאלית, או במילת הקוד "ערסים", שייחסת אומנם לאנשים אחרים מחוץ לאתר, אבל ברור שהתכוונת גם לאנשים כאן, מתוך הדברים שכתבת. שללת איכות של ז'אנרים שלמים של סרטים מראש כי הם לא מספיק אמנותיים לטענתך ("ביטויים אוקסימורוניים כמו קולנוע פופולרי טוב…") וטענת שמי שלא מבין את הסרטים שאתה אוהב אותם, הוא בעצם ערס. או יותר גרוע, שמי שאוהב סרטי מיינסטרים הוא בעצם ערס שמחפש מסרים פשוטים ומוחא לעצמו כפיים כשהוא מוצא אותם.
כל תגובה מנומקת וארוכה שתקפה את הסגנון שלך ולא את הטעם שלך, חשוב לציין, הגדרת כ"…זעם קדוש, להתלהמות ולהתנפלות בוטה ומחוצפת". המילים האלה נכתבו בתגובה למי שכתב לך שאתה מתנשא ואז פירט את הסיבות באופן ענייני. הוא לא התייחס לטעם האמנותי שלך, או לסרטים שכתבת שאתה אוהב. הייתה פה התייחסות לגופן של טענותיך כלפי טעם אמנותי של אחרים.
שתי תגובות בלבד התייחסו לרשימה שכתבת למעלה. התגובה של שלמקו הייתה באמת חריפה וקשה. ואני חושב שאם הייתי מקבל אותה בעצמי, גם הייתי נפגע. אבל היא גם הייתה עניינית והתייחסה לסגנון הכתיבה וההמלצה שלך ולא לטעמך או אפילו לסרטים שבחרת. התגובה השנייה הייתה עניינית ונעימה, וכך גם אתה התייחסת אליה, וניסתה להבין מדוע זה הטעם האמנותי שלך. אותו אחד שכתב את ההודעה, שהגדרת כזעם קדוש. מה זה אומר? שלא הטעם הקולנועי שלך הוא זה שמוביל לתגובות החריפות.
באופן אישי, היו לי כמה דיונים כאן שלא היו לטעמי, גם בגלל שאני הרגשתי שלא הגבתי כמו שצריך, או לא במקום המתאים, וגם בגלל אופי הדיון לעתים. אז הלכתי צעד אחד אחורה והפסקתי להגיב, לפחות עד שארגיש צורך או שאני יכול לתרום לדיון. וגם אז, אשקול שוב ושוב את המילים שלי והאם יש צורך בתגובות שלי באמת או שיש להן מקום. התגובות אליי לעתים היו חריפות ואני עוד בא מצד ה-SJW, מה שזה לא אומר (אני חושב שההגדרה של זה שונה מהותית אצלי ואצלך). זה אומר שהאתר הזה הוא אנטי SJW? אני חושב שיוסכם על שנינו שלא.
אני חושב שבדיון אינטרנטי בו לא מכירים את הצדדים הפועלים, אסור להניח הנחות יסוד על טעם אמנותי, תפיסות פוליטיות, ביוגרפיה וכד', ולבוא כמה שיותר "נקי". אם היית אומר רק שהקולנוע הפופולרי לא יכול להיות טוב, דיינו. לא מסכים, ואחרים גם לא מסכימים, לפי מה שרואים כאן, אבל אז מה? כל אחד וטעמו. ברגע שקישרת בין דעות פוליטיות, מבנה אישיות, טעם אמנותי, ונחיתות אינטלקטואלית וקוגניטיבית, טמנת פצצה שקשה מאוד לנטרל.
כתבת שאתה לא מוצא אוזן קשבת כאן. זה נכון, אבל קשה למצוא אוזן קשבת כשאתה טוען שאנשים שמדברים איתך עונים לך קלישאות, או מתוך תחושה של זעם קדוש, ולא מכבד אותם או נותן להם מעט מהכבוד שאתה דורש שייתנו לך.
C’est la vie
הי Tom, תודה רבה על תשובתך המנומסת, הגם שאיני מסכים עמה. בקיצור, כפי שכתבתי, מהסיבות שתיארתי דלעיל, בסרט הזה (של דיונים על ״התנשאות,״ על מהי אמנות, וכולי) כבר הייתי ולא יצא לי מזה, כפי שציינתי, דבר, אז, אין לי ממש מה להוסיף, מעבר למה שכבר כתבתי, וגם אתה כתבת שאינך מעוניין ממש בוויכוח, פרט לכך שדברים חריפים בהרבה שכתבתי על הוליווד ועל מעריציה (באנגלית ועוד שילמו לי על זה) זכו לתשואות ופרט לכך שדווקא כן תקפו, למצער, סרט אחד מהרשימה שלי (״תועבה,״ ״מחריד,״ ״1/10,״ ״המטאפורה שלו גסה לחלוטין, [כלומר, לא מעודנת בכלל],״ ״ויזואליה מגעילה,״ ״אידיוטית,״ ״השחקנים הבלתי קיימים״). כאמור, יכול לדון בסרטים עצמם (ובהרבה אחרים), אם מישהו מעוניין (רק מבלי להיכנס לנושאים פוליטיים שיביאו עליהום עלי, מה שדי יסבך את היכולת לדון בדי הרבה סרטים שאני אוהב): לא חשבתי, כאמור, שכלל אגיע לכך, רק רשמתי כמה סרטים שאני אוהב כי מישהו שאל ולא חשבתי שבכלל יגיבו (כמו שלא הגיבו, כאן, כשפירסמתי את רשימת הסרטים האהובים עלי מהעשור הקודם, באחד מפוסטי סיכומי העשור).
אכן, תקפתי סרט (בלתי נסבל)
תקפתי את הסרט ולא אותך. זכותי בתור מתדיין באתר קולנוע.
תראה, כל הדיון הזה די בלבל אותי, אבל בסופו של דבר, האמת היא שפשוט הייתי מת לתשובה עניינית ממך על הסרט כי אני אוהב לדון על קולנוע. זה עד כדי כך פשוט.
אני טוען ברובד הפשוט של הדברים, שפזוליני לקח איזושהי ביקורת שיש לו על ממסדים שונים (צבא, כמורה, פוליטיקה וכו׳) בתור כאלה ש״מזיינים״ גורם כזה או אחר או מוצצים את לשד עצמותם של חלק כזה או אחר מהעם או את כל העם, ובמקום ליצור מטאפורה עדינה ואפקטיבית, הוא עשה עם זה פורנו עינויים מגעיל (ולמען האמת גם משעמם מאד). יצויין גם שאני לא מדייק במי בדיוק דופק את מי ומתי במשל הגס הזה של פזוליני, כי זה לא כל כך מעניין ברגע שדי ברור (לי לפחות) שמדובר במשל גס על כוח השררה.
הייתי מת לשמוע את דעתך בנושא, אם זה אפשרי..
זה הכל, מפה זה התחיל וכאן זה נגמר, אבל מאז נשפכו אלפי מילים בהם לא שמעתי הסבר אחד לצערי.
האמן לי גם שאני מאד פתוח להסברים, הנה רק במאמר הזה, יש הסבר מסוים של יהונתן אליי באשר להבדלים בין דה סיקה לבין סרט אנימה יפני (גן היחף), וההסבר המלומד שלו, גם אם אני לא בהכרח מסכים איתו, היה מאד מעניין ואף מאלף.
עד כאן עיקר הדברים – לגבי השאר, נראה לי שקראת הרבה יותר ממה שיש שם. קודם כל, לא היה לי מושג מה זה sjw . אז גיגלתי והחכמתי, ולא הבנתי איך אני קשור לנושא בכלל. אני גם לא יודע על איזה דיון פוליטי מלפני כמה חודשים באתר אתה מדבר, כי כנראה שלא קראתי אותו (מאז שעזבתי את הארץ לפני עשור, אני לא באמת מעורה בפוליטיקה ישראלית מספיק בשביל לדון בה באופן אינטליגנטי).
מכיוון שכך, אין לי מושג באיזה צד אתה כי אין לי מושג באיזה דיון מדובר, ובטח שאין לי מושג באיזה צד אני כי כאמור אין לי מושג על מה מדובר. ואני לא יודע מי זה ה 99% האלה או ה 99% האחרים. באמת שכל הנושא הזה גדול עליי, כי אני? כולה לדבר על פאזוליני באתי (למרות שאשמח להרחיב גם לסרטים אמנותיים אחרים, אם בא לך לדון עניינית בקולנוע).
גם ממש לא הבנתי איך נאצים השתחלו לנושא (אני מניח שזה היה גודווין אם היה בינינו ויכוח, אבל מכיוון שכפי שכתבתי למעלה, אין לי מושג מה דעתך, אז אני מניח שאין כזה, בינתיים). ומעבר לכך, לא זכור לי שאיימתי, נקטתי באלימות, ובטח שלא העליתי על דעתי לתפוס טיסה מסן פרנסיסקו רק כדאי שאוכל לפגוש אותך בפינת רחוב.
כל הדברים האלה לא עלו על דעתי ולא היו חלק מהנושא כלל וכלל, ולכן אין לי מושג איך, למה ומאיפה הם עלו במחשבתך.
יתרה מכך – לא ביצעתי בך רצח אופי כי אני לא מכיר אותך, ולא טענתי שאתה אויב האנושות. טענתי ש״סאלו״ בעיניי כסרט הוא די אויב של אנושות כלשהי, ואמרתי שהייתי מאד רוצה לשמוע תשובה. ואם בא לך לענות לי על שאר השאלות ששאלתי בהודעתי לעיל תחת הכותרת ״הבעיה היא לא שאני לא מסכים בכלל״ על מדוע לכאורה לדעתך קולנוע אמנותי (מה שזה לא יהיה) נעלה באופן גורף על קולנוע פופולרי,כולל הדוגמאות מדסטין הופמן ועד צ׳יינהטאון, גם מאד אשמח.
לתגובה מנומסת, אענה בשמחה, שוב
Hei vaan,
אני יכול להמשיך להתדיין עמך, אם תשמור על טונים כאלה.
כתבת כי הסרט ״לקח איזושהי ביקורת שיש לו על ממסדים שונים (צבא, כמורה, פוליטיקה, וכו׳) בתור כאלה ש״מזיינים״ גורם כזה או אחר או מוצצים את לשד עצמותם של חלק כזה או אחר מהעם או את כל העם, ובמקום ליצור מטאפורה עדינה ואפקטיבית, הוא עשה עם זה פורנו עינויים מגעיל (ולמען האמת גם משעמם מאד). יצויין גם שאני לא מדייק במי בדיוק דופק את מי ומתי במשל הגס הזה של פזוליני, כי זה לא כל כך מעניין ברגע שדי ברור (לי לפחות) שמדובר במשל גס על כוח השררה.״
כפי שרמזתי דלעיל, זוהי, לדעתי, קריאה שגויה לחלוטין (ורדוקציוניסטית לחלוטין, כתבת שהשימוש במושג הזה מעליב אותך, ברם, איני רואה מושג חלופי שיעביר את מה שאני רוצה להגיד באפן שווה, אז, עמך הסליחה) של הסרט ומה שאתה מתאר אינו קשור, לדעתי, לסרט, בכלל. כפי שרמזתי דלעיל, אני חושב שהבלבול הזה נובע מכך שלוקחים אותה הגישה (הגישה המטפורית, אתה משתמש במילה הזו שוב ושוב, או, כפי שאני מכנה אותה, הגישה ההייטקיסטית), שאינה מתאימה כלל ועיקר לקולנוע האמנותי (אך, שכן מתאימה לקולנוע ההוליוודי ומכיוון שרובם המכריע של הסרטים הינם סרטים הוליוודיים ונגזרותיהם, אין להתפלא על הפופולריות שלה) לכל הסרטים. כמובן, לא אתה אחראי על כך שהיא הפכה לגישה הפופולרית ביותר.
אז, על מה הסרט הזה, באמת? כפי שכתבתי, הדבר יכריח אותי להיכנס לפוליטיקה שאינה פופולרית, בלשון המעטה, באתר זה ולכן, עמך הסליחה, אוותר על התענוג. ואגב, לא אמרת שאתה קשור לכל עניין ה־SJWs/woke, איני יודע מהן דעותיך הפוליטיות, אך, אני כן יודע שיש, באתר זה, די הרבה אנשים המחזיקים בדעות שכאלה שבאמת יעשו לי רצח אופי אם אתנגד אליהן (ואגב, זה לא היה ויכוח על פוליטיקה ישראלית, זה לא היה ויכוח על פוליטיקה פרלמנטרית של אף מדינה, זה היה משהו יותר ברמת המטא). לא אמרתי שאתה תתנהג כלפי באלימות, אמרתי שיש, באתר זה, אנשים, שאולי (אולי!) יעשו זאת, אם ידעו מי אני (ולא רק בשל דעותיי הפוליטיות, אולי, אף, בשל הטעם שלי). חלקם אמנם השוו אחרים, באתר זה, לנאצים (ולא על דעות נאציות, על דברים שבאמת כמעט 100% מהאנשים שהתקיימו למן ראשית האנושות, עד לפני מספר שנים, למצער, האמינו בהם, אך, הבטחתי שלא אחזור לנושא זה ואני עושה זאת אך ורק מכיוון שביקשת הבהרה). אני שמח שלפחות תרמתי לידע שלך, בצורה כלשהי.
מדוע, לדעתי, קולנוע אמנותי נעלה באופן גורף על קולנוע פופולרי? נראה לי שכתבתי מספיק ושכל מה שאכתוב, בנוסף, רק יעורר את חרונם של שאר המגיבים. חזרתי, פה, אך ורק מכיוון שביקשת שאבהיר מספר דברים שכתבתי, על דברים שבגינם כינו אותי מתנשא, ממילא.
ד״ש לעיר היפה סן פרנסיסקו, ביקרתי בה, בעבר, פעמיים.
הטיעונים שלך פשוט לא אמינים.
ההבחנה המשונה בין סוגי סרטים, האנושיות שכביכול מצאת בסרטים אלימים, הביקורת על הקהילה כאן מול הזכרונות הנעימים מהתשואות שקיבלת, הניתוח של ההיגיון הבריא בשכבות האנושות (?)…
אולי אם היית נשאר בפורום הערסים עוד קצת היית מגלה שמעבר לטעם בסרטים ולאורך התגובות, בעצם יש לכם הרבה במשותף.
פורום סובלני ופתוח לדעות שונות, כאמור...
(ל"ת)
הדיון הזה באמת לא מוציא את האתר ממש טוב
זה נכון (ובאסה שככה), והטענות של סינפיל בדיון הזה באמת ולידיות ודי מנומקות, גם אם מבחינת אנשים מסוימים לא מספיק מנומסות*.
אבל האתר העצמו הוא באמת טוב, הוא מאפשר שיחות עמוקות – למרות שבשיחות יכולה להיות אי הסכמה – ואף פעם לא היה בו רצח אופי או אלימות אמיתית (בטח שלא חיצונית). מקסימום יגידו שאתה טועה בצורה הרבה יותר מדי נחרצת. או ימחקו את התגובה, אם אתה באמת מקלל ואגרסיבי, אבל זה ממש נדיר, ולא יהיו לזה השלכות מעבר.
* אני לא בטוח האם זה כך, כי אני בעצמי לא מסוגל לתפוש את הקונספטים "נימוס" ו"התנשאות", לכן לא מביע עמדה בנושא.
Kiitos paljon ja suuri kiitos על המחמאות
דרך אגב, אני תוהה אם שואל השאלה המקורי בכלל ראה את תשובתי. בכל מקרה, אני חושב שמה שציינתי דלעיל די ימנע ממני דיון מעמיק על מרבית הסרטים שאני אוהב, אך, כאמור, לתת המלצות (נגיד, לשאילתות בסגנון ״תנו לי סרטים טובים על XYZ, בסגנון XYZ ושעוסקים בנושאי XYZ״), אין בעיה.
מעולה
אשמח לשמוע על רשימת הסרטים הפופולריים האהובים עליך. . נניח שהקריטריון הוא 20 מיליון דולר בקופות (גודווין בשביל הרפרנס, עשה 17)
היש לך מושג היכן אני משיג מידע לגבי כמה כסף סרטים הרוויחו בקופות (ואגב, די בטוח שבהינתן מקור שכזה, לגבי רבים, מאוד, מהסרטים האהובים עלי, לא יהיה מידע, לצערי)? אם תשיג לי, אעבור ואראה אם יש מידע על סרטים שאני אוהב ושעומדים בקריטריון שהצבת. ורפרפנס למה? תודה.
המידע מופיע ב imdb
אבל קשה למצוא אותו לפעמים. מה שכן, אשמח גם לרשימה אם היא מבוססת על סרטים עם יותר מ 100,000 דירוגים בימד״ב (במקרה הזה מלנכוליה וגם דוגוויל, כן נכנסים, אגב. אבל מרבית הסרטים שלך מהרשימות המקוריות, לא קרובים אפילו)
תודה. אעשה בירור ואעדכן.
(ל"ת)
תודה
וכמובן, אשמח אם לא תכלול את הסרטים של פון טרייר שעומדים בקריטריון, מתוך הנחה שאני כבר יודע שהם בצמרת הרשימה הזו
הנה העומדים בקריטריון, ספק אם אגדירם כפופולריים
Сталкер ל־Андрей Тарковский מ־1979: עומד בקריטריון בקושי, עם 108,638 מדרגים, אך, אינו עומד בקריטריון השני, הרוויח רק $303,806;
Ladri di biciclette ל־Vittorio De Sica מ־1948: עומד בקריטריון בקושי, עם 138,163 מדרגים, אך, אינו עומד בקריטריון השני, הרוויח רק $428,978;
Far From Heaven ל־Todd Haynes מ־2002: אינו עומד בקריטריון הראשון, שכן, יש לו 42,805 מדרגים בלבד, ברם, הרוויח $29,027,914, אז, עומד בשני;
Ghost World ל־Terry Zwigoff מ־2001: עומד בקריטריון בקושי, עם 110,546 מדרגים, אך, אינו עומד בקריטריון השני, הרוויח רק $8,764,007;
Irréversible ל־Gaspar Noé מ־2002: עומד בקריטריון בקושי, עם 114,499 מדרגים, ברם, הרוויח רק $6,479,328;
Dancer in the Dark ל־Lars von Trier מ־2000: אינו עומד בקריטריון הראשון, שכן, יש לו 98,746 מדרגים בלבד, ברם, הרוויח $40,031,879, אז, עומד בשני;
Dogville ל־Lars von Trier מ־2003: עומד בקריטריון בקושי, עם 133,101 מדרגים בלבד, ברם, הרוויח רק $16,689,283;
Antichrist ל־Lars von Trier מ־2009: עומד בקריטריון בקושי, עם 112,646 מדרגים, ברם, הרוויח רק $7,413,863;
Melancholia ל־Lars von Trier מ־2011: עומד בקריטריון בקושי, עם 161,909 מדרגים, ברם, הרוויח רק $17,039,814;
Nymphomaniac: Volume I/Nymphomaniac: Volume I – The Director’s Cut ל־Lars von Trier מ־2013: עומד בקריטריון בקושי, עם 113,020 מדרגים, ברם, הרוויח רק $13,545,832;
Buena Vista Social Club ל־Wim Wenders מ־1999: אינו עומד בקריטריון הראשון, שכן, יש לו 16,067 מדרגים בלבד, ברם, הרוויח $23,141,199, אז, עומד בשני.
אלה ממש בודדים ספורים, הרוב המכריע של מאות הסרטים מהרשימה המלאה שלי אינו מתקרב אפילו לקריטריון שהצבת. לחלק ניכר (יש סיכוי שלרובם, לא ספרתי), אגב, מספר מדרגים של שלוש וארבע ספרות (ומטה) בלבד. ושים לב שאפילו לא סרט אחד מהבודדים שכן נכנסו מצליח לעבור את שני הקריטריונים שהצבת יחדיו. ומתנצל, ראיתי את הודעתך השנייה רק לאחר שסיימתי. בכל מקרה, מקווה שלא פספסתי סרט כלשהו מרשימתי. ובכל מקרה, אלה הסרטים ה״פופולריים״ ביותר מרשימתי.
תודה רבה!
זאת רשימה שבה ראיתי את הרוב (פרט לשלושה, שניים מהם נמצאים ברשימת הצפייה שלי).
ורק שאבין, לו הקריטריון היה גם וגם נניח, או לחילופין – קריטריון כפול (200 אלף מדרגים, 40 מיליון דולר) זה אומר שהרשימה היתה ריקה, או שקיימים איפשהו סרטים שכן אהבת או לפחות קצת חיבבת שהם באמת פופולריים?
ועוד אגב, מעניין ש ״רוקדת בחשיכה״ כל כך הצליח. מעניין גם ש ״לשבור את הגלים״ שהוא הפון טרייר האהוב עליי (ונדמה לי שראיתי את הרוב המכריע) לא נמצא כאן בכלל.
בבקשה
ואכן, אם הקריטריונים היו אלה, הרשימה הייתה ריקה. וכמובן, הוא לא שם לא מכיוון שאיני אוהב אותו, אלא, מכיוון שהוא לא עמד בקריטריונים. שאלות נוספות?
ודרך אגב, מהם אותם שלושה?
(ל"ת)
השלושה הם
stalker – ברשימת הצפייה
far from heaven – ברשימת הצפייה
בואנה ויסטה קלאב… לפחות כרגע, לא ברשימת הצפייה שלי. אולי אכניס.
מבין השאר, שכן ראיתי. את הרוב ראיתי, את חלקם הגדול חיבבתי. ״גוסט וורלד״ הוא זכרון זניח מבחינתי, ואת אנטיכרייסט לא סבלתי (בכלל עם פון טרייר יש לי יחסי אהבה שנאה, תלוי בסרט).
בסדר גמור, אז, אם יש לך שאלות נוספות, אשמח.
(ל"ת)
ולמותר לציין
שחורה לי על ״זניח,״ ״לא אכניס״ ו״לא סבלתי […] יחסי אהבה שנאה,״ אך, כאמור… ודרך אגב, חייב לציין שחשבתי שזה מצחיק: אם האתר הזה (שהוא האחרון שהייתי מכנה בשם הזה, שכמובן, איני משתמש בו) הינו ״פלצני,״ אז, מה אני?
לא הבנתי,
לא הבנתי למה זה חורה לך? האם אסור לי להביע את דעתי על סרטים כאלה ואחרים . אני לא יכול להגיד ש ״לא סבלתי״ סרט? אני לא יכול להגיד שיש לי ״יחסי אהבה שנאה״ עם במאי מסוים? באמת מסקרן אולי להבין מה הבעיה בזה (וכאמור, דיברתי רק לגופם של סרטים או יוצרים, ממש לא עליך).
כמו כן, יש לי שאלה נוספת (שהיא בעצם שתיים). אני מבין שאתה רק אוהב סרטים ״אמנותיים״.
1. האם אתה צופה בסרטים ״פופולריים״ נניח על פי הגדרותיי לעיל (200 אלף מדרגים, 40 מיליון דולר), או שאתה פשוט מוותר מראש על רובם הגדול אם לא כולם?
2. כמה סרטים ״פופולריים״״ בהגדרה הזאת בכלל ראית? ואם אין מספר, האם יכול להעריך באחוזים?
3. מאיפה ואיך אתה משיג רפרנסים לסרטים שאתה כן רואה? לחלק מהם יש כאמור רק עשרות או מאות צופים. אז מאיפה אתה בכלל שומע על הסרטים האלה?
מותר, אני, פשוט, חושש שהגעת למסקנות אלה מאותן הסיבות (כפי שפירטתי דלעיל) שבעטיין, לדעתי, כתבת דברים דומים על Salò o le 120 giornate di Sodoma.
איני עורך רישום של מספר הסרטים בהם צפיתי. בהחלט שראיתי אינספור סרטים הוליוודיים, מסחריים, בידוריים, מיינסטרימיים, וכולי (באחוזים? סביר שהרבה יותר מסרטים אמנותיים, מהסיבה הפשוטה שסרטים כאלה יש הרבה יותר מסרטים אמנותיים, מהם אני בספק שיש יותר מכמה מאות בודדות), למעשה, אני סולד מהם בדיוק מכיוון שאני מכיר אותם, לא מכיוון שאיני מכיר אותם. כמובן שיש סרטים שרק מלשמוע עליהם, מאוד לא עושה לי חשק לצפות בהם. אני משיג רפרנסים לסרטים שאני אוהב לעתים דרך serendipity ושאר דברים הנתונים ליד המקרה ובעיקר, מאתרים ומפרסומים אקדמיים (באנגלית ולעתים, בשפות אחרות) שיותר נוטים (או, לחלוטין נוטים) לכיוון הזה: בכלל, בארץ, יכול להיות שאני היחיד שמחזיק בעמדה ההומניסטית/הפרגמטיסטית (אם כי, לך תדע, אישית, לא נתקלתי באחר), יש מקומות בהן היא אמנם במיעוט, אך, יש לה נציגים. כמו שיש אתרים שעוסקים במוזיקה ובספרות שמחוץ למיינסטרים, כך, יש, גם, לגבי קולנוע (אך, שוב, לא בעברית, ככל הידוע לי, למה? אין לי מושג). כל מה שברשימה שלי, יש לי על DVD.
ממש אודה לרפרנסים
אם תוכל לשלוח לי איזה רפרנס או שתיים על הגישה ההומניסטית פרגמטיסטית הזאת, מאד אודה לך. מצאתי מעט מאד ברשת, כולל כאן
https://plato.stanford.edu/entries/film/#EmoEng
וכאן
https://philarchive.org/archive/HARICH
אבל אני לא בטוח שהם מדברים על אותו דבר שאתה מדבר עליו (במיוחד הרפרנס הראשון).
לא יודע, אצלי יש שלושה קריטריונים עיקריים לאהבת סרט.
הראשון הוא מאד פשוט – האם נהניתי ממנו או לא. סרט אקשן עשוי טוב, שלא מזלזל בי כצופה, בהחלט יכול להוציא ממני חרחורי הנאה. דברים כמו סיפור, תסריט או משחק הם נגזרות של החלק הזה.
השני הוא האם למדתי משהו מהסרט. זה לא חלק נפרד מהראשון, אבל זה בהחלט מוסיף המון . יש מעט מאד סרטים שמהם לא נהניתי בזמן הצפייה, אבל למדתי מספיק בשביל שזה יהיה נפלא או כמעט נפלא.
השלישי הוא בגורם החדשנות והאסתטיקה של הסרט. אם יש בו שוט שלא ראיתי בעבר, יש מצב טוב שאוהב אותו. וגם כאן, זה לא mutually exclusive (mece) מהנושא הראשון או השני. בהחלט כולם יכולים לדור בכפיפה אחת, והגדולים שבסרטים מקיימים את כל שלושתם.
למיטב הבנתי, הראשון לא מעניין אותך, ואת השני אתה שולל לחלוטין. אולי השלישי קשור קצת לדברים עליהם אתה מדבר, אבל גם בזה אני לא בטוח. ולכן אשמח לשמוע.
ואם בא לך גם לדבר על למה פון טרייר כן והנקה לא, גם אודה לך.
בינתיים מצאתי גם את זה
https://www.filmtheory.org/humanist-approach/
האם על זה אתה מדבר?
ואם כן, אז תוסיף להשוואה בין הדני והגרמני, גם את טוד סולונדז…
ממש אודה לך.לחידוד
ניסיון לתשובה (ותודה רבה על העניין, הסבלנות/הסובלנות והניסיון להבין)
מתוך שלושת הקריטריונים שכתבת, דווקא את הראשון (כמו שניחשת) ואת השלישי אני שולל (ובניגוד למה ששיערת, דווקא השני הוא היחיד שמשנה לי). הלינקים שמצאת אכן לא מדברים על מה שאני מתכוון, אז, הנה הרפרנסים שביקשת, לשלושת הספרים התיאורטיים שאני מחשיב לחשובים ביותר על קולנוע (ואם ספרים זה כבד מדי לעכשיו, פשוט תעשה חיפוש על מחברם, האמן לי, הוא אומר הרבה ממה שאיני מרגיש בנוח לכתוב בפורום זה, אגב, אני עושה זאת בחשש, שים לב שכבר חטפתי על הפניות לספרים, מקווה שזה לא יקרה שוב): Raymond Francis Carney, Jr. The Films of John Cassavetes: Pragmatism, Modernism, and the Movies, Cambridge Film Classics, General Editor: Raymond Francis Carney, Jr. Cambridge: Cambridge University Press, 1994; Raymond Francis Carney, Jr., ed., Cassavetes on Cassavetes. London: Faber and Faber, 2001; Raymond Francis Carney, Jr. Shadows, British Film Institute Film Classics, Editor: Robert Hanley Gregor White, Series Consultants: Edward Buscombe, Colin Myles Joseph MacCabe, and David Meeker. London: British Film Institute, 2001. כל שאר הדברים שציינת, לצערי הרב, לא אוכל לדון בהם באתר זה, בהכירי אותו, מבלי לגרור עלי עליהם, אך, מה שכתבתי דלעיל, יספק רמז עבה דיו. בכל מקרה, מכאן הטרמינולוגיה שלי.
סינפיל יקר,
נותרתי דומם במהלך דיון ער זה משתי סיבות. הראשונה היא שאין אני מעוניין בכך שיתייחסו אלי כאל חסיד שוטה מהסוג המכונה "SJW" (מסופקני, דרך אגב, אם התכוונת לזה כאל כינוי חיבה – ברוב המקרים, ר"ת אלו מתוארים כדרך מלעיגה לתאר את מי שאכפת לו, לעיתים יותר מדי, מסוגיות של צדק חברתי. אם חשבת שזו דרך לתאר בכבוד את אלו המתדיינים איתך אמליץ לך לבדוק שנית באינטרנט אם זהו כינוי מכבד). הסיבה השנייה היא שבכנות, לדיונים ארוכים אלו מזמן אין לי סבלנות, לפחות לא בפורמט אינטרנטי.
עם זאת, הדרך המתנשאת בה אתה מנהל דו-שיח פה באתר חורה לי. האמן לי, איש יקר – מאמרים אקדמיים על האמנות השביעית יצא לי לקרוא, אבל אם אתה משוחח עם פלוני על סרט זה או אחר, אני אישית לא הייתי זורק עליו פריטים ביבליוגרפי בפירוט לא רלוונטי לשיחה, אלא מסביר בפשטות ובקצרה מה נכתב בטקסט זה או אחר, כדי להגיע לפואנטה שלי בצורה נהירה כמה שיותר. אם אתה חושב שביטויים כמו "Raymond Francis Carney, Jr. The Films of John Cassavetes: Pragmatism, Modernism, and the Movies, Cambridge Film Classics … Cassavetes on Cassavetes. London: Faber and Faber, 2001; Raymond Francis Carney, Jr. Shadows, British Film Institute Film Classics, Editor: Robert Hanley Gregor White, Series Consultants: Edward Buscombe, Colin Myles Joseph MacCabe, and David Meeker. London: British Film Institute, 2001" הם משהו שנראה קוהרנטי באיזושהי צורה, לפחות בפורמט של דיון בין אדם לאדם במדיה דיגיטלית, ובכן – פה אנו חלוקים.
לא אמרת מילה על "סאלו". לא כזו שהבנתי, בכל אופן. ייתכן שהבנתי את המילים עצמן (מודה שאת איחולי הלבב הלועזיים שלך באמת לא הבנתי, וסלח לי – כשאני משוחח עם דובר עברית על נושא מסוים, אעדיף להימנע מביקורים בגוגל-טרנסלייט), אבל לא ראיתי פה עמדה קוהרנטית שמסבירה את בחירתו של פאזוליני לזעזע את קהלו, מלבד העובדה שסרט זה אינו חלק מהמיינסטרים ההוליוודי ממנו אתה כה נרתע. לא ראיתי את "סאלו". מודה שהמוניטין שלו לא גורם לצפייה בו להיראות כמו משהו שאשאף אליו בזמן הקרוב, וזה לא שאני נמנע מקולנוע אלים או קולנוע מאתגר. יתכן שכשאראה אותו, אמצא בו אלמנטים מעניינים, אולי אפילו אחשיב אותו כסרט מוצלח, אולי אפילו כיצירת מופת – יש לא מעט סרטים אלימים, או כאלו שלא משתייכים לקולנוע המסחרי-הוליוודי כלפיהם יש לי המון חיבה ("פרסונה" ו"אשתקד במרינאבד" הם שני סרטים שאני מאוד אוהב, למשל). ובכל זאת, אם אמצא את עצמי מסנגר עליהם למול מי שיחשוב שאינם מופת של קולנוע, לא אפנה אותם למאמרים שאמורים, לכאורה, להרחיב את אופקי מתנגדי מספיק כדי שיעמדו על טעותם, כי בעיני, אינני אמור לשבת ולעשות שיעורי בית כדי להבין מדוע סרט מסוים הוא בעצם יצירת המופת שלא חשבתי שהוא.
ולסיום – אתה חוזר ומתגונן מפני האפשרות שזהותך תתגלה. אתה מקפיד להבהיר שעל פניניך פורומים מסוימים שילמו בכסף. חשוב לך שנדע שמאמר אחד יותר מדי יהיה חתיכת הפאזל החסרה שתגרום לנו להבין מי אתה. זה לא הופך את השיח איתך למגרה יותר. קולנועית, אינטלקטואלית או בין-אישית.
כפי שציינתי
לא אוכל לפרט אודות דעותיי (הן הפוליטיות הן האסתטיות) ועל מה שכתוב בספרים שהפניתי אליהם יותר מכפי שפירטתי עד כה, שכן, כאמור, הדבר יוביל, מניסיוני האישי, לעליהום עליי ומזאת, אבקש להימנע, אז, הפניות לספרות (ומה לעשות? איזו דרך טובה יותר יש, משיטת הציטוט האקדמית, כדי לתת את כל הפרטים?) הן surely, the best next thing (וכפי שכתבתי, מי שלא נוח לו, שיעשה חיפוש על מחברם, האמן לי, הרבה חומר רלוונטי יימצא). וכמובן, אם נראה לך שאתה יודע את זהותי, כפי שכתבתי דלעיל, אנא הימנע מלעשות לי doxing, לחשוף את זהותי, לקשר למאמרים שכתבתי בעבר באנגלית בתשלום, וכולי. תודה. ולגבי SJW, לא תיארתי כך את המתדיינים עמי, תיארתי כך את מי שלבטח יצטרפו, אם אחשוף את דעותיי הפוליטיות. לגבי השאר, מניח שנסכים שלא להסכים.
אין לי מושג מי אתה. אם לא הבהרתי את זה מספיק טוב, זה גם לא מעניין במיוחד.
הוכחת יפה מאוד שאתה דובר עברית, אם לא בשפת אם אז לכל הפחות ברמת שפת-אם. אין סיבה לחתוך לאנגלית, גרמנית, צרפתית או מה שגוגל טוען שהוא פינית (אסטונית, אולי?) – זה לא מוסיף חן או חסד לשיח הזה. ההתנהלות שלך לאורך הדיון הזה גורמת לך להצטייר כמי שמעדיף שנחשוב שהוא חכם ומשכיל יותר משרוצה לדון בקולנוע. חבל, כי אני משוכנע שעם כל השכלתך, יש לך המון מה לתרום לדיון, אז המלצתי היא כזו: דון בקולנוע. כל השאר באמת לא הכרחי במיוחד. גם לא המחול סביב שאלת זהותך, שכפי ששמת לב, אתה הוא שמעלה אותה לאורך רובו המוחלט של הדיון.
פינית, כן, לא אסטונית
ועברית היא, אמנם, שפת־אמי. אני מנסה לדון בקולנוע ובו בלבד, ברם, אם אחשוף את דעותיי האסתטיות (על הפוליטיות, אין, בכלל, על מה לדבר), אזכה ליחס של אויב האנושות ורוע מכך (שים לב, שעל הקצת שכבר כתבתי, כבר היו שהתייחסו בחוסר נימוס). איך אני יודע זאת? אפילו מבלי להתייחס לאתרים אחרים בעברית, כבר ניסיתי זאת (שוב, בלי פוליטיקה), באתר זה, לפני כמה שנים. נכון לרגע זה, מה שכתבתי, על קולנוע, עד כה, הינו הרחוק ביותר שאני מוכן ללכת אליו. עמכם הסליחה.
אם היית מפחד שירדפו אותך, לא היית מזכיר שוב ושוב שקל לגלות את זהותך.
טיפוסים שישקיעו בהטרדה במציאות של אדם שפגשו באינטרנט, יכולים להשקיע קצת בחיפוש בגוגל כדי להתחיל משם.
נראה שאתה מנסה לצייר את המתנגדים לך כתוקפנים, כדי להכין את הקרקע ל"אמרתי לכם" ברגע שיביעו את שאט הנפש מדעותיך כש"תאזור אומץ" לבטא אותן.
אין לי שום כוונה לבטאן.
(ל"ת)
כבר ביטאת לא מעט, ועוד בלי שנשאלת.
אז, האמיני לי, מעבר לכך, אין לי שום כוונה לפרט.
(ל"ת)
אז רק כדי לראות אם הבנתי
אתה טוען שאם תסביר לי את ההבדלים בין פון טרייר לבין סולונדז או הנקה, נבין מכך את דעותיך הפוליטיות ומישהו כזה או אחר יפגע בך, לפחות מילולית?
לא יודע, נראה לי שלהסביר את ההבדל בין השלושה הוא רק דיון מעניין בקולנוע
במידת־מה, כן, אך, חשוב, בהרבה, מכך...
יבינו, מכך, במידה רבה בהרבה, את דעותיי האסתטיות ועליהן, אזכה (כמו שעל הקצת שכבר כתבתי, אני, כבר, זוכה, במידת־מה) ליחס מאוד לא־נעים, בלשון המעטה, כפי שזכיתי לקבל, לפני מספר שנים, כשניסיתי לבטאן (האסתטיות, לא הפוליטיות), באתר זה. תודה.
אבל
האמת היא שאני לא חושב שכתבת 'קצת'. כלומר כרגע אין לי עדיין מושג למה אתה חושב שסאלו , איתו התחלתי את הדיון, הוא סרט טוב לדעתך או מה הוא מנסה להביע פרט למה שאני מבין (וכמוני רוב הרפרנסים עליו באינטרנט מבינים)
ואגב, מכיוון שהוא מופיע בכותרת הספר שהבאת, אשמח גם לדבר על קסבטאס, שהוא בעיניי אגב במאי לא טוב (ראיתי שלושה מסרטיו, אחד מהם רק לפני שבוע) שבמקרה יצר את אחת הסצינות הכי מדהימות בכל הזמנים לדעתי (סוואן לייק) ובעיקר – איך הוא קשור לכל הנושא
לצערי, אני מניח שלא תענה על כך , ועל כך אני נעצב. היה יכול להיות פה דיון קולנוע נפלא בימים האחרונים. ובמקום זאת, נוצר דיון מטא על דיוני קולנוע… כשאפילו את המטא הזה, אני לא באמת מבין
ניחשת לבד...
אם אצטרך להסביר מדוע אחד הבמאים האהובים עלי, שכתבת, שלדעתך, הוא אינו במאי טוב, הוא, דווקא, ועוד איך במאי טוב ואף ענק, ניחשת לבד, אחשוף את דעותיי האסתטיות ואזכה לעליהום, אך, למזלך, נתתי לך כיוונים למה לבצע חיפוש אודותיו (וזה לא הוא, ספציפית, זו התיאוריה שבספרים). לגבי העובדה שרוב הרפרנסים מבינים סרטים בצורה אחת, כאמור, זה רק מטעים את מה שכתבתי על הבעייתיות שבהסתכלות על כל הסרטים מאותה הפרספקטיבה. חבל לי שאתה נעצב (ועוד יותר חבל לי שאתה חושב שאחד הבמאים הגדולים בתולדות המדיום אינו טוב), אך, נראה לי שיהיה גרוע יותר אם אני אהיה עצוב.
אוקי. חבל
ורק כדי להבהיר. בניגוד לפאזוליני, אני לא חושב שקסבטאס יצר משהו נתעב. מבין שלושת סרטיו שראיתי, חיבבתי אחד (אישה תחת השפעה) ובעיקר השתעממתי וחשבתי שהוא חסר דמיון, ברק או עניין אמיתי בשניים האחרים (גלוריה, רצח של סוכן הימורים סיני), הגם שהם רחוקים מלהיות נתעבים או אפילו קולנוע רע מדי. אלא יותר סתם וחסר מעוף
טוב, שני דברים:
א. קאסווטס במאי ענק.
ב. מכיוון שלי דווקא כן קשה לראותך אותך מבואס בלי שום סיבה אמיתי, אפשרי שהדיון הקודם באתר שסינפיל רומז אליו יסגור לך כמה פינות בנושא הזה.
אכן, במאי ענק!
ואני מניח שמה שכתבת נובע, שוב, מאותן הסיבות שכתבת, בעטיין, כפי שציינתי, דברים דומים, על מספר סרטים, דלעיל, כלומר, מהאפליקציה של גישה מסוימת לסרטים שהיא אינה מתאימה להם.
צריך אזהרות שעון לפני שמקשרים לכאלו דיונים.
מה שאני לא מבין לגביך סינפיל. הבעת הערצה לאדורנו בדיון לפני כמה שנים. אני לא מומחה גדול, אבל מהרושם שקיבלתי מלקרוא את הספר המשותף שלו ושל הורקהיימר, הפמיניזם הרדיקאלי וממילא הSJW/WOKE, פוליטיקת זהויות או מה שלא תקרא לזה, קיבלו הרבה מאוד השראה מהרעיונות שלו. אז איפה בדיוק אתה חושב שאדורנו מתחלק בצורה קיצונית שכזאת מהגוון הפוליטי הספציפי הזה. וכדי להימנע מדרמות. אתה יכול פשוט לנתח את דיעותיו של אדורנו כפי שאתה מבין אותם. (גילוי נאות, אני לא אקדמאי, ונהנה מסרטים פופולריים)
קודם כל, תודה רבה על הלייקים!
אתה מזכיר לי נשכחות: כתבתי, על הנושא הזה בדיוק, עבודת סמינר, בתואר השני. בקצרה, כי זה חתיכת offtopic רציני, מה שאתה מדבר אליו זה מה שאנשים שבאו אחרים הגו, הוא, ספציפית, דווקא, היה מאוד נגד העניין. תודה על העניין וכאמור, כל דבר נוסף שאגיד, יעורר את זעמם של אחרים.
תודה על ההפנייה
יש שם הרבה דברים מעניינים.
לצערי, בתת הדיון של סינפיל והאחרים שם – חוזר אותו מוטיב של דיון מטא על דיוני קולנוע, ולצערי אפס דיון על קולנוע בעצמו.
והמטא פשוט לא מעניין אותי במיוחד, כי לא רק שאני לא פילוסוף, גם לא מעניין אותי להיות פילוסוף, וכי דברים כמו אסכולת פרנקפורט או הגותו של פרופסור מתנשא כזה או אחר מאוניברסיטת בוסטון נשמעים לי כמו משהו שממש לא בא לי לקרוא בויקיפדיה או בספר אחר, כשבאותו זמן אני יכול לראות איזה סרט טוב (ולדון עליו עצמו אם אפשר)
בסדר, זכותך, אך, כאמור, כל דיון בקולנוע עצמו (מעבר, שוב להמלצות ותו לא וכדומה), מצדי, יהיה מה שכינית הרגע ומה שאחרים יכנו ״מתנשא,״ אז, כאמור ומהסיבות שפירטתי, אוותר על התענוג.
עד כמה 'אישה תחת השפעה' נגיש?
הסרט נראה מעניין מאוד, אבל הוא גם ארוך וגם נראה למיטיבי לכת. וכיוון שאני לא נוהג להפסיק סרטים באמצע,אני לא רוצה להגיע למצב שאני מתחרט שהתחלתי. לאיזה במאי אמנותי ידוע אחר קסוואטס דומה? לצורך העניין ממה שאני מכיר פליני הוא הנגיש ביותר וטרקובסקי המאתגר ביותר
אם הסתדרת עם פליני, תסתדר גם עם קסווטאס
(ל"ת)
יותר פליני מטרקובסקי, כן
כלומר: יש התרחשויות, יש דיאלוגים, הקצב "זורם". אבל זה עדיין אפוס אינטימי של שעתיים וחצי. לא בדיוק "יאללה בוא נראה סרט".
רק בשביל לענות על שאלתך "איזו דרך טובה יותר יש כדי לתת פרטים על סיפור",
אז התשובה היא זאת,וזאת . חשבתי שיש לך שם ספר שלישי, אבל רק כשהסתכלתי על שנות ההוצאה הבנתי שיש רק שניים.
דווקא יש שלושה (שניים מאותה השנה). ואחד הקישורים אינו תקין.
" איזו דרך טובה יותר יש, משיטת הציטוט האקדמית, כדי לתת את כל הפרטים?"
אין לי כח להכנס לדיון (המייגע קצת) שלכם
הרגע ישבתי בהרצאה אקדמית על איך להציג את עצמינו מבחינה אקדמית.
** בניגוד גמור לעיצה מספר 1, להשאר ענייניות, אצא לאוף טופיק ואספר שההרצאה הראשונה היתה לפני הסגר, האחרונה היום ואת ה3 באמצע הפסדתי בגלל בעיית תקשורת. זה מאוד עצוב כי הסדרה היתה מאוד מועילה**
היום דיסקסנו, בין היתר, איך להציג את עצמינו ביעילות באירוע רב משתתפים (מקצועי יותר או פחות). ההצעה היתה להציג את עצמינו ואת תחומי העניין שלנו ברזולוציה עולה, להשאר ברמה שמתאימה לקהל הספציפי ולשים דגש על הסבר החשיבות של מה שאנחנו רוצים להעביר.
כלומר ציטוט מדעי הוא הדרך הכי מסורבלת לנהל דיון באתר פופולרי, בו ברור שלא כולם מגיעים עם אותה רמת בקיאות. הדרך הנכונה, היא להסביר באופן הברור ביותר, במילים שאנשים מכירים, ובלי להעביר את המסר שאתה טוב יותר כי אתה מומחה בתחום אזוטרי כלשהו.
חוסר היכולת להעביר מסר פשוט וברור לא מצביע על מומחיות, אלא להפך, על חוסר הבנה מספקת כדי לפשט לקורא שאינו מומחה.
ידעתי שאפילו משהו כה בנלי, כמו להפנות לספרים בשיטת הציטוט האקדמית, יעורר את זעמם של אחדים באתר זה, כמו שכתבתי לאבי. ״חוסר היכולת להעביר מסר פשוט וברור לא מצביע על מומחיות, אלא להפך, על חוסר הבנה מספקת כדי לפשט לקורא שאינו מומחה:״ את מדברת עלי, או, מסכמת מה שאמרו לך באותה הרצאה? האם אני צריך להסביר, שוב, לאחר שעשיתי זאת מספר פעמים, מדוע בחרתי להפנות לספרים, במקום לסכמם בעצמי ולמה אין לזה שום קשר ל״חוסר הבנה מספקת כדי לפשט לקורא שאינו מומחה?״ נראה לי שהתגובות מסוג זה, אף למשהו כה בנלי, כמו להפנות לספרים בשיטת הציטוט האקדמית, הינה סיבה מספיקה למדוע איני מעוניין לפרט על תפישותיי הפוליטיות והאסתטיות, מעשה שיוביל, מן הסתם, לתגובות קיצוניות בהרבה. לא רוצים? מעתה, בסדר, לא אפנה לספרים, לא בשיטת הציטוט האקדמית ולא בשום שיטה אחרת, אף אם יתחננו בפניי ולא אכתוב דבר בפינית (או, בכל שפה שאינה עברית), אף אם יתחננו בפניי, אפילו שלאלוהים הפתרונים לשאלה מדוע פרקטיקות אלה כה מעצבנות אחדים באתר זה. בכל מקרה, זהו offtopic (אוי ואבוי, כתבתי באנגלית!) שאין לי רצון להיכנס אליו, לטיפולו של יהונתן צוריה, אודה.
טיפול ש... מה?
הדיון היה לא נעים במיוחד, ואולי אף עוקצני, אבל לא ראיתי בו זעם ולא ראיתי אף אחד (ואולי פספסתי) חוצה קו אדום במיוחד בקריאת שמות מפורשים כאלה ואחרים.
אם אתה לא רוצה לדבר על משהו זה לגיטימי, מקובל, ואני מצפה שאנשים יכבדו את זה בסך הכל, אבל אני לא הולך לכפות את זה בצורה כלשהי (אלא אם, כאמור, מישהו יחצה קווים אדומים).
לדאוג שהדיון לא יגלוש לעניינים שאינם קשורים לקולנוע (הנה, אני מגביל עצמי לעברית), כמו, למשל, הדרך הנכונה לצטט ספרים. תודה.
אז בוא נדבר על קולנוע
ואמנות, ואמנות הקולנוע. הגעת למקום הנכון לשם כך. התחלת דיון מרתק, בדיוק כמו לפני 7 שנים, בדיון אליו קישר קרקר, אבל אי אפשר לנהל אותו גם היום כמו אז. אנשים כאן (ושם) נתנו לך עצות, מטוב ליבם, ולא כדי למשמע, איך לנהל אותו בלי הסחות דעת, בלי פיצוצים ואפקטים שאתה לא אוהב, כמו שאתה עצמך כתבת. פשוט ונקי. הפניות לספרים ושימוש בלועזית הם הסחות דעת, אפקטים ופיצוצים. זה לא אוונגרד ולא חתרני. למה? כי אף אחד כאן לא מפנה לספרים. אף אחד לא עובר לאנגלית, פינית, לטינית וסנסקריט עתיקה. יש פה כמה וכמה אקדמאים מהשורה הראשונה שכותבים כאן שנים. חלקם גרים בחו"ל ויכולים לכתוב באנגלית שוטפת. אף אחד לא עובר פתאום שפה או מפנה למאמרים בלי לנמק. בטח לא כאמצעי רטורי מקובל. במקום לנסות לפתוח לאנשים אחרים את הראש ואת הלב, ולנסות לשכנע אותם בצדקתך, אתה סוגר את הדלת בטריקה שוב ושוב. הצורה הופכת להיות המסר. מסר ברור, אחד ויחיד, שצועק לקוראים שלך בדיוק כמו בסרטים שאתה כל כך שונא.
אם אתה רוצה לנהל כאן דיון, צריך לציית לכללי הדיון, שלא אתה התחלת וימשיכו הרבה אחריך. המלצת מטוב ליבך ומאהבת קולנוע על רשימה של סרטים. אם אתה רוצה שאנשים באמת יצפו בהם, או לפחות יבינו למה לצפות בהם, אתה צריך להסביר, לבסס. לא רוצה? לא צריך. אף אחד לא יכריח אותך, כמובן, אבל זה חבל.
אישית, אני אוהב מאוד דיונים כאלה, ברומו של עולם, והייתי שמח לקרוא את מה ש*אתה* אומר, ולא מה שכתוב בספר כלשהו. גם בדיונים אקדמיים, נהוג לצטט כדי לבסס את מה שאומר הכותב, וכדי לחדש, לא כדי לשכפל רעיון. אנשים מדברים איתך כאן ולא עם כותב הספר. מה אתה חושב על הרעיונות שלו? מסכים איתם? מקבל אותם? מה אתה מבין מהם? זה מה שמעניין.
אולי לא תקבל כאן מחיאות כפיים, ואולי חלק מהאנשים כאן יירתעו מהדעות שלך. ככה נראה דיון באינטרנט. זה לא אישי נגדך. וגם זה במקרה הכי נורא. מה כן תרוויח מהדיון, אפילו אז? אתה תשמיע סוף סוף את הדעות שלך במלואן, ואולי אפילו תצליח לגרום למישהו לצפות בסרטים שהמלצת עליהם.
אז, כן, לצערי הרב, אני לא רוצה, מסיבות שפירטתי (שמקווה שברור, כן, שהן אינן שאיני יכול?), כבר, כמה וכמה פעמים ושאני מקווה שאיני צריך לחזור עליהן, במהלך הדיון הזה. וכמובן, לכל אחד יש הסגנון (סגנון כתיבה/דיבור, וכולי) שלו ולא הכי קל לשנות הרגלים. מה שכן, כאמור, בהחלט שהיו לי הזדמנויות לפרט את דעותיי בצורה מלאה ואף לקבל עליהן שבחים, אך, זה היה, כאמור, בפורומים מתאימים יותר, כאלה שאינם מכילים כמות רבה של האנשים הנרתעים מהשונה מהם.
טוב, חבל
זכותך המלאה, כמובן. אני אישית חושב שלא נתת הזדמנות לאנשים כאן להירתע – או לא להירתע – ממך או מדעותיך. מרבית הדיון הדי מתיש כאן עסק בצורה ולא בתוכן. הדיון שעסק בתוכן היה מעניין מאוד ונעים ברובו, גם כאשר הובעו אי הסכמות על כמה מהסרטים שנשאלת עליהם. טעם שונה לא שווה בהכרח הירתעות מהשונה. יתכן גם שהסיבות לרתיעה יהיו מוסכמות גם עליך, למרות שהתוצאה עצמה לא. שמח בשבילך שיש מי שמקשיב ולומד.
אני מתבסס על ניסיון העבר (ועל דברים, כאמור, שקראתי, כאן, שכתבו לאנשים עם דעות פוליטיות בכיוון שלי, אך, מתונות יותר, דווקא, אז, תאר לעצמך), כאן ובאתרים אחרים (בעברית, בהם הייתי חופשי יותר עם דעותיי האסתטיות ונכוויתי מהתגובות הארסיות שזכיתי להן, שחלקן, ממש ירדו לפסים אישיים ואגב, שכללו, בפעם אחת, ניסיון להשתמש בעלבונות אייבליסטיים כדי לתקוף אותי, על סמך מה שמי שהיה מולי חשב שאני כביכול סובל ממנו ובפעם אחרת, מאוד הזכירו לי איך בריונים התייחסו אלי כשהייתי ילד, עם שימוש מאוד דומה בשפה כלפי כל מי ששונה ואחר): אם לקצת שכן כתבתי זכיתי למה שאני מרגיש כמו רצח אופי, אזי, אין לי טעם לפרט עוד. אם אתה נכנס כמה מטרים לים ומרגיש שהמים עלולים ליצור אצלך כוויות, לא תשחה עמוק יותר. ומשהו קשור: לכל אחד יש סף כאב אחר. יכול להיות שבשביל אנשים מסוים, מה שכתבו לי, כאן (ואף, במקומות אחרים) אינו כה נורא. בשבילי, המדובר היה בעינוי ובהתעללות בריונית על סף הסדיזם.
ושמחתי לראות לייק נוסף:)
(ל"ת)
תראה את הצד החיובי, תקפו אותך על דברים לא קשורים ואני מסכים איתך.
וברצינות, ידעתי שסגנון הכתיבה מוכר לי, אבל כשקרקר כפול הפנה לדיון הקודם יותר זה רענן את זכרוני וראיתי שאפילו הגבתי שם. ובאמת, התגובות הנוכחיות שלך לא סבלו מהבעיות כמו בדיון הקודם (זלזול באנשים), אלא רק בקצת התנשאות אולי, וזה לא באמת מפריע לי.
החכמתי בזה ששמעתי לראשונה על הסרט סאלו, וקראתי עליו קצת והוא נשמע לגמרי מתועב. אם יש לך, או למישהו אחר, משהו לכתוב על הסרט שאולי ישכנע אותי לראות אותו אני אשמח לשקול את זה. אבל אתה לא רוצה לפרט, וזו זכותך. אתה טוען שזה בגלל שאנשים יסקלו אותך על ההעדפות הפוליטיות והאסטיות שלך, ואנשים אחרים (גם אני) יכולים לחשוב שזה בגלל שאין לך באמת איך להסביר למה *לדעתך* הסרט טוב ובגלל זה אתה מפנה למאמרים אחרים. אולי אני טועה, אבל זו בדיוק אותה גישה בה השתמשת גם בדיון האחר. לא אכפת לי באמת, כי אם אתה לא מעוניין לפרט אני לא רוצה ולא יכול לשכנע אותך ההיפך אז פשוט התעלמתי עד עכשיו.
בכל מקרה, על מנת להחזיר את הדיון המקורי, מי ראה את סאלו ומי חושב שמדובר בסרט טוב? או מי חשב שמדובר בסרט גרוע ולמה? בסופו של דבר, כן מדובר בסרט שהוא די ביג דיל במסגרת הקולנוע האמנותי.
אבל, עובדה, עשיתי זאת, בעבר, בהצלחה, על הסרט הזה בדיוק (וכמובן, שלא רק עליו), עם פירוט מלא על הדעות האסתטיות והפוליטיות שלי, פשוט, שוב, בפורומים מתאימים בהרבה, אז, כן, לצערי הרב, אני לא רוצה, מסיבות שפירטתי (שמקווה שברור, כן, שהן אינן שאיני יכול?), כבר, כמה וכמה פעמים ושאני מקווה שאיני צריך לחזור עליהן, במהלך הדיון הזה. בהחלט שהיו לי הזדמנויות לפרט את דעותיי בצורה מלאה ואף לקבל עליהן שבחים, אך, זה היה, כאמור, בפורומים מתאימים יותר, כאלה שאינם מכילים כמות רבה של האנשים הנרתעים מהשונה מהם. וחוץ מזה, שמח שבכל זאת, למדת ממני משהו ושמחתי לקרוא שהסכמת עמי (אם כי, לא הכי ברור לי על מה, אז, אשמח לפירוט, תודה) ושסגנון התבטאותי לא הפריע לך, למצער, לא הפעם.
מתנצל, אבל אני לא מתכוון להמשיך את הדיון על הצורה
ועל מה הסכמתי או לא כי זה יסיט את תשומת הלב ממה שאני רוצה לדבר עליו, שזה סאלו.
שוב, אם אתה, או כל מישהו אחר, מעוניין להרחיב אשמח להשתתף בדיון. על כל עניין אחר אין לי רצון להגיב.
בסדר גמור, זו זכותך המלאה, שמח, בכל זאת, שהסכמת עם חלק ממה שכתבתי, אפילו אם אינך רוצה לחלוק.
המ... תראה
אתה בא לפורום הזה, שאתה מכיר אותו ויודע מה הלך הרוחות בו ומה הדיעות הרווחות בו, זורק את הרשימה שלך ששונה מאוד מכל רשימה של מישהו כאן, ואז מתפלא כאשר מישהו שואל עליה? ואז אתה עונה בציטוט ביבליוגרפי בלבד של ספר בעל כמאה עמודים של אנגלית אקדמאית שכדי להגיע אליו יש לרכוש אותו מאמזון (או אתר ספרים כלשהו)? אין לי דבר וחצי דבר כנגד ציטוט ביבליוגרפי – להפך, אני מגיעה מעולם הספרנות האקדמאית ועבורי זו הדרך הנוחה ביותר לזהות כותר מסוים, אבל כאשר במקום להגיב לשאלה בתשובה של מלל עם תוכן כאחד האדם אתה מטיח בפרצופו של השואל ציטוט ביבליוגרפי (מטיח – כי זו בדיוק ההרגשה המתקבלת), לא קשה לי להבין מדוע זו מרגיז אנשים. אם היית כותב על העניין בקצרה ואז אומר שניתן לקרוא על העניין בפירוט בספר הבא – וכאן מניח את הציטוט הביבליוגרפי – ספק אם למישהו זה היה מפריע. באמת כל כך קשה לתמצת במספר פסקאות (או עשרים פסקאות אם יש צורך) מה הופך את הסרט לסרט טוב בעיניך? אם אתה חושש שהדבר יחשוף את דיעותיך ועמדותיך הפוליטיות והאסטתיות, כפי שאתה חוזר ואומר ללא הרף, אזי איני יודעת מדוע הנחת את הרשימה הזו כאן מלכתחילה, אבל מאחר שכבר עשית זאת – לא היה חכם יותר להחריש ולא להגיב יותר וזהו? והאם אדם שיקרא את הספר או אפילו תקציר שלו לא עלול להחשף לאותן דיעות פוליטיות ואסטתיות שאתה כה חושש לגלות?
"ברם, למי שכן מסוגל לצפות בסרט כזה, הטעות הינה ההתבוננות בו כסרט שאין בו דבר פרט למראות קשים (או, אף, כסרט שזהו הדבר העיקרי בו).
אולי, זהו המקום להרחיב את הרמז הדק שנתתי קודם. בקיצור, יש שתי פרדיגמות להתבוננות בסרטים: הפרדיגמה ההייטקיסטית והפרדיגמה ההומניסטית/הפרגמטיסטית. הראשונה היא, למרבה הצער, הנפוצה ביותר ובפער רב, ברם, יש לכך סיבה טובה והיא שרובם המכריע של הסרטים (הקולנוע ההוליוודי ונגזרותיו וביתר־שאת, מותחני־פיצוצים וכדומה, כולל, במקרה, רובם המכריע של הסרטים שברשימה שבה עוסק המאמר הזה, קרי, רשימת ה־250 של IMDb, במיוחד ה״נחשבים״ שבהם, דהיינו, אלה שמדורגים גבוה) מתאימים לה כמו כפפה ליד. בקיצור, בפרדיגמה הזו, המטרה היא למצוא ״מסרים״ שמבינים תוך שניה וחצי, דרך קודיפיקציה של מטפורות ויזואליות וכדומה, ולהמשיך הלאה, או, לשון אחר, ממש לנעוץ את הסרט לתוך אותם מסרים (ואגב, גם, להתלהב מכך). ושלא תבין אותי לא נכון: זוהי אינה שגיאה לגשת לרובם המכריע של הסרטים בדרך הזו, הם נוצרו בדיוק לשם כך.
הבעיה היא עם מיעוטם של הסרטים (סרטי הקולנוע האמנותי), שפועלים אחרת לגמרי: מי שייגש אליהם באותה הדרך שהוא ניגש לסרטים הוליודיים ונגזרותיהם, יפספס הרבה. לקולנוע האמנותי יש לגשת דרך הפרדיגמה ההומניסטית/הפרגמטיסטית, זו שמטעימה שיש לשים את הדגש על הרגשות (כלומר, על המשחק והכתיבה, היינו, על מה שבאמת משנה), מתוך מטרה ללמוד אודות העצמי ואודות העולם. לכן, זוהי רדוקציה נוראית לחסלם אל עיסוק בנבכי הנבכים של האימה האנושית, באלימות, וכולי: אדרבה, קשה לי לחשוב על סרטים יותר אופטימיים, מאשררי־חיים, אוהבי־אדם, אנטי־ניהיליסטיים ומושיעי־נשמה מאלה שציינתי (Melancholie der Engel הינו הסרט היחיד שאי־פעם נתקלתי בו שקראתי ברשת אודותיו, ויותר מפעם אחת, אגב, שהציל אנשים בדיכאון מהנטיות האבדניות שלהם) מאלה שברשימתי."
כל החלק הזה היה רלוונטי לעניין הסרט ולדעתי, מעניין מאוד. הייתי שמחה לשמוע מזה עוד. באמת. לצערי שאר ההודעות שלך נראות כאילו התווכחת עם עוד כמה אנשים כאן בפורום במקביל, אנשים שאינם קיימים שטוענים טענות שכלל לא מופיעות פה. או לחילופין, שהתווכחת על הסרט הזה ודברים שקשורים אליו פעמים רבות, ועכשיו אתה כותב בתגובה לטיעונים ודברים שנכתבו אז, אך לא כאן ועכשיו. דהיינו, כתבת המון מלל מאוד מתגונן כנגד דברים שכלל לא נאמרו ולא נעשו, ועוד הרבה מסביב שלא באמת קשור לעניין. אני לא יודעת אם נמחקו הודעות באמצע או מה, אבל את כל הקטע עם הדיעות הנאציות, למשל, לא הבנתי כלל. מאיפה זה הגיע? למה זה קשור? מדוע כתבת את זה? אין לי מושג. כנ"ל לגבי הדיעות הפוליטיות והאסטתיות שאתה – ורק אתה – לא חדל מלהכריז על קיומן. חבל שאתה לא פשוט מסביר, באמת, כי בעיני המעט שכתבת לעניין היה מרתק.
שמחתי לשמוע שאהבת את הקצת שכן כתבתי ועל כך, תודה לך! עכשיו, למה פרסמתי את הרשימה? סתם כי עצם המעשה, כפי שכבר, כתבתי, עושה לי טוב על הלב, קרי, מאותה הסיבה שלפני מספר חודשים, פרסמתי, כאן, לשאלתו של מישהו, את רשימת הסרטים האהובים עלי מן העשור הקודם. איש לא ענה עליה וחשבתי, בהתבסס על ניסיון זה, שאיש לא יענה, גם, הפעם. וזהו, בערך.
״אתה חושש שהדבר יחשוף את דעותיך ועמדותיך הפוליטיות והאסטתיות, כפי שאתה חוזר ואומר ללא הרף.״ ענית לשאר שאלותיך. אני, כמובן, מתנצל אם מישהו נפגע מהפרקטיקה של לצטט ספרים ותו לא, באמת שלא הייתה לי דרך לדעת שזה ירגיז אנשים. אז, בסדר, הבנתי שרבים לא אוהבים זאת, אם כי, עדיין, לא ממש ברור לי מדוע: הבטחתי שלא אעשה זאת (וגם, שלא אכתוב בפינית ובשאר שפות זרות) ואקווה שבצד השני, בתגובה, יפסיקו עם העליהום.
ולגבי הנאציזם: שוב, כל כמה חודשים, יש, באתר הזה, ויכוח פוליטי שחוזר על עצמו, בו, אנשים מסוימים, לרוב, לא אלה שמגיבים בו באופן קבוע, מעלים עמדה די נפוצה (שעד לאחרונה, נחשבה לטריוויאלית) וזוכים שישוו אותם לנאצים, בעקבותיה. על התענוג הזה, שבהכרח אזכה לו, אם, אמנם, הייתי צריך לפרט את דעותיי הפוליטיות (ולנתח, לעומק, חלק ניכר מהסרטים שאני אוהב), אוותר. כאמור, לא רוצה להיכנס לזה ועניתי אך ורק מכיוון שביקשת הבהרה.
אין כאן השוואות לנאצים. למעשה, אתה היחיד שדוחף את הנאצים לדיון בכוח שוב ושוב.
כן יש מגיבים נאורים שמוחים על דעות מסוכנות.
אתה מתאר אותם בהגדרות נוחות ומשייך להם האשמת אחרים בנאציזם, הכללה פשטנית שמאפשרת לשלול את האפשרות שהם באמת מוסריים.
אתה לא רגיל לביקורת על הדעות האלה, ולכן חוזר ומדגיש שהן נפוצות וטריוויאליות.
בטעם הקולנועי, ההמון הנבער לא מבין באיכות. בדעות הפוליטיות, דעת הרוב היא טיעון בעד הלגיטימציה להבעתה. מעניין…
שוב, כאן (כלומר, בדיון הספציפי הזה), אין, כי לא הבעתי שום דעה. אך, כאמור, אם הייתי צריך לדון בסרטים מסוימים, בהכרח, הייתי צריך להביע דעות שבאתר זה, אפילו לגרסאות מתונות יותר שלהן ממה שיש לי להגיד, זכו להשוואות לנאציזם (ולשאר תגובות שאיני רוצה לקבל, כמו הדיפרנציאציה שהרגע ביצעת בין אנשים מסוכנים, כביכול, כמוני, לבין אנשים, כביכול, נאורים ומוסריים, שמחזיקים בדעות הפוכות, משמע, אני אדם חסר מוסר/מרושע ופרימיטיבי, לא בדיוק מודל לפתיחות מחשבתית ולפלורליזם פוליטי סובלני וכל זה, אגב, מבלי שיש לך, בכלל, מושג למה אני מתכוון). ועוד איך רגיל לביקורת על דעות כשלי, כולל, ספציפית, לביקורת על הדעות אליהן התכוונתי, למען השם, יש לי תואר שני בסוציולוגיה מאוניברסיטת תל אביב וקראתי אינספור חומרים בתחום, באמת נראה לך שמעולם לא נחשפתי לעמדות שכאלה? (שוב, זו לא הביקורת, זה הסגנון, מההשוואות לנאציזם ועד למה שהרגע תיארתי) ואין לי ממש בעיה עם ביקורות על העמדות הפוליטיות שלי ועם עמדות אחרות (בניגוד למה שכתבת, לא אמרתי שעצם העובדה שדעה מהווה את דעת ההמון בהכרח אומרת שהיא נכונה, זהו כשל לוגי, אמרתי שזה מגוחך להשוות אותה לנאציזם, או, אף, לשלול אותה מכול וכול ולתאר את כל המחזיקים בהן כמסוכנים וכפרימיטיביים). אין לי, גם, בעיה, להודות שיש אנשים המחזיקים בדעות כשלי שהינם באמת מסוכנים וכדומה, כמו בכל מחנה (הבעיה היא עם החלוקה לרשעים בצד אחד ולאנשים מוסריים ונאורים מצד שני). יש לי בעיה עם הסגנון של אנשים מסוימים (ואגב, לא אמרתי שכל מי שמחזיק בדעות השונות משלי הינו כזה, אמרתי שבאתר זה, בהחלט יש כאלה ושימי לב, לא אמרתי שכל מי שבאתר זה, או, אף, כל מי שבאתר זה ומחזיק בדעות השונות משלי, הינו בעל סגנון שכזה), שאני חש שאני מקבל מכמה אנשים פה (ושוב, לא צריך השוואות לנאציזם), שוב, מבלי שבכלל פירטתי על מה אני מדבר, לא עם ויכוחים פוליטיים מנומסים (חוץ מהעובדה, כמובן, שזהו אינו האתר הנכון). אני יכול לחשוב בעצמי ולהגיע למסקנה שבחלק מהדברים, הרוב צודק ובשאר הדברים, רוב האנשים טועים, העולם אינו שחור ולבן, לא רואה שום בעיה בזה. מוותר על התענוג.
הרבה מלל (כרגיל), ארבע פעמים "נאציזם" ועוד הערות מתנשאות, מפורשות או מרומזות.
הדעות שלך ברורות לנו, למקרה שלא הבנת.
הקשר לקולנוע – פחות.
אמנם, אין קשר לקולנוע, אז, אין טעם להמשיך. מה שכן, מישהי שאלה מהיכן עלה הנושא, אז, עניתי, רק כדי להבהיר לה למה התכוונתי וכדי שלא תישאר בערפל.
אני מרגיש צורך להגן על האתר המכובד הזה מפני הכתמת שמו שלא כהוגן והצגתו כמקום שירדוף אחר אנשים בעלי דעה פוליטית מסויימת. אחד הקולות האינטלקטואליים המובילים והבהירים של הימין הישראלי (אדם בעל דעות מסוכנות מאוד) הוא אחד המשתמשים המוערכים ביותר פה באתר. זהותו ידועה ואף אחד באתר (לא נראה לי) אי פעם התנכל לו באופן אישי על הרקע הזה (למרות שאני מאוד מקווה שהתנכלו לו על רקע אהבה מוגזמת מדי לפינק פלויד).
גם בצד השני של המפה. יש פה ריכוז גבוה של פמיניסטיות שמדברות דברי טעם בהרבה מאוד מהמקרים. ריכוז גבוה מהמקובל בכלל האוכלוסיה (סלחו לי על המיקרו אגרסיה הזו, הייתי חייב)
שמח לשמוע שלפחות אתה, לא תרדוף אחרי
(ל"ת)
פיזרת הרבה רמזים לא מעודנים לדעותיך ודרכים למציאת זהותך.
להמשיך לטעון שאתה באמת מפחד מהתנכלות אישית זה זלזול באינטליגנציה שלנו. מספיק.
גם אם לא אחווה אלימות פיזית ושאר מרעין בישין מחוץ למסגרת האתר, מה שאני עובר באתר זה מאנשים מסוימים הינו די והותר ואינו רוצה לחוות עוד ממנו.
אפשר עוד רמז
אבל משהו עבה יותר שממש יעזור לזהות מי זה?
ודרך אגב, אם יעניינך: לאחרונה, נתווספו שני סרטים העומדים בקריטריונים (וכמובן, שהתווספה כמות גדולה, בהרבה, של כאלה שאינם, אף לא בקירוב). אלה: ”The Kids Are All Right“ ל־Lisa Cholodenko מ־2010, עם 124,222 מדרגים ורווח של $34,758,951 (לראשונה, סרט העומד בשני הקריטריונים שהצבת) ו־”Psycho“ ל־Gus Van Sant Junior מ־1998, עם 45,026 מדרגים ורווח של $37,170,655 (אז, עומד בקריטריון השני ותו לא). שוב, בספק אם אגדירם כ״סרטים פופולריים״ (ביטוי שבו איני, בכל מקרה, נוטה להשתמש ושאיני מחשיב למדויק, למצער, לא באופן שבו אתה השתמשת ולא בנוגע לסרטים שניכר שאליהם התכוונת).
תמהני
א. מהם 'הסרטים אליהם התכוונתי'
ב. מה עם 'פסיכו' המקורי של היצ'קוק
א). תקן אותי אם נראה לך שאני טועה, אך, כשהצבת קריטריונים וביקשת שאעבור על רשימת הסרטים האהובים עלי ואדווח מהם ה״סרטים הפופולריים״ בה, קשה לי להאמין שהבודדים שעמדו בקריטריונים עומדים בהגדרתם של מרבית האנשים (וציינתי זאת) ל״סרטים פופולריים,״ אך, שוב, אולי אני טועה;
ב). ממש, אבל, ממש, לא.
לא ראיתי את גרסת ואן סנט
אלא רק את היצ׳קוק, אבל מן המפורסמות שמדובר בחיקוי אחד על אחד (בגדול) + צבע.
בקיצור, תמהני
אז, תצפה ותראה שההבדלים, דווקא, די ניכרים.
(ל"ת)
מה דעתך על נימוקים?
לא מכיר אף אחד שאמר ש"הילדים בסדר" הוא אחד מהסרטים הגדולים של העשור, וממה ששמעתי באמת אין הבדלים מהותיים בין פסיכו של ואן סנט לזה של היצ'קוק. נשמע שאתה מלומד, נשמע שאתה יודע להתבטא, ולמיטב זיכרוני אמרת שיש שאף שילמו לך כדי לכתוב מילה או שניים על קולנוע. אשמח מאוד לשמוע למה פסיכו 98' מתעלה על פסיכו 60' ומה הופך את "הילדים בסדר" לסרט שראוי להזכיר בנשימה אחת לצד פאזוליני. אם אין לך עניין בנימוקים כאלה, עלי להודות שכל זה די לא מעניין אותי אישית לפחות בחזרה.
לא אמרתי ש־”The Kids Are All Right“ ל־Lisa Cholodenko מ־2010 ראוי להיכלל באותה הנשימה עם Salò o le 120 giornate di Sodoma (Pier Paolo Pasolini, 1975) (והאמת, מעניין שביצעת את ההשוואה, אם חושבים על זה ובהחלט שחשבתי על זה, הם עושים משהו די דומה) והוא, גם, לא מהסרטים הראשונים שיעלו לראשי, כשאחשוב על הסרטים הגדולים של העשור הקודם (ואם לומר את האמת, סביר שלא שמעת על אף־אחד שמנה אף לא אחד מהסרטים שברשימת האהובים עלי מהעשור הקודם ככזה, כולל מאלה שבמקומות הראשונים), רק שהוא סרט מעניין וטוב דיו כדי להיכלל ברשימת הסרטים האהובים עלי וברשימת הסרטים החשובים והטובים מהעשור הקודם. בהחלט שלא כל הסרטים מרשימת האהובים עלי (ומרשימת האהובים עלי מהעשור הקודם) הינם באותה הרמה. ליתר ביטחון: התשובה היא לא ולא. צפה ב־”Psycho“ ל־Gus Van Sant Junior מ־1998 וגבש דעתך, במקום להתבסס על מה ששמעת, טוב מראה עיניים ממשמע אוזניים. לגבי נימוקים: האמת היא שבמקרה ראיתי ששני הסרטים עומדים בקריטריונים שהוצבו וניזכרתי בשאילתא, אז, חשבת שיעניין אותו. כתבת שאם אין לי עניין בנימוקים, אזי, כל זה לא מעניין אותך: אני חושב שניסיוני באתר זה, מלפני מספר חודשים (ובאתרים אחרים בעברית, כשניסיתי להעניק נימוקים כגון דא), מהווים סיבה דיה. יש פורומים הפתוחים יותר לאתגור השיח הקולנועי הנפוץ: סיבת קיומו של אתר זה (ושל שאר האתרי םבעברית על קולנוע), כבר עשרים ומשהו שנה, הינה ההיפך המוחלט וניסיוני מוכיח זאת. למה? לא לי הפתרונים.
תקשיב,
הנה מה שלמדתי עלייך משירשור זה:
1. שאתה אוהב להשתמש במילים ארוכות
2. שאתה אוהב להשתמש בשפות זרות (או לפחות מיומן בשימוש בתרגום של גוגל)
3. שאתה אוהב להתנשא על אחרים ("סביר להניח שלא שמעת על הסרטים האהובים עלי מהעשור הקודם")
הנה מה שלא למדתי עלייך משירשור זה:
1. שאתה מבין דבר וחצי בקולנוע. אני אפילו לא יודע אם באמת ראית את הסרטים שאתה אוהב להזכיר, פשוט מפני שאתה מסרב בתוקף לדבר עיניינית על אף אחד מהם. למה? האמת שבשלב הזה זה כבר לא כל כך מעניין, כי אני נכנס לאתר בכדי לקרוא על קולנוע, לא על תיאוריות קונספירציה וחידות 'מי אני' מוזרות.
כתבתי, בתגובה למישהו שכתב שלא שמע על אף־אחד שמנה סרט שציינתי כאחד הטובים מהעשור הקודם, ״סביר שלא שמעת על אף־אחד שמנה אף לא אחד מהסרטים שברשימת האהובים עלי מהעשור הקודם ככזה, כולל מאלה שבמקומות הראשונים,״ כלומר, שסביר שלא שמע על אף־אחד שציין אותם כטובים מהעשור הקודם, לא ״סביר להניח שלא שמעת על הסרטים האהובים עלי מהעשור הקודם.״
תראה, אני מניח שאתה יודע להשתמש במנועי־החיפוש: ציינתי זאת בעבר, אך, לפני מספר שנים, באתר עברי אחר על קולנוע (די מוכר, אם כי, לא זוכה לאותה כמות מבקרים כאתר זה), ניסיתי, תחת אותו פסבדונים, לפרט יותר. התוצאה? רצף של השוואות, בצורה הכי אייבליסטית שניתן להעלות על הדעת, למחלות נפשיות (ושאר עלבונות אישיים), הכול מכיוון שניסיתי לאתגר את השיח המקובל סביב הקולנוע. מקרים אחרים, בעברית, הובילו לתוצאות דומות וזה לא שלא ניסיתי. מכיר את האתר הזה די טוב ויודע שהתגובות תהיינה קיצוניות יותר. למעשה. כל מה שכתבת רק מאשרר את תחושותיי. החזרה שוב ושוב על ״התנשאות,״ שעלתה באותם המקרים ושלבטח תעלה אפילו אם אפרט את התרשמויותיי מאותם מקרים, די מונעת דיון ולא מובילה לשום מקום.
טוב, עברתי על הדיון שנפתח מחדש
ואכן, בשום שלב לא אמרת מה דעתך על פסיכו של היצ'קוק, אלא רק על כך שפסיכו של ואן סנט אהוב עליך.
ולכן הבקשה היא די פשוטה – אם אתה מעוניין לשתף פעולה, מה היא דעתך על פסיכו של היצ'קוק? האם הוא אהוב עליך יותר או פחות משל ואן סנט, ולמה?
דעתי, אודותיו, אם אתה באמת סקרן וחייב לדעת, שלילית באופן קיצוני עד מאוד. ואגב, אני יכול לספר אנקדוטה מצחיקה על הנסיבות בהן צפיתי במקורי: זה היה במסגרת הדרישות מסמינר, בשלהי התואר הראשון, לפני קצת פחות מעשור, אודות פסיכואנליזה לאקאניאנית ושימושיה במדעי־החברה. אם אתה לא יודע מה פשר הביטוי הזה, החשב את עצמך, האמן לי, לבר־מזל ואל תחפש יותר מידע (ואם כן, אתה בטח כבר, ממילא, מתפוצץ מצחוק). חסידיה השוטים של תורה זו, שבכל מקרה, די ביצעה קניבליזציה ללימודי־הקולנוע (שמעולם לא היו שוס, שיש לי אנדקוטה מצחיקה נוספת לספר עליהם, שאשמור לפעם אחרת ושאחד הדברים הבודדים שאני עדיין מודה, יום־יום, אודותיהם, הינו שהן בתואר הראשון הן בתואר השני, בחרתי שלא להירשם אליהם) מאוד אוהבים את המותחנים ההוליוודיים מהסוג הזה: הם מאמינים שהם מבצעים פופולריזציה להבלים שהם מאמינים בהם (וזה אומר דרשני על תפישתם את הקולנוע). בדיעבד, הן מבחינת מה שלמדתי (אם זו המילה הנכונה) על הקולנוע (שכפי שניתן לנחש, עלה שוב ושוב) הן מבחינת מה שלמדתי ככלל, היה מדובר בבזבוז־זמן. ויצא לי להכיר את ההבלים, בתרגום לאנגלית ובשפת המקור.
ועוד משהו, למען הסר ספק: לא חושב ש־”Psycho“ ל־Gus Van Sant Junior מ־1998 הינו איזו יצירת־מופת כבירה, כאמור, רק שהוא סרט מעניין וטוב דיו כדי להיכלל ברשימת הסרטים האהובים עלי וכאמור, בהחלט שלא כל הסרטים מרשימת האהובים עלי הינם באותה הרמה.
נכון, אתה צודק, לא פירטתי מדוע ולמה. מדוע ולמה? כתבת שעברת על הדיון, אזי, אני מניח שראית מדוע ולמה. כאמור, אני מניח שאתה יודע להשתמש במנועי־החיפוש.
אז אנקדוטה שאומרת...
…שיש לך תואר שני, זה כן (גם לי. ומאוניברסיטה ב ivy league . אני לא באמת מתרשם)
מילה אחת, רק אחת, על ההבדל בין שני הפסיכואים, זה לא
שאלת תם (אינך חייב לענות).
התואר הראשון והשני שלי הוא בסוציולוגיה/אנתרופולוגיה. כתבת שאינך מתרשם, אך, בכל זאת, מכיוון שגם אני לא מתרשם מכל דבר, אני סקרן: ליגת הקיסוס, או, לא, התואר השני (והראשון?) שלך, האם הוא יותר בכיוון של ידע עיוני/מדעי/מחקרי/תיאורטי (ובלי קשר לשאלה האם הוא ברוח/באמנויות, בחברה, בחיים, או, בטבע) אודות העולם, או, שמא, הוא יותר בכיוון של הכשרה טכנית/מקצועית? כאמור, אינך חייב לענות.
MBA מטאק, דארטמות'
(ל"ת)
די בכיוון ששיערתי, תודה.
(ל"ת)
לא חושב שמישהו יצפה ברימייק לפסיכו רק בגלל שאמרת שזה כדאי
כמו שאף אחד לא יקרא את הספר על פאזוליני רק כי אמרת שזה כדאי.
הסיכוי היחיד שמישהו כן יטרח לצפות בסרט זה אם תיתן איזה הסבר מעניין למה הוא טוב בעיניך(ובהסבר אני מתכוון ממש להסבר,ולא אמירות כלליות בסגנון "עוסק ברגש ובידיעת העצמי"). כיוון שאתה לא נותן הסבר כזה,די צבוע מצדך לרדת עלינו על כמה אנחנו נחותים שלא מבינים באמנות, כיוון שלא נתת שום הוכחה שאתה בעצמך מבין משהו באמנות. וגם לא נתת שום הזדמנות להגיע לרמה הכביכול גבוהה שלך.
אני בטוח שאתה מודע לכך שלהגיד שהרימייק של פסיכו מתעלה על המקור בפער כל כך גדול זו דעת מיעוט קיצונית.זה לא אומר שהיא לא לגיטימית, זה לא אומר שאסור להחזיק בה,זה כן אומר שאם תכתוב אותה במקום שבו היא לא נפוצה או לא מוכרת, אנשים יצפו שתספק הסברים.ואם לא תספק,בליווי התוספת הקבועה של "אני יודע שתתנהגו לא יפה אז לא מגיע לכם" אז אנשים יתרגזו ויחשבו שאתה מתנשא.
אני לא יודע אם הבעיה היא שאתה לא טוב בלהסביר,שסתם אין לך כח,או שבאמת לא ראית אף אחד מהסרטים הללו כמו שמישהו אמר למעלה, אבל זה כבר מזמן הפסיק להיות אמין שאתה חושש שיתייחסו אליך לא יפה, כיוון שנראה שאתה ממש משתדל (בצורה יצירתית מאוד,יש לציין)שיתייחסו אליך לא יפה.
אם באמת היית חושש היית מפסיק לכתוב את רשימת המכולת שלך,שכבר הובהר לך שלא מעניינת ללא נימוקים (במיוחד כשמדובר בדעות לא פופולריות.שוב,לא שזה שלילי לכשעצמו).
אלא אם כן אתה נחוש בדעתך,מסיבה כלשהי,להעביר לנו שיעורים בשפות זרות.אבל גם לכך יש דרכים יעילות יותר.
לך, פירטתי די והותר, לבקשתך, בדואר האלקטרוני: לא הסכמת, זכותך, אך, אתה יודע מהי עמדתי האסתטית המפורטת ועוד יותר, איך אנשים נוטים להגיב אליה.
עזוב, זו הטרלה
יש משהו מדהים באופן שאיש עם כלום להגיד על קולנוע והרבה לוליינות מקלדת מצליח להחזיק את ההטרלה הזו בחיים.
זו קצת פרודיה על חשבון האתר, בעוד שיש לנו נטיה להגרר לדיונים וויכוחים על קוצו של יוד, בדרך כלל הדיונים האלו עוסקים בנושא כלשהו ולא בגולש ספציפי שממשיך למשוך את הדיון על עצמו וגם בתחום הזה לא אומר כלום.
בהחלט מדהים
כי הוא משתמש באתר כסוג של פנקס רשימות ופעם בתקופה מוסיף סרטים לרשימה שלו.
בסופו של דבר זאת הייתה המטרה בשאלה שלי. אני חייב להוריד את הכובע, הוא ענה בדיוק על מה ששאלתי – מה דעתו על פסיכו של היצ'קוק. בדרכו, הוא ענה ב5 מילים (שלילית באופן קיצוני עד מאד), בלי לנמק וכפתח להתייחס לפסיכולוגיה לאקאניאנית (שוב, בלי לטרוח להסביר), ועם התעלמות משאלות אחרות שהוא כבר נשאל בעבר (למה הוא חושב שהגרסה של ואן סנט סבירה בעוד של היצ'קוק לא), אבל הוא ענה. בדיוק מספיק בשביל להחזיק את הדיון חי מבלי לספק שום מידע שימושי.
אז כן, בהחלט, הטרלה מאד מוצלחת. וסינפיל, אם אתה חושב שאתה לא טרול, יש לך הזדמנות נוספת להוכיח – כתוב תגובה על ההבדלים בין שתי הגרסאות של פסיכו, למה אתה מעדיף את השנייה על פני הראשונה, בלי התייחסות לעצמך אלא רק לסרטים, ואם יש מונח שבשביל להבין אותו צריך ללמוד קולנוע – בבקשה תסביר אותו בחצי שורה או שתתן לינק.
במאמר מוסגר:
פסיכו, והיצ'קוק בכלליות, בהחלט מאוד היה בקטע של פסיכואנליזה לאקאנית (כלומר, פרוידיאנית) אז אולי בהחלט אפשר להתבאס על סרט שראית בשיעורי בית או משהו, אבל זה קצת כמו לשנוא את "מות הזמיר" כי למדתי אותו בשיעור אנגלית בכיתה יא' והראו לי איך משתמשים שם בפרסנט סימפל או משהו.
הסברתי, כמה פעמים, למה אני לא רוצה לפרט. לא יודע אם קראו. הנה, ליתר ביטחון, שוב פעם (אעתיק, לא רואה טעם לנסח מחדש):
״תראה, אני מניח שאתה יודע להשתמש במנועי־החיפוש: ציינתי זאת בעבר, אך, לפני מספר שנים, באתר עברי אחר על קולנוע (די מוכר, אם כי, לא זוכה לאותה כמות מבקרים כאתר זה), ניסיתי, תחת אותו פסבדונים, לפרט יותר. התוצאה? רצף של השוואות, בצורה הכי אייבליסטית שניתן להעלות על הדעת, למחלות נפשיות (ושאר עלבונות אישיים), הכול מכיוון שניסיתי לאתגר את השיח המקובל סביב הקולנוע. מקרים אחרים, בעברית, הובילו לתוצאות דומות וזה לא שלא ניסיתי. מכיר את האתר הזה די טוב ויודע שהתגובות תהיינה קיצוניות יותר. למעשה. כל מה שכתבת רק מאשרר את תחושותיי.״
אשכרה תקראו את הפסקה הזאת, שוב ושוב, אם לא נקלט. מה לא ברור? אדרבה, אוסיף: שאלת בנימוס, עניתי בנימוס ועל הקצת שכתבתי, עניתם באותה העוינות הקיצונית ובחוסר הרצון להתדיין ברצון טוב, ברוח טובה ובאמונה טובה. למה להכניס את כל הגוף למים אם מהכמה סנטימטרים שנכנסתי קיבלתי כוויות? מעבר לעדכון, מדי פעם, לרשימת הסרטים מהעשור הקודם שאהבתי (שכל מטרתה לנסות לפתוח את הראש למישהו שאולי יעבור, לא לפתוח דיונים שאין לי שום עניין בהם), פלוס, אם יהיה רלוונטי (לא הכי סביר), לרשימת הסרטים שעומדים בשני הקריטריונים (ורק כי מישהו ביקש), אין לי כוונה להתדיין עמכם (ולא הייתה, רק נזכרתי בבקשה, מלפני מספר חודשים וראיתי ששני סרטים בהם צפיתי עומדים בקריטריונים, אז, חשבתי לעדכן, לא ציפית לתגובה). יכול לכתוב עוד, אך, מניח שעל כל מה שאוסיף (ואולי, על הקצת שכתבתי, מניח ששוב, לא תהיה שום תובנה על למה התגובות הסדיסטיות שאני זוכה להן לא גורמות לי רצון לפרט), רק תצווחו ״התנשאות! התנשאות!״ וכדומה. יכול להוסיף (ואמרתי זאת), שיש אתרים (באנגלית), שהרבה יותר פתוחים לאתגור הנרטיב הקולנועי הקונבנציונלי ושכתבתי בהם, תחת שמי האמתי, הרבה (וכאמור, עוד שילמו לי) וזכיתי לתשואות, אז, זה לא חוסר יכולת.
ודבר אחרון: כמו שרמזתי, מעולם לא ״למדתי קולנוע,״ אני בז ל״לימודי־הקולנוע״ ולטרמינולוגיה בה עושים שימוש ולכן, האמן לי, לא השתמשתי בה. לא ״התבאסתי על סרט שראיתי כשיעורי־בית,״ דעתי על הסרט זהה לדעתי על כל סרט הוליוודי אחר שראיתי (מרצוני, בערך). אם אתם באמת רוצים פירוט על מדוע ולמה, הרושם שאני מקבל הוא שחלק דיספרופורציונלי מגולשי האתר הינם מהנדסים/הייטקיסטים וכדומה: אין לי ספק שגאוני־המחשבים יודעים היטב להשתמש במנועי־החיפוש ויכולים, מהר מאוד, למצוא, בעברית, תחת אותו פסבדונים (רק, באתר אחר העוסק בקולנוע), את אחד מניסיונותי לתת פירוט כמו שבוקש (ואת התגובה הטראומטית לה זכיתי, שכאמור, אני בטוח שרק מהווה מבוא לתגובות שלהן אזכה באתר זה, שמטרתו המוצהרת הינה למרר את החיים לכל מי שסוטה במילימטר מהמיינסטרים). בואו נחליט להיפרד כידידים, לפני שדברים יהיו הרבה פחות נעימים, לשני הצדדים.
אנחנו רוצים שהוא יהיה אמיתי, הוא סוג של פארודיה על גימזו של קישון, שהיה בעצמו פארודיה על אדם אמיתי. או במילים של לאקאן "המטאמורפוזה ביחס בין העצמי לבין התפיסה על העצמי, קשור לשניות של הדחף לעצב את עצמי ולהתעצב מעצמי"
נ.ב.
אין לי שום תואר אקדמי. כשאני חושב על זה, אין לי תעודת בגרות. ואני מבטיח לכם שהמוסד ממנו אין לי תואר הרבה יותר יוקרתי מהמוסד שממנו קיבלתם את התואר. so run along peasants
קיבלתי כמה הסברים בדואר האלקטרוני
והרבה מאוד דברים אחרים, פחות נעימים.
גם שם היה את אותו הסבר אחד שוב ושוב, שאפשר לסכם אותו בפסקה שלבה קפואה הדגישה בתגובה שלה.
בכל מקרה, את הגולשים כאן זה לא מעניין שבמקום אחר הסברת את עמדותיך. מעניין אותם שאתה שב ורומז שאנחנו לא ברמה האמנותית ו/או המוסרית שלך ולא נוכל להתמודד עם דברי אלוהים חיים שאתה אומר. אז כל הצוויחות "התנשאות!" הן מוצדקות ומתבקשות.
נו, יפה, אתה מודה שפחות־או־יותר, סיכמתי את עמדתי, אז, אין צורך לכתוב עוד ואני לא מתחמק מדבר/נטול יכולת לפרט/מתעצל ומי שמעוניין, שיקרא, שוב ושוב, את הפסקה שציינת. ואתה מודה, במובלע, שאתה יודע שאין מצב שאפרט עוד, מבלי שהתגובה תהיה, ללא קשר לאופן בו אתנסח, צווחות ״התנשאות! התנשאות!״ וכדומה (לא שאני מבין למה מי שצורח אותן חושב שהן תשכנענה אותי, או, לצורך העניין, למה מי שצורח אותן חושב שהן מקוריות). וזה מה שאני כל הזמן אומר: זה לא ה״התנשאות! התנשאות!״ וכדומה שמפריעה לאנשים, זו העמדה עצמה. אנשים (לפחות, בארץ) כה רגילים לנרטיב הקולנועי הקונבנציונאלי ולעמדות המיינסטרים (בהתחלה, על קולנוע, בשנים האחרונות, גם, בכל הנוגע לכל התכתיבים והגחמות שהתקשורת מפמפמת לגבי נושאים פוליטיים ודורשת להתיישר בפינהם ללא כל מחשבה, שכפי שציינתי, עמדותי, כלפיהם, בהכרח, תצטרכנה לעלות, אם ארצה לפרט עוד), עד שכשמישהו מאתגרם ומציע חלופה רדיקלית (מה שחשבתי שיהיה בנאלי, הו, כמה שטעיתי וכמה שלא ידעתי שאנשים כורכים את עצם קיומם וזהותם בהם!) וכשהם מבינים שלצרוח ״התנשאות! התנשאות!״ וכדומה (עדיין לא מבין למה הם חשבו שהצווחות הללו תובלנה לאיזו אפיפניה שתגרום לי לחשוב שהסרטים האהובים עלי הינם חסרי־ערך וש״מלחמת הפיצוצים 832429482492: גיבורי־העל שמכסחים אחד לשני ת׳צורה מכים בפעם ה־456456456״ עדיף כי הוא ״באמת קולנוע״), ו/או, לחזור, שוב ושוב, על הנרטיב הקולנועי הקונבנציונאלי ועמדות המיינסטרים (ועל איך שכל סטייה מהם אינה לגיטימית ו״אינה קולנועית,״ לא שזה רלוונטי, כי אני לא מחשיב את עצמי לחובב של/למומחה ב״קולנוע״ בה״א הידיעה רבתי, למעשה, די להיפך) לא ישכנעוני, הם מתחילים לשלשל במכנסיים מפחד ולראות רצח בעיניים (ואל תתחיל עם הנושאים הפוליטיים, שרבים מאלה שנתקלו בעמדות מתונות בהרבה מאלה שאצטרך להביע, היו משוכנעים שמקומם הלגיטימי היחיד של ברי־הפלוגתא שלהם הוא מאחורי סורג ובריח/תלויים על חבל תלייה ואם הייתה חצי־תובנה ששימוש בכוח המדינה אינו מוציאם הכי טוב, אזי, למצער, שעל כוחות השוק הפרטי להבטיח שאנשים שכמותי יסיימו את חייהם כהומלסים הגוועים מרעב ומצמא, גורל גרוע בהרבה מכל הוצאה להורג ואגב, כל היחס הזה לאותם מסכנים נאיבים, בעידוד המלא של האתר, שטורח שאותו ויכוח יחזור, שוב ושוב, כל כמה חודשים, למרות חוסר הקשר לקולנוע) ואז, כשלא נשאר דבר, מגיע החרבון על נכים, מתמודדים עם מוגבלויות נפשיות, אנשים עם טראומות רציניות/ילדות קשה וסיפור חיים קשה ובעלי־מוגבלויות (כפי שאמרתי לך, כשעוד כתבתי לך, בערך האנשים היחידים בעולם שאמנות רלוונטית להם ושאשכרה מסוגלים להבינה. ואם זו ״התנשאות! התנשאות!,״ לא ידעתי שלהגיד על מישהו שאין לו מחלות נפשיות מהווה התנשאות, למעשה, כל החברה גורמת לי לחשוב בדיוק את ההיפך). לא שאני מבין למה הם חושבים שזה מוציא אותם טוב, אולי, הם חושבים שזה מוציא אותם ״גברים אמיתיים״ וכדומה, משהו שהתרשמתי שמאוד חשוב למרבית ״חובבי־הקולנוע,״ ה״מומחים לקולנוע״ וה״מבינים בקולנוע״. והנה עוד משהו שלמדתי: נכים, מתמודדים עם מוגבלויות נפשיות, אנשים עם טראומות רציניות/ילדות קשה וסיפור חיים קשה ובעלי־מוגבלויות (ושאר אנשים שכל חייהם ידעו בעיקר סבל, סבל אמתי, לא זה של ה״קבוצות המוחלשת״ שכל מי שאומר את הפיפס הביקורתי המתון ביותר כלפיהן מוצא את עצמו, מהר מאוד, מובטל על גבול ההומלס, אתה יודע, הן כאלה מוחלשות ונטולות כוח פוליטי וכלכלי) אינם, בניגוד לקבוצות אחרות שהתקשורת והאתר התאהבו בהן, ״קבוצה מוחלשת,״ אחרת, לא היה קיים אתר, מעל לעשרים שנה, שכל מטרתו הינה לחרבן עליהם. באופן כללי, אנשים שלא משלשלים במכנסיים מדעות שונות ושאשכרה רוצים ללמוד ולהיפתח לדעות שונות, לא צורחים ״התנשאות! התנשאות!,״ אלא, מקשיבים, כשהם נתקלים ברעיון חדש ומתאגר, זו התנסותי מהאתרים באנגלית. אנשים שלא מסתפקים בכך ש״רק״ 99.99% מהחברה סובבת סביב ומתחנפת לגחמות שלהם כל הזמן, מריצים אתר, כבר עשרים ומשהו שנה, שכל מטרתו הינה לשלשל במכנסיים מכל מי שסוטה במילימטר מהמיינסטרים (מדומיין ככל שהאיום יהיה, במדינה כישראל). איני מזוכיסט והאמן לי, ידעתי מספיק סבל, הרבה יותר ממה שאתה מסוגל לתאר. הנה נקודת אור אחת: עוד עשור/שניים, מישהו ימציא איזו שיטה חדשה של ״בידור״ (מהמר על משהו בין משחקי־מחשב למציאות מדומה) שתהא יותר ״מבדרת״ מהקולנוע הבידורי (ותענה על שאר צורכיהם באורח טוב יותר) וזה יוביל לכך שכל ״חובבי־הקולנוע,״ ה״מומחים לקולנוע״ וה״מבינים בקולנוע״ ישכחוהו תוך שניה ואף יחשיבוהו למשעמם. אז, היחידים שיתעניינו בו, יהיו אנשים כמוני.
טרול משעשע. קודם אמדת ב"99.99%" את קבוצתך ועכשיו את קבוצת מתנגדיך?
לא כתבת בפעם הקודמת שהדעות שלך הן "מיינסטרים"? אה כמובן, אז התאים לך להציגן כמוסכמה ונורמה ואת השאר כתמהונים.
פתאום הדעות שלך נדירות וייחודיות כי עכשיו מתאים לך להציג את כל השאר כהמון נבער.
לך לראות איזה סרט סדיסטי מזכך.
99.99%: לגבי התפישה האסתטית, לא הפוליטית (התפישה הפוליטית שלי אכן במיינסטרים, אם כי, הרבה יותר רדיקלית מהאופן בו הן מובעות לרוב, אז, במידה מסוימת, הן לא, רק לא במיינסטרים של 0.01% ששלוטים בשיח ההגמוני, שיכול, בקלות רבה, לשלוח אנשים לכלא/לחיים של הומלס ושרבים, באתר זה, מחרים מחזיקים אחריהם, כתבתי, ספציפית, העמדות שמפומפמות בידי התקשורת). ואני אפילו לא צריך לרמוז דבר, אני רואה, במו עיניי, שאנשים לא מסוגלים, בלשון המעטה, להתמודד עם מה שיש לי לומר. אנשים עם בעיות אמתיות לא צריכים לברוח מהן אל מחוזות אסקפיסטיים (בין אם המדובר ב״בידור״ ובין אם המדובר במשחקים הדומים לסודוקו), הם מנסים להתמודד עם הטראומה שלהם. אנשים מדושני־עונג, שלא חוו חצי־שניה של סבל בחייהם ושכל חייהם שמחת־חיים, מרגישים צורך, שוב ושוב, כבר למעלה מעשרים שנה, לחרבן על אלה שגורלם לא שפר עליהם, מבלי טיפת אמפתיה ומבלי יכולת להבין איך זה נקלט אצלם. ועוד, הם מציגים את עצמם כקרבן ומתבכיינים על ״התנשאות! התנשאות!״ למקרה שזה לא ברור, נתתי לכם מחמאה, לא התנשאתי עליכם (אלא, אם אתם חושבים שלציין שמישהו אינו סובל ממחלת נפש מהווה התנשאות): אמרתי שברור למה אנשים מסוימים לא מתחברים לאמנות.
מה, שתגיד. הלכתי, לפתור, סודקו.
3 בפינה הימנית העליונה
(ל"ת)
טוב, הדיון הזה מתחיל לחרוג מ"לחזור על עצמו"
(שזה מעט חסר טעם אבל לגיטימי) ל"להקצין את עצמו" (שזה פחות חסר טעם ומוביל להדרדרות, העלבות ושות').
אז: סינפיל, אתה לא חייב לאף אחד מאיתנו להרחיב או להציף את הדעות שלך. כאמור, אף אחד לא יצלוב אותך, יחשוף את זהותך או "יחרבן" עלייך (בטח לא במידה יותר גרועה ממה שהולך עכשיו, שעם זה נראה שאתה מסתדר בסך הכל) אבל זאת עדיין זכותך לא לגלות את דעתך, למרות שאני משוכנע שאתה טועה בחששות שלך מפני גילויה. הייתי מציע לך לנסות להבין איך הצד השני תופס את התגובות שלך לפני שאתה ממהר לקטול אותן, כי אני לא חושב שקריאות ה"התנשאות" מגיעות מהמקום שאתה חושב שהן מגיעות, אבל זה לא לחלוטין קריטי.
עם זאת, (וזאת פנייה לכולם) ומכיוון ש"מטרת האתר" אינה "לחרבן על פגועי נפש" (או מה שזה לא יהיה) אני מבקש להפסיק את הדיון פה. נראה לי שעד שסינפיל ירגיש בטוח (וזה בסדר אם לא, כאמור) לחשוף את דעותיו לעומק ולא בתמצות אין מה לדבר איתו עליהן, אפילו אם הוא עושה את זה בטון מאוד מתסכל.
לא בשלב של למחוק תגובות או משהו, אבל בחייאת: זה דיון עקר בשלב זה, והיחיד שיכול להחליט אם להפוך אותו למעניין הוא סינפיל, והוא הבהיר שהוא לא רוצה. אז במקום להפוך את הדיון הזה להאשמות מי חובב קולנוע אמנותי אמיתי ומי לא ועוד ירקות, בוא נעצור כאן.
בנוגע לפסקה האחרונה: מבחינתי, אתה הרבה יותר מרשאי (ואף, מעבר לכך) למחוק את כל תגובותיי באתר, מכל הזמנים, באמת שוויתרתי, רק מחכה, בסבלנות, לעוד עשור/שניים, כשהקולנוע יפסיק לעניין את חובבי־ה״בידור״ וכדומה. תודה רבה.
ואם תמחק את חשבוני ואף, תמנע מכתובת הדואר האלקטרוני שלי ליצור חשבון חדש, עוד יותר טוב. תודה רבה, שוב.
העונש הגדול של האינטרנט הוא ששום דבר לא באמת נמחק.
(ל"ת)
מומחה לאינטרנט אני לא, אז, אתן למנהל האתר להגיב (ואגב, אם אפשרי, גם, את כל התגובות שהופנו אלי), אך, אם אתה צודק, כמה חבל.
למחוק את כל התגובות שלך ייצור בלגן שלם ויכריח אותי למחוק גם תגובות של אנשים שלא רוצים שהתגובות שלהם ימחקו. אני מבין את הרצון שלך, אבל מכיוון שזה הרבה עבודה שפוגעת באנשים אחרים על הדרך – אמנע מכך.
אני יכול לחסום אותך, אבל מודה שאני מעדיף שלא – לא בגלל שאני רוצה להתעלל בך חלילה, אלא כי אתה עלול עוד לשנות את דעתך ואין שום סיבה לחסום אותך אם לא חצית את הגבולות המקובלים באתר (ועד היום לא עשית זאת). ואז זה יהיה מסורבל יותר.
כמו כן, פסימי בנוגע לנבואת ה"עוד עשור שניים" שלך, אבל זה לא הנושא באמת.
נחכה ונראה, רק הזמן יגיד. בכל מקרה, כמה חבל, תודה.
מניח שייצא לי לעדכן, עוד פעם/פעמיים, בעתיד הקרוב, את רשימת הסרטים האהובים עלי מהעשור הקודם (את אלה שעמדו בשני הקריטריונים, בסבירות פחותה בהרבה): לא כי אני רוצה ויכוחים (אני לא ואני מאוד מקווה שמשתמשי האתר יעמדו בבקשתך), אלא, בשל הסבירות הנמוכה שמישהו עם ראש פתוח ייתקל, במקרה, ברשימה שונה מהמיינסטרים ואולי (ובמיוחד, אם לא נחשף יותר מדי לשיח הנפוץ סביב הקולנוע) יגיע למקום טוב יותר. מעבר לכך, לא.
ובכל זאת, אם קיימת האופציה הטכנית לחסימה/מחיקת חשבון (ומדבריך, ניכר שכן), מעדיף שכן. מוותר, במחשבה שניה, על עדכון הרשימות (כאן ובאתר השני, בתקווה שלא אתפתה, לא יודע למה יוביל) ובאמת שלא רוצה להתפתות (וניכר שזה הדבר היחיד שיסייע). יכול להבטיח שלא אשנה את דעתי. תודה רבה, מראש.
אז ראיתי את הרימייק של פסיכו
ו…לא ראיתי שום הבדל משמעותי.הדברים שכן בלטו לעין: הצילום בצבע כמובן,כמה אינסרטים מפתיעים בסצנות הרצח,ורצועה מוזיקלית מעניינת בסצנת ההתרה.אם יש הבדלים משמעותיים שהופכים את הסרט הזה לטוב בהרבה מן המקור,הם חמקו ממני.
אף אחד מהדברים האלה לא מוסיף, לדעתי,שום דבר משמעותי על המקור.לא רגש,לא מסר,לא פיתוח דמויות.יש לציין שעברו כמה שנים מאז שראיתי לאחרונה את המקור,אז אולי אני לא זוכר מספיק טוב, אבל ממה שאני כן זוכר זה ממש אחד לאחד,מלבד אותם שינויים קטנים שציינתי קודם.מה הסרט הזה חידש על המקור?אין לי מושג.
בכל זאת, הסרט עדיין מאוד מבדר.מותח,מצחיק,מתעתע,ועם דמויות מוצלחות.מהסיבה הפשוטה שהוא מתבסס על המקור באופן כפייתי,אז הדברים הטובים עובדים גם כאן.לא ממש ברור לי למה הסרט נעשה, אבל גם הקטילות שהוא קיבל לא מוצדקות.
החיסרון העיקרי הוא שהמשחק די חלש, אבל תכלס גם אצל היצ'קוק המשחק לא מרשים במיוחד (בפסיכו וגם בהרבה סרטים אחרים)
אחרי שראיתי לא ממזמן בפעם השניה את פסיכו
החלטתי לרפרף על גירסאת 1998 (מאוד פשוט, שניהם זמינים בנטפליקס בעברית). ויש סיבה פשוטה, מלבד העובדה שמדובר בלא יותר ממחווה, שהסרט הזה לא יכול להשתוות למקור, והיא ווינס ווהן. ווהן הוא אולי לא שחקן גרוע, אבל אין לו את הדואליות העדינה/פסיכוטית שפרקינס מביא לתפקיד. מספיק לראות את הרגע שבו נורמן נשען על הקיר בתדהמה ואימה בשתי הגירסאות כדי לראות את ההבדל.
מה הכוונה בלרפרף? האם צפיתי בסרט במלואו?
(ל"ת)
סקר קהל - הרשימה האחרת
לא חכמה לעבור על סרטים שנחשבים לטובים / קלאסיקות ולהגיד "נכון" או "אובר-רייטד", ועל הדרך גם להיות טועה ומטעה כהרגלך ("וויפלאש" הוא מדהים. אתה מנשק את אמא שלך עם המקלדת הזאת?).
מכיוון שכל טוב צריך לאזן עם קצת רע, אני שואל אתכם: האם יש פה עניין בפרוייקט שאפתני לא פחות של צפייה ברשימת ה-100 הגרועים ביותר של ימד"ב? בפרטי טריוויה, הערות ואבחנות על הסרטים שהמוני אנשים הכתירו כבלתי-ראויים לקליטה ע"י עיניים אנושיות? האם תרצו לדעת כמה סרטים של אווה בול ופרידברג / סלצר בן-אדם מסוגל לסבול לפני שהוא מאבד את מה שנשאר משפיותו בתקופה של מגפה עולמית? כל אחד שיעשה פישלייק או יגיב בחיוב יצטרך גם להבטיח לתרום ל-GoFundMe של הטיפולים שלי אחר-כך.
(אני לא מאשר או מכחיש שכבר יש לי את עשרת הסרטים הראשונים מוכנים לצפייה)
תראה
אנשים עושים לעצמם כל מיני דברים שלא מובנים לי; עולים על רכבות הרים, צופים בסרטים עתירי אלימות, אוכלים אוכל כל כך חריף שהוא גורם להם לבכות, ונהנים מזה, איכשהו.
אתה צריך לשאול את עצמך אם זה סוג המזוכיזם שיש לך, או שיש משהו שיפצה על זה, כמו תחושת סיפוק.
…ונראה שכבר החלטת, אז בהצלחה. תזכור שאתה לא חייב לסיים, אם אתה משנה את דעתך. אני אשמח לקרוא את הרשמים שלך, גם אם זה לא פרוייקט שאפתני של מאה סרטים, אלא פרוייקט צנוע של עשרה, או רק סרט אחד שהחלטת ששווה לצפות בו ולכתוב רשמים ומחשבות.
לא יודע אם זה מזוכיזם. זה יותר סקרנות.
אני לא עושה את זה מתוך תחושה של "לא רע לי מספיק כרגע, בא לי לסבול קצת". אני באמת רוצה לדעת מדוע דווקא הסרטים האלה שם. אפשר להסתכל על התקצירים או הטריילרים שלהם ולדעת שהם גרועים. אבל יש המון סרטים כאלו. ועדיין, המאה האלו נבחרו בתור המיץ של הזבל. וחלק בי מאוד סקרן. כאמור, אולי יהיה לזה מחיר. אבל אני מוכן לשלם אותו (בעזרתכם) ובתקווה לא לגמור כמו החתול.
נ ב. אין לי בעיה גם עם רכבות הרים וסרטים אלימים. אבל לאכול חריף מתוך רצון חופשי זה אכן תמוה. מצד שני, מבחינתי התוספת האולטימטיבית לפיצה היא אננס, מה שכבר הופך אותי בעיני רבים לאויב האנושות.
To each their own
אני דווקא בסבבה עם אננס על פיצה. לא החביב עלי אבל גם לא שנוא עלי. (החביב עלי זה תירס על פיצה ואת זה ממש קשה למצוא בניו יורק!)
וגם: נראה לי שההגדרה של מזוכיזם זה להנות מהכאב, לא לחוות אותו כסבל.
בכל מקרה, להרוות סקרנות זה לגמרי פיצוי משל עצמו, אבל שוב – אם זה יותר מדי, אתה לא חייב לסיים. אף אחד לא מכריח אותך, וגם אם תחליט לדגום אחד מכל עשיריה + טריילרים (או משהו) זה בסדר.
רק זיתים ופטריות!
שימו סוף להשחתת פיצות!
אננס???
אותך לרד פיש!
פרויקט על "הסרטים הגרועים בעולם" נשמע טוב, אבל לא הרשימה הזאת.
רשימות של "הסרטים הגרועים ביותר אי פעם" הן מטבען מאוד בעייתיות. ואני אפילו לא מתכוון לבעיה הרגילה ברשימות כאלה, שהן לא נכונות – כי איך יכול להיות שהסרט הזה יותר טוב מזה כשלכל בר דעת ברור שדווקא הזה הזה הוא גרוע יותר. לרשימת הגרועים ביותר יש את כל הבעיות של רשימת הטובים ביותר, ועוד כמה. בעיקר, העובדה שכדי להיכנס לרשימה הזאת סרט צריך להיות פופולרי: יש חסם תחתון של מספר הצבעות. כלומר אלה רק סרטים פופולרים שמוכרים כגרועים, כלומר – סרטים שהיה פופולרי לשנוא בתקופה מסוימת. ייתכן ש"קאטס" הוא באמת אחד הסרטים הגרועים בעולם, אבל אני מבטיח לך שרבים מהמדרגים שלו לא באמת ראו אותו, וזה נכון לגבי הרבה מהסרטים האלה; את פרידמן וזלצר, ואת אווה בול, היה מאוד אופנתי לשנוא באינטרנט (בצדק), ולכן אין ממש קשר בין מספר הדירוגים שלהם לבין מספר האנשים שראו אותם, ובוודאי שלא לאיכות, או חוסר-האיכות, של הסרטים שלהם. אבל הכי גרוע שאפילו בזה – להציג רשימה של סרטים שהעולם בנקודה כלשהי אהב לשנוא – הרשימה הזאת גרועה: נכון לעכשיו, רשימת ה-100 לא כוללת את "תכנית 9 מהחלל החיצון". ואפשר להתווכח ולדון בשאלה האם זה אכן הסרט הגרוע ביותר אי פעם (הוא לא), אבל לא להכליל אותו ברשימת הסרטים הידועים-לשמצה ביותר אי פעם זה חד משמעית, אובייקטיבית, לא נכון. ומנגד, מה עם "The Amazing Bulk"? זה סרט יותר גרוע מ"החדר", ואפילו יש לו עדת "מעריצים" אינטרנטיים כלשהי, אבל כנראה שהם לא הסתערו על ימד"ב אף פעם כי יש לו פחות מ-2500 דירוגים (שנתנו לו דירוג ממוצע שאכן היה ממקם אותו במקום הראשון מהסוף).
בקיצור: לברר למה סרטים גרועים ידועים כגרועים – כולל המקרים שבהם אין לזה קשר לאיכות הסרט – נשמע כמו פרויקט מעניין בהחלט. אבל לכבול את עצמך לרשימת האנטי-100 של ימד"ב לא נשמע לי נכון פה. שלא לדבר על זה שפשוט, לראות את כל הסרטים של פרידמן וזלצר ודומיהם נשמע לי פשוט כמו עינוי אכזרי ולמה לך לעשות לעצמך את זה.
ואוסיף עוד אספקט:
חלק מהסרטים האלה הם סגירת חשבונות במדינות זרות. עכשיו, זה לא אומר שזה לא מעניין בפני עצמו לראות מה קרה שם, אבל זה מן הסתם בטעם שונה – יש שם כמה סרטים הודים, למשל, שמיקומם שם הוא די התרעמות על זהות הכוכב (כל הביקורות כוכב אחד מדברות על "נפוטיזם בוליוודי") ולחלופין על תעמולה אנטי-בנגלדשית (ואיפה הם היו ב"חילוץ"?).
והנה כתבה מעניינת על הסיפור הבנגלדשי.
https://fivethirtyeight.com/features/the-story-behind-the-worst-movie-on-imdb/
כשהכתבה הזאת פורסמה, ב-2014, "גאנדיי" היה במקום הראשון ברשימת הגרועים. עכשיו הוא רק במקום ה-36.
ושוב, זה לא שזה לא מעניין. לגלות על מהומה פוליטית שלא היה לי מושג על קיומה בהחלט יכול להיות מעניין, ככה שלברר למה בדיוק כל אחד מהסרטים האלה שנוא זה לא רעיון רע. אני הייתי קורא את זה. אבל זה פשוט לא מידע שאפשר לקבל מצפיה בסרטים האלה.
לא יודע כמה זה קל זה יהיה לקבל את המידע
אבל מה שיכול להיות מאד מעניין, זה רשימת הסרטים שהפער בין הציון שלהם ברוטן טומייטוז (עם סף מבקרים מסוים, נניח יותר מעשרה) לעומת הציון שלהם ב imdb הוא הגדול ביותר.
ואז להעיר עליהם.
בכלל, פרויקט ה 250 כאן של יהונתן נפלא לדעתי.
הנה - כמה כיף. למרות שהמידע לא באמת שם
http://pretentious-o-meter.co.uk/?q=Limitless&rt=false&imdb=true
נראה לי שאפשר להבטיח כאן שעות של הנאה
יוקרה הוא סרט נולאן המועדף עלי
אני לא רואה בנולאן איזה עילוי, כן חושבת שהוא במאי טוב בסוגה המסחרית שהוא עושה עם נטיה ברורה לקיטץ' מוגזם. אני מעריכה את המשיכה שלו למד"ב אך מעדיפה מד"ב שלא קופץ מעל הפופיק.
יוקרה, בעיני, היא סך החזקות של נולאן, סרט מקורי (להבדיל מבאטמן) ומעניין. סיפור שלא מסתבך יותר מידי סביב עצמו ועדיין שומר על עניין, מתח, הפתעות כשצריך. שהאלמנט המד"בי בו משרת את העלילה אבל לא העיקר של העלילה. יש בסרט הזה משהו מעולה בעיני. לא יודעת אם מגיע לו המקום הכל כך גבוה שהוא קיבל, אבל אנחנו יודעים שלמשתמשי ימד"ב יש איזה קטע עם נולאן. ואם לפרגן לנולאן, אז ליוקרה.
'יוקרה' מבוסס על ספר
העיבודים של באטמן פחות נאמנים למקור מאשר 'יוקרה'.
וואו, לא היה לי מושג
(ל"ת)
לא הייתי אומר את זה
במקרה של באטמן, כמובן, יש לך עשרות שנים ואלפי סיפורים למשוך מהם – ככה שאי אפשר להיות נאמן ל'מקור' (אלא אם אתה מכריז מראש שאתה מתבסס על סיפור ספציפי, כמו הסרט המצוייר Batman: Year One); במקרה של 'יוקרה' יש מקור אחד ברור ונולאן ערך בו שינויים רבים (כולם לטובה לטעמי) – החלפת סיפור המסגרת (מה שמשנה את משך הזמן של הסיפור באופן דרמטי), החלפת הסיבה לסכסוך בין שני הקוסמים, מה שוקרה אחרי שמתגלה הסוד של המכונה ועוד ועוד…
אנאנד זה שם של אלוף עולם הודי בשחמט, זה בטח קשור
והיוקרה זה הסרט הכי פחות אהוב עלי של נולאן משום מה, אז מתנגד למיקום הגבוה שלו. אבל היי לפחות אני מסכים עם המיקום של האביר האפל
מזל שלא קוראים לו כהן
(ל"ת)
וניצח (בקושי) את הישראלי היחיד אי פעם שהגיע לגמר
(ל"ת)
Big bang theory- אנדיאנה ג׳ונס
איזה כיף שהזכרת את זה.
מצחיק.
לי זה לא הרס את הסרט
והנה:
https://www.youtube.com/watch?v=kWE6M-rhh2U
מצחיק עדיין
ושוב, על מנת שהבקשה שלי לא תיקבר תחת הררי התגובות הלא רלוונטיות.
יש למעלה דיון שהתחיל בגלל סרט שנקרא סאלו. קראתי עליו קצת, והוא נשמע מבחיל, פרובוקטיבי, ומשהו שגייב מהמשרד היה צופה בו.
יש מישהו שראה אותו ויכול לתת רשמים? הוא די ביג דיל מבחינת סרטי האמנות, אז האם כדאי לקחת את הסיכון ולנסות לראות אותו? האם הוא שווה משהו, או שזה נטו פורנו עינויים ואונס?
אתה יודע, אם מישהו, כאן, עדיין, מאוד סקרן לשמוע את מה שיש לי לומר, הוא מוזמן, ועוד איך, לספק לי דרכים להתכתב עמו אחד־על־אחד.
לא, נראה לי, שלמישהו, אכפת, עד כדי כך
שהוא, יספק לך, דרכים, לתקשר עימו, אחד-על-אחד.
אם אתה, רוצה, שיתקשרו איתך, תדאג, אתה בעצמך, לדרכים הללו, ואולי, תופתע מכמות האנשים, שיהיה, להם, רצון כזה. תודה.
(סליחה, אבל ההתנשאות המרומזת החוזרת ונשנית שלך עברה אצלי איזשהו סף. ובאמת כדאי שתמעט את כל הקטע הזה עם הפסיקים – הוא מתיש, וסימני פיסוק נועדו לעשות את ההיפך).
טוב, די, היו שלום.
אני מצטער, אך, אף־על־פי שהיו, במהלך הדיון, אחדים שהיו מנומסים (או, למצער, שהפכו למנומסים, במהלך הדיון), אם כל פיפס שלי, אלוהים ישמור, אפילו שימוש בסימני־פיסוק, הינו ״התנשאות״ וכדומה, אזי, באמת, שזהו לא אתר לי ושלכמותי ושאין לי מה לחפש בו. גמלתי בלבי, אתמול, שאם ההודעה הבאה שאכתוב תקבל חיצי־רעל, אודיע על עזיבה. באמת שאיני רואה דרך להמשיך, אם, אפילו, משהו כה בנלי, כמו כל סגנון הכתיבה וההתבטאות הטבעי שלי (שלא לדבר על התוכן) מעורר כזה אנטגוניזם ומוביל, שוב ושוב, להתבריינות והתעמרויות בסגנון רצח אופי, שוב, לא האתר לי ושלכמותי. החוויה הזו והיחס של הרוב המכריע של המשתתפים אלי (למרות ניסיונותיי לסרהב לעצמי נימוס ואיפוק אופטימלי ולהימנע ממשגים שאפיינו את הדיון מלפני שבע שנים, מצידי, שאיני בטוח שהגיעו למרבית המגיבים אליי) הייתה מאוד לא נעימה ולא יצרה אצלי קורת־רוח, בלשון המעטה: חבל שלאחר שבע שנים, מעט מאוד השתנה. אולי, בעוד שבע שנים נוספות, אם אחוש שינוי לכיוון חיובי, ארהיב עוז לנסות שנית. מוותר על הניסיון להעניק לקוראים המלצות, גם אם יבקשו ואפסיק לעדכן (פה ובאתר הנוסף, בו, אני מעדכן אותה) את רשימת הסרטים האהובים עלי מהעשור הקודם.
"תחזיקו אותי או שאני עוזב", גירסה מי יודע כמה
אם אתה חוזר על טעויות שעשית לפני שבע שנים, אל תתפלא שהתגובות שתקבל תהיינה זהות. אולי אתה זה שלא השתנית.
מספיק עם זה, באמת. "גם אם יבקשו אני לא אתן". נחש מה? נשרוד בלי זה. כשמישהו חוזר ועושה טיזרים לעצמו, הוא רק מרגיש יותר ויותר כמו קליק בייט מהסוג הנפוץ באתרים שאינם האתר הזה. וכן, בתוספת החוזרת ונשנית של "תתאימו את עצמכם להוד מעלתי" ("לתגובה מנוסמת אענה בשמחה!" – מה הבעיה לענות בלי הכותרת המרגשת הזו?), אותו מגיב גם מרגיש מתנשא. וואו כמה מתנשא.
לא שאלנו לדעתך. זה לא אומר שהיא לא מעניינת אותנו (היא כן), אבל זה כן אומר שלא נבכה לכרית אם לא נשמע אותה בסוף, בניגוד למה שאתה כנראה מספר לעצמך.
וג'יז, אם תגובה טיפה עוקצנית נחשבת אצלך ל'רצח אופי', בחיי שאני לא מבין מה לעזאזל אתה מחפש במקום כמו האינטרנט.
אוקי, אני חייב לתהות, היות ולפתיל הזה הגיבו גולשים שאני מאוד מעריך אותם (כולם)
אתם לא חושבים שנתתם לטיפוס הזה ה-ר-ב-ה יותר תשומת לב ממה שמגיעה לו? כאילו החל מהתגובה השניה או השלישית אליו, פלוס-מינוס?
חלקנו פחות בררנים בימים אלה בדרכי הבילוי לשעות הפנאי.
האמת היא
האמת היא שרציתי פשוט לראות אם מתחת לאלפי המילים וההתנשאות הבלתי נתפסת הזאת, יש ערך כלשהו, או לפחות טענה אחת לגופו של עניין וסרט, או שהכל רק בבחינת ״יש לי המון מה לומר, ואם תהיו ילדים טובים ויגיע לכם, אולי גם אגיד״.
נדמה לי שכולנו קיבלנו הוכחה מוחצת. וזה עצוב, כי אפילו לגדולי המחזירים בתשובה (נניח אמנון יצחק) יש טענות – אולי דביליות וקלות להפרכה, אבל טענות. כאן, רק מילים, ניימדרופינג ובביליוגרפיות.
כבר כמה ימים
שאני מחזיקה את עצמי לא לשאול בדיוק את זה…
רק לגבי החיקוי עם הפסיקים - לא לעניין
(ל"ת)
מקבל
ואני מצטער על כך.
או רבואר, שושנה.
(ל"ת)
אכן מצחיק,
אבל האנלוגיה מוציאה את שאר הכותבים כאן בתור הנא…
כמו שכתבתי למעלה
בעיניי הוא מזעזע.
ראיתי סרטים מזעזעים בחיי (הבית שג׳ק בנה… וכמה וכמה סרטים של טקאשי מייקה למשל) שהיו עם ערך כזה או אחר. לסאלו אין ערך, הוא משל פרימיטיבי על משטר איטלקי כזה או אחר, שתופס את עצמו ברצינות גמורה מדי (בניגוד למייקה), ואין בו הברקה אחת לכל אורכו (בניגוד לפון טרייר). מה כן יש בו? רצף של סצינות דוחות לחלוטין, מעט מאד דיאלוג בכלל ואפס דיאלוג עם ערך, וסיום מבחיל במיוחד. מדובר בסרט שגם אם היית מוריד ממנו את כל הגועל והפורנו, ורק משאיר אותו עם הסיפור – הוא עדיין היה סרט רע מאד.
אבל יחד עם כל הפורנו והגועל בסופו של דבר מדובר בפורנו עינויים מזעזע ותוצאה מבחילה. ואולי הסרט היחיד שאני זוכר שראיתי שאני באמת לא מאמין שהבמאי שעשה אותו יכול להיות אדם נורמלי.
להרבה במאים נתתי צ׳אנס שני (לא תמיד בצדק, אולי אכתוב על זה פעם). אבל אצל פזוליני אני מאמין שזה היה ויהיה הסרט האחרון והראשון שראיתי.
האם כל סצינות הגועל הן נטו משל לזה שהמשטר הפשיסטי אנס את איטליה?
בהחלט נשמע כמו סרט שהצופים בו מנסים למצוא יותר משמעויות ואמנות ממה שהבמאי התכוון (אם בכלל). צפיתי בטריילר כלשהו, וזה נראה די חולני אז אני מוותר על התענוג.
ראיתי את הסרט לפני יותר מעשור
לא זוכר בדיוק מתי, אז קשה לי להגיד הרבה יותר מזה. אבל לא זכור לי שיש בו הרבה יותר מזה.
תוותר בכיף
לגבי פאוזליני - חבל
לא ראיתי "סאלו" עדיין (אבל אולי אני אראה אותו רק בשביל לסגור את הפינה), אבל "אקטונה" שלו טוב מאוד (ממה שזכור לי).
אני מציע לכם לוותר על התענוג
(ל"ת)
היחיד שלו שראיתי זה 'תיאורמה'
והוא היה די יוצא דופן,לא יודע אם לטובה.ההתפתחויות של הדמויות היו קיצוניות ומאוד לא אמינות, אבל נראה שבצורה מכוונת,שאני לא מצליח לשים את האצבע על הסיבה לה,אבל כן הרגיש שהיתה סיבה כזאת.בכל מקרה הסרט כן היה מעניין.
'סאלו' ממש לא נשמע כמו משהו שאני מעוניין לראות
גלוריה סטיינהם???
(ל"ת)
באיחור של 3 שנים, תוקן :)
(ל"ת)