במקור: Ice Age
במוי: כריס וודג', קרלוס
סוואלדנה
תסריט: מייקל ג'. ווילסון,
מייקל ברג, פיטר אקרמן
קולות: ריי רומאנו, ג'ון
לגוזיאמו, דניס לירי
"זה הולך להיות גדול!" הבטיח כל פיקסל ופיקסל של הטריילר. "זה הולך להיות מרהיב, מותח, מעוצב ומצחיק! הכיני את ארנקך", אמר לי הטריילר, "למחיר המופקע של כרטיס קולנוע + פופקורן ושתיה קלה".
בטריילר המושקע של 'עידן הקרח' (מה, לתאר אותו עכשיו? אתם רוצים להגיד לי שלא ראיתם?) מופיע מין סנאי או סוג כלשהו של מכרסם קטן, חסר-מזל ומעורר סימפטיה, שכל רכושו בחיים – בלוט גדול. על הבלוט הנ"ל הוא מתעקש לשמור בעוד שהאדמה מנסה לבלוע אותו והרים מאיימים למחוץ אותו למוות.
לא אספיילר לכם את הסוף (של הטריילר) – זה ממילא החלק הטוב ביותר בסרט. מיד בתום הדקות הראשונות של הסרט, שהן בעצם זהות לאותו טריילר מפורסם, הפרוטו-סנאי נעלם מהשטח. אז אנחנו זוכים להכיר את הכוכבים האמיתיים, והסימפטיים הרבה פחות, של הסרט: סיד העצלן (או ליתר דיוק ת'יד העת'לן – יש לו בעיה קלה בהגיית האות ס') ומאנפרד הממותה. שניהם שייכים למינים נכחדים ושניהם איחרו להגירה ההמונית העונתית דרומה משפחתו של סיד נמנעה מלהעירו וברחה דרומה בלעדיו, ומאנפרד האינדיוידואל החליט שאינו רוצה לנדוד עם העדר.
סיד, אשר מוצא עצמו מסובך בצרות עם זוג קרנפים כועסים (והומוסקסואליים יותר מאריק ובנץ) נדבק אל מאנפרד הגדול והחזק כדי שיספק לו הגנה. מאנפרד לא מאושר מזה. סיד מלהג, מקשקש ומספר בדיחות. מאנפרד רוטן. סיד עדיין לא סותם את הפה. מאנפרד רוטן עוד יותר. לבסוף מאנפרד מסכים בעל כורחו לסבול את חברתו של סיד, והם ממשיכים בדרך. נשמע מוכר קמעה, הזוג הזה של החזק הלא-ידידותי והקטנצ'יק הנודניק? אולי מ'שרק'? או אולי מאלף סרטים אחרים?
בהמשך הדרך מצטרף אליהם, גם כן בעל כורחו, נמר שנחרב מרושע בשם דייגו – דמות שלקוחה היישר מהספר המפורסם 'הטוב, הרע והצפוי נורא: סיכום תולדות הנבל בסרטי דיסני'.
כאן אנחנו מגיעים לבעיה הגדולה של הסרט: הסירוב של היוצרים לנקוט בקווי עלילה פחות נדושים. העניין המפתיע, שמתחוור די מוקדם בתחילת הסרט, הוא שהסרט לא עוסק בעידן הקרח. זה היה יכול להיות סרט מעניין, לא? משהו לגבי אבולוציה? מה עושות הממותות בלילות? אולי מאבקם של פרוטו-סנאים חמודים העומדים להיכחד? במלים אחרות, תנו לי משהו, משהו קטן, שאני לא יכולה לראות בסרטים שהם לא על עידן הקרח. אבל לא. העידן נשאר בסרט ברמה של רקע, ומקבל מדי פעם את אור הזרקורים באמצעות בדיחות אבולוציה ו/או חיות נכחדות. הבדיחות אמנם לא רעות, אבל עיקר העלילה מוקדש לסיפור פושר על ידידות שהיה יכול להתרחש בדיוק באותה דרך בסנטרל פארק, על מאדים או בארץ התיכונה.
כנ"ל לגבי גיבורי הסרט עצמם. סיד ומאנפרד החביבים הם לא עצלן וממותה. הם לא חיים כמו עצלן וממותה. הם לא רוצים דברים שעצלן וממותה רוצים. גם נמרי השנחרב מתנהגים בתככנות ונקמנות שלא מזכירות חיות טרף ולו במעט. תארו לעצמכם 'שרק' שבו העובדה ששרק הוא עוג לא משחקת שום תפקיד? 'מפלצות בע"מ' שבו לעיר המפלצות אין שום תיאור ושום אופי? סיד ומאנפרד הם שני ה"בחורים הטובים" של הסרט. הנמרים הם "הרעים". לא תקבלו מאף אחד מהם הרבה יותר מזה. הסטנדרטיות והשטאנציות ש'עידן הקרח' סובל מהן מכסחות בו כל חלקה טובה.
ועוד לא הגענו לקיטש. הו, הקיטש. תינוק חסר אונים יש? יש. עבר של איבה שהגיבורים חייבים להתגבר עליו יש? יש. אהבה שממיסה גם את הלבבות הקשוחים ביותר יש? יש. אם הפרוטו-סנאי הכובש לא היה קופץ לביקור מספר פעמים, ומאיר את סביבותיו בנוכחות הקומית המרהיבה שלו (כוכב נולד, רבותי!), יש לשער שהמבוכה שחשתי בסצינות לא מעטות בסרט לנוכח הקיטשיות היתה גוברת.
אבל אל תתנו לביקורתיות שלי להטעות אתכם: לא סבלתי בסרט הזה. הבדיחות טובות, פה ושם אפילו מגלגלות מצחוק, התבניתיות והקיטש לא מעליבים כפי שהם בכל כך הרבה סרטי מתח או קומדיות רומנטיות מתוצרת הוליווד, והאנימציה – מותק. לא כל רגע מרהיב, ובהחלט חסרה המורכבות וההשקעה בכל פרט שיש בסרטים אחרים ('מפלצות בע"מ'!), אבל יש לסרט את סצינות ה"וואו" שלו. גם סיד מונפש בצורה מקסימה. נהדר רק לראות אותו מנסה למצוא תנוחה נוחה על סלע.
הבעיה שלי היא שאני מפונקת. ראיתי בחיי מספיק סרטי אנימציה שעניינו אותי והקסימו אותי, כאלה שלא דרשו שאעשה להם הנחה כי הם מצוירים והם לילדים. אני לא מוכנה להסתפק בסרט סתם, כזה שאפשר לראות, ואפשר גם לא. אני רוצה יותר. נופים חדשים. אווירה של עולם אחר. דמויות עם אופי, מעניינות, מעוררות סימפטיה. התפתחות שלא כולה צפויה מראש.
בקיצור, אני רוצה את הסרט שהבטיחו לי בטריילר. בכיכובו של הסנאי שלי. Ee!
- האתר הרשמי
- אתר ישראלי
- הטריילר
- Blue Sky Studios – מפיקי הסרט
- דניס לירי – אתר מעריצים
- ריי רומאנו – אתר מעריצים
- ג'ון לגוזיאמו – אתר מעריצים
- עידן הקרח
- פארק עידן הקרח
- שרק
- מפלצות בע"מ
- !E
האם הסרט הוא
ספר הג'ונגל בשינוי אדרת?
אם כן, האם בשלב הבא נפגוש את אותו סרט במדבר (גמל, פנק ונחש מלווים תינוק)?
לא, הוא לא.
לתינוק אין שום תפקיד בסיפור, ובטח ובטח שהוא לא אימץ לעצמו את דרכי ההתנהגות של החיות (אם הן עצמן לא מתנהגות ככה, למה שהוא כן?)
אני דווקא חשבתי שזה היה
כדורסל אבטיחים, אבל לא נתווכח. אחת הסצינות הגדולות של הסרט, ענקית בכל קנה מידה.
מסכים לחלוטין
עם ניקי ועם רז. אם לסכם את הסרט בשתי מילים, זהו סרט *ילדים*. צפוי, קיטשי עד מאד, מלא במסר עד כדי בחילה, ובאופן כללי- לא משהו מיוחד. אבל הוא מהנה ביותר, סקראט הסנאי מושלם (גם אם לא כשר לפסח), הוא לא ארוך במיוחד, והדיבוב של ריי רומנו מצליח להעביר בדיוק את התחושה של מישהו שרק רוצה שיעזבו אותו בשקט. בסך הכל, זה לא סרט מיוחד- אבל הוא סרט בכלל לא רע, וכזה שדורש מסך גדול רוב הזמן (בכל הסצינות עם סקראט, בסצינה עם הדודואים ובסצינת מערת הקרח כולה).
משהו על האנימציה: הרקעים בסרט נראים דו מימדיים ברוב הזמן. זה בא להראות דבר אחד- בניגוד לשרק או לכל סרט של פיקסאר, בעידן הקרח האנימציה הממוחשבת היא לא המטרה- היא האמצעי. מלבד כמה בדיחות ויזואליות, הסרט היה יכול לעבוד טוב מאד באנימציה רגילה (ז"א, לא תלת מימדית- כי הרי היום כל האנימציות כמעט נעשות במחשב), ואפילו בלי אנימציה. אפשר לספור לא מעט סרטים שעסקו בדיוק באותו נושא- וחלקם היה לא מצויר (אם כי, אם יש בעלי חיים- עדיין צריך דיבוב). מה שעידן הקרח בא להראות הוא זה- כן, אנחנו יכולים ליצור ממותה תלת מימדית. אבל אנחנו נשתמש בה כמו דב דו מימדי- כי התלת מימד הוא לא העתיד, הוא ה*הווה*.
נ.ב. עוד שבוע אני אגיע למחשב שלי, ואז א ני אעלה את הפתיחה לביקורת שלא הצלחתי לכתוב.
הייתי חייב
ספר הג'ונגל הוא אחד מסרטי האנימציה הטובים של דיסני ולא רק בגלל ההשפעה של סוף שנות השישים על הסרט.
סיום הסרט הוא ללא ספק אחד מהסיומים המפתיעים והמרגשים ביותר שהיו בסרט אנימציה עד היום.
לא ראיתי את עידן הקרח אבל אם משווים אותו לספר הג'ונגל אז יכול להיות שאני אהנה.
אחלה ביקורת
ידעתי שיש דרך טובה לכתוב ביקורת על הסרט הזה. למרבה ההפתעה, אני דווקא שמח שהביקורת שלי לא פורסמה, היא הרבה פחות טובה (ותאמינו לי שאני לא סתם אומר את זה. קשה מאד עד בלתי אפשרי להגדיר אותי כצנוע).
בכל אופן, אני מסכים פחות או יותר עם כל מה שכתוב בביקורת. ההבדל היחיד הוא שאני בכלל לא התאכזבתי מהסרט. נכון, העלילה טיפשית, העלילה קיטשית, הכל ברור כבר מהרגע הראשון, אבל מסיבה כלשהי העלילה בכלל לא עניינה אותי. היו מספיק בדיחות מצחיקות כדי שאני אוכל להתעלם לגמרי מהעלילה.
מישהי עם ניק מתחכם – ברוך כניסתך לצוות הכותבים של האתר
התחלה ברגל ימין
ביקורת ראשונה יופי!!!
את ממש סמאח של ביקורות או משהו
הממ… טוב ביקורת מצויינת, זהו
אי אפשר להיות סמאח של ביקורות
אחרי ביקורת אחת בלבד… (לא נראה לי שאפשר בכלל להיות סמאח של ביקורות, אבל לא משנה)
ובכל זאת אני מצטרפת לתשבוחות: כיפאק-היי לניקי, המשיכי כך!
אולי גם תתני לי טיפים איך לעזאזל כותבים ביקורת ראשונה… אני כל הזמן שולחת דואלים לדג וללונג ואומרת שיש סרט שאני רוצה לכתוב עליו, ובסוף מתייאשת עוד לפני שהתחלתי. (האמת היא שהחוצפנים בקניון שלנו הוציאו את "חברות הכי טובות"! אין בושה)
סוף סוף ביקורת, אבל...
ניקי, ניקי, ניקי, מה יהיה עלייך… הציניות הזאת עוד תסמן אותך כזן נכחד…
אבל ברצינות: ביקורת נהדרת, מצחיקה ומעניינת, גם אם אני לא מסכים אתה. זה נכון שצמד ה'גדול ופרוותי' ו'קטן וחמוד' הם נדושים בטירוף (מישהו אמר שרק? מישהו אמר מייק וסאלי במפלצות?) אבל לדעתי דווקא דייגו חמוד ביותר וחתולי מאוד. בתור בעליו הגאה-למחצה של חתול ג'ינג'י, אני חייב לציין שנהנתי מאוד גם מהאנימציה שלו וגם מהקול (מי זה לעזאזל דניס לירי? איפה שמענו אותו?) . הסרט היה מצחיק מאוד (התגלגלתי בסצינת הדודו) וכייפי (בעיקר הגלישה בקרח). נכון, כשהוא גלש לקיטש עמדתי להקיא, אבל בכל פעם שזה קרה מייד קפצנו לאקשן.
הסיכום שלי: יותר כיף משרק, פחות ממפלצות.
גאה למחצה? יש לך משהו לספר לנו?
(סליחה, אני עוד באווירה של הימים האחרונים.)
היה לי קשה להנות מדייגו כי הוא היה לי מאוד מוכר ועייף, גם מבחינת המראה. נכון שהוא גירסה תלת-מימדית של חיה שראינו כבר בכמה סרטים של דיסני? אני לא זוכרת בדיוק אילו סרטים, אבל לפחות ב"מלך האריות".
לגבי שרק ומפלצות: עכשיו אני רואה שלונג ג'ון צדקה (או שזאת היתה סרין, או שתיהן), באמת היתה לי בביקורת כמות מוגזמת של השוואות לשני הסרטים הנ"ל, וגם אחרי העריכה נשארו הרבה. אבל מה לעשות, כל העולם שפט את הסרט הזה בהשוואה לשרק ומפלצות. אם כבר מדרגים, הדירוג שלי הוא מפלצות > שרק > עידן. שרק היה גם יותר מעניין מעידן וגם הרבה יותר מצחיק.
(ולונג/דג/סרין – שלחתי לכם אימייל.)
אני חושב שאי אפשר בכלל לשפוט את עידן הקרח לפי אותם סטנדרטים של מפלצות או של שרק. במפלצות או בשרק, העלילה הייתה העיקר (במפלצות יש קצת יותר אבל גם בשרק היא לא דלילה) והבדיחות היו המעטפת. שני הסרטים הנ"ל גם ניסו להיות פורצי דרך.
עידן הקרח לעומתם הוא סרט אנימציה קלאסי: קיטשי, מוקצן, עלילה פשוטה. רק שהוא דחוס בבדיחות. הייתי אומר שצפיפות הבדיחות בעידן הקרח עולה בהרבה על מפלצות ושרק ביחד. בסרט הזה צחקתי מספיק חזק שאמרו לי להתחשב בשאר האנשים בקהל, ואני בנאדם שלא צוחק מכל דבר. ובקשר לריי רומאנו, הוא כמעט בלתי-נסבל אבל אפשר להתעלם ממה שאנחנו יודעים עליו. ועוד משהו אחד (אני פוחד לפתוח פיסקה חדשה): אבוי למי שלא יודע מי זה דניס לירי! שיבוא אליי וישאיל את אחד הדיסקים שלו! הוא קומיקאי ענק ויש לו דף הרשעות לא מבוטל בימדב.
דניס לירי...
אחד הקומיקאים הטובים ביותר בארה"ב. זכור בעיקר משירו הקלאסי Asshole, מקטעי ה-30 שניות העצבניים שהוא היה נותן ב-MTV לפני כמה שנים טובות (סרטונים בשחור לבן בהם איש עצבני הולך ואומר דברים מצחיקים), ומהופעתו בתור מנהיג המורדים ב"איש ההרס".
מנויי Yes יכולים לראות את סדרת המשטרה שלו The Job.
למרבית הצער, למרות היותו איש מוכשר בטירוף, רוב הסרטים שלירי היה מעורב בהם היו די מחורבנים, אבל האיש עדיין אייקון, והMTV אנפלאגד שלו הוא המצחיק מכל האנפלאגדים (טוב, הוא גם היחידי מביניהם שמצחיק).
דניס לירי... גרסת סימפסונס
אני לא מתחייב על ציטוט מדוייק אבל זה הלך בערך ככה:
פגישה של סניף מנז"ה (ארגון הגאונים העולמי) של ספרינגפילד לאיש מחנות הקומיקס יש חולצה שעליה הכתובת
ליסה רואה את החולצה וצוחקת ואז אומרים לה:
זה לא היה דניס לירי
בסימפסונס, אלא דניס מילר.
זה לא היה דניס לירי
זה גם נשמע הרבה יותר הגיוני. דניס מילר (קומיקאי נהדר בפני עצמו) קיבל ג'וב בתור פרשן במשחק יום שני (המשחק המרכזי) של ליגת הפוטבול. והוא ממלא את הפרשנות שלו בכל כך הרבה התייחסויות איזוטריות שבאתר של בריטניקה שמו במשך העונה פרשנות לדבריו בכל יום שלישי…
מסכים כמעט לגמרי.
רק שהסיכום שלי יהיה "יותר כיף ממפלצות, פחות משרק" (את מפלצות ראיתי פעמיים, אגב). נכון, העלילה צפויה, נדושה וכו', אבל כמות הבדיחות, שלא לדבר על סצנת הדודואים הנפלאה, מפצים על זה ויותר.
אבל מפלצות ריגש יותר כשהוא ניסה, וה"הללוי-ה" בשרק הוא מפסגות הרגש בסרטים של השנה האחרונה.
ביקורת טובה ניקי
חבל, דווקא ציפיתי לסרט בכיכובו של המתוקון מהטריילר, כמובן שאני אלך לראות אותו בכל מקרה…
אני מניחה שזה מוגזם לצפות שמעכשיו כל סרט אנימציה ממוחשבת יהיה מהמם, אבל לפחות תמיד יהיה לנו את שרק ומפלצות
.
פסח שמח לכולם!
לקחת לי את הביקורת...
זה לא שלא אהבתי את הביקורת שלך ניקי, אלא שפירסמו את שלך במקום את שלי.
אני הסכמתי איתך כמעט עם הכל, אבל בכל זאת הייתי אומר לאנשים לכו לראות אותו כי אתם תיהנו!
האנמיציה בסרט או שנראית אמיתית או שממש ממש ממש לא, את זה רציתי להוסיף…
הרקע באמת יפה וכל סצית הקרח באמת באמת מדהימה.
כנרה שאני אכתוב את הביקורת שלי על קטע מהסרטים או משהו אחר..
איזה יופי של בקורת,
הנגדה מעניינת לארבע שעות של הגדה אוטוטו…
לגבי הסרט, אני מסכימה עם הבקורת, לחלוטין, אבל להבדיל מאחרים אני לא מרגישה שלא לאהוב סרט לילדים = ציניות. ואני לא חושבת שמישהי עם ניק מתחכם צינית בכתבה זו, היא פשוט לא אהבה סרט שהיה לא מספיק טוב בעיניה…
ולניקי, at last – הכשרון פורץ לאור.
ארבע שעות של הגדה?
רחמיי עליך. אנחנו עושים השנה פסח מצומצם עם המשפחה הקרובה בלבד, מה שהולך לקצר אותו משמעותית.
האמת, עוד לא החלטתי אם אני רוצה לראות את הסרט או לא, גם כי אין לי ממש את מי לגרור (זה יותר מדי נראה כמו סרט ילדים בשביל שהחברות שלי ירצו), וגם כי יש הרבה סרטים אחרים שאני רוצה לראות (נפלאות התבונה ובחדר המיטות, למשל).
ולשאלה שעוד לא נשאלה כאן: האם תפקידו של ריי רומנו נסבל בסרט? אני ממש לא סובלת את הסדרה שלו, ורק מלשמוע אותו בטריילר התחלחלתי (וזה עוד לפני שזיהיתי את הקול…) כך שהוא על תקן אדי מרפי החמור ב'שרק' בשבילי. אני מניחה שכמו בשרק, אם אני רק אתעלם מהאדם שמאחורי הקול, ואשכח מאיפה הוא מגיע, אני אוכל להנות.
____
נ.ב. קודם היה פה ברד כמו שלא ראיתי כל החורף האחרון (בתוספת המון ברקים ורעמים)! איזה מגניב זה היה!
ריי רומנו
הקול שלו אכן לא בדיוק נסבל, אבל האינטונציות שלו בסרט פשוט נהדרות. הוא נשמע כאילו כל מה שמעניין אותו זה לעזוב את האולפן וללכת לעשות משהו כיפי, ולמה בכלל הוא הסכים לעשות את הסרט הזה, לכל הרוחות? אקיצר- בדיוק כמו שמנפורד הממותה מרגיש.
ריי רומנו
תודה על התגובה.
ובכל זאת, גם ב"כולם אוהבים את ריימונד" הוא משחק דמות שעיקרה זה אנטי ורצון לעשות משהו אחר. זה לא הופך אותו לפחות נודניק.
(ואני הייתי אמורה ללכת לראות את הסרט היום, אבל ההורים שלי לא מרשים לי ללכת לתלפיות יותר.)
בתור תלמידה חסרת חובות
(לא אני, את
) אני שוב ממליצה ללכת להצגות של 14:00 או 17:00 בהם יש בקולנוע בערך 4 אנשים ובעקבות המצב בערך שניים (בל נאמר וחצי). גם החניה ריקה למדי (רשיון?) והכל יותר נעים.
ריי רומנו
לא רוצה לקלקל, אבל כשאני הלכתי לאותו קולנוע ממש שבוע שעבר (באמצע השבוע, אמנם), הקולנוע היה די ריק, אז אין מה לדאוג.
לא רוצה לקלקל?
להיפך, אני אקח את התגובה שלך ואדפיס אותה כדי להראות להורים שלי.
ברגע שייגמר ה35 במאי. ארר, האחד באפריל.
אין כותרת
טוב אז נתחיל במזל טוב ניק
ונמשיך בתודה, שכנעת אותי לא ללכת לסרט הזה, הייתי צריך את הדחיפה הקטנה הזו כדי להחליט סופית שאני לא הולך. אחרי שראיתי את מפלצות וטיפה התאכזבתי ממנו (אפילו לא מתקרב לרמה של צעצוע 1,2 שמאוד אהבתי) אני לא רוצה לקחת סיכון נוסף בעיקר לאור המחיר החדש של הבילוי – ואני לא מדבר על כסף, אני ירושלמי.
הצגות אחה''צ הינן נטושות
ואידאליות לכיס וגם לחרדות.
לך.
הסרט אולי צפוי וקיטשי, אבל הוא מצחיק ומהנה ובהחלא דורש מסך גדול.
אני חושב
וזה כבר מפתיע, שיש כרגע סרטים יותר מוצלחים לראות בקולנוע ןלכן כנראה שאני אחכה לדויד בשביל לראות את הסרט
ביקורת מצוינת, ניקי!
זה בדיוק מה שהייתי צריך – הנמכת ציפיות לקראת הצפיה בסרט… יופי של ביקורת – ענינית אבל מענינת מאוד. תמשיכי כך!
…עכשיו נשאר לי רק לפנות זמן לסרט (קצת בעיה – הפנטזי.קון אמור להשביע את תאבוני לדברים מצוירים לזמן מה).
צ. אפור
היי היי
גם אם יהיו שלושה סרטי המשך ל"עידן הקרח" וגם אם הסנאי יככב בכולם ווילי קאיוטי הוא לא יהיה.
לא שיש לי משהו נגדו (הוא אכן מאוד חמוד) אבל את הייסורים, הכאב ובעיקר, ההבנה של הטעות, אין מישהו או משהו שעושה זאת טוב יותר מווילי
טוב, צודק! טעיתי!
אז בוא נאמר כזה דבר – סקראט הוא אביו האבולוציוני של ווייל Ea! קויוטי. קרוב, אך עדיין לא מפותח דיו כמו הקויוטי המסכן.
מה שמזכיר לי, באוף טופיק כמעט מוחלט –
זוכרים את הסדרה עם מיכל ינאי והדינוזאור שהיתה אי אז מזמן? שהיו בה קטעים מצויירים (כמו "אי הדובים" הנהדר – הסדרה המצויירת היחידה בה לבת הים היו קרומי שחיה בין האצבעות) ועוד כל מיני.
אז אם אני לא טועה היו שם גם קטעים עם אדם קדמון שמנסה לצוד דינוזאור (!!!) ונכשל כל פעם. לא מתקרב אפילו לווייל E. אבל עדיין מאוד שעשע אותי אז.
(יכול להיות שאני טועה וזה לא שודר במסגרת התוכנית ההיא).
ואם יש לכם קישורים לסרטונים האלו אני יותר מאשמח (טיפטיפ? גרגמל?)
את האדם הקדמון ההוא
אני לא זוכר, אבל 'אי הדובים' לא שודר בתכנית של מיכל ינאי אלא ב'יעל בארץ המצוירים' בערוץ 2 הנסיוני.
ומשהו שניקי לא ציינה בכתבתה:
אין פספוסים! אין קטעים בסוף! אין כלום בזמן הכתוביות
——-
אה, וניקי – "הכיני את ארנקך…"
גל ברמיזות כפולות משמעות.
אכן.
דמיינו את אכזבתנו אחרי שחיכינו במשך כל הכתוביות, עד השניה האחרונה וזאת שאחריה, עד שהדליקו את האור באולם ועוד חצי שניה נוספת כדי להיות בטוחים, ולא היה *כלום*!!!
נראה שזה מחזק את התחושה ש'עידן הקרח' הוא לא 'סרט אנימציה מהסוג החדש' אלא סרט אנימציה קלאסי לחלוטין, אבל מצחיק מאוד מאוד.
אלגרו נון טרופו
האמת שכל סצינת הנדידה בפתיחה הזכירה לי את הבולרו.
אבל זה אנחנו…
אז מה?
אז מה אם זה היה קיטשי? אז מה אם זה לא חידש כלום? אז מה אם היו קטעים דביקים עד כדי יאוש? אז מה אם האנימציה לא הייתה "סטייל מפלצות"? אז מה?
חבר'ה, רדו מהסרט.
לפני שהלכתי לראות את הסרט, אחותי אמרה לי שהוא מצחיק בטירוף ובגלל זה הלכתי.
אני לא הולך לסרט מצוייר בשביל העלילה, אני לא הולך לסרט מצוייר בשביל האקשן וגם לא בשביל האנימציה (שומו שמיים, רחמנא לצלן). אני הולך לסרט אנימציה (או לרוב הסרטים האחרים) בשביל הבדיחות. בשביל זה הלכתי למפלצות בע"מ, לצעצוע של סיפור 2 ולשרק ובשביל זה הלכתי לעידן הקרח. אני חייב להגיד שלעומת כל האחרים, עידן הקרח לא איכזב. אני חושב שמרבית הסרט הייתי שרוי בסוג זה או אחר של צחוק. החל מגחוך קל ועד לצחוק מלא (הידעתם שיש 16 רמות של צחוק?). אני ראיתי את הסרט הזה יותר כקרטון (פתח בק', שורוק בו') מושקע + מאשר סרט אנימציה מלא. שימו לב, הדמויות מאויירות כמו בקרטון, הרבה מהבדיחות והדברים שקורים שם גם נעים סביב רמת הקרטון. אז נכון, האנימציה שם פחות מושקעת מ"שרק", העלילה פחות טובה מ"מפלצות", אז מה? בסרט הזה צחקתי יותר מאשר בשניהם גם יחד. אלו לא בדיחות עמוקות או מחשבות פילוסופיות על החיים ומהות היופי, אלו הבדיחות הישנות מהמצויירים של וורנר ובשביל זה אני הגעתי לסרט. אני מוכרח להגיד שלא התאכזבתי.
עכשיו, עוד דבר, אם מדברים על שרק, גם העלילה שם היא לא גבוהה ומסובכת. מוסר ההשכל (שלא אספיילר אותו) הוא קיטשי, דביק, צפוי ומגרד את תחתית חבית האינטילגנציה מלמטה. למה? כי זה סרט מצוייר. אז נכון, שרק צוחק על הרבה מהתעשיה שם (וביחוד על דיסני, מה שאני דיי אהבתי) אבל לתת את העלילה שלו כדוגמא לעליה טובה זה גובל בהגזמה. בקשר למפלצות, גם שם זה לא אינטילגנטי מידי וגם שם יש קטעים רגשניים ודביקים עד אימה. למה? כי זה סרט מצוייר. חבר'ה, כשהולכים לסרט מצוייר, צריך לזכור שלמרות כל הפניות לקהל המבוגר זה סרט *לכל המשפחה* כלומר, פונה גם לילדים הקטנים, אלה שלא יודעים ציניות מהי. לכן סרטי ילדים צריך לשפוט בהתאם. נכון, אלו סרטים תמימים, קיטשיים ודביקים, אבל אישית, לא הייתי רוצה אותם אחרת (מה גם, שבניגוד לסרטי דיסני למינהם, מזה אני מוכרח להגיד שלא סבלתי בכלל. אחרי כל קטע קיטשי הגיע קטע קומי שקיזז את ההשפעה). אי לכך ובהתאם לזאת, הרשו לי למחות בתוקף על הציניות בביקורת. לי אישית קצת נשבר מזה. נמאס לשמוע על "לא מחדש, לא מקורי, קיטשי, דביק, פויה". רוצים סרט מקורי, מחדש, אנין וחף מקיטשיות? לכו לראות סרט אירני/יגוסלבי/אוסטרי. רוצים לראות סרט מצחיק? לכו לעידן הקרח. רק תשאירו את הציניות בבית.
נ.ב
הסנאי שולת!!!1, אני ממש מזדהה
מישהי עם ניק מתחכם הבהירה שעלילה לא מספיק מתוחכמת, למשל, הפריעה לה להנות. כתבת שכשהולכים לסרט כזה רצוי להשאיר את הציניות בבית, לפי אותו הגיון, אולי רצוי להשאיר בבית כל מטען קודם, וכל הערכה אישית של "איכות"? ואולי בכלל הדבר הכי טוב זה לא רק להשאיר את הציניות בבית, אלא להשאיר את עצמך כולך בבית..? כי אז בטוח שלא תפריע לעצמך להנות…
אני הולכת לסרט לא "כדי" להנות. ולא "כדי" לצחוק. אני הרבה פחות תכליתית… אני הולכת לסרט כדי לראות סרט. אם אני נהנית זה נהדר. הפעם לא במיוחד נהניתי. יחד עם זאת, אתמול בסדר פסח, המלצתי לבני דודי המבוגרים וילדיהם הקטנים ללכת לסרט, כי בתור סרט לילדים, בליווי מבוגרים הוא נראה לי בילוי טוב.
לגבי הבקורת, אני לא חושבת שילדים (ממש רכים בשנים)קוראים את האתר, ולכן הבקורת פונה לקהל שלה, הקהל המבוגר שילך לסרט. כזאת בקורת הייתי רוצה לקרוא כאן בגילי המופלג.
אם להשאיר את עצמך בבית
תגרום לך להנות יותר מהסרט אז בבקשה…
אם למישהו יש בעיה לראות סרטים עם עלילה לא מתוחכמת, סרט מצוייר שבהגדרתו הוא סרט לכל המשפחה זה לא סרט בשבילו. כי מה לעשות, לסרט לכל המשפחה לא יכולה להיות עלילה גרנדיוזית ומלאת טוויסטים. איכות? ובכן, הסרט נראה לי דיי אכותי. מספיק איכותי בשביל לא להפריע לי להנות. זה כמובן תלוי בהגדרת האיכות שלך. אם ההגדרה שלך כוללת עלילה, או רק אנימציה, או לחילופין גם וגם. שום דבר בסרט לא היה מספיק רע כדי לפגום בהנאה שלי ממנו. מצד שני, אני מאוד נהנתי מהבדיחות (והרמיזות הקטנות לסרטים אחרים), ככה שאני מרגיש שהסרט הזה הייה השקעה טובה בהחלט (33 שקל פלוס 9 לקולה).
ועכשיו סתם שאלה שתהיתי לגביה: אם את לא הולכת לסרט כדי להנות, אז למה את הולכת לסרט?
לדעתי האישית, סרט שאני לא נהנה ממנו הוא לא סרט טוב. הוא יכול להיות הכי מחדש בעולם, לפרוץ דרך חדשה מבחינת הצילום, האפקטים והעלילה, אבל אם אני לא אהנה ממנו, מבחינתי הוא לא שווה גרוש.
תראי, אני לא יודע מה איתך, אבל לי קצת נמאס מציניות בכלל. אני לא יודע אם זה רגעי או קבוע, אבל נכון לעכשיו הייתי רוצה לראות הרבה דברים טיפה נטולי ציניות. ביקורת לקהל מבוגר לא בהכרח צריכה להיות צינית, ביקורת על סרט ילדים צריך לעשות מתוך התחשבות בכך שזה סרט ילדים. ורק הערה לסיום: בהקרנה שאני הלכתי אליה, היו מבוגרים בלבד ורוב רובם צחקו בקול גדול. בימים טרופים אלו, נראה לי שזה מספיק…
טוב, אז קודם כל שמישהו כבר
יבהיר לי למה הבקורת על עידן הקרח היא צינית? כי אני לא חושבת ככה, וזה גם מה שניסיתי לומר. היא בקורת שמציינת את היותר טוב בעיני הכותבת, ואת הפחות טוב, בצורה הומוריסטית ובהתאם להבנתה. לא לאהוב לא שווה אוטומטית ציניות, גם אם זה סרט ילדים קיטשי.
לגבי האופציה "להשאיר את עצמך בבית" – אני חושבת לפעמים הייתי שמחה לצאת לחופשה בלעדי עצמי, אבל לסרטים אני חושבת שאני חיונית כדי לחוות את הסרט. אז אני לא משאירה את עצמי בבית. ויותר ברצינות כתשובה לשאלתך. אני לא הולכת לסרט *כדי* שום דבר. אני *רוצה* להנות, מקווה ללמוד משהו חדש, לצאת עם איזשהו פלוס לעצמי. אבל אני לא הולכת מראש בהחלטה מה זה יהיה… ולכן לא הלכתי עם החלטה להנות מעידן הקרח – ולא נהניתי. לא הלכתי עם החלטה להנות משרק – והייתי אחרי זה ב-high יומיים.
אגב, השעון הזזתם?
האמת שלא
תזכירי לי, מה השעה?
3:07
לעזאזל.
אני צריך לקום מוקדם מחר.
ולהזכיר לטרומר להזיז את השעה בשעון של האתר.
לי היא דווקא נראתה דיי צינית
בעיקר בהתייחסות לסרט, אבל אולי זה רק אני…אף פעם לא אמרתי שזה לא.
אחחח…לצאת לחופשה בלעדי…נשמע חלומי. הלוואי. אחח הסכיזופרניה…
אני לא הולך בהחלטה להנות מסרטים, אני הולך במטרה להנות מסרטים. יש סרטים (דיי הרבה למעשה) שאני לא נהנה מהם ואז אני אומר חבל וממשיך הלאה. מצד שני, יש סרטים שאני כן נהנה מהם ואז אני יוצא מהקולנוע עם חיוך על הפנים וממשיך הלאה. פלוס מסרט אני לא מקבל לעיתים קרובות. למעשה, כמעט אף פעם אני לא מקבל פלוס מסרט חוץ מההנאה והיציאה עם החבר'ה (שזה פלוס לכשעצמו). ללמוד מסרט? זה לא קרה לי עדיין. יהיה מעניין לכשזה יקרה.
כמה שאתה טועה!
אני בטוחה שלמדת עולם ומלואו מסרטים, אם רק תחשוב על זה קצת (ללמוד במובן הרחב). ולהגיד "אני לא הולך בהחלטה" אלא "אני הולך במטרה" זה… די אותו דבר. אבל לא חשוב. אני שמחה שנהנית. ולגבי ציניות – הגיע הזמן שתוכנס הגדרה של ציניות למילון האתר… כולנו נצא מורווחים מכך.
אם את אומרת
אני לא אתווכח. אולי למדתי משהו בעקבות סרטים (הידעת שהסיפור של גלדיאטור מבוסס על סיפור אמיתי ברובו?) אבל לא ישירות מהם, לפחות לא מרובם (לפחות לא משהו שאני זוכר…
).
החלטה ומטרה זה לא אותו הדבר. זה נשמע ככה, אבל זה לא. החלטה זה שאת נחושה בדעתך להשיג משהו. ללכת לסרט בהחלטה להנות ממנו זה ללכת ולהתעלם מכל פאק בו, יהיה גודלו מה שהיה (ז"א איכות צילום על הפנים, חוסר מוחלט בהומור, משחק ברמה של הצגת תיאתרון של כיתה ג' 2 וכו…). ללכת במטרה להנות זה בעצם ללכת לסרט מלכתחילה בשביל להנות. זה מדבר על הסיבה המקורית להליכה לסרט. אין שום החלטה בעניין ויש אפשרות דיי ראלית שהמטרה לא תושג. הסיבה שאני הולך לסרטים היא כדי להנות. כדי להעביר את הזמן (ולפנות מקום לעוד זמן) בצורה כיפית. אני לא הולך בהחלטה מודעת שאני אהנה, יהיה אשר יהיה. זה ההבדל (משהו בסגנון "המטרה, המשימה וכו…")
אני בעד, תוכנס הגדרה לציניות במילון האתר וטובה שעה אחת קודם.
''ברובו''?
(אני יודעת שזו לא הביקורת הנכונה, אז אני אקצר): המקומות והדמויות בגלדיאטור אמיתיות, פרט לדמות הראשית עצמה… הסיפור הספציפי של הגלדיאטור הזה הוא פיקטיבי לחלוטין.
יש לך בעיות בהגדרה
הסרט, במקרה שפספסת, נקרא "גלדיאטור", ולא לחינם. זו הדמות הראשית, סיפורה האישי עומד במרכז העלילה ועליו נשען הסרט. האמת ההיסטורית היא רק רקע לסיפור הראשי, הפיקטיבי. אני לא הייתי מגדירה את זה כ"רוב".
יש משהו בדברייך
למעשה, יותר ממשהו.
אני פשוט לא מצפה לכל כך הרבה מהוליווד. אחרי הכל, זה פשוט עוד סרט פעולה עם תלבושות מושקעות.
אני לא מאלה שציפו של"אבולוציה" יהיה בסיס מדעי או של"גלדיאטור" יהיה בסיס היסטורי. אם יש לזה איזה שהוא קשר למשהו שקרה באמת, מה טוב. אם לא, אז לא נורא, חפיף.
אבל בעיקרון את צודקת.
אני מצטרף לשאלה הזאת
מה כל כך ציני בביקורת הזאת?
קראתי אותה עכשיו עוד פעם כי חשבתי שאולי פיספסתי משהו, או שסתם שכחתי איך הביקורת כתובה, אבל אני פשוט לא מבין על מה אתם מדברים. צורת הכתיבה היא לא צינית. נכון, דובר הרבה על הקיטש ועל החסרונות בסרט אבל בין זה לבין ציניות הדרך רחוקה.
אבל זו בדיוק הבעיה!
אני מודה שאני אוהבת סרטים עם עלילה לא-יותר-מידי-פשטנית, ועם וויזואליה מרשימה. כן, וויזואליה קונה אותי (למשל מקרה 'מולין רוז", שהעלילה שלו לא היתה משהו, אבל וואו, איזה עומס על העיניים!). ובכל זאת כשאני בודקת עם עצמי עד כמה נהניתי בסרט כלשהו, אני יודעת לעשות את ההפרדה בין מרכיבי הסרט השונים ועיתים להתעלם מחלק מהם. למשל ב'מרד התרנגולים' לגמרי לא הפריעה לי העלילה הסופר-בנאלית וסופר-צפויה. למה? ככה. כי הוא הצחיק אותי. למעשה, לסרטים מצוירים אני מגיעה מראש עם מקדם הנאה גבוה יותר – סתם כי עוד לא התבגרתי ואיכשהו לקרטOOנים הקלאסיים (לא הדברים הפסיכוטיים מ'cartoon network') תמיד קל יותר להצחיק אותי.
רק מה, ב'עידן הקרח' לא נורא נהניתי. צחקתי – כן. אבל לא הרבה כמו שאחרים צחקו. אני לא יודעת להסביר למה, אבל אותי הסרט הזה לא הצחיק במיוחד. ואז כשאני נזכרת שלא נהנתי בו נורא, רק *אחרי* זה אני גם נזכרת להוסיף שהעלילה לא היתה משהו, ושהאנימציה לטעמי היתה לוקה בחסר.
אני מקבלת את טענתך שהסרט אמור להיות קרטOOני. אבל גם ככזה הוא לא הצטייר בעיני כיותר מ"חמוד ותו לא".
וזה כבר עניין של טעם
יכול להיות שאני צוחק יותר בקלות מבדיחות פחות מצחיקות.
יודעת מה, תורידי את ה"יכול להיות". העניין הוא שכמו שאמרת, לסרטי ילדים צריך להגיע עם "מנטליות" אחרת מאשר לסרטי מבוגרים.
חוץ מזה, לא אמרתי שהויזואליות זה לא חשוב. תראי, גם אני לא אלך עכשיו לראות סרט משנת 29' ולא משנה כמה מצחיק הוא יהיה. העניין הוא, שבעידן הקרח האנימציה לא עד כדי כך גרועה. נכון, היא לא "שרק" ויכול להיות שאפילו לא צעצוע של סיפור, אבל היא לא גרועה. ראיתי אנימציות גרועות יותר בחיי.
קראת את הביקורת עד הסוף?
אני די מסכים אתך, אבל אני חושב שגם מישהי עם ניק מסכימה.
קראת את הביקורת עד הסוף?
קראתי ועם זה בדיוק אני לא מסכים. אני רק רוצה סרט מצחיק. סרט שאני אוכל ללכת עם החבר'ה, לצחוק, לשמוע אותם צוחקים ולצאת החוצה עם הרגשה של "וואו זה היה סרט חמוד, מזמן לא צחקתי ככה". כמובן שאם העלילה חדשנית, האנימציה איכותית וכל השאר מהווה פריצת דרך עולמית בתחום זה רק יעזור, אבל בבסיסו, אני מצפה מסרט מצוייר להיות מצחיק וזהו. אבל זה רק אני ויש לי סטיות מוזרות לפעמים
אז לדעתך
בביקורת על סרט כזה אסור אפילו להזכיר את האפשרות שתהיה עלילה טובה או אנימציה טובה? אי אפשר להגיד באותה הביקורת גם "סרט חמוד ומצחיק" וגם "אבל העלילה לא משהו" (שזה בדיוק מה שניקי עשתה)? ביקורת לא חייבת להיות 1 או 0, "אחלה סרט" או "חרא סרט". היא צריכה להעביר את הצדדים הטובים והפחות טובים בסרט לדעת המבקר, כך שאתה בתור קורא תדע להתרכז במה שמעניין אותך (צחוקים) ולהתעלם ממה שלא (אנימציה) ולפי זה להחליט אם אתה רוצה ללכת לסרט. בתור אחד שמחפש רק הומור, התלונות של ניקי על הקיטשיות הם לא מה שהיה גורם לך לוותר על הסרט, נכון?
לדעתי
בביקורת אפשר לכתוב מה שרוצים. לא אמרתי שאסור לכתוב שהאנימציה לא הייתה משהו וגו…אני רק הערתי שהביקורת הייתה מעט צינית לטעמי, זה הכל.
עכשיו, אם הייתי מקשיב רק לביקורת, לא הייתי הולך לסרט. הביקורת מציגה את הסרט כ"עוד סרט תואם דיסני קיטשי" ולא יותר. הבדיחות מוזכרות כהערה צדדית בשתיים שלוש מילים. לעניות דעתי, יוצרי הסרט התמקדו יותר בבדיחות וכיוונו לעשות סרט מצחיק יותר מאשר סרט מקורי. הביקורת כמעט התעלמה מהפן הזה לגמרי. היא כן התמקדה בקיטש שבאמת לא היה נורא כל כך כמו שהוא מוצג (ולא הגיע לעשירית הקיטש שהיו ועודם בסרטי דיסני ואחרים). הטענות על אכות האנימציה היו מוגזמות ובסופו של דבר, זה מסתכם במה מישהי עם ניק מתחקם (להלן מענ"מ) אמרה בסוף. פינוק. אם מתעקשים למצוא פאקים בסרט אז גם יצירות מופת יראו כסרטי בורקס דרג כ"ז. סה"כ מדובר בסרט לא רע בכלל. אבל שוב, זו רק דעתי ויכול להיות שאני טועה…
הקיטש דוקא כן היה די נורא...
אבל חוץ מזה – יש משהו בדבריך. היה מצחיק.
מה לעשות.
ראשית – אני עכשיו קולטת שהרבה אנשים תפסו את הסרט כאוסף בדיחות גרידא, וככזה הוא באמת הצחיק אותם מאוד, אבל אותי הוא לא. לא מספיק כדי להחזיק סרט באורך מלא, בכל אופן.
שנית – מה פינוק ו"חיפוש פאקים"? פשוט לא אהבתי את הסרט מי יודע מה. אני בטוחה שיש לפחות סרט אחד או שניים שראית ולא אהבת בימי חייך – אתה חושב שזה עושה אותך מפונק?
שלישית – כל מה שאתה אומר מסתכם בזה שאני ואתה לא מסכימים על הסרט הזה. שזה בסדר. באמת. אתה לא צריך להאשים אותי בציניות או בגישה לא נכונה כדי להגן על הטעם שלך. לגיטימי לאהוב את הסרט הזה גם אם אני לא אהבתי.
אממ, זהו.
אמממ
הכל ציטטות שלך.
לא אני האשמתי אותך בפינוק, את האשמת את עצמך בזה, אני רק מסכים איתך.
ולא אני לא צריך להאשים אותך בשום דבר כדי להגן על הטעם שלי. הטענות שלי מתחלקות לשניים: א. אני לא מסכים איתך לגבי הסרט. ב. הביקורת שלך הייתה מעט צינית לטעמי. אין קשר בין השניים. אין קשר בין מה שאמרתי על הביקורת לבין מה שאמרתי על הסרט. נראה לי ששתי הטענות קשורות בטעם וריח ולכן אין יותר מידי על מה להתווכח עליהן. מה שלך נראה ציני יכול להראות לי שגרתי ביותר וההפך.
ולא רק אני אמרתי שהביקורת היא צינית. למעשה, רוב המגיבים אמרו בצורה זו או אחרת שהביקורת היא צינית (אם אני זוכר נכון, את אפילו הסכמת), אני פשוט מוחה על העניין, כל השאר לא. ככה שאני לא מאשים אותך בשום דבר שאת לא האשמת את עצמך קודם
חוץ מזה, את צודקת. אני לא מסכים איתך, את לא מסכימה איתי ובזה זה מסתכם. על טעם וריח אין להתווכח וגו'. טוב שזה מסתכם בזה ולא בשאלות גדולות יותר (האם להוציא יוצרי סרטים סוררים להורג או לא
)
נ.ב
כולנו מפונקים. תנסי לראות עכשיו סרט משנת 1932 (לדוגמא). האם תוכלי לעמוד בשעה וחצי של תמונות נעות של אנשים רצים בשחור לבן בלי קול? לא משנה שפעם זה יכול להיה להיות שובר קופות. מה שפעם היה להיט היום יוכנס בקושי לסינימטקים. למה? כי כולנו מפונקים. כולנו רוצים צילום בצבע (אלא אם כן מדובר בסרט שהשחור לבן משחק בו תפקיד, כמו לדוגמא רשימת שינדלר), עלילה מלאת טוויסטים, סאוונד טוב, אפקטים למכביר, דיאלוגים שנונים וכו…גם אני ככה. זו לא בושה, זו האמת.
אני אוהבת סרטים ישנים בשחור לבן
כן כן.. איך אני מתענגת עליהם. אח, ומי יכול לעמוד בפני ארול פליןהאלוהי (גוד! אני בטח היחידה שמכירה אותו!)?
אבל אני דווקא מעדיפה את הסרטים שלא הוגדרו כקומדיה בשנות העשרים כמו "הקבינט (ויש טוענים: הארון. אבל עזבו אותם)של דוקטור קליגרי" (שהופיע בסינמטקים בליווי אלקטרוני והיה תענוג צרוף!)
ואפילו את הסרטים האילמים שהונחו עליהן נעימות פסנתר ב"לופ" , כדי לצאת ידי חובה, דבר נוראי לכל הדעות, שגרגמל מאיים לנתק איתי מגע אם יאלץ עוד פעם לשהות איתי באותו חדר כשאני מצהירה שאני נשארת על ערוץ 6 כי זה סיפור כל כך עצוב ואני חייבת לראות את זה בפעם השלישית.
כמובן שאת לא היחידה.
ארול פלין התפרסם כ"גברים בגטקעס" המקורי… :-)
כמובן שאת לא היחידה.
והוא אכן אלוהי
אם כבר טיפטיפ הגיבה לזה
אז גם לי יש כמה דברים להגיד. א', אתה באמת לא רואה שום הומור כשאני כותבת משהו כמו "אני מפונקת אז אני רוצה לראות סרט טוב"? עצוב. ב', עם הבלבול בין ציניות לסרקזם בימינו כבר אין לי מושג למה אתה מתכוון. מה שבטוח זה שאני לא רואה בביקורת הספציפית הזאת שלי שום סוג של ציניות. ג', מוזר לי שאתה מונה ברשימת הדברים שהומצאו בעת האחרונה, יחד עם הסאונד והאפקטים, גם את הדיאלוגים והעלילה המעניינת. אלה דברים שקיימים, כן כן, גם בסרטים משנות השלושים (שחלקם אהובים עליי מאוד). וגם אם הם לא היו קיימים אז, היום הם כבר כן קיימים, ואני בהחלט מצפה לראות אותם בסרט. ולא ראיתי אותם בעידן הקרח.
אולי הכל בעיה של ניסוח. אם ההודעה שלך היתה מסתכמת ב"אני חושב אחרת" לא היה לי מה לענות עליה. אבל ניסחת אותה כ"את טועה", ואז כל ה"אולי אני טועה וזה ממילא על טעם וריח" לא הגיוני, כי אתה צריך להוכיח את הטענות שלך ולעמוד מאחורי מה שאמרת.
תגובה לתגובה לתגובה לתגובה...
א. אמממ…לא. סורי, אני לא ראיתי את ההומור. עצוב? אולי. מצער? בטח.
נורא? לא ממש. גם הומור זה עניין סוביקטיבי.
ב. שוב, הכל עניין של הרגל ומינון. את לא רואה, אני כן רואה. את רגילה לרמה מסויימת של ציניות, אני לא. למה? ככה. עניין לפסיכולוגים בעתיד.
ג. בעניין הדיאלוגים והעלילה: בסרטים עד בערך שנות השלושים קצת קשה היה לקיים דיאלוגים גדולים, שנונים וכבירים מפני שלא היה קול. הדיאלוגים הסתכמו בשקופית עם מספר משפטים כל כמה זמן. כנ"ל העלילה, שבסרטים המוקדמים (אולי לא שנות השלושים, אבל לא הרבה לפני כן) הסתכמה בקטעי מרדפים. על מנת לסבר את האוזן אוסיף שצ'ארלי צ'פלין, לדוגמא, כלל לא השתמש בתסריט במהלך הפקת סרטיו. הכל היה מאולתר. לזה אני מתכוון. וכן, גם לי יש סרטים חביבים מאותם השנים (הבהלה לזהב, הדיקטטור הגדול ולדוגמא). היום, כל עניין הקולנוע מפותח בהרבה. לא הרבה אנשים ילכו לראות היום סרט משנת 35' נכון? כי כולנו מפונקים.
אולי הכל באמת בעיה של ניסוח. אני בכל אופן, לא מצאתי את המילים "את טועה" באף אחת מהתגובות שלי. מצד שני, כן מצאתי את המילים "אני לא מסכים איתך".
עוד דבר שלא הבנתי: מאיפה הבנת שאני לא עומד מאחורי מה שכתבתי? אני עומד מאחורי כל מילה שנכתבה פה. אני אכן לא מסכים איתך, אני אכן חושב ש"עידן הקרח" לא נופל ברמתו מסרטי אנימציה אחרים, אני אכן מצהיר שבהחלט נהנתי ממנו, אני אכן חושב שכשבאים לראות סרט ילדים צריכים לבוא בגישה שונה, אני אכן מצפה מסרט ילדים לפחות ממה שאני מצפה מסרט למבוגרים וכו…להגיד שזה עניין של טעם לא בא ככניעה, זה לא בא להגיד: "טוב, את צודקת, אמן."
וכל זה זה אכן עניין של טעם. את לא מוצאת את הבדיחות מצחיקות, אני כן, את לא מוצאת את המאמר ציני, אני כן, את מתייחסת לסרט ילדים בצורה אחת, אני בצורה אחרת. נו, אז מה אפשר להוכיח פה? שהבדיחות כן\לא מצחיקות? שהמאמר כן\לא ציני? שלסרט ילדים צריך\לא צריך להתייחס אחרת? מה את רוצה שאני אוכיח לך פה? זה לא מתמטיקה, זה הכל עניין של גישה. אז יכול להיות שלא הבנת אותי נכון, יכול להיות שראית את זה כהתקפה עלייך (ואם כן, אז אני מתנצל, בשום שלב זאת לא הייתה הכוונה), יכול להיות. כולנו אנשים, כולנו טועים, זה מה יש. יש הבנה בנינו?
נ.ב.
הצעה: אולי כדי שיוסיפו לאתר אמוטיקונים של "צניות"\"זהירות: סרקאזם" כדי להבהיר את העניין סופית.
אמוטיקון של
איך לא חשבו על זה קודם?
וואלה? יש כבר כזה?
המממ…אז איכשהו פיספסתי את זה במבט הקודם שהעפתי באמוטיקונים…טוב, תודה.
מיידה ונסוג, ירוחם?
האשמת, אל תברח עכשיו עם זנב סובייקטיבי בין הרגליים.
נו, בשביל החבר'ה, דחילק, תראה לי אמירה צינית אחת במאמר.
ירוחם, ירוחם
ואם לא ירוחם אז דימונה…
ולבקשתך, מה שמצאתי ברפרוף, בשעה מאוחרת זו: "דמות שלקוחה היישר מהספר המפורסם 'הטוב הרע והצפוי נורא – סיכום תולדות הנבל בסרטי דיסני"'
הפסקה שמתחילה ב "זה היה יכול להיות סרט מעניין" עד "שהם לא עידן הקרח"
הפסקה על הקיטש.
בנוסף יש את רוח המאמר. משהו שלפחות לי עלה בין השורות כשקראתי אותו.
עכשיו, אתה יכול להגיד שזה לא נראה לך ציני, אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה על חוש ההומור שלי, טיבו, איכותו, כיוונו וטמפרטורת הגוף שלו, אבל ככה אני ראיתי את זה.
אז, אני לא נסוג ולא נעליים. עוד משהו?
דרך אגב, מה שיא התגובות למאמר באתר? בקצב הזה אולי אפילו נשבור אותו
סרט מצוייר לא חייב להיות מצחיק
יש סרטים מצויירים (או עשויים במחשב או ווט אוור)שעוסקים בנושאים רציניים בלי טיפה של בדיחות הדעת, אלא ברצינות תהומית.
בשנים האחרונות הורגלנו שסרט מצוייר =סרט ילדים= סרט מצחיק מלא בדיחות. אני לא שוללת את הרצון והציפייה שלך מסרט מצוייר, אותי רק מעניין לדעת עם אילו צפיות אתה מגיע כשאתה בוחר לראות לדוגמא סרט כמו "הנסיכה מונונוקי".
סרט מצוייר לא חייב להיות מצחיק
את ההבחנה בין מצוייר לאנימה עשיתי בהמשך אחר.
יש מצוייר ויש אנימה. שני דברים שונים לגמרי.
והרי לכם ההצדקה למוטו
עונלוק תורוקיב םילבוס אלש םישנאל עונלוק תרוקיב
או בעברית משוכתבת:
ביקורת קולנוע לאנשים שלא סובלים ביקורות קולנוע
רגע קטן על צנזורה
ראיתי את הסרט בהקרנה באנגלית אמנם (7 בערב), ובכל זאת האולם היה מלא בילדים, בעיקר. לפני הסרט הוקרן הטריילר של 'Not Another Teen Movie', או בעברית 'קטע מהסרטים'. להפתעתי הטריילר שהוקרן היה הגירסה הבלתי מצונזרת, שבארה"ב לא הוקרנה מעולם (אבל היתה זמינה ברשת במשך כמה זמן) עקב הכללת שפה גסה, ערום ומצבים סקסואליים (הגדרה טובה?). תראו איזו מדינה פתוחה ומתקדמת אנחנו: בארה"ב לא מקרינים את הטריילר הזה בכלל, גם לא בהקרנות חצות של סרטי האחים כהן. בארץ מקרינים אותו לפני סרטי ילדים. אני לא חושב שנפשו של מישהו מהילדים נפגעה קשה מדי, אבל מה עם קצת התחשבות בהורים שבקהל, שבוודאי הובכו קשות?
אכן, מעוז הדמוקרטיה
לי נראה שזה היה פאק של בית הקולנוע או שלחילופין נפשם הרכה של הילדים לא הושחטה בגלל שהם לא ממש מבינים אנגלית ולכן כל הביטויים הצבעוניים לא ממש נגעו להם.
תראה, זה לא סוד שהאמריקאים מאוד חסודים ומתחסדים. זה גם לא סוד שהילדים/נוער האמריקאי יותר "פגיע" לדברים כאלה ממקביליו אצלנו. ילד ישראלי ממוצע ראה הרבה יותר דם, יזע ודמעות (ולעיתים קרובות גם מין ושפה גסה) בחיי היום יום ובמהדורות החדשות מאשר ילד אמריקאי בן אותו הגיל יראה עד גיל 15. אז בנינו, מה כבר הטריילר הזה משנה?
הוא לא.
כמו שאמרתי, אני לא חושב שהוא גרם טראומה קשה למישהו, ואני בהחלט מעדיף את המצב בארץ מהבחינה הזו על המצב בארה"ב. ובכל זאת, את הסרט רואים גם ילדים דתיים או סתם כאלה שההורים שלהם מעדיפים לא לחשוף אותם לחזה חשוף בין גיל שנתיים ל-12. לגיטימי. ובכל זאת, קצת התחשבות (באמת קצת) עוד לא הרגה אף אחד.
צודק
אבל ממתי קיימת בארץ מודעות למידרוג אלימות/מין/שפה גסה?
כשזה יקרה, באמת נהיה אירופה…מצד שני, מי רוצה להיות אירופה? קר שם.
צנזורה ושאר ירקות.
1. גם בארץ קר מדי פעם, אבל הקור פה לא נעים ומרענן כמו הקור האירופאי.
—-
2. בארץ מדי פעם יש מידרוג, אבל לא בהגזמה כמו בארה"ב. למשל, במשפחת טננבאום. הסרט מדורג בארה"ב R, כלומר אסורה הכניסה מתחת לגיל 17 (אאל"ט), רק בגלל שמקללים קצת ויש עירום קל. (ממש ממש קל. להזכירכם- תמונת אישה ערומה על פוסטר למחזה של מרגו. וזהו.) בארץ לא מייחסים חשיבות לכאלו דברים פעוטים (ולדעתי זה בסדר).
לעומת זאת סרטים שיש בהם מין בוטה מאוד ו/או אלימות בוטה מאוד כן ידורגו. כמו למשל "ילד רע" שמוגבל מגיל 18. (מזל שאני מכירה שם את העובדים, הא?).
עם זאת, לאף אחד לא ממש אכפת. בקולנוע ההוא שבו חבריי עובדים קיבלו צעקות מהורים לילדים בגיל בר/בת מצווה, שהלכו לרקוויאם לחלום. (וזה לא בסדר לדעתי בכלל)
3. תגובה לרד פיש כמה תגובות מעלה – פרסומות לפני סרטים צריך לסנן. לדעתי כבר כתבתי את זה פעם- אני פעם לקחתי בת דודה צעירה ממני בכמה שנים לסרט מולאן, *בעברית* בהצגה של *11 בבוקר*. שידרו שם את הפרסומות הלא-בדיוק מתאימה לחתך הגילאים של ההצגה הזאת- פרסומת מאוד בוטה לקונדומים על שלל גווניהם ורמת חיספוסיהם.
אפרופו צנזורה ודירוגי סרטים
לפני 7 שנים, קבעתי עם חברה ללכת ל"ספרות זולה". לא ידעתי שהסרט מדורג לבני 18 ומעלה, וכיוון שאני טיפוס דיי מעופף (בלשון המעטה) עשיתי שטות: מוכרת הכרטיסים שאלה אותי לגילי, ואני אמרתי את האמת: "כמעט בת 18" (כאן נכנסת נטייתי לא לעגל למעלה לעולם… וקשיי תפיסה וקליטה למה שואלים אותי שאלות מסוג כזה).
"אני לא יכולה למכור לך כרטיסים" היא ענתה לי בתשובה, "הסרט מוגבל לגיל 18" (הרגשתי מטומטמת להפליא). "אבל… אני בת 18 עוד 3 שבועות! זה משנה משהו?" המוכרת קראה לאחראי (בעל האולם?) הסבירה לו את המצב, וגם הוא לא נכנע. "תבואי כשתהיי בת 18" הוא קבע בנחרצות. לא האמנתי שזה קורה לי. מי יתפוס אותם? מי יגיד להם מילה על זה שהם נתנו לנערה ילידת השנה המתאימה, שרק 3 שבועות מפרידים בינה לבין גיל 18 להיכנס לסרט?! ולאן נעלמה תאוות הבצע של בעל העסק? הרי ברור לו שאליו אני כבר לא אחזור שוב לסרט הזה… מילא.
זה היה קולנוע רב-חן בכיכר דיזנגוף, והיה עוד זמן רב עד להקרנה. התקשרתי לחברתי, אמרתי לה שתגיע ישר למגדל האופרה (זה הציג גם שם) ותקנה לנו שם כרטיסים. היא דווקא היתה צעירה ממני בשנה, רק בת 17, אבל חכמה ממני… כששאלו אותה לגילה היא אמרה בלי למצמץ "19" וכשנשאלה אם היא בצבא היא אמרה שהיא עתודאית ולא עשו לה בעיות.
כך שלמרות הכל, ראינו באותו ערב את "ספרות זולה", שתי פורעות חוק שכמונו… וקולנוע "רב-חן" הפסיד 2 כרטיסים.
הושחתה
צריך להקים עמותה נגד החלפת ש.ח.ת ב- ש.ח.ט, זו כבר תופעה בקנה מידה לאומי.
על הנפשה (דיון שהתחיל עם גרגמל):
אני יודעת שאנימציית תלת קשה הרבה יותר מאנימציית דו. אז מה? זה רק יגרום לי להעריך את הסרט יותר אם הוא הצליח. אבל אני לא אעשה הנחות על דמויות/תנועות לא מוצלחות.
את סקראט אהבתי מאוד, אבל אם תשים/ו לב, ההנפשה שלו מסתכמת רק בהעוויות פנים: העין הרועדת, האף המרחרח. כשהוא זז – הוא בעצם קופץ כמו כדור, כמו דברים שעושים בפלאש. לא כמו דמות עם מערכת שרירים. ומעבר לכך – לזנב העבות שלו אין שום משמעות בסרט. הוא לא זז, הוא לא ממש מתנפנף. אם סקראט היה מצטמרר – הזנב היה נשאר סטטי, ולא מצטרף לתנועה.
אז נכון – הוא חמוד, הוא מרעיד את העין והוא מרחרח שזה עושה לך (ולי. ולכולם) להמרח בכסא ולהתמוגג. אבל זהו.
בעצם, מה אכפת לי אני. אני אוהבת את סקראט. לא רוצה להתווכח עליו.
לגבי סיד – אני מוכנה להסכים חלקית שההנפשה שלו טובה. ההסכמה החלקית הזו נובעת משתי סיבות:
א. לא סבלתי אותו. שנאתי אפילו.
ב. הוא לא הונפש כעצלן. אני דווקא חשבתי שהמודל על פיו הנפישו אותו היה בן-אדם: הוא הולך על שתיים, הוא לא מרחרח או משתמש בציפורניו לכלום, לגוף שלו (או יותר נכון: תנועות עמוד השדרה והגו) אין נטיה ל"שנוזליות" כמו לחיות אחרות מסוגו (אני משווה אותו ליונקים בעלי מבנה גוף דומה: חמוס, נמיה, סיקוריטטה-או-איך-שלא-קוראים-למה-שטימון-מייצג). הוא פשוט נמצא שם, מחייך, ממלמל שטויות, ומשרך רגליו. ובזה הוא טוב.
סיקוריטטה!
1. סיד הונפש כגבר שמנמן בעל ישבן גדול. גברים שמנמנים בעלי ישבן גדול – ככה הם זזים. הוא היה מאוד אנושי, ובגלל זה (א) היה מצחיק לראות אותו נגרר עם הראש באדמה וכו' – זה לא קורה לאנשים בדרך כלל ו-(ב) היה מדהים לראות שבני האדם עצמם לא התקרבו בכלל לתזוזה אנושית.
2. סיד מותק!
רגע של זואולוגיה
נא לא להשוות עצלן לחמוס, נמיה וכו'. אלו נעים על ארבע במהירות וגמישות, בדומה לחתולים במידה מסויימת. והם גם טורפים.
עצלן, כפי שמשתמע משמו, נע באיטיות וכבדות. בכלל, עצלנים לרוב חיים על עצים ולא ממש יורדים לקרקע. והם אוכלים עלים.
אז אם להשוות אותו לאיזשהו יצור מוכר יותר – הייתי הולך על דוב או קואלה.
רגע של זואולוגיה
מקורות מוסמכים מוסרים: שקירבה זאולוגית קיימת לארמדילו.
בקשר להנפשה
אני הייתי מצהיר בגאון שבסרט הזה, אף שערה לו זזה בנפרד. השערות זזות רק בקבוצות גדולות, וגם זה רק כשיש רוח רצינית.
מוזר..
כך בדיוק אפשר לתאר את תנועת השערות שלי.
במילים אחרות: השערות נראות וזזות באופן נהדר. זה שלממוטה היו שערות שונות מהשערות של סאלי לא הופך את האנימציה בסרט לטובה פחות.
נכון, אבל באגירה כן מתנהג כמו חתול.
לכל הרוחות, אפילו החתול ב – Cat-man-do מתנהג כמו חתול!
אין לפגוע בחתוליות של הדמויות הפליקסיות!
סוריקטה!
הסוריקטות הן חיות נ-פ-ל-א-ו-ת, שחיות בקבוצה, מחלקות ביניהן תורנויות שמירה ומסתדרות טוב יותר מחבורת גיבורים במסע הרפתקאות הירואי.
משהו שהטריד אותי בכמה תגובות פה.
התייחסו פה על עידן הקרח כסרט מצוייר וגם כסרט לילדים/לכל המשפחה. שתי קביעות שאני לא מערער אליהם בכלל.
מה שכן מטריד אותי הוא הקישור שעשו פה כמה מהכותבים מסרט מצוייר לסרט לילדים וחיברו אותם ביחד כמו קשר דייגים טוב.
אני נגד ההשוואה המיידית של כל סרט מצוייר כסרט לילדים וטונות הסרטים שיוצאים מיפן גם יאשרו את זה.
כל מי שעדיין חושב שסרט מצוייר = סרט לילדים שילך ביום ראשון לפנטזי.קון ויראה את Cyber City Oedo.
זהו, רק רציתי להוריד את זה מהחזה.
רעיון לא רע...
יש הרבה יותר תנוחות אפשריות ככה.
חשבו על זה הרבה, הרבה קודם.
בתחום האנימה יש תעשייה שלמה של סרטים מצוירים כחולים.
אם הנושא מאוד מסקרן אותך – תנסה להריץ חיפוש שכולל את מילה Hentai, אבל אני לא אחראי לתוצאות. אגב, רוב הסרטים האלה שיצא לי לראות הם גרועים מאוד, אבל העיקר הכוונה.
וחוץ מאנימה
יש גם את פריץ החתול ודומיו.
ואיכשהו,
עדיין הכל נראה אותו דבר.
ניסיתי לראות סרט או שניים של אנימציה יפנית שכזאת. חדגוני, ומשעמם.
(ועכשיו יקפצו כל חובבי האנימציה ויתקיפו אותי.)
אני חושב
שאף אחד מהנוכחים בדיון לא התכוון לאנימה כשהצהיר שאנימציה = סרטי ילדים.
לדעתי יש אנימציה ויש אנימה שזה דבר שונה לגמרי…ה-ציה עושה את כל ההבדל…
לא בהכרח.
כרגע ראיתי את Heavy Metal (גם אותו אפשר לתפוס בפנטזי.קון, ביום שני). סרט שמרחקו לאנימה שווה למרחקו להגדרה "סרט ילדים". המרחק, אגב, הוא גדול מאוד. אין שם אישה אחת שנשארת לבושה לגמרי ליותר משני שוטים.
רוק בחלל הוא סרט גרוע
בהתחלה מאד התלהבתי מהרעיון שלמרות שהסרט מצוייר הוא מתנהל על פי כל החוקים של סרטי פעולה טיפשיים. לצערי הם הלכו עם הרעיון הזה יותר מדיי. הם הגזימו והכניסו בכל מקום אפשרי סצינת עירום.
ומכניס אותו לקטגוריה של סרטי-פעולה-מטומטמים-שמעבירים-את-הזמן-מהר.
אם הסרט היה אמיתי אז לפחות הייתי נהנה מהסצינות האלימות ומהסצינות ה
לצערי אני לא יכול להכניס לשם את הסרט הנ"ל בגלל שלא היה ממה להנות. סצינות העירום חביבות אך מעצבנות, סצינות האלימות הן מצוייירות (well duhhh) ובגלל זה גם לא מעניינות יותר מדיי, והעלילה פשוט גרועה.
בקיצור, אם כבר עושים סרט מצוייר, אז שלא יהיה חיקוי של אלפי סרטים לא מצויירים (מישהו אמר פ"פ?)
בקשר לאנימציה
הבעיה עם הנוזלים זה שכולם התנהגו אותו דבר. הבוץ התנהג כמו המים, ושאר בעיות שכאלה. תשווה את זה לסצינת הפתיחה של שרק, עם הבוץ המופלא שלהם, ותבין.
טוב, עכשיו נזכרתי
הנה הפסקה הראשונה מתוך הנסיון לביקורת שלי, סתם בשביל הקטע:
"ויהי בימי טרום קובריק, ועידן קרח הגיע לשכון על פני כדור הארץ. ויתכסו השמיים עננים, ותתכסה הארץ קרח, ולא היה ניתן למצוא פרח שן הארי בכל מקום. וירדו הטמפרטורות אל מתחת לסף הנחמדות של פנינה דבורין, וילבשו האנשים המצוירים באופן רע פרוות של נמרי שן חרב שצוירו באופן מושלם. ורוח הסקראט מרחפת על פני הארץ, רודפת אחרי הבלוט וצועקת Ee! וAaahhh!!."
ממממ... אהבתי. יש המשך?
זאת הבעייה. אין.
לא מעניי, בכל מקרה- השאר זה העלילה.
מה הבעיה?
תהפוך את שאר הביקורת לקטילה של פנינה (אנחנו עדיין בדעה שהיית צריך לזכות), ואני מבטיחה לקרוא
נחמד, נחמד, היה ממש נחמד אבל
לא הרבה יותר מזה. אני מסכימה עם הביקורת, ואגב, ניקי – ח"ח ומזל"ט! (לשפוך עלייך מים?
)
האנימציה – חביבה, אבל לא מרשימה (היא לא סיבה מספיק טובה לראות את הסרט). דווקא בני האדם הונפשו לא רע לדעתי – יותר טוב מהילדים ב"מפלצות" אני חושבת. העלילה – בנאלית, נדושה, קיטשית לפרקים… לא מחדשת כלום למי שכבר ראה את רוב סרטי דיסני (וגם למי שלא, האמת).
הבדיחות – חמודות, אבל הופתעתי לשמוע אנשים מתארים את הסרט כ"דחוס בבדיחות". פספסתי משהו? אני לא זוכרת את הקהל צוחק כ"כ הרבה, ואני צחקתי עוד פחות. הסצינות הטובות הן אכן של הדודואים (גדול!) ומערת הקרח (גמני רוצה! זה הזכיר לי שכבר שנים לא הייתי בלונה-גל).
למעשה, היו בסרט כמה "דקות מתות" פה ושם (דקות במובן של רגעים, לא בהכרח 60 שניות. אבל היי, באוסקר הוכיחו את זה לפני) ובסיומו חשבתי שאפשר היה לקצר את הסרט ברבע שעה וזה היה יכול לעזור. הבעיה העיקרית שלי היתה סיפור העלילה הנדוש, שבאמת אפשר לסכם במשפט אחד – מצאו תינוק, יצאו למסע להחזירו (בדרך למדו חברות מהי, אהבה וכו'). לא היה רגע אחד שבו הסיפור הפתיע, חידש – קצת! במשהו! חכיתי לנסיון קטנטן לשבור את הנדושות, ולא היה כזה. רק הסנאי סיפק כמה רגעי חסד, אבל אולי זה כי הוא לא ממש היה קשור לעלילה?
ההשוואה ל"ספר הג'ונגל" ברורה ומתבקשת, גם לי הוא קפץ לראש לא פעם ולא פעמיים. אלא שספר הג'ונגל טוב בהרבה – למעשה הוא בעיני אחד מהסרטים הטובים ביותר של דיסני, ואחד מ-3 האהובים עלי ביותר. ספר הג'ונגל היה סיפור חי ותוסס, לא משעמם ובוודאי שלא כ"כ נדוש. היו בו עלילות ודמויות משנה, התפתחויות פחות צפויות… והאנימציה בו, נטולת המחשב והמימד הנוסף, היתה יפה פי כמה. למרות שרוב הזמן הדמויות בו נראות הולכות "על הרקע" (שקופית בצבעי מים) ולא "בתוכו", הוא יפיפה, והחיות בו מלאות חן ותנועתן טבעית בהרבה.
אחרון חביב: זו רק אני, או שגם לכם המוסיקה נשמעה מוכרת להחריד? נדמה לי שהם "גנבו" את מנגינת הפתיחה של "החיים זה לא הכל" (קומדיה עם קושניר ששודרה לפני כמה חודשים בטלעד), לא? חשוד מאד.
החיים זה בהחלט לא הכל
הרבה זמן ניסיתי להזכר מאיפה מוכרת לי המוזיקה החביבה הזאת, ורק יום אחרי הצפיה עליתי על זה – 'החיים זה לא הכל' (סדרה שאף פעם לא הצלחתי לראות יותר מאת שתי הדקות הראשונות של כל פרק שלה, אגב.). גם לי לא ברור איך הגיע אותו הקטע המוזיקלי לשניהם. יכול להיות ש'החיים זה לא הכל', סדרה ישראלית קטנת תקציב, קנתה "מנגינת סטוק" מוכנה מראש – זה לא מפתיע. אבל שסרט הוליוודי גדול ישתמש במנגינה כזו? מוזרצ'יק.
התשובה
השיר הוא Send Me On My Way
של הרכב שנקרא Rusted Root
נו שויין, גם החיות הנכחדות עשר
באמת שויין. היה סרט מאוד חביב. גם באולם שלי קולות הצחוק רעמו בטירוף. אני הרביתי לגחך.
(פיהוק)
נו למה ציפיתם? לאלדין? זה לא, רחוק מזה למעשה, אבל זה.. נחמד.
(לגימה מהמים)
אבל אם ביום רביעי אני לא אהנה מג'ון קיו… (אז בכל זאת אני אמשיך ללכת לקולנוע כי… אני לא יכול אחרת).
הקרנפים. נשים. הומואים. נמאס.
המממממ. "זוג קרנפים כועסים (הומוסקסואלים יותר מאריק ובנץ)".
מה? למה? איפה? אוףףףףף. אני הייתי בסרט הזה. ראיתי אותו. ולרגע לא עבר לי בראש שהקרנפים הומואים. למה תמיד אנשים חייבים לדמיין דברים.
וכן. אני חושב אותו הדבר לגבי אריק ובנץ. וכן, אני גם לא חושב שיוסי ביילין הומו, למרות שכל העולם ואשתו חושבים ככה, וגם כמה חברים טובים שלי , שכנראה כבר לא תהיה להם אישה, והם די מרוצים מזה..
תראו, אני מסכים שיש מקרים שבהם הדבר הוא די ברור. דוגמא מצויינת היא הזוג ההוא בסיינפלד, שמתעלל בקרמר. אלו שבפרק עם הסופ נאצי הם גונבים את ה"ארמואר", ובפרק עם האיידס ריבון אחד מהם אומר את משפט המחץ:
(לקרוא במבטא פורטוריקני בלבד).
אבל בסיינפלד, בניגוד לכאן, השניים ההם מתנהגים כמו זוג, משלימים אחד את השני, ובמיוחד משתמשים בכל מניירה אפשרית (ומצחיקה), שהודבקה אי פעם להומואים. הם כל כך מוקצנים, עד שזה מגוחך ונהדר כאחד.
אבל כאן? מה יש לנו כאן? שני קרנפים שמחפשים ביחד אוכל, ורוצים לנקום בעצלן המסכן. למה הם הומואים? איפה זה מוצג בסרט? למה להגיד כזה דבר סתם, כשאין לזה שום ביסוס במציאות? רק כדי למשוך תשומת לב?
אני, שהייתי ילד די מעצבן, והצקתי ללא מעט ילדים אחרים, אני שחטפתי מכות לא פעם ולא פעמיים, יודע לספר שלא כל זוג ילדים אלימים הם הומואים.
וברצינות – קצת נמאס לי שכל פעם שיש זוג גברים שנמצאים ופועלים ביחד, כמו הקרנפים, כמו אריק ובנץ, כמו דוד ויהונתן, ישר מסיקים שהם הומואים. אין בזה משהו רע, אבל אני לא מבין למה גברים לא יכולים להיות חברים, חברים קרובים, מבלי שאנשים יניחו שיש ביניהם משהו מיני.
עכשיו, אני לא בא להגיד שמענ"מ (כותבת הביקורת), כתבה את המשפט הזה כי היא אישה. כאמור, שמעתי דעות כאלו גם מהרבה גברים. אבל, מענ"מ היא בכל זאת אישה, ולכן אומר גם את המשפט הבא:
שמעתי בחיים שלי, מהרבה נשים, גם בחיים האמיתיים וגם בסרטים, האשמות שאנחנו הגברים לא מספיק רגישים. לא יודעים לפתוח את עצמנו. אתם יודעים למה אני מתכוון. ובכל זאת, כשסוף סוף יש גברים שמעיזים להתנהג אחרת (וזה אגב בכלל לא המקרה בסרט הזה, אבל אולי כן אצל דוד ויהונתן), הם מייד מסווגים כמי שיש אצלהם משהו לא בסדר.
(לא שהומואיות היא משהו לא בסדר, אבל ההנחה היא שהם לא יכולים להיות גברים "נורמליים", סו קולד).
שתי הערות לסיום:
א. הייתי בהודו פעמיים, ושם גברים הולכים חבוקים ברחוב, אפילו בקבוצות, והדבר (כמובן) לא מראה שהם הומואים. פשוט, שם זה נחשב "בסדר". ובמובן הזה, הם יותר מתקדמים מאיתנו.
הייתי גם באילת לפני כמה שבועות, וליוויתי חבר מגרמניה לשדה התעופה בעיר. "אח, אולף", אמרתי לו, "מה נעשה בלעדיך?". בתגובה הוא בעיקר אמר שנראה שאני מסתדר די טוב (שקרים ואינטריגות, אני מתגעגע אליו), וחוץ מזה הלכנו מחובקים את רוב הדרך עד לשדה. אם הייתם רואים איזה מבטים קיבלנו מכל מי שחלף על פנינו…
(וחוץ מזה קצת כאבו לי הכתפיים – אולף גבוה ממני בעשרה ס"מ).
ב. אם מישהו חושב, שאני כותב את זה כי יש לי אולי חבר קרוב, שהוא הומו, ובגלל שאנחנו קרובים מאוד, כולם מניחים שאנחנו זוג ולא מפסיקים להציק בעניין, גם לי וגם לו, אז אולי הוא לא טועה כל כך…
דמיון מופתח של אנשים רבים הוא
דבר נהדר.
דבר אפילו יותר טוב, הוא סטראוטיפ. כאשר יוצרי סרט משתמשים באוסף מאפיינים שמשוייכים באופן מסורתי לקבוצה מסויימת, הם בעצם משתמשים באותו סטראוטיפ.
עידן הקרח בודאי לא מציג את שני הקרנפים ואת מערכת היחסים בינהם באורח שלילי, אבל הוא בהחלט מציג אותם כזוג לחיים. אתה רשאי לצעוק על כך עד למעבר לקשת בענן, אבל את טענותיך יש להפנות אל יוצרי הסרט.
דמיון מופתח של אנשים?
טוב, לא ראיתי את הסרט, ככה שאני לא יכולה לקחת חלק בדיון המרתק- "זוג הקרנפים הגייז, קווים לדמותם". (או שלא).
כל הנאמר לעיל הוא בהנחה שאכן דמות השניים הקרינה הומוסקסואלית ובהסתייגות הנאותה לאור הרשום בהתחלה-
אני לא מבינה מה הבעיה. הרי התלונות של מיעוטים (במקרה הזה- הומוסקסואלים) היא שמתעלמים מהם, או שמתייחסים אליהם באופן חריג. ילד שרואה זוג קרנפים מאוהב (?) בסרט של דיסני, יהיה הרבה יותר סובלני כלפי זוג גברים מאוהב בחיים האמיתים.
אבל שוב, זאת רק דעתי, מה אני יודעת?
מי אמר שיש בעיה עם הסרט?
מי אמר שיש בעיה עם הסרט?
הא, פחות או יותר חצי מהפתיל הזה? לפי מה שאני הבנתי, הייתה התמרמרות קלה על כך שרואים בזוג הקרנפים גייז. טוב, אז אולי הבעיה היא לא עם הסרט אלא עם ה*צופים* בו?
אין לי שמן של מוסך.
אל תכלילי.
לא "צופים".
יש לי בעיות אחרות עם הסרט, אף אחת לא קשורה לזוג הקרנפים.
וכל השאר זה פיקציה.
עכשיו ראיתי את הסרט.
ואני חייבת לציין שבלי לזכור בכלל את הפתיל הזה, הייתי משוכנעת שמדובר בזוג לכל דבר. אולי זה מצעד הגאווה שפספסתי אתמול, ואולי זה כי באמת קשה היה לפספס את הדקויות הלא כל כך דקות.
אה, כן. הדודואים? שולטים פלוס.
זה קורה גם לנשים.
ולאחר שהלכתי חבוקה ברחוב עם ידידה טובה *כששני החברים שלנו הולכים מאחורינו*, ואנשים הביטו בנו במבטים שלא משתמעים לשתי פנים, ואפשר היה לראות שהם מריצים בראש סדרה של סרטים פורנוגרפיים לחלוטין, אני יכולה להבטיח לך שלא רק לגברים זה קורה.
ומילא סתם גברים ברחוב, אבל אותם שני חברים מניאקיים שלנו הריצו בראש את אותו תסריט בדיוק. גברים…
לפני כמה שנים הלכתי
ברחוב עם חברה שלי, והיה איתנו עוד ילד אחד, מאוד בוגר (מאוד, עד היום הוא מוריד סרטים כחולים למחשב של ביה"ס….), ועברו לידנו זוג בנות צוחקות עם יד אחת על השניה.
התכופף הבן הבוגר ההוא (שעד גיל 11 ההורים שלו לא הרשו לו לעבור את הכביש לבד), ולחש באוזניים של חברתי:
"יש לי רק מילה אחת להגיד- למד סמך בית יוד וו תו!"
אין צורך לומר מה אני חושבת על מידת האינטילגנציה של הילד הנ"ל (שהסיבה היחידה שהוא עלה כיתה זה כי לא רוצים שהוא יישאר עוד שנה בביה"ס…).
ודעתי הפרטית על העניין- הומואים זה דבר קדוש, כן ירבו(אל תשאלו, יותר מדי סלאשים \\\///).
כן, מלבד העובדה
שזוג הקרנפים התנהג בדיוק על פי אותם סטראוטיפים כמו הזוג מסיינפלד. מה שדי דופק את הטיעון הבסיסי שלך.
לא תישא את שם סיינפלד לשווא
נכון, היו מניירות,
נכון, הם היו ביחד,
נכון, הם התנהגו כמו שהומואים אמורים להתנהג,
אבל מכאן ועד להשוות את שני הקרנפים המצויירים, הלא כל-כך מצחיקים לזוג "בני המיעוטים" מסיינפלד – קצת ניסחפנו, לא?
אם גבר ואשה משדרים קירבה ביניהם,
אני הרבה פעמים אסיק שהם זוג. אם גבר וגבר, אשה ואשה או קרנף וקרנף משדרים קירבה, אני הרבה פעמים אסיק שהם זוג. מכאן והלאה כל אסוציאציות הלא-בסדר ולא-גבר ולא-נורמלי וכדומה הן אצלך בראש, ומצחיק שאתה כל כך לא מודע לעצמך בקטע הזה. בקיצור, אם כל כך מציק לך השימוש שלי או של אנשים אחרים במלה הומו, עשה לעצמך טובה ותתגבר על זה.
יפה אמרת!
ובכלל כל מה שניקי אומרת הוא יפה, אה כלומר נכון. מה שמלמד אותי בפעם הבאה לציית לביקורת הסרטים שלה במלואה, ולא ללכת לראות סרט שהיא שפטה כנחות.
למשל, הסרט "עידן הקרח", שאולי שמעתם עליו. לפי דברי הניקי, כדאי היה לוותר, האנימציה והסיפור לוקים בחסר, ואפילו הבדיחות לא משהו. ואני המרתי את פיה וראיתי אותו בכל זאת, ועל כן שילמתי את המחיר (אבל לפחות לא קניתי פופקורן).
בסך הכל סרט נחמד, אבל גם ממש לא משהו.
אה, יפה.
כבר הרבה שנים שאני אומרת לאנשים שאני תמיד צודקת (חוץ מהקטע ההוא עם המתמטיקה הבדידה, כזכור), והם לא מאמינים לי. הגיע הזמן שמישהו יפיץ את בשורת הניקי בעולם.
קצת הגזמת הסרט הזה ממש יפה!
הסרט הוא בסך הכל סרט ילדים, והוא סרט ילדים טוב מאד!
לא מזמן לקחתי את הדויד כדי לצפות
שוב בסרט.
הסתבר לי שהבדיחות כבר פחות מצחיקות בפעם השניה.
אבל מה שכן, בתוספות של הדויד יש סרטון קצר נוסף עם הסנאי. רק בשבילו זה היה שווה את מחיר השכירה של הסרט.
וואו - מטופש!
הביקורת לא הייתה צינית, אם כבר היא ריחמה על הסרט ונגעה בנקודות הכואבות שלו בעדינות רבה וסיימה בשורה תחתונה חיובית למדי.
אמנם לא צפיתי בתנאים האידיאליים (לאחר ארוחה משפחתית, במקום לא שקט ולא חשוך ובסרט מדובב), אבל אפילו הקטנטנים (7 ו- 4) חשבו שהוא דבילי ומשעמם, כך שאני לא סבורה שאפשר לוותר לו בטענה "זה סרט לילדים".
אני ועוד כמה מ"הגדולים" דווקא שרדנו עד הסוף (הקטנה עברה לציור בצבעי מים והקטנצ'יק למשחק במכוניות צעצוע, חכמים הקטנים האלה), אבל אני לא בטוחה למה. אפילו לא ממש נהנתי מההומור, שהוזכר כנקודת האור בסרט. אני לא הצלחתי לשים לב לקצב בדיחות מסחרר, בטח שלא בדיחות מצחיקות. הדודואים היו בעיקר מעצבנים והסנאי היה מעט מאוד ואפילו הוא לא היה עד כדי כך מצחיק. יוצאת דופן הייתה הסצינה במערה (לא ההחלקה, היצורים הקפואים) שהייתה מבדרת ביותר. במשך שאר הסרט הרגשתי בעיקר מבוכה.
איש לא יוכל לטעון כי אני מהבאים בדרישות מוגזמות לסרטי פאן – אני נהנתי מהרובוטריקים, להזכירכם. אני אפילו מסוגלת לשאוב הנאה מצפיה בסדרה המקורית פה ושם!
האנימציה לא ריגשה אתי, אבל גם לא כאבה לי בעיניים ואפילו פה ושם מצאה חן בעיני, וזה הישג בעיקר בהתחשב בקפיצה של הטכניקות בזמן שעבר מיצירת הסרט ועד ימנו. אהבתי את עיצוב בני האדם שהוזכר כאן לטובה (ולרעה) כבר. אני לא חושבת שבחירה בסוכ האנימציה הזה מחייב ריאליסטיות מקסימלית. דווקא בנושא הזה אני שמחה לראות "סרט מצוייר" שלא מנסה להיות כמו סרט מצולם.
אחלא סרט ושלא יגידו לכם אחרת
סליחה, אבל ממוטות גם אינו מדברות. מה שיפה בסרט זה הלבשה של טיפוסים אמריקאיים ממינים שונים על חיות הסוואנה הפרה היסטורית. זקנות רוטנות מניו יורק, אינדודואליסטים (מני) חסרי ישע (סיד), הומואים אפרו-אמריקנים מנופחי שרירים (קרנפים) ועוד ועוד.
ממליץ בחום
אורי
מה יפה בזה?
האנימציה.