"משחקי הרעב" היא לא סדרת סרטי אקשן על ילדים שהורגים זה את זה.
בסרט הראשון, היה אפשר בקלות לטעות ולחשוב שזה המצב. הסרט עסק בקבוצת בני נוער שמושלכים לתוך מין משחק טלויזיה שבו הם מאולצים לחסל אחד את השני עד שרק אחד יישאר, וכבר אז כולם אמרו: היי, זה בדיוק כמו "באטל רויאל". היי, זה כמו "הנרדף" עם שוורצנגר. זה כמו הרבה סרטים אחרים, שהמטרה שלהם היתה להראות אנשים הורגים זה את זה בדרכים מגניבות. כמובן, כדי ליצור את המצב הזה היה צריך להקדיש כמה דקות בהתחלה ובסוף הסרט לסיפור מסגרת – בדרך כלל איזה סיפור על ממשלה מושחתת ועתיד דיסטופי אכזרי שבו מצב כזה אפשרי, וכך כולנו יכולנו לצקצק על כמה שזה אכזרי ולא אנושי לצפות באנשים הורגים זה את זה בשביל הבידור, בזמן שצפינו בהנאה באנשים הורגים זה את זה בשביל הבידור.
אבל "משחקי הרעב", אחרי הכל, היא לא סדרה של סרטים כאלה, והסרט השני בסדרה מוכיח את זה. במבט מרחוק, זה נראה כמו שכפול של הסרט הראשון, בבחינת "אל תתקנו את מה שלא מקולקל": שוב אנחנו מתחילים במחוז 12 העלוב, שוב החצי הראשון של הסרט מוקדש לקטניס ופיטה שיוצאים למסע ברכבת כדי לגלות את נפלאות השחיתות של הקפיטול, בעוד החצי השני של הסרט ספורטיבי יותר. אבל בעצם, הפעם הכל שונה. יותר מבעבר, קטניס ופיטה מודעים לכך שהם הפכו לחלק מהשיטה, שהשלטון משתמש בהם כדי להדק את אחיזת הברזל שלו ב-12 המחוזות, ושהמחיר של סטיה מהתסריט הוא כבד. "זכרו מי הוא האויב האמיתי" היא ססמתו של הסרט, שכתובה על הפוסטרים (בחו"ל, כלומר. בארץ מפרסמי הסרט בחרו בטאגליין המטומטם "הריאליטי הגדול מכולם חוזר!", שמוכיח שהם כל כך, אבל כל כך לא ראו את הסרט).
הסרט לא עוסק בתחרות כלשהי בין אנשים לבין אנשים אחרים, אלא בתקשורת, תדמית, שליטה בציבור באמצעות בידור, והפנית אותם הכלים נגד השלטון. זה הופך את "משחקי הרעב: התלקחות" ליותר מסתם אקשן, ומציב פער עצום בינו לבין כל המתחרים והחיקויים שצצו סביבו כמו פטריות אחרי גשם חומצי. הדבר הטוב ביותר ב"משחקי הרעב" הראשון היה שבתחום הסרטים המבוססים על ספרים הכוללים משולש רומנטי ופופולריים מאוד בקרב בנות עשרה, הוא היה אופציה טובה יותר מ"דמדומים". עכשיו, עם הסרט השני, ההשוואה ל"דמדומים" הפכה לרלוונטית בערך כמו השוואה ל"פוני קטן"; ברור לחלוטין שהסרטים לא משחקים באותו המגרש, לא באותה ליגה ולא באותו המשחק. השוואה הגיונית הרבה יותר תהיה ל"המשחק של אנדר" – אבל ככל שבעיבודים הקולנועיים מדובר, גם כאן קטניס מנצחת בקלות.
"משחקי הרעב: התלקחות" נועד לאנשים שראו את הסרט הקודם, ויראו את הסרט הבא. זה הסרט השני מתוך ארבעה (במסורת הארי פוטר ודמדומים, הספר האחרון בסדרה יפוצל לשני סרטים), והעובדה שהוא פרק אמצעי בולטת. שום דבר לא מוסבר בתחילת הסרט, אפילו תקציר הפרקים הקודמים לא תקבלו. הסרט מסתיים באופן פתאומי באותה המידה: הסיום הוא מוצלח, הוא לא מה שציפיתי שיהיה, אבל הוא מקדיש מעט מאוד זמן להסביר מה בעצם קרה פה לפני שהוא שולח אותנו לחכות עוד שנה לסרט הבא.
שני הבדלים בין הסרט הראשון לשני בסדרה בולטים מהפריים הראשון: תקציב גדול הרבה יותר, ופרנסיס לורנס. לורנס הזה הוא לא קרוב משפחה של ג'ניפר, אבל הוא כן במאי עם חזון ויזואלי מרשים ("קונסטנטין", "אני האגדה"). בעזרת השילוב של שני הגורמים האלה, הסרט נראה טוב פי תשע וחצי מהסרט הראשון. הוא מצולם טוב יותר, מחוז 12 מדכא יותר, הקפיטול מרהיב יותר, ובכלל – העולם שבו מתרחש הסרט הפך לגדול, אמיתי ומרשים הרבה יותר. עיר הקפיטול, שבסרט הקודם היתה אוסף אפקטים עלוב למדי, היא עכשיו ענקית ומרהיבה, כמו שצריך. בסרט הראשון, התלבושות והאיפור של אנשי הקפיטול היו מופרכות, מוזרות ואידיוטיות. עכשיו הן מופרכות, מוזרות ויפהפיות. תושבי הקפיטול נראים כמו אנשים שחיים בעולם שבו תעשיית האופנה התפתחה עד לסינגולריטי, ולא כמו חבורה של ליצנים שברחו מהקרקס דרך המלתחה של ליידי גאגא. לורנס הוא גם במאי אקשן טוב בכמה דרגות מגארי רוס, שביים את הסרט הראשון: בקטעי האקשן, המצלמה הפסיקה לרעוד והאפקטים הפסיקו להביך.
הויזואליה לא באה על חשבון בני האנוש שבסרט. ג'ניפר לורנס היתה ונשארה קטניס מושלמת, ושום דבר לא השתנה כאן. קשה לומר עליה משהו שלא נאמר כבר מאות פעמים: היא חזקה, היא כריזמטית, היא אמינה, היא נראית מעולה שחבל"ז. הבעיה היחידה היא שנקודות מסוימות בעלילה הופכות את ההתייחסות אל הדמות שלה כאל הדוגמה והמופת לגירל-פאוור לקצת בעייתית. אלה הדמויות שסביבה שקיבלו יותר נפח ואופי: פיטה (ג'וש האצ'רסון) הפך לפחות יבש והוסיף לעצמו קצת טחינה, ואפשר להאמין הפעם שיש בו משהו מעבר להיותו ילד טוב. לגייל (ליאם המסוורת') יש יותר מה לעשות במהלך הסרט – אם כי גם הפעם הוא נדחק לשוליים רוב הזמן. אפילו דמויות משנה כמו אליזבת בנקס בתפקיד הנברשת המהלכת אפי טרינקט הפכו לבעלות עניין מעבר לשאלה הבוערת מה לכל הרוחות היא חושבת שהיא לובשת. בנוסף, את הצוות מחזק הפעם פיליפ סימור הופמן כגיים-מאסטר החדש, ועוד לא נוצרה סדרת הסרטים שלא תשופר באמצעות תוספת של פיליפ סימור הופמן (זה כולל את "משימה בלתי אפשרית").
ישנן בעיות ש"משחקי הרעב" השני לא מצליח להתחמק מהן: כרגיל בעיבודים לספרים, הוא צריך להכניס הרבה חומר במעט זמן, ולכן למרות האורך (קרוב לשעתיים וחצי) יש קיצורים ודילוגים רבים. רוב מסע הניצחון של קטניס ופיטה, למשל, נדחס לתוך מונטאז' אחד, וחבל – היה יכול להיות נחמד לראות קצת יותר מכל המחוזות שעד כה לא ביקרנו בהם. הייתי שמח גם להכיר יותר כמה מהדמויות המוצגות בחצי השני של הסרט. גירסת-במאי של שלוש שעות, עם יותר בשר, היתה מתקבלת בברכה, ולומר דבר כזה על סרט זו מחמאה. כמו בסרט הקודם, החצי הראשון של הסרט מוצלח יותר מהשני, ומי שלמרות הכל יגיע לסרט בציפיה לאקשן – כולם על כולם, רק אחד יישאר וכל זה – יתאכזב. מה שיש – עשוי טוב, אבל אין הרבה ממנו. פיתולי העלילה לקראת הסיום המזורז לא לגמרי שכנעו אותי: ייתכן שבספר זה מנומק כמו שצריך, אבל בלי הסברים מפורטים מפי מי שקראו אותו, ההרגשה שלי היתה שחלק משמעותי מהעלילה הוא גשר די רעוע מעל חור גדול.
"משחקי הרעב" היה לא רע. "משחקי הרעב: התלקחות" הוא סרט טוב יותר בכל תחום. ויותר מזה: כשמובן מאליו שסרטים פופולריים יהיו ממתקים חלולים, זה כמעט לא ייאמן שמשהו כל כך פופולרי יכול להיות גם כל כך מחוכם ורלוונטי, סיפור שיש לו משמעות ולא סתם הסחת דעת. סרטי "משחקי הרעב" הם הדבר הנכון בזמן הנכון. כל כך הרבה יותר מ"ריאליטי".
הערה ובקשה בנוגע לספוילרים
היי אנשים.
בבקשה אל תספיילרו כאן את "עורבני חקיין". בכלל. לא בלי אזהרת ספוילר ולא עם. ("נוהל פוטר").
בזמן המאוד קצר מאז שהביקורת פורסמה, ספוילרתי כבר על פרטי עלילה משמעותיים מאוד בקשר לספר/סרט השלישי לפחות שלוש פעמים – חלקן בהודעות שסומנו כספוילר, אבל קל מאוד להחליק ולא לשים לב במה מדובר. יש הרבה אנשים שלא קראו את הספרים וזה לא הוגן לעסוק כאן באופן חופשי בסרט שייצא בעוד שנתיים.
נראה לי שכדאי להוסיף זאת כהערה בסוף הביקורת
(ל"ת)
כל כך דאגתי מהסרט השני
מאוד אהבתי את הסרט הראשון (שהיה יכול להיות איום ונורא, אבל היה עשוי טוב ומעניין), ודאגתי שהשני פשוט יידרדר. אם השני הוא שיפור כל כך גדול, אני מקווה שהם ילכו בעקבות הארי פוטר ואכן ישתפרו עם כל סרט (בניגוד לדמדומים, בו הסרט הראשון היה נחמד והסרט השני היה איום ונורא לטעמי).
מתקפת הברוניז מתחילה בעוד 3... 2... 1...
בהצלחה עם זה :)
ביקורת נפלאה שגרמה לי לצפות לסרט הרבה יותר ממה שציפיתי קודם,
אבל גם גורמת לי להיות מדוכא מהעובדה שאני ככל הנראה אאלץ לצפות בו במסגרת "ערב כיתה" (לא ד'3, י'2)![!:(!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif" alt="" width="" height="" />)
.
קשה להתייחס לסרטים בלי להתייחס לספרים
לפני שקראתי את הספרים גם אני חשבתי שיש כאן איזה משהו סטנדרטי וצפוי מראש, אבל הספרים רחוקים מאוד משם, והשלישי מתרחק עוד יותר מהשני – ביחוד לקראת הסוף.
העיבוד לסרטים הוא מדכא בעיקר מכיוון שאני חושש שמי שראה את הסרטים לא יטרח לקרוא את הספרים, וכך יפספס הרבה. אני מקווה שהמגמה של עיבודי קולנוע לספרים לא תמנע מצעירים לקרוא ספרי מד"ב ופנטזיה, ולא תמנע מכותבים לכתוב ספרים ארוכים ומורכבים שקשה לעבד אותם לסדרת סרטים.
נמנעתי מלקרוא את הספרים השני והשלישי, אפילו שאהבתי את הראשון, כי הדיבור פה היה שהם הרבה פחות טובים ממנו. אני טועה?
אתה טועה בגדול
אני לא מבין איך אפשר בכלל לא לקרוא אותם… לראשון אין משמעות אם לא ממשיכים לקרוא עד הסוף
השני טוב מהראשון
כמעט שאפשר לומר שהספר השני הרבה יותר טוב מהראשון, השלישי טיפה יורד ברמה אבל עדיין קריאה מאוד מומלצת.
אני קראתי את כל הסידרה
ומתחרטת שקראתי את השני ושהלישי. היה בהם רעיון טוב אבל ביצוע מדכא ומתפזר, וממש לא היה בהם את המתח בלתי נפסק וזרימת העלילה של הספר הראשון. שלא לדבר בכלל על הסוף של השלישי..
מצחיק לקרוא פה שהסרט השני יצא יותר טוב מהראשון, בדיוק הפוך מהספרים. מעניין אם גם יצליחו לסיים את הסרט הרביעי בצורה יותר מוצלחת מהסוף של הספרים.
פעם ראשונה שאני נתקל באנשים
שלא אהבו את הסוף הגאוני של הספרים. ממש מפתיע.
אתה צוחק, נכון?
הסוף של הספרים הוא לא אחד מ-, אלא ה- סוף הכי מטומטם שאי פעם קראתי/ראיתי. הוא מחרב כל חלקה טובה מהסדרה הזאת (שגם ככה לא השתגעתי עליה).
וגרוע מכך
אם הסרט מהווה עיבוד לא מוצלח, הוא עלול לגרום לאנשים להסיק ממנו לגבי המקור ולהמנע מקריאת הספר.
כמו שקרה עם מצפן הזהב.
האפקט בשבילי היה רחוק מזה...
הסרט הראשון היה מספיק מוצלח, אבל רמז שיש עוד קצת מאחורי העולם שלו, בשביל לגרום לי לקרוא את הספרים שלא שמעתי עליהם קודם.
אני לא חושב שהטגליין מוכיח שהמפיצים בארץ לא ראו את הסרט. גם אם הם ראו אותו הם יכלו לכתוב כזה טגליין, כי ככה זה המפיצים בארץ.
אז זה לא שהם לא ראו את הסרט,
זה פשוט שהם חושבים שהקהל בארץ מפגר.
ואולי הם צודקים...
(ל"ת)
יאפ.
זה מן הסתם לא הטגליין המטופש הראשון, וגם שמות של סרטים מקבלים מדי פעם תרגום טיפשי שכאילו אמור למשוך יותר קהל, והדברים האלה נותנים תחושה של זלזול.
הרבה זלזול, לצערי ,
אני די בטוח לדוגמה, שאם הסרט לא היה מבוסס על ספר רב מכר המפיצים לא היו משתמשים במילה – "התלקחות". רב הסיכויים שהם היו מחליפים למשהו שלא "יבלבל את הקהל".
וב"דמדומים" גם זה לא עצר אותם
אם אני זוכר נכון, הספר השני (new moon) נקרא בארץ "מולד הירח", אבל הסרט נקרא "ירח חדש"
*מסייג את עצמי*
זו דוגמה לחוסר התאמה לספר, אבל לא לתרגום גרוע.
זאת בהחלט דוגמה לתרגום גרוע.
(ל"ת)
טגליין גרוע מכוון
אם הייתי קונספרטור (מי אמר שאני לא?) הייתי חושב שהטאגליין הזה הוא מטומטם בכוונה, כדי למנוע מההמונים לחשוב ולזכור מי האויב האמיתי
המחשבה הראשונה גם שלי, כמובן,
ביג לייק.
אני דווקא חושבת שהם ראו את הסרט אבל פשוט לא הבינו
(ל"ת)
תהנו מהסדרה לפני השלישי
כי ממנו אתם לא תצאו עם חיוך…
סופרת מעפנה…
מה רע בשלישי?
קראתי את הספר ואני חושב שהוא טוב לא פחות מהראשון או מהשני, אבל מכיון שהרבה חברים שלי לא התלהבו ממנו אז אני אשמח סוף סוף להבין מה כל כך גרוע בו לדעתם ולדעתך.
הוא כתוב בצורה מאד מבלבלת ולא מובנת.
הדבר הפשוט שכל ספר צריך לעשות – לגרום לך לדמיין את הסיטואציה, ולהבין בדיוק מה קורה ומי נגד מי – הולך ופוחת ככל שהספר מתקדם.
את העלילה של הראשון אני זוכר בעל פה, של השני ככה ככה, ומהשלישי אני כמעט לא זוכר כלום. לעומת זה בהארי פוטר למשל אני זוכר בבירור את כל מהלך העלילה של כל שבע הספרים.
למרות שלי זה לא הפריע - אתה צודק.
אבל מה שהתכונתי בשאלה שלי היה לדברים שישארו גרועים גם בסרט – משהו בעלילה.
אפשר באמת לקוות שזה יפול לידים של במאי ותסריטאי טוב
ולא יהיה שום רע בסרט השלישי. הבעיה היא לא בסיפור אלא באיך שהיא מספרת אותו.
הבמאי והתסריטאי כבר ידועים
פרנסיס לורנס, שביים את הסרט השני, ימשיך ויביים גם את השלישי והרביעי – וזה מצוין.
בקשר לתסריטאי, על פי ימד"ב (וייתכן שהם לא עדכניים לגמרי), התסריטאי של שני הסרטים הבאים הוא דני סטרונג, שכתב את "המשרת" וסרטי טלויזיה על פוליטיקה אמריקאית. וזה… תמוה.
והוא כתב 11 פרקים של באפי קוטלת הערפדים
(ל"ת)
תיקון: שיחק
(ל"ת)
לא תמוה בכלל
דני סטרונג זכה באמי, ובצדק, על התסריט המצוין של "חוקי המשחק" (Game Change). זהו סרט שמציג את הבחירות בארה"ב כסוג של ריאליטי, כאשר המועמד מתקבל באמצעות אודישנים שמחפשים טייפ מסוים, והקרב האמיתי הוא לא על אידיאולוגיות אלא על השליטה בסיפור שמועבר בכלי התקשורת. וגם שם וודי הרלסון מגלם יועץ תקשורת.
נראה לי מתאים לעולם של משחקי הרעב.
אבל, אם הבנתי נכון
בספר השלישי כל האלמנט של הריאליטי נזנח.
נכון, והוא מוחלף בפוליטיקה (פחות או יותר).
(ל"ת)
אני ממליץ לך על שיר של אש ושל קרח.
אחריו לא תסתכל על משחקי הרעב באותה צורה.
מבלי לספיילר אני גם אוסיף
שהספר השלישי מלא בפיתולים מיותרים ומטומטמים, לא מספק, ושהם הרסו את הדמות של קטניס לחלוטין.
זה מצחיק, בשבילך זה "הרסו את הדמות של קטניס לחלוטין"
בשבילי זה "סוף סוף נתנו לה קונפליקט אמיתי והכריחו אותה לקבל החלטות קשות"
אני לא חושבת שאשכנע אותך או שנסכים על העניין הזה או כל דבר אחר, פשוט באמת ובתמים משעשע אותי עד כמה הספר הזה מצליח לקטב את הקוראים.
נסיון להסביר ללא ספויילרים
כמו אחרים קראתי את שלושת הספרים והצטערתי שלא עצרתי בראשון.
הדמות של קאטניס היתה חזקה ומעוררת אמפתיה בספר הראשון. בספר השני היא כבר היתה דמות נגררת, ובשלישי כבר הפכה לשבלונה של עצמה.
יותר ויותר אירועים (משמעותיים) מתרחשים בספרים השני והשלישי בזמן שקאטניס ישנה/חולה/מחוסרת הכרה. היא מתעוררת ומספרים לה את כל מה שיכול היה להיות החלק המרתק ביותר של הספר.
הספר השלישי כל כך מבולבל, כל כך מטיפני, מטיפני, מטיפני (מלחמות זה רע, דא!) וכל כך פשטני שממש מרגיז לקרוא אותו. הוא זורק את עצמו לכיוונים מנוגדים וזה מאוד מפריע להזדהות עם הדמויות או אפילו להתעניין בהן.
הכל מקוטלג כשחור ולבן. זאת אומרת, יש אמביוולנטיות אבל היא או כאן או כאן. או שנכון מאוד להשתמש בטקטיקה כזו, או שזה נוראי חבל על הזמן.
קאטניס מתחבטת בשאלות מוסריות שלא מתאים לה להתחבט בהן, ומתנהגת כנערה אומללה ולא כנערה החזקה שהוצגה בפנינו בפרק הראשון.
הערה: קראתי בשפת המקור.
ספוילר, טעות שלי.
(ל"ת)
נסיון להסבר
גם אני שואלת את עצמי את השאלה הזו, כי גם אני אהבתי את הספר השלישי.
אין לי ממש הסבר שאני לחלוטין עומדת מאחוריו, אבל זו דעתי:
אני חושבת שאנשים מאוד אוהבים בספר הראשון את האקשן, את המשחקים, ואת קטניס-נגד-העולם. החלקים האלה בספר באמת טובים. הבעיה העיקרית בעייני בספר הראשון היא שקטניס לא מבצעת כמעט בחירות משמעותיות והחלטות קשות, והיא בעיקר מובלת ע"י האירועים.
מה גם שהחלק של המשחקים הוא נחמד והכל, אבל הם רק אמצעי ולא מטרה בפני עצמה. המשחקים כן אומרים משהו על תרבות הראליטי, אבל בספר יש בעיקר צורת חיים בלתי אפשרית תחת שלטון בעייתי, ואחרי שקראתי את הספר הראשון חשבתי "זה נחמד והכל, אבל הספר לא מתעסק בבעיה האמיתית". נו טוב, בשביל זה יש את ההמשכים.
אז הספר השני מתחיל לעשות את זה, (ספויילר להתלקחות, פרט מידע שמופיע בטריילר) אבל אז בשליש השני של הספר מגיעים המשחקים שקטניס שוב צריכה להשתתף בהם והתחושה שלי הייתה אכזבה, עם מחשבה שקולינס היא סופרת של טריק אחד.
הספר השלישי, כיוון שהוא סוגר את העלילה, אין לו ברירה אלא להתעסק ב"עיקר". לא רק זה, הוא גם נותן לקטניס לבצע בחירות קשות. לכן, במובנים מסויימים, הוא שיפור לעומת הספרים הקודמים. החיסרון הוא שהוא שונה בטון ובסגנון מהספרים הקודמים, ולכן אנשים שאהבו את הספר הראשון בגלל מאפיינים מסויימים, התאכזבו מההמשכים כי הם שונים.
להרגשתי הוא מאוד מתאמץ
להעביר מסר פוליטי באופן שלא משאיר מהספר שום דבר. וזה גם לא שהמסר הפוליטי או הדרכים בהם הסופרת משתמשת בשביל להעביר אותו מקוריים במיוחד.
בנוסף, כמו שכתבו כאן, העלילה לא מספיק קוהרנטית. לבסוף, הספר היה הרבה יותר מוצלח לדעתי אם מישהו היה רושם לקטניס משהו נגד דיכאון.
אני מצטערת להרוס. ראיתי גם בהקרנת עיתונאים וממש לא אהבתי. סרט ארוך בטירוף, ממש מוגזם. רק הרבע האחרון שלו צבר מומנטום. עד אז סצנות חלשות עם הישענות חזקה מידי על "המסר" אבל לא מגובה ביצירת עניין מהעלילה, מה שיצר בילבול ועייפת. תראו קודם, ואז תסכימו איתי.
את הסרט הראשון לא ראיתי, ולא במיוחד מתחשק לי לראות ילדים רוצחים זה את זה.
האם כדאי לי לטרוח ולצפות בסרט השני?
היה איזה ספר שלא קראתי
משהו על איזה סטודנט שרוצח זקנה. נשמע לא משהו. שווה לנסות בכל זאת?
הבעיה עם הדוגמה הזו היא שבניגוד אלי, רוב מי שמשתמש בה לא קרא את החטא ועונשו.
עכשיו, אחרי שברור שההתנשאות שלך היא חסרת בסיס לכל הפחות, יש לך תשובה לעניין?
לי יש!
הדרך בה תיארת את הספר חוטאת לו בדיוק כמו שהתיאור של טווידלדי חוטא לחטא ועונשו. אז זאת התשובה שלך.
קודם כל, למד להבדיל בין גוף שני לשלישי.
דבר שני, לעזאזל וכבר נמאס לי להסביר את זה, יש לי סיבולת נמוכה לסצנות בהם ילדים (יש שם גם בת 12, למיטב ידיעתי, ועוד כאלה שאפילו לא הגיעו לגיל ההסכמה) רוצחים זה את זה. *הסצנות*. אם יש מישהו שהתיאורים ב'החטא ועונשו' גורמים לו בחילה, אני לא אומר לו לקרוא את הספר. זה לא *כזה* מסובך.
זה האינטרנט חביבי. אם אתה מחפש שיחות פרטיות, פתח אייסיקיו או משהו.
חוץ מזה, נראה לי שהשאלה שלך נשאלה לשם הפרובוקציה. אם אתה לא מסוגל לראות ילדים פוגעים זה בזה אפילו קצת, אז אל תלך לראות סרט בו ילדים פוגעים זה בזה. אפילו הטריילר יכול להגיד לך שזה מה שקורה.
חוץ מזה רציתי להגיד שאתה לא כ"כ נחמד, אבל זה האינטרנט אז אני די מקבל אותך כמו שאתה.
נראה לי שלא הבנת מה רדפיש אמר על התדמית המוטעית של הסרט:
זה *לא* 'בעל זבוב' עם ריאליטי, גם אם היחצ"נים היו רוצים לחשוב כך.
הבנתי את זה, ובעל זבוב היה סרט מצויין ונורא שלא מתחשק לי לראות שוב.
והוא היה מאוד רחוק מריאליטי. הנקודה היא שגם אם יש למשחקי הרעב 2 המון ערך מוסף, אם יש בו גם ילדים רוצחים זה את זה – זה מציק לי מאוד.
אה, סליחה אבל נראה שלא הבנת לפי תגובתך.
אני חוזר שוב:
משחקי הרעב זה לא "בעל זבוב עם ריאליטי". זה משהו אחר לגמרי.
זה לא "ילדים רוצחים זה את זה" עם ערך מוסף, בדיוק כמו שכלבי אשמורת (סתם דוגמא אקראית) זה לא "אנשים יורים זה בזה" עם ערך מוסף.
אין לי מושג למה אתה מכניס לפה את בעל זבוב,
ויכול להיות שאני באמת אידיוט שלא מבין, אבל מספיק לי מינון קטן של ילדים רוצחים ונרצחים כדי להוציא לי את התיאבון. כל כך מסובך לענות על השאלה במקום לחלק שוב ושוב ציונים להבנת הנקרא שלי?
אני לא אוהב את הטון בו אתה מתייחס לטוודלדי.
תראה, אולי כולנו לא הבנו את השאלה.
אז הנה התשובה:
גם בסרט הראשון אין ילדים שרוצחים זה את זה. אלו בני נוער ומעלה.
אבל אם גם זה מפריע לך, וזה מובן לגמרי אגב, אז נראה לי שאין טעם שתטרח לראות את השני.
מה גם שכפי שרד ציין, הסרטים לא עומדים בפני עצמם אלא חייבים להיראות כחלק מסדרה בשביל לקבל משמעות.
אה. עכשיו אנחנו מתקדמים.
אז אני מבין שגם בסרט השני יש סצנות בהם בני נוער בני 12 ומעלה רוצחים זה את זה?
אין לי מושג. לא ראיתי או קראתי אף אחד מהם.
(now that is an annoying announcement)
מה עם האופציה
של להתחיל לצפות בסרט (הראשון) ולהפסיק ברגע שזה מתחיל להפריע לך? רק כך תדע בוודאות אם הסרט הזה בשבילך או לא. כמובן בתור הפקה הוליוודית, מיתות בסרט הן PG-13 נטולות דם בהן המצלמה מתרחקת / קאט למשהו אחר ברגע האמת.
אם גם לא קראת את הספר
לא תבין את העלילה
זו לא בעיה. ספיילרו לי אותו כהוגן.
אמנם בנתיים השתכנעתי לא לראות אותו, אז זה לא רלוונטי.
זה סרט שמהווה המשך ישיר לאירועי הסרט הראשון
אם לא ראית את הראשון, לא נראה לי שכדאי לך לראות את השני.
אני כותבת משהו קטן על ההבדל בין הסרטים (או ספרים כי עוד לא ראיתי את הסרט השני) שרלוונטי לשאלה שלך, אבל הוא ספוילר לא נוראי לסרט השני, אז מסמנת אותו בלבן…
אז ספוילר לשני להלן:
בסרט הזה לא אמורים להיות *ילדים* שהורגים זה את זה כמו בראשון. אנשים שהורגים זה את זה במסגרת ריאליטי – כן.
תודה רבה!
זו בדיוק התשובה שחיפשתי.
ישששש! התצוגה המקדימה חזרה!
(ל"ת)
חשבתי לפסול על הסף, אבל לאור התיאור שלך אני שוקל מחדש.
השאלה היא כזו – הסרט הראשון פגע בעבורי בזיכרון שלי מהספר וזו הסיבה שאני שונא אותו (בפני עצמו הוא סתם היה בינוני), האם השני עשוי לעשות לי את אותו הדבר?
ממש ממש ממש ממש לא
הסרט השני זה הסרט שהכי דומה לספר שעליו המבוסס בהיסטוריה של הוליווד.
אז איך ה-4DX לסרט?
מתלבט אם לקפוץ לראשון לציון בשביל לראות את זה עוד יומיים.
היית ב4dx?שווה?
גרסת במאי
לפי מה שכתוב כאן, הסרט היה במקור 3 שעות וקיצצו אותו, אבל זה רק קיצוץ
בדברים לא משמעותיים.
http://www.movie-censorship.com/news.php?ID=6444
אוקיי יש לי שאלה
זה אמנם די אווילי לשאול, אבל ביקום שבו יש ממשלה מושחתת ועשירה ומנגד 12 (או יותר, לא זוכר כבר) מחוזות עניים באופן קיצוני (אין להם כסף ללחם ומוצרים די בסיסיים) אז מה הרייטינג בעצם משנה? הרי ביקום שבו לתושבי מחוזות אין כסף לאוכל, בטח ובטח שאין כסף לטלוויזיה, ורואים שכולם צופים במסך ענקי שמותקן במחוז.
אז מה הרייטינג משנה אם הבדיחה על חשבון התושבים כשכל נציגיהם כמעט מתים בסופו של דבר? רייטינג=כסף וזו בעיקר מטרתו בעולם הבידור, אבל כל זה לא מאבד מהמשמעות שלו כשברור באופן ניכר שהממשלה עשירה והמחוזות עניים? לצבור רייטינג מוביל לפרסום ורווח גדול של כספים, אבל הממשלה לא מקבלת אף תמורה מהרייטינג כי התושבים פאקינג עניים, אז מה עשינו בזה בעצם?
אשמח אם מישהו יסביר לי את ההגיון בדבר
מי דיבר על רייטינג?
(ל"ת)
בסרט הראשון
בסרט הראשון הידיד של קטניס אומר לה "אני חושב שאם אנשים לא יצפו אז יפסיקו את משחקי הרעב"
כלומר זה ביקורת ולא באופן סמוי על תרבות הרייטינג והשואוביז
אנשים חייבים לצפות
לפחות כך זה בספר.
משחקי הרעב לא נעשים בשביל רייטינג
הם נעשים כדי להראות שהקפיטול חזק יותר מכל המחוזות ואפילו הילדים צריכים לפחד ממנו. זה גורם למחוזות לפחד ולא לנסות למרוד בקפיטול (למרות שבתכלס זה לא ממש הצליח). בנוסף, אם אני זוכר נכון, להרבה מהעניים יש טלוויזיות בבתים כי הקפיטול מכריח אותם לצפות ב"משדרי חובה".
גם בספר וגם בסרט
רואים שיש טלוויזיה בכל מקום ובכל בית ובספר נאמר בפירוש שיש חובה לצפות.
ומה עם הקפיטול עצמו?
הצופים שנהנים מהמשחקים הם אלו בקפיטול עצמה ובשניים שלושה המחוזות העשירים בהם להיות לוחם במשחקי הרעב הוא סוג של כבוד אליו מתאמנים מראש. במחוזות העניים הצפיה היא סוג של עונש והשפלה מהולים בתקווה (שאולי, אולי נציג המחוז שלך ינצח ותקבל יותר אוכל השנה). אני לא יודע אם מודדים רייטינג, אבל משחקי הרעב הם המקבילה העתידנית למופעי הגלדיאטורים הרומאיים, שידוע שהיו פופולריים והעלו את התמיכה בקיסר ברומא העתיקה.
רד,
רציתי לדעת איך היה ה"פיניק" של סם קלפין,לדעתך? אני טרם גיבשתי עליו דעה חותכת.
שנאתי את הסרט הראשון,
אז העובדה שהשני טוב יותר ממנו לא כל כך שכנעה אותי ללכת. כמעט כל הסרטים שראיתי השנה היו טובים יותר ממשחקי הרעב הראשון. האם הסרט השני טוב פי מיליון ומעלה מהראשון? כי אם אז, ורק אם אז, אלך לראות אותו.
אגב, לא הבנתי את המשפט "אנשים שחיים בעולם שבו תעשיית האופנה התפתחה עד לסינגולריטי". מה זה עד לסינגולריטי? לצערי אני לא מכיר את המושג/רפרנס. ואם כבר תלבושות, מאחרשתלבושות הליידי גאגא היו הדבר המופרך והמפגר בסרט הראשון – איך בדיוק הן הפכו ליפיפיות? האם זה בסגנון השדרן ב"אלמנט החמישי" שהיה הזוי מופרך ומגניב? האם שכרו מעצב שידע להוסיף אקססורים קסומים שיהפכו את ערימת הגועל הפתטיות שהאנשים לבשו בקפיטל בסרט הראשו באופן קסום למגניבות בסרט השני? איך? אני באמת סקרן לדעת.
מניחה שתמצא רמז לתהייה האופנתית בתמונה כאן למעלה בראש העמוד
(גילוי נאות – לא יודעת האם זה מייצג, לא קראתי / ראיתי עדיין אף אחד מהסרטים / ספרים הללו).
כן. הסרט השני טוב פי מיליון מהסרט הראשון. לפחות פי מיליון, כנראה יותר.
באמת שהוא אלוהי. אני די אהבתי את הסרט הראשון למרות האהבה הענקית שלי לספרים אבל אחת החברות הכי טובות שלי תיעבה את הסרט ממש כי הוא הרס לה את הספר והתאהבה בסרט השני. הוא דומה לספר בצורה שאת באמת לא יכולה להתחיל לדמיין אפילו. הוא אלוהי.
הביקורת ממש טובה, אבל
~זהירות, נוקדנות לפנייך~
חבל שהעריכה הלשונית שלה פחות מוקפדת מהרגיל.
קודם כל, עניין הסינגולריטי, שכבר הוזכר פה. נראה לי הגיוני יותר לומר "אנשים שחיים בעולם שבו תעשיית האופנה התפתחה למצב של ייחודיות ביזארית", או משהו כזה. אני לא חושבת שהמשמעות במקרה הזה מצדיקה שימוש במילה לועזית ש(א) לא נקלטה בעברית* (ב) יש לה חלופות עבריות הולמות ומוכרות יותר.
אבל בעיקר הציק לי המשפט "הבעיה היחידה היא שנקודות מסוימות בעלילה הופכות את ההתייחסות אל הדמות שלה כאל הדוגמה והמופת לגירל-פאוור לקצת בעייתית". קראתי אותו 3 פעמים כדי להבין (ובחיי שאני די טובה בהבנת הנקרא בדרך-כלל). הוא מאוד מסורבל ולא ברור.
חבל לי לא רק כי אני טהרנית נודניקית וניטפיקרית, אלא בעיקר כי לביקורת הזו יש תוכן מאוד מוצלח, וחבל שחלקו (אמנם הקטן) מאוד קשה להבנה בגלל הצורה.
* בניגוד לטלוויזיה, סכיזופרניה או פרהיסטוריה. ואם כבר נקלטה, אז סינגולריות ולא סינגולריטי.
למה לא להשתמש במינוחים שלא השתרשו?
אם הם מדויקים וקולעים, למה לא? (אני לא מדברת על מקרים בהם יש שימוש במונח לועזי או 'גבוה' שאיננו מתאים וקשור והתצאה סתם יומרנית)
אני בעד,אם אני נתקלת במינוח לא מוכר, אני שואלת או מגגלת, זה מגניב ומעשיר.
כי המקרה הזה
הוא בדיוק מה שכתבת בסוגריים.
זה היה צריך להיות "סינגולריות", ולא "סינגולריטי"
אם כי לא נכון שהיה אפשר להחליף את זה ב"ייחודיות ביזארית", כי למונח הזה יש משמעות מעבר ל"ייחודיות ביזארית".
ו"ביזארית" אינה מילה בעברית
(ל"ת)
גם "מישי" לא.
(ל"ת)
:O
הוספתי לתגובה שלך. תמר כתבה "אני לא חושבת שהמשמעות במקרה הזה מצדיקה שימוש במילה לועזית ש…יש לה חלופות עבריות הולמות ומוכרות יותר." ואז השתמשה במילה "ביזארית" בתור חלופה עברית הולמת ומוכרת.
אה, חשבתי שאת מעירה לי, סליחה.
(ל"ת)
עכשיו אני תוהה
מה פירוש המילה סינגולריטי?
(חשבתי שהפירוש הוא פשוט "ייחודיות"? מבדיקה קצרה ראיתי כי גם גוגל טרנסלייט וגם מורפיקס חושבים כך)
זה... קצת הרבה להסביר
בשביל בדיחה שולית אחת בביקורת. בגדול: בהקשר הזה, סינגולריות טכנולוגית היא המצב התאורטי שבו קצב התפתחות הטכנולוגיה – שהולך וגדל כל הזמן – מגיע לרמה כזאת שהתפתחויות שבעבר היו לוקחות מאות שלמות מתרחשות בתוך ימים, וברמה כזאת בלתי אפשרי לחזות מראש מה יהיה ב"צד השני" של הסינגולריות.
אבל איך מודדים קצב התפתחות טכנולוגית ומהי ההגדרה לכך? למה שקולה ההמצאה הזו? סתם שאלה.
זה מאוד אוף-טופיק כאן,
אז אתה מוזמן להתחיל כאן ולהתקדם משם.
אוקי, תודה רבה.
(ל"ת)
הסרט הראשון היה פושר כזה.
הרגשה של לואו-טק ולא רק באיכות ההפקה. גם בעומק הסיפור. היתה הרגשה של פוטנציאל, הרגשה שמה שלא הראו לנו הרבה יותר מעניין מהמשחק עצמו.
לא תכננתי לראות את הסרט, אבל עכשיו אני שוקל שוב.
"חבורה של ליצנים שברחו מהקרקס דרך המלתחה של ליידי גאגא".
כמה התרגשות קדמה לצפייה הזו!
ממש כססתי ציפורניים. והיה, באמת, מושלם. היה מדהים לראות את הספר האהוב עליי (השני הוא הספר האהוב עליי מתוך הסדרה שאפשר לומר שהיא בין האהובות עליי) קם לתחייה, ממש: דמויות מדויקות, שחקנים מקצועיים, תפאורה ואפקטים פשוט עוצרי נשימה ודיאלוגים מדהימים שנלקחו ממש מהספר. עוד יומיים אני כבר הולכת שוב! לא יכולה לחכות.
ביקורת מעולה! נהנתי מאוד במיוחד מה..
מסר של הסרט. שהוא חשוב וכמו 'מראה שחורה' רומז לנו שהחברה שלנו בדרך הלא נכונה..
אם אתם רוצים לראות את הסרט הזה הערב
אז חבל, כי פחות או יותר נגמר.
ביס פלאנט ראשל"צ ור"ג, הסרט מוקרן הערב בשבעה או שמונה אולמות במקביל. והם מלאים. כבר עכשיו כמעט בלתי אפשרי למצוא שם שני מושבים סמוכים, בטח שלא בשורה ראשונה או שניה. איימקס מלא, 4DX מלא. אותו הדבר נכון לגבי מחר בערב. בהקרנות אחה"צ המצב עדיין הגיוני יותר, עוד אפשר להשיג כרטיסים בשורות נורמליות.
אני לא חושב שראיתי אי פעם דבר כזה.
דווקא עם "אווטאר" היה גם משהו כזה
זכורים לי ימים שלמים של מקומות שהיו תפוסים מראש ותורים כמו שלא נראו עוד לסרט ישראלי.
אבל לפחות במקרה של "משחקי הרעב: התלקחות" אני שמח, מגיע לו הצלחה.
היה מלא פעמים
כל מוצאי שבת בסינמה סיטי, מי שמשיג כרטיסים באותו היום הוא כנראה מזליסט. אותו הדבר היה לי עם סרטים כמו כח משיכה וקפטן פיליפס, ואפילו אסירים. הישראלים אוהבים יותר מידי סרטים רק חבל שהם לא אוהבים לדבר עליהם.
אם תשים לב, לא דיברתי על סינמה סיטי אלא על יס פלאנט.
ואני מאוד מאוד בספק אם "כח משיכה" או "קפטן פיליפס" הוקרנו בשבעה אולמות באותו קומפלקס בו-זמנית.
ג'והאנה הא ג'נה מאלון
מדוני דארקו, בין היתר
הנכדה של הנשיא
בקטע עם הצמות, לדוגמה ("כל הילדות בבית הספר עושות צמה", אם אני זוכר נכון), השורה שלה רומזת לכיוון שלי היה די ברור – קטניס היא מודל לחיקוי ובקרוב אנשים ילכו אחריה כמנהיגה. אני דווקא אהבתי את ה-foreshadowing* שזה נותן. או המילה המקבילה בעברית.
*או המילה המקבילה בעברית.
רמז מטרים
אני לא יודע מה יותר מטריד אותי; העובדה שהמילה האנגלית יותר ידועה מהמילה העברית או שמישהו השווה כאן את הטרילוגיה הזאת ל'מראה שחורה'.
אה נכון ככה קוראים לזה
ואיזו משתי הסדרות עדיפה בעיניך? כלומר, האם ההשוואה למראה שחורה מורידה מהרמה שלה או שהיא מורידה ממשחקי הרעב?
אני לגמרי קורא לזה 'שמלת אש OMG' מעכשיו
(אבל כן, זה עדין נראה לי מיותר, אז agree to disagree וכו').
נשים לוחמות קולעות את השיער, כדי שלא יפריע
זה פתרון פרקטי ואלגנטי כאחד (בהזדמנות זאת אני ממליצה ליישמו גם בתכניות בישול בטלוויזיה; יש בהן כמה נשים שבישלו עם שיער פזור לחלוטין וגרמו לי לא לרצות לטעום לעולם מהמנות שלהן).
הנכדה של סנואו היא תוספת חביבה מאוד בעיני
חבל שהטקסטים שלה היו האכלה בכפית. "אני מקווה שיום אחד גם אני אחוש אהבה כזו!". ברור. כי כשאני צופה עם אחי הקטנים בטלוויזיה הם כל הזמן אומרים דברים כמו "התוכנית הזו זה עתה אישררה עבורי את המבנה החברתי ההטרו-נורמטיבי!" או "סלב זה מייצג עבורי ערכים של תחרותיות ורדיפת פרסום ובכוונתי להבנות את תפיסת עולמי בעקבותיו".
הסרט הכי טוב שראיתי השנה
בלי ויכוח בכלל.
יחסית למה שהיה לו לעבוד איתו, באמת עשוי היטב
כלומר, הבימוי מצויין, האפקטים מרשימים ובכלל העיבוד לוקח את חומר המקור, מוסיף ומשפר אותו. כל סצנה שקשורה במנחה של המשחקים היא מבחינתי זהב קולנועי, השחקן שלו עושה את התפקיד הזה ספוט און. גם השחקנית של ג'והאנה מייסון הייתה מעולה.
אבל, הסרט לא מצליח להתחמק מ3 הבעיות העיקריות של הסדרה הזאת:
1. הבעיה הכי גדולה היא הדרמה ההיסטרית, המטורפת, המוגזמת, שנוטפת מכל שביב של הבעת פנים או רבע משפט נרגש של כל אחת ואחת מהדמויות. אחרי הפעם השלישית שאתה רואה את/קורא על קטניס צועקת "לאאאאאאאאא" בהיסטריה הסבלנות שלך לעסק הולכת ומצטמקת.
2. הבעיה השנייה הכי גדולה היא שהסיפור הבסיסי של העלילה, העולם הזה, הוא פשוט מגוחך. אפילו אם הוא כביכול אמין, כי העולם כל כך רוצה לראות שפיכות דמים וכו' וכו', הוא עשוי באופן ילדותי ומטיף מאוד.
3. בעיה קצת פחות גדולה, אבל עדיין מציקה, היא שהסופרת מאוד חלשה בליצור דמויות. היא לוקחת דמות, נותנת לה תגית מאוד בולטת כלשהי (רגיש / שתקן / רברבן / מניאק) בשביל שהקורא לא ירגיש שהדמות לגמרי שבלונית, ומאותו רגע נותנת לה סתם להיות בחור נחמד. לראייה: פיניק והיימיטץ', שכל אחד מהם הוצג בסצנה הראשונה שלו בתור אגו-מניאק שחצן, ומאז הפך להיות בחור טוב ונדיב להפליא.
לגבי הסוף- אחלה אקשן סופי, ואהבתי גם את הפיתול הקטן בעלילה שלדעתי עבד קצת פחות טוב בספר (הוא פשוט היה הרבה יותר צפוי שם), אבל ה10 שניות האחרונות שחררו ממני ומאחותי צחוקים בלתי נשלטים שהחזירו אותי קצת לימי המשחק של רדקליף בסרטים הראשונים של הארי פוטר. מגוחך משהו.
זהו, חוץ מזה נהניתי, אבל אני עדיין חושב שהסדרה הזאת היא אוברייטד.
כל מילה מדויקת
הסרט הזה הרבה יותר טוב מהראשון.
אחרי שהסרט הראשון יצא, קראתי את 3 הספרים, וכפי שנכתב למעלה אכן הבעיה בהעברת הספר לקולנוע פספסו את התיאורים של רובע 12 שבסרט הזה בא הרבה יותר לידי ביטוי.
לגמרי מסכימה עם הצורך בעוד איזה שעה לכל החלקים החסרים, אבל בסך הכל הסרט ממש נאמן לספר.
מאחר ונמנעתי לצפות ב"בקרוב"-ים של הסרט, לא ראיתי את החלק של השמלה שהופכת לעורבני חקיין, זה היה חלק בספר שלא הצלחתי לדמיין והוא נעשה בצורה נפלאה כאן.
החלקים ברובע 11 והקטעים שבהם הם צריכים להראות את המיומנויות המיוחדות שרכשו – מעולה!
סרט משובח, עכשיו רק נותר להמתין שנה שלמה כדי לצפות בסרט הבא, נקווה שיהיה טוב לפחות כמו זה…
תגידו,
עוד מישהו התלהב כאן מהדמות של ג'ואנה?
לא מעט אנשים
(ל"ת)
תודה !
איך באמת לא הזכרת את ג'ואנה רד ? אני חושב שזאת הפעם הראשונה שספר שקראתי הופך לסרט ומצליח לשנות את דעתי על דמות כלשהי (בספר שנאתי אותה בסרט אהבתי אותה). המשחק של ג'ואנה (של השחקנית שנראית כמו קריסטן סטיוארט עם הבעות פנים) היה מצוין והיא פשוט נטמעה בתוך הדמות.
ג'ואנה מצוינת.
והיא כבר הוזכרה כאן – מגלמת אותה ג'נה מאלון, הזכורה (לי) בעיקר מ"דוני דארקו".
משם היא הייתה מוכרת לי !
עדיין מצוינת !
היא נראתה לי מוכרת, אבל לא משם...
ב"דוני דארקו" היא נראית די שונה ומעבירה וייב אחר לגמרי. גם אחרי שצפיתי בתמונות שלה מ"דוני דרקו" כדי להיזכר, לו לא ידעתי שזו אותה שחקנית, לא הייתי מנחשת. למשל
" rel="nofollow">קרלה גאלו, שמשחקת את דייזי (המתמחה הפטפטנית) ב"בונז" (וגם הייתה ליבי ב"קרניבל").
ג'ינה מלון חברים!
אם כבר אז קריסטן סטוארט היא ג'ינה מלון בלי הבעות פנים. כשראיתי את דמדומים לראשונה ממש יכולתי לראות בעיני ראשי את השיחה בין המלהקים מלהק א':"שניקח את ג'ינה מלון? היא ממש מתאימה לתיאור של בלה בספרים וגם אחלה שחקנית" מלהק ב':"כן אבל.. נראה לי שהיא כבר מבוגרת מדי to pass as seventeen. בואו ניקח את ההיא, הגרסא הצעירה, שנראית בדיוק כמוה. הן ממש דומות, בטח גם איכויות המשחק שלהן לא יהיו שונות במיוחד".
ואל תאמינו לIMDB שאומר לכם שאתם מכירים אותה מ"סאקר פאנץ'". כי אתם מכירים אותה מדוני דארקו, ומLIfe as a House, ומ"נערה אמריקאית" הנהדר שהיא מחזיקה לגמרי על הכתפיים בנות העשרה שלה
בעקבות ההקרנות המחודשות של דוני דארקו בסוכות התפתח עליה דיון וכמה אנשים הצרו על זה שכבר כמעט לא רואים אותה בקולנוע. אז הבעתי תקווה שזה שהיא תופיע במשחקי הרעב החדש יחזיר אותה למפה. אחרי שראיתי את הסרט – נראה לי שאני לא אתאכזב. היא הייתה מעולה ובלטה לטובה במשחק מצויין, ולעשות את זה כשג'ניפר לורנס משחקת לצדך זה בכלל לא מובן מאליו.
ג'נה מלון עושה רושם של אנג'לינה ג'ולי החדשה והיא ראויה לזכות בסקר הופעת השנה של עין הדג.
אם כבר מדברים
כתבה נחמדה על איך יצא שג'והאנה אומרת את ה F-word פעמיים בסרט שמדורג PG-13 (אגב, אם אומרים יותר מפעם אחת הסרט ישר מקבל דירוג R?! דה פאק. לא ידעתי את זה..)
*ספוילרים בפנים.
הבנתי שיש סצינה אחרי הכתוביות (?)
מישהו יכול לאשר / להכחיש ואם באמת יש סצינה כזאת לספר מה היה בה?
אין.
(ל"ת)
יותר טוב מהראשון
בכל-כך הרבה מובנים. ועיקריהם: צילום, משחק, בימוי ותסריט. נקווה ששני הסרטים האחרונים ישמרו על המתח שנוצר בסרט הזה. הסרט הראשון הוא רק אקספוזיציה.
מישהו היה באולם ה4DX של יס פלנט בראשל"צ ויכול לספר?
(ל"ת)
מה כ"כ יותר טוב מהראשון?
האמת היא שציפיתי להרבה יותר ולא מצאתי אותו יותר מידי טוב מהראשון- אולי האפקטים היו יותר טובים (למרות שגם כאן ציפיתי להרבה יותר) ואולי הסרט הצליח להשתמש פחות ב"מצלמה רועדת" והוא נצמד לפרטי הספר, אבל רבאק… אני לעיתים הרגשתי שאני פשוט בשידור חוזר של הסרט הקודם. זה כמו אותו הסרט רק עשוי יותר טוב. לא התלהבתי יותר מידי ולמען האמת הסרט הראשון איפה-שהוא יותר מתח אותי ובידר אותי..
נחמד, אבל גם קצת מאכזב
חיבבתי את הסרט הראשון והתכוונתי בכל מקרה לראות גם את השני, אבל הביקורות הסופר חיוביות עליו כנראה העלו לי את רמת הציפיות קצת יותר מדי.
החצי הראשון של הסרט מצוין ואפקטיבי ומותח ולמרות שיכולתי לנחש מה הולך לקרות ממש רציתי לראות איך זה קורה. אבל אז הסרט עשה בדיוק את מה שחשבתי שהוא יימנע מלעשות – הוא חזר על הסרט הראשון. לא באמת חשבתי שאני אצטרך לצפות שוב במשחק עצמו, הוא בכלל לא מעניין בהשוואה למה שקורה מחוץ לו.
מפתיע אותי, אגב, עד כמה הסרט הזה לא עומד בפני עצמו. בחצי הראשון, כשעוד ממש נהניתי ממנו, חשבתי לעצמי שמענין איך הסרט הראשון בעצם היה אקספוזיציה ארוכה כדי לגשת ישר לעניין בסרט השני. אבל אז הבנתי שגם השני הוא בעצם רק אקספוזיציה לחלק השלישי, וששום דבר מעניין שציפיתי שיקרה עוד לא קורה בו.
עכשיו אני בהחלט רוצה לראות את השלישי, אבל גם מרגישה קצת כאילו מושכים אותי סתם.
והערת אגב אחרונה, בלי לספיילר, הסוף של הסרט היה מצד אחד ממש צפוי ומצד שני לא הגיוני בעליל. אני תוהה אם בהמשך נקבל איזשהו הסבר לכל החורים בעלילה (מילולית) שהוא סבל מהם.
אני חושב שהשאלה הטובה יותר
היא למה בכלל לטרוח ליצור זירה עם סיכונים "טבעיים" שיוכלו להרוג את המשתתפים, כשכל הרעיון הוא שהמשתתפים יהרגו זה את זה. הרי בכל מקרה הם ייהרגו, והקפיטול לא היה מעדיף שנציג מחוז 11 יירצח על ידי נציג מחוז 4 (או משהו) מאשר שימות מאכילת עגבניה מורעלת?
אני בחיים לא רוצה לחזור על הלילה הזה
הסרט היה נהדר ,כמו שכבר אמרו אבל כמות הפעמים שילדים ובני נוער בקהל נאנחו ,צחקו או השתנקו (דרך הגב בלי קשר ישיר או עקיף לתוכן של הסצנה) לא אפשרה לי לראות את הסרט,זה היה ככה בשאר בתי הקולנוע?
שלא תדעי
משמאלי ישב ילד שלא הפסיק למשוך באף. 3 פעמים הוא יצא באמצע הסרט, הייתי מצפה ממנו לקחת נייר טואלט מהשירותים לפני שהוא חוזר. לפני ישב אבא שהגיע עם מלא בנות וחשב שזה הגיוני לנמנם עם הרגליים והנעליים על המשענת של הכסא לפניו.
וכל האולם היה מלא רחשים של ילדים שהיו חייבים להגיד בקול מה הם חושבים על כל סצנה. מילא אם היו להם תובנות מעניינות, אבל זהו שלא.. ממש חבל הקטע הזה של סרטים שמושכים בני נוער.
לא אצלנו
ראיתי את הסרט ברב חן דיזנגוף באמצע השבוע והיו פחות מחמישים איש באולם. היו דיבורים מצד כאלה שקראו את הספר והיו עסוקים בהשוואות, אבל לא הקולות המעצבנים של חוסר כבוד לשאר הצופים.
אצלנו היה אולם מלא בנערות ואנשים
ואשתי כבר התכוננה לגרוע מכל, אבל בסוף ההקרנה עברה חלק וללא הפרעות. ועוד ברב חן! ירושלים! אז אממ… כן.
החלטתי
ילדים מעצבנים לא יהרסו לי את הסרט !אני הולך לראות אותו שוב!
הבעיה שבקולנוע באשקלון (אין לי שום רצון לחזור אליו גם אם זה מצריך נסיעה של שעה) לסדרנים פשוט אין יכולת לעשות שום דבר.
מוזר, ההקרנה שלי אמנם הייתה מלאה בילדות שממבט ראשון היה נראה שהן ירעישו,
אבל זו הייתה אחת ההקרנות השקטות שהייתי בהם אי פעם.
כנראה שזה פשוט מגיע לי, אחרי שההקרנה שהייתי בה במשחקי הרעב הראשון נגמרה בזה שבעטתי בילדות קטנות מרוב שהן הרגיזו אותי.
כנראה שזו ההשפעה החיובית של ג'ניפר לורנס כמודל לחיקוי
שמתחילה לחלחל
ג'ניפר לורנס דווקא ידועה כהיפראקטיבית רעשנית
כמו שהיא בעצמה הודתה לא פעם.
וקריסטן סטוארט עושה רושם של בחורה שקטה ומנומסת
אבל יותר כיוונתי לדיון של "בלה מודל נוראי לחיקוי שמראה שבלי החבר שלך את לא שווה כלום ואפשר אפילו להתאבד לעומת קטניס אוורדין: חזקה, דעתנית, ולא דופקת חשבון לאף אחד ועדיין משמשת מושא תשוקה ללא מעט בחורים"
ויותר מזה
קטניס אוורדין יודעת שהערך שלה לא נמדד בהיותה מושא תשוקה ושיש דברים חשובים יותר מכמה בנים מתעניינים בך (למשל: משפחה, השרדות).
לגבי **
זה בעייני החיסרון המשמעותי של שני הספרים / הסרטים הראשונים. בספר השלישי יש שיפור בגזרה הזו, אבל אפשר לראות את זה כ"מעט מידי מאוחר מידי".
אם את אומרת לי שטיפלו ב-** אז זה בהחלט גורם לי לצפות לסרטים הבאים יותר!
לא הייתי ברורה?
אנסה שוב: בתגובה שלך בהערה ** כתבת ש- "קטניס אף פעם לא נאלצת לקבל החלטה מוסרית קשה". ניסיתי להגיד שזה באמת החיסרון המרכזי של שני הספרים הראשונים, ובספר השלישי היא כן נאלצת לקבל החלטות קשות.
אנשים באופן כללי בישראל מדברים בסרט. לא קשור לסרט הספציפי הזה. נערים, מבוגרים, קשישים. כבר נתקלתי בהכל.
אפילו בסינמטק ת"א
למרות הציפיות לקהל שמעריך אולי יותר את מה שיש לסרט לומר, הרעש בקהל בסרט האחרון שראיתי שם, כנס העתידנים, היה בלתי נסבל.
הם לא.
הרעיון במקור היה שביטי יעשה את זה עם מוט שמלופף עליו החוט, אבל מה שקרה היה שביטי הצליח איכשהו להיפגע מהשדה אז קטניס עשתה את זה עם החץ.
טוב, שאלה קצרה
כשקראתי את הספר, צרמה לי מאוד ההתמקדות על משולש האהבה. עמודים שלמים של התלבטויות רומנטיות מצד קטניס לגבי מי אוהב אותה באמת גרעו מהספר.
האם בסרט המצב טוב יותר והרומטיקה לא מוזכרת כל עשר דקות?
כן
ההתייחסות למשולש האהבה היא בעיקר בתחילת הסרט ואף פעם לא הופכת למשהו מרכזי בעלילה
אל דאגה
יש עוד שתי סרטים שלמים שיהיה צריך למלא במשהו.
הם רק התחילו עם משולש האהבה המיותר הזה
אתה זוכר את הסרט שגילה את ג'ניפר לורנס?
(ל"ת)
לא ראיתי את "קר עד העצם".
למה אתה שואל?
כי בסרט הזה מוצג אזור
עני להחריד בארה"ב שתושביו הם לבנים.
המים תמיד רטובים.
(ל"ת)
ואין להם נעליים?
(ל"ת)
אני מרגיש צורך בלתי נשלט להגן על הסרט
באמת שאין לי מושג למה…
לגומי של סוליות נעליים קיימת התנגדות סגולית (הוא מוליך חשמל פשוט ממש גרוע) לכן בתנאים מסויימים כמו זרם ממש גבוה היא יכולה לשמש כמוליך,הבעיה היא להסביר איך נוצר מספיק חשמל כך שכול האגם יתחשמל בעוצמה שתספיק לגרום לגומי להוליך חשמל.
נסכם ונאמר שזה היה חתיכת ברק
אילו רק הייתה להם מכונית דלוריאן...
היו חוזרים אחורה בזמן 75 שנה ופותרים את כל הבעיות.
סרט מהנה
זה כיף לראות עיבוד מוצלח לספר, שגם עובד ועומד בפני עצמו. קצת כמו שר הטבעות.
אני קראתי את הספרים, נהנתי, אבל לא התלהבתי מהם או חשבתי עליהם אחרי הקריאה. אבל דווקא הסרט כן הצליח לרכז לי קצת את המחשבות לגבי הסיפור, וקצת לרצות לקרוא פעם שניה את הטרילוגיה.
על קטניס באמת נאמר כבר הכל, פיטה למעשה הפתיע אותי לטובה, אני חושבת שג'וש עשה עבודה לא רעה בכלל.
את פיניק דמיינתי בספר יותר צ'רמר-פלרטטן-כובש לבבות ממה שלדעתי הוא היה בסרט, אבל סם הוא שחקן נאה למראה שכיף להסתכל עליו, ואת הרבדים בדמות שלו יחד עם מערכות היחסים שלו עם הדמויות מסביב הוא משחק בצורה מעולה. אכן תגלית.
לגבי ג'ואנה, זכרתי את הדמות שלה מהספר במעומם, והיא ממש הפתיעה אותי לטובה. את ג'נה מלון ראיתי בטווח משחק די מצומצם: דוני דארקו, גאולה (saved!), קונטקט, הפרק ההוא בחוק וסדר – בכולם היא עושה פחות או יותר את אותה דמות של בחורה שקטה, אאוטסיידרטית ומופנמת יחסית. ראיתי אותה גם בעד קצה העולם – אבל שם היא בעיקר מקריינת את הסרט ואנחנו לא יודעים יותר מידי על הדמות שלה.
ופה בסרט היא משחקת מישהי כל כך מוחצנת ומורכבת, רחוק ממה שראיתי ממנה עד עכשיו, והיא עושה את זה בצורה כל כך מרשימה. בהחלט הייתי רוצה לראות ממנה עוד.
היימיטץ' הוא דמות שחבל לי שהיא לא כל כך מתפתחת או מגלה עומק, ומעניין לראות מה יהיה איתו בסרטים הבאים. מי שכן קיבלה עומק היא אפי – איזה כיף. אליזבת בנקס נהדרת.
בסך הכל עיבוד שלוקח ספר לא רע ומצליח להדק ולמצות אותו. בדיוק ככה אני רוצה לראות בקולנוע עיבודים לספרים.
טיפה קודר מדי
לא קראתי את הספר, אבל אני חושב שדוקא החלפת הבמאים קצת פגעה בסרט. בסרט הראשון אולי אנשי הקפיטול נראו כמו חבורת ליצנים שברחו מהקרקס… בסרט השני הם נראים כמו אותה חבורת ליצנים ששפכו עליה מים להוריד את הצבע ועשו אותה רצינית מדי (שלא בצדק לטעמי). אני חושב גם שהחלק הראשון של הסרט ארוך מדי… מה שפוגע מאוד בחלק השני. שוב, לא קראתי את הספר, אבל זה נראה כאילו הבמאי קלט בחלק השני ש"אופס, הסרט כבר נמשך שעתיים ועוד לא עברתי על חצי ספר… אני אדחס 100 עמודים ב5 דקות ואף אחד לא ישים לב". זה לא שלא אהבתי את הסרט, הוא עשוי מעולה והצפיה בו עדין מהנה כמעט כמו בראשון, אבל הרגשתי שחותכים לי אותו במקומות שהיה צריך להרחיב עליהם ומותחים יותר מדי חלקים שהיו משעממים גם ככה והיה אפשר לקצר.
הרבה יותר טוב מהראשון ועדיין סרט מחורבן
הראשון היה נוראי, השני קצת פחות אבל עדיין קיטשי, שבלוני, ומנסה לתת אמירה על הפוליטיקה של היום ועושה את זה בצורה בוטה ורדודה עד כדי כך שעדיף שהוא היה מתמקד במשחקים עצמם. לפחות באקשן קצת יותר קשה לפשל. החורים בסוף כבר לא הפריעו לי כי עד סוף הסרט כבר הפסקתי להתעניין בעלילה. משולש האהבה (או יותר נכון הרומן בין פיטה לקטניס) גרם לי לבחילה קשה. הצחקוקים של הילדות מאחורה לא עזרו.
אני עדיין חושב עליו את מה שחשבתי על הראשון – אם זה דמדומים למתקדמים אני מפחד יותר מאי פעם לראות סרט כלשהו של דמדומים.
משהו מעניין על התפקידים המגדריים בסרט
נתקלתי היום במאמר הנחמד הזה.
בקצרה, בזמן שלא מעט דובר על הייחוד של קטניס כדמות יוצאת דופן של גיבורה הטקסט הזה מפנה את הזרקור דווקא לייחודיות של הדמות של פיטה – בזמן שדמויות נשיות חזקות כמו קטניס נראו בעבר (באופן נדיר) בקולנוע, פיטה כבחור מגלם פה לראשונה דמות עם אופי שבאופן מסורתי שייך לבת הזוג של הגיבור. הוא גיבור "נשי" מאד במונחים של מסורות קולנועיות.
בעוד יותר קיצור, זה מעניין.
אחלה סרט ויותר טוב מהראשון
הדמויות מעניינות יותר, העיצוב מרשים יותר והעלילה הרבה יותר סוחפת ומרתקת והיא עושה רושם של משהו גדול ומעניין ששווה לעקוב אחריו. אם בסרט הקודם החצי של הסרט לפני המשחקים היה מתוח וארוך והמשחקים היו החלק המעניין, אז בסרט הנוכחי המצב הוא דווקא ההפך. השחקנים מעולים, ג'ניפר לורנס מהממת כרגיל והסוף של הסרט מותח והוא השאיר אותי במתח עד הסרט הבא. אוף, מה אני אעשה עכשיו עד 'עורבני חקיין- חלק 1'?
אני פשוט קראתי בויקיפדיה את ההמשך :D
(ל"ת)
אכן טוב יותר מהראשון, מה שהופך את הראשון למיותר לגמרי.
אלמלא הטוויסט בסוף, הייתי בטוח שצפיתי בריבוט משופר למשחקי הרעב…
הסרט השני מציג כמעט את אותה האקספוזיציה כשהוא משתמש באותן הדמויות.
סצנות ודיאלוגים שלמים מרגישים כאילו הועתקו אחד לאחד מן הסרט הראשון, כשהשונה הוא רק התלבושות והתפאורה.
הקונספט הכללי והפרטני – זהים בדיוק לסרט הראשון וכך גם העלילה.
בשעתיים הראשונות הרגשתי ממש מאוכזב משום שכל התרחשות וכל שיחה היו צפויים מראש (ולא קראתי את הספרים בכלל).
ממליץ לכל מי שראה את הסרט הראשון לדלג היישר ל-30 הדקות האחרונות של הסרט – ולא תפסידו דבר.
מישהו פה במקרה ראה את הסרט ב4DX?
אומנם ראיתי את הסרט כבר בדו מימד אבל החלטתי ללכת לראות שוב וחשבתי אולי לנסות בפעם הראשונה את ה4DX סתם בשביל הקטע
אז המלצות? מה דעתכם?
ומה לגבי בחילות?
הבעיה עם הדמות הקולנועית של קטניס
(בלי ספויילרים)
הספרים מסופרים בגוף ראשון מנק' מבטה של קטניס. אנו הקוראים עדים לא רק להתרחשויות, אלא גם למחשבות שלה, לרגשות שלה, להתלבטויות שלה כשהיא ניצבת בפני קונפליקטים שונים. היא דמות מורכבת, עגולה, היא עוברת תהליכים נפשיים ולא רק פיזיים, היא מתבגרת, היא מתמודדת, היא מנסה כל הזמן להבין.
בסרט זה כמעט ולא קורה. אין קריינות, אנחנו רואים את קטניס מהצד, כפי שהדמויות האחרות רואות אותה. נוסיף לזה את העובדה שקטניס היא מלכתחילה לא דברנית גדולה ולא טיפוס חברותי במיוחד, ולכן היא גם כמעט ולא משתפת את הדמויות האחרות במה שעובר עליה. ולדעתי זה בעייתי. חלק ניכר מהדמות המקורית "הולך לאיבוד". כן כן, ג'ניפר לורנס היא אחלה והתפקיד יושב עליה בול, ועדיין – קטניס הקולנועית פחות מורכבת מאשר מקבילתה הספרותית, ולכן היא גם קצת פחות מעניינית וקצת יותר קשה לההתחבר אליה. בזמן הצפיה זה ממש בלט לי – היו סצינות שבהן היא הצטיירה כאנוכית או מפונקת, אדישה להשלכות של מעשיה או לשותפיה למסע, אפילו קצת מטומטמת… כאשר בספר היא בפירוש לא כזו, היא קולטת המון ומעבדת מהר ומתלבטת בכובד ראש, היא מנסה מאד להכיל את הכל, היא מודעת היטב לקו העדין בין אומץ לבין טיפשות, וכשהיא טועה היא מייסרת את עצמה… בקיצור, הרבה מהמורכבות של הדמות אובד בסרט. ברור שזו תוצאה של מגבלת הזמן, אבל עדיין, קצת חבל שזה כך. למרות שהסרטים מאד כיפים מבחינה ויזואלית, זה יתרון ברור לטובת הספרים. בספרים הסיפור יותר עשיר ויותר טוב. הם לא איזו יצירת מופת, אבל הם בהחלט מאד מהנים ויותר טובים מהסרט.
נראה לי שאתה מעלה את אחד ההבדלים
האינהרנטיים של ספר מול סרט, וזה הבדל שנכון למאות מקרים אחרים. זה הבדל מהותי בין שני המדיומים האלה – אחד מתאר במילים מה שקורה, כולל רגשות מחשבות וכו', והשני אמור להעביר את המידע הזה באמצעים ויזואליים, הבעות פנים, מוסיקה וכו'.
וכשהבמאי מחליט שהוא לא מצליח – הוא פונה לאמצעים כמו וויס-אובר שיש להם בעייתיות בפני עצמה.
אז אני לא מתווכח עם התגובה שלך, רק אומר שהיא מאפיינת סרטים רבים והיא לא רק תוצאה של מגבלת הזמן כמו שכתבת, אלא היא תוצאה ישירה של המעבר מספר לסרט.
זה אמנם מתסכל הרבה פעמים, אבל ברמה מסוימת הסרט יותר דומה לחיים האמיתיים -אנחנו לא יודעים מה אנשים אחרים חושבים ומרגישים, אלא דרך ההתנהגות שלהם. האדם היחידי שאנחנו יודעים עליו ברמה של תיאור ספרותי – זה אנחנו עצמנו.
אז עכשיו השאלה היא אם אתה מעדיף יצירה שדומה למציאות שלך בהביטך החוצה, או כזו שדומה למציאות שלך בהביטך פנימה. :)
הופתעתי לטובה מהמשחק
לא משהו שציפיתי לו בסרט הזה. אבל כולם היו ממש בסדר והדמויות היו מעניינות ונאמנות לעצמן.
סטנלי טוצ'י גאון (היו לו שיניים מלאכותיות, נכון??).
לני קרביץ ממש מתאים להיות סינה.
פיליפ סימור הופמן בתפקיד הבנזבי מבלבל אותנו במידה הראויה.
אליזבת' בנקס קיבלה הרבה יותר עומק לאפי טרינקט וניצלה אותו.
הליהוק של פיניק גם היה מאד מאד מוצלח. גם ויזואלית, ככה בערך דמיינתי לי את פיניק (הוא היה ג'ינג'י בספרים, לא?).
השחקנית של ג'והאנה הכי הפתיעה אותי: היא הייתה רק חצי מוכרת לי, למרות שלא הייתי עולה על זה בלי ימד"ב: ג'נה מאלון (אני מכירה אותה מדוני דארקו ועוד כמה תפקידים קטנים). ליהוק מאד מוצלח. כל הסרט השחקנית הזו, עם הציניות והמניירות המתחכמות של ג'והאנה, גרמה לי לחשוב שהיא מעין מרי-לואיז פרקר צעירה.
ואגב פיטה הוא לגמרי לא טחינה, הוא קוטג'.
סליחה, מה?
לני קרביץ הוא סינה? אבל… אבל… הוא נראה בגיל של הבת שלו. והוא לא נראה כמו עצמו בכלל. והוא משחק ממש ממש טוב. לא הייתי מופתעת ככה מאז שגיליתי שאליזבת בנקס היא אפי.
אני… אני… אני לא בטוחה מה לעשות עם כל המידע הזה עכשיו.
אני לא יודע מה לחשוב על הסרט הזה.
מצד אחד, אפשר לומר שבערך בכל תחום הוא יותר טוב מקודמו. ברמת העשייה, המשחק והבידור הוא פשוט ענק. כל סצינה כאן מלוטשת ומרתקת באופן נפלא, אבל הבעיות מתחילות כשאתה מנסה לחבר את הכל ביחד – ואז מגלה שלסרט הזה אין דבר אחד: מבנה. הסרט הקודם, עם כל הבעיות שהיו לו, לפחות היה עם מבנה מסודר. הייתה לו התחלה, אמצע ושיא בסוף, אומנם די מעפן, אבל לפחות שיא. ופה? איפה השלד? איפה הבניין? איפה הקצב? אני אישית לא הצלחתי למצוא כאלה בסרט, וחבל.
כמובן, את הקו הראשי אפשר למצוא, אבל מצד אחד הוא לא מספיק חזק כי יש הרבה מאוד מסביב, ומצד שני גם ה"מסביב" הזה לא מספיק חזק כי הסרט מתרכז יותר מדי בקו הראשי – זה היה אמור ליצור איזון, ובמקום זה יוצר הרבה בלגן. זה הפריע לי במיוחד בכל הקשור לפיתוח הדמויות, בעיקר החדשות – שהראו פוטנציאל נהדר ושוחקו מעולה, אבל בסופו של דבר נראה שאת הפואנטה שלהם נבין, אם בכלל, רק בסרט הבא. ופיטה עבר שדרוג? מה פתאום, הוא דווקא קיבל פה דאונגרייד. והסוף הזה… כ"כ אנטי-קליימקטי, שאומנם מאוד עושה ציפייה לסרט הבא, אבל גורם לכך שהסרט הזה באמת באמת מרגיש כמו פילר – למרות שבתכלס הוא לא, הרי קורים בו דברים חשובים בעליל (אם כי במקרה הזה, אני לא מאשים את יוצרי הסרט כי אני מניח שככה היה גם בספרים).
כל מי שטען פעם שסרטי הארי פוטר פגומים מיסודם כי הם רק חלק מסדרה ולא יכולים לעמוד בפני עצמם (…) צריך לראות את הסרט הזה כדי לקבל סתירה מצלצלת לפנים שתכניס אותו לפרופורציה.
לא רואה כאן בעיה
הסרט לא עומד בפני עצמו, לא ציפיתי אחרת. הוא ממשיך את הסגנון של הראשון, עם אותן נקודות חולשה ואותה נקודת חוזק (לורנס). אני חושב שהעובדה שמדובר רק בחלק מהמערכה לא במבנה השלם מסייעת להנאה מהסדרה, לאלה שנהנים ממנה (אני לא). אם הסדרה היינו מקבלים סוף סגור בכל סרט מחדש היא לא הייתה צוברת מעריצים רבים, לדעתי.
אבל זה לא העניין.
ב"הארי פוטר" אין אף פעם סוף לגמרי סגור, תמיד יש קצוות וכיוונים חדשים להמשך – אבל כל אחד מהסרטים בפני עצמם יכול לעמוד בפני עצמו, יש להם התחלה אמצע ושיא (לאו דווקא סוף). כנ"ל לגבי שר הטבעות ואפילו, ואני לא מנסה להגזים, כנ"ל לגבי שודדי הקאריביים.
ועדיין
כמסתכלים בדיעבד על סדרת סרטים (או טלוויזיה, או ספרים) לא בוחנים כל סרט בנפרד. די ברור לאן "משחקי הרעב" הולכת, והמבנה – המעורפל – של הסרט הזה מסייע להרגשה הזו. זה אמנם נשמע קצת פרדוקסלי, אבל בתחילת כל ספר (וסרט) ב"הארי פוטר"* – שלרוב לא עומד בפני עצמו, עד כמה שאני רואה את זה – יש תחושה של אנטי קליימקס, כי בסוף הפרק הקודם היה פיצוץ נורא גדול ועכשיו הדמויות מבלות עוד שנה עם בעיות יחסית שוליות. וזה בכלל שיגע בתחילת "מסדר עוף החול" – מה אתם מדברים על קווידיץ'?!
הדוגמה השלישית שלך גורמת לי לחשוב שאין לי מושג מה פירוש "עומד בפני עצמו" – שודדי הקאריביים? איך בדיוק אפשר לראות את שני ההמשכים בלי שינון רציני של הראשון? העומס של הסדרה פשוט לא מאפשר את זה.
אם אתה מתכוון להנאה מכל סרט בנפרד, אז אני מסכים שיש ל"התלקחות" בעיות גדולות בתסריט, אבל לא נדרש בו קליימקס, ואין צורך שיעמוד בפני עצמו.
*לפחות מהפרק החמישי.
סליחה?
בטרילוגית באטמן של נולאן כל סרט עומד יפה מאוד בזכות עצמו (אולי השלישי קצת פחות). בכלל בסרטי באטמן השונים לאורך השנים כל סרט עומד בזכות עצמו.
הסרט של בן אפלק gone baby gone (איך שלא קוראים לו בעברית) מבוסס על ספר מתוך סדרת ספרים על זוג בלשים. מלבדו נוצרו עוד כמה סרטים פחות מוכרים ע"פ הסדרה, כל אחד מהם עומד בפני עצמו ולא קשור לשני.
סרטי אקסמן מתכתבים אחד עם השני, אבל יכולים לעבוד גם לבד.
אני דווקא נוטה להסכים עם שנאוצר. נהנתי מהסרט אבל יש משהו מתסכל במיני סידרה שמתפזרת על פני 4 שנים בקולנוע. אם זה מה שהמפיקים והבמאים רוצים לעשות, אז שיעשו את זה במתכונת של שרלוק, שלפחות אפשר לראות את כל הסיפור מההתחלה ועד הסוף בזמן סביר. יש משהו מאוד מזלזל בדרך שבה הסרטים האלו נעשו, ברור שזו מסחטת כספים לטינאייג'רים משום שהיא לחלוטין מכוונת כלפי מי שקראו את הספר ולא אכפת להם שהסיפור נגמר באמצע. אם הספר כתוב כך אז זה נכון גם לספר. יש את הרגע שבו סופר/במאי הופך לגרידי ומפסיק לחשוב על המוצר האומנותי שלו בתור יצירה אחת, ומתחיל לחשוב עליה בתור מחלבת כסף. ברגע הזה הוא מרשה לעצמו לעשות סרט (או לכתוב ספר) שאין לו ממש סוף כדי שיהיו חייבים לקרוא את ההמשך. אני חיה ברגשות מעורבים עם דברים מהסוג הזה. אמנם, כמו שכתבתי, נהנתי ממשחקי הרעב 2. יחד עם זאת חזרתי הביתה ובדקתי בויקיפדיה איך הסדרה נגמרת, כי אין לי סבלנות לחכות שנתיים כדי לגלות מה סוף הסיפור ואני לא אקרא את הספרים האלו.
ד"א להבנתי הספר די דומה לסרט, מה שמצביע על סינדרום די דומה למה שקרה בשודדי הקאריביים, מאטריקס, ובדוגמאות ספרותיות גם ראיון עם הערפד, (את הארי פוטר לא קראתי ולא ראיתי) ויסלחו לי המעריצים השרופים אבל גם בעולם הדיסק: מישהו כותב ספר/סרט אחד שיוצא להיט, אולי קומץ. אז הוא מבין את הפוטנציאל המסחרי ורץ לחלוב כסף מהלקוחות המרוצים. במקרים האלו תמיד הספר/סרט השני כבר הרבה פחות שלם.
אם היה מדובר במחלבת כסף
הסרט היה פונה לא למעריצים המושבעים, אלה שקראו את הספרים קדימה ואחורה ובוודאות יבואו לכל סרט בסדרה, אלא גם לקהל הרחב שבא לראות "סרט שעומד בפני עצמו" (קצת נמאס מהביטוי הזה) כלומר, "משחקי הרעב: התלקחות" לא מתאימים בשום פנים ואופן להגדרה הזו של מסחטת כספים. אגב, אני טינאייג'ר בעצמי.
מה לעשות, כשעושים סדרה רחבת היקף המבנה של שיא-הפוגה-שיא-הפוגה-קליימקס-הפוגה לא אמור לחזור בכל פרק, אלא אם כן המטרה היא לספק את הצופה כל פעם מחדש, שלא יברח. אני מסכים שבאסה לחכות שנה שלמה לפרק הבא, אבל זה רק מעיד שהוא הולך להיות מושקע. משמע, לא מזלזלים בנו.
באשר לדוגמאות שלך, לא הבנתי מה הן מבססות, אבל אני אגיב: לטעמי, דווקא מכיוון שכל סרט בסדרת האביר אינו מחייב סרט המשך, הטרילוגיה כולה היא פחות מהודקת ממה ש"משחקי הרעב" ככל הנראה תהיה. סבבה?![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
טינאייג'ר זו לא מילת גנאי
ולמעשה הרבה מעבודת השיווק בעולם מכוונת לטינאייג'רים כי מתוקף נסיבות החיים הם אחד הקהלים הריווחיים. זה לאו דווקא צריך לעורר אצלך (כטינאייג'ר, הלוואי עלי :-)) תגובה מתגוננת.
אתה עושה, לדעתי, הנחה ליוצרים. סרט זו לא סידרת טלויזיה (לכן הזכרתי את שרלוק). זו לא יצירה שאתה חווה בפרק זמן סביר, ויש משהו מאוד לא הגון בקונספט הזה של ליצר סדרות, שלא כל פרק בהן מגלם את ההנאה השלמה מסרט. כן, כשאני הולכת לקולנוע בא לי לקבל סיפור עם התחלה, אמצע, קליימקס וסוף. יש משהו מתסכל בכך שבמקרה הזה אין את כל המאפיינים האלו. אני כותבת את זה כאן כי זה עלה בהקשר של משחקי הרעב, אם זה היה עולה בתגובות לשר הטבעות זה היה מתאים גם שם (ראיתי רק את הסרט השני בקולנוע, הייתי מאוד מבולבלת).
זה שעוד 3 שנים אני אוכל לעשות מרתון משחקי הרעב ביום כיפור, לא הופך את חווית הרגע בסרט לפחות מתסכלת. אני גם לא בטוחה שמדובר פה על אקסטרא השקעה. הרבה פעמים מצלמים את הסרטים ביחד, אם אני זוכרת נכון זה פחות או יותר התכנון לגבי 2 הסרטים הבאים בסידרה הזו.
אגב, מכיוון שאני לא כריסטופר נולאן, אני לא ממש נעלבת מזה שלדעתך באטמן לא עשוי בצורה מהודקת מספיק. אני לא בטוחה שאני מסכימה איתך, נראה לי שההגדרות שלנו לטרילוגיה מהודקת הן שונות. בכל מקרה, זה לא כל כך משנה, כי אפשר לראות את כל אחד מהסרטים ולהנות מהם גם בלי הסרטים האחרים בסדרה. ובסך הכל זה מה שאני רוצה מהסרט שלי, להנות ממנו.
והערה
אנחנו לא מדברים על ספר עלום שמישהו החליט להקים לתחיה, אלא על סדרת ספרים מאוד מוכרת ומאוד נמכרת. הפוטנציאל הכלכלי עמד לגמרי בבסיס ההחלטה להפוך אותו לסרט.
אני רק אזכיר שהסרט דווקא היה אחלה לדעתי, אני פשוט מסכימה עם התסכול לעניין חוסר הסוף. אני אפילו חושבת שלפחות ע"פ התקציר של ויקיפדיה העלילה ממשיכה למקום די נחמד, כך שאין לי תלונות לגוף הסיפור או איזשהי בעייה עם "זה מה שהנוער קורא". סתם חבל שהוא לא מחולק בצורה שיש עלילה מלאה לכל פרק.
ברשותך אני אשמח להשתמש במונח
'סתירה מצלצלת' בפעם הבאה שאני מפריך תיזה מטופשת במיוחד. הוא ממש מוצלח.
(לא בציניות, רק להבהרה).
(זה היה בתגובה לשנאוצר מעלי, טעות במיקום)
(ל"ת)
זה לא היה מכוון :)
(ל"ת)
תיארת בדיוק את מה שהרגשתי כשיצאתי מהתלקחות
רק שאצלי זה היה פחות מפורט. יותר משהו בסגנון של: "למה לא היה אפשר לעשות את אנדר ככה?"
קצת חבל לי על זה כי בסופו של דבר את הספר המשחק של אנדר אהבתי הרבה יותר מאת הספר התלקחות. למרות שאין מה להשוות בכלל בין הסרטים .
סרט לא רע, הרבה יותר טוב מהראשון (אמרו את זה קודם לפניי וגו')
אבל מה שבעיקר מפתיע אותי בקריאת הביקורות היא ההתנכרות לראשון ושיפוטו כ"לא משהו", אף שלמעשה הוא זכה כאן לביקורות אוהדות למדיי (שגרמו לי להרגיש קצת כמו משביתת שמחות, כי לא הבנתי על מה ולמה החגיגה).
נוסטלגיה
לאחר שצפיתי במשחקי הרעב-התלקחות, התחלתי לחוש יותר ויותר כי מדובר ב"מטריקס" החדש….
האם אתה רומז
שגם השחקן הראשי ב"מטריקס" היה עשוי מחומר של אוסקרים?
החומר של אוסקרים הוא בריטניום.
אני לא מכיר אף שחקן שעשוי מבריטניום.
שון קונרי, לא?
וככה בנון-שלנטיות התגובה שלך הגיעה למקום השישי בחיפוש גוגל (של המתכת הזאת). שאפו!
אני קורא את התגובות כאן ולא מאמין....
אני מניח שהספרים מצויינים, או שכל המגיבים כאן הם נערות בנות 15.
ישמצב שניהם. סתם.
אני צופה בו כרגע, באיחור, ולעזאזל זה כזה chick-flick.
אם להניח לרגע בצד את הדיאלוגים השטחיים והתגובות הכל כך לא הגיוניות (נניח שזה מכוון כדי להדגיש את הצביעות והאווירה בסרט).
זה בסה"כ אוסף של ת'ימים רטרו ובגדי מעצבים (אגב מושקע בטירוף) שנמרחים במשך שעתיים רק כדי לכסות על הסיפור הדביק והילדותי שמזין את האובססיות של נערות מתבגרות בכל העולם…
זה בסה"כ כל הסרט "אויש היא כזאת קשוחה ויפה ואמיצה ויש לה חבר, היא כל מה שרציתי אי פעם להיות!"
"אויש יש לה חבר חתיך הורס ופיתה רוצה אותה אבל היא מתלבטת אם היא אוהבת אותו…"
הת'כלס, שורה תחתונה. זה לא רק מה שמוכר את הסרט, זה בערך כל התכלית שלו וכל מה שהוא אי פעם נכתב להיות.
הראשון היה ציורי, לא היו בו יותר מדי פרטים, רק פילוסופיה ועיצוב מרהיב.
בגלל זה הוא היה מוצלח.
זה כמו ההמשך של 300 לעומת המקורי…..בגרסת הברבי.
יפה הפילוח של הרייטינג בין המינים והגילאים
לא ידעתי שיש, ממש תודה :))))
וכתגובה…. https://www.youtube.com/watch?v=pvJqvA0QU1g
*הוציא לי את המילים*
וואו, סרטון שמוציא ציטוטים מהקשרם
אני עדיין לא מבינה מה הטענה שלך. שהסרט פונה לנערות? אוקי, ו? מה הבעיה עם זה שהסרט רלוונטי\ מדבר\ נגיש יותר לנערות מאשר לגברים\ נערים\ ואטאוור אחר? זה הופך אותו לנחות? כי זה מה שמשתמע מהדקה וחצי של הסרטון הזה ששרדתי.
דירוג של נשים ודירוג של גברים
הפילוח לפי מינים וגילאים בימד"ב באמת מעניין, אבל צריך להסתכל עליו בהקשר הנכון. הדירוג של נשים לסרטים כמעט תמיד יותר גבוה משל גברים. בוודאי יש יוצאים מהכלל, אבל לצורך הדוגמה בדקתי אקראית את כל עשרת הסרטים שבמקומות הראשונים בשוברי הקופות האמריקאים: בכל אחד ואחד מהם הדירוג הממוצע של נשים גבוה יותר מזה של גברים. ההפרש הוא לפעמים גדול יותר ולפעמים פחות, ואת זה שווה לבדוק, אבל עצם העובדה שסרט מקבל דירוג גבוה יותר בקרב נשים לא אומר שהוא "נשי" יותר.
ואני מיד חוזר בי
רגע אחרי שפרסמתי את התגובה החלטתי לבדוק גם את הסרטים שבמקומות הראשונים ברשימת 250 הגדולים של כל הזמנים בימד"ב. מתברר שכמעט בכולם, דווקא הממוצע של הגברים גבוה יותר משל הנשים. תופעה סטטיסטית מאוד מעניינת, אני לא ממש יודע איך להסביר אותה.
הימור שלי - כיוון שיש רוב מאוד גדול למדרגים גברים באתר
סרטים שפונים במובהק לקהל היעד הזה עולים למעלה בדירוג. עוד עיוות סטטיסטי של ימדב כ"מיצג דעת קהל".
וזה כמובן לא מתיישב בשום צורה
עם הנתון של*כל* הסרטים החדשים יש דירוגים גבוהים יותר אצל נשים, כולל סרטים "גבריים" לכאורה.
זה לחלוטין מתיישב עם הנתון הזה
בוא נניח ש-80 אחוז מהמצביעים הם גברים (זה פחות או יותר מה שראיתי במרבית הסרטים המובילים), הרי שאם סרט נוטה, בניגוד למרבית הסרטים, לקבל ציונים גבוהים יותר אצל גברים מאשר אצל נשים, הרי שיש לו ייתרון על פני מרבית הסרטים (שנוטים לקבל ציונים גבוהים יותר אצל נשים). כמובן, שאין סיבה שציון גבוה בקרב מין אחד יבוא על חשבון ציון גבוה מהמין שני (ואכן ל"חומות של תקווה" מוביל גם בקרב נשים וגם, בהפרש קטנטן, בקרב הגברים).