ביקורת: סוס בלי שם

החשש העיקרי, נדמה לי, של הצופה הפשוט מ"סוס בלי שם" זה שיתגלה שהסרט יהיה חלטורה. זה לא אשמת אף אחד, אבל כמעט כל סרט ישראלי עם קונספט ז'אנריסטי או קצת חריג מתגלה כסרט עם משחק גבולי, תסריט שלא לחלוטין בושל ותקציב נמוך, וקונספט כמו "שני אנשים במדבר בלי זיכרון" נשמע מאוד כמו סרט שנוצר סביב מגבלות תקציב.

אבל אם היו לסרט מגבלות תקציב, הן לא הגיעו אל המסך. כן, זה סרט קטן, אבל הצילום שלו, על שלל נופי המדבר ונופי העיר, יפהפה, וערכי ההפקה מתאימים בדיוק לסרט. בנוסף, השחקנים עושים את העבודה. זה עוזר שאין הרבה מהם, ושהדמויות אניגמטיות באופן שמאפשר מרחב תמרון; אסף אסולין טוב בגילום הגיבור האבוד והמסכן, יסמין עיון מוצלחת בגילומה של מי שמנסה לעזוב את המדבר, ויואל רוזנקיאר משחק בתפקידו הטוב ביותר עד כה. נראה לי שתפקידי משנה שמאפשרים לו להתפרע מתאימים לו יותר מאשר תפקידים ראשיים שבהם הוא צריך להשיג את הסימפטיות של הצופה.

אבל כל ערכי הפקה והמשחק לא יכולים לעזור לסרט שפשוט לא כתוב טוב, ולמזלנו – "סוס בלי שם" כתוב טוב. יש לזה כוכבית שאני אגיע אליה בהמשך, אבל לאורך רוב הסרט, "סוס בלי שם" מצליח להיות אניגמטי בלי להיות מעיק, ישראלי אך גם בינלאומי, ובאופן נדיר, ההתנהגות המגושמת של הדמויות לא גורמת למבוכה מעיקה אלא לצחוק בריא, כי אין דרך נורמלית להתייחס ליחסים ביניהם.

הסרט מתחיל כאשר בחור אחד קם באמצע מדבר מוזר, שבו נופלים פירות ושאר חפצים מהשמיים, ואין לו מושג מי הוא או מה הוא. אחרי כמה ימים הוא נתקל בעוד מישהי, שגם לה אין ממש מושג מי היא או מה היא אבל היא כבר התחילה להתרגל לענייני המדבר המוזר הזה. בהמשך הם יפגשו את אח שלה, יקראו לכל אחד מהם בשם (הוא סוס, היא גלידה), יתקרבו עקב סיוטים וחלומות משותפים שאולי יש בהם רמזים על מי הם היו ויתרחקו עקב הבדלים בגישות החיים. מילים רבות נאמרו בביקורות וכתבות על שאלות סביב זהות ומערכות יחסים שהסרט מעלה. ואלה מילים טובות מאוד, אבל נראה לי שיש מילה אחת שצועקת את עצמה כשרואים את הסרט, או לפחות צעקה את עצמה באוזני, והיא "ניתוק".

כי כזה, שני אנשים שנמצאים במעין מיני-עולם עם חוקים משלו שבבירור מושפעים מהחלטות שעשו גרסאות אחרות שלהם, שמודעים בכלליות לאיך שדברים עובדים אבל אין להם זכרון של מי הם או של מה השם שלהם ומדי פעם יש מושגים שהם מבינים ומדי פעם לא? זה… לא בדיוק מה שקורה ב"ניתוק", אבל זה די מה שקורה ב"ניתוק". הייתי אומר אפילו ש"סוס בלי שם" מעמיק יותר באפשרות הניתוק מהצד הפילוסופי שלו מאשר הסדרה, שבימינו היא מעשייה מד"בית יותר הרפתקנית.

ההשוואה הזאת, כמובן, לא לחלוטין הוגנת (האם יש השוואות הוגנות?): היו ספרים, סרטים וסדרות לפני "ניתוק" שעסקו בשתי גרסאות שונות של אותו אדם בשלל דרכים, ולפי הזמן שלוקח להפיק פה סרט, "סוס בלי שם" מן הסתם נכתב הרבה לפני ש"ניתוק" עלתה לאוויר, וכנראה גם לפני שסטיב ג'ובס הקים את אפל בכלל. אבל יש בהשוואה הזאת גם משהו שמחדד את השאלות ש"סוס בלי שם" מעלה: החיפוש אחרי זהות בלי זיכרון שמשאיר אותך לשאול האם הזהות שלך היא הזכרונות שלך או משהו עמוק יותר, הניסיון לחיות חיים בתנאים אקראיים ומפתיעים, השאלה אילו מערכות יחסים אפשר ליצור בגרסה תמימה של עצמך, והאם הן בהכרח מושפעות ממי שהיית.

לא שאני בטוח שיש תשובה חד-משמעית לכל השאלות האלה, או שאפילו יש "מי שהיית" ב"סוס בלי שם". הסרט לא ממש אץ לענות על שאלות, ולמרות שהסיום שלו כן נותן הסבר מניח דעת לחלק מהדברים, הדלתות נשארות פתוחות למי שמעדיפים לפרש את הדברים אחרת.

וזה היה יכול להיות ממש נהדר, אם רק הסרט היה מחליט על מהו. כי אחרי סצנה מאוד מרגשת ויפה, הסרט מסתיים בפתאומיות בלי ששום דבר נפתר. זה לא המקרה הרגיל של סרטים ישראלים שמסתיימים – אם נשתמש במבנה המערכות, למרות שהוא לא מדויק – רגע לפני סיום המערכה השלישית בהתעקשות טיפשית על "סוף פתוח" שכנראה משקף את המצב התמידי של סימני השאלה שיש לכל אדם בארץ. לא, "סוס בלי שם" מסתיים לפני שהמערכה השלישית בכלל מתחילה. ואני לא נגד ניסיונות או משחק עם חוקי התסריט, אבל הסיום החד הזה פשוט פוגע בסרט.

ולמרות ההסתייגות הזאת, אני כן ממליץ על "סוס בלי שם". הוא יפה, הוא מעניין, והוא שונה מהסרטים הרגילים שמופקים פה בארץ (אם כי בחודש שבו הסרטים הרגילים האחרים שיצאו היו קומדית סטלנים וסיפור מד"בי אחר, אולי הוא לא כזה שונה). כן, חבל על הסוף שנתקע בפקק ולא הגיע, וכן, זה שם לא משהו לסרט, ולא משמיעים באף שלב את השיר שעל שמו נקרא הסרט מה זה החובבנות הזאת – ובכל זאת, ולא רק בגלל שזה נותן הצצה ל"איך 'ניתוק' הייתה נראית בישראל", זה מומלץ.