עין הדג מציגים: הוליווד על הוליווד

מאת
תום שפירא
– פורסם ב 31 באוקטובר 2023Posted in: הגיגים, פודקאסטים
חיים בלה לה לנד.

הוליווד עושה סרטים על כל מיני דברים. סרטים על שוטרים ועל חיילים ועל עורכי דין ועל אנשי עסקים ועל גיבורי על. אבל הדבר שהוליווד אוהבת יותר מהכל זה לעשות סרטים על… הוליווד.

לכן הקדשנו את המיני סדרה הזו לסרטים בהם עולם הקולנוע האמריקאי חופר בקרביים של עצמו: שחקנים, במאים, תסריטאים ומפיקים. ואף מילה על המבקרים.

פרק 15: בבילון

לפעמים החגיגה נגמרת, ולפעמים עונות של פודקאסטים נגמרים בחגיגה.

בפרק הסיום של "הוליווד על הוליווד", תום ויהונתן מדברים על האפוס התקופתי הראוותני של דמיאן שאזל.

פרק 14: היו זמנים בהוליווד

קוונטין טרנטינו כבר עשה סרט שבו הוא שינה קצת מאורעות שהתרחשו לפני כמה עשורים (למי שחשב עד כה שמלחמת העולם השנייה הסתיימה כמו ב"ממזרים חסרי כבוד", מצטערים שככה אתם מגלים), אז הנה בא עוד אחד.

תום ויונתן מדברים על סרטו של הבמאי הישראלי המפורסם ביותר, שכולל כלבים, להביורים ורגליים.

בשבוע הבא: סוגרים עונה עם סרט תקופתי אחר בכיכובו של בראד פיט.

פרק 13: כוח הטיטנאים! חיים בסרט

ב-2018 יצאו לא מעט סרטים מבוססי קומיקס: "אנטמן והצרעה", "ונום", "הנוקמים: מלחמת האינסוף" ו"אקוומן". בין לבין יצא גם "כוח הטיטאנים! חיים בסרט", שבניגוד לכל אלו, היה מודע לעצמו. אה שיט, רגע, היה גם את "דדפול 2" שיצא חודשיים לפניו… בניגוד לכל אלו, הוא היה באנימציה!

תום ויונתן גייסו את עזרתה של האורחת החוזרת לי להב (אם זאת הייתה סדרת טלוויזיה היא כבר הייתה מצטרפת לפתיח בשלב הזה) כדי לדבר על הסרט, גיבורי-על, מודעות עצמית, בדיחות לילדים וגם כאלו שפחות לילדים.

בשבוע הבא: חוזרים לשנות השישים עם קוונטין טרנטינו.

פרק 12: רעם טרופי

למרות שיש בו טריילרים פיקטיביים, ניתוחים לשינוי פיגמנטים ו-וואן ליינרים קורעים, המחשבה שכנראה עברה אצל רוב האנשים כשעלו הקרדיטים של "רעם טרופי" הייתה "רגע, זה היה טום קרוז?!". תום ויהונתן מדברים על הסאטירה השנונה של בן סטילר.

בשבוע הבא: זוכרים את הטיטאנים.

פרק 11: לילות בוגי

מה אפשר ללמוד מסצנת הפורנו של שנות השבעים על הוליווד? מה הסצנה הכי טובה של הסרט? וכמה דיסים על "בבילון" אפשר להכניס לפודקאסט לפני שנדבר עליו באופן מלא? כל זאת ועוד, בפרק החדש של "הוליווד על הוליווד".


בשבוע הבא: בודקים כמה התיישן "רעם טרופי". 

פרק 8: ברטון פינק

מדי פעם קורה ששני אנשים, די מיושבים בדעתם וסגורים על עצמם בלא מעט בחינות פשוט שוכחים שהיה פרק שלם שהם הקליטו בעונה שלהם ומדלגים עליו, ואז צריכים לחזור אחורה ולהרוס את הרצף הכרונולוגי שלהם. לא שזה מה שקרה לנו, זה לחלוטין היה מתוכנן להוציא עכשיו את "ברטון פינק" בגלל שתראו, ציפור.

כך או כך – "ברטון פינק" הוא הסרט הנדיר שחוזר להוליווד הישנה אבל לא לתקופת המעבר בין הראינוע לקולנוע. מטורפים, הכהנים האלה. אולי זה מה שגרם לו לזכות ביותר מדי פרסים בפסטיבל קאן (ולתקנה חדשה שסרט יכול לזכות מקסימום ב-2 פרסים בשנים הבאות).

בפרק החדש, תום ויהונתן מדברים על הגישה המפתיעה בחיוביות של הסרט להוליווד, על כמה נהדר ג'ון גודמן, ועל עוד שלל דברים שהשיחה גלשה אליהם, כמו תמיד.


בפרק הבא: בוגי איתי הלילה עם "לילות בוגי". הפעם באמת

פרק 10: רעש, מצלמים

הוליווד זה הוליווד. הוליווד זה הפקות גדולות, בכורות נוצצות, תקציבים ענקיים וכוכבים זוהרים… חוץ מכשהיא לא.

לפעמים הוליווד זה סרטים קטנים עם שחקנים קטנים ועצבים גדולים. לפעמים הוליווד זה טייק שמסרב להיגמר, שחקנית ששוכחת את השורות, צלם שלא יודע מה זה פוקוס ורעש על הסט. רעש, מצלמים.


בפרק הבא: בוגי איתי הלילה עם "לילות בוגי"

פרק 9: השחקן

לצורך שיחה על הסרט "השחקן", ההסכת העין דג-י גייס לשורותיו את תום שפירא, יהונתן צוריה, הכלבים של יהונתן צוריה, חברי עין הדג, נועה קירילי, דמי מור, מייקל מור, דאדלי מור, אלן מור, מכרות מוריה, מורן שהייתה איתי בכיתה ג' (שלום!), מר"ן רוברט אלטמן ואחד אלוהינו. והעלילה? מי צריך עלילה כשיש הופעות אורח!

בפרק הבא: רעש, מצלמים! – כי הוליווד היא לא רק הוליווד

פרק 7: מי הפליל את רוג'ר ראביט? (עם יוני שלמון)

איפה רוג'ר ראביט היה במלחמת העולם השנייה (נלחם, כמובן), כמה שונה הספר מהסרט (כל כך שונה שהספר עשה רטקון לאחר מכן שיתאים לסרט), האם הסרט הוא אוטופיה או דיסטופיה ועוד נושאים ושאלות – רוג'ר ראביט עולה על דוכן העדים ומתעקש שמישהו הפליל אותו, וצוות המושבעים שלנו – תום, יהונתן ואורח מיוחד יוני שלמון – שופטים.


בשבוע הבא: אנחנו צוללים אל "השחקן" של אלטמן. 

פרק 6: Hollywood Shuffle

סרטים שאנחנו לא נדבר עליהם העונה: מולהולנד דרייב, הארטיסט, כוכב נולד, לה לה לנד, תפוס את שורטי.
סרט שאנחנו כן מדברים עליו: סרט משנת 1987 שאף אחד לא זוכר – אם בכלל אנשים הכירו בזמן אמת.

אז למה בחרנו בו? והאם הוא מוצלח? וכמה, לצערנו, עדיין רלוונטית סאטירה על היחס של הוליווד לשחורים מ-1987? כל התשובות בפודקאסט.


בשבוע הבא: מי הפליל את הארנב הקליל?

פרק 5: סרט אילם (עם אלון גור אריה)

מתיישב לכתוב את ההצגה של הפרק השבועי
הכסא נשבר ואני נופל על הישבן
"אאוץ'!"
קם על הרגליים בזינוק
הראש נתקע בתקרה הנמוכה מידי
"אאוץ' שוב"
מועד אחורה בכאב
מחליק על קליפת בננה
נופל למכסה ביוב שבמקרה יש בדירה ומת


אלון גור אריה ויהונתן צוריה בוכים בלוויה שלו: "הוא מת כמו שהוא חי – כחלק מבדיחה"


בשבוע הבא: הסרט שעכשיו אינדיוייר החליטו שהוא מספר 70 מסרטי שנות השמונים והם די הגזימו, לא נשקר

פרק 4: יומו של הארבה

כפי שאפשר לנחש, להוליווד היו הרבה סרטים על עצמה, ולא הצלחנו לכסות את כולם. כך הפסדנו כל מיני סרטים כמו "Won Ton Ton, the Dog Who Saved Hollywood", "The World's Greatest Lover", "Nickelodeon" – או עוד כל מיני סרטים שיצאו בשנות השבעים, רובם התמקדו בהוליווד של שנות העשרים והשלושים וכולם די נקטלו ביקורתית, לא משנה מי עמד לפני או מאחורי המצלמה.

לעומת זאת, החלטנו לשים זרקור ולהמר על "יומו של הארבה" – סרטו של ג'ון שלזינגר ("איש המרתון", "קאובוי של חצות") עם ויליאם את'רתון ("חסר-זין" מ"מכסחי השדים"), קארן בלק, דיוויד סאתרלנד, וג'קי ארל היילי כילד הכי מעצבן אי פעם. ואומנם לא ברור אם זה הסרט הכי טוב ברשימה, או אפילו אחד מחמשת הכי טובים אבל תנו לנו להגיד לכם – לא תמצאו מתקפה כל כך חסרת רחמים על הוליווד בשום סרט אחר פה.

בשבוע הבא: שששששששששששששששש

פרק 3: שיר אשיר בגשם (עם לימון נעמן) 

"שיר אשיר בגשם" הוא סרט מושלם (אלא אם אתם לא אוהבים מחזות זמר, כמו תום), אבל חברי הפודקאסט, בחיזוק של לימור נעמן, באו לשאול בכל זאת כמה שאלות על הסרט כמו: האם הוא היה חייב להיות רומנטי? למה מציגים את לינה למונט ככה? ולמה בעצם משה מניח שאצבעות הרגליים שלו הן ורדים?


בשבוע הבא: מאחד הסרטים הכי מוכרים בעולם ל"האם אתם בטוחים שלא המצאתם את הסרט הזה" 

פרק 2: שדרות סנסט

"שדרות סאנסט" – פילם נואר, סאטירה, מחווה לימי הקולנוע האילם, קלאסיקה.

בפרק החדש תום ויהונתן  מנסים להבין נגד מי (או מה) יוצא הסרט ומה הקשר של כל זה ל-League of Legends.

בשבוע הבא: מרנינים במזג האוויר החורפי

לתקופה קצרה ודי ספציפית בשנות הארבעים לא היה לך במאי ותסריטאי בהוליווד כמו פרסטון סטרג'ס. בתקופה בה האולפנים ניהלו את כל העסק ביד ברזל הוא כתב לעצמו את התסריטים ועשה את הסרטים שהוא רצה לעשות.

אבל איזה סרטים הוא רצה לעשות? ומה בכלל הוא חשב שמדיום הקולנוע יכול וצריך לעשות? את התשובות אפשר למצוא בקומדיית הסקרובול הקלאסית מסעות סאליבן – על יוצר שרוצה ריאליזם ומקבל בדיוק את מה שביקש (ועוד קצת).

בשבוע הבא: זה לא אנחנו שנהיינו קטנים, זה הההסכתים!

תגיות: